פורום הורות (עמוד 142)

נראה לי שאם יש מאבקים (ואני מניחה שלכל הורה זה קורה לפעמים..) אז הם בכלל לא קשורים ללב הענין של החינוך. 

בעיני חינוך זה משהו אחר לגמרי שבכלל לא קשור למאבקים. 

לגדל ילדים עם ערך עצמי, אמונה בה', חוסן נפשי וכלים להתמודדות עם מגוון מצבים.

זה יותר "חינוך" מאשר המאבק.

לצורך הענין- גם אם יש מאבק (וגם לי יש...) אז הענין החינוכי העיקרי הוא אחר: מה קורה אחרי המאבק?

יש דיבור פתוח עם הילדים? יש הסקת מסקנות? יש בקשת סליחה כשצריך? יש התחלה מחדש אחרי מאבק?

ומה קורה תוך כדי המאבק? באילו מילים משתמשים? עד כמה הילד מצליח להוציא את ההורים מכליהם? עד כמה ההורים נעזרים באיומים?

 

קשה לדבר באופן כל כך כללי, אבל כדאי לזכור שכל מצב פחות נעים ויותר קשה- הוא גם הזדמנות ללמד ולחנך את עצמנו כהורים, וגם הזדמנות לילד להתמודד עם מצבים לא קלים לו.

ל-א אמרתי שבעיני חינוך זה מאבקים.

אלא- אני פשוט נתקלת בזה בפועל, במציאות

ותוהה אם רק אני מרגישה ככה, או שגם אחרות

ברור שיש ימים שהכל הולך חלק וטוב

אבל רוב הזמן זה לא כך

אותי זה מצער

והייתי שמחה לשמוע מנסיונן של נשים 

כי זה 2 רצונות סותרים

לפעמים אפשר לעקוף את ההתנגשויות

לפעמים צריך לנצל אותם לגיבוש סמכות הורית ולגבולות

וזה טוב להם ולנו

צריך לחנך למרות המאבקים - ולפעמים המאבק מקלקל לחינוך וגורם לדברים לא להתקבל.

 

זה שונה מילד לילד, מגיל לגיל, ממציאות למציאות. 

 

אין תשובה אחידה.

 

ככלל, החינוך שווה מאד. אבל לא תמיד ה"מאבק" באמת מחנך.

 

 

מעבר לכך, בדרך כלל בשביל החינוך לא צריך ממש מאבקים. לרוב אפשר למצוא שבילים עוקפים למאבק הישיר. זה לא סותר שיש דברים שצריך לעמוד עליהם. גם לעמוד על דברים אפשר בצורה מתונה.

 

[לא יודע על איזה גילאים מדובר כאן. זה נשמע קצת כמו אמא עייפה אחרי "מאבק" על סדרים וזמנים... נו, שאלו תהינה בעיות החינוך.. בלי לזלזל כלל בחשיבות של הרגלים טובים מגיל צעיר]

אולי הייתי צריכה לשאול אחרת-

האם יש דרך לחנך ילדים ללא מאבקים? לחנכם מתוך שמחה, הבנה הקשבה או שאלו סתם מילים מנותקות מהמציאות??

 

אותי מאוד מצער שמרבית הזמן, זה דרך מאבק. ורק כך זה עובד

האחת, שאם הגדולים שלך עדיין קטנים, אז עוד אין כ"כ הרבה נסיון. הרב אבינר אמר פעם שלחנך ילדים זה לא בעיה - מהילד השישי יודעים בדיוק מה לעשות....  זה בערך כך..

 

הדבר השני, שעם קטנים, ה"מאבקים" הם לא פעם על הרבה פרטים קטנים שהאמא מעורבת בהם כי היא מנהלת יחד איתם את סדר היום. נמצאת איתם, "מפעילה" אותם, ממילא יש הרבה נקודות כאלה. "סידרת את המשחק"? "אח"כ".. "אבל אנחנו צריכים לגשת כעת לאכול".. "אני בכלל לא רעבה".. "אין דבר כזה"... "אבל למה חיים עוד לא מסדר"... וכו' וכו' וכו'.....

 

לא פעם, מי שמדבר טלפונית עם אמא מטופלת בילדים, יודע שאין "דרך ארץ".. תוך שהיא מדברת איתו, היא מדבר איתם.. אם היא תבקש סליחה כל פעם שהיא מפסיקה לרגע - כל השיחה היא תבקש סליחה...

 

 

בצירוף שני החלקים הנ"ל ביחד, האמת לדעתי, שאפשר לנהל גם את כל הסדר הזה ודומיו, בנחת, בחיוך, בהצעת פשרות-קטנות מתוך הבנת רצון אחר כשהוא אמיתי, ועם זה הבחנה מתי סתם "תירוצים", וגם עמידה על מה שצריך, בנחת.

 

אבל... ראשית, הנסיון עושה את שלו.

דבר שני, לפעמים, אם מסתכלים על כל השיח מראש כתהליך שהוא חלק מהאינטראקציה, לא רק משהו כדי להשיג את ה"יעד" ("תסדר"..), אלא הדיבור עצמו הוא משהו חמוד, מענין, לפעמים משעשע, לפעמים מעצבן.. אז זה נותן יותר סבלנות אליו.  

והעיקר, לדעתי, סבלנות של האמא אל עצמה. זו מציאות חיה, לפעמים האמא כבר עשתה כמה דברים באותו יום.. טוב שיהיה כיוון כללי שמעוניינים בו, ועם זה, לא להיבהל מידי אם "מקצרים" לפעמים; הילדים תופסים היטב שאמא היא בן אדם, ואי אפשר לשגע אותה בלי סוף.. זה לא כ"כ גרוע.

 

אבל באמת, אני חושב שבכללי זו לא שאיפת שווא. אפשר - אבל בשום אופן לא להיות מסתוכלים כשעוד לא מגיעים אל היעד הזה לגמרי. מתקדמים בהדרגה.

נראה לי שזה יכול לעזור לך מאוד. אני נעזרתי בו הרבה.

אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אבל אם מרגישה שכל הזמן יש מאבקים אז לא, זה לא חייב להיות ככה.

יש דרכים לנהל את העניינים בצורה חלקה יותר, ולפעמים גם צריך לעלות על שורש הבעיה כדי לפתור אותה. 

אל תתיאשי.

כולנו עוברים הרבה בנושא החינוך, ו"ילדים היום זה לא ילדים של פעם".

אבל אנחנו בעצמנו גם גדלים יחד עם הילדים- לומדים להכיל, לאפשר, מתי לשים גבולות ואיך, וכו' וכו'.  

מקסימום להעיר את תשומת לבה של אמך לעניין.

וגם זה לא בטוח שכדאי.

זה לא עניין הילד להודיע לאמא

משתתף בצערך

המקסימום שהייתי עושה
לאפשר לו להבין שאתה יודע- אולי הבושה תעזור לו
או לחילופין להעלות את נושא הסינון באינטרנט בבית

סרטונים...
יכול להיות שהוא בכלל לא ראה אותם

מנק מבט אחרת.

יצא לי כמה וכמה פעמים שנכנסתי לגלריה וגיליתי סרטונים שככל הנראה הורדתי אבל לא צפיתי.
אפשר לדון לכף זכות, ואולי גם לבוא לאבא בתמימות...
זאת דעתי האישית

אין לי פיתרון  ברור

אולי לשתף את רב הקהילה?

בן כמה אתה?

יכול להיות שהוא ימליץ על אדם טכני שיסביר לך איך לחסום בלי שידעו

סתם זרקתי לחלל האוויר רעיון שאולי הרב יגיד.

יכול מאוד להיות שאני טועה, ושהרעיון גרוע, זה באמת דבר מורכב.

זה ניתוח פשוט למדי, אורך כעשרים דקות-חצי שעה, ועוד באותו יום משתחררים הביתה.

מבחינה פיזית אין הרבה הכנות, אבל כדאי להכין את הילד מבחינה "נפשית". הוא קטן נורא (אנחנו עברנו את זה לראשונה עם ילדה בת חמש), ולכן צריך לחשוב איך להסביר לו מה הולך לקרות.

