פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 74)

אותו דבר לגבי שורש וגרביים. לבנים ולבנות...

יש כאלו שיפה עליהם (תלוי בגרב גם.. ) ויש כאלו שמכוער. באמת.

"סנדלים בשביל האוורור (וגם הנוחות ראוי לומר)

וגרביים בשביל הצניעות"

שזה טבע עם גרביים ועוד ארוכות

ועוד מתלבשות יפה מודעות לעצמן

מה אני מפספסת פה

ובנות כלכך יפות מלאכיות .. מה אני לא מבינה שהן כן? או שהן התחלקו על השכל

שלא תביני לא נכון גם לי יש טבע אבל ממש לא עם גרביים 

אבל עם קצרות דוקא כן.

(עניין של טעם או נוחות שגוברת על הטעם. את יודעת.....).

זה כבר עניין של אופנה

אם בחורה לובשת שמלה של זארה ויש לה לק והיא מתוקתקת והיא שמה גרביים עם טבע .. זו אמירה של בחירת אופנה

ואני לא מבינה למה? איך

מתי בפעם האחרונה ראית אנשים פשוטים שהולכים לעבודה עם חליפה ועניבה? מתי בפעם האחרונה ראית אישה עם כפפות לבנות ליופי או כובע עם נוצות או עם פירות?

אני משער שהשינוי שאת מדברת עליו הוא כי אנשים עושים יותר מה שנוח להם.

כשהייתי ביסודי היו ילדות שבאות לבית ספר עם פלטפורמה. היום בנות בגיל בית ספר ו20+ הולכות עם נעלי ספורט ביומיום.

אני ממש מבינה אנשים שהולכים ככה בתור מישהי שאחרי כמה שעות עם נעל סגורה מרגישה שאני חייבת לחלוץ ולשחרר

טוב אולי אני קנאית שככה לא אכפת להן מכלום

אהבתי את הוויב

לדייט אחד.

דייט אחד בעקבות שיחה לא נשמע לי כמו הישג משמעותי, אלא צפוי כי בגדול זה נשמע מתאים ומי שמשתתף רוצה, השאלה היא אם זה עוזר בבחירה מושכלת יותר או רק מוסיף לבחירה.

אם נסכם את הדרכים של איך מכירים בני זוג, אני חושבת שאלו הדרכים העיקריות:

א. חברים\משפחה משדכים \ אנשים שמכירים (עבודה, תנועת נוער, התנדבות).

ב. שדכנים.

ג. אתרי היכרויות.

ד. אפליקציות (אלגו ושות')

לכל דרך יש את יתרונות וחסרונות. לפי מה שארגון "באים בטוב" פירסמו בזמנו, הרוב המוחלט מכיר בדרך א.

הבעיה היא למי שסעיף א לא רלוונטי עבורו.

לגבי שדכנים, רוב המוחלט של השדכנים שפניתי אליהם מעולם לא הציעו לי הצעה אחת.
באתרים יש היצע עצום של אפשרויות, כאשר בד"כ יש כמה שורות טקסט ותמונה. זום-דייט מאפשר להכיר קצת מעבר, מאפשר לשאול דברים שאולי חשובים לך ולא כתובים בטקסט, קצת להרגיש את האדם שמולך.

האם לאחד מהדרכים האלה יש יתרון מבחינת אורך הקשר? לא יודעת.

מסכימה איתך שיש משהו מתסכל בקשר שנגמר אחרי דייט אחד. או שניים. או שלושה. והלוואי שהיה דרך שבה אפשר לדייק את האופציות שעומדות בפנינו. אבל העולם שלנו לא עובד ככה...

אומרים גם שזה שיש כל כך הרבה אופציות מקשה על הבחירה. אז אולי זום דייט שמצמצם לך (לפחות זמנית) את האופציות עושה משהו שאתרים לא עושים. אין לי שום דרך לדעת מה הנתונים מאתרים, כמה דייטים יוצאים ולכמה זמן. שגרירים בלב אמרו לאחרונה שהם מוציאים בד"כ 10 זוגות לדייט ביום. באירועים האלה של הזום-דייט, מדובר על ממוצע של 300 איש תוך שעה שיוצאים לדייט אחד - כלומר, שווה ערך לחודש של שגרירים בלב (ולחלק מהאנשים האלה יש יותר מהתאמה אחת).

האם יש דרך לעשות התאמות יותר מושכלות? לא יודעת.

את האמת שקצת התאכזבתי מאלגו, ציפיתי מהם ליותר - דווקא בגלל הבשורה שהם הביאו איתם.

ואסיים בציטו מקהלת: "טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם".

כמות האינפורמציה שאת מסדרת, עורכת, וכו' לגבי זוגיות (אולי גם בנושאי אחרים ולא כתוב פה).

ממש "לכל שאלה תשובה" אבל תשובה מנומקת, מפורטת, עם מספרים ונתונים מהשטח.

אני באמת חושב שזה ראוי להערכה. מאד

אם המטרה היא להציג כרטיס אז סבבה,

אבל אם המטרה היא למצוא התאמה, אז התאמה בסיסית אומרת שהיה יותר מדייט אחד.

אם היה רק דייט אחד אז המפגש בזום לא גרם להיכרות טובה יותר, אלא פשוט הצגה "טובה" יותר של האדם מאשר הכרטיס.

צודקת בציטוט מקהלת.

את ההתאמה הבסיסית?

לדעתי, התאמה בסיסית יוצרת דייט ראשון. בלעדיה למה שיסכימו בכלל להיפגש?)

ולכן גם כתבתי בהודעה הפותחת: ההתאמה בזום-דייט מבוססת אך ורק על גיל, גובה, השקפה.

לצורך העניין, מי שמכניס טווח של גילאים של נניח 8 שנים (פלוס מינוס כמה מהגיל שלו), מגדיר טווח של גבהים שכולל כנראה את רוב הציבור (כי רובינו בגבהים "נורמליים" ולא בקצוות), ובוחר דת"ל\דת"ל תורני - יש אלפי רווקות שעונות בול להגדרה הזאת, אבל כנראה שלא יתאימו לך.

אבל הי,

לא יצאת מהבית. 

לא התחייבת לכוס קפה.

אבל כן בדקת כמה אפשרויות קצת יותר לעומק.

ובכלל, שמעתי שאנשים זורקים נתונים שונים לגבי כמה שידוכים נגמרים בחתונה - וזה לא בדיוק נתונים מעודדים... רוב השידוכים נגמרים בפרידה די מהירה. כלומר גם השיטות האחרות לא פיתחו את עניין ההתאמה. הלוואי שהיה לי רעיון איך לעשות את זה יותר טוב, יותר ידידותי למשתמש - אבל אין לי. ויש כל כך הרבה אנשים טובים שעדיין מחפשים...

אבל זה נכון גם לכרטיסים, התכוונתי שאני תוהה אם הזומים האלה מעניקים היכרות מעמיקה יותר מקריאת כרטיסים.

זה שיצאו לדייט אחד יכול לנבוע מ:

1. תחושת מחויבות של מי שהגיע שגדולה יותר מקריאת כרטיס בבית.

2. מי שכבר נרשם לזום יותר לחוץ להתחתן ממי שלא נרשם.

ולכן, הנתונים של דייט ראשון לא בהכרח מלמדים על משהו.

אם היו יותר דייטים שניים הייתי מקבל שיש היכרות מעמיקה יותר.

אצלי רוב גדול של ההיכרויות לא מגיעים לדייט בנתיים

בפרט גרושה עם ילדים, (שיש את פערי המרחק

וכל אחד רוצה להיות ליד הילדים שלו, וגם כל אחד רוצה הפעם... להתחתן עם איש חלומותיו, ולא לעשות את הטעויות מהפעם שעברה..)

לא כדאי ישר לשפוט ולהגיע למסקנות.

