פורום הורות (עמוד 163)

אפשר בימים שאתם בבית, לשים אותו על הסיר על הבוקר ולספר סיפור. 

לא ללחוץ עליו לעשות , אלא פשוט לעשות את החוויה של ישיבה על הסיר -חוויה נעימה.

או לחילופין, אם אתם צופים במחשב או בטלויזיה , לשבת על הסיר בזמן צפיה. 

לעניות דעתי שווה לנסות להתעלם. יכול להיות שהוא פשוט צריך להתרגל לרמה מסויימת של רעש. להוריד את סף הרגישות שלו. גם ביתי הבכורה הייתה מאוד רגישה לרעש ולא הצליחה לישון אם אין שקט מוחלט, עד שהתחילה ללכת למשפחתון ולשמוע עוד ילדים מסביבה. 

כמובן שאם הצרחות היסטריות ונמשכות תקופה ארוכה אז כנראה זו לא הדרך. 

אני לא מכניסה אותו איתי , אלא תוך כדי מדברת איתו \ שרה לו\ קוראת לו- זה מרגיע..

גם דופקת לו על הדלת , הוא למד לדפוק בחזרה..

הוא בוכה אבל אני יוצאת מהר.. 

אני מאמינה שזה הגיל, אגב גם ברחבי הבית כל מקום שאני הולכת הוא זוחל אחרי, גם אם אני שניה שמה משהו בחדר, ואם אני הולכת מהר מידי הוא בוכה כי הוא לא עומד בקצב...

לפני שאני הולכת לשירותים אני שמה מולו משהו שמאוד יעניין אותו , ככה הוא פחות בוכה בהיסטריה , כי יש משהו שתופס אותו...

סתם לטפס להגיע אלייך זה נורמלי וחמוד, אבל את מתארת היסטריה, ועל זה כדאי לך להתייעץ בעל פה עם אחות בטיפת חלב או מישהי מנוסה בגידול ילדים במשפחה שלך (אמא, אחות וכו).

להגיד בהחלטיות אמא הולכת 

לא להסתכל אחורה על התגובה

כשיש בכי לא להיכנס לזה אלא להמשיך בסדר יום

וכשהיא היתה אצלי אמרה אמא הלכה לשירותים ומחאה כפים..כזה כל הכבוד..

ניסינו את זה גם לא תמיד הולך אבל יש שיפור ב"ה והכאבים חלפו

אז זה יותר טוב..

וגם שולחת למסגרת..

תמיד היה נראה לי שטויות כל הטיפולים האלטרנטביים אבל לאחרונה ראינו עם זה ממש ישועות מדהימות.

משחרר טראומות ועוזר להשתחרר מהחרדות. נשמע ששווה לנסות. חבל סתם לחכות...

אשמח לפרט באישי.

למעשה מתי שנוח לך.

עם הגדולים השתמשנו בבקבוקים לשתית מים כי ממילא די מהר הם עברו לתמ"ל לצערי. בערך עד גיל שנתיים, עד שבאופן טבעי, בלי להקדיש לזה מחשבה, מזגנו להם שתיה לכוסות.

עם הקטנים הייתי בבית ב"ה, הנקה מלאה, והם שתו מיד מכוס שהחזקנו ביד. 

כבר שנים שאין לנו בקבוקים בבית .

אבל אם מדובר רק במים אז אני לא בטוחה שזה משנה.

וגם לקנות לה כוס סגורה של תינוקות.

האמת שאני בשתיים הקטנות כמעט לא השתמשתי בבקבוק...

ושתמיד יהיה לך באזור זמין איזו סחבה להניח על השלולית.

אצלנו היה שלב שהוא ממש אהב לשפוך בכוונה, והייתי נותנת לו את זה בתור פרס, למשל "תשב יפה בעגלה ותיתן לי לחגור אותך, ואחר כך אני אתן לך לשפוך מים". שוב - כמות קטנטונת.

זה שלב ועובר... זה כיף כשהם יודעים לשתות יפה מכוס.

