פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 75)

ובנימה יותר רצינית, הן מביאות לפגישות מאפים.

ובנימה רצינית יותר זה לא בהכרח כיף, אך גם כשזה לא כיף זה שווה את זה. 

למה אתה מתעצבן מהר מכל מיני גישות או שפות שונות 

בזבה ונידה.

לא הבנתי את החילוק שלך.

לא "יוצאים עם בנות".. נפגשים לשידוכים.

לא עושים את זה בשביל הכיף. כמובן שאפשר להנות מזה ורצוי, אבל זו לא המטרה

כולם עושים את זה כי כולם רוצים למצוא את החצי השני שלהם

לבנות יש קול מהמם, הן חמודות ומיוחדות. גבר בחיים לא יהיה כמותן.

אתה רוצה לצאת עם גברים בבקשה, רק אל תאשים אותנו אחרי זה בשיעמום למוות.

איך החיים היו נראים ללא בנות?.. מפחיד לחשוב על זה..

כשאני בבאסה ממשהו אני ישר חושב עליהן והמצב רוח משתנה פלאים. תנסה זה עובד

תשמע זו ההטרלה הכי מוזרה שראיתי בחיים. 

לפני כמה זמן התחלת עם אחת הניקיות והתגאת בזה 

ועכשיו אתה לא מבין מה אתה אמור למצוא בבנות. תשמע.. לא יודע אתה גרוע בהטרלות.

ואני אומר לך את זה כמומחה . בהטרלות.

לא התחלתי עם אף אחת.ועובדה שאני לא זוכר

אדרבה זה רק אומר שאני ברמה ככ גבוהה שזה אפילו לא התחלה מבחינתי

לפעמים שמים לב רק לצד אחד ואז או שמתאהבים או שמתעצבנים...מזל שהחיים לא עובדים לפי הרגשות הרגעיים...

חוץ מזה מי אמר לך לצאת עם המעצבנות? כשהייתי ילדה לא סבלתי בנים באופן כללי אבל היו בנים שכן אהבתי, את העדינים יותר. תחפש את האופי שאתה מתחבר אליו, מישהי חמודה שהיא גם אישה במקרה...

ובנות חמודות כי:

קודם כל הן גם בנות אדם, וחביב אדם שנברא בצלם!

ב', אשה היא החלק המשלים של הגבר, היינו אדם אחד והופרדנו אז שואפים שוב להיות אדם שלם. 

ו-ג' באופן טבעי אתה אמור להבין את זה מעצמך, לא? אני קוראת לזה יתרונות טכניים😏

רק חשוב להבין שמי שמחפש זוגיות טובה, שהוא יוכל להפיק את הטוב מזה, צריך לרצות לעבוד בשביל זה. להיות מוכן לרצות את הטוב של אדם אחר ולא רק של עצמך. כי לכל דבר טוב יש מחיר בהתאם.  למי שמחפש חיים קלים תהיה אהבה עם הרבה כאב. מי שמודע לזה שצריך לעבוד תהיה לו אהבה משמעותית ויציבה. ולכן זוגיות היא השיא של עבודת ה' שלנו בעולם.

אני מדחיקה מרוב שזה מפחיד

אבל לכן מה' אשה לאיש... אנחנו בטוח משתדלים

כנראה אני טובה בדיבורים... (נראה לי שגם זה לא אבל בסדר)
בפועל אני לא. אז... לכן זה מפחיד.

וואלה, לצאת זה לא תמיד כיף.

יהיה כיף כשבעז"ה אמצא את זה שאתחתן איתו...

כולם מדברים על לצאת עם בנות כי- וואלה, ככה הקב"ה ברא אותנו. יש בנו רצון לפגוש את המין השני, ולהקים משפחה ב"ה. זה נורמלי. וזה גם נורמלי שזה לא בוער לך כרגע.

זה שכולם מדברים על זה לא אומר שזה בהכרח כיף... הנה כולם מדברים על הרפורמה המשפטית. לא נראה שכולם נהנים מהעניין...

זה יהיה ממש כיף כשתמצא את האחת שלך כי יש לך שותפה לחיים, אתה לא צריך יותר לתהות עם מי תחיה, תהיה לך אישה שאוהבת אותך בעז"ה, משפחה...

כמובן בתוך כל הכיף יש גם עול ויש חובות, ולפעמים ויכוחים וקצרים בתקשורת.

קשה לי לומר מה הסיבה. נראה לי שבנים הם מאוד "תכל'ס" וקשה ליצור תקשורת "קרובה".

אבל כל הנוגע לפגישות, יציאות כו' - באמת לא כיף.

צריך להגיד תודה שזה רק בתחום אחד ולא בעוד תחומים

גם אם אתה בסדר וגם אם אתה לא - זה כואב! לא משנה מה היית אמור לעשות ומה לא..

הרבה הצלחה!!

מזדהה..

המנגנון אצלך שנכשל, אוהב אותך בדרכו שלו.

את צריכה עבודת דיוק והרבה דברים כדי להבין מה לא עובד אצלך נכון,

אבל קודם כל

כבוד

לעצמך

ללב

לגוף

לנפש

לנשמה...

אם היו לך כלים טובים יותר היית עושה יותר טוב.

אין לך.

אולי מחר יהיה, אבל היום - אין.

תכירי טובה לעצמך. ותנסי להיות טובה יותר אבל מהצד הטוב. לא מהצד של אפס וכישלון.

בהצלחה!

והכל יהיה בסדר.

בסוף ה' יסדר לך את זיווגך, גם אם תעשי טעויות בדרך.

זה באמת לא קשור אליך זה שלהם..

זה לא צריך להרוס לך את הערך , נכון זה כואב, זה לא נעים, זה מעורר שאלות, זה מתסכל , מעצבן מה לא.

אבל זה משמיים .

איך סבתא שלי אומרת כדי להגיד לך לא צריך להיות או מטומטם או עיוור, בהתחלה צחקתי אבל שחשבתי על זה .

הבעל שלך ידע יפה מאוד להעריך את כל הדברים היפים שיש בך הוא לא יהיה עיוור להם.

ויש לך מלא , זה לא סתם שבחור שהיה עכשיו מולך חשב שהוא לא שלך! , שהוא לא יכול לעשות לך מספיק טוב או שאת לא מתאימה לו מבחינת רוחנית או סגנונית או אופי.

שחושבים על זה .. ואי ממש הפסד שלהם.

לגבי האשמה זה מנגנון דפוק שיש בנו בנשים..

תמיד לראות שהכל בסדר שלא פגענו , גם על חשבוננו תמיד לבדוק את הצד השני .

אחרכ מתעורר אצלנו כאב ואף אחד לא בודק אם הכל בסדר.

ודמט עם המה עשיתי לא בסדר .., אם זה מקדם אותך ואת רואה שיפור מזה שאת אדם יותר טוב ,מקסים , אם זה גורם לך תמיד לשפוט את עצמך , אז לא טוב לא בריא.

תחיי את החיים ..

תהיי טובה 

בסוף האור שלך יקבל מענה 

וה' באמת שומר עלינו תארי לך כולם היו אומרים כן ואי ואי לא היית יוצאת מזה .

ולהגיד לא למישהו ואי זה כל-כך קשה הרבה יותר הרבה פעמים שם בכלל האשמה חוגגת.

כדאי לקבל כוחות ולדייק יותר במהירות מה לשפר.

בשמחה ובנחת.

ובינתיים- את מחפשת אהבה. הרצון לאהבה גורם לכל הבלבולים והשאלות וההאשמות העצמיות (אם רק אעשה כך וכך בעלי יגיע), שכמו שכתבת את יודעת שהם לא נכונים.

אז לשחרר- אני רוצה אהבה, ואני עושה מה שאפשר (לגבי האיזון בין השתדלות לאמונה- העיקר שיש את שתיהן. האיזון זה לא מה שבאמת משנה. כמובן לא בצורה מוקצנת), וה' בוחר בינתיים לא לתת לי. וזהו.

אני פשוט משחררת את עצמי לכאוב.

אז כואב לי, ואני בבאסה, וה' איתי בבאסה, ואני איתו בבאסה שהוא בחר לתת לי ולא במחשבות סרק ששורשן בתפיסה שהיעד בהישג ידי ואם רק אעשה כך וכך וכך הבחור יגיע, במקום פשוט לחוות את המציאות שאני בתוכה כי זה מה שה' רוצה.

(כל זה לא סותר עבודה עצמית ושיפור וכו', אבל לא ככה).

