פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 871)

אני בסוף לא הלכתי, אבל כמעט הלכתי, כשזה חתיכת שיקול.

ב"שידוך" זה בהחלט הרבה יותר קשה.
אבל אם זה מישהי שמכירה אותך, יודעת עד כמה אתה תורני, זה יותר קל, ובהרבה.

כמה הייתי בישיבה, אז חושבים שאני דוס ולא מתאים.

ויותר מזה, מי שיהיה בעלי ידע להעריך את המקום הרוחני שאני נמצאת בו למרות שלא הייתי במסגרת מעין מדרשה.

ב. לא יהיה יותר קשה לאף אחד, הכל נתון ביד ה' !

מתאימה למי שאני ברמה התורנית.

ו

יש סטיגימה עליה של תורניות ממש ב'ה,

אני גם,אבל.הרבה פחות

הלכתי לישיבה כי אני רציתי בשביל עצמי וכי ככה היה לי טוב.

כן, אני מסתכל אחרת על הצעות שהבחורה למדה בנדרשה וכו'.

בשילוב מדרשה לבין שנת מדרשה מלאה?

האם זה גם רק אם מישהי שילבה מדרשה נניח עם לימודים,או שנת מדרשה מלאה?

 

שנה מלאה מוקדשת ללימודי קודש במדרשה
או
שנה של משהו חלקי(תואר/ש"ל) וחלק השני מדרשה (לאורך כל השנה)

זה כמו לשאול האם בחרת את מוסד הלימודים שלכם לפי הנקודות שזה נותן בדייטים או בגלל הבנות שיש שם.

כשבחרתי מקום לימודים

 

עכשיו כשאני חושבת על זה יש מצב שזה יהיה קצת בעייתי

אישית הייתי בישיבה שלא משקפת אותי ואני חושב ללכת לישיבה אחרת שכולם הגיבו בשוק כשאמרתי את השם שלה, מקווה להפגש עם בנות שידעו לבוא לפגישה בלי הסטיגמות על הישיבה.

מצד שני זה הגיוני למקד את החיפוש לפי ישיבה/מדרשה, כל עוד יודעים להכניס את זה למקום הנכון ולהבין שזה לא אומר שום דבר מוחלט.

(לחפש דווקא מישהי שלמדה במדרשה נשמע לי טפשי, הפוך זה יותר מובן אבל עדיין לא מוצדק לענ"ד)

דבר זה או אחר.
השאלה האם זה דבר מבוסס או שמא דמיונות בעלמא, תחושות בטן (שעושות קילקול קיבה).

ולמפרע גיליתי שיש בנות שפוסלות אותה מראש בלי בכלל לשמוע על הבחור.

שיבושם להן, לא הייתי בוחר אחרת בגלל זה. המקום שלי אחד יחיד ומיוחד

אני מסתכל על אנשים שאני מכיר... לכל אחד ואחת מהם יש משהו שאפשר לפסול עליו, אבל לעשות את זה יהיה פשוט טעות.

אחד, לא למד בישיבה בכלל. השני, ההורים שלו גרושים. או משהו שלמד בישיבה "הלא נכונה". משהי אחרת, ההורים שלה כמעט ולא דתיים. או מישהי שלא עשתה מדרשה.  ועוד אלף ואחת דוגמאות..

ואיך הם? מדהימים! איכותיים בטירוף! צדיקים!

אם רוצים לפסול בלי להכיר באמת אין לזה סוף.. לכולנו יש איזה משהו שאפשר להגיד עליו שהוא אומר משהו..

זה ללכת למדרשה בשביל שידוך.
הייתי במדרשה כי בחרתי בזה! בלי קשר לאף גורם חיצוני

בדיעבד - זה שנמצאים באותה חממה - בוודאי שזה עוזר וכנראה מתחתנים יותר מהר.

ומי שהולך למסלולים מיוחדים יותר - מהבחינה הזאת כנראה שזה קצת חיסרון.

 

יש מחיר בלהיות אידאליסט.

 

שבת שלום.

 

 

עבור עצמי.
מן הסתם דברים שעשיתי הם מתוך השקפה או אידיאל מסוים, ויהיה לי רצון שהחתן יהיה בכיוון הזה.

אם אקביל את זה לשירות- עשיתי שירות לאומי שנתיים כי כך האמנתי שנכון לעשות.
מתוך הנחה זו, היה לי ברור לי שלא אמצא עם אדם שרואה את השירות כבזבוז זמן או לחלופין שלא התגייס בעצמו לצבא (למעט חריג רפואי).

אם נשליך לגבי המדרשה... אם הרצון הזה היה זורם לי בעורקים, סביר להניח שהייתי מעדיפה בחור שגם ראה בכך עניין,
ולכן למד בישיבה זמן מה.

ממש לא. מקווה שאף אחד לא, ומאחל לכולם שלא יעשו זאת.

אבל זה לחלוטין לא העסיק אותי (אפילו לקחתי חופש מהנושא במשך השנה הראשונה)

אולי תוכלי לקבל השראה מהשרשור הזה...

 

מרחק בדייטים - לקראת נישואין וזוגיות

אבל בגדול זאת באמת אותה שאלה

את צודקת  

 

רק לדייק הכוונה לא להוסיף לפורום אלא לארח בפורום. שזה אומר שבתאריך מסויים בשעה מסויימת

תגיע לכאן לפורום דמות שאנשי הפורום יוכלו לשאול אותה שאלות. 

 

וכן ב"ה יש התקדמות בנושא ואני מקווה בקרוב ממש לעדכן בפרטים  

 

ושבת שלום ומבורך!!!

תעדכני אותנו כשזה קורה

 

שבת שלום

היחידה בעולם שמתאימה לי היא אני עצמי. ואת עצמי כבר יש לי ב"ה...
כלומר אם יש חיבור טוב, אפשר להתגבר על פערי התאמה (עד גבול מסוים כמובן. אם אתה פחות בעניין של שמירת שבת, טוב הלב שלך לא כל כך רלוונטי לי אישית. אם כי יש לי חברה שתצא אתך בשמחה...).

ב. ברור. אבל אם אני אומרת מה "עושה לי את זה" ב"גבר", ואז אתה מתנהג כך, איבדנו את האפקט, לא? הרגנו את הטבעיות...

ג. ב"ה.

א. נו, בדיוק לזה כיוונתי... את אומרת שההתאמה פחות חשובה. זה מה שגם אני אומר אבל במצב הקיים רק בזה עוסקים בבירורים... לכן הם לא משמעותיים.

ב. נכון ולא נכון. אי אפשר לצפות לטבעיות מתואמת מאנשים בעלי רקעים שונים שלא נפגשו מעולם. זו בדיוק הבעיה - מה זו ה'טבעיות' הזו? רובה מורכבת בסך הכל מניסיון נרכש ומוסכמות חברתיות. כמעט ואין בזה בעיני תכונות אמיתיות (ומה שאמיתי, בלתי ניתן לזיוף בכל מקרה).

ג. ?...

א. הבירורים משמעותיים כדי לוודא שבגדול אנחנו באותו הראש מבחינת אידאלים והשקפות.
ואם יש דברים קריטיים (תכונות אופי או עניינים חיצוניים) שאפסול עליהם, זה הזמן לוודא שהבחורצ'יק בקטגוריה ה"נכונה"...

ב. הגבריות טבעית לך כמו שהנשיות טבעית לי. עכשיו צריך לבדוק איפה הן נפגשות באמצע. (והנה אני מסתבכת עכשיו, כי לא בא לי לתת דוגמות שיהרסו את הטבעיות של גברברי הפורום החמודים...)

ג.

א. זה נכון שזה מה שאנחנו משיגים בבירורים. אבל שנינו מסכימים שחוץ מכמה קווים אדומים (כמה? שניים? חמישה? עשרה?) - כל השטויות של אולפנה ושירות לאומי ועד כמה היא טובת לב ואוהבת לעזור - כמעט חסרות משמעות. אם נכניס לשם 'למה היא מצפה' זה יעזור הרבה יותר לקבוע התאמה.

ב. המשפט נכון, היישום שלו לא (בדיוק כמו שאת רומזת). אם לא היו אומרים לי שלחפש מקום לפגישה זה גברי, לא הייתי חושב על זה מעולם. לא בגלל שלא הייתי גבר - בגלל שלא היה לי מושג מה זה גבר בשביל אישה. זה הבדל משמעותי מאוד מאוד.