יש נשים עם משפחות ברוכות ילדים , שיכולות ושמחות לצאת לעבוד, ויש כאלו , שהכוחות מתמקדים בבית, וזה מובן מאליו. 

לכן , תהיי קשובה לעצמך. את יכולה לעבוד יותר שעות? זה לא יבוא על חשבון הבריאות שלך למשל?

אני לא יודעת כי אף פעם לא ניסיתי. וגם כבר שנתיים אני מחפשת עבודה ליותר שעות ובנתיים לא מוצאת משהו באיזור. אבל יש לי רצון לשפר את המצב הכלכלי שלנו. אני שואלת איך עושים את זה בפועל אם לפחות פעם בשבוע צריך להעדר מהעבודה בשביל הילדים?

לא מנסיון אישי שלי.

אם מעבר מחליפים יום או מבקשים אישור ..

אבל מסתדרים.

אני עובדת משרה מלאה ובעלי לומד עד 6 בערב...

קניות וטיפולים - משתדלת לעשות אחה"צ...

או לרכז טיפולים מסוימים ליום אחד ואז לוקחת יום חופשה בשביל כל אלה.

לומדים להסתדר/ לתמרן. אין ברירה...

אם כן, לפנות אליהם מיידית, אחרי שידעת אותם זו אחריות של ההורים.

אם לא, הרבה פעמים עוזר לשאול ילדים בטון חמור "מי ההורים של? תני לי שם וכתובת, ההורים שלך צריכים לדעת מזה". אם זה לא עוזר, אפשר לומר שאת הולכת הביתה להתקשר למשטרה כי זו פגיעה ברכוש ציבורי, ושההורים שלהן יצטרכו לשלם את הנזק.

ובאמת תתקשרי ותשאלי אותם מה את צריכה לעשות במצב כזה. (אל תתקשרי בנוכחות הילדות, שמא במשטרה יגידו לך שהם לא יכולים לעשות כלום...).

אני באמת לא יודעת מה עוד ניתן לעשות חוץ מזה, אבל את לא צריכה לעמוד שם ולהשגיח עליהן.

בעיקרון רב הילדים כבר יודעים שאין מה לפחד ממשטרה 

יש דבר כזה.

בלי כעס או עצבים כי זה רק יגרום לזה להישנות.

אם יש משהו קבוע שהוא / היא זורק/ת , למשל כשהיא זורקת מהכיסא אוכל את האוכל, אפשר פשוט להוריד אותה בקביעות מהכסא. שתלמד שזו תוצאה - זרקת - נגמר האוכל.

ו... אל דאגה, זה יעבור!

סוג של משחק. לא נורא.

להתעלם. מרימים רק מה שהכרחי לאותו רגע (אוכל שבאמצע האכילה. ואפשר לפעמים פשוט להעביר לישיבה על הריצפה ולהמשיך לאכול שם). השאר, אפשר אחרי שהתכשיט זז מהאיזור...

חמותי מתארת כמה הוא התאכזב כשלא שמע את קול הצעצוע פוגע ברצפה

אבל אם עושים כך - צריך שזה יהיה בצורה בטוחה. לא במיטה, למשל, ששם הילד ישן לבדו, ועלול לסובב את החוט סביב הצוואר.

ולדעתי לא חייבים תמיד להרים להם... אולי בסוף הם ילמדו שההורים הם לא מכונת הרמת צעצועים...

למה למנוע מילד את השלב הזה?

הרי הוא זורק כי זה באמת "צורך" כזה. שומע את הצליל, רואה את הגובה. עם הזמן, ילמד שמנתבים שמיעת צלילים לדברים אחרים, שחווים מרחק באופן אחר. קומה על גבי קומה.

ובאמת לא חייבים להרים כל דבר. בוודאי לא ברגע שהוא נופל.

בעיקר השקענו בללמד את הילדים שלא תמיד ומיד אבא ואמא מרימים את מה שזרקו

שמחה, תשמחו איתה.

כמו כל משחק - כמה שיש כח..