אפשר לומר לו בשפה פשוטה: "נכון קשה לך לשמוע באוזניים? אז יש איש נחמד שרוצה לעזור לך לשמוע טוב. אנחנו נלך אליו, ויהיו שם הרבה אנשים שיעזרו לו. אתה תשכב על מיטה, ואמא/אבא יהיו לידך - ואז אתה תירדם. וכשתקום - בע"ה תרגיש טוב באוזניים. ואז ננוח שם כמה זמן במיטה מיוחדת, ונשחק ביחד - ואח"כ נחזור הביתה."

את מכירה אותו הכי טוב, אז תדעי איך להעביר לו את זה בצורה שהוא מסוגל לקלוט.

תכינו אתכם הרבה משחקים ודברים שהוא אוהב לשעות האשפוז שאחרי הניתוח (ואולי גם לזמן ההמתנה לפניו).

מניסיוני, החלק שהיה קשה זה התעסוקה עד הניתוח כשהילד בצום..

 

תביאו משחקים קטנים שהוא אוהב, מוצץ אם לוקח.

 

לא זכור לי שצריך לקנות משהו, למחרת כבר חזרה לשגרה. אפילו לפני כן, ב"ה.

 

להורים החלק הקשה זה ההתעוררות מההרדמה, הילד מסטול ומתבכיין ואין כל כך איך להרגיע. אח"כ כבר תוך כ-20 דקות זה עובר והילד חוזר לעצמו.

 

בהצלחה!!

בהנחה שאתם עושים בטיפול מקומי, באים לשעתיים-שלש וחוזרים הביתה (פעם, היו מאשפזים בשביל זה לזמן הגון. גם חשבון, כנראה, של ריווח של בי"ח..).

 

העיקר לשדר אוירה רגועה, להסביר לילד בקיצור שיעשו לו משהו טוב באוזניים כדי שלא יכאב לו והוא ישמע היטב.

להיות על ידו, הכל באוירה רגועה. בזמן הקרוב אחרי שמתעורר, יחס חם ומרגיע עד שמתאושש מהתחושה.

 

הם נותנים מן הסתם הדרכה לגבי זהירות מרטיבות באוזן. 

עם בן שלוש וחצי. הרדמה מלאה.
וההתעוררות מההרדמה היית משהו שלא צפיתי כלל!! (היה רעש חזק בחדר ההתאוששות מאנשים אחרים שדיברו וצחקו וצעקו וכנראה זה גרם לילדי להתעורר לפני הזמן) במשך שעה הוא השתולל לי בידיים, הייתי חייבת לתפוס אותו היטב כי אחרת פשוט דפק את הראש בברזלי המיטה. הכל תוך כדי יללות.
הייתי בתחילת הריון וממש חששתי לעובר עם כל הבעיטות. אבל לא היית לי ברירה, הבנתי שאני צריכה קודם להגן על החיים/בריאות של הילד.
אח''כ הוא נרדם בחסדי שמיים לעוד שעתיים ואז התעורר יקיצה טבעית והתנהג כרגיל.
ומדובר בילד רגוע לחלוטין ביומיום. אם הייתי מודעת לעניין הזה מראש, בעלי היה מגיע איתנו לניתוח.

אין קשר לרעש שהיה בחדר. הוא התעורר כשנגמר החומר המרדים, זה לא כמו הרדמות רגילה עם יקיצה טבעית.

 

ההשתוללות זה מחומר ההרדמה וזה לוקח זמן עד שזה יוצא מהמערכת של הילדים. 

 

אבל תיארת את החוויה במדוייק וגם אנחנו שהיינו מוכנים לזה עדיין הופתענו מהעוצמה.

קהילתי גב"ש

מוזמן ליפו.
עונה להגדרה של קהילה תורנית וצעירה במרכז.
אנחנו הגענו כי חיפשנו מקום במרכז לגור, שיהיה למגורים שלנו גם ערך מוסף. מאז אנחנו פה...

מה אחוז היהודים בשכונה שלכם?

יש קהילה ביישוב יד בנימין של הרב שמואל טל , ישיבת תורת החיים , קהילה ממש איכותית ותורנית , יש הרבה אברכים ב"ה נראלי שזה המרחק פחות או יותר מפת"ת , נמצא באיזור גדרה , יבנה.. ממליץ בחום! יש המון מוסדות של הקהילה שלנו , תלמוד תורה , ישיבה קטנה , בתי ספר לבנים ולבנות , אולפנה , ישיבה גבוהה , מדרשה , בית ספר לייעוץ תורני , בית ספר ללימודי קולנוע , אני ממש התחברתי , יש לקהילה אתר " טל חיים " מוזמנת להיכנס . בהצלחה רבה!

אבל בבוקר בשעות הרגילות זה יותר מ30 דק לפ'ת...

הרבה יותר קרוב לפ''ת מהרבה המלצות שניתנו. והדרך בבוקר יותר קצרה מאשר להגיע מכיוון המרכז, כי הפקקים על כביש 5 מתחילים לפני צומת מורשה. והכניסה לפ''ת היא ממחלף ירקון.
יש שם קהילה מהממת והמון פעילות לקהילה הכללית אם מעוניינים לפעול ויש זמן וכו. מחירי שכירות סבירים יותר מאשר המרכז (אם כי לא זולים) וגם-חשוב מאוד, אפשרות ריאלית לקניית בית בהמשך.

כדאי לבדוק בוויז את זמני הנסיעה בשעות היום השונות.

מה בערך הטווח מחירים של דירת 3-3.5 חדרים ?

האם יש שכונה שבה מרוכז הגרעין התורני?

הבעיה היא שאם הוא קם בבוקר/או לפעמים מתעורר באמצע הלילה הוא זוכר את זה ומתחיל לבכות למה הוצאתי לו

אולי עם איזה דמות שהוא אוהב?
ואז אולי הוא יסכים לשים

הבן שלי באותו גיל וככה זה עובד אצלינו

כמו נעליים ששמים לתינוקות שעוד לא הולכים - אם תמצאי.

 

ולנסות לברר למה הוא רוצה לישון עם הנעליים.

הוא אוהב אותן במיוחד?

הוא מרגיש "חשוף" בלעדיהן?

כמה שאפשר לברר בגיל הזה...

גל ישן יותר טוב וגם בלי נעליים

איך אתם מורידים לפני השינה ולומר לא ישנים עם נעליים

לתת לו לבחור איפה להניח ובבוקר יראה את זה ויקח

נראה לי הוא קשור לנעליים ומפחד שיעלמו לו

 

מה יקרה אם הוא יישן עם נעליים?

 

אם לא יצא שהתקלח באותו יום לפחות הרגל צריכה אוורור...

זה לא ימשך עוד הרבה זמן, אני מניחה.

זה יותר נשמע לי כמו עקשות של גיל שנתיים שתעבור לה מעצמה.

ואם זה יוצר מלחמות איתו אז אולי זה מיותר.

תני לו לישון עם נעליים כמה ימים- עוד שבוע, שבועיים ואז תנסי להוריד לו בשינה ותראי אם הוא עדיין קם בוכה.

ולגבי אוורור- אפשר לתת לו להסתובב עם גרביים או יחף בבית אחה"צ. 

היא לא מוכנה שתלכי? היא פוצחת בצעקות היסטריות כשאת הולכת?

איך היא מתנהגת אצל זרים? (כאן נמדדת בד"כ חרדת נטישה).

 

חפץ מעבר בהחלט יכול לעזור... או, אם אפשר בכ"ז, להישאר לידה עד שהיא רדומה לגמרי. (היא מתעוררת במהלך הלילה? אם היא מגלה שאת לא לידה - יש צעקות היסטריות?)

אצל זרים?במטפלת?

יותר טוב עם ההתעורררות בלילה.

נתתי לה שמיכה למישוש ובובה.

נחשב כחפץ מעבר?

