פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 906)

כתוב טוב בעיניי
והמקצב מעולה
ויפה שהצלחת להכניס הכל!

תודה לך.

שלך!

תודה גלויה אהובה!

גם אני
נכון ה-לכלותינו זה הברקה?

כלה זה גם מלשון
להתכלל
להיות בתוך הכלל
את זה לא הצלחתי להכניס הפעם.

שנזכה שנזכה שנזכה שנזכה כולנו בע"ה  

וגם את 

תודה!

חג שמח!

פשוט יש לך את זה

 

יאללה שיבוא הבחור שתוכלי להקריא לו את כל השירים המהממים שלך!

פתחתי את השרשור בשבילכן. 

 

תודה על כל הפרגונים והאיחולים

בכוונה ה"מצילך על ידם" ולא "מצילנו מידם"?

בחורים הם לא אויבים שצריך להינצל מהם. 

 

התכוונתי שכל בחור מקדם בך עוד הבנה בדרך אל החתן.

בס"ד

התחברתי מאוד!!
שכוייח!

אם זה עוזר.. בשמחה

כבר פנתה אלי מישהי,

אם אצטרך אפנה אליכן

 

לא ציינת בן כמה אתה ועוד כמה נשאר לך לשירות (עדדד מתייי??!! ) שזה גם פרמטר שיש לשקול.. לא דומה מישהו בן 19 וחצי שהתגייס עכשיו לאחר בן 23 שנשארה לו עוד שנה...

 

לא יודעת אם זה ריאלי כי לא הייתי בצבא, אני משערת שכן כדאי לחכות עם זה קצת בייחוד אם אתה צעיר ובתחילת השירות שדורש הרבה כוחות, גם בפועל להיפגש פעם בשבועיים דיי מורח קשר ולא נראה לי שהכי כדאי..

 

ונכון, הסביבה באמת מאתגרת לפעמים (רק השבוע ביקרתי חברה שילדה ואיפה אני ואיפה היא ) אבל חשוב לזכור שאלו החיים שלך.  והיו סיבות שהובילו אותך לשירות כזה ולהשתדל כמה שפחות "להסתכל לצדדים" ולהשוות עם אחרים (בתחום הזה בעיקר וכמובן גם לחיים) ולבוא מתוך מקום של 'אני מוכן להקים בית' ולא 'אני חייב לעמוד בלחץ החברתי'

 

ואחיינים זה חמוד 

השיקול שלך אם לצאת צריך לבוא מנקודת מבט של עצמך- האם מתאים לך בשלב זה של החיים להיכנס לקשר, האם אתה מרגיש מספיק מוכנות כרגע להקמת חיי משפחה ואם כן אז גם לחשוב האם מתאים לך קשר שהפגישות שלו יהיו בתדירות יותר נמוכה  ולכן יכול להימשך יותר זמן.

אתה לא צריך להיות מושפע מלחץ חברתי שחברים שלך מתחתנים-כל אחד בזמן שלו, מתי שמתאים לו והזיווג שלך לא תברח. וכמובן אין מה להילחץ מאמירות של הסביבה- זה שכיח ומעיק אבל מתמודדים וזה לא אמור להוות סיבה ותמריץ להתחיל לצאת.

ואם למרות זאת אתה כן מרגיש שאתה מוכן להתמסר לזה כרגע אז הבחורה שאתה יוצא איתה צריכה להפעיל את השיקול דעת שלה אם קשר עם חייל בצבא מתאים לה, היא צריכה לדעת למה היא נכנסת- זה התפקיד שלה ואתה לא צריך להכניס את עצמך לזה.

לא יודעת בן כמה אתה בדיוק אבל אם אתה בשנות העשרים המוקדמות ועוד בתחילת הדרך של הצבא אז במקומך לא הייתי יוצאת( ובתור בחורה גם לא יוצאת עם אחד כזה). בהצלחה בבחירות

א. זה משנה בן כמה אתה...כמו שציינו מקודם.
ב. אם אתה מרגיש בשל- תצא. אבל אל תמרח אותה 3 שנים...
יש הרבה בנות שמוכנות לזה. אם אתה מוכן להקדיש לה זמן בחופשים שלך, היא תהיה בסדר. נישואין זה לכל החיים, צבא זה אתגר שאפשר לעבור אותו. עובדה שיש הרבה חיילים בקבע שמתחתנים תוך כדי.

שרשור בנושא-
בואו נעשה דיון- בעד ונגד לצאת בזמן הצבא(לאחר דיון עם חברות ש - לקראת נישואין וזוגיות

ו 2 תגובות שיתנו כיוון-
 בבקשה, תרגום: - לקראת נישואין וזוגיות

בעד באופן חלקי - לקראת נישואין וזוגיות

אני אכן בן 20 וחצי אבל אני כן מרגיש מוכן לצאת..
הבאסה לא באה מהלחץ של החברים אלא מהמחשבה שלהם זה הסתדר כי הם לא נמצאים בבלאגן של כי הם ביינישים או גובניקים ורק אני אוכל תסביכים עם עצמי כי אני מפחד שיהיה טוב אז לא נפרד אבל היא תסבול מהקשר איתי...
העניין הוא שאני כנראה יוצא קצינים וזה מוסיף לפחד כי אז מה אני לא אצא עד השחרור? הוא עוד רחוק ממש..
ואני לא רוצה למרוח אותה אבל זה מטורף להתחתן בצבא!

המשוואה משתנית.. מעלא היית עושה שלוש שנים וסלאמתאק מחכה שנה וחצי וסיימת עם זה.. אבל אם אתה בטוח שתצא קצינים ויש סיכוי שתמשיך הלאה, אתה מדבר על אולי לחכות ארבע חמש שנים (!) וזה באמת הרבה זמן במיוחד אם יש לך רצון אמיתי ולא איזה דחף שנובע מלחץ חברתי, אין טעם לדחות את העניין זה ישבור לך את הנפש. הצורך הזה רק גדל עם הזמן במיוחד בקשיים של הצבא יש עליה של הצורך הזה. אם אתה בטוח שאתה ממשיך בצבא ואתה בטוח שהרצון אמיתי הייתי ממליץ לך להתחיל לחפש את החצי השני.. תכלס כמה שיותר מהר, לפני הקורס. בבה''ד יש יציאות לא משהו ואח''כ כמ''מ או מפק''ץ אתה טרוד באלף דברים גם בשישי ומוצ''ש אז לא יהיה לך זמן להתעסק בזה.. בהצלחה!

יש הבדל בין להתחתן עם בחור בן 20 שעוד בתחילת דרכו בצבא לבין להתחתן עם בחור בגיל 23 שלקראת סיום צבא. להיות חייל בתור נשוי זה ממש לא יותר קל מאשר להיות חייל רווק שבקשר עם בחורה.

ב- את אומרת מידיעה? יש לי די הרבה חברים נשואים בצבא ושניים בצוות שיגידו אחרת. אני את מה שכתבתי לעיל הבנתי מהם..

הוא בטוח יותר לקראת סיום מהמצב בו הוא נמצא עכשיו. וזה כבר מהווה יתרון
ב. אני אומרת את זה מהצד של האישה.אכן לא יודעת מה חושבים הגברים ולא פוסלת את דעתם של חבריך. אז אני אדייק- להיות חייל בתור נשוי זה לא בהכרח יותר קל מלהיות חייל רווק בקשר עם בחורה. ולכן לא הייתי אומרת באופן גורף לכל אחד במצב שלו להזדרז ולהתחתן כי זה לא נכון לכל אחד

שלהתחיל לצאת זה לאו דווקא להתחתן ויעידו על כך יושבי הפורום..
אם הוא בעניין והאשה שהיא יוצאת איתו מודעת לקושי ומבינה את הקושי אז אני חושב שמצויין שיתחיל לצאת. אם הוא יחכה עד גיל 24 ורק אז יתחיל לצאת זה יכול להגרר וכל פעם הוא יתרץ לעצמו שהוא עדיין בצבא וזה לא הזמן ופתאום הוא ימצא את עצמו עוד מחפש בגיל 28-30..

אם הוא בחור תורני הוא יוצא למטרות חתונה ולא בשביל חברה לחיים, וגם אם הבחורה שתצא איתו תהיה רצינית אז היא לא תרצה שימרחו אותה. הוא לא צריך להתחיל לצאת במחשבה ש- "בכל מקרה בטח הבחורות הראשונות שאצא איתן זה לא יילך כי בדר"כ לוקח זמן..אז מה אני מפסיד? חבל לבזבז זמן.."- לדעתי זה לא עובד ככה.

אין סיבה להילחץ ולהתחיל לצאת בגיל 20,השמיים לא ייפלו אם יתחיל לצאת רק בגיל 23-24, בחורים עושים זאת והם ב"ה נשואים באושר ועושר.

זו דעתי הענייה.

הכוונה שלי היא לא שיצא ובטוח לא יצליח לו בהתחלה אלא שלא בטוח שבהתחלה יצליח לו..

ו@יצוראחד
להסביר לבחורה בהתחלה ממש! על העומס והימי יציאה שיש..
לא כדאי להתחיל קשר ופתאום לראות כמה זה קשה.
(ובכלל בא לי להגיד לך שלא תצא בכלל עד שתסיים שם. אבל אולי זה לא נכון לכולם)

כפי שכתבת
להיות נשוי בגפן נשמע לי זוועעעהה..
אז אולי עדיף חתונה אחרי גפן.

ותוודא שהבחורה יודעת שזה המסלול שלך

דייט ראשון? שני? זה לא קצת מלחיץ על ההתחלה?

אם זה ירתיע מישהי בהתחלה זה ירתיע גם אחרי כמה פגישות.

יש מלא בנות שיהיו ממש בסדר עם זה...

למה מלחיץ? יש בנות שמוכנות לזה
סתם המלצה שלי,תחכה כמה חודשים כי רק אחרי שאתה חווה את הצבא אתה יכול לדעת אם יש סבירות שתישאר שם הרבה

לדעתי זה מאוד קשה, מצידך ומצד הבחורה. יש לי הרבה מה לפרט אבל זה לא הזמן.

אם אתה (בהתייעצות עם מישהו שמכיר אותך ואת מצב הזה) מגיע למסקנה שזה מה שאתה צריך כרגע. תערך בהתאם ותלך על זה. וכמובן לחבר גם את המדוייטת למטרה מראש כמה שאפשר.

נסיוני מלמד שלהיזרק על היותך לוחם זה מתסכל יותר מאשר להיפרד ככה סתם...

אשריך גיבור חייל! בהצלחה רבה!

צבא, עבודה, ככל שגדלים החיים יותר ויותר מורכבים ומסובכים. אתגרים זה לא סיבה לדחו חתונה

סליחה, הייתי חייב

מעניין למה מסקרן אותך..
אני מבינה שהחברה של האישה מיוחדת במינה..?

כל מה שקשור לאישתי הוא מיוחד במינו (במיוחד אני)

נו, מה מיוחד בה?
בת 39?
גובה 2מטר?

אבל כמעט

תוך כמה זמן זה פועל?

אני מצפה שזה יקרה שבוע מהרגע שאני מסיימת את הספר
מקווה שאלוקים לא יאכזב מידי

לא בריא. תני צ'אנס.
מקסימום 'רק' סיימת ספר תהילים.

אני ברצינות מתכננת לקרוא בעקבות מה ש@בחור פשוט כתב. אחרת לא הייתי קוראת כנראה

ו@דונטפנצ'וס!
שאלוקים לא יאכזב זה סתם אמירה, לא באמת כי מנסה אותו. אלא כי באמת מצפה ממנו לטוב גלוי.
מותר לי לצפות מאבא שלי קצת, לא?!

בע"ה, למה לא

שבוע זה גם סבבה ;)

בלי נדר אשתדל.

לקרוא בחצות (סביבות 00:40) את שירת הים ולאחריה 5 פרקי תהלים: לב, לח, ע, עא, קכד

 

שמעתי היום ברדיו... ישועות בקרוב חג שמח לכולם!!

סגולה ע-נ-ק-י-ת- לזיווג הגון ופרנסה טובה! שתפו שתפו שתפו!!!!
מחר! ערב חג שני של פסח "שביעי של פסח" ביום הזה היה את קריעת ים סוף! יש 2 דברים שנמשלו לקריעת ים סוף.. זיווגו של אדם.. ופרנסתו.. על 2 הדברים אלה נאמר "קשים כקריעת ים סוף.." עכשיו מתי קריעת ים סוף הייתה? לפנות בוקר של החג... כלומר ביום שני לפנות בוקר.. זה הזמן שהיה את קריעת ים סוף . כתוב בספרים הקדושים שזה שעת ר-צ-ו-ן- ענקית מאוד מאוד לקיבול תפילות לזיווגים ולפרנסה טובה לאדם!!
קמים לפנות בוקר של יום שני.. בסביבות השעה 5:30 עד 6:00 לפנות בוקר.. בחצי שעה הזו לקום לומר את ברכות השחר, ואז לקרוא בשירה ובשמחה את שירת הים.שירת הים זה שירה שאמרו בני ישראל שעברו את ים סוף... לקרוא את זה בזמן הזה..ואז שסיימתם,להתפלל לזיווג הגון בשפה פשוטה ולפרנסה טובה.
אדם שעושה את זה מובטח לו שהקב"ה ימלא את בקשתו בשנה זו.
מי שלא התעורר מכל סיבה שהיא בזמן הזה, יכול לקרוא את שירת הים במשך כל יום שני.. אבל הזמן ה-כ-י טוב זה ביום שני לפנות בוקר בשעה שכתבתי לכם

שירת הים מופיע בתנ"ך.. בספר שמות פרק ט"ו... מתחיל "אז ישיר משה ובני ישראל.." עד ה' ימלך לעולם ועד..... תעשו את זה ותיראו ישועות!
שלכן ולמען תמיד לקראת חלה עם עדן

אבל ה' לא עובד אצלנו ותפילות זה לא כמו כספומט.

 

אז התפילה צריכה להיות על דעת זה שאם הייתם יודעים מראש שהתפילה לא תיענה - עדיין הייתם אומרים אותה.

 

חג שמח

לפעמים ה' מחכה לתפילות שלנו כדי לתת לנו שפע....

ה׳ תמיד רוצה את התפילות שלנו . אבל לא תמיד (ואפילו רוב הזמן) המענה לתפילות יהיה כמו שרצינו. חשבונות שמיים.

למדתי על מדרש בנושא והרעיון היה שהאדם המכוער אמר לאותו רב "לך תתלונן בפני מי שברא אותי".

מה יעשו אלו שאינם יפים?? תשאירו את זה לה'. השאלות האלו לא נעימות ולא מועילות.

לא הייתי צריכה להשתמש במילה מכוער.
שאלתי כי הציעו לי מישהו והמראה שלו קצת לא נראה לי

את צריכה להימשך לבן הזוג שלך. אם את סולדת מהמראה שלו, ואת לא חושבת שתואהבי אותו, אז אין למה לצאת.
אם את חושבת שיש צ'אנס, תישקלי אם בא לך לבדוק את זה..

כי אם זה ממש לא הסגנון/הטעם-אני לא מאלו שיאמר לך 'תעבדי על זה' וזה יבא לך עם הזמן כשתכירי את האשיות.
יש רמה בסיסית במראה שאת צריכה להתחבר אליו.

לשאלה כפי שהוצגה.

 

ברור שאין כל חיסרון עצמי באדם "מכוער" חיצונית, וגם לא במישהו שהמראה שלו אינו נראה לך.

 

לכן, לשאלה האם "הייתם יוצאים" אין כל השלכה.

 

אם אותך אישית זה "חוסם", אז מה אפשר לעשות. הבחור לא צריך לסבול מזה. אם לא מפריע לך, והאישיות טובה ויש הרגשה טובה זה עם זה - מה איכפת מה "אחרים".

 

יתכן שכוונתך היתה לקבל "חיזוק" האם להתעלם מכך. או האם יש סיכוי שהרגשה אישית טובה תגרום לכך שזה לא יתפוס מקום.

זה באמת ענין אישי שלך. אכן קורה שגם מי שאינו נראה חיצונית, מאד מוצא חן וכבר לא רואים את מה שהפריע. לפעמים, כן ממשיך להפריע. 

שיקול שלך. באידיאל, כנ"ל,, בוודאי אין לכך משמעות. באופן מעשי - אם לא מפריע, מעולה. אם מפריע ומטריד, ביחוד גם כאשר נפגשים - אז מה אפשר לעשות.. לא מתחתנים "בכח"....

"מעשה שבא רבי אלעזר (בן ר') שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערין כמותך אמר לו איני יודע אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי אמר להם למי אתם קורין רבי רבי אמרו לו לזה שמטייל אחריך אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל אמרו לו מפני מה אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ"כ מחול לו שאדם גדול בתורה הוא אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן".

לפיו ה"אדם" המכוער שפגש ר' אלעזר היה... היצר הרע. הרי לא ברור למה שאדם גדול כר' אלעזר, בשעה שלבו כל כך שמח בתורה, ירד לכאורה לשפל כזה שהוא הפך התורה ויבזה אדם בשל מראהו.

בס"ד

אז מי אלה בני עירו ואיך המכוער מדבר איתם?

מותר להניח שגם גדולים מאיתנו נפלו. דווקא כי רבי אלעזר היה במגדל השן, רחוק מהעולם, הוא יכל ליפול לשם.
בדיוק כמו שיש ביינישים שנשארים עשר שנים בישיבה והופכים לאוטיסטים (לא במובן אבחוני, במובן של בעיות תקשורת).

בקיצור הפירוש הזה תמוה לי.

ולכל רובד יש עומקים ותובנות משלו.
אני שמעתי על פירוש ש'מכוער' הכוונה מכוער במעשים (וכך כתוב אפילו ב"כה עשו חכמינו!...). אני הרבה יותר מתחבר לפירוש הזה, ורואה בו הרבה יותר עומק מאשר בפירוש הרגיל (עדיין ר' אליעזר מבקש סליחה ו"לך לאומן שעשאני").
בכל אופן, "אלו ואלו וכו"

ר' אלעזר הוא לא בני"ש בן דורנו ש"מתפלק" לו להפוך לאוטיסט חלילה מרוב לימוד...

 

דווקא יש מוטיבים במדרש הזה שמאוד מזמינים פרשנות מעמיקה יותר: הירידה מהחמור, "כלי זה שעשית", וגם בני העיר שהזכרת - "טוב מושל ברוחו מלוכד עיר", זו לא הפעם היחידה שמצאנו שנפש האדם וכוחותיה נמשלים לעיר או למדינה. וגם העניין שסוגר את המדרש, שהמכוער מבטיח את ר' אלעזר "שלא יהא רגיל לעשות כן" בתמורה לסליחתו - הרי מובן שר' אלעזר למד את הלקח שלו...

אני לא טוען שגדולים מאתנו לא נפלו, אבל דווקא מפני שהם גדולים מאתנו הנפילות שלהם גם גדולות יותר - מבחינה "איכותית", אפשר לומר...

 

ושתי הערות בכל מקרה: האחת, אני לא בטוח שאני מביא את הרעיון כפי שהוא נוסח על ידי הרב גורדין, קראתי את זה מאוד מזמן. השנייה, שבאמת ייתכן שהפשט המוכר הוא גם ו/או יותר נכון מהפירוש הזה. שכל אחד ייקח מה שטוב לו ומחזק את אמונתו...

שבת שלום

אם מישהו נותן הסבר מסוג זה, אז גם את מה שמסביב הוא מפרש על אותו אופן (למשל, אנשי עירו יכולים להיות הכחות השונים שבאדם שקיומם תלוי בכיוון הרוחני וכד').

 

אני שמעתי פעם הסבר שזו אליגוריה על הפגישה ממרומי האצילות הרוחנית, עם העולם בכיעורו (מעין רבי שמעון ורבי אלעזר כשיצאו מהמערה).

 

אכן, לא חייבים לשלול את הפשט. אבל הראש הבריא אומר שקשה מאד להבינו. ואדרבה, לחשוב שרבי אלעזר היה ב"מגדל השן", כאילו לא נבנו שם מידותיו, ויכול סתם לומר לאיזה אדם לא-יפה שהוא "מכוער".. (ניחא, אם תסבירי מכוער מאד במעשיו. שאז יש "קונטרסט" בין המציאות הנקיה שהוא חי בה, לבין ההיתקלות עם זה. ואז זה כבר שוב, לא ההסבר החיצוני ה"פשוט"), זה עוד יותר רחוק מהפשט. עצם החשיבה על גדולי עולם כאלו, כאילו זה "בגובה שלנו", ואנחנו מבינים את הרמה הרוחנית שיוצאים אחרי שנים כאלה של התעלות, ומהי ההתעלות הזו, וכאילו היא "בקלות" יכולה לגרום לההיפך מכל החינוך התורני, זה הכי לא "פשט בריא"...

 

[וגם "ביינישים" שלמדו הרבה - שזה בוודאי לא רבי אלעזר.. - זה לא "כלל" לגביהם. מכיר כאלו שלמדו שנים רבות, וזה כמובן העלה את מידותיהם, את היחס הלבבי לבריות, וכו'. בכל דבר שאדם "מתמקד" זמן רב, יש אופציה מסויימת של "בעיה בתקשורת" עם העולם שמעבר - אבל ככלל, במקרה זה, הרבה פעמים אלו דמיונות בעלמא. שהרי כאלו שלומדים בישיבה, לומדים בחברותות, והצד של הקשר בין בני אדם הוא חזק. אלא שלפעמים, אנשים שלא שייכים כלל לעולם שלהם, מרגישים כך, כי באופן טבעי אין להם מכנה משותף בכל מיני נושאים. ככלל, מי שלומד תורה כמו שרציך, ובגישה כמו שצריך, זה יעשה אותו טוב יותר - גם אם ייפגש עם אנשים שלא "מעולמו"]

אני הולך איתו הרבה זמן.

לא ראיתי אותו במפרשים, אבל נראה לי שהוא ממש פשט הדברים.

 

רבי אלעזר מאופיין בש"ס בדרישת הצדק הבלתי מתפשרת שלו (מה שנקרא "מידת הדין"). הוא בנו של רבי שמעון בר יוחאי ונכנס איתו למערה. אז היה רשב"י כמותו במידת הדין, עד שיצאה עליהם מחאת "שובו למערתכם". אחרי תקופה נוספת, נבנתה אצלם עוד קומה, ונאמר שכל מה שהיה רבי אלעזר מחריב רשב"י היה מתקן. שניהם היו כבר יותר מדויקים ויותר מעודנים, אך עדיין נשארו פערי מדרגות ביניהם. באופן כללי, הייתה ביניהם השלמה הדדית.

 

רבי אלעזר לא סתם קורא לו מכוער, אלא "ריקא", אדם ריק. את הכיעור צריך לייחס לכיעור פנימי. אחרי הכל, מדובר ברבי אלעזר, שהעולם הפנימי שלו מספיק עשיר כדי להסיט מבט מהממד החומרי (אולי יש רמז לדבר ברכיבה על החמור, שהמהר"ל ממשיל בכל מקום לשלטון על החומריות).

 

הביקורת על רבי אלעזר היא לא על שראה בו כיעור, גם הריקא לא מכחיש שזו המציאות. המחאה היא על כך שראה את מציאות החיסרון כבלעדית לאותו אדם, ולא לקח במידה מספקת את החשבון האלוקי שנטע בו את החיסרון. זו גם לא שלילה של המחאה, אבל אולי היה בזה עידון שלה - כפי שהריקא אומר בסוף: שלא יהיה רגיל בכך, אבל לא שיחדול מזה. (אם הסיפור הוא כפשטו, ממתי אפשר להעליב אדם מכוער "לפעמים"?).

 

גם היושר והקפדנות הם מדרגה גבוהה, שמאפיינות במיוחד את אליהו הנביא. מוצאים בש"ס הרבה מקומות שאליהו נמנע מלהתגלות לאמוראים כשלא עמדו ברף מוסרי שנדרש מחסידים כמותם. לכן אליהו הוא זה שישיב את עם ישראל בתשובה - בכך שיחזיר אותם למצב בו יוכלו לעמוד ברף המוסרי, המעשי והרוחני של התורה. (וממילא מידת הדין לא תפגע בהם, כי הם עומדים בה).

 

הביקורת החריפה היא כוח מניע ומחריב בעולם, בהתאם לתנאים משתנים.

 

ככה נראה לי.

 

---

נ.ב.

גם אם הפירוש הזה לא נכון, מעצם הדיון על רבי אלעזר - אני מעדיף להישאר בקושיה טובה מאשר לתת תירוץ גרוע. בהרבה מקומות עולם המושגים שלנו ושל חז"ל שונה מקצה לקצה, ואנחנו נוטים לשפוט אחרים על פי ההכרה שלנו את עצמנו. ככה שלנו דומיה תהילה, במקרה הזה...

 

(בדיוק יצא לי גם ללמוד שיחות של הרב טאו בנושא, אם את רוצה להרחיב ).

לא.
כי אחרי החתונה זה קצת בעייתי.

בין מכוער ללא מוצא-חן בעינייך.

השאלה הראשונה שלך לא ראויה בעיניי,
מעבר לזה, חשוב מאד שתהיה מציאת-חן,
אם כי לא תמיד היא נרכשת על ההתחלה.

גם אני לא אהבתי את הסגנון. יופי הוא בעיני המתבונן בלבד
צריך שהוא יראה לך בסדר בתור התחלה
מישהו שנראה ממש לא טוב בעינייך- אני חושבת שאם תצאו,זה יהיה עוול לך ולו
תמיד יש את הסיפורים שבפגישה הראשונה ממש לא היה נראה לבחורה ואחכ היא התאהבה בו. אני לא מאמינה לזה. קשה לי להאמין שבהתחלה הוא היה נראה בעיניה מממששש לא טוב..

הדיבור משום מה משפיע עלי יותר משאר הדברים..

מבטיחה שיצאתי עם מישהו שפחות או יותר עונה על ההגדרה שלך ולא שמתי לב שהוא לא נראה משהו בכללל עד פגישה רביעית וגם זה כי השתרר שקט קצת ארוך..

יש מצב שזה קורה רק לרחפניות..

להגיד על מישהו מכוער...באמת.גם מי אני שאגיד על מישהו שהוא מכוער.
אבל כן יצא לי לצאת עם מישהו שהוא לא הטעם שלי אם לזה התכוונת.
גם יופי חיצוני אני באמת באמת מאמינה שהפנימיות פשוט יכולה להשפיע ולהאיר.ואז את תראי אותו באור אחר.אני אישית לא יכולה להגיד שחברות שלי לא יפות,הן באמת מהממות אחת אחת!ובחורים פוסלים אותם בגלל החיצוניות,אני באמת בהלם.וזה כי ממש למדתי להכיר אותן וגם כי אני לא אובייקטיבית במיוחד ;)
הבעיה צצה לדעתי כשאין משיכה.

לק"י

כלומר, אין צורך לתת דוגמאות למה זה מכוער בעיניכם.

בשביל מה זה היה טוב? (צ"ע)

מכוער בשבילך-יכול להיראות יפה בשבילי
יפה בשבילך-יכול להיראות מכוער בשבילי
וכבר נאמר
"על טעם וריח אין להתווכח"

😩😌

שלחתי לא שלם,ובסוף שיניתי לגמרי.

יאללה עוד החודש.

בשבילה ובשבילך. ובשביל הזוגיות שתהיה לכם בע"ה.
מה שבטוח זה שתיפגשו ויהיה לכם טוב. אתה רק צריך לחכות בסבלנות ולהמשיך להתפלל גם אם לפעמים קשה..

שערי דמעה וכו'...
מניסיון..
לבכות מהעומק ולומר- ה' אני רוצה את הכלה/החתן שלי עכשיו! שתביא אותו/אותה עד אלי! נמאס לי לחפש!
ולהרגיש ככה באמת...

שאני מקווה שהצדיקה הזאת מתפללת כמו שצריך, כי אם זה תלוי בתפילות (או בזכויות) שלי, אז...

תהיה חזק

מעניין איפה הזיווג שלי עכשיו,אם הוא מתפלל ,בוכה,מרגיש בודד,מצפה ומחכה לי כמו שאני מחכה לו..

צודק.

(בדקתי, מאחורי המסך שלי אין אף אחד.)

זה כל הכיף!

לדעתי היה בערך מאה כאלה

מקפיץ

תאמין, שיש מי שאם באמת אתה לגמרי לא שם (וחשוב מאד שאתה תהיה בטוח שאתה לחלוטין לא קשור לכך כבר), תקבל אותך וגם תעריך את המדרגה החדשה והענוה שקנית.

 

ב. אולי תמצא מישהי שגם חושבת שעשתה "משהו רע ממש" - והיא גם לחלוטין לא שם..

העניין הוא מה עומד מאחורי, מה העומק של המעשה ומה הדבר והאדם שנתנו למעשה לקרות.

צריך לעשות תשובה ברמה כזאת שיורדת לשורש העניין ומתקנת אותו.
כלומר- יש תשובה ברמת ה'מעשה', יעני הבנתי שהמעשה לא טוב, פעם הבאה שיבא לי לעשות אותו אני יעצור את עצמי כי אני מבין שזה אסור.
אבל יש תשובה אמיתית שמתקנת את השורש, אני משנה את עצמי בצורה כזאת שאין לי בכלל נטיה ורצון למעשה כזה או דומה לו, אני מבין מה באישיות שלי הביא אותי אז לעשות את זה ואני משנה את הדבר הזה בי.
תשובה כזאת אתה צריך, ואם תעשה תשובה כזאת אתה אדם גדול ותזכה מי שתרצה אותך.

בכל מקרה,

תזכור שכל הדיבורים היפים על בעלי תשובה וכו'

לא מתייחסים לדברים הקטנים שנפלטים לנו במקרה,

אלא לקשיים הגדולים באמת. זכית ויש לך הזדמנות

ליישם.

 

ובקשר לאחת: הרבה חשבו כמוך, הפחד הזה לא אמיתי,

אז אל תתן לו להשתלט עליך. אדרבה, מי שתרצה אותך

תדע להכיל אותך עם כל "התיק" שלך, מה שאומר שהיא

מציאה מיוחדת.

 

והלוואי וכולנו היינו "נקיים"...
לדעתי תשתף בן אדם שאתה סומך עליו ושאתה יודע שיוכל לכוון אותך בעניין...זה לא אומר שאם חטאת זהו נגמר העולם ...בהצלחה רבה!

רציתי להגיד לך שתדע שאין שום ייאוש
לא משנה כמה גרוע מה שעשית .
תמיד אפשר לתקן .
אומרים שככל שאדם נופל למקומות נמוכים יותר כך הוא יכול להגיע לגבהים גבוהים יותר.
אני בתור בחורה גם עשיתי בעברי דברים מזעזעים וחשבתי שאין לי תקנה ואף אחד לא יתחתן איתי והיום אני מבינה שאני פשוט צריכה מישהו שיכיל את המורכבות , מישהו שמסתכל על העתיד ולא על העבר ורוצה שנתקדם יחד , זה הכל .
הרבה הרבה בהצלחה בע"ה !!

בס"ד

{מגיע הבייתה אחת לחודש פלוס] וכן שירות לאומי, אם את רוצה לבנות בית שלך זה כבר משהו אחר.

 

אצלי זה קרה לא בדרך הכי נכונה כי היה לי קשר מהילדות עם מישהי בערך שנה כאשר בשנה השנייה היינו אמורים להתחתן.{לא הלך} הקשר הזה בנה בי עוד ועוד הבנות על חתונה, ועל הרצון להתחתן ואחרי הדיכאון של איזה חודשיים הרמתי את הכפפה פשוט שוב, ומחפשים

 

אבל תנסי לשים להבדל בין הלצאת מהבית ללבנות בית. לא מתחתנים כדי לברוח כפי שאמרו לי אלא כי רוצים יותר רוצים להקים עולם חדש, בית חדש.

 

שוב קשה לי להסביר איך בדיוק מבינים את זה אבל

ועם הישיבה פשוט לומדים יוצאים לדייטים כשיש הצעה, וכשנזכה להתחתן כרגע אהיה אברך כנראה[נמצא אולי עבודות קטנות] וכשאסיים את הלימודי הוראה אהיה ר"מ בע"ה.

ממליץ לך לשמוע קצת שיעורים בנושא וזה יכניס אותך קצת לראש ולהבין את עצמך

בהנחה שהרצון שלך מגיע ממקום בריא ונכון.
לצאת מהבית, לא צריך להתחתן, ואולי אפילו ההפך- ליצור בית משלך שלא תוכלי לצאת ממנו רק יעשה לך עוד נזק.

צריך להתכונן נפשית, להתבגר ולצאת מהבית כדי להכיר את עצמך, מעבר לאני שגדל בחממה של ההורים עד כה(איך תתכירי עוד אדם אם את לא מכירה את עצמך?)
בנוסף, צריך לעשות הכנה אקטיבית וללמוד את הנושא ואת הגישה אליו. אני ממליץ על השיעור הראשון של הרב דוד לנדאו ממכון מאיר. יעשה לך סדר בהרבה תהיות - פגישות ושידוכים - שיעור ראשון בסדרה

שורה תחתונה - להתחתן זה לא פתרון לשום דבר . להתחתן זה (בין השאר) לעלות קומה במציאות שבה אני חי, ולהוסיף עוד עומק (וקושי) כדי להגיע לגבהים חדשים.

כשאת בתנועת הנוער - בראש סדר העדיפויות נמצאים החניכים.

כשאת בשירות הלאומי - בראש סדר העדיפויות נמצא השירות.

כשאת מתחתנת - בראש סדר העדיפויות נמצאת המשפחה שלך.

 

זה לא שאת מפסיקה לעשות דברים אחרים, ותמיד יש מה לעשות,

אבל מה שלא יצוץ - הוא תמיד יהיה מס' 2 אצלך.

 

כשאת יכולה לשים את המשפחה בראש מעיינייך - רק אז תתחילי

לצאת. כשלך ולבעלך יש אפשרות להתמסרות הדדית. אחרת דברים

עלולים להתפספס.

 

---

 

כמו שאת מבינה מעצמך, זה לא כזה פשוט להתחתן "מוקדם".

זה מורכב מכמה סיבות:

 

א. לא תמיד מוצאים מישהו. כולם רוצים להתחתן, אבל חלק מהזוגיות

זה להבין שלא הכל תלוי בך.

ב. עברת הרבה, ועדיין תעברי. את ממשיכה לעצב את האישיות שלך.

לכן תתמקדי בזה,

ג. פרנסה. זה לא מחסום ח"ן, אבל זה גם לא דבר שמקלים בו ראש.

 

סיבה ד' היא הכי חשובה:

 

מוקדם ביחס למה? למי?

לא משנה מה הסיבה, אל תשתמשי במושג הזה "להתחתן מוקדם".

זה מושג שיוצר אווירה של תחרות, ביחס לעצמך, ביחס לחברות וזו

לא גישה בריאה לצאת לפגישות ככה. את באמת מוכנה? ישבת עם

עצמך, התייעצת עם אישיות בוגרת? אז יכול להיות שאת רוצה להתחתן,

או מוכנה לשמוע הצעות,אבל זה שזה עשוי להיות "מוקדם" לא רלוונטי

בכלל מבחינתך!

 

--

 

אני לא מכיר אותך, אבל על פי רוב לזוגות צעירים מהרגיל יש גם 

התמודדויות שונות. הגיל הוא לא תמיד יתרון. לכן אני מציע לך

לחכות עוד שנה-שנתיים, להתפנות מכל העיסוקים, ולגשת לבניין

הבית שלך כשאת יכולה להתמסר כולך ולשים את בעלך בראש סדר

העדיפויות.

 

גם גיל 22 זה עוד צעיר וזה מצוין להתחתן.

(וזה לא הרבה זמן כמו שזה נשמע! החיים עוברים מהר!).

 

 

מה שלא יהיה,

בהצלחות. 

ממש עזרת !
וחלילה לא אמרתי שלהתחתן בגיל 22 ויותר מאוחר זה לא טוב , אני יודעת שאני אישית רוצה להתחתן מתי שאוכל (מוקדם ביחס לאחיי).

הכי טוב לא לקבוע לעצמך רף שאת צריכה להגיע אליו.

בטח לא בשלב הזה.

 

תחליטי שאת רוצה להיפגש, ומשם תמשיכי.

 

החיפושים הם שלב שיש בו מספיק לחץ, גם בלי לחצים

שאנחנו יוצרים לעצמנו.

 

הרבה נחת.

תודה!

בחרתי להיתפס דווקא למילים שלך "באלי לצאת מהבית כבר", אולי את סתם כתבת את המילים האלה כדי להבהיר את הנק' אבל אני דווקא רואה בהם חשיבות כלשהיא...
בעיני, היציאה מהבית בגיל שלך היא רצון אמיתי , חזק ולגמרי מובן.אבל לא בטוחה שכדאי להשליך את זה על הרצון לנישואים וזוגיות. חיי נישואים זה הרבה יותר מ"לצאת מהבית".
לכן, אני חושבת שמעבר למעלות הגדולות שקיימות בשירות לאומי ומדרשה בפני עצמם, יש גם את היתרון של היציאה מהבית ומגורים עם אנשים אחרים. לגלות שדברים שהיו ברורים לי כל החיים לא לכולם ברורים וללמוד איך לנהל בכל זאת חיים משותפים ונעימים. לגלות שגם אם לשותפה שלך בדירת שירות לא ברור ששמים במייבש כלים את הסכינים החדים עם השפיץ למטה זה לא סיבה לעצבים ושאפשר ללמוד גם מהרגלים של אחרים. (אני לא אומרת שאת כזאת, רק דוגמא.) ובאמת, מהמגורים מחוץ לבית לומדים המון על אחרים וקודם כל על עצמך. (ואני כותבת את זה בתור אחת שהייתה באולפנה עם פנימיה ועדין הופתעה לגלות כמה עוד יש לה ללמוד על חיים משותפים בדירה).

אז קצת חפרתי אולי, אבל לדעתי זה לא חפירות וזה חשוב מאוד.
ובגדול, ממה שראיתי על עצמי, אחיי וחברותי-בגילאי 17-20 יש צמיחה מאוד גדולה של האישיות וכוחות הנפש (זה גם הגיל וגם השלב בחיים, סיום התיכון והיציאה ל"עולם הגדול") ויש הרבה שינויים ולכן באופן אישי ממליצה לתת לעצמך עוד קצת זמן לגדול, לצמוח, לצבור חוויות, לגלות עולם ולחזור לזה בעוד שנתיים-שלוש.

בהצלחה

כרגע אני לא מוכנה לחיי זוגיות , אבל אני חושבת שבעתיד הקרוב זה כן יקרה ואז אני לא ארצה זוגיות כדי לצאת מהבית אלא כדי באמת להקים משפחה ...
לצאת מהבית זה כן חלק מהרצון העתידי לזוגיות אבל זה לא העיקר.
ותודה על התשובה !!!

אולי אם מה שאת רוצה זה "רק" לצאת מהבית השירות יספיק...?

גם עם המדרשה , יכול להיות שזה באמת יספיק.
לא יודעת למה כולם נתפסו לשורה שאני רוצה לצאת מהבית כי זה לא העיקר למה אני שואלת על הנישואים .... 🤔

כי זה נראה שזאת הסיבה שכתבת להתחתן.. 

להבין מה הפחד, מאיפה הוא נובע, השורש שלו, לטפל בשורש, להבין את עצמך.
צריך אומץ, כנות, ועבודה ומבינים ומגיעים מוכנים =) זה טבעי.
רק אל תתחילי לצאת לפני שעשית את זה. אני יצאתי עם בחורה כזו, שלא עשתה את התהליך ובשלבים מאוד מתקדמים נפרדנו וזה שבר לי הלב.

אבל ברגע שנפתחים מול בן אדם ושמים את הלב אצלו - בעצם הופכים לרגישים וקצת פגיעים מולו. זה סיכון שצריך לקחת. ללמוד להיפתח ולהתחבר ולתת לצד השני להיכנס גם ללב שלנו.. איך מתגברים? מבינים שבשביל להגיע אל המקום הזה צריך לעבוד קשה ולתת מעצמי. לעבוד על עצמי הרבה וכן לאפשר לעצמי גם לקחת את הסיכון בלהיפגע.

בס"ד

שלא כל קשר טוב מוביל לחתונה ואני לא יודע מה ההוא/היא חושבים.

 

יחד עם זה את צודקת שזה טבעי אישית אני נותן לזה גם להיות באופן הכי טבעי, לפעמים התלהבתי בצורה קצת יותר מידי ויתכן שפסלו אותי על זה אבל אישית אני מעדיף להיפגע ולקחת כמה ימים בין הצעה להצעה כדי לתת ללב להירגע אבל להיות כנה עם הרגשות ולהתאהב כזה בטבעיות{כמובן במקום הנכון ובזמן הנכון,{קרי בדייטים  הצעות ולא סתם בחורה שיצאה להכיר איכשהו.}}

 צילום של קרוב אליך מלפני שנתיים

 

20170417214715.pdf

להתאהב ממש מפחדים כי זה שם אותך במקום פגיע רגשית, ומפחדים להיפגע.

יותר בעומק מזה - מפחדים ממה שזה מוביל אליו אולי,
שזה מחוייבות בעיקר, אחריות גדולה,
כנות גמורה עם עצמך ע"מ לבנות קשר עם אדם נוסף, כנות עם האדם הנוסף, וכו'..

האם זה טבעי? כן.

איך מתגברים?
מבררים לעצמך טוב טוב למה אתה רוצה להתחתן, האם אתה באמת מוכן לזה - רגשית ושכלית,
ובמישור המעשי - תפילה, ו.. קופצים למים.

לא כל אחד יודע הכל, ומקסימום תשאל.

 

לכל מוסד יש שפה ומפת ערכים שהוא מטביע בתלמיד.

 

אז זה לא שאין קשר בין המוסד לבחור/ה,

וזה לא שכל תלמידי המוסד הם רובוטים נטולי מחשבה,

אלא שצריך לקחת את הנתון הזה בערבון מוגבל ולהישאר פתוח.

בס"ד

 

שואלים כדי לקבל רקע כללי גם אם הוא לא מדויק.

כמובן שיש יוצאים מן הכלל אבל חייבים לסנן איכשהו את הרשימה.

אז כן, אני אפנה לשדכן בגוש לפני שאני אפנה לשדכן בהר המור.

אני אעדיף הצעה מהגוש לפני שאעדיף הצעה מהר המור.

 

אבל חוץ מזה, הוא טוב לב? נעים? מכבד אותך? נראה סבבה?..

אבל אם נתחתן איך אני אעשה תסרוקת גבוהה??
(מחשהות שלפני דייט ראשון)


אבל.. מה שהייזל אמרה.

אבל אתן צודקות..
כזה טיפשי אבל מפריע..

ובכ"ז הולכת עם עקבים.
מתרגלים לזה די מהר

הייתי בטוחה
שהיא נכה...

צריך ללמוד איך ללכת.. ולבחור את מה שמתאים ופרופרציונאלי.. אוכל להעביר לך קןרס באישי

יעני
עמדה
ולא ידעה איך ללכת
עוד רגע היא הייתה נופלת

בטח שיש...

תסתכלי על השיפוע מאחור. הוא לא משהו שרגל יכולה להישאר ישרה מעליו.

וגם כאלה קיימים...

זה משהו מדהים..