יש הרבה דברים שילד מבקש שוב, כי הוא נהנה מזה. למשל, סובבת אותו באויר, גומר: עוד פעם...

אז עושים שוב עד שאין כח או נמאס, ואז אומרים בחיוך: זהו, די, לאבא/אמא כבר אין כח..

במקרה הזה, אפשר כשזה מוגזם ואומרים שזהו.. לשים אותה על הריצפה.

 ואגב-

קשה לי המשפט אין כח .זה נכון אבל משדר אין לי כח אליך.לא?(למרות שיוצא לי לומר הרבה)

(אחין שלי בן 4 אומר אז הנה קחי כח.נו..)

אתם גם חושבים?

אם: אמא, תספרי לי סיפור.. אז תגובה כזו באמת נשמעת כמו שכתבת.

אבל אם מרימים חמש פעמים ואז אומרים בחיוך: די.. לאמא אין כבר כח להרים... אז זה לא נשמע/מתפרש שאין כח אליך - אלא "קוד" שהמשחק הזה נגמר כעת, מהסיבה הזאת. לדעתי, זה אפילו נותן איזה "חוש" שיש גבול עדין לגברים שמטריחים. הרי לפעמים ילד בעצמו לא יודע מתי להפסיק - הוא יכול גם שעה לומר, עוד פעם....

והאחיין שלך מעולה. מבין ענין.. 

סתם לאמא שלי תמיד לא היה כח...

זה בדיוק ההבדל. את הרגשת שאמא שלך "עייפה", בגלל זה נשאר הרושם. זה יעזור לך לחדד את תחושת ההבדל בין הדברים.

ולמפרע, את אמא שלך תדוני לכף זכות, כנראה באמת היה קשה לה/היתה "עמוסה".

[בהודעה הקודמת שלי צריך להיות, כמובן, "גבול לדברים שמטריחים"]

זקנה שאין לה כח .

אני בטוחה שבגלל שאת זוכרת את אמא שלך ככה - יש לך פול מוטיבציה ורצון.

תאמיני בעצמך, שאת אמא מקסימה, שלילדים שלך הכי טוב איתך , ושיש לך מלא כח אליהם.

כל עוד את בחששות - זה יגרום לך להיות בקיצוניות השניה, ולרדוף אחרי האמהות האידיאלית.

כשתאמיני בעצמך- תרגישי שלכל אמא יש מקומות שאין לה כח , או לשחק איתם, או לספר סיפורים, או לרוץ אחריהם בגינה, וכל אחת מוצאת את המקום שלה בו היא זורמת וטוב לה.

זה בסדר.

זה הציף פתאום כשראיתי אין כח בהודעה של דן זה הכל

תודה.

קורה לי מדי פעם, ואני נכנסת ללבטים עצומים, ושואלת את בעלי (כמו ששואלים רב) והוא אומר שזה לא משהו צריך להשאיר פרטים לגביו. מה גם שאת אומרת שזה נראה היה משופשף ממקודם.

אם זה רק שיפשוף זה כלום.

או רק שפשוף?

אם כן, קחי אחריות. זה דבר שחייבים לתקן ועולה כמה מאות.

חלק מהשיקול ההלכתי הוא שיכולים להפיל עלייך פגיעה שלא היית אחראית לה.

התנגשנו בקטנה ברכב וראינו שהוא קצת סרוט אז השארנו פתק שאם הזקנו- ליצור קשר. סמכנו על הבן אדם... בסופו של דבר האיש ניצל את זה ודרש ממנו יותר כסף בוודאות, גם אחרי ששאלנו מישהו שמבין בזה האיש איים עם בית משפט!! למדנו את הלקח. ואין סיכוי שנעשה את זה שוב במקומות המוניים. 

איני יודע האם מעודכן

02 5387901

f175@bezeqint.net

לא ראיתי בזה משהו רע.

אצל הבת, אגב, למדו רק עד אחת. ההבדל, כך הסברנו להם, נעוץ בכך שבנים צריכים ללמוד יותר תורה (והבנות צריכות יותר לעזור בבית). חיובי בעיניי.