אי-רצון להיפרד מהיום ולהיפרד מההורים למהלך הלילה. זו יכולה להיות תקופה ארוכה עד שתתרגל לכך שהיום נגמר, ואין ברירה אלא לעצום עיניים ולישון.

שמיכה ובובה בהחלט נחשבים כחפץ מעבר.

ברגע שקראתי את תחילת ההודעה, רציתי לשאול אם נכנס אח קטן לתמונה...

 

כנראה מרגישה "יחס מועדף" בעיניה, אל האח הקטן. וחושבת שכך תוכל לזכות לזה גם כן...

 

 

תנסו אולי לדבר איתה. מצד אחד, לתת לה תחושה חמה של ילדה אהובה. ומצד שני, לאפשר לה להרגיש את היתרון בתור אחות גדולה.

 

למשל, לומר לה: את גילי חמודה-חמודה שלנו. ואם כבר לא תהיי תינוקת שבורח לה - נרשה לך גם לטפל באח הקטן, לעזור לאמא להלביש אותו.. וכו'.

 

צריך להקדיש לה כל יום זמן שהוא רק שלה. לתת שימת לב, סבלנות לסיפוריה וכו'. כך שתהיה בטוחה ביחס החם אליה מצד עצמה.

 

ואז, גם לעשות אותה "שותפה" בטיפול באח הקטן; שהיא "בצד שלכם". 

אם זה יבוא מתוך הדבר הראשון, אז תוכל לעכל את זה לא כאילו הוא במרכז, אלא בתור עוד משהו שעושים יחד איתה. "פרוייקט" שהוא גם "שלה".

 

 

הצלחה רבה. זו תופעה מצויה.

 

 

וגם על דברים אחרים זה לא לקטנים זה רק בשבילך כי את גדולה

בדרכ קשה להוריד....
תנו לה הרבה תצומת לב. מדי פעם פתק טוב לגן כמה היא בוגרת וגדולה. פעם ב.... שתחלק בגן משהו לכולם טץחבילת ווםלים.... משהו קטן.... שתעצים את עצמה.
ולא להתרגז שהיא מפספסת.... תהי אדישה ותני לה להחליף לעצמה לבד.... כן לבד!!! ככה היא תרגיש וזה מנסיון.

חשוב מאוד לתת לה תזכורת לגשת לשירותים לפחות בהתחלה.

בן 3, עדיין לא גמול (לא בכיוון אפילו), אין אחים קטנים- אבל מדי פעם הוא מחליט שהוא תינוק, ולא מסכים ללכת ולדבר- רק זוחל ומקשקש. רוצה בקבוק עם חלב. מכריז "אני תינוק" בכל פעם שמבקשים ממנו לעשות משהו של גדולים...

אבל רוב הזמן הוא בסדר, וכשהוא רוצה מאד לעשות משהו ואני אומרת לו ש"תינוק לא יכול, רק ילד גדול" הוא עובר קפיצת גדילה פלאית.

אני לא דואגת, הוא יגדל ויצא מזה.

את ובעלך והוא.

אתם משפחה עכשיו, לא נכון לדעתי להרגיש כל הזמן עם רגל אחת בחוץ כי זה מערער את כל התא המשפחתי שגם כך אצלכם הוא מורכב ורעוע

זה בעייתי שילד מאיים לעשות דברים אז כולם דורכים על הביצים בשבילו עזרנו תקופה ואנחנו במצב כלכלי לא הכי מזהיר בגלל שנים של עזרה ומזונות בעלי לא צעיר מבוגר ממני ורוצה קצת לנשום אויר

לכן הצעתי מה שהצעתי

אבל כן רוצה לתת נקודה למחשבה.
אדם שהוא חולה נפש הוא באמת חולה! שיקול הדעת אינו תמיד כמו אדם רגיל. ניתוח המציאות יכול להיות שונה מאצל אדם רגיל.
ולכן קשה יותר לשפוט את נושא היכולת התעסוקתית , היכולת להתמיד בעבודה קבועה,ה"מגיע לי" ועוד במושגים של אנשים "רגילים". זה באמת שונה.

וכמו שאלעד אמר כן צריך לפתוח את זה עם בעלך ולמצוא את השביל המתאים לבית החדש שלכם מול הבית הישן של בעלך. וגם להבין שאכן יש פה מורכבות לא רגילה מכל הצדדים.

לא יודעת אם זה קשור לכם, אם לא, תזרקי לפח.
יש מקומות הכשרה שמיועדים ספציפית לאוכלוסיות מוגבלות ובכללם מתמודדים עם בעיות נפשיות. הם נותנים ייעוץ ואבחון תעסוקתי וכן קורסים של הכשרה מקצועית ועזרה בהשמה.
יש ברעננה את מכללת גל, ויש עוד מקומות.
דרך ביטוח לאומי אני חושבת שזכאים בחינם.
בהצלחה!

הוא לא מעוניין בכלום רק להזכיר כול הזמן שהוא חולה ועם כדורים ורוצה שיממנו אותו מכסף שאין לנו. לא הבנתם את הנקודה הוא לא רוצה להשתקם אלא שיירחמו עליו

השאלה היא אם את לא רוצה אותו דבר בדיוק..

גם באולפנא הכי דוסית בעולם היא עלולה להתחבר לזאת שההורים שלה שלחו אותה לשם בעל כורחה והיא ממש לא מה שחשבתם שתהייה החברה של הילדה שלכם.. 

 

לדעתי שלחו אותה לאן שבא לה ותעשו את הכי טוב שלכם כדי לחנך למה שאתם מאמינים בו.. מעבר לזה מה שיקרה כבר לא בידים שלכם..

יש השפעה של המקום ושל הסביבה, אבל צריך לקחת אותה בערבון מוגבל כי זו השפעה שקשה לחזות אותה ולכן צריך להסתכל על מכלול השיקולים: לאן הילדה רוצה ללכת? למה היא רוצה ללכת דווקא לשם? איפה יהיה לה טוב? איזה אולפנה מתאימה לה יותר מבחינה חינוכית?. ויחד עם זה לשקול את הנושא החברתי בפרופורציה המתאימה.

 

בכל מקרה חשוב בתור הורים לשים לב מה קורה עם הילד בפנימיה. להתעדכן , לדבר איתו כל יום , לדבר עם המורים. זה ברור לכולם שהעבודה החינוכית לא נגמרת ברגע ששלחתם אותה  לפנימיה, אבל בפועל הרבה הורים "מאבדים את זה" וחבל..

 

את היכולת לדעת מה באמת יהיה טוב להן.

 

יכולות אולי להרגיש מה כרגע יותר מוצא חן, מהתרשמות קצרה. יש כאלה שקולעות יותר - ויש פחות. אלא אם כן, מדובר במקום שהיא חשה שהוא ממש "ההיפך" ממנה.

 

אלא שהשאלה היא, המחיר של כפיה על מה שאינה רוצה.

וזה כבר תלוי ברמת ההבדל בנחרצות מול שני המקומות, באישיות שלה, במה שבאמת יש במקומות האלה.

 

כדאי אולי לנסות לשוחח ביחד על הצדדים השונים שהיא רואה במקומות הללו. אפשר לנסות לטפטף קצת מה אתם רואים חיובי בדברים שמשמעותיים גם לה (למשל, אמירה ששם יש כללים ברורים ללבוש, לבת שבעצמה לא נלהבת מזה, עלולה לייצר נוגדנים..). לפעמים, ילדים נוטים "להשתכנע" ממה שההורים רואים כטוב.

אפשר גם להציע להגיע ליותר זמן לבדוק את שני המקומות - ולבקש במקום המועדף עליכם שיארחו אותה היטב.

 

שאלה לא פשוטה.

 

הצלחה רבה.

 

 

בחירת אולפנה בשביל הבת היא קודם כל אמירה חברתית. כלומר, לאיזה אולפנה שאני הולכת כך אני אהיה מתוייגת בחברה. ולכל אולפנה יש את הסטיגמה שלה.

זה נכון שבגיל הזה אין ידיעה ברורה לטוב ורע כמו להורים. אבל יש מושג חברתי, שאין להורים. ואם היא חושבת שיהיה לה טוב באולפנה שהיא רוצה מסיבות כאלה ואחרות היא כן יודעת משהו.

