פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 78)

כא - ל

לא - מ

מא - נ

נא - ס

סא - ע

עא - פ

פא - צ

קא - קיב

(גם בנט דיבר על זוגות שיוצאים תקופה ארוכה)

את הבסיס של ההתאמה ומשיכה וכימיה כמובן שצריך, מה שקרה נותן את הפרופורציות שלא צריך מעבר.

וגם בעניין אישור הצעות, צוריאל מפרוייקט רנ"ב פרסם משהו שמישהי שלחה לו:

אם יש משהו שחשוב להדגיש בעניין הזה של רווקים מבוגרים, זה לא סתם להפתח להצעות ועוד לפני אלמנות עם ילדים - להסכים לצאת עם בנות גילן או עם בנות שצעירות מהן בשנה או שנתיים ..

בסופו של דבר כל כך הרבה הצעות נופלות על רקע פסילת גיל מצד הבחורים, ואני מדגישה את הבחורים המבוגרים.

אז ברור שיש עניין ביולוגי, ומצד שני יש הרבה בנות דואגות כיום להגיע לגיל בוגר ולשמור על אפשרות עניין הבאת ילדים לעולם ולנקוט באמצעים הדרושים.

בנוסף  - בסופו של דבר יש כאן חיפוש של זוגיות של חברות.

אז לפסול הצעה שיש לה פוטנציאל ומרכיבים מתאימים רק בגלל הגיל?

להמשיך להישאר בלופ של חיפוש אינסופי ובדידות וכאב בשביל מה?

אם יש משהו שאפשר לבנות כרגע בהווה אז ללכת עליו - ומה אפשר להפסיד מלהסכים לפגישה כזו שהכל נשמע כה מתאים [חוץ מהגיל]

ואולי לגלות פתאום שהנה יש כאן סיכוי להגיע סוף סוף אל היעד...

מה בסוף המטרה שלכם במערכת החיפוש הסיזיפית הזו?

(לא נראה לי שאת חולקת, רק רציתי להוסיף את העניין הזה).

אמרו לי אין מקום הכל מפוצץ

אבל 2 דברים לגבי הshorts של יוטיוב- 

באינטרנט רימון הם לא נפתחים ברמת חסימה גבוהה כך שלא כולם יכולים להכנס. 

ודבר שני הם בדיוק כמו סרטוני טיקטוק. זה אותו דבר רק בשם אחר. גם ברמת התוכן וגם בזה שהם ממכרים, כשנכנסים לשורטס בקלות אפשר להעביר תזמן מסרטון לסרטון וחבל כאילו. אני לא באה להטיף או משהו כן זה סרטונים משעשעים וכולנו נתקלים בהם בווטסאפ וכו'. אבל יכול להיות שלכן האנשים פה לא עפים על זה. 

(לי אישית יש גישה וזה קשה לי לא להכנס אבל זה מתסכל אותי לפעמים אח"כ שראיתי תשטויות האלה)

זה בשביל שמחה ,ולא היה פה שום דבר לא ראוי הכל מכובד (:

לגבי "ודבר שני הם בדיוק כמו סרטוני טיקטוק"

אין לי טיקטוק , מחילה .

לא ברור לי על מה מדובר .

הם מעולים, אם מכירה עוד בסגנון אשמח לקבל חח

משמח לראות את המורל הגבוה והמצב רוח הטוב, עושה המון טוב בתוך כל המצב ההזוי הזה

  נראה בחור/ גבר טוב

מי שתזכה שתתחתן איתו פשוט תזכה

חחח

סבתא שלי רוצה לשדך לך מישהי

מה הבעיה אם היא יפה ועשירה תביא

חח איזה טמבל 

אני מסתכל על זה בצורה מעט שונה אבל אני חושב שתשובתי תתן לך מענה חלקי לפחות.

קודם כל אני לא מסתכל על זה בתור תזונה בריאה אלא אורח חיים בריא, שזה כולל תזונה (בתור מושג רחב יותר מאשר אוכל בריא), כושר ואצל רוב האנשים בעיקר גנטיקה.

