היי אני יוצא עכשיו עם מישהי כמעט חודש חודש וחצי כזה, ומרגיש לי שזה זה שהיא האישה לחתונה האם זה הגיוני להרגיש דבר כזה בזמן ממש מוקדם של קשר? איך אוכל לדעת מה הצד השני חושב כדאי לשאול או לחכות עוד קצת? איך כדאי לשאול האם זה מתאים בעיני הצד השני על המשך החיים? (איזה חינוך יקבלו הילדים איזה בית נבנה וכו)
יש לי עוד המון שאלות בנושא הזה בלב אבל לא יודע איך להוציא אותם החוצה אשמח לעזרה מרגיש קצת אבוד
כן קצת מפתיע שחודש וחצי לא דיברתם על חינוך ושאר הנושאים שהעלית?
כן אחי פשוט סתם ככה לשאול ואם מרגיש לך לא מתאים אז אפשר "איפה למדת?" ואם כבר אמרה לך איפה למדה אז תשאל איך היה שם ותתעניין כזה ואז תשאל היית רוצה שהילדים שלך ילמדו גם במסגרות כאלו? ומשם תפתח את הנושא
אבל מצטרף להסטורי מעניין שחודש וחצי לא דיברתם על נושאים כאלו ואתה מרגיש שזה זה.
וכן אח יכול להיות שזו אשתך זה שאנשים בחוץ חווים קשיים ונפגשים המון לא אומר שגם אצלך או אצל כל אחד אחר זה מה שצריך להיות, אפשר שיהיה פשוט וזהו. אם טוב אז תגיד תודה להשם ותמשיכו, לא צריך שיהיה קשה בכח.
ולגבי לדעת מה היא חושבת על הקשר אל תפיל עליה בבום את כל מה שאתה מרגיש כדי לבדוק אם גם היא שם זה יכול קצת להלחיץ, פשוט תנסה לאט "ממש כיף לי איתך" ולראות איך היא מגיבה. ועוד שלל דברים שאפשר להגיד כדי לבדוק. או פשוט להסתכל על דברים שהיא אומרת ולהבין איפה היא עומדת ואם אתם באותו ראש, לרוב זה בא לבד אבל אם לא אז ממליץ על אופציה א אח
נשמע כיוון מאוד חיובי דוד המון בהצלחה ותבוא לבשר אותנו בקרוב ממש
אתה מצוין, ואני אישית לא מזדהה עם האחרים בשרשור (הגם שרובם נשואים ואני - טרם)
להרגיש שהיא האישה זו הרגשה מטורפת, אשריך שזכית, תדבוק בהרגשה הזו ותאמין בוודאות שלך! אין לנו על מי להישען!
לגבי איך ייראה הבית, אני חושב שכשיש אהבה והדדיות הכל גמיש ואנשים טובים יישתנו ויגדלו וייתפתחו כמה שצריך בשביל בן הזוג. כל עוד הבסיס של הבסיס טוב, אל תגדיר איך הבית שלך צריך להיראות. יכול להיות שלא הכל יעלה כמו שדמיינת אבל גם ההורים הדוסים הכי חיים בסרט מתפלאים פתאום לגלות שהחינוך שלהם לא נטמע והילדים מדתל"שים כמו זבובים.
העיקר - האם היא אדם לגדול איתו. האם היא נראית לך כמו אדם שמוכן להתפתח. האם האהבה ביניכם תוכל להיות הערך הכי גבוה והיחיד שמשנה. אם כן אז עדיף שלא תדברו על בית עתידי כי זה סתם יכניס ספקות שנובעים מקיבעון על ציורים לא בהכרח כדאיים
כשיש אהבה אנשים ישתנו כמה שצריך - מי אמור להשתנות? היא או הוא? לצפות שהיא תשתנה זה כמובן לא מתכון מוצלח לנישואין. אם הוא מוכן בעצמו להשתנות (כי האהבה היא הערך היחיד שמשנה), לכאורה בסדר... אבל יש הרבה נשים שלא היו שמחות בקשר כזה.
- "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ. אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה - בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ."
- "טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ."
- "אין האדם מוכשר לשום כח רוחני שבעולם בשלמות גדולה כזאת שהוא מוכשר לאמונה ולאהבה, וזהו אות, שבכחות אלו מונחים כל יסודות הויות מהותיותו." (אורות התחיה י"ז)
טיעון הנגד שמדובר בסיסמאות ייתקבל בהבנה, אבל אם שואלים אותי על מה אני שם את הכסף - אני שם את הכסף על האהבה.
-
לגבי מי יישתנה מבני הזוג - אני מופתע שברור לכם שאדם לפני החתונה יודע איך ייראה הבית שלו אחרי החתונה. מעבר לזה שאני אישית בתהליך של גדילה והתפתחות, ומשתדל להיות פתוח ודינמי ולא מקובע ודוגמטי...
לכן ברור שהוא יישתנה וברור שהיא תשתנה, כי במסע הזה של הגילוי עצמי והרעות המשותפת שלהם הם יתפתחו, יעמיקו, יזוזו...
אם אישה לא שותפה לתדר הזה אז או שאפשר יהיה לעבור איתה תהליך ולהצליח לשחרר אותה מהקיבעון, מפני שזה לא קשור לסגנון אלא למהות, או שמראש זה יתברר כלא מתאים כי היא תכניס את הדוגמטיות הזו לקשר וזה ייתפרק
כמובן שגדלים, כמובן שמשתנים, אבל בסיס ערכי משותף הוא קריטי ואני בהחלט מתעקש על שתי הדוגמאות שהבאתי - אחת לאומית ואחת מצוותית, שברור שכשיש בסיס ערכי משותף, אז מתוך האהבה יוצאים למלחמה ומתוך אהבה שומרים ביחד על מצוות התורה גם כשקשה. אבל אם המשותף הוא רק אהבה, אז באיזה זכות אתה מקשה עליה?
למה הטיעון של מלחמה מקשה על האהבה? כשאוהבים מביאים את עצמך לקשר וגדלים יחד עם מושא האהבה. אהבה =/= לוותר ולהתפשר, אלא לגדול ולהתחבר ולהתברר... אפשר לאהוב ועדיין להיות אכזר על בניו כעורב, אם זה מה שיועיל... אבל להיות כל כולך מסור אך ורק אליהם, אל טובתם, אל ייחודיותם - זה טוב...
ואגב, גם לדוסים "by the book" שהאישה מברברת על כל עולם הערכים ה"מסומנב" שהיא צריכה לעמוד בו - גם לה מילואים יהיו קשים ואם היא תהיה אותנטית יכול להיות שהיא תגיד לבעלה שהיא לא יכולה עוד... בכל מקרה גם כשגבר יוצא למילואים הוא צריך לשבור את הראש איך הוא לא שובר לאשתו את הלב, ואיך זה לא פוגע באהבה אלא רק מגדיל אותה ואת האמון ההדדי
משותף
בוודאי שקשה שהבעל והאבא יוצא למילואים, כמובן שכשאפשר כדאי לראות איך מקלים.
אבל ,בסופו של דבר, דוס או פחות דוס או בכלל לא דתי - כשבעל ואבא מסתער מול הכדורים, או יוצא שוב בצו שמונה בערב ראש השנה - צריך להצדיק את זה עולם ערכי (וזה פחות משנה לדיון אם זה דברי הרמב"ם או ערכי לאום) שהוא גדול מהאהבה הפרטית שלנו.
האמת היא שאני לא בטוחה שבעלי ואני שוחחנו ממש על "לאיזה בתי ספר לשלוח את הילדים" באופן קונקרטי.
הכרנו אחד את השני, שזה אומר להכיר את הערכים זה של זו ואיך כל אחד רואה את העולם, את האישיות ואת הנטיות וכו'. מתוך כך הבנו שהבית שנרצה לבנות והחינוך שנרצה להעניק לילדים יהיה דומה מספיק כך שלא יתעוררו מחלוקות קשות.
יכול להיות שגם דיברנו על זה - אני לא זוכרת, וזה לא היה משהו שהקפדתי "לבדוק" באופן ספציפי ונפרד.
אני אומרת את זה כי עם כל מה שכתבת אני בטוחה שאתה גם מתכוון למשל לבחורה שומרת מצוות, ולא אחת שבמוצהר איננה. אז אולי אתה בכלל מתכוון למישהו או מישהי שקבעו כבר מראש שם של שכונה ספציפית שהם היו רוצים לגור בה, ובית ספר ספציפי שאליו הם רוצים לשלוח את ילדיהם... כלומר, ברור שיש תכנון-מראש שהוא קבעון לא בריא, אבל גם אתה לא התכוונת בוודאי למצב ש"הכל פתוח" ונתון לשינוי.
מתוך הדינמיקה והמפגש האותנטי שכל אחד מביא בקשר. זה ההפך המוחלט של המלאכותיות של התיאום ציפיות המהונדס הזה... כל אחד מביא את עצמו וזה מדליק את ההתלהבות והמשיכה להעמיק בקשר לקראת חתונה.
