פורום הורות (עמוד 192)

13 מתנות סמליות ועם כל מתנה ברכה שקשורה.

סרט מצחיק על הילד- ביחד איתו.

אבל העיקר היו הריקודים. 

מעגל מתופפים לחברים או משהו בסגנון. יש באינטרנט כל מיני כאלה.

לשבת- סעודות, דברי תורה, ושיעור בין לבין? השבת קצרה ממש...

אולי בליל-שבת עונג שבת עם מישהו שיעביר דבר תורה/דיון ושירים ופיצוחים...

לאחותי יש את הסינרג'י, הוא מאוד דומה רק שלמירקל יש חלוקה של המשקל גם למותניים ולא רק תמיכה בגב.

ממליצה להשקיע ולקנות את המירקל.

(אנחנו קנינו ביד 2 ב400 ש"ח כמעט חדש לגמרי שהשתמשו בו חודשיים + הביאו לנו את הקבלה שלו ככה שאם יש בעיות אפשר ללכת לשילב)

בייבי ביורן גרם לי לכאבי גב.

אבל הכי כדאי לשאול ממשהו מנשא לכמה ימים ולבדוק. לכל אחד נח משהו אחר.

של חברת סימפלי גוד. גם ארגונומי וגם מבד טבעי. נח ברמות.

מחקר מצא שבימים אלו ובכלל גזענים מאריכים ימים,

מאשר מצטדקים שדוקא להפך..

סליחה. צרם לי

וקשה מאוד למצוא. יש לי רעיון לכיוון עבורך אבל אצטרך לברר בדרך לא דרך

אם לא תמצאו פני, ואנסה

במעון יש יותר ילדים על כל מטפלת, אולי אתן צריכות לשנות משהו בהתנהלות,

אולי באמת להגדיר יותר מה התפקיד של כל אחת

זה נשמע לא שפוי

השכר לפחות עלה?

כי בגילאים אחידים אוכלים באותו זמן וישנים באותו זמן, ואז בזמן המנוחה המטפלת יכולה לנקות/ לטעום משהו/לנשום,

אבל כשחלק גדולים והולכים וצריכים מזון מסןג אחד- וכשיש תינוקת שצרייכם לתת לה טיפול אחר, ושעות השינה והפעילות אחרות- זה הופך את זה לקצת בלתי אפשרי.

רחמנות על העובדות ועל הילדים.

להגיד לך "נצטרך לעבוד יותר קשה" זה לעבור את הגבול.

אם היא רוצה לעבוד יותר קשה - בבקשה. את לא מוכרחה לשתף עם זה פעולה.

מה גם שזה לא הוגן כלפי הילדים - ואם אני קוראת אותך נכון, זו נקודה שמפריעה לך מאוד.

אם היא לא בענין של לשמוע הצעות יעול ממך, תעמידי בפניה תנאי עבודה שאת מרגישה שהם הגיוניים והוגנים מבחינתך.

אם היא לא מעוניינת לעמוד בהגדרות התפקיד ובתנאי העבודה שלך, או לפחות לבוא כברת דרך לקראתך, תעזבי.

זה לא שפוי.

אני רוצה לראות אותה מוצאת עובדת מסורה כמוך שמוכנה לעבוד בתנאים כאלה בשכר כזה.

עוד שני ילדים.

זה שהיא מבשלת בזמן העבודה עם הילדים

לגבי העייפות מהעבודה- כדאי באמת להתחיל את הצהריים במנוחה קלה.

עכשיו זה זה תלוי- אם הילדים הולכים/מזמינים חברים, אני מתעסקת בעבודות הבית- כביסה כלים וכדו' (יחד עם הקטנה ש"עוזרת" לי)

בימים אחרים- אני מארגנת ארוחת ערב ואנחנו יוצאים לגינה/ספריה/ההורים שלי

ובימים שסתם נמצאים בבית- זה תלוי, אם אני רואה שמשעמם להם והם לא מצליחים להעסיק את עצמם אני משחקת איתם, מציירת וכדו'

יש לי שאלה: אני רוצה לשאול משהו באיזה פורום. איך אני עושה את זה? איך נכנסים? 