במונחים שלי, בתור מישהו מהקבוצה הראשונה לא הייתי יוצא עם מישהי מהקבוצה השלישית. במונחים שלך אני לא בטוח איך נכון לשים את עצמי. ובכל זאת, במונחים שלך הייתי יוצא עם הקבוצה הראשונה והשנייה ועם הקבוצה השלישית אולי (זה בהנחה שאני אולי לפעמים בקבוצה השלישית, האוכל בישיבות לא הכי בריא בלשון המעטה…)

בהקשר של זוגיות אוסיף שלעניות דעתי הקשר בבסיסו מושתת על התאמה בסגנון חיים לפחות ברמה תקינה, זה יכול להתבטא בנושא שהעלת אבל זה תקף לתורניות, שאיפות, מידות וכו'.

זה פשוט נושא שעלה לדיון במהלך הפגישות

וככה ביררנו מה טוב לנו ואיך נתנהל

היום אנחנו מאד מאד משתדלים להתנהל באורח חיים בריא (לא תמיד פיקס, אבל מבחינת תזונה פה בסביבה אנחנו נחשבים "בריאים")

הוא בא מבית פחות "בריא"

אני באתי מבית יותר מקפיד

ומצאנו לנו את דרך האמצע איכשהו.

אני כרגע משתייך לקבוצה הראשונה אבל לא בקנאות. משתדל ושם לב.

מישהי מהקבוצה השניה זה בסדר גמור.

מהקבוצה השלישית - כל עוד יש לה מודעות תזונתית ובריאותית, והיא מרשה לעצמה לאכול זבל מתוך מחשבה שהיא תתמודד בהמשך ותמצא דרך נכונה, והיא מוכנה עקרונית לשנות צורת תזונה אם יהיה צורך כן. אם היא אוכלת זבל וזה לא עושה לה טוב אבל היא לא מסוגלת להשתחרר, זה כבר בעיה באישיות.

בסוף כולנו עושים דברים לא בריאים, יש כאלה שמעשנים, יש כאלה שאוכלים סוכריות, יש כאלה שלא עושים ספורט, אמנם אני משתדל לא לאכול שטויות אבל לא הייתי אומר שאני מקיים את כל המלצות משרד הבריאות בדבר אורח חיים בריא

יש מקומות מסוימים שבהם זה יכול להיות מעצבן למשל אם אחד מבני הזוג אחראי על בישול ואין שום קשר בין הטעם שלו לשלה, אבל גם במקרה כזה אפשר למצוא פתרונות

מאידך למשל - לי מאוד מפריע העניין של נימוסי שולחן, אני מתחרפן כשאנשים לא אוכלים עם סכין ומזלג ובאיטיות / לועסים עם פה פתוח / מלקקים אצבעות כו' זה פשוט דיל ברייקר עבורי חד־משמעית

יש אנשים שזה בכלל לא מזיז להם או שבאים מתרבות שבה פשוט אין כל־כך הקפדה על־זה (בסופו־של־דבר נימוסי שולחן זה נורמטיבי)

כנ"ל כאן זה גם תלוי כמה זה חשוב לאינדיבידואל

ביחס לתפיסת זוגיות: דבר ראשון תמיד צריך לצאת מנקודת הנחה שאף־אחד לא הולך להשתנות. אם זה קורה אז אשרינו ומה טוב חלקנו אבל אי־אפשר לתלות בזה תקוות.

למישהו קטנוני קשה לומר "תפסיק להיות קטנוני" ולצפות שזה יקרה בן־לילה. וגם לא צריך להתפשר על כל דבר ולחיות בעצבים של אש נמוכה כדי להוכיח שאנחנו לא קטנוניים. אני כן חושב שצריך לשאול שתי שאלות, אחת היא האם זה באמת משהו שמפריע, ואם זה משהו שמפריע, האם יש פתרון יצירתי, לנושא האוכל למשל אצלי זה כנראה יהיה להכין תבשילים נפרדים, אבל לעניין נימוסי שולחן אין באמת פתרון קסם לכן אין מה לעשות

התחתנתי עם מישהו ששייך לקבוצה ה2

אבל זזה בסדר כי אני מבשלת תאוכל בבית והוא זורם ממש על בריא אז יוצא טוב

בכללי אני חושבת שהאישה אחראית על הבישול קניות וכו אז יוצא שמה שהיא רגילה בדרך כלל הבית יתנהל לפיו

ובילדים אני לא מסכימה מתוקים וכו יותר מדי רק בשבתןת וחגים והוא זורם אז הכל ממש מצויין

לא חושבת שצריך להפריע הנקודה הזו

זה חמור מאוד.