אני התעקשתי גם לבחור באולפנה פחות דוסית בשבילי וההורים שלי העבירו לי מסר ברור- שהם מאמינים בי וביכולות שלי לשמור על עצמי ועל מה שבאתי איתו מהבית. וראיתי באופן ברור מאוד גם עלי וגם על חברותיי, שמי שבאה מבית יציב עם יסודות טובים, שמרה על זה. ורק עלתה למעלה והשפיעה לטובה.

 

לדעתי, אם אפשר לנסות להסביר לה למה כדאי ללכת לאולפנה שאתם רוצים והיא תשתכנע ותלך ברוח טובה, אשרייכם. אבל היא מאוד מאוד מתעקשת, תאפשרו. כמו שזה נשמע מההודעה שלך זו לא אולפנה מאוד גרועה, רק פחות דוסית מהשניה. ולדעתי גיוון זה רק מוסיף ועוזר לבת להכיר את עצמה טוב יותר ולמצוא את מקומה. אנחנו לא כל החיים נחייה בחממה..

 

זו דעתי.

בהצלחה

השאלה למה קוראים תורני יותר וגבולות ברורים יותר. לפעמים ההבדל בין אולפנות הוא לא בכיוון ובגבולות אלא דווקא בדרך. אולפנה אחת תעסוק יותר באכיפת הגבולות ואחת בתהליכי עומק למשל. דוגמא:שתי אולפנות מתמודדות עם שימוש במכשירים חכמים. בראשונה נאסר לחלוטין השימוש בהם כמובן תוך הסברים ושיחות על חומרת העניין ועל הנזקים, ובשניה התקיים תהליך חינוכי שבסופו הוחלט בשיתוף עם הבנות שבנות שיש ברשותן מכשיר חכם, תוכלנה להשתמש בו אך האולפנה תתקין עליו תוכנת נטספרק שמגבילה את השימוש לווצאפ ומספר קטן של ערוצים תורניים, וגם מגבילה את זמן השימוש באלה לשעה וחצי או שעתיים ביום. באולפנה הראשונה יש הרבה בנות עם טלפונים פשוטים ויש לא מעט בנות עם טלפונים חכמים, שבמקרה הטוב נשארים בבית ובמקרה הרע מגיעים לחדר באולפנה, כמובן ללא בקרה וסינון שהרי האולפנה אסרה. באולפנה השניה לרוב הבנות יש טלפונים ולכולן התקינה האולפנה נטס פארק. העניין. המשמעותי הוא לא רק התוצאה, אלא מה השיח של הבנות כלפי האולפנה. האם הן בהתנגדות לכללים ולאולפנה או שהן מזדהות עם הדרך שלה. יש בנות שמטבען יותר מתנגדות לכללים שנכפים עליהן ולשיחות של מוסר ויש בנות שזה טוב להן. יש בנות שנבנות מהיכרות עם בנות מבתים שונים (ביתי השישיסטית כבר הבחינה שהקשר בין רמת הדוסיות של בנות בכיתתה קשורה לפעמים בקשר הפוך לרמת הדוסיות של הבית שלה) ויש בנות שמתאים להן להיות עם בנות כמוהן.. אני חושבת שהורים לנערה בכיתה ח', כבר יודעים ומכירים באמת, האם הבת שלהם תבנה ממקום עם לחץ תורני (גם אם מוסווה) או שזה יגרום לה להתנגדות. לי אגב יש שלוש בנות באולפנות, משני הסוגים, הדיונים בינהן מאודדדד מעניינים. הורים צריכים הרבה כנות לראות את המקום האמיתי של הבת שלהם ולא להחליט לפי מה שנחשב לתורני יותר או פחות. בהצלחה.

שנחשבת לאולפנא תורנית ואני מדברת על לפני 10 שנים.... שזה היה יותר דוס... ויצאו משם עם מכנסיים.... זה התחיל במכנס חיתול והמשיך לגינס צמוד... כיום נשואות אחת עם כיסוי ראש מלא אחת ללא כיסוי ראש ואחת עם סרט דק מאוד....
היום החינוך לא קל. צריך לחפש מקום טוב עם חברה טובה. הרבה מאוד תפילות ועקרונות מהבית.
בהצלחה.

ומקווה שזה בסדר.
הוריי שלחו אותי לאולפנא שהיא המשך ישיר לבית הספר היסודי. בכיתה י' חשבתי על לעבור למקום אחר, בסוף הוריי החליטו לא לאפשר לי. מסיבות חינוכיות, דתיות וכדו. כיום ממבט לאחור של עוד מעט אמא בעצמי אני כל כל מבינה שהם ידעו יותר טוב ממני מה טוב לי, ושהכאסח שבסוף נשכח היה כל כך משתלם ביחס לעתיד שלי ולמדץקום התורני שאני נמצאת בו, בין היתר בסכות האולפנא שהתחנכתי בה.
אני בטוחה שאבא ואמא יותר חכמין מהילדים שלהם, במיוחד בגיל ההתבגרות. ולמרות שילדים לא מכירים בזה אז, בעיניי זה משהו שההורים צריכים להשתמש בו בחכמה- הסמכות שלהם להחליט לילד כי בגיל 14 ילד לרוב לא יודע לבחור בצורה הנכונה היכן ללמוד.

מצד אחד אני ממש מבינה למה היא מתלהבת מהאולפנה זה נראה באמת כיף שם ואני יודעת שיש לה את היכולות לשמור על עצמה ולצאת מחוזקת מהטוב שיש שם אבל מצד שני היא יכולה בהחלט להסחף לכיוונים לא טובים במיוחד שהבילבולים שם עטופים בצדיקות כביכול. ולאולפנה התורנית יותר כמובן שאין תעודת ביטוח חינוכית אבל למה מראש להכנס למקום עם התמודדויות לא קלות? מיום ליום היא מתלהבת יותר דווקא מהאולפנה הפחות תורנית ואני לא יודעת מה לחשוב

יש לי חברה שמאד רצתה ללכת לאולפנא לא תורנית
ועברה מלחמות עולם כל התיכון עם הוריה
בסוף עברה בין כמה אולפנות שונות והיה לה לא קל בכלל...

וגם לא הבנות.
תבדקי איך נראות בוגרות האולפנא, מה הכיוון שלהם והמראה שלהם בסוף האולפנא.

אני לא רוצה לדבר על אולפנות ספציפיות אבל בהחלט מכירה אולפנא שבה הבנות מאד מגוונות ומגיעות מכל מיני סגנונות של בתים דתיים מינוס
וב"ה יוצאות חלקן דוסיות ויראות שמים יותר
מבנות באולפנות לדוסיות בלבד.

בקיצור תבררי על עניינים מעמיקים יותר מבית וכללי צניעות.
מה הבת שלת מחפשת? למה רוצה ללכת דווקא לאולפנט ההיא?
מה דעתה על האולפנא היותר תורנית? פחות בא לה או שהיא ממש לא בקטע ?

אני שמעתי על פעוטונים בבית שלוקחים 1500 ש"ח לא כולל יום שישי 

אבל כמובן יש כאלה שלוקחים יותר וגם שישי...

בערך חמישה ילדים אם זה מטפלת אחת

 

אני לא בשלב של לחפש פעוטון כרגע אבל אם הייתי צריכה היה חשוב לי לדעת:

*שיש לה עוד עזרה במהלך היום...או תגבור בשעות מסוימות...

( לארגן ארוחות לוקח זמן מי לבינתים עם הילדים??)

* לראות שיש מרחב בבית וחצר גדולה

* ארוחות מה התפריט? שיהיה ארוחות מסודרות ותפריט כמעט קבוע

* מגוון רחב של משחקים...

* שהבית נקי פחות או יותר..

לא נהוג יותר ממטפלת אחת...

אבל יש כאלו שהם לא לגמרי יום שלם לבד..

שיש להם תגבור או עזרה מאחד הילדים או משהו בשעות מסוימות 

ממה גם מתפרנסות?

