פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 903)

שמעתי על שידוכים שנעצרו בעצת רב (במובן ששאלת, לא במובן של ייעוץ מקצועי אצל רב).
בתחילת דרכי סמכתי על הדרך הזו, והפסקתי.

אני חושב שהקב”ה נתן בידינו את ההחלטה הזו כדי שהיא תהיה באמת בידינו, ולא כדי ש”נזרוק” אותה על ”נביא” כזה או אחר.
ושמעתי גם את זה מרב..

לדעתי, כשאדם מגיע להחלטה ברורה בעצמו, ובוחר בעצמו שהוא רוצה להתחתן *איתה* עם כל היתרונות והחסרונות שהוא מכיר בה, (וכמובן גם בהיפוך המינים..) הבחירה היא יותר עמוקה מאשר שאמרו לו שזה הזיווג שלו..

בשורה התחתונה, אם יש אדם שבאופי שלו הוא חסיד כזה, שכל מה שהצדיק יגיד לו ככה הוא יעשה, וכל התלבטות שלו הצדיק אומר לו מה לעשות וזו דרכו בעבודת השם, תפאדל.
אבל מי שהנפש שלו יותר עצמאית מזה, לדעתי זה עלול להזיק.

מזדהה עם דברי פלצור וזוהרת בטורקיז..

במיוחד את ההבחנה בין חסיד שישאל לבין אדם שזאת לא ההנהגה שלו.

ואפשר לשאול למה הפסקת לסמוך על הדרך הזאת? 

שפשוט הכרתי את עצמי יותר.
ואולי עוד סיבה אני צריך לחשוב על זה קצת.

כחושבני זו מילה שלי!!!!

מה המשמעות, אגב? זה הלחם בסיסים?

חושבני - הלחם של חושב ואני















|מחרטט בבטחון|

השוואה למה?

זה על בסיס "כמדומני"

עדיין זוכרת לך את זכות התיקון על ה-
במידה ו...

כשר
כשר
כשר!

ולא.
זו לא.

אוותר לך כדי שלא ננצלש למוות את השרשור הזה.....

@כמעין הנובע
אני לא באמת זוכר איפה ומתי השתמשתי בזה לראשונה, אני כמעט בטוח שלא ממך.
ואולי אני טועה

פחות מתחברת.. הייתי הולכת בסנגון אולי הרב.שפירא שזה יעוץ זוגי,להעלות מה הלבטים ואיך אפשר להתגבר עליהם,ובנוסף לזה הוא דמות תורנית.
אבל מפה ועד שרב יקבע בסופו של דבר אם נתחתן או לא?לא.
זה החלטה שלנו,וזה שקל לנו שאחרים יחליטו בשבילנו .
אבל החלטה כל כך חשובה בחיים?
צריך.להבדיל,בין ללכת לרב שמכיר אותך אישית ואתה רוצה להציג את בת זוגתך ולהתייעץ מה הוא חושב.
אבל מפה ועד שהוא יתן תהחלטה האחרונה ולהסתמך על זה..לא.
אפשר אולי לבקש ברכה להצלחה.
ולהתייעץ.
אבל לא שהוא יחליט

כמובן שניתן ולפעמים צריך להתייעץ, אבל מכאן ועד להתחתן כי רב אמר נראלי תמוהה. (אני גם לא חושבת שיש רבנים שלוקחים אחריות על אמירות כאלו, תקני אותי אם אני טועה) .

ועכשיו בהרחבה, בפועל בני הזוג גרים אחד עם השני- להם יש את הויכוחים שלהם, את הבעיות והחסרונות בקשר בניהם ורק הם יתמודד עם הפערים הללו.
ההחלטה של חתונה צריכה לבוא ממקום שלם שאני רוצה להתחתן עם אותו אדם ומבינה את ההשלכות של זה גם בימים פחות כיפים ומרגשים מיום ההצעה.
(ויש ימים כאלו). כשמחליטים להתחתן כי רב אמר קל להאשים אותו בסיטואציה ולברוח מהתמודדות.

אבל כן יש רבנים שלוקחים אחריות על זה, מכירה אישית... 

כמעט התארסתי עם מישהו ובעצת רב גדול (שוב- בעצתו. לא בהסתכלותו הרוחנית על השמות והנשמות וכו') חתכנו את הקשר.
מודה לה' על זה כל יום כי אני רואה כמה זה היה לטובתי.
ועדיין, בעירבון מוגבל. אני חושבת שזה אחלה ומדהים לקבל ברכה מרב גדול אבל לשמור על זה בפרופורציה הנכונה ולשלב שיקול דעת...

שכשנהיה רציני הולכים לבקש ברכה מרב

פעם, אצל רב אחר, זצוק"ל, הרב היה ממש אומר כן או לא. (הנהגה שונה בין הרבנים)

מעניין אותי מי הרב האחר שאומר ממש כן או לא... (כי גם לי היה רב כזה זצ"ל)

בין "הבטיח" שיסתדר,

 

לבין "יעץ" לכאן או לכאן.

 

בענין של "הבטיח", זה ממש אצל מישהו מסדר גודל ענקי. היו כאלה, בעלי רוח הקודש וגם טביעת עין, ויכלו "להבטיח", וגם זה נדיר (יתכן גם שסתם הוא פיקח, רואה בחורה שיש לה פחדי-שווא למרות שברור ששניהם רוצים ומתאימים, אז נוקט "פטנט פסיכולוגי" של "הבטחה", כדי שהיא תירגע.. יכול גם סתם לעודד ולחזק במקרה כזה).

 

 

אבל, יש ענין אחד, והוא, כמו שכתבת, שיש "חששות" והולכים להתייעץ. זה יכול להיות עם יועץ בעל נסיון וערכים, יכול להיות עם רב שהוא אדם ערכי ומבין ויש לו נסיון.

 

במקרה כזה, ההתייעצות באה כי לא יודעים, האם מה שחשים זה מספיק כדי להחליט; האם יש בעיה של "חסימה" כלשהי מצד האופי או מצד הקשר. באיזו דרך ניתן להגיע יותר לוודאות.

 

ובדרך כלל, דומני שרב/יועץ, לא יקח עליו "להכריע" במקום המדוברים, אלא יעזור להם להגיע לבירור אמיתי יותר, בינם לבין עצמם.

 

[החשש של "מפספסים את השידוך שלנו", הוא חשש שצריך להיזהר מלהשתמש בו יותר מידי לדעתי. זה טוב בשביל לא להתבטל - אבל לא כדי לפחד כשלא יודעים, שמא "זה היה השידוך".. זה לא כך. מכירים, בוחנים כמיטב היכולת. הקב"ה לא תובע מאדם שידע ברוה"ק מי השידוך שלו...]

 

הרבי מללובאוויטש זצ"ל אמר למי שהיה עם הימים מזכירו, כשהתייעץ איתו לגבי שידוך, שבזה לא יוכל לעזור לו לא חותנו (הרבי הקודם), ולא הוא... לא יוכלו להחליט במקומו. אלא הוא צריך לראות אם ליבו נמשך להצעה הזאת. זה משהו אישי. 

אכן, אחרי שאנשים כבר רצו, אז היו פונים לקבל "הסכמה" וברכה. בד"כ היו מקבלים ברכה, דומני שהיו גם חריגות "מופתיות". היה, למיטב זכרוני, גם פעם שסתם שאל מישהו שרצה אחרי שבוע להחליט, אם הוא סבור שתוך שבוע יכול להחליט על ענין בעל חשיבות כזו.. ("אין למדין הלכה מהמעשה" ואולי גם הכיר את המדוברים, מכל מקום - אפשר לראות כיוון על אופן של ייעוץ, שאינו בסגנון של "הבטחה").

וזה מרגיע אותי לשמוע.

אבל אתה בטוח שהרבי מליוובאוויטש לא היה מכריע בעניינים של שידוכים?

 

הרי בשביל זה צריך לדעת מה עשה בכל המקרים...

 

אבל מה שציטטתי על מה שאמר למזכירו, זה מדויק. 

 

ואפשר ללמוד מזה משהו בכיוון. 