לגבי בחורה לא שומרת תורה ומצוות - זה טריקי פעמיים:
- אם היא לא שומרת תורה ומצוות בצורה מוצהרת = כלומר נעולה על זה, אז אין דיבור כי זו עקשנות רעה שבכל מקרה עם כל אדם אי אפשר לעבוד מול זה... אבל זה אותו הדבר מול בחורה שומרת תורה ומצוות שנעולה על סגנון פלוני. עצם המקובעות תפריע למפגש
- אנחנו אנשים טבעיים, ופועלים עלינו המון שיקולים חיצוניים. שיקול סוציולוגי של "מה יגידו" וגמישות מוגבלת עד כמה אפשר להתקרב לסגנונות שונים. לכן מעשית ולכתחילה עדיף לכוון לסקטור של ההשתייכות הטבעית, כלומר לבנות זוג פוטנציאליות פחות או יותר מאותו סגנון שלך. אבל אם קרה מקרה ונוצר קשר עם בחורה מאזור אחר, ויש בסיס מיוחד שמבוסס ברובו על אינטואיציה והתלהבות בריאה עליה - אז אהבה יכולה לעבוד ולקיים בית שבו אחד מבני הזוג לא דתי. אבל זה פשוט קשה יותר ולכן לכתחילה עדיף שלא
כמובן, צריך שיח, צריך הקשבה, יתגלו עם השנים נושאים שידרשו ליבון משמעותי. אף אחד גם לא דורש עכשיו לרשום לבית ספר - אבל בסיס ערכי משותף לכאן ולכאן בהחלט צריך.
ולא - כמובן שצריך אהבה ואחווה ושלום וריעות, אבל זה לא *הכי* חשוב. כשיהיה צריך ללבוש מדים ולצאת למלחמה, זה יעשה למרות האהבה וכשיהיה ע"פ התורה אסור לגעת לעיתים במשך זמנים ארוכים, אז מצוות ד' גוברת על הלכאו' אהבה (באמת זה לא סותר את האהבה, אבל אם היא מוצבת כערך *הכי* חשוב, עלולים לטעות שם).
משפט חזק ששמעתי השבוע בשם מישהו שאני מעדיף לא לצטט אבל אקבל את האמת ממי שאמרה -
בעולם הגויי מתארים איך בני הזוג מסתכלים זה על זו, אצלינו כמובן שיש את זה בינהם, אבל בחופה עומדים ביחד לכיוון ירושלים!
הייתי ממליץ לך יותר להתקרב ולפתוח את העניין מבחינה ריגשית ולא מבחינה שיכלית.
מבחינה שיכלית - אתה רוצה להתחתן לצורך העניין.
מבחינה ריגשית - אתה אוהב אותה
לכן לא יודע אם חייב שתגיד לה ישר שאתה אוהב אותה אבל כן תגיד לה על הקרבה שעושה לך טוב (לכל הפחות) ותשאל אותה איך זה אצלה
אם אתה מרגיש שזו האישה לחתונה זו הרגשה מצויינת! זה מאוד הגיוני וסביר!
אבל
לא בטוח שמיד כדאי לומר לה את זה,
חשוב להתנהל באופן זהיר,
יכול להיות שמבחינתך חודש וחצי-חודשיים זה זמן טוב להתארס,
ומבחינתה ממש לא...
בכל מקרה,
אין לחץ,
בעז"ה היא תהייה אשתך,
אבל תקחו את הזמן,
לא חייב לקחת את זה קדימה כבר מעכשיו,
אפשר גם לצאת עוד חצי שנה בנחת (אפשר גם עוד שבועיים כן? אין מסגרות זמן) ולהנות,
העיקר שהלבבות ייפתחו והדברים יעלו מעצמם.
בקצב שלהם.
ולגבי נושאים מסויימים אם להעלות זה באמת תלוי מאוד בדינמיקה בקשר ביניכם,
אין שחור ולבן,
לא ברור לי כמו כותבים אחרים שבהכרח קריטי לדבר על זה מיד,
זה נושאים חשובים,
שחייב שיעלו,
צריך לנהל את זה חכם.
בהצלחה אח יקר!
יש לי חבר שצריך להתחיל לצאת, ואני רוצה להציע לו. הקטע שדיברנו על זה ויש מן פחד שישר ילך עם הראשונה. הסיכוי לא גבוהה ועדיין, אפשרי ומלחיץ.
הפחד הוא שזאת הראשונה ואולי היא ממש לא מתאימה אבל לא ראיתי אף אחת אחרת אז אני לעולם לא אדע... אחרי שיצאת כמה פעמים והתאכזבת תוכל יותר להעריך כשכן הולך.
מצד שני אתה לא באמת יכול לקבוע דייט סתם, זה לא הוגן לבחורה, ולא שייך. כרגע סיכמנו שפשוט להגיד כן בלי לחפור הרבה בפרטים לפני מתוך מחשבה שלא נורא אם זה יחתך, לא לבוא מתוך מחשבה מראש שאין סיכוי אבל כן שהבסיס פחות מדוייק.
מכירים את זה?
ברוקולימעניין אותי אם יש גם בנות שהיו רוצות לצאת עם מישהו שלא מתאים להם בכלל רק כדי לעבור את המדוייט הראשון.
וגם בנים אם הייתה לכם גם את התחושה הזאת.
זו התנועת נפש הנכונה
האם מותר לצאת בפעם הראשונה אם משהו שעל הנייר לא בהכרח מושלם
כן
דברים משתנים..
אבל אי אפשר אם אתה מתלבט אם בכלל אתה רוצה קשר
מה שהופך אהבה אמיתית זה שאתה מחויב
אם היא תהיה טובה ? והוא פשוט יברח?
כי הוא לא מוכן רגשית?
ויש כאלה
אני הייתי פעם הראשונה של בחור . זה היה הקשר ספציפית הכי טוב שהיה לי.
לא חושבת שפגעו בי ככה כמו שהוא ..
מסקנה : הוא רצה פשוט לא באותה תקופה ..
נשים שנכנסות לזה מביאות לך ככה את הלב שלהן.
לפעמים ה" מביא לך שפע .. ואתה צריך להכין את הכלי
אם אתה בחרדה לא תמיד הכלי יהיה מוכן
התפקיד שלו זה כן להיות מכוון לקשר
אתה מפחד שיהיה לך טוב? מעולה תטפל בזה
הוא מרגיש שהוא לא בשל לזוגיות? לא להיכנס
יש פה נשמות זה לא משחק
והתלהבתי ממנו ואמרתי לעצמי טוב זה כנראה בגלל שהוא הראשון, אבל אחרי שנפגשתי עוד אחריו הבנתי שזה לא נכון.
אם אוהבים את הראשון אז אוהבים, זה לא סתם, זה יושב על משהו אמיתי.
אני ב"ה התחתנתי עם הראשון (לא הייתי הראשונה שלו) וכן היה שלב כזה ששאלתי את עצמי אם אולי פשוט אני זורמת ועם כל אחד היה יכול להיות ככה טוב. כמובן שעד היום אני לא יודעת את התשובה, אבל עם השנים מתבהר כמה הסיווג הזה הוא מדוייק.
ככה שממש לא מסכימה שהראשון/ה הוא בשביל "לעבור"
זה טענה כ"כ חסרת הגיון בעיניי
מה זה "אולי היא לא ממש מתאימה"?
אתה יוצא עם מישהי? טוב לכם ביחד? רוצים להקים בית באותו כיוון בכללי? אוהבים? אז יאללה אפשר להתחתן
אם אדם הוא כ"כ חסר מודעות והוא לא יודע אם טוב לו עם מישהי אז זה לא יעזור גם אם היא תהיה העשירית שלו
זה נכון שעם הדייטים אדם יותר מתברר ויותר מבין מה טוב לו ומה הוא צריך ומחפש ואיזה דברים מפריעים לו
אבל זה לא אומר שלא יכול להיות לך פשוט טוב עם הראשונה שלך ותתחתנו ותהיו מאושרים ביחד
אם האדם מפחד שפשוט אחרי החתונה הוא יהיה כל הזמן בספקות אולי לא בחרתי נכון
אז זה פשוט משהו שמצריך טיפול בעיניי
זה באמת אחת מהמחלות של הדור שלנו, שמרוב שפע חופש ובחירה, אז הרבה אנשים או כבר לא יודעים להנות ממה שיש להם כי הם תמיד בפחד ולחץ שאולי יש יותר טוב ואולי אני מפספס ואולי אני לא יודע ואולי אלף דברים אחרים
או שהם פשוט לא מסוגלים לבחור ולהתחייב
אין לנו דרך לדעת את כל האופציות.
ב"ה אנחנו חיים בעולם של שפע, והשפע מבלבל.
היכולת שלנו להעריך ולמדוד את כל האופציות בעולם - לא תמיד קיימת.
אם אנחנו נסתובב עם המחשבה הזאת, שאולי יש מישהי טובה יותר, שאיתה יכולתי לבנות זוגיות מוצלחת יותר - הקול הזה לא ייעלם אחרי האירוסין והנישואין.
אולי צריך לשאול משהו אחר.
מיהי מישהי מתאימה? מה הופך אותה לכזאת? האם יש רק אחת ויחידה כזאת בעולם?
בעיני, מה שהופך מישהו למתאים - זו הבחירה ההדדית לצאת לדרך משותפת, ויש הרבה יותר מאחד כזה.
כן, עם אנשים אחרים המסע הזה כנראה יראה אחרת לחלוטין - אבל הבחירה שלנו פוסלת את כל שאר הנתיבים, הם לא קיימים יותר.
לדעתי, יש גם משהו מאוד כבד בלצאת כאשר עומדת בראש השאלה הגורלית - להחתתן איתה או לא.
רגע. שנייה. תנשום. אתה עוד לא מתחתן עם אף אחת. אנחנו יוצאים להכיר בן אדם, ורוצים להוריד את העול, את המשקל, את הרישמיות, את הכבדות, ולראות אם יש כאן מקום לבנייה זוגית משותפת.