1500*5=7500 אלף בחודש לא כולל יום שישי שזה יום חופשי...

 

 

ואוכל.

וזה יוצא די דומה לשכר רגיל

אבל מצד שני אין הוצאות על פעוטון לילד שלך

נראה לי מתאים בעיקא למי שממש אוהב ילדים
וגם ככה הילד שלו בפנים.

וביטוח לעובדת הנוספת. ..
ורכישת ציוד מתכלה ולא-מתכלה
לעסק יש הוצאות נלוות

"בשחור"
ויחד עם זה זה לא מי יודע מה משתלם

אז חוקי ומסודר
אולי אולי ישאר לה נטו 2500-3000 בסוף חודש

כי הוא תופס בפעוטון שלך מקום שהיה יכול להיות של ילד נוסף

במקומות כאלה בד"כ עובדים עד 13:30 14 ככה שזה יחסית שכר נחמד ועבודה מהבית

זה תלוי מיקום ועוד כמה דברים..

זה תלוי גיל (תינוקות או פעוטות ) אבל יש תקן כמה ילדים מותר למטפלת אחת (במעונות תמת ) ולדעתי מטפלת אחת בהחלט יכולה להסתדר עם חמישה ילדים
אציין שהייתי מטפלת במשפחתון פרטי של 8 ילדים (בני שנתיים +/-) והיה יותר מבסדר. ולא היה לי שום נסיון קודם כשעברתי בזה.

מה טווח המחירים ? מה הביקוש ?

לפי זה תקבלי כיוון.

בד"כ: יש כאלה שלוקחות ילדים מגיל 0-2 (תינוקות) המחיר יותר יקר אבל יש פחות ילדים. פחות צריך להשקיע בהפעלות ויותר טיפול בתינוקות.

יש כאלה שלוקחות ילדים בגיל 2-3 ואז זה יותר כמו גן קטן... אפשר לקחת קצת יותר ילדים אבל זה דורש השקעה בהפעלות וכדומה.

ויש גם מטפלות שאצלם הגיל לא מוגבל...

לגבי אוכל , יש שמכינות בעצמם (לרוב), ויש כאלו מטפלות שאומרות להורים להביא אוכל (בד"כ לתינוקות).

תבדקי לאיזה סגנון עבודה את מתחברת יותר, תעשי השוואות ובדיקה במקום מגורייך כי בסוף הסטנדרטים נקבעים לפי הסביבה ובסטנדרטים האלו את תצטרכי לעבוד.

משפחתון בבית

כל יום חוץ מיום שישי, מ7:30 עד 4:00

כ1200 לחודש, לא כולל ארוחות

חמישה ילדים, בעבר הייתי גם עם קבוצות של 8 ילדים

והמחיר שלי נחשב זול מאד, המחיר גם תלוי בסגנון האוכלוסיה , ומחירים שמקובלים באזור

המון בהצלחה

 

אני שילמתי מחיר כזה על 4 ימים בשבוע, עד 14:00

בני חצי שנה-שנה וחצי

חשוב לי המטפלת -שתהיה רגישה וחמה ואוהבת.
זה בעיקר.
ואני גם מבסוטה שיש לה המון משחקים וששמה שירים ואחראית מאוד- רושמת מתי ישנו ומה אכלו
וכשבאים לקחת- תמיד יש לה מילה טובה על הילד וסיפור על משהו מתוק שעשה.
ואף פעם לא אומרת עליו משהו שלילי- נגיד כשהיה ביום הפוך ורצה רק בידיים היא אומרת- היה לו יום קצת פחות מוצלח. אבל אף פעם לא משהו עליו..

לגדולה שבת 2.8 משלמת אותו הדבר ובעצם פחות -שבע מאות ל6 ימים.
וזה במבנה מסודר כמו גן ממש עם ארגז חול וסדר יום כמו גן של גדולים. וגננת וסייעת.

באמת מתנה לגור במקום עם מחירים שפויים לגנים

באסה לגננות

מכירה מישהי בתל אביב שלוקחת 4000 (יש לה 2 תינוקות) , ושכנה שלי לקחה 800, עם 5 ילדים.

אבל- ההורים פחות מרוצים והמטפלת עובדת יותר.
וגם, זו אחריות עצומה והשכר נחמד אבל לא בשמיים כך שכדאי לשקול טוב אם מתאים. ובנוסף את סוג של מתחייבת לשנה ואם את מעוניינת להיות עצמאית חוקית תצטרכי לפתוח תיקים ברשויות ולשלם לרואה חשבון או לעבוד הרבה על ניירת.
ציוד- מתכלה , הדירה עצמה גם נפגעת. הילדים הם גם הוצאה גדולה של אוכל וחשמל. צריך הרבה מקום ולרוב העבודה היא להרבה שעות וההורים צריכים לפעמים גמישות. את גם צריכה לגבות מהם כספים שזה סיוט בפני עצמו.

בהחלט עזרתם המון!

@מעין אהבה  אשמח לשמוע איפה את גרה.
 

אבל זה המחיר בבני ברק

לפתוח משפחתון תמ"ת.
הבנתי שזה ריווחי בהרבה


בכל מקרה זה מאד תלוי איזור, אז את צריכה לראות מה מקובל אצלכם.
הייתי במקום בו לקחו 500 שח לחודש עד 13:30 ל6 ילדים כולל שישי
ובמקום בו לקחו 1200 ל6 ילדים עד 2 לא כולל שישי...
עוד מקום לגיל שנתיים לקחו 500 לחודש על 15 ילדים עד 13 2 מטפלות כולל שישי. היה גן מאד מאד מושקע בתכנים!!
בהכללה גסה אני אגיד שבציבור החרדי לוקחים הרבה פחות
וביישובים דתיים וכאלה לוקחים יותר...

כמובן כדאי לך לבקר מה האפשרויות והכיוון איפה שאת גרה .
חישוב בכמה כסף שווה לך לעשות את זה (זה בטח ידרוש השקעה בקניית משחקים וקצת התאמה של הבית- שזה פחות משתלם אם את לא חושבת על הכיוון לטווח ארוך... )המחויבות לעבוד (ולמצוא מחליפה אם צריך )
כאבי ראש מול תשלומים של הורים....

בקיצור יש לך קודם עבודת שטח
מה שלי חשוב:
מישהו שאוהבת ילדים ואת העבודה איתם
עם עין טובה
מחברת, מגלה יום ואהבה. לא ביקורתית
מעבר לזה וגם תלוי בגיל- שתשקיע ותפתח אותם: שירים, ללמוד מילים/ דברים חדשים
סביבה נעימה
משחקים
מרחב
יש כאלה שנקיון מאד חשוב להם
הגינות וישירות מבחינת התשלומים- שדברים יהיו על השולחן ברורים ונעימים

חשוב!
חוזה ברור לגבי עזיבה באמצע שנה, תשלומים על החופש הגדול (יש מטפלות שלוקחות וחשוב להבהיר את זה! ) זמני חופשות, מחלת ילד, אופן התשלום , ביטוח יש או אין, איחורים באיסוף (מומלץ לבקש צ'קים מראש לפי מס החודשים ולהפקיד כל חודש ).
ממליצה לנסות לדבר עם מישהי שעשתה זאת ולשמוע על הפרטים הקטנים.....

בכללית אם את טובה בזה את יכולה עם השנים לצבור שם ומוניטין.

יכול להיות ער ולא רגוע גם עד 5 בלילה ואק כשהוא פולט )המון( הוא נרגי. זה קורה רק בלילה. מהיכול לעזור לו? הוא לא הראשון שלנו , אף אחד לא היה ככה....
ן 7 שבועות

*בן 7 שבועות
*רק כשהוא פולט הוא נרגע
*מה יכול לעזור לו

להוציא אוויר, ולפלוט...

אהבתי את ההגדרה "דובי לא לא" ממש כך.

אני קוראת לזה גיל ה"דווקא" יש להם סוג של הנאה מסויימת לראות אותך יוצאת מהכלים (הם קולטים מיד מה גורם לנו את זה, יש להם איזה חוש שישי מיוחד...)

