פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 899)

החלפנו תפקידים. לאחרונה זאת את שמצחיקה אותי...

מי שותף בקבוצה? הבחורים עצמם?

לדעתי קחי לך יום יומיים שקט ולתת לדברים לשקוע. את מוזמנת למסרש לי בכיף לנסות לעזור לך להבין יותר את הסיפור במלואו.
שבת של שלום שלווה ורוגע

באופן אישי, ההודעה הזאת משמחת אותי. לרוב בפורום אני נתקלת באנשים שיוצאים ועל פניו רוב הפרמטרים מתאימים, אבל הם לא מצליחים לייצר רגש בקשר (ועל זה לרוב קשרים ארוכי טווח מסתיימים).
זה ממש יפה שהצלחת לא להיות מסנוורת ועל אף הרגש להחליט בצורה שכלית ומודעת. תשמחי על היכולת הזאת.

בקשר לשאלתך איך את יכולה לאהוב מישהו ולא לרצות להתחתן איתו .. בעייני יש כאן כשל.
את יכולה לאוהב המון אנשים - אבל בקשר זוגי לא צריכה להיות רק אהבה. צריך להרגיש שיש לך חבר מעלה, אדם שאתם שותפים לדרך אחת, שאתם מקדמים אחד את השניה ומוציאים את הטוב שבכם, קשר שמפרה ומפתח.
לא יודעת מה היו הדברים שהפריעו לך, אבל אם הם היו מהותיים עבורך ובלתי ניתנים לפשרה זה לגיטימי לסיים קשר.
בפרספקטיבה של זמן אולי תראי את הדברים אחרת ותביני את הדברים שהיום נראים לך עלומים.

הוא היה חבר 

ותודה שאת רואה את הטוב שבזה. אני בכל אופן עדיין מחכה להרגשת שלימות בנוגע להחלטה שלי...

ובאמת מאמינה בתפילות ושהזמן מרפא בעז"ה.... 

צריך לדעת מה הפרעי - 

 

ואז לראות האם זה מהותי, או "עיכוב" שאצלך, או תחושה סובייקטיבית אמיתית.

ממה שסיפרת שאת צריכה עזרה חיצונית, ולא כדבר שלילי.
תתחילי מחברה טובה שאת סומכת על דעתה. ספרי לה מה על ליבך ותני לה לנסות לשפוך לך קצת אור או לפחות לשאול אותך את השאלות המכוונות שיעזרו לך להגיע לבירור.
במידה וזה לא עוזר הייתי ממליץ לך בחום לפנות לאשת מקצוע שתעזור לך להצביע על הבעיה.
כשיש בעיות בגב הולכים לאורטופד שיאבחן ויעזור לבחור טיפול.
כנל לדעתי במקרה הזה- את (לפי מה שידוע לי) לא צריכה טיפול פסיכולוגי (או אולי כן? לא יודע) אלא יד מכוונת, לדעת על מה לשים את הקשב והלב שלך כדי לא למחזר את המקרה לקשר המוצלח הבא שלך בע"ה. למטפלים יש כלים שלנו לפעמים אין, או אין את ההבנה כמה הם יכולים לעזור.

בהצלחה רבה

תהנה ותפיק את המירב והמיטב

"לבי שבור ללא תקנה"

"אז בואי..."

שתזכה במהרה לרדת פורום אחד למטה 

 

(מעניין אם גם היום מברכים את הברכה הזאת?  )

שתזכה לעוף מפה מהר ולא לחזור

אחרת אני לא מבין איך היא הלכה לאיבוד ועדיין לא הגיעה... 

בעיקרון זה היה קומפלימנט ופחות הצעת עבודה רצינית ;)

בס"ד

איך אתה עם נסיעות מבחן שלא לשם קנייה?

וזה לא ממש רלוונטי... גם ככה אין ביטוח צעיר 

בס"ד

זה בסדר, אני תפוסה בינתיים, אל תדאג .
הכוונה הייתה לסתם מפגשים. לאו דווקא אחד על אחד (אם התשובה לזה היא לא אז גם אם הגיל היה מתאים ולא הייתי תפוסה זה לא היה רלוונטי )

יש הצעה זה הצעה מפגרת או שאין הצעות ועוד לשמוע על הצעת נישואין לא שאני בסגנון הזה והיום יש לי יום הולדת ובמקום לשמוח פשוט הייאוש ממלא אותי דייייייייייייייייייייי פרקתי כאן

התקשרתי לשדכנית שוב ואין מה להציע לי אבאאאאאאא אתה מזווג זיווגים לא שדכניות ולא פלצניות אבל זה קשה להפנים וזה נסיון קשה בפרט שהתחזקתי ואני רוצה סגנון מסויים

כל השאר- לא קביל.

את לא רוצה למות. תאמיני לי שלא.

שאין הצעות של מה שאני רוצה....

הדיון נחתם.
את סגורה על עצמך או מוכנה להתפשר בדברים לא מהותיים?
ממי את שומעת הצעות?
את בטוחה שהחתן יבוא כבקשתך?
ולמה את רוצה למות לכל הרוחות?
תגידי תודה להשם על מה שיש לך
כולל שלא התחתנת
ודברים ייפתחו בעזרת ה.


אל תאבדי אמונה
ואל תצפי מהבורא ית כלום
הכל חסד. גם הרווקות שלך.

הוא לא חייב לך כלום.

כל הכבוד לך על התמיכה. אני היתי נותן לחוק דארווין לעשות את שלו. 

"אני רוצה לנות"
ו?
תחסכי אלמן לעולם אם תמותי?
יפה לך על ההתחשבות....

וד"ל.

 

כן - בהקשר של ההכרזות הנ"ל. מצחיק ברמות.... אייי אייי איייי, אין לי שידוך, תעצרו אותי , אני מתה  

אותך אולי אציל - את מבדרת. 

איך הבנת שזו היא ולא הוא.
איך הבנת שהיא רוצה למות.

לגבי הרצון למות

גם יאוש תהומי
הןא םא סיבה לשבור את הכלים.


יהודי מצווה למצא דרכים להתקשר להשם. בכל דרכיו לדעת אותו.
כולל במצבים לא הכי נוחים.

אם הייתי רוצה למות לא הייתי רושמת פה בכלל איזה מסקנות בר מינן

אל תמהרי לשום כיוון
לא לייאוש מטורף
אבל לא להתלהבות סוחפת שתמנע ממך לשקול בנחת את ההצעה.

בהצלחה.

גם למה זה שורף? כי אני לבד זה לא מעסיק את הסביבה שלי והתחושה הזאת שאתה לא יודע מה יהיה איתך יכולה להרוג אותי ואל תשפטי ישר בחיים תנסי לדון לפני!

אבל איך להתייחס אליה זה גם אפשר לבחור.

ואני לא יודע תאם כיהודים מאמינים אנחנו יכולים ל"התהדר" בתחושת חוסר אונים וייאוש.

שורף זה מה שבאתי לומר לא אומר שאני מתה עכשיו

המאוחר]

 

ועין טובה ומבט חיובי שייך תמיד.


ואולי את בכלל מחפשת בכיוון הפוך אלייך?

תעשי ריסט .

אבל הימים עוברים ואין כלום ועוד יום עובר ועוד יום ואני שואלת את עצמי לאן? ועם כל הייאוש שהיה לי היום התפללתי למיטב ידיעתך

תגדירי לעצמך גיל שרק בו את מרשה לעצמך להילחץ (נגיד 26-27) ותחליטי לעצמך שעד אז את לא נלחצת.