תני פוטנציאל חיובי.

ואני אומר את זה פה גם לכולם.

תנו פוטנציאל חיובי כללי, לא להגיע ישר למסקנות שליליות.

אולי הוא אמר לעצמו שזה נשמע כאילו את לא רוצה לדבר על פגישה ראשונה בשיחה ראשונה?

תנסי לחשוב איך זה נראה מנקודת המבט שלו.

אתם 2 אנשים נפרדים, כל אחד חושב אחרת.

במידה ובשיחה הבאה הוא לא מדבר על פגישה לא יפלו השמים את את תתחילי לדבר על זה.

הגיע הזמן לצאת טיפה מהמשבצת המרובעת. 

לי דווקא נשמע ממש נחמד שרוצה עוד קצת לדבר ולהכיר,

תני לו צ'אנס.

אבל לא הייתי מציעה ראשונה

הוא לא השאיר אותך באוויר,

ולדבר, אבל לא לפגישה

לפחות מה שיצא לי

אולי הוא חשש שאת כזאת

ולכן מראש לא הציע

לכן אל תקפצי למסקנות

תחכי עוד שיחה או שתיים

אני גם מרגישה ככה ..

אבל גם יודעת שכל טיפה של כאב יחזור לאור גדול

לא יודעת מתי כרגע חורבן ... באלגן גדול

אם לנו כואב תחשבי איך הוא מרגיש?

כי הוא חלק איתנו את הכאב..

החוסר נוחות הזה הכאב הזה שזורק אותך לחוסר אונים .

מוליד איתו אמונה הרבה הרבה יותר חזקה

ממה שהיית לפני .

ואין לי כוח להמשיך לכתוב באלי כרגע להיות בכאב ולכאוב איתך וזהו

אין מדויק בזה

תודה שדייקת לי 

רואים שכתבת מהלב, כי זה בהחלט נכנס..

מזדהה, כמובן, איך לא?. כל אחד עם הנקודה שלו והקטע שלו.. כתבת יפה וכל כך המחשת את הנקודה הזאת.. חוסר האונים הזה.. זה חוסר אונים במלחמה, חוסר אונים מול הבדידות. חוסר אונים כללי. מה אני בכלל? לא הצלחתי להתחתן עדיין, לא הצלחתי לתרום למלחמה, מה אני שווה בכלל..?

ואיזה כיף, איזה כיף היה לי לקרוא שאחרי כל הדבר הגדול כתבת ה' שמעה תפילתי. מי לא יכול להזדהות עם הקושי הזה? עם התפילה הזאת? עם ההרגשה שבטוח הוא לא ישמע כי מי אני בכלל שהוא ישמע אותי ועשיתי תמיד רק הפוך ממה שהוא רוצה ממני..

והאמת? איפשהו בפנים את יודעת שהרגשות האלה אמיתיים, אבל את יודעת שלא באמת ריק בתוכך.. הרי. שאלה. אם חברת נפש הייתה כותבת לך הודעה כזאת. בדיוק כזאת. הרי היית יודעת לענות לה בכל הביטחון כמה שזה מדהים מה שהיא כתבה, והכנות והתפילה הטהורה הזאת (אני מוכן להתערב שירדו דמעות בזמן שכתבת את זה. זה ככ כנה ואמיתי.. וואו.), איך בכלל העזת לכתוב שאת לא מצליחה להתפלל??, וכמה שזה מעיד על שאיפות מדהימות, ועל אופי טהור. ולמרות כל "הרצון הזה לברוח".. אי אפשר לפספס את המיוחדות הגדולה. לא..? לא כך היית עונה לחברה שלך אם היא הייתה כותבת לך את זה? אולי אפילו היית מחמיאה לה קצת יותר..

כואב לשמוע ש.. "את נרדמת כל לילה מחוסר חמצן". נכון - יש בדידות, והיא קשה, לכולנו. אבל כל לילה? ממ.. אולי זה סימן ללנסות לשנות משהו קטן בשגרה? קצת שינוי, משהו שיעזור לך "לנשום אוויר" עוד פעם במהלך היום.. משהו שממלא אותך, שעושה לך טוב, שעושה לך חיוך. להודות על משהו שממש קל לך להודות לה' עליו. לזמזם שיר. לצחוק. אפילו סטנדאפ. לאיודע. כדאי לנסות לחשוב רגע פרקטית איך לדאוג שהיום שלך יהיה אחר. זה שינוי קטן.. הוא לא פותר את הבדידות או את המלחמה, אבל אי אפשר להדחיק את הרגשות האלה ולשמור בלב את ההודעה הזאת.. לבד.. זה לא בריא ולא טוב.

[אגיד בכנות, אם לא היה בזה משהו לא נעים.. אז התגובה שלי הייתה אחרת. מההודעה הזאת שכתבת אפשר לראות בך ככ הרבה דברים טובים. כמה טוהר לב וכנות, וכמו שאמרתי, אני בטוח שירדו דמעות שכתבת את זה. אם זה לא היה לא נעים, הייתי מגיב ומנסה להראות לך כמה יראת שמים אפשר להתמלא מההודעה הזאת. תקראי בעצמך את ההודעה הזאת שכתבת - ותעריכי את עצמך. לכן כתבתי לך לענות לעצמך מה היית עונה אם חברה שלך הייתה כותבת את זה.

יהיה טוב. זה ברור. האור יחזור. בחנוכה האור "מוסיף והולך", כל לילה יש עוד נר, לא נגמר חנוכה. את יכולה להפיק עוד הרבה מהימים האלה.. שיהיה הרבה בהצלחה!]

לחדד את העברת המסר.

זהו דעתי שפיתחתי דרך כתיבה ודרך קריאת הודעות בפורום.

"אגיד בכנות, אם לא היה בזה משהו לא נעים.. אז התגובה שלי הייתה אחרת."

לא בטוחה שהבנתי מה לא נעים.

אבל תודה על התגובה מהלב. תודה שהשתתפת איתי.

להחמיא יותר מידי... לזה התכוונתי.

כי יש למה להחמיא.

אם חברה שלך הייתה כותבת את זה - בטוח היית מחמיאה לה המון. כי מתוך מה שכתבת אפשר ללמוד עלייך מלא טוב

כתבת מעומק הלב, מרגישים, ואולי מה שאכתוב לא עונה ישירות לדברים שכתבת, אבל זה מזכיר לי נקודה חשובה. 

יש עניין גדול ללמד זכות. החסידות מתמקדת בזה הרבה. גם ללמד זכות על אחרים אבל גם על עצמך. לראות את הנקודה הטובה שבדברים. אולי אפילו הייתי מעיז ואומר "ללמד זכות על הקב"ה". 

וזה בטח לא תמיד קל ופשוט, אבל זה בהחלט אפשרי. 

לא זוכר איפה ראיתי שאיזה רב כתב את זה, אבל אחד הדברים שכל אחד מאיתנו יכול לעשות בימים אלה, כחלק מהתפילה, זה להיות כמו עו"ד סנגור כלפי עם ישראל וכלפי עצמו, ויחד עם זה להיות הקטיגור של האויב, זה שרק מחפש להתמקד ברע שהוא עולל לנו. 

ההנחה שלי היא שאין לנו שום סיכוי להבין את הדברים, את החשבונות של מעלה. אנו רואים רק שברי נקודות פה ושם. 

המעט שאנחנו יכולים זה "למסגר" את המציאות לתוך תבניות של לימוד זכות. אולי זה בעצם כמו שאנו אומרים ב"על הניסים" בימים אלה. להתמקד במה שכן ברור לעין שהוא טוב. להודות שלמרות כל הכאב והשכול, ב"ה יש לנו צבא ויש פעילוות נגד האויב, וב"ה אנחנו בכיוון של להכניע אותו, ואין בכלל מה להשוות את המצב ח"ו לשנים הארוכות בשואה, בהן קשה מאוד היה לראות בכלל איזושהי קרן אור כשמדי יום עם ישראל מושמד ומושפל והאויב חוגג. 