לא נראה לי שקשה לו עם זה
כשזה מתאים לא מסתכלים על מה היה אם
זה מי שמתאים לי וזהו
אתה לא צריך מלא בחורות צריך רק אחת
זה כאילו - קיבלתי הצעה טובה אבל מן הסתם היא תיפול ולו בגלל שזה דייט ראשון, לא חבל לפספס את ההצעה?
מטומטם למדי אבל שיקול (;
החיפוש הזה הוא תקופה לא קלה
לא יודעת, אולי היינו תמימות אז, אבל החלום היה לגמרי להכיר מישהו ולהתחתן. לא מעניין שהוא הראשון, ואפילו עדיף. אם זה מתאים זה מתאים.
מי רוצה למשוך את הזמן עד קריאת ים סוף??
אבל לא מסכים, כמו שכבר כתבו לפני, אם הולך טוב אז מעולה - מה הפחד? הוא לא באמת רציונאלי... אע"פ שהוא מובן.
אני מבין את הדילמה. עם הרבה מאוד אנשים יכול להיות נחמד בהתחלה אבל אחר־כך נחשפים פערים משמעותיים שלא קיימים אצל אחרים, פשוט כי האופי יותר מתאים ולא חשבנו על זה בהתחלה.
מצד שני, בכל בחירה אפשר להיות ככה: לבדוק 100 דירות לפני שמשכירים (וגם לטרוח להגיע לכל אחת... כמה פעמים...), לנסות את כל ישיבות ההסדר בארץ לפני שנרשמים, לנסוע בכל דגם של רכב... אם לנסות לבחור את "הכי טוב", אין לדבר סוף, ואולי כבר עברנו את הכי טוב. אולי הכי טוב זה בכלל משהו שיוצרים עם הזמן (הרבה דירות אפשר לסדר ולרהט יפה).
לכן כמובן השאלה צריכה להיות: האם זה מתאים? נוח? סבבה? נחמד? אבל כדי לדעת אם זה מתאים ונוח ונחמד, אדם צריך להכיר את עצמו, את הגבולות שלו, ולהיות עם טיפונת שכל ומודעות. להיות אדם שיכול להגיד שוואלה גם אם היא יפה חכמה מצחיקה ומקסימה, אבל יש לה גישה או סוג חשיבה שחוצים קו אדום, זה לא זה. אם החלק הזה לא מפותח, אז כן, אני חושב שיש צורך קצת להתבשל. אבל אפשר גם לעשות את הבירור הזה לבד: אילו סוגי התנהגויות באנשים סביבי מוציאות אותי מדעתי? מהם הדברים שנוגדים אותי במהות? מה אני כן מעריך ואוהב? זהו, מעבר לזה סבורני שאין צורך בהתחרבשות נוספת.
איך להתמודד עם בעיות כאלה אבל האמת שלא הייתי ממליצה בכלל
ברוך ה' זוכה לעסוק בחיבורים בין אנשים.. חוץ מהחברות הקרובות יוצא לי לחשוב באמת על הרבה אנשים וגם משמח שרואה שיש הצלחות תודה לה'.
אני עושה את זה בשמחה ממש [בעיניי מהנקודה שזה פוגש אותי שיוצאת הרבה זמן.. אז כל מי שמסביבי רק התחיל/ה לצאת וגם יש לי עצות טובות],
אבל מרגיש לי ששכחו אותי-
זאת אומרת... הפכתי להיות החברה המשדכת בלבד.. ספק חברה.
לא שואלים אותי לשלומי, או בכללי מתעניינים [משהו שכן היה לפני] אלא מדברים *כל הזמן* על השידוכים שלהם, ואם זה זוג שיוצא דרכי אז גם שואלים אותי כל מיני התייעצויות וכו'..
ואני באמת באמת עונה בשמחה, חושבת עליהם, חושבת מי יכול להתאים למי [ברוב שעות היום שלי]-
אבל למה זה סותר שחברות כבר לא כ"כ חברות?
כמובן שגם יש את הצד שלי,
המנטלי- שמשדך ומשמח לשדך אבל עם אפס מחשבה של אחרים עליי.. לא שאני מצפה שכל מי שאני חושבת עליו, יחשוב גם עליי בענייני השידוך-
אבל מינימום בסיסי של חברות, לא?
פשוט התחושה הכללית מעיקה.
בדיוק הפוך ממה שאני חושבת...
בחור בן 29 ובחורה בת 19.
הכל נראה מתאים חוץ מהגיל.
לדעתכם זה הפרש מידי מוגזם או שזה אפשרי?
אלו יתרונות ו/חסרונות יש בהפרש הגילאים הזה?
אבל ככלל, זה שלב אחר לגמרי בחיים
"הכל עוד אפשרי אם רק תבחר"
רק כמובן צריך הרבה סימני שאלה לפני
לבדוק שזה באמת מתאים ויסתדר
אין דין 29 ו19 כ39 ו29
לדעתי שווה לנסות.
בדרך כלל גם בחורים בגיל הזה יותר מיושבים ומקורקעים.
שימי לב שיש אנשים עם אופי זקן, שעייפים כזה מהמסע. אבל אם הוא לא כזה, אני לא הייתי נותנת לפער הזה למנוע ממני לצאת איתו.
יצאתי עם בחור כזה ולא הסתדר מסיבות אחרות, אבל הוא אחד הטובים שהכרתי.
מרגיש לי תלוש גג 5 -6
תראה לא רוצה להכליל כי לך תדע
אבל יש פער בהסתכלות על העולם לפעמים מטרות וגם בשיח הפשוט.
יש הבדל עצום בין זוג בגילי 29 ו-19,
לבין זוג בגילי 35 ו-25.
הסבר בפניםמבקש אמונהכי נכתבו כאן שתי שאלות: האם 10 שנים זה הפרש גדול מידי, וספציפית לגבי הגילים האלה
כשכולם עונים "כן" בלי להרחיב, נשמע שבכל מקרה התשובה היא כן.
לכן עניתי מה שעניתי. אולי הייתי צריך להרחיב יותר
לגבי הגילים שהם התחתנו/ הכירו
אחד הזוגות הכירו בגיל 37 - 25 והתחתנו תוך חצי שנה
הזוג השני (לא דתיים) הכירו בגיל כמדומני 31 -20 והתחתנו משהו כמו 3 שנים אחרי זה
כנראה לרוב האנשים זה פחות יתאים אבל תמיד יש יוצאים מן הכלל (ואם כבר מתחתנים זה אומר שזה לא הפריע להם
ברמה האישית אני מעדיפה שלבחורים יציעו בחורות סביב הגיל שלהם או אפילו קצת יותר גדולות ולא קטנות בהרבה. כי זה מנרמל מוסכמה כזו שבגללה בנות בוגרות יותר מקבלות הצעות עם פערי גיל לא מכבדים (נכון יותר לגילאי 35 ומעלה)
הרוב המוחלט לא מסכים איתך. גם הביולוגיה.
ויש הבדל עצום בין בחור בין 40 לבחורה באותו הגיל מבחינת ילדים.
באישה בגיל הפוריות המוקדם
זה לגמרי ליגיטימי
מצד אחד זה מצער שהרווקות המאוחרות נשארות בלי הרבה הצעות (מכירה מקרוב. יש לי חברה בת 41 שמציעים לה גברים בני 50) אבל מצד שני, יש בזה הגיון מסוים.. נושא כואב
היא 19 הוא 31
אבל זה באמת חריג
השאלה היא אם זה מתאים לך.
יש אנשים כאלה שזה סבבה להם, ויש שלא. מה זה משנה?
שמעת פעם על יונתן רזאל? או אהרן רזאל? או ריקה רזאל?
יש להם עוד אח, קוראים לו יהודה רזאל.
"בגיל 18 הוא התחתן עם אלמנה בת 28, שהייתה אמא לשני ילדים קטנים. הוא היה חבר של אחיו הקטן של הנפטר והתאהב בה. יחד הם ילדו עוד עשרה ילדים" (מכאן: https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5065200,00.html)
בסופו של דבר זוגיות בונים עם אדם, ולא עם גיל\הפרש מסוים. אמנם, הרבה מהאישיות של האדם מושפעת ממסלול חייו, מהדרך שהוא עבר, מהניסינות וההתמודדויות שלו בחיים. לרוב, פער של עשר שנים בגילאים שהוצגו מייצג שלב אחר ורחוק במסע החיים - אבל אם שאר הדברים שחשובים לך נמצאים, למה לא לנסות לפגוש את האדם שעומד מאחוריהם? בלי התחייבות להתחתן, רק לראות אם יש אפשרות לשיח עם האדם.
היתרון הגדול - מבחינה כלכלית, ככל הנראה הוא נמצא במקום יציב יותר ממך.
חיסרון הגדול - תוחלת החיים של גברים נמוכה משל נשים.
ב90 אחוז מהמקרים זה יהיה פער גדול מדי, בחורה צעירה צריכה מישהו עם נפש צעירה והסיפורים על זה שבנות יותר בוגרות מבנים הם אגדות במיוחד בפער המדובר כאן. לי זה נראה חבל.
לכתחילה, למה שתצאי עם פער כזה? חסר לך בחורים צעירים יותר?
זוהי נקודת המוצא.
אם עכשיו את אומרת שמצאת בבחור הזה משהו שאין באף אחד אחר, שהוא עונה בדיוק על מה שאת מחפשת, שכבר נקשרת אליו, -זה כבר משהו אחר ואפשר לבדוק.
וגם בכללי 19 נראה לי גם גיל צעיר מכדי להיות בלחץ ולחשוב שזה ההצעה הכי טובה בחיים ולא יהיו עוד הצעות.