 

באופן פשוט, לא להסתמך על כך שמישהו יכריע "במקומך". אפשר ייעוץ, אפשר ברכה, אפשר חיזוק אחרי הצגת הנתונים.

 

כך נראה לענ"ד.

אם את רוצה מישהו שעבר מסלול חיים רגיל, כנראה הוא לא מתאים.
איך תוכלי להכיל אותו? להקשיב למה שהוא עבר? למה זה עשה אצלו? להיות שלמה עם זה?
לא פשוט.. אבל כל מקרה הוא עולם שלם בפני עצמו, זה לא שחור לבן בכלל

אי-אפשר להכיל אנשים שעברו מסלול חיים אחר?

 

לא אומר שזה בהכרח דבר קל, אבל גם לא נכון להציג את זה כבלתי-אפשרי, ולומר כלאחר יד "כנראה הוא לא מתאים" זה גם לא אחראי (מה גם שזה מוכחש מהמציאות).

לגיטימי. לא מתחתנים "בכח".

 

זה ענין סובייקטיבי.

 

מצד שני, אם מה שמפריע זו רק השאלה עד כמה הדברים "מאחריו", אולי יותר ניתן לברר.

 

את צריכה לראות בתוכך, האם בסופו של דבר, מצליחה באופן טבעי שלא יפריע לך או לא.

תלכי לכיוון הזה.
את לא צריכה להעמיק במחשבה למה זה מפריע לך, אלא פשוט לחכות לקשר עם אחד כמו שאת רוצה

זה ממש לא דביק, דוחה ונואש.
אל תערכי השוואות עם אחרים- זה רק יפגע בך ולשווא.
את נשמה יחודית, אחת ויחידה , בת ישראל אהובה. תראי במסע הלא פשוט הזה מסע לגילוי עצמי וגילוי הכוחות המיוחדים שבך. זה באמת נשמע קשה ולא נעים בכלל-
תזכרי שיש רק אחד שהוא שלךכל השאר נספחים, על הדרך- טוב שיסורו מהדרך כמה שיותר מהר..
אם יש נק' שאת רוצה לעבוד עליהם, לחזק אותם- עשי זאת אבל רק בגלל שאת צריכה ורוצה ולא כדי לדמות למישהו או משהו שהוא לא את.
בהצלחה!

חכי שיהיה לך קשר טוב

כל אחד הוא ייחודי.. אין כמותו בעולם... והאחד שלך צריך בדיוק אחת כמוך לא פחות ולא יותר.. אז זה לא משנה לך..

תזכרי דבר חשוב - שברוב הפעמים אם משהו חותך אותך הוא לא עושה את זה בגלל שאת פחות טובה אלא בגלל שהתכונות שלך לא מתאימות לו אישית.
וכמו שאת קיימת אז תהי בטוחה שקיימים המון בנים באופי ובתכונות דומות לך ושהם מחפשים אשה עם אופי בדיוק כמו שלך, ואם אחד מהם תתחתני בעז"ה בסופו של דבר.

אז כנראה זה חלק מהאופי שלך. אולי זה עדינות,אולי צריך בניית אסרטיביות ובירור הערך העצמי. בשתיים מבין שלוש האופציות האלו האיש שלך יאהב אותך כי זה את וזה חלק מרכזי מאופייך. תמשיכי להיות את ולשפר את עצמך ולא את את אחרים יקבלו אותך,ותגבירי את הסיכויים להגיע לאיש *שלך* שלימה וטובה יותר. כל השאר-הם לא שלך. הם יעזרו לך לברר את עצמך אולי,או סתם יהיו קושי בדרך.
בהצלחה!!

הכל יחסי למי שאת פוגשת. ובאמת כל התחושות האלה משתנות ועוברות תוך דקה.
את צריכה לשמוח ביינתים שאת מקבלת רק הצעות טובות כל כך שאין לך התלבטויות קשות והבאסה בלחתוך נשארת לצד השני. תאמיני לי שכשאת תצטרכי לחתוך זה יחזיר לך את התחושה שאת שווה יותר.

רציתי לענות ואחר כך חיפשתי מלא זמן

 

ועכשיו חזרתי להגיב זה אומר שאת חשובה. 

 

רציתי לשאול אותך שאלה. 

 

את היית מתחתנת עם עצמך? 

 

זה נכון שהאיש שלך ירצה ויקבל אותך כמו שאת. תהיי בטוחה. 

 

אבל יש לך כאן הזדמנות להביט פנימה ולבחון מה קורה? פונקציונלית. 

יכול להיות שבאמת את עושה את ההכי טוב שלך

ולכן אולי מבט של אדם מבחוץ יכול לעזור. 

כי את טובה ומצוינת ותמשיכי לחשוב ככה על עצמך

ואולי יכול להיות שבנקודה הזו את זקוקה לעזרה קטנה "והופ" דברים יסתדרו  

 

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. 

בס"ד

 

 

יש אנשים שלא היו מתחתנים עם עצמם כי זה יכול להיות משעמם אדם זהה בדיוק...

 

בעיני זה דווקא הפוך,
לענ"ד  מי שמחפשת להתחתן עם עצמה במכנסיים עם זקן

לא באמת פתוחה להכיר ולהכיל ולבנות קשר.

 

 

 

אלא שכאן התכוונתי למשהו אחר. אז תודה לך. אני אחדד. 

 

הכוונה בשאלה שלי הייתה להביא למקום של האם את מרגישה שאת במקום מספיק אוהב כלפי עצמך?

האם את אוהבת את התכונות שלך?

את המראה שלך?

את השקט שלך?

 

אני מכירה אנשים שחשים חסרי ערך מול עצמם

וזה מה שהם משדרים 

איך אפשר לצפות ככה שהאדם מולך יעריך אותך. ירצה אותך?

(לא שחלילה אני אומרת שזו הסיטואציה אבל לפעמים זה טוב להביא לחשיבה )  

בס"ד

 

 

אני אוהבת הרבה אנשים,

עם אף אחד מהם לא הייתי מתחתנת

 

מאידך היכולת לקבל ולאהוב את עצמך היא בהחלט נדבך חשוב בדרך לבניית קשר זוגי,

או קשרים בכלל 

אל תקשיבי למחשבות הרעות של הייאוש.
אני בטוחה שיש בך המון מעלות.
ומקווה ומאמינה שלא 'זרקו' אותך בגלל שאת שקטה רכה ומה שכתבת, זה הכי נשי וחמוד בעולם. באמת שזה הכל בראש שלך.
תעטפי את עצמך באנשים שמעריכים אותך. תעלי לעצמך את הביטחון. תעשי משהו משוגע שבא לך רק כדי לשפר את התדמית שלך בעיני עצמך ואת התעוזה שלך.
ואני בטוחה שהאיש שלך מחכה לך כבר בכליון עיניים ומה זה מעריך/יעריך אותך.

בס"ד

 

הרבה בחורים נרתעים כשבת שיחם "מידי" יודעת,
ומנהיגה, ואידיאליסטית ברמות מטורפות.
רכות ועדינות אלו תכונות נשיות שמאד חשובות בבניית בית,
ולענ"ד גברים חשים בכך אינטואיטיבית.
לעומת דומיננטיות יתר שהרבה פעמים דווקא מרחיקה,
ומצריכה מישהו מיוחד שיצליח להכיל בלי לחוש מאוים מכך,
כך שאין לך מה לחשוש מזה בכלל!!

 

ולגבי השאלה כמה זמן לוקח לשכוח- זו שאלה של הסתכלות.

אם אני אחשוב שהבחור הזה היה גבר חלומותיי,
וכמה חבל שאני שקטה מידי, ובעצם זה לא הוגן,
והוא לא הצליח לקלוט שבעצם זה מה שהכריזו למעלה,
40 יום לפני שנולדנו וכ'- אז אפשר גם לא לשכוח לעולם...

 

לעומת זאת אם נפנים שהכל מאת ה',
והייתה כוונה אלוקית כל שהיא במפגש הזה,
וזה וודאי היה לטובה,
וגם זה שזה נעצר זה לטובה- אז קל יותר להמשיך הלאה.