בעז"ה שתגיעי לזיווג שלך מתוך שלימות עם עצמך ועם המציאות שאת נמצאת בה. ובקרוב

ככה שאין פה כל כך שיקול דעת להפעיל. אני פשוט מחכה לשמוע על ההצעה.

אני מחכה כמה ימים, שואלת שוב

אם אין תשובה ממשיכה הלאה, כאילו מפסיקה לצפות מהם...

אני לא בונה על אף אחד ולא מרגישה תלויה באף אחד הכל מה'

זה לא בהכרח קל, אבל זה נראה לי נכון 

תעשה כמה השתדלות שאתה מרגיש שצריך ואחרי זה השלך על ה' יהבך.

ובסוף גם יש מקום שבמשך הכמה ימים האלה כן יש איזה ציפיה.

אני כן קולט שכל פעם שהפלא' מקבל הודעה אני מסתכל לראות אם זה מהם...

נכון זה מובן שיש ציפייה

ואם אין לך הצעה, תעשה פעולות כדי להשיג הצעה. לחכות זה סתם מתיש ומאכזב

קודם כל אפשר להבין אם הבן אדם קשור לסביבה התרבותית שלך או לא. שהוא משקיע במה שחשוב בעינייך. זה לא מובן מאליו, ואם כן זה כבר טוב.

ב. מעבר לזה לחשוב מה באמת חשוב לי שיהיה אצלה ולחפש את זה. למשל, אם חשוב לי שהיא תהיה בשלב מסויים בחיים. או שיהיה לה קשר מסויים לתחום מסויים (יכול להיות קשור לסגנון/רמה דתית או לאידאולוגיה מסויימת). או תכונות אופי מסויימות. או לדעת שהיא עוסקת בהתפתחות אישית מעבר למסלול החיים הרגיל של שירות-לימודים-עבודה.
 

ג. תסתכלי מה הוא כותב שהוא מחפש ותנסי להבין אם זה מתאים אלייך.

ובאמת חבר'ה תשקיעו בכרטיסים, שלא יהיו כולם אותו דבר!

(מסתבר שלא ניתן לכתוב בהודעה כשאין משהו בין צמד המילים בכותרת.)

עם שילוב של מסלול חיים שנותן רושם שעשוי להיות שייך, וביטוי עצמי זה בונוס אם זה בגבול השפוי.

אני לא ישקר ויגיד ש95% מהכרטיסים אני פשוט עובר הלאה.

אבל אז החלטתי לשפר אותו. מאז אני מקבל הרבה יותר הצעות, וגם מבחורות עם סגנון כמו שלי. 

זה גרם לי להבין עד כמה חשוב להשקיע בכרטיס. 

פשוט כתבתי שם בדיוק כמו שאני במציאות במקום סתם לספר דברים טכניים.

הרבה בנות צחקו ואמרו שאהבו את זה. והעיקר שזה מביא לך התאמה של בנות בסגנון שלך יותר משוחררות ולא מקובעות מחשבתית.

באמת חשוב לכתוב כרטיסים שמספרים על עצמכם מספיק טוב. בהצלחה

אולי זה שהציע לנסות שוב יהיה שם

וההוא שנפגע שלא מתאים

ואני גם מאוד אוהבת את הפרטיות שלי

בעצם זה שאני שם באיזשהו מקום יוצא שאני מעדכנת אותם מה קורה איתי בנושא הזה

ולא רגילה לפלטפורמות מעורבבות בנושא הזה.

יש סיבות.

ב"ה לי אין מטענים אבל יודעת מהעבר איך זה כשיש.. ולא בא לי להתערבב בתוך דבר כזה.

אוהבת נקי.

פתחתי פעם שרשור בנושא דומה: למה זה פדיחה לראות מישהו שמכירים בדייט? - לקראת נישואין וזוגיות

אני חושבת שרוב המוחלט של האנשים שיוצאים לדייטים עושים את זה כי הם מרגישים בוגרים ובשלים מספיק בשביל להתחתן, ומבינים שבתהליך הזה אנחנו נפגשים עם אנשים שייתכן שניפרד מהם בהמשך - ובגלל שיש לנו מאפיינים דומים, אנחנו כנראה נפגוש אותם במעגלי החיים שלנו - ולכן שלום נימוסי ולעבור הלאה, לא להתבוסס במה שהיה או לא היה.

אם זה שהציע לנסות שוב שם - ואולי הוא ישאל שוב, כי הוא רואה שאת פנויה - את יכולה להשיב בנימוס שאת לא מעוניינת.

זה שנפגע - בהנחה שנפרדת ברגישות - זה שהוא פגוע זה שלו, לא שלך.

לעדכן אותם זה לא בהכרח רע - אולי למישהו מהם יהיה רעיון עבורך?

אם את באמת חושבת שיש שם פוטנציאל להכיר אנשים רלוונטיים, לדעתי כדאי לשנות את הגישה.

לא אמור להיות נעים ונוח עם אקסים - אבל הם לא אמורים למנוע ממך להכיר אנשים חדשים.

גם אם לא הכרתי אף אחד. זה נראה לי מוגזם לשים פרטים אישיים גלויים ככה... הפרטיות והצניעות שלי חשובות. מה זה נותן שכולם רואים מה זה רולטה שמנסים אם יפגע יפגע? זה לא נשמע לי מסודר ודרך נכונה... עדיף שדכנים שאת מביאה לאדם אחד אחראי את הפרטים ולא כל מי שרוצה רואה.  

Ce j'n'sais quoi

הכרתי אלה אחת, ממש חמודה וחכמה. משהו נדיר! אז אני הייתי מוחמאת (אין בזה שום היגיון, כמובן)

אולי השם שלך מזכיר את השם אלה? 

עם האיש שלג המצוייר הזה

אנה ואלזה

נו

סתם בדקתי עכשיו בגוגל..

ואל תגיד בושה זה מזכיר לי את ההפגנות של השמאלנים

לפני שהייתי דוס

אבל לך? בת ישראל. לא יאה ולא נאה להכיר סרטי פריצות שכאלה. בנות מדברות ואפילו נוגעות באיש שלג - אז מה אם הוא מצוייר??

ורקדנו חצי מהסרט

תכלס זה סרט מרגש !

שבוע שעבר לימדתי את אחיינית שלי את הריקודים התלהבה

זה השיר אבל הכי שחרשנו עליו

ים

מסלול טיול קצר (עכשיו בסוכות יש הרבה)

סיור בשכונות י-ם

כרטיסים/קלפים מעוררי שיח (כרטישיח, תכירותי וכו' )

כנסי לאתר של רשות הטבע והגנים ..יש מקום שעזרו לי להדליק יש מלא פארקים מסודרים יחסית עם אור .. וגם מקומות לקיימפינג אם הולכים עם עוד חברים

חוץ מזה גם בבוקר עד 5 יש הרבה מקומות יפים פתוחים עם עלות ממש נמוכה .. נגיד הפארק בקיסריה(לא נראלי מותר מדורה) (יש שם גם מסעדה כשרה)

החוף בנתניה החוף באשקלון .. בתל אביב הרצליה.

תכלס זה באמת לא משנה המקום .. זה גם יכול להיות בגינה אצלך בבית

כדי להגיע לעומק רגשי צריך אמון להיפתח להראות עוד צדדים אצלך שלא מושלמים.

או לספר גם חוויות טובות שנגעו אצלך בלב.

תסמכי עליו והוא יסמוך עליך.

אי אפשר שיהיה עומק בלי לדבר מעבר ,לדבר כנות על קשיים / חוויות / התרגשויות / חלומות / עבר.

מסעדה

טיול נחמד

הליכה לכותל

והוא יראה לך מה שהוא אוהב...

לנגן אם מישהו מכם אוהב, לצייר ביחד משהו או ליצור משהו?

להכין ביחד ארוחת ערב בבית כלשהו, לעשות ביחד בייביסיטר..

לדעתי הפוש זה לחשוב על העולם שלך, מה עושה לך טוב ופשוט לחשוף את זה בפניו בצורה הכי זורמת והכי קלילה. לכי למקום שאת נהנית בו, אפילו בבית תראי לו אלבום תמונות או משהו בסגנון... או אם את אוהבת גלידה לכו לגלידרייה,

פשוט להיות ביחד זה כיף.

יש גם את משב פודטראקס ליד שורש, מקום עם אווירה ממש נחמדה ואחלה נוף, גם יכול לפתוח..

תכלס גם לעשות משימות של יומיום יכול להיות מהנה ושובר שגרה, קניות וכו

כמובן מופנה גם לצד שלו

תחכי לפחות כמה ימים אולי משהו יראה אחרת, אולי החשק ישתנה.

אחכ תלוי כמה אין חשק... 

