פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 89)

אלא של ערכים שמשותפים לציבור מסוים.

אם אתה לא שותף לאף אחד מהערכים של בציבור הזה, מה הופך אותך לחלק ממנו? במיוחד בדבר כל כך מבוסס ערכים כמו שידוכים והקמת בית?

לדעתי העניין הגדול פה זה עניין הממלכתיות. כי שאר הדברים כן נמצאים בחלק מהציבור.

יש קבוצות קטנות בציבור שהם כאלה אבל לא יודעת עד כמה הם(ואחרים) רואים עצמם חלק מהציבור הזה.

אבל רוב הציבור הסרוג לא עונה על ההגדרות שכתבת.

כשאתה כותב "מקום", למה אתה מתכוון?

אני מניחה שיספרו אותו למניין בכל מקום. אני לא חושבת שיסכימו למנות אותו לרב של קהילה שכן "ממלכתית", שבניה מתגייסים לצבא, חוגגת יום העצמאות, מחזיקי סמארטפון ולומדים במוסדות מעורבים.

יותר סביר למצוא מישהי שתזרום עם זה בגבול שבין חרדי לסרוג - אבל זה באמת שאלה מה אתה מגדיר סרוג? ומה אתה מגדיר חרדי? האם זו השתייכות חברתית, או האם יש לזה מטען השקפתי? האם חשוב לך שאשתך תחלור איתך את אותה השתייכות חברתית\השקפתית?

וצריך שגם האשה תרצה מקום זהה

צריך ללמוד זה את שפתה של זו. כל אחד ללמוד את העולם של השני ולדבר בצורה שתהיה קשורה אליו.

אם השאלה היא ברמה הטכנית (מתעניינים בכדורגל ולא באידיאולוגיות וכדו') - פשוט לשאול בבירורים. 

בהצלחה

אולי תצאי עם בחורים עם תחומי עניין דומים

אולי לחפש סביבה מעורבת, נגיד:

שיעורים, התנדבויות, ערבי חברה וכך תהיה היכרות ברמה האנושית וממילא הבחירה תהיה לפי זה ולא תתחיל מהתמונה.

בהצלחה רבה

ואני לא יודעת אם זה בראש שלי -

במפגשים כאלה מקובל לחלק לקבוצות קטנות כדי להכיר את האנשים שאיתך, כמה בנים וכמה בנות בקבוצה. ומה שאני ראיתי (ואולי זו פרשנות שלי) - זה שאנשים מנסים להימנע מלהיות בקבוצה שלי, קמים ועוברים לקבוצה אחרת, וגם כשמתחלפים הם מחפשים לעבור לקבוצה אחרת, ואיכשהו אני נתקעת עם אותם שני ביישנים שלא מעיזים לעשות שום דבר בעצמם. ודווקא לבנות אחרות שם יצא לי להתקרב, אולי כי אני לא מהווה עליהם איום. אני בסך הכל אדם חברותי ונחמד, אין לי בעייה ליצור קשרים, אבל אני מרגישה שהמקומות האלה כופים על אנשים, וזה לא מצליח להתרומם משם. זה גרם לי מבחינה נפשית להגיע למקום לא טוב, כי כאן ממש חווים את הדחייה החיצונית באופן ישיר, ולא לא שמגיע באופן אלקטרוני ומרוחק.

אירועים אחרים שלא מכווני דייטים בעייתיים לי מבחינה דתית.

לא התכוונתי למפגשי פו"פ,

אבל החלטה שלך מה מתאים לך

את יכולה לפנות אלי בפרטי להתייעצות לשתף מה הפגם אולי אוכל לעזור ..

באופן כללי בנים ממש לא מחפשים יפה .

יש פה משהו דווקא אירוני רוב החברות שלי ביותר מודעות לעצמן יותר יפות חיצונית עדיין רווקות , בנות שבאמת החיצוניות שלהן מהפנטת

ולעומת זאת אלה שהיה להם קשה עם הטאץ הזה הנשי .. עם המשקל , עם גובה , עם השיער, נראות קצת פחות נשיות יותר טמבוי וכי וכו' התחתנו מהר

יותר.אני דווקא חושבת שבנים מרגישים הרבה יותר בנוח עם בנות שלא נראות כמו משהו יוצא דופן.

ואפילו מרגישים חוסר ביטחון / לא מספיק גברים ליד בנות יפות יותר מהרגיל 

בכל מקרה זה באמת משמיים אל תתיאשי שלך ישאר שלך .

א. אולי הממליצות יכולות לתווך בדיוק כמו שתיארת בהצעות שקיבלת מהמשפחה או חברים ?

ב. יכולה לספר לך הרבה סיפורים מעודדים על אנשים שלא "עוברים" תמונה מכל מיני סיבות 

ובסוף שהזיווג מגיע הבחור/ה רואים מעבר ( לצערי אני לא יכולה לכתוב אותם עג"ב הפורום מטעמים מובנים) 

כדאי להחזיק את התקווה בעניין כי לצערי את לא תשני את העולם 

וכדאי להתרכז במה שעושה לך טוב. 

עם רוב הדברים שהפי כתבה לך.  ואני מוסיף שדווקא לאנשים מיוחדים מכל מיני סיבות יש את היכולת להיות יותר מוכוונים לחתונה והם פחות יסתכלו לצדדים לראות שהם לא מפסידים משהו אחר. לכן, לדעתי, זה רק עיכוב זמני, כי יש הרבה אנשים טובים בחוץ.

גם צריך לזכור שלא לכולם מפריע באופן ישיר פגם כזה או אחר, אלא יותר מפחדים ממה שיגידו וכו'. אז אפשר להוסיף לתכונות הטובות שכבר כתבת על בעלך העתידי שהוא גם יהיה אמיץ ויודע לעמוד על שלו.

בכל מקרה, שיהיה בהצלחה רבה!

תצלמי תמונה מהצד שלא רואים את הפגם הזה.

כשאת רוצה לשלוח תמונה - תשלחי את התמונה הזאת, ותצייני בעל פה "רק תדע שהיא עם פגם __".

מה ההגיון? כמו שאת מציינת, כשמכירים אותך הפגם הזה לא מפריע (ואני יכול להעיד על עצמי מחוויה אישית שכך מרגישים. כלפי אדם שמכירים פגמים אסתטיים הם לא מאד משמעותיים)

ולכן המטרה היא להגיע להיכרות.

תמונה כן יוצרת מוטיבציה להיכרות (מהרבה סיבות, חלקן בכלל לא מודעות, ולכן עדיף להשתמש בזה מאשר להילחם בזה), ואם התמונה כן משקפת את המראה - זה מספיק.