כידוע יאוש זה אחת המידות שצריך להתרחק ממנה כמה שיותר, כלמר אין כמעט משהו טוב במידה הזאת (ביחד עם המידות כמו כעס, עצבות, גאווה).

ה' ידע כבר מראש שאת כנראה תהיי לחוצה כבר בגיל כל כך צעיר בגלל זה, ולכן אולי שלח לך את הנסיון הזה כבר עכשיו כי זה חשוב בשבילך ללמוד להתגבר על מצבים כאלה (בגישה ובמעשים) ואז תגיעי לזוגיות העתידית שלך מחושלת וחזקה יותר.

בס"ד

היו לי תקופות כאלה גם. מסיבות טיפה שונות אבל גם בסגנון הזה של "אני לעולם לא אתחתן". בשלב מסוים הפנמתי שהעולם לא יקרוס אם לא אתחתן בגיל 20-21 ואפילו 22-23. גם אם אני רוצה וזה נורא בוער לי מגיל 15.

שחררי וזה יבוא.
תתעסקי גם בדברים אחרים.
החיים בעלי ערך גם בלי חתונה.

שתשחררי זה יגיע 'ישועת ה' כהרף עין'!!!

אמן

 

גם אני בתחילה חשבתי שאני רוצה רק עובד ובמקביל שיקבע עיתים כי איך אוכל לפרנס לבד ושחשבתי לעומק יותר אני כן מעוניינת בבחור תורני שהתורה היא חלק נכבד ממנו ולכן עכשיו אני בכיוון חרד"ל .. כי אני גם כזאת ....

בעז"ה יגיע לכולנו במהרה ובקלות  

בהצלחה !

שיש לו השפעה על הבחור - רב (?)

וגם דברים משתנים במהלך השנים ...

 

גם אני רציתי לשבת וללמוד - אבל יצאתי לעבוד. זה תמיד היה אצלי בראש, ואז אחרי כמה שנים של קריירה, עשיתי הפסקה ל-3 שנים ונכנסתי לכולל (ובמקביל הכנסתי כסף בעבודה מהבית). ואז יצאתי לעבוד שוב פעם... ושוב פעם לקחתי הפסקה של שנה להכנס ללמוד. עכשיו אני עובד - אבל המטרה שלי זה כן לשבת וללמוד ובמקביל להכניס מספיק בשביל לתמוך במשפחה.

אם הוא מעוניין לשבת וללמוד הוא צריך לחשוב באיזה דרך הוא הולך לכלכל את המשפחה שלו. 

 

האישה יכולה לעבוד ולהביא תוספת של הכנסה למשפחה. 

אבל העול הכלכלי עליו. 

אם הוא מעוניין באישה שתהיה מפרנסת עיקרית וזה מה שהוא רוצה אז את צריכה לחשוב על זה. 

אבל אם הוא לא רואה באישה את האחראית על הפרנסה אז זו כבר דאגה שלו איך להביא את הכסף. 

 

יכול להיות שהוא מעוניין לחיות חיים צנועים. 

כי כש"כרסה בין שינייה" היא לא אמורה לעבוד. היא עלולה לסבול מבחילות, מכאבי גב ושאר מרעין בישין שמופיעים לעתים אצל נשים הרות, שלא לדבר על מצב של שמירת הריון. אחרי ההריון, בתחילה היא חלשה ביחוד אם עברה ניתוח קיסרי ומלבד זה היא חייבת לעמוד לרשותו של הרך הנולד. בגלל זה שכמה פמיניסטיות מוכשרות רצו להגשים את עצמן, זאת לא סיבה מספיק טובה להטיל את כל העול הזה על האישה. אם היא מאוד מעונינת שכישרונותיה המיוחדים בחקר המוח או בכתיבת ספרות יפה יבואו לידי ביטוי, תבורך. אבל, להטיל את העול הכבד של פרנסת המשפחה על האישה, זה לא מה שהתורה רוצה. שימי לב, שבכתובה כתוב שהוא חייב לפרנס אותה, לא היא אותו. גם בגמרא כתוב שאם חלילה יש גירושין, אז הבנים הולכים אל האב אחרי גיל שש כדי שילמד אותם את המקצוע שלו כדי שיוכלו לפרנס משפחה, כי באותם הימים היה מקובל שהבן ממשיך באותו מקצוע של האב, שאותו הוא למד כשוליה של אביו עוד בילדותו.

 

כללו של דבר, לימוד התורה חשוב אבל לא במקום עבודה שמפרנסת את בעליה. "והגית בו יום ולילה" פרושו: "בכל דרכיך דעהו", דהיינו: כל דבר שאתה עושה, תחשוב מה התורה היתה אומרת על זה. ורק לפי הדרך שהיא מתווה -- תתנהג. למשל, האיש הזה עשה לי עוול. אז אני אנקום בו, אבל, כתוב "לא תיקום ולא תיטור". אז אתה נושך את השפתים ולא נוקם. אבל, יש דרך לטפל במצב: לכן התורה מצווה למנות שופטים ושוטרים. עליך לפנות אליהם במצב כזה, ולא לעשות דין לעצמך. ואם אתה עד כדי כך כועס שאתה רוצה להרוג אותו, אתה עוצר וזוכר: כתוב, "לא תרצח!" . קיצורו של דבר: זה לא להפסיק לעסוק בישובו של עולם ולהקדיש את עצמך לתורה אלא לחיות את חייך הרגילים תוך הקפדה לחיות אותם לפי ההדרכה של התורה.

 

אם את עדיין צעירה, אז תגידי לו שתחכו עד שימלא כרסו... יתכן, שדווקא אם תדברי כך, הוא יחליט שהוא רוצה לצאת לעבודה, כי הוא לא ירצה לחיות בפרישות ממך, או, גרוע מזה -- להפסיד אותך.

 

שיהיה לשניכם בהצלחה!

זה בחור מעשי ביום יום?- זה חשוב לדעת..

שזה משהו שאפשר לשים על שולחן הדיונים ולראות איך מסתדרים איתו, כי באמת לא מדובר בכל החיים עכשיו...
אבל כן שווה שתפתחו את זה ביניכם בצורה הדדית- שכל צד קשוב לשני
בכל מקרה, נשמע ממך שמדובר בקשר בריא אז בהצלחה

מה שאת אומרת זה מאוד נכון מה גם שלפי ההלכה הבעל אמור לפרנס ולא האשה. כשהגבר רוצה ללמוד זה חייב לבוא מתוך אמונה שלמה של האשה שזה הדבר הנכון ושגם היא תרצה בזה, ולא מתוך ויתור כי אז זה ייצור מרמור מתמשך. 

ייעוץ יכול לעזור 'לשים מראה'. היום הוא נעול על זה שהוא רוצה ללמוד, האם הוא מוכן שכל העול יפול עלייך? האם הוא מוכן לחיות בצמצום? האם הוא מוכן לבקש תדיר מההורים כסף? יעוץ יכול מאוד לפרוש את הדברים על השולחן בלי לחץ ולבחון אותם מחדש. ואגב הוא רוצה ללמוד- עד מתי? ומה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול? וכו' וכו'. חבל מצד אחד להחליט להתחתן כשלא שלמים עם זה, ובטח חבל מצד שני לוותר על האופציה שלכם כזוג בגלל חילוקי דעות שייתכן שניתן לפתור אותם בקלות

אל תהססו- תפנו לייעוץ נייטרלי (לא ההורים ולא חברים, ובטח לא הפורום הזה...) שיעזור לכם לקבל החלטות.