אני חושבת שאי אפשר לקחת את הגלגל אחורה ומה יקרה אם תפגשי איתו פגישה אחת?

אני מנסה להבין מה הקושי לחכות שבועיים... כי יש לך הצעה נוספת או כי סתם זה מעצבן לחכות?

אם הוא לא רוצה לפגוש תחתכי 

בחור שבדיוק טס לארה"ב. היה נשמע משהו שכדאי לבדוק מבחינתי. אני חיכיתי. בסוף היתה פגישה אחת לא משהו אבל ככה זה - לא יכולתי לדעת מראש.

את אומרת שלך מראש לא היה נשמע כל-כך. אז כל דבר שתחליטי כאן יהיה סבבה בעיניי.

אם בשיחת הטלפון הבחור נשמע לא נעים, לא חכם, לא מספיק דתי וכיו"ב, אפשר לחתוך בלב שלם. אם הסיבה להיעדר החשק היא לא כזאת חד-משמעית, עדיף לתת לזה צ'אנס. מקסימום, מפסידים כמה שעות.

בקטע הכי טוב, אפילו אם היה בא לך עליו - אין שום סיבה שבעולם שתהיי חייבת לחכות לו שבועיים!

כן, חושב שראוי להגיד לךו שאת לא רוצה.

זה לא נעים שמבטלים פגישה, אבל אנחנו בני אםד וזה קורה ולכן צריך לתת על זה את הדעת, להתנצל בכנות, ובסופו של דבר לרצות גם לטובתו של מי שנפגשים איתו. וברור שאדם יעדיף שלא יפגשו איתו לחינם מאשר שיבטלו לו פגישה.

לא הבנתי

ההצעות...

אני באמת לא מבינה את הלחץ הזה. כל עוד אין עוד הצעה אחרת, וכל עוד ההצעה הנוכחית נשמעת טוב מה הבעיה לחכות? אפשר לחשוב ימות העולם

אם לא בא לה על זה כבר משהו אחר, שתעשה מה שנראה לה.

א. היא כבר אמרה כן והיא מתלבטת עם עצמה כרגע.

ב. אתה כתבת בהודעה מעל "אפילו אם היה בא לך עליו"

לחכות לא לחכות... העיקר לא לקחת קשה.

שמישהו ביקש לצאת איתי שאלו אותי לקח לי יום וקצת לענות אמרו לו שיש אישור מצידי .. ואז לקח לו 4 ימים לחזור אלי בחזרה .. בזמן הזה דחיתי 2 הצעות אחרות .

שהוא נזכר לשלוח לי הודעה .. הוא טס לשבוע שבועיים חזר .. בידיןק היה לו עומס ככה 3 שבועות ..

ואני לגמרי בגישה שלך .. לזרום לקחת בכיף.

ואז אני נסעתי ל3 ימים והוא אמר את שמה לב שאנחנו דוחים את זה הרבה

יש אנשים פשוט בלתי !

עזבי שהדייט היה פשוט מיותר

התחייבת לפגישה - תעמוד בהתחייבות.

נראה לך שלא הוגן לדרוש ממך לעמוד בהתחייבות בתנאים הנוכחיים - אין בעיה, תגיד את זה לצד השני, ותגיעו להסכמה לגבי התנהלות הלאה.

בדרך כלל יש טווח סביר של עד שבוע שבו נפגשים, מעבר לכך זה כבר פחות סביר ופחות צפוי. לכן לא היא מי שהפתיעה פה.

אתה יכול לחלוק עלי, אבל אעדיף שמשהי תבטל פגישה במקום שתעשה לי טובה שהיא נפגשת איתי. זה וזה הם לא מצבים אידיאליים, אבל עדיף שהיא תבחר את הדרך שתפגע בי הכי פחות.

יכול להיות שהוא הפתיע, ויכול להיות שהוא גם לא בסדר, אבל זה לא פוטר אותה מאחריות על המעשים שלה.

ואני אכן חולק עליך. ברגע שהסכמת להעביר מספרי טלפון, התחייבת להגיע לפגישה מתוך רצון טוב בזמן הקרוב. בעיני הרבה יותר פוגע להגיד "חשבתי על זה ואין סיכוי שתמצא חן בעיני" מאשר לתת לי הזדמנות להוכיח את עצמי כשאת לא במצב רוח טוב. 

יש משהו משותף בשתי המחלוקות שלנו: אתה חושב שאפשר לקבל החלטה בלי דיאלוג. אם הוא הפתיע אותה, היא תתנער ממחויבות; אם אין סיכוי שארצה את הבחורה, עדיף לבטל מראש. ואני חושב שתמיד צריך דיאלוג ותמיד צריך לתת הזדמנות לצד השני - אם הוא רוצה לחכות שבועיים, היא יכולה לומר לו שלא מתאים לה, ואז הוא יאמר שהוא לא יכול לפני כן ויוותר על המחויבות שלה כלפיו. אם אחד הצדדים חושב שלא ירצה לפגוש את הצד השני, קודם שיגיד את זה ורק אחר כך הצד השני ישחרר אותו ממחויבות למפגש.

"ברגע שהסכמת להעביר מספרי טלפון, התחייבת להגיע לפגישה מתוך רצון טוב בזמן הקרוב"

שבועיים זה עדיין נחשב בזמן הקרוב? אולי מבחינתך כן וזה לגיטימי. בכל אופן, גם לך יש איזה גבול בעניין הזה שממנו פוקעת המחוייבות מדין "מקח טעות". אשמח שתתקן אותי אם הבנתי אותך לא נכון.

"בעיני הרבה יותר פוגע להגיד "חשבתי על זה ואין סיכוי שתמצא חן בעיני" מאשר לתת לי הזדמנות להוכיח את עצמי כשאת לא במצב רוח טוב."

זה מאוד לגיטימי ומבן שבעיניך זה יותר פוגע.. הרגישות שלי שונה ואני לא נפגע מכך אלא מדברים אחרים שכנראה לא פוגעים בך או פחות פוגעים בך. זה נראה לי תקין לא? הרי זה עניין מאוד סובייקטיבי כלל ענייני הרגשות שהם סובייקטיבים ויכולים להיות שונעם בקלות מאדם לאדם.

"ואני חושב שתמיד צריך דיאלוג ותמיד צריך לתת הזדמנות לצד השני - אם הוא רוצה לחכות שבועיים, היא יכולה לומר לו שלא מתאים לה, ואז הוא יאמר שהוא לא יכול לפני כן ויוותר על המחויבות שלה כלפיו"

שני עניינים ביחס לכך -

א. התוקף של המחוייבות היא ביחס לנורמה המקובלת שנפגשים בזמן הקרוב, אחרת האדם שהזכים יכול לומר שזה מקח טעות. אם זה כך - המחוייבות מותרת מאליה ומי שנושא במלא האחריות זה מי שגרם לכך שזה יהיה מקקח טעות. הרי השני אומר בצדק "הסכמתי, אבל לא לזה".

ב. גם פה יש עניין שהוא שונה מבחינתנו מבחינה סובייקטיבית - אני מעדעף שהבחורה בינה לבין עצמה תחליט אם נפגש, בדרך כלל לא יהיה נעים לי לנהל איתה דיאלוג על זה. זה פחות מרגיש לי נעים מאשר לקבל דחייה ללא הסבר.

לסיכום - חשוב מאוד להיות רגיש לזולת. אממה, לאנשים שונים יש רגישויות שונות. מה עושים עם זה? זה עוד דיון, אבל זה המסר המרכזי שבאתי להוסיף על דבריך שנראים לי לגיטימיים וראויים מאין כמותם.

להעלות את הנושא מולו, לפחות את החלק שאת מרגישה נמרחת, אולי הוא יגיד לך שהיה אי הבנה וחשב שיעבירו יותר מאוחר? שתבררי יותר זמן? שקרה משהו?

אני לא מצדיק אותו אבל אולי הייתה אי הבנה…

איך אפשר להשלים חלק שאת לא פוגשת?

אני יכול להביא לך מקור שבזוגיות כל אחד מפתח את הצד ההפוך לו (למשל גבר את הנשיות) ומתוך כך מעצים את החלק הגברי שלו עוד יותר.

הגבר הוא דופן (נשענים עליו. וגם לבוד- אוהב לעגל פינות). האישה היא סכך (קישוטים, חלקים מהעצים בשלכת שנתקעים בשיער).

הוא משתלט על הסכך הפסול והופך אותו לחלק ממנו, עד שמגיע הסכך הכשר והוא משחרר לו

נשיות וגבריות...

להחליף גלגל זה גברי?

