פורום הורות (עמוד 162)

כל הכבוד שאת נותנת להם ארוחה בריאה בבוקר...
אצלינו זה בדרכ בסקויטים/עוגיות עם שתיה חמה.

לא הבנתי את עיניין הצחצוח....
למה לוותר על הצחצוח בבוקר? מצחצחת להם אחרי האוכל?
לדעתי ילדים כמו מבוגרים, מצחצחים שיניים בתחילת הבוקר.
נט"י, שירותים, שטיפת פנים ושיניים .
אחכ מתלבשים ואז האוכל.

מבחינת לאכול בדרך, בהתחלה חשבתי שהדרך היא ברכב אז אין בעיה. בטרמפיסט באמת קשה לאכול.
אבל יכול להתחיל לאכול בבית ולהמשיך בגן.

לדעתי אם זה משמעותי לך מבחינת שעות עבודה אז עדיף.
או לקום קצת קודם.

אישית אצלינו הקטנים הרבה פעמים יוצאים עם משהו ביד ומסיימים בדרך או בגן.
הגדולים מספיקים לאכול לפני יציאה לבי"ס


בהצלחה

אני לא מוותרת להם על צחצוח השיניים בבוקר אף פעם כי כגננת ראיתי שיותר נעים להיות ליד ילדים עם ריח פה נעים ולא ריח פה של לילה.אז לא הייתי מוותרת.
לגביי ארוחת בוקר-אם את שמה אותם במסגרות ב8 אז יש להם שפע של זמן לאכול בגן את הפרוסה או הדגנים שתביאי להם.אני מביאה דגנים או עוגיות בשקית אוכל והם אוכלים מתי שמתחשק להם.לא תמיד יש חשק לאכול על הבוקר.

לדעתי דווקא אמורים לצחצח מייד כשקמים כדי להעביר את החיידקים מהלילה.

אחרי האוכל זה תוספת נחמדה אבל לא נראה לי הכרחי.

צחצוח פעם ביום כשר בדיעבד. נעימות להורים חשוב. אכילה שלא מיושב אסור.

בריאות(/הלכה). ב. הרגל רע לחיים. מתחלחל מכל ה"עסוקים" שיושבים בנחת עם הטטריס, אך באוכל הם הומלסים ואוכלים בחפזה(גורר גם שהאוכל יותר יקר ופחות בריא). ד.א, אצלנו המקדימים אוכלים בגן פרי וכו. כך שההורים יכולים לצאת מוקדם יותר ובלי האכלה.

בס''ד

 

לגבי הצחצוח בבוקר - לא ידעתי שיש חיידקים בלילה דווקא שצריך להסיר בבוקר. אני אישית מצחצחת על הבוקר להרגשה הטובה, אבל שוב פעם אחרי ארוחת הבוקר (אם אני אוכלת בבית). תמיד צחצחתי לילדים אחרי ארוחת הבוקר, כדי שהסוכרים שבאוכל לא ישארו דבוקים לשיניים...

שיצחצח אחרי האוכל ולא מיד כשקם.

אם לא מסתדר אז כמובן שעדיף לפני האוכל מאשר כלום.

בהצלחה!!!

אחרי כל ארוחה כדאי, אבל בעיקר אחרי ארוחת בוקר, כי אז יש ממש מרווח זמן עצום לחיידקים לשגשג עד הצחצוח של הלילה.

אם רוצים גם לפני בשביל ההרגשה הטובה - בכיף. אבל אחרי יותר חשוב.

שכן חשוב לצחצח להם שיניים בבוקר כי כך הם לומדים הרגלים טובים וחשובים.. וזה לא משנה שהם קטנים.. 

מהרגע שיוצאת השן הראשונה יש חשיבות בצחצוח מבחינת החיידקים. 

ובנוסף ככל שמחילים הרגלים יותר מוקדם, כך יותר טוב.

וגם כמו ש mp3 אמרה יותר נעים לדבר עם ילד כשאין ריח פה. (גם בתור גננת )

 

מבחינת האוכל אני חושבת שכן יש חשיבות לאכול בנחת, אפילו משהו קטן בבית (עוגת בוקר, חלב, פרי..) 

וגם פה הם לומדים הרגלים לחיים.

בנוסף אם הילדים אוכלים מוקדם בבית הם יאכלו טוב יותר בארוחת הבוקר בגן. 

 

 

ואם אתם עוצרים בדרך בגינה ואת רואה שרעב אפשר לתת א. ערב מוקדמת.
אפשר לתת א. ערב - בגדול די דומה לארוחת בוקר
ביצה/לחם/ירקות/קציצות ירק/פסטה בלי רוטב(במיוחד אם אחרי מקלחת) /דייסה/
לא הייתי מעמיסה אם אוכל גם מטרנה לפני השינה, אבל כן איזשהי מנה כך שאם תרצי תוכלי לאט לאט להחליף את המטרנה במים.

מתי הולך לישון?
הייתי מביאה א. ערב בערך ב18,
ב18:30- מקלחת,
19- לישון.
(סתם דוגמה. )

יש באתר "המתכוניה" המון מתכונים לתינוקות לפי גיל התינוק.

סביר שישן בשבע?

כשאני מכניסה אותו לישון מוקדם (שבע ורבע ) לוקח לו זמן להרדם

לעומת כשהוא הולך לישון בשמונה..

 

לפעמים היא ערנית ונרדמת רק לקראת 9 אבל זה נדיר. לדעתי כל אמא לומדת להכיר את הבן שלה וראה מתי מתאים לו לישון יש ילדים שצריכים יותר שעות שינה ויש שפחות. חוץ מזה יש גם ילדים שישנים הרבה בצהריים אז זה גם משפיע.
אצלנו יש ארוחת ביניים ב4-5 נגיד לחם עם קוטז ואיזה ירק וארוחה קצת יותר רצינית ב6:30-7:00 או להפך תלוי מתי אני ובעלי יושבים לאכול. אבל הבת שלי לא שותה מטרנה בגיל שנה וחודש הפסקתי להניק ומאז זה רק ארוחות רגילות

היא שותה/אוכלת משהו לפני הארוחת בוקר במעון?

ואם כדאי , חשוב להתעקש- איךלעשות זאת.

 ניסיתי המון דרכים ומקסימום הוא טעם וזהו. 

לא הסכים להמשיך לאכול .

הקטע הוא שאין לי כוח להכין תפריט מיוחד בשבילו . וקורה לפעמים שהוא לא יאכל כלום בארוחה.

לא אוהב את התוספות ולא את הירקות ויוצא שאוכל רק לחם.

 

לארוחת ערב התפשרתי וכל יום אותו תפריט חביתה ומלפפון.

בנוסף הוא אוכל בהזנה ויש ימים שאוכל רק את הפחמימות כמו קוסקוס ולא המרק

אם נותנים מלפפונים מטובלים עם שמן לא יאכל.

רק פתיתים או אורז.

 ביום שיש עוף הוא חוגג.

אבל חלבונים אחרים הוא לא נוגע כמו דג.

 

ובערב אני ובעלי אוכלים מאוחר כך שרק החביתה של הערב זה החלבון היחיד שקיבל.

 

האם זה בסדר שבמשך שבוע שלם משלים את כל אבות המזון?

זה שהוא אוכל מלפפון - זה כבר טוב... לי יש ילד שלא נוגע בכלל בירקות.

יש עוד ילדים בבית? הם אוכלים יותר?

לדעתי לא כדאי להתעקש, כי זה יוצר אנטי. להציע מדי פעם, ושהוא יראה אוכל מגוון, אבל לא להתעקש איתו שיאכל.

יש סיכוי שכאשר יגדל ירצה לאכול יותר. (כן, כשכתבתי שזה מוכר לי, התכוונתי שזה מוכר לי גם מעצמי... הייתי מאוד בררנית באוכל כילדה, פחות או יותר מה שאת מתארת על בנך. עם השנים למדתי לאהוב יותר ויותר דברים, והים אני אפילו אוכלת אוכל שמתובל בחריפות).

את יכולה לתת ויטמינים לילדים כתוספת - אפשר שכל הילדים יקבלו שלא ירגיש שונה
והוא אוכל יותר ממה שאני הייתי אוכלת ואוכלת כיום, אני הרבה יותר בררנית וב"ה בדיקות דם תקינות והכל תקין. (כיום אוכלת יותר, אבל לא כי אני אוהבת אלא כי אני יודעת שצריך. )

נסי לתת לו יותר פירות- פירות קיץ, אגוזים, בוטנים, שקדים - אולי ימצא משהו שיאהב
ותני לו לחתוך לעצמו את המלפפון - זה מה שאמא שלי עשתה איתי.
מוצרי חלב - לא באמת חייב.
ירקות - גם תפו"א, בטטה, גזר במרק, ירקות מרק לא אוכל? או רק ירקות חיים הם הבעיה?
פחמימות - זה המון סוגי פחמימות וזה מספיק.
עוף - יש המון צורות של עוף - נסי מתכונים של ניקי ב, ילדים מאוד אוהבים אותם.

אגוזים וכל השאר הוא לא אוהב.

במרק אוכל רק את העוף ומים .שום ירק -רק מלפפון וזהו.

עוף הוא אוכל בכמה סוגים.

נסי שבארוחה יהיה לפחות משהו אחד שיאכל.
ובלי לחץ, ילדים לא נשארים רעבים.
וכפי שאת רואה - זו תופעה נפוצה אצל כולם ;)

הייתי יותר נוראית ממנו. עד גיל 8 אכלתי רק במבה, עגבניות שרי, ואיטריות עם גבינה צהובה. ומכל זה קצת קצת.

נורא רבו איתי על זה וכרגע האוכל זכור כחויה שלילית מאוד!! אני עכשיו בת 20 ורק בגיל 19 התחלתי להכריח את עצמי לאכול עוד, ולפני זה פשוט התקבע לי שאני לא אוהבת את האוכל הזה!!

יש לי אחות קטנה יותר שגם לא אוהבת לאכול וההורים שלי קיבלו ייעוץ לא לרדוף אחריה והיא באמת עכשיו אוכלת יותר, והעיקר היא לא מרגישה שאוכל זה עונש.

 

אם הבדיקות דם שלו תקינות- סימן שהוא אוכל מספיק.

פשוט תתעלמו ממה שהוא לא אוהב ותדאגו שבכל ארוחה יהיה משהו שהוא אוהב כדי שלא יפתח את הנושא לדיון. פעם בחודשיים תציעו לו לטעום עוד משהו.

 

אולי לא הכי מגוון אבל סביר

יש לי 2 ילדים שלא נוגעים בכלל בירקות וכמעט גם לא פירות....

לא מלפפון ולא עגבניה ולא גזר ולא בטטה ואפילו לא תפו"א 

ופירות- רק תפוח לפעמים לפעמים וענבים לפעמים... זהו!

 

ואוכל לא צבעוני- אורז לבן לבן וקסקוס לבן...

לא פתיתים ולא מקרוני ולא סוגי אורז שונים ולא אטריות ולא כלום...

 

וביצה בלי החלמון... וגבינות- קצת...

 

עוף, שניצל- כן

קציצות בשר- פחות...

 

בקיצור ממש בעייתים באוכל...

 

המצב שלך נשמע הרבה יותר טוב...

 

 

אני חושבת שמעטים מתברכים בילד שאוהב לאכול ולטעום דברים חדשים, זה בד״כ בא עם הזמן.
אני גם הייתי ילדה ממש בעייתית באוכל (בנוסף לעובדה שלא אהבתי לטעום דברים חדשים ואכלתי את האוכל שלי ״לבן ויבש״ גם הייתי אלרגית לביצים וחלב). אני ממליצה לעשות בדיקות דם כל שנה ולעקוב אחר זה, בנוסף אם את רואה בכמה שנים הקרובות שההתפתחות שלו נעצרת הייתי ממליצה על בדיקת כף יד. אני למשל נמוכה משמעותית מהגובה שיועד לי. אבל שוב בלי לחץ - נשמע שהוא אוכל בסדר גמור.