הפתרון הוא לדבר ולנסות למצוא את עמק השווה, לראות כמה זה עקרוני לכל אחד מכם, לחשוב אולי הוא יכול לעבוד חלק מהזמן...

 

ואם לא...

לעבוד, ללמוד כל היום - אלה דרכים להשיג מטרות מסוימות.

את רוצה שהוא יעבוד, ולפי מה שאת מתארת המטרה שלך היא רווחה כלכלית. כדאי למקד: לאיזו רמת חיים את שואפת? אולי יש עוד שאיפות שלך שבעל עובד עונה עליהן?

הוא רוצה ללמוד. האם זה כי הוא רוצה בסיס תורני חזק לבית? חושש מהיציאה לעולם בשלב הזה? שואף למשרה תורנית?

כדאי לכם לנסות לדבר על המטרות. אולי תגלו שיש דרכים אחרות משחשבתם להשיג את המטרות שחשובות לכם. אולי תגלו שאתם מוכנים לוותר על מטרות מסוימות (או לדחות אותן) כדי להרוויח מטרות אחרות. יכול להיות גם שתגלו שיש פער גדול בין המטרות שחשובות לך למטרות שחשובות לו, ואז תצטרכו לחשוב מה אתם עושים עם זה.
 

Go with your heart. Go with ur love. Anything else is worng... Heart yolo ❤

שיחפש ישיבה שיש בה מלגה גבוהה ודיור. 

(יש ישיבות כאלו- אבל הן מאד דורשות. 3 סדרים גם לאברכים, לימוד ברמה גבוהה או לימוד לרבנות וכו')

ככה הוא עוסק בתורה, אבל גם מקיים את התחיבותו בכתובה.

 

ברגע שעול השכ"ד יורד- קל הרבה יותר לגמור את החודש.

 

מעבר לזה- יש עבודות בתוך עולם התורה. השאלה האם הוא מוכן לקחת עליו את עול הפרנסה (כלומר להיות זה שאחראי על העניין- זה שדואג שיהיה מספיק ומה שיש מתחלק נכון וכו') 

מתחילים קשר כשבאמת פנויים אליו ומוכנים להקריב בשבילו.
אם תחליט שאתה מסוגל להתאמץ ולהגיע יותר לאזור המגורים אפילו שזה רק בשביל הפגישה אז תצליח.

תודה!

 

 

קטע מעולה... מציף געגועים...
תודה לך על ההשקעה ותודה לכותבת על השיתוף

באמת קטע מאוד יפה. 

 

מסוג הקטעים שאפשר לקרוא שוב ושוב

יוצא לי לחשוב מחשבות כאלה מידי פעם, שכאילו יש אחת שמחכה לי ויכול להיות שזה כואב לה הרבה יותר ממה שזה לא ככ חסר לי...
היא כתבה יפה, אבל אני תוהה אם זו רק משאלת לב או שיש כאן טענה אמיתית

אני חושבת שזו טענה אמיתית, ויוצא לי לשמוע הרבה בחורות שאומרות יאללה שיבוא כבר... מה הוא חושב לעצמו וכו'...

ולא רק בלנ"ו..

שיר מדהים ממש..

המצעד הרשמי של ישראל

בכלל לא מובן מאליו שיוצאים חודש עם מישהו מקסים שיש בו את כל מה שחיפשת

קודם כל, מציע לשאול את עצמך - איך את מרגישה מולו באופן כללי, בלי קשר לפגישה או לשיחה, אלא לאדם עצמו?

את מרגישה שהעובדה הזאת גורמת לחיסרון מהותי בתחושות שלך כלפיו? א"כ מהו החיסרון הזה?

 

לדעתי, העיקר הוא החיים עצמם. בסופו של דבר, המטרה של הפגישות היא למצוא מישהו שמתאים לך לחיות איתו חיים שלמים ומלאים. לאו דווקא מישהו שכיף לך לצאת איתו לדייטים ולעשות שיחות טלפון ממרחק...

כלומר, "מישהו לחיות איתו" ו"מישהו שעובר את מבחן תקופת הדייטים" יכולים להיות שני דברים לא זהים לגמרי.

יש פה איזה סיבוך שצריך לנסות לעבור עליו, לנסות לתאר לעצמנו מה יקרה ויהיה עם אותו אדם בצורת התנהלות אחרת. בצורה שהיא לא "קשר שאולי יהיה לנו נחמד וטוב ויוביל לחתונה" אלא צורה שהיא "אנחנו קשורים ומחוברים זה לזו ומחפשים איך לתת זה לזו, לקבל זה מזו ולהעמיק את הקשר בינינו". ובצורה שחיים יחד באותו בית, חוזרים לאותו מקום יום-יום, נפגשים ומדברים כל הזמן. הכסף משותף, איזור המגורים משותף, כל הממון שלכם משותף ועוד ועוד.

(אמנם במצבים מסוימים זה טיפה שונה, לדוג' - איש צבא לא יהיה בבית כל יום, ויהיה צורך בהרבה קשר טלפוני. אבל אלו מצבים חריגים בפני עצמם; את נמצאת במצב כזה או דומה? א"כ צייני את זה כאן בתגובות, כי זה שונה קצת)

לכן, לדעתי, היכולת לנהל שיחות טלפון היא לא מספיק חשובה.

היכולת להתעניין זה בזו לא רק כשנמצאים יחד, לרצות לשמוע מה עובר זה על זו, לשתף דברים זה עם זו - היא דווקא כן חשובה לדעתי. אבל אני חושב שזה בסדר אם לוקח לזה זמן להתפתח, וזה באמת יכול לבוא עם הזמן.

 

איך לפתח את זה? -לדעתי, לברר עם עצמכם אם יש לכם רצון לשמוע ולשתף, בפגישות עצמן וגם בין לבין. אם יש רצון, הגיוני שעם הזמן זה יתפתח, נסו לשים לב לאורך זמן (בשבועות, לא בשעות או ימים) אם יש איזשהו תהליך והתקדמות.

ונסי פשוט לקפוץ למים. שיתוף מוביל לשיתוף: אם תשתפי אותו במשהו שעבר עלייך היום, בתחושה שיש לך בקשר למשהו בחיים שלך שהוא לא הוא (לימודים, עבודה, וכו'), הגיוני שגם הוא ייפתח וישתף.

 

לא כתבתי את הדברים מתוך התמחות בנושא. אז אם משהו מתאים לך, אשמח אם עזרתי, אבל קחי את הדברים בערבון מוגבל.

נכון, לא מובן מאליו למצוא אדם שיש בו כל מה שאני מחפשת, הקטע הוא שאני מרגישה שזו בדיוק הבעיה.. כביכול יש ביננו התאמה מבחינת הרבה דברים.. אבל אני מרגישה שיש בי משהו חסום כלפיו.. שאני לא מצליחה להשתחרר ממנו.. עדיין לא הצלחתי לשים את האצבע על הנקודה שגורמת לזה.. וזה קצת מלחיץ אותי שאנחנו מתקדמים, אבל אני נשארת קצת תקועה..
נתתי לעצמי עוד פעם פעמיים לנסות.. אם אראה שזה ממשיך, אלך להתייעץ ולנסות לברר את הסיבה לתחושות האלה יותר..
תודה רבה!

בהתחלה חשבתי שאולי זה אומר משהו אבל עם הזמן הבנתי שפשוט צריך לחוות עוד חוויות ביחד. 