לבכות זה נשי?

יש לי תחושה שיש במושגים האלה עומק מעבר לעניינים חיצוניים כאלה ואחרים

אבל אני משוכנע שאת לא צריכה אותי כדי להזכיר לך את זה

בע"ה. בקרוב ממש. שהשאלה הזאת לא תהיה רלוונטית להרבה זמן

ב. את לא צריכה לרדוף. לדעתי צריך שיהיה לך חילוק. החברות הקרובות והטובות צריכות להמשיך להיות החברות הטובות שאם את צריכה לדבר או להתייעץ - אז איתן. נכון, הן פחות זמינות. אבל הן החברות.

אבל אם את רוצה חברות לבלות או סתם לשרו,/לנצל את הזמן ולעשות כל מיני דברים יחד, את לא צריכה את החברות הכי טובות שלך. את צריכה חברות שאת מרגישה מספיק נעים בחברתן.. בשביל זה לא צריך להיות בשלב של חברות חדשות. כי זה מדרגה אחרת של חברה.. אולי אם תעשי את ההבחנה זה יהיה לך יותר קל.

אולי

אני לא באמת יודע, רק מנסה לעזור.

הרבה בהצלחה בע"ה!!

אבל את בהחלט מעלה נקודה חשובה, שמדגישה את הבדידות של הרווקות, ובמיוחד מי שהחברות שלה התחתנו והיא לא (וזה יכול מישהי בת 22 או 32, כל אחת מתי שזה קורה לה...)

קודם כל - אני רוצה לתת לך חיבוק .

אני חושבת שנשואים טריים צריכים את המקום והמרחב שלהם לבנות את הזוגיות, ונוכחות צמודה של חברים\חברות רווקים יכול להיות משהו מבלבל ומחליש. יש מקום להסתגר ולהעמיק את הקשר.

מעבר לכך, נישואין בציבור שלנו בד"כ באים עם עול כלכלי שמוטל על הכתפיים (הרבה יותר ממה שהיה קודם).

אז אני מקבלת את הצורך במרחק מהחברות שלי שהתחתנו, והקשר איתן עבר יותר להיות קשר טלפוני, ובכנות, זה מגיע הרבה יותר מכיווני מאשר מהכיוון שלהן.

אני גם חושבת שבאופן כללי, רוב האנשים הם חברים של "קבוצת השווים" שלהם - כי זה יותר זמין ויותר נוח. הרבה יותר קל לשמור על קשר עם מישהי שאת פוגשת כל יום על ספסל בגינה ולדבר איתה על מה קורה במעון, מאשר לדבר עם החברה הרווקה שמה שמטריד אותה זה דברים אחרים לחלוטין. הרבה יותר קל לשמר קשר כשיש איזשהו חוט שמחבר בינכן. כמו שעם החברות מהאולפנה - במפגש היומיומי וההימצאות באותו שלב בחיים, היה כנראה קשר אינטנסיבי, ואז כשכל אחת פנתה לדרכה זה הלך ודעך. כמובן שיש חברויות שהן הרבה יותר עמוקות שמחזיקות מעמד בצורה אחרת, אבל בד"כ לא באינטנסיביות גדולה. אני חושבת שגם נשים נשואות זקוקות לחברות, אבל כנראה כנשואה טריה הצורך הזה הוא דווקא בנשים נשואות, דברים שאולי פחות מתאימים לדבר ולשתף רווקות.

אני חושבת שלהישאר בבדידות זה לא דבר טוב. זה גם מנוון את היכולות הזוגיות שלנו, גורם לנו להסתגר בתוך עצמינו, ואז כשיוצאים לדייטים הרבה יותר קשר להיפתח. מעבר לזה, חברות היא משהו קריטי לדעתי לבריאות וליציבות הנפשית שלנו. אנחנו זקוקים לחברה.

אני לא יודעת למה את מתכוונת שאת לא בשלב של חברות חדשות. יצא לי השבוע לפגוש אישה שעלתה לארץ בגיל מבוגר (מעל שמונים) ועברה לגור ליד הילדים שלה במקום שהיא לא מכירה אף אחד - והיא מקדישה זמן ליצור חברויות חדשות.

לכן הייתי ממליצה לך להשקיע בתחביבים שאת אוהבת (נניח, ללכת לחוג ציור\ריקוד\צילום, ואז כנראה שתפגשי שם פוטנציאל לחברות שיש להם חוט מקשר איתך).

לשקול לעבור לגור במקום שבו יש "קבוצת שווים" עבורך - או הדמנויות לבלות איתן יותר שעות.

ובכלל, להיות פעילה, לצאת מהבית, לפגוש אנשים.

ואולי גם פה תוכלי להצמיח גם חברויות בעולם האמיתי.

לא בשלב של חברות חדשות. את חוסמת את עצמך וחבל, לכי תדעי כמה נזק ארוך טווח מסתתר פה.

ב. לרדוף אחרי הנשואות, אין מה לעשות.

ולהשתדל לבוא בראש טוב ופתוח. כי אם בסוף זה לא בא מהלב - עדיף לך להישאר לבד בבית בדיכאון עד שתפנימי שאין דרך אחרת.

לפעמים זה מה שאנשים צריכים אז זה מה שקורה. אל תתפלאי מאוד אם זה יקרה לך אם את לא מסוגלת להגיד לעצמך את א' ו-ב'.

זה שלב כואב מאוד שמגלים שיש צורף ברענון

אני התחלתי עם 8000 בנות והפזמ דופק אחי

מה? אפשר לצחוק גם בלי להבין

אה לא סליחה זה מישי אחרת סליחה 

מצטער

שלה. הכוונה שהן לא רוצות בעל שהוא יותר מדי חשוב והוא לא בליגה שלה.

שניתי את זה להיום שהן כן רוצות.

היום בחורות שואפות לאחוז העליון.

אחד השותי"ם רצה לטעון שהשתנו הזמנים, כמו שהרמ"א אומר נשים חשובות וכל מיני. כמדומני הביאו אותו באוצר הפוסקים .

לא לגמרי עיינתי בכל דבריו כי לא היה לי השו"ת בידים, רק ע"י אוצר החכמה. אבל זוכר שהביא כמה ראיות לדבריו.

שלא פוסקים כמותו.

לא שהסברא לא נכונה, אבל פשוט אין נפקא מינא כי לפי חכמים הטעה לשבח אינה מקודשת.

זה היה משהו למדני בעיקר, ואולי יצא איזה נפקותא מזה.

אלא כל שבני עירו מכבדים אותו מפני עושרו.

מעניין שהשמחה בחלקו לא תופס בהלכה למעשה.

איך בדיוק התורה ציוותה עלינו לאהוב את ה?

[שאלות מפורסמות. וכו...]

היא קשה מדי. 

ולא רק בפסח. כל השנה...

טוב קודם כל (אולי זה ידוע לכולם ואולי לא) ברור שהבסיס של השמחה צריך להיות על משהו אמיתי שלא תלוי רק בהצלחה שלי ליהנות באותו יום.

והבסיס הזה הוא האמונה בניסים שהחגים נקבעו לזכרם וע"י זה סומכים עליו שהכל בשליטה וכמו שהוא גאל אותנו פעם גם עכשיו הוא יכול להושיע כהרף עין.

בקשר לשאלה עצמה, אין לי כל כך טיפים מעבר לזה...אבל ברור שהכי טוב זה גם לעשות משהו משמח שידליק את השמחה.

ואני אישית לא ממש מוקף באופציות לחגוג, ואין כל כך חברים שזורמים

אז מה שאני עושה כדי לשמוח, אני פשוט נאלץ לשמוח לבד עם עצמי - להכין או להזמין לעצמי אוכל טעים ולשבת בסוכה ללמוד ספרים שאני אוהב.. ומשתדל לשמוח מעצם החג (מה שכתבתי למעלה). 

מקדש.

פשוט כואב לי שאי אפשר לקיים "ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים" בארבעת המינים ושאין ניסוך המים והקרבנות.

אני רק יכול להיות ליד מקום המקדש ולבכות כאבל ציון.

ברור שגם אמרתי שם ל-ה' שיבנה את הבית הפרטי שלי ושל כל הפורום ושל כל עם ישראל, אבל זה בא מתוך המקדש.

בסוף צריך לשמוח במצוות שיש ובחג העצום ובסיום המשניות היום ליד המקדש (מחר אעשה סיום יותר מסודר עם המשפחה), ומנסים להיות כמה שיותר בסוכה שהוא מעון לשכינה ולקיים את מצוות ארבעת המינים. גם הכי משמח אותי לראות המון יהודים שמחים בירושלים: "ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה". זה ממלא את לבי גילה ושמחה.