לפעמים, בזמן שהם מעסיקים את עצמם בא לי להיות איתם ולשחק איתם אז זה מה שאני עושה..

ובזמנים שאני עייפה/צריכה לרענן את הראש קצת- עושה דברים אחרים.. החל מעבודות בית למינהם וכלה בלגלוש בפורום כאן

בעניי זה חשוב לתת לילדים זמן להיות עם עצמם, לשחק במה שה-ם בוחרים ורוצים, להכיר את ההעדפות שלהם ואת הזמן משחק לבד/עם האחים.

וברור שגם חשוב לשחק איתם, לפנק, לחבק לפתח אותם בכיוונים חשובים..

אז צריך איזה איזון

ובוודאי ובוודאי שאם לשחק איתם כל הזמן- זה אומר שלך לא יהיה זמן לעצמך, למנוחה, לריענון ולעבדות של הבית- בעניי זה פסול..

את אולי "מרוויחה" זמן איתם אבל מפסידה זמן לעצמך (שבעצם זה בשבילם גם- שלא יקבלו אמא מתוסכלת ועצבנית..)

,

סליחה אם אני לא מדייקת. סיפור ישן אבל נחמד...

לחברה שלי יצא להעדר מהבית אחה"צ כמה ימים והנקיפות גדלו ואולי הילדים גם התחילו לקטר

ואז היא אמרה להם "מחר ברוך ה' אהיה בבית אחרי הצוהריים ונוכל לעשות ביחד כל מה שתרצו..."

הגיע האחרצ המדובר והנה הגדול העדיף ללכת לחבר. השניה ירדה למטה לשחק בחבל עם חברות... והשלישי דווקא העדיף לקרוא ספר בשקט...

והחברה שלי לא הבינה...

בשיחה עם הילדים היא שאלה אותם למה כל כך חיכיתם שאהיה בבית אם אתם בסה"כ הולכים לחבר או למטה וכו'...

ואז הם אמרו לה משהו כמו "זה נעים לנו שכשאנחנו קופצים רגע הביתה את נמצאת, וכשחוזרים את מחכה לנו וכד'..."

מזה הבנתי שמה שהכי חשוב לילדים זה פשוט שנהיה, נהיה לידם, נאפשר להם לעסוק בענינים שלהם אבל הנוכחות שלנו מלווה אותם.

גם לי יש עוד הרבה מה ללמוד ולהתחזק בזה (ולא כל הזמן להציע להם רעיונות והפעלות...) שנצליח בעזרת ה'...

מישהי ציטטה פה פעם, נדמה לי שמהרבנית דינה ראפ - אמא נמשלה לשכינה, מה עושה השכינה? שורה, נמצאת. הרבה פעמים זה כל מה שצריך, וזה נותן לילדים ביטחון עצום!

גם לי זה קורה, שכשאני אומרת לאחת או שתיים שאני נוסעת היום פניהן מתכרכמות...

אני מרגיעה ואומרת שעד הצהריים אני אחזור אבל התגובה היא :" כשאני חושבת עלייך בגן/ בכיתה אני אוהבת לחשוב שאת בבית".

מצחיקים, הילדים שלנו..

שמפו חדש? אוכל חדש? חול בשיער?

אני לא מצליחה לחשוב על אוכל חדש שהוא ניסה והשמפו זה אותו שמפו מזה הרבה זמן.

כבר דיי אובדת עצות..

חשבתי לקחת אותו לרופא אבל יש שם מלא ילדים בתור עם שפעת\דלקות\כל מיני דברים נחמדים אחרים, אז ויתרתי..

יכול להיות שיש לו כינים ואני מפספסת אותן בסירוק עם מסרק סמיך?