לשחק איזה משהו, ללכת למקום מעניין שלא רק יושבים ומדברים שם, לפגוש אנשים ביחד או כל דבר אחר שיפתח בניכם גם צדדים קלילים וכייפים. כי אם תחשבי על הקשרים שלך בחיים, אף אחד מהם או לפחות רובם לא נבנו רק משיחות רשמיות... זה לא הולך ככה. צריך גם להרגיש ולראות דברים ביחד. לחשוף עוד קצת צדדים. להכיר קצת בצורה אחרת...

מה אומרת? 

אנחנו מנסים לגוון את הפגישות וזה באמת מוסיף.. אבל עדיין מרגישה שמשהו חסר לי ולא מצליחה להבין ככ מה.. ומפחדת שזה משהו שלא ישתחרר ואנחנו סתם מורחים, למרות שיש ביננו התאמה..
בקיצור אני קצת מבולבלת
אתן לזה עוד קצת זמן.. ובעז"ה שיהיו החלטות טובות..
תודה רבה

נשמע נהדר!
בעז''ה שימשיך בטוב ובשמחה, בלי להיחלץ ובלי ללחוץ...

כלומר, לי ולבעלי...
בהתחלה בקושי הצלחנו לדבר בטלפון והודעות, כשבפגישות היה מצויין!
וזה יתפתח עם הזמן, אל תדאגי
לנו זה הגיע אחרי שהתארסנו כבר, וב"ה הכל טוב זה פשוט סגנון אחר של תקשורת, שלא תמיד מתאים לכולם על ההתחלה...

זה באמת משתנה בין זוגות הקטע הזה של תקשורת
בין הפגישות, אז תכל'ס כמו שאמרת שווה לך לבדוק
עם יד על הדופק..
ושווה לך לראות אם יש רצון וחשק לפגישות או שלפני פגישה זה קצת באילוץ... וכמובן להחליף נוף ומקומות פגישה תמיד עושה טוב

אישית, לא אהבתי (ועדיין לא אוהבת.. ) לנהל שיחות ארוכות בטלפון, זה מציק באוזן, לפעמים לא שומעים טוב, חסר קשר עין.

לעשות שם שבת. או אפילו כמה. אן זו קהילה מגובשת - לצאת איתם לטיול, אם יש. לדבר עם רב הקהילה, אם זה גרעין - מי המנהלים... ועל זו הדרך.

בתקופה קצרה-שבוע וחצי בערך?

בקצרה מה יש שם
והאם זה יכול לענות על הצרכים שלכם כזוג.

לדוג אם את מחפשת יישוב קהילתי עירוני- זה לא דומה לקיבוץ או מושב שיתופי.
אם את מחפשת גרעין תורני בעיר- צריך להיערך גם לזה מבחינות שונות [תקציבים, תיעדוף של תנאי מחייה וכו']

בהצלחה.

למה שבוע? מדברים בטלפון עם האנשים, קופצים לבקר, עושים שבת.

למשל : רוצים לגור עיר ?

          או בישוב /מושב ?

באזור המרכז ? צפונה? דרום?

ליד ההורים /רחוק מהם ?

איך אתם רואים (מדמיניים את החיים שלכם?) מקם קטן 100-300 משפחות , מקום שקט עם נוף ....

או עיר , גרעין תורני /שכונה דתית , הרבה אנשים , חנויות  -קניונים , תחבורה ציבורית, ....

"חור" - מקם קטן ושקט , מעט משפחות , נסעה של (עשר דקות ,חצי שעה -40 דקות לעיר  הקרובה).

קיבוץ - הכל משותף , "חמולה".....

מקם דתי -( איזה רמה של דת -) מקום תורני -דתי , עיר ממוצעת -מעורבת , מקום ליד ישיבה /אולפנא ....

 לפי כל הפרמטרים האלה (ואחרים - תוסיפו עוד כיד הדימיון שלכם ....) תנסו להחליט מה מתאים לכם . ואז תבוא לשבת לראות . לדבר עם האנשים של המקום.

השאלה היא על קהילה באופן נקודתי

בחרים מקום  אחד או 2 , שנראה לכם (אחרי שבחנתם את הפרמטרים שמתאים לכם).

נסעים לשבת אירוח , מדברים אם שכנים , אנשים מהקהילה וזהו .

 

* אם מקם נראה טוב ובסוף זה לא מה שרציתים  אפשר להחליף/לעזוב ....זה לא חתונה קטולית

 

זו לא חתונה קתולית אבל בדרך משלמים שכר דירה לכמה חודשים וכל מעבר דירה זה בלאגן גדול

ובשנים הראשונות זוגות עוברים יחסית הרבה מהמון סיבות ולא רק בגלל שלא אהבו את הקהילה/מקום

סיבות: כלכלית, בעל בית לא משהו, דירה לא נוחה/טובה או כל סיבה אחרת

כך או כך בד"כ לא עוברים כל כמה חודשים אלא כל שנה- שנתיים - שלוש
ולכן יש גם המלצה לזוג צעיר לא לקנות ריהוט חדש אלא יד שניה כך שאם נהרס במעבר זה פחות נורא.

זוגות רבים עוברים דירות בהתחלה.. גם ממקומות חלומיים

לשאול אנשים שמכירים ''בערך'' ומסטיגמות. פתח לבלבול, וגם קבלת לה''ר בהרבה מהמקרים.

מה כן? הרבה קהילות שמחות ומבקשות לקבל חברים חדשים. ולכן הם מספקים בדיוק מה שאתם צריכים- שבת במקום (שכמו שאמרו פה, זו דרך מצויינת להתרשם) או ראיון/ שיחה שבו יספרו לכם על הדרך, החזון, האווירה וכו'.

וכיוון שיש לכם מעט זמן אל תנסו יותר מדי מקומות. מתוך רשימת האופציות שלכם תנסו להצטמצם למקומות ספורים שאותם תבדקו.

בהצלחה! בעז''ה שתמצאו את המקום שלכם בקלות ובשמחה.

כשעוברים למקום חדש לוקח זמן - לדעתי כשנה עד שנתיים - ליצור קשרים טובים ולמצוא את ה"מקום" שלכם כמשפחה בקהילה. (או לחילופין להבין שהמקום לא מתאים לכם.)

 

מה גם שכזוג צעיר לאחר החתונה הרבה מהעיניין והאנרגיות שלכם יושקעו בע"ה בתוך הבית בבניין הזוגיות שלכם, ובאופן טבעי פחות תיצרו קשרים עם הסביבה. גם האינטראקציה הפיזית שלכם עם השכנים אינה כמו של זוג עם ילדים שאז נפגשים בגן, בבית ספר, בגינה...

 

 אז - גם אם אתם תגיעו למקום הכי נפלא, אל תצפו להרגיש שם בבית על ההתחלה.

סבלנות.

ותמיד, גם אחרי שנים, זה לגיטימי לשנות את דעתכם ולעבור דירה.

לא יודע פרטים.

בהצלחה.

וזה לא צריך בכלל להיות שיקול. האם בחורים ירצו או לא ירצו- לא צריך להיות שיקול ופרמטר של מה את עושה ובוחרת לעשות בחיים שלך. זה העיקרון הכללי שצריך להנחות אותך.

