יש לכם ערב אחד, גג שבוע להנות מהחויה.
אחר כך צריך לעבוד כדי להכניס כסף למערכת, כדי שכלכלת המשפחה תעמוד על הרגליים, נכון אפשר זמנית לאכול מכספי המתנות אבל מאוד זמנית, זה נגמר בטיל, זה בגדול אחרי חצי שנה שנה או שיש משכורת מלאה אחת לפחות או לחיות בעוני, תבחרו את העול שלכם.
צריך לשטוף כלים, להוריד פחים, לשטוף בית, לנקות אסלות ממש עבודה של משרת כל שבוע.
צריך ללמוד לטפל במכות נמלים, בתיקנים גרמניים ותיקנים אמריקאים, צריך ללמוד לפתוח סתימות בביוב וסתימות באסלה, לפחות את הבסיסיות שבהן, כדי שלא להוציא המון כסף סתם על בעלי מקצוע.
כשהילדים באים לגמרי הופכים למשרתים, להחליף חיתולים, פליטות, אחר כך צריך להחליף סוודרים עם שרוולי נזלת, ימי מחלת ילד בחורפים, דלקות אוזניים ודלקות גרון ודלקות ריאות, יש לדעת לנקות פיפי, שלשול וקיא, יש שלב בחיים שקוראים לו גמילה מחיתולים, חלק מההורים בחרדות ממנו.
ואז הבני מלך האלה שהולדתם מתחילים להיות חצופים, מתחילות בעיות משמעת או לחילופין מציקים לילד החנון שלכם, פתאום מתחילים לדבר איתכם על אבחונים וכל מיני דברים מלחיצים, מה יהיה עם הילד, יצא ממנו משהו אי פעם?
אז זה העול שאחרי החתונה וזה רק חלק מהמשמעות של "לתקתק בית" אני מצטער לבשר לכם בני ובנות מלך, נסיכים ונסיכות, מלכים ומלכות, אתם לא צועדים לעבר פנטזיה, אבירים על סוסים ומשרתים לא מחכים לכם אחרי החופה, ועם זאת זה עול אהוב מאוד, בלי ציניות, יש הרבה אנשים שהיו מתים לשים עול כזה על כתפיהם, באמת מתים, מתפללים לזה כל יום ונודרים צדקה, אם אתם לא מרגישים מוכנים לקפוץ למים זה טבעי לגמרי, זה עול כבד שלא כל נסיך יכול להתמודד איתו ו"לתקתק בית" בצורה סבירה, אולי ילחיץ אתכם המשפט הבא אבל אתם צפויים להיות מאוד דומים להורים שלכם.
זהו זה בני ובנות מלך.
הנק' שדברים במיוחד בתחום כ"כ רגיש ועדין הם לא שחור ולבן. זו לפחות המסקנה שלי...