אבל עדיין אגיל ברעדה על חסרון המקדש.

יש רב בשכונה שלי שמעביר שיעורי תורה נפלאים, הוא הביא השנה בט"ו באב את הספר של אחד הצדיקים הנסתרים של הדור(מחילה לא זןכר את השם כרגע) ושמה הוא הביא את החילוק שעשית פה לעומק בצורה מאוד מאוד יפה. אשרייך.

ולגבי הפסקה האחרונה, מרגיש שממש נוגע לי אישית, לא יודע איך לצאת מזה ואם אני בכלל רוצה אבל מתפלל שבורא עולם ידריך אןתי

הייתי שמחה לראות מקור אם אתה מצליח להיזכר...

בשילה כשעלו לשם הרבה אנשים ביום כיפור לצפות בעבודות בית המקדש.

אחרי שנבנה המקדש רקדו קרוב לירושלים.

אפשר להגיד רעיון דומה שבנות צלפחד התחנו אחרי שצמצמו אותן לשבט שלהן.

לא ראיתי שמתייחסים לשילה, אלא לבנות ירושלים (גם במשנה וגם בגמרא).

איפה ראית את הדברים על שילה?

חסדי, איך אתה מתייחס להמשך?

הרי היפיפיות היו אומרות תסתכלו על הנוי,

המיוחסות אומרות תסתכלו על הייחוס,

המכוערות אמרו תסתכלו על המצווה.

מבחינתי, שני הדברים הראשונים פחות תלויים בי - נולדתי עם נוי מסוים, עם ייחוס מסוים - ובמצווה אין שום חשיבות לאישה עצמה. 

איפה ההתייחסות לפנימיות? למי אני? האם אין חשיבות לבחירות שעשיתי בחיי?

אני רוצה שיבחרו בי בגלל מי שאני. 

אני מניחה שגם אתה לא היית בוחר מישהי רק בגלל נוי חיצוני או ייחוס או לשם מצווה.

אולי אני רואה את הדברים בצורה אנרכוניסטית, ואני משליכה יותר מידי על תקופה שבה המהותנות האישית היתה פחות נוכחת.

ודרך אגב, הפנימיות/ מי שאת/ הבחירות שעשית הן לא יותר את, אלא צדדים שונים שלך, ומי שבוחר בך בשבילם לא יותר טוב ממי שבוחר רק בגלל מראה.

יש יופי שהוא מוסכם על כולם - שנראה ונוכח גם בלי שמכירים את הפנימיות.

יכולים להיות אנשים נוראים ואיומים מבחינת המעשים שלהם - אבל הם אנשים יפים.

לגבי המשפט השני שלך, אני ממש לא מסכימה עם זה.

אני מאמינה שמה שהופך אותי למי שאני זה הבחירה החופשית שיש לי בחיי, ולכן הבחירות שאני עושה הם האנושיות שבי - ומבחינתי הם גם אינדקציה לבחירות שאעשה בהמשך, לדוגמה בחינוך ילדים. המראה לעומת זאת לא מרמז על היכולות הזוגיות\הוריות שלי.

את יכולה לעיין במפרשים על נזם זהב באף חזיר, אישה יפה עזרת טעם - משלי י"א, כ"ב.

אולי לא דייקתי מספיק, המצב האידיאלי הוא שיש הלימה בין השניים, בפועל במציאות זה לא תמיד ככה. למרות שאני לא בטוח שעיון והבאת מקורות יועילו כי זה נראה לי משהו עקרוני שמפריע לך.

לגבי הפסקה השנייה שלך, אני לא מופתע. כמו שהזכרתי בעבר, ממה שאני פוגש ברוב התגובות הפנימיות/ עמוקות/ טעונות שלך ניכר שיסוד הבחירה משמעותי אצלך. אני לא יודע איך את מיישמת את הגישה הזו בפועל אבל לעניות דעתי זה חסר חלק משמעותי משלים, סגולה.

בכל מקרה בדיון שלנו, המראה משקף אוסף בחירות יומיומיות מודעות ובלתי מודעות של אורח החיים שלך. לכן מזה אני דווקא כן מופתע, כי פה דווקא ההחלטות שלך משתקפות בדיוק לפי מה שאת עושה.

ולגבי טענתך שהבחירות הן את, האם יצא לך להתחרט פעם על משהו שבחרת?

משפיעות על החיצוניות,

אבל יש גם דברים שלא תלויים בבחירות שלנו, אלא בגנטיקה.

ברור שיצא לי להתחרט על דברים שבחרתי. וזה חלק ממני ג"כ.

אבל מכיוון אחר, אם מה שמעניין אותך זה הבחירות של האדם, נגיד שיש לך גג 10 בחירות משמעותיות שמעניינות אותך, את אמורה למצוא כמה אלפי בחורים שיתאימו לאותן אוסף בחירות…

יש אנשים שגדלו בבתים של ענקי עולם, ויצאו משם לתהומות, והפוך.

אני שונה מהאחיות שלי. כל אחת מאיתנו היא ייחודית ושונה, ואני רואה את זה ככה גם במשפחות אחרות. זה שיש לנו גנטיקה מאוד קרובה וגדלנו באותה סביבה לא הופך אותנו להעתקים, אנחנו די שונות אחת מהשנייה. זה נכון גם לאחים שלי, כל אחד והכיוון שהוא בחר בחייו.

אני אומרת שלכל אחד מאיתנו יש צדדים שתלויים בבחירה שלנו וצדדים שלא. לדוגמה, אין מה לעשות, זה הגובה שלי וזה המוצא שלי. ברור לכולם שלא כל מי שבאותו גובה חולקת את אותה הפנימיות. זה מאפיין שלי, שאני לא יכולה להתעלם ממנו - אבל אני מקווה שמי שמחפש זוגיות יתמקד דווקא על הפנימיות, על המידות שלי - לא כי נולדתי ככה, אלא כי עבדתי (ואני עובדת) על המידות שלי.

כן, אני מאמינה שיש אלפי בחורים שיתאימו לי. או אולי מאות. למרות שמספיק לי רק אחד...

את מזדהה בתור המידות והמעשים שלך? לדוגמה בחור פוגש אותך, אז הוא אמור להגיד לעצמו, ניכר שהיא אוהבת תורה ברמה X כי היא לומדת t שעות. החסד שלה ברמה Y כי היא מתנדבת ותורמת D וכו' לפי זה אבדוק האם זה מתאים.

רוב הבחורים שפגשת ככל הנראה היו בטווח סביר של הבחירות הרצויות לך, לא כך? 

הן היו מתחתנות צעירות מאוד ולא הספיקו לפתח אישיות. זה היה יותר פרמטרים של המשפחה, היופי ולסמוך על ה' שיהיה בסדר.

אני מעריך שלא רקדו שם צעירות מתחת לגיל 12, כי הגמרא בקידושין מ"א אוסרת לחתן בגיל הזה לכתחילה (אם כי תוספות מציין שהיו דורות שהתירו לישא קטנות), אבל הן היו כנראה סביב שנות העשרה המוקדמות.

גם בצורה כללית אישיות הייתה פחות פקטור בחיפוש האשה אז: "דתני ר' חייא אין אשה אלא ליופי אין אשה אלא לבנים" (כתובות נט ע"ב).

אני מעריך שכן היו אנשים יחידים שכן התמקדו על האישיות, אבל זה לא היה העמך.

המשכן היה בשילה, והמשנה מתארת כנראה את המצב כשהיה מקדש בירושלים.

תודה על התשובה שלך. יש כאן משהו שמטריד אותי, אבל זה לא נראה לי המקום לדיון הזה.

"אין גבר אלא לכוח אין גבר אלא לבנים"..

זו פשוט הייתה מציאות אחרת, לטוב ולרע.

מתוך כך שאומרים לך - אם אתה רוצה לבדוק את המידות שלה, תבדוק באחיה.. אפשר ללמוד שפעם המציאות היית אחרת לגמרי. האופי של האישה נבע בעיקר מהבית. בלבד. לא מהרחוב. לבנות לא היה ככה אופי.. בעיקר מידות זה היה העניין..

גם סתם.. זה שאבא יכול להשיא את הבת שלו, או העובדה שצריך לומר לאדם "תראה אותה לפני החתונה. זה חשוב".. כאילו.. מה?? לא דיברתם עד היום?? הקשר בעיקרו היה נבנה אחרי החתונה.

