פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 75)

את רואה באמת פוטנציאל?

מתי התחלת לחשוב על הרעיון ובעקבות מה? (השאלות מיועדות אלייך למחשבה)

לרוב הבנים שאני מכירה לא מפריע פער של שנה שנתיים מעל.

את צריכה להיות ממש בטוחה אם כדאי לך לסכן את הקשר.

ואם החלטת שכן אז תעשי את זה נקי... אל תגידי לו שיש לך רגשות אליו. תשאלי אותו את זה כמה שיותר ענייני כי ככה אם הוא יגיד שלא יהיה לכם פחות מביך. את יכולה להגיד את זה בצורה פשוטה וכנה, שנחמד לך איתו ונראה לך שאתם יכולים להתאים ומה הוא חושב על זה שתצאו כזוג.

ועצה שלי בלי קשר אם אפשר... כדאי לך לשים דיסטנס עם הצחוקים והדיבורים. גבר הוא לא חברה. גבר הוא גבר.

חברה אפשר שיהיה הרבה, גבר יש אחד.

כדי לחסוך מעצמך כאבי לב תזהרי מלפתח רגשות לכל אחד, אל תביאי את עצמך למצבים כאלה מלכתחילה. 

זה אחת הסיבות...

הרבה הצלחה וס"ד❤

אם את מוכנה לקשר אז תנסי דרך צד ג'.

אם כן, מן הסתם הוא לא בונה על להתחתן עכשיו.

וגם לבדוק אם הוא לא רק חמוד וכיף איתו, חבר טוב, אלא גם מספיק בוגר ו"גבר" בהתאם לצורך האישי שלך. כשקשר יהיה מוכוון חתונה את יותר תתייחסי לזה ונראה לי שזה דבר שאפשר לבדוק גם עכשיו.

ובכללי את יכולה גם לשים לב אם את מוצאת חן בעיניו, בנים לא כ"כ טובים בלהסתיר את זה כשזה נעשה בסוג כזה של היכרות..

אני יודעת שהוא כן מתכנן להתגייס, כי הוא משתף אותי בתהליך.

בעיקרון כששאלו אותי עד היום, אמרתי שאני רוצה מישהו אחרי צבא. מודעת ומכירה מקרוב את הקשיים והמורכבות שנישואין בצבא מביאים איתם.

פשוט יש לו אישיות ותכונות אופי באמת יפים שמוצאים חן בעיני, ולכן זה פתאום נשמע לי יותר רלוונטי ואפשרי.

מבחינת מציאת חן, אני רואה שנחמד לו איתי גם, שנוצרות בינינו שיחות ושיתופים, אבל לא יודעת אם אני ממש מוצאת חן בעיניו בקטע זוגי יותר.

יכול להיות שהוא פשוט לא מעלה את זה בדעתו.

אני חושבת שאני צריכה לקחת עוד זמן להתבוננות כלפי הקשר ביננו, לנסות לשים לב יותר איך הוא רואה אותי, ולחשוב גם שכלית על הרעיון.

תודה רבה (:

או שישאל אם הוא רוצה לצאת בכללי, או שיזרוק לו כזה "ראיתי שאתה מדבר הרבה עם מחפשת רעיונות, יש משהו ביניכם?"

או כל דרך אחרת שטובה. לא מציעה לך לשאול אותו בעצמך.

באמת נשמע לי עדיף.

וגם ב"ה יש הרבה 'שדכנים פוטנציאלים' באיזור

אולי זאת האופציה הכי טובה כרגע.

אני אחשוב עוד על העניין בכללי, תודה(:

שווה לך לצאת רק איתי .

בכל אופן, אם בכל זאת החלטת ללכת עליו.. 

צודקת .. זה באמת מביך אם הוא יסרב ואז אתם תקועים באותה עבודה..

תנסי לגשש אם הוא בכלל לא עם חברה או.. בכלל מעוניין.. 

שלחי את חברה שלך למישהו שמכיר אותו והיא תברר בשבילך

שהוא לא ידע שאת מבררת בשבילך

שיפעיל מזכירה.

אולי היא תהיה אשתו

אני רוצה לענות קודם על השאלה האחרונה שלך:

אין כאן נכון או לא נכון.

אין מעשה ראוי ומעשה שגוי.

אנחנו צריכים לקבל החלטות בלי לדעת מה יהיו ההשלכות שלהם, ולשאת בתוצאות של הבחירות שאנחנו עושים.

רק בדיעבד אנחנו לומדים אם הבחירה היתה טובה או לא...

אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך:

האם תתבאסי אם לא תנסי לעשות את הצעד?

האם הצעד הזה שווה את המבוכה הפוטנציאלית?

אלו שאלות שרק את יכולה לענות עליהם.

אולי כדאי לנסות לדמיין לעצמך בראש את האופציות השונות של מה יכול לקרות, ולבחור את זה שאת הכי מתחברת אליו.

יש שלוש גישות שאני חושבת עליהם, ואולי אחד מהם יתאים לך:

א. לפנות לגורם שלישי שישמש כשדכן - יברר מולו אם הוא מעוניין.

ב. שאת תשמשי שדכנית - ואפשר בהודעה\בשיחה - לשאול אותו אם הוא מעוניין בקשר רציני, בלי להגיד שהכוונה זה אלייך, ואם הוא אומר שכן - אז להציע את עצמך.

ג. לדבר איתו בכנות - להגיד לו שמבחינתך הקשר בינכם הולך ומתקרב, שאת מרגישה בשלה ומוכנה לזוגיות למטרת נישואין, ולכן הקירבה הזאת היא סבבה מבחינתך רק אם יש לה פוטנציאל חתונה. אם הוא רואה בקשר הזה פוטנציאל ג"כ וזה מתאים לו עכשיו - מצויין, ואם לא, לנסח יחד גבולות גזרה איך לשמור על קשר ראוי שיאפשר לכל אחד מכם איזשהו מרחב מחיה. גם אם הוא מסכים לצאת, אולי כדאי לדבר על זה שאם תיפרדו - איך מצמצמים את המבוכה בהנחה שתצטרכו להמשיך לעבוד יחד. (ואני רוצה להזכיר: זה שאנשים נפרדים, לא אומר שאחד הצדדים הוא רע, אלא שהזוגיות הזאת לא התאימה לכם, והצד השני יכול להיות אדם מדהים וטוב וחמוד וכו').

אני חושבת שחשוב לזכור ששניכם אנשים בוגרים.

באופן אישי, קרה לי משהו דומה מהצד השני - קיבלתי הצעה דרך צד ג' למישהו שהיה לי איתו קשר קבוע (ועדיין יש), שמבחינתי בכלל לא בכיוון שלי, ומייד אמרתי לא והבהרתי שאין מצב בעולם (מבהירה: הוא היה בעניין). כן, היה לי קצת מביך בהתחלה, אבל מה לעשות, הקשר הזה עדיין קיים, ולמדתי להיזהר יותר כדי להבהיר שאני ממש לא בכיוון זוגי.

ועוד דבר שאני חושבת שהוא מאוד חשוב - 

אל תחליטי בשבילו דברים.

כלומר - כן, הוא צעיר בשנה. כן, הוא לא עשה צבא - אם הדברים האלה בסדר מבחינתך, תשאירי את זה לשיקול שלו. תני לו להחליט אם זה מתאים לו או לא.

ועוד דבר אחרון -

מה יקרה אם הוא יגיד שממש טוב לו וכיף לו איתך וכו' אבל הוא מרגיש צעיר מידי, ושהוא לא מוכן כרגע לחיי נישואין.

זה יכול לקרות, ולכן אני חושבת שאת הצעד שתעשי - תעשי כמה שיותר מהר, כדי לא לבנות מגדלים באוויר אם זה לא רלוונטי. כי לחכות למישהו תקופה של שבועיים זה נראה לי סבבה, שנתיים נראה לי פחות סבבה. במקרה כזה הייתי אומרת לו שיברר כשהוא מוכן אם זה בכלל רלוונטי, כי אולי בשלב הזה את כבר נשואה +....

בהצלחה בהחלטה!

ממש חבל שאין נכון ולא נכון, זה היה מאוד מקל על העולם

אבל זה באמת צעד שמלחיץ אותי.

אני מאוד מאוד רוצה, ומפחדת לפספס אותו בגלל פחדים שלי.

מצד שני, אני חושבת שאולי אם אני אחכה קצת זה יבשיל יותר אצלו והוא יהיה יותר מוכן ואולי יותר ירצה.

לכן אני קצת בהתלבטויות אם לתת לרעיון עוד זמן, ולראות איך הקשר שלנו כרגע, והאם באמת יש פוטנציאל להתקדם.

כי מבחינת אופי והאדם שהוא, יש בו הרבה דברים יפים, שחלקם אני יודעת שאני מחפשת וחשובים לי.

לגבי החוסר בשלות לחיי נישואין:

האמת שזה עניין שבאמת עלול לקרות.

גם יכול להיות שהוא לא רוצה את זה בתקופה הזאת של החיים באופן רשמי.

כלומר אולי אם ישאלו אותו אם מתאים לו שיכירו לו מישהי, הוא יגיד שלא. יכול להיות.

אבל אני חושבת שיש סיכוי שאם הוא ידע שמי שרוצים להכיר לו זו מישהי שהוא מכיר ובאמת מוצאת חן בעיניו, אז אולי יש סיכוי שהוא יסכים.

לכן אני מנסה לחשוב איך הכי נכון לעשות את זה.

אולי בדרך של צד ג' שיגיד לו משהו בסגנון ש'מבולבלת מאודדד' הציעה.

לגבי הלא להחליט בשבילו:

אוף, זה קשה.

כי מפחיד אותי לעשות את הצעד ואולי להרוס את האווירה הטובה והכיפית ביננו, אבל אם זה מתאים לו וילך ביננו זה נשמע לי מדהים.