אבל בית הספר של הבן שלנו הוא רגע מהבית, כך שהוא חזר הביתה באמת בשלוש, ונותר לו מספיק זמן בבית.

(ולגבי בנים - לדעתי זה גם חיובי שיש להם מקום להוציא בו את המרץ שיש להם בחברת בני גילם, ולא על אחיהם הקטנים ואחיותיהם...)

גם בביהס שלנו יש יום ארוך, ולבקשת ההורים לילדי כיתה א יש רק יום אחד ארוך

(היו שנים שהיו יומיים בגלל אילוצי הסעות)

הימים הארוכים היו לא קלים גם לגדולים יותר..

היה לנו בדיוק ככה כשאחד הילדים עלה לכיתה א'. בדיוק אז ביה"ס החליט למתג את עצמו כבית ספר ששם דגש על תקשוב  ומצויינות והאריך את שעות הלימודים עד 16:00, והתחיל את הפיילוט דווקא עם ילדי כיתה א' כדי למשוך קהל יעד  חזק מבחינה סוציואקונומית. אפילו ארוחת צהריים חמה לא סיפקו.

לא עזרה לנו המחאה. מה שכן - אחרי שנתיים-שלוש (אנחנו כבר העברנו ביה"ס) כל הפיילוט והגישה התמסמסו מעצמם. במקום יול"א חובה, מי שרוצה עוזב בשעה 1:45 - 14:30 בתום יום הלימודים, ולהורים שצריכים סידור יש אפשרות להשאיר בצהרון שמפעיל ביה"ס שכולל חוגים ועזרה בהכנת שיעורי בית.

תתארגנו ותנסו למחות. 

אפילו עד אחת קשה להם

ילדים גם בגיל גדול יותר (יסודי הגבוהה) היו מתחרפנים בשעות האלה כשלימדתי. זה היה שיעורים חצי חופשיים כבר...

סתם למרוח אותם 

רוב הילדים הסתדרו איך שהוא, אבל הבן שלי ממש סבל, הגיע כל יום מותש ובוכה מהלימודים. דיברתי עם המנהל, ובהסכמתו, הילד חזר כל יום הביתה יותר מוקדם. נכון, הוא הפסיד שיעור או שניים בכל יום, אבל לא קרה שום דבר. השיעורים החשובים בקריאה, חשבון, תורה וכו' בכל מקרה היו בבוקר. אני ממש שמחה שעשיתי את הצעד הזה!

לא הייתה לי בעיה עם זה. אם כבר להפך, סיפרתי לכולם איזו גדולה אני שאני לומדת עד שלוש

אני למדתי עד 15:50 ואין בכך שום בעיה!

וכשאני הייתי בכיתה א' סיימנו כל יום ב3,

וביום שלישי, שהיה היום המיוחד, סיימנו ב1:30

מחיר זול בהרבה ממה שנתקלתי בו בעבר

אותו טיב ממה שאני מכירה (בכל מקרה אני לא קונה את המעוצבים...)

היה פרסום על המבצע ב'בשבע' בזמנו

נראה לי שזה מיטת תינוק שמיודעת לשתי האופציות 

מלכתחילה...

מורידים את החלק הקדמי של המיטה (כך שמתאפשר לעלות ולרדת עצמאית מהמיטה) ושמים מעקה (של כתר למשל)

משמשת כ...סוג של מתלה לבגדים?

הילדה ישנה איתי במיטה. 

לפחות הרווחת ארון 

מה המטרה שלה?

בד"כ יש שלב ביניים בו מיטת תינוק כבר לא מתאימה- כי הילד כבר בגמילה/ לא רוצה מיטת סורגים

או שקשה כבר כל פעם להרים אותו. (אצלנו למשל הבחור למד לצאת ממיטת תינוק פעם ראשונה בגיל שנה, בגיל שנה וחצי כבר היה יוצא בחופשיות אז העברנו למיטת מעבר)

מצד שני מיטה רגילה גם לא מתאימה- בד"כ כי אין מעקה. וגם היא יותר גבוהה- אז פחות נוח לילד לעלות/ לרדת ממנה. וגם אם הם נופלים זה פחות נורא כי המיטה יותר נמוכה.

