פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 827)

יש איזו בחורה שאני בקשר איתה, לא משו רציני... איך אני הופך את זה לרציני בצורה מכובדת?

לי יש דייט.

יותר יפה, יש סיכוי שהגבר ירצה אותה.

אז לפחות אצלי, זה ממש לא נכון. אני מחפש מראה מסויים, שקשה להגדיר, ולאו דווקא יופי.

במסגרות שאני נמצא בהם, יש הרבה בחורות יפות, אבל אני יכול לחשוב על רק אחת, שממש בולט אצלי בצורה מיוחדת היופי שלה, ועדיין זה לא המראה שמתאים לי.

הקיצור, אני חושב שכולנו מחפשים מראה מסויים שמתאים לנו, ולא רק יופי.
בנים פה, אתם מסכימים אם זה או לא?

מקום לראש השנה
תפילות טובות, (אשכנזיות), ובנחת בלי למהר.

ושאוכל להוות ערך מוסף בנוכחותי
(התנדבות, עמותה, ילדים, נוער, חולים, משהו)


[איך זה קשור ללנ"ו? אמ. לא הייתי שואל אם הייתי נשוי. אז עכשיו כשסגרנו את הפינה הזו אין צורך למחוק את השרשור].

שכוייח

 

אז לכבוד שאנחנו עומדים בדיוק יומיים לפני סוף השנה 

והשנה החדשה ממש ממש עומדת בפתח 

 

הכנתי לכם:

 

הפתעה 

 

פינת היצירה - אוסף יצירות

 

 

מוזמנים להיכנס לקישור  

מצפה רמון - מדברה כעדן וכרם ביבנה?ועל ההבדלים בינהם?

תודה רבה ושנה טובה לכולם!

אז.. נרשמתי לשליש גן עדן, אני מקבלת הודעה...
ו...
פתאום משתלט עלי מעין פחד.. כאילו לא רוצה לענות..

מה עושים כדי להתגבר על המחסום???

@ע.מ @עדן ירושלים @נפש חיה.@איוושה @פלוני מפונפן @זוהרת בטורקיז @לב טהור @שריקה @עננה.@נשמות טהורות @לב טהור @שירה(-8  @נקדימון @גלויה  @בת מלך!!!!  @~מישי~ 

 

לכל מי שאהב את הרעיון שפירסמתי פה אתמול - תפילות הימים הבעל"ט - לקראת נישואין וזוגיות

, להלן משהו נוסף שהוא כעין המשך, אם כי הוא גם עומד בפני עצמו

כדאי לקרוא עד הסוף  אני באמת חושב שזה משהו יפה ועמוק שצובע את ראש השנה בצבע אחר (ואת כל החיים, בעצם)

 

"זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון"

 

כך אנו אומרים במוסף של ראש השנה, בברכת זכרונות. נעמוד על היחס בין שני חלקי המשפט. תחילת מעשיך, אינו זיכרון, אלא משהו ממשי, כמו שפירטתי אתמול שכל ראש השנה הוא כביכול בריאה חדשה של השנה הנכנסת, כמו עוד שלב של בריאת העולם, "תחילת מעשיך" ממש.

החלק השני מדבר על "זיכרון" למשהו שקרה בעבר, "יום ראשון" – יום בריאת העולם, או יותר נכון, יום בריאת האדם, שהוא היום השישי לבריאה. במה מתבטא הדבר, מהי המשמעות של היות ראש השנה זיכרון ליום בריאת האדם?

על ידי דבר אחר, שהתורה קוראת לו "זיכרון" - "זכרון תרועה יהיה לכם".

מה פירוש "זכרון תרועה"? הרי זהו יום של תקיעה בפועל, כמו שכותבת התורה במקום אחר "יום תרועה יהיה לכם", ולא זיכרון של התרועה (כידוע חז"ל הסמיכו על פסוק זה את תקנתם שאין תוקעים בשבת, אך כמובן אין זה פשט הפסוק)?

 

רגילים להבין ש"זכרון תרועה" היינו שהתרועה בשופר היא יוצרת את ה"זיכרון", כדברי חז"ל שהשופר מזכיר את עקדת יצחק, וכן "שיעלה זכרונכם לפני לטובה".