וכנ"ל במישור הלאומי, אם נתאמץ למסגר את חלק מהנקודות שאנו רואים לכדי תמונה מסוימת, נוכל לראות למשל שיש פה אחדות גדולה ומסירות נפש ממש גם מילולית וגם במעשים של יום יום לבוא אחד לקראת השני ללא תיוג של "מאיזה מחנה אתה" אלא רק התיוג הגדול של "אנחנו יהודים אחים ולכן אנו נעשה הכל אחד בשביל השני". 

ואולי אפשר גם ללמד זכות על עצמי ועל הדרך בה הקב"ה מנהיג אותי. אני לא מבין בכלל את התמונה הכוללת. וכנראה גם אין לי שום סיכוי להבין. אבל אני יכול לקחת כמה נקודות, לחבר אותן אחת לשניה, למסגר אותן בתור "הנה משהו טוב שראוי לי להגיד עליו תודה" ולשמוח בו. להגיד תודה שפקחתי את העיניים - אני רואה. לא מובן מאליו. אני שומע! אני קם בבוקר בלי כאבים. יש אנשים שכל כך מוגבלים בתנועות שלהם, או בגלל גיל או בגלל ל"ע פציעות וכד', שמה בכלל יש לי להגיד. רק תודה! יש פרנסה? תודה! יש משפחה? תודה! יש חברים? תודה! וכו'. 

יש פרנסה, יש משפחה, יש חברים ויש בריאות ויש גוף מתפקד ובדיוק בגלל זה מפחיד ומאיים ועצוב - אולי לאבד את כל זה. 

אבל אני מנסה רגע לנשום ולזכור שהכול עדיין פה. ולחיים יש משמעות גם בתוך הסחרור הזה, הדברים מטושטשים עכשיו.

ורוצה מאוד להאמין שבתקופה הזאת יש גם טוב, שנצא מזה בטוב.

לב עכשיו מראה ש-

1. את קרובה ל-ה': "א"ר שמעון בגין דאינון קריבין יתיר למלכא דכתיב (שם נא) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" (זוהר בשלח סא ע"א).

2. את כל כך כל קרובה שדווקא ה' שומע את תפילתך על צרת הכלל: "תא חזי דכל בני עלמא לא משתכחין קריבין למלכא עלאה כאלין מאנין דאיהו אשתמש בהו ומאן אינון (תהלים נא) לב נשבר ונדכה (ישעיה נז) ואת דכא ושפל רוח אלין אנון מאני דמלכא וכד אשתכח בצורת בעלמא וכפנא ודינא אתתקף על מסכני כדין בכאן וגעאן קמי מלכא וקודשא בריך הוא קריב לון יתיר מכלא הדא הוא דכתיב כי לא בזה ולא שקץ ענות עני". (זוהר ויקרא ט ע"א)

התפילה שלך קודמת לתפלת משה ודוד ומעלה את כל התפילות כולם: "תפלה דא קדים לתפלה דמשה, וקדים לתפלה דדוד וקדים לכל שאר צלותין דעלמא, מ"ט בגין דעני איהו תביר לבא, וכתיב (שם לד) קרוב יי' לנשברי לב וגו' ומסכנא עביד תדיר קטטה בקודשא בריך הוא וקודשא בריך הוא אצית ושמע מלוי, כיון דצלי צלותיה פתח כל כוי רקיעין וכל שאר צלותין דקא סלקין לעילא דחי לון ההוא מסכנא תביר לבא דכתיב תפלה לעני כי יעטוף, כי יתעטף מבעי ליה, מאי כי יעטוף, אלא איהו עביד עטופא לכל צלותין דעלמא ולא עאלין עד דצלותא דיליה עאלת, וקודשא בריך הוא אמר יתעטפון כל צלותין וצלותא דא תיעול לגבאי" (זוהר בלק קצה ע"א)

3. ה' ממש שוכן בקרבך: "מ"ט משום דדיוריה דמלכא בהני מאני תבירי דכתיב (ישעיה נז) ואת דכא ושפל רוח, וכתיב (תהלים לד) קרוב יי' לנשברי לב, (שם נא) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" (זוהר יתרו פו ע"ב)

4. ה' ממש מתרצה בשבירת הלב ומטהר אותך: "אבל קודשא בריך הוא לא נטיל אלא רעותא דלבא ותבירו דיליה (דאיהו ישראל) הדא הוא דכתיב (תהלים נא) זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה כגוונא דכלי חרס דאתמר בהון נשברו נטהרו". (זוהר רעיא מהימנא פנחס רכד ע"ב)

הזכרת לי את סבא שלי, שכל פניה אליו בכל נושא שבעולם מסתיימת בציטוטים מעין אלו.

אז תודה

הטמא שבטמאים, אם אותי הצלחת לרגש ואשמח להתפלל עלייך אם תרגישי בנח להעביר את השם, אז לא כל שכן שאת אבא שלך למעלה? אין לי כל כך מה להגיד על הנושא הכואב כי לא משנה כמה אני אנסה אני לא באמת אבין את הכאב שלך, אז לזרוק משפטים כמו "תהיי חזקה" קצת לא בא לי. אבל(וזה אבל ענק שבענקים) מה שאני יכול לעשות זה רק להתפלל שבעזרת ה' בקרוב ממש(ממש ממש ממש ממש!!!!!) את באה לבשר אותנו בשורות טובות לעבודתו יתברך.

חס וחלילה עלוב שבעלובים, טמא שבטמאים. תראה כמה אהבה ורגישות לאחר יש בך ורצון לעזור למישהי שאתה בכלל לא מכיר.

ואמן! אמן שבקרוב מאוד אחזור לבשר בשורות טובות. בונה על התפילות שלך.

ניסים ונפלאות וישועות לכולנו, לכל עם ישראל

שמוביל אותך לשרשור הזה:

רשימת שדכנים התשפ"ב - לקראת נישואין וזוגיות

ובו קישור לרשימת שדכנים מתעדכנת.

בהצלחה!

מעניין אותי מה הוביל אותך לשאול את זה.

לדעתי, סביבות 80-20.

ואם אפצל את זה עוד יותר, אז 20% התלהבתי, 60% של אוקיי למה לא, ועוד 20% שלא הרגיש לי בכלל אבל או שלחצו או מכל מיני סיבות כן הסכמתי. 

לא יהיה דייט

מנגד לא יכולה להגיד לך שאני מתלהבת מדייט אבל לפחות לא נגד

על הרבה לא התלהבתי אבל יצאתי, היו כמה שהתלהבתי.

בסופו של דבר על ההצעה של ארוסי לא התלהבתי, וגם לא התלהבתי אחרי הדייט הראשון, אבל המשכתי בכל זאת... והנה, זה השתפר

את הקטע שלפעמים אנחנו לא מקבלים מה שאנחנו לא רוצים וזה ממש לטובתנו

בגדול כל בחורה שאמרה לך לא או בחור במקרה שלי חח צריך להגיד מזמור לתודה

כנ"ל הפוך מי שאמרנו לו לא

איזה יופי. 

אני שמח בשמחתך.

הדעות לרוב הן לפי הבעל ולא לפי האב.

ובכללי הפת"ש בסימן א אומר שמגיל 24 לא לפסול על סיבות מעין אלו.

המצווה שמקיימים גדולה מהחסרון הנ"ל.

דעות רעות כדברי המדרש רבה (יז, ו ועוד מקומות במדרש): "מעשה בחסיד אחד, שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה. אמרו אין אנו מועילים להקדוש ברוך הוא כלום, עמדו וגרשו זה את זה. הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונשאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק. הוי, שהכל מן האשה".