אבל לא לעשות כלום זה הכי קל לי, כי זה פאסיבי.

וגם בחיים לא עשיתי צעד כזה, וזה צעד מלחיץ.

אני מנסה לחשוב על איזון בין לתת עוד זמן של מחשבה ובחינה של הרעיון מבחינתי, לבין לא למרוח את הזמן סתם בגלל פחד שלי.

מקווה שאני אצליח בזה.

תודה

מאוד קל לי לשבת פה ולכתוב לך המלצות, הרי בסופו של דבר זה החיים שלך - אני לא צריכה להתמודד עם ההשלכות...

אולי כדאי לך להתייעץ עם מישהו קרוב שמכיר אותך, או אולי עם דמות בוגרת מהעבודה.

אולי במקום שיחה יהיה לך יותר נוח לכתוב ולפרט את הדברים. את יכולה לכתוב את ההתלבטות שלך, על זה שאת לא רוצה להרוס את האווירה הטובה והכיפית וכו'.

בואי נדמיין רגע סיטואציה:

נגיד שנגלה אלייך מלאך ומודיע לך שהוא לא מעוניין - בלי ששאלת, בלי שעשית שום צעד.

האם האווירה הטובה והכיפית בינכם תמשיך?

ונגיד שאת יוצאת עם מישהו למטרות נישואין, האם ראוי ונכון שסוג הקשר שיש לכם ימשיך?

שיהיה ברור - יכול להיות שהתשובה היא כן. אבל יכול להיות שהתשובה היא לא.

לגבי לחכות -

אני לא חושבת שנכון לקבל החלטות בלחץ. צריך לתת את הזמן ללב ולשכל. ואת צריכה גם לתת את המקום והמרחב הזה גם לו - שירגיש בנוח להגיד לא אם זה לא באמת מתאים לו. 

אבל

לפעמים אנחנו מחמיצים את המועד.

בדיוק שמעתי סיפור על מישהו שרצה לשדך את בן דוד למישהי, והוא יצר איתה קשר, והיא אמרה שהיא לא בשלה לצאת. שלושה חודשים אח"כ הבן דוד מודיע שהוא מתארס - עם אותה אחת. שדכן אחר תפס אותה ברגע הנכון, ואז זה קרה...

אני חושבת שזה חלק מהמעבר שלנו לעולם הבוגר יותר. להבין שיש השלכות הרבה יותר רחבות למעשים ולהחלטות שלנו, ולהבין שאנחנו סוללים לעצמינו את הדרך. ההחלטה עם מי להתחתן היא אחרת ההחלטות הכי קריטיות שנקבל בחיים, אם לא ה-. כן, זה מפחיד. אבל על אף זאת אנחנו נעשה את זה...

אם זה לא הולך למקום נישואין...

מחילה שאני יוצא כזה דוס, אני לא מכיר אותך ואת ה"מעמד" התורני שלך, אז רק זורק את זה.

אם לא- אז באמת טיפה להתרחק כי זה לא בריא ידידויות כאלה

התאמה היא לא רק שכל..

זה הזמן לקפוץ למים 🙏

נראה לי ממש חובה לנסות,

כי באמת לכולנו יש חסרונות ואין מושלם  

ואפשר במקביל ללכת לאיזה טיפול ממוקד לחתונה או משהו בסגנון שיעזור לך תוך כדי

בהצלחה רבה!!

אתה חושב שכל מי שמתחתן הוא מושלם?

שלכולם יש בית, הכנסה מסודרת, מידות נאצלות ושלימות רוחנית?

סלח לי אבל בגישה הזאת אף אחד לא יתחתן לעולם... ויותר גרוע גם אם מישהו יתחתן אז הוא ירגיש אפס ליד זוגתו שהיא בוודאי כליל השלמות.

חייבים להוציא מהראש את זה שחתונה זה איזשהו דבר שמגיעים אליו מושלמים.

לכול בחור ובחורה יש את הקשיים וההתמודדויות שלהם (אני כמובן לא מדבר על בעיות נפשיות שעלולות לפגוע בקשר/בבת הזוג) ומתחתנים עם זה... אם תחכה שכל ה"חסרונות" יתמלאו זה פשוט לא יקרה כי תמיד יהיה לנו במה להשתלם ולהשתפר, זו נגזרת מהיותנו יצורים הבלולים מנשמה וגוף...

בקיצור, לקפוץ למים, וזה לא סותר את העובדה שתמשיך לעבוד עם עצמך (ובעז"ה בקרוב גם עם אשתך) ותמשיך להתקדם ולהשתלם.

כושר ההשתכרות. אתה מדבר על עבודה שתשמח אותך או שההכנסה שלך תשמח אותך. השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך: אם יהיה מוטל עליך לעבוד כדי לפרנס את עצמך ואת משפחתך - האם תהיה מסוגל לעשות זאת ולהתמיד בכך? זה באמת מה שחשוב. אם יש לך מספיק אחריות, יציבות ויכולת התמדה עבור זה כאשר תצטרך - זה מספיק. ייתכן שיהיו בחורות שירצו דווקא מישהו שתחום העיסוק שלו מאוד מסוים או משכורת גבוהה יחסית וכו', אבל זה אלה העדפות אישיות, ולא דברים הכרחיים.

הרגלים לא טובים, התמודדיות, מיעוט תחומי עניין \ הבנה - מאפיינים את רוב ככל האנשים, גם נשואים, אין בזה כלום. רק לפני שאתה נפגש עם בחורה תוודא שאתה יכול לכתוב על עצמך חוץ מהמאפיינים החסרים גם דברים טובים ומאירים.

אני לא חושבת שאתה צריך להודיע לפני כן שלא נפגשת ואתה לא צריך לחפש דווקא בחורות "טירוניות". אתה יכול לספר כשאתם נפגשים את אתה מרגיש שזה עוזר לך להוריד את מפלס הלחץ, או להסביר שאתה חסר ניסיון ואולי לא תעמוד בציפיות לקודים מקובלים. אבל ממש לא הכרחי - פשוט מה שטוב לך.

מזל טוב ליום הולדתך, שפע ברכה והצלחה בכל התחומים!

אני מבין אותך. התחושות האלה לא פשוטות.

יש כמה נקודות שעלו לי:

1. האם מה שאתה מתאר זה אובייקטיבי? האם חבר קרוב גם יתאר אותך כמו שתיארת או שהוא יהיה פחות ביקורתי?

אם פחות ביקורתי- אז או שזו המציאות האמיתית או שאתה צריך לאהוב את עצמך כמו שאחרים אוהבים אותך.

ומתוך האהבה הזאת- להתקדם במה שנצרך.

2. עצם המודעות, לדוג' על החשש בקטע הכלכלי, מעידה על בגרות ולא על בריחה.

3. מה שאתה חושב שבנות יחשבו עליך זה לא בהכרח מה שהן באמת יחשבו. מניסיון.

4. הרגלים לא טובים- לפעמים צריך משהו חיצוני כדי להוציא כוחות שיש בנו החוצה. לדוגמא מישהו עצלן בטבעו אבל בגלל שיש לו בית לדאוג לו ואישה שאכפת לו ממנה ולה אכפת ממנו- הוא יוצא מעצלנותו.

האהבה נותנת כוחות ומחזקת את הבטחון העצמי.

5. א"א באמת לסיים עם ההתמודדויות הרוחניות. כי זו לא התמודדות כפשוטה אלא צורך שאין לו איפה להתממש ואז הוא מנסה דרך דברים כאלה ואחרים.

6. לפעמים הבעיות הנ"ל יושבות על משהו עמוק יותר (נניח הורים ביקורתיים שיצרו אצל הילד חוסר השלמה עם עצמו ואפילו חוסר אהבה לעצמו וזה ממשיך גם בבגרות).

לפעמים אנחנו אפילו יודעים שהבעיה יושבת על משהו מסויים אבל לא מבינים ולא מרגישים עד כמה (וזה חשוב להבין ולהרגיש עד כמה כי זה משחרר. ולפעמים זה מספיק ואין צורך בעוד עבודה עצמית או טיפול).

7. כנראה יש לך חברים שיש להם כבר כמה ילדים, אבל תדע ש27 זה צעיר בסופו של דבר.

8. בתחומים מסויימים אנחנו כבנים יותר קשים עם עצמנו מאשר בנות, בגלל התפקיד שאנחנו מבינים שמוטל עלינו. צריך לזכור שבפועל זה לא בדיוק עובד ככה, האחריות עם הבית מוטלת על שני בני הזוג בסופו של דבר.

בנוסף לכך- תדע שבחורה מעדיפה להתחתן ולהתמודד עם הבעיות האלה מאשר להיות רווקה, אז ככה כדאי גם לך להסתכל על זה לדעתי.

העיקר בקשר זה החברות, האכפתיות, הביחד, ולא ההישגים.

9. במקום להתמקד בבעיות תתמקד ברצון להתחתן. תרגיש אותו חזק. הרצון הזה נותן כוחות חזקים ומרץ וקל יותר להתקדם.

10. כתבת שמגיל 24 דברים נשארו פחות או יותר אותו דבר, מה שאומר שכנראה הפתרון נמצא במקום אחר. אני חושב שכדאי לנסות פשוט לצאת ולראות איך דברים עובדים בפועל. וזה גם יכול לחזק את הרצון הנ"ל.

11. לא להגיד מראש. זה יכול להלחיץ גם בחורה שאחרי היכרות זה לא יפריע לה. וגם עקרונית- אף אחד לא עושה את זה. אנשים לא מציגים את החולשות שלהם ברזולוציות כאלה. זה לא שיש בך איזה משהו רציני שחייב לספר. אתה נשמע לי סבבה לא פחות מכל בחור רנדומלי.