זה מתאים ל-2 הצדדים מה זה משנה הפער?
לא משנה מה הפרש הגילאים
למעשה ברגע שאמרת שהכל נראה מתאים
מה עוד יש לומר? בין אם הוא ענק והיא גמדה
הוא צעיר והיא מבוגרת, היא אלמנה+ והוא רווק
אם הכל מתאים לכם מה הבעיה?
זה חיים שלכם עניין שלכם.
מצב יש אפשרות לומר שיש מישהו יותר מתאים
אם קראתי נכון הכותבת רשמה שיש התאמה ביניהם
רק שיש פער בגילאים
אני שם דגש על כך שהזוג הכיר וזה מתאים להם
אתה שם דגש שבגלל הפער הם לא מתאימים
אע"פ שהם אומרים שהם מתאימים.
אם הם מצאו שהם מתאימים מי אנחנו שנאמר להם שהם טועים
אז מה יש להתלבט...
זה אומר שאין פער
אני חושב שבאמת צריך להפסיק להיות ילדים..
זה לא אומר שלא לחשוב ולא לשקול דברים...
בני אדם זה לא רובוטים לא מתחתנים עם מדדים...
אם שני אנשים מתאימים אחד לשני ושמחים אחד בשני....אז מה זה משנה...
אם הוא היה יכול להיות אבא שלה סבא שלה וכד' או קרוב לשם אז נכון זה כבר לא מתאים כמו לא יקח זקן ילדה...
אולי הוא חיכה לה את כל השנים האלו?
בקיצור לפסול רק על הגיל זה בעיני הדבר הכי מטופש שיש...
תדמיינו שהם היו נפגשים בלי לדעת את הגילאים מה היה קורה אם הם באמת מתאימים...
הם היו מתחתנים...מה לא חבל להפסיד?
היא קו ההתחלה. מרוב שאנחנו מחפשים כל כך הרבה זמן אנחנו עלולים לשכוח את זה.
וכן, יש פערים מאוד משמעותיים בגילאים האלו. צריך לדעת את זה מראש ולשקול טוב טוב.
זה לא אומר שזה חסר סיכוי - מכיר אישית זוג שהתחתנו בני 30 ו20. הבחור לא רצה לשמוע בכלל והבחורה התעקשה והיום הם נשואים באושר.
אולי באמת כדאי לשאול בפורום נשואים טריים.
זו לא יועיל לשאול אנשים...
זה פשוט להכיר את האדם....
זו בדיוק הנקודה שאני מדבר עליה...
מה יש להתייעץ על זה הם לא מכירים לא אותו ולא אותה...
חוץ מזה מפגש בין שני אנשים יכול להוליד דברים מעניינים וטובים בלי כל השקלולים הלוגיים.
נכון חתונה זה לא קו הסיום.
ולא אני לא חושב שמרוב שאנחנו מחפשים אנחנו שוכחים את זה...
לפחות אני ממש לא....
קו הסיום הוא לא החתונה אבל לעולם לא יעזור לך לעשות חישובים....זוגיות בונים:
נעימות חיבור הדדיות כבוד גמישות זה דברים שבונים זוגיות....אם יש לך את זה בתודעה וכך אתה משתדל לחיות אז תפסת הנקודה העיקרית ואם לא זה לא יעזור כל שאר החישובים...
דברים צפים...
הבעיה הגדולה היא שאנשים נכנסים לזוגיות וחושבים שלא יצפו דברים ואז הם חוטפים מחילה סטירה בפרצוף...
ואני אומר את הדברים מאנשים נשואים שאמרו אתה מתחתן עם מישהי אחת ויומיים אחרי החתונה זו מישהי אחרת...
זה נשמע מפחיד...
האם זה רע? לא...הם חיים בשמחה ובאישר מה שמאךשר על זה את זו התובנה והתודעה שככה זה...מה שצריך שכל אחד יהיה מוכן לכך."לסיכון הזה". דרך אגב זו לדעתי אחת מהסיבות הפסיכולוגיות לכך שאנשים לא מתחתנים..כי הם לא מבינים שההתאמה המושלמת המדוייקת לא תביא להם זוגיות טובה.והם ממשיכים לחפש...
וגם אם הם ימצאו זה לא באמת יהיה טוב גי מה שיקרה שבתוך המציאות של החיים דברים ישתנו...
ככה החיים עובדים לא רק בחתונה...
העולם דינאמי דברים משתנים צריך לדעת לזרום איתם....
כשהייתי בת 23 הכרתי מישהו 10 שנים מעליי, וזה היה לא מתאים בעליל. אם יש התאמה זה אחרת..
אבל עדיין זה הפרש גילאים שיכול להיות מאתגר בכל מיני דברים
כל מי שכאן
היא כלה, או הוא חתן
נכון, עדיין לא, כרגע לא,
אבל הכן קיים! הוא יגיע בעזרת ה'.
ונכון, עכשיו, כשלא,
כשעדיין לא,
זה שורף
ולבד
ובודד
וקשה
וכואב
ופועם
וכוסף
וכמה
אבל העכשיו הזה הוא הדרך, התחלת או אמצע הדרך, אבל לא הסוף,
והדרך קשה לפעמים, מאוד מאוד מאוד
ובדרך הזו יש תוהו ובבוהו לפעמים
כי כך הקב"ה ברא את עולמו –
קודם "תוהו ובבוהו"
ואז –
"בראשית ברא".
בריאה חדשה.
גם את
גם אתה
בדרך עכשיו ממעבר מנקודה א לנקודה ב
מרווקות לנישואין ב"ה
מצמיחה לצמיחה נוספת
מקומה לקומה מעל
ולעיתים יש בלאגן, וכאוס, ותוהו ובבוהו
אבל יגיע היום
ב"ה כהרף עין הוא יגיע
ישועת ה' כהרף עין!
ותהיו בריאה חדשה
ותזכו לברך בחופה שלכם "יוצר האדם"
כי באמת באמת תבראו מחדש, ביחד, כאחד.
"הבוטח בה' חסד יסובבנו"
ה' יתברך
הכל שלך
הכל מאיתך
הכל בידך
שלח נא חן וחסד, שפע וישועה שלמה לה, וגם לו, ולכולם 🙏
ושיתוף אישי קטן בנושא:
אימי היקרה שתחיה תמיד סיפרה לנו שאומנם היא התחתנה בגיל 36, אבל לא היה יום אחד בחייה לפני שזה קרה שבו היא לא הרגישה מבפנים שזה יגיע, זה פשוט יגיע ואין שום אפשרות שלא.
וסיפרה כמה הוריה ובפרט אמה אמרו לה כל הזמן: בטח שזה יגיע. בטח.
והרגיעו ושלחו כזו שלווה ואמונה וביטחון שלמים שליוו אותה כל יום ויום.
אז בחתונתם היא הייתה בת 36, ואבי ז"ל היה בן 37, אבל כל החיים הם תמיד אמרו וחיו ושידרו לנו שזה כלל לא משנה ולהיפך, ראו את הברכה השלמה דווקא במציאות חייהם ב"ה.
ובנושא אחר:
זוכרת שאותי אישית מאוד חיזק לשמוע את הרבנית ימימה מזרחי שדיברה הרבה על תקופת ההמתנה, הלחכות, למשהו, לחתן, לכלה, לילד, לבריאות, לעבודה, לכסף, וכן הלאה.
והרגשתי ממש בחוש את המשפט הזה "ישועת ה' כהרף עין", אומנם בנושא אחר של ילודה (בהמתנה של 3 וחצי שנים לבתנו הבכורה שהיום בת 15 תודה להשם הטוב), אבל המהות קיימת בכל נושא באשר הוא - איך כל השפע והטוב נמצאים אצל אב הרחמן, וגם בהמתנה לנסות להתחזק בכך, להאמין, לא להתייאש, לקוות, להתפלל, להודות, להרגיש ממש עטופים, מלווים, עטופים בחסד הבורא יתברך, שבידו הכל ואנו כלי שמוכן לקבל את השפע, שראוי לקבל את השפע!
אנחנו בנות ובנים אהובים מתוקים נפלאים ויקרים שלו. והוא כאן. איתנו. תמיד.
וזה יגיע.
ממש מעבר לפינה.
ב"ה.
- לבסוף רוצה לצרף (שוב 😊) את האיגרת הארוכה שכתבתי כאן בעבר לרווקים ורווקות, בתקווה שאולי משהו קטן יוכל קצת לעודד ב"ה:
https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t1268254#13590958
בשורות טובות ב"ה ❤
גם את הקישור תודה!❤
ובשמחה ממש 🙏
ב"ה
תוהה לעצמי איפה הדברים פוגשים אותי
זה בהחלט חשוב וטוב להזכר בכך. בכללי מרגיש לי שכל המסע הזה הוא עבודה ישירה על כוח הדמיון. הרבה עבודה ב"ה חח וכן, מי שעובד בתחום הזה גם לא מן הנמנע שיראה התקדמות. ההתקדמות בודאי תעזור לכל נושא שקשור בחיים, גם לתחום הזוגיות שהוא מאוד מרכזי.
ביחס לשיתוף האישי שלך -
מעניין אותי להתייחס לעניין החברתי בהתמודדות עם הרווקות.
זוגיות, חתונה ונישואין הן סוג של סטנדרט בחברה האנושית. בחברה דתית שמקדשת את ערך המשפחה אז הסטנדט יותר גבוה ויותר מורגש.
לפיכך, יש גיל נישואין מסויים שכל מי שסוטה ממנו יחשב לחריג. ככה זה העניין הזה וככה זה ביחס לכל נורמה חברתית בכל נושא אשר יהיה.