מעדיפה באזור אשדוד.

אבל אם אני לא אמצא, אני אבקש ממך. 

תחנת משטרה

אנחנו צריכים לנהל שגרה עד כמה שאפשר

צריך לזכור שהמציאות מורכבת מאד

וחלק חשוב ממה שהאוייב רוצה זה לשתק ולהכניע.

ולהכיר על מנת לבנות בתים זה חשוב מאד. 

וכאן זו שאלה אישית אלייך:

האם את מרגישה לשבת השבוע בבית קפה או בפארק?

אני חושבת שברור לכולם שהתשובה לשאלה הזאת תהיה שונה אם קבעתם באשקלון או שקבעתם בפתח תקווה.

מעבר לכך, אני לא חושבת שחייבים לעשות דווקא דייט פיזי - אפשר להיפגש בזום.

אבל מעבר לתחושת הביטחון הפיזית, יש גם עניין נפשי - גם שלך וגם של המדוייט.

אין כאן עניין של בסדר או לא בסדר, יש כאן עניין של מתאים או לא מתאים.

אני מניחה שחלק מהאנשים כאן גויסו למילואים, וכנ"ל חלק מהמדוייטים. ואם לא הם - אז אבא, אח, גיס, חבר, שכן. ובנוסף, ייתכן שהם עצמם\שהמשפחה\חברים גרים ביישובי העוטף.

מה שקורה עכשיו כאן, זה סדר גודל מטורף, והתמונה עדיין לא לגמרי ברורה, וכרגע הערפל שמתפזר מראה דברים לא טובים. כל מי שגדל כאן חווה פיגועים, מבצעים ומלחמה - אבל רק אם נחמר הרבה מאוד מהם יחד נגיע למספרים שאנחנו רואים עכשיו.

תחושת הבלבול וחוסר האונים שזה יוצר, זה שזה בלתי נתפס שדבר כזה קרה - ילכו וידעכו עם הזמן. לא כי אני חושבת שנבין או נתפוס את זה יותר, אלא כי הזמן עושה את שלו. אירועים כאלה יכולים לעורר תחושות קשות, ונכון לדבר ולשתף אותם.

האם מסגרת של דייט זה המקום הנכון לעשות את זה?

יכול להיות.

אולי זה תלוי בשלב של הקשר.

אולי זה תלוי בשלב של המבצע.

לדבר על זה מכניס אותנו למקום סופר פגיע, ויכול להיות שזה יותר מידי לשלב שאת נמצאת בו.

אז הנה התשובות שלי לשאלות שלך:

-מה עושים עם דייטים שנקבעו? 

קודם בוחנים מול עצמינו - האם אני מוכנה נפשית למפגש כזה היום? אם לא, האם עוד כמה ימים, כשנהיה בסוג של שגרת מבצע, זה ישתנה?

לגבי הצד השני, צריך לשאול ברגישות אם זה מתאים לו.

-לגבי הפחד לצאת - אני חושבת שזה תלוי איפה אתה גר ומה קורה שם. כפי שכתבתי, אפשר להיפגש בזום. עשיתי את זה בקורונה - אולי זה לא אידיאלי, אבל זה חוסך נסיעה ומפגש במקום ציבורי, ואולי שווה לשלם את המחיר של מפגש וירטואלי כדי להרוויח פחות פחד ולחץ מהנסיעה והשהות במרחב הציבורי.

דייטים זה חשוב - אבל צריך להגיע אליהם ממקום נפשי מסוים.

וזה בסדא גמור להגיד - 

עכשיו קשה ומבלבל,

אני צריכה קצת זמן כדי לאסוף את עצמי,

לדאוג ליקרים לי.

אבל יכול להיות שאת כבר נמצאת בקשר, שיש לו בו מרחב ביטחון נפשי, ודווקא השיתוף של המקום המבלבל הזה יכול להיות משהו מקרב.

ואולי מתאים שתלכו להתנדב איפשהו ביחד?

ואולי אני צריכה לשאול אותך שאלה -

למה את מרגישה לא בסדר שאת חושבת על זה?

למה זה מפריע לך?

אני חושבת שאם תנסחי את התשובה במילים, זה יעזור להבהיר את המצב.