את האופי שלה, המידות שלה, אתה תלמד מהמשפחה. או תברר אצל השכנות - איך הגברת הזאת? הרי.. מהכרם לא נכנסים ישר לחופה.. יש בירורים וכו'.. וכל אחת ניסתה ליחצן את עצמה במה שיש לה להציע. יופי. משפחה..

זה לא היה שידוך מסורתי, אלא חטיפה.

בטח שהבנות שהלכו לכרם רצו "להיחטף", אז זה לא שהבחורים תפסו אותן וברחו, אבל זה כן היה תהליך הרבה פחות מאורגן וממוסד.

אבל זה לא כזה משנה לענייננו. הרי אם ראיתי מישהי, יכולתי לבדוק מה עם המשפחה שלה.. לא? אז ודאי שיכולתי (או "לתת עיני") גם לבדוק קצת עליה.

שאחיות במשפחה (פעם) הן סוג של שקולות אחת לשנייה, ולא כך נראים לי הדברים מפשט הכתובים.

הבולטות זה רחל ולאה, ואנחנו רואים גם מפגשים שלהם עם החוץ, עם הרועים, ועם הזר (יעקב).

זה שהקשר נבנה אחרי החתונה זה נראה לי נכון גם היום.

הבעייה במה שאתה כותב כאן זה שאם המציאות היא אחרת, איך זה משליך על ההלכות וההנהגות שיש לנו בנושא?

שאח אחד שלה צדיק ואח אחד רשע, אז האם כדאי לצאת איתה.

אז הוא ענה תצא עם חצי שלה.

כי אני חושבת שמתחתנים לא רק עם האדם, אלא עם המשפחה.

להבנתי? לבנות בעבר אין אופי.

ברור שיש הבדלים וכו', גם ילדים בגיל 3 כבר רואים עליהם הבדלים באופי. אבל הנקודה היא שאין עולם תרבות רחב להיפתח אליו.. זה אוהב ניגון כזה וזה כזה. זה יותר בתרבות של הזרם הזה וזה משתייך לציבור הזה. אין. הכל אותה דרך אותו קו. עצם העובדה שאני צריך לבדוק באחים שלה וככה אני אדע מה המידות שלה זה כבר אומר המון.. היום - אין קשר. בחורה יכולה להתחזק לבד דרך תרבות אחרת שהיא מקבלת לא מהבית שלה אלא מהבית ספר מדרשה אינטרנט וכו', ולהיות שונה. בעבר? לא. [הערת חצי אגב חצי לעניין, הסטייפלר הדרך שכיום כיון שיש רחוב בחוץ - גם אם האח מקולקל יש לתלות את הקלקול ברחוב ולא במשפחה. ע"כ. ואישה היום יכולה להיות מושפעת הרחוב גם בעצמה. לטוב ולמוטב..]

תחשבי על זה, פעם העבודה של שלום בית זה.. אתה לא מכיר אותה. ברוך השם שראית איך שהיא נראית לפני החתונה, כיון שהתורה ציוותה אותנו "ואהבת לרעך כמוך". נהדר. וואו. כבר ממש זוג יונים. הוא יודע איך היא נראית. היו מקומות שדיברו, היו שלא. איך יודעים אם זה מתאים?? הורים? [היום ההורים של מישהו באמת מכירים אותו ככ?? ונניח וכן,] מה עם החיבור? אולי הוא יהנה יותר עם לאה מרחל? או להפך? מאיפה אתה יודע? אז מה אם המידות טובות??

אופי. אופי.

את יכולה גם לראות טעימה קטנה מזה [האמת, שאת מה שאני כותב לך עכשיו, הגעתי לזה מתוך התבוננות במציאות היום בעניין הזה:] - ככל שהתרבות שלך יותר סגורה ופחות פתוחה לתרבויות אחרות. הדימיון יותר גדול. באופי אני מדבר. לא ברגש או התכונות המולדות. יש דימיון בסגנון. בהכל. אז תכפיליל במיליון.. ככה.

אין לי ראיה לזה, אבל כך נראה לי מהתבוננות על העולם. קצת פסיכולוגי, ודאי לא מוכרח ויש חריגים [רבקה ולבן היו אחים...]. אבל הקו הכללי ודאי כך.

גם בעבר, הכל היה בלי בחירה. אתה לא בוחר את אשתך - יש בעיה בשלום בית? אתה תוביל את הבית שלך בצורה טובה כדי שהיא תהיה מאושרת. אתה צריך לשמח אותה. את? תצייתי לו. הוא יוביל וידאג לך. אין בחירה. אין מחשבה. זאת תרבות. זה לא זלזול בחשיבות הנישואין או לאיודע מה.. פשוט תרבות. חבר אמר לי שבנות ממאה שערים אמרו לאמא שלו כשהייתה רווקה "מה את באמת תבחרי בעצמך את הבעל שלך?? את כולה ילדה. אני סומכת על ההורים שלי שיביאו לי את מה שהכי טוב לי". אני רק שומע את זה ונחרד... זה לא זלזול באישה, בנישואין או ווטאבר. תרבות זו מילת המפתח. כשאין תרבויות האחרות בתוך התרבות שלך... זה הרבה יותר קל.

זה חצי קשור חצי לא, אבל זה יפה:

יש מעלה בדור שלנו. זה די מפורסם, נראלי מלמדים את זה בנות במדרשות או לאיודע מה. אבל יש מושג שנקרא נסירה. אדם וחוה והיו גב לגב, היא הייתה בעורף שלו. אחכ היה נסירה. פירוד. ומתוך כך, אפשר לבוא למצב של חיבור גדול של פנים בפנים. הבעיה במצב של פנים בפנים - שהיא לא קבועה אצלך בגב.. אתה צריך לחפש את הצלע האבודה שלך ואתה בעל אבידה ומחפש ומחפש אותה... אם היא הייתה אצלי בגב הכל היה יותר קל. גם לא הייתי בוחר במשהו לא נכון ואז היה קשר ארוך שנחתך בסוף... הכל היה קל יותר. אבל דווקא מתוך כך שהכל מגיע עי בחירה, אז זה מורכב יותר, והפירוד הוא גדול יותר, אבל ממילא גם החיבור כשיהיה - הוא יהיה הוא גדול יותר, כי הוא פנים בפנים ולא גב לגב. כשזה גב לגב, אתה לא בוחר. אתה מסתדר עם המצב הקיים... היום? היום אנחנו צריכים לבחור. בגלל שיש ככ שוני וכו אנחנו צריכים לבחור.

גם אני עשיתי כך, ובאמת הגיעו לתפילה כל מיני בנות שלא ראיתי שנים. ניסיתי לחשוב אם אני מכירה מישהו, ואולי יצא מזה משהו...

שלא לכל אחד צריכה להיות שאיפה להיות כדורסלן, אבל כל אחד צריך ולרוב רוצה להתחתן מתישהוא גם אם לא מיד.

אז בעיניי:

אם יש כמה דברים ספציפיים שכרגע צריך לשפר או לפתור, ויש תכנית מסודרת מה ואיך לעשות ומתי פחות או יותר הבנאדם כן יתפנה להשקיע זמן ומרץ בחיפושי בת זוג - זה בסדר.

אם מדובר בדברים שלא ברור מתי, איך, האם ישתנו - וזו פשוט דחיה לזמן בלתי ידוע בלי שום תכנית - זו בעיה.

אם לא בשלים- חשוב לפעול כדי להיות בשלים.

אי אפשר לנתח אותך בקלות מתי זה מתוך פחד. אבל אתה יכול לבדו ק עם עצמך ועם קרובים וחברים שאתה מעריך אם זה הרצון להפסקה מוצדק. ואם לא, אולי יש שם פחד. העיקר שאתה תדע אם יש לך או לא

לחיות בזוגיות. מה שאומר שיש לנו את היכולת להצליח בכך, גם אם זה לא פשוט להגיע לשם ולהיות שם.

הגישה חייבת להיות "אני רוצה. מה אני עושה כדי להגיע לשם?", ולא "אולי זה בכלל לא בשבילי, מי אמר שאני מסוגל וכו'" (בסופו של דבר גם פה הצורך בסוף יגיע בעוצמה, אבל יתכן שזה יהיה מאוחר. אז לא כדאי להשתקע במחשבות ובהרגשות האלו).

ברגע שיש רצון, מסתכלים על כל העניין אחרת.

וכשיש חוסר רצון- הבעיה היא לא ברצון, היא ברצון לרצות.

ואכן את מצביע על תופעה שבה בחברה אנו חיים השיפוטיות יותר מכוונת לתחום הזוגיות כי הוא בקונסנזוס לעומת להיות שחקן כדורגל שזה רחוק מהקונסזוס.