אבל מה שאף נורמה חברתית לא תראה - את צפונות לב האדם. כל הנורמות החברתיות רואות תיוג בעניין חיצוניים.
אפשר לתייג בנאדם על פי סטטוס (רווק/נשוי/גרוש/אלמן), לפי השכלה אקדמית, לפי רקע סוציואקונומי וכו' אבל אי אפשר לתייג אדם לפי רמת טיב הזוגיות, כי זה רק בינו לבין אשתו.
לכן מרגיש לי הרבה פעמים הנורמה החברתית מאוד מדגישה את הגיל, כי זה מה שאפשר למדוד ולתייג על פיו. וזה בסדר, כי זאת דרכה של נורמה כאמור.
מתי מתחילה להיות בעיה? כאשר אותו תיוג חיצוני נכנס ללב שלנו בצורה רצינית מדי.
בתור רווק, פחות מטריד אותי באיזה גיל אתחתן. זאת האמת.
חוסר הודאות הוא מטריד אותי. מאוד מטריד אותי.
יותר אכפת לי שאכנס למערכת יחסים טובה ובריאה מאשר אם זה יקרה שנתיים לפה שנתיים לשם.
לכן ששתפת את הסיפור של ההורים שלך שהתחתנו בגיל שנחשב למתקדם, זה עורר בי תופעה שאני רואה הרבה -
יש רווקים מאוד מוטרדים מהגיל שלהם. מסתבר לי שזה בעיקר בגלל התיוג החברתי, שזאת סיבה טובה מאוד להרגיש חוסר נוחות, רק כדאי להבין אותה כדי שלא תצא מגובולת הגזרה שלה.
למען האמת, הגיל זה בין הדברים האחרונים בעיני צריכים להטריד אותנו בהקשר הזה.
אין אפס, הגיל בסוף קובע את היחס שלנו בחברה, השנים של הבדידות לא קלות בכלל וככל שהן מתארכות זה ממש לא פשוט, אך מה שאני בא לומר - הגיל הוא בעיקרו ביטוי של דברים אחרים שמפריעים.
אם היה מסר שהייתי אומר לרווקים הוא - תסתכלו על הדברים שמטרידים ומפריעים לכם באופן אישי ותתמודדו איתם. אל תתנו לסטטוס החברתי למעוך אתכם בלי שאתם שמים לב לזה.
מראש ההסתכלות האישית האידיאלית היא שהגיל לא אומר שום דבר על טיב האישיות או על טיב הזוגיות, תחושת חוסר הלגיטימציה ביחס לכך היא חברתית.
לצערי ראיתי ואני רואה רווקים ורווקות נפלאים עם חוסר בטחון רק בגלל זה.
גם לי זה מחלחל, ב"ה אני לא חסין מפני זה. חשוב להזכר בגורם לזה.
נגמרו לי השמותכל מילה ומילה
כמה חשוב, עמוק ונכון
ישר כוח גדול
אכן החוכמה היא לא רק להתחתן, שאת זה יכלו לעשות כל אנשי ונשות העולם,
אלא גם להישאר נשוי
וגם להישאר נשוי בשמחה ובאהבה
וזו החוכמה והתורה השלמה
ולזה אנו מקווים ומייחלים
לבית
אמיתי
שלם
לאחד או לאחת שאיתם נבנה אותו
וזה יהיה נכון ומדויק ומאיר ואוהב
ואכן הגיל הוא כלל לא פקטור שאומר מי זכה או יזכה בכך,
וכל עוד אנו חותרים לשלמות האמיתית והעמוקה הזו זה באמת מה שחשוב.
והיטבת לתאר במילותיך את כל העניין.
ובהחלט, חוסר הוודאות
וחוסר הידיעה
הם אלה שאולי הכי קשים במסע
כי אף אחד בעצם לא אומר לנו "תקשיבי בעוד X שנים את תתחתני עם אהבת חייך ותהיו מאושרים"
שהרי אם היו אומרים זאת היה הרבה יותר קל לעבור את ההווה...
ואנחנו צריכים בעצם להמשיך בכל הכוח גם בלי זה
בלי הידיעה הזו
בלי הוודאות הזו
וזה יכול לפעמים פשוט לחרפן
להציף
לשגע
להכאיב עד מאוד
כי מתי?
ואם חס וחלילה אף פעם לא?
מי מבטיח לי?
ומה אעשה?
ומה עם הלבד?
ומה עם הזמן שעובר?
ומה עם החצי השני שלי?
ומה עם הילדים שמחכים לי להיות אמא או אבא שלהם?
אבא רחמן מה עם כל אלה?
אני רוצה לדעת!
אז האמונה הזו גם בתוך אי הוודאות היא מצרך חשוב מאוד מאוד
וגם אם נופלים ומתייאשים - לא להיבהל
כי תמיד נוכל לקום מחדש
ומותר לפעמים להישבר
זה באמת באמת קשה
זה לא אומר עלינו כלום חוץ מזה שאנחנו אנושיים ואנושיות
אז גם אם נפלתי - קמתי
וכי אשב בחושך - ה' אור לי!
וב"ה נמשיך להתחזק
שזה יגיע!
כן כן כן
הוודאות הפנימית הזו
אנחנו ניצור לעצמנו אותה
ב"ה 🙏
כוח הדמיון, וואו
או יותר נכון בראש במקרה הזה
שמחה מאוד לשמוענגמרו לי השמותובאמת הרבנית ימימה מזרחי היא אור עצום לעולם הזה
כשמה כן היא - כ"כ מאירה כמו שמש באור יום
כמה שהיא חיזקה אותי ועוד המון המון המון
זוכרת שדיברה גם על אמא רחל, רחל אימנו, שהיא האמא של כל המחכות (מקווה שמדייקת כמה שאפשר בדברייה) והמצפות,
שקבורה בדרך דווקא ולא במערת המכפלה כמו שאר האמהות והאבות,
כדי להזכיר לכל אחת ואחת,
וכמובן לכל אחד ואחד
שגם בדרך
גם בהמתנה
גם בלחכות
יש אור
יש מי ששומע
ואמא רחל גם מתפללת איתנו ועלינו לקב"ה שיושיע כל אחת ואחת וכל אחד ואחד
והרי בידיו הכל
ושלו הכל
וממנו הכל
והוא אוהב אותנו אהבת עולם
וזה יגיע!!!
ב"ה במתיקות ובטוב גלוי זה יגיע
ישועת ה' כהרף עין
❤
להזכירה.
תודה רבה, אני אף פעם לא מתייאש כי בטוחים בה' ובטובו האינוספי משפיע עלינו תמיד, לפעמים זה גלוי ומוחשי ולפעמים צריך לבטוח שהטוב שם, אז תודה כי עכשיו אני קצת בטוב נסתר, טוב שצריך להתגלות, ובעז"ה יתגלה בקרוב, ובהחלט שידוכים דייטים וכו' זו תקופה קשה מאוד של בירור נפשי, אז תודה!
שולחת חיזוק והמון כוחות
שיהיו רק בשורות טובות ב"ה
אהלן, חדש פה. בעיקרון אנלא מתחבר לקטע הזה של התייעצות אנונימית אבל כאן זה אולי יכול לעזור.
קצת רקע, אני חייל בשירות סדיר ויש לי בת זוג כבר כמה חודשים. אני לא דוס, בקטע שאנלא מקפיד על הכל אבל לא מתוך מקום שהופך את זה לאידיאל פשוט ככה יצא ואני די אדיש יוצא שאני מקפיד רק על מה שאכפת לי ויש לי מצפון, אני לא אומר שזה בסדר או משו פשוט זה המצב🤷.
חברה שלי די דומה לי מבחינת הרמה דתית ואנחנו החלטנו ששומרים נגיעה, זה היה קשה במיוחד עם כל הכניסות לעזה והנתקים הממושכים, ובאמת לפני אחת הכניסות שלי חברה שלי כבר לא התאפקה ונתנה לי חיבוק, ומאז אנחנו לא שומרים נגיעה, אנחנו יודעים שזה לא בסדר אבל זה לא כזה מפריע לנו. העניין הוא שלאחרונה היא סיפרה לי שעם החבר הקודם שלה היא הייתה ביחד (עם כל המשתמע) היא נורא התחרטה על זה ועברנו את המכשול הזה בשלום
אבל הקושי עכשיו הוא שאנחנו לא רוצים להישבר ולהגיע למצב יותר גרוע מנגיעה בעלמא, עד שהיא לא סיפרה לי על זה זאת לא הייתה אופציה מבחינתי כי לא רציתי ח"ו לפגוע בה ולעשות משו בלתי הפיך. אבל עכשיו כשאני יודע שהיא כבר עשתה את זה אני מפחד שנישבר, דברנו על זה מה עושים ודי הגענו למבוי סתום. חשבנו לחזור לשמור נגיעה למרות כל הקושי כדי לקחת צעד אחורה שלא נגיע ח"ו לחטא חמור, אבל במחשבה שנייה זה לא נכון כי הפחד הוא שאם נשבר בנגיעה זה יתפוצץ עד הסוף..
גם חתונה בקרוב לא על הפרק מכמה סיבות, במיוחד עם התמרון הקרוב שצפוי.
יש לכם רעיון אולי? בדרך כלל אני מתייעץ עם אנשים שאני מכיר סומך עליהם אבל כאן זה לא רלוונטי כי אני מעדיף לא לחשוף הקרובים שלי את טיב הקשר עם חברה שלי
אם אפשר בבקשה תגובות רלוונטיות ולא שיפוטיות, אני לא רוצה לפתוח פה תיבת פנדורה על הנושא. סתם אני אשמח לכיווני מחשבה...
