פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 903)

מתחבר לך עם מה שאתה רוצה?
יוצא לך לקרוא פרופיל ולהגיד "וואי זה צריך להיות מעניין להכיר אותה"?

תיקח לך כמה תכונות חשובות [לדוגמא- רמה תורנית, חכמה , לא מעיר מסויימת] וככה תסנן לך מראש הצעות לא קשורות
ותוכל להתמקד במי שכן.
חוץ מזה ששם אתה יכול לסנן לפי פרמטרים באופציית החיפוש. ואז יופיעו רק המתאימות.
ואז מי שעושה רושם מתאים- אפשר כמו פה להתחיל לגלגל שיחה ולראות לאן זה הולך.
לגבי סיבה - הסיבה היחידה שיכולה להיות שייכת זה שהכרטיס מצא חן ואתה רוצה לבדוק היתכנות.
בדרך כלל [לא מחייב!] מי שתגיד מהדרין- זאת מי שתסמן את עצמה כ "דתי לאומי תורני"- זה לא אומר כלום חוץ מהחמרה.

שיהיה בהצלחה!
כמובן לא לשכוח להפעיל חוק דוסים שלובים- הוא תמיד עוזר

ולכן בנידון דידן הבחור יהיה בוגר אך במעט

אז הפער גילאים לא כ''כ משמעותי, בד''כ הפערים הם שנה שנתיים אבל אם מדובר באמת באופי 

בוגר וכו' אז מעולה

כי בחברה שלנו כיום בעיית שמיעה נתפסת הרבה יותר כ"לקות" מאשר מספר גבוה בעיניים שמאלץ משקפיים. כך לדוגמא אנשים הרבה יותר יתפדחו להרכיב מכשיר שמיעה מאשר להרכיב משקפיים. מי יודע אולי בעז"ה עוד כמה שנים התפיסה הזו תשתנה

אם זה באמת משהוא קל שאפילו לא מרגישים אז הייתי רוצה לדעת גם מוקדם אבל לא בקטע שירתיע אלא יותר בקטע שלהיות גלויים ואמתיים אחד עם השני ואין מה להסתיר או להתבייש בזה, כל אחד וההתמודדויות שלו בחיים

רק ראיתי שיש הרבה כאלה שנרתעים מאוד ולא מוכנים לתת צ'אנס. אפילו אחרי פעם או פעמיים ולא שמו לב בכלל,

אבל אמרו שהם לא רוצים אישה נכה. ככה שלהיות גלויה על ההתחלה לא בא לי אבל גם לא לספר זה לא בא בחשבון.

לא התכוונתי שצריך לספר ישר בפגישה ראשונה, כי יש גם עניין של צנעת הפרט ופרטיות שלך שאת לא מחויבת לחשוף על ההתחלה לאדם שאולי אפילו לא פוטנציאלי בשבילך וכן לתת לבנאדם קודם כל להתרשם קצת מהאישיות שלך קודם. התכוונתי שאחרי שאת נפגשת עם בחור שלוש- ארבע פעמים ומתרשמת ממנו וחושבת שיש כיוון חיובי אז את יכולה לספר בעדינות ואין צורך לחשוש ולעשות מזה דרמה. אדם שישר יקטלג אותך כנכה ויפסול כנראה שהוא בכל מקרה לא ראוי להיות בעלך. בחור אמיתי יעריך אותך כמו שאת או לפחות ייתן צאנס.

לא כ'כ הבנתי מה את רוצה לומר

נראה לי שהבנתי, וגם לי יוצא לחשוב על זה הרבה

אני חושבת שהאיזון בין שאיפה לקדושה והתמסרות רוחנית לבין נהנתנות בילויים ומילוי צרכים גשמי\ריגשי\נפשי, הוא אישי והכי אמיתי שיש ובסופו של דבר לא יהיה אפשר לטעות בו.

אז נכון שעכשיו אני מבולבלת בין הרצונות לפעמים, אבל האחד שמתאים לי ונמצא במקום שלי (שבקושי אני יכולה לנסח לפעמים...) יגיע בזמן שלו.

משום מה נוצרה איזה סטיגמה שצתורה שיש עימה מלאכה לא "נחשבת" כתורה "פרופר".

ודווקא רב גדולי ישראל- בדורות קדומים מחכני המשנה ועד ימינו- פירנסו את נשותיהם וגם למדו.

יש היום הרבה אנשים שמצליחים להתפתח בכל מיני תחומים- החל ממדע עבור ברפואה וכלה בספרות וביצירה- שהתורה נשזרת כחוט שני בעשייתם.
התורה תורת חיים.
מתוך שהיא נותנת חיים- מוכרח שהיא לא תגביל אותנו כשאנו מקיימים אותה.
לכן להגיד שרק בחורי ישיבה שלומדים יומם ולילה [בלי לזלזל כלל וכלל!] מקיימים תוורה- לא בטוח שזו אמירה נכונה.

שמצד אחד אני דוסית ממש וזה, ומצד שני יש דברים שלא, ולפעמים זה מאוד מאוד מבלבל..

ויש המון פעמים תחושה (אולי תזדהי איתה..) שהבנים שלא ככ מכירים את הצד הזה, כי הם כל היום בישיבה ומוקפים בקודש ופחות מתמודדים עם הבחוץ היומיומי..

אבל אני חושבת שבעיקר אסור להתייאש, ולדעת שבסוף יגיע מישהו שמתאים לך בדיוק..

כמה שכל פעם שומעים כמה הוא דוס ותורני וזה קצת מבהיל.

זה בעיקר מה שאני מתעודדת ממנו.

וגם שהמון פעמים ההגדרות האלו חיצוניות נורא, ובפועל זה לא תמיד ככה וגם הבנים רואים עולם

קיצר לא יודעת אם כיוונתי לדעתך אבל לפחות ניסיתי..

יש לי כמה נק' אולי להאיר.

אחת, שרוב הביינישים בשלב הישיבה באמת נורא סגורים בעולמה של תורה, אבל ברובם אחר כך יוצאים לעולם ולומדים לחיות בו. זה לא אומר שאחרי הישיבה הם נהיים "פחות" דוסים. זה אומר שבשלב ההוא אפשר לראות איך בנאדם מתנהל בכל רובדי העולם.

זה פשוט שני שלבים שונים. אצל בנות זה קורה די זריז. יוצאים לשנת שירות וישר נחשפים לכל מיני עיניינים.

בת היא יותר משלבת מלכתחילה.

אז אם את פוגשת מישהו שכרגע נראה לך בשלב שיותר סגור ממך, לא הייתי חוששת מזה. פשוט שלב אחר.

ועוד נק' אחת, שהיום לענד העולם קצת מתנהל לפי שחור לבן, בייניש-דוס. לא בייניש-לא דוס.

אבל בתכלס התורה נקנת ב48 דרכים. פשוט את צריכה למצא את הדרך שמתאימה לשניכם. ומשתלבת טוב.

אגב שוב לענד מישהו שהתורה שלו נקנת בלימוד למדני 24/7 יכול להשתלב יופי עם מישהי שהתורה שלה נקנת בטיולים עם חברות ברחבי א"י...

כמובן שצריך לשים לב, ששניכם באותו קו חשיבה ולא שהוא מבלה ונהנה בברים בלי שום חשיבה על התורה ועל הדרך חיים ואת יושבת ומעמיקה וחושבת איך התורה ממלאה את חייך...

הזכרת לי את עצמי במה שכתבת

בס"ד

סתם כי העלית לי תהיות.

אני חושבת שתורניות לא נמדדת בהאם הוא בישיבה או לא, הרי בשלב מסוים את כן שואפת שהוא ייצא לעבודה.

אני חושבת שתורניות נמדדת בדרך החיים, במידות, באיך הוא מנצל את זמנו הפנוי.

אני לא חושבת שמי שיוצא לבלות ביום העצמאות ולחגוג הוא פחות תורני, אני חושבת שהוא שונה מבייניש שיושב בישיבה.

אני יוצאת עם מישהו שכבר לא לומד בישיבה אבל הוא יותר תורני מהרבה ביינישים שאני מכירה. קצת מפחיד לפעמים .

בייניש חנוק לרוב זה בייניש שבכלל לא יוצא לשום מקום ולא פוגש חברים, מהאלה שאף פעם לא יוצאים מבית המדרש. או אחד שאוהב לכפות את דעותיו על מי שסביבו .

רוב הביינישים לדעתי הם לא כאלה. את פשוט צריכה למצוא אחד שלא מתנגד לכל תרבות הבילוי. מותר להיות בישיבה ועדיין לצאת מדי פעם לטייל בירושלים או סתם בארץ, או לצאת לסרט אם את בקטע, או לצאת להצגה או להופעה או למסעדה או לוואטאבר. פשוט תמצאי אחד כזה. מניסיוני הם יכולים להיות ממש זורמים ועדיין דתיים. אפילו אולי מהזרם שנפוץ פה, הם לא חייבים להיות מהזרם שלי.

זה יצא קצת מבולבל כי רצות לי מחשבות בראש אבל מקווה שהובנתי.

אני ממש מבינה את הפחד מביינישים ומיהדות חונקת, אני פשוט חושבת שאין הרבה שהם כאלה ואם יש פשוט לא יוצאים איתם. אם את אחת שאוהבת לבלות ורוצה שבעלך יאפשר לך זה משהו אחד [גם הם יכולים לעשות את זה כי מה אכפת להם שתבלי בזמן שהם לומדים?], אם את רוצה שהוא יצטרף אלייך זה משהו שונה לגמרי, אם את סתם תוהה האם זה ימצא חן בעינייך שהוא יוצא עם חברים זה גם משהו אחר. הדבר הראשון לא כזה קריטי בקשר לעם מי תתחתני- הרוב יסכימו לדעתי. הדבר השני יצריך מישהו שלא רק שלא מתנגד לתרבות הבלוי אלא גם אוהב ללכת אליה או מוכן בשבילך לצא וזה יש מצב שיהיה קשה למצוא בקרב ביינישים מסוימים אבל עדיין הרוב יסכימו- כמובן כל אחד לצורת בילוי אחרת שגם את זה כדאי לברר. הדבר השלישי בעיניי הוא תמוה טיפה. שוב, את לא רוצה שהוא יישאר בישיבה לעד, אז בכל מקרה הוא ייצא לעבוד, מה זה משנה אם הוא גם ייצא לבלות מדי פעם?.

זהו

נ.ב. לא זוכרת אם חבר שלי אמר לי את זה או מישהו אחר אבל זה משפט נכון- כשמתחילים לצאת פגישות הן *לא* ביטול תורה. הן הכי קיום שיש.

לדעתי (בחברה שמקורבת לדוסיות) הכוונה שמקפיד במצוות ופתוח לחיים/תרבות חול וכו

יש כאלה שמתכוונים בכך שהם מאמינים בקב"ה בסה"כ, אבל סבבה מבחינתם לעבור על הרבה דברים שאסורים הלכתית...

מצד שני, יש כאלה שמתכוונים בכלל למשהו אחר לגמרי. הם מתכוונים שהם מקפידים על קלה וחמורה, אך הם אינם סוגרים את עצמם אך ורק בקודש. הם יוצאים לעבוד לכתחילה, נהנים מהעולם הזה (מסעדות, טיולים, מלונות) בלי חרטות (בצורה סבירה), עוסקים בספורט, לומדים באונברסיטה (ולא רק במקצועות מסויימים) וכו.

בין שתי הגישות יש עוד כמה וכמה גישות למושג "פתוח". אין מנוס מלברר למה מתכוונים שאומרים פתוח.

כואב מדי... אולי כי אני חווה משהו דומה... 

שקרו גם לי,

ש למה אנחנו כל כך מפחדים מישהו שלא מתאים לנו?

נניח זה בפן התורני,הוא לא בדיוק מה שחשבת..או שאת יותר מקפידה ממנו או ההיפך.

אני שואלת אותך ושואלת את עצמי בעצם- הרי אם המידות טובות,ויש חיבור (וכל כך קשה למצוא חיבור טוב היום)

אז אם זה בפן הדתי אפשר לבוא אחד לקראת השני,או לכבד אחד את השני..

יכול מאוד להיות שמה שכתבתי לא קשור במקרה הזה.

אבל לפעמים עצוב לי,שקשרים מתפספסים כי אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה העיקר,ושוכחים שהיום היום בחיי הנישואין והשגרה הוא חשוב שמידות טובות..

כמובן שגם רמה תורנית.

בעצם אין לי תשובה ברורה,

מקווה שאת שלמה לגמרי עם ההחלטות שלך,ושתמשיכי להיות שלמה איתן, ובעז"ה במהרה במהרה יבוא הנכון אמיתי 

אוף אני אופטימית נצחית בעניינים של אהבה...

אולי שאני אתחתן אהיה יותר חכמה בנושא, נחכה ונראה 

אני התחתנתי עם בעלי כשהיינו מאוד צעירים, החיבור והקשר היה חזק מאוד! עד עצם היום הזה. סוג של נשמות תאומות בזכר ונקבה...

לאט לאט התבגרנו, כל אחד גיבש את עצמו, והפערים התגלו. היה קשה מאוד. 

אבל עם כל חוסר ההתאמה שהתגלתה, פשוט אי אפשר לפרק, כי אי אפשר להתעלם מהרגש וממה שיש בינינו...

אז על חוסר ההתאמה והכיוון השונה שכל אחד תפס- אפשר בקלות לגשר. הרי מדובר בסופו של דבר בדברים טכניים. אבל רגש החיבור והאהבה- אם לא קיים, ספק אם עדיף להישאר יחד.

אני מעדיפה שילדיי יראו הורים מאושרים ואוהבים, גם אם הם שונים, מאשר הורים שמסכימים ומתואמים בכל דבר, אבל קשה לחוש באויר שמחה והערכה.

אז בקיצור, לא מסכימה עם "הקסם הראשוני"....

אם מדובר רק ברגש של התחברות, כחברים, זה אחרת כי אין ספק שיש צורך במנגנון שכלי שיאזן את העניין וידע לכוון.

במקרה שלי באמת התכוונתי לחיבור חזק מאוד שמגשר על כל הפערים.

אין ספק שתמיד צריך לחשוב גם רציונלית.

המחשבה הראשונה שעולה לי לראש זה "אוף, אבל למה לא?? למה שלא יעבוד ביניהם?..."

כמו שזוהרת בטורקיז כתבה...

אבל אולי בגלל שאנחנו בנות, אז הרגש ישר משחק תפקיד...

מצד שני, כיף וזרימה וחיבור באמת לא דברים מובנים מאליו...

אבל את מכירה את הסיפור שלך..

מה שנשאר לי להגיד זה, שאני באמת מעריצה אנשים כמוך שדוגלים בשכל ששליט על הלב, ומיישמים את זה.

חוץ מהעניין של הכל לטובה וזה..

לא לדבר יותר מידי עם המין השני ולהקשר ואז הכל נהיה בלאגן ומסובך.

סליחה אם זה בעיתוי גרוע

יש להקשר אחרי בירורים והכל...  מזה אי אפשר לברוח ולא על זה דיברתי.

ויש לדבר ולקשקש ולצחוק ביחד ואח"כ לגלות שבכלל לא מתאימים... סתם פצע בלב

אז תנסה להיות... זה דווקא נחמד

אולי מזה הכי נקשרים... צחוקים וכיף מאוד מקשר... 

את לא יודעת, או יותר נכון ה' רוצה את מה שאת בפנימיותך רוצה

תחשבי מה הדבר הכי נכון לך מפנימיות נפשך

(ולשאלה מה ה' רוצה- הוא רוצה שתתחתני ותהי מאושרת, כמו שכתוב תפחנה עצמותיו- ה' מחכה לנו שנתחתן ונבנה בתים ונקרב את הגאולה.

מחר יום העצמאות, מה אנחנו חוגגים? את הגאולה שקמה בגלל אלה שקמו ופעלו גם אם רחוקים מתורה ומצוות הם היו קרובים יותר לרצון ה'

אם יש הבדלים שגורמים לריחוק- מה שמחבר זו תקשורת!!! )

כי כל השאר נשמע מעולה - לך על זה!

בשמירות על הבסיס, היו כמה חיילים מפגרים שעמדו בש.ג. ששאלו כל הזמן בנות שנכנסו אם יש להן פטור זקן, ושיציגו אותו בבקשה..

נראה לי בנות ממש מפגעות ונפגעות מכזו בדיחה מפגרת..

למרות שזו כזו בדיחה ישנה.. כבר עם זקן...

מי הבן אדם הדפוק שנתן לך את המידע הזה?

רק למה היא רוצה להיות עקרת בית אם יש לה תואר שני?? 

אני חושב שיש אחרים שלא הבינו את זה...

מי שותף בקבוצה? הבחורים עצמם?