מצד שני כדי שלא יהיה מצב שהבחור מופתע או מרגיש ששיקרו לו, כדאי להציג בפניו את האמת כמו שהיא מראש.

בהצלחה

אגב סיפור ששמעתי:

בחור אחד חרדי קיבל הצעה משדכן אבל השדכן אמר לו שהבחורה לא רוצה בחור קירח אז שידאג לא להוריד את הכובע כדי שהיא לא תראה שהוא קירח.

אחרי הפגישה הוא התקשר לשדכן ואמר "היה מאד נחמד אבל שכחתי והורדתי את הכובע"

השדכן התקשר לבחורה והיא אמרה שהיא רוצה להמשיך. השדכן שאל אם לא מפריע לה שהוא קירח. היא התפלאה לשמוע ואמרה שלא שמה לב.

או בקיצור - אין דבר כזה "מישהו שקל לו להתחתן". יש אנשים שמתחתנים בקלות ולא ברור למה, ויש להיפך.

@הפי תודה על הנכונות לסייע, ב"ה עם הרבה שנות ניסיון הגעתי למקום שאני שמחה בו.

הבעייה שלי כרגע זה למצוא מישהו שמוכן בכלל לצאת איתי.

@ברוקולי הבעייה שפוסלים אותי בלי לדבר בכלל עם הממליצים. די מהר הבנתי שעדיף לי לבקש ממישהי מבוגרת ועם ניסיון חיים להמליץ עליי, מאשר חברות בגילי, וזה צעד שדייק לי הרבה.

אני יודעת שיש רבים שהתחתנו עם קשיים כאלה ואחרים, מכירה כמה כאלה באופן אישי. אבל זה עדיין לא מקל על תחושת הבדידות שלי..

@מנסה להחכים זאת השאלה שלי, איפה אני יכולה למצוא את האנשים האלה שבחוץ?

@ultracrepidam תודה על ההצעה. משתמשת בצילום מקצועי שלי, אבל רואים מכל כיוון. ואני ממש סבבה עם זה. אני לא מסתירה את זה. אני פחות סבבה עם להגיע לפגישה, ואז הבחור עומד ובוהה בי (מניסיון מר). ואני לא כל כך מתחברת לסיפור שכתבת. בעיניי זו התנהגות מאוד לא מכובדת של השדכן - שיקר ביודעין לבחורה.

בד"כ בצד היותר תורני של המפה. אולי כדאי לכוון לשם (כמובן אם מתאים לך) ורק לדאוג שיספרו בבירורים.

אולי לחפש מישהו גם עם פגם וכדו'? שיודע מה את חווה ויגיע עם ראש פתוח יותר?

כן, אני מחפשת מישהו לכיוון התורני. מה שקורה לי שבאופן ישיר (דרך אתרים) אף אחד מיוזמתו לא פונה אליי, וכשאני פונה אומרים לי לא. נתקלתי הרבה פעמים בכרטיסים של אנשים שהגדירו את עצמם תורניים, והשדכנית ביקשה תמונה - וגיליתי שזה לא בקשה שהגיע מצידו, אלא מצידה. במקרים אחרים מדובר באמא של מי שמחפש, שעושה לו את הסינון. וכמובן שתמיד אני דואגת שידעו מראש, אני לא באה לרמות אף אחד.

אבל לכן זה עוד יותר בעייתי - כי כנראה פניתי לאותם השדכנים שגם הם פנו אליהם, אני רשומה באותם מיזמים, אתרים, אפליקציות - ואין משם כלום. אז אני מנסה לחפש דרכים נוספות לקבל הצעות.

אני לא יודעת איך מחפשים מישהו עם פגם. אין מקום (שאני מכירה) שמיועד לפגומים מבחינה אסטטית. ולא חייבים לסבול מפגם כדי להיות אמפתי כלפי בעייה. ותסלח לי שאולי אני קצת בוטה, אבל מה שעולה ממה שכתבת זה חלק מהסיבה לקושי שלי - איזשהו הבנייה חברתית שפגומה תתחתן עם פגום. הקשרים הארוכים והמשמעותיים שהיו לי, לא היו עם עיוורים, אלא בדיוק להפך - עם אנשים שידעו לראות אותי מעבר לפגם הזה. במיוחד שהפגם פה הוא אסטטי, לא גנטי ולא מדבק. לצערי, רוב האנשים נעצרים בפנים שלי ולא ממשיכים הלאה לפנים (בשווא).

הבאתי את הדוגמא של מישהו עם פגם. התאפקתי קודם מלשאול - את פוסלת על פגמים כאלו? את דורשת תמונות? 

אני חושבת שזה מה שכולנו מחפשים, מישהו שיבין את המקום שאנחנו נמצאים בו, כל אחד והמקום שלו בעולם.

לשאלתך - לא ולא.

(ובסוגריים אוסיף, שיש לי תחושה ששדכנים נשארים ברמה החיצונית גם - לה יש פגם, לו יש פגם, בוא נכיר בינהם - כשחוץ מהדבר הזה אין שום דבר משותף. וזה מתסכל, כי זה רק מדגיש את העניין שלא רואים אותך, אלא את הפגם שבך).

אכתוב דבר שאני לחלוטין לא מאמין בו אבל שומע המון משדכניות - אם יש משהו חיצוני. לטפל בו. עד כמה שאפשר.

זה מגעיל (בעיני) אבל הן טוענות שזה קריטי בשביל לעבור את השלב הראשוני לפחות. לשיקולך.

לגבי מישהו עם "פגם" - אם נתעלם מסיבת השידוך, את יכולה להרוויח בן אדם מדהים שנדחה עד היום על שטויות, ומי כמוך יודע. 

והמצב עכשיו זה "עד כמה שאפשר".

אני מסכימה לחלוטין. ואני שמחה שאני יודעת שאדם כזה יחנך בעז"ה את ילדיי. 

הבעייה שלי כרגע היא לנסות למצוא את האדם הזה - כי אני מוצאת את עצמי אחרי חצי שנה של חיפוש אקטיבי ובלי לצאת לאף דייט. לא מאחלת כזאת תחושה לאף אחד..

ולא מתווכחת עם הרגשות שלך. 

שתדעי שהיום יותר ויותר אנשים שעוסקים בהכרויות משדכים התאמה

ולא התמודדות להתמודדות או כיפה לחצאית 

מקווה שתפגשי כאלה בדרך

אולי קשה- אם עשית את ההשתדלויות הנצרכות בתחום ונשמע שעשית- שחררי.

קשה לביצוע במיוחד למי שמטבעו משתדל המון אבל חושבת שזה הדבר הנכון.

לחזק את האמונה שה' יביא לך את החתן שלך.את את שלך עשית ,תתעסקי בדברים אחרים.