 

כך או כך לענ"ד הדבר שהכי חשוב לזכור כשמתחילים (וממשיכים)
לצאת לדייטים זה

 

נכונות ורצון של בחור להיפגש איתך שוב (או העדרם),
אינה מעידה בכלל משהו עלייך.
זה לא שאם את בחורה שעושה הכל טוב אז הרבה ירצו לצאת להיפגש איתך,
ואם הבחור קולט שזה לא מתאים כבר בפגישה ראשונה - נכשלת במבחן.

 

ברגע שאחד הצדדים לא מעוניין להמשיך זה מעיד עליו שהוא לא מרגיש חיבור,
שהוא לא מצא את מה שהוא מחפש, ולא תאם את ציפיותיו האישיות.

ממש לא משהו שהוא לא בסדר אצלך.

אם שתי חתיכות פאזל לא מתחברות- זה לא מעיד משהו על איכותן,

אלא על כך שהן לא נועדו להתחבר. כך היצרן תכנן...

 

אם תרצי להפיק את המיטב מהפגישה תוכלי לחשוב מה כל כך דיבר אלייך באותה פגישה,
וכך תלמדי על עצמך מה את מחפשת.

 

(שני החלקים של הפאזל כחולים, וזה היה נראה מתאים, אבל מהתבוננות מעמיקה יותר רואים,

שחלק אחד זה חלק מים והשני הוא חלק משמיים. אוקיי אני מחפשת משהו כחול..)

 

כך או כך המון הצלחה בהמשך הדרך!!

 

כתבת כל מה שלא היה לי כוח לנסח.

ממש עזרת.

חסכת לי תגובה שלא בטוח שהיה לי כח לכתוב...

רק שתדעי שממש מבאס אותי שזה גורם לך לתחושות כאלה.
אני יודעת שזה קשה, אבל לעולם אל תחשבי על עצמך שאת "עוד אחת" ובעיקר לא "סתם עוד אחת"... תנסי לחדד לעצמך את הייחודיות שלך. כשתכירי את עצמך ותדעי מי את, שום דבר לא יערער אותך.
ובעיקר תדעי שכל מה שיש בך זה ממנו, גם הדבש וגם העוקץ גם המר וגם המתוק.
ולא רק שלך, גם של כל סובבייך...

יכול להיות שנפלת על כמה שמחפשים כאלו אבל יש מלא אנשים שמחפשים דברים אחרים.. אל ייאוש תקבלי בסוף מישהו שרוצה אותך כמו שאת

בצורה כנה, ואני חושב שבאמת אחרי כמה פגישות שהולך טוב ופתאום צד שני חותך זה יכול מאוד להחליש... במיוחד אם זה חוזר על עצמו
אבל הרבה פעמים זה פשוט עניין של היווצרות קשר
נפשי אמיתי... וזה קורה אם באמת נפגשים עם החצי השני- אז יש וודאות בקשר, ובינתיים זה יכול לעזור להצליח להתנהל נכון יותר ולמצוא בעצמי את נקודות החוזק כי לכל אחד ואחת מאיתנו יש יופי פנימי ייחודי

פסח עבר בלי התקפי ocd.

חזרה נחמדה לעבודה.

שבת עם סבתא וצחוקים.

בס"ד

 

הייתה שבת עם חברות!! היה ממש ממש כייף! המון צחוקים וחוויות טובות!

הייתה לי שיחה ממש טובה ומרגשת בלילה עם חברה טובה!

הקב"ה זיכה אותי בחברות ממש טובות! וזה בכלל לא ברור מאליו..!!
בלימודים החזרה לשגרה עברה בסדר ב"ה...
מחר יום ראשון!

שבוע עמוס לפנינו בעז"ה

בשישי הבן שלי נפל מהאופניים ורק פתח את האף ושפשף את היד. לכולם שלום. הלקח נלמד!

היתה שבת מעולה, מלא אוכל, הבית מבריק, כולם שמחים ומאושרים...

 

יאללה שבוע חדש, דייטים ובניית פרוייקט חדש!

זו הסיבה שאני מפחדת מאופניים ,מעדיפה סוסים..

רשמתי את שלושת הילדים לקייטנת סוסים בשבוע הראשון של החופש - שניים יצאו עם פגיעות כאלו ואחרות   חלק מהחיים, אין מה לעשות. אה, ולי זה כאב יותר.

איך זה קרה?? אמור בהתחלה לפחות להיות מדריך צמוד.

כמובן שהיו מדריכים ומדריכות. זה לא מנע מבן החמש לרוץ בהתלהבות אחרי כלב ולהכנס עם הראש בקורת מתכת. הבן שמונה - מה קרה שם לא ידוע . ביטחון השדה (קרי, אבא) הרים ידיים בשלב החקירה. אולם הממצאים (חתך ביד וסימן כחול ענק ברגל) עדיין שם.

(אגב,אני באמת לא סובלת את הכלבים שנדחפים בחווה😬)

המציאות. למה לאייר אותם עם כ''כ הרבה כישרון?
שיאייר מצבים שיאירו את המציאות.

מאפשרים למודעות עצמית להתפתח לשלב הבא,
ולהקנות תפיסת עולם בריאה יותר.

אני מאמינה שאדם שמחובר ומודע לרגשותיו, הנעימים וגם הפחות נעימים הוא אדם יותר "חי".

זה דומה להשפעה של שירים כאלה שזה מרגיש שממש נכתב עלי ומדבר עלי.

מצד שני צריך להיזהר מלקדש את העצב כדרך חיים

הנה משפט שאני מאוד אוהבת שממחיש שלפעמים הדברים העצובים הם רק אמצעי לקבלת הטוב :

,Everyone wants happines
.No one wants pain
,But you can't get a rainbow
.Without a little rain

ורק אז הגיבורה מגיעה להשלמה, חזק ממש.

לא מכירה את הסרט..

שווה לראות..

קהילת אור חדש 

 

זה בערך המטרה שלה

בגוגל בינתים לא מצאתי משהו רלוונטי...

https://www.facebook.com/groups/1763403260593786/

 

יש להם פייסבוק

ומוזמנים לשבת

בדיוק חשבנו אני ועוד מישהו על שבת פורום שצריך לארגן מתישהו...

מ.. מעניין

כבר אמרתי שאת המפגש הבא אני אארגן...

בשבת פורום האחרונה שאני יודע עליה, שהייתה מעורבת. גם מבחינת מינים וגם מבחינת נשואים-לא נשואים - אני הייתי הלא נשוי היחיד בה פחות או יותר (לא באופן מתוכנן. שינוי של רגע אחרון כנראה...).

אבל מעניין אם זה יצליח לצבור תאוצה כאן בפורומים, בהתחשב בדוסיות של האנשים/ות כאן... כי שבת זה משמעותי בהרבה לעומת מפגש של שעתיים...

בשבת ההשקעה בנסיעה כביכול משתלמת.. ואפשר להכניס הרבה יותר תוכן תורני.. זה יכול להתאים גם לדוסים בניינו..
לא כן..
אגב זה שיש נשואים יגרום לי להרגיש עם זה נעים יותר..

נשמע כמו רעיון גאוני. כל הכבוד.

קצת אתגר. לדחות חתונה זה על הפנים. בעיקר במצב שלכם

אם את מאמינה שאת יכולה אז תעשי את זה, זה שווה את זה

יש הרבה תקנים מיותרים בש"ל ולתקנים החשובים והמעניינים יש די הרבה ביקוש, לענ"ד אם את כבר מוכנה יותר חשוב להקים בית ולהתקדם בחיים (עבודה זמנית/לימודים)
זה עוזר גם לחברה ולמדינה, לא רק לך

סליחה שאני עונה במקומה...