אפילו קצת להפך, מעדיף בחורה שלא הלכה עם העדר אלא חשבה ובחרה את מה שמתאים לה

הולכים לומר לך את זה על כל בחירה שהיא לא לפי ה"נורמת בחורה דתיה לאומית"
זה שטויות
תעשי מה שאת רוצה ומה שמתאים לך
ותכלס- אנשים מעריכים את מי שעשה את בחירותיו,
ולא בחר ללכת בדרך הרגילה "כי כולם עושים ככה"

הולכים לומר לך את זה על כל בחירה.

על כל דבר יש לאנשים מה לומר.
תעשי מה שטוב ונכון לך.
ואל תדאגי, בעיניי הגבר שלך את תהיי הכי טובה.

ואם מישהי עושה שירות באופן כללי או שנתיים/שנה בפרט כדי שיצאו איתה בעתיד או שיסתכלו עליה בצורה כזו או אחרת (שגם בכלל לא נכונה בעליל) אז השירות שלה לא שווה.

את התרומה שלה היא עשתה וזה טוב.
הבעיה היא שהיא פגעה בעצמה ולא עשתה את מה שהיא רצתה ואת מה שהיה טוב בשבילה.

בכללי, לאו דווקא גברים.

שנה ויש כאלה שנתיים, ואני לא חושב שזה גורם
לבנים באופן כללי להסתכל על שנת שירות אחת
כמשהו שלילי... לפעמים דווקא להיפך כי זה יכול להיראות אולי בזבוז של שנה.., אבל בסוף זה שיקול אישי שכל אחת עושה מה שיותר מתאים
(אגב, שנתיים שירות נחשבות כמו שירות צבאי מבחינת מענק שחרור וכו')

וככה עשו רוב מוחלט של החברות שלי. ובכל הסביבה שלי יש הרבה יותר הערכה לבנות שעשו שנה אחת ואז התחילו ללמוד...
ויש לי חברות שעשו שנה שניה כי הם התעצלו ולא היה להם כוח ללמוד.....
קיצר,
תעשי רק מה שאת חושבת... שיהיה לך טוב.
בהצלחה!

אחכ מי שאיבד אותך בע"ה ימצא.

בהצלחה!

אני אישית הייתי ממש בהתלבטות אם לעשות עוד שנה שירות וההחלטה הייתה רק ממקום של עד כמה אני תורמת ועד כמה חשוב לי להתחיל ללמוד. אל תעשי מה שאנשים חושבים , תעשי מה שאת חושבת

וכל חברותיי כמעט כן.
בנתיים לא הסתכלו עליי ככה.

אני לא חושבת שהבחירה שלך אם לעשות שנה או שנתיים צריכה להיות מושפעת ממה יחשבו עלייך.
השאלה היא מה את דורשת מעצמך ומבן זוגך ומה היכלות שלך.

אני רוצה מישהו שעשה צבא, שעשה את התפקיד הכי משמעותי שהוא יכל לעשות ושהיה לו חשוב לתרום למדינה גם כשזה פחות היה מדוגם או הדבר הכי נוח עבורו.
ולכן, דרשתי את זה גם מעצמי בשירות.

בנות שלא עושות בכלל שירות כי הן יתרמו לעמ"י ע"י זה שהם יקימו בית וכו' וכו' - אני לא מתחברת לקו המחשבה הזה. אבל שיהנו.

יש כאלה שדוגלים בזה שצריך דווקא שנתיים.
ויש כאלה שלא.

את צריכה לעשות מה שנכון לך ואת תמצאי בסוף את מי שישמח במי שאת ובמה שעשית.

בהצלחה!!

נ.ב 1#: בעיני אם מישהו פוסל על זה זה טיפשי, ותכלס מי שלא עבר שנה כזאת לא יכול לדבר בכלל. יש בנות שבשנה אחת עושות עבודה מטורפת שלוקחת כוחות של שנתיים. (כפרי נוער, פנימיות, בתי ילד, קומונה, אולפנות עם פנימיה. וכו'... קיצור דברים שאת עובדת 24/7)

נ.ב 2#: דווקא אני כשדיברתי עם מישהו שאני מכירה ואמרתי לו שאני כנראה ממשיכה לשנה שניה הוא אמר לי "חבל.. תתחילי את החיים שלך כבר".. קיצור תלוי בן אדם

תיהי מי שאת, עם הבחירות שלך, עם ההחלטות והשיכולים שלך. מי שלא מתאים לו כי את לא מספיק כי לא עשית שנתיים שילך לעזאזל. ככה לפחות אני לוקח את זה =)

בס"ד

בס"ד

שלוםם!!

אצל בנים בדכ זה די שחור לבן לפי הניסיון שלי..

וגם אם זה כן קשור איכשהו, אין לזה הרבה משמעות למעשה

זה בגלל שאצל האישה קשר זוגי ממלא משהו מאוד
משמעותי, אולי קצת יותר מבנים
ואז יש יותר מקום לתת צ'אנס ולא לוותר על דברים יותר חיצוניים.., אבל גם בנים יכולים למרוח וכו' זה לא סותר

המון פעמים מתוך עין טובה,סבלנות ורצון לתת סיכוי אמיתי לקשר.
לדוג' בנות יכולות להמשיך עם מישהו שלא הכי מוצא חן בעיניהן רק בגלל האישיות,ואז אחכ הן מגלות שלא עברו את המחסום החיצוני ונאלצות לחתוך.

אם הבחורה לא יודעת אם היא רוצה או לא אחרי נגיד חודשיים צפופים של קשר-אל תמשיכו.
לדעתי האישית בלבד זה נכון לרוב המקרים

וואו...איזה חוסר אמון ביכולת ההכרעה של המין הנשי.....

ובכל זאת,
הזוי בעיני שזו ההמלצה שלך...
וואי, את הורסת חחח..
אני יכולה להבין מאין ההמלצה נובעת ובכל זאת
הייתי רוצה את הבחירה שלי אצל עצמי...

יש לי לא מעט חברות שהתלבטו ולקחו את הזמן בנחת ובסוף ב"ה התחתנו.(אחרי חצי שנה ויותר של קשר ולא חודשיים)
ממש לא חייב להחליט אחרי חודשיים של קשר!!!
פשוט לא.
יש כאלו שלוקח להם/ן זמן, וצריך להתבשל עם זה ולהתרגל, ולהכיר ולהעמיק..
אני יוצאת דווקא נגד "המוסכמה" שאצל דוסים זה חייב להיות מהר.
כי זה לבד הורס לא מעט קשרים.

הרבה פעמים כדי שקשר ייבנה כמו שצריך, חייב לתת לנפשות את הזמן שלהם ''להתבשל'' ביחד ולמצוא את עצמם, אז ככה שלא עוזר תמיד לחתוך אחרי חודשיים או קצת יותר...

שלפעמים לא צריך להזדרז לסיים קשר, כי זה תהליך נפשי שיכול לקחת זמן.. אז אני לא חושב שתמיד צריך להגדיר את זה בתור מריחה

העניין הוא שהלכתי  ויש משהי שאני מדברת איתה על זה אבל..

מרגיש לי שהגענו למבוי סתום..

 

למה הוא התכוון?שבאותו עיתוי תהיו בנפרד באותו מקום?

[ובאופן כללי אם את מרגישה שאת לא שם,לא קורה כלום לבקש לצאת עוד ולבחון את הקשר איתו ולדחות חתונה ,כי את מרגישה שצריך עוד זמן. כמובן שצריך להיוועץ עם רב בנוגע לדחיית חתונה,אבל עדיף מאשר להתחתן עם ספקות שכאלו.]