שיהיה לך המון בהצלחה!!

אבל כן רוצה לתת חיבוק.

להגיד שאני מכירה באופן כמה אנשים בעלי פגם כזה או אחר, שהקימו בתים מדהימים - כן, כולל כאלו שהתחתנו בגילאים מבוגרים.

אני חושבת שכדאי להדגיש בהקשר הזה שבנושא של לנ"ו, אולי יש עדיפות לאיכות על פני כמות. אם הייתי עושה סקר ושואלת אנשים, האם הייתה מעדיף לצאת בשנה הקרובה ל-15 קשרים קצרים, עוד ל-3 קשרים רציניים - נראה לי שאנשים היו בוחרים באפשרות השנייה, עם כל הכאב שהפרידה תיצור.

ממה שאת מתארת כאן, יש לך משהו שמהווה מסננת. אולי היא מצליחה לסנן לך את הכמות של הקשרים - אבל את כנראה מרוויחה באיכות, כפי שכתבת, עם אנשים שיודעים להתבונן קצת מעבר.

מקווה שבקרוב תפגשי מישהו וכל התקופה הזאת תיראה לך כימים אחדים.

אם נסתכל מסביב אפשר לראות שכל סוגי האנשים מתחתנים,כל הגוונים וכל המינים עם כל סוגי ההתמודדויות חיצוניות ופנימיות,פיזיות ונפשיות. גם כאלה שאנשים נוטים להסתכל מהצד ולומר איך..?

לעומת זאת יש הרבה שעל פניו נראה שלא אמורה להיות להם בעיה והם תקועים,גם אם הם יוצאים להמון דייטים.

רק שאף אחד לא אומר שהכנסים האלו באמת עושים משהו.

ומשער שיש כאלו שהדברים האלו עזרו חהם.

באופן אישי התנתקתי מכולם ומשתדל עם שדכניות, חברים ובני משפחה. 

מצד שני, אם היו מקדישים איזה שעתיים להחלפת כרטיסים בין השכנים נראה לי שהיה יוצא מזה יותר טוב..

אם נעשה דברים אז יש יהיו יותר בתים בשישראל, זה לא עובד ככה

זה גם לא אומר שהכנסים לא עושים שום דבר

זה אומר שהתמונה כנראה יותר מורכבת

אבל צריכה לפנות לזה זמן.

מה שאני רוצה להגיד כרגע בהקשר הזה,

זה שיש הרבה שדכנים, אתרים, מיזמים - לא אומר שהם מוצלחים, שהם יעילים.

כשמסתכלים על אחוזי ההצלחה שלהם לעומת מספר הרווקים - בעיניי יש בזה משהו מייאש. הם מאוד מאוד נמוכים.

רוב האנשים מכירים דרך מכרים - חברים ובני משפחה (51% לפי ארגון 'באים בטוב', לעומת 6% שהכירו באתרים). 

וכאן נשאלת השאלה - למה הם לא יעילים?

מה אפשר לעשות אחרת?

אני חושבת שזה שאלה שהמיזמים השונים מנסים לענות עליה - לדוגמה, שגרירים בלב אומרים, רוב ההיכרויות נעשות דרך חברים ובני משפחה - בואו נשאיר אותם כשדכנים, אבל נרחיב עבורם את המאגר. פרוייקט 252 אומרים, יש בעייה של חוסר הדרכה וכלים למתן זוגיות, ולכן נתמקד בזה. אלגו אומרים, יש הרבה אנשים, ולכן ניתן לבינה מלאכותית ליצר את החיבורים. ואפשר להמשיך עוד ועוד.

צריך לזכור שיש מיזמים ואתרים שהם פרוייקט כלכלי, והבעלים מרוויחים מהם כסף, ולעומת זאת ישנם אחרים שהם ללא כוונת רווח. כפי שכתבו, לא לכולם מתאים מפגש חינמי\התנדבות בפארק, ותראי שבאירועים שמתקיימים לא מגיעים כמויות עצומות של רווקים ורווקות.

בעיני אחת הבעיות הגדולות זה

דווקא הפיזור וחוסר אמון. 

פשוט לדייק אותם. ולא כל כך מבין (דווקא) את החלוקה הזו.

אבל באמת שלא מצליח להבין את החלוקה שלך...

אולי תכתבי מה את *כן* מחפשת?

אז ברור שבגילאים צעירים יותר יש עוד אנשים.

היי, מציע שתגדירי לעצמך חנונים וערסים.

אח"כ תסבירי לעצמך מה לא טוב בכל אחד מהם, ותביני מה את למעשה מחפשת ומה לא.

כשתדעי את זה, לשדכנים כנראה יהיה יותר קל לעזור לך, ולך יהיה יותר קל לעזור לעצמך בכרטיס\בירורים...

אני בסיטואציה שאני מחפש מישהי שהיא בתמצות גם בקודש וגם בחול, גם ראלית ורציונאלית וגם רוחנית ונותנת מקום לרגש,

גם תורנית וגם (בתוך ההלכה) גדלה מהשחור לבן, וקשובה לבירור אמיתי. לא קל, אבל בע"ה.

בהצלחה לכולנו!

ובשלבים האלו כדאי באמת לדייק ולשחרר כמה שאפשר. "להתפשר" אם את מעדיפה את המינוח הפחות נעים.

לא נעים לי לומר אבל "חנונים" ו"ערסים" אלו לא ביטויים ששמעתי מבנות 35...

מקסימום את יכולה לקחת חנון עם פוטנציאל לצאת מהחנוניות (אולי בעזרתך) או ערס שיותר קרוב לאמצע או מוכן לעבוד קצת..

בהצלחה!

לדעתי, את צריכה לשאול את עצמך - למה את מושכת דווקא את שני הסוגים האלה?

מה בצורה שבה את מציגה את עצמך מדגיש דווקא את הצדדים הללו?

האם זה הניסוח בכרטיס? האם זה התמונה (ואם כן, התמונה עצמה - נניח הזווית, הרקע, או אולי מבחינה מהותית - הנראות החיצונית שלך)?

מהו חנון, להגדרתך?

מהו ערס, להגדרתך?

מהו האמצע, להגדרתך?

כשאת כותבת "לא התאים", למה את מתכוונת? מאיזה בחינה?

מה את מצפה שיהיה בקשר, ואין אותו?

האם הדבר הזה נובע רק מסגנון?

האם באמת אפשר לחלק את כל האנשים שיצאת איתם באופן ברור לשני הקופסאות הנ"ל? לאיזה קופסה הם היו מכניסים אותך? למה?

האם את מסננת הצעות כי הם נראים לך חנונים\ערסים, או שאת תמיד בודקת לגופו של אדם?