(את גורמת לי לחשוב שצדקתי במחשבה שזה נכון יותר לגברים... הציפיה ל'טבעיות' היא ממש ממש לא נכונה לגברים, מהניסיון האישי שלי ומכל מי שפגשתי את הסיפור שלו. כמעט ואין בזה טבעיות, זה פשוט ניסיון וידע.)

ג. ⁦⁩

יש ב-'ג' שלכם.

אני לא יודעת אם אני מסכימה שצריך להגיד מראש. צריכה לחשוב מה דעתי.
אבל לגבי זה שאז זה לא טבעי,
בטבע שלנו, אנחנו מבינים יותר את הצרכים של עצמנו ופחות את צרכי המין השני.

בזוגיות, לומדים להבין את הצורך של השני ושהראש שלו עובד בצורה שונה משלי ולפי זה לדעת לספק את צרכיו. אז בהתחלה זה אולי טכני, אבל עם הזמן זה נטבע באישיות.
וגם אפשר להסתכל על זה ב2 אופנים.
1. זה לא טבעי אז זה מאבד את האפקט כמו שאמרת.
2. איזה מדהים זה, הוא באמת אוהב אותך, רוצה לעשות לך טוב ומוכן לשנות מההתנהגות הרגילה שלו בשביל לספק את צרכייך אפילו שזה לא טבעי לו.



מומלץ לקרוא את גברים ממאדים ונשים מנוגה.

זה לא קשור למה נתפס בעולם ואפילו בעיני כ'גבר'.

 

יש בחור שישלם עלי ויגרום לי להרגיש ככה, ויש אחר שישלם ולא יגרום לי.

 

ולכן אני חושבת שזה משהו עמוק יותר.

יש בחור שאני אתחבר אליו רגשית ויש שלא.

וככה יש בחור שמשהו באישיות שלו ובהתנהגות הכללית שלו יתן לי ביטחון ויגרום לי להרגיש לידו נשית, ואחר לא.

ולא תמיד אני אבין למה.

 

ככה.

סוג של משמיים.

משהו בטבע שלי ושלו שהתחבר או לא התחבר.

שיצר קשר שהולך לכיוון רומנטי, או שיצר קשר חברי סתמי.

התאמה זה מה שמחפשים בהתחלה, שיהיה בסיס.

זה מה שאני חושב

אומנם נחמדה בגדר רעיון.
אך מציאותית הרעיון פותח חור שחור לאין סוף דברים שאנשים לא יכולים להביע. מה הם רוצים, מה הם היו רוצים, מה הם חושבים שהם אמורים לרצות - סלט של כל אלו ועוד.

בנוסף, אתה יוצא מנקודת הנחה שאנשים לא יכולים בעזרת מאמץ לשנות הרגלים ולשנות את "מה שעושה להם את זה".

לגבי הסיפא, טעות בידך. ודאי שהם יכולים (ובעיני - נצרכים). הבעיה היא שבד''כ הם לא עושים את זה (חלקם מתוך אידיאל, חלקם מתוך קושי).

לדוגמא מישהי יכולה לרצות מישהו שלא הולך עם סנדלים. מישהו יכול לרצות מישהי שיש לה עיניים מסויימות. דברים שטחיים בגדר דמיונות באמת עושים את זה לאחד שמדמיין. במציאות הוא יכול להתחבר גם למשהו אחר.
מקווה שהייתי יותר ברור.

לגבי הסיפא, או שאני לא הבנתי אותך (כי אני אומר בדיוק את אותו הדבר) או שאתה לא הבנת אותי.

אהבה מתאפשרת על ידי נתינה. על ידי הקשבה. על ידי שיח משותף, התמודדות עם בעיות.
על ידי כל מיני דברים משותפים, מחוויות ועד חשבון בנק.
על ידי פעילות משותפת למען ערכים שאנו מאמינים בהם.
למעשה, אהבה אמיתית בכלל *מתחילה* להיבנות רק אחרי החתונה. ואעפ"י שאמנם גם למה שקרה לפני כן יש השפעה - זה יותר כמו הנחת יסודות. יותר מזה, לפי עניות דעתי, גם הנחת היסודות הזו - מקומה רק לאחר האירוסין. לפני כן, מה שצריך לדעתי לעשות הוא רק "לבדוק את השטח", האם יש מוכנות, רצון ויכולת לבנות אהבה יחד או להניח יסודות עבור האהבה הזאת.

הדברים שאתה דיברת עליהם מאפשרים משהו אחר. הם מאפשרים ליצור זיקה, עניין או התאהבות.
הזיקה, העניין וההתאהבות הם דברים חשובים, אבל הםמממש לא מה שצריך לחפש אחריו כשנפגשים. ולא משם הקשר ייבנה.
אמת, שהזיקה, העניין או ההתאהבות הם המנוע של הקשר או של האהבה, ואפילו לפני הנישואין יש להם מקום (ק"ו כשיש נישואין, זה ה-זמן לפתח את כל הנ"ל). ושאם רואים שהדברים האלה לא נוצרים ולא נמצאים ולא מצליחים ליצור אותם - אז הקשר לא מתאים. אבל זה לא מה שקובע! זה לא מה שמחפשים.
לא נשנה את השיח. השיח מחפש התאמה עמוקה, מבפנים: השיח מחפש מידות, שאיתן עובדיו ומתמודדים בחיי היומיום ומזה נבנית האהבה, השיח מחפש שאיפות, שאיתן יוצאים לפעול בעמ"י או בתוך הבית או בקהילה או למען א"י או למען התורה או איך שלא יהיה.
השיח הזה צריך להישאר, כי זה מה שבאמת חשוב. זה מה שבאמת יקבע האם כדאי לנו להתחתן או לא.
התאהבות? זה סעיף. הוא סעיף קריטי ברמה שאם הוא לא נוצר, צריך לוותר על הקשר; אבל סעיף. לא מוקד העניין ולא מוקד האהבה.

ביחס למה שטענת שמאפשר ומביא את ההתאהבות, או כפי שקראת לזה אתה - את האהבה.
אינני מסכים. הרבה קולמוסים נשברו על השאלה הזאת, מה "עושה לנו את זה". יש גישות שונות, הללו אומרים בכה והללו אומרים בכה. סוף דבר - אין תשובה מוחלטת.
הייזל חלקה על ההתאמה, ואמרה שדווקא חוסר התאמה יותר מתאים לה (חוסר ההתאמה מתאימה). ואני אומר, יש כאלה שגם לא מטרידה אותם כ"כ שאלת הנשיות או הגבריות של בן/ת-זוגם.
דברים שונים "עושים לנו את זה". יש בנות שדווקא תכונות נשיות "יעשו להן את זה", יש גברים שדווקא תכונות גבריות "יעשו להם את זה", וכו'. יש כאלה שהתאמה ודימיון "יעשו להם את זה", ויש כאלה שדווקא שוני ואתגר זוגי "יעשו להם את זה".
רובנו, ואולי אפילו כולנו - בחלק מהדברים כך ובחלק מהדברים כך. מי יצליח לעמוד על כל זה?