כן לא יצא לנו להסתובב מלא זמן אז קבענו לצאת לקניון..

כשהגענו לשם הוא אמר לי בואי נסתובב כל אחד ילך למחלקה שלו גברים/ נשים כשנסיים להתקשר

ונמשיך הלאה..זה ממש היה נראה לי לא שייך וקשור אז אמרתי לו שלדעתי אין עניין להסתובב בנפרד והצעתי להסתובב מחוץ לקניון ביחד ..אז הוא זרק לי שלא כל הזמן צריך להיות ביחד וללכת למקום שרק שנינו נמצאים...לא ברור לי למה הוא התכוון ..

זה מוזר??

זו פעם ראשונה שאת יוצאת איתו לקנות בגדים?
זה פשוט זרם להיכנס לשם?או שרצית מראש לראות בגד בחנות?
כי על פניו אולי הוא העדיף לא להכנס למחלקת נשים,וזה הגיוני. ואם את רצית שתהיו ביחד באותו זמן-אז אולי הוא התכוון סתם שאת יכולה לקנות בגד ולא חייב להיות יחד באותו רגע של הקניה.

כמה זמן לא נפגשתם?מה זה מלא זמן?

מלכתחילה הוא זה שקבע לצאת לשם ואני זרמתי..

אם הוא לא הרגיש נעים אז למה לצאת לשם מלכתחילה??

לגבי החנות,אולי זה זרם באותו רגע להיכנס לשם.
אני חושבת שאת צריכה לחלק את הסיטואציה,

♢מה שהיה בקניון. תשכחי מזה רגע,כי זה טיפה הגיוני אם זה נעשה בזרימה והוא התכוון שתשבו יחד לדבר ולהשלים פערים אחרי זמן רב שלא התראתם.
♢רגשות באופן כללי כלפיו.
לנסות לחשוב האם את שלימה עם ההחלטה שהוא יהיה בן זוגך לחיים?
נשמע לי שהסיטואציה מהווה פה גושפנקה לחוסר דעה מוצקה בעניין. עוד גורם שמפריע לך בקשר איתו.
לכן, בעיני כדאי שתתייעצי עם הורים/מישהו שמכיר אותך ואת מורכבות הקשר.

מצד שני, את נשמעת מבולבלת בקשר לרגש שלך. מצד אחד לא שייך בעינייך שתסתובבו בקניון בנפרד, ומצד שני את אומרת שאת לא ממש מחוברת אליו ולא חושבת עליו במהלך היום.

עצתי,
קודם כל לברר עם עצמך איך את מרגישה כלפיו, מה את רוצה וכו.
דבר שני לדבר איתו.
דבר שלישי ללכת דחוף לייעוץ מקצועי.

תנסי כמה שיותר להירגע,כדי שתוכלי לנתח את המציאות בצורה יעילה וטובה.
טוב לך איתו?את אוהבת אותו ?יש משיכה ?כימיה ?
כי אם באמת הכל טוב בינכם,ואין שום דבר שמפריע לך,אז אולי תשתפי אותו ?..או זאולי זה באמת משו בך שקשה לך לעשות שינוי(?!)
וכנראה אולי את צריכה להיות מחוברת יותר לעצמך ולקשר,כדי שיהיה לך תחושת ביטחון .
על כל מקרה ,הייתי ממליץ לך ללכת לייעוץ ולבדוק את זה.
בעז"ה שיהיה לכם רק טוב !!
ומקווה לשמוע שהכל יסתדר ...
לפעמים זה חששות של לפני..

ויש מקרים שצריך לעבד הכל עם עצמך ,כי עצם השיתוף איתו עלול להוביל למקום אחר שלא בהכרח יספק תוצאה שהיא תהיה שלימה איתה.
צריך להבין במה מדובר כדי לדעת עד כמה נכון לשתף.

התכוונתי שזה יהיה בגדר הצעה..

שמבחינה רגשית אני לא ממש מחוברת..

בוא נגיד שאם הוא לא יתקשר זה לא יפריע לי...

לא יוצא לי לחשוב עליו בכלל במהלך היום...

אף פעם לא באמת חשבתי מה הוא אוהב...

 

אני מנסה לעשות בירור עם עצמי ממה זה נובע...

מהבחור עצמו..או שכזו אני?

אני יגיד את האמת קשה לי עם שינויים...אבל אני לומדת די מהר להכיל אותם למרות שממש שקשה לי בהתחלה..)

במקרה הזה אני בקשר כבר 3 חודשים אני תוהה אם לא הייתי אמורה להכיל את המצב?

 

את יודעת שהרגש חסר לך, כלומר שזה מפריע לך. מה שאומר שאת לא "כזאת", ועם מישהו אחר יהיו לך רגשות.
לדעתי את התארסת איתו מפחד נטו.

יש מקרים שבהם מרוב פחד ממחויבות, אנחנו מאבדים עניין... אבל נראה שאין עניין פה לאבד כי הוא מעולם לא היה...

תשקלי ברצינות מאוד את הבחירה הזאת... תתייעצי עם כמה אנשי מקצוע, ועם מבוגרים שדואגים לך באמת.

שאת לא הכי מחוברת אליו (בשביל להיות מאורסת לו)
השמחה ,והרצון מאוד חשובים כאן.
והייתי שם על זה דגשמאוד גדול עכשיו,כנראה זה הנורות אזהרה שצריך לבדוק כאן משו.

ולגבי הסיפור שלכם בקניון..
זה לגיטימי שהוא לא ארגיש בנוח לבוא איתך לקנות בגד בחנות נשים..לא מרגישים בנוח.
ולא נראה לי שזה ממקום לא טוב.
ממש תלוי בסיטואציה וכו'..

כלומר כל הקשר הזה פחדתי שאני אולי ה"בעייתית" ואני חוסמת את עצמי מלהקשר אליו...

לא מתחתנים עם הרגשה שאת לא בסדר וצריכה להשתנות... את צריכה להיות בהרגשה שאת בסדר גמור וטובה ויש בך מלא טוב ומתוך זה להגיע לקשר. לא להיות בקשר ולחשוב שאת צריכה להשתנות בשבילו. (כמובן שיש פרטים שצריך לעשות בהם עבודה אבל לא ברמה הכללית ).
שווה מאוד מאוד ללכת ליעוץ ולעשות חושבים. ואם היעוץ שהיית לא מספק לחפש משהו אחר/ בנוסף.
(עצם העניין של הקניון וכו' יכול להיות בסדר אבל נשמע שיש מה לבדוק מעבר)

שתזכי לבית נאמן.