(ומילה לגבי פריקה\עצה:

כשמישהו כותב כאן שמדובר בפריקה, משמעו שהוא מחפש אמפתיה, הזדהות, הכלה. הוא לא מחפש עצות, דרך התמודדות - את זה הוא מבקש כשהוא כותב שהוא מחפש עצה. ולכן יצרת כאן בלבול, שהוביל לדעתי לתגובה קצת לא נעימה מצידך.)

מקווה שלא נהרסה ההפתעה לאנשים אחרי ההתכתבות על זה בצמע... שיתמודדו

מעניין כמה אנשים שקוראים את הכותרת חושבים שזה כי התארסתי... (שזו היתה המטרה הרי)

זה הקטע

להגיב בצורה שכולם יבינו את הדברים הלא נכונים😜

בוחר לסיים אותו. לא חייב להיות פגוע נפגע ופוגע.

כל הכבוד לך!

(אנשים טובי לב ורגישים נוטים לחשוב ככה בד"כ)

שזה שאני אחתוך אומר שהצד השני יפגע או צריך להפגע, אם אני לא מתאימה אז מישהי אחרת תתאים .הרחמים מעליבים באיזשהו מקום.

לא חייבים ואין מצווה  להפגע כשחותכים אותנו.

כולנו במסע אחר החצי השני ,בדרך הזאת אנחנו פוגשים כל מיני אנשים שלפעמים חותכים אותנו או אנחנו אותם עד שנגיע ליעד בע"ה..

אם זוכרים שאנחנו במסע לא אמורים להפגע כשמחליטים שזה לא זה לא משנה מאיזה צד זה בא ,לא משנה מה הסיבה.

מיותר לומר שזה לא סותר דרך ארץ.

נראה לי שבהשראת הבחור הזה

מישהו נפרד ממני  היום (עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שנפרדו ממני האמת ..) ואני מאושרת. ב"ה.

(בהערת אגב כללית, אני לא מבין למה משתמשים במילה לחתוך במקום בלהיפרד או לסיים.

אאלט בעבר היו משתמשים במילה הזאת בצורה קצת שחצנית ומזלזלת, ומשום מה היא השתרשה כמילה לגיטימית שמתארת פרידה או סיום קשר).

צריך שיהיה רצון לקבל וגם רצון לתת משוב. באחוז מסויים מהפעמים זה יצליח. וזה כבר מצויין ויעזור הרבה

בכל קשר שמסתיים אם הוא או היא מעוניינים במשוב?

נשמע רעיון טוב אם יש בגרות משני הצדדים

אם ירצה, טוב לומר.

כמובן לא צריכים להסביר את השיקולים לסיום הקשר. רק למשוב

שהם לא קרו.

כלומר, מהחוויה שלי בעולם הדייטים, אם אני יצאתי עם X, ונפרדנו, ואז אחרי חודשיים אני רואה את X בהשבעה של אחי - מה שמצופה שיקרה זה התעלמות הדדית - הוא לא יגש אליי ואני לא אגש אליו. אבל אם יקרה מצב וניפגש במקום יותר פרטי, אז כן, זה להגיד שלום מנומס - ואף פעם לא להזכיר את הקשר עצמו.

האם זה האידיאל?

לא יודעת.

זה מה שקורה אצלי לפחות.

בכללי, לאו דווקא עם מדוייטים - האם אנחנו פונים לאנשים שנפגשנו איתם ואומרים להם שלום? זה משתנה מאדם לאדם. יהיו כאלו שיעדיפו לפנות גם אם ההיכרות לא וואו ויהיו כאלה שילכו. 

זה נראה לי גם נכון ביחס לחלק מהמדוייטים. לפעמים שהיתה אווירה טובה בדייט, גם אם זה היה דייט אחד אפילו - יש תחושה נעימה אז אפשר לומר שלום וזהו. אין בזה שום דבר רע.

יש איזה משהו מאוד רגיש בתחום הזה..

כשמישהו בוחר לסיים קשר זה מתפרש כשפיטה לרעה כבן/בת זוג ספציפי עבורו ובכלל מה שמשפיע על הדימוי העצמי למרות שזה לא צריך להיות ככה

אצלי לא ממש..

 בד"כ אומרים שלום חפוז לצאת ידי חובה כשנוצר קשר עין חוץ אולי מאיזה אחד שראה אותי נבהל ועבר לצד השני של הכביש..

זה פשוט נורא..כאילו מה קרה? נפגשנו פעם ודיברנו?

כאילו עשינו דבר אסור בעבר.

הדילמה מתחילה לדעתי יותר אולי כשהם או אנחנו מתחתנים, או יוצאים עם אחרים (מה הם או בן /בת הזוג היו מעדיפים? מחיקה והתעלמות מוחלטת? ..)

יש לזה בסיס במציאות, לא?

אנשים נפגעים..

אני תמיד מסיימת קשרים יפה..

העניין כאן הוא הבחור בעל הגישה הבריאה שהאיר לי שאפשר אחרת.

יתום

נולד מתרומת זרע

נולד מחוץ נישואין והאבא לא בתמונה,אולי היא לא יודעת מי הוא ..

זהו 

עכשיו היא צדיקה בוודאות 

את זה על יתום אבל אנשים כן לפעמים מדברים ככה על יתום.

אלו אפשרויות נוספות ישנן?

(אולי ילד שנוצר מאונס ל"ע)

ולא בחורה+ ילד בלי אבא.

לחלק מהן לא הייתי מתקרב כלל עקרונית.

כי הגרוש לא בתמונה?

גרושה עם ילד זה גרושה+1

אלמנה עם ילד זה אלמנה+1

בעיקר בגיל ובאפשרויות. לא לשכוח שלפי התיאור גם הרמה הדתית לא מי-יודע-מה (אלא אם כן מדובר בחוזר בתשובה).

צריך לדעת גם שמיד הופכים לאמא במשרה מלאה ולא תמיד הילד משתף פעולה. המון אחריות.

בסוף - מה שמתאים לבחורה.. מישהי פעם אמרה לי שהיא רואה את זה בתור לאמץ ילד. 

חוזר בתשובה..

תלוי בגיל של איזה צד?

וואו זה מלחיץ כשמתארים את זה ככה, "אמא במשרה מלאה"

בשלות נפשית, מוכנות לגדל ילד לא שלך, אפשרויות אחרות ועוד.

וכן, צריך לדעת שיש אחריות.

אשאל אחרת - למה בעצם? זו הצעה? הכרתם טבעית? 