יותר מזה. יש אחד, חושב שתתאים לו רק מישהי שקטה שבקושי מדברת. זה מה שהוא אוהב, וזה מה שהוא מחפש, וזה מה ש"עושה לו את זה": שקטה, רגועה, מופנמת, מכילה כל מה שאגיד. כל כבודה בת מלך פנימה. יוצא עם עשרות בנות, ותמיד מדגיש למציעים: רק מישהי שקטה! אחרת, אין על מה לדבר. ולא הולך לו.
בסוף איכשהו מגיעה הצעה של אחת רעשנית ופעלתנית, שכל היום נמצאת בחוץ ופועלת, ובנוסף לא מפסיקה לדבר, ואיכשהו הוא מפספס את זה בבירורים.
בפגישה הראשונה הוא מתעצבן, אבל בכל זאת לא חותכים אחרי פעם אחת. בפגישה השנייה הוא דווקא נהנה טיפה מכל הרעש הזה, ואומר לעצמו, טוב, היא דווקא בעניין שלי... וזה מעצבן כל הברבורים האלה, ולמה היא פעילה כ"כ - היא בכלל צריכה שלא להוציא את האף מהבית, אבל נו, ננסה עוד טיפה. רק כדי באמת להוכיח לעצמי שזה באמת לא מתאים לי. וכו' וכו', עד שבסוף הם מתחתנים... וזה הדבר שהוא הכי אוהב בה.
[ממש כעין זה, יכול להגיד על עצמי, שממש שמח שלא שאלתי לגבי משהו מסויים כשביררתי על אשתי... לא היה לי כוח להגדיר אותו, אז אמרתי - אבדוק בעצמי, אם יהיה לה את המשהו הזה אפסול בעצמי. הייתי בטוח שזה "עושה לי את זה" לכיוון השלילי - יענו, מרחיק אותי ושאני לא מסוגל להכיל את זה.
וב"ה, זה אחד החסדים הגדולים ביותר מצד ה' שנתן לי אישה שיש לה את המשהו המסויים הזה, שאם הייתי שואל לגביו הייתי פוסל לפני פגישה... זה סבבה עבורי שהיא עם זה, ויש לזה גם יתרונות - ובכל אופן, אני מקבל מזה המון וזה בונה אותי ברמה אחרת, באופן שלא הייתי נבנה בלי זה. אז נניח לדוגמה שאשתי תבוא יום אחד ותגיד לי - לא רצית את המשהו המסויים הזה מראש, אז אני מתחילה עבודת המידות להשתנות לקראתך בזה - אתחנן בפניה שלא, כי זה הכי טוב עבורי כך וממש יחסר לי אם זה יפסיק].

וחוץ מזה, זה משתנה. יכול להיות מישהו, שאצל ההורים שלו הוא היה מכין תמיד ארוחת צהריים, והיה יודע להכין רק אוכל תפל בלי הרבה תיבול ובלי גיוון בכלל. וזה לא מצא חן בעיניו. לכן, אם יכינו לו ארוחה מפנקת עם המון תיבול ורטבים ומנות מסוגים שונים, הוא פשוט יידלק לגמרי. ואחרי שנה, זה דווקא יציק לו - הוא ירגיש שאשתו טורחת ועובדת והוא לא עושה כלום ומה זה אומר עליו, ובכלל, יותר מדי תיבול ורטבים זה כבר יותר מדי דברים בפה, ולמי יש כוח להתמודד עם כ"כ הרבה סוגים, תכיני משהו אחד וזהו. ואם היא תפנה לו את המטבח והוא יכין את הקוסקוס הלבן עם המלח ובלי הרוטב שהוא היה מכין בבית של אמא, זה ידליק אותו לגמרי.

לסיכום -
א. קשה לעמוד על איך להבין את עצמנו ולפענח מאיפה זה מתחיל, מה ש"עושה לנו את זה".
ב. אפשר לטעות בזה.
ג. אפשר להשתנות בזה.
אז למה לכוון לשם את כל המאמצים שלנו?

אולי יום אחד יהיה לי כוח לענות...

אבל למה ככה? (:
לא פתחת בשביל להתדיין?

חלקם לא קשורים בעיני (אם כי נכונים מאוד), חלקם לא ירדו לסוף דעתי ועל חלקם אני חולק.

לנפות את זה ולענות בצורה נורמלית - זו עבודה, ואני עמוס

אשתדל בלנ''ד.

להתחכם יותר מדי זה לא חכם.

 

וממש לא בא לי על דו-שיח של פנטזיות.

(אני ארגיש מטומטם וגם ממנה אני לא אחזיק הרבה...).

 

אולי פספסתי משהו, אבל בעבודת המידות אנחנו לא במגמה להיפטר מכל זה?

 

לא עברנו מספיק כדי לדעת שהחיים "עושים לנו בית ספר"?

לא הכרנו אנשים קרובים שלא סבלנו בהתחלה?

לא היו לנו דייטים שהתחילו נורא והתפתחו יפה?

אחרי כל זה אנחנו עוד מתעקשים להחזיק מפנטזיות?

 

 

כדרכי, אני אוהב להציע רעיונות מהפכניים, נון-קונפורמיסטיים,

וכחלק משיטתי בעולם השידוכים אני מציע שבחייאת נתבגר כבר.

גם אני מסתכל על אהבה בתור דבר טכני

אבל אף אחד מהדרישות כאן לא הכרחיות

האמת היא שאני מכיר זוגות בלי אף אחד מה3 הדברים האלה...

 

אהבה היא הרבה הרבה יותר מסובכת מה3 הדברים האלה.
ה3 האלה עוזרים, אבל ממש לא הכרחיים, ושלא לדבר על הדרישות הבסיסיות.

רוצה אדם שמחפש אותי ואני אותו.
כאשר שואלים אדם בפרט "מה עושה לך את זה", כל אדם יענה תשובה שנכונה אישית לו. ואי אפשר כל פעם שאדם מכיר מישהי/מישהו אחר/ת לשנות עצמו לפי מה שלה או לו "עושה את זה". אי אפשר לצאת מזה בחיים ועלול להביא לתסכול עמוק יותר אם לא יצליח.

מה שכן, בגלל השוני וההבדלים בין המינים, כן יש ללמוד לעומק את אופי המחשבה של על מין ואת הזווית ראיה שלו, ודבר זה, כדבר כללי ולא פרטני לפי כל אדם, יכול להועיל בהרבה ומבורך מאוד. וחובה!

א - י
יא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ

קא - קיב

קיט - קכא

קלא - קמ

יא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
 

לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע

סא-ע

מרגש....

מה????! מה?? מה????

אויש זה פשוט כואב לי כל הסיפורים האלה. למה להפרד אחרי תקופה ארוכה כל כך ובלי להבין באמת למה, ועוד ליצור הרגשה שזה זה... 

פה בפרטי אם את רוצה.. 

בס"ד

זה לא עוזר לי כרגע ולא עוזר בכלל..
וגם אני לא כזו, ואני לא רוצה להיות במקום שמחפש מי אשם ולמה...

כתבתי ופרקתי פה בצורה כזו כי זה מה שהיה ועכשיו אני צריכה אתכם כדי לא להרגיש לבד...

וקצת אאוץ' הייתי אומרת... 

אבל, את צריכה להבין שהוא לא מושלם.
יכול להיות מאוד שהוא איכותי, ירא שמים ומאוד שבה את ליבך וכו..
אבל מושלם לא יכול להיות מישהו שנותן לך את התחושה שזה מתאים, ואחרי תקופה של חודשיים(!!!)
מפתיע אותך עם תשובה שלילית.
אני לא אומרת שהוא אדם רע ח"ו או עשה זאת בזדון, אני אומרת שהוא אדם. אדם נורמלי שנפל ב" ואהבת לרעך כמוך".
ולך יגיע בקרוב בע"ה בחור כזה צדיק שאחרי כל דייט שהוא עשה בחייו הוא עשה חשבון נפש אמיתי - האם אני מורח את הדייטים סתם על חשבונה? האם אני לא מטעה אותה בנימה שבה אני אומר דברים? בשפת גוף?
אחד שיהיה זהיר בכבודך עם מידות מדהימות עוד יותר משל הבחור המדהים שהכרת. יש כאלה. מניסיון; )
המון הצלחה יקרה❤

סליחה שאני אומר אבל יש כאן כ''כ הרבה עין לא-טובה. ושוב חיפוש אשמים.
הוא עשה את המיטב. השתדל. ולא עבד. למה לעזאזל זה לא טוב בעינייך? הרי אם הוא היה נותן הרגשה לא טובה לא היה לזה סיכוי בכלל.

(מניח שהפותחת לא שמחה על הניצלוש ולכן אעצור כאן. פשוט מאוד צרם לי. סליחה מראש.)

כואב לי הלב,אני בוכה בלי קול בשבילך....
לא פשוט בכלל, והייתי אומרת לך את כל הדברים הרגילים שאת מדהימה, והיית כנראה צריכה לעבור את זה בשביל החתן שלך בעתיד, אבל אני מניחה שאת יודעת את זה, אז אני שולחת לך חיבוק ענקי!
את תקומי. ואת תעזי לנסות מחדש, כי ה' לא היה שולח לך ניסיון שלא היית יכולה לעמוד בו.
מתפללת עלייך!