יש ספר מדהים שנקרא הנסיך הקטן. אחד מהקטעים שם זה על המפגש בין הנסיך לבין השועל. הרעיון שם מאוד חזק ולפי דעתי יכול לעזור לך לחשוב. יכול להיות שאני קולע לבעיה (לפחות ממה שאני הבנתי.) ויכול להיות שלא. בכל מקרה, קטע יפה =)
אני מביא ציטוט מהספר:
אז הופיע השועל.
"בוקר טוב", הוא אמר.
"בוקר טוב", ענה הנסיך הקטן בנימוס, למרות שלא ראה איש.
"אני כאן", אמר הקול, "מתחת לעץ התפוח".
"מי אתה?" שאל הנסיך, והוסיף: "אתה מאד יפה".
"אני שועל", אמר השועל.
"בוא לשחק איתי", אמר לו הנסיך הקטן. "אני עצוב".
"אינני יכול לשחק איתך", אמר השועל, "כי אינני מאולף".
"אה! אני מתנצל", אמר הנסיך הקטן
אבל אחרי הרהור, שאל:
"מה פירוש 'מאולף'?"
"אינך גר כאן", אמר השועל. "מה הוא שאתה מחפש?"
"אני מחפש אנשים", ענה לו הנסיך הקטן, "מה פירוש 'מאולף'?"
"אנשים", אמר השועל, "יש להם רובים והם צדים, זה מטריד מאד. הם גם מגדלים תרנגולות, ואלה הדברים היחידים שמעניינים אותם. אתה מחפש תרנגולות?"
"לא", אמר הנסיך הקטן. "אני מחפש חברים. מה פירוש 'מאולף'?"
זה משהו שלעתים תכופות מדי מזניחים", אמר השועל. "פירוש הדבר לכונן קשרים".
"לכונן קשרים?"
"כמובן", אמר השועל. "בשבילי אינך אלה ילד קטן, ואינך שונה ממאות אלפי ילדים קטנים אחרים, לכן אני אינני זקוק לך וגם אתה אינך זקוק לי. בשבילך אינני אלא שועל כמו מאות אלפי שועלים אחרים. אבל אם תאלף אותי, אזי נהיה זקוקים איש לרעהו. אתה תהיה בשבילי יחיד ומיוחד בכל העולם, ואני אהיה בשבילך יחיד ומיוחד בעולם..."
"אני מתחיל להבין", אמר הנסיך הקטן. "יש שושנה אחת, אני חושב שהיא אילפה אותי..."
"זה אפשרי", אמר השועל. "קורים על פני הארץ כל מיני דברים."
"או, אבל זה לא בארץ!" אמר הנסיך הקטן.
השועל היה מופתע.
"בפלנטה אחרת?"
"כן."
"האם יש ציידים על פלנטה זו?"
"לא."
"זה מעניין! ויש שם תרנגולות?"
"לא."
"אין דבר מושלם בעולם", נאנח השועל.
ואז חזר לדון ברעיון שלו.
"החיים שלי חדגוניים", הוא אמר. "אני צד תרנגולות, ובני אדם צדים אותי. כל התרנגולות דומות, וכל בני דומים. לכן אני קצת משועמם.
אבל אם תאלף אותי, יהיה זה כאילו שמש נכנסה והאירה את חיי. אני אכיר את צליל צעדיך, והוא יהיה שונה מכל האחרים. למשמע צעדים אחרים אני זוחל אל מתחת לאדמה, אבל קול צעדיך יקרא לי, כמו מוסיקה, לצאת ממחילתי.
ותראה! אתה רואה את שדה החיטה שם למטה? אינני אוכל לחם, וחיטה אין לה שימוש בשבילי. שדות החיטה אינם אומרים לי דבר, וזה עצוב, אבל לך יש שיער זהב, וזה יהיה נהדר! החיטה, גם לה צבע זהב, והיא תזכיר לי אותך. ואני אוהַב לשמוע את רחש הרוח בחיטה..."
השועל תלה את מבטו בנסיך הקטן.
"בבקשה...אלף אותי!", הוא אמר.
"אני רוצה מאד", אמר הנסיך הקטן. "אבל אין לי זמן. עלי למצוא חברים, ולהכיר דברים רבים".
"אפשר להכיר רק מה שמאלפים", אמר השועל. "לבני האדם כבר אין זמן להכיר באמת. הם קונים הכל מוכן מן המדפים בחנויות, אבל אין חנות שמוכרת חברים, ולכן לבני האדם אין חברים. אם אתה רוצה חבר, אלף אותי..."
"מה עלי לעשות?", שאל הנסיך הקטן.
"צריך לנהוג באורך רוח", ענה השועל. "קודם תשב במרחק מה ממני, ככה, בדשא. אני אביט בך מזווית העין, ואתה לא תאמר כלום. מלים הן מקור לאי הבנות. אבל בכל יום תשב קצת יותר קרוב אלי..."למחרת הנסיך הקטן שב.
"טוב יותר לבוא בכל פעם באותה שעה", אמר השועל.
"אם, למשל, תבוא תמיד בארבע אחר הצהרים, אזי בשעה שלוש אני אתחיל להרגיש מאושר. אני ארגיש מאושר יותר ויותר ככל שהשעה ארבע תקרב, ובשעה ארבע אכסוס ציפורניים מציפיה ודאגה. אני אגלה את מחיר האושר! אבל אם תבוא בכל פעם בשעה אחרת, לבי לא ידע מתי להתכונן לקראתך... חייבים לנהוג לפי הרגלים קבועים..."
"מה הם הרגלים קבועים?" שאל הנסיך הקטן.
"גם זה משהו שלעתים קרובות שוכחים", אמר השועל. "זה מה שעושה יום אחד שונה מיום אחר, שעה אחת שונה מרעותה. יש הרגלים קבועים למשל, בין הציידים - בכל יום חמישי הם רוקדים עם הנערות שבכפר. לכן יום חמישי הוא יום נפלא בשבילי! אני מטייל עד הכרמים. אילולא הציידים היו רוקדים ביום קבוע, כל הימים זהים בשבילי, כל יום דומה למשנהו, ולא היה לי אף יום אחד של חופש".
ובכן, הנסיך הקטן אילף את השועל, וכאשר שעת פרידתם הלכה וקרבה:
"אה", אמר השועל, "אני אבכה".
"זו אשמתך", אמר הנסיך הקטן, "לא רציתי לפגוע בך. אבל רצית שאאלף אותך..."
"בוודאי", אמר השועל.
"ועכשיו אתה עומד לבכות!" אמר הנסיך הקטן.
" בוודאי ", אמר השועל.
"אם כך לא היה לך רווח מזה".
"היה לי רווח", אמר השועל, "בגלל צבע החיטה".
והוא הוסיף:
"לך והבט עוד פעם אחת בשושנים. אתה תבין עכשיו שהשושנה שלך יחידה ומיוחדת בכל העולם. ואז תחזור להיפרד ממני לשלום, ואני אתן לך סוד במתנה".
הנסיך הקטן הלך להביט שוב בשושנים.
"אינכן דומות לשושנה שלי", הוא אמר, "אתם עדיין אינכן ולא כלום. איש לא אילף אתכן, ואתן לא אילפתן אף איש. אתן כמו השועל שלי כאשר פגשתי אותו לראשונה. הוא היה רק שועל כמו מאות אלפי שועלים אחרים. אבל רכשתי את ידידותו, ועכשיו הוא יחיד ומיוחד בעולם".
השושנים היו נבוכות מאד.
"אתן יפות, אבל ריקות מתוכן", הוא המשיך. "אף אחד לא ימות בעדכן. כמובן, עובר אורח עלול לחשוב שהשושנה שלי דומה לכן, אבל היא, רק היא חשובה יותר מכולכן, כי אותה השקיתי, כי אותה כיסיתי בפעמון זכוכית, כי בשבילה הצבתי פרגוד שיגן עליה מפני הרוח, כי למענה הרגתי את הזחלים (פרט לשניים או שלושה שניצלו בגלל ליופיים). כי היא זו שהאזנתי לה כאשר התרברבה, והתאוננה, ולפעמים גם לא אמרה כלום. כי היא השושנה שלי".
ואז חזר לפגוש את השועל.
"להתראות" הוא אמר.
"להתראות", אמר השועל.
"הנה הסוד שלי. הוא סוד מאד פשוט:
הלב בלבד, רק הוא רואה נכונה. הדברים החשובים סמויים מן העין".
"הדברים החשובים סמויים מן העין", חזר אחריו הנסיך הקטן, כדי לזכור היטב.
"הזמן שהקדשת לשושנה שלך הוא שעושה אותה חשובה".
"הזמן שהקדשתי לשושנה שלי..." שינן הנסיך, כדי לא לשכוח.
"בני האדם שכחו אמת זו", אמר השועל. "אבל אתה אל תשכח:
כאשר אתה מאלף מישהו אתה אחראי לו לעולמי עד. אתה אחראי לשושנה..."
"אני אחראי לשושנה", חזר אחריו הנסיך הקטן, כדי להיטיב לזכור...