כמובן שזה לא נגד הגמרא בעבודה זרה לו ע"א ובכורות ל ע"ב כי שם מדובר על אשה עם דעות ניטרליות.

לגבי הברכי יוסף אבן העזר (א, ט) שמובא בפתחי תשובה. בוודאי שהוא לא מתכוון לאשה עם דעות מקולקלות שהיא יכולה למשוך אותו לחטא.

הגמרא בגיטין צ ע"ב אומרת: "והיתה לאיש אחר הכתוב קראו אחר לומר שאין זה בן זוגו לראשון זה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו זכה שני שלחה שנאמר ושנאה האיש האחרון ואם לאו קוברתו שנאמר (דברים כד, ג) או כי ימות האיש האחרון כדאי הוא במיתה שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו". אז בוודאי שאם יודעים לכתחילה שהיא תמשוך אותך לחטא, אסור להתחתן איתה.

ומוכרים דברי הרב שך והאגרו"מ לגבי זה שאין  דעות בהשקפה דבר קריטי בשידוכים. 

ודבר שני, הוא כותב שהיא הקצינה את השיטה של אבא שלה.

כך שב"ה שהוא ניצל מזה

אם זה יכל לגרום שלפני שנים אדם היה נשוי, אז לא כזה "ב"ה שניצל", לא רואה בזה הצלה.

לק"י

או אפילו לא שגויה, אבל הפוכה משלך או לא טובה לך, לא בהכרח מביא טוב.

בעיני, לא העיקר להתחתן. אלא שגם יהיה טוב בחיי הנישואים.

אבל לא חושבת שמישהו נורמלי ידריך ככה בימינו.

בגדול כל אשה שהמשיכה הלאה = ניצלת ממשהו בעייתי

ואתה יכול להודות לה'

שנאמר, מה שרואים מכאן לא רואים משם.

אבל כשאנחנו שם, באותם הרגעים של הקושי והכאב - חשוב לדעת לתת להם מקום.

יש עת לכל דבר,

ואני מאחלת לך ולכולנו כן שנזכה כבר להגיע למקום שנוכל להסתכל על הרווקות כולה כברכה עם בני הזוג...

התשובה היא.. 345?

אם הבחור רואה שהבחורה מייבשת אותו הוא לא חייב להמשיך בשיא הכוח

אם לבחורה לא בא היא לא חייבת לזרום עד הסוף.

דבר ראשון כל אחד מקשיב לעצמו כמה בא לו וכמה הוא רוצה, ואח"כ מרגישים אחד את השני ועל פי זה עושים

אולי חשוב לעורר את הרצון לזה במידת מה, זה בעיקר מוסיף תחושת רציפות שעוזרת לשמר את הקשר עד לפגישה הבאה

כל זה ביחס להתחלה...

ביחס לקשר רציני - תיאום ציפיות מכוון בין שני הצדדים.

כי אצלי זה מופיע רק ללא תוכן

יש לחלק בין דברים שהם אסורים בבירור לבין דברים שהם בקטע האפור..

השאלה שלך תתחיל באיפה לשים כל דבר.

הדברים האלה נגזרים המון מהשקפות עולם ו.. הם בעצם יוצרים את המציאות הזאת של "תת מגזר".

יש כאלה שיגידו, שכל סרט שהוא לא מצוייר פשוט אסור לגברים לראות אותו מטעמי צניעות. נקודה. יש כאלה שיגידו אחרת. אפשר לריב כרגע ולתת טענות לכאן ולכאן.. אבל זה פחות מטרת השאלה שלך..

תגדיר רע. תנסי להימנע ממנו. תגדיר טוב ותנסי להתקרב אליו.

יכול להיות שתגיעי למסקנה שתעדיפי להפסיק לשמוע שירים מסויימים אעפ שאין בהם בעיה בעצם, אלא פשוט בא לך להשתייך ל"תת מגזר" הזה, לחברה מסויימת, שבה רוחניות יותר נוכחת. וכל זה אעפ שאין בעיה בעצם השיר. ואולי למרות זאת, תעדיפי להמשיך לשמוע את השיר כי הוא יפה ומשמח אותך בבוקר וזה חשוב, וכל עוד אין בו בעיה - למה שתהיי יותר מבואס סתם ככה?

בכל החלק האפור צריך כנות אמיתית. צריך יושרה. וצריך להיות אובייקטיבים. כי ברגע שאנחנו נוגעים בדבר אנחנו יכולים לטעות. אפשר להתייעץ עם דמות תורנית או חבר כדי לקבל עזרה לגבי אותו דבר אפור ספציפי.. אבל צריך שכל ישר.

המטרה היא ליצור חלוקה ברורה - מה נמשיך לעשות בלב שלם, ומה נפסיק לעשות. ואם נעשה - זה בגלל יצר הרע. לא יכול להיות שנעשה משהו לא מתוך קושי של יצהר, אלא מתוך בחירה צלולה, ואנחנו אולי חושבים שזה רע.. לא. צריך לברר כל דבר. האם אני אמור לנסות להילחם בזה, או שלא. (יכולה להיות גם מסקנת ביניים. זה לא רע אבל זה לא טוב לי, אבל בתקופת משבר אני אעשה את זה.. וכיוצב).

לדעתי? נסי לברר בעצמך מה מתאים ומה לא. מה נכון עפ ההלכה, ומה הקבה מצפה ממך. לפי זה תכריעי. להתייעץ לגבי כל דוגמא יכול מאוד לעזור.

בכל ענייני הבירורים, לא באנו להתווכח עם יצר הרע. יצר הוא יצר ואנחנו לא שופטים אף אחד/אחת. אבל הגיוני שחשוב לבחורה שהבחור יתפלל שחרית בזמן.. לא? אז את לא שופטת אותו אלא אומרת שזה לא מתאים לך.

את לא צריכה שיספרו בבירור עלייך את כל החסרונות והקשיים שלך שאת מנסה למעט או לא. ממש לא. צריך פה שיקול דעת בריא. תחשבי על כל מיני דברים שמאפיינים אותך. לא סתם עוד כל מיני פרטים באישיות שלך, אלא דברים שהם סימן לשאר האישיות שלך. יכול להיות שמישהו הכי מפחד מטכנולוגיה אבל יש לו סמארטפון. אני לא אספר עליו "יש לו סמארטפון" כי זה משדר משהו אחר. אני אגיד "למרות ש.. יש לו..". תחשבי האם הדברים האלה הם סימן לאישיות שלך. ל"תת מגזר" שלך. לדעות שלך. אל תספרי על יצר הרע שלך, אין צורך. תספרי על מה שאת עושה לכתחילה. מתוך בחירה צלולה, עם יצר הרע לא מתעסקים. לא כרגע. זה כבר לשלב מאוחר יותר..

שאיפות. לכולם יש שאיפה לטוב. אבל מה זה טוב? טוב זה לגור בגבעה או טוב זה לגור במאה שערים? בית תורני, תורני זה לשלוח ילדים לבני עקיבא או אריאל? תלמוד תורה או יסודי? חצאית עד הרצפה או עד הברך? שירות מלא בצבא זה בסיסי או שירות של הסדר/הסדר מרכז זה האידיאל? כל אלו, ועוד הרבה כאלה, הן חלוקות בתוך העולם שלנו, ואת צריכה לברר מה מתאים לך.

חוץ מלברר *האם* יש לו שאיפה לבית תורני, והאם זה מספיק בוער בו כמו שאת רוצה.. כי גם בזה יש הבדלים. וזה מהותי מאוד.. אח''כ צריך לברר האם הבית החלומי שלך מתאים לבית שהוא חולם עליו.. איך זה בא לידי ביטוי.