אני חייב לחכות לו?
שדכן שזמין פעם בשבוע בערך נתן לי מספר של חברה שלה לברר, ואז ירד למחתרת. אני מתלבט אם פשוט להחזיר תשובה חיובית דרך החברה שלה ושהיא תמשיך את התהליך...
או שאולי זה לא נהוג? אולי זה אובססיבי?
לפי התוכנית שלי הייתי אמור להיות נשוי בגיל הזה, אני אופטימי לגמרי אבל סתם זה שורט.
זוכר ת'עצמי בגיל התיכון מתבעס שצריך לחכות לגיל 18 כדי להתחתן חחח....
יוצאת בשלב די התקדם
בניגוד אליו שהוא בטוח ומחובר רגשית, מרגישה שאני יום כן יום לא
רגע אחד חוסר ביטחון מטורף ופחד מזה שאני אולי מפחדת לעזוב כי אני כבר עמוק בפנים, רגע אחר תחושת רוגע וודאות כזאת שזה פשוט הוא והכל סתם
איך מתמודדים עם זה?
אי אפשר להגיד לך מה לעשות. אבל אני רוצה לצעוק אלייך להיפרד.
זה יוצר רכבת הרים רגשית מטורפת. קשה לעמוד בזה. באמת. ואם זה ימשיך ככה, ככל שיעבור יותר זמן, יהיה לך יותר קשה להיפרד, ורק תיכנסי לזה יותר.
מה שתבחרי, בהצלחה❤️
זה הקשר הראשון הרציני שלי
וכן יש דברים שאפשר לומר שבלעתי ושלא תאמו את הפנטזיה שלי על הבחור המושלם
כי בסך הכל הוא אדם מדהים עם נשמה גבוהה ממש
ואני תוהה אם הייתי צריכה אולי לא להתפשר
האם עדיין היה קשה לך להתקדם לשלב הבא?
חוץ מזה, ייעוץ חד פעמי יכול מאוד לעזור! לא מנסיון (לפחות לא בתחום הזה)
אני ממש הרגשתי ככה כשנפגשתי עם בעלי.
נאחזתי ברגעי הוודאות, והפ נתנו לי טת הכח.
ב"ה זו היתה ההחלטה הכי מדהימה שיש!!
כי המצב התודעתי שלך עוד לא התקבע סביבו.
תנסי לבדוק בין הרגשות מה עיקרי וחזק יותר ומה זה סתם רגש רגעי וצדדי.
כיף שמתקדם!
שבנות אוהבות להגיד "זה חידד לי כמה דברים" .. "היה חשוב לי לחדד את זה"
יצאתי לפני יומיים עם מישהי שאמרה לי את זה 6 פעמים בפגישה ואחת כשליוויתי אותה לתחנה. זה חידד לי שאנחנו צריכים להיפרד אחותי.
הרבה פעמים נתקעים על ביטוי מסוים.
אבל לא כל הבנות יחד נתקעות על אותו ביטוי..
אני חושבת שבמילים אחרות היא התכוונה לדיוק.
כבר כמה פעמים.
פעם ראשונה שמרגיש שיש פה משהו רציני שיכול להתפתח.
שיחות זורמות, דייטים ארוכים.. המון ממה שרציתי.
אפילו משיכה חזקה מצידי.
הבעיה
שמפריע לי אבל שמשהו לא סגור אצלי במראה.
אני קצת מבולבל.
כי מצד אחד אני יכול לשבת איתה והיא תתן לי מבט ואני נמס..
ומצד שני פתאום משהו לא סגור שם.
לא מצליח להסביר בדיוק.
ואני רוצה אותה. רוצה שזה יבוא
הדבר הקל לעשות. השאלה אם נכון.
אחרי שמכירים היטב את האדם, לפעמים כל מיני פגמים קלים (פגמים אובייקטיבים או סובייקטיבים) כבר לא מורגשים.
נשמע שעל השאר תתגבר גם אתה לא מושלם מן הסתם
בזוטי מהנקניקיות
והיום גיליתי גם שהיא דתייה ככה שלא אמורים להיות לי מדיי רגשי אשם שחס ושלום התאהבתי בחילוניה
במידה ולא ילך עם הג'ינג'ית אתחיל איתה כבר השבוע ויש לי 3 רעיונות איך:
א) לחרבש בקופה הניידת שם בג'יבריש שיכריח אותה לקרוא
זה תמיד מעלה לה חיוך
ב) לכתוב בקופה שאשמח לצאת איתה
ג) סתם קלאסי לקנות לה זר פרחים
הצביעו כאן מה כדאי לי
כל קול חשוב
הצביעו והשפיעו
עכשיו בחייאת, לשבת בערב שעתיים בפיצה ולקשקש יש לכם זמן אבל לתת עשר דקות שיחה לדבר החשוב הזה לא? כשאני צריך לדבר, לארגן לך הצעה או לתת לך את הרכב לדייט אני מבין את החשיבות ושם את זה במקום הראשון, למה אני לא מקבל יחס הדדי בנושא הזה?
הרווקות היא גם ככה בעיה, יש מספיק מלא הצעות שנגמרות בלי דייט ומלא דייטים שנגמרים בלי חתונה, מה איכפת לכם לזרז קצת את העניינים? אם במקום למרוח את 4 ימים תעשה את זה באותו יום הקצב יעלה והחתונה תגיע הרבה יותר מהר.
מתסכל...
אתם שותים מי ברז?
אה ואתם אוכלים גם דברים שנפלו על הרצפה?
שמתי לב שזה דפוס שקיים יותר אצל כאלה שמגיעים מרקע דוסי
מעשה שהיה כך היה הייתי בדט במסעדה עם אחת האקסיות שלי ואז נפל לה הצ'יפס על הרצפה ומבלי לחשוב פעמיים היא הרימה אותו ואכלה
תגובתי הראשונה הייתה אייככסססהה והיא כזה עשתה לי עיני עגל " מה תרוצה? חוק ה3 שניות"
יקולל מי שהמציא את החוק הזהה
ובכן לאדע שמתי לב שזה משו שיכול ממש להוריד לי
מילא מי מקלחת שהם באמת טעימים אבל מי ברז??
לגבי רצפה, לא, אבל אני כן אוכל מהרצפה שלי אם היא אחרי שטיפה.
לק"י
אני לא אוכלת מרצפות מחוץ לבית.
וגם בתוך הבית בדרך כלל לא.
מהרצפה נצמדו ישר על ההתחלה
במסעדה באמת יכול להיות שהריצפה מזוהמת, מי יודע מה עבר עליה וכמה זמן לא ניקו אותה כמו שצריך.
אבל בבית שלך אין סיבה שעל הריצפה יהיו חיידקים שגורמים למחלות*, וגם אם יהיו, קשה מאוד להאמין שזה יהיה בכמות שתצליח לגבור על מנגנוני ההגנה של הגוף כמו הרוק והחומציות של הקיבה (וזה עוד לפני שהמערכת החיסונית בכלל תצטרך להתחיל לפעול).
הנ"ל תקף כמובן למי שמקפיד על בית נקי בצורה סבירה לפחות, ולא זורק בשר נא על הריצפה כתחביב...
*ה' הטוב עשה לנו טובה גדולה, וברא את החיידקים והנגיפים שגורמים למחלות בצורה כזאת שהם לא יכולים לשרוד במקומות יבשים ונקיים. לכן החיידקים שנמצאים בדרך קבע על הריצפה שלך, על הידיים שלך ובכל מקום למעשה - הם לא אלה שגורמים למחלות.
יש מי אקוויפר - מי תהום, שהם גם סבבה בדר"כ.
ויש מי כנרת ומים מותפלים שזה המגעיל באמת...
איני זוכר את הפעם האחרונה ששתיתי מי ברז
אנחנו שותים רק בקבוקים מי עדן
שכף רגלי הענוגה דרכה על רצפה קשה ולא כרית
שהייתי בדייט עם מישהו שלא רציתי .. והוא אמר שהוא נגעל ממי שלא שותה תמי 4 אז קמתי ישר והלכתי לשתות מים מהברזיה של הבקבוקים ..
" לא תפסתי ממך כזאת" מהמם מאמי זה התכנון נקסט
בעעעע
כל הכלבים תמיד מלקלקים את זהההה איכסס
אם זה הייתי אני הייתי קם והולך פשוט
לא ברזיה של גן שעשועים..
קם והולך? לא עושים את זה לאף אדם.
וזה רק אומר שאתה מתאהב ברעיון ולא בבן אדם..
לא עולה לי משהו כזה שיגרום לי לא לרצות מישהו שאני מעריכה ואוהבת.
אני דמיינתי ברזיה של גן שעשועים חדמש קם והולך
זה כמעט גרוע כמו אם הייתי מגלה מגלב שהיא קפלניסטית
יש ברזים עם טעם דוחה ויש כאלה סבבה
ותלוי איזה רצפה ברחוב לא בבית כן
אתה יכול להגעל ממני זה בסדר ואם זה מצדיק תיוג של דוס זה גם מעולה
באמת בדרך כלל לא מתחבר לאנשים שיותר מדי מקפידים לאכול בריא או מקפידים יותר מדי על אסטתיקה
נ.ב
הזכרת לי שהיה לי חניך שהיה שותה רק מים מינרלים וכשיצאנו למחנה של יומיים של כיתה ג' אז אמא שלו הביאה לו מים מינירלים ואני רואה אותו כולו מבסוט מרוקן את הבקבוקים שלו מהמי ברז.