נסי בכללי לא ללחוץ על אוכל, זה יוצר נק׳ תורפה מאוד בעייתית. עצה מומלצת - במקום לשאול אותו אם הוא רוצה משהו כדאי לשים על השולחן בין הארוחות ירקות חתוכים בצורה מעניינת או מאכל שהוא לא מכיר בלי להודיע לו על כך. יש סיכוי לא מבוטל שכשהוא יתקל בצלחת הוא יסתקרן ״ויחטוף״ משהו, ילדים הם סקרנים מטבעם והרעב יעשה את שלו....זה עובד פלאים, שווה לנסות!

לי יש ילד בן 11 אוכל רק - פסטה ללא טיבול או תוספות, אורז עם קטשופ, גבינה צהובה, קרונפלקס עם חלב בבוקר וממתקים...

אין בשרי ביצים או דגים בתפריט שלו, וכמובן שלא שום פרות וירקות.

מסיים ללמוד בחמש ולא מוכן לקחת שום אוכל לבית ספר, רק אוכל קרונפלקס עם חלב בשבע בבוקר ואחכ צם עד חמש בערב - כל יום.

בדיקות דם תקינות

ילד גאון עם הרבה מרץ (אבל לא היפר אקטיבי..)

ציונים בבית ספר מעולים.

בקיצור - חי מהאויר - אז תתנחמי...

 

ואני חשבתי ששלי בעייתיים...

אז באמת תודה לה׳ על מה שהם כן אוכלים...

וישר הוא אוכל את הפסטה או הפתיתים שלו אבל אם יש לומשהו ממש מענין עכשיו לעשות אז הוא גם לא יאכל. אני מתחננת שיקח משהו לאכול בכיתה אבל הוא אומר שאין לו זמן לאכול בהפסקות ושהוא לא צריך לאכול ואם אני ישים לו אוכל בתיק אז חבל כי הוא יחזיר אותו הביתה...

אני התיאשתי...

זה קצת עזר , והוא מעצמו ביקש אוכל, אבל אל תיסחפו לחשוב שהשתנה הרבה 

שאוכל סה"כ שבועי

אבות מזון

 

צריך למצוא לכל ילד פרי וירק שיאכל!

 

X הוא אוכל?-

תדאגי לו שיהיה עבורו זמין

 

(נ"ב, רואים בחזל שמזון לילד, לפחות עד גיל 9

דינו כחולה )

 

בהצלחה

 

 

אין סיכוי!
הירק היחיד שבמצבים מסוימים הוא מוכן לאכול הוא - תפוח אדמה...

הזמן בשדה הראיה שלו.

יש לראות איך למשוך בחוטים כדי שירצה. וכמו דין חינוך של כל מצוה. (ד.א, גוף בריא זה מצוה). יש מגוון עצום של תוצרת. ומגוון עצום של אפשרויות חיתוך, סידור,.. (ב. אתם- אוכלים ירקות ופירות?

ומותר שיהיו לו העדפות.
כן הייתי ממליצה להמשיך להציע דברים שונים,
טעמים משתנים..

זה הפחד שלי --

אין סיבה שיהיה חסר ויגדל חלש חלילה.

 

ביצה ליום הוא אוכל?

עוף פעמיים בשבוע?

אוהב רק מלפפון - אחלה.

חלב לבד זה יפה. מספק לו ויטמין D וסידן ומגנזיום וזרחן. גם מעדן בסעודה שלישית זה טוב.

גבינה צהובה - טוב. לא להפריז.

וכל שאר הפחמימות בסדר גמור.

 

הוא אוכל יפה פירות. יחסית לילדים בררנים הטווח שלו רחב.

 

הוא יגדל יפה מאוד בעז"ה. אל דאגה .

 

אם את רוצה להוסיף, תנסי אגוזי מלך (הבהירים הגדולים). 

מה עם תפו"א? אפשר צ'יפס.

אפשר פנקייק ולהכין עם קמח מלא או חצי חצי -לבן ומלא.

אפשר לנסות להציע מרק ירקות טחון (עם שקדי מרק בשביל לעורר את התאבון) או מרק כתום - רק אם הוא אוהב.

אפשר להוסיף קטשופ לתפריט פה ושם - עם פסטה בשמן זית או עם ציפס.

לפסטה אפשר להוסיף גם קוטג' אם זה מדבר אליו.

גבינה לבנה אפשר לערבב עם כפית סוכר ותמצית רום (הוורודה-אדומה) יוצא כמו מעדן חלב.

אפשר להציע חמאה בטוסט או על לחם.

פלאפל מדי פעם. אפילו כדורים קנויים.

 

אבל גם מה שהוא אוכל זה מכובד. אין לך מה לדאוג.

רק לסדר את הארוחות ככה שתמיד יהיה לו משהו שיתאים בשבילו.

לא תוקפים. כלל ברזל. ודאי לא גיל 9. ב. אולי שומע/ קולט "אוף זה אסור". ג. יפה שיש לו חשיבה, ומחוץ לקופסה. ד. אם זליגה לחילוניות זה תסמין כרוני, (מה שנראה שלא)- טיפול עקיף.

למה מצוות התורה זה לא "כבול", אלא אדרבה, נותן דרך לגלות את הכחות האמיתיים ואת האמת הפנימית. אפשר להביא לו משל מיצחק רבין.. שאם לא היה הולך לפי הכללים של הצבא, לא היה רמטכ"ל. אם לא היה הולך לפי הכללים של הנהגת מדינה, אלא עושה רק מה שבא לו, אז לא היה יכול להיות ראש ממשלה. וגם להיפך - כשהלך לא לפי דרך התורה, ולא לפי מה שמעבר למה שרואים, והתעלם מי אויבינו ועשה את הסכמי אוסלו, זה הביא להמון הרוגים ר"ל.

 

דבר שני, כדאי לומר לו: יפה. חשוב שאמרת. אז צריך קצת לדעת יותר על שניהם. לספר על הרב קוק זצ"ל, מה עשה, אולי הילד יגלה "המון דברים טובים" שלא ידע..  לאידך, לספר גם על רבין. גם דברים טובים שעשה - וגם היכן "נתקע" בדיוק בגלל חוסר השרשים.

 

ואפשר להגיע למסקנה שאמנם "גדול עליו" להיות הרב קוק זצ"ל, אבל כדאי את השורש והיסודות ללמוד מדרכו. יוכל להוסיף על זה גם לימוד ממעשים טובים שמוצא אצל רבין, ואצל עוד, וגם ממה שילמד בהמשך בעצמו - ויצא מזה ילד עם אישיות טובה של עצמו...

אולי טעות שלי אבל יכול להיות להיות שאתם מדברים על דמויות האלו ועל ההשפעה שלהם בצורה שהיא גורמת לתגובה של "דווקא". יכול להיות שמה שאתם אומרים באוזני ילד נשמע לא משכנע ולא מזמין במיוחד, אולי יש יותר מדי דרישות וציפיות. 

ויכול להיות שהוא לא חושב ככה אלא רצה קצת לאתגר או לעצבן כי נעלב על משהו אחר. 

לא בדיוק מבינה מה טוב בלהיות יצחק רבין. היו גיבורי מלחמה יותר מזמינים

תפתחו שיחה..

 

תשאלי בהתענינות, למה עלו לך דווקא השמות האלו?

 

יכולים להתפתח דברים מאד מעניינים.

 

אולי דיברו איתם לכבוד ג' אלול על הרב קוק זצ"ל, ומשהו לא דיבר אליו.

 

אדרבה, תשאלי בהתענינות, לאיזה דברים טובים שרבין עשה אתה מתכווין. תסכימי עם מה שנכון (רמטכ"ל ששת הימים למשל). אח"כ תוסיפי שלצערנו אי אפשר גם להתעלם מטעויות שהוא עשה שעלו בהמון הרוגים. תספרי איך התפתח הסכם אוסלו. אח"כ תשאלי אותו, איך הוא חושב שרמטכל כזה, הגיע לשטות כזאת. הוא יגיד רעיונות.. תאלי אם הוא חושב שאם לשמור עלשלמות הארץ היה מאד חשוב לו - היה עושה כך. ואם היה מאד נזהר בפיקוח-נפש, היה עושה כך...

 

ואז תגיעו ביחד לזה שדווקא חשוב שיש כללים חזקים, שלא נותנים להתפתות אחרי שטויות..

 

אח"כ תשאלי למה הוא חושב שתורהומצוות כובלים. תדברו..

 

בהזדמנות אחרת תספרי על הרב קוק..

 

 

לא חייב הכל ביחד.

 

ילד שמסיח כך לפי תומו להוריו, סימן שאינו חושש. מעלה רעיונות, אפשר מהם עצמם להוציא הרבה טוב, שבעצם הוא כביכול מגיע אליו מתוך עצמו. אנחנו מסייעים.

 

 

 

 

 עיקר שלא נכנסת להיסטריה.. והוא רואה שאמאשלו לא מפחדת מאמירות כאלה.

 

תבחרי זמן נוח, שנעים לשבת ביחד, אולי על משהו טעים - ותתענייני: בקשר למה שאמרת שהיית מעדיף להיות.. כי - 

 

ומשם תמשיכי לשאול למה זה עלה לו וכו'...

 

יכולה להיות שיחה איכותית ממש. אחד הדברים שהכי בונים עם ילדים, כשיש לכך את הנחת המתאימה משני הצדדים.

ילדים לומדים על יצחק רבין משהו פרווה או חיובי לקראת יום שלו. וחייו היו מלאים באקשן, הרבה בנים חולמים להיות חיילים בגיל הזה. 

ועל רבנים קשה לכתוב משהו מעניין שמדבר לגיל 9. הם בעיקרון ישבו ולמדו וכתבו.

ואז מסכנה מתבקשת שעדיף להיות יצחק רבין. אז כנראה כדאי לפתח דיון ולספר מי באמת היה יצחק רבין. ולהסביר שבן אדם בלי תורה ומצוות לא באמת חופשי אלא משועבד לדברים אחרים. והבדל הוא שמצוות הן מה' ונורמות של חברה חילונית ממציא איזה מישהו כי זה נוח לו . וזה בעצם מה שקרה ליצחק רבין - הוא תמיד עשה דברים שציפו ממנו והיו מקובלים בזמן הנתון, מעולם לא היה חופשי באמת. 

אז לא הייתי מספרת לו על יצחק רבין.

 

יתכן שהאמירה הזו היא בעצם הרצון להגיד : אמא , אני מרגיש חנוק עם כל המצוות האלו , והדימוי העצמי שלי באדמה . כי כל הזמן אני בחזקת "רשע" כי לא בא לי להגיד ברכת המזון ואני שונא לשחק כדורגל עם כיפה.

 

אז הייתי משקפת לו , ואומרת לו "כנראה שקשה לך עם המצוות?, תספר לי מה קשה?" ואז הייתי מקשיבה , בלי לשפוט אותו . 

היו הדרגים הפשוטים והחיילים הפשוטים. 

 

כשיתבגר תתני לו לקרא את הספר "תיק רבין , איך תפח המיתוס"

ילדים במעון זכאים לסייעת. אבל זה רק אחרי שיש הבחנה ממרפאת אלרגיה.

הסייעת במעון ניתנת מטעם משרד הרווחה ולכן צריך לפתוח תיק ברווחה.

וכך זה באלרגיה לחלב ככל שנחשפים יותר התגובה יותר חריפה.

 

צריך לבדוק הכל מול המשרדים המתאימים
ביטוח לאומי וכו' (לא יודעת איפה מקבלים סייעת - תשאלי במחלקת חינוך בעייריה/מועצה)

לשמור כל מסמך וכל תיעוד על אישפוז בנושא
להתחיל את התהליך עכשיו כדי שתוכלי לקבל סייעת לפחות מאמצע שנה או משהו (תחילת שנה- רק אם יקרה נס תקבלי מעכשיו)
ולהתעקש על הזכויות שלך ושל הילדה - חפשי באתר "כל זכות" - הם ממש עוזרים שם ומפרטים הכל, משערת שיהיה כתוב גם על זה.

ותבדקי - אם יש זכאות לקצבת נכות לפעמים יש גם הקלות במסים ובעוד דברים שהמשרדים הממשלתים לא מספרים לך עליהם..

קצת מצחיק לבחור בית-בספר רק לפי פרמטר של אורך יום הלימודים...

מה לעשות שזה נראה לי ממש חשוב לנפש הילדה?
מחפשת בי"ס לבנות ברמה תורנית גבוהה שיש בו יום לימודים קצר לכיתות הנמוכות.