ב"ה בנושא הזה קל לי, כי מרגיש לי שזה באמת עושה לא טוב אז קל לי להגיד זה כן זה לא.

אני שמה לב שיש מעט אנשים ,שדווקא מגדרים את עצמם דוסים ולא כל-כך מקפידים בזה.. מאוד משחררים בזה.

וזה מתסכל כי באיזה שהוא מקום זה נראלי כמו צביעות (סורי על המילה הקשה)

אבל לעלות ולהגיד דבר תורה / ללמוד/לשים חצאית ארוכה/ ללמוד על כל היום תורה/ לדבר על בתי ספר נפרדים לחלוטין( עבודה נפרדת / ארוחה נפרדת.

 אבל אחרכ  לראות סרטי זוועה נטפליקס בבית

צניעות אמיתית באה מבפנים ..

זה מבאס שזה ככה

כאילו צניעות זה צריך להיות גם בפנים.. במעשים של השגרה 

 וצניעות טהורה היא אחת כזו שלא מוחאים לך כפיים עליה שאת/ה עושה אותה .. אלא ביניך לבין ה'.

נגיד ללמוד תורה בישיבה , יש פה מן הכבוד .

לשים חצאית ארוכה - גם פה כבוד.

הוא נחשב עילוי והיא צדיקה.. וזה באמת שלהם.

אבל האם זה באמת ככה? אם בשגרה הם משלבים חוסר צניעות בסרטים וספרים?

מרגיש לי שיש פה צביעות

למרות שדיברתי פעם עם חברה ואמרה לי שכל אחד ומה שקל לו וקשה לו (:

אבל איך יתכן שאדם שכלפי חוץ חי חיים תורנים אבל בביתו משחרר לחלוטין? זה עדיין לא ענה לי לגמרי..

אולי לומדים מפה שכל אחד צריך להקפיד עם עצמו ולזכור שצניעות זו מילה מאוד מאוד גדולה שכוללת בתוכה הרבה יראת שמיים שגם לא נראת ..

ולעולם אל תחשוב שאתה יותר צדיק מהשני כי רק ה' יודע .

לכל אחד יש את הפאזל שלו

שאלה חשובה שאלת. 

דבר ראשון אולי לפני הכל, לגמרי לצאת מתוך "הגדרות" ו"תוויות" וכל מיני שמות וסטטוסים ודברים שאנשים מנסים לקטלג בהם את עצמם ואת האחרים. העולם הוא לא חד מימדי והאדם מורכב הרבה יותר. וגם כל אחד מפרש אחרת כל מיני הגדרות למיניהן, אז במקום זה, פשוט, להתייחס לגופו של אדם ולגופם של דברים, ללא ההגדרות והתוויות. 

ויש לי 2 תשובות שהן בעצם אחת: 

קודם כל הייתי מגדיר את הנקודה הראשונה שהעלית בתור "פתיחות" לצריכת תוכן. אנחנו לא חיים בבועה ובמוקדם או במאוחר נחשפים לתכנים כאלה ואחרים. חלקם דברים שעם הזמן והתקדמות החיים ממילא נחשפים אליהם. זוגות נשואים מן הסתם כוללים כחלק מהשיח בינם לבין עצמם או בהקשרים רפואיים או ייעוציים למיניהם נושאים "שאינם מיועדים לילדים". לגיטימי, נורמלי וטבעי. 

העניין פה הוא בעיני יותר הגישה. יש ספרי רומן או לצערנו "דיווחי חדשות" שכוללים לא רק "נושאים שבצנעה" אלא מכניסים בדלת האחורית השקפת עולם שלמה שנוגדת מן הסתם את השקפת עולמך ואת ההשקפה של בן הזוג הפוטנציאלי. לדוגמה, אני יכול להבין שקיים בעולם המושג "נישואים פתוחים" אבל ברור לי שאני קורא לזה "גילוי עריות" וזה בעיני אחד מהדברים החמורים שבתורה. אם אני מספיק מוכן וחזק בהשקפה שלי, אז זה שנחשפתי למושג לא גורם לי להסכים איתו, אלא רק להצטער על כך שיש אנשים שבהשקפה שלהם רואים לגיטימיות במה שבעיני ובעיני המסורת שלנו נחשב לאחד מהדברים החמורים. 

אם אני לוקח את זה למקום של "הדברים האלה קיימים אבל חשוב לי להבין איך להתנהל כיהודי ירא שמיים שומר מצוות", אני פחות מוטרד מעצם ההיחשפות לדברים. אבל כמובן עם יד על הדופק, לראות שאני מתחזק ולא נופל. לשים לב שזה לא גורם לי להפוך בעצמי למי שחי את המציאות הזו שנוגדת את ההשקפה שלי. 

ולגבי בן הזוג, נכון, את לא אמורה להיות המשגיחה שלו. בעיני חשוב לוודא שיש לו יראת שמיים בסיסית ורצון לשמור מצוות. כאן חשוב להבין את "גבולות הגזרה" כי לצערנו יש לנו הרבה "רצף דתי" במקום הגדרות ברורות, ויש הרבה אנשים שמגדירים את עצמם "דתיים" אבל בוחרים מה "מתאים" להם יותר ומה פחות. כמובן חשוב לעשות "תיאום ציפיות" בקטע הדתי, לראות שיש לכם הסכמה בגדול על כיוון דתי מסוים. כמובן דברים משתנים עם השנים, אבל יש דברים שהם כיוונים מנוגדים מלכתחילה ולפחות שתהיו מודעים אליהם שלא יהיו יותר מדי "הפתעות" בנושאים הכי עקרוניים לכם. 

אז לסיכום, אני מניח שברגע שהגדרת לך ולצד השני את עצמך כ"בעלת פתיחות מסוימת" מן הסתם תצליחי גם להרגיש או להעלות לשיחה עם הצד השני כל מיני דברים של אמונה, השקפה ורמת מחויבות דתית שאת רוצה כלפי עצמך ושאת היית שמחה לראות גם אצלו, והוא יעלה את הצד שלו, ולאט לאט לאורך הזמן תקבלו איזושהי תמונת מצב של מי אתם ומה הציפיות שלכם מעצמכם, מבן/בת הזוג ומהיותכם צוות = משפחה. העיקר לבוא בגישה לא שיפוטית אלא מקבלת, ומתוך זה להבין אם יש תיאום ציפיות ואם נראה שיש מספיק בסיס משותף להקים ביחד משהו גדול.

את מגיעה מהעולם החרדי. אולי אני טועה, אבל זה נשמע לי ככה ממה שכתבת.

אחד ההבדלים העקרוניים בעיני בין הציבור הדת"ל לחרדי (ואולי גם לחרד"ל) - זה היחס הראוי בין עולם הקודש לעולם החול.

האם זה בסדר ללכת לצפות בסרט בקולנוע?

אפשר לדון בזה מכמה נקודות מבט - 

האם זה ביטול תורה, או אולי בזבוז זמן - כלומר משהו ללא תועלת, או אולי זה יותר חמור וזה משהו שמזיק?

בגדול ובאופן סטיגמטי, בעולם החרדי הכל סובב סביב תורה, בעוד בעולם הדת"ל חיים חיי תורה ועבודה. זה מתבטא לדוגמה בכך שדת"ל ילכו ללמוד מקצוע מתוך אידיאל דתי, שהתורה נועדה להתממש בעולם המעשה, בכל דרכיך דעהו - שבנייה של גשר, שפיתוח תרופה וכד' זה חובה דתית. בעוד בעולם החרדי עיסוק במקצוע זה משהו פחות, לא אידיאל, אלא אמצעי כדי לפנות זמן ללמוד תורה. העולם הדת"ל לומד הרבה יותר מחכמת הגוים, בעוד בעולם החרדי זה די פסול - אם  תיכנסי לספרייה בביה"ס דת"ל לעומת חרדי, כמות הספרים שתמצאי בספריה החרדית שנכתבו לא על ידי אנשים חרדים תהיה כנראה אפסית, בעוד בדת"ל תראי ספרים שנכתבו גם על ידי גוים.