תגידי לו תודה ,

מה שהוא עושה זה מדהים 

ההתייחסות שלנו לדברים שנחשבים קטנים עוזרת לנו לשרוד מצבים קשים

אם שניכם באותה עיר ואין עוצר וכאלה אפשר להיםגש אם מרגישים בנוח (זה הגיוני לחלוטין להחליט שזה לא מתאים כרגע בגלל המצב הכללי והנפשי).

אני לא מפחדת לצאת, אבל אנחנו אמורים להישאר בישוב אז אני רק מסתובבת בישוב אם אני מוכרחה אוויר.

אין לי מושג

קח לך תחילה זמן להתבשל. אין שום היגיון בלהתחיל לחפש חודש אחרי גירושין. וגם מהיכרות אישית של מקרה דומה זה עשה רק נזק.

קודם־כל צריך לתת לזמן לעשות את שלו, להקל את המטען הרגשי, לעשות הרבה חושבים של למה ואיך ומה, חישוב מסלול מחדש כו' אחרת אתה פשוט הולך להשליך את כל התסבוכת הרגשית אל הקשר החדש מבלי לדעת מה אתה עושה ואנה פניך.

מתבייתים על משהו וקשה למח שלי לעזוב את זה.

אז אם באתי לדייט מתוך זוהר אז כל הדייט הראש יהיה על זה, ואם באתי מתוך גמרא אז הראש על זה, ואם באתי מעבודה בהיסטוריה או הכתיבה ההיסטורית שלי הראש על זה, ואם באתי מפודקאסט מעניין הראש על זה.

הקשב והריכוז שלי יותר ברעיונות ופחות באנשים, וקשה לי לעזוב את הרעיונות במוח שלי ולרדת לדייט.

יש שם פרקים על זוגיות. לא בטוח שיש על דייטים אבל זה נותן הרבה כיווני חשיבה

הרצאה מסויימת משם?

יש משהו בהפרעת שקשב שהיא מצד אחד מקשה על ההתמקדות בסיטואציות מסויימות אבל מצד שני היא נותנת פיזור שיכול לגרום ליצרתיות

התכוונתי לקושי אחר אבל אני בכוונה לא אומרת אותו כי אני רוצה לראות אם אני היחידה שמבינה על מה אני מדברת

אבל זה קצת כמו לשאול איך זה לצאת עם מישהו מעדה מסוימת.. זה דורש להכיר צורה שונה של מנטליות/התנהלות/צורת חשיבה/אופי

ספציפית הביטויים? אממ יכולה לחשוב על אימפולסיביות(במהלך שיחה נגיד), על קושי במעברים (שדייטים וחתונה דורשים הרבה!), על תחושה שהבנאדם לא מעניין אותי (הוא מעניין מאוד! פשוט דיבר יותר מ 10 שניות ולא בטון הכי מלהיב שיש ובדיוק עבר רכב צבעוני עם קרניים), על הבנה שונה של סיטואציה, שלא לדבר על שלב של קבלת החלטה..

מצד שני, הרבה פעמים עם הפרעת הקשב יש גם הרבה חן אישי, יש פיתוח של אסטרטגיות יעילות, יש מודעות גבוהה, יש רגישות לסביבה ושימת לב יחודית לפרטים (משהו שיכול להיות מאוד שובה), יש שמחת חיים, יש אנרגיות, יש סקרנות, יש קצב.

לענ"ד 

יכולה לשאול אותך משהו בפרטי?

ובנימה יותר רצינית, הן מביאות לפגישות מאפים.

ובנימה רצינית יותר זה לא בהכרח כיף, אך גם כשזה לא כיף זה שווה את זה. 

למה אתה מתעצבן מהר מכל מיני גישות או שפות שונות 

בזבה ונידה.

לא הבנתי את החילוק שלך.

לא "יוצאים עם בנות".. נפגשים לשידוכים.

לא עושים את זה בשביל הכיף. כמובן שאפשר להנות מזה ורצוי, אבל זו לא המטרה

כולם עושים את זה כי כולם רוצים למצוא את החצי השני שלהם

לבנות יש קול מהמם, הן חמודות ומיוחדות. גבר בחיים לא יהיה כמותן.

אתה רוצה לצאת עם גברים בבקשה, רק אל תאשים אותנו אחרי זה בשיעמום למוות.

איך החיים היו נראים ללא בנות?.. מפחיד לחשוב על זה..