רק בכיתה ג' מתחילים לגמור יום אחד בשלוש.

הוא שבנות צריכות להיות בבית.

בבתי הספר המקבילים לבנים שיש באזור הם בהחלט מסיימים בשעות מאוחרות, כי בנים צריכים ללמוד הרבה תורה.

זה לא קשור לגיל של הילדים, מבחינתם...

זה לא מדוייק. לפחות בבי"ס לבנים שאני מכירה מסיימים בכיתות הנמוכות ברבע לשתיים. זה לא נחשב יום לימודים ארוך.

היא גם מתקשה לקום מוקדם (בעיקר בגלל בעיה פיזית), ובאמת לרוב אני (בעבר) ואחיי (בשנים האחרונות) יצאנו מהבית לבד.

לא הרגשתי שאמא שלי לא נוכחת. להפך - יש בזה תחושה נעימה של בגרות, כשמתארגנים לבד. ובאמת בערבים אמא שלי הייתה פנויה לשיחות עומק ארוכות, וזה היה כיף.

כנראה שבאמת אפשר להתסכל על כל דבר מכיוונים שונים 

 

תודה ששיתפת.

 

מכתה ה עד ט הייתי יוצאת לפני שאמא שלי התעוררה
בהתחלה זה גרם לי להרגיש ממש ממש בוגרת
אחר כך התרגלתי
מדי פעם אמא שלי קמה מוקדם- ובשבילי זה אמנם לפעמים היה הפתעה, אבל לרוב הפריע, כי נהניתי להיות לבד, כך שבכתה י ויא הייתי לפעמים דואגת לקום לפני כולם כדי להיות לבד בשקט שלי (מאמצע יא עברנו דירה והיה לי חדר משלי כך שהיה פחות קריטי ועדיין הייתי עושה את זה לפעמים) וכמובן שאחכ בלימודים גבוהים הייתי יוצאת לפני שכולם היו קמים/כשהיו קמים

אני לא חושבת שזה קריטי... אולי מדי פעם כן לנסות כדי לפנק. אבל לא צריך בשוטף לדעתי

בחיים לא חשבתי שאמא שלי צריכה לקום בשבילי כשאני יוצאת מוקדם, אבל שזה היה קורה זה מחמם את הלב...
אם זה חשוב לך אפשר מידי פעם לקום.
או אולי לקום 5 דק׳ לפני שיוצאים , נשיקה ויום טוב ולחזור לישון...

לא נראה שהפריע להם.

וכן חוו בגרות וכו' וגם התרגלות לקום עצמאית בשעה מוקדמת.

רק חבל שכשנגמר האילוץ גם הילדים חזרו לקום מאוחר...

לא הייתי חושבת בחיים להכניס את זה לכל הרגשות אשמה שיש במצפון. שלכן אימהות.

אני גדלה ככה. ולא זה בכלל לא מעצבן. מי צריך את אמא על הבוקר? גם ככה את הפוכה...

עדיף אמא ערה בלילה.

הם לא צריכים אותך בבוקר

מצויין,
זה גם מה שאני טוען
ולכן אין חשש שיש בעיה עם זה שהיא לא תקום, ה צורך שנמצא בראש (בלב?) של האמא ולא צורך אמיתי של הילדים,
אז אם היא לא קמה הכל בסדר

מה שכן - לפעמים אמא שלי ביקשה שאעיר אותה ואז כן דיברתי איתה בבוקר ואמרתי שלום לפני שיצאתי. לא הפריע לי.. נהנתי מהשקט של הבוקר ושהבית לרשותי
אם ממש יש לך רגשות אשמה וזה לא קשה לך תגידי להם שיבואו לומר לך להתראות כשאת שוכבת במיטה (ככנ הם יראו אותך ואת לא תצטרכי לצאת מהמיטה)

אמא שלי תמיד ביקשה שנעבור להגיד לה בוקר טוב ונשיקה לפני שיוצאים, אפילו שאבא כבר חזר משחרית ועזר בהתארגנות עם אוכל וכו' ..
וגם אני, אם אני לא מרגישה טוב או אפילו סתם עייפה ואני יכולה לקום מאוחר, ובעלי לוקח את הילדה (בת שנתיים ורבע - סוג אחר של מתבגרת ) אז היא באה לתת לי נשיקה ולהתראות לפני שהם הולכים..

הורה אינו כל יכול

ויש גם מסר יפה כשהילדים רואים כך

 

יש לדאוג לזמן וקשר יציב וזמין בין הורים וילדיהם

 

גם במצב מסובך, הייתי דואג שמדי פעם ילד יצא לבי"ס כשאמא מלווה אותו

את לא צריכה להרגיש שום רגשות אשמה.
זה לגיטימי ומובן לגמרי, כנראה גם מהצד שלהם.

אמא שלי גם ישנה בבוקר כשאני יוצאת , זה טיפה חסר אבל אני מעדיפה שהיא תמשיך לישון ויהיה לה שקט , מאשר שתקום מוקדם ותיהיה עייפה .. עדיף שתדברו על זה

עזרתם לי מאד.

 

באמת טכנית הילד לא צריך את העזרה שלי בבוקר. ובערב אני מאד שלהם ואיתם (משתדלת בכל אופן) 

 

 

מאד עזר לי לשמוע את הצד השני של המטבע, כנראה שאני צריכה ללמוד לשחרר...  בעיקר עם הבכור, לקח לי זמן להפנים שהוא מתבגר ולומד לחיות את החיים שלו בעצמו. 

בעלי אמר לי פעם שכשיש לילדים קשר חם ויציב עם הבית, לא קשה להם לעזוב אותו לפרקי זמן ואפילו ארוכים יחסית כי יש להם תחושת בטחון וחום בתוך הלב. אבל כשהקשר עם הבית/ההורים מעורער ולא יציב אז אין לילד בטחון ואז קשה לו להתרחק. 

אני רואה שהילד שלי קם בקלות, יוצא בכיף, חוזר שמח. שאלתי אותו אם זה מפריע לו והוא אמר שממש לא וחבל שאני סתם יקום מוקדם (איזה מתוק) 

 

אז מספיק שאני אומר לו שאם הוא בכל אופן צריך משהו שלא יהסס להעיר אותי ובשוטף אני לא אקום במיוחד. מה דעתכם?

 

 

 

ככה זה היה אצלנו.. באמת חבל שתקומי מוקדם סתם.

בעלך אמר דברים מאטד נכונים שהאירו כרגע את פניי !! וגם בנך הבכות עשה מעשה חכם . לכל ילד חשוב שאמא שלו תיהיה מאושרת לפני האושר שלו . ברור שזה מספיק אם את מקדישה להם זמן בערב ,זה מפצה על כך ..כל הכבוד לך שאת ככה דואגת להם !!

מאוד שמחתי כשאמא שלי נשארה לישון, בבוקר ממילא מזדרזים להתארגן, וזה כיף שבערב אמא ערנית ומרגישה טוב.
אם זה מאוד מפריע לך את יכולה לפנק אותם ולהכין להם בערב אוכל שיקחו איתם מחר. ככה את נוכחת בהתארגנות גם כשאת ישנה

גם אני חא רציתי שאמא שלי תקום איתי, אסל זה עדיין נחמד כשזה קורה...
ההורים שלי לפעמים היו אומרים לי להעיר אותם והיו אומרים שלום מהמיטה, סוג של פשרה כזאת

אני חייבת לישון מוקדם, כי קמה מוקדםצמאודנלעבודה.
למעשה, לא זמינה לילדים החל מתשע בערב, והםישנים אחרי
עד כמה זה נורא?

מתי הם חוזרים הביתה? מתי הם הולכים לישון?

בזמן שאת איתם את מרגישה שאת איתם או שהראש תפוס בדברים אחרים? 

גם אצלי הרבה פעמים הם הולכים לישון אחרי אבל יש להם מספיק זמן איכות איתי לפני שאני הולכת לישון.

 

זה באמת מאוד נכון שבבוקר הילדים צריכים לצאת עם תחושת ביטחון וקשר עם הבית.

זה נותן המון כח לילד במשך היום כשהוא מרגיש שיש לו מקום חם לחזור אליו.

אבל עצם זה שאמא מוטרדת מהדבר הזה, זה אומר שהילדים כנראה במצב מצויין...

אני מציע להשאיר בבוקר זיכרון מאמא, זה יכול להיות פתק "אני אוהבת אותך", ממתק, כריך, הכנת תיק, הכנת בגד, או כל דבר אחר שמזכיר ומראה לילד בבוקר שאמא לא זורקת אותו מהבית ו/או מתפטרת ממנו (סליחה על המילים הקשות - יש דברים כאלה)  אלא שאמא אוהבת אותו, חושבת עליו, דואגת לו ומחכה לו בחזרה.

אחרי שקראתי את כל השרשור, נדמה לי שאני הלא נורמלית...

אצלי דוקא הפוך. גם כשאני צריכה להעיר רק את המתבגר/ת, אני תמיד קמה מוקדם להעיר ואפילו מכינה סנדוויץ'.

גם לבת הסטודנטית שלי אני מכינה סנדוויץ' בימי ראשון בבוקר... פולניה שכמותי!

בנותי דוקא שמחות שאני ערה איתן בבוקר ונפרדת מהן לשלום, אבל כמו בכל דבר, אין נכון או לא נכון.

כל אחד מתנהל לפי מה שנכון לו, העיקר שיש אהבה ושמחה בבית, ושהילדים מרגישים שההורים נוכחים בחייהם.

ערב יותר אפקטיבי.
בערב נינוחים בבוקר זה זמן סיכסוכים ולחץ.
עדיף

בעלי מעיר את כולם אחרי שהוא כבר התפלל.
בעלי חושב שממש חשוב שגם אני אקום מוקדם. גם לדוגמא אישית וגם בשביל היחס.
אז אם אני מסוגלת אני קמה. עכשיו בהריון יותר קשה לקום מוקדם, אז לפעמים בעלי דווקא סוגר לי את הדלת שלא אתעורר מהרעש ואז אני קמה יותר מאוחר ומתבעסת שלא נפרדתי מהם.
גם לדעתי חשוב להפרד מהילדים בבוקר, אבל לא בכל מחיר. בתור נערה אהבתי לקום לפני כולם אבל מצד שני היתה חסרה לי הצומת לב של אמא בבוקר. אבל גם הבנתי שקשה לה.

ואחרי ששללתם חוסרים פיזיים

אפשר לחשוב הלאה

ואם היא אוכלת פירות ועוגיות עד ארוחת הערב, היא סה"כ אוכלת בסדר.

מה שהיא אוכלת בבוקר די מחזק.

 

מה עם חביתה או ביצה מקושקשת? וקצת עוף מדי פעם? את זה כדאי להוסיף.

ביצה ליום יכולה להגביר את התאבון. יש בה ויטמינים שדרושים לשמירה על תיאבון תקין.

חביתה או עוף אני נותנת בערב בדרך כלל, ואז לפעמים אוכלת ולפעמים לא.. לרוב ממש מעט. אולי אני ינסה לתת לה חביתה בבוקר במקום קוואקר מבושל

וגם אז רק ביסים.
בעצם היא אוכלת ארוחה וחצי ביום.
פלוס סיפתח קטן לפני הגן

זה נשמע לי לא תקין..

אוכלת בבוקר ארוחת בוקר בגן ועד 6 בערב שזה ארוחת ערב בשרית ומבושלת- לא אוכלת כלום!

 

אוליי מעדן/ שוקו בסביבות 3 וזהו

 

מה עושים?

 

ילדה בת 4.5

וזה לאו דוקא קשור לאנרגטיות
יש ילדים חיוניים שיש להם מחסור בברזל
אם כבר להפך-
ילדה אנרגטית צריכה לדרוש אוכל

אצלנו פותחים ב-7 וזה מרחק נסיעה מהבית

וב-7:30 יש לה הסעה לגן...

 

רק בחופשות זה אפשרי!

בדברים האלה צריך תמיד לקרוא בין השורות. הרבה פעמים להורים יש תחושה שהילד לא אוכל כלום, אבל כשעושים חשבון של אחד ועוד אחד מגלים שהילד אוכל פירות ומאפים. וזה חשוב לעשות את החשבון.

ופירות זה אותו קו של מתוקים.

משיכה למתוק ופחות החשפות לשאר

אני מבינה מה שאת כותבת לגבי תשוקה למתוק וסלידה מאוכל, אבל פירות זה לא סתם מתוקים, מי שנמשך לפירות אוטומטית יוצא מההגדרה של סולד מאוכל.

וגם למאפים יש ערך.

 

אבל מה שהכי מרגיע זה שבבוקר היא באמת אוכלת יפה - קוואקר זה יפה מאוד, מזין ומשביע,

וגם לחם עם גבינה וירק - ילדים שסולדים מאוכל לא היו נוגעים בזה.

 

רציתי לגדל ילדה על מזון אורגני, וכמובן בלי ממתקים.

מסיבות שאינן תלויות בי , היו לילדה שלי הרבה ימים של קורנפלקס ובמבה. 

 

לא שזה בסדר , אבל הם מתפתחים . 

בימינו רווי האוכל המתועש והשטויות שקורצות מכל סופר , זו פשוט מלחמה שלא נגמרת. 

הבעיה האמיתית זה הכאב הבלתי פוסק בלב שלנו האמהות.

 

את אחרי לידה , אז אל תכאבי את זה. תתפללי על זה. 

 

אם מישהו יכול לקחת אותה לגן השעשועים או לבריכה ולהביא לשם רק ,נגיד...גזר , תראי שפתאום הילדה אוהבת גזר כי כשרעבים ואין משהו אחר -אז אוכלים הכל .

 

עוד פתרון טוב זה פשוט לשים על השולחן ירקות חתוכים , שיהיו שם תמיד. קחי בחשבון שיתכן , שאת תאכלי או תזרקי אותם , אבל מתישהו , היא תתרגל לרעיון , ואפילו חתיכת מלפפון זה טב. 

 

וכמובן אם את יכולה לתאם עם חברה/אמא/אחות , שכשאתם אצלם , אז מגישים דברים בריאים -לפעמים ילדים אוכלים יותר אצל אנשים אחרים .

 

בהצלחה!

זה גם מתוק וגם בריא.

זה נראה לי הגיל.

ואם תתחני היא תעשה דווקא.

גם בשתיה כמה שהיא רוצה

את יכולה להביא לה פירות עם נוזלים אבטיח אפרסק

גם מתוק וגם בריא בקיץ גם רעבים פחות..

את צודקת,

באמת היא אוכלת אצל אחרים טוב יותר, גם לגן אני שולחת אוכל שאני לא מנסה להגיש לה בבית.

אז אם היא חיונית ומתפתחת יפה לגילה אין לי מה לדאוג?

היא פשוט נראית לי קצת רזה..  

לאכול מולה את אותו אוכל.
הם אוכלים יותר טוב כשהם רואים אותנו אוכלים את אותו דבר.

2 הבנות שלי בנות 4 ו-5 הן ככה...

אין לי הרבה מה להגיד לך ע"ז וגם אני אשמח לשמוע עצות מאחרות.

 

רק דבר אחד אני אגיד לך:

בלידה האחרונה שלי שהיתי בבית החלמה וחילקו שם חוברות מידע כאלה ליולדות קראתי משהו מאוד חכם שכתבה מנוחה פוקס שהיא מנחת הורים ויועצת וסופרת וכו'...

היא כתבה שאחרי לידה- לא משנה איזה מספר הלידה ובת כמה את ובני כמה הילדים הגדולים יותר- תמיד זה לא קל.

החודשים הראשונים מעייפים, מאתגרים וממש לא פשוטים.

אבל אנחנו, היולדות צריכות לדעת בזמן הזה להרפותץ. לשחרר.

נכון שאנחנו דואגות לילדים ולמשפחה שלנו שיהיה להם טוב, שיאכלו בריא ומגוון, שיהיה מסודרים ונקיים, שיסצחצו שיניים וכ'ו וכ'ו...

אבל בתקופה כזאת שהיא לא קלה, אחרי לידה צריכים ללמדו להעלים עין.

אז היא לא אכלה היום משו בריא- לא נורא.

אכלו אחה"צ ממתקים במקום אוכל נורמלי- לא נורא...

לא צחצחו שיניים ועלו לישון ככה- לא נורא.

 

בעז"ה בעוד שבוע, שבועיים ואולי גם חודש- נאזור כוחות, נתאושש ואז נחזור להקפיד על כל מה ש"עצמנו עיניים" קודם...

ואני חושבת זאת עצה מאוד חכמה!
אני מאוד מקפידה שלא יאכלו מתוקים וממתקים יותר מידי...

ושיצחצחו שיניים בוקר וערב

ויאכלו מבושל, בשרי טרי ומגוון מדיי יום

וכ'ו וכו'

אבל עשיתי לי סוויץ' בראש באותה תקופה שאחרי לידה וקצת הרפיתי!

וזה היה לי טוב...

אח"כ, כשהתינוקי למד את הסדר יום שלו ואני התאוששץי מהלידה וכו'-

חזרתי להקפיד על הנ"ל ביתר שאת!

 

אז בהצלחה רבה והרבה נחת!\

 

 

קראתי שממש לא חייבים לאכול מגוון העיקר שיהיו כל אבות המזון

יש הרבה ילדים שמעדיפים אוכל פשוט

וכתבת שהיא מלאת מרץ ורגועה אז כנראה הכל בסדר

קראתי שצריך ממש להיזהר מלרדוף אחרי ילדים עם אוכל. בדרך כלל כשהורים משחררים אז ילדים אוכלים. לא תמיד אבל בדרך כלל

תודה רבה לכולן על העיצות וההרגעה, באמת הייתי זקוקה לזה

אנסה להרפות ולא לעשות מזה עניין ונראה מה יהיה..

 

ב''ה מאז שהחלטתי להרפות ולא לשכנע אותה לאכול, רק להגיש ולהציע אוכל ואם לא רוצה לא לעשות מזה עניין, אתמול והיום אכלה ממש יפה, גם בארוחת ערב. היא עדיין מסרבת לחלק מהאוכל שאני מציעה לה אבל כן אוכלת. ובעיקר בריא. גם אפיתי (לפני הלידה) מאפינס בריאים משיבולת שועל וקמח מלא ומאפינס גזר וקישואים וב''ה היא גם אוהבת אותם.

מקווה שימשיך כך!

מישהי הציעה לשים צלחת של ירקות חתוכים-זה רעיון נהדר וממליצה לכולן לנסות!! היא טעמה מכל הירקות ששמתי גם כי אני אכלתי מזה, וזה גם בריא בשבילי

 

תודה לכולכן על הרעיונות הטובים

קודם כל לשדר ולומר לו שכייף ללכת לגן. שנעים בגן.
לספר לו על דברים שהוא אוהב ויש בגן (מכוניות, ספרים, כלים, מגלשה וכו')

ובלי היסטריה של שאלות כשהוא חוזר.
אם הוא רוצה, שיענה. ואם לא, תני לו לבחור לא לספר עד שירגיש שרוצה.
תשאלי, כדי שתהיה לו אופציה לענות.

בנוסף, כדאי לך להתייעץ עם הגננת ולשאול אותה איך נראה לה שאפשר לעזור לילד, אם לדעתה הוא צריך עזרה.
ואפשר גם לבקש ממנה לשים לב אליו ולעזור לו בהתאקלמות.

יכול להיות שהוא פשוט ילד שלוקח לו יותר זמן להתרגל לסביבה חדשה?

לי זה נשמע שאת מידי לחוצה, תנסי לשחרר ולתת לו את הזמן שלו. ילדים מרגישים מה שאנחנו משדרים להם, ואם את משדרת לו שאת בלחץ בבוקר כשהולך לגן, זה יכול להשפיע עליו בלי שיבין.
אתמול הוא נפגש עם חבר, לא מחייב שכבר הבוקר זה ישפיע. תני לו זמן.


שיהיה בהצלחה בעז"ה!
והתאקלמות קלה

האם לא הייתה אפשרות לשלוח לגן של קטנים, בני 3-4? 

קבוצה רב-גילאי של בני 3-6 זה באמת לא פשוט

אולי לשאול את גננת איך היא מתמודדת עם זה?

לפעמים באמת מציקים בגן וגננת יכולה לשים לב ולפתור את זה. בעצם ילד בן 3 לא יכול להתמודד לבד מול ילד בן 6.

ולפעמים יש ילדים שלפי הגדרה של הבת שלי "לא מרשים לאימא ללכת". היא הסבירה לי שהיא כן מרשה לי אבל יש ילדים שלא. 

חשוב לא לשים לו מילים בפה... ואני מציעה שתחכי שבועיים....
תזמיני לבית יחדים אחר הצהריים תני לו משהו לחלק בגן חכולם כמובן באישור הגננת..... זה יבוא סבלנות.

אין אפשרות להעביר לגן שהוא לא רב גילאי כי זה הגן הדתי היחיד בישוב..

את הבן שלי הכנסתי לרב גילאי כשהוא היה בן שנתיים ו10 חודשים.
מה שהייתי מציעה זה לדבר עם הגננת ולשאול לדעתה.יתכן והיא תמליץ שתשבו עם הילד עוד קצת בבוקר או להפך היא תסביר לך שהכל בסדר וזה נורמלי והוא לא סובל כמו שנראה לך.
הייתי ממליצה לעבוד איתו על הביטחון העצמי שלו במידה וצריך.להסביר לו שעל כל דבר הוא יכול וצריך לפנות לגננת או לסייעת ושאם ילד מציק לו או לוקח לו משהו שיגיב ולא יוותר (אם את רואה שהגננות לא מגיבות על כל תלונה אז גם לדעתי ללמד את הילד להילחם על שלו בכל דרך אפשרית)
את יכולה גם להתקשר לגננות חצי שעה אחרי שהלכת כדי לשמוע מה עם הילד.
אני זוכרת ששלושה שבועות אחרי תחילת שנה הגננת סיפרה לי שהצוציק שלי שיחק במכונית ואחד הילדים הבוגרים יותר ניסה לחטוף לו הבן שלי לא ויתר ונלחם כשראה שכנראה לא יצליח זרק את המכונית לכיוונו.נכון שזה לא חינוכי להגיב ככה אבל פה ראיצי שלא רומסים את הבן שלי בגן ושהוא יודע להילחם ולשמור על עצמו.
כרגע הוא הבוגר בגן(שנה שלישית גן חובה) והוא כל כך שומר על הקטנים שהגיעו השנה משחק איתם ומרגיע אותם וזה בשבילי שווה הכל.הבוקר הגענו לגן ומיד אחד הקטנים רץ אליו חצי בוכה כדי שינחם אותו והבן שלי ליטף לו את הראש
מה שחשוב זה לדעת שזה תהליך ולוקח זמן.לסמוך על הגננות ולהיות רגועה בעצמך.
בהצלחה.

הוא יעשה לך כאלה הצגות במשך כמה ימים ראשונים.
ככל שתוותרי לו יותר זה ייקח יותר זמן לגמור עם זה, כי הוא ילמד שמשתלם לו לבכות ולהשתולל ולברוח וכו' כי בסוף הוא מנצח. ..
צריך לקחת אותו, להשאיר, להגיד יפה להתראות וללכת. זה אולי נשמע לא רגיש, אבל ככה זה ייגמר הכי מהר, ויהיה יותר קל גם לך, גם לו, וגם לגננת. ...
לעצמך תגידי שאת יודעת שאת משאירה אותו במקום טוב, עם גננת חמה ואוהבת, ושיהיה לו שם טוב עם החברים וכו' , כמובן בתקווה שבאמת את חושבת ככה על הגן.
אם את לא בטוחה שזה המקום הנכון בשבילו, אז זו באמת בעיה 😕

היום עשינו כך, באמת היה קשה לראות אותו כך. בעז"ה מקווה שיהיה בסדר והוא יסתגל מהר.
משיחה עם שכנות וחברות נשמע שהצוות שם מעולה ואכפתי וכך גם אני התרשמתי. לגבי רוב הילדים בגן אין לי מושג כי אני לא מכירה.
משדרת לו כל הזמן כמה כיף בגן ומתפללת שיהיה לו טוב.

הכל חדש לו .. אני חושבת שעשית טעות שנכנעת והחזרת אותו לבית.....
לרוב הילדים נרגעים 3 דקות אחרי שההורים הולכים..
מחר תכיני אותו מראש תגידי לו שהוא נשאר בגן כי אבא ואמא החליטו שזה הכי כחף וטוב לו. תעשי איתו משהו 5 דקות בגן ותלכי בלי להתרגש....

מהבוקר שהתעוררה היא בכתה וצרחה שהיא לא רוצה ללכת לגן!

כמה שניסינו לפייס ולצ'פר- לא עזר!

זה גן חדש גם לה ולא עברה שום ילדה מהמעון לאותו גן שבו היא נמצאת עכשיו.

 

אבל הסברנו לה שאחותה בגן ליד ואיזה דברים הנחמדים יש בגן וכו'...

היא נוסעת בהסעה- והיא עלתה להסעה בוכה. ככה כל הדרך עד הגן.

אח"כ דיברתי עם הגננת.

היא אמרה שהיא לקחה אותה על הידיים מההסעהכשהיא בוכה...

ואחרי כמה דק' הכל נרגע והן נהיו חברות טובות.

והיא גילתה לגננת כל מיני "סודות"  וכו'

 

היום בבוקר היא קצת בכתב בבית. חלשלוש כזה שהיא לא רוצה ללכת לגן אבל לא היסטרי כמו אתמול...

מענין איך היה בגן. תכף אתקשר לשאול.

 

אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לגן ולא את-

כי אצל האמא הם עושים יותר "הצגות" ומרגישים שאפשר יותר להתפנק.

תנסי.

ככה אחותי עשוה עם הילדים שלה.

כשהיא הולכת- הם בוכים וכו'

וכשבעלה הולך- הכל בסדר!
 

 

 

אבל קורה.. בדר"כ שעוברים דירה.

היא ילדה חברותית ומתוקה. לא יהיה לה קשה למצוא חברות...

 

דיברתי עם הגננות. אמרו שהיה יותר טוב היום....

למה לא?

בטח הרבה הורים מתקשרים לא?

ואם כן מתי כדאי להתקשר היא לא נתנה שעות... או שנתנה ובעלי לא שמע...

אז שאלתי אם יש זמן אחר
אמרה עוד שעתיים

אוף מרגישה מציקנית

להתקשר עוד שעתיים או לא?

שהיא הגננת הראשונה שלו ובטוחים שיהיה לו כיף בגן.

או משהו כזה.

וגם לשלוח שוקולד.

כשהוא מביא אותו.

או שתשאלו אותה בסוף היום כשמוציאים אותו איך הוא הסתדר וכו'.

באמת הגיוני שלא יהיה לה זמן לדבר באמצע הגן ובטח בימים ראשונים.

היא חזרה אליי אחרי חצי שעה.
נשמעה מונוטונית משהו...

אמרתי לה שאני מתנצלת...וכו' על ההפרעה...
ואמרתי לה שבני פעם ראשונה בגן ושהיה חשוב לי להגיד לה את זה. מוזר לא יצאתי בהרגשה טובה מהשיחה.
היא אמרה כן יש לנו גם ילדים כאלה, זה בסדר משהו כזה.
השיחה לא הייתה זורמת משהו.
משבוע הבא אני אוכל לקחת אותו באופן קבוע ואז כנראה אכיר אותה יותר ואוכל לשאול כמו שהצעתן.



סתם משהו לגננות-בבקשה תהיו יותר נחמדות כשאתן מדברות עם הורים,לא כולם מחפשים רק להפריע לכן! קצת אמפטיה .קצת נחמדות לא תזיק.

בטח את לא היחידה שהתקשרת וזה מפריע בטיפול הילדים.... יתכן שיעבור הלחץ של תחילת שנה היא תהיה יותר פנויה וזמינה

הייתה קרירה ביחס אלינו. כאילו היא נחמדה ומחייכת והכל אבל משהו בלב הרגיש לי לא טוב כשאמרתי לה משהו

מסוים לגבי הילד -מידע חשוב על משהו בהתפתחות. זה די עצבן אותי

כי לדעתי גננת צריכה לרצות לדעת כמה שיותר על הילד שמקבלת ולתת הרגשה טובה להורים.

מאז אני לא כ"כ מדברת איתה ומקבלת עדכונים אלא מהסייעת שנראית יותר מזמינה וחמה.

 

מי יודע למה היא ככה?

 

אבל תמיד תנסי להתקשר אחרי שמונה וחצי ולא לפני.
בדרכ גם היא טרודה עם הילדים שלה בשעות אחהצ והערב ולא פנויה לדבר עם הורים.

בהצלחה

אם ככה, אין צורך לזרוק. אפשר אולי לעבות מעט את העיסה עם פירורי לחם או קמח מצה.

ואם כבר גילגלת לקציצות, את יכולה לטבול בפירורי לחם/קמח מצה, לטגן קלות מכל צד, ולהמשיך לבשל כרגיל.

 

 

אבל אפילו פשטידת תפו"א אפשר להקפיא, ואם מקפידים אח"כ לחמם טוב, אז זה יוצא טעים וטוב.

אלא יש אפשרות של תשומת לב כמו ארוחת ערב מושקעת, 

מתנה קטנה לאישה בלי שהיא רימזה קודם

וכו'

בשביל ההרגשה הטובה, פריט אחד או שניים בסכום מכובד (לא גבוה מדי ולא נמוך מדי).

 

גם תרגיש שאתה משקיע וגם תתחדשו בפריט חדש.

 

אפשר לחכות עם זה - בדרך כלל בגיל 3 חוד' הצרכים משתנים, פתאום עולה צורך בציוד נוסף, בטח בבגדים במידה גדולה יותר. גם עונות השנה מתחלפות וצריך ביגוד מסוג אחר. ובינתיים לקנות משהו קטן לתינוק או לעצמכם.

היצר הרע עובד שעות נוספות.

 

מה אם פשוט להודות על כל הדברים . להגיד תודה , שיש ילד בריא, שכל ילד בא עם המזל שלו ?

 

איך בדיוק החומרנות הזו ,( והאגו לדעת שהשקעת כסף)  עוזרת ?

תן תודה על כך שכספית יצא לך לחסוך.

 

 

ברוך ה' שיש.

 

עוד יהיו לך דברים לקנות. תינוק גדל מהר..

 

בינתיים, תשקיע באהבה הישירה לילד וליולדת. לא ב"הוכחות"-לעצמך הכספיות..

 

וההרגשה היא ביסודה הרגשה בריאה, "נהנה מיגיע כפיו". תחליט שכאשר יהיה צורך, אתה תקנה בשמחה.

 

וגם, תראו עוד זמן קצר, כשאשתך תתאושש מהלידה, מה עוד צריך - ואת זה תקנה בשמחה.

 

 

שיהיה בהצלחה רבה.

מרגישה הבדל בין משחק שקיבלתי ולזה שקניתי.

 

מרגיעה את עצמי שאקנה לה עוד הרבה דברים וגם איזה כיף שהיא משחקת במשחקים שלי כשהייתי קטנה..

וקונה בגדים בזול מידי פעם..

פתח לי כיוון חדש..

עוד יהיו לכם הוצאות על הילד שלא תדע מאיפה להביא אותם. בע"ה שיהיו רק לדברים טובים.

ד"א את הכסף שאתה רוצה להשקיע עכשיו אתה יכול להכניס לתוכנית חיסכון. כשהוא ירצה להתחתן/ ללמוד באוניברסיטה/ לעשות רשיון/ יישור שיניים/ בר מצווה וכו'... אתה תשמח מאוד ששמרת את הכסף כשהוא נולד.

או בייביסיטר כדי להתאוורר ולהתפנות להיות הורים יותר טובים..
@בהתהוות כתבה על זה שהמתנה הכי טובה לתינוק זה בעצם ההורים שלו.. תחשוב איך תוכל לאפשר את זה בצורה הכי טובה.

 

 מה צריך לקנות לקראת לידה

 

רלוונטי בהקשר הזה בעיקר החלק השני של הפוסט (מתחת לקו).

 

 

1-700-702-282

אולי יעניין אותך...

בהצלחה!

אור חיה זה רעיון טוב. אבל בטח כולן שם חב"דניקיות ואני חרד"לית.

עוד רעיונות?

 

מעיינותיך

מארגניםם באלול משהו.חסידות באלול..ויריד נשים 0549210131

 

בית טובי העיר בי-ם חינם

0546665831

תבררי, כי שמעתי עליהם רק דברים טובים

האווירה מאוד נעימה ושיעורים מענינים.

ראיתי שם ממש מגוון של הרבה נשים מכל הזרמים, וגם הרבה דת״ל.

אם זה נשמע לך כיוון טוב, פשוט לכי לבדוק. לקחת תוכניה, לבדוק שיעור או שניים ולראות אם את מתחברת לאווירה...

ולא כולן שם חבדניקיות.
ובכל מקרה, את תרגישי שם בנות.
יש שם נשים ובנות ממש חמודות וזורמות. נותנות הרגשה מאוד נעימה

ולהשתיל מצלמות זעירות... (תכלס זה ממש יקר המצלמות האלה)

שתתנהגנה שגרתי. הן בסלון במכנסים למשל, לא יותר אתגר לבנים מהרחוב! א"א לגזול אותן. מי שתרגיש לפי עניינה, תוריד פרופיל. וסביר שכך ינהגו לפחות חלק. אך טעות להורים "למסיין" במציאות זו. אפשר אמנם, אם זה פעם בחדשיים למשל, לבקש/ להודיע להן לעדכן קצת התנהגות בשבת זו. (וכך אני נוהג.)

העניין הוא שאני לא חושבת שזה כמו ברח' כי שמה זה בנות שעוברות, בלי קשר אליהם.

פה זה שבת שלמה והם מכירים. אני לא רוצה לריב איתם כי חבל לי על היחסים אבל יש לי אחריות.

אפשר לקבל ממך ברכה? אני לא צוחקת. 

תני עצה טובה ותבורכי מהשמים.

ראי למטה...

הייתי מתחשבת ברוב בבית. 

 

אם הבנים רוצים להזמין חברים , שיבואו לשעה שעתיים , או שישנו אצל השכנים?

 

ונ.ב הייתי שמחה אם תכתבי לי מסר פרטי. 

או לוחצת על השם שלי , באחת ההודעות?

לדעתי ממש לא נורא שהבנות יתחשבו קצת בבנים. בטח גם כך קשה לבנים לפעמים בבית מלא בנות ב"ה.

אם החברים יבואו, הן לא מעצמן יתביישו להתלבש ולהתנהג כמו תמיד?

ומה עושים כשנמצאים למשל עם דודים? הן מתנהגות כרגיל?

אנחנו לא מזמינים דודים והם מבינים את זה, בשבתות משפחה הם מכבדות את המשפחה ולא עושות פוזות.

ניסינו פעם אחת להזמין על בסיס זה שהם יבינו מעצמן והן פשוט התעלמו מזה שיש בנים, והתנהגו כרגיל עם לא פחות צנוע,

מתישהו הן יצטרכו להבין שהן צריכות להתחשב.

אולי לנסות לדבר איתן על הרגשות של אחיהן שלא יכולים להזמין חבר בגלל ההתנהגות שלהן. זה נראה התחשבות בסיסית בין אחים. כמו כל התחשבות אחרת.

שני הבנים מזמינים חברים, ולדאוג שהתאריך של ההזמנה יהיה ידוע מספיק זמן מראש - ואז הבנות יוכלו להחליט אם להישאר בבית באותה שבת או ללכת לחברות בעצמן?

 

 

ושבעה עשר ילדים? זו באמת ברכה. אומרים שמי שיש לה שבעה בנים זוכה בטוח לגן עדן, אבל כנראה גם מי שיש לה שבע בנות כפול שתיים פלוס אחת - זוכה לגן עדן כזה...

(ותאמרי לבנותייך שלאחיהן יש משימה גדולה ומסובכת של מציאת שידוכים בעבורן. לא פשוט לשני בנים למצוא שידוכים לחמש עשרה אחיות... אז כדאי שיבואו לביתכם חברים שלהם).

אהבתי את העיצה הזו. נראה לי שנאמץ אותה מעניין איך היא תתקבל,

ואולי ניתן לבנים טבלה עם כל הדרישות של האחיות שלהם והם פשוט יתלו בישיבה...

לא נראה לי שכדאי שכל חבריהם יראו מה דורשות אחיותיהם...

 

בהצלחה!

אבל אולי תתני לנו עצות איך יש לך את כל הכוחות לגדל משפחה כ"כ מבורכת?

 

לי עצמי יש 4 ילדים קטנים ואני עובדת מחוץ לבית ומונעת כרגע הריון-

איך מפיסקים למנוע היריון ומגדלים משפחה גדולה?

גם אני רוצה!! אבל מפחדתתתת שלא יהיה לי מידי כוח, סבלנות, מקום בבית וכו'...

 

 

כותבת ממקום מאד מעריך!!

וסתם ככה- אני חושבת שאישה צריכה לזכור מה התפקיד שלה בעולם, ואיזה זכות זה שהיא זו שממשיכה את העם היהודי. מבחינתי הילדים הם האידיאל של הכל- של ישוב הארץ, של פיתוח כלכלי, של המשכיות התורה. 

אני גאה להיות אמא למשפחה כ"כ מבורכת!!

אם את רוצה משהו ספציפי אני יכולה לתקשר איתך בפרטי.

ממש מעריכה.

 

אשמח אם תוכלי לתקשר איתי בפרטי

לא מכירה את מבנה הבית אבל אם יש 2 קומות עם שרותים למעלה אולי כדאי שהבנןת יהיו למעלה. לקומה הזו הבנים לא יעלו.

בכל מקרה אם יש לך 17 ילדים אז כנראה שבשנים הקרובות אי"ה יכנסו חתנים. מה הבנות יעשו?

אני חושבת שאפשר לתאם קודם כל שהבנים יביאו חברים באותה שבת ולקבוע זמן מראש.

אף פעם לא ישנו אצליכם דודים/ בני דודים וכד'...

אגב לגבי שירה להרבה בנות יש יתרון כי אם הן שרות ביחד זה לא בעייתי.

אגב אל תצפי שלא יזהו אותך, כמה משפחות את מכירה עם 17 ילדים שלא לדבר על הפרופורציות ןהגילאים.....

לגבי שירה של הרבה בנות- אף פעם זה לא לכתחילה, אבל כשזה הרבה בנות והבנים עסוקים בשלהם ולא מכירים את הבנות אז זה בסדר, כשמכירים את הבנות ואפשר לזהות זה לא בסדר.

חוץ מזה שאני לא מדברת רק על שירה ביחד, דווקא על לשיר בשולחן שבת לא איכפת להן לוותר אני מדברת על מצב שבת או שתיים יושבות בסלון ושרות ולא מסכימות להפסיק אפילו שיש בנים.

 

ובנידודים ישנו אצלינו רק כשהיו קטנים.

 

וצודקת לגבי הזיהוי. וכבר הבנות אומרו לי- אמא איזה פדיחות עכשיו כולם יודעים שאנחנו לא מקפידות על צניעות בבית...

את באת מבית עם מספר דומה של ילדים? יחסיות דומה בין בנים לבנות?

איך את הרגשת עם זה?

בן כמה המתוק?

שלנו עבר בגיל שנה.
לא היה כ"כ מה להכין...
הורה אחד רשאי להיות ליד הילד בעת ההרדמה.
מה שהיה כיף שהוא ינק ואיך שהוא התעורר הנקתי אותו וככה היה התאוששות פחות טראומתית.

(למרות שאני מבינה שזה בעצם לא קשור לפותחת השרשור)

 

איך אני אצליח גם לתת מספיק מידע וגם לא לחשוף את עצמי יותר מדי? 

הוא בגיל שיש מה להכין אותו.

בכל מקרה אשמח שתספרו איך עבר - גם עם קטנטנים.

שוב תודה.

 

 

הוא היה בן חודשיים בסך הכול. פצפון.
היינו צריכים להביא אותו בצום ואז הניתוח התעכב (מסתבר שזה קורה הרבה ולכן אני ממליצה ליצור קשר מראש עם ביה"ח ולנסות להיות ראשונים לאותו היום).

הוא כבר היה מורעב כשהרדימו אותו ולתדהמתי לא נתנו לי או לבעלי להיכנס איתו לניתוח. (גם זה משהו שכדאי לברר מראש מול בית החולים כדי להיות ערוכים נפשית).

אחרי הניתוח נכנסנו אליו לחדר התאוששות והנקתי אותו מיד כשהתחיל להתעורר. ההתאוששות היתה מהירה ברוך ה'..

דבר ראשון מנסיוננו - להשאיר אנרגיות להחלמה כי זה חלק הארי של הקושי.

להתארגן, לקחת עזרה, להיעזר בסבתא, סבא, מי שיכול.

 

לגבי להעביר את שעות הצום - אם זה אפשרי, כדאי לקבוע אפילו תאריך רחוק יותר, אבל להיות בין הראשונים בתור.

אם זה לא אפשרי, אנחנו הבאנו משחקים - לגו, רביעיות (צבעים ובצק ליצירה - צריך לשאול את הצוות כי זה משאיר סימני צבע על הציפורניים, וצבע הציפורניים צריך להיות מנוטר בניתוח), כל מה שהילד אוהב ומתאים לגילו.

כמובן ספרים אהובים.

 

עם בן 5 רגוע וסבלני הצטרכנו להמתין כמעט עד הצהריים, והיה סביר.

מה גם שהוא עצמו נרגש ומעדיף לא לאכול.

 

מה שאולי קשה זה שמנותחים מוחזרים לחדר אישפוז יום אחרי הניתוח (אחרי התעוררות והתאוששות קצרה). ואז כדאי לסגור את הוילונות ושהילד לא יחשף לכאב שלהם. ובכלל עדיף שלא יחשף לתנועה בחדר - מיטות נכנסות, מיטות מוצאות החוצה, סתם מלחיץ. 

 

שלב ההתעוררות הוא לא נעים להם (משהו בחומר ההרדמה) וצריך להיות מוכנים לזה - לפעמים צריך לאחוז בהם ממש, וכמובן להרגיע. 

 

אני זוכרת שנתנו לבעלי לשאת אותם בידיים אל חדר הניתוח, להניח אותם על המיטה, ולהיות נוכח בהרדמה (עד כמ שאני זוכרת, אכן מסכה). זה יכול מאוד להרגיע - שאפשר לומר לו שתהיו לצידו עד שירדם, וגם מיד כשיתעורר.

 

שיהיה לתועלת, החלמה מהירה ורפואה שלמה.

 

 

כששמו לי את המסיכה זה היה ממש לא נעים, 

נאבקתי עם הרופא, ניסיתי להוריד אותה. 

אני זוכרת טעם מתוק שקשור למסיכה, שלא עזר. 

 

נראה לי שהיה עוזר לי אילו היו מתארים לי את התהליך לפני כן, כדי שאדע למה לצפות. -

 

אבל, אני ממש לא בטוחה שהיום זה אותו הדבר. 

 

דרך אגב אני זוכרת גם שולחן מלא בהפתעות לאחר שהצלחתי לפתוח את העיניים מהניתוח (הניתוח היה בעיניים ולקח זמן עד שנפתחו), וזה המתיק את זיכרון הניתוח. 

 

 

בן שנה ושלושה חודשים.
הוזמנו ל7:30 בבוקר, כך שהצום היה במהלך הלילה.
שאלו על מצבו הרפואי בכללי, משקל וכו' נתנו לנו בגדים של ביה"ח להלביש לו. כשהמתנו לתורנו, באו כל אחד בנפרד- הרופאה המנתחת, איתה היינו במעקב בשנה האחרונה, המרדים ועוד רופא מנתח, שהסבירו לנו את הפרוצדורה כל אחד מהצד שלו.
כשקראו לנו נכנסנו ישירות לחדר הניתוח כשהוא אצלי בידיים. היו שם 7-8 אנשי צוות. השכבנו אותו על המיטה וההרדמה הייתה באמצעות מסיכה. נתנו לשנינו להיכנס ולהחזיק לו את היד. הוא כמובן היה בהיסטריה וזה היה פשוט נורא... עד שראיתי איך לאט לאט היד שלו צונחת וכבר אין לו כח לבכות.... כאב לי הלב...
למזלנו הניתוח היה יחסית פשוט וקצר, תוך חצי שעה העבירו אותו לחדר התאוששות.
כשהתעורר הוא לא הפסיק לבכות, שום דבר כמעט לא הרגיע אותו.. הוא זרק הרבה פעמים את הראש לאחור והיה נראה כאילו הכל כואב לו.. אבל זה היה רק ענין של זמן והוא חזר לעצמו לגמרי אחרי שעה בערך. השתולל וצחק כרגיל
לאכול ולשתות היה מותר רק אחרי התאוששות של 20 דק'- חצי שעה.

מקווה שעזרתי במעט.
בהצלחה ורק בריאות!

אך די נפוץ-

לטיפולי שיניים..

 

נראה שזה דבר שקורה ועובר בסדר

 

בן של השכנים עבר הרדמה לשיניים, נ"ל שהאבא קצת קיבל מכות עד שהילד "נרדם"..  

 

בהצלחה..

 

(נ"ב, עם אחד מילדיי עברנו מס' רופאי שיניים, וכמעט שפנינו לכיוון ניתוח..

בסוף הגענו למרפאה מסויימת שהטיפול עבר בשלום.. ב"ה..

מסתבר ששיניים עלול להיות רגיש לילדים)

טוב מאוד שאת שואלת, יש הרבה מה ללמוד מנסיונם של אחרים בתחום הזה, הרבה הורים באים לא מוכנים (כולל אותנו בפעם הראשונה)

אז ככה:

לא הסגרת את גיל הקטן שלך אבל זה די קריטי כדי לתת תשובה מדוייקת. אני מתייחסת להנחה שהוא אי שם בין 3 ל5?

מבחינת ההרדמה היא אכן עם מסכה, אם הוא מכיר הינהלציה אז אפשר להגיד לו שזה כמו זה- אם לא- חבל סתם להדגים. רק לספר שתהיה מסכה כמו של פורים ששמים על הפנים עם גומי מאחורה.

תוך שניות הם נרדמים אז לא להרחיב יותר מדי בנושא.

על הפרוצדורה בחדר ניתוח איך שום סיבה לדבר עליה! זה נשמע הרבה יותר מפחיד ממה שזה. אין סיבה שידע שחותכים ותופרים (אלא אם זה מקום שיראו את התפרים באופן ברור ואז אפשר לומר שישאר "סימן")

 

הכי הכי הכי חשוב זה הרוגע של ההורים, ראיתי את זה על הורים אחרים שהיו איתנו- בגלל שאצלנו הניתוח השני היה הרבה יותר פשוט מהראשון ובאנו מוכנים- היינו הרבה יותר רגועים מהורים (אמהות) אחרים שהיו היסטריים וחבל, זה מלחיץ את הילדים.

 

לגבי הכנה מוקדמת- תלמדי ותכירי את כל שהלבים כולל בדיקות ראשוניות (חום וכד') ולא הכל צריך להסביר ולספר מראש- יש דברים שאם לא נעשה מהם עניין- גם הילד לא יעשה ולהיפך.

למשל- צמיד ביד- אם הילד סבבה עם הצמידים האלו, אפשר לספר מראש. אם הוא לא אוהב- תבקשי מהאחות שתשים לו על הרגל בלי יותר מדי דרמות, תשימי גם על עצמך אחד כזה תראי לו שלכולם יש, תכסי במכנסיים ותעבירי נושא. 

בדיקת חום- אפשר לעשות בלי לגעת בילד בכלל. הכל תלוי איך את מכירה את הילד שלך. איך הואגיב לבדיקת רופא רגילה שלא הכינו אותו מראש? מה עדיף אצלו?

 

אחרי בדיקות ראשוניות ורישום, חתימה על מסמכים וכו' מגיע השלב של אשפוז טרום ניתוח- להסביר לו שתהיה לו מיטה גדולה שאפשר להעלות ולהוריד, להרים את המשענת ולהוריד עם שלט וכפתורים- לונה פארק ממש.. חחח..

ולובשים פיג'מה של בי"ח- סך הכל נראית סבבה. אפשר לספר לו שיקבל פיג'מה חדשה- בלי להזכיר מאיפה ולמה.