כלומר - 

יש כאן פער השקפתי בין גישות שונות.

בגדול, רבנים דת"ל יגידו לך שאם הסרט\ספר ראוי מבחינת התוכן, אין עם זה בעייה, ואם יש חלק קטן שהוא בעייתי - תדלגי.

לרב אהרן ליכטנשטיין היה דוקטורט בספרות אנגלית, והוא לימד את התחום הזה במכללת שטרן - וקשה לי להאמין שהתוכן של הספרים שנלמדים שם היו עוברים איזשהו ועדה רוחנית חרדית.

הרב יונתן זקס ממליץ מדי פעם על סרט שצפה בו - ויכולים להיות בו כמה שורות לא לעניין.

בגדול, העולם הדת"ל מעדיף לנסות לסנן החוצה את הדברים הבעיתיים, בעוד העולם החרדי נמנע מלהיכנס לאיזורים אפורים כאלה מלכתחילה.

אחרי כל ההקדמה הזאת, אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך.

א. עם מי את יוצאת? אם זה מישהו שמגיע מהשקפת עולם חרדית, ההתייחסות בעיני אחרת לחלוטין ממישהו שמגיע מהשקפת עולם דת"ל. בחור עם השקפת עולם דת"ל, אצפה שהוא גם חשוף לאותם הדברים שאני חשופה אליהן.

ב. באיזה שלב בקשר את מצפה לשתף דברים שהם שליליים בעינייך על עצמך? האם אלו בהכרח דברים שבהם תציגי את עצמך בפגישה הראשונה?

ג. מה זה רמה דתית? זה לא שדת"ל מקיימים 550 מצוות וחרדים 613. הרבה מההבדלים קשורים להבדלים בהשקפות עולם. מה זה בית תורני שמח? מיהו תורני? כתבתי על זה לאחרונה בשרשור אחר, אני יכולה לחפש קישור אם תרצי - כל אחד מגדיר תורני אחרת. את צריכה להחליט מה חשוב לך, ואת זה לחפש במי שאת יוצאת איתו.

ד. לגור ביו"ש זה לא קשור לרמה דתית. אפשר להיות דת"ל ושמאלני מבחינה מדינית, ואפשר לראות בהתיישבות מצווה.

בסופו של דבר אני חושבת שאת צריכה להגדיר מה חשוב לך, מה השאיפות שלך מעצמך ומהבית ומהמשפחה שתקימי, ומי האדם שאיתו תוכלי להגשים את הדברים האלה. 

רק אל תהרוס להם את הספר

כמה פרקים זה אגב? אין לי כח לקרוא יותר מידי

עובדה שהרוב מתחתנים בגיל צעיר בלי להבין את הצד השני יותר מדי.

צריך להרגיש חזק את הרצון להתחתן. לדעתי לפחות בחלק מהמקרים הנסיון להבין ולהיות מובן לעומק מנסה למלא חסרון ברצון, וכנראה ללא הצלחה יתירה.

דבורה מינקת רבקה הייתה המנטור שלה ולא הייתה לה תארים אקדמיים.

הנה הסבר הלכתי: טיפול אשה אצל גבר | דין - שאל את הרב

יש שם גם פתח מסויים.

באופן כללי, הבנת בני המין השני זה אמנם אתגר אבל לדעתי הוא לא האתגר המרכזי בדייטים

המשיב אומר שיש מקרים יוצאים מן הכלל.

זה מאוד תלוי במטופל, במטפל, והמציאות איתה מתמודדים.

כי יש בעיות שנשים יותר טובות בלטפל מהם מגברים באופן כללי, וכן יכול להיות הפוך לפעמים קצת.

אם כי אני חושב שיותר חמור בת שמטופלת אצל גבר שזה יכול ליצור יותר בעיות.

אבל הכל תלוי באפשרויות ובמציאות.

התשובה בקיצור - אין בזה איסור אבל זה בעייתי

ואז רשימה של הבעיות שיש בזה, שאף אחת מהן היא לא איסור מהותי אבל כן בעיות שסביר שיקרו.

ולכן הוא כותב להתייעץ עם רב כדי שבמקרה שהצורך גובר על הסיכון והבעייתיות, הרב יתיר, ובמקרה שהבעייתיות גוברת, הרב ימליץ לא ללכת לטיפול הזה. לא "לאסור" כי אין פה ממש איסור

יש הרבה שגם לא מאובחנים ואני שמה לב שהם קשב וריכוז.

נניח יש בחורה שמספרת לו איך עבר עליה היום .. סביר להניח שהוא הפסיק להקשיב במשפט השני. (הבחורה יכולה לפרש את זה שהוא לא מעוניין אבל בפועל לאו דווקא)

יש קושי בלהחזיק ראש .. בלשמוע את האחר .

להבין מסר.. התארגנות ...

התעייפות מהירה מנגד אדרנלין מטורף

יש גם סוג של קשב וריכוז עם אימפולסיביות (אבל לא מחייב )

יש גם יתרונות שהם שמחים הם מלאים באנרגיה מדבקת ..יצירתיים מאוד , רוצים לעזור לאחר בדרך כלל יש להם לב טוב מענין להיות לידם.

לא קראתי את הקישור אם אתה רוצה שאתייחס לזה תעשה סיכום

תלוי מה כל אחד מחפש

וכמה זה נמצא / לא נמצא בשני

ואם זה מתנגש מאוד או משלים את הרצון / הצורך שלך.

את האמת צריך עיון גדול בכל ההגדרה של קשב וריכוז, כי בסופו של דבר כל אחד שם לב לדבר אחר ובו מתמקד הקשב. זה בדבר חזותי, זה הניתוחים שכליים, זה בריחות, זה השמיעה, זה בנגיעה וכו'.

אז יכול להיות ששני אנשים יפגשו ויתחברו ביניהם דרך קשב המיוחד לשניהם.

איך זה משפיע? גורם לפסילות? גורם להתלהבות?

יש לא כשרים כלל ויש מהדרין

ההרגשה שלך נורמלית (כל עוד זה באיזון כמובן) ואין סתירה בין זה לבין גבריות.

כמו שבנות צריכות את זה ככה גם בנים, ובנות גם רוצות לראות קצת "חולשה" אצל הבנים כדי להרגיש יותר שיש להן מה לתת בתחום שהן טובות בו- רגש ואינטליגנציה רגשית.

אם הכלה זה רחמים אז באמת פחות שייך

אני הייתי רוצה שהגבר שלי ירגיש בנוח להשען עליי וזה מאוד חשוב לי שהוא ישתף אותי בכנות ויתן לי לתמוך בו

שירגיש בנוח אפילו לבכות זה לא סותר חוסן נפשי

אבל אני כן מחפשת מישהו עם חוסן נפשי ושהוא בד"כ יוכל לתת לי תמיכה רגשית כי הגיוני שבד"כ אצטרך אותה יותר ממנו.

שמעתי מרב שעוסק בזה שבמערכת יחסים יש בכל אחד יש גם בן זוג, גם ילד וגם אבא ויש מקום לכל אחד מהם לבוא לידי ביטוי אבל השאלה מה המינון של כל אחד, וזה מובן שאם רוב הזמן מתנהגים כמו ילדים זה לא בריא, כנ"ל כמו הורה, הדבר המרכזי צריך להיות הבן זוג ואצל האשה אותו דבר.

אז מותר להיות ילדים מדי פעם ולתת לבן הזוג לקחת את כובע ההורה אבל לא כמצב מתמשך מדי.