מתפלל בבית כנסת שלנו מדי פעם, ולכד את תשומת ליבי

ההורים לא בדיוק בעד, אבל גם לא נגד נחרצות 

לכן אני מתלבטת האם זה בכלל שייך

מעריך שלרוב המשתמשים כאן גם יהיה קשה. לא סיטואציה שגרתית.

נראה לי שכדאי לפני הכל לחשוב על עניין האמהות. אם זה רלוונטי לחשוב להתקדם משם. 

לק"י

אז סיכוי בטח שיש.

זה תלוי בהרבה דברים.

זה מאוד לא דיכוטומי כמו שאת מציגה את זה 

כשזה מגיע ל"קולות" יש כאן את מגוון פוסקי הדור ואין פוצה פה ומצפצף...

(במקרה הזה אכן שמעתי דעות מקלות אבל לא התעמקתי). 

האמת שבמקרה הספציפי מדובר בילד ממין נקבה אבל הנושא שהעלית מהותי בהחלט אין ספק...

כמו שכתבו לך

תלוי באלף משתנים

כדאי להיעזר באנשי מקצוע / מבוגרים אחרים שמכירים אותך וידעו האם זה נכון ואיך לעשות את זה בריא 

התייעצתי עם אשת מקצוע, ולמרות העובדה הזאת (ועניינים נוספים) דווקא הייתה בעד, 

אבל ההורים כאמור לא להוטים מסיבות שנמנו, ובעיקר ניסו להניא אותי מזה

שהאמא כנראה מאוד בעייתית באופן חריג (אולי מכורה לסמים?/לא כשירה מכל סיבה אחרת וכו')

דווקא העובדה שהילד גדל עם האבא מלמדת דברים טובים על האבא כשלעצמו, והוא הרלוונטי כאן..

אני הייתי חושבת עליו רק דברים טובים

תוך רחמים על הילד.

אולי צריך לבדוק איך הוא הביא ילד מאם כ"כ בעייתית..

אז את אומרת שהיית חושבת על האב רק דברים טובים, למה בעצם? כי הוא בחר לקחת אחריות במצב המורכב הזה? 

אולי עצם העובדה שהאם בעייתית מלמדת משהו על האב, שבחר להתקשר עם אישה כזו?

מאב מעורב בגידול ילדיו יותר מהרגיל.

מסכימה שצריך לברר.

לק"י

כשמדובר בילד מחוץ לנישואים (מאשר כשמדובר בזוג גרוש)?

של אב וגם אם זה וואו. מרשים ולא ברור מאליו. זה אומר עליו המון דברים טובים .

נראה לי שבד"כ גרושים/ פנויים מעדיפים את החופש שלהם ולא להיות מטופלים בילדים 24/7

כן, מסכימה שזה מוזר שהאמא לא מעורבת וזה מלמד כנראה על חוסר מסוגלות פיזית/נפשית

שהאבא ידע להפעיל דחפורי כח כאלה שהעיפו את האמא מהתמונה.

מצטרפת להסתייגות של @חצילוש

וקשה לי להאמין. נדיר עד בלתי קיים בישראל.

בד"כ מדובר בבעיה עם האמא. 

אבל מצוי יותר במקרים של גירושין.

לא נדיר לצערינו.

בא נריב על זה.

בד"כ אכן נוטים לטובת  האישה ועדיין יש מקרים שמנשלים אותה מכל זכות בעקבות כח ומניפולציות שמופעלות מהצד השני. והם לא מקרים יחידים

זה מקסימום נותן לו משמורת מלאה. להוציא מישהו מהתמונה זה כבר אלימות, חוסר יכולת מוחלט, סמים וכדו'.

אין מה להיכנס לדיון.. פשוט צריך לבדוק. האופציה היותר סבירה היא באמת חוסר כשירות הורית של האמא, אבל גם במקרה כזה, כדאי לברר מה הביא למצב ההזוי הזה.. כי אם יש אמא חיה וקיימת וחופשיה, שאין לה שום משמורת על הילדה או קשר איתה, זה חריג. זהו.

האמת שזה משונה ילד עם האבא, שאיננו גרוש או אלמן - לקראת נישואין וזוגיות

המערכת בד"כ נוטה להיות לטובת האמא,

צריך שהיה משהו באמת חריג לרעת האם

או שהאב בעל כח השפעה בלתי רגיל.

לוקחת לתשומת הלב...

מאחר שלא מדובר בילד הביולוגי שלך, אם תתחילי להעיר לו הערות (מוצדקות), האב יתערב לטובתו.

לענ"ד, הייתי נמנע מקשרים לא שוויוניים.

לאחד/ת זה בגיל 18 ולאחר/ת בגיל 25 וכדומה. 

בונים מודל כלכלי המאפשר לבני הזוג הפוטנציאליים לשרוד, וקופצים אל המים.

כנראה שאת באופייך ככה ולא כולם משדרים על אותו גל.

את לא צריכה להשתנות בגלל אחרים.

הנחמדות מועילה ויפה - אלא שלצערנו, לא כולם יודעים לקבל אותה ולהגיב בצורה יפה.

זוכרים את אלו שמשרים אווירה טובה ונעימה.

בהצלחה. 

הדרך הזו יכולה להתיש, במיוחד כשבדרך פוגשים אנשים קצת פחות נחמדים.

מה שאני עושה - מזכיר לעצמי שהבחורה שאני נפגש איתה עכשיו היא מישהי חדשה לחלוטין וכל ההיסטוריה שלי לא רלוונטית לגביה. 

יתרה מזו - יכול להיות שזו אשתי אז כדאי שאתחיל להיות נחמד אליה מההתחלה

בגלל אנשים רעים (ובקצת יותר עדין, פחות נחמדים).

מצד שני חשוב גם לא לתת לאנשים לדרוך עלינו, יש איזון מסויים מתי להגיד חלאס. וזה לא אומר שלא נחמדים, עושים ניתוק במוח שלנו מהסיטואציה ובכלל מלתת לה לחדור אלינו.

בקיצור, תשארי מי שאת, להיות נחמד למרות הכל זו הגדולה לדעתי…בי הפי

להישאר מי שאתה עם כל האנרגיות כאשר מישהו פוסל אותם והבאת נטו את עצמך

מצד שני, עם אמונה ב"צדקת הדרך", זה לא אני, זה הוא ולא מתאים...

אין לי באמת מה לומר חוץ מזה שמשתתף בבאסה שלך ומצטער קצת לקרוא,

מאחל שתמצאי למי להיות נחמדה ולמי לא ותמצאי את האיזון.

את כזו.

את לא תצליחי לא להיות.

בעז"ה תצליחי להרגיש שאת נחמדה כי זה טוב להיולת כזו ולא בגלל שזה עוזר לך להשיג מה שאת צריכה.