ממש מדהים.

תודה לכם על התגובות זה ממש עזר לי להבין שאני עוד לא ממש מחוברת אליו

ולכן החלטתי בעצת רב לקחת הפסקה של כמה שבועות על מנת לבחון את הקשר/הרגש....

 

בעז"ה שה' יכוון אתכם להחלטה הכי נכונה עבורכם בלי ספקות בלי התלבטויות ובלי מכאובים.

אולי בכל זאת

הם מאוד בקטע של לשלב את הציבור בהתנהלות היומיומית

כלומר,

כן ללמוד מקצועות רגילים, ולעסוק בהם מתוך תורה

או להשפיע מתוך תורה במדינה (במקצועות של דיינות וכו')

 

ממה שאני יודעת הלימוד הוא שכלתני

כן בעד צבא ותרומה לעם

 

מדינת ישראל- לכתחילה, ראשית צמיחת גאולתינו.

גיוס לצבא- לכתחילה. הישיבה היא גם הסדר וגם גבוהה, כשההכוונה זה מסלול ההסדר (מאז שהוחזר לישיבה לפני 4 שנים).

חיי חול- כנ"ל- לכתחילה. "תורה שהיא דרך חיים"- זו הסיסמא של הישיבה. להיות אנשי מעשה יראי שמיים, שמחוברים לתורה ולארץ. בישיבה יש תוכנית שילובים לסטודנטים(הראשונה בארץ) שמשלבת לימודי תואר באוניברסיטה עם לימוד בישיבה.

סגנון לימוד- אליבא דהלכתא- לימוד שמביא לידי ידיעת הלכה, מהגמ' להלכה. אמונה-בעיקר הרב קוק, מהר"ל. לומדים הרבה הלכה

חיי פנאי- יש.

אחר- הישיבה הולכת בדרכו של הרב אליעזר מלמד, ראש הישיבה ורב היישוב, מחבר סדרת "פניני הלכה".

קישור לאתר הישיבה, אודות הישיבה-
ישיבת הר ברכה

שאלות וכו'- באישי.

בעז"ה
הם בד"כ יכולים להסביר

😅

בעז"ה
מי יודע אולי היא תתחתן איתו

בעז"ה
|הולך לשבת בחושך|

ציחקקתי קלות מהתגובות שלכם (אתה ודונטפנצ'וס..מה פשר שם הניק המסובך הזה😬)
פשוט לא היה לי כוח להגיב
|מצילה את המצב|

בחורים

לא בטוח שהוא רוצה שהמספר שלו יתפרסם מעבר לשבושים

@אחיתופל

דיברתי על מנת להכיר את הישיבה ואולי הןא יכול לקשר

הכל מפורט וברור שם לפי הקו של הרב מלמד. זה די ארוך להסביר.

תגגלי פניני הלכה ותיכנסי לחלק העם והארץ

לא אישי, אבל לשים לב בשיחות אישיות)

לכולנו (ואני ביניהם) יש יצר הרע.. תודה על התזכורת

 

ומי שתוכל, בפרטי התכוונתי במסר (עדיין להיזהר וכו' ושות')

אתה מדבר על משהו ספיציפי שקוראים לו יצר הרע, ומאחר ויש לכולנו אז רואה ושמח לקבל אתזה כהתראה/תזכורת אישית..;) 

אני מדבר על אנשים רעים שצריך להזהר מהם

ואני באתי להוסיף על האמור ולומר שהצד השווה לרעים ולטובים זה יצר הרע..כך שגם עם אנשים טובים צריך להיזהר, וכנראה יותר.. בשיחות אישיות, שלא ישאלו את עצמם אחכ איך מ'הקליד/ה בהיתר' הגיעו למשו אחר
 

אם אדע בשמחה אעזור..

רק ביקש לשאול שאלה מישהי מעל גיל 23 בפרטי.
(שאלה-תשובה. בלי פינג פונג. בהתחייבות)

אנחנו משתדלים להתחבא טוב...

תבקש ממנה את המספר, ובה תכריז פה בעוד חודש על אירוסין.

אם לא יילך תעביר אליי⁦⁩

לא הטיפוס שלי.

רק חבל שלא אתה מחליט⁦⁩

לא כתבתי עוד כמה נתונים שחשובים לי... וזה גם לא עובד לי בשיחה אישית...
יש סיכוי שאתם סתם חושבים שאתם כאלה ואתם לא? ואם כן, אז איך זה שבקושי פגשתי??

יש תקופה שבה אי אפשר לפתוח שיחה,
אבל אאל"ט כן יכולים להתחיל איתך.

יש סיכוי, כתבת הגדרות מעניינות כאלה שיכולות לכלול הרבה דברים (אני אישית התייחסתי יותר לקטע הדתי ולא לדברים האחרים).
ובקושי פגשת כי אלה הכי טובים ולכן הם נדירים⁦⁩

שאת חושבת שלא פגשת ואת כן?..

זו לדעתי צריכה להיות השאלה הנכונה.

לכי תשכרי חדר בנחלאות כולם שם כאלה!9

בס"ד

מוזמנת לכתוב פה עוד ואולי נוכל לכוון יותר.

(מחילה פשוט סגנון ההודעות האלה בד"כ מרתיע אותי. יש מלא בחורים בארץ מכל מיני סוגים, גם כאלה. אולי לא יתאימו לך מסיבות אחרות אבל יש.
משהו בהודעות האלה גורם לי להרגיש רע. לא אישי נגדך.
בכל מקרה אם תכתבי יותר נוכל לעזור יותר).

בדכ בישיבות בסיגנון...

אם תפרטי יותר מה את מחפשת יהיה יותר קל להתאים...

הצורה הבריאה והטבעית לחיפוש...
פשוט מחפשים שותפ/ה שיהיה דומה לי ושנוכל לחיות בכיף ביחד, וכדאי לא להנמיך ציפיות איפה שלא צריך, רק לפעמים יש פעמים שצריך אולי לבדוק יותר או לתת צ'אנס.. ואין ספק שיש ועוד איך בני זוג כמו שתיארת

אני מרביץ רק לפעמים..

שבוע עמוס וגדוש עבר!
עוד שבוע שמקווה לנצל להרבה טוב ולסיים אותו בצורה מוצלחת.

שבת כיפית 

ואחיין מתוק שנולד היום!!

בקרוב אצלי 

מצאתי עבודה זמנית לחודשיים-שלושה
שבת עם הדודים, חמודים אבל זה מאתגר...

אחרי שבת מהממת וערכית עם מלא תוכן! (הרצאות ברצף)
ולומדים להעריך את הדברים הקטנים.
וגם שנודע לי משהו רק במוצ''ש, שאם הייתי יודעת עליו בשישי כשהוא קרה לא הייתי נשארת לשבת.
תודה רבה ה!!