12. אולי יש לך בעיה לסמוך ולהיפתח אז אתה רוצה שהכל מצידך יהיה בסדר כדי לא להיפגע?

13. באופן כללי- צריך להבדיל בין דמיונות על עצמנו ועל אחרים וכל נישואין לבין מציאות. לטוב ולרע.

14. ממליץ לך שוב, ובחום, להיפגש. לפחות עם בחורה אחת. גם אם לא ילך, זה יפתח לך עולם חדש ומבט חדש וריאליות. במצב שאתה נמצא עכשיו חסרים לך הכלים להתקדם.

15. תקשיב לברוקולי.

16. בהצלחה!

לא כי אתה מושלם (אתה לא, וגם לא תהיה).

אתה צריך לדעת לאהוב את עצמך - וזה כולל חלקים טובים יותר ופחות.

אני לא חושבת שמישהי תרצה בך אם אתה לא רוצה בעצמך.

אני חושבת שאתה צריך להתבונן בעצמך ולשאול:

למה לא יצאתי בגיל 24? 25? 26?

מה מנע ממך לעשות את הצעד הזה?

האם אותו דבר עדיין קיים?

לגבי אילו בנות תפגוש, אולי עדיף דווקא לא לכוון לטירוניות - אלא לבנות בגילך או מבוגרות יותר. אסביר:

מישהי בת 21, הגיוני מאוד שהיא סטודנטית. מישהי בת 27, הגיוני שכבר יש לה תואר שני. למי אכפת מהתארים?

כי זה אומר שאותה אחת בת 27, כנראה כבר מתפרנסת, ושכנראה גם הצליחה לחסוך סכום מסוים, שיאפשר לך לסיים יותר בנחת את הלימודים שלך.

בשלב הזה היא כנראה פחות מחפש את מי שיביא לה יותר דברים גשמיים, אלא יותר את החיבור לאדם, לאישיות - כשאתה מבטיח שבטווח הארוך אתה תתרום גם לכלכלת הבית - באמצעות משהו שישמח אותך כל בוקר לקום לעשות. אף אחת לא עושה מבחנים כדי לבדוק איך אתה תוקע מסמר בקיר. היופי הוא שאפשר לשלם למישהו לעשות את זה. אם אני מתעניינת במערכת השמש, אין לי שום ציפייה שגם בן הזוג שלי יתעניין בזה. למה את מגדיר את הדברים האלה כבגרות?

ואולי משפט פרובקטיבי: אין מישהי קלאסית.

הסתכלתי קצת בכ"א שלך.

נראה שאתה חוזר על אותה הנקודה שוב ושוב, ואתה לא עושה שום מעשה בפועל. נראה שמשהו עוצר אותך, למרות הדברים הרבים שכתבו לך כאן. אולי אולי שווה להשקיע סכום כספי, על אף המצב בעו"ש, ולשלם למישהו שילווה אותך בתהליך הזה. יעזור לכוון ולעודד אותך לעשות את הצעד הראשון, ישב איתך אח"כ כדי לעבד מה קרה וכו'. כמה עוד זמן תמשיך בגרירת הרגליים הזו? אם שום דבר לא השתנה מגיל 24, למה אתה מחכה?

אנסה ליצור שיקוף של דבריך, תקן אותי טעיתי -

תיאור של תחושות קשות שמורגשות באופן ממושך מאוד, במשך שנים -

אכזבה

יאוש

נחיתות

הפרשנות האישית שאתה נותן ביחס להישגיך, היא שאתה תקוע בהתקדמות האישית שלך ושאתה לא בוגר מספיק.

כולם כתבו כאן שלא צריך להיות מושלם וזה נכון, אך די בטוח לי שלא מספיק לך לשמוע את זה.

לא הסברת מה זה נחשב בוגר בעיניך ואיפה אתה ולכן אי אפשר לענות על זה כלל.

התסכול הנורא מהתקיעות הוא רגש מאוד חזק. והוא לגיטימי ומובן. 

כדי לצאת מתקיעות מסתבר שאולי כדאי לשנות דפוסי חשיבה הנחות יסוד מוקדמות.

אולי זאת הזדמנות טובה לפתוח מול עצמך את הבירורים החשובים "מה זה בגרות?"

ומן הסתם אם אתה אומר שאתה תקוע מדברים שחשבת שכבר בשיעור א' עברת אותם - מה זה אומר עליך? אפשר לפתוח את זה מחדש?

מסתבר שהתקדמות האישית שלך היא חלק בלתי נפרד מכל מכלול החיים שלך, כולל חיפוש זוגיות.

ואתייחס גם לשאלותיך- 

ההנחת יסוד שבסיס שאלות א' + ב' היא שיש פער עצום בין מי שלא יצא לבין מי שיוצא שנים. בתור אחד שעבר למעלה מ5 שנים מאז הדייט הראשון אשתף אותך שזה ממש לא מדוייק. ת'אמת, במצב כזה ששני אנשים זרים נפגשים פעם ראשונה זה פחות משנה מי עבר את הסיטואיצה בעבר וכמה פעמים הוא עבר אותה. מה שמשנה הוא זה איך הוא תופס את עצמו עכשיו, עם איזה אנרגיות הוא מגיעה לדייט, רמת הטקט שלו באופן כללי.. אז יכולות להיות פאדיחות בדייט ראשון? בטח! האם זה טבעי? כן! האם אפשר ללמוד מכך להבא? בוודאי! האם בגלל שנטעה לא נצא מראש? לא, נעשה טעויות בעזרת ה' גם כל החיים בכל תחום חדש שנהיה לפתחו והגיוני שנטעה לא פעם אחת.

ההנחת יסוד שקיימת בבסיס שאלה ג' היא שאתה בא לדייט בעמדת נחיתות ברורה. אני לא אחלוק על עצם העמדה הזאת.. אבל אם נשאל לרגע, מצד האמת.. זה חייב להיות ככה? אולי יש גם חסרונות בבנות שתצטרך לשאול את עצמך אם תוכל להכיל? ומה עם המעלות הטובות שבך? אולי הם יגברו על החסרונות? לפי נקודת המוצא של השאלה זה בכלל לא מתחיל, אבל אולי כדאי להציף את זה. 

כי לבוא בחיים, לכל דבר שהוא, מתוך עמדת נחיתות, זה פחות כדאי מאשר לבוא בעמדת עליונות..

אין זבנג אחד וגמרנו. אין פתרון קסם.

יש הרבה עבודה אישית.

הרבה פעמים להתגבר על פחדים.

ובעז"ה גם הרבה ברכה מחכה לך

2. זו שאלה אם לומר או לא. בגלל שזה יכול להיראות רע אז הנטייה שלי היא לא לומר אאכ עשית טעות של מתחילים. (אבל לא תמיד תדע. בקיצור, ברגע שתצא וכבר לא תהיה מתחיל זה יהיה יותר קל).

3. תיפגש עם בחורות שמתאימות לך. לא משנה כמה יצאו או לא.

4. גם לבנות יש חסרונות. לא אומרים את כל החסרונות בהתחלה. אומרים בבירורים רק דברים מאד ספציפיים שאם אתה לא יודע מהם תתייעץ. השאר מספרים תוך כדי הפגישות בצורה זורמת ולא מלחיצה

בהצלחה!

כי יש לך צורך מסויים... מה רע לך בזה שטוב לך ? חח

שבירה לא חייבת להיות מלווה בחוסר אמונה או חוסר הבנה שאנחנו בתוך תהליך ומתקרבים ליעד, אלא פשוט מתוך לב שכואב לו. הלב באמת מאמין ומבין אבל כואב לו (כמו טיפול רפואי שידוע שהוא עוזר ומבינים איך הוא עוזר אבל הוא עדיין כואב). נכון שאם יש אמונה ובטחון והבנה כואב פחות, אבל בסופו של דבר הכאב הוא ביטוי של החוסר שקיים.

אז אולי פשוט לא כ"כ קשה לך עם הרווקות..

הקושי עוזר לצמוח. מי סמסתדר בלעדיו זה מצויין

ר׳ ישראל מרוז׳ין אומר שכשנפגשים וזה לא מצליח זה מוריד עוד מניעה בדרך לזיווג האמיתי.

הוא מסביר שכשבשמים אמרו בת פלוני לפלוני זה לא כמו שזה נשמע, אלא היה דיון גדול וכל מלאך הציע רעיון מסוים עד שהגיעו למסקנה מה הזיווג האמיתי.

וכשבן אדם מגיע לתקופה הזאת בחיים אז הוא צריך כביכול לבטל בעולם הזה את הרעיונות שהיו לפני שנולד.

ככה שאם נפגשים עם מישהי/מישהו מסוים אז יודעים שעוד קליפה נופלת. 

כן יכול להיות שאתה לא נשבר כי יש לך מין אדישות כלפי זה

יכול להיות שזה לא חשוב לך כל כך? אם אין חוסר צורב זה די קל לקבל את המציאות. זה פשוט לא נסיון באמונה בשבילך.

תחשוב על דברים שיגרמו לך לרצות את זה ולהרגיש את החוסר 

לדעתי זה כמו בית המקדש... אני באופן אישי לא מספיק מתפללת על זה רק כי אני לא תמיד מחוברת לחוסר... (בעצם גם כי אני לא מחוברת למגמה בכללי)

אבל עצם הידיעה שזה חשוב זה מה שגורם לרצות ללמוד ולהבין יותר ואז התפילות נראות אחרת

אהבתי את השאלה(:

שאני מאוד מאוד רוצה ומאוד מרגיש את החוסר.

ולא רק זה, המחשבה סביב הנושא הזה כל הזמן בראש לי.

אני חושב שבמקום מסוים אני פשוט צריך לפרוק את הרצון הזה על שבירות.

אבל האמונה הפשוטה לא נותנת לי לעשות את זה.