אצלנו הקטנה (בת שנתיים וחצי) אם נופלת ממיטת מעבר- יכולה להמשיך לישון על השטיח

יש גם את שיקול המקום בחודר- מיטה כזאת יותר קטנה אז פחות תופסת מקום.

יש כאלה שמדלגים על המיטה הזו וישר עוברים למיטה רגילה.

אם היא בוכה - וטבעי שזה יקרה - כשאת מביאה אותה, אל תתפתי להשאר איתה הרבה , מנסיון זה לא עוזר,

ככל שתשארי איתה היא תצפה שתשארי עוד והבכי יגדל.

כואב אבל אין מה לעשות...

הילדים קולטים ואם תשדרי בטחון ורוגע זה גם ישפיע

זה מקום פרטי.

היא אמרה שתביא מ"מ שתכיר אותם

אני אכתוב לך במסר אם את מסכימה למה זה מפריע לי יותר. סיבה אישית.

ויותר מאת המילים הם מבינים את הטון, ואם אמא רגועה וסומכת.

וזה עובר אליהם בשדר.

ובסוף גן חובה כבר ידעתי לקרוא בלי ניקוד וגם אותיות בכתב יד ולא דפוס.

אני לא זוכרת שזה גרם לי למשהו מכל הדברים שאמרת, ולא זכור לי שלמדתי חומר מתקדם יותר משאר הכיתה. בהחלט קצת השווצתי בהתחלה, אבל מהר מאוד זה עבר לי. אבל מה שכן חשוב זה לא לדחוף אותו קדימה. אני זוכרת שהתקדמתי רק כי רציתי, זה היה סוג של משחק בשבילי, וככה זה רק הועיל לי. למשל קראתי המון זמן רק עם ניקוד, ואף אחד לא ניסה לדחוף לי חומר קריאה בלי ניקוד, אבל עם הזמן התעורר לי הרצון לקרוא בלי ניקוד, ואז פתאום כשציחצחתי שיניים הקראתי לאמא שלי את כל מה שהיה כתוב על משחת השיניים.

אני זוכרת שבכיתה א' אפילו לימדתי עוד בנות לקרוא (עד כמה שילדונת בא' יכולה ללמד) וממש נהנינו.

בקיצור זה מאוד מומלץ לדעתי. ילדים אוהבים אתגרים.

כדי לידע את המורה שהילד יודע ..... שהיה יותר קל להעשיר אותו .

היתה לי את הדילמה הזו עם הבכורה שלי.

החלטתי שלא כדאי שתדע לפני כולם. היום אני חושבת שזה טפשי לחלוטין.

אם הילד נהנה מהלמידה, אוהב את המאמץ השכלי ורוצה ללמוד לקרוא - אין שום סיבה להפריע לו להתפתח, רק בגלל שאולי תהיה לו מורה שתסבול מזה... שתעבוד. למה להכניס ילד ל"מיטת סדום"?

חלק מילדיי הגיעו קוראים שוטף ביותר לכיתה א.

חשוב לשוחח עם המחנכת ולתאם ציפיות

ממליצה ביותר על ספר שנקרא "ספר המסורת" מלמד ילדים לקרוא עם ניקוד כבר מההתחלה (למען האמת הילדים שלי שכן התעניינו בקריאה כבר בגיל צעיר - למדו ממנו כמעט לבד עם סיוע מאיתנו, כשביקשו)

אבל אם אתם מתכוננים לשלוח לבית ספר רגיל זה מיותר ללמד את הילד לקרוא.

יש לי שכנה שלימדה את הבן שלה לקרוא וגם חשבון אז ילד שלה השתעמם גם בכתה א' וגם בכיתה ב' ובכיתה ג' הפך לילד מתקשה כי הוא לא למד להקשיב בשיעור ולא למד להשקיע ולא רכש מיומנויות למידה

עקרונית, אם הילד אכן בשל לכך ורוצה - לא לעכב.