בשונה מתעשיית הספורט, אין קריטריונים שממש פוסלים מישהו מלהקים משפחה, בניגוד לגובה/משקל/מספר הגולים שהובקע שבהם תלוי עתידו של שחקן כדורגל. 

מקור הכנסה יש? רצון להתחשב בזולת יש? למיועדת יש שתי רגליים, שתי ידיים, מוח בקודקוד לב חם? יאללה, לחופה. 

אין שום קשר בין רמה אינטלקטואלית או מוסרית לנישואין,

ואין קשר מחייב ברמת האדם בין רמה אינטלקטואלית למקצוע.

@אן אליוט

@פשוט אני..

הם כתבו בנשו"ט למי שעובד במשלוחים להתחתן

קודם כל, תפסיק להזכיר אותי בשרשורים בפורומים אחרים. זה ממש מעצבן. לא רציתי בכלל להגיב לך, אבל זה מוגזם.

ומה שאמרו לך זה לא שלא תתחתן בגלל המשלוחים, אלא שלבעל משפחה זו עבודה לא טובה במיוחד.

ונדמה לי זה בכלל היה בעיקר לגבי השיעורים הפרטיים. שאלו שעות שלא טובות כשיש גם ילדים, שיש חודשים עם הרבה פחות תלמידים, ושאתה עצמאי בלי פנסיה וכו'.

אף אחד לא אמר שרק אנשים חכמים או מוצלחים מתחתנים. תפסיק לכתוב עלי דברים שבכלל לא אמרתי.

(או שהגבת בדברים שלא ענו על מה ששאלתי...)

אבל אין צורך לפתוח הכל.

אז רק אגיב למה שכתבת כאן, ופשוט לא נכון אובייקטיבית.

ברור שלעצמאי יש פנסיה. כולם כולל מי שללא מעסיק חייב להפריש לקרן פנסיה על פי חוק.

ואפשר להפריש באופן עצמאי במקומות טובים יותר ובסכומים גדולים יותר. שכן שלי עובד בזה.

לגבי שעות עם הילדים, מה עדיף לעבוד כל יום במשרד מ9:00-21:00 רצוף, כל יום לאורך כל הצהריים, אחר"צ ערב או לעבוד כל בוקר עד 14, ומידי פעם לעבוד עוד שעתיים שלוש לאורך כל הצהריים אחר"צ ערב?

אין ולא יהיה עבודה של צווארון לבן ועם שכר גבוה שנגמרת ב14.

והכי חשוב הוא שאם נפחד להיות עצמאיים או לעבוד בהוראה פרטית בגלל תקופות בלי תלמידים, אף אחד לא יפתח חנות, ואף אחד לא יהיה אינסטלטור או חשמלאי.

שהיה בעיקר על שיעורים פרטיים. לעצמאי יש פנסיה, רק מה שהוא מפקיד, שזה בד"כ לא הרבה,והשעות הן בעיקר אחה"צ.

הנקודה הייתה שאנשים הקדישו זמן וניסו להסביר לך מה הייתה הדאגה של ההורים שלך, אבל אתה רק התווכחת עם כולם והטרלת.

אל תזכיר אותי יותר באף שרשור שלך. זהו

אם מישהו יכתוב שההורים שלו לא מרשים לו לגור בראשון לציון, אני לא אכתוב לו את דעתי על העיר, אלא אנסה לייעץ לו אם איך לשכנע את ההורים שלו להניח לו לנפשו. כי זה האישיו.

אם לא מעניין אותי מה ההורים שלי חושבים על הוראה פרטית, מן הסתם לא מעניין אותי מה אתם חושבים על הוראה פרטית.

ואם זה מעצבן לשמוע מהם שוב ושוב הוראות, מן הסתם שאני אתעצבן עוד יותר לשמוע הוראות גם ממכם.

אין לי צורך שתלמדו עליהם זכות, אלא שיניחו לי לנפשי.

במיוחד שהטענות שלהם שונות מאוד משליכם.

הם אמרו לי שאסור לעבוד בעסק שלא החזיק מעמד בסגרי הקורונה.

לפי התזה שלהם צריך לסגור את כל בתי המלון ושדות התעופה ובתי הקולנוע לנצח.

בקיצור לפי הניתוח שלי הם רק חיפשו לריב ואני רק חיפשתי שיצאו לי מהוריד.

לא חיפשתי להטריל, אלא אתם עניתם לי על מה שלא שאלתי (וזה קורה לי הרבה בפורום...)

ובפעם המי יודע כמה, עובדי צווארון לבן עובדים רצוף לאורך כל הצהריים, אחר"צ ועד 9 בערב.

זה הרבה יותר משעתיים שלוש לא רצופות מידי פעם לאורך כל אותו הזמן.

יש לי כמה דברים להגיד על ההודעה שלך.

א. זוגיות לא שווה אושר.

יש רווקים מאושרים, יש נשואים אומללים. (וכמובן, יש גם הפוך).

ב. מצב כלכלי לא מעיד על אושר.

יש עניים מאושרים, יש עשירים אומללים. (וכמובן, יש גם הפוך).

ג. יש אנשים חסרי טאקט. הם אומרים דברים שפוגעים. גם לנשואים.

ד. מי שלא מתחתן, זה יכול להיות שהוא לא מצא מישהי שמתאימה לו, אבל יכולות להיות סיבות נוספות.

ובמיוחד אם יש מישהו שמקבל הרבה לא - בשלב הכרטיס או בשלב ההיכרות הראשונית, אני חושבת שיש מקום לבדוק את העניין, האם יש משהו שמפריע ליצירת ההתאמה הזו (לדוגמה, היגיינה לקויה. מראה מוזנח. התנהגות לא הולמת).

ה. עם כל זאת, ספציפית לעניין השליח על אופניים:

אחד הדברים שאני מחפשת בזוגיות זה בטחון כלכלי. זה לדעת שאם מישהו מבני משפחתי יצטרך ל"ע איזשהו פרוצדורה רפואית יקרה, יהיה לי איך לשלם אותה. שאוכל לשלוח את ילדי לחוגים. שלא אצטרך להתחשבן על כל שקל שאוציא. שאוכל לחיות מעבר לקיום בסיסי.

הכל קשור בעיני לאיזה רמת חיים אתה שואף. לאיפה אוכל לגור. וגם - ייתכן שאולי מעורב כאן עניין של אגו בזוגיות - האם יפריע לך אם אשתך מרוויחה יותר ממך? ואם היא מרוויחה הרבה יותר ממך? אולי זה משהו שיפריע לה, שהיא מצפה שאתה תהיה המפרנס העיקרי ולא היא. יש כאן עניין היסטורי של ציפיות בין בני זוג, ואי אפשר להתעלם מתפיסות עולם שיש בנושא.

בעיני, מי שרוצה להיות שליח על אופניים לטווח ארוך, לא מספק לי בטחון כלכלי מספק. למה? (אולי אני טועה בחלק מהסיבות, לא מכירה מקרוב, אבל רק בשביל להעביר לך את התחושה).

- אין לאן להתקדם. כשהצרכים הכלכליים יגדלו עם הרחבת המשפחה, אין אפשרות להתקדם ולהרוויח יותר.

- זו עבודה פיזית. לא תמיד הגוף מסוגל להחזיק בעבודה הפיזית הזאת, ואז אין אלטרנטיבה.

- זו עבודה שאולי לא תהיה עוד 20 שנה בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית.

- זו עבודה שבה אין הרבה אתגר אינטלקטואלי, ואם לא מעסיקים את המוח הוא מתנוון.

- העבודה הזאת לא מכשירה אותך לשום דבר אחר. כך שאם קרה ואתה לא יכול להמשיך בדרך זו, אתה תצטרך להתחיל לטפס את כל הדרך מלמטה.

בהמשך לא וב, יש אנשים עם תארים וקריירה בתחום ואינם באמת חכמים. כמו עורך דין שמומחה בזכויות יוצרים או הייטקיסט שמומחה בעיצוב גרפי ושום דבר אחר לא מעניין אותם.

וגם ההפך. ראיתי פעם נהג אוטובוס קורא ספר באנגלית על מלחמת האזרחים האמריקאית. אני שליח על אופניים וקראתי ספרים על מלחמת העולם השנייה, פסיכולוגיה, קראתי לאחרונה את קיצור תולדות האנושות וממש עכשיו אני קורא ספר היסטוריה דומה.

לגבי התקדמות הטכנולוגיה שתעלים עבודות, גם פה אין מתאם לרמת ההשכלה.

כנראה שהעבודות הראשונות שיעלמו הם דווקא מתכנתים בהייטק ועורכי דין בגלל בינה מלאכתותית.