הרי בסוף זה רצון ה׳ ודרך הטוב להיטיב.

יוצא לי המון לשאול את הקב״ה למה דווקא אני? למה יש אנשים שזה הולך להם בקלות ולא לא ממש?

אבל להישבר קשה לי, אני תוהה לעצמי האם לשמוח מזה או שמא זה אומר שאני אוגר יותר מידי. 

תשאל מישהו גדול זאת שאלה חשובה לדעתי (ותעדכן אותי מה הוא אמר!)

יכול להיות שהאמונה הזאת היא משהו שכבר התרגלת אליו וה' רוצה ממך אמונה אחרת. הכוונה שאולי התרגלת ישר לבטל את רצונך מפני רצונו ואולי דווקא הוא רוצה שתפעל יותר מעצמך גם, שדווקא תתחבר יותר למקום העצמי שלך ומשם תאמין עמוק יותר...

רק הצעה לא תשובה אבל בהצלחה!!

פתחת לי כיווני מחשבה חדשים. 

אני מאוד אשמח אם תעדכן אותי

אני חושב, לעניות דעתי העניה מאוד, שאכן צריך מתישהו להיות איזשהו משבר שמזעזע קצת את האדם. הקרקע נשמטת ואז חייבים להיאחז במשהו.זה קצת מסוכן כי יש כאלה שלא יהיה להם במה להיאחז ולא יהיה להם איך לעלות..
אני חושב שלפי מה שתיארת לך יהיה קל להיאחז במשהו בתוך המשבר ולצאת ממנו מחוזק עם תובנות חדשות.

בהצלחה רבה! אם תרצה לשתף עוד- מוזמן.

"צריך להישבר יותר" - הכוונה היא ליזום משהו כזה?

אני מתפללת כל יום שלא אבוא לידי ניסיון. האם גם זה בעיניך חוסר באמונה?

ואולי כל זה קשור להגדרה של מה זה משבר. האם כל יום של רווקות הוא משבר? האם כל יום בלי משיח הוא משבר?

לא יודעת גם לגבי החסידות, אני מכירה מהמשנה - שעל דברים רעים בעולם הזה אנחנו מברכים ברוך דין האמת, גם אם הם טובים בטווח הארוך - הרי אפשר לומר שהכל הוא חלק מהתוכנית הגדולה של הקב"ה, ובכל זאת יש מקום לצער ולכאב.

לא יודעת אם לכיוון הזה התכוונת, אבל יש עוד הרבה מה לדבר. אני חושבת שזה רעיון טוב לנהל שיחה בנושא עם מישהו שאתה מעריך את העולם האמוני והמחשבתי שלו.

הרבה פעמים יש תשובות הרבה יותר פשוטות: (אלה דברים נפוצים שאני מכיר)

ללמוד להיות נחמד יותר, להקשיב, להביע רגשות, להתמודד עם הפחד, להחליט, להבין מה טוב לי ומה פחות, לדעת להוביל, לדעת להתייעץ, ללמוד לשתף, להסתכל בצורה יותר נכונה על הנישואים

אני מאמין שאם "תשבור את הלב שלך" במובן הזה ותהיה מוכן להסתכל באומץ איפה אתה צריך להשתפר ולחפש איך לקדם את זה. זה יהיה מועיל וטוב מאד.

לפעמים חוסר שבירת הלב זה שהרווק אומר לעצמו שהוא יכול להסתדר לבד והוא לא מבין את המציאות.

בהצלחה!

סתאםםם....

אבל ברצינות, עכשיו נראה לי כבר מאוחר כדי להודיע על ביטול מצידך ולמצוא תירוץ של הדקה ה99 ממש לא נעים, במיוחד כשאתה יודע שתצטרך למצוא תירוץ נוסף כדי להוריד אותה לגמריי.

בקיצור, כדאי לעשות מאמץ כדי לא לפגוע בצד השני...

שם.

אם יש לך עוד קצת זמן תתפללי שהיא תבטל לפני שאבטל או שהיא לא תפגע שכנראה אני הולך לבטל.

מזה אחרי לחץ(:?

עדיף שתשלח לה הודעה (עוד לפני שנפגשתם) שאתה מצטער אך שאתה לא במצב של לצאת סליחה על העוגמת נפש .

עלי אני מסכים.

ואם אני הייתי מוכרח להיות אחד על אחד עם שתי בנות נפרדות היום לסה"כ שעתיים, במצבים ענייניים שהתביישתי כל משך היותי איתם עד עמקי נשמתי, גם אם הן ממש עזרו לי בצורה נדיבה, אבל קשה לי כל כך לקבל ובמיוחד שזה לא היה מצב שיכלתי לתת חזרה כסף או משהו אחר.

אז לא נשאר עוד קמצוץ יכולת אפילו לדבר עם עוד אחת, ולהרגיש את הבושה הצורבת.

שהבושה שלי לפחות יכפר על עם ישראל ויביא להם ישועה.

מה לעשות ..

אל תפחד

למה להתביש? תהיה מוחמא במקום 

נשמע שקיבלת מהן יחס חיובי זה יכול להעלות לך תביטחון העצמי... 

יוכל לתת. זה גם חסד, לתת למישהו סיפוק ושמחה בזה שהוא נותן לנו.

וזה העלייה שיכולה להיות דווקא מתוך החטא- לשים את הבושה בצד ולהתחבר לצד המקבל שבנו. לא רק בשביל הקבלה עצמה אלא בשביל שהשני יוכל לתת (או כדי להתחבר אליו).

מבינה שלא נעים לקבל עזרה (ובתור בן זה אולי יותר קשה לקבל עזרה מבת מאשר הפוך) אבל זה גם דבר שמקרב בין אנשים... 

לפעמים יש שמחה בלקבל עזרה רק מעצם הגילוי כמה האדם השני טוב. זה נותן לו להאיר.

זה מעולה להרגיש הכרת תודה, וזה מעולה קצת להתבייש מזה שיש בנו משהו חסר כי זאת האמת, רק שזה לא יהיה בהגזמה. אתה יודע שהבושה עברה את הגבול תתנער ותעיף אותה.

תתאפס על עצמך ותתחיל להיות קצת צייד. הגיע הזמן לחיות במעשה את מה שאתה כל הזמן לומד עליו. 

להחזיר בהקדם תשובה שלילית, להתבייש ולקחת אחריות על הטעות.

יש טעויות יותר גדולות בחיים, זה לא נעים, לא רצוי, אבל גם דברים כאלו קורים וזה אנושי לטעות. רק כדאי לקחת אחריות על הטעויות..

כך היא תחסוך את הזמן וההשקעה וגם תבין שזה לא בגללה

הסברתי לה שזה לא בגללה.

אלי עם תמונה כאילו יותר מושכת.

מתוקה את יפה, אבל "שקר החן והבל היופי". אני לא מעוניין.

מה נפל עלי היום.

שהכל יהיה כפרה לעם ישראל! ש-ה' יגן ויסוכך על כל אחד מישראל!

אולי זה כי לא השלמתי השבת את כל התהלים שהיה חסר בשרשור התהלים שזה ההשתדלות היחידה שאני עושה כדי שיתחתנו אחרים.

לא להתמקד בקצת טוב שלא עשית אלא בהרבה טוב שאתה כן עושה ומתוך זה להתקדם יותר אם לדעתך יש באמת צורך.

וכנגד הנסיון הזה שתעמוד בו בעז"ה, של להביט בעין טובה לא רק על אחרים אלא גם על עצמך, ככה במידה כנגד מידה הקב"ה יביט בעין של חסד ורחמים על עמ"י בכלל ועל חיילי צה"ל בפרט, וכן על הרווקים ועל כל הזקוקים לישועה מצרתם.

מצטער אבל אני לא במצב להתחיל קשר

"לכך נאמר שמה שיבר רשפי קשת. מגן וחרב ומלחמה, של כל אומה ולשון שבאו להלחם בירושלים".

אפשר לפרש את המזמור על נס חנוכה: "נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו"- הארץ והעם נקראו יהודה, ולוי מישראל עמד בראש. "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון"- הם נלחמו למען בית המקדש. "שמה שבר רשפי־קשת מגן וחרב ומלחמה סלה"- אלו כלי המלחמה שנלחמו נגדם. "נאור אתה אדיר מהררי טרף"- מפרש הרד"ק על 'נאור": "והנכון: מן 'אור' , והוא 'נפעל' בשקל 'נכון' (בר' מא , לב); אמר: נאור אתה , כמו שאמר "נודע ביהודה" (לעיל , ב) , כי במלחמה ההיא יִוָּדע ויִגָּלה כאור הבהיר בישראל וילחם מלחמותם." הקשר לאור שמופיע בחנוכה.

כל דבר שמבחינתך זה דיל ברייקר - לקראת נישואין וזוגיות

וכמה שרשורי עבר שאולי יעזרו

⁦⁩ - לקראת נישואין וזוגיות

בירורים - לקראת נישואין וזוגיות

"חברים יקרים. בזמן הקרוב אני לא אהיה פה כי הגעתי למסקנה שאני צריך לעזוב את הפורום אם אני רוצה להתחתן. טוב ומושך פה מדי.. מי שרוצה משהו ממני שיפנה ל.."

עם חצילים ועוד כמה מאוד מוכשרים

עם העיצוב הישן והטוב ועם החתימות המדוגמות

עם הדיונים העמוקים ברב זצ"ל(×2)

שהיו מעלים שירים וניגונים

שהיו פה סיפורים ובדיחות צה"ליות

שהייתה מתנדבת קבועה לשוקו חם בחורף כסגולה להתחתן

וכמובן הכרטיס חבר של הפורום שהיה נותן הנחות בבתי קפה ומסעדות בדייטים..