א. זה בריא מאוד.
ב. זה תורם המון. ברור שיש תקנים מיותרים אבל זו בחירה שלה אם לעשות משהו שמאתגר אותה ומרגיש לה משמעותי.
הרבה תקנים חשובים בכלל לא מאויישים. הרבה מדיי. זה לא נכון שהכל מבוקש ותפוס. יש דברים נוצצים ומבוקשים, אז מה, יש גם שלא מבוקשים בדיוק בגלל האתגר והאחריות.
ג. זה לא נראה טוב בכלל, יש מקומות שלא יקבלו אותה. אולי זה לא רלוונטי לה כי זה לא מעניין אותה והיא רוצה ללכת למוסדות ולמקצועות שלא משנה להם שם... ואז הטענה הזו לא כל כך משנה...
אבל, מנסיון של מישהי שיש לה חברות שלא עשו מהסיבה הזו... הן לא לקחו בחשבון שזה יעשה לבן בעיות קבלה למקומות מסויימים.
ואני אישית לא רואה שום בעיה לתת עדיפות למישהו שעשה שירות למען הדמינה, זה לא נראה לי אפליה רעה.

כתבת שסגרת במקום לבנות בסיכון. אני לא יודעת מה המקום, אבל בדר"כ במקומות האלה צריך להיות 150% עם הבנות, דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי לעניות דעתי תוך כדי חתונה.

אולי כדאי לך לעשות שירות במקום שיש יותר אפשרות לשלב משהו תוך כדי, מקום שלא צריך את כל כולך.. אני לא יודעת ממש מה השיקולים שלכם, אבל אולי זה כן רעיון. כן שמעתי על בנות שעשו שירות תוך כדי חתונה והמשיכו בשירות, פשוט זה לא במקום עם פנימיה וכו' שאת צכה להיות עם הבנות 24/7.

בהצלחה גדולה ומזל טוב!

בס"ד

המצווה להקים משפחה בגיל מוקדם יותר הרבה יותר גדולה מאשר לעשות שירות לאומי...


והאמת שעל השאלה שלך הרב אליעזר מלמד כתב מאמר שמדבר בדיוק על זה :

בהצלחה


חשיבה מחודשת על השירות-הלאומי / הרב אליעזר מלמד
אב תשע"ב
יולי 2012
דעות 57



חשיבה מחודשת על השירות-הלאומי

הרב אליעזר מלמד

הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב היישוב הר-ברכה



אפיק השירות המרכזי לבנות בחברה הדתית הוא השירות-הלאומי. היחס אליו מובן כמעט מאליו. אך האם לשירות-הלאומי יש באמת תרומה משמעותית לחברה הישראלית ולמדינת ישראל? בהתבוננות חדשה ומרתקת, מבקש הרב אליעזר מלמד לבחון מראשיתם את ההצדקה והצורך בקיומה של מסגרת השירות-הלאומי ומגיע למסקנות חד-משמעיות ומפתיעות.



הזמנה לחשיבה מחודשת

לפני הכול, ברצוני להביע חשש שמא בנות המתגייסות בלב טהור למען העם והארץ ומתנדבות לסייע לזולת יחשבו שאיני מעריך אותן ואת פועלן. לפיכך, הנני מודיע כי ברור שכל מי שמסייעת לזקן או לחולה, עוזרת לילדים בלימודיהם או תורמת לביטחון ישראל – מקיימת מצווה. נוסף על כך, יש בשירות-הלאומי ביטוי למחויבות של היחיד כלפי החברה; הוא מחזק את הלכידות הלאומית ומסייע בהשגת יעדים לאומיים כמו קליטת עלייה, חינוך, התיישבות ועזרה לזולת. לכן, איני מתנגד לשירות-הלאומי.

למרות זאת, ראוי לערוך חשבון נפש מעת לעת, לשקול את הרווחים לעומת ההפסדים ולבחון האם המציאות השתנתה: האם אותם היעדים שהיו נכונים לפני כשלושים או חמישים שנה נכונים גם היום, או שמא יש מקום ליצור שינוי במערכת ההתנדבות ובדרך זו לתרום יותר למדינת ישראל?

דחיית גיל הלימודים הגבוהים וההתנגשות עם הנישואין

אחת הבעיות המרכזיות שנוצרת בעקבות השירות-הלאומי היא דחייה של כשנתיים בתחילת לימודי ההשכלה הגבוהה. אמנם יש משרתות שנה, אבל חלק מאלו מוסיפות שנת מדרשה. התוצאה בפועל היא כי רוב הבנות מתחילות כיום את הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות בערך בגיל עשרים או עשרים ואחת. כיוון שמגיל עשרים ואילך מגיע השלב שבו מתאים לחשוב על נישואין, נוצרת התנגשות משמעותית בין הנישואין והלימודים.

הצורך בהשכלה גבוהה

כדי שהבעיה תובן, צריך לציין את העובדה הידועה: רמת ההכנסה תלויה בדרך-כלל ברמת ההשכלה. גם מבחינה לאומית, ככל שירבו האנשים שרמת השכלתם והשתכרותם גבוהה, תתפתח המדינה יותר מבחינה חברתית, כלכלית ומדעית. לכן, חשוב לנו מאוד הן מצד הדאגה לבת עצמה, הן מצד הרצון לפתח את מדינת ישראל, שהבנות ילמדו מקצוע – כל אחת לפי הכישרון שבו חנן אותה ה'.

מול ערכי המשפחה

חשוב להדגיש: ברור שבניית המשפחה היא הדבר החשוב ביותר, ואליו, בראש ובראשונה, צריכים להפנות את מיטב הכישרונות. אולם ההגשמה האישית בתחום המקצועי נמצאת במקום השני בחשיבותו; כל אחת כפי שמתאים לה – אם ברמה של תואר ראשון, אם ברמה של תואר שני או שלישי.

עלינו לעשות את כל שביכולתנו כדי לאפשר לבנות להגשים את שתי המטרות הללו כאחד.

הסכנה שבדחיית גיל הנישואין

גיל צעיר הוא הזמן המתאים לנישואין. כיום, כשהחיים נעשו מורכבים יותר, הזמן הטוב לנישואין בעבור בנות הציבור הדתי-הלאומי הוא בסביבות גיל עשרים או עשרים ואחת. שתי סיבות עיקריות לכך: ראשית, ככל שהגיל עולה – מבחר הבנים מצטמצם; שנית, הגיל האופטימלי מבחינה רגשית לנישואין הוא צעיר. אז הרצון להינשא עז ואמיץ. מנגד, כאשר דוחים את גיל הנישואין לכיוון גיל עשרים וחמש, ההצעות מתמעטות והקושי להחליט גובר. הספקות מתרבים. בפועל, דחיית הנישואין בכמה שנים עלולה לגרום לקושי במציאת חתן. לאחוז מסוים מן הבנות, דחייה זו מסתיימת בטרגדיה של רווקות עד מעבר לגיל ארבעים.

עקב דחיית גיל הנישואין, ישנן כיום בחברה הדתית אלפי בנות רווקות שמתקשות מאוד למצוא את זיווגן (בחברה החילונית המצב קשה יותר). החלטה על דחיית גיל הנישואין עלולה להיות גורלית.

בנות ממשפחות מעוטות הכנסה

לבנות שגדלו במשפחות מעוטות הכנסה הבעיה כאובה במיוחד. פעמים שהחלטה על נישואין בגיל צעיר תשלול מהן את האפשרות ללמוד מקצוע מכובד, ופעמים שהחלטה על לימוד מקצוע מכובד תגרום להן שיישארו רווקות למשך שנים רבות ומיעוטן אף לא יזכו להינשא כלל.

לבנות ממשפחות מבוססות יותר, דחיית תחילת הלימודים הגבוהים עלולה ליצור התנגשות בעיקר בין נישואין לבין התואר השני (למתאימות לכך), מפני שהסיוע שהוריהן יעניקו להן יאפשר להן, מן הסתם, גם להתחתן ולהתחיל לגדל את המשפחה וגם לסיים תואר ראשון.

אבל לבנות ממשפחות מעוטות הכנסה, דחיית הלימודים הגבוהים עלולה לסכן את העתיד המקצועי. בהגיען לגיל עשרים הן ניצבות בפני החלטה קשה וגורלית: אם יתחתנו, יצטרכו לממן את לימודיהן בכוחות עצמן. בדרך-כלל, גם בעליהן יצטרכו ללמוד באותן השנים ונוסף על כך יצטרכו לממן את חייהם השוטפים, את הדיור והמחיה. במצב זה, יעדיפו בנות רבות לעבוד בעבודות מזדמנות ולא לרכוש השכלה גבוהה. לעתים, גם הבעל נאלץ לוותר על לימודי מקצוע. כתוצאה מכך, גם כשיהיה להן פנאי, הן לא יוכל להשיג עבודה טובה, וכך יקימו דור נוסף של משפחות מעוטות הכנסה; אולם, אם יחלטו שלא לחשוב על חתונה עד לסיום התואר הראשון או השני, הן יסכנו במידה זו או אחרת את הסיכוי שלהן למצוא חתן.

אם מערכת החינוך שלנו הצליחה, לאחר מאמצים רבים, לצמצם במידה רבה את הפערים ולסייע לבנות רבות ממשפחות מעוטות הכנסה לעבור את מבחני הבגרות בהצלחה, באות השנתיים של השירות-הלאומי וגורמות להנצחת הפער. אלו שהוריהן לא יוכלו לעזור להן בלימודים ובמימון שוטף בשנות הנישואין הראשונות יתקשו לסיים את לימודיהן המקצועיים או שיתקשו להינשא.

הדילמה הקשה והכואבת

מצבן של אותן בנות שהמתינו עד סיום תקופת לימודיהן ועקב כך הפסידו את הסיכוי הטוב שלהן להינשא, כואב מנשוא. הן אמנם סיימו את לימודיהן, אבל הבדידות והתסכול קורעים את הלב. בשעה שרוב חברותיהן המבוססות כבר נשואות ושולחות את ילדיהן לבית-הספר, הן ממתינות לצלצול הטלפון שאולי יבשר להן על הצעה להיפגש עם רווק מתוסבך.

ברשימת מקבלות התואר באחת מן המכללות הטובות ניתן היה לראות שרובן המוחלט של הבנות שנותרו רווקות באו ממשפחות מעוטות הכנסה. כפי הנראה, אחת הסיבות לכך היא חששן שאם יתחתנו, לא יוכלו לסיים את לימודיהן. הן ידעו שהוריהן לא יוכלו לעזור להן ורצו לצאת ממעגל העוני על-ידי רכישת מקצוע מכובד, אבל יש מהן שהקריבו לשם כך את הסיכוי שלהן להקים משפחה.

גם מצבן של אלו שהתחתנו וויתרו על לימודיהן המקצועיים אינו טוב. מה תועלת צמחה מזה שהתנדבו במשך שנתיים, אם אחר כך יצטרכו לחיות את כל חייהן בתסכול ובעוני מפני שלא סיימו את לימודיהן? כיצד יביטו אישה כזו או בעלה אל חבריהם, שלא היו מוכשרים מהם אך לומדים מקצוע מכובד ומתבססים, בעוד הם נאלצים להסתפק בעבודה שאינה הולמת את כישוריהם?

אילו לא היו משרתות שנתיים בשירות-הלאומי, היו יכולות לסיים בקלות יחסית את לימודיהן האקדמיים ולהינשא בגיל צעיר, עשרים או עשרים ואחת.

הצדקה הגדולה ביותר היא: "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" – להחזיק בו כדי שיוכל לעמוד אחר כך בכוחות עצמו; לדאוג שיהיה לו מקצוע שיוכל להתפרנס בכבוד על-ידו. חובתנו, כחברה, לדאוג לכך שגם הבנות הבאות ממשפחות מעוטות הכנסה או מרובות ילדים יוכלו להתחתן ולהשיג מקצוע, כל בת לפי כישרונותיה.

האם אפשר להתנדב, ללמוד מקצוע ולהינשא במקביל?

אמנם, רוב הבנות מצליחות ללמוד מקצוע ולהתחתן, אבל בעקבות השירות-הלאומי הדבר נעשה קשה יותר. בחשבון כולל, הקושי הזה משפיע על כעשירית מהבנות, והן לא ילמדו מקצוע מועיל בעקבות החלטתן להינשא בגיל עשרים או עשרים ואחת, ועל עוד כעשירית מהן שיבחרו להקדים את לימוד המקצוע לנישואין, וכתוצאה מכך, לא יתחתנו או יתקשו מאוד להתחתן.

מבחינה לאומית, ההשלכות של האבדן הזה חמורות מאוד, והשאלה היא אם ההקרבה הזו שווה את התרומה שבשירות-הלאומי.

ניתוח עלות מול תועלת

שירות של בת בשירות-לאומי עולה למדינה הרבה כסף: כ-3,500 ש"ח לחודש. העלות כוללת דיור לחלק מהבנות, נסיעות, דמי מחיה וליווי, מענק ופיקדון, כמו גם הכשרת הבנות בקיץ לקראת השירות. אם מוסיפים לכך את ההשקעה הנדרשת מצד המערכת הקולטת את בת השירות-הלאומי, העלות הממוצעת לבת היא יותר מ-3,500 ש"ח לחודש.

לעומת זאת, תפוקת העבודה הממוצעת של בנות השירות פחותה מתפוקתן של עובדות בשכר. ראשית, מפני שהן מתנדבות, וכדברי הפתגם המפורסם: "אסיא דמגן – מגן שוויא" (רפואה בחינם – חינם שווה). ואף שיש בהתנדבות התלהבות, העובדות בשכר מחויבות יותר לעבודתן, ועל כן הן מקפידות יותר לעבוד בחריצות, לבוא בזמן ולהעדר פחות. כמובן שגם מקרב בנות השירות-הלאומי ישנן רבות שהן חרוצות ומסורות ועבודתן אינה נופלת מזו של עובדות בשכר; אולם, בסך הכול, התועלת הממוצעת של כלל בנות השירות פחותה באופן משמעותי מעבודתן הממוצעת של עובדות בשכר.

נוסף על כך, במקומות רבים חולפים חודש או חודשיים עד שהבנות לומדות ויודעות כיצד למלא את תפקידן כראוי; וכאשר הבנות מתחלפות מדי שנה, משמעות הדבר היא כי אחוז מסוים מתקופת השירות אובד בשל הזמן המוקדש להכשרת הבנות. גם המערכת הקולטת את הבנות בעבודתן, צריכה להשקיע בהדרכתן יותר זמן ומאמץ מאשר בהדרכת עובד רגיל.

מקצועיות

ההבדל שבין מדינות מפותחות לנחשלות תלוי במידת המיומנות של כוח העבודה שלהן: מורה שלמדה היטב את מה שהיא מלמדת מועילה יותר ממתנדבת שלא למדה; אחות שלמדה בבית-ספר לאחיות תורמת יותר ממי שלא למדה.

לפי הערכתם של מספר מנהלים אשר בנות שירות-לאומי משרתות במוסדותיהם, תרומתה הממוצעת של בת שירות היא פחות ממחצית תרומתה של עובדת קבועה ומקצועית בשכר. העסקתה של מורה מוסמכת עולה בתחילת עבודתה (בעלות מעביד) כ- 5,000 ש"ח לחודש, וכן אחות. מדוע אם כן שהכסף המושקע בשירות-הלאומי, בעלות של כ-3,500 ש"ח לחודש, לא יופנה ישירות לבתי-הספר ולבתי-החולים כך שיוכלו להעסיק בו מספר עובדים מיומנים נוספים בשכר?

אבטלה

ככל המדינות, גם מדינת ישראל מתמודדת עם בעיית אבטלה. אבטלה יוצרת תסכול נורא ומשברים אישיים ומשפחתיים, העלולים להשפיע לרעה על הדור הבא. גם מבחינה כלכלית, האבטלה גורמת נזק למדינה, הנדרשת לשלם לרבים מהמובטלים דמי אבטלה של כ-2,000 ש"ח ויותר לחודש. האבטלה גורמת גם לאבדן רב של הכנסות ממִסים ומארנונות. אם במקום להחזיק את המתנדבות בעלות של 3,500 ש"ח לחודש, היו משלמים סכום זה למובטלות שהיו עובדות במקום בנות השירות-הלאומי, היה בכך משום תרומה לפתרון בעיית האבטלה וחסכון משמעותי של לפחות 2,000 ש"ח לחודש לאוצר המדינה, על כל מובטל המקבל דמי אבטלה, שיעבוד במקום בת שירות לאומי .

סיכום: עלות מול תועלת

לפי הערכתם של כמה אישים המעסיקים בנות שירות-לאומי, עבודתן הממוצעת שווה כ-2,000 ש"ח לחודש. כלומר, בתשלום של 2,000 ש"ח, אפשר היה להעסיק עובדת בחצי משרה שתתרום את אותה התרומה של בת השירות-הלאומי. לעומת זאת, המדינה מוציאה על בת השירות-הלאומי כ-3,500 ש"ח, ועוד מפסידה כ-2,000 ש"ח עקב כל מובטל שרוצה לעבוד ואינו מוצא מקום, ויש לשלם לו דמי אבטלה ולפוטרו ממיסים וארנונות. נמצא שההפסד הממוצע לחודש על בת שירות-לאומי נע בין 1,500 ל-3,500 ש"ח.

אגב, פקידי האוצר יודעים שהחזקת השירות-הלאומי אינה משתלמת לקופת המדינה, אלא שנציגי הציבור הדתי בכנסת עומדים על זכותן של הבנות הדתיות לשרת שירות-לאומי, ופועלים להכנסת תקציב ייחודי של כמה עשרות מיליוני ש"ח בכל שנה להחזקת הבנות.

כדי שלא תיפול רוחן של בנות השירות-הלאומי לעומת חברותיהן שבצבא, נציין כי עלות שירותה של בת המשרתת בצבא למדינה, בממוצע, כפולה כמעט מזו של בת שירות-לאומי, ולעומת זאת תרומתה הממוצעת פחותה בשל האבטלה העצומה בקרב החיילות.

מבט לאומי רחב

הדבר החשוב ביותר למדינה מבחינה כלכלית-חברתית הוא שיהיו בה כמה שיותר עובדים משכילים. התל"ג (התוצר הלאומי הגולמי) של מדינת ישראל, לדוגמה, שווה בערך לתל"ג של עיראק, ירדן וסוריה גם יחד. זאת, כאשר במדינת ישראל מתגוררים רק כחמישה מיליון יהודים, ואילו בארצות הללו מתגוררים יותר משישים מיליון ערבים, ולמרות שלמדינת ישראל שטחים מזעריים, ואילו למדינות הללו שטחים נרחבים ובהם נפט ושאר מחצבים. כלומר, העובד היהודי במדינת ישראל שווה מבחינה כלכלית פי-עשרה משכנו.

כפי שכל עובד משכיל נוסף מעצים את כוחה של מדינת ישראל – כך תוספת שתי שנות עבודה של עובד משכיל ומקצועי, מעצימה גם היא את כוחה. כלומר, אם אדם עובד כארבעים שנה בטרם יצא לפנסיה, תוספת עבודה של שנתיים היא תוספת של חמישה אחוזים לכוח העבודה המשכיל והמקצועי – דבר שיש לו משקל אדיר לעצמתה הכלכלית של ישראל.

במשפחות הדתיות, ברוכות הילדים, רבות מהאימהות נשארות בבית בחלק מהשנים. עובדה זו רק מעצימה את משקלן היחסי של אותן שנתיים לעומת שאר שנות עבודתן.

רמת ההשכלה הלאומית

כפי שכבר הזכרתי, איחור גיל הלימודים האקדמיים גורם לכעשרה אחוזים מהבנות המתאימות ללימודים גבוהים שלא להתחיל בלימודים הללו או שלא לסיימם.

חשוב לציין, שאין בדברים אלו פגיעה חס וחלילה באותם אנשים טובים ויקרים שאינם מתאימים ללימודים אקדמיים. כל ציבור מורכב ממגוון של אנשים, בעלי כישרונות שונים, וכל קבוצה תורמת ומעשירה את כלל הציבור (לא כאן המקום להרחיב בנושא חשוב זה). אולם מבחינה כלכלית, המנוע המרכזי הוא רמת ההשכלה, ולאחר שהמנוע הזה פותח כראוי – כל שאר המרכיבים של החברה משגשגים גם הם יחד איתו. לכן, על החברה לדאוג כי המתאימים ללמוד לימודים גבוהים בתחומים התורמים לחברה ולכלכלה – ילמדו; וככל שיתחילו ללמוד מוקדם יותר, כך יזכו רבים יותר להשכלה גבוהה ואיכותית.

בנות רבות טוענות כי הנה הן שירתו בשירות-לאומי וסיימו תואר ראשון. אבל, ייתכן שהיה ביכולתן לסיים גם תואר שני ואולי שלישי, ואם כך היה הדבר, הייתה תרומתן למדינה גדולה יותר. ועוד, מה על אותן בנות שבעקבות השירות-הלאומי או הצבאי לא הוציאו תואר כלל? להערכתי, מדובר בעשרה אחוזים לפחות מן הבנות.

שמירה על ערך ההתנדבות

אמנם, השיקולים הכלכליים אינם משקפים את מכלול השיקולים. לעתים מוטב למדינה להמשיך את מסורת ההתנדבות, למרות שאין בה תועלת מעשית, כדי לחזק את הלכידות החברתית. אולם לשם כך, אפשר להציע כי כל אותן בנות המעוניינות בלימודים אקדמיים ישרתו את השירות-הלאומי שלהן לאחר תום לימודיהן. בכך יתרמו תרומה איכותית יותר למדינה ותפוקת עבודתן תעלה על עלות אחזקתן. בוגרות המכללות, למשל, יתנדבו בבתי-ספר, משפטניות יתנדבו בעזרה משפטית לחלשים ועובדות סוציאליות יסייעו בחיזוק משפחות חלשות. אפשר גם שההתנדבות תתבצע במקביל לשנות הלימודים.

גיל הנישואין משפיע על גידול האוכלוסייה

היבט נוסף שראוי להסב את תשומת-הלב אליו הוא ההיבט הדמוגרפי. עובדה מפתיעה היא כי גידול האוכלוסייה מושפע מגיל הנישואין לא פחות מאשר ממספר הילדים. כאשר זוג הורים מוליד יותר משני ילדים, הרי שבכל דור האוכלוסייה גדלה; כמו כן, ככל שמתחתנים בגיל צעיר יותר, כך אורך הדור מתקצר, וממילא הגידול מהיר יותר. ככל שמספר הילדים רב יותר, כך ההשפעה של קיצור אורך הדור רבה יותר.

גיל הנישואין מושפע ממועד סיום תקופת הלימודים המקצועיים

גיל הנישואין הממוצע באוכלוסייה מושפע מכמה גורמים, אבל כמדומה שהגורם הדומיננטי ביותר לאיחור גיל הנישואין הוא מועד סיום תקופת הלימודים הגבוהים המקצועיים. גם בהלכה יש לכך סימוכין, ולא כאן המקום להרחיב בזה. בפועל, רוב הצעירות הדתיות מעדיפות לדחות את נישואיהן עד לקראת סיום לימודיהן המקצועיים. לכן, בנות רבות אינן מעוניינות להשתדך בגיל עשרים, ורק כשהן מתקרבות לסיום לימודיהן הן מעוניינות להתחתן מפני שבזמן זה הנישואין כבר לא יפריעו ללימודיהן. ככלל אפשר לומר, כי שנתיים של שירות-לאומי, או שנת שירות ושנת מדרשה, גורמים לדחיית גיל הנישואין הממוצע בשנתיים: מגיל עשרים ועשרים ואחת בערך לגיל עשרים שתיים ועשרים ושלוש.

המשמעות הדמוגרפית של דחיית הנישואין בשנתיים

למשפחה ממוצעת בציבור הדתי-הלאומי יש כיום חמישה ילדים וההפרש הממוצע שבין לידה ללידה הוא שלוש שנים. אם ממוצע גיל הנישואין יהיה עשרים, כשיהיו ההורים בני שמונים, יהיו להם שמונים ושלושה צאצאים; אם גיל הנישואין הממוצע יהיה עשרים ושתיים – יהיו לבת בגיל זה חמישים צאצאים.

אילו אלפיים בנות (מתוך כ-6,000 בכל שנתון) היו מתחילות מיד בלימודיהן המקצועיים ומקדימות את נישואיהן בשנתיים, במקום לשרת בשירות-הלאומי, הרי שבעוד שישים שנה היו בעם ישראל עוד 16,500 יהודים; ואם כך היו עושות במהלך עשרה מחזורים – היו מתווספים עוד 165,000 יהודים.

ואם אותן אלפיים בנות הן מהציבור התורני – שממוצע הילדים במשפחותיו הוא כשישה וההפרש הממוצע בין הלידות הוא של שנתיים – אזי אם יינשאו בגיל עשרים ושתיים, הרי שבגיל שמונים יהיו לכל בת תשעים ושמונה צאצאים; אם יינשאו בגיל עשרים, יהיו לה מאה שבעים ושבעה צאצאים (שבעים ותשעה צאצאים נוספים עקב הצערת גיל הנישואין). משמעותם של עשרה מחזורים כאלה, לאחר שישים שנה, היא תוספת של 397,500 יהודים. זאת, רק בזכות הקדמת גיל הנישואין בשנתיים ומבלי להניח שהקדמת הנישואין עשויה גם להגדיל במידה מסוימת את מספר הילדים הממוצע לכל אישה.

המשמעות הלאומית

אל תקל בעינינו משמעותו של נתון זה. מדינת ישראל משקיעה מאמצים רבים כדי להעלות יהודים מחוץ-לארץ. רבים מודאגים מעתידה הדמוגרפי של המדינה ותוהים אם הרוב היהודי ישמר בה. גם הגירוש וחורבן היישובים מגוש-קטיף ומצפון השומרון התרחשו בתואנה כי הדבר הכרחי כדי לשמור על הרוב היהודי במדינת ישראל. אם יש בידינו דרך פשוטה למדי להגדיל את העם היהודי – מדוע שלא נשקול אותה? כך נהיה שותפים להתגשמות הברכה (בראשית כב, יז): "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו".

האחריות על מנהיגי הציבור

מנהיגי המדינה צריכים ליצור את התנאים הטובים לריבויו של העם היהודי. ואם הם מתרשלים בתפקידם, אין זה פוטר את מנהיגי הציבור הדתי מלפעול באמצעים העומדים לרשותם למען עידוד הילודה. אחת הדרכים המרכזיות לכך היא להעמיד את הבחירה בפני הבנות ולאפשר להן להכריע אם להתחיל בלימודים גבוהים מיד לאחר סיום התיכון כדי להקדים את גיל הנישואין.

הבחירה החופשית

חובה להדגיש כי אין בדברים אלו תביעה כלפי כל בחור ובחורה לאבד את אישיותם המיוחדת, לבטל את כל תכניותיהם ולהתייצב בשורה לקראת הנישואין מבלי לייחס חשיבות לשאלה עם מי מתחתנים – העיקר להתחתן למען הגדלתו של העם היהודי. האדם אינו מספר סטטיסטי. הבחירה החופשית היא צלם אלוקים שבו, וכל אדם צריך לממש את כישרונותיו לטובה.

ישנם ערכים רבים, כמו לימוד התורה, גמילות חסדים, פיתוח המידות הטובות, בירורים אישיים, יישוב הארץ, לימוד מדע ועוד. אחד מהערכים החשובים הוא הולדת הילדים, אבל הוא בהחלט אינו היחיד. התביעה אינה כלפי הבנות, אלא כלפי המנהיגים, הנדרשים ליצור מציאות נוחה לבנות החפצות להקדים את נישואיהן בשנתיים בלא לפגוע באפשרות לרכוש מקצוע מכובד.

***

ישנם היבטים נוספים לסוגיה, כמו אחוז מסוים מהבנות, המתדרדרות מבחינה דתית עקב שירותן, ומנגד הטענה כי ישנו חוסר שוויון ביחס לבנות החילוניות, החייבות לשרת בצבא שנתיים.

לענות על כל זה אי-אפשר, ורק אסיים בהצגת התפקיד העצום המוטל עלינו, המשתייכים לציבור הדתי-הלאומי: לחבר שמים וארץ. להראות שהאמונה, התורה והמצוות מביאים ברכה למדע, לפרנסה, למשפחה, לחברה, לעם ולעולם. אם נסתפק בחיקוי הציבור החילוני – נמעל בשליחותנו; עלינו לבחון את הדברים לגופם, לעשות את המיטב שביכולתנו ולסלול דרך לתפארת התורה, העם והארץ.

* * *

ואחרי סיום – אבקש לשתף במכתב שקיבלתי לאחר פרסום השיקול הדמוגרפי: "כבוד הרב, האמת, קשה לי לכבד אותך אחר הדברים שכתבת בקשר ל'שירות-הלאומי'. אתה רואה את האישה כמכונת הולדה, כאילו כל תפקידה בחיים הוא ללדת. ומה על הרגשות שלה? ומה אם היא תרצה לפתח קריירה? אולי היא רוצה ללמוד באוניברסיטה? אתה לא חושב שזה מאוד פוגע לחשב חישובים כאלה? כנראה שאתם לא מבינים מה זאת אישה. אתם מפחדים שנשים יצליחו יותר מהגברים, ולכן אתם רוצים להחזירן למטבח".

בס"ד

ולפי מה שבדקתי כל המאמר פורסם ב"דעות"(מסתבר שכנראה זה סוג של עיתון/מגזין).

ו"רביבים" זה טור שבועי שהרב מפרסם.
אם את רוצה אז זה האתר שמקבץ את "רביבים":
רביבים | טור שבועי בעיתון בשבע מאת הרב אליעזר מלמד

לא כולם מסכימים עם שיטתו של הרב מלמד אז צריך לחשוב פעמיים לפני שאומרים לבחורה להתחתן כמה שיותר מוקדם

בס"ד

 

וכל אחד ואחת צריכים לחשוב איך הדברים משתקפים לגביהם ,ולגבי חולקים נראה לי שקיימים מעט אנשים בעולם שאין משהו שחולק על דבריהם...

ושוב הדברים שם מבוארים ומוסברים, כל אחד יכול לקרוא ולהבין.

 

ואם התכוונת מבחינת בגרות נפשית אז באמת כל אחד ואחת צריכים לעמוד את עצמם באופן אישי(ועדיין אני חושב שעדיף לבת לוותר על שירות לאומי ובזמן הזה להתכונן לקראת נישואין לדוגמא ע"י שנת מדרשה,התחלת תואר מוקדם יותר וכו'...).

תודה על ההערה/הארה.

 

 

אז מכיוון שאתה מסכים איתי שיש חולקים לעניין אז האמירה: "המצווה להקים משפחה בגיל מוקדם יותר הרבה יותר גדולה מאשר לעשות שירות לאומי"- היא לא נכונה.. כי אין שום מצווה כזו.

אין לי בעיה שאתה דוגל בשיטה זו ונוטה להסכים עמה( כמו שרשמת בהודעה השנייה)רק הפריע לי בהודעה הראשונה שהתייחסת לזה כאל הדבר האבסולוטי.

 

נ.ב- בתור בת שעשתה שירות לאומי אני חושבת שזה מהווה לי חלק נכבד מההכנה לחיי משפחה וזוגיות לא פחות משנת מדרשה( שגם עשיתי) ובטוח לא פחות מהיציאה לחיי האקדמיה. אבל זה כבר נושא אחר..

בס"ד

 

 

וגם זה לא משנה אם יש או אין. כפי שכתבתי הרב כתב את הדברים באופן מבואר ומופרט היטב. את יכולה לקרוא...

 

ובכל מקרה אני הקטן הבאתי את הדברים של הרב. הרב כותב את הדברים באופן מאוד מבואר מפורט ומוסבר גם יחד, וגם מי שיקרא את המאמר יראה את דברי השבח שהרב כותב בתחילתו לבנות שעושות שירות לאומי מתוך כוונה טהורה ויחד עם זאת את ההסבר בהמשך על ההסתכלות על השירות הלאומי בצורה מחודשת. ואומר על עצמי שברור לי שהרב וכל ידיעותיו בתורה (בבחינת "הפוך בה והפוך בה דכולה בה") ונסיון החיים הכל כך גדול ועשיר שיש לו, יוכל לראות את הדברים באופן הרבה יותר אמיתי ורחב מאשר הרגשה אישית שלי או שלך ואיני מזלזל בך חלילה.

 

ולגבי האם מצווה או לא להתחתן מוקדם,על דרך דוגמא/משל בכיוון הפוך: את יודעת גם "להיות בעצבות" אין עבירה כזאת, אבל לעומת זאת למקומות שהעצבות יכולה להוביל הרבה עבירות לא מסוגלות להוביל אע"פ שהיא (העצבות) לכשעצמה לא עבירה.

 

ומי שיקרא את הדברים של הרב ויבוא מתוך מקום כנה יבין כפי שהרב מפרט ומסביר היטב, עד כמה זה תועלת לעם ולארץ להתחתן יותר מוקדם מאשר לעשות שירות לאומי ואני משתדל לא לפרט כי הרב עושה את זה מעולה במאמר שהוא כתב. (ובנוסף לזה יש את הנדבך הנוסף(שגם אותו הרב כתב) שע"י כך סביר לזכות להביא עוד נשמות לעולם והרי כל נשמה ונשמה היא בבחינת "עולם ומלואו!")

אז אם את רוצה להתסכל מבחינה "קרה" אולי הדבר לכשעצמו לא מצווה אבל מצד שני הוא גורם לכל כך הרבה מצוות בכמות ובאיכות...

 

ולגבי ההרגשה שלך שעשית שירות לאומי, אני מכבד(אומנם לא מסכים) את הרגשתך ודברייך אע"פ שאת בעצמך כותבת את הדעה שלך באופן אבסולוטי משהו.

 

ובאווירת התרבות העכשווית, לא יודע אבל אולי נוצר רושם כאילו אני אישית חושב שבנות פחות טובות מבנים או שוות פחות לכאורה מבחינה דתית. אז מי שמכיר אותי יודע שאני מעריך בנות לא פחות מגברים ושזאת בדיחה גרועה במיוחד וממש לא מצחיקה לחשוב שלכך התכוונתי.

 

אז שוב יש את המאמר של הרב, אני הקטן רק הבאתי את הדברים(וכפי שאמרתי אני מסכים איתם),את יכולה להסכים ואת יכולה פחות להסכים.

 

ושוב לא באתי לזלל בך או לפגוע חלילה. הרב בעצמו מכבד ומוקיר בתחילת הדברים שהוא כותב בנות שעשו שירות לאומי...

 

ובכל מקרה אני אישית פחות מרגיש רצון להתווכח בנושא כי כל מה שאכתוב הוא רק חזרה מועטה וצולעת לעומת מה שהרב כתב ופירט במאמר, בשביל להבין את דברי הרב בכלולתם צריך לקרוא אותו.

 

בהצלחה לך!

 

באמת לא באתי להתווכח חלילה רק להבין.. ואני לא מבינה למה אתה לא מסכים שיש חולקים בעניין? לפי מה שידוע לי הרב אליקים לבנון הוא אחד מאלה שיוצאים נגד נישואין בגיל כ"כ מוקדם והוא גם בעל ניסיון ועוסק בייעוץ להרבה זוגות.

אני לא באה לשכנע בגישה שלי אלא להיפך, אני יודעת שהדעות לכאן ולכאן ולכן אני לא מכתיבה לפותחת השרשור כיצד יש לנהוג אלא המקסימום שאני יכולה להגיד זה מה אני הייתי עושה או רואה לנכון לעשות.

ולגבי השירות לאומי- ציינתי שם במפורש שזה התחושות שלי, משמע לא אצל כולן ולכן ממש לא התכוונתי אבסולוטי..

 

שכחתי לציין שאכן קראתי את כל דברי הרב שם.

כל טוב ובהצלחה גמלך

בס"ד

 

 

לא דיברתי על גיל הנישואין, בזה כל אחד אומד את עצמו. ועל פניו נראה שהיא ממש מוכנה נפשית ושלמה ברצון הזה ושזה לא מה שהיא בקשה להתייעץ איתנו בו אלא בקושי שהשירות עלול לגרום מלהתחתן...

 

 

פשוט התייחסתי כבר לכל שיטתו של הרב מלמד שהבאת..ואני אישית לא מסכימה עם התועלות שנישואין בגיל צעיר מביאים( וקראתי את הביאור והפירוט שם) לאו דווקא בהקשר של מוכנות נפשית. וכשאתה משווה את זה ללא להיות בעצבות זה כאשר אתה יוצא מנקודת הנחה שנישןאין לא בגיל צעיר בהכרח לא עושים טוב לאדם שזוהי הנחה לא נכונה בעיני ובעיני עוד רבנים. לכן אין פה עניין הלכתי של קדימות נישואין לשירות לאומי אלא כל אחד לפי שיקול דעתו ומקבלת את שיקול דעתך

בלתי אפשרי עם חתונה. אם תיסגרי במקום שעובדים בו שעות קבועות (8-4) זה כבר הרבה יותר קל. אני התחתנתי בשרות וזאת הייתה השנה שבה הייתי הכי פנויה נטו לבעלי אחרי זה בלימודים הרבה פחות פנויים. עם כל זה יש גם את העניין הכספי שצריך להחליט אם יש לכם יכולת השתכרות שתאפשר לך להיות שנה בשרות (בו מרוויחים גרושים) אני גם חשבתי שאתחתן שנה אחרי השרות ולכן לא חשבתי על האפשרות לוותר על השרות אבל אחר כך החלטנו בכל זאת לא לחכות שנה ולהתחתן אז הרגשתי שזה מאוחר מידי לשנות תוכניות בקטע של השירות

בנקודה של החלוקה בין אופי למידות.. מידות זה אופי.. לכאורה.. לא? אפשר ליצור חלוקה אבל היא לא אמתית.. לעומק.. יש לאדם תכונות שמאפיינות אותו בחיכוך שלו עם העולם התכונות האלו נגזרות מפיזיולוגיה ונשמה מסוימת וכן מתפיסת עולם.. וזהו.. מנסה לחדד..

אופי זה דבר חיצוני בדיוק כמו יופי
מידות זה משהו פנימי ולא קשור לאופי

אופי זה תכונה- שקט, פעיל, דעתן וכו'

כל אחד נברא עם תכונות אופי אחרות וצריך להשתמש בהם כראוי, לא לשנות אותם.

 

מידות זה איך אנחנו מתנהגים כלפי אחרים, פה יש הרבה מה לשנות (לחלק מהאנשים).

 

אין בעייה שאדם יהיה דעתן, אבל אם זה גורם לו להתגאות על אחרים אז יש פה בעייה.

לכן גם הכי חשוב לחפש בשני מידות טובות, יותר מהתאמה באופי.

יש המון זוגות עם אופי שונה שמסתדרים מצויין.

 

כל הספרים והשיעורים שמתעסקים בזוגיות מדברים בסופו של דבר על תיקון המידות.

 

ובאמת יש עכשיו מבצע!!

עיקר העניין בספירת העומר זה תיקון המידות,

גם כל הסיבה שאבלים בימים אלה היא "שלא נהגו כבוד זה בזה".

לכן גם קוראים פרקי אבות בשבתות אלו.

א י
יא כ
כא ל
לא מ
מא נ
נא ס
סא ע

קא קיב

קיט קכא

קלא קמ

א י
יא כ
כא ל
לא מ
מא נ
נא ס
סא ע

קא קיב

 

קיט

א- י
יא- כ
כא- ל
לא- מ
מא- נ

סא- ע

קיט- קכ

לא- מ
מא- נ

סא- ע

לא-מ

סא-ע