אנחנו זוג צעיר, התחתנו רק בגלל כל מיני טעויות שעשינו לאורך הדרך וכרגע נראה שהדרך היחידה לתקן את המצב היא לפרק הכל ושכל אחד מאתנו יתחיל לחפש מחדש את האהבה שתעבוד בשבילו (אין לנו ילדים). יש לי הרבה דברים טובים להגיד על אשתי וגם לאשתי יש הרבה דברים טובים להגיד עלי, לא סתם בחרנו זה בזו, באמת היה לנו טוב יחד. אך ההסתכלות שלנו על החיים שונה מאד מאד ולצערנו קשה לנו לראות איך אנחנו בונים עתיד משותף. הבעיה העיקרית היא שאנחנו כבר נושקים לגיל 30, ומטרידה אותנו שאלה אחת עיקרית.
גם הבנים וגם הבנות מוזמנים/ות לענות כי שנינו קוראים את זה יחד.
עד כמה יפריע לכם להתחיל קשר עם גרוש/ה? מדוע?
ובפירוט, האם זה התחושה שלכם תהיה שונה ביחס לתקופת נישואין קצרה? כמה זה קצרה? האם יעניין אתכם לשמוע מה הבעל/אשה לשעבר חושבים על התקופה ההיא? אם תשמעו שהקשר היה טוב אבל התפרק מהסיבות לעיל, האם זה יגרום לכם לתת צ'אנס או שממש לא?
אנחנו שואלים כי ידוע שעולם השידוכים של "פרק ב" מורכב יותר ובהרבה מקרים נחשב לכשלון מראש. אבל מרגישים שזה לא הוגן לקטלג את המקרה שלנו כעוד מקרה של גירושין עקב נישואין שכשלו. מה דעתכם?
אז עדיף להתעסק במידות שלנו ובפנימיות ולא לקטלג ע"פ מראה. כל הדיבור על יופי רק מעצים את המקום שהוא תופס אצלנו.
נשאר:
שיסבירו לי
)
) 