כל הבירורים האלו כל כך מתישים ולא הכרחיים, אם נשמע לך מתאים, צאי איתו בלי להתיש את שניכם ואם מתאים מה טוב, לא מתאים? לא קרה כלום.

הטקסט נכתב בלשון נקבה אך פונה לשני המינים כאחד.

(לעצות מעמיקות בנושא ניתן לפנות כמובן בעבור סכום סמלי).

למה?

נשמע מתאים על פי מה? על פי מה שכתוב בכרטיס בלבד בעצם?

לעשות טלפון יותר מתיש מאשר להפגש?

מדברת עם הגברת בעצמה בטלפון?

תלוי מה הרצונות שלך

אני לא יכולה לברר עם מישהו על עצמו מידות לדוגמא... "אתה מאיר פנים? אתה חכם? אתה שם לב לאחרים?" חחחח

אבל כן אפשר לברר שאיפות

אתה שומע את הטון, איך מדברים על הצד השני

ואז בדייט נשאר רק לאמת את הדברים בפועל ולבדוק איך הכימיה...

אבל אני גם מבינה אנשים שלא רוצים לברר כל אחד והדרך שלו

זו דעתך האישית(:

מכיוון אחר, לי יהיה יותר מתיש להגיע לפגישה שהתגלתה כמיותרת, בגלל פרטים שהייתי יכולה לשמוע קודם מהחבר בשיחה קטנה ופשוטה..

נכון, חשוב לזכור שהשיחה היא לא חזות הכל, ושווה לשים לב שלא יוצאים מכלל שליטה ומבררים בלי סוף. ועדיין- אפשר ללמוד מזה לא מעט.

ואגב, לפעמים זה אפילו יכול לתרום ברמת ה'לחזק/לעורר את הרצון', וגם זה לא רע באופן מוחלט(;

הציעו לי לצאת עם מישהו. ביררתי, ויצאתי איתו.

עוד לא הספקתי להגיע הביתה אחרי הדייט, והוא כבר שלח הודעה שהוא לא מעוניין להמשיך (ומבחינתי היה ממש סבבה, מספיק לחלוטין לדייט שני).

למחרת דיברתי עם השדכנית שהכירה בנינו, ומסתבר שהוא מהר מאוד פסל אותי בגלל משהו שהוא יכל לברר מראש. אמרתי לה שזה נראה לי ממש לא בסדר - אם זה משהו שחשוב בעיניו, שבגללו הוא פוסל בלי באמת להכיר - אז למה להטריח אותי? למה לתת לי את תקוות השווא הזו?

זה נראה לי כל כך לא הוגן. להתאגן לדייט. ליסוע שעתיים בכל כיוון בתחבצ פלוס שעתיים של דייט. ולגלות שהוא לא היה בכלל במקום של לתת צ'אנס בגלל משהו עקרוני שהוא יכל לברר מראש.

ולכן -

אם יש משהו שחשוב לך, שבלי זה אתה לא מוכן בכלל לשקול זוגיות עם אדם כזה - בבקשה, תברר לפני.

ביחס לכל מקרה קונקרטי -

בן אדם עלול לשכוח לברר פרט מסוים שדווקא קריטי לו,

או לפעמים הוא מניח (בצדק או שלא בצדק) שלא היו מציעים לו מישהי שלא עומדת בקריטריונים המסוימים האלה.

ולפעמים הוא התאמץ ויצא מגדרו על אף המידע המקדים ונפגש עם מישהי שיש לה נתונים מסוימים שהוא לא מעוניין, ובמהלך הפגישה הוא מגלה שהוא לא מצליח להתגבר על הבעיה שיש לו עם זה.

ואולי סיבות אחרות.

שלהשלכות של הבחירה שלו יש צד שני, וזה יכול לגרום עוגמת נפש רצינית.

כאשר מדובר רק בבדיקה שבכלל ההצעה היא בכיוון, בדרך כלל שיחה עם מי שהציע יכולה לסגור את הפינות, ואם לא - תמיד אפשר לדבר על זה בשיחה לפני הדייט ("אז רק נורא חשוב לי להבין - האם את אכן __?"). כמובן כמוצא אחרון יש גם אפשרות להחליט "אוקיי, אז אני לא מצליח לברר את הפרט הזה, אתן לה צ'אנס" ולהחליט להפגש בלב שלם ולראות אם החסרון הזה כזה נורא

עבר עריכה על ידי מתנות באדם בתאריך ט"ו בכסלו תשפ"ד 00:53

מוכן לצאת עם מישהי אבל הקווים האדומים שלי הם x y z, אם היא לא חוצה אותם מצוין בוא ניפגש"

ויש "אני חייב לבדוק מה אומרים עליה אני חייב לברר ולהתקשר לאמא ולסבתא ולחברה" ואופציה ב' לא בהכרח תוביל לאמת.

בעניין שלך, זה לא קשור לבירורים לפני, כשאני יוצא עם מישהי אני בודק שסך הכל היא לא חוצה את הקווים שהגדרתי לעצמי. אם חוצה לא נצא, אם לא, מדהים בואי ניפגש, בלי כל הבירורים המיותרים והשיחות והכרטיסים וכו'.

וכן הבחור טעה במה שקרה לך, טעות שלו שלא בדק לפני, אבל יש לבדוק באופן כללי אם מתאים ויש "לברר" שזה שני דברים שונים בתכלית.

ממה שאתה מתאר שאתה תופס את זה באופן קצת מוגזם..

שיחות לאמא, לסבתא ולחברה אולי ילמדו אותי מה מידת הנעליים של הבחור, ובאיזו גיל יצאה לו השן הראשונה, אבל זה לא מה שאני מחפשת. גם לא 'מה אומרים עליו'.

מהפסקה האחרונה זה נשמע יותר כמו התעקשות על סמנטיקה מסוימת, שאולי באמת כדאי לבחון אותה, אבל לצורך העניין המדובר אני לא בטוחה שהיא דרמטית.

תופתע לגלות כמה פעמים שהקווים האדומים האלו לא מופיעים בכרטיסים, וכמה פעמים שהכרטיסים מציירים אדם כx כשבפועל הוא y. מבחינות האלו שיחה עם חבר לגמרי יכולה לעשות את העבודה..

והצורה שבה הם מציירים אדם, כx בעוד שבפועל הוא y , אין להם ערך. ואם את חושבת שרק בכרטיסים זה יכול לקרות אז צר לי לבשר לך שגם בבירורים זה יכול לקרות. ולכן גם להן אין ערך.

עכשיו, לגבי מה שכתבת "שיחה עם חבר יכולה לעזור" את בכח מנסה להתעלם ממה שכתבתי כדי להצדיק את הטענה שלך...

אחזור על הדברים.

לבדוק אם באופן כללי זה מתאים ולא חוצה את הקווים האדומים שלי, זה לגיטימי לגמרי ואין עם זה שום פסול.

כל העניין שעליו דיברתי זה "לברר".

מה שאת מתארת זה לברר עם חבר..וכאמור מיותר בעיניי אבל בהצלחה לך.

לפי הטיעון שלך אין ערך לכרטיסים, אין ערך לבירורים, ואין ערך למה שמי שהציע יגיד לי, אז כל עוד מציעים לי בחור עם דופק- להיפגש איתו..(;

ובתחושה שלי, זה לוקח הרבה כוחות נפשיים שלפעמים אפשר לשמור לדברים אחרים.

אז אני משתדלת כן לתת אמון, בגבול הטעם הטוב..

לגבי מה שכתבת מעבר לשורה הראשונה-

חבל על הקרביות. אני לא מנסה להתעלם בכוח, אני עונה לפי מה שאני קוראת.

לענ"ד דווקא התייחסתי לזה, גם באמירה שנראה לי שיש פה ויכוח שרובו על סמנטיקה ולא על שוני מהותי בתוכן, וגם בזה ששיחה כזאת (איך שלא תבחר לקרוא לה) לא נועדה בעייני ללמד אותי פרטים רבים ככה האפשר על הבנאדם, לא פרטים לא מהותיים, ובטח שלא מה חושבים עליו. אני מנסה להבין אם זה מתאים.

אמרת שאתה בודק אם ההצעה מתאימה ולא חוצה את הקווים האדומים שלך- איך אתה עושה את זה?

אולי יש לך איזו נבואה, או רוח הקוטג'..(;

אבל עפ"י רוב, אפילו רק הבדיקה הכללית הזאת אמורה להיעשות ע"י שיחה עם מישהי שמכירה אותה ותדע לעזור לך להבין אם זה מתאים או לא.

אפשר לפתוח דיון על קווים אדומים והאם הם לגיטימיים או לא, אבל רק לצורך הדוגמה-

נגיד מבחינתי לא מתאים להיפגש עם בחור שרואה סרטים/סדרות.

בגלל מה שאמרת על זה שגם בשיחות בירורים יכולים לייפות את המציאות, אני לא אשאל אם הבחור רואה סרטים וסדרות, כי בהקשר הזה כבר סובנתי בעבר.

ולכן אשאל על עיסוקים בשעות הפנאי. ודווקא שם הדבר הזה עולה הרבה יותר בקלות.

דברים שאני מברר -> בודק שהיא לא חוצה את הקווים

דברים שאני לא מברר -> בירורים מיותרים

לדעתי - קישור לתגובה שכתבתי פעם - לקראת נישואין וזוגיות

כלומר, לכל אחד יש דברים שחשובים לו ("הקווים שהגדרתי לעצמי") ואותם הוא צריך לברר מראש.

משום מה במשפט האחרון שלך הגדרת את הדברים כבדיקה באופן כללי לעומת בירור, ולא ברור לי איפה עובר הקו בין שני הדברים הנ"ל.

בציבור שאני חיה בו, לא שוכרים חוקר פרטי, אבל כן מדברים עם מכר כדי לבדוק את אותם הדברים שחשובים ולשמוע עליו קצת מעבר לטקסט.