אהובה, את נורמלית לחלוטין. תבכי. תכאבי. זה חלק אינטגרלי מהפרידה.
ובעזרת ה' הקב"ה יחדש בך את הרוח. את הרצון להמשיך הלאה.
חיבוק ❤

קשה קשה!!
תני לעצמך לכאוב את זה ותתפללי מתוך הכאב לה' תגידי לו את מה שאת מרגישה תזעקי לו!!
נשמע שיש לך חברות תומכות וזה ככ חשוב!!
תצאי איתן,תבלי,תסעי לים.זה הזמן לשופינג!! ותעשי דברים שאת אוהבת.
תאמיני בעצמך ובה' שישלח לך את הנכון לך
כי זה פשוט שזה יקרה
יקרה,מתפללת בשבילך שתראי ישועות בקרוב

פתח,שערי שמיים פתח

פתח שערי שמיים לדמעותינו,

שאינם חוזרות ריקם מלפניך.

 

פתח,שערי רפואה,

הרופא לשבורי לב ומחבש לעצובתם.

 

אבינו מלכנו,חננו,עננו,

כי אין בנו כוח.אין בנו מעשים.

 

עשה,למען ללבות עם ישראל עמך

עשה,למען בנות ישראל הדורשות את קרבתך.

עשה למענך אם לא למעננו,עשה למענך והושיענו.

 

 

רק מנעי קולך מבכי,ועיניך מדמעה,כי יש שכר לפעולתך.

 

אוהבת אותך.כל כך.

 

 

 

תרשי לעצמך, לבכות ולנקות את כל התקוות, והחלומות, והרגשות, והתוכניות, והתכונות, והרעיונות והפעימות של הלב שנכנסו לקשר.
מותר לך, יותר מזה, נכון לך, להתאבל על הקשר שהיה ונגמר. קשר כזה שהולך לכיוון טוב מקבל "חיות" משל עצמו, וכאשר הוא נגמר לדאבון לב, גם החיות שלו נפגעת. וצריך להתאבל עליו.
ומה שאת מתארת זה בדיוק אבל, המהר"ל מסביר שאבלות היא מות הזדהות עם הנפטר, אנחנו קצת מתים בשביל להזדהות, וזה נכון וטוב.

הרבה פעמים מנסים לדלג על שלבים, וזה דבר מסוכן, זה נכון שגם כי אשב בחושך ה' אור לי, אבל זה מתחיל באשב בחושך, מי שיעבוד על עצמו שהחושך הוא אור הוא כסיל.
כי עת צרה ליעקב וממנה, רק מתוכה תבוא הישועה.

ולבסוף, בעז"ה בקרוב, תעמיד מתחת לחופה ותוכלי להגיד הודיה שלימה, דווקא מתוך כי אנפת בי.

והכי מותר לך להיות עצובה עכשיו.





ואני אכתוב לך עוד.
אבל לא עכשיו
ובמקום אחר.






תני לעצמך את הזמן.
תני לעצמך.

לדעתי קחי לך שבוע לעשות מה שאת אוהבת.
אח"כ לאט לאט תתאוששי....

יש לך עבודה ליולי/ אוגוסט?
אם לא, כדאי לך למצוא, אפילו התנדבות.
עיסוק אחר, לדעתי,יעזור מאד לצאת מזה ולקחת דברים בפרופורציה אחרת- יותר הרגשת מרחק.

ואין לי עוד משהו להוסיף.. כי כל הקלשיאות לא יעזרו

שולחת חיבוק חם ואוהב.

ועצה קטנה: במהלך התקופה הקרובה, הקיפי את עצמך רק באנשים שאוהבים אותך ככה בלי הערות והאשמות, שיודעים להככיל ומבנים אותך.

ככה (לעניות דעתי) תשרדי את זה טוב יותר..

והכאבת אבל כאב עמום של עבר חולף.

הזכרת לי שיר אז אני מקדיש לך אותו:

גם אם תאמצי רעיוניך עד קצה
גם אם אפתח את סגור לבי לך אתרצה
לא תדעי כמה
לא תדעי איך

גם אם תעמיקי עין בחדרי
גם אם לילות שלמים תבלשי כתבי
לא תדעי כמה
לא תדעי איך
היתה יונה בסתר מדרגה בוכה בעבורך
לא תדעי כמה 
לא תדעי איך

גם אם את לבי אפרש לך על שלמה
גם אם אמשילך מבוא עד צאת חמה
לא תדעי כמה 
לא תדעי איך
היתה יונה במסתרים בוכה בעבורך
לא תדעי כמה 
לא תדעי איך

וכשנטו כתלי בית המדרש מעל ראשי
הייתי רץ אל השדה
קל רגלים
בין העשבים הייתי מתכופף ושר שירי
איל על מים

אם תראו את מלכותי
בשדה קוצים רוקדת
הודיעוה ש
לא אמרתי נואש
הוי מלכותי מלכות פה


גם אם אשסף את צוארו של כנורי
גם אם טבולה בדם
תבקע צוחת שירי
לא תדעי כמה
לא תדעי איך 
היתה יונה בסתר מדרגה בוכה בעבורך
לא תדעי כמה 
לא תדעי איך

וכשנטו כתלי בית המדרש מעל ראשי
הייתי רץ אל השדה
קל רגלים
בין העשבים הייתי מתכופף ושר שירי
איל על מים

אם תראו את מלכותי
בין עננים רועדת
הודיעוה ש
לא אמרתי נואש
כל חיי אחכה

גם אם תאמצי רעיוניך עד קצה
גם אם אפתח את סגור לבי לך אתרצה
לא תדעי כמה
לא תדעי איך

את לא סתם לב טהור!

אני יודעת שזה נראה כעוד תגובה,עוד עידוד,עוד מישהי שמנסה לנחם ולומר לך שצריך לזכור להאמין עכשיו כשקשה ,לתת לכאב מקום, לנסות להשתחרר...כל זה באמת נכון..

אבל יותר מכך,
אני חייבת להזכיר לך שוב שאת שלך -את עשית!!!!!
עכשיו? מה יהיה? ה' יעשה את שלו !!!
איך? בדרך שתביא לך טוב אמיתי לטווח הארוך-לכל חייך! לא רק לחודשיים+!!!

בנסיון שכרגע את נמצאת בו אני חושבת שעם כל הכאב תביטי לשמים ונסי למתוח חיוך(כי גם פעולה חיצונית מחלחלת לפנים) ותברכי את ה' על כך. קשה ממש, אני יודעת. אבל כאן מנסים אותך משמים, זו ביטויה של המילה "אמונה"!


אם הוא באמת שלך-אל תדאגי. קטן על ה'- הוא יחזור.
יכול להיות שהוא ירגיש אחרי זמן מה את החסר ויתאפס על עצמו, בכל זאת חודשיים וחצי כמעט זהו טווח זמן שיכול להעניק חיבור טוב ועמוק לצדדים! כפי שתארת.
יש לי בת דודה שלאחר חודשיים וקצת החליטה להיפרד מבחור(שהוא בעלה היום), הם נפרדו, הוא רצה אותה, לאט לאט היא התחילה להרגיש שהיא מתגעגעת ושהוא חסר לה,התלבטה המון מה קורה לה, חזרו לקשר ,היא הבינה שזה בעלה והתחתנו.
אני לא רוצה שתפתחי תקוות שווא,כי הכי נכון ובריא כרגע זה לנסות לשכוח(הרי הבחור ויתר),אבל אני רק רוצה שתביני באופן כללי, שמה שלא יהיה, ה' יכול לסובב *הכל* בהתאם למה שנראה *לו* נכון עבורך *בעיתוי המתאים ביותר*.
בין אם זה עם הבחור הזה ובין אם זה בלעדיו ועם מישהו אחר שיהיה בעלך.
ה' יודע יותר טוב מאיתנו, אנחנו כל כך קטנים..
אני בטוחה שמבפנים את סומכת עליו,אבל אוסיף את המשפט לחיזוק: "האדם אומר לה' תראה לי ואאמין וה' אומר לאדם-תאמין בי ותראה" .