(וזה לפעמים את לא נחמדה, לא אומר שאת לא בן אדם נחמד)

1 שמור את המספר של החברה לבירורים

2 שאל את חבר שלך

ואפשר לשלוח להם מייל ולבקש לשחזר הצעה.

אפשר לשלוח להם מייל עם השאלות ששאלת כאן.

אבל קח בחשבון שאם היית שני, והיא כבר אמרה כן, אז ייתכן שהיא מבחינתה קיבלה ממך "לא" - ולכן בעתיד יכולה להגיד "לא" שוב, בגלל שדחית אותה - כשהיא לא יודעת שסיבת הדחייה היא טכנית מבחינתך ולא מהותית.

דבר נוסף, לדעתי אתה צריך לבחון - כמה זמן ייקח לך לקבל את ההחלטות האלה? ימים? שבועות? חודשים? 

פה למעלה בשרשור זאת דרך פעולה נכונה. אני מקווה שכשיגיע הרגע אני אפנה לחברה שלה ואגיד לה שקיבלתי את הצעה ולא יכולתי לממש אותה כי היה כך וכך וכו' אם את יכולה לקשר בינינו. אחרי מה שכתבת (לגבי האישור והדחייה שלה, אם היא כבר אישרה אותי) וזאת הערה נכונה אז אני חושב שזה פיתרון טוב מאשר לשחזר את ההצעה.

לגבי ההחלטות, אני מאמין שבעזרת השם (בלי נדר) כולן או רובן יתקבלו עד תוך שלושה חודשים מהיום.

סליחה שרק עכשיו שולחת.

גם אני הייתי עושה את זה

אבל חמוד אתה לא לבד כאן או עם המשפחה שלך או החברים שלךבמיוחד שהדייט הראשון היה מאוד קצר בגלל אילוצים.

את מדברת חצי שעה עם בחור שמעולם לא פגשת לפני ואז נפגשת אתו במצב כזה..

אחרי הליכה לא קצרה בשמש ברגל והחלפת מקומות עד שמצאנו את המיקום האידיאלי..

פחות התאים להקים אותו והאמת שלא חשבתי על זה.

התגובות מלמדות שיש כאן אנשים מנומסים.

עם כל הזרימה וכמה שנחמד לכם

(נפרדים כי לא באמת מתאים אבל נשארת משיכה).

וכמובן מבחינה הלכתית זה בעייתי

אבל מה שאתה אומר נשמע הגיוני

לא חושבת שיש שלב שזה בסדר להיות במצב כזה כשלא נשואים

או שאני הפאנטית כאן..??

לא הבעתי את דעתי עצם התיאור

🤦‍♀️

הוא מילא,

את הרגשת צנוע להיות במצב כזה לידו?

היינו במרחק 100 מטר מאנשים

אולי תסקלי אותי וזהו?

די מביך לא תקין

שהוא לא מרגיש מובך בדייט שני?

שהוא מרגיש בנוח בדייט שני?

שהוא עושה מה שנוח לו ולא מרגיש שהוא צריך לעשות דווקא מה שמקובל אפילו שזה לא נוח לו?

אולי זה לא נורמלי אבל לא חושב שזה כזה רע להיות לא נורמלי באופן כזה.

אני חושב שגם אם זה נראה לנו מוזר, ואולי יכול להביך אותנו או לגרום לנו להרגיש לא בנוח,

כשהכווונה של האדם ההוא היא לטובה, כדי להסתכל בעין טובה על הצד שלו.

זה ממש בסדר בסיטואציה כזו (או בדייט שאחריו) להגיד לבחור שזה דווקא נעים וכיף שהוא מרגיש בנוח, וזה באמת נותן ביטחון. אבל בכ"ז את צריכה את הקצב שלך ולדעת שהקצב מותאם לך ולכן את מבקשת ממנו אם יוכל לקחת את זה לתשומת ליבו. לא בקטע של לכבות אותו אלא באמת בקטע של לאפשר לו להופיע אצלך בצורה נעימה יותר. 

אני חושב שכאשר דיבור כזה מגיע ממקום טוב וממקום שרוצה להטיב לקשר, הוא גם יכול ממש להתקבל בהבנה וברצון.

הבחור יוכל לעורר אצלו במודע להיות רגיש יותר אלייך ולגשש אצלך יותר כדי לדעת מה עושה לך טוב.

זה מקסים!

בהצלחה לכם!

אל תשכחו לשפוט אנשים לכף זכות 🙂

לק"י

זה לא חבר טוב שזה זורם.

השיחה בדייט שני בדרך כלל יותר מנומסת.

וגם מרגיש לי קצת אינטימי לשכב ככה כל הדייט.

אבל אולי הוא הרגיש אחרת🤷‍♀️

הוא שכב על הדשא ואני עם הפנים אל האופק ,לא כ"כ הסתכלתי עליו.הרגיש לי נעים כל הסיטואציה,זה גרם לי להיות יותר מכונסת בתוך עצמי ופחות אתו.כל פעם נתקלת בפאדיחות וחוסר נעימויות אחרות שזה משהו.

כמעט אין דייט חלק,תמיד יש מה להכיל בהתנהלות או בתוכן השיחה...

דיברנו על זה שעות

דעתי .. שיעשה מה שהוא רוצה היא ספציפית ביקשה ממנו לקום בעדינות ..

לגבי אינטואציות- כמעט תמיד נותן מקום משמעותי מאוד. לפעמים צריך לחתוך ולקבל החלטה בצורה קרה ומחושבת, ואז מחליטים גם נגד באיטואיציה

האינטואיציה גורמת לך לחתוך למרות שבחישוב קר כל הנתונים אומרים להמשיך?

מקווה שישתפר בהמשך.

(ואינטואציה איכסה. סתם. אבל באמת שכדאי תמעד לתת עוד צ'אנס ולראות). 

אין לי תשובה לזה, נמצאת במצב דומה🫤

מנסים עד ש…. אני מניחה. 

אני נותנת הרבה משקל לאינטואיציה

ובפעמיים שלא נתתי התחרטתי

כי בסופו של דבר זה הלב

ואם זה לא יסתדר ככה אז בוודאות תגידי לא אחרי זה באיזשהו שלב ואז תתבאסי שלא אמרת מההתחלה

לפחות זה מה שלי קרה

וכשיש ספק אפשר כן לתת צאנס נוסף ולבוא עם לב פתוח

אבל תמיד השאלה הזאת של האיזונים...

ומה הביצה ומה התרנגולת

ואם מה שקורה במציאות ומוכיח את האינטואיציה הוא לא בסך הכל אמונה כנבואה המגשימה את עצמה.

מלא תהיות.