לגבי שאר הסיבות שציינת לפסול מי שעובד במשלוחים, כל דבר שיש בנו יכול לגרום להרבה אנשים לפסול אותנו.

מי שאוכל שרימפס בכיפור, הרבה יפסלו אותו בגלל ריחוק מהדת.

חרדי מחסידות קיצונית יש מי שיפסלו אותו בגלל רמה דתית גבוהה מידי.

רוב האנשים שנמצאים בין לבין, יהיו גם כאלה שיפסלו אותם על רמה דתית נמוכה מידי וגם כאלה שיפסלו אותם על רמה דתית גבוהה מידי.

ויש מספיק אנשים שיפסלו על עיר, צבע שיער וכל דבר אחר.

אפילו בנוגע לתעסוקה, יש כאלו שיעדיפו בעל שעובד מ6:00 עד 14 או עד 16, מאשר בעל שעובד

 מ9:00-21:00. גם במחיר של צווארון כחול.

יש נתון אחד שאם יש אותו לגבר אף אחת לא תפסול אותו בגלליו, ויש לי אותו.

אף אחד לא תפסול אותי כי הגובה שלי 1.86 מטר.

אני חושב שיש לי מספיק דוגמאות לכך שעבודה בצווארון לבן או תארים זה לא משנה באופן משמעותי.

שורה תחתונה וזה מטרת הפוסט, אין מה לנסות להיות מועמד לדייט על ידי כל בני המין השני, או אפילו לא על כמות מקסימלית של בני המין השני.

אנחנו צריכים להיות עצמנו כי אנחנו הכי טובים בזה. ואנחנו צריכים למצוא מי שיאהב אותנו ולא את הגרסה המזוייפת שלנו.

מדבריך משתמע שאתה מחפש שותפה טכנית לחייך, ולא שותפות זוגית.

מה אתה כגבר מתכוון להבין לזוגיות?

נכון שיכולים לפסול אותי על כל דבר ועניין.

אבל אני חושבת שלא נכון להגיד ש"אין מה לנסות להיות מועמד לדייט" -

כי לדעתי צריך איזון בחיים - בין הבחירות האישיות שלנו, לבין הבחירות העתידיות שלנו כזוג וכמשפחה.

אני לא חושבת שזה זיוף.

אם יש לי ידי זהב, ואני מסוגלת ליצור אומנות ברמה מאוד מאוד גבוהה, שיצירה יכולה להימכר בעשרות אלפי דולרים - כולנו יודעים שסגנון חיים כזה הוא קשה, לא מוכרים יצירה כזו כל יום, וחיי אומנים הם חיים קשים כי אין הכנסה קבועה. אז גם אם זה משהו שאני טובה בו, שאני אוהבת אותו, שאני רוצה לעסוק בו - מי שייתן לי עצה להתעסק רק בזה, לדעתי זה מתכון לאסון.

אפשר להביא דוגמאות כמו רמי לוי, שבלי תעודת בגרות מצליח מאוד יפה. אבל צריך לזכור שאלו החריגים.

רוב האנשים שיש להם יציבות כלכלית, שחיים מעל המינוס, שחוסכים לפנסיה - הם לא עובדים כשליחים. אתה לא חושבת שצריך לשאול את עצמך למה?

אני לא באה להתווכח איתך על מה יקרה או לא יקרה עם ההתפתחות הטכנולוגית, אלא על המהות של זוגיות.

נראה שאתה כאן שאתה מנסה לשווק את עצמך, כשהנתונים שאתה מביא פחות רלוונטיים לזוגיות.

הנושא של הפוסט הוא שאין קשר בין קריירה אישית למציאת בן או בת זוג.

את רוצה לחלוק? בבקשה.

את רוצה לדון עד כמה לקחת בחשבון את ההשפעה במציאת בן או בת זוג בבחירת תחומי העיסוק בחיים?

בכיף. אבל תפתחי בפורום הזה פוסט חדש (ואני חושב שפתחתי פעם אחד כזה והיה לנו ויכוח ארוך).

את רוצה לדון על החשיבות של קריירה טובה לחיים?

תפתחי שרשור חדש בצמע.

זוגיות עם אדם שמשרת בקבע קרבי שונה מהותית בעיניי מאשר אדם שעובד בעבודה שבה הוא חוזר הביתה כל יום.

זוגיות עם אברך שונה מהותית בעיניי מאשר עם אדם ששקוע בעולם המעשה.

זוגיות עם מישהו שעובד משמרות לילות שונה מאשר עם אדם שעובד במערכת קבועה.

וכן, אני חושבת שלמצב כלכלי יכולים להיות השלכות הרות גורל על הזוגיות.

אני חושבת שבזוגיות יש צד של רצון ליציבות.

ניסיתי להסביר למה בחירה בקריירה של שליח על אופניים לא מעניקה לי את היציבות הזאת - במיוחד אם זה התכנון לטווח ארוך ולא עבודת ביניים.

אני לא מנסה לשנות נושא, לא מנסה לשכנע אותך לעשות משהו בצורה שונה, רק לנסות להסביר לך שלבחירות שאנחנו עושים בחיים - כולל איזה קריירה - יש השלכות.

וכמו שכתבת, יכולים לפסול אותנו על כל דבר, בין אם זה משהו שתלוי בנו ובין אם זה משהו שלא תלוי בנו.

אז אולי תקבל את זה כאקסיומה: כשאתה אומר "אני רוצה לעבוד כשליח על אופניים כל חיי" - יש בנות שיבואו ויגידו - "בחירת הקריירה הזאת מעידה שאין כאן פוטנציאל לזוגיות טובה".

בתור קריירה שמשפיעה על חיי משפחה.

שימי לב שדווקא צווארון כחול הם דווקא אנשים שמתחילים מוקדם ומסיימים מוקדם.

אם את מתנגדת אידאולוגית לאופניים, בהצלחה.

אני מדגישה:

עבודתו של אדם ורמת הכנסתו של אדם לא מעידים שום דבר על היכולות הזוגיות שלו ו\או על מידת אושרו בחיים.

אבל,

כשאני מחפשת בן זוג, אני מחפשת אדם שיעניק לי גם יציבות כלכלית.

צורת העבודה שאתה מתאר אותה לא מעניקה לי את היציבות הכלכלית (וניסיתי להסביר למה, ולא רצית לנהל את הדיון כאן).

לכל קריירה יש בחירה על חיי המשפחה.

1. הרווק חיפש וחיפש, אך לא מצא את האחת והיחידה

שירחיב את תחום החיפושים (שדכנים, אתרים, חברים משותפים, רמה דתית/עדה שונה, חוזרות בתשובה, גיורות, חוצניקיות)

2. הרווק חיפש וחיפש, אך נפסל על ידי כל המדויטות

שיתייעץ עם אנשי מקצוע וחברים קרובים על מנת להבין את הסיבות לפסילה (אופי? מראה?). גם שליח על אופניים שיש לו כריזמה ולב טוב, יכול למצוא אישה שתאהב אותו.

3. הרווק לא חיפש מספיק

עיין סעיף מס' 1.

4. הרווק פוסל בגלל דברים שוליים

שיתמקד בעיקר: בחורה בעלת רמה דתית דומה, עם לב טוב ומראה חיצוני משביע רצון

יש לי השערה על גורם לחלק רב מהרווקות המאוחרת - לקראת נישואין וזוגיות

מה שאתה כותב זה בעצם כך:

אלגוריתם למציאת זוגיות:

1. פנה למספר מקסימלי של מקורות להצעות שידוך

2. הרחב את הנכונות שלך להתחתן עם כל מי שנמצאת ברמה דתית דומה (כמה דומה?), עם לב טוב (כמה טוב?) ומראה חיצוני משביע רצון (כמה?)

3. אם לא הצלחת להתחתן עם אף אחת מהן, לך לייעוץ

3.א. מצא את הסיבה למה אתה לא נשוי

3.ב. שנה את התכונה שבגללה אתה לא נשוי

3.חזור לסעיף 1

או שאתה באמת נאיבי ומאמין לזה,

או שאתה סתם מעליב

החל מהשמנה (עושים דיאטת 8/16, בדוק ומנוסה) וכלה בחיפוש עבודה (שולחים קו"ח בתפוצת נאט"ו, מתגמשים כשאין הצעות שמתאימות ב-100%).

כשקוראים באשכול המקביל תיאור של דייט מאכזב (הבחורה אחלה, אבל הבחור רגיל להשתעמם כשלא מנהלים איתו דיונים מעמיקים ברומו של עולם), רואים בכך דוגמה לבררנות יתר.