המכר שאיתו תבררי בעיניי הוא לא נחוץ בכלל ויותר מזה יכול רק לקלקל.

"לשמוע עליו קצת מעבר מטקסט"

על איזה טקסט מדובר ? שוב כרטיס?

חוץ מדברים כלליים זה פשוט מיותר, לפחות לדעתי...

מהסיבה שמה ששומעים ממשקפיים של חבר/ה זה ממש לא משקף את האדם.

יותר מזה לפעמים לא שומעים שיקוף של ההצעה אלא השיקוף הוא של האדם שעומד בצד השני...

לדוג' החבר הוא אדם אדיש אז השדר הוא שגם ההצעה היא לא מי יודע מה...לעומת זאת אם הוא חי ותוסס יודע לדבר זה נשמע שווה....

למה מה שהשדכן אומר\כרטיס עם כמה שורות משקף את האדם יותר?

מה הקו בעיניך בין משהו כללי למשהו לא כללי?

האם לא עדיף למנוע קשרים שייגמרו אחרי דייט אחד באמצעות שיחת טלפון?

כולם לא רלוונטיים בעליל. בכלל בכלל לא הכרחיים.

למעט חלק מעבודת השדכן(שיכול להיות חבר או בן משפחה או כל אדם אחר), חלק מאוד מאוד מאוד קטן שבו אני סך הכל מברר אם מתאימה לי ההצעה מהיבט כללי יחסית של "זה הכיוון שלי פחות או יותר, אלו הדברים שאני רואה לנכון להשקיע בהם בחיים" וכו' בלי לברר על המידות של הבחורה ועל היכולות שלה והנתינה שלה או מה שתרצי..כי זה לא רלוונטי, אבדוק את זה לבד כשאצא איתה ונבחן אם זה מתאים..כל הביזבוז זמן וכח זה הבירורים האלו. לעניות דעתי כמובן, כבודה תעשה כרצונה, סך הכל הדיון התחיל כשהצעתי לפותחת השירשור לדלג על שלב הבירורים המתישים.

אין מיליון כרטיסים שבכיוון הכללי שלך?

הבירורים נועדו כדי לא לבזבז זמן וכוח יותר גדולים שדרושים למפגש.

מבחינתי:

אם יש משהו שאתה יכול לברר מראש, ולא ביררת, ובגלל זה סיימת קשר אחרי דייט אחד - זה לא הוגן כלפי הבחורה שאתה יוצא איתה.

ממה שאני מבינה, אתב מפרש "בירורים" כמענה על השאלות - מה המידות שלה, מה היכולות שלה ומה הנתינה שלה - ואף אחד מהשאלות האלה זה לא משהו שאני שואלת.

יש אנשים ששלב הבירורים מרגיע אותם.

אתה הולך להיפגש עם אדם זר (ואולי אפילו הכרתם דרך אתר?) - וכדי לוודא שמדובר באדם נורמלי ולא ח"ו בנוכל, טוב לשמוע את זה מראש.

גם אם זה לא מחדש פרטים, גם אם זה מישהו אומר דברים לא הכי אובייקטיבים - זה נוטע איזשהו בטחון.

יותר מזה, יש אנשים שגם הולכים לברר אחרי דייט-שניים-שלושה.

עם חברים

מעבר לזה מיותר בעיניי, לא באמת מוסיף. רוב האנשים הם פשוט אנשים כמו כולם.

וכדי להכיר מישהו באמת צריך להעביר איתו פרק זמן חיים. העניין הוא למצוא מישהו/י שאתה רוצה לצאת איתו למסע החיים ביחד.

אלא לדעתי יותר אצל אלו שלא שומרי תורה ומצוות, וגרים ביחד.

המלחמה, שגרמה לריחוק של שבועות בין בני זוג ומביאה לתחושות געגוע וחוסר, תדחוף למיסוד הקשר הזוגי בחופה ונישואים.   

יש הרבה שמתחתנים עכשיו אבל אולי זה כי מפורסם יותר וכאלה שגם ככה היו בקשר קודם.

דווקא ליצור קשר חדש במצב כזה לדעתי יותר קשה, במיוחד שהרבה בחורים במילואים....

יש מי שלא מודע למה שהוא באמת רוצה, אין כזה דבר בררן

וכל אחד יש לו את הסקאלה שלו. מי שמודע לצרכים שלו אז מצליח לדעת מה גבולות הגזרה שלו פחות או יותר.

ובאמה אחוז אנחנו לא יודעים עד הסוף.

יכול להיות שהדוגמא שאת נותנת לאדם שהסקאלה שלו מאוד מצומצמת יחסית לחברה וזה מעולה, מצידו אין בזה שום בעיה.

תגדיר את המושג, וכל עוד זה משהו שאנשים מסוגלים לעשות, כנראה עשו אותו.

את המונח בררן כנראה הגדירו על אנשים מסוימים, כך שבהכרח יש אנשים כאלה שלגביהם המושג אמיתי בהגדרה (אלא אם אצל כולם השיפוט היה שקרי)

להגיד על מושג שהוא שיפוטי ושקרי זה לברוח מהמציאות.

אפשר לומר "יש תופעה כזאת, רוב האנשים שאני מכיר הם לדעתי לא חלק ממנה".

יותר נכון כנראה לומר "יש כמה צורות שונות של התופעה, בדרך כלל יש נטיה להאשים בזה ודווקא במופע הקיצוני, אנשים שלא אשמים בזה בכלל או שלוקים בזה רק במידה מועטה".

רק לדוגמה, יש מישהי שלפי מה ששמעתי עליה היא מאד בררנית. אני לא משייך לה את התיאור הזה, אבל בניתוח קר, הפרטים שבהם תיארו אותה הם בדיוק מה שמתאר בררנות במובן השלילי.

אז יש הבדל בין הפעלת השיפוט לבין המציאות. אבל זה לא שולל את המציאות.

לדוגמא מעניין אחר לגמרי, "שטחים כבושים" זה מושג שקרי בעיני כאשר הוא משמש כדי לומר שפעלנו בצורה לא מוסרית במלחמותינו. 

לא מתכחש לשום דבר שאנשים אומרים או לא אומרים וממש לא התייחסתי לכמה אנשים שותפים לשיח הזה שבעיני הוא לא טוב.

אני נגד שיח שיפוטי באופן כללי, בפרט בנושא שקשור למה שאנשים מחפשים בזוגיות.

מי שאנשים מכנים בזלזול "בררן" אני אעדיף לכנות "לא מודע לצרכיו". זהו, זה כל החידוש.

ההקשר היה השאלה האם בררנות תפחת אחרי המלחמה.

האם המודעות לצרכים תגבר אחרי המלחמה? כנראה לא.

האם הנכונות להיות פתוח לאפשרויות שמלכתחילה הייתי דוחה, תגבר אחרי המלחמה? אני יכול להבין למה כן.

אז הנה הבדל בין בררנות לבין חוסר מודעו לצרכים - השני לא יפחת אחרי המלחמה, הראשון אולי כן.

וזה המחיר של ויכוח על טרמינולוגיה באמצע ויכוח על המציאות.

להשוואה: המושג שטחים כבושים הוא נכון. השאלה אם יהודה ושומרון הם שטחים כבושים היא שאלה נפרדת לגמרי

אם אדם מודע לצרכים האישיים שלו אז איך יכול להיות שהוא אח"כ נפתח לעוד אפשרויות...? הרי אם הוא היה מודע לכתחילה בצורה יותר טובה למה עושה לו טוב ומה עיקר ומה טפל הוא היה מלכתחילה הוא היה פותח את אותם אפשרויות שבהתחלה הוא לא פתח, לא?

אדם הוא דינמי. הוא לא מחשב. יש לו יותר אפשרויות מ"יכול" "לא יכול". לפעמים יכול ולא רוצה, לפעמים יכול אבל צריך להשקיע מאמץ, לפעמים יכול וצריך לשלם מחיר...

אני מניח שיש יותר מאשה אחת שאילו הייתי רוצה להתחתן בכל מחיר, הייתי מצליח להתחתן איתה. אבל אני לא. יש לי גבולות של עד כמה אני מתגמש, יש לי תקוות שאפשר להשיג מישהי שלתפיסתי מתאימה לי יותר או טובה לי יותר. זה נמצא על הסקאלה של בררנות. לטעמי במקום סביר ובריא על הסקאלה (כאשר הקצה הלא סביר זה מישהו שמוכן להתחתן עם כל מי שתרצה)

בגלל שאנחנו דינמיים אז עם הזמן ועם התהליכים שאנחנו עוברים אנחנו יכולים להיות יותר מודעים לצרכים שלנו.

כדיברתי על מודעות ביחס לצרכים גם כן דיברתי על סקאלה רחבה ולא על 'כן' ו'לא' בלבד.

 אכן 'צורך' הוא ביטוי לא מדוייק בהקשר הזה והמילה רצון יותר מתאימה פה. כי העיקר זה הרצון בחיי הנישואין. אף אחד לא מתחתן בעל כורחו.

אז אדייק ואומר - מודעות של האדם ביחס לרצונות שלו. זה העניין פה.

האם הבעיה/השינוי ברצונות או במודעות אליהם? אולי בנכונות להתגמש? אולי בשינוי הערך של נישואין ביחס לערך של רצון זה או אחר?

(ומכאן, נציע הגדרה: בררנות = נתינת ערך מוגזם לפרטים רצויים מסוימים ביחס למכלול, וחוסר נכונות להתגמש - שזה גם תוצאה של נתינת ערך מוגזם. האם התופעה של נתינת ערך מוגזם לרצונות מסוימים היא תופעה לא קיימת בעיניך?)

כשמדברים על מודעות ביחס לרצונות זה כולל את כל האפשרויות שהצגת.