צריך נשימה ארוכה

והרבה סבלנות, כמו כל דבר בחיים האלה ;)

אני ממש מזדהה, מרגישה גם שלפעמים זה סוחט אותי.. כל דבר נהיה סרט וכל דבר "עושה טובה"

אפילו בלי ה"דווקא", בחזור מהגן נגיד, אני אחרי העבודה, והוא רוצה לעלות על כל גדר שרואה, לזרוק כל פירור על הרצפה ל"פח הגדול",  לעקוב אחרי כל נמלה או ציפור ,שזה מקסים בעיניי, אבל כשזה אחרי יום עבודה מעייף ואני כמעט נופלת מהרגליים צריך המון המון סבלנות

עכשיו תחשבי שאחרי כל זה עד שמגיעים לבניין הוא לא מסכים לעלות ברגל,(מה שבדר"כ הוא עושה בכיף, אבל בחזור מהגן בגלל שאני מרימה את הקטן יותר הוא גם רוצה) אז אני עולה עם הבייבי עד קומה שלישית, שמה אותו בעריסה ויורדת מיד לנסיך שמחכה לי כמו בובה בקומת הכניסה ועולה שוב ברצף עוד 3 קומות..

ממקום מאד משותף אני יכולה להבין את המצב הזה שבא לך "להרים ידיים" תרתי משמע... כי את כבר כמעט בלי שליטה ויוצאת מדעתך בערך.

אל תאשימי את עצמך אבל כן תיזהרי שלא יחזור על עצמו כי סה"כ ילד קטן אין לו שום כוונה רעה, הוא לא באמת מבין גם אם הוא נראה ממש חכם, ואז המכה בשבילו היא הלם.

צריך לנשום עמוק, להשתדל להישאר שפויים ;) ופחות לקחת את זה ב'לחץ' מה שנקרא, לנסות לזרום ולקחת אויר ומניסיון בדר"כ כשזורמים איתם ואז בדרך יפה מנסים לדבר איתם להתנהג כראוי זה עובד.

 

 

 

האמת שאת מכירה אותו הכי טוב ולכן הכי נכון שתחשבו עם עצמכם על דרכים מקוריות איך למנוע או להתמודד.

אבל כמה עצות:

1. לא להתרגש מזה יותר מדי. תהיו בשליטה ואפילו תצחקו מזה אם אפשר...

2. תמנעו כמה שיותר מלהגיד "לא". כמה שיותר בחיובי ככה יותר טוב. 

3. תנסו לעשות כמה שיותר דרך משחקים. תחרויות, הסחות דעת, שירים וכד'

4. מה שלא ממש עקרוני- לא להתעקש עליו.

5. אל תהיי עם נקיפות מצפון שזה בגלל שהוא לא מקבל ממך מספיק- כי נשמע שהוא מקבל הרבה.

6. תזכרו שזה עובר...עד גיל 14-15...

ישיבת קבינט כדי לדון בפעוט הקטן ועלו לנו הרעיונות שאת אומרת אז ככה שכנראה אנחנו בדרך הנכונה

גם רוב היום אצלי זה פרסים כאלה ואחרים האם אני עושה נכון? או שזה פינוק יתר?
כבר חלק מהפרסים הוא קלט ומתנגד להם.. לדוג' פעם נתתי לו את הפלאפון כדי שיעלה יפה במדרגות היום כבר לא מוכן לראות את הפלאפון בזמן שצריך לעלות מדרגות או לנטילת ידיים של בוקר הוא בד''כ מקבל שץויטמין שוקולד האם זה נכון?

יש איפשהו אולי לקרוא על הגיל ועל ההתמודדות איזה ספר אולי? צריכה עידוד יומיומי ...

שזה לא מה שהוא מחפש באמת, הוא פשוט ילד קטן וזקוק רק לחום ואהבה. אז תפסיקי להרגיש רע ולפצות אותו ופשוט תגידי לעצמך שאת אימא נהדרת וטוב שהוא זכה בך ובאחות המקסימה שלו.
תנסי לקרב בינהם, לתת לו ל'טפל' בה איתך לפעמים, תהפכי אותו לאח הגדול והאחראי ופתאום תראי שהוא באמת נהיה כזה.
וכן, כמו שאמרו לפני לא להתרגש. אם הוא היה אומר שהוא רוצה לעוף היית כועסת ונוזפת בו? אז אותו דבר בנוגע לעגלה או לידיים. זה פשוט לא יקרה. אז הוא ביקש, ברור שינסה, פשוט להגיד לא ולהציע חלופות או להמשיך הלאה. לצחוק בקלילות ולהפוך את זה להנה, הכי כיף בעגלה. הוא תינוק זה יעבוד עליו בינתיים.
ובנוגע לזה שרוצה להיות גדול, לאפשר לו כמה שאפשר. שיבחר מה ללבוש, שיבחר מה לאכול, תני לו לבשל איתך ולתלות איתך כביסה והוא כבר ירגיש גדול ולא יחפש עוד הוכחות.

לק"י

אלא אומרת נגיד "אתה רוצה לאכול? אז תאסוף קודם".
יותר סדר פעולות כזה, לא התניה של "אם תעשה- תקבל".

וגם שלנו בן שנתיים עקשן ומתוק (וגיל ההתבגרות אצלו התחיל הרבה לפני שנתיים).
אז יש דברים שאני לא מתעקשת עליהם.
משתדלת לעמוד על מה שחשוב..
משתדלת בלבד, כי נראה לי שאני מוותרת לו יותר מידי לפעמים.

את מתחילה לעלות, הוא מתחיל לצרוח, נכון?

את אומרת לו: בוא חודי, אני מחכה לך, הוא לא בא, את ממשיכה לעלות ואומרת לו אני מחכה לך למעלה, בשיא הרוגע, זה העיקר, לדעת שזה יקח ביום הראשון או אפילו בשבוע הראשון בין חצי שעה לשעה. להציע לו, אם את יכולה- לתת לו יד, אם מסרב את עולה והוא  צורח ואת לא נכנעת.

מה שקורה כנראה זה שאת בסוף נכנעת והוא יודע שזה יקרה באיזשהוא שלב , אז לה שלא יצרח? הרי בסוף הוא יקבל את מבוקשו.

אם השכנים מתלוננים  או מעירים את מודיעה להם שאתם בסדרת חינוך, הענין מטופל ותשמחו לקבל טיפים.

 

ואגב, לדעתי הענין זה לא החום והאהבה שחסרים לו אלא גבולות חד משמעיים, כמובן בשילוב עם חום וכבוד.

אבל ממליצה בכל זאת לקרוא פוסט מקסים של 'בהתהוות' על גיל שנתיים-
גיל שנתיים הצדיק

וגם הפוסט הזה שלה אולי יכול לעזור-
איך מחליטים

זה מאוד קשה אבל לנסות לקחת בפרופורציה, גיל הזה זה עדיין חצי תינוק, לא שונה בהרבה מגיל שנה. הרבה פעמים דרישות מוזרות והתעקשויות זה מעייפות, כשילד עייף פשוט אין עם מי לדבר. והכי חשוב זה ביטחון עצמי שלך. לא לפחד לעצור אותו או להתעקש על משהו כשזה הגיוני לגיל שלו כמובן. אני זוכרת שאצלי הבכור שלי קלט את העניין של הסחת דעת וניסה את זה עליי, היה מתיישב איתי על הרצפה, נותן לי משחק ואז קם ורץ להרוס משהו בחדר אחר. אז מה שעבד זה רק גבול ברור.

 

מעבר לזה, אין לי רעיונות, למרות שיש לי ילד בן שנתיים וחצי, לא מכירה את ההתמודדות שאת מתארת.

יבואו בעלות ניסיון ויענו לך.

קחי נשימה ארוכה, הוא יגדל, ויש ילדים שזה שלב חשוב בהתפתחות שלהם.

ו - אני לא נגד לתת סטירה אם צריך, רק להיזהר שהבאת לו על מה שמגיע לו מצד ההתנהגות,

ולא חלילה הוצאת עליו את כל העצבים בעוצמה.

ואגב, מומלץ לתת מכה על היד ולא בלחי, זה יכול לפעול את אותה הפעולה ופחות פוגע בנפש.

אחרת זו התעללות!
נכון שאנחנו רוצים ללמד את הילדים שלנו דברים אבל יש דרך. ילד לא מתנהג בגיל כזה בחוצפה, אין פה עניין של חינוך. הוא עוד תינוק ופשוט לומד את העולם.

זה גיל שבו הם מעוניינים בעצמאות ותוך כדי מחקים אתכם.
אז אם תרביצו לילד על כל דבר הוא פשוט גם ירביץ לכם ולכןלם כי מבין שלגיטימי להרביץ!!!
תהיי מולו ברוגע ושלווה עד כמה שאת יכולה ולחזק את הדברים הטובים שעושה. להתעלם מדברים לא טובים (זא כמו שאמרו אם מטפס על השיש להוריד אותו להגיד אסור ודי בלי צעקות ומכות שיהיה גבולות ברורים מה מותר ומה אסור) ואז זה יעלם כי הוא מחפש את הצומי שלכם ואישור לזה שהוא טוב ואוהבים אותו. כשעושה משהו יפה לפרגן ולשמוח וכך ימשיך בטוב!!
ב" ה הרבה תפילות על חינוך ובהצלחה!

זה לא גיל איום , אין גיל איום ובטח לא הגיל שבו הם כל כך מתוקים ומצחיקים !!

אז נכון שזה מתסכל, בטח כשלא יודעים איך להתמודד,

וכשמתוסכלים קשה לראות את היופי שבגיל..

 

ממליצה מאד על הספר של הרב יעקובזון - אל תחטאו בילד, זה ממש בסיס וחשוב.

בגדול - אני מנסה לתמצת אבל זה בטח לא ילך לי (עם תוספות שלי)

 

1. לימוד משמעת מתחיל מגיל 0, אבל אי אפשר ללמד בבת אחת, קחי משהו אחד שהוא עקרוני לך (יותר קל משהו שאת לא מרשה, למשל , לקחת אוכל לבד, או להרביץ לקטנה, או לך ) ותתמקדי בו

 

2. מה שאת יכולה לוותר - תוותרי, אם זה דבר קבוע שהוא רוצה ללכת הביתה על הידיים - או שתחליטי שאת מתמקדת בזה, או שכרגע את נוסעת באוטובוס, או לוקחת על הידיים אם זה מרחק סביר.

 

3. מה שאת מתמקדת בו - את לא מוותרת, אם זה משהו שאת לא מרשה זה הכי קל, הילד עולה על השיש ורוצה להוציא אוכל? את מורידה אותו ואומרת לו : לא! לא לוקחים אוכל לבד, גם אם זה אלף פעמים,  את תקיפה, החלטית  , לא כועסת ולא מוותרת. 

אם זה משהו שאת דורשת ממנו- זה קצת יותר קשה, אבל גם בתקיפות והחלטיות : אני לא מחזיקה אותך על הידים בדרך, אתה יכול לבחור או בעגלה או ברגל.

הוא יכול להשכב על הרצפה - ואז , או שאת מרימה אותו, ושמה בעגלה, או ששוב אומרת לו שאת לא לוקחת אותו, 

אני במקרים כאלו הייתי עומדת לידו, ומחכה שיקום, בלי לוותר על הבסיס - אני לא מרימה כל הדרך בידיים.

אם את מתפדחת שהוא בוכה ושוכב באמצע הרחוב - את יכולה לשים בעגלה בכוח ולקשור.

 

הבת שלי היתה בורחת לי ברחוב, אז אמרתי לה שבכל פעם שהיא בורחת אני קושרת אותה, ועמדתי על זה.

אם את 1. עקבית 2. רגועה ולא נכנסת למלחמות אישיות 3. תקיפה ולא מוותרת המסר נקלט מהר מאד.

 

4. יש דברים שמצריכים ענישה אמיתית - אבל זה רק דברים חריגים שילד עשה מחוץ לגבולות הנורמה (ברח מהבית למשל, בגיל שהוא מבין) וגם ענישה כזו לא מומלץ שתהיה מכות, אבל בכל הדברים האחרים - אין צורך בענישה, זו פשוט תקיפות , למשל - להוריד ילד מהשיש, זה לא עונש זה סוג של אילוף. וזה בתנאי שאת לא כועסת בזמן שאת עושה את זה, וגם רגועה.

 

לפעמים משמעת פרושה - אמרתי , ואני לא מוותרת. וזהו.

 

נניח : שים את זה בפח.

הילד: לא רוצה

את ברוגע: אצלינו בבית צריך לשים בפח.

 

גם אם הוא לא שם באותה הפעם - המשמעת שלו התחזקה ולא התרופפה,כי הוא ראה את אמא שלו רגועה, לא נלחצת ממנו כשהוא לא עושה ועדיין עומדת על שלה.

מכוח זה שילדים רוצים לרצות את הוריהם ולהיות ילדים טובים - אחרי כמה פעמים כאלו הוא ישים.

 

הפעוט הזה מתחיל לגלות את עצמאותו.
והוא סה"כ רוצה לבדוק שעדיין הוא לא חזק יותר מהוריו החזקים והגיבורים.
אז הוא מנסה לשבור. חשוב שתזכרי כשאת מתעקשת איתו זה למענו והוא יבין, השאלה כמה סבלנות יש לנו ההורים.
ואת נשמעת אמא מקסימה ונותנת.

אני בדיוק עכשיו עם הגדולה בגיל שנתיים וחצי (וקטן שנה וקצת). איזה אבו ירדה לי נהיה לראות שאני לא לבד בסיפור הזה אצלנו הבעיה היא עם מקלחת וסירוק הראש, ללכת לישון במיטה ולהתלבש בבוקר. וכמובן שיש עוד הרבה לא ודווקא על דברים אחרים שהיא מוצאת לנכון להתעקש עליהם בכל יום. כמה פתרונות שניסינו ועבדו:
- בקשר למקלחת: החלטנו שאנחנו מפסיקים להלחם. אם היא לא רוצה לחפוף יום אחד אנחנו מאפשרים לה. מאז שאפשרנו לה את זה היא פשוט פחות מתנגדת. גם, אנחנו נותנים לה למלא את האמבטיה, לנקות את המים וכל מיני משימות כאלה של ״אוי אבל מי יעזור לי עכשיו לסבן את.. (הבו הקטן)..?״ והיא ממש נהנית מהאחריות שאנחנו נותנים לה. גם לפעמים היא רוצה לבוא למקלחת לא באותו רגע שזה קצת מקשה אבל גם זה אני אומרת לה בסדר תסיימי לשחק ותבואי תסיימי לאכול ותבואי וכו, והתפלאתי אבל היא באה עם חיוך למקלחת ואומרת סיימתי! בקשר לזיקוק עוד לא מצאתי פיתרון חוץ מהסחות דעת..
-לבוש בבוקר: הפסקתי עם פיג'מות והיא פשוט לובשת אחרי המקלחת את הבגדים שתלבש למחרת בגן, חוסך לי מלאאאאא מריבות והרגשה לא טובה בבוקר. לפעמים היא עושה דווקא ופשוט מתפשטת מכל בגדיה בבוקר.. ועושה בעיות עם לשים נעליים וכו. שמתי לב שזה נובע מכך שהיא רוצה את תשומת הלב שלנו בבוקר בזמן שגם אנחנו מתארגנים לעבודה אז היא מתעצבנת מזה ועושה דווקא. לכן אני מנסה לקום קצת יותר מוקדם ולהתארגן לפניה או להתארגן אחריה. בינתיים עבד פעם אחת חח אבל לא ניסיתי מספיק זמן כדי להגיד.
- להרים על הידיים: כל פעם שהיא ביקשה להיות על הידיים ואני לא יכולה את שניהם ביחד אמרתי לה אמא לא יכולה, כבד לי וקשה לי. עד שהיא התרגלה, היא היתה אומרת לאמא כבד, ועכשיו כבר לא מבקשת מני כשהיא רואה שהקטן עלי (לעומת אבא שלהם שהרגיל אותם שאפשר שניהם ביחד כי הוא מסוגל)
- דברים אחרים שהיא אומרת לא, כל עוד לא הכרחי אנחנו אומרים בסדר. ושואלים שוב אחכ כדי לתת לה הזדמנות להתחרט. דוגמאות- לא רוצה ללבוש מעיל כשיוצאים מהגן, מסבירה לה שקר בחוץ ואם לא השתכנעה נותנת לה לצאת ככה ואז כשיוצאים שואלת אותה אם היא בכל זאת רוצה מעיל כי קר, לרוב מסכימה. לא רוצה תחתונים מסוימים, נותנת לה את בסלסלה של התחתונים ומאפשרת לה לבחור. בכללי היא רוצה לבחור כל דבר (בעיקר כשהיא יודעת להגיד אני רוצה לבחור) ואנחנו פשוט מאפשרים לה ולפעמים נותנים ״הכוונה מקצועית״ של מה כדאי לה. יש לנו גם כל מיני שכנועים להניע אותה, לדוגמא מחר את אמא של שבת את צריכה להיות נקייה ויפה, היום אחרי הגן נלך לגן משחקים, אמא תלך לחנות ותקנה לכם תותים..

המלצה לספר: חינוך באהבה לגיל הרך של הרב שלמה אבינר. אני הרגשתי שאני נטרפת כשזה התחיל לפני כחצי שנה, הייתי בוכה ועצבנית מכל המלחמות ואז בעלי קנה לי את הספר הזה. הוא חא מדבר דווקא על גיל שנתיים אלא על חינוך בכללי מההתחלה. הספר כל כל הרגיע אותי, נתן לי מוטיבציה ועצות טובות וגם הרגיע אותי שהאינסטינקטים שלי טובים ושסה״כ אני אמא טובה.. אני ממש ממליצה

בהצלחה! ושבת שלום

קראתי פעם שכדי לתת להם לבחור בין 2 אופציות שאנחנו מרשים, ואז הם ירדישו עצמאות, וגם יעשו מה שאנחנו רוצים. למשל: אתה רוצה קודם לצחצח שיניים או קודם ליטול ידיים? תבחר אם לשטוף פנים במטבח או באמבטיה...

ועוד משו - כשמבינים שזה עניין של גיל ולא תכונת אופי של עקשנות שתישאר לתמיד, זה מרגיע את העסק.....

מן הסתם גם אנחנו היינו כאלה....

שבאמת עובדות בזה מתוך אהבה לילדים, אני לא מצפה ממטפלת להיות יותר מ"בסדר"

(לא צועקת, נותנת יחס בסיסי, עושה פעילות בסיסית, וכמובן טיפול פיזי)

מטפלת שנותנת יותר מזה בעיני זה בונוס, וכיף לך שעד עכשיו היא היתה אצל מישהי כזאת

גם אם להעביר אותה ולא להשאיר אותה עם הגן

כך שהיא מוגבלת מאוד

אולי תנסי להיפגש איתה?/ לברר יותר?

בגינה .נראית נחמדה אבל לא התחברתי

רוב המטפלות שאני מכירה באופי שלהן נשים חמות ואוהבות ילדים ורואים את זה גם ביום יום מעבר שעות העבודה
זה שזה עבודה קשה ובוודאי שאדם רוצה גם להשתכר לא סותר אהבה וחום

יכול להתחיל מצב כמו של תחילת שנה
במיוחד כשאת בהריון (אם אני זוכרת נכון) וכן, זה משפיע על הילדים גם אם הם לא לגמרי מבינים את זה.

אז זה שיקול נוסף שהייתי לוקחת..
אם היא חברותית ומסתגלת מהר לחברת ילדים אחרים אז זה פחות בעיה. (עניין של אופי של הילד בד"כ)

ומה עם להתייעץ עם המטפלת הקבועה? אא"כ היא אחרי לידה ואז פחות שייך..

במילא  צריך להעביר לגן אחר

וכן אני בהריון וזה מוסיף לשיקול

היא חברותית נורא

אני רוצה מטפלת שתאהב אותה

ניסיתי לשאול את המטפלת הקבועה

היא אמרה שיש לה שם טוב ונסיון

ואחת האימהות שמכירה נורא התלהבה מזה שהיא המ"מ

לא יודעת אני לא מתלהבת ממנה בכלל

זה גם קרוב לבית אז יהיה לך יותר קל אחרי הלידה..
עדיף אמא שמרוצה מהמטפלת...

אצלנו אין כלל הבדל בין שעות היום ללילה.

זה תלוי באיזור
בגיל של הבחורה
(מבחינתי מספר הילדים לא משנה אבל יש כאלה שכן)

זה יכול לנוע בין 15-40 ואולי יש גם יותר, לא יודעת

ה20 כי היא בוגרת יותר... תמיד השארתי ילדים יקולחים אחרי אוכל ומחכים לה במיטה לסיפור בלבד...
ואף לא הבאתי בדיוק... תמיד עגלתי למשל על שעה וחצי נתתי כשעתיים.... שיהיה לה כיף לבוא. וגם בחורה צריכה כסף...

שעתיים פעם בשבוע-הייתי לוקחת יותר.
בכל זאת היא משריינת אותך. זו התחייבות.
הייתי לוקחת 40 לשעה לפחות. 300 לחודש נגיד.

שיש בו מקום לתינוק בן 8 חודשים בעוד כחודש?

למה שם.?הבנתי שזה לדתיים לאומיים

אין משפחתון או פעוטון לחרדים\?

אתם חדשים שם?

תנסי לשאול בגינה או להסתכל בעיתון

לפנות לרואה חשבון ישראלי-אמריקאי שמתמצא בכל הקשור למיסוי של יהודים אמריקאים הגרים בישראל.
שניתן לכם מידע כללי על הזכויות והחובות שלכם מול הממסד בארץ ובארה"ב בכלל ולגבי נושא "חיסכון לכל ילד" בפרט.
בהצלחה.

שימי לב שסכום מתחת 10,000 $  שעל שם הילד, לא מצריך דווח שנתי לרשויות האמריקניות. מעל מצריך דוח שנתי.

 

אין לי עדין פתרון לבעיה.   מחכה לתשובה מרואה החשבון.

 

 

ההצעה שלי לכלל האנשים לא לעשות לילדים אזרחות אמריקנית,  לא רואה בזה שום תועלת, הדרכון הישראלי חזק מספיק.

 

למיטב הבנתי ילדים שהוריהם מסדרים עבורם אזרחות אמריקאית מסתכנים בהגשת דוחות ומיסוי בעתיד כמעט מכל משלח יד שממנו תהיה להם הכנסה בארץ.

למה צריך את זה?
בשביל לקבל איזה קצבה ממשלת ארה"ב?

לדעתי במקרה הזה "לא מדובשך ולא מעוקצך".

לא שווה, בשביל כמה אלפי דולרים...

תחשבו על העתיד של הילדים.

אמריקה מדינה שעתידה מאחוריה. הם בחובות של טריליונים וינסו למסות כל מה שהם יכולים כדי להחזיר את החוב הזה.

 

 

 

אחותי קנתה מעצמלה ויש מלא קילופים בצבע ומכות בעץ.מהמשחקים של הילדים. המיטה שלנו רובה מצוםה כך שזה מעולה... יש לנו שנתיים ואנחנו מרוצים צאוד.אני אישית לא מעבירה למיטת מעבר בגיל שנה וחצי ישר למיטה רגילה... שבוע אני משמשת כשוטרואז הילד מתרגל מצוין...

חבל על הכסף.. סתם הוצאה מיותרת על מיטה שתשמש אתכם מעט מאוד זמן.

ולא מותאמות לבתים קטנים

תמיד יהיה למי להעביר הלאה ולאור ניסיון עם מיטות מעבר אחרות וזולות היא הכי טובה.