פורום הורות (עמוד 121)

משהו סמלי...

צלוחית חמודה או ספל עם כמה שוקולדים עטופים יפה

דבש קטן עם המקל של הדבש וכמה שוקולדים

תחילת שנה לא תמיד קלה, והצוות ממש שמח לקבל, זה מאוד חשוב לדעתי

שאלתי את 2 גיסות שלי שהן מטפלות במעון ובגן פרטי. הן אמרו שזה נהיה מאוד מקובל, ומיש לא מראה שום התייחסות זה גורם לקצת הרגשה שלילית. הרבה מביאים עוגת דבש+סוכריות+צנצנת דבש קטנה.... וכו'. משהו בסגנון של דבש ומוצריו.

אני קניתי למטפלות וגננות 'סדר סימנים לר"ה' בכריכת עור, עטפתי יחד עם צנצנת דבש קטנה.

ואני חושבת שלגננת/מטפלת זה נותן כוח שמראים הערכה..

אנחנו הכנו מגנט קטן עם תמונה של הילדה (עם כיתוב של שנה טובה ומתוקה) ונצרף שוקולד.- משהו קטן שמשדר הכרת הטוב.

שנה טובה

דיברתי עם חברה שהיא מורה, היא אמרה שזה טיפה 'מתחנף' לתת בתחילת שנה,

אבל מצד שני בא לי ממש לפרגן למטפלות, כי הם ממש מקסימות ואני סופר מרוצה!!

חחח דילמה אם להביא או לא..

יכול לעזור מאוד

או מלא ליחה, לחמם את החזה: לעסות בשמן זית, ואחרי ששוכב לישון, להספיג חיתול במשקה אלכוהולי (עם אחוזי אלכוהול גבוהים) כמו ערק או וויסקי ולהצמיד לחזה מתחת לבגדים.

אנסה אותן היום בעז"ה...

תודה!

בכל מקרה שיהיה לכם בהצלחה ובנחת

אם הילד ממש ייפגע- שלא יהיה עם כולם-

תשקיעו ותלכו. אפילו שזה קשה ממש.

אם לא תלכו והילד יהיה בסדר עם זה-

אתם לא חייבים ללכת.

תגידו למורה שאתם לא יכולים

ככה לי נראה נכון להתייחס

מזל טוב!!

לכל מורה יש דרכים ורצונות שונים, לשם הוא בד"כ מוביל את הכיתה ואת המשאבים.

לא נראה שיש כ"כ מה לעשות,

אך אפשר לראות את זה לפעמים גם בהתנהלות בבית, שבסופו של דבר גם אם הילדים לא רוצים משהו,

לפעמים ההורים קובעים ועושים.

נכון שאנו כהורים, רוצים להיות יותר בעלי השפעה בבתי הספר,

אך חשוב לתת למורים את המקום והמעמד המחליט,

כי בסופו של דבר הילד שלנו צריך להקשיב להם רוב שעות היום.

והיכרותך עם מקומות ותכנים משמעותיים.

המערכת והכיתות ירוויחו אם ישמעו רעיונות שונים.

ומי יודע, אולי מה שאת השקעת קודם, מניב פירות עכשיו?

תנסי לקרוא את מה שאת כותבת, ותשדלי טיפה לסדר ניסוח ופיסוק.

אני ממש מנסה, אבל קשה להבין את העלילה וההתרחשויות.

כמה שנים טובות במקום, לא מרוויחה המון אבל מרגישה שם די טוב.

אמורה לשלם עם סבסוד של התמ"ת דרגה הכי נמוכה.

אבל מאוד מתבאסת שאת חצי מהיום שלי במקום לבלות עם הילדים, אני בחוץ

עם הגדול פחות הרגשתי את זה , אבל עכשיו כשיש שניים שצריכים אותי- זה אחרת לגמרי.

אא"כ זה מקרה קיצון- שהצורך בעבודה הוא ברמה נואשת

אבל אני זאת אני

מצד אחד-

ההתאווררות

אם את נהנית שם אז בכלל זה פלוס גדול

כי אולי בהמשך תוכלי לרדת קצת מהמשרה

מצד שני 

להשאיר תינוק עד 4 במעון

תחשבי עם עצמך מה טוב לכם בדגש על *לך* חשוב שאמא תהיה שמחה ומסופקת

ומה נכון לכם לעשות

בהצלחה

כמו כל אישה בחופשת לידה... ותכלס כל כסף זה כסף אבל ויש פה הרבה אבל למחשבה....

קודם כל הייתי רואה  אם נשאר כסף שהרווחתי או שכל המשכורת הלכה על התשלום למעון.

ואם הייתי מרגישה צורך להתאוורר קצת מהבית

וצורך ללכת לעבוד(ובנוסף גם צורך כלכלי)

הייתי עושה את זה.

א. קודם כל להבין שה"עוד כמה דקות במיטה" זה אשליה.

ה5 דקות האלו לא מוסיפות לנו כלום. במקרה הגרוע הן גורמות לנו להרדם לעוד שעה

ואז אנחנו כבר באיחור.

אבל אם זה רק עוד 5 דק' או 10 דק'- זה לא באמת תורם לנו שום דבר.

ב. דרך חוויה חיובית.

אני לא קמה בזמן כי אוי ואבוי מה יהיה אם אקום מאוחר..... ואיזה לחץ יהיה.... וטרוף.

אני קמה בזמן כי אז הבוקר שלי רגוע יותר.

ונכון שאני מפסידה כמה דקות של שינה- אבל איזה מקסים זה כשכולם יוצאים בזמן

אחרי שהם אכלו ארוחת בוקר, והיה כזה בוקר נחמד- בלי מריבות, כעסים, צעקות או לחצים.

כולם יצאו מחוייכים ורגועים. שווה לי להשקיע בשביל זה.

איך הולכים לישון מוקדם בערב.

אי אפשר לגזול את הגוף משני הכיוונים. שעות השינה האלה נחוצות לו כדי להצליח לתפקד, לעמוד בכל המטלות הרבות הנדרשות ממנו, ולשמור על בריאות.

ועוד שעת שינה בערב נותנת כוחות הרבה יותר מעוד שעת שינה בבוקר.

ומפדחת במקצת 

כתבת שחלק מהילדים כבר בביה"ס.

איך הם עם הבקרים?

אצלינו הילדים הרבה יותר זריזי-השכמה ממני.

המצב אלינו כיום הוא שהגדול קם הכי מוקדם, עם שעון מעורר משלו, 

והשני קם מאוחר יותר - ומעיר אותי.... 

בינתיים זה עובד ממש, אולי מהפדיחה, שלא יצטרך לנדנד לי 

גננת: שלום איתן

ילדים: (בליל של צעקות התלהבות)

גננת: למה הגעת רק עכשיו?

אבא: איתן קם בזמן. אבא שלו לא הצליח

גננת:

הסכנה שבנפילה במדרגות לילדים קטנים.

הייתה לנו בעבר גם אפשרות לבחור בעלת מבנה כמו שאת מתארת, וויתרנו עליה - גם בגלל המדרגות, וגם בגלל חלוקת החדרים, שלא נראתה לי מתאימה למשפחה עם ילדים קטנים.

(ובתור ילדה, כשעברנו לבית עם שתי קומות, הגדולים ישנו למעלה. בין הגדולים נכלל גם הילד בגן חובה, והוא ממש סירב לישון למעלה. לדעתי הוא ישן בחדר הצפוף עם כל הקטנים למטה עד כיתה ב' או ג'. כך שבהחלט צריך לקחת בחשבון את האפשרות שכל ילד יגיב אחרת לצורך לישון כ"כ רחוק מהוריו, או לצורך לעלות מדרגות כדי להגיע לחדרו...)

בהצלחה לכם, ושתהיה קנייה שלווה ובטוחה!

והיה ממש לא נוח, וכמו שמתואמת מתארת.

אצלנו בחורף גם היה קר מאוד ותנור הארובה חימם כל החורף רק את הקומה התחתונה וחצי גרם מדרגות..

בסוף מצאנו את עצמנו ישנים כולם למטה - הורים והקטנים בחדר, וכל הגדולים על הספות והרצפה בסלון.

ועוד נקודה - מכונת הכביסה היתה בקומה למעלה ולא יכולתי להפעיל מכונות בקצב הנדרש - לא זרם הנושא הזה.

ולפעמים נקודה שהיא חשובה למי שחווה שמירות הריון - מדרגות  בבית זה מאמץ.

גם בלי שמירת היריון - זה סיוט לטפס במדרגות בהיריונות... והרי גם ככה קשה לתחזק בתקופות כאלו את הבית

אם ממש ממש קשה לכם להחליט אז אולי כדאאי קצת לשחרר, להבין שזאת לא חתונה קתולית, ואולי תרצו לעבור מתישהו.

כלכלית לא כדאי לעבור הרבה דירות אבל כן כדאי להיות מוכנים לזה ברמה מסוימת. לפעמים אחרי שהילדים מתחתנים רוצים לעבור יותר קרוב לאחד מהם או לכמה, או שרוצים דירה קטנה שקל לתחזק..

הייתי אומרת לא לחשוב עכשיו עד 120 אלא מה טוב לכם עכשיו. וגם ללכת עם הלב!

כשחיפשתי לקנות ראיתי הרבה דירות, וב"ה מצאתי מהר דירה עם כמה וכמה חסרונות אבל היא מצאה חן בעיני, הרחוב מצא חן בעיני וגם הבניין. ב"ה אנחנו אוהבים אותה מאד אבל ברור לנו שנעבור בעז"ה עוד כמה שנים כי היא קטנה מדי (וזה גם תלוי באיזה הרחבה שצריכים לה הסכמה משכנה מטורללת ובינתיים אין הסכמה ממנה).

תסתכלו אם הכל סביר, אם אתם אוהבים גם את הנוף הנשקף מהחלונות ואם הייתם רוצים לשבת לאכול שם סעודת שבת

והאמת כדאי לברר שאין שכנים בעיתיים. לא יודעת איך בדיוק, אולי לראות אם חדר המדרגות מטופח לפחות.

איך חמותי אומרת - הדירה צריכה לחייך אלייך .

עושים שיקלול של היתרונות והחסרונות לגביכם.

ולמרות שזו עסקה רצינית, לא להילחץ, ולדעת שמשם אפשר לשפר עמדות אחרי שכבר הכרתם את האזור והאנשים.

בוס משפיל

צוות תחרותי מקנא ומלשין(אוירה שלילית)

חוסר יכולת לעמוד בתפקיד

שעות וזמנים לא מתאימים

עוד?

(אולי הסדר שונה-לא חשוב) תבדקי אם כיום את מרגישה אישה לבעלך, אמא לילדייך ובנאדם עם ערכים. אם אחת מהתשובות שלילית תעזבי את העבודה! פרנסה היא משמים ואל תגרמי לאף אחד נזק בלתי הפיך...!!

נשמע באמת קשה(ולא מגיע לך ולאף אחד כזה יחס)

אולי תעשי שיקול( עם בעלך?)

טבלת יתרונות וחסרונות

ואיך שהוא לנסות להבהיר את התמונה כמה שאפשר

חד משמעית

למה שתסבלי..?

מוזמנת לאישי

עברתי מלאא בנידון ולכן שאלתי את השאלה הזו

איך מוצאים עבודה? - צעירים מעל עשרים

ורוצה להגיד לך שלפעמים אחרי שנים רק קולטים כמה היה רע או מה בדיוק הפריע לי שם

או שפתאום מספרים למישהו ואז הוא אומר משהו ועוזר להגדיר

אבל אובדן מקום עבודה ופרנסה זה גם שיקול

כן?

ומשום מה הסטיגמה של מובטלת יוצאת לא טוב בעולם

זה עוד שיקול[והזמן עד שמוצאים משהו אחר

ולספר למה עזבת

מרחק / זמני נסיעה ארוכים

שכר

חוסר צניעות/ מוריד אותי מבחינה רוחנית

שיעמום, אם אני לא ממצה את עצמי ולא אוהבת את העבודה

שעות לא נוחות / משמרות

יותר מדי שעות עבודה

האמת- מראש לא הייתי נכנסת לזה

זלזול של הצוות בהשקעה שלך. חוסר הערכה

מודה בציעירותי קיבלתי יחס מזלזל ומשפיל 

ונשארתי עד שלבסוף פוטרתי

היום אני לא תמימה - הייתי כותבת מכתב מפורט למנכ"ל 

ובמקביל מתפטרת 

בצדק קשה לכם לחשוב שהילדים ישתתפו בכך.

ולאידך, אם "כולם הולכים" ורק שלכם לא ואינם שלימים עם זה - גם כן בעיה. כולם בכיתה ידברו על "הסניף"...

למרות שהרבה מהכיתה שלי כן היו.

וגרתי בעיר.

ואחים שלי לעומת זה כן היו והיו לי גם אחים חשדומטים...

התחלת כיתה א' היא חוויה מטלטלת לפעמים, וצריך אחה"צ פנויים ממטלות כדי לחזור להתמודדות ביום שלמחרת.

אפשר להציע לעשות את המינימום שבמינימום - לכתוב אות אחת, מספר אחד, ואם מדובר בתרגילים שהוא צריך לפתור, שיפתור בעל פה ואת תכתבי במקומו את התשובה. ולכתוב למורה בצד התרגיל שזה הסידור שלך עם הילד כרגע.

ואפשר להציע להכין שיעורים במקום ובזמן לא שיגרתיים - למשל, בלילה לפני השינה, במיטה, כשהוא מחובק על ידי אמא או אבא.

או להזמין אותו אלייך למיטה כשאת נחה בצהריים.

לתת לו קודם להירגע, לפרוק את המתח, לשחק ולעשות את כל הדברים האהובים שהיה רגיל לעשות אחה"צ כשהיה תלמיד בגן.

מה שכן, להיות עם האצבע על הדופק - אולי יש קושי מוטורי או אחר שמונע ממנו לגשת אל המשימה בקלות.

לא להילחץ, להכל יש פתרונות, הכי חשוב זה התמיכה והתחושה החיובית שהוא מקבל מכם.

או לברר איתו למה הוא מתנגד? שישים את האצבע על הקושי.

אם כלום לא עוזר, אפשר אפילו רסקיו של באך, עוזר לעמעם את החרדה.

רב הסיכויים שהוא לא עומד בקצב או לא יודע איך לעשות, אז צריך לשבת ולראות מה קורה , אולי לעזור ולהסביר בסבלנות. 

אופציה שנייה שסתם לא בא לו או שהוא עושה דווקא אז כנראה פשוט להציב עובדה שבשעה כך וכך עושים שיעורי בית. אבל שזה לא יימשך יותר מחצי שעה. 

חשוב שיהיה מקום נוח ואחים לא יפריעו לו ולא יסיחו דעתו.

הרבה הורים מתבלבלים וחושבים שהאחריות שהילד יעשה

שיעורי בית היא שלהם וזו טעות גדולה. שיעורי הבית הם האחריות של

הילד, והוא צריך ללמוד את זה. בבתים בהם ההורים לקחו את האחריות

על הכנת השיעורים, הילד לא לומד להיות אחראי עליהם בעצמו, ולא

עושה את השיעורים בעצמו אלא אם ההורים שלו דוחפים אותו לכך, כי

הוא למד שלדאוג לעשיית שיעורי הבית זה התפקיד של ההורים ולא שלו.

(אפשר לראות הרבה בתים כאלה, בהם הילד עושה שיעורים רק אחרי

שמכריחים אותו)

מה זה אומר שהשיעורי בית הם של הילד?

את לא צריכה לשאול אם המורה נתנה שיעורים, את לא צריכה לשאול מה

השיעורים ובטח ובטח שאת לא צריכה להכריח אותו לשבת לעשות שיעורים.

תני לו להבין ששיעורי הבית הם לגמרי שלו ולגמרי באחריותו. כן חשוב לומר לו שאת

תמיד לרשותו אם הוא צריך עזרה בשיעורים, אבל תני לו להיות זה שבא אליך.

את מצידך לא צריכה א להתעסק בזה.

מה יקרה?

הוא לא יעשה שיעורי בית פעם אחת, פעם שניה, פעם שלישית. הוא יקבל נזיפה

מהמורה, אפילו טלפון להורים ובסוף הוא יבין שאם אין אני לי מי לי וישב לעשות 

שיעורים. כי ילד בסופו של דבר רוצה לרצות את המורה וההורים ולהיות תלמיד טוב.

זה נשמע אולי מוזר אבל זו גישה מוכחות שעובדת.

הילד צריך ללמוד ששיעורי הבית הם שלו ולא של אמא, ואם אמא כל הזמן תשאל:

"מה היו השיעורים?", "עשית שיעורים?", "שב לעשות שיעורים", למה את לא עושה שיעורים?"

הוא לא ילמד את זה אף פעם וימשיך לא ליזום מעצמו את הכנת השיעורים.

רסקיו יכול לעזור למי שחווה קושי אובייקטיבי ברכישת הקריאה והכתיבה,

בלי קשר לעומס ולדרישות של המערכת.

צריך לבדוק מה מונע ממנו או מקשה עליו ולפי זה לפעול

ואז לשדרג אותה.

להפוך את זה לזמן שמחכים לו,

להכין כיבוד שווה שהוא אוהב,

לשבת רק איתו ולהכין יחד את שיעורי הבית.

לפחות עד חנוכה יצטרך את התיווך שלכם.

לא יודעת אם זה המקרה אבל זה נשמע עניין של סמכות הורית שקורה אצל הרבה אנשים והורים.

לפעמים קורה שהורים לא מצליחים להציב גבולות, (לפעמים מתוך רצון טוב של לבוא לקראת הילד ושיהיה לילד טוב, ורצון לא להגיד לו "לא") ובסופו של דבר זה יכול להגיע לרמות שהילד לא מקשיב כלל להורים. ויתכן שבמוסד הלימודי יותר מצליחים לשים לו גבולות (יתכן שבגלל שלא מנסים להיות נחמדים אליו) ולכן שם הוא לא מרשה לעצמו.

בתור אחת שעוסקת בחינוך אני יכולה לומר לך שזה מקרה קלאסי שנתקלים בו, וזו תופעה מוכרת שהורים מבקשים מהגננת/המורה של הילד לומר לו לעשות משהו כי לה הוא יקשיב ולהם לא.

במקרה כזה ממליצים להורים לפנות ליועץ חינוכי כלשהו שיעזור וידריך מעט איך לשקם את הסמכות ההורית.

זה לא דבר מסובך אך לעיתים צריך להיות נוקשים ובעיקר צריך להיות עקביים. (למשל- אם הורה אומר לילד שלו שאסור עכשיו לשחק במחשב, ואם הוא ישחק אז הוא לא יוכל להיות במחשב בכל היום למחרת, חייבת להיות לזה אכיפה. אחרת הילד רואה שההורים לא רציניים ולא עקביים ולכן ירשה לעצמו לעבור על דבריהם).

לא יודעת אם זה המקרה שציינת, אבל זה הזכיר לי את זה לכן כתבתי.

או שמשום מה הוא מרגיש כאילו מצופה שיהיה "מושלם" בהתנהגות לימודים - ואז בבית הוא פורק את המתח (ואז זה גם קצת "לשבחכם", שמרגיש שבבית, מה שיעשה יקבלו אותו).

או שאתם לא בדיוק יודעים איך לאזן בין אהבה וכללי התנהגות בסיסיים; והוא "מוכשר" - חש בכך ו"מנצל" את זה..

או שהוא באמת "דגם גיל ההתבגרות" כזה..

טוב שאתם שמים לב.

אולי כדאי לקחת אותו לאיבחון רגשי אצל מישהו ממש טוב (לא מישהו מאיזו "אג'נדה". סתם מאבחן טוב). שמא יוכל לעזור לכם לעמוד קודם כל על שורש הענין. וגם לתת קצת כיוון.

הצלחה רבה.

אפשר לבדוק דרך הקופ"ח את הרשימה שהם משתתפים בה - ואח"כ לנסות לסנן שמות (מחפשים בגוגל על המדוברים, נסיונם וכד'. שואלים במרפאה אליה מפנים, על הנסיון וכו').

סה"כ, מי שמנוסה ומקצועי - זה לא אמור להיות בשבילו סיפור גדול.

מלבד שאלונים אובייקטיביים שמעבירים - הרי שאדם מבין ענין, ידובב את הילד, כמה חשוב להיות מצטיין, למשל... על המצב החברתי, שאלות עקיפות על ההתנהלות בבית... לא מאד מסובך.

קודם לדבר טלפונית עם יועץ חינוכי, לתאר לו את המקרה ולשאול אותו באיזה כיוון כדאי לפעול. אם הוא ירגיש שיש צורך-  יתכן שהוא ימליץ על אבחון רגשי. ואם לא אז יגיד מה כדאי.

אם תרצי מספר של יועץ חינוכי  מוכר פני אליי באישי במסר.

אני לא חושב שזה "איבחון רגשי" במובן הרגיל (מאיזו לידה? שלו - או של אח קטן יותר?).

אבל, יש פסיכולוגים שמתמחים בילדים קטנים. גם גני ילדים עובדים עם כאלה שעושים תצפיות בגנים לפעמים.

תתחילו מרופא ילדים - התייעצות על בדיקות פשוטות. אולי חסר איזה חומר?

אח"כ הפניה לייעוץ.

ותמיד חום ואהבה ועידוד, ללא קשר לזמן שעושה או לא עושה משהו. ופידבק חיובי נעים ונורמלי כל דברים טובים.

הצלחה רבה.

בתור אימא אני שמתי לב שחוסר שקט אצל תינוקות זה רעב הרבה פעמים. וגם בגן הוא לא משתתף כאילו אין לו כוח ובבית הוא עצבני... אצל ילדים שלי במיוחד אצל בכור זה היה מאוד מורגש. גם עייפות. 

האם אתם יוצאים הרבה לגינה? יש ילדים שחייבים גינה בכל מזג אוויר. אי-אפשר לחכות אתם עד חמש בערב בקיץ או עד בוא אביב בחורף. 

חוץ מזה יכול חינוך שלכם לא ברמה שלו? לדעתי טבלת עידוד בדרך כלל לא מתאימה בגיל שלוש. רב בני שלוש עוד לא שם. בעיניי בגיל הזה רק תגובה מידית גם לטוב וגם לרע. ובכללי גם בן שלוש חכם הוא די תינוקי. הוא יכול להינעל רק על מכנס ירוק כי הוא חייל, לרצות רק צלחת כתומה, ולדרוש ללכת בצד מדרכה יותר קרוב לירח. 

אבל כדאי מאוד לאבחן ויסות חושי (כלול באבחון של ריפוי בעיסוק- דרך הקופה ממתינים כמעט שנה, אפשר במקביל להמתנה לקבל המלצות לתפריט סנסורי ולראות אם משפיע ומרגיע את הנסערות)

ברור שיש לו קושי אובייקטיבי כל שהוא , (כמובן שסמכות הורית ועיצוב התנהגות זה בסיס מצוין, אך זה לא פותר כל בעיה).  אולי יש לו חסרים משמעותיים של רכיבי תזונה, השלמה שכזו משפיעה על מכלול ההתנהגויות.

שמן דגים, ויטמין D, ויטמין E, ויטמין C, שמנים טובים מהחי (חמאה, בקר שמן) כל אלו הכרחיים לתפקוד תקין של מערכות רבות בגוף- ובכללן גם המערכת העצבית והנוירולוגית שכל התופעות ההתנהגותיות שציינת קשורות ותלויות בה. וכמעט כולם חסרים ברמה כרונית אצל רוב האוכלוסיה כיום.

יש ילדים רגישים יותר שההשפעה של חוסר ברכיבי התזונה האלו בולטת והשיפור בזמן התיסוף- הוא ממש מיידי. אפשר להוסיף כל פעם משהו אחר בעדינות ולשים לב להשפעות השונות.

זה לא מצריך בדיקה מקדימה- כי כאמור, אין בעיית עודפים בתוספים האלו וצריך לדאוג לאספקה תמידית וקבועה שלהם.

מה שבטוח הוא- שאין לו יצר הרסני, התיאור שלך ממש עונה על הקשיים שפירטתי והוא חסר אונים עוד יותר ממכם. כמובן שיכולים להיות דברים אחרים ושונים, אך רציתי רק להעלות את הכיוון הזה.

1. רופא התפתחות זה נחמד להתפתחות הפיזית, אבל לרוב אין להם מושג בעניינים שכאלו.  אצלנו הרופא גער בי כשהעלתי חששות לקושי מסויים כשהילד היה בן 3, ואם היה מתייחס ברצינות לחשש שלי, היינו מאבחנים קושי משמעותי וקריטי בשלב מוקדם בהרבה (בפועל נוירולוגית מדהימה אבחנה זאת בגיל 6.5 לאחר הרבה גישושים ואבחונים שונים)

2. אבחון של ויסות חושי, את מבקשת מהרופא ילדים הפניה למרפאה בעיסוק, (משתפת אותו בחששות ומוסיפה עוד תיאורים מוטוריים קלאסיים אם יש כאלה- תגגלי קצת על הנושא כדי להבין מה את אמורה לחפש)

ובמקביל יוצרת קשר עם מרכז אבחון, תלוי באיזו קופה את, וממלאה את הטפסים שהם מעבירים לך. אפשר גם דרך המזכירה של המרפאה לבקש- צריך לנג'ז ולהיות קצת נודניקית, טופסולוגיה ופקסים וכו'. התור הוא.

3. התוספים שכתבתי, אין צורך בבדיקה זו בעצם השלמת תזונה, תתחילי באחד למשך שבועיים עד חודש כדי לוודא שאין השפעות שליליות (עצירות/שלשול וכו')  ואח"כ תוסיפי אחד נוסף. אלו חוסרים שיש לכולם באופן גורף, נובעים מתזונה שדלה בחלבון איכותי מהחי, שמנים מהחי (מתי בישלת לאחרונה עם שומן כבש...) ועשירה בפחמימות וגלוטן. (D, E, B, C ) 

4. כן כדאי לבקש מרופא הילדים הפניה לבדיקת דם וספירת דם- כדי לבדוק ערכים של ברזל וB12 ובטח יש עוד הרבה דברים חשובים שם, שהרופא כן מבין בהם (כי בתזונה לצערי רופאים ממש לא מבינים)

5. תנסי לתגבר בארוחות הערב את האוכל ברכיבים איכותיים כדי להשלים את חסר בעיקר: ביצים, מרקי בשר ועצמות, שומן חמאה, שומן קוקוס  ארוחה ללא לחם או קורנפלקס (הרי בבוקר אוכלים כריך, בצהרים אם הילד בהזנה בבי''ס אז המצב שם גם לא משהו, ובערב זה הזמן היחיד שניתן לתסף להם משהו) 

6. בהצלחה!

יש הנחיות הורים שיש בהן פחות מקום למורכבות של הילדים. (אגב, חלק מהן כלל לא מבוססות מחקרית). ואז, במצבים של בעיות רגשיות, או בעיות אחרות, כולם סובלים: ההורים, הילד, האחים...

התנהגות מוגזמת וקיצונית שכזו - מקלל, צורח ומרביץ להורים - (יש להניח שבסביבה שלהם זה לא מקובל בכלל) יכולה להיות מבעיה, או קושי. (אפילו שבביה"ס ההתנהגות אחרת). ואז הנחיית הורים גם לא עוזרת וגם מאמללת.

צריך לבדוק.

הצעתי כיוון בתגובה לפותחת השרשור. בטח יש עוד הרבה.

תמיד עדיף משהו אנושי על ספר. אבל שיהיה שייך לעניין. יקראו, יבררו עוד אפשרויות, ויבחרו משהו מתאים.

וממש לא סביר להניח שזו בעיה חינוכית. ומי שיעבוד על גבולות (בסגנון הנחיית הורים מצויה - אולי יש יוצאים מן הכלל) כשיש לילד קושי אמיתי (כמו שנשמע) - מה ש'רצים' להציע לפעמים - יפגע בכולם כמו שכתבתי.

והערה קטנה: ההורים האלו גיבורים. מתמודדים עם בעיות לא פשוטות. הם וודאי יודעים לחנך - הרי שאר האחים לא מתנהגים ככה.. (ולא צריך להיות חכם גדול כדי להציב לילד גבולות ברמה של לא לקלל ולא להכות הורים, אז כנראה שהבעיה אינה חוסר גבולות). נראה לי שמשפטים כמו 'סביר להניח שיש פה עניין חינוכי' מחלישים מאוד. בטוחה שכוונתך היתה לטובה בכל אופן.

(ולגבי זה שההתנהגות כזו רק כשהוא בבית - זה ממש לא מעיד על בעיה חינוכית. זה קורה גם כשיש קשיים אמיתיים לילד, וזה גם מוזכר בספר שהמלצתי עליו).

של ד"ר גרין.

תבדקו אם התופעה שהספר עוסק בה מתאימה למקרה שלכם.

שזה כמעט היינו הך מחבל וערבי?

טוב שהילדה לא מתבלבלת.

פעם עוד היינו מתייסרים, ומדקדקים ועושים את החילוק הזה, היום כבר אי אפשר להיות תמימים ושאננים.

וצריך התאזר בגבורה .

זה לא אומר כלום.

ולמי שתהתה אם זה דומה ל"חינוך הערבי" - ממש ההיפך.

הרי היא לא אמרה, יופי, אלך לתחנה המרכזית ברמאללה לדקור ערבים...

היא אמרה: אם יבוא ערבי. שברור שהכוונה לאלו שהיא שומעת עליהם, הרוצחים.

אז זה הכי מוסרי. שלא נותנים להם להרוס לנו את הילדים, אלא מלמדים את הילדים שאנחנו מחסלים אותם... טוב מאד.

מוסר, זה לא חולשה ופחדנות. עדינות אמיתית - הולכת עם הגבורה שמגנה עליה.

1. מכירה את הבעיה הזאת.

יש לי ילד עם סף תסכול מאד גבוה. ברגע שמשהו לא הסתדר כמו שהוא רצה, אם לא הרשיתי משהו מסויים, אם הוא היה עייף מידי- כל הבית עף. כסאות, חפצים, מרוקן ארונות על הרצפה, ממש הכל.

אז קודם כל הייתי ממליצה לברר למה הוא ככה. אצלנו גילינו שיש לו קושי בוויסות חושי וזה מביא אותו להתפרצויות.

דבר שני- להישאר רגועה!!!!! קשה ברמה מטורפת- אבל לא לתת לו לנצח אותך.

המשוואה ברורה: איבדת שליטה- הוא ניצח. נשארת רגועה- את ניצחת.

וזה לא רק עניין של ניצחון. הוא חייב אותך רגועה והוא בודק אותך.

פשוט קחי נשימה עמוקה ותתנתקי מהמצב. אל תתני לזה לגרד אותך אפילו.

אח"כ תתפסי אותו בחיבוק חזק. ממש חזק. ותגידי לו בשקט בשקט באוזן שבבית שלנו לא מתנהגים ככה.

בשקט כי הוא יהיה חייב להרגע כדי לשמוע אותך. ועד שהוא לא נרגע את חוזרת שוב ושוב על המשפט הזה: בבית שלנו לא מתנהגים ככה.

אח"כ את מונעת ממנו דברים עד שהוא שם במקום את כל מה שהוא זרק. הוא הפיל כסאות? אין ארוחת צהריים עד שהוא מרים אותם. הוא זרק משחק? הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה עד שהוא מרים את זה.

בהתחלה זה קשה. עם הזמן תתחלי לראות התקדמות.

לא מבטיחה שזה יעלם לגמרי אבל זה הולך ומשתפר.

מה שכן- את חייבת להיות חזקה מולו ולהראות לו שאת הסמכות ההורית.

בלי ענישה גופנית. במקרה הזה זה להיות חזק על חלשים ואת מלמדת אותו שמי שחזק יותר הוא המנצח, אז הוא מנסה להיות חזק.

רק להיות רגועה וככה החוזק הוא חוזק אמיתי והוא יודע שאפשר לסמוך עליך כי תמיד תהיי חזקה בשבילו.

2. יש כל מיני טעמים של משחת שיניים. אולי תנסי פשוט להחליף טעם.

לפני כן ניסינו וולדה והיא לא רצתה.

תמצאו משהו טעים.

אלמקס לפחות יש קצת פלואוריד (ולכן צריך להגביל כמות ולכן אנחנו קצת בבעיה..)

לא מבטים מהסביבה. בימים שאני נשארת עד מאוחר בעבודה, תחושה שלי שלא הספקתי כלום.

אני גם עייפה יותר, וגם מגיעה לארוחת ערב, מקלחות והשכבות. ואיפה יש זמן לשמוע ולהיות עם הילדים?

אני לא חושבת שחברים זה העיקר, והילדים שלי כרגע גם פחות ששים לכך, רוצים בית, והרבה. 

לא יודעת אם אצלך מסתכלים ברחמים, אצלי זה לא מזיז לאף אחד עד כמה שאני יודעת

אבל התחושה שלי פחות נוחה. אני בסוף יום כזה מרגישה פחות נוכחת. 

מה עושים?

דבר ראשון השאלה עד כמה המצב ניתן לשינוי מבחינתך, ומאיפה מגיעות התחושות. 

אם מצורך שלך, הרגשה שאת לא נמצאת מספיק עם הילדים, או מבטים של החברה שאם לדבר בכנות פחות מעניינים בעיני ואם טוב לך במצב הנוכחי דורשים לדעתי התייחסות וטיפול אחר.

בכל מקרה , תחושות לא נעימות זה בטוח. 

לתינוקות אני מחזיקה נובימול. זה אקמול מרוכז.

מבחינת המינון זה יוצא בערך רבע מהכמות של אקמול שזה אומר להילחם פחות עם התינוק.

בגיל הגדול יותר אני נותנת בד"כ נורופן כשיש חום, אבל מחזיקה גם אקמול.

העניין הוא שמותר לתת נורופן ואקמול לסירוגין.

ז"א נורופן מותר כל 8 שעות אבל בתוך ה8, אחרי 4 שעות מנתינת הנורופן, מותר לתת אקמול.

לפעמים החום עולה אחרי 3 שע' מנתינת הנורופן ואז טוב שיש בבית אקמול כדי להוריד את החום.

לפעמים הווירוס קשה ואקמול לא מספיק.. אחרי שעתיים שלוש החום מזנק בחזרה ואת חסרת אונים.. ואז נותנים לסירוגין אקמול ונורופן..

בלילה עדיף לתת נורופן כי אז זה מחזיק לפעמים עד הבוקר/לפנות בוקר ועדיף מליל שימורים של אקמול..

ובכללי נורופן יותר חזק אז אני לא נותנת אותו כקו הגנה ראשון רק כשאין ברירה.. 

בכללי צריך את שניהם כשיש קטנים בבית.

בהצלחה

אלו שתי תרופות שפועלות על שני חלקים אחרים של אותה מערכת.

דווקא אני יודעת שנורופן יותר יעילה בהורדת חום וכאבים ולא נחשבת לתרופה חזקה ביחס לתרופות אחרות.. לא חושבת שזה פוגע בכבד, במיוחד אם מקפידים על ההוראות.. אם כבר אז דווקא אקמולי במינון גבוה יכול לפגוע בכבד

כלומר- זה נחמד להגיד שזה מסוכן.

אבל מה הסכנה....

נתתי לה כשהיתה עם שלשולים ולא אכלה

אבל אולי עדיף לשאול על זה רופא..

האמת אני תמיד מעדיפה לתת כל תרופה על בטן מלאה, נראה לי יותר טוב

מה שכן, יש תרופות מסוימות שדווקא צריכים לקחת אותן דווקא על בטן ריקה. 

זה תלוי בתרופה וכדאי לשאול רופא או לפחות לקרוא את עלון הצרכן של התרופה. 

אני יודעת שכן אפשר לתת נורופן על קיבה ריקה, פעם אני יודעת שהיו ממליציםם על זה.. אבל הייתי מבררת בוודאות מול הרופא..

שהשם שלהן מסתיים בפֶן יש בהן משהו אנטיביוטי.

רפאפן, מוקסיפן, איבופרן וכו'

בנורופן אין משהו אנטיביוטי, אלא אנטי דלקתי (קבוצה שנקראת nsaid) אז אפשר לתת לחום ואם יש חום בגלל תהליך דלקתי

אצלנו כל עוד זה מגיל חצי שנה אז על הנורופן.

פשוט משפיע להכי הרבה זמן ומוריד את החום באמת מהר. 
וגם כמו שרשמו זה אנטי דלקתי אז במידה ומתפתח משהו כזה, זה יכול מאוד לעזור. 

אני יודעת כדרך אגב, שכן אפשר לתת נורופן מתחת לגיל חצי שנה. אם אני לא טועה אפילו מ-3 חודשים, ו-5 ק"ג אבל חייבים אישור רופא.. 

מרופא הילדים זה שהאקמול הכי מתאים. 

ומאז אנחנו משתמשים כמעט רק בו