הסתכלתי עליו באותו רגע כמו שאתה הסתכלת על הבחורה שהיא לקחה מהרצפה חח
פגישה ראשונה הלכה מדהים וגם הפגישה השנייה ובקרוב פגישה שלישית. בין הפגישות אנחנו מתכתבים בטלפון וגם יוצא מידיי פעם לשוחח. אני שם לב שאני יותר אקטיבי ויוזם ממנה.
זה קצץ מרגיש לי יוצא מפורפורציה,
ורציתי לשאול איך אני מפנה לה מקום יותר שהיא תרגיש בנוח יותר ליזום? וגם איך לעודד אותה לתפוס יוזמה? או שזה יבוא עם הזמן?
שיהיו רק ישועות
אני בחור תורני בן 27, ומקבל הרבה הצעות של בנות פחות תורניות או פתוחות יותר, לא מצליח להגיע לבנות תורניות ששמחות באברכות. אם משהו/י מכירים שדכנים שמתעסקים בעיקר בבנות כאלה אשמח לשמוע.
פחות מקובל אברכות בגיל 27.לא יודע איפה אתה מחפש אבל לרוב זה מתחיל בגיל צעיר יותר ואחר כך יוצאים לעבודה במקצוע תורני או דומה לו.
לפחות מהקצת שאני ראיתי.
ובחור בן 27 יכול להפגש גם עם בנות 21. ממש לא רואה סיבה לא למצוא.
בגדול השדכן של הישיבה שלך... אם לא תבדוק שדכנים של ישיבות אחרות בסגנון. בד"כ אליהן יתנקזו הבחורות המעוניינות.
הם לא נפוצים יותר מדי אבל בהחלט יש
בת 26!
אולי תנסה אצל אליעזר בן יעקב בהר המור (אם עוד לא היית אצלו) נראה לי מגיעות אליו בנות כאלו
@משה
התמונה שמופיעה במסך הראשי, מאיפה היא?
ולפותח @מחפש כלה
מי שהולך עם תפילה
מוליכים אותו מעל הטבע
לבקש ולבקש ולבקש
ולא להתייאש
לפרט לפני ה מה חשוב לך
ומה אתה רוצה
ואולי
יכול להיות שמה שבאמת חשוב לך
זה לא מה שאתה רוצה-
אלא מה שרבש"ע רוצה בשבילך
ניסיתי המון. באמת המון.
וראיתי שרק זה עזר באמת (לא סותר השתדלות מעשית!)
תצליח
לא להתייאש!
ממני
שהתחתנה הרבה אחרי גיל 27...
פנקס השידוכים (יד בן צבי)
את מיזם "בניין עדי עד"?
נמצא בקובץ השדכנים בשרשור הנעוץ.
עוד אפשרות:
לדבר עם חברים שלך שנשואים, ולשאול אותם אם אולי לנשותיהם יש חברות. לבקש מהם להקדיש כמה דקות לחשוב עליך.
זה אולי קצת מביך - אבל בעיניי הסיכויים של זה הרבה יותר גבוהים.
025-386-218
אני כבר לא יודעת מתי היא מקבלת קהל
אני רק זוכרת שהשעות השתנו מאז שאני הייתי שם...
בהצלחה רבה
ולא להתייאש כלל!
זה יגיע לך
ואתה תצליח
ובעזרת ה תקים בית נאמן ושמח
אכי"ר
שאיבדתי את המשיכה לנשים או משהו (אני לא גיי). לא רק מבחינת מראה, שזה כבר כמה שנים טובות אין לי, אבל גם מבחינת הקונספט והרגש, נהיה לא מעניין בעליל. כל האנשים נראים בעיניי בערך אותו הדבר, וגם לא ממש מעניין לפתח שיחה איתם, כי פשוט אין לי על מה לדבר, ולא באמת מעניין אותי מה יש להם לומר.
אני עדיין צריך מישהי בשביל ברכת הטוב והמטיב, כך שזאת בעיה.
עד כאן דבריי,
מאת: חתול זמני.
"יש דברים שהשתיקה יפה להם ידיד נפשי, במיוחד בפורום מעורב ע"ע הודעותיך בשלל שרשורים."
אז אחד משני דברים, או שאתה בהכחשה כמו שכבר ציינתי ורק מנסה לנרמל שיח בנושא וזאת כל מטרתך כאן.
או שבאמת אתה לוקה בהבנת הנקרא בצורה מאוד קשה.
אני מחזיק אותך לאדם מבין אז אבחר באופציה א' תקן אותי אם מדובר ב-ב'.
התגובות הם וודאי לגוף העניין, העניין הוא לא לנרמל שיח בנושא כל כך עדין ובטח לא לתת לזה במה ומשקל בכל מקום וזמן.
התגובות שלך לא לעניין גיבור, מדברים איתך א' אתה עונה ג' ועוד מתפלא על ט'..מוזר מאוד. סתם יוצא לי לחשוב אם עוד יש תמימות כזאת נפלאה אצל מישהי הייתי שמח שלא תיקח אותה ממנה ותשאל אותה שאלות ותכתוב לה דברים כמו "כשבנות כותבות שהן בכלל לא בקטע של מין והן לא רוצות ולא יודעות וזה בכלל משהו פויה שחילונים עושים 😉" כאילו היית רוצה שמישהו ידבר ככה לבת שלך? לאשתך? לאחותך? גם אם הוא סך הכל תמים ומנסה להסביר לה עלק שזה סבבה כל הדברים האלו וכו'...מאוד מוזר בעיניי שאדם תורני ידבר על כך, ועוד בקלילות שכזו ועוד בפורום מעורב..ועוד למישהי(שלא נדבר על תגובותיך בשרשורים אחרים לגבי פנטזיות מיניות ואיך בחורה הייתה שמחה שבעלה יסתכל עליה בצורה סוטה ומינית-שאגב התגובה הזאת שלך ידידי ורעי, נכתבה למישהי, מזעזע בעיניי)..תמהני.
(והקריצה בסוף אגב למה נועדה? להקליל את הנושא?)
מבין? או שעדיין צריך לחדד פה משהו? כי באמת אשמח אם לא הבנת.
יש דברים שפועלים מיידית ON OFF
ויש דברים שנרקמים לאורך זמן.
לדעתי זה ההבדל בין 2 הסוגים שציינת.
תגדירי "רומנטי".
אני מניח שאת מתכוונת שרומנטי זה ההפך של זוגיות שנוצרת רק משכל וממכנים משותפים חיצוניים. כלומר הפרפרים בבטן, וכמו שאמרת המסתוריות הם אלו שגורמים לאירוע להיות מסעיר, וממילא לקיים דרייב מאוד טוב של התאהבות (התאהבות דייקא, במובן החיובי של המונח, אבל לא אהבה).
אני חושב שרומנטיקה נוצרת בעיקר מהאשלייה ומהמשחק, אבל האכזבה מובטחת בתום המשחק, כי תמיד זה מתבדה. לאט לאט ככל שמתקרבים היכולת להישאר בפוזה הולכת ומתייתרת והבן אדם הולך וחושף צדדים של עצמו, פחות נוצצים בהכרח, ויותר קשורים לצד האמיתי של החיים, על הדבש ועל העוקץ.
אני ממש חושב שכדאי כמה שיותר לנטרל את האספקטים האלה, בטח בנוגע למתח ודרמטיות בתור מחולל סקרנות והתרגשות. "מסתוריות" יכולה לשמש רק אם היא באמת הזמנה אותנטית של הבן אדם שתכירי אותו יותר, אבל לרוב "מסתוריות" היא פנטזייה (כדוגמת הסיפור החסידי ההוא שמדמה את היצר הרע לאדם שרץ כשידו סגורה ואומר לכולם "לא תאמינו מה יש לי ביד").
בחזרה למשפט הפתיחה - תגדירי "רומנטיקה":
- אם את מדברת על רומנטיקה במשמעות המקורית שלה, אז כן: בשביל הריגוש, הפרפרים בבטן, המשחק, תליית הדמות הבלתי-ריאלית בבן הזוג, הפרפרים בבטן ממשפטים יפים שהוא אומר וגם להפך, הדרמות וכו' כמו שאמרת - אז חייב, כי בלי זה הקשר נהיה סתם שני אנשים לא בהכרח מושלמים שצמאים לאהבה...
- אבל אם "רומנטיקה" זה בשביל לשלול את הציור של זוג שומם שעושה טבלת פלוסים ומינוסים ומחליט שזה זה אפילו שאין שום אש והתלהבות לקראת - אז לא, פשוט צריך להביא את עצמך, להתעניין בבת/בן הזוג, להקשיב, לצחוק, להתעניין. לא חייב פרחים ומחוות דרמטיות או הודעות מאולצות ואפשר באמת להיות כמו שאנחנו, ואני חושב שממילא יש את כל הפרפרים בלי שום טררם חיצוני.
כך לפחות אני מבין את זה
אלא אם כן שאלת שאלה אחרת - למה תמיד במערכות יחסים שהן יותר טובות או עם יותר רגש יש את כל הבלאגן והמסתוריות והמתח והדרמה? כלומר במרמור
אני מדברת על מקרה שיש חיבור טוב -
מאוד כיף לנו ביחד, והוא גם בדיוק מה שחיפשתי ולהיפך.
אבל הקשר קליל מאוד, כמו חברים טובים, אין משחקים ודרמות. יכולה להתפתח כאן רומנטיקה ומין ריגוש שסוחף אותנו אם נמשיך להישאר בפשטות שלנו?
אז מה רע?