כשאני בבאסה ממשהו אני ישר חושב עליהן והמצב רוח משתנה פלאים. תנסה זה עובד

תשמע זו ההטרלה הכי מוזרה שראיתי בחיים. 

לפני כמה זמן התחלת עם אחת הניקיות והתגאת בזה 

ועכשיו אתה לא מבין מה אתה אמור למצוא בבנות. תשמע.. לא יודע אתה גרוע בהטרלות.

ואני אומר לך את זה כמומחה . בהטרלות.

לא התחלתי עם אף אחת.ועובדה שאני לא זוכר

אדרבה זה רק אומר שאני ברמה ככ גבוהה שזה אפילו לא התחלה מבחינתי

לפעמים שמים לב רק לצד אחד ואז או שמתאהבים או שמתעצבנים...מזל שהחיים לא עובדים לפי הרגשות הרגעיים...

חוץ מזה מי אמר לך לצאת עם המעצבנות? כשהייתי ילדה לא סבלתי בנים באופן כללי אבל היו בנים שכן אהבתי, את העדינים יותר. תחפש את האופי שאתה מתחבר אליו, מישהי חמודה שהיא גם אישה במקרה...

ובנות חמודות כי:

קודם כל הן גם בנות אדם, וחביב אדם שנברא בצלם!

ב', אשה היא החלק המשלים של הגבר, היינו אדם אחד והופרדנו אז שואפים שוב להיות אדם שלם. 

ו-ג' באופן טבעי אתה אמור להבין את זה מעצמך, לא? אני קוראת לזה יתרונות טכניים😏

רק חשוב להבין שמי שמחפש זוגיות טובה, שהוא יוכל להפיק את הטוב מזה, צריך לרצות לעבוד בשביל זה. להיות מוכן לרצות את הטוב של אדם אחר ולא רק של עצמך. כי לכל דבר טוב יש מחיר בהתאם.  למי שמחפש חיים קלים תהיה אהבה עם הרבה כאב. מי שמודע לזה שצריך לעבוד תהיה לו אהבה משמעותית ויציבה. ולכן זוגיות היא השיא של עבודת ה' שלנו בעולם.

אני מדחיקה מרוב שזה מפחיד

אבל לכן מה' אשה לאיש... אנחנו בטוח משתדלים

כנראה אני טובה בדיבורים... (נראה לי שגם זה לא אבל בסדר)
בפועל אני לא. אז... לכן זה מפחיד.

וואלה, לצאת זה לא תמיד כיף.

יהיה כיף כשבעז"ה אמצא את זה שאתחתן איתו...

כולם מדברים על לצאת עם בנות כי- וואלה, ככה הקב"ה ברא אותנו. יש בנו רצון לפגוש את המין השני, ולהקים משפחה ב"ה. זה נורמלי. וזה גם נורמלי שזה לא בוער לך כרגע.

זה שכולם מדברים על זה לא אומר שזה בהכרח כיף... הנה כולם מדברים על הרפורמה המשפטית. לא נראה שכולם נהנים מהעניין...

זה יהיה ממש כיף כשתמצא את האחת שלך כי יש לך שותפה לחיים, אתה לא צריך יותר לתהות עם מי תחיה, תהיה לך אישה שאוהבת אותך בעז"ה, משפחה...

כמובן בתוך כל הכיף יש גם עול ויש חובות, ולפעמים ויכוחים וקצרים בתקשורת.

קשה לי לומר מה הסיבה. נראה לי שבנים הם מאוד "תכל'ס" וקשה ליצור תקשורת "קרובה".

אבל כל הנוגע לפגישות, יציאות כו' - באמת לא כיף.

צריך להגיד תודה שזה רק בתחום אחד ולא בעוד תחומים

גם אם אתה בסדר וגם אם אתה לא - זה כואב! לא משנה מה היית אמור לעשות ומה לא..

הרבה הצלחה!!

מזדהה..

המנגנון אצלך שנכשל, אוהב אותך בדרכו שלו.

את צריכה עבודת דיוק והרבה דברים כדי להבין מה לא עובד אצלך נכון,

אבל קודם כל

כבוד

לעצמך

ללב

לגוף

לנפש

לנשמה...

אם היו לך כלים טובים יותר היית עושה יותר טוב.

אין לך.

אולי מחר יהיה, אבל היום - אין.

תכירי טובה לעצמך. ותנסי להיות טובה יותר אבל מהצד הטוב. לא מהצד של אפס וכישלון.

