אם מישהו יכול לעזור לי אשמח.
תודה רבה
אל תלחץ, יש עוד זמן עד שתתחיל לסגור אולם. קודם תפגש, תכיר בנחת, ולאט לאט כבר תראה לאן הקשר זורם ![]()

קראתי את זה בהתחלה-הגולש האחרון
"בסופש ראיתי פה פוסט ששואל אותנו הנשואות איך פגשנו בבעל ואני רוצה להגיב: זאת לא הנקודה!!!
הנקודה היא האם אני רוצה לחיות עם הבחור שאיתו אני יוצאת? אנחנו יוצאות עם בחורים חתיכים, מגניבים, חכמים, מצחיקים, עשירים ועוד כל מיני שמות תואר שמככבים ברשימת הקניות שלנו. זה בסדר לצאת איתם. אבל כשחיים יחד, בייחוד כשמגיעים ילדים, העומס והקושי הופכים להיות מאוד מאוד קשים. והשגרה שוחקת. לכן לפני שבוחרים להתחתן עם מישהו צריך לבחון אותו בפרוטרוט ולפי סטנדרטים אחרים: האם הוא חבר אמיתי? האם הוא עוזר לי לקדם את עינייני? מכבד אותי ואת דעותי? איך הוא בבית- כמה הוא לוקח חלק בעבודות הבית?האם הוא עוזר לערוך את השולחן ולפנות בארוחות שבת אצל ההורים? אם אתם גרים יחד- זה הכי טוב שתראו ממנו. אחרי החתונה זה יפחת. ולכן- עד כמה הוא שותף לאחזקת הדירה? האם הוא מכין לך לפעמים ארוחה או שתיה ומגיש לך?
ולא, לא תוכלי לשנות אותו- בחור שלא משתתף בעבודות הבית לפני החתונה לא ישתנה ויתחיל להשתתף אחרי שיגיעו הילדים והוא יראה כמה קשב לך. עם בן זוג כזה עדיף להישאר רווקה ולגדל ילדים לבד.
ומכאן אני קוראת לכם: חתונה Zה לא המפתח לאושר ולא מתכון לחיים נכונים. חתונה עם בן זוג תומך וטוב היא כן. ואם אין בן זוג כזה- לכי תבני לך חיי רווקות טובים ותהני מהם! תזכרו: הכי גרוע זה להתחתן עם מישהו שאיננו חבר אמיתי"
גמדיתלאגמדה
ספקטקולריתשלומות!
ככל שעובר הזמן ויחד עם עבודה ותהליכים פנימיים שאני עוברת אני נוכחת יותר ויותר לדעת שיש קשר בין פתיחות ואמון בשפע ובטוב שיש למציאות ולעולם לתת לי לבין הצלחה בכמעט כל תחום בחיים,
אמון בעולם, במציאות, בהקב"ה כמנהיג ומשגיח, בעצמי, במין האנושי וכו, יתן את אותותיו בכל תחום שאגע בו. אם אני באה אליו בגישה של שפע או צמצום. אמון או ספק. פחד או אהבה.
אני יוצאת מתוך הנחה שזו החוויה שלי, ויהיו שיראו את הדברים באופן אחרים, ויהיו שאצלם יהיו פערים מאד גדולים בבין התחום הזוגי לתחומים אחרים, אבל איך אומרת רחל המשוררת: רק על עצמי לספר ידעתי..
מהמקום הזה אני רוצה להזמין אותך לסבב 40 יום של קריאת פרשת המן.
זו סגולה ידועה ומוכרת לפרנסה טובה, אבל למעשה מדברת על
אמון.
הרפיה
אמונה בטוב שזמין לי וימשיך להיות זמין לי.
ואני מאמינה ומקווה ומתפללת שהתדר הזה, הגישה הזו תיתן את אותותיה הטובים בכל תחום בחייכם..
מעוניינים להצטרף? נא שלחו הודעה בפרטי
)נפגשנו שלוש פעמים. אני בעניין ואני מניחה שגם הוא, הפגישות ממש זורמות... מה שכן הוא לא טוב ב"בין לבין". הוא מתקשר פעם ב, בקושי יוזם הודעות.. בדר"כ אני יוזמת אותן וגם אז הוא לא ממשיך התכתבות, אלא זה פשוט נגדע... מה אתם אומרים?
כל מי שיש לו טיפ על איך לדבר איך להתנהג, ללבוש וכו' לרשום פה לטובת כולנו ולהעלאת המודעות של הנפגשים.


למרות שאם אוהבים בן אדם אוהבים אותו בכל מצב אבל לפעמים יש מצבים שמההלם או שאולי מרגישים מרומים עלולה להיווצר רתיעה או ירידה בהערכה, אז אולי יש מצבים שעדיף להשאיר את המצב כמות שהוא ולא לספר..
"לא שפויה". ממש לא שייך.
גם אם יש פה ושם זמנים של "יציאה" מהמציאות הרגילה.
[ואין שום סיבה ש"פעם יגלו". וגם אם כן, זו לא "הסתרה והונאה" - תוציאו את זה מהראש. אתם אנשים בוגרים. החלטתם, הבן לא היה חייב להיוועץ בהם. ההסתרה מובנת לחלוטין.
אם "יגלו" פעם, תסבירו בנחת במה מדובר, וגם את ההתקדמות הגדולה. וגם את השיקולים לא לספר עד כה.
ובאמת, כדאי "לאלחשוש כל הזמן מגילוי במפתיע. פשוט לא לחשוש...]
ממש שונות אחת מהשניה.
השאלה אינה אם אני הייתי מעדיף לדעת או לא. אינך שואלת האם הם "רוצים לדעת". יש להניח שיאמרו שרוצים לדעת הכל...
השאלה היא, האם לומר לאנשים שיש לך דבר כזה. מה יכולות להיות ההשלכות. האם זה יוסיף טוב, או לא.
אז הנטיה להיות "גלויה" ולהגיד הכל, היא די מובנת. אדם אינו רוצה להרגיש "צריך להסתיר".אבל לפעמים זה לא נכון.
במקרה כזה, הרי הענין יכול להיתפס כדבר קשה ממש, מבהיל. בוודאי אצל אנשים שלא מבינים איך מתנהלים החיים בשוטף כך. מי שבאמת מכיר, יכול לדעת שזה לא עד כדי כך...
אז הבחור שיחי', כמו שאומרים "סבר וקיבל". ראה שהוא מסתדר עם הענין, לא נבהל מסטיגמות, הרווחתם חיים טובים ושמחים. ב"ה. אם היית יכולה להיות בטוחה שהוריו הם כמו שהוא (אני באמת לא מכיר אותם - אבל מניח שגם אתם לא מכירים באופן ברור ביחס לדבר כזה. אחרת לא הייתם שואלים..), וגם כשזה מדובר בנישואין של בנם, היית יכולה לספר.
לדעתי, ה"סיכון" בזה גדול מידי. יכול לגרום לאי נוחות, לחשש, לצער סתם. בשביל מה?
אם את יודעת שאת מצליחה, עולה, שאתם מצליחים. תשמחו.
מי אמר שחייב שידעו פעם? מן הסתם זה ילך ויפחת.
ולמה לחשוב ש"כעת" זה פחות בעיה מאשר להגיד עוד הרבה שנים, אם "יתגלה".. יכול סתם להעלות חששות שווא לגבי גידול ילדים וכו'.
תמיד תוכלו להגיד, אם "יתגלה", שלא רציתם לערב בענין אישי שלכם, אחרי שכבר החלטתם ביניכם, ושלא רציתם לגרום להם לפחדי-שווא כשאתם כבר נשואים.
וגם תוכלו להפנות למי שמכיר, שיוכל להסביר להם שזה "לא כ"כ נורא"....
כמובן - כל זה מדובר כאשר שניכם בטוחים בענין במאה אחוז. וברור לכם שממילא לא יוכלו להזיז אתכם.
אבל נניח, תיאורטית, שהשאלה היא של בני זוג שרוצים להתחתן, אבל מביאים בחשבון שההורים עלולים להתערב, להסביר, לשכנע שלא - וזה יכול אכן להשפיע לבטל... אז זה כבר משהו אחר. למה? כי אכן הורים יכולים להיות יותר בעלי נסיון, לחשוש, ולנסות להשפיע על מה שנראה להם טוב, לטובת בנם...
כשמדובר בכאלה, זה משהו אחר. ועפ"י רוב, באמת כדאי ליידע הורים כשמדובר באנשים שקולים. ואח"כ יחליטו הצעירים אם לקבל את דעתם או לא.
אבל יש לפעמים, שבני הזוג יודעים בנפשם אחרת. יודעים על מה מדובר, הם לא פזיזים, בעלי שאר רוח ויודעים שיוכלו להתמודד ושתמונה אצל ההורים תיתפס אחרת (צריך בשביל זה אומץ ומידות מיוחדות. אבל יכול לקרות). במקרה כזה, מה התועלת?..
יתכן שחוץ מההורים, לא יודעים על כך.
כמובן, אם היה מדובר במשהו "מפורסם" שזה רק ענין של זמן לא רב שיתגלה - היה אחרת. את צודקת.
חומר עיוני זה לא מספיק
וגם דיבור עם חברות זה נותן רושם מאד מוגבל
הוא צריך לדבר עם פסיכולוג/פסיכיאטר, בשיחה פתוחה לחלוטין.
ולמצוא עוד אחד או אחת כמוך שהתחתן, ולדבר על המשמעויות עם הבן-זוג.
מעבר להבנת המשמעויות, אתם צריכים גם כלים שיעזרו לכם לאחר הנישואין.
שיהיה לכם הרבה בהצלחה!
ושמח בשבילכם מאוד.
של החיים, או כשיהיו ילדים בע"ה לדעתי ראוי לספר.
הם הרי יגלו בשלב מסוים, וזה יהיה לא נעים אם יגלו בצורה עקיפה.
מעבר לזה- ייתכן שהם יתגייסו ויתמכו בכם.. ולעיתים, זה חשוב ואפילו נצרך.
כל שאר הדברים שאינם שייכים לזה, אין צורך לספר. זה בינך לבינו
...אז עדיף לנטרל את המוקש. ויפה שעה אחת קודם


לא הישיבה קובעת את הסגנון של הבנאדם. אלא הוא עצמו.
אם את יודעת על מספר מסויים שלא נכון,
תפני למנהלים שיערכו שם.
הי בנות! ![]()
![]()
אני בייניש בן 23 לקראת סוף השל"ת ובדרך להרשם לשליש גן עדן ורציתי
לשאול האם זה בסדר לבחור כמוני להציע דייט לבחורה בת 20? מה אתן הייתן חושבות על זה?
תודה![]()
![]()
3 שנים זה אחלה.
ב"הצלחה ממש!
ציון חמדתי
אופטימיות
אופטימיותבס"ד
שאמנם עכשיו את בת 20.5 והוא בן 19 שזה נשמע משמעותי
אבל בהמשך את תהיי לדוגמה בת 27 וקצת והוא כמעט 26, וזה יהיה זניח.)
אז ככה אני כבר תקופה מבולבל
לגבי מה אני הולך לעשות בחיים. במה אני רוצה לעבוד מה בדיוק ההשקפה שלי (לגבי המדינה וכו) כמה זמן אני הולך להמשיך בישיבה . עקב המצב החלטתי שאני לא רוצה להתקרב לכל העניין של חתונה כי אני חושב שצריך להיות סגור על עצמי לפני כל העסק . עכשו הפלונטר התחיל בזה שכמה חברים אמרו לי שלפי דעתם מה שאני צריך עכשו זה להתחתן זה יסדר לי ת'ראש ויעזור לי לסדר את עצמי יש למה שהם אומרים בסיס במציאות ? ראיתם שמעתם על מיקרה דומה שחתונה זה מה שסידר אותו ??????????????
ככה גם אני חושב !
במקום להגדיר את עצמך כ-"לא סגור על עצמי.." תבין שאתה פשוט בצומת בחיים.
אנחנו מפחדים מצמתים, משינויים מחשבתיים ואידיאולוגיים, ולפעמים מקשיים ופחדים- צריך לקבל ולהכיל את התהליכים שאנחנו עוברים. זה בדיוק הגיל לברר את כל זה. אתה במקום מצוין.
ועכשיו לעניין החתונה, מה ש*אתה* מרגיש זה מה שקובע! לא מה שהחברים ייעצו לך. אם אתה מרגיש שאתה זקוק לקצת זמן. לבנות. לחשוב. לברר. לקבל. לשנות וכו. אז קח לך אותו. זה בורא עולם בכבודו ובעצמו מוביל אותך. ויכול להיות שבסוף השביל, אחרי שתפנה ימינה בצומת, תפגוש אותה.
בהצלחה!
מתחתנים כי רוצים להקים בית ! ומסוגלים לכך מבחינת נפשית ופיזית..
לא כתבת בן כמה אתה, משערת שלא יותר מ21...מציעה שתנשום רגע! בנחת! תחיה את החיים שלך, את הלימוד בישיבה, את הדברים שאתה טוב בהם ומשם יצמחו להם האידיאלים...
כמובן, אין צורך למשוך לקיצוניות השנייה..אתה לא חייב משנה סדורה ומפורטת לגביי חייך מעכשיו ועד 120 בעז"ה.. כדאי שיהיה כיוון, רצונות, שאיפות---אולי אפילו כמה אופציות ועם הזמן תתגבש ויהיה בסדר! ![]()
לרגע לא חשבתי שלהתחתן זה משכח כאבים או איזה תרופה לבלבולים שאני נמצא בהם !!! אני כן רוצה להתחתן ואני דוחה את זה רק בגלל המצב השאלה היתה- אם המצב דוחה חתונה או שאם אני יתחתן בכזה מצב אני יכול להזיק לעצמי ולעוד בנאדם סתם, או שזה לא כזה קריטי אם אני סגור על עצמי או לא הדברים יסתדרו עם הזמן. עכשו כיוון כללי בחלק מהדברים כן יש לי אבל בתחושה כללית אני מרגיש חוסר ודאות ולכן אני לא מתקרב לתחום (הייתי בל''ח אש הייתי בראש שעד סוף 18 אני נשוי עכשו אני בן 20 ברוך ה' ) לגבי מוכנות לחתונה פיזית ונפשית אני מרגיש מוכן+ לגבי איזה אישה אני רוצה כמו שציינתי אני עדיין לא נכנסתי לתחום אני מניח שכיוון כללי יש לי אם אני יחשוב על זה . נראלי שנסיים את השרשור הזה כי אני חושב שיותר נכון שאני יתייעץ עם אדם בעל נסיון שמכיר אותי בכל אופן תודה רבה לכולם פתחתם לי כיווני חשיבה יום ניפלא לכולם שיהיה לכולם ברכה והצלחה בכל.

ניצניםמשמח!!!
ברכת ה׳ עליכם.
זוהרת בטורקיזברכת ה' עליכם בבניין עדי עד,והמון המון מזל טוב!
לא מכירה אתכם, אבל שמחה בשבליכם מאוד!
הייזל
ותן טללהקצות מספר?
בניין עדי עד בעז"ה.
אם אפשר לשאול..
איך גיליתם ששנייכם בפורום?![]()
אופטימיות
אני אדם שלא כל כך אוהב להתערב בחיים של אנשים אחרים (גם לא כ"כ אוהב הפוך).. אבל בחינוך ילדים אני חושב שחייב להתערב להם בחיים אם אני לא הלמד אותם מי ילמד אותם?? אם אני לא השב לו על הראש: "קום תתפלל טול ידיים תלמד תורה" הוא בחיים לא יגיע לזה לבד.. אז זה ממש נצרך ההתערבות הזו בחיים לא? מה אתם חושבים עד כמה?
הבנתי נכון?
יש שם שידוכים בין תימנים לספרדים? או שתימני מתחתן רק עם תימני וספרדי רק עם ספרדי?
(זה שאשכנזים לא מתחתנים עם ספרדים כלל, ידוע)
והאם זה משנה תימני שלם או חצי תימני?
בבקשה תגובות עניניות
)

ציף
פה לקצת
אפשר גם באישי.
קרובי משפחה חרדים תימניים שהצעירים כבר התחתנו עם כל העדות( אשכנזי\ ספרדי) ולאו דווקא רק עם תימניים..היום כבר אין את ההפרדה הזו, מה שאתה שואל היה נכון יותר לשנות התשעים היום ב"ה יש קיבוץ גלויות
אני אחסוך שאלות על הבני דודים האלו אבל אפשר להתבונן בהם קצת יותר ולבדוק...
אצל החרדים זה לגמרי קיים... וזה רחוק מלהיות מאחורינו.

)