 

אני רוצה להציע כאן הסבר אחר, שהוא גם מתיישב יותר מבחינה לשונית. כי מבחינה זו "זכרון תרועה" אינו שהתרועה מזכירה, אלא שהיא עצמה נזכרת. לא יוצרת את הזיכרון, אלא מושא הזיכרון.

ומהי אותה תרועה? לא תרועה בשופר. יש למילה זו משמעות נוספת, כמו בברכת בלעם "ה' אלוהיו עימו ותרועת מלך בו" – שפירושו: רֵעוּת עם המלך.

אם נשלב את שני הפירושים, נאמר שהתרועה בשופר, מהווה זיכרון ל"תרועה" -  הרעות. על איזו רעות מדובר? על "תרועת מלך בו", הרעות העמוקה של מלך העולם, עם האדם, ועם ישראל בפרט.

ואיך כל זה קשור ל"זיכרון ליום ראשון"? מה הקשר בין בריאת האדם לבין "תרועת מלך"?

 

את זה אני רוצה להסביר על פי מדרש מדהים:

"ויאמר אלהים: נעשֶה אדם" (בראשית א) – אמר רבי סימון: בשעה שהקב"ה ביקש לברוא את האדם, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, חבורות מהם אומרים: ייברא, ומהם אומרים: אל ייברא... עד שמלאכי השרת נתעסקו אלו עם אלו, בראו הקב"ה. אמר להם: מה אתם מתדיינים, כבר נעשָה אדם".

 

ביאור כוונת המדרש, שמבחינה פורמלית-שכלית-רוחנית, אין הדבר פשוט כלל וכלל שהיה "משתלם" לה' לברוא את האדם. המלאכים, שהם "השכלים הנבדלים" (כלשון הרמב"ם) חלוקים בכך. הקב"ה ברא את האדם כביכול ב'מחטף', כמתואר במדרש, כלומר שהוא התעלם כביכול מהטענות ההגיוניות נגד בריאת האדם, ופשוט ברא אותו. ומדוע? ה'מחטף' הזה מבטא איזשהוא קשר רגשי - לא שכלי, כביכול, של הקב"ה עם האדם - יציר כפיו - צלם אלוהים. קשר עמוק מאוד מאוד, העומד מעבר לכל הבנה שכלית.

המדרש מנקד כאילו כתוב "נעשָה" בל עבר. על מה הוא מתבסס בשינוי הניקוד הזה? נראה, שהיה צריך להיות כתוב "אעשה" בלשון יחיד, ולמרות ש"התייעץ עם בית דינו" (עיינו ברש"י שם), מכל מקום רק ה' הוא שעשה בפועל. שינוי זה מעורר את המדרש לדרוש מילה זו כפי שדרש, ולהעלות ממנה יסוד עצום ועמוק.

 

זוהי הרעות שאותה אנו מזכירים לפני הקב"ה בראש השנה, על ידי תרועת השופר. כשם שאז התעלם הקב"ה מטענות המלאכים על חסרונות האדם, כמו כן כעת, שהוא גם כעין יום בריאה חדשה, כמו שכתבתי בתחילת הדברים על "זה היום תחילת מעשיך", אנו מבקשים לעורר את אותו קשר פנימי עמוק של אהבה וחיבור, הגובר על הקטרוגים והחסרונות שלנו כבני אנוש.

ולמה דווקא תרועת השופר?

 

התרועה היא קול בכי. כשאבא שומע את הילד שלו בוכה, הוא לא עושה חשבונות על כמה הילד התנהג יפה בעבר ולפי זה מחליט אם לפנות אליו או לא. הבכי, כשם שהוא יוצא מעמקי ליבו של הבוכה, כך הוא נוגע בעמקי ליבו של השומע, במקום שהוא מעבר לסברות וחשבונות של היגיון.

ומה שזה דורש מצידנו, זה לקיים ולבטא את הצד שלנו בקשר האהבה העמוקה הזו. תרועת השופר מזכירה גם לנו את תרועת המלך, את הרעות של מלך מלכי המלכים עם כל אחד ואחד מאיתנו. ותפקיד האדם בעולם הוא לחדור אל תוך עצמו ולחשוף, לגלות וללטש, את הקשר הנעלם, לפתחו ולהפריחו.

בסיס רוחני איתן לשנה חדשה של התחדשות והתרעננות בעבודת ה' מתוך חיבור פנימי.

 

תודה רבה לכל מי שקרא עד לכאן!

בהצלחה וכתיבה וחתימה טובה לכולנ"ו

שלום וברכה,

 

אשמח לשמוע חוות דעת ממישהו שהיה בטיפול או שמכיר מישהו שמכיר מישהו שהיה אצלו.

 

שנה טובה

היא מספרת לי שיש אחד שהיא מכירה תקופה כבר של שנה(התנדב אצלה בשירות), ולפי כל הסובבים אותה הוא בעניין(אנשים מבחוץ ולא חלק מהשירות שלה שאלו אותה עליו ואמרו שהוא בעניין) הקטע שגם היא בעניין שלו. אז היא לא יודעת מה לעשות בנושא? שניהם כנראה מתביישים להגיד אחד לשניה, אבל כשהם רואים אחד את השניה כולם רואים שצריך לקרות משו ואף אחד לא יכול לעזור להם בזה.

איך היא יכולה לשאול אותו אם הוא בעניין?או איך אפשר לעשות בשביל זה?
(אני לא יכולה לשאול אותו ישירות כי אני לא מכירה אותו,והיא מאוד מתביישת שזה יבוא מהצד שלה.)

 כולם קיבלו המוציא?

אמממממח, כןןןןןןן!

 

בתיאבון לכולם שנה טובה לכולם הכי מתוקה שיכולה להיות, ברוך ה' הבית הזה המעט שמחזיק את המרובה.

הרבה נדחסו פה. כרסטיאנה המטפלת של אמא פעם ראשונה, כריסטי! יו פיל גוד? יס יס, אני לדבר עברית, אני בסדרית!

 

 

כעבור רבע שעה

 

סבתא: מי זה הבחור שמה, אני לא מכירה? אמא, זה צביקה פשוט גבהה וגם יש לו זקן קצר.

חשבתי לרגע שאולי ציבי הביאה מישהו...?!

 

אבא זאב, בראבו לסבתא גולד!!! תמחאו לה כפיים על זה שהיא מעוררת את היפיפיה שלנו [ציבי הרמז של סבתא מובן]!

 

אוואו אומרת דודה ריבקי: ציביה את בעניין, בהנהנת בראש!!! את לא יודעת יש מאגר בחורים, יש לי הרבה בחורי עלם!!!

את יודעת למשל זה שלמד איתך בגן שושנה והימשיך לטרום חובה הוא פנוי עדיין!!!!

 

גם זה, שאבא שלו נכה צה''ל! מתערבת אמא לודמילה, נכה, תגידי מה עובר עלייך, הבת שלי עם בן של נכה!!!

 

זאב האבא, לודמי, מה קרה? אבא שלך היה לוחם גדול בתש''ח יאמר לזכותו, גם היה נכה עד....

 

 

יפתח חיים מהחטיבה בישיבה: תגידו למה אתם קובעים לציביה, לה יש זכות להגיד משהו?!

 

ציביה אווו, הנה החכם מכל אדם:

 

ובכן כדי לעצור את כל הטררררם!!!! כאן בשולחן החג!!! אני מבקשת להפסיק מיד, די אני לא הנושא של ר''ה או כל חג שהמשפחה מתכנסת למענו שנה אחרי, תחליפו נושא!!!!!

 

האבא זאב: האמת את צודקת, היא ביקשה! נכבד אותה זהו לודמי אפשר עוד דבש.... תודה!, [ציבי !אפשר לדבר איתך  אח''כ נכון].

 

ממשיך אבא ארשת, ארשת שפתינו... מאזין, שמעתם את החזן....פפפפי/שששש?! 

 

השלימו את ההמשך

 

--------------------------------------------------------------------------------------------

-----------------------------------------------------------------------------------------------

--------------------------------------------------------------------------------------------------

--------------------------------------------------------------------------------------------

 

 

 

 

 

 

 

הריני באה לפניך בשמחה גדולה להודות לך על השנה שעברתי, על שנה שגם אותה אסיים עם התואר רווקה.
הריני באה יומיים לפני שכל באי עולם יעברו לפניך, על מנת לעשות חשבון נפש.
דייטים, וזר לא יבין.
מילה אחת עולם שלם.
אינספור רגשות ומחשבות. דעות. רצונות.
מפגש בין נשמות שירדו לעולם, שמחפשות הלימה, שרוצות בסוף יום להתרפק על כתפו של מישהו.
מפגש ועוד מפגש, בחור ועוד בחור.
התלבטויות, התחבטויות לעיתים זה ממש מאבק עם עצמי עד כמה אני יכולה להכיל וכמה צ'אנסים ראוי לתת.
לנסות לא להשוות לאקס, לנסות לא לבחון את האדם שמולי אלא ללמוד להכיר אותו, לנסות להיות אני ולא להיות מושפעת מעצות של אנשים מהצד.
אני מסיימת את השנה הזו עם תחושה שעשיתי כל שביכולתי, אני שלמה עם כל החלטה שקיבלתי או שקיבלו עבורי.
אני מודה לך שליוותי אותי כמו אב שמלווה את ביתו לגן, אחזת בידי ועברנו ביחד את כל הרגעים הטובים והפחות טובים.
הדיבור איתך בדרך לכל דייט ובחזרה ממנו היה הדיבור שהכי עזר לי להאמין בעצמי, להאמין שאני מסוגלת ביחד להוסיף לעצמי עוד זיכרונות בתחום הזה.

למדתי, גדלתי, אבל גם קצת מיציתי.

אתה יודע רזי עולם, אני בטוחה שזה היה לי הכי נכון השנה.
ועדיין, כולי תפילה שהשנה הבאה עלינו לטובה, תשלח לי את הרז שלי.
אני לא רוצה אותו מיוחד.
תביא לי אותו פשוט, שמח ובריא.

ריבונו של עולם, בשנה שתבוא בא לי להתחיל את ההודעה אותו הדבר ולהמשיך לנוסח של ברכת כלה.
בעזרת ה' לו יהי.

'אפשר לברך אותך?'
אמרתי 'בשמחה'
היא מברכת שיהיה לי ולמשפחה שלי שמחה ועוד כמה דברים
אני עונה אמן ומברכת אותה בחזרה
ואז היא אומרת 'אפשר לשאול שאלה?'
אמרתי לה שכן
ואז היא שואלת בעדינות 'איפה המטפחת שלך? למה את הולכת בלי?'
אמרתי לה שאני לא נשואה ולכן בלי מטפחת
התגמגמה קצת ואז התעשתה ובירכה אותי בזיווג....

ומבאס אותי ממש,

עד שמצאתי אתר כלבבי... עכשיו כולו מלא באגים...

שיחזרו לגרסא הישנה, עדיף לדעתי...

 

שאר האתרים, פחות רלוונטי.. 

 

השאלה היא די אינדיבידואלית אבל אני מנסה לקבל את גבולות הגזרה פחות/יותר:

קרה לכם שהמדוייטת שלכם היתה סגורה יותר בהתחלה?
א"כ - אחרי כמה זמן הרגשתם שינוי בפתיחות שלה? השיחות יותר זרמו? קצת יותר פעילה בקשר? יותר שמחה בו?

קרה לי כבר שגם אחרי חודשיים לא ראיתי שום שינוי. כל הזמן אמרו לי, תחכה היא צריכה להיפתח. הדייטים היו בעיקר מונולוג (למרות שניסיתי לשתף אותה ולשמוע גם ממנה). עד שהחלטתי בפגישה האחרונה שאני שותק והיא מדברת. מה שקרה בסוף, ששיחקנו משחק השקט די בהצלחה

לא בא לי שוב דבר כזה... וכן, היו לי לא מעט דייטים שכבר בפעם הראשונה הגברת היתה פתוחה וזורמת. זה לא היה דבר נדיר או משהו.

השאלה יותר מופנית לבנים, אבל אשמח לשמוע תובנות גם מהחכמות כאן...

תודה לעונים!!