בהצלחה!

והכל יהיה בסדר.

בסוף ה' יסדר לך את זיווגך, גם אם תעשי טעויות בדרך.

זה באמת לא קשור אליך זה שלהם..

זה לא צריך להרוס לך את הערך , נכון זה כואב, זה לא נעים, זה מעורר שאלות, זה מתסכל , מעצבן מה לא.

אבל זה משמיים .

איך סבתא שלי אומרת כדי להגיד לך לא צריך להיות או מטומטם או עיוור, בהתחלה צחקתי אבל שחשבתי על זה .

הבעל שלך ידע יפה מאוד להעריך את כל הדברים היפים שיש בך הוא לא יהיה עיוור להם.

ויש לך מלא , זה לא סתם שבחור שהיה עכשיו מולך חשב שהוא לא שלך! , שהוא לא יכול לעשות לך מספיק טוב או שאת לא מתאימה לו מבחינת רוחנית או סגנונית או אופי.

שחושבים על זה .. ואי ממש הפסד שלהם.

לגבי האשמה זה מנגנון דפוק שיש בנו בנשים..

תמיד לראות שהכל בסדר שלא פגענו , גם על חשבוננו תמיד לבדוק את הצד השני .

אחרכ מתעורר אצלנו כאב ואף אחד לא בודק אם הכל בסדר.

ודמט עם המה עשיתי לא בסדר .., אם זה מקדם אותך ואת רואה שיפור מזה שאת אדם יותר טוב ,מקסים , אם זה גורם לך תמיד לשפוט את עצמך , אז לא טוב לא בריא.

תחיי את החיים ..

תהיי טובה 

בסוף האור שלך יקבל מענה 

וה' באמת שומר עלינו תארי לך כולם היו אומרים כן ואי ואי לא היית יוצאת מזה .

ולהגיד לא למישהו ואי זה כל-כך קשה הרבה יותר הרבה פעמים שם בכלל האשמה חוגגת.

כדאי לקבל כוחות ולדייק יותר במהירות מה לשפר.

בשמחה ובנחת.

ובינתיים- את מחפשת אהבה. הרצון לאהבה גורם לכל הבלבולים והשאלות וההאשמות העצמיות (אם רק אעשה כך וכך בעלי יגיע), שכמו שכתבת את יודעת שהם לא נכונים.

אז לשחרר- אני רוצה אהבה, ואני עושה מה שאפשר (לגבי האיזון בין השתדלות לאמונה- העיקר שיש את שתיהן. האיזון זה לא מה שבאמת משנה. כמובן לא בצורה מוקצנת), וה' בוחר בינתיים לא לתת לי. וזהו.

אני פשוט משחררת את עצמי לכאוב.

אז כואב לי, ואני בבאסה, וה' איתי בבאסה, ואני איתו בבאסה שהוא בחר לתת לי ולא במחשבות סרק ששורשן בתפיסה שהיעד בהישג ידי ואם רק אעשה כך וכך וכך הבחור יגיע, במקום פשוט לחוות את המציאות שאני בתוכה כי זה מה שה' רוצה.

(כל זה לא סותר עבודה עצמית ושיפור וכו', אבל לא ככה).

בעז"ה שתגיעי לזיווג שלך מתוך שלימות עם עצמך ועם המציאות שאת נמצאת בה. ובקרוב

ככה שאין פה כל כך שיקול דעת להפעיל. אני פשוט מחכה לשמוע על ההצעה.

אני מחכה כמה ימים, שואלת שוב

אם אין תשובה ממשיכה הלאה, כאילו מפסיקה לצפות מהם...

אני לא בונה על אף אחד ולא מרגישה תלויה באף אחד הכל מה'

זה לא בהכרח קל, אבל זה נראה לי נכון 

תעשה כמה השתדלות שאתה מרגיש שצריך ואחרי זה השלך על ה' יהבך.

ובסוף גם יש מקום שבמשך הכמה ימים האלה כן יש איזה ציפיה.

אני כן קולט שכל פעם שהפלא' מקבל הודעה אני מסתכל לראות אם זה מהם...

נכון זה מובן שיש ציפייה

ואם אין לך הצעה, תעשה פעולות כדי להשיג הצעה. לחכות זה סתם מתיש ומאכזב

קודם כל אפשר להבין אם הבן אדם קשור לסביבה התרבותית שלך או לא. שהוא משקיע במה שחשוב בעינייך. זה לא מובן מאליו, ואם כן זה כבר טוב.