אם הוא כן חשוב לו לדעת למה- אפשר לומר כי צריך שהיא תהיה נקייה.

 

להבא הרבה משחקים, ספרים, דפי עבודה להסיח את דעתו מהזמן שעובר. ומכל הדיבורים והבכי מסביבו.

 

חשוב שיהיו שני הורים מלווים ששינהם שולטים בחומר מבחינת מה צריך לקרות, אחד עסוק בלהעסיק את הילד, השני בלחתום על הטפסים ולהקשיב להוראות והנחיות. כדאי שהילד לא יהיה קשוב אלא רק למה שחשוב שידע.(שיכיר את הפרצופים של המנתח והמרדים, אם אפשר שישחק איתם לכמה שניות, כיפים וכו', וגם אתם תשדרו כאילו הם חברים שלכם מאז ומעולם)

 

לפני הכניסה לחדר ניתוח ההורה המלווה צריך ללבוש חלוק, כיסוי נעליי וכיסוי ראש (כנראה משתנה בין בי"ח, אבל זה העיקרון) גם פה אני לא חושבת שצריך להסביר לילד כמהימים לפני, סה"כ כמה דקות קודם כשמלבישים אותו פיג'מה לספר לו שגם אבא/ אמא קיבלו בגדים, איזה כיף! לעשות פרצופים מול המראה, לשאול אותו אם זה יפה, אם הוא רוה למדוד- בקיצור- לעשות מזה משחק בלי יותר מדי דרמות מלחיצות לפני.

 

הדרך לחדר ניתוח- זה עם ההורה המלווה- אז לא חושבת שיש מה להכין יותר מדקה לפני-

פעוטות בד"כ מושיבים על ההורה שיושב על כסא גלגלים (לדעתי כדי לא ללכת על הרצפה למניעת זיהומים)

שוב- להעביר ברוח טובה- (איזה כיף, בימבה של אמא!)

 

(זה השלב שבו הלב של אמא מתפוצץ מרגשות של הלפני.. אבל חשוב לשדר רוגע לילד)

 

בחדר ניתוח עצמו, דומה נניח לחדר רופא שיניים, אין יותר מדי מה להסביר והרחיב כי זה עניין של שניות עד שמרדימים את הילד, הוא לא יספיק לקלוט כלום ממה שסביבו.

 

תתכונני נפשית- כשהילד רדום, כל הגוף שלו שמוט בצורה שלא ממש נעים לראות את זה...

 

כאן קטע אישי שמרוב הלם לא הספקתי ועד עכשיו מפריע לי- בניתוח השני, כששמו לילדה את המסכה (אגב, בגלל שהיא לא הסכימה לשבת על מיטת הניתוחים- הושיבו אותה עלי על הכסא, שוב עניין של שניות בודדות)

בקיצור- היא בכתה, וכשהרימו אותה למיטת הנתוחים- אף אחד לא ניגב לה את הדמעות...

בניתוח הראשון נפרדתי ממנה בליטוף ושיר- חוויה אחרת לחלוטין. (אבל זה חוויה של האמא, לא של הילד, הוא רדום הרבה לפני ששמים לב). בקיצור, תגניבי לו ליטוף 

 

בסיום הניתוח- מעירים את הילד בחדר ניתוח שלא בנוכחות ההורים- פה אני לא יכולה לשתף מניסיון אישי אבל תשאלי מי שעבר ניתוח הרדמה מלאה- אם כשמעירים בחדר ניתוח סביב לב למה שקורה מסביב או שזאת התעוררות שלא מודעים אליה.

 

לבנתיים כשהילד בחדר ניתוח- יש שיקדישו את הזמן לתפילות, אני בעד להקדיש את זמן לכוס קפה וארוחה טובה. (למרות התחושה שזה נתקע בגרון) יום הניתוח הוא יום סוחט פיזית ונפשית עבור ההורים- חשוב למלא מצברים ולפרוק מתח כדי להיות במיטבנו בשביל הילד. במיוחד לפני השלב הבא שהוא לא פשוט בכלל וצריך לבוא בשיא הכוחות.

 

השלב הבא- העברה לחדר התאוששות. זה השלב הכי קשה לילד בכל הנושא. הם לא ממש שולטים על הגוף, יש להם עוויתות לא רצוניות כאלו כתוצאה מהחומר הרדמה- צרי לתפוס בהם חזק שלא יפלו, ויחד עם זאת ללטף ולהרגיע. להציע מים, שמיכה, מוצץ, לשנות תנוחה כל 3 שניות, וחוזר חלילה. זה לא השלב להציע הפתעות וכו', הם לא ממש איתך. לא מעניין אותם כלום אז חבל על המצמץ.

זה לוקח בערך שעה. יכול להיות קצת יותר או קצת פחות.

טיפ אישי: להעיף את הפלאפון מחדר התאוששות- בשביל זה יש את הבן זוג. חוץ מזה שלא חייבים לעדכן את כל המשפחה און ליין. זה סתם מלחיץ וסוחט כוחות ממכם.

וגם לא ממש אפשר ללחוץ על כפתור או לדבר עם מישהו כשיש לכם ילד ששוקל לא מעט שמתפתל לכם בין הידיים.

 

אח"כ חוזרים לאשפוז- לאט לאט הילד מתחיל לחזור לעצמו, אפשר להציע ארטיקים, מעדן- דברים רכים וקרים.

משחקים, מדבקות, וכל דבר שיכול להסיח את הדעת.

כדאי להתכונן מראש עם דברים שמגרים את החושים יותר מהרגיל- טעמים חזקים, אורות, צבעים זוהרים. זה השלב בחיים שזה חיובי...

אם אתם לא מרשים לראות סתם תוכניות טלויזיה, אולי תכינו מראש סרט במחשב נייד? (כמה סרטונים, לכי תדעי מה יתחשק לו)

 

קשה להם להתרכז במשהו אחד הרבה זמן, אז צריך להתכונן מראש עם הרבה אפשרויות (יש הרבה דברים שאפשר לקנות מהשקל)

 

לקנות מתנה אחת גדולה ושווה, שתספרו לו קודם שיש לו הפתעה- אני ממליצה על סגנון של מכונית, לא משחק קופסה עם חלקים קטנים שצריך להתרכז, אלא משהו שיעסיק אותו בשלב הזה.

אפשר גם צבעי גואש, פלסטלינה וכד'.

 

ככה מעבירים את הזמן, ככל שהוא חוזר לעצמו אפשר להציע לו לדבר עם סבא/ סבתא/ אחים,

לספר לכולם כמה שהוא גיבור.

 

(לא לשכוח לאכול, ולהתחלף בין ההורים מי מעסיק את הילד שתוכלו לאגור כוחות מדי פעם, כי צריך להתאמץ לרצות אותם)

 

לבקש מהאחים שיכינו לו ציורים ויביאו לו מתנות (גם מטוס מנייר זה אחלה מתנה מהאח) כשהוא חוזר הביתה.

ככה זה מחבר גם אותם לכל האירוע.

אם אנשים רוצים לבוא לבקר- זה יכול לעזור לכם אבל תרגישו את הילד מתי זה מתאים, לא כשהוא עדיין עצבני. 

בשלב מסויים הילדים נרדמים שינה אמיתית- חשוב לתת להם את כל הזמן והשקט שהם צריכים- ככה הגוף מתאושש. לדעתי כ6 אחרי שחוזרים לאשפוז הם צריכים רק אבא/ אמא, אח"כ הם יותר חוזרים לעצמם.

 

בנוגע לשחרור זה כבר תלוי איזה ניתוח אתם עושים, אם האשפוז הוא אשפוז יום או גם לילה.

 

להתכונן מראש עם אקמול ונורופן לילדים, תבררי אם הילד קיבל תרופות נגד כאבים בחדר ניתוח. אז ממתי אפשר כבר לתת דרך הפה.

ביממה הראשונה לתת לפי שעון, לא לחכות שיכאב- כי בטוח יכאב. אח"כ כבר תתייעצו עם הרופא לפי המקרה שלכם ספציפית.

 

לוודא שאתם מקבלים את כל המידע שאתם צריכים לקראת שחרור, לפעמים מההתרגשות לא שמים לב כבר מה קורה.

 

ושוב אומרת, מה שההורים משדרים לגבי היום הזה- ככה הילד יקבל את זה.

אז מעבר להתרגשות, תשדרו גם ציפייה ושמחה (מתנות, צומי...)

 

זהו, בהצלחה רבה!! שתעברו בקלות ובשלום!!!

ואל תשכחו לפנק את עצמכם ההורים- לפני ואחרי- לדאוג לאוכל ושתייה ומנוחה טובה.

בלי שקשור אלי (לא כרגע, ב"ה), קראתי בשקיקה ובהערכה את האכפתיות שלך והמסירות לילדים.

 

ו.. אופס, לא שמתי לב שיצא כזה ארוך... סליחה

ולתת בבי"ח. ויחלקו את זה בתור פלייר להורים לפני פרוצדורה.

בלי צחוק.

 

סירופ מתוק שגורם לטישטוש ברמה מסויימת ואז כל ההליכה לחדר ניתוח היא עם ילד אפוף וישנוני למדי.

אני חושבת שזה מאד תלוי גם בגיל הילד.

בגדול מסיעים על מיטה אבל לא נראה לי שיש בעיה גם להחזיק את הילד בידיים ולהניח אותו על המיטה כבר בחדר עצמו.

כשאנחנו נכנסנו לניתוח היה לילד כבר וריד פתוח ודבר ראשון הזריקו לו חומר הרדמה בוריד שמרדים ממש מהר. ואז שמו את המסכה אני חושבת.

 

ההתעוררות בד"כ קצת קשה. כשעברנו משהו כזה עם בן שנה ומשהו הוא התעורר בהיסטריה ולא ממש הבין איפה הוא ומה נמצא סביבו ועד שלא קיבל מנה של איזשהו משכך הוא לא נרגע. ואז נרדם לעוד איזה זמן והתעורר כבר יותר נורמלי. אח"כ קראתי שזה די נפוץ שזה יקרה.

 

בקשר לצום- תלוי מאד בגיל, אבל כל דבר שיסיח את הדעת... בועות סבון, יצירות, ספרים, הסתובבות ברחבי בית החולים וכו'.

בהצלחה

העזרה שלכם שווה זהב!

פני באישי

נגמר בכל החנויות אצלנו. מישהו מכיר גמח ספרי לימוד בבני ברק?

אצלנו בגנים יש בגדי החלפה וכולם מביאים בתחילת שנה מגבונים.זה לא שילד לא גמול,רק פספס,זה נורמלי וקורה.למה להזעיק הורה בשביל זה??

לדעתי הגן חייב להערך לסיטואציות כאלה..

אכן לא נעים

 

קורה שילד בגיל 3 מרוכז במשחק או בסיפור ומפספס

אם ה"אירוע" לא מתרחש מידי יום לדעתי על הצוות לטפל בו

הסייעת לא אמורה לטפל בפספוסים
כך שמעתי מחברה ...
בעיני מחריד

שמעתי שכן קוראים להורים, במידה ואין בגדי החלפה.
נשמע מאוד לא נעים..

זה לא אומר שהגננות לא יכולות לעקוף את הנוהל ולנקות את הילד המסכן. בעקרון גנים לא חייבים לקבל ילד לא גמול לגן.
אבל פספוס מידי פעם לא נחשב לילד לא גמול.
בד"כ מבקשים מהורים בתחילת שנה להשאיר בגדים להחלפה בגן. זה יכול לפתור את בעיית הביגוד.

אחד לא יראה ושלא יתביש. אבל משרד החינוך והמועצות לא נותנים מענה.
האם את הילד שלך היית מנקה במגבונים כאשר כולו מרוח בצואה???? אין מים חמים לשטוף את הילדים אן פינת החתלה ומנסיון שקוראים להורים פעם אחת הם לוקחים זאת לתשומת ליבם ומדרבנים את הילד לגמילה ולא זורקים את זה על הצוות.
בנוסף מה קורה שיש לך שנה עם כמה ילדים לא גמולים כלל???? איםה את כגננת מעמידה את עצמך עם לחץ פיקוח מבחינה לימודית ותפקוד גן כאשר הסייעת שלך עסוקה כל היום בלנקות שלוליות וצואה והיא לא פנויה לעזרתך.... ואני מדברת מנסיון. השנה היו לי 8 ילדים כאלה בגן... איםה אני שמה את עצמי????

אבל גם לא צריך להגזים..
זה לא שהוא כולו מרוח.. זה סך הכל איזור אחד, שאפשר לנגב במגבונים. ילד חוזר עם כתמי גואש, או טושים, או חול.. אף הורה לא מצפה שהילד יחזור מהגן כאילו עבר מקלחת.. לא חייבים להזעיק את ההורים ואפשר להסתפק במגבונים ובגדי החלפה.

ולא נראלי שמדובר על ילד שאינו גמול אלא ילד שפיספס

שהורים אומרים ביום הראשון הוא דמול אבל תכלס.... את רואה שלא.
ויש פעמים שיש לילדים צואה רכה והם לא אומרים שהם עושים עד שאת מריחה וכבר הכל נמרח.... אני כותבת מנסיון של כל שנה.

כאשר החילו את חוק חינוך חובה לגילאי שלוש נתנו הוראות ברורות לטיפול בילדים מצטאים. לפי הוראות אלו על הגננת או הסייעת להחליף ולנקות אותו! על הגן להחזיק מתקן לחימום מים וגילית או מתקן שבו ניתן יהיה לשטוף את הילד בנעימות ולהחליף לו לבגדים נקיים.
הגן שבו את עובדת מתנהל לדעתי בצורה עגומה ומרושעת כלפי הילדים. אין דרך לגרום לילד להרגיש טוב יותר ומכובד יותר מלבד להחליף לו את בגדיו ולנקות אותו!
אפשר לחפש את החוזר הזה בקלות בגוגל..

המועצה חוגגת על חשבונך ושיש לך 8מ ילדים שמפספסים יומיומית במעון והמועצה לא נותת בברז מים חמים כי זה לא בטיחותי לטענתה ולא נותנים מתקן לנקות את הילד ואת צריכה לעשות את זה בעמידה או על שטיח כפול 8 ילדים ואת לבד זה לא בסדר עם כל הכבוד לחוזר מנכל מאוד קל לכתוב אבל הביצוע??? תנו סיוע... מה החוק המטופש שסיוע מקבלי מ10 ילדים לא גמולים... או מ32 ילדים בגן ושיש לי 31 ילשים ש8 מתוכם לא גמולים וסייעת אחת איך אתמודד??? מאוד קל לזרוק הכל על הצוות

צריך שתהיה פניה משותפת של ההורים והגננות. כי בסוף כולם סובלים מזה.. אבל אנחנו כמבוגרים מסוגלים לשאת יותר ממה שילד מסוגל לשאת מבחינה רגשית ונפשית. אם יש כמה ילדים כאלה בגן אולי כדאי לעשות מפגש של ההורים להדרכה על גמילה. יש עיריות שמתקצבות פסיכולוגיות לצורך כך..

בפועל, יש המון גנים שהמועצה המקומית לא הסידרה מקום לניקוי ילדים שמפספספים.
ואם יש ילד אחד פחות ממה שכתוב בתקן אז לא מקבלים סיוע נוסף.

וכשיש 30 ילדים ו5 מפספסים - ויש רק 2 אנשי צוות, זה דרישה לא הגיונית.

הורים שהילד לא גמול - צריכים לדרוש את זה מהמועצה/עירייה שתדאג לאפשרות לנקות את הילד ולסייעת נוספת.

כי התססנו הורים על המועצה וכי אנחנו חא מתפקדות.
בקיצור החיים משעשעים

חייבים לזכור שהבסיס בעבודה עם ילדים זה לכבד אותם ולהשתדל מאוד מאוד שלא יתביישו ולא יגרם להם צער

 

בגן של גילאי 3! כדי שיהיה אפשר להתייחס לכל ילד בכבוד, בנחת, בשמחה.
צריך שיהיה מקום להחלפה כמו שצריך. וברז מים חמים ( ואין בגלל סכנת כוויות- אז חייבים למצוא פיתרון). זה יפה להגיד חוזר מנכ"ל כתב, בפועל יש שטח. יש גננת (וסליחה אם זה נשמע מתנשא- שלא למדה 4 שנים כדי להחליף ולנקות על בסיס קבוע), אין מקום מכובד להחלפה, אין מים חמים, יש עוד ילדים מסביב-כל החלפה ונקיון כזה מנטרלים את פעילות הגן בגלל המחסור בתנאים. (כבר מצאנו את עצמנו שוטפות ילד בצינור ההשקיה של החצר- זה כבוד לילד?? )

ואין גננת ששמחה לראות ילד עם צואה או פיפי
במשך זמן. אם ידוע שאחד ההורים קרוב ויכול להגיע להחליף ולנקות באופן מכובד- עדיף לחכות. כבר. צאתי את עצמי מנקה ילד עם -ערת מים חמים וסבון ושןטפת אותו כמו בבי"ח אבל עם מגבוני נייר (של הניגוב ידיים) וכמה שעשינו זאת בצד, בצנעה, בשקט עדיין הילדים מסביב עמדו, השתאו, צחקו, נבהלו, נגעלו, העירו הערות (גן חובה)

על ילד שמפספס פעם אחת ונענש

או על ילד לא גמול שהסייעת נענשת?

 

 

אחד הבנים שלי היה גמול וגדול (טרום חובה) ופיספס לגמרי, כי היה באמצע משחק.  ונאלץ לחכות עד שאמא שלו תואיל בטובה להגיע לגן שבמרחק של 10 דק' הליכה בערך.. (ואני חושבת שהייתי אז בהריון, אז העליה לגן לקחה לי יותר זמן..) והגעתי וגיליתי להפתעתי שהבחור מתחבא מסכן ליד השרותים, וחבורת ילדים מסתכלת עליו כעל הצגה מעניינת וממש לא הבנתי איך הצוות נותן לדבר כזה לקרות..

נכון, זה קשה לנקות אותו. אבל להשאיר אותו ככה מול הילדים שיודעים להתנהג כחיות רעות, ולתת להם לצחוק עליו, במקום לעזור לו.. (בדיוק כמו שאני אמרתי לילדים שלא צריך להסתכל עליו וקורה שבורח..)

זה היה מאד לא נעים.. ונאלצתי לקחת אותו פשוט הביתה כדי לטפל בו נורמלי...

 

לעומת זאת, היה פעם שאחד הילדים פיספס והסייעת התקשרה אלי, שאלה אם מסתדר לי לבוא, כי אותה זה מאד מגעיל, כשהבינה שזה לא כ"כ אפשרי להגיע במיידי, טיפלה בו במסירות ובשמחה. כשהגעתי, כשיכולתי זה היה לגמרי מיותר..

אני אמנם לא סיעת מן  המניין אבל החלפתי אצלנו בישוב הרבה בעיקר בחורף.

וכן יש המון פיספוסים אצל ילדים בעיקר הקטנים .

מטפלים בהם יפה ומנקים ומחלפים . והגננת אומרת לשאר הילדים שזה לא יפה לצחוק /להעליב .....

זה יכול לקרוא לכל אחד .... ולא צוחקים  ולועגים (כנראה תלוי בגן ).

 

וכן זה לא תענוג גדול להחליף כל היום. שנה שעברה , שעבדתי יצא לי להחליף ל2-3 ילדים ביום .

והיה לי אזה יום אחד שכמעט ולא עזרתי לגננת כי הוי לי 5 החלפות , עוד לא סימתי אם אחד באה אחר .... עד שסימתי אם השניים באו עוד 2 ....

וכן לכן הביאו סיעת שניה לגני 3 3-4 , שתעזור גם בחלק הזה.

 

 

 

גן של גיל שלוש תחילת השנה הייתי בת שלוש וכמה חודשיים

הייתי גמולה יופי 

וההורים שלי שלחו אותי בבוקר לחוץ אחד עם הטיטול של הלילה לגן 

ושכחו להחליף לי....

כש"הגננת" (היא לא ראויה לשם זה ) שמעה או הבינה או לא יודעת מה ... מה בדיוק יש עלי

פשוט הרימה עלי צעקות שאיך זה יכול להיות והייתי צריכה להגיד לאבא ולאמא ושלל צעקות..

וככה כל חברותיי לגן גילו את הפדיחה- שאני עם טיטול בלילה ואפילו באותו רגע  

 

זוכרת את עצמי יושבת ליד חברותי על הכיסא מצומקת מרוב בושה שכולם יודעת שיש עלי טיטול עכשיו 

ופשוט ממרת בבכי - והיא ממשיכה לצעוק ולא הסייעת ולא הגננת ניגשו להרגיע אותי

 

והיא לבינתיים התקשרה להורים שיבואו לקחת אותי ולהחליף ולא חיכתה אלא שלחה את הסייעת שתקדם אותי לכיוון הבית - עד שאבא שלי פגש אותה באמצע הרחוב....

 

הייתי קטנה אבל מקרה זה זכור לי לצערי לפרטי פרטים טראומתי במיוחד....

 

אני ממש חושבת שצריך לחשוב על משהוא כלפי הילד שמבחינת הדימוי העצמאי שלו עשיית צרכים בצורה בוגרת בגיל זה מהווה חלק רב מכבודו והדימוי הבריא שלו !

לא יודעת מה נכון לעשות - אבל כן יודעת שיש לזה משקל רב!

והרגישות כאן היא בעדיפות עליונה!

איך אדם כזה יכול להיות אחראי על טיפול וחינוך פעוטות??

וכמובן לא לגרום לו להתבייש בכך. הבעיה היא לא הילד ולא ההורה הבעיה היחידה ואני אומרת זאת בביטחון היא המועצות שלא נותנות מענה בכך שמסדרות חדרון עם פינה שמותאמת לכך עם טוש קטן מים חמים ונעימים מקום לאבזר ביגדי החלפה....
מעבר לכך אני גננת בגיל הזה מעולם לא השארנו ילד במצב הזה ואף פעם לא דיברנו על כך ליד ילדים כדי שלא יפגע תמיד הסברנו בצד בצורה נעימה ועודדנו...
למרות שהמצב הזה די מתסכל שפעמים רבות אני מתמודדת לבד כשהסייעת מחליפה ומנקה את הרצפה מפספוסים

אני יכולה לבכות מכאלה דברים...

הגננת אמרה לא לקום בריכוז.

והיתי צריכה דחוף ופחדתי ממנה

אז לא קמתי וברח לי.והתבישתי..

 

הקטע שדווקא האמא שלי נתנה לי תחושה טובה

והיא בדר"כ תמיד בצד של הסמכות

והיא אמרה לי תלכי מהר לשירותים 

אח"כ תגידי לגננת שהיה לך דחוף

או שאני אסביר לה.

 

בעבר לפני כ 30 שנים לא. התקשרו להורים.

הבן שלי היה כבר גמול בבית אחרי הקיץ (פספוסים היו נדירים), לכן לא עלה בדעתי לשלוח אותו למשפחתון עם טיטול. ודווקא בתחילת השנה היו לו הרבה פספוסים במשפחתון, כי הוא פשוט היה מתבייש להגיד לגננת שהוא צריך לשירותים. הוא היה פחות מבן 3 אז, אבל בפועל גם בגנים יש ילדים שעוד לא מלאו להם 3 שנים, והם צריכים עזרה בשירותים

כי אם כן יש מלא מקומות שיענו על הדרישות שלכם
ישובים דוסים או מעורבים שיש תנועות נוער איכותיות ולא חייבים להיות ממש מעורבים בקהילה אם הולכים ליישובים הגדולים יותר..
לא יודעת שמות ספציפיים אבל מקפיצה..

יש לך את גיתית.

מאד מקפידים על אי חנק. מההתרשמות הקצרה שלי.

בי-ם יש לך את בית אורות בנוסף לכל שאר האופציות במזרח העיר.

לא יודע אם יש שם מקום פנוי.

כל גבעות שילה נראה לי עונים להגדרה. של אי חנק אבל שליחות.

אולי גם שילה ועלי עצמם לא במשחק ה"נכנס לך לעצמות?" אבל זה כבר בורגני בשבילכם בטח

שנאמר

שליחות בלי חוט (מתהדק)