"כמו חברים" - ואם הוא יהיה החבר הכי טוב? זה לא מספק?
יש לך עוד בערך 100 שנה לגבש את הקונספט.
לדעתי בסיס טוב זה מה שחשוב.
שחסר קצת חיבור רגשי ויש צורך להעמיק את הקשר?
נגיד לשתף יותר דברים אישיים... דברים שבוערים בכם
יכול להיות שמרוב שהכל סבבה לא מספיק נוכח הייחודיות של כל אחד, שזה חשוב ליצור משיכה וחיבור עמוק יותר.
הרבה פעמים גם מחילוקי דעות מתקרבים, גם זה סוג של אקסטרים(:
כן צריך רגש
כשאנחנו גדלים אנחנו מציירים בליבנו ציורים של איך נראה עולם, וכשמשהו לא יושב בתבנית של הציור אנחנו חושבים שזה לא זה. (הדוגמה של הרב צוקרמן: הוא נותן לאנשים דף ואומר להם: תציירו "חתול צדיק". חלק מציירים חתול עם ציצית ופאות, אחרים מציירים חתול שעוזר לחבר שלו... הרב צוקרמן מצייר חתול רגיל, ומסביר - "להיות צדיק זה להיות כפי רצון בוראי, לכן חתול צדיק הוא חתול רגיל". ההפרש בין כל האנשים הוא הציור שלהם על מהו צדיק.
בהתאם, אנחנו גדלנו בתוך עולם חצי מערבי, והתקבע לנו ציור מאוד רומנטי במובן המקורי של המילה ( התנועה הרומנטית – ויקיפדיה ), ולכן אם אין דרמה, ריגוש, מעט מתח ופחד, ואז אקסטזה וסחרור חושים ופרפרים בבטן וחלומות בהקיץ וכו' - אז זה סתם קשר... לדעתי זה לא ציור טוב והוא מאוד עלול להזיק.
את אומרת "אבל הקשר קליל מאוד, כמו חברים טובים" - כאן יכול להיות שבאמת חסר משהו, איזה מימד מסויים שהוא לא שטחי. אבל לא הייתי הולך לדרמות, אלא אולי באמת לכוון לרגעי מפגש. כלומר להצליח לפגוש "אותו", את הצד היותר מהותי שלו, מעבר לסבבי-בבי ולסיפורים ולצחוקים. יש רגעים שבהם אדם אומר משהו על עצמו ואפשר פתאום לראות את הנשמה שלו, בלי פוזה ובלי תחכום. זה עמוק מאוד ומושך מאוד להיקשר לאדם אחרי שפוגשים את האדם שבו. ויכול להיות שזה מה שחסר
בהצלחה!
הדברים הראשונים שהזכרת הם כמובן מושכים ומרגשים, אבל בלאו הכי הם לא יכולים להחזיק מעמד - ובני אדם לא יכולים להחזיק אתם מעמד - לאורך זמן.
קשר טוב יכול להתחיל כך או כך, אך המסתוריות וכו' בהכרח יתפוגגו (אפשר יהיה לתחזק זאת באופן מלאכותי לפעמים, וזה יכול לקרות בשני המקרים)
את סדרת האסופית?
אם כן, זה בעצם מה שאן למדה בדרך הקשה. לא לחפש דווקא את המסתורי והמרגש, שהיא דמיינה ש"כך צריך" (רוי גרדנר), אלא דווקא מה שמחובר אליה וקשור לחייה (גילברט בלייט).
אני לא אומרת שכל אחת צריכה בדיוק אותו דבר, אבל כן שיש לפעמים דמיונות של מה צריך, שלא בהכרח נכונים ומשרתים אותנו היטב.
התפיסה הזו יכולה לנבוע ממסרים תרבותיים או אפילו מקשרים מהעבר, וצריך להתבונן בדברים ולשקול אותם בכנות ובמתינות. המון הצלחה ובחירות טובות!)
הרבה דברים יכולים ליצור קשר רומנטי, והרבה דברים יכולים גם ליצור מסתורין.
אני מתכוון, שזה מאוד סובייקטיבי. לפעמים מה שנראה לאחד משעמם לשני ייראה מרתק ומלא במסתורין ותשוקות, וכן להיפך. ויש גם כאלה שאוהבים דווקא דברים ישירים וגלויים, ולפעמים זה בעצמו יכול להיות מלא במסתורין (אתן דוגמה ואני מתנצל מראש על אי הנעימות יש הרבה בחורים/ות שהידע שלהם על המין השני הוא ממש קטן, הם לא יודעים איך נראה ומתפקד המין השני ברמה הכי בסיסית... ואם יבוא בן המין השני ותהיה הזדמנות לשתף, גם אם הוא יהיה הכי גלוי ופשוט, כי תכלס מי שיספר - חי עם זה את כל חייו בכל זאת ההזדמנות לגלות היא בעצמה היכרות עם מסתורין. זו סתם דוגמה שבולטת לי בראש, אני מניח שזה פחות רלוונטי לתקופת הדייטים אבל קחו את הרעיון).
בשביל לתחזק צריך יותר השקעה, שיהיה מעניין ומגרה וכיף. כשזה צפוי ושגרתי כזה, עלולים להשתעמם.
יש כאלה שצריכים יותר יציבות ובטחון ויש כאלה שצריכים יותר משחק ומסתורין,
אבל בלי משחק בכלל סתם יהיה משעמם, זה לא יהיה קשר זוגי, אולי ידידים. כל העניין של משיכה זה שיהיה משהו 'מושך', ואין דבר כזה משהו מושך אם הוא יותר מדי צפוי. לא רק זה, לדעתי קשר זוגי גם אחרי עשר שנים צריך הפתעות כלשהן בשביל להתקיים.
בהתאם לשלב ולאופי של בני הזוג.
נניח הם קבעו להפגש באיזשהו מדרחוב עם הרבה אנשים, היא מתקשרת לבחור ושואלת אותו: "אתה כאן?" הוא עונה: "תסתכלי ימינה." והיא רואה אותו ממתין על ספסל עם חיוך משועשע.
או נניח הבחור הביא עוגיות למפגש והבחורה אומרת "אתה רואה, אתה גם יפה וגם אופה."
ברור ששני המקרים הללו מציבים את הצד השני במבוכה מסויימת, אבל זה מוסיף עניין וגיוון לקשר, במיוחד אם הצד השני יודע להחזיר.
אבל כל אחד מעדיף סוג אחר של משחק. יכול להיות שמה שאחד יחווה כאמירה נועזת ומצחיקה הצד השני יחווה כמטרידה או מעליבה.
אגב: כל משחק נועד להכניס אותנו לסיטואציה לא נוחה. נניח אפילו בשחמט, שני הצדדים במצב לא נוח, בו הם צריכים להפעיל את הראש כדי להחלץ מהמצבים שהיריב שם אותך בהם. זה לא כיף לשחק שחמט עם יריב שרק עושה טעויות ועושה לך חיים קלים בלנצח אותו, זה נורא משעמם (וגם יריב נורא חזק זה לא כיף, כי זה סתם מתסכל).
מחילה שנפלתי דווקא עליך כשבטח יש עוד אנשים שאמרו ככה מעליך חח
אבל אותך קראתי...
ברור לי שלא חייב את הסיטואציה לא נוחה.
עד היום אני ובעלי, שנשואים כמה שנים טובות, לא מגיעים למצבים האלה.
שנינו לא אוהבים את זה וזה לא עושה לנו את זה.
יש פן של רומנטיקה כנה.
לא נסתרת.
להגיד בפנים 'וואו השקעת ממש עם העוגיות. תודה רבה! מרשים אותי מאד'
מבחינתי עדיף פי מאה מ'יפה ואופה'.
לא משווה את זה למשחק, כי יש פה עומק.
בקשר טוב יש עומק.
שלא חייב את הריגוש החיצוני.
ככה חושבת.
אולי בהמשך יהיה לי זמן להסביר יותר.
אתה מניח בתור הנחת יסוד שצריך את הצד של הדרמה, אבל באמת לא פחות חשוב גם הצד השני של השקיפות והנינחות.
השילוב של שניהם, יוצר את האנרגיה של הקשר. אם זה רק מצד אחד, הקשר ימצא את עצמו מאוד מהר.
תפסה אותי השאלה שלך.
פחות מתאים לי לפרסם את דעתי האישית בעניין בפומבי, אז שולחת לך באישי.
אופציה ב' אבל מצד האישה בעיקר..פחות מצידי, אלו הקשרים הכי טובים שהיו לי בפער, כמובן שמצידי כשכבר יש התקדמות אבל בהתחלה אני מוצא שכשמישהי מדברת רגש ופחות מנסה להיות "קולית" ואסופה כזו זה יפה, לא מדבר עכשיו על בכיינית, אלא פשוט אמיתית כזאת בלי משחק..
הרבה יותר מרגיע
שלווה בקשר מאשר דרמות
אבל כן זה יבוא עם ריגוש תמיד יהיה מתח טוב כזה
אני מאמינה שקודם כל צריך שקיפות ופחות דרמות.
אל חשש, הן מגיעות.. לא צריך לייצר אותן..
את לא צריכה לבקש סליחה, היא צריכה לקבל סליחה... יש הבדל
באיזשהו מקום היא צריכה לסלוח... 
🌹
לא הייתי צריכה להבטיח לה ..
היא הבינה את זה לבד, זה חלום טבעי ובריא
והוא יתגשם, פשוט לא בדיוק באותה צורה שדמיינת
כל מילהנגמרו לי השמותועוד חיבוק @הפי יקרה