וצריך לדאוג שהמורה בכיתה א יתן/תיתן לו משימות חלופיות כשלומדים מה שהוא כבר יודע.

ולא זכור לי שעמום בכיתה א'.

קצת עזרתי לילדים שלידי, והמורה אכן נתנה לי חוברות עבודה שיקדמו אותי.

אם הוא מגלה עניין אני הייתי ממשיכה עם זה ומלמדת בקצב איטי וקליל ולפי ההבנה שלו

אגב ממה שאני רואה אצל חברותיי ילדים רבים מגיעים לכתה א כשהם כבר קוראים 

תעשה מה שטוב לילד שלך. 
 

קודם כל, מן הסתם יש לו כבר מספיק חברים שיודעים לקרוא. 
דבר שני, הלוואי שחוסר אתגר ושעמום בכיתה יהיו הבעיות של תלמידים בבתי הספר.
כשהייתי בבית הספר גם השתעממתי בחלק לא מבוטל מהשיעורים - אז אחרי שמורה אחד אמר לאמא שלי שאני מפריע ומדבר ואמרתי לה שמשעמם לי, היא נתנה לי ספר ופשוט אמרה לי לשבת ולקרוא. 
זהו. ככה זה נפתר. זה לא אמור להפריע למורה או לאף אחד אחר. 

אני בעד לעזור לילד לממש את הפוטנציאל שלו. 

אבל חבל לקרוא ככה לאהוד מנור ז"ל - הוא בהחלט עלה על תחושה רווחת בגילאים יותר מאוחרים.

"אני אלך לחפש לי משפחה אחרת"

"אני צריכה אמא אחרת, נורמלית שתרשה לי..."

כשמעצבן אותן שאני לא מרשה להן משהו שהן ממש רוצות., או שהחלטה שלי לא מוצאת חן בעיניהן.

לא שהן אומרות את זה הרבה, אבל פעם פעמיים כן אמרו...

"אל תחטאו בילד " של הרב יעקובזון 

או באינטרנט:

http://www.breslev.co.il/store/%D7%A1%D7%98_%D7%90%D7%9C_%D7%AA%D7%97%D7%98%D7%90%D7%95_%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%93/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94_%D7%95%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D.aspx?id=20126&language=hebrew

http://www.sefer.org.il/Product/60291/%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%97%D7%98%D7%90%D7%95-%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%93-%D7%91-%D7%9B%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D---%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%99%D7%97%D7%99%D7%90%D7%9C-%D7%9E--%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%95%D7%9F

בגישה של חינוך הורי, משמעת ,סמכות וגבולות.

בכל אופן - שתחליט אם מתאים לה.

מה זאת אומרת שהגישה שלו לא חרדית?

שעורים יפים במכון מאיר "חינוך לגיל הרך"

ובערך שבוע אחרי שהוא גמול תורידי לו טיטול בלילה.

אם את רואה שהוא מרטיב הרבה- אז תקחי אותו לשרותים פעם או פעמיים בלילה.

ואם את רואה שזה ממש לא הולך- שהוא מרטיב וזה גורם לו לקום עצבני, אז תשאירי אותו עם טיטול בלילה עוד קצת. 

אין דרך ללמד ילד איך להתאפק בלילה. כשילד בשל לזה הוא מצליח.

וגם יש ילדים שיש להם תקופות יבשות ותקופות רטובות...

אבל אם הוא כל היום בלי טיטול, ומצליח לרוב ללכת לשרותים בזמן- כן, זה נחשב גמול בעיני.

אבל שוב- לא לכל הילדים מתאים להיגמל בגיל צעיר בטיטול בלילה.

אם הבת שלי מפספסת בערך פעמיים שלוש ביום ובשאר הזמן הולכת בזמן - זה נקרא שהיא גמולה?

וזה יכול לקחת שנתיים?

כבר חשבתי להחזיר לה חיתול לפני שהיא מתחילה מעון...

אני דווקא החזרתי טיטול כי ראיתי שזה לא זה (מענין שלבת היה יותר קשה מהבנים). וכשחלף החורף ניסינו שוב והלך חלק. ענין של יומיים שלושה, גם בלילה.

מצד אחד , קלטה מאד יפה ומבקשת, (התחלתי עם הכל כשהיא ביקשה לעשות בשירותים)

ומצד שני לפעמים מבקשת חיתול , 

אולי כי היא לא אוהבת לפספס , או שהיא לא בשלה??

 לא יודעת...

אפשר לתת לה להתנסות כשהיא מבקשת, אבל באופן כללי לא לגמול כרגע.

השאלה מה קורה ברוב הזמן - פספוסים או דווקא שליטה? וגם איך היא מרגישה לגבי זה  - מרוצה מעצמה, מקבלת מההצלחות עצמן (לא בגלל שבחים חיצוניים) פידבק חיובי ומתקדמת או שאין התקדמות?

וגמלתי, היא עם תחתונים יום שלם (בלי שינה) לא יודעת אם להתחרט או לא..

אני חושבת שרוב היום היא בשליטה או לפחות חצי חצי, גם מזכירים לה הרבה ולכן כמעט ואין פספוסים.

איך היא מרגישה עם זה? לא יודעת, אולי קשה לה עם הפספוסים, שהיא לא מצליחה,

איך בודקים את זה?

התקדמות - לא מרגישה.

וגמלתי, היא עם תחתונים יום שלם (בלי שינה) לא יודעת אם להתחרט או לא..

אני חושבת שרוב היום היא בשליטה או לפחות חצי חצי, גם מזכירים לה הרבה ולכן כמעט ואין פספוסים.

איך היא מרגישה עם זה? לא יודעת, אולי קשה לה עם הפספוסים, שהיא לא מצליחה,

איך בודקים את זה?

התקדמות - לא מרגישה.

תנסי לא להזכיר לה. אם זה חשוב לה מעצמה, היא תמשיך לעמוד על להוריד טיטול. ומצד שני, אם זה עדיין לא הזמן, אפשר יהיה לסגת באופן דיפלומטי.

אם תעשי ככה, תוכלי גם לראות מה היחס שלה לגבי זה.

תודה!

למה זה צריך לעלות 1000 שח לפחות?

זה אומר שמקסימום המשקל גדול יותר ושמערכת הגב טובה הרבה יותר ה(לחלוקת המשקל על גב ההורה)

בד"כ גם בדים עמידים למים וכו' ויש סוכך מהשמש ותא לציוד...

תסתכלי בתומונות במונע חיפוש ותראי הבדל

מנשא גב רגיל- כמו בייבייביורן- נועד בעיקר לנשיאות מקדימה, בטן , ועל הגב לילד לא ככ נוח. בטח לא להרבה זמן.

(האמת יש מנשאים מסורתיים שיותר מתאימים לנשיאת גב כמו ארגו ויאמו עאך גם הם לא מעניקים מה שמנשא טיולים מעניק)

מהרגע שעוברים לגב, כמובן ?

אבל בכללי ממליצים לא להפריז בשימוש רצוף במנשא, שמעתי

יצא להם מהדורה חדשה לטיולים

והוא מהמממםםם

הוא בנוי בצורה ממש נוחה

ויש לו המון פיצ'רים

ממליצה לך לברר אצל היבואן

הם עונים על כל השאלות

סתם שתדעי, גם במנשא איכותי.

זה משקל, גם אם הוא מתפזר נכון על הגב.

יש באגרון, בבית וגן, ועוד אחת.

גן הפעמון - כולל גן האריות, משם סיור בימין משה, משכנות שאננים וברגל לפארק טדי (בערב אחרי 8) ולכותל.

פארק הגוננים  - חדש בקטמון

(עמק הארזים ועמק רפאים מתאימים לגיל קצת יותר גדול ועמוסים נורא)

עין חנדק והסטף - עם כל הבריכות שבאיזור ,

ובכללי , באמת אין על האוויר של ירושלים..  תהנו!