פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 79)

עשה"

"קטן מאימתי בא לעוה"ב... משעה שנולד שנא' (תהלים כב, לב) יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה" (סנהדרין קי ע"ב)

ביאר בזה המהר"ל בדרך חיים על אבות הקדמה ומבוא:

תחלה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ואין זה שכר מצות כלל, רק מצד עצם בריאותם שברא הש"י אותם וכמו שאמרו נצר מטעי מעשי ידי להתפאר, כי במה שהם מעשה ידיו יש בהם המעלה העליונה לכך זוכין לעולם הבא. וכך אמרינן בפרק חלק (סנהדרין ק"י ע"ב) קטן מאימתי בא לעולם הבא... משעה שנולד... הרי לך כי מצד עצם הבריאה של ישראל שהם נצר מטעי הקב"ה ראוים לעה"ב ואין זה מצד המצוה והמעשים."

דרך חיים על אבות פרק ו :

"ויותר מזה אני אומר כי אף מצוה אחת אין צריך, אם לא עשה חטא או אינו חייב במצות כמו קטן דאמרינן בפרק חלק (סנהדרין ק"י, ב') קטן מאימתי בא לעולם הבא... משעה שנולד".

@חסדי הים 
אם אתה בעניין בוא נחלק בינינו את מה שנשראר לקראת 17:30...

אם לא. אני בל"נ יעשה קא-קיב וקיט-קכא

ו @חש"ו אתה תעשה קלא-קנ כולל יהי רצון?

על יופי אין יותר יופי זהו 

ניסיתי לא לחשוב עליה אבל אני כל יום רואה את התמונות שלה בסתר.

אמפתיה- זה להבין את רגשות האחר.

סימפתיה- זה להרגיש את רגשות האחר.

עדיף שיהיו את שתיהם, אבל לפי דעתי הכי חשוב סימפתיה, של "עמו אנוכי בצרה".

בתור נשוי אתה כן מטפל רגשי?

אין קשר לסטטוס. זה כלי תקשורתי שכדאי ללמוד אותו בכל מקרה.

מן הסתם, היית מחפש מתווך אחר שלא מסתפק בלהציג בפניה דירה אחת בלבד.

תחשוב שאתה נכנס לרופא שיניים והוא לא מוכן לטפל בך.

אתה אמנם תלך לרופא שיניים אחר, אבל זה לא אומר שהרופא הראשון נהג כלפיך בצורה ראויה

היא מקצוע עם אופי כזה, מעצבן.

זה חלק מהותי מזהותו של השדכן, להיות מעצבן.

לפעמים זה מה שדווקא עובד לו.

( ובאופן אישי... כמעט ולא מוכנה לקבל הצעות מ"שדכנים". רק מחברות/מכרים שיש להם רצון לעזור, וגם מכירים מקרוב)

אבל האמירה "אם אתה לא רוצה אני לא מחפשת לך" לא אומרת את זה.

אמירה כמו "חבל, דווקא חשבתי שיתאים. אם אחשוב על מישהי אחרת אעדכן אותך" זה לגמרי בסדר

והיא כותבת בעיקר על החוויה שלה. נראה לי.

נתקלתי גם בשדכנים אחרים ממה שאת מתארת

אם את כותבת על מגזר אחר

כדאי לציין 

אנשים משלמים ואומרים תודה למאמנים למינהם שמדריכים אותם לחפש דברים אחרים, שדכניות לפעמים עושות אותו הדבר ובחינם ומתעצבנים עליהן.

שניהם מעצבנים

1. תתרחק 

אולי תנסה דברים כמו שגרירים בלב. שם השדכן הוא חבר שלך שאתה מרגיש איתו בנוח.

הסתייגויות: אם הבחור/ה פוסלים הרבה הצעות ולא מוכנים להסביר למה ומה חסר בהצעות האלה, זו סיבה ששדכנית לא תחפש כי זה לא מעשי לחפש באוויר.

או אם השדכנית בטוחה שהבחור חייב לקבל עזרה מקצועית ובלי זה הוא רק יהרוס קשרים או יתחתן ויתגרש מהר. גם כאן זה בסדר כל עוד היא אומרת לו את זה.

עומק

וזרימה.

נגיד שנינות וענווה.

זה בהחלט יכול לדור יחד, אבל הרבה פעמים זה לא.

אני חושב שהדברים לא יכולים לדור כאשר לוקחים כל אחד מהם בקיצוניות.

אבל אם זה מינון של הדברים, אני בהחלט חושב שזה יכול להיות.
 

בודאי בדוג' שנתת (בהנחה שיש בהם אמת בשבילך) זה קיים שידורו יחד.
 

אני מניח שהשאלה שלך היא האם עדיף הערכה גדולה יותר או הרגשת נוחות גדולה יותר. בהנחה שיש לך את שניהם (כלומר, זה לא שחסר כאן הערכה ולא שאת לא מרגישה מספיק נוח) אני נוטה להסכים עם לאצעיר שעדיף יותר נוחות מיוצר הערכה. שוב, אם זה נוחות לעומת חוסר הערכה, אני לא חושב שזה נכון.

הרבה פעמים אצלי נוחות באה על חשבון הערכה.

וואי ממש חידדת לי את זה.

עכשיו אני צריכה להבין *למה* זה קורה. .

או "למה בחורות אוהבות בחורים רעים (להן)?" נשמע מוכר?

אם הוא מוערך, לא טוב לי.

ואני לא אוהבת בחורים רעים. אבל הרבה פעמים עם בחורים מוערכים מתרחשות דינמיקות מחריבות.

כלומר - האם ברגע שאת מעריכה בחור את לא מסוגלת להרגיש קרבה אליו (או כל מנגנון בעייתי אחר)

ואז כדאי לטפל בדרך שהערכה פוגעת בקשר, ולא בבחירה של הבחור

או שהתכונות שאת מעריכה הן תכונות שמחריבות קשרים שלך, או באות יחד עם תכונות שמחריבות קשרים שלך

שעומק הופיע בדינמיקה מחריבה ולכן אולי משוייך אצלך לשם.

היו קשרים קצרים, שהיה בהם עומק, אבל הם היו קצרים מכדי להסתבך.

קשה לי לחזות מה היה קורה אילו היו מתארכים.

עד כמה שאני מבין מהתשובות שלך, מדובר בדברים עמוקים אצלך שדורשים בירור. אני לא יודע עד כמה פורום (אנונימי ככל שיהיה) הוא המקום בשביל זה.

נראה לי דורש מקום בטוח ומלא אמון מול מישהו שיודע לשאול את השאלות הנכונות, לברר ולהדריך תהליכים.

מתנצל שאין לי תשובה טובה יותר מזו.

אני חושב שכשאנחנו מבינים (מעט. לא צריך לחפור יותר מדי בכל דבר) למה זה מוערך בעינינו, כלומר מה עומד מאחורי ההערכה הזו - אלו ערכים, עקרונות, יסודות, אידיאלים, דוגמאות וכו' עומדים מאחורי ההערכה הזו - נוכל לשים לב שנוחות והערכה יכולים לדור יחד.

ולצד השני, אם נבין מה עומד מאחורי החוסר הערכה שבנוחות.
 

החשיבה הזו תוכל לתת נפח מושמעות לדברים כך שיוכלו לדור יחד בשלום.

(ורק להבהרה, זה ממש מובן הדילמה שלך. אני חושב שכולנו נפגשים בזה מתישהו תוך כדי. תמיד לומדים עוד ועוד)

מניסיון העבר - איזה קשרים היו לך משמעותיים יותר? א' או ב'? 

בא'. יש משהו שנחווה כמשמעותי יותר, אבל בריא פחות.

בב' יש משהו קליל וזורם וחי, אבל איכשהו מרגיש חסר ערך.

אני חושב שלחלוטין ב'. או אם לדייק - לנסות לתת ערך לדברים "בריאים" ועליהם לבסס את הקשר (בין השאר)

תעשי יחס "או" בלולאה (שזה אומר או א או ב או שניהם)..

קודם כל לקבוע גבולות - כמה מכל סט תכונות הוא מינימום נדרש.

נניח, צורך הדוגמה, שהתכונות הן "גבוה" ו"נמוך". אז הוא צריך להיות לא פחות גבוה מ150, ולא פחות נמוך מ200 (אינץ' כמובן).

ואז לשאוף למקסם את מה שיש... את מוכנה, למשל, לוותר על זה שהוא רק 10 יותר מ--150, כי בסופו של דבר הוא 40 פחות מ-200.

או להחליט שמרחק של 10 לא מספיק, את רוצה מינימום מרחק של 20.

בקיצור, לכמת את "כמה חשוב לך" כל תכונה, ולהתחיל למסחר.

אם סיכום הנקודות שהבחור צובר מעבירה אותו את הרף, אז התקדמת.

ברור שזה פתרון נורא פשטני. מה שאת טוענת הוא כנראה שאת רוצה מספר מסוים של נקודות ואף בחור לא מצליח להגיע לרמה הזאת.

שזה בסדר. אבל להחלטה כזאת יש מחיר והוא חיפוש ארוך יותר

1 אני חושב שהחשבונות הן הדרך להגיע לתוצאה שאנחנו שלמים איתה. ההתמקדות באישיות זה מה שיוצר את הלופ

2 דעה שאולי לא פופולרית - בעיני הרבה יותר חשוב "איך אני מרגיש בחברת הצד השני" מאשר "האם הצד השני הוא טוב".

יכול להיות אדם נפלא אבל אני לא מסוגל להעביר איתו שבוע באותו בית. יכול להיות בן אדם מזעזע מבחינה מוסרית אבל אנחנו מצליחים להסתדר וטוב לנו 

כמובן בהסתייגות החשובה - פסיכופתים הם אלופים בליצור הרגשה טובה כשהם צריכים ולנצל רגשית בהזדמנות אחרת. אז לא ככה. לבדוק שהבחור לא מסוכן. אבל בהנחה שהוא לא מסוכן/מזיק בטווח הארוך, מה שחשוב זה רק האווירה שהוא יוצר.

במילים אחרות - צריך לוודא בשכל שבטווח הארוך אין סיכון (כל אדם בוחר את סף הסיכון - מאלימות ועד הסכמה על חינוך ילדים), ואז לתת לרגש לנהל את הסיפור

סותר את כל התאוריה שלך.

הוא אומר: עזבו אתכם מחישובים. תבדקו תנאי סף בסיסיים, ויתר המשקל זה איך אתם מרגישים. בלי קשר ל: האם זה עומד או לא עומד בתחשיב שיצרתי.

ואז צריך לתת משקל לכל רגש.

לדוגמה - תחושת השחרור בקשר הזה היא 70%, האמון הוא 99%, התחושה של להיות נאהב - 50%, המשקל שהרגשות שלי מקבלים בקשר הוא 70%

ואז להחליט מה הרגשות שחשובים לנו ומה לא.

נכון, בתיאור המקורי תיארתי תכונות של הצד השני ולא תחושות של עצמי. אבל זה בגלל שהמודל של "למצוא את הבחור הכי טוב" הוא נפוץ יותר. כולל בתיאור שלך. כשלעצמי אני מאמין שלא משנה לי (טוב, כמעט לא משנה) האיכות של הצד השני, משנה (כמעט) רק התחושה שלי

לעיתים קרובות לא אבל בסוף את צריכה רק אחד

אם משהו הוא אובייס הוא אובייס, לא משנה איך הופכים את זה.

עובדה שאצלך הנקודות הללו דרות בכפיפה אחת

אבל נראה לי שחשוב לזכור:

- אנחנו בני אדם, ואנחנו מורכבים. אין אדם שהוא 100% משהו מסוים. 

לא כל משפט של אדם שנון יהיה שנון.

אני יכולה לדמיין לעצמי סיטואציות שבהם גם האדם הכי סבלן בעולם היה מאבד את זה.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיזהר מתוויות, לשני הכיוונים. לזכור שאנחנו פוגשים בן אדם, שיש לו רגעים כאלה וכאלה. אני חושבת שאם אנחנו מתייחסים לאדם רק לתווית, זה יוצר ציפיות שעלולות להתנפץ אל מול קרקע המציאות.

מעבר לכך, האם בדייטים התכונות האלה מתבטאות? נניח ענווה - בדייט ספסל יש שיח בין שני אנשים. לפעמים מתוך המבוכה, מרגישים צורך למלא את החלל בשיחה, והנושא הכי פשוט יכול להיות אני ואני ואני - ומהצד נראה שענווה אין כאן בכלל, בעוד בכלל מדובר במנגנון הגנה על המבוכה.

- לדעתי, שני הדברים שכתבת חיוניים בקשר.

חובה להעריך את בן הזוג שלך, וחובה להרגיש בנוח איתו.

מי מאיתנו היה רוצה להתחתן עם מישהו שלא מעריך אותו, או שלא מרגיש בנוח להיות איתו?!

אבל אנחנו צריכות לשאול את עצמינו אולי שאלה אחרת:

מה גורם לי להעריך מישהו מסוים?

מה גורם לי להרגיש בנוח עם מישהו מסוים?

האם זה משהו שאפשר לשלוט עליו?

האם עבודה עצמאית שלי עם עצמי יכולה לשנות את התשובות שלי?

האם אלו דברים שיכולים להתפתח עם הזמן?

כשאתה לא תופס מהאדם שמולך, ברגע של קבלת החלטה או חוסר הסכמה זה לא יהיה טוב. אולי לך זה יהיה בסדר, אבל הצד השני יחווה גם חוסר הערכה וזה יביא לחוסר נוחות וזה נשמע לי הרסני.

כשיש הערכה והבנה, אם אפשר לתקשר את המורכבות זה משהו נרכש

שזה גם תלוי בלמה לא מרגישה בנוח ומה המורכבות.

והכל לענ"ד

מעלה רק נק-

מבינה מאד את השאלה וההתלבטות

רק מציעה לרכך את השאלה ואת תחושת ה'או או'.

לפעמים כשאנחנו בתחושת 'קב ריקה' (אין מישהו שיתאים כי יש סתירה..)

זה מכניס אותנו (או אולי זה המקור האמיתי לתחושה?) לחוסר בטחון שאני יכולה להתחתן. פחד מחתונה -כי אז אני צריכה לוותר על אחד הדברים וכו. וגורם לנו חסמים.

ואיך לרכך?

שאלה טובה...

אולי כמו שאמרו פה להבין שבנ'א מורכבים ויש שילוב ביניים.

אולי להתעסק קצת פחות בהגדרות ולתת לעצמך לנכוח בקשר ואולי תהיי מופתעת. לבוא עם יותר גמישות.

אולי להתחזק באמונה שה' מזמן לך המיוחד שלך וקטן עליו למצוא לך בחור על אף כל הלוגיקה שלך.

בעז'ה בקרוב ממש

(צריכה להתחזק בזה בעצמי;))

אם כי בחתונה של חברות פחות נהנה מחתונה של חברים מטבע העניינים

לקרובות משפחה בודאי הולך.

הולך לחתונות של חברים.

הזדמנות מצוינת לחדש קשר עם אנשים. בדרך כלל אחרי חתונה שהייתי בה אני מקבל הצעות חדשות, או הבטחה של "נחשוב על מישהי בשבילך"

אם יש לי עניין ללכת הולך אם לא - לא.

אלא אם כן ממש לא בקשר..

ברור שיש קושי מסוים, אבל אני עדיין אהיה במקביל שמחה מאוד בשביל חברה שלי, זה לא סותר..

אין מבטים, אולי פה ושם אמירות של בקרוב אצלך..  לפעמים יש גם הצעות אחרי חתונות

ובגדול, כמו שאני ארצה שהן יבואו לחתונה שלי אני בטוחה שהן שמחות שאני באה לשלהן

יש אמירות של איך את לא התחתנת את הכי דבש אז אני מסכימה איתן אומרת אמן (;

החברות שלי מימי ספסל הלימודים התחתנו מזמן, וגם אלו שעוד לא, אני לא בקשר איתן היום כך שאין סיבה ללכת.

לחתונות של חברות מההווה הולכת ועוד איך. אלו חברות שגם אם הן לא בנקודת ציון זהה לשלי, הן בוודאי כבר עברו איזה פז"מ בעולם הזה, ואלו חתונות עם אופי אחר.

אם כבר, תשאלי אותי לגבי ההרגשה שלי בחתונת אחי הצעיר ביותר ;)

גיל המשתתפות, מעגלי ההיכרות וכדו

בקיצור חתונות שאני לגמרי מרגישה בהן בנח להיות כפי שאני.

על שמחת החתן והכלה ומשמעותי בשבילם.

למה שיהיה קושי? אני בטוח ב-ה' שהוא מדריך אותי במסלול הנכון והמיוחד לי.

מבטים. מה אכפת לי בעיה שלהם.

תראי, החיים קשים. אובייקטיבית.

השאלה היא רק איך אנחנו מתמודדים עם זה. 

נקודת המבט שלנו על החיים יכולה לשנות לחלוטין את תפיסת העולם שלנו.

כן, אנחנו רווקים, ואנחנו יכולים לבחור להסתובב עם תווית מתמסכנת, להשתבלל, לא לרצות להשתתף בשמחות של אחרים שהצליחו להיחלץ מהמצב הזה. אבל האם זו נקודת המבט הנכונה על העולם?

אתחיל מהעניין של האמירות והמבטים:

אנשים חסרי טאקט יש בכל מקום. אפשר להסתגר בבית ולהחליט שלא יוצאים לשום מקום, כי אולי מישהו יגיד משהו שהוא לא במקום. אבל זו נראה לי דרך מאוד לא טובה לחיות את החיים.

ואעתיק את מה שכתבתי שם (אנשים חסרי טאקט יש בכל מקום - לקראת נישואין וזוגיות): 

אנשים חסרי טאקט יש בכל מקום
אני מאמינה שרובם המוחלט מגיע ממניעים טובים (גם אם הם לא יודעים להוציא את זה החוצה כמו שצריך).

אם הם מרכלים עליי, אני מקווה שהם בעצם מנסים לחשוב אם להכיר לי את האחיין\שכן\בנדוד.

אני חושבת שזה דרך בשבילם להגיד שהם מכירים בחיסרון שלי, וזה לא נעים לשמוע, כי זה מסכם את ההוויה שלי כרווקה. אבל הי, חוץ מהיותי רווקה, אני עוד הרבה דברים נוספים.

אפשר לצאת מנקודת הנחה שבכל מקום בוחנים אותי.

בוחנים אותי כשאני בדייט.

בוחנים אותי כשאני בעבודה.

בוחנים אותי באוטובוס.

בקיצור, בכל מקום אנשים מסתכלים עליי, מתרשמים ממני, ומגבשים דיעה מסוימת, גם אם זה מישהו שעובר לידי ברחוב וכנראה לא אפגוש שוב בחיי.

ככה העולם עובד.

והשאלה היא מה אני עושה עם ההרגשה הזו.

באופן כללי אני מנסה לא להתעצבן. לזכור שהעולם לא נגדי. ומתפללת שהברכות שלהם יביאו לי מזור.

לגבי השאלות האחרות:

מקשרת לשרשור אחר שאולי יהיה רלוונטי: אח שלי מתחתן שבוע הבא - לקראת נישואין וזוגיות

ועוד ציטוט שלי:

תמיד יהיו אחרים שיתקדמו יותר ממני.

איך שאני רואה את זה, בכל תחום של החיים אפשר לצאת מנקודת הנחה שיהיו אנשים שיתקדמו ורק אני תקועה.

זה יכול להיות כבר בלימודים, בעבודה, בעבודת ה'.

אבל אני בוחרת למדוד את עצמי מול עצמי ולא מול אחרים, אז מה אכפת לי שהם מתקדמים? התקדמות שלהם לא באה על חשבוני.

אז אני חושבת שהסוד זה לעבוד על נקודת המבט שלי על העולם, ומתוך כך היות נוכחת במקום של שמחה לאחר.

(ומסכימה עם ^^ - לקראת נישואין וזוגיות) 

תחושה מוכרת..

הוא שם וכל רגע שעובר מקרב אותו אותו אליך. במהרה בע"ה. 

נראה לי שלכולם עולה המחשבה הזאת בתהליך..

אבל כשמבינים שלהכול יש מטרה אחת עליונה אז זה קצת מנחם.

אבל זה עדיין מאוד מתסכל לחשוב ככה

שבסוף הכל לטובה ונגיע על היעד

רק שלא נתייבש בדרך

זה כמו מסע מסלול ארוך ..

תלוי איך התחלת את המסע מה נחת עלייך בדרך

גם בלי קשר לדייטים..

כרגע מרגיש לי שהגעתי למסלול בלי מוצא לא רק בדייטים

ובכלל תמיד הבהיל אותי ניווטים .

אני זוכרת שהיה לנו בפעילות איזה ניווט כולם השתגעו עם המפה התחילו לזוז

ואני מרוב שנלחצתי שאני גרועה בניווט

הלכתי לאכול גלידה .

והאחראית צרחה עלי .. את בעולם משלך!!! אף אחד לא יכול להגיד לך מה לעשות .

היא לא הבינה שרגע לפני ישבתי בחוסר אונים ואמרתי נאבדתי ובאמת היה לי חרדה של נאבדתי.

אז כאן אותו דבר נכון יש לי הסחות אבל עדיין כואב..

הרגשתי שאני לבד היה לי ברור שמישהו ימצא אותי בסוף 

אבל בקסם שלך תוכלי להתחתן עם מי שבא לך. מהבחורים האיכותיים ביותר.

זה רק תלוי ברצון שלך.

באנו לעולם ליצור גם מה שלא קיים.

אין סיר שאין לו מכסה.

אבל לפעמים נראה לי שאני פינג'אן. ;)

ועד כמה שאני זוכר במשל - את המכסה, לא הסיר.

ומה שבטוח - אין מכסה בלי סיר. אז עוד יש לך סיכוי

כלומר כן, סיכוי יש.

אבל האישה  היא סיר, לא מכסה.

חוצמיזה... יש מכסים שנאבדו, יש סירים שהתקלקלו, בקיצור, לא חסרים תסריטי מכסירים

לגבי הסיומת - אכן... אולי אלך לנפח (צורף? מעצב מתכת? פועל סיני?) שינסה לתת צורה מתאימה בערך. 

לא ידעתי שצד מסויים הוא דווקא הסיר והשנימהוא המכסה

אך בכל זאת, אל לנו לשכוח שגם מאחורי הדברים הקשים [...] בורא עולם ניצב.

וכתבו המקובלים שאין מי שלא נוצר זיווגו.

שלושה דברים הומשלו לקריעת ים-סוף.

א. הזיווג (תלמוד בבלי מסכת סוטה ב, א).

ב. הפרנסה (תלמוד בבלי מסכת פסחים קיח, ב - ושם גם הדבר השלישי)

ושמעתי פעם, שהסיבה שהמשילו את הזיווג לקריעת ים סוף, שכן היו י"ב שבילים בים כנגד י"ב שבטים.

מטבע הדברים, היה מי שהשביל שלו היה קצר יותר והיה מי שהשביל שלו קצר פחות.

אך לכולם היה שביל!

אני בטוח שבקרוב תבשרי ונתבשר כולנו בשורות טובות.

בהצלחה.
 

יהיה טוב

באמת אבל

💐⁦♥️⁩

ואז

נופלת

וקמה

מחדש.

כל פעם.

ומי שזוכר את הסיפור

של הטרמפ

זה קרה לי 

מתוך הייאוש

צמח משהו חדש

שהביא אותי למה שאני היום.

 אני זוכרת הייטב את ההמתנה, האכזבות, ההפסקות, ההמשכים.... במסלול המתיש הזה, של השלב הזה של פגישות ודייטים ובירורים....

ומאד מוכרת לי הנפילה הזאת באמונה.

אני מנסה להתנחם באמונה שהקב"ה נותן לי מה שאני צריכה, ואם אני אמורה להשאר אצל ההורים כל החיים אני יכולה ללמוד לחיות עם זה

אני לא יכולה לגור לבד...

אלא את צריכה 'לעשות' אותו.

במובן שישנם רבים פוטנציאליים, ומספיק לבנות עם אחד מהם קשר כזה שיהפוך אותו להיות אחד בשבילך.

אני חושבת שלא נכון להסתובב עם גישה שיש מישהו שמחכה לך כמו כפפה ליד, אלא לבוא ממקום שמוכן לעשות תהליך כדי לסרוג יחד את הכפפה.

אבל בהחלט יש בתהליך הזה רגעים של ייאוש.

ובעיניי יש חשיבות לשהות שם, במקום הזה, של הכאב והחושך.

אבל גם להתרומם ממנו בכוחות חדשים, להתרומם מהם למקום גבוה.

ואני מקווה שכבר שם

אוריגמי

משחקים לא של שאלות (שחמט, סט, וכו' או חידות בלשיות, חידות שלשות, אישיות, מרוץ ויקיפדיה..)

לקרוא שירה ולנתח

ללמוד

שיט

טיול / סיור לפי מסלול

הנה משהו מעניין שמצאתי לחול המועד סוכות, לא התעמקתי בפרטים כלל. אולי לא מתאים. (אחזור לבדוק זאת אחר כך)

ההרפתקה הגדולה של ישראל - בואו להשתתף במרוץ למטמון - עמוד ראשי - המרוץ למטמון

בחוץ זה אומר לא מוזיאון או תערוכה או קונצרט או חנות ספרים משומשים, נכון?

באולינג

שיעור/סדנא

ללמוד משהו יחד

טעימות יין

סדנת בישול

ארוחת טעימות

סדנת שוקולד

משחקי וידאו/הוקי שולחן/משחקים שונים בקניון

מוזיאון/תערוכה

אם הוא זורם איתך תתחתני איתו

וברצינות זרמו על החיים שלכם לכו למקומות מעניינים ותתרכזו יותר בכם מבלעשות דברים

היה לי דייט שהבאתי בירות ושש בש ומצאנו את עצמינו בטורניר של איזה שלוש שעות וצחוקים של החיים

מומלץ גם

לא חייב ברות, מתאר לעצמי שהרוב פה יתנגדו לרעיון

דייטים שוברי שגרה - לקראת נישואין וזוגיות

להלן רשימה מדהימה - לקראת נישואין וזוגיות

רעיונות לדייטים מקוריים - לקראת נישואין וזוגיות

אני צריך רעיונות לפעילות נחמדה - לקראת נישואין וזוגיות

רעיונות לדברים כיפיים לעשות ביחד בשלב יחסית התחלתי של קשר - לקראת נישואין וזוגיות

יהי רצון של הסיום כחצי שעה לפני שקיעה, להשתדל לסיים לפני...

והיה לי גם זמן לסיים את כל  החסר.

אולי פעם הבאה נחלק.

נראה אם יהיה לי זמן.

בס"ד

וגם כמה זמן עיכוב נגרם בדרך כלל.

אישית לא הייתי מחזיקה דבר כזה נגד מישהו אלא אם כן זה קורה כל דייט ואז כבר הייתי מצפה שאו שיקבע דייטים לשעה שהוא יודע שהוא בטוח יגיע או שימצא פתרון.

אני כן הייתי יוצאת באוטובוס לפני ומוצאת מקום לשבת בו ולעבוד או ללמוד או מה שאני צריכה. אפשר גם להשתדל לקבוע במקומות מרכזיים ואז יחסית קל למצוא מקום לחכות בו.

אני חושבת שמה שנכון לעשות הוא להגיד שאתה מתכנן להגיע בתחב"צ, ולכן אתה לא בטוח בשעת ההגעה שלך.

אם רלוונטי - זה תלוי איפה אתם נפגשים ומה המרחק מהבית שלה - אתה יכול להגיד לה שתעדכן כשאתה על אוטובוס + זמן הגעה משוער מוויז.

כלומר, במקום לקבוע להיפגש ב-19:00 בדיוק, להגיד שאתה מתכנן להגיע בתחב"צ ואמור להגיע בסביבות 19:00, ושתעדכן כשתהיה בתנועה.

מה היית עושה אם זה היה ראיון עבודה?

בשביל להקים בית צריך להתאמץ.

כמובן צריך להיות על המוביט ולראות איך עושים את זה כמה שיותר נורמלי.

אבל כן, לגיטימי לנצל חצי יום על נסיעות בשביל דייט.

כמובן שכדאי לצרת רק לדייטים שמסתבר שיהיה להם סיכוי ולא ככאלה שיוצאים מכוח האנרציה או מסיבה אחרת שאיננה ברת קיום.

ןלתאם את הדייט לשעה שאני יודע שאני אמור להגיע.

וכמובן ששמרתי על תקשורת במידה ויש עיכוב לא צפוי הודעתי בזמן אמת.

לדייט הראשון לקחתי ריזיקה והגעתי ארבעים דקות לפני השעה שקבענו (בדיעבד גיליתי שגם היא אז בעצם נכחנו שנינו כמעט שעה לפני שקבענו כל אחד בפינה אחרת של האזור בלי לדעת את זה באותו יום)

אבל כן היו מקרים של פיקשושים:

ביום שהייתי אמור לפגוש את ההורים שלה ולקחתי אוטובוס שאני לא מכיר (וכן לקחתי ריזיקה של זמן לביטחון) אבל מסתבר שזה היה נהג חדש והוא דילג על עיר שלמה ולקח זמן עד שהוא גילה את זה והסתובב ועשה את העיר וחזר למסלול שלו ויצא שאיחרתי להם ביותר משעה.

והיה דייט שפספסתי את האוטובוס והאוטובוס הבא היה רק עוד המון זמן אז נאלצנו לבטל את הדייט  

אפשר להגיע קודם ולקרוא או לעשות דברים טובים בפלאפון.

אם בכל זאת מאחרים להודיע כמה שיותר מראש

ומודיע מראש על זמן פגישה גמיש.

היתרון של תחבורה ציבורית הוא שקל לשלוח הודעות תוך כדי נסיעה ולעדכן על מיקום ושעת הגעה צפויה

בנהיגה אפשר לעשות שיתוף של ווייז בוואטסאפ

להשתדל להגיע אני, בפשטות ובשמחה.

במילא הכל משמיים

רק אל תחריב דברים

תהיה נחמד וזהו

להיות פתוחים ואמיתיים

לא לחרטט, לא לזייף להיות אותנטיים. גם ככה רוצים שזה יתאים לפי מי שאנחנו באמת…מי שמולנו באידיאל מחפש אותו דבר - ולא כדאי להעצים בראש את הסיטואציה יותר מדי.

נראה לי שבהתחלה לפחות כדאי יותר להביע עניין בצד השני, להיות יותר קלילים, אווירה טובה ומצחיקה(אם זה מי שאתם), אפשר גם קצת עומק

מכוון לשני המינים חח

פלוס נראות חיצונית מעל הממוצע. לא בקטע של חליפת טוקסידו, אלא פשוט להתלבש ולהיראות יותר טוב מאשר בחיי היומיום.

כל פעם שאני להוט או מבואס שאני עדיין לא נשוי 

אני משתדל להזכיר לעצמי להסתכל על זה במבט מלמעלה - ולא בצורה של פנטזיה שהעיקר שמצאתי מישהי

וגם מהצד ההפוך, אם יש המון חששות ביחס לנישואים, דימוי עצמי נמוך, כו' כו' בהרבה מקרים זה סימן למודעות עצמית גבוהה ועדיף מאשר לחשוב שהכל תותים ולרוץ עם הראש אל הקיר ולהתנגש כמו אחרים

בשורות טובות

אני אף פעם לא יבין איך זה הולך אחרי הגירושים מבחינת ראיית הילדים והחלוקה.

זה נשמע לי מטורף שאבא לא יכול לראות את הילדים שלו. או שיש משהו שאני לא מבין בכל העסק הזה

בכל מקרה.. תודה על הדברים..

אולי אני טועה.

אבל תחושת בטן צריך לפתור. אי אפשר להתעלם ממנה.

אפילו אם היא מיותרת כנראה- הספקות והחששות יחזרו לך.

אתה חייב לפתור את זה בתוכך ולא להתעלם מזה.

איך לשחרר מתחושת בטן לא טובה- לחשוב ממה היא נובעת. 

אני מתחבט בזה המון ולא הצלחתי לשים את הנקודה על משהו. אולי זה סתם פחד מלהתקדם ואולי זה תחושות של רגש כלפיה שאני לא יודע לקרוא.

זה לא תחושות של ספק.. 

לשמוע מה היא אומרת.

לברר עם עצמי האם משהו אובייקטיבי בקשר גורם לי לתחושה הזו, או האם יש פחד מלהתקדם שמתלבש בכל מיני תחושות לא טובות.

אם יש לך נסיון עם קשרי עבר, הייתי מנסה לשאול אם זו תחושה שאתה מכיר גם מקשרים קודמים, ואם אתה יכול לזהות טריגר מסוים שמעורר אותה.

אגב, קשר של 3 חודשים ועוד אין פרפרים? זה כשלעצמו מצריך בירור לדעתי.

המון הצלחה

אבל צריך לבחון את זה מול הקשר עצמו 

מול קשרים אחרים של אותם אנשים. 

+ ממליצה בחום להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך במציאות 

אפילו רק אוזן קשבת שתסדר ותיישב את הדברים. 

א. לפעמים אנשים חושבים שלמרות שהטבע שלהם הוא X, כשהם יפגשו את האדם הנכון פתאום הטבע יתהפך לY.. וואלה החיים לרוב לא כאלה.

אם יש אדם שבאופן רגיל לא מתרגש מאוד ולא מתלהב מאוד- לא בטוח בכלל שעם בת הזוג שלו יהיה משהו אחר. וכמובן שזה לא סותר את העובדה שהוא יוכל לשמוח בה מאוד, להעריך אותה מאוד, לרצות אותה בחייו וכו'.

לכן אני מחזקת מאוד את ההצעה לבחון את הדברים מול עצמך (ביחס לקשרים אחרים), ואולי גם להסתייע בחברים או מכרים שיוכלו לשקף לך איך אתה בד"כ מהבחינה הזאת.

ב. ואם בכ"ז תגלה שאתה כן אדם של פרפרים ודווקא כאן הם חסרים-

מבינה את האמירה שזה כשלעצמו צריך בירור. אבל גם יכול להיות שהם לא מגיעים כרגע בגלל אותה התחושה שתיארת. יש מצב שהתמודדות עם התחושה הלא טובה הזאת (ופתרון שלה) יאפשרו לפרפרים להגיע ממילא.

ג. ותכל'ס- מציעה להתייעץ עם איש מקצוע.

בהצלחה רבה(:

פרפרים זה מאוד נחמד אבל ממש לא חובה.

וגם מי שמרגיש אותם בסיטואציות מסוימות לגמרי לא הכרחי שירגיש כך בכל קשר טוב וראוי (אפילו ייתכן שלהיפך)

כנראה תלוי איך מגדירים פרפרים.

הפרפרים בשפה שלי מתייחסים למשיכה פיזית.

אם היא לא מתעוררת אחרי 3 חודשים ( ואפילו קודם) כדאי להבין מה קורה.

לגבי פרפרים אחרים, מסכימה.

אוזן קשבת תמיד טובה. אם זה איש מקצוע עוד יותר טוב.

לגבי הקשבה לעצמך וכדו'. כבודן של המגיבות כאן במקומו מונח, לדעתי פחות רלוונטי לבנים.

כנ"ל פרפרים - נחמד אבל ממש ממש לא חובה. 

א. תחושת בטן לא טובה

ב. אין פרפרים

אלו שני דברים שונים או היינו הך?

עבר עריכה על ידי shaulreznik בתאריך ד' באלול תשפ"ג 13:19

כי לפעמים מדובר בנבואות שווא שמתגשמות בגלל שכנוע עצמי (אם מישהו יפתח תחושה שהוא הולך להיכשל בראיון עבודה, יש לא מעט סיכויים שזה יקרה. לא משום שתחושת הבטן הייתה נכונה, אלא בגלל ההשכלות שלה (חרדה, גמגום תוך כדי הראיון וכו').

ובכן, האם אתה יכול לציין לעצמך נקודות קונקרטיות שעומדות מאחורי תחושת הבטן? אני סתם מביא דוגמה: "הבחורה היא כליל המעלות, אבל כשדיברנו על שירים, היא ממש שללה את הטעם המוזיקלי שלי ואף ביקרה אותי על העדפותיי"  

בשלב הבא, תשאל את עצמך, אם אתה מסוגל להכיל את אותן הנקודות השליליות.

סתם אבל זה לא מעט ..

היא אומרת לנו דברים שחשובים לנו שלפעמים לא ניתן לבטא במילים .

צריך לראות מה הסיפור שם