אני מעדיף לדבר שיש פה חסרון במודעות מאשר בברננות כי התיוג 'בררן' נראה בעיני שיפוטי ויוצר תיוג מיותר. אתה חושב שזה לא כל כך משנה? אני מוכן להכיל את זה.

גם לא בהכרח הייתי מציג את זה כבעיה. ככל שאדם מתקדם בחיים הוא יכול לשפר את המודעות ביחס לרצון שלו.

ראיתי סרטון של בחור שמבקר באיזה שבט אפריקאי

ושאלו אותו אם הוא רווק, הוא אמר שכן... והנציג שידע אנגלית פירש את דבריו לאנשי השבט

ואז אחת מבנות השבט מיד אמרה משהו בשפה שלהם.. וכשהוא שאל מה היא אמרה

הנציג עונה לו, היא אמרה: "אני מוכנה להתחתן איתך אם תרצה" 

אמרתי לעצמי יש מצב שפחות הכרת העולם הגדול שווה חיים טובים יותר

אולי כדאי גם לי לעבור לגור באיזה שבט, מה רע

הטבח והמלחמה גרמו לטלטול, והגיוני מאוד זה ישפיע על אנשים לתעדף אחרת את הדברים שלהם.

לדוגמה: אני חושבת שיותר רווקים יהיו מוכנים לצאת עם אלמנות.

אבל

אסור לדעתי להתחתן מתוך תחושה שהיה משהו שחשוב לי, ואין את זה במי שהחלטתי להתחתן איתו.

(וכתבתי על זה הודעה בתחילת המלחמה: זוגיות בצל המלחמה - לקראת נישואין וזוגיות)

כלומר, יכול להיות שהחלטתי שאני רוצה להתחתן רק עם מישהו עם עיניים כחולות. יכול להיות שהמלחמה לימדה אותי שאפשר למצוא אנשים מדהימים עם עיניים בצבע אחר, ולכן אני עברתי תהליך נפשי שבו אני מוותרת על הדרישה הזאת. כל עוד לא עברתי את התהליך הנפשי הזה, והוא עדיין תופס מקום אצלי - לדעתי זה מסוכן מאוד לזוגיות.

לגבי בום חתונות - זה הגיוני, אבל יותר חילונים שדחו בגלל המצב. 

(וגם צריך לראות מתי המלחמה תיגמר, אם נניח זה יקרה בסביבות אדר ב- ניסן - חוה"מ וספירת העומר יגרמו לבום חתונות...)

אפשר לקרוא לזה יותר ממוקדים.

מבינים יותר בחדות מה חשוב ומהותי ומה פחות.

והאמת? זה מנגנון הישרדותי אבוציונאלי למדי.

ואולי כך תגיע, בע״ה, בלב פתוח ובנפש חפצה, לבניית קשר זוגי טהור, שיוביל אותך ליעד הנכסף.  

אבל אם אתה מוכרך להתמקד ביהודית....

נראלי לך על אשת עשיו. יש לי תחושה שעשיו לא היה פראייר בקטע הזה

אבל אל תספר לאף אחד. זה רק אני ואתה קוראים פה

אם באמת קוראים לה יהודית או אהליבמה ואז תדע 😜

אולי היא התכוונה לפירוש אחר? נגיד - הנוג שלה ואז אומרים נוגה בהטייה לעברית יפה..?? ואז הנוגות בעולם יכולות להיות רגועות ולא נוגות..

(חח כמובן מה שכתבתי זאת שטות גמורה,אבל אולי יש בזה משהו)

לא רוצה להפריע לדו שיח(או חד??)

אבל צודק בהחלט עם בכל זאת הסתייגות קלה כי אי אפשר בלי..

סתם שיעשע אותי האמירה הנ''ל נ''ל נ''ל, אז רציתי גם לכתוב משהו,

סליחה אם זה לא היה מספיק מבריק;)

אני עוזר לך לרדת על @מתנות באדם בלי שהוא בכלל מרגיש בזה.

נראלי זה עובד לנו לא רע עד עכשיו 🤭

ובהופעה המציאותית כבר עברתי לשם אחר, ואז לשם אחר.

אני כל יום עובר בלימוד ובהופעה המציאותית מבת לבת.

לא בדייטים, אלא בהקשרים אחרים.

פתאום יש לי סיטואציה עם מישהי, ואז לא בלימוד התנ"ך, אלא בגמרא יש כמה שורות של פסוקים על אותו שם, לא בהקשר אגדתי אלא הלכתי.

זה גם קורה בגברים.

רק לא עובד לי בדייטים לתווך הארוך. כנראה בזה משהו תקוע.

נראה שלקחת איזה גז מזגנים איכותי או עישנת משהו מאוד חזק שדפק לך את המוח.

מציע לך 100 דולר על מה שלקחת ומוכן לשלם גם במזומן.

יודע מה משווה ומעלה ל150

אני פתאום קולט על מה נושא השרשור כי כבר שכחתי ממנו...

מסתבר שזה נשמע מאוד הגיוני פתאום

הייתי בטוח שאתה זורם איתנו בהטרלות..

הארה לגבי המשפט האחרון -

הצעה איך לחשוב על זה קצת אחרת אולי יפתח משהו חדש שם.

התורה עמוקה ואין סופית, ויש לה הופעות אינסופיות, בחיבורי האותיות וכדו' בדברים הנגלים ובנסתרים יותר.

וכולם - הם היא.

את זה חפש באישה.

את האינסופי המופלא הזה.

לא הופעה אחת וביטוי אחד ויחיד חיצוני שמתחלף כל יום בביטוי אחר, אלא איך כל ביטוי וביטוי משקף, מבטא ומביא בשזירה עמוקה ואמיתית, את מי שהיא בכללי. את כל היבטיה וגווניה הייחודיים, המודעים יותר והמתגלים לאורך הדרך והחיים, גם בהתבוננות מחודשת אחרי זמן באותם הדברים בדיוק.

''אל תקרי מורשה אלא מאורסה..'', חז''ל כבר עשו את ההקבלה בין זו לזו, ויהי רצון שכל יום יהיו כחדשות ונִרצות להילמד.

בהצלחה..

את צודקת.

המהות הנשית ממחישה מה זה אינסוף.

לעולם גברים לא יוכל להבין עד הסוף את העומק הנשי, את הרגש הנשי, את המהות הנשית. להבין עד הסוף מה האישה שאיתם, לצידם - רוצה, מתכוונת, חושבת….  

מוזכרים צדיקים ורשעים לפני כן, השאלה על מי הפסוק הולך?

רש"י: "צעקו הצדיקים , ויי' שמע."

ראב"ע: "צעקו - בשובם מרשעתם. ויש אומרים , כי זה הפסוק שב אל שַועת הצדיקים (ראה לעיל , טז). והנכון - כאשר דברתי , והעד: קרוב... לנשברי לב - הם ששבו מדרכם הרעה."

אם זה הולך על רשעים, אז יכול להיות שדווקא אלו שחוזרים בתשובה ה' שומע את תפילתם ומוציא אותם מכל הצרות שהעוונות שלהם הכניסו אותם אליהם.

השב בתשובה משנה את עצם הגברא שלו ונהפך לאיש אחר וטהור וקדוש, ואז כבר העוונות והצרות שהם פרי העוונות נשארים מאחור, ו-ה' מציל אותו מכולם.

סא ובסוף הוספתי מקלא-קנ.

חבל שהתעצלתי לא להשלים גם את השאר.

יש (א)נשים שיעדיפו שדווקא אדם זר יטפל בהם כשהגוף שלהם כבר לא מה שהוא היה, ולא קרובי המשפחה, במיוחד במצבים סיעודיים כשהמוח פועל רגיל.

אשריך שיש לך דוגמה טובה של זוגיות כזאת. אולי, אם מתאים לך, תוכל לשאול את סבך מה הסוד שלהם לזוגיות כזאת, ולשתף אותנו.

שאפשר לשחק שם משחקי קופסא

אחלה מקום 

אולי בשלבים יותר מתקדמים כדאי, אך בדייטים ראשונים לא הייתי ממליץ. 

ואני מסכימה

את השקט והפרטיות שלכם, עופו על זה..

זה פשוט לא כמו בית קפה שיש לכם את הפינה השקטה שרק שלכם

https://www.games-relationships.fun/

גמ"ח משחקי זוגיות, יש כמה מוקדים בירושלים (ובמקומות אחרים) שאפשר להשאיל ולקחת לבית קפה כבחירתכם...

עדיין לא נפגשתם בכלל.. בפגישה אחת שתיים עדיין לא מוליכים לקשר אלא טיפה חווים אחד את השני

ואין כזה דבר להיות בטוח בקשר לפני שהוא נוצר. קשר זה בבחינת "דבר שלא בא לעולם" שאי אפשר עדיין לדעת מה טיבו. כשבונים אותו ביחד (בין אם זה פגישה ראשונית יחסית או ממש בנייה בקשר מתקדם) אז אפשר לדעת מה טיבו. ובקשר טוב, תמיד יש עוד מה לגלות..

תמיד שווה לנסות אולי יצא מזה משהו טוב

וכמובן שתבדוק עם עצמך מאיזה סיבות זה נראה לך מתאים

והכי חשוב שבאמת אי אפשר לדעת מראש אם משהו יצליח או לא 

תברר, תשאל איזה מישהו שמכיר אותה שיגשש, צד שלישי וכו

אני אומר בושה לא קיימת בתחום הזה.. כל אחד כפי יכולתו

וגם מאוחר יותר זה הגיוני בהחלט.

אם אתה מאמין שקיים פוטנציאל, למה לא לבדוק את זה ברצינות?

בעיני, כל עוד אתה מאמין שיש פוטנציאל, זה לא הונאה, גם אם אתה לא בטוח לאן זה יילך. 