למרות שאני ממש מאמין באינטואיציה של עצמי

(לא בקטע של להרים לעצמי, בדרך כלל גם מגלה שצדקתי - כמו עם חברים שהרגשתי שהבחורה לא מתאימה להם ובסוף הם התגרשו בדיוק מהסיבה שהרגשתי)

בשלב ראשון אני משתדל להתעלם מזה וממשיך עוד קצת... תמיד אני אומר בנאדם יכול לטעות אחרי הכל.  תכלס אולי זה חוסר אמונה קצת בעצמי בכל אופן ככה אני נוהג.

אבל אני לא אסגור אם אני לא בטוח. לפי מה שהספקתי לראות בחיים, מי שנכנס לחופה עם אינטואיציה לא טובה זה לא נגמר טוב

השאלה נראת לי לא כמה משקל אלא באיזה תחום.

דרך האינטואיציה מתחילים לזהות משהו אך החשיבה השיכלית עוזרת לסיום המלאכה ומביאה הסבר הגיוני שיכול להתיישב על הלב ותואם את המציאות. 

חשבו לזהות אלו רגשות מתעוררים ביחס לתגובות השונות של הפרטנר. אח"כ שאלת הפרשנות היא רגישה יותר וגם עם השכל וגם אם האינטאוציה צריכה זהירות מסויימת. 

לדעתי כדאי שיותר תתייחסי לרגשות שלך ומה קורה שם ולא לאינטואיציה שזה מושג יותר ערטילאי ולפעמים היא באה מתוך מקום מסויים..

בגדול אני חושבת שאינטואיציה באה כדי להגיד לנו רגע תתייחסי שניה למה שקורה בפנים יש כאן משהו תקשיבי אליו.

וכשתגיעי למסקנות תוכלי לפעול יותר נכון

אבל לפעמים אנחנו לוקחים את האינטואיציה למקום של טוב ורע לגבי סיטואציות בלי בכלל להבין מה היה שם

באמת לפעמים השכל לא קולט בזמן מה שהחושים קלטו ואותתו עליו באופן אינטואיטיבי.

אז נכון, אפשר תמיד לנתח עוד ולבחון עוד לעומק, כדי להבין מה המקור של האינטואיציה, אבל לא להתעלם...

שלפעמים האינטואיציה מעורבת בסיגים כמו פחדים מוקדמים, דימיון וכו'

לכן לא כדאי להשען עליה יותר מדי

שמתחיל באינטואיציות בקצה האחד ונגמר במסקנות שכליות בקצה השני. באמצע יש רגשות ותחושות.

לצערי אני מוצא את עצמי שוב ושוב סומך על הקצה של המסקנות השכליות ומזניח את האמצע והקצה השני, ובסוף נותן לקצה הפחות רציונלי לומר את דברו.

תחשוב שתה מנסה לפתור בעיה מסוימת, אתה מנסה את הפתרון ה"קל", "לפי הספר", שוב ושוב, ושוב ושוב אתה לא מצליח כי יש אלמנטים נוספים, שאותם הרבה יותר קשה לנבא, והם מנצחים בסוף. 

האם זה מצב משמח או מצער?

בעזרת הרצון להתגבר עליה.

אם הרצון להתגבר עליה מגיע מחולשה כלשהי- אז הגיוני שהאינטואיציה נכונה.

לדוג', בנתונים היבשים ההצעה טובה והוא גם סה"כ נראה אדם בסדר (והקול שלוחש בפנים מוסיף- ואני כבר צריכה להתחתן ואין לי כח לדייטים ולהיות רווקה יותר ולכל הבלאגן הנלווה לזה), אז כנראה האינטואיציה הזו היא סתם פחד.

במקרה הזה נראה שלהיפך, שהאינטואציה כן נכונה, רק מעדיפים שהיא תהיה לא נכונה.

או להיפך- יש חוסר רצון להתגבר על משהו מסויים או לעשות עבודה עצמית ותולים אותו באינטואיציה.

לדוג', יש לי הרגשה שהוא לא טוב לי. עדיף לחתוך. אבל מצד שני דווקא הוא נראה נחמד ולפני עשר שנים הייתי עפה על הקשר הזה, אז מה באמת מפריע לי? אינטואיציה או משהו אחר? אולי אני מפחדת להתאכזב שוב. אז קודם אשתחרר מהפחד הזה ואז נראה אם האינטואיציה עדיין שם.

נקודה נוספת- לפעמים חושבים שהאינטואיציה לא נכונה כי מתווספים עליה כל מיני דברים והיא מתבטאת באופן מוקצן.

מתחברת יותר לפיסקה השניה, ( וקולטת שזה כנראה בכלל עניין של נראות חיצונית ל"ע. עכשיו אתחיל להסתבך, אם וכמה צאנס צריך לתת כשלא מתחברים למראה החיצוני)

יש מקרים שזה לא קל כמובן, אבל אני חושב שאם מדובר באדם מנוסה, בוגר, שמצליח להסתכל בצורה קרה על דברים ושמתנהל בכנות עם עצמו- האינטואיציה שלו תהיה נכונה ואין סיבה להתעלם ממנה.

לגבי המראה- מבאס.. מה שכן, כדאי להחליט בצורה נחרצת כן או לא ולזרום אח"כ עם ההחלטה בלי לחשוב יותר מדי, כמו שאת בטח יודעת..

למה?

אנחנו נוהגים בדיעבד להגדיר כאינטואיציה את אותם מקרים שצדקנו בהם -

אבל מתעלמים מכל הפעמים שטעינו.

לא אומרת שצריך להתעלם, לפעמים התת מודע מדליק לנו נוריות אזהרה -

אבל כן לתת זמן ומקום שדברים יקרו. לא לפסוק בצורה מיידית.

ולכן נשאלת השאלה, מהו השלב הראשון.

אני אעיד על עצמי, יצא לי לפגוש אנשים, חשבתי שזה ממש לא מתאים ולא שייך - אבל דעתי השתנתה ב-180 מעלות. ראיתי שבהיכרות הראשונית היה מעין מעטפת כזאת, חיצוניות כזאת, רצון להבליט דברים מסוימים - וזה כיסה לחלוטין על האדם עצמו. ואח"כ כשהמעטה הזה ירד, התגלתה תמונה אחרת לחלוטין, שלא הייתי רואה אותה בכלל (והוא באמת אדם מדהים, כשפתאום מגלים מה הוא בעצם...).

אולי גם כדאי להתייעץ עם מישהו בחיים האמיתיים. לנסות לתת מילים לתחושות ולרגשות שעולים, ולא להשאיר את זה בכותרת של אינטואיציה.

ששמעתי אישית ממטפל זוגי מספר אחד בתחומו.

הרבה פעמים *נימוקים שכלתניים* מהווים איזשהו תירוץ לתחושה עמוקה יותר שיש פה משהו שלא נכון ומדוייק עבורי.

(לצורך העניין זה היה אחרי פרידה מאד כואבת מצידי, והתירוץ שלי היה ערכי ורוחני. אותו מטפל אמר לי שבשום אופן הוא לא קונה את זה שזו הסיבה שחתכתי. עבר זמן והדברים התגלגלו באופן כזה שנוכחתי לראות שניצלתי מקשר מניפולטיבי ואולי גם אלים. ובכללי, אותם דברים "רוחניים" לכאורה שהציקו לי אצלו, לא הזיזו לי בבחור הבא אחריו. כי שם הרגשתי שאני פשוט יכולה לסמוך עליו, גם אם הוא לא אחד לאחד לפי הצ'ק ליסט שלי)

הרגשות שלנו עובדים ע"פ הדפוסים המוכרים לנו. הם לא תמיד מאפשרים לנו להיפתח בקלות לדברים חדשים. הרבה פעמים תחושות פחות טובות הן סה"כ סימן לכך שזה לא משהו שאנו רגילים אליו וזה דורש ממנו פתיחות. בזמנים כאלה הנימוקים השיכליים עוזרים לנו כדי לתחום את הרגשות ולאפשר לנו לעשות את מה שנראה נכון אע"פ שמרגיש אחרת.

בקיצור, לפעמים נימוקים שיכליים הם בעצם תירוץ לרגשות,

ולפעמים רגשות הם שאיפה אל המוכר והבטוח.

אל תסמכו רק על רגשות וגם לא רק על נימוקים שיכליים.

תשלבו את שניהם. תנסו להבין את הרגש כמו גם להרגיש את השכל.

ואם אפשר להוסיף מבט חיצוני, מה טוב.

בהצלחה לכולם!

אוף זו עבודה אינסופית של דיוק.

תמיד אני מרחמת על הצד שמולי...מה הוא אשם לכל הדיוקים שאני צריכה לעבור?? 

בכל תחום כמעט.

אני חושב שמה שעושה לנו טוב ועוזר לנו בזה, זה להבין ש"לא עליך המלאכה לגמור". כלומר, בסופו של דבר לא צריכים להיות הכי מדוייקים ונכונים שאפשר, כדי להצליח.

בטח בקשרים בין אנשים. זה לא מתכון לעוגה. יש עוד המון המון פרמטרים שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם. 

אנחנו יכולים קצת להירגע עם המחשבה שגם אם לא נהיה מדוייקת עד הסוף, זה עדיין לא ערובה לכישלון או להצלחה שלנו.

ואם הדיוקים שלכם מתכנסים ביחד זה מצויין

🙂

אם זה נחשב אינטואיציה.

אבל פשוט תחושת מועקה (או חוסר בטחון) לקראת הדייט הבא.

מה הייתם עושים במקומי?

הולכים? לא הולכים?

(והמחשבות האובססיביות האלה: האם זו אינטואיציה או חרדה? האם זה קול פנימי שיודע, או בריחה.... אוףףףףף)

לדעתי אם אין מדהו שבוודאות גמורה אומר שלא - תצאי.

תתני צ'אנס. המון פעמים פגישה שניה נראית אחרת.

בהצלחה! 

חוסר רצון

בתוספת תחושת מועקה.

האם זה בוודאות אומר שלא?

אלו תחושות... לא עובדות.

מדהים אותי איך עם כל הפז"מ, כל פעם אני מסתבכת מחדש🤦‍♀️

כנראה שיש משהו מעבר שאולי את לא מספיק יודעת להסביר או שאת לא בטוחה שהוא קביל שמפריע לך.. תנסי לסנן את הרעש ולהרגיש למה לא בא לך, מה מפריע לך בו, לנסות לשים את הנקודה..בלי שיפוטיות.  לא סתם יש לך חוסר רצון, לא סתם יש לך תחושת מועקה.. זה נובע ממשהו. גם אם זה לא משהו רציונלי, זה קיים וצריך לתת לו את המקום.. ולהתחשב בו

לא להתעלם ממנו

אולי להתמקד בהם?

או סתם בעצם זה שמישהו מוציא אותך, מתעניין, משלם ובאופן כללי מתמקד רק בך. 

מה שלי עושה טוב זה להתמקד, במיוחד בשלב הזה, בי ולא בו.

כל מפגש זו הזדמנות להתקדם בבניית קשר, ביכולת שיתוף וכו.

כל עוד לא היה משהו קיצוני בפגישה הראשונה כדאי להניח אותה בצד ולבוא לפגישה השנייה איך *אני* יכולה לבוא יותר טוב. לבוא בלי שיפוטיות, לבוא בראש שלוקח אחריות על החלק שלי בפגישה, להיות נוכחת יותר טוב בפגישה. להביא טוב לפגישה ולא להשאב למקום של המועקה והאי טבעיות.

במיוחד שזאת נק שחוזרת אצלך )ואצלי ( גם אצל עוד בחורים..

אחרי 3 פגישות תעשי חשיבה מחודשת לגבי הקשר אבל כבר זה יהיה אחרי שהיית בנוכחות אמיתית ובניה של קשר ולא טחינת מח מתישה של 'אולי.. ואולי..' שאין לך באמת תשובה עליהן כל עוד לא היית בנוכחות ושיח אמיתי.

ואל תדאגי- אם זה בחור לא מתאים הקשר לא ימשיך. ודווקא כשתהיי יותר בנוכחות תקבלי גם על אי התאמה וודאות גדולה יותר ומהירה יותר.

וכל קשר הוא מכוון מה' וכנראה המפגשים והעבודה האישית שעשית בהם יכינו אותך טוב יותר לקשר הנכון.

ואם זה כן אופציה- הסיכוי להצלחה עולים בעז'ה!

בהצלחה

אהבתי ממש את נקודת המבט.

המילים המדוייקות ברגע המדוייק.

אמן שאצליח גם ליישם.

(ובאתי לשאול אותך איך את יודעת שזו נקודה שחוזרת אצלי, אבל כנראה שאני משתפת פה יותר מדי בלי לשים לב 🤪)

איזה כיף לשמוע! ב'ה.

חח.. הבנתי מהמשפט על הפזם

וזו נק שגם נמצאת אצל הרבה בנות.. גם אצלי.

קצת קשה להבין מכיווני. אני מבין שזה משהו שחוזר אצל הרבה בנות.

יש משהו שאנחנו יכולים לעשות מצדנו (בפגישה ומסביב) כדי לעזור בזה?