בד"כ זה ככה שטבעי יותר לגברים להיות החזקים ולתת את התמיכה הנפשית, אבל כמו שיש גברים רגישים יותר יש גם נשים חזקות יותר מנטלית. מי שאין לו חוסן נפשי או שיבנה אותו (הכי טוב) או שיחפש אישה חזקה.

חוסן נפשי נצרך גם לגברים וגם לנשים לאף אחד אין פטור מלבנות אותו לעצמו ולא להתלות באחרים, אבל מידת הצורך שונה בין גברים לנשים.. כדי להיות ה"עמוד" של הבית זה חוסן מסוג אחר ורוב הבנות מצפות לקבל את זה מהבעל שלהן. 

מה זה הכלה?

מה זה אימהות?

ובכלל, מאמא שלי לא שמעתי משפט כזה, לא נורא שלא הצלחת במבחן. זה היה יותר בכיוון - האם למדת למבחן? האם השקעת זמן ומאמץ? אם כן, למה זה לא התבטא בציון? האם אפשר להגיש למורה תיקון? איך אפשר לדאוג שבפעם הבאה זה לא יהיה ככה?

האם כל האימהות כאלה? לא. יש מערכות יחסים שונות בעולם, וכל אחד מנהל מערכת יחסים כלשהי עם הוריו.

אז ככה זה בעיני גם בבני זוג. יש מיליון סוגים של מערכות יחסים. הסוג שאתה מתאר, להגיד "לא נורא שקשה לך לקום לתפילה", זה לא נראה לי משפט שהייתי אומרת. אני לא רואה את זה בתור התפקיד שלי בקשר.

נראה שקיימת איזו משוואה כאילו הכלה שווה אימהות, ולכן זה הופך את מבקש ההכלה לילדותי.

אני מתבוננת בשני המושגים האלו שהבאת ומוצאת שהכלה לא שווה אימהות. הכלה היא אחת מצורות הביטוי של אימהות אך לא היחידה בהן, ולצד זה היא מתבטאת גם במקומות, בקשרים ובהקשרים אחרים. הכלה מוגדרת בעיניי כיכולת נפשית, רגשית ומנטלית להיות בפתיחות להרגיש, לראות ולהקשיב לאחר בהתמודדויות שלו. זו לא אחריות המכיל לדאוג, לטפל ולפתור את הבעיה או כל עניין כזה. האחריות והבחירה הן של האדם עצמו תמיד, והמכיל נמצא שם כמבין, מאפשר, תומך, מנחם, מעודד, מאמין, נותן אמון ומחזק וכדו'. כשמסתכלים על הכלה ככה, הבקשה אותה בחיים נתפסת אחרת. היא מתגלה כמשהו שבא לידי ביטוי גם בקשרים בוגרים מיטיבים אחרים בחיינו, ולא מתערבבת עם מושגים מקטלגים (ולעיתים מקטינים) אחרים.

עד כאן העיקר, מפה הרחבה.

***

אנחנו מגיעים מורכבים למערכת זוגית. אנחנו לא מגיעים 'לבד', אלא עם כל החלקים שבנו: גם הילד הפנימי, גם ההורה הפנימי וגם מי שאנחנו כבוגרים. וכל מערכת יחסים היא מערכת חיבורים ותקשורת מסועפת בין כל שלושת הצדדים האלו אצל כל אחד ואחת. וכבר כתבו שהעניין הוא במינונים ובאיזונים ומה תופס יותר נפח.

לאור העניין הזה, כשמבינים שאימהות/אבהות ובכלל הורות, היא מורכבת יותר מרק להכיל ויש לה היבטים נוספים, נוכחים לראות שגם אם עולה במרחב הזוגי בקשה להכלה, אין הכוונה בהכרח שהצד השני מבקש ממני להיות ההורה שלו. כי להיות הורה דורש כל כך הרבה יותר מזה, ופה הצד השני לפעמים סה''כ מבקש הכלה.

אם נתמקד רגע בעניין ההורות, נשים לב שבכל גיל תשתנה מידת המעורבות ההורית והאחריות האישית המצופה מהילד המתבגר, ובהתאם גם ביטויי ההכלה של ההורים ישתנו בהתאמה לגיל, למסוגלות האישית ולהתמודדות עצמה (אם יתבקש ארחיב בעניין עוד). הרי הורה שואף ורוצה שהילד שלו יתפתח ויגדל בצורה בריאה, ובמקום כזה הוא לא ירצה לקחת לו את המתנה שבעמל אישי ועבודה שתקדם ותצמיח אותו ותלמד אותו בחירה, אחריות וערכים.

ככה גם בתוך הזוגיות יכולים להיות ביטויים שונים לשלבי 'ילד-מתבגר פנימי' שלנו בתוך הקשר, ובהתאם להם יהיה צורך בביטויי הכלה מותאמים מהצד השני. לשאלה מה נכון, מתאים ומגדל, התשובה תהיה תלוי במה צף ועולה ומבקש יחס וריפוי, ואיפה אנחנו בתהליך האישי והמשותף. זה לא סוד שבמערכת יחסים יש עבודה, וזה גם חלק מהעניין של הזוגיות, לעבוד ולרפא בינינו לבין עצמנו וגם ביחד בעבודה משותפת. ובמצב כזה פשוט שיבואו ויבקשו לבטא את עצמם כל החלקים שבנו, בכל שלביהם המגוונים. העניין הוא ללמוד להכיר את השלב שבו אנחנו נמצאים בתוכנו, ולתת מענה קודם כל בעצמנו (אם צריך זו לא בושה לבקש סיוע מבחוץ), ואז להתחיל לעבוד עם מה שעולה: מה המבוקש מהצד השני? מה המקום של זה במערכת היחסים הזוגית?מאיפה זה מגיע האם מהילד שבי או מהבוגר? האם יש פה בקשה להכלה או אולי דרישה למילוי צורך/תפקיד שלא שייך לאחר למלא כרגע וזה מעבר למקום, למסוגלות וליכולות שלו? וכו'.

***

זה באמת חשוב להכיר את הצרכים שלנו, את הציפיות שלנו, וכמו שביקשת לדייק, גם את ההגדרות לציפיות האלו. הגדרות שיתיישבו בשכל ועל הלב בנוגע למה שאנחנו רוצים כחלק מהזוגיות הבריאה שמבקשים לבנות.

ותודה על ההזמנה להרחיב ולדייק, היא הביאה טוב.

ואמן, בע"ה שנזכה במהרה בימינו בקרוב.

הרב שי עטרי לפ' השבוע בדיוק מדבר על זה...

(ממליצה לשמוע מהתחלה, אבל הנושא הזה מדקה 25)

סיכום-

"בכל אחד מאיתנו יש ילד שעליו התווספו שכבות של בגרות וחכמת חיים אבל הילד הזה לא נעלם הוא תמיד ישאר בתוכנו וירצה תשומת לב ויחס. מילה טובה, חום ואהבה. זה הבן אדם. ככל שאדם יותר עם מודעות ויודע איך להתנהל עם הילד שבתוכו הוא יגלה גם את אותה רגישות לזולת. ומי שמתכחש לזה לא ידע להתייחס גם לילד שבאחרים ובעצם יתנהג באכזריות כלפיהם, כי הוא מתנכר לילדותיות הזאת גם אצלו. דוד המלך אמר יותר מזה, הוא התייחס לעצמו לא כילד אפילו אלא כתינוק "כגמול עלי אמו". זו בריאות הנפש וזה מאוד חשוב להקשיב גם לחלק הזה  והרבה אנשים לא עושים את זה ומונעים מעצמם את הצרכים הבסיסיים של הנפש כי חושבים שזה ילדותי. אוכל טוב, מפגש עם חברים שמפטפטים וצוחקים ביחד... אדם צריך לדאוג לילד שבתוכו! להתייחס אליו, לטפל בו (בעיקר אם לא קיבל את זה כילד) . עם הנשמה והחלק השכלי מטפלים בנפש, בחלק היותר בהמי.