ובכלל, לדעתי ככה רוב הקשרים מתחילים - יש אישזהו זיק של פוטנציאל, ואחרי הפגישות הראשונות זה דועך או מתגבר.

שאין לו מטרייה

וברצינות, זה מאכזב אבל לא נראלי קריטי ומראה על משהו.

אאכ חוזר על עצמו שוב. 

חוצמזה שבאמת לא נעים להיפגש במזג אוויר סוער ככ. 

ולדעתי האישית יותר לגיטימי שבחורה תבטל בגלל דבר כזה מאשר בחור. גם כי רגישות לקור וגם כי לוקח לנו ככ הרבה זמן להתארגן וכשיש הרבה רוח או גשם זה הורס... אם כי גם זה לא נעים.

לעבור למקום סגור

לא כיף

אם הייתי יודעת מראש מה זה ידרוש הייתי וחה ביום/יומיים.

אם זה פגישה ראשונה או שנייה זה הגיוני - הוא עוד לא יודע מה הוא מפסיד אבל אם זה כבר קשר רציני אז חבל.. אפשר להיפגש במקום סגור קרוב לבית
למרות שאם אתם גרים רחוק זה יכול להסביר כי באמת קשה לנסוע בחורף

אני מזדהה לחלוטין עם התחושות האלה.

ככל שהרווקות מתארכת, והאנשים שהיו קרובים אליי מתחתנים וממשיכים במסע הזוגי בעוד אני נותרת מאחור, הבדידות הולכת ומתעצמת.

נכון, יש סוגי קשרים אחרים, יש משפחה, החברות הנשואות הן עדיין חברות - אבל זה לא אותו הדבר.

ובטח ובטח בתקופה הזאת, שכל השגרה התערערה לחלוטין. אולי נאלצת לעבור למקום אחר, אולי את לא יכולה לעשות את הדברים שהיית רגילה למלא בהם את הלו"ז. אולי מצפים ממך להתגייס למאמץ בצורה כזאת או או אחרת, ואין לך כח לזה.

אני חושבת שעצוב וקשה לכולם, רווקים ונשואים. אני שמחה שאין לי אתגר כהורה שצריך לתווך את מה שקורה כאן לילדים.

אגב, אני גם חושבת שאפשר להרגיש בודדים בזוגיות ובנישואין. כלומר אני לא חושבת שזה רגש שיעלם ביום מהימים. (וזה הזכיר לי קצת את השרשור הזה: האם לרווקים יש מונופול על בדידות ? - לקראת נישואין וזוגיות)

איך נראה לי נכון להתמודד עם הבדידות?

להעניק לחיים שלי כיום, כרגע, כאן ועכשיו משמעות. למלא את היום יום שלי בעשייה של דברים טובים ומעילים. לא לתת לעצמי זמן לשקוע, לא לתת דלק לתחושות האלה.

לטווח הארוך, אפשר וכדאי לפתח קשרים - למצוא חברות רווקות שאפשר לחלוק איתן את הבדידות. זה לא חייב להיות מישהי זרה לחלוטין, אפשר נניח מישהי שלמדה איתך באולפנה, אבל מבוגרת\צעירה ממך בכמה שנים. יש תועלת גדולה לדעתי בדיבור ושיתוך אחרים במה שקורה בפנים, עצם השיח עצמו הוא מאוד חשוב בעיני.

וזה קל להגיד, אבל לא תמיד פשוט לבצע.

מרגישה קרוב ודומה.. זאת תקופה מאתגרת

משאירה אותך עם עצמך, ויש בלב תחושות ורגשו עוד יותר עמוקות שהמצב מעורר.. ואין עם מי לחלוק ולהקשיב ולשתף והכל נשאר בלב.. וזה חסר

מה שכן מרגישה שהצער וההתמודדות שכולם חווים נותנים בי איזו תחושת שותפות וכך כן מרגישה חלק ממשהו גדול וזה קצת נחמה וכך גם יכולה להרגיש בכל מיני סיטואציות חלק, שבמצב אחר אולי הייתי מרגישה יותר לבד,  ועכשיו יותר בקלות יכול להיות חלק כי זה משהו משותף לכולם..  

מה שקצת עוזר, משתדלת כן לתרום בכל מיני מקומות כשיש זמן, בעיקר בכאלה שאני לא מרגישה בהם 'מקוטלגת' יכולה להיות מי שאני בלי החשוף הזה של הרווקות, שהוא גם מגביר את תחושת בלבד לפחות אצלי...דוקא שפוגשת אנשים קרובים, זה הרבה פעמים צובט בלב וקשה.. ובמקומות שבהם אין היכרות מוקדמת אז זה משחרר, וכיף לפגוש אנשים, בכל מיני גילאים סוגים ופחות נוכח.. חקלאות וכדומב...

ואם כבר הגיע גל כזה קשוח.. אז לפעמים הדבר היחיד שיכולה לעשות זה לבכות ללמעלה.....

ואז גם קצת שמחה אם הגיעו קצת דמעות משחררות, כי בתקופה הזאת מרגישה שמרוב תחושות הכל תקוע וכבר לא ברור מה קורה בפנים, אז הבכי עוזר לשחרר, ולחזור לאיזה מצב של זרימה...

ודבר אחרון לנסות קצת ליצור..לפעמים לבד קשה.. אז להצטרף לקבוצה, קורס, משהו כזה.. זה גם משהו שנותן כוח, אפילו שבתקופה זו זה אולי יכול להרגיש מיותר ואין מוזה... זה נצרך וחשוב לדעתי..

אולי לתת לאנשים שסביבך להתקרב בבאמת? אם יוצא לך לבלות ביחד עם האנשים סביבך (חברה, אמא, אחות) לא להשאר בשיחות הרדודות אפשר לשתף מלב אל לב... 

בשיחות הסתמיות אין קרבה אמיתית, צריך לחלוק דברים יותר עמוקים ולתת להכיר אותך כמו שאת. לא חייבת להיות חזקה. תשתפי בכנות. גם אם עצוב לך. 

בדידות שיש רק הד חלול לקול העצמי שלנו.

צריך לנסות להיקשר קשר פנימי ברובד שאפשר.

לעשות דברים משמעותיים

לקרוא ולשמוע סיפורים

שההרשמה נסגרת בחמישי, ההתנדבות בשני, ונקבע למוצש?

אם אפשר ללכת להתנדבות פו"פ גם מאוחר יותר/ בכל זמן שאת רוצה אז עדיף שלא ללכת כרגע...

אבל אם זה משהו של פעם ב- אז אני חושבת שזה מוסרי. את לא מתחייבת עדיין לא כשאת יוצאת לדייט ראשון ולא כשאת הולכת להתנדבות. שניהם בגדר פוטנציאל. 

אבל ספציפית קהל היעד הזה, זה יותר משהו של פעם-פעמיים בשנה - וזה מקום שיהיו שם יותר אנשים שמגיעים מרקע תרבותי דומה לי, לעומת האדם הספציפי שמאוד שונה ממני מבחינה תרבותית (לא בטוחה אם זה חסרון או יתרון).

אבל זה כאילו שיש לי ציפור אחת ביד, ואולי צריך להתמקד בו ולא בשניים שעל העץ...

אוף, אני ממש מתלבטת מה נכון וראוי לעשות...

אני לא חושבת שזה יגרום עוול לבחור שאת נפגשת איתו פעם ראשונה, בגלל שדייט ראשון הוא עדיין לא יצירת קשר של ממש... לאחר מכן זה כבר משהו אחר וזה לעשות שיקול מחדש.

תדעי שנכון, את מכניסה את עצמך למקום קצת מבלבל של לבחון כמה במקביל, אבל זה יהיה רק בשלב הראשוני ואחרי זה תוכלי להחליט מחדש, האם את רוצה להכיר את הבחור של הדייט יותר לעומק, או שהוא בכלל לא הכיוון שלך. (בסופו של דבר אם לא תלכי להתנדבות והדייט יהיה לא בכיוון את תתבעסי)

לסיכום ממה שאני מבינה אל תוותרי על ההתנדבות כי ההתנדבות הזאת היא גם הזדמנות טובה עבורך (אפילו יותר מהדייט, נכון?) והיא לא מחייבת שתצרי קשר עם מישהו, ואם כן, תמיד תוכלי להחליט עם מי את רוצה להמשיך. וזה יהיה בצורה מסודרת והגיונית.

הרבה בהצלחה🙌

אם הפו''פ ביום שני תיפגשו בשלישי ואז יהייה יותר בהירות

בגלל כל הספקות, להירשם לאירוע פו"פ - גם אם זה עולה כסף, מקסימום יהיה נזק כלכלי.

לקבוע דייט.

אם זה לא נראה לך, או שלא נראה לו - הפתרון פשוט, את יכולה ללכת בלב שלם לאירוע פו"פ.

אם היה לך טוב בדייט, וגם הוא רוצה להמשיך שוב - אז אולי תהיה התלבטות.

אבל אז לפחות יהיה לך הרגשה של איפה את נמצאת, ולא בם אדם זר שמעולם לא נפגשת איתו.

אם את הולכת ובמקביל ממשיכה את הקשר איתו - נכון לדעתי לשתף באיזשהו שלב שהקשר יותר מחייב (אם מגיעים לשלב כזה).

זכורים לי שרשורים על בנות שיצאו עם מישהו, ואחרי דייט-שניים ראו שהוא עדיין מחובר לאתרים, והן הרגישו נבגדות. 

איך היית מרגישה אם היית נרשמת לאירוע, מגיעה - ופוגשת שם גם את המדוייט?

אולי נכון לבדוק את הדינימיקה בדייט הראשון, ולספר לו שנרשמת לאירוע כזה עם חברה, ואם אכפת לו שתלכי. כמובן שצריך לדעת להציג את זה כמו שצריך.

מקום נחמד ושקט