ב. מעבר לזה לחשוב מה באמת חשוב לי שיהיה אצלה ולחפש את זה. למשל, אם חשוב לי שהיא תהיה בשלב מסויים בחיים. או שיהיה לה קשר מסויים לתחום מסויים (יכול להיות קשור לסגנון/רמה דתית או לאידאולוגיה מסויימת). או תכונות אופי מסויימות. או לדעת שהיא עוסקת בהתפתחות אישית מעבר למסלול החיים הרגיל של שירות-לימודים-עבודה.
 

ג. תסתכלי מה הוא כותב שהוא מחפש ותנסי להבין אם זה מתאים אלייך.

ובאמת חבר'ה תשקיעו בכרטיסים, שלא יהיו כולם אותו דבר!

(מסתבר שלא ניתן לכתוב בהודעה כשאין משהו בין צמד המילים בכותרת.)

עם שילוב של מסלול חיים שנותן רושם שעשוי להיות שייך, וביטוי עצמי זה בונוס אם זה בגבול השפוי.

אני לא ישקר ויגיד ש95% מהכרטיסים אני פשוט עובר הלאה.

אבל אז החלטתי לשפר אותו. מאז אני מקבל הרבה יותר הצעות, וגם מבחורות עם סגנון כמו שלי. 

זה גרם לי להבין עד כמה חשוב להשקיע בכרטיס. 

פשוט כתבתי שם בדיוק כמו שאני במציאות במקום סתם לספר דברים טכניים.

הרבה בנות צחקו ואמרו שאהבו את זה. והעיקר שזה מביא לך התאמה של בנות בסגנון שלך יותר משוחררות ולא מקובעות מחשבתית.

באמת חשוב לכתוב כרטיסים שמספרים על עצמכם מספיק טוב. בהצלחה

אולי זה שהציע לנסות שוב יהיה שם

וההוא שנפגע שלא מתאים

ואני גם מאוד אוהבת את הפרטיות שלי

בעצם זה שאני שם באיזשהו מקום יוצא שאני מעדכנת אותם מה קורה איתי בנושא הזה

ולא רגילה לפלטפורמות מעורבבות בנושא הזה.

יש סיבות.

ב"ה לי אין מטענים אבל יודעת מהעבר איך זה כשיש.. ולא בא לי להתערבב בתוך דבר כזה.

אוהבת נקי.

פתחתי פעם שרשור בנושא דומה: למה זה פדיחה לראות מישהו שמכירים בדייט? - לקראת נישואין וזוגיות

אני חושבת שרוב המוחלט של האנשים שיוצאים לדייטים עושים את זה כי הם מרגישים בוגרים ובשלים מספיק בשביל להתחתן, ומבינים שבתהליך הזה אנחנו נפגשים עם אנשים שייתכן שניפרד מהם בהמשך - ובגלל שיש לנו מאפיינים דומים, אנחנו כנראה נפגוש אותם במעגלי החיים שלנו - ולכן שלום נימוסי ולעבור הלאה, לא להתבוסס במה שהיה או לא היה.

אם זה שהציע לנסות שוב שם - ואולי הוא ישאל שוב, כי הוא רואה שאת פנויה - את יכולה להשיב בנימוס שאת לא מעוניינת.

זה שנפגע - בהנחה שנפרדת ברגישות - זה שהוא פגוע זה שלו, לא שלך.

לעדכן אותם זה לא בהכרח רע - אולי למישהו מהם יהיה רעיון עבורך?

אם את באמת חושבת שיש שם פוטנציאל להכיר אנשים רלוונטיים, לדעתי כדאי לשנות את הגישה.

לא אמור להיות נעים ונוח עם אקסים - אבל הם לא אמורים למנוע ממך להכיר אנשים חדשים.

גם אם לא הכרתי אף אחד. זה נראה לי מוגזם לשים פרטים אישיים גלויים ככה... הפרטיות והצניעות שלי חשובות. מה זה נותן שכולם רואים מה זה רולטה שמנסים אם יפגע יפגע? זה לא נשמע לי מסודר ודרך נכונה... עדיף שדכנים שאת מביאה לאדם אחד אחראי את הפרטים ולא כל מי שרוצה רואה.