תודה רבה על הרעיונות!

מקווה שלא. 

עלו כאן כמה אופציות מדאיגות שאני לא בטוחה שאני יודעת לזהות 

תודה!!

היה לנו אותו סיפור עם ילד בן 4.

הסתבר שהגננת היכתה את הקטנים שהיו סביב גמילה. הסיפור פרץ החוצה אחרי בירור עם עוד ועוד הורים.

הסתבר שכבר בתחילת השנה עזבו 4 ילדים את הגן, ילדים שהוריהם הבחינו שמשהו אינו כשורה.

הבן שלי לא ספג בעצמו אלימות. הוא רק היה עד, וזה השפיע עליו קשה והיו לזה השלכות חמורות.

בסופו של דבר, אחרי שישב חודש בבית, המפקחת, שלאורך כל הדרך גיבתה את הגננת, הסכימה להעביר אותו גן, בתנאי שאנחנו מושכים את מכתב התלונה. בבירור שעשינו עם אתם הורים שילדיהם עזבו את הגן בתחילת השנה, זה מה שנאמר גם להם על ידי המפקחת. 

הגן הזה נסגר בסוף השנה, והגננת הועברה לשכונה אחרת, כאילו כלום.

אני לא אומרת שזה מה שקורה אצלכם חלילה. אבל חשוב לי להעלות למודעות.

יתכן שיש ילד אחר שנטפל ומציק לו, יכולות להיות הרבה סיבות, מה שבטוח, זה לא קורה סתם. וגם לא מועיל, ואף מזיק, לכעוס עליו, למרות שאני מבינה אותך לגמרי.

יכול להיות שהכל סה"כ תקין ורק יש לחץ מצד הצוות בנושא הגמילה ו"מזכירים" לו להתפנות בדרך מלחיצה?

נסי לדובב את הילד לספר מה קורה בגן, בדרך אגב, ובלי קשר לעובדה שהוא מתלכלך. תמצאי שעה נינוחה ותשאלי אותו אם טוב לו בגן, אם הגננת אוהבת אותו, אוהבת את הילדים? איך היא אוהבת אותם?

נסי לעמוד מחוץ לגן אחרי שהדלת נסגרת ולהקשיב.

נסי לחשוב אם יש משהו מסוייג,לא גלוי ולא מזמין בהתנהגות הגננת.

אצלנו אפילו הסידור הפיזי של הרהיטים בגן היה כזה שהשאיר פתח צר להורים שבקושי השאיר אפשרות להיכנס לעומק הגן. הכל שידר נסיון לכסות על משהו.

גם אני שונאת ששולחים ככה, אבל לצערי נראה לי שזה ככה בכל הגנים.

מספיק שהן צריכות לטפל בפספוס עצמו, גם זה לא נעים, ובעקרון לא חלק מתפקידן, כי הילד צריך להיות גמול בעצמו. הן לא צריכות לנקות גם את הבגדים... (מצטערת לבאס, אבל מנקודת מבטה של הגננת - הגיוני מאוד. הן לא צריכות להתעסק בבגדים, הן צריכות לשמור על הילדים... ויש הרבה, זה לא קבוצות קטנות כמו במעון או אצל מטפלת פרטית).

ויכול להיות שהסיבה אחרת, שהילד "מפחד" או "לא נעים לו" מהשירותים בגן. שהילד "מתעסק" במשחקים ושוכח להתפנות. שהוא נזכר מאוחר ויש תור לשירותים. שהוא לא מצליח לבד להוריד את הבגדים ומתבייש לבקש עזרה. יכול להיות גם שקר לו וזה מה שגורם לפספוסים (בחורף יש יותר פספוסים מבקיץ). ואת מציינת שהוא רק חודש בגן, אם נכנס לא בתחילת השנה - אולי יש קשיי התאקלמות שמפריעים לו.

אם את יכולה, תשאלי אותו בעדינות, או תבקשי מהגננות לנסