פורום הורות (עמוד 142)

אצלנו אין כלל הבדל בין שעות היום ללילה.

שיש בו מקום לתינוק בן 8 חודשים בעוד כחודש?

למה שם.?הבנתי שזה לדתיים לאומיים

אין משפחתון או פעוטון לחרדים\?

אתם חדשים שם?

תנסי לשאול בגינה או להסתכל בעיתון

שימי לב שסכום מתחת 10,000 $  שעל שם הילד, לא מצריך דווח שנתי לרשויות האמריקניות. מעל מצריך דוח שנתי.

אין לי עדין פתרון לבעיה.   מחכה לתשובה מרואה החשבון.

ההצעה שלי לכלל האנשים לא לעשות לילדים אזרחות אמריקנית,  לא רואה בזה שום תועלת, הדרכון הישראלי חזק מספיק.

לא שווה, בשביל כמה אלפי דולרים...

תחשבו על העתיד של הילדים.

אמריקה מדינה שעתידה מאחוריה. הם בחובות של טריליונים וינסו למסות כל מה שהם יכולים כדי להחזיר את החוב הזה.

חבל על הכסף.. סתם הוצאה מיותרת על מיטה שתשמש אתכם מעט מאוד זמן.

ולא מותאמות לבתים קטנים

תמיד יהיה למי להעביר הלאה ולאור ניסיון עם מיטות מעבר אחרות וזולות היא הכי טובה.

באמת שזה צריך להיות רק במצבי קיצון. ובטח בגיל הזה.

שים דיסק שמע, שירי ילדים, שירי אצבעות, מוסיקה קלאסית לילדים. שיצא ממנו משהו.. 

אהבתי

מלח ההורים שלי שמים אבל לא יודעת אם זה קריטי

לא קריטי.. אני לא משתמשת

נתתן לי כיווני מחשבה שונים,

אקח אותו להיבדק אצל רופא ילדים ונראה מה יגיד..

אפשר להמחיש את זה בעזרת תחפושת שמחולקת ל-9 ריבועים. בכל ריבוע ניתן לכתוב את המילה "יופי" בגופן שונה

אין מה לעשות זה חלק מההתפתחות שלהם...

מה שאפשר לחסוך מראש לדוגמא- לא להשאיר קצוות מפה מהשולחן שהוא יכול למשוך

לא נראה לי שהיא מושכת מפה

 כי היא לקחה גרבר משולחן בלי מפה

ושברה לרסיסים...

או שהיא גבהה(לא נראית ככה)

או שהבינה להסתדר לבד

אז צריך לזכור לשים הכל לא בקצה

בחורף אני צריכה להחליף לה בגדים שהתרטבו

והיא גם רוצה לאכול לבד

אז אם הם מלוכלכים

בקיצור

פרך[ובקשר לנזקים-עד כמה?עד מתי?היום כל הלחם נשפך על הרצפה)

אחרי כמעט כל ארוחה כזאת היא נראית בהתאם, אבל זה באמת חשוב להתפתחות....

פשוט להרגיל לכך שאוכלים רק בכסא אוכל. ואז רק באיזור הזה מתלכלך.

כמו"כ אפשר לקשור חיתול בד שישמש סינר (מגן יותר מסינר כי מתחיל גבוה יותר בצוואר ויכול להסתיים על השולחן עצמו וכך הילד  לא מתלכלך.

אפשר גם לפרוס מפה חד פעמית על הרצפה אם ממש מתלכלך ואז פשוט אוספים הכל לזבל בסיום הארוחה.

זה כ"כ חשוב לילד ולא שווה את העצבים שלנו ההורים אם מתלכלך. גם כשהוא עושה "בכוונה" הוא לא באמת מבין עדיין את המשמעות של המעשה ולכן ממש לא מתאים לכעוס ו"לריב" על כך. ככה זה עם ילדים. ב"ה.

כל ערב כשנרדמים הקטנים, לוקח כעשר דקות להחזיר את הבית למצב נורמלי (לא מדברת על כלים או רצפה, שזה בלי קשר)

שווה את הבריאות הנפשית שלהם ושמחת החיים.

אפשר לתת קצת גבולות.

לא הרבה כי הם עדיין קטנים

אבל לבחור דבר או שניים שזה לא. ולהיות עקביים עם הלא.

אבל תשמחו עם זה. זה חלק מההתפתחות שלהם

מתהליך הלמידה שלהם. הם מנסים כל מיני דברים.

את רואה את זה כשובבות. אני רואה את זה כסקרנות.

תנסי להסתכל על זה במבט אחר, של רצון להבין

של לראות איך זה מרגיש וכו'

להבין שזה חלק מהלמידה שלהם בעולם. יהיה לך יותר קל להתמודד עם זה ככה.

זה יהיה פחות מעצבן ומתסכל.

אומרים "לא"

לוקחים את הבקבוק/ מורידים מהשולחן / מזיזים 

בעקביות, בלי כעס, וככה הם ילמדו 

קנינו לה כיסא של ילדים

והיא מטפסת עליו 

ואומרת הנה-

ו...(שלוש ארבע ו..)

והיא צוחקת..

לדעתי דווקא תאפשרי לה: שימי שמיכה עבה מתחת לכיסא, תני לה יד, ותעזרי לה לקפוץ...

היא נשמעת מתוקה!

איזה כיף לילדים שלך נשמעת אמא חברמנית

אבל כן, אני אמא משחררת יחסית (לטוב ולמוטב...) - נותנת להם לבלגן די חופשי וגם להסתכן בגבול המותר...

(בת השנתיים שלי, למשל, עושה קפיצות מהספה... האמת שכן קופץ לי הלב כל פעם, אבל אני לידה, וזה לא כ"כ גבוה...)

ובעלי הוא החברהמן האמתי - מקפיץ אותם ועושה להם כל מיני פעלולים...

אגב נזכרתי בקשר לשרשור שלך

על הברזל-שבירקות עליים(_ירוקים)

יש מלא ברזל-לא זכרתי אם כתבתי לך

כשאני אוכלת פטרוזליה ומיץ לימון בסלט ירקות

אני מרגישה טוב כאילו נולדתי מחדש

הלוואי שהייתי אוהבת לאכול ירקות עלים בכמות... לצערי בתזונה אני בכלל לא משהו...

מה שכתבתי זה רק כשמכינים לי

וגם אני גרועה בתזונה

אבל התחלתי לעשות טריקים

אני אוהבת בטטה ובחנות אני קונה לי סלט בטטה

ומכניסים בו חסה וכו' אז אני אוכלת

וככה גם בבית קנינו לקט עלי ביבי

ומכניסים בתוך הסנדוויץ  עם חביתה וגבינות 

או  בסלט (ירקות חתוכים גס) עם עגבניה  וזיתים שאני אוהבת 

וטחינה גולמית בבקבוק כמו קטשופ על הלחם עם החביתה

מתגנבים את יודעת...

ובתמורה אוכלים מלא שוקולד וכל הדברים שעושים טוב

אבל זה לא יכול לקרות הרבה פעמים...

רק לשמוח ולשמוח ולשמוח שיש לך ילדה כ"כ מתוקה

אנרגטית ומקסימה. לדעתי, זה עדיף על פני ילדים יבשים.

נכון, זה קצת מוריד את הלב, אבל זה כיף ושווה.

אני ממש אוהבת את זה ונס שכל הילדים שלי כאלו.

לא יודעת איך הייתי מסתדרת עם ילדים משעממים שרק יושבים כל היום באותה פינה וקוראים.

היא נשמעת מלאת חיות. וזה מאתגר אבל כיף!!!

וטיפ- אם היא ככה בגיל הזה, 

בשנה- שנתיים הבאות זה רק ילך ויתפתח.

שימי לב מראש-

חומרי ניקוי במקום סגור!!!!

גפרורים מחוץ להשג יד!!!

הדלת נעולה למעלה (הם לומדים צ'יק צ'ק לפתוח דלת נעולה.)

סכינים ודברים חדים- או למעלה או במגירה שננעלת. 

קומקום- עדיף במקום גבוה. אם לא- להקפיד שהחוט לא נמצא בהישג יד של הילדה

אצלי במשך תקופה ארוכה הכסאות היו כל הזמן על השולחן. (ושכנות היו בטוחות שאני כזו נקיה שכל היום אני שוטפת את הבית...)

לנסות כמה שאפשר להכנס למוח הסקרן שלהם שרוצה לבדוק כל דבר

ולהרחיק כל דבר שיכול להגיע לידי סכנה.

ועוד משהו- אומרים שמהילדים האלו רואים בסוף הכי הרבה נחת!!!

בהצלחה.

גידול קל והרבה נחת.

היא באמת מתוקה!

הבעיה היא שאני בהריון בחודש מתקדם

ואין לי כח לרדוף אחריה כל היום.

אני כמהה לישון ולהרים רגליים והיא משתובבת

שלי בת שנתיים.

וזה ממש לא קל.

היא מאתגרת אותי כהוגן....

וזה באמת קשה לרוץ אחריהם עם כל הכבדות של ההריון.

אבל תחשבי- היא שומרת עליך בכושר גם בהריון....

ואחרי הלידה תצטרכי להשגיח עליה עוד יותר שהיא לא "תבדוק"

את הבובה החדשה שהבאת לה....

ועדיין- אני חולה על ילדים מלאי חיות, עם אש בעיניים.

זה קשה, אבל מדהים בעיני.

מגיל 0 כבר ראינו שהיא כזאת.

כבר בבית יולדות- האחות אמרה לי בבוקר שיש לי תינוקת ממש שובבה ואנרגטית ושהיא היתה צמודה אליה ב-2 הלילות שהייתי בבי"ח.

ועד היום היא ככה. בלעה"ר.

חגגה 5 לא מזמן.

שובבה, פלפלית ועם ברק מיוחד בעיניים!

אש!! אקשן!!
 

צריכים 20 עיניים עליה!

וכשהיא היתה בת 4 חודשים- גיליתי שאני בהריון שוב.

לא היה קל.

וגם היום היא אחת שאוהבת להיות בפעולה.

לא ממש אוהבת לישון...

אבל אנחנו רווים ממנה הרבה נחת ב"ה.

צריכים הרבה תשומת לב אחריה ולבדוק ב-7 עיניים שהיא לא מעוללת תעלולים

אבל ילדה כזאת היא בד"כ ילדה מאוד פקחית וחכמה!

וזה כייף!

היא קולטת דברים יותר מילדים בגיל שלה.. ועוד...

הרבה נחת, בריאות ושמחה בעז"ה!
 

ורציתי לשתף שבאמת 

אין לי כמעט תמונות שלה כשהיא ישנה

אפילו לא מהבית חולים

(עכשיו עשיתי לה אלבום לכל השנה הראשונה

אז ראיתי את זה)

ותודה לך על הברכות והתגובה והשיתוף

אה ואיך עשית את זה איתה ועוד אחד צמוד???

החופשת לידה היתה לי ממש קשה כי היא באמת לא ידעה לישון!
והיתה צורחת כאילו שהעולם נחרב.

(יותר מאוחר הבנתי שהיא פשוט רצתה להביע את עצמה ולא התאים לה לישון/ דתם לשכב על הגב- אז היא צרחה!)

ואני אפילו אספר לך שבגיל חודשיים בערך- היא ישנה לי ביום 3 שעות רצוף!

וזה היה נראה לי משהו לא רגיל. חשבתי שהיא חולה חלילה.

כי היא לא ישנה לי קודם ביום יותר מחצי שעה- שעה...

ולחתי אותה למרפאה כדי לראות שהיא לא מפתחת משהו והכל בסדר איתה.

עד כדי כך זה היה לי מוזר שהיא ישנה "כל כך" הרבה!
 

וכשהבנתי שאני בהריון שוב- גם היה לי קשה!
כי חששתי שהתינוק הבא יהיה גם כזה אנרגטי וצרחן.

(בנוסף יש לי ילד גדול יותר מהבת הזאת...)

אבל ב"ה עברנו את זה!

השנה הראשונה לא היתה קלה...
אבל היום, אותה ילדה וזאת שבאה אחריה- חברות. משחקות יחד. וזה בהחלט מבורך כשיש הפרש של שנה בין ילדים.

(גם לי יש אחות שקטנה ממני בשנה וזה ממש כייף!)

וכל ילד שופך, שובר, משתולל- שיהיו בריאים!
אבל יש ילדים שהם שובבים מעל הרגיל! כמו הילדה הזאת שלי... שובבה ופלפלית...

אח"כ רואים תוצאות טובות! ב"ה!

אוהו.. שאני יספר לך שזה רק הדברים הקטנים שהם עושים אצלי...

קבוע שופכים מהבקבוק כשמסיימים,

מושכים/לוקחים דברים מהשולחן ואפילו מהשיש, מגיעים גם לדברים שלא הייתי מאמינה שיגיעו.. (כח הרצון

רוצה תמיד לטפס לבד על הכסא אוכל

כשנוטלים לו ידיים בבוקר קבוע מתעקש לשפוך את המים שנשארו ואם לא נשאר כמובן צריכים למלאות עוד קצת בנטלה כדי שיהיה לו מה לשפוך (וכמובן להרטיב את עצמו בדרך)

כל רגע מוצאים אותו שוב בשירותים מנקה את האסלה (אין לי מושג איך, הדלת הייתה סגורה...)

ועוד יש להם דברים בלי סוף

וכן, מאז שיש ילדים אני מתחילה להתרגל לזה שדברים נאבדים/נשברים/נראים כבר ישנים אפילו שהם חדשים 

לפעמים זה באמת קשה ומעצבן

אבל אני משוגעעתתת עליהם חיים שלי

מה לעשות כל גיל עם השגעונות שלו ;)

סיבה ותוצאה, אומדן מרחקים וגבהים, יחסים בין חומרים. מצבי צבירה שונים. וכו' וכו'.

זה חשוב!

התפקיד שלך הוא קודם כל לשמור עליה שלא תזיק לעצמה...וללמד אותה מעכשיו כללים של מה כן ומה לא.

וחוץ מזה- להסביר לה במילים. הכל נשפך. עכשיו הכל רטוב. צריך לנגב, או להחליף בגדים וכו'. 

או- כשזורקים כוס זכוכית היא נשברת. 

וכו'

בנחת ואל תשכחו לצחוק מהדברים האלה ולא לכעוס.

תשתוללי איתה קצת,

עכשיו אולי קשה לך יותר אבל גם עכשיו אפשר לבנות לה מסלול מכשולים בסלון למשל, בטיחותי ופשוט אבל הרעיון הוא לא להגרר אחרי ההשתוללויות שלה אלא ליזום אותם, זה פחית משמעותית את ה"דווקא"...

וגם אם כן- היא תפנים לאט לאט מהם מה רעיונות המקובלים מבחינתך, או שאת יכולה לתת לה לבחור- מה בא לך עכשיו מסלול או גלגולי ראש על מזרון על הרצפה.

את יכולה גם לקצוב את זה ל"משחק" אחד ביום. שלא תיסחף...

אין יותר טוב, במיוחד בחורף מהתעמלות וגימבורי ביתיים...

והיעקר העיקר- תהני מזה, זה לא יחזור, תאמיני לי. יש לי נסיון

לבנות מסלול למכוניות אפשר עם קפלה, כן כן גם בנות יכולות להסיע מכוניות, ואפילו אוהבות! בונים לאורך הסלון מסלולו רחב שיכול להכיל גם אותה וגם מכונית גדולה

להתבחבש עם קמח... רק אם את לפני הנקיון במטבח, הם מתים על זה.

לקרוע ניירות במרץ- עיתונים וכאלה, אפשר אח"כ לעשות "קולולוש"- להעיף אותם באוןיר.

תקשיבי, אני מעלה את כל הפעילויות השובביות שהולכות אצלינו מידי פעם, זה אינסופי, השאלה מה מתאים לך,

תפתחי ת'ראש, תזכרי בעצמך לפני אי אילו שנים.

ולא נראה לי שהיתי ככה שובבה

אמא שלי אומרת שהיתי רצינית ולא שיחקתי במשחקי דמיון ובובות

תאמת שלקפוץ על המיטות היה כיף

אז במה כן שיחקת??

אגב לקפוץ על מיטות-

אנחנו עושים את זה על מזרון על הרצפה, יש לי מזרון קפיצים ישן, גדול והוא ממש הטרפולינה של הילדים...

כאן צריך קצת להזהר כי גם ממזרון אפשר ליפול אבל זה בטח יותר בטיחותי ממיטה.

במשחקי קופסא ובגינה

וכשלמדתי לקרוא אז רק זה

לבובות צריך דמיון-

והרעיון של מזרון מתוק

ני'רלי שהבת שלי ירשה בשובבות ובפקחות את בעלי!
לשניהם יש זיק שובבי בעיניים... וחריפות כזאת!

ואני הייתי ילדה עדינה יחסית וממש לא נקראת שובבה...

לבדוק מה התכונה או עשיה הבולטת של הסבתא/סבא  ולעבוד עם זה

לדוגמא סבתא שאוהבת לבשל/לאפות  - ללכת אליה ליום בישול לצלם וגם לאסוף מתכונים מובילים ולהוציא כחוברת.

תכונה של חסד - ללכת ולעשות משהו עם הסבא/סבתא או בלעדיה.....

לשבת עם ה"זקנים" שיספרו על תקופה משמעותית בחיים שלהם שהיא גם היסטוריה שרוצים שתשאר זכורה במשפחה, לצלם ולכתוב.

לבקש מכל אחד מהם לתת לה מתנה שמשקפת את הנ"ל ,  לדוגמא מערוך וסינר, ספר על הנושא המסויים, שיר שנגע בהם....

וכדומה.

בהצלחה.

לפעמים מרוב שמחפשים שלאירוע תהיה משמעות וערך מוסף שוכחים את ילדת הבת מצווה

שלכבודה כל האירוע הזה... יצא לי לראות מצבים שחגיגת הבת מצווה הפכה להיות האירוע של ההורים,והילדה עצמה בכלל לא התחברה לנושא ושיתפה פעולה רק כדי לרצות את ההורים. ובסופו של דבר גם היא וגם

החברות שלה לא נהנו מהערב.

ממליצה לך לשבת עם הבת שלך ולשאול אותה מה חשוב לה שיהיה בבת ממצווה, ואם יש נושא כלשהו

שהיא מתחברת אליו ורוצה שהערב יעסוק בו, ומשם להתחיל...

לעניות דעתי כדאי להתייעץ עם בת המצווה להסביר לה את חשיבות היום, וכדאי שהיא תעשה משהו מיוחד לכבוד היום הגדול, ולשאול איזה תחום מעניין אותה, אפשר לתת לה הצעות למשל לעשות פרויקט התנדבות מסוים, ללמוד ספר קודש כלשהו ולסיימו, להכין עבודת שורשים על המשפחה וכד'. 

פני אלי באישי ,אם תרצי ,  ואתן לך פרטים לגבי רעיון נחמד לבת מצווה - משהו שאני הכנתי.

בסד 

אנחנו הלכנו לתסריטנית מצויינת שכתבה לנו טקסט שהיה מורכב מארבע סצנות שהיו מאוד תורניות ומאוד עוצמתיות מבחינה היסטורית. ואז הבת שלנו שיחקה בכל הסצנות בנוסף לעוד אנשים במשפחה ויצא סרט יפה. מאוד ערכי וכולם השתתפו בו. בתור שחקנים. 

להכיר את סיפורם של מי שבזכותו את כאן זה כל כך הכרת הטוב ומכבד ישח כוח

יש לי בת ששמה רחל. למדתי איתה על רחל אמנו ממקורות שונים, כולל דברים עמוקים וגבוהים - עין אי"ה, מהר"ל - עם הסבר ו"תרגום" לשפתה. כתבתי הצגה המתייחסת לכך, והיא וכל האחים וגם בני הדודים השתתפו. כולם התרגשו ואף למדו.

אפשר לעשות כך לגבי כל שם תנכ"י, וכל שם שנושא משמעות - לחבר הצגה הקשורה לכך. אם לא מתאים הצגה - מצגת, תפאורה, כרזות...

עניין השם מאד משמעותי ועמוק. 

שהבת שלי העבירה. עם מצגת. היה שאלות מגוונות עם ציורים- שהיא ואח שלה ציירו ושאלות הוא והיא ועוד...

ניסיתי לעשות את זה בקהות אבל לא הצלחתי וגם זה מגביל לשאלון אמריקאי. אז במקום עשינו קבוצת וואצפ עם נציג לכל שולחן ומי ששלח ראשון בקבוצה קיבל את הנקודות. 

אפשר לעשות חידון בנושא המשפחה או הילדה או נושא אחר כמו החג הקרוב וכו'

אפשר להשקיע בסרטונים של אנשים קרובים ששואלים את השאלות .

הבת שלי גם מאוד אוהבת לרקוד אז דאגנו למערכת הגברה והכנו מראש רצף שירים והבנות רקדו ונהנו.

מצגת ברכות שאנשים שמכירים אותה מברכים אותה זה גם נחמד.

צפייה עם הפעלה פני אלי באישי

ואשלח לך את התוכנית

ולכל מי שמעוניינת

שלום,

אני שייכת לתנועת 'נשים למען המקדש'.

בימים אלה אנחנו יוצאים עם תכנית חדשה לערבי בת מצווה.

המטרה היא לעורר את הצפיה למקדש.

יש לנו מגוון סדנאות מעולם המקדש והרצאות.

אשמח לתת לך פרטים 

צפורה 052-5866384

לבת מצוות.....

אולי יעניין אותך.

https://www.facebook.com/kanfey.roace/

בהצלחה! ומזל טוב!!!!

בדיוק לשם כך הקמתי את "מצגתוכן"

שמפיק מצגות עם תוכן ערכי מותאם אישית לאירועים משמחים

לפרטים את מוזמנת לפנות 0587050755

היי כנרית,

סקרנות אכן קיימת בגיל הזה, אבל צריך לבדוק איך ההורים מתנהגים ליד הילדים.

ההורים  צריכים להקפיד לא לגלות חיבה יתרה ונגיעות ליד הילדים. על הילד לדעת ש"אבא אוהב את אמא ואמא אוהבת את אבא", כל זה בלי יותר מידי מגע.

מניעה:

1. למנוע מילד לגעת באחרים: פשוט לקחת אותו לשיחה ברורה, במילים פשוטות, שאסור לגעת במקומות מכוסים.

אין חובה לפרט יותר מידי, כלל אחד פשוט: מכוסה- אל תיגע. בגיל הזה אין מה לדבר על "אסור לגעת נגד רצונה וכד'" 

להתמקד בכלל של מקום מכוסה- לא נוגעים.

2. למנוע מהילד/ה שלי ליפול 'קרבן': להסביר לה 2 דברים: א. הגוף שלה ברשותה, מותר לה לסרב למגע, ולספר להורים/ לגננת. אם היא מרגישה חוסר נעימות ליד מישהו מסוים, היא צריכה לקום וללכת. ב. להסביר מה נקרא תקין (לחיצת יד, חיבוק בין חברים) ומה לא (מגע במקומות מכוסים- אין צורך לפרט יותר מידי)

כמובן הכל באווירה נעימה, שהילד/ה ירגיש נוח ובטוח לפנות אלינו בעת הצורך.

בהצלחה!!!

אם הוא מקפיד שהילדה לא תספר שום דבר, זה כנראה לא תמים. יש שם בעיה.

אני לא יודעת מה החברה עשתה בנוגע לעניין, אבל במקרה שהיא לא עשתה את זה - כדאי מאוד שתפנה לגננת או לפסיכולוגית של הגן. אם יש שם שרשרת של פגיעות חשוב לעצור אותה.

לא נראה לי שזה מסקרנות, במיוחד שהוא הזהיר אותה לא לספר וזה קרה יותר מפעם אחת. או שהוא ראה משהו כזה או חווה משהו כזה או שמע , אולי אפילו בסרט, בטלוויזיה היום אין סרטים בלי תכנים לא צנועים.

בקשר להבדלים בין המינים אז אם תיוולד לו אחות אז הוא בטח יראה בעצמו ואם לא אז אם הוא ישאל אז להסביר בצורה פשוטה שלבנות זה נראה קצת אחרת כי הן בנות וזהו. אם לא ישאל אז כנראה זה לא מעניין אותו. כמובן קשר פתוח זה הכי חשוב. ולהסביר שלא נוגעים בילדים אחרים בלי רשות, ולא רק במקומות מוצנעים, ולו יש זכות לא לרצות לא חיבוק ולא טובה ולא כלום

אבל לאו דווקא על ההבדלים בין בנים לבנות (שזה לדעתי עדיף כשהילד מעלה את הנושא)

אבל כן שיחת מוגנות, 

איפה מותר לגעת, למי מותר לגעת בנו ומתי, מה עושים כשמישהו נוגע, ולמי מספרים.

ויש גם ספרים לילדים בנושא- אותם אני פחות אוהבת.

אבל שורה תחתונה בשניהם היא להדגיש שהגוף שלי הוא ברשותי ולאף אחד אין זכות לגעת בו ללא רשותי. ולכל אחד יש איברים שהם רק שלו ובהם בוודאי שאסור לאחרים לגעת. (להוסיף שלפעמים ההורים או הרופא צריכים לגעת בהם כדי לעזור לך. אבל רק להם מותר) וזה כולל גם איך לכבד את הגוף של השני.

ללמד שאם מישהו נוגע בך וזה לא נעים לך: להגיד לו שזה לא נעים, להתרחק ממנו ולספר על זה להורים. (וזה כולל גם הצקות של בני משפחה מבוגרים שצובטים בלחיים או נותנים נשיקה כשהילד בקושי מכיר אותם...)

במקרים שראית משהו אצל ילדים אחרים, נראה לי שחובה לדווח לגורם מקצועי (גננת, הורים של הנפגע, מפקח גנים וכו') אבל צריך לעשות את זה בצורה חכמה ולא להלחיץ או לנפח דברים. זה יכול להיות באמת סתם סקרנות .

היי,

גם כשהבן שלי היה בגיל של הבן שלך, היציאות שלו היו בתדירות נמוכה וזה היה משגע אותי.

הייתי הולכת המון לרופא,

וכל פעם אותה תשובה:

"זה לא עצירות.

אם הילד באמת עם עצירות קשה הוא בוכה כל הזמן. אם יש פעמים שהוא רגוע, ואוכל טוב, ולא מקיא- אז הכל בסדר.

בגיל הזה יש ילדים שעושים גם פעם בשבוע וזה תקין-

כל עוד הבטן לא קשה והיציאות כשישנן- הן רכות."

זה נקרא איטיות של מערכת העיכול, וזה מסתדר. תאמיני לי, בן שנתיים וכל יום. תודה לאל.

אם את מודאגת תלכי לרופא. בשביל לבדוק שבאמת הכל תקין.

אבל מניסיון שהיה לי- זה לא עצירות.

(במאמר מוסגר- לעיתים רחוקות הייתי נכנעת ושמה לו נר גליצרין, ותוך  כמה שניות היה יוצא הכל. אבל הרופא בכלל לא היה מעודד כזה דבר)

התינוק שלי היה אוכל בעיקר מטרנה.

הרופא כמובן היה מודע לכך.

שופר, כוס קידוש עם דף מעוצב עם נוסח הקידוש או דבר אחר על אותו רעיון...

שק שינה, ערכת קפה, אוהל, פנס ראש וכד'. 

ואם אכן הכיתה השניה יותר טובה (ואת זה צריך לברר. שלא יתברר פתאום שאין הבדל בנושא),

אז לכאורה שווה להתאמץ.

ולגבי המנהלת - את יכולה לומר לה שלמעשה הילד מקבל מכות בכיתה. זה לא דבר שאת אמורה להסכים לו - ובשורה האחרונה, ביה"ס אינו מצליח למנוע את זה, למרות שאת מאמינה שהם רוצים.

אם תכעסי או תאבדי עשתונות, הוא השיג את המטרה שלו.

אז דבר ראשון- להשאר רגועה

ורק לומר לו שוב ושוב שככה את לא מבינה מה הוא רוצה

ואצלינו בבית לא זורקים.

ייקח כמה ימים, אולי אפילו שבועיים, וזה יעבור.

תתכונני  שבהמשך הוא ינסה אותך שוב

ושוב- תישארי רגועה (וזה קשה בטירוף!!!) ותאמרי בנחת- ככה לא מתנהגים אצלינו

ככה אני לא מבינה מה אתה רוצה.

בהצלחה.