ה' קורא לעמ"י "הבן יקיר לי אפרים אם *ילד* שעשועים" זה האדם. צריך לדעת לחבר את הילד שבנו לקדושה. אל תזניח את הנפש שלך. תדאג ותטפח אותה ואז אתה תתייחס ככה גם לאחרים."

אפשר לקבל את החסרונות שלך ולהתמקד במעלות שלך וביכולת שלך להתמודד עם קשיים -- זה מגדיל אותך

אפשר לקבל את החסרונות שלך והתמקד בהם - זה כביכול מכיל אבל בפועל מקטין. לאשה אולי קל להתמודד עם זה כי לדבר על בעיות עוזר לה להתמודד עם הבעיה. לגבר (בהכללה) לדבר על בעיות ולהתמקד בהן זה מחליש.

לפעמים הבעל אומר לעצמו היא כמו ילדה קטנה ונעלבת מכל שטות. אבל הוא מתמודד עם זה ומוצא דרכים להסתדר ביחד.

לפעמים האישה אומרת הבעל הוא כמו ילד קטן ואם אני לא אכין לא אוכל הוא לא יוכל להסתדר? אבל היא נושא אותו ומוכנה למצוא את הדרכים להסתדר.

אם כי אתה צודק שלא קורה כלום ולכן זה מאתגר,

בכל מקרה, לדעתי כדאי מהדורה קצרה יותר כדי להגדיל את החשיפה

מה שגרם לניקים לאהוב את זה ואת המהדורה הכתובה זה כי היה פה יותר תוסס בפורום. 

עכשיו הוא די מת.. במיוחד צמ"ע אם שמת לב. 

אני כבר לא מזהה את הרצון שהיה קודם, 

בגלל זה כשביקשתם שאצור חדש לא צפיתי לזה הצלחה אז לא עפתי על הרעיון ונראה שצדקתי 🤣 

וכן זה ארוך. כי הראשון היה קצר מידי.  נסחפתי קצת 

למה שמישהו יאזין לדיווחים על דברים שהוא כבר קרא לפני כן. לכן הקונספט הזה נועד לכישלון.  

מהדורת לנ״ו ז״ל 😢

מי אומר קדיש? 

פודקאסט - שירת מלאך

ב. שאלת המיליון דולר... באולינג סנוקר למי שחובב, 

אם אתם בקטע, אפילו תחנות רכבת או תחנה מרכזית (תלוי כל מקום לפי איך שהוא..) יכול להיות מקום חביב להיפגש בו. גם אפשר לקבוע תחנת רכבת באמצע הדרך אם אתם רחוקים...

ובכללי, בעיית מקומות לפגישות בחורף לא באמת פתורה.. כולם אומרים שיש פתרונות. אבל הם לא באמת טובים...

לעוד מקומות)

אוהו, והרי לכם כמה רעיונות - לקראת נישואין וזוגיות

זה פודקאסט בענייני סוגיות מיניות במגזר הדתי. זה לא פודקאסט על זוגיות.

(מומלץ, בכל מקרה)

לא שמעתי אותו אבל נתקלתי בו במקרה

מיועד לרווקות

פנינה פרייליך

20231212151045.pdf

אמנם לא דומות במראה...

אבל לאשתו השניה יש אותו שם של גרושתו שעשתה לו את המוות כפשוטו (היה לה מחלת נפש, מסכנה)

הוא רואה את כתיקון מסויים...  זה לא מפריע לו בכל אופן

התארס עם מישהי ונפרדו ואחר כך התחתן עם מישהי באותו שם. 

בעצם זה היה אותה אחת.

התבדח

וגם היו שם כמה אנשים שחשבו שזאת לא אותה אחת. לכן נזכרתי באירוע הזה.

לעצם התמיהה - לא כל כך מוזר בעיני. אדרבה, כמה שיש דמיון בין האקסית לנוכחית, זה דורס את הזכרונות יותר בקלות

הרי בפועל המציאות חזקה מכל זכרון.

הבעיה היא שהזכרון קיים ולכן יש השוואה מסוימת.

כמה שהיא יותר דומה, אין קיום עצמאי לזכרון, ולכן הוא אף פעם לא משווה אותה - כי בכל השוואה הנוכחית תנצח (כי היא דומה מספיק, והיא גם קיימת כרגע ולא רק זכרון)

הניסוח שאני הייתי נותן להסבר לא מתייחס לקיום הזיכרון, אלא לחוסר -
זיכרון כואב כשהוא מציף תמונה חלומית ממלאת, שנלקחה, או שלא באה לידי מימוש. אז החסרון כואב מאוד.
עכשיו כשהוא מצא את המלאות עם מישהי אחרת - ודומה, וזה לא כ"כ מפתיע בסך הכל, כשחושבים על זה שאת אותו חסרון שאצלו הוא ביקש למלא - גם עם זיכרון אפשר לחיות בהשלמה, ולהניח אותו בעבר.

אם קוראים לשתיהם אזמרגד, אז כנראה שכן (אני לא מכירה אפילו אחת כזאת!)

אם קוראים לשתיהם הודיה או מיכל או רחל, כנראה שפחות.

בסופו של דבר יש שמות שהרבה יותר פופלאריים - 

אני די בטוחה שאם נעשה כאן סקר, נמצא לא מעט אנשים שיצאו עם שני אנשים (לפחות!) עם אותו השם - ואם מדובר בנשים, אני מוכנה להמר שברוב המקרים השם שחוזר על עצמו הוא שם תנ"כי.

מה לעשות, כנראה שלרובינו יש שמות דת"ל קלאסיים... (ואם תגיד לי עם ילידי איזה שנתונים אתה יוצא, אוכל לבדוק עבורך מהם השמות הפופלריים בישראל באותה התקופה).

שמעתי פעם על מישהי, נניח קוראים לה רחל, שהתחתנה עם אחד יעקב, ולרחל יש גם אח יעקב, וליעקב יש אחות רחל. וחוץ מזה, לשניהם יש אחות לאה ואח שמעון.

ובמשפחות ברוכות, לא יפתיע אותי בכלל אם זה די נפוץ.

אבל חייבים

חייבים!

לצאת רק עם מי שאנחנו יוצאים איתו עכשיו.

כל השאר (כל מי שיצאת איתו וגם כל האחרים בעולם) - חייבים להיות לא רלוונטי, כי אני ממוקד בה עכשיו.

השם שלהן והדימיון הפיזי פשוט לא רלוונטיים.

נניח שיש לך שני חברים באותו השם - האם הם דומים מבחינה פנימית?

בטח שלא, והם יכולים גם להיות מאוד מאוד שונים באופי.

אז ככל שלומדים להכיר אדם לעומק, הוא תופס מקום משלו, הוא ייחודי ומיוחד לעומת אחרים.

היו לי בעבר הרבה ידידות קרובות ולא היה מפריע לי לצאת עם בחורה עם שם דומה או זהה. חוץ מאחת עם שם מאוד מיוחד.

מצד שני, אם זה מצטרף לדמיון בתווי פנים, הסיפור שונה מאוד.

או שאולי הן דומות רק בראש שלי.

במשך תקופה אחרי הגיעו לי אנשים דומים, חלק גם עם אותו שם.

באמת תהיתי על זה אז.

הייתי מדברת עם מישהו ואמר משהו, והייתי אומרת לעצמי וואלה זה כמו ההוא.

גם עם בעלי אפשר למצוא קווי דמיון. מבחינת מראה כנראה שזה גם תלוי מה מוצא חן בעיניי מבחינת מראה....

לא חושבת שמפריע ליצור קשר, כי אלה אנשים שונים.

אולי אם כבר, זה תורם להרגשה מוכרת