מכל מקום, את צריכה להתנתק כרגע ולהמשיך לטפס!!
נסי לעזור לעצמך, כמה שפחות לחשוב,זה קשה! אני מבינה!!, אבל תחשבי שה' באמת הוא האחראי להתנהלות חיינו. ואת תעזרי לעצמך להתרומם,כי את שווה המון ויש בך כוחות!!
את יודעת את זה.
תתחילי לטפס ולהתאפס לאט לאט..קומי על הרגליים למרות הכאב..תנוחי קצת ונסי להנות בדברים קטנים שלא מצריכים הוצאת הרבה אנרגיה- עם מי שטוב לך איתה בדרך כלל.

אם תרצי לדבר בטלפון-בשמחה, אני לא רוצה להכביד. אלא רק להיות לעזר❤

לסיום:
תתגברי ותמשיכי את תגיעי בקרוב לפסגה בה תעמדי עם בעלך מאושרת בעז"ה.
מצרפת לך שיר,דמייני שה' מדבר אליך !

באהבה,
אופטימיות

מאחלת לך שתמצאי את האחד שלך בקרוב!!
שולחת לך חיבוק ענק!! :-*

מוסיפה לך משפט שראיתי היום-
"אם ה' סוגר דלת בפניך
אין טעם לתפוס על הדלת
תאמין שמה שעומד מאחוריה
לא נועד לך"

אם זה היה נשמעככה אז סליחה.
רק הבאתי נקודה למחשבה

ואין לי מה להוסיף

את מדהימה ואני באופן אישי מעריכה אותך מאד
בסוף הכל עובר והכל משמיים, אבל תני לעצמך לכאוב, להרגיש ולפרוק.... ובעיקר תקומי על הרגליים.

ולא סוף פריקה. תחילת פריקה.
תפרקי ותפרקי. תוציאי הכל. תוציאי לאט לאט. תבני בעצמך, תביני בעצמך. את עצמך.

תתני מקום לנפש.. אל תחפשי הסברים ותשובות. לא עכשיו.

לב חם ❤

הכי טוב להגיע למצב שיש דיבור על הדברים.. בלי הנחתות לא צפויות- הרבה הצלחה בהמשך👍

פירקת לי את הלב....
איזה כואב כואב
אהובה שלי, תתני לעצמך
את המקום לכאוב, לבכות, לעכל מה קורה

מאחלת לך שבעז"ה תמצאי את הכוחות לקום ולחזור לעצמך.
אוהבת ❤

לא הלהה אותך בכל מיני אימרות שאמורות לנסוך אמפתיה כי אני יודע עד כמה הם לא עוזרות..
אבל שיהיה בהצלחה בתקופה הזאת..הלוואי שיעבור מהר בעז"ה..

חמשיה קורסים.
אדם גאון, שאכפת לו כל כך הרבה מהתלמידים.
למדתי ממנו המון המון דברים, שגם שינו את השקפתי על העולם, ושינו אותי כבן-אדם.

[יש סיכוי שאפגש אתו בתואר שני.]

גם עדיין כנראה, הוא ילווה אותי בסמנריונים.

אבל כל כך הערצתי אותו, וקשה שאין עוד הרצאות אתו.

1. של אוהד חיטמן: אי אפשר.




2. של אדם גורליצקי: תמיד חוזר אלייך




לפעמים זוכרים את דקירות הכאב גם אחרי החתונה, אבל הן כבר לא קשורות לאדם, אלא לתחושה שהרגשנו, לתהום העצב...

ואם כבר נותנים שירים, הנה שיר שליוה מאוד אותי.

זה נהיה פופולארי , אז רציתי גם להקדיש לך שיר. באהבה.

שה' יתן לך כח להמשיך הלאה

כח להמשיך למרות הכאב..

 

תני לעצמך לבכות

ולהתאבל

ולהתגעגע

ושוב לבכות

 

וקחי בחשבון שגם כשיראה ששכחת (אולי זה נראה לך רחוק, אבל זה יקרה) פתאם יכולים להגיע גלים חדשים של כאב, וגעגוע. וזה בסדר. זה יהיה תהליך שתעברי. 

ובסוף הזמן יעשה את שלו. 

וגם האחד שלך שיגיע... בעז"ה בקרוב!

 

(למרות שאולי לא כדאי לצאת שוב ממש בקרוב. קצת להתאושש קודם. בשבילך. כדי שתהיי מסוגלת לתת לעוד אחד צ'אנס בלי להשוות אליו כל הזמן)

 

בהצלחה יקרה,

הרבה כוחות!

זוגיות זה קדושה, שמוגדרת כ"מתחילה בפירוד ומסתיימת באחדות".
דיברתם על זה? ממה שנשמע ממך, הוא לא ש"סניק טיפוסי, ואת גם לא, אז למה שהם יהיו? הרי החינוך הוא שלכם, את לפחות 50% ממנו.
הבדלי השקפה, הם בהחלט התמודדות זוגית שקיימת, גם אם שניכם הייתם באותה השקפה, הייתם רואים אותה שונה בדברים מסוימים. לכן צריך לדבר להקשיב ולהגיע לעמק השווה, לפחות בהרגשה.
באופן כללי אני לא חסיד של תכנון מדוקדק, כי בסופו של דבר זוגיות זה משהו דינמי, אבל אם הוא לא מוכן לדבר בכלל על איך יהיה החינוך ורק מתעקש על חינוך ש"ס יקירתי, תצטרכי להחליט מתוך הבנה שזה הכיוון שלו.

(איזה כיף שיש תיקון אוטומטי בעולם... )

מאשר הבית.

המציאות החינוכית היום מראה לנו עד כמה, להורים יש השפעה מהותית על חינוך הילדים. כמובן שלמוסד לימודי יש הרבה השפעה, אבל להורים יותר.
כמובן שזה תלוי בבחירה של ההורים.

מה שבטוח זה שלילדים מבית כמו שאת מתארת אין הרבה סיכוי להיות ש"סניקים טיפוסיים.

דיברתם על זה? ת"ת חרד"לי לא בא בחשבון?
אם הוא לא מוכן לדבר אז תאלצי לבחור, ולשאול את עצמך עד כמה באמת הוא מוכן לקבל אותך כחלק שנותן טון בתוך הבית...

נגענו בזה כמה פעמים אבל לא התעמקנו.

ש"ס, אגודה, הבית היהודי, כל זה שטויות וכלום לעומת זוג שמחנך בצורה טובה ליראת שמיים, לשמירת מצוות. ההיפך, אולי עדייף שיראה שיש הרבה פנים לתורה, הוא יגדל לתוך פתיחות אמונית, שזה לדעתי דבר מבורך מאוד.

ואם את לא רוצה שהילדים שלך יהיו ש"סניקים, מצוין. מצאת נקודה לעבוד עליה, להתסכל בעין טובה מאוד על ש"סניקים.

ואם הם באמת מתאימים וחסרה רק שיחת תיאום ציפיות?
אתה מבין למה זה שטות לכתוב דבר כזה?

ש"סניק ימני אבל עם ראש ציוני, פתוח ורציני.
כשצריך לבחור מוסדות חינוך יש או זה או זה, הואיבחר במוסדות חרידיים ואני דתיים לאומיים למרות ששנינו באיזור קו התפר.

יכול להיות שאם תדברו על זה תמצאו את עמק השווה.

 

עריכה: מה שניסיתי להגיד בין השורות זה שיש היום המון מוסדות חינוך "היברידיים".

למשל ישיבות דת"ל שלומדים רק מקצועות ליב"ה.

או ישיבות תיכוניות חרדיות.

 

יש היום ב"ה עמק שווה רחב מאוד

הילדים הם שלכם. של שניכם.

והעיקר בחינוך הוא הבית. לא כל מי שלמד בממ"ד יצא דתי לאומי ולא כל מי שלמד בש"ס יצא ש"סניק. החיים קצת יותר מורכבים מזה. והעיקר זה ההורים- מיהם ומה הם מעניקים לילדיהם.

אם זה מציק לך אז דברי איתו על זה אבל אל תתבחבשי יותר מדי בענין הזה כי את לא באמת יכולה לדעת מה יהיה - איפה תגורו ואילו בתי ספר יהיו שם ואיך תחיו בדיוק. 

אם את מתחברת להשקפת עולמו, ולאישיותו - דברי איתו על חינוך בפירוש, תשמעי ממנו מה נותן לו השראה בתחום. מי הם הרבנים שהוא מתייעץ עימם. וכמובן שתפי אותו בהשקפה שלך בנוגע לדברים.
ברגע שאת יוצרת שיח שכזה-
א' את יוצרת בחירה שנובעת מתוך שיקול דעת והבנה (האם להמשיך או לא וכו'). ולא לפי חששות ארטילאיים.
ב' את בונה זוגיות בריאה, שמתנהלת בצורה של שיח והקשבה - מפתח לזוגיות מוצלחת.

חזקי ואמצי, בהצלחה.

(לראות את הצד הטוב בצד השני זה מעולה אבל זה לא משנה בחיי נישואים)

או שאת תשתני או שהוא ישתנה או ששתיכם תשתנו

 

או שיפתחו מוסדות שיתאימו מבחינת שתיכם, ותסלחי לי שאני אומרת את זה אבל מישהו הבטיח לך שיהיה לך ילדים? ושלא יהיה לכם איפה לשים אותם?, לה' יש פתרונות רבים, זה מוקדם מדי לחשוב על זה

ממתי בונים על שינויים?
אם הבחור בגישת חינוך חרדית,היא צריכה לקחת בחשבון זאת ולדעת יחד עם זאת כמו שמתן כתב שלהורים יש תפקיד חשוב בעיצוב הילדים בהקשר זה.
אם הפערים לא מורגשים באופן רציני ולדעתה ניתן לגשר ע"כ לאחר שיח עם הבחור-זה עניין אחר.

ומה זה מי הבטיח שיהיו ילדים? או שהתכוונת ברצינות ואני המומה, כי אנחנו אנשים מאמינים.
או שלא הבנתי אותך.

יש עוד זמן, זה דבר שיכול להשתנות זה לא משהו לחתוך עליו, אם יש אהבה אז האהבה תנצח הכל, אין טיפת היגיון לחתוך בגלל דבר כזה כי אם זה היה כ'כ חשוב לה היא הייתה צריכה לחשוב על זה מראש, היא ידעה שההשקפות שונות עוד לפני שנפגשו אז למה ליצור קשר, להתחבר ובסוף להיפרד בגלל דבר שהיה ידוע מראש? זה כ'כ לא מוצדק

צריך שקודם כל תיהיה התאמה כללית,מבחינת שאיפות וכו'..ולאחר מכן צריך שתבוא הכימיה.
כי יכולהיות כימיה מאוד טובה אך ההשקפת חיים שלנו לא תתאים.

בבנאדם שאנחנו נפגשים..
זה יכול להיות ע"י שיח פשוט כיפיי,ולאו דווקא בתור שיח 'חקירתי'.
אם יש כימיה,אז זה זורם יותר ופחות מלאכותי וכו'..

כמה זמן. לדעתי ה' עשה את השלב הזה כדי שאנשים שאין ביניהם שום דבר (כלומר כל זוג בתחילת דרכו) ירצו להתחבר בכלל.

בד"כ ברגע שיש התאמה, בעיקר במידות הנפש, בשלב מסויים הכימיה הזאת (שאנחנו קוראים לה התאהבות) הופכת לאהבה.

אז זה לא הכי קריטי, אבל זה כן חשוב ליצירת ההמשך.

 

{כמובן שיש אנשים שהם שכליים מאוד ולהם הכימיה לא קריטית, ויש גם אנשים שגם עם כימיה הם לא יצליחו להתחבר מסיבות כאלה וכאלה}

להיות בין בני זוג(כל אחד ברמתו)
אם זה לא יהיה (גם בנישואין עצמם)..קשה לי להאמין שהבני-זוג יסתדרו בינהם...

ישנה כימיה גם בין שני חברים, או בין עובד לבוס שלו

הכווונה פה לקשר זוגי..לפי זה עניתי..

המושג כימיה, בפשטותו, הכוונה היא לתגובות הגופניות שנוצרות בעיקר מהפרשת פרומונים (למרות שיש עוד גורמים), והם אלה שיוצרים את המושג "התאהבות", מבחינה מדעית.

בניגוד למה שאחרים רוצים לטעון מחוסר ידיעה

ותקשורת טובה יש לכם בסיס לעבוד עליו וליצור התאמה ביניכם

מעבר לזה שאז גם יש פתיחות להכיר כל אחד את העולם של השני ובגישה כזאת לשאול על חינוך הילדים זה לא בוחן זה פשוט להכיר ולראות איך אפשר לבנות ביחד

עצם זה שאתם נפגשים מראה שיש כיוון משותף סה"כ

כדי שיהיה לך רצון לעבוד על ההתאמה (בדברים שהם לא קו אדום עבורך) צריך כימיה טובה.
וגם אם יש כימיה טובה אבל אין ערכי הבסיס כנראה שתוותרי על הקשר.

בנוגע לרמת השיח זה לא מה ששואלים אלא איך שואלים.
וגם לזכור שלכל דבר יש את הזמן שלו והדיבור משתבח ככל שהקשר מתחזק.



מחדדת.. אני חושבת שאת ההתאמה הבסיסית בודקים בשלב ההצעה. לפחות לגבי כיוון ראשוני.
אח"כ במהלך הדייטים זה להכנס להבנה עמוקה יותר.
אם לא תהיה כימיה איך תיצרו שיח עמוק וכן?

זה חילקתי את העניין לשני חלקים נפרדים-
עד הדייט, כלומר בירורים לפני, להשתדל להבין כמה שאפשר אם יש התאמה, לקחתי שלוש נקודות שהיו חשובות לי שעליהן לא הפשרת ומבחינתי אם זה קיים, אני מוכן להתדיין על השאר.
בדייטים עצמם, נרגע שהתחלתי לצאת, הדגש היה על הכימיה כמובן שגם שיחות על איך רואים כל מני דברים, כי ככה מכירים אבל בעיקר בדקתי את הכימיה.

אוי פגישה ראשונה, הפגישה הכי מלחיצה שיש.

תראי, אני תכננתי ככה, ואז חשבתי ככה, ואז ככה, ואז ככה, וניסתי ככה, וניסתי ככה, וחשבתי ככה וככה וככה וככה ועוד כמה פעמים ככה..

עד שחלאס, זרקתי את כל המחשבות לפח . אני בא ומה שיצא יצא =)

וואו, איזה טוב מתוק ה' עומד להשפיע עלייך, בקרוב, בקרוב...
חיבוק.

וסומך על הבנות פה שידאגו לך פיזית.
שתזכי להשלמה וקשר שלם.

מי שיזכה בך יזכה גם במשפחה המדהימה שלך וזה נשמע לי כמו בונוס שווה ביותר
ב״ה שזכית במשפחה כזאת תומכת מבינה ומכילה שיזכו לשמוח בחתונה שלך עוד השנה בע״ה יתברך!!!

שמעתי השבוע שיעור של הר׳ ימימה מזרחי והיא אמרה שם משהו מדהים ועמוק מפיו של הרב הירש, היא אומרת ככה - אמירות כמו אנחנו רק חיילים במשחק של ה׳ אם הוא רצה ככה אז טוב אם הוא לקח אז טוב וכו׳ לא מבטאות אמונה להפך הן מבטאות טומאה מלשון אטימות, החירות הכי גדולה של אדם זה חופש הבחירה וברגע שאת נמצאת במצב שלא בחרת בו תגידי את זה לקב״ה - אבאל׳ה לא בחרתי להיפרד ממנו, לא בחרתי להיות רווקה לא בחרתי x y z אני מרגישה כבולה במצב הזה, אבל עם כל זה אני כן בוחרת להרים אלייך עיניים ולהאמין בך עד הסוף!

שתזכי לבחור ולהאמין! בהצלחה ❤️

אישית שהייתי במקום הזה תיעדתי את הרגשות שלי בכדי שאח"כ שיהיה אור גדול אני יעריך יותר את התקופה הקשה ואת הדברים שעברתי אז ומה למדתי מזה... ממליצה ממש!! 

 

לבנתיים ליבי איתך 

סליחה על החפירה.. פשוט זה פותח את הלב השירים האלה 

 

את תהיי חזקה. יש לך את הכוחות להתמודד.. תהיי בטוחה.

מאמין שה' ישלח לך את הכוחות בקרוב בעז"ה...ורק תגדלי ותצמחי מהמשבר הנורא הזה.

בתיאבון!! כשיחזור...

או ישפה.
או בשליש יש משהו.

אני יחפש לך רבקה אחרת עם משקפיים אם אתה רוצהה

היא דווקא מאוד מתאימה לך

 

שתציע לה לצאת ואל תזכיר את הנושא כדי שרק ההצעה תהיה במרכז ושמראש לא יעלה הנושא של העזרה ושההצעה לא תתפרש כתלויה לעזרה. אם הוא יעלה אז תבהיר לה שאתה עדיין מעוניין לעזור גם אם ההצעה לא תצא לפועל.
בהצלחה!!

אחרת,למה אתה צריך להסביר?למה זה משנה?

צריך כמובן גבול לכל דבר, במיוחד אצל אנשים רגישים.

זה יכול להעיק על הצד השני, אלא אם הוא גם אוהב קשר קרוב ואינטנסיבי.

 

ככלל, הייתי בכמה וכמה קשרים שהתקשורת בהם הייתה רוב היום, וזה לא הפריע לי לתפקוד. ההפך, הייתי יותר יצירתי ופורה מזמנים שלא הייתי עסוק בזוגיות כלשהי.

אלא יותר למחשבות.. בני לבין עצמי

אני חושב שהאדם היחיד שזה עלול להפריע לו הוא מישהו שרוצה להיות דבוק לה' 24/7 וגם לזה יש פתרון

בעיקרון אתה מתאר מצב הגיוני מאוד.
שאדם נמצא בקשר, הדברים מלווים אותו לאורך היום ולא רק במפגש עם בן הזוג.
זה בא לידי ביטוי במחשבות ותהיות (חושבת שזה גם חלק מהעיכול של המצב ושל התהליך שעובר).

המחשבות הופכות אותך להיות פחות פרודוקטיבי?
זה מקשה עליך במהלך היום להתעסק עם "ענייני עולם הזה"?
אני חווה את אותו הקושי של הרצון להיות 100% בכל חזית.. אבל השבוע הקב"ה מלמד אותי שצריך לדעת להרפות.
עדיין עושה מאמץ אבל מסדרת מחדש את סדרי העדיפויות שלי.


עצה פרקטית- אולי אם תעבד את המחשבות ותעלה אותם על הכתב זה יסדר את הראש?

אני מרגיש שזה או זה או זה..

בגלל העומס, אני נמנע מלצאת כרגע. כי אני חושש שהקשר יפגע. ואני ממש לא רוצה שזה יקרה..

אז אני מנסה למצוא את הדרך איך ליהנות משני העולמות..

אני מאמינה שזוגיות ומשפחה זה מעל הכל, והם בעצם משרתים את קיומה של המשפחה.
מכאן בעצם הבטחתי לעצמי שאף פעם לא לפסול או לא לצאת רק בגלל עומס, כי זוגיות ומשפחה תורמת והעומס הוא אמצעי והזוגיות היא המטרה.

ברגע שהזוגיות באמת תהיה חשובה אני כן מאמינה שניתן לשלב בין השניים.
אמנם לא תדברו כל 5 שניות אבל בהחלט אפשר לבסס קשר גם בעומס. באמת שהכל תלוי ברצון ובחשיבות.

שמשקיעה בכל דבר שעושה..לפעמים זה בעייתי כמו כאן. לימודים למול קשר..אני חושבת שכדאי לדעת שבתקופת מבחנים פחות כדאי לצאת ובמהלך הסמסטר יותר לגיטימי.

גם אז בעיניי לא נכון לפסול מלכתחילה אלא לא להתאמץ כדי שיהיה (אם כבר)..

קודם כל תודה על התשובות היפות

זה קצת יותר מורכב. אני נמצא היום בעומס חריג, בשביל להגשים חלום. הלו"ז שלי הוא קצת לא אנושי, אבל אני יודע שזה זמני, ואני נלחם על זה בשיניים.

בזמן האחרון הרצון לצאת, ולא יצאתי די הרבה זמן, ממש חזק אצלי. 

החשש שלי הוא להפסיד קשר טוב בגלל הלחץ. כי גם אם יהיה לי זמן לצאת, כל המחשבות סביב הקשר יפגעו בי ובקשר עצמו.

להרפות קצת מהעומס זה בעיה, כי אני באמת חייב כל שנייה.

אוףףף, גם זה וגם זוגיות חשובים לי. אני כ"כ רוצה להאמין שאפשרי לשלב. 

תפגש בהתחלה רק במהלך הסמסטר..
לחוץ..ידוע..כולנו באותה סירה..
תחשוב שתמצא את הטוב האמיתי והניצחי של חייך! אתה צריך להגיע לידי *הכרה* (לא ידיעה!) בעובדה שזוגיות זה דבר חשוב יותר.
מאוד תלוי גם בן כמה אתה..

כשאני הייתי בת 18-19 במהלך הלימודים לא יצאתי פשוט. ידעתי שאני נטו בלימודים! לכן שללתי מראש הצעות.
כשהגעתי לגיל 19 וחצי חברה הציעה לי בחור. ניסיתי,כדי לא להפסיד, אבל זה לא היה מה שהכי עניין אותי באותו זמן.
היום כשאני בת 20+ אני יודעת שזה הגיל שלי לצאת ולנסות וחבל לי בגלל הלימודים לשלול ישר הצעות. אז אני מנסה לתמרן. זה בהחלט מוציא אותי מקו המחשבה של הלימודים,כי אני רוצה לתת את כולי בשניהם,לכן החלטתי שאעדיף לשמוע במהלך סמסטר ולזכור תמיד לסמוך על ה' !

באמת מבינה את הקריעה בין השניים.
אך זה אתה וזה הסיפוק שלך וזה מה שמצאת שתעשה בחיים ואתה רוצה בזה כ"כ. ובנוסף אתה גם אדם מסתבר, ורוצה כ"כ לבנות ולהקים בית ולהיות בזוגיות ועוד מסתבר שה' גם ציווה על זה!
תדבר עם ה'. תתפלל אליו. ה' ציוה אותנו בהקמת בית בעוד זה דבר שנעשה בזמן שאנשים בדר"כ הכי עמוסים בחייהם. קצת מוזר, לא? לא. ה' דואג לכל אחד באופן פרטי שהשילוב הזה יהיה לו הכי טוב. ותמיד כשאנחנו מגיעים למדרגה שנראה שהכי עמוס לנו עכשיו בעולם ואין יותר מזה, ה' מאיר לנו את הדרך ומראה (בעיקר לעצמינו) כמה אנחנו שווים עוד הרבה ויכולים עוד הרבה ליצור ולהכיל.

תעשה את ההשתדלות שלך, תאמין ותבטח בה'. אחרי הכל הוא ציווה אותך לזה. הוא איתך. תבטח. תמיד יהיו חששות.

אומנם לא כל היום חשבתי על הנושא,אבל רוב היום.
הדבר נובע מחוסר וודאות בהתחלה.
ברגע שאתה בטוח במשהו-הראש שלך פחות עסוק בו.
אני חושבת שלכאן נכנסת האמונה בה', המחשבה שאם זה זה-ה' יסדר שהכל יסתדר. שזה יזרום..שזה ילך ויצא מזה רק טוב!
אז אם יש מישהו שדואג לך ואתה מאמין בו,למה לחשוב יותר מידי? כי אנחנו יצורים גשמיים, ששוכחים לפעמים שה' הוא זה שמחליט מי יהיה שותפנו לחיים. אנחנו מתמקדים בדברים שמעסיקים אותנו כאילו שאנחנו מנהלים את העולם. יכול להיות שרק אני כך כשאני לא סגורה על דברים מסויימים, אבל אני תמיד משתדלת לפנות כמה שיותר מקום לה' בחיי היום יומיים.

זה לא אומר שאין לי שיקול דעת או מחשבות על התנהלויות מסויימות במציאות הקיימת, זה רק אומר שהאמונה הזו עוזרת מאוד להפחית את הדאגות.
כי אני זוכרת שהכל ממנו ..ואם הבחור שלי משמים- הוא שלי בכל מחיר!

*מנסיון..פרפקציוניזם לא בריא..חייב לדעת להרפות כשצריך לפעמים לטובת טוב אמיתי וניצחי.

דבר איתה על המתח הזה.
לא בשביל למצוא פתרונות מעשיים, אלא כדי להתיישב במצב החדש, שלא תרגיש שיש לך שני דברים בעולם - קשר ועבודה מאומצת, אלא שהכל מתחבר וזה לא סותר. אתה אדם אחד שחי כמה התבטאויות של חיים.
אחרי זה, נראה לי שיותר קל, אם כי עדיין יש קשיים. (ואולי אתה מדבר רק על הקשיים שאחרי זה)

(אני יודע שאין כרגע עם מי לדבר, כשתהיה)

ב"הצלחה!

צא, תנסה להתמודד במגרש האמיתי.
בטוחה שתצליח

בטוחה שיעזור פה לשנות סוויצ' ולחשוב חיובי.

איך זה שזיהיתי מהתחלה, מתוך הדברים שלו, שהוא...

(לא מסיים את המשפט כי אני לא רוצה להרוס לאחרים שרוצים לבדוק אם הם ג"כ שמים לב)

(אם הוא לא היה אומר בסוף, הייתי אומר לך שהוא נראה לי כזה, אבל אין לי הוכחה חותכת)

(וסליחה שלקחתי את התגובה למקום אחר, שלא ככוונתך)

זה לא מתאים וזו השכלה מתרבות המערב

מה הבעיה בו? שואל ברצינות

בא בעקבות התעסקות מרובה במיניות
זוהי רדידות.

אבל העניין שאת הביולוגים הגויים זה לא כזה מעניין..
גם המושג סטרייט אותו דבר

איזה יופי. (צ)

אשריך!

הרב מפרש את לשון הפסוק האיסור "כי חסד הוא" (בהקשר של נשיאת אחות) במובן הזה, שהחסד צריך להתרחב מעבר לחוג המשפחתי המצומצם.

 

כיוון שונה מפרשני הפשט שפירשו "חסד" במובן של "חיסודא", חרפה ובושה (שמרה נפשי כי חסיד אני).

 

(ואולי זה נמצא במקורות שבמאמר? לא זוכר...)

לא סתם, הרמב"ן כתב שזה סוד.

מה גם, שבני משפחה חווים הרבה פעמים קשר חומרי, דרך סעודות משותפות, ואפילו נשיקות וחיבוקים ועוד. רק הקשר החומרי, לא עולה בדעתם בכלל שיהיה בזה יצר.

הקיצור, טעם חלש, ועדיף שלא היה נאמר.

ברגע שנותנים מקום להגיון בזה, אז מתחילים לקעקע באיסור, כמו שהטפשים טוענים בדורנו, שאם הילדים לא גדלו אצל האב ואם, ורק אחר כך התאחדו, אין בעייה מוסרית שיהיו ביחד ר"ל.
הכל מתחיל, שמנסים לתת הגיון לדבר שהוא טבעי, ואז פותחים פתח לוויכוח.

מינית בין אחים. אז נתעלם כי זה סוד?

האם לתת טעם במצוות זאת מחלוקת עתיקה..

ולגבי המפגש, אדרבה: גם מפרשני הפשט ראיתי שאמרו שהתורה אסרה דווקא את הסביבה הקרובה בגלל המפגש התדיר.

 

הרבה פעמים הרב מסביר טעמים גם על פי סוד, רק שהוא לא כותב מקורות, אלא מסקנות, כך שהייתי נזהר מאוד מלהגיד "עדיף שלא היה נאמר"...

 

ולגבי הטיפשים,

כבר אמר הקב"ה למשה:

"כתוב, והרוצה לטעות - יטעה".

טבעיים.

הרמב"ן שמביא כמה פעמים טעמים למצוות, אומר כאן שזה סוד.

פה הטעם של הרב קוק, הוא לא על פי הקבלה.

או אמו.

רוב שאר מצוות לא תעשה, אדם נורמלי לפעמים מתאווה אליהם. אדם מתאווה לאכול בשר וחלב במקדונלס. אדם מתאווה לגנוב.
אפילו לרצוח אדם נורמלי מתאווה לפעמים, אבל הוא שולט בעצמו.
גם עבודה זרה, אנשים היום מתאווים לעבור על 'אל תפנו אל האלילים'.

הקיצור זה מה שהתכוונתי, שגילוי עריות בקרובות זה טבעי, ושאר רוב המצוות לא.

השאלה כמה אתה מוכן לעבוד על זה.

בציבור שלנו לא חסר נשות סדיר נשואות,ונשות קבע.

המוני זוגות שיצאו בזמן הצבא,התחתנו ואפילו הביאו חמודציקים קטנים.

השאלה היא איך אתה לוקח את זה?

האם אתה מבין שאפילו שיש בינכם מרחק פיזי ושבועיים בין פגישה לפגישה,זה אומר שכשנפגשים זה איתה,לגמרי איתה,ואולי אפילו קצת לוותר על זמן איכות עם חברים בשביל לבנות תקשר?

 

זה לדעת להיפתח גם בטלפון,כי אי אפשר להימנע מפלאפון, לדעתי זה אומר שכשאתה יוצא הביתה,הדבר הראשון שהכי חשוב לך,זה לפגוש אותה,לבדוק איך ומתי נפגשים,להתעניין, לשאול מה שלומה ומה איתה.

להראות שגם אם אתה לא זמין,אתה באמת חושב עליה.

 

היא צריכה להיות מוכנה לזה,אתה צריך להסביר לה תהיגיון או חוסר היגיון ;),במערכת הצבאית,ולהכין אותה למה שעתיד לבוא.

אבל שביחד אפשר להתגבר על זה,השאלה כמה רוצים ומוכנים להשקיע.

ולדעת מראש שזה קשה,אבל אפשרי

לפחות תחכה עד סוף ההכשרה

אל תתחיל קשר מ0 בהכשרה כשאין טלפונים

לא כל-כך לכתחילה לצאת כשאי-אפשר לשים את הקשר בראש סדר העדיפויות.

אפשר.

אח שלי התחיל לצאת חודש אחרי הגיוס שלו.
ממש קשה לו, אבל הוא ממש שמח. ממש שמח.


צריך להקריב...והוא מקריב...מגיע ישר לשבת הביתה, ישן רק בשבת עצמה... משקיע את הזמן הפנוי שיש לו בבית בשבילה... כל השעות תש שלו מושקעות בעיקר עליה...

אם אתה רוצה את זה. זה יעבוד.

חייל, או נשוי?
כי להיות נשוי זה אומר לא להיות חייל. אני לא מדבר על קצינים בקבע, להם עולם משלהם. העולם של ההסדרניקים הנשואים, קל וחומר אלה שמשרתים שירות ממושך, זה עולם שקשר זוגי לא נכנס אליו.

אתה יכול להתחתן, אבל להיות חייל לא תוכל להיות. אתה תעשה עם הזמן יותר שחור מקפה, תעלה עם פלאפון לשטח גם כשמזהירים מראש בלי פלאפונים. הראש שלך לא יהיה בהכשרה, וכושר קבלת ההחלטות שלך יהיה לקוי.

אם אתה לא חייב, שחרר. מצד שני, אם כן, צריך לזכור שלהיות חייל קרבי זהו הידור מצווה, ומותר לוותר.
אבל תהיה אמיתי ותדע שאתה מוותר.

עוד כמה זמן אתה מסיים?
אתה מתכוון להמשיך לקבע?

עקרונית, ממש לא הייתי מנסה לבנות קשר בצורה כזו מלכתחילה וגם לא להתחתן כך.

אין נוסחא מדויקת למתי לצאת ומתי לא.. 

אע"פ שראיתי ספר של איזה רב שכתב בדיוק, באיזה פז"מ להתחיל לצאת, מתי להתחתן וכ"ו... פשוט מזעזע

טיילת מדא
ומה יש בבית הכרם?

השכונה עצמה גם יפה .

בבית הכרם? איך אני מגיעה לשם אם אני מדיע מכיוון גבעת מרדכי?

@כמעין הנובע

משם ליד הפסל השחור (שזו היא הספינה בעצם) יש ירידה. יורדם יורדים יורדים עד שמגיעים לגן שיש שם גם טיילת

בזכות @געוואלד

זה יותר קרוב לביס להנדסה עזריאלי, טיילת ופארק גדול ונחמד
למי שמגיע מהמרכזית אפשר קו 39 מבנייני האומה ולרדת בצומת גבעת מרדכי, עולים במדרגות ברזל לבית הכרם וזה ממש קרוב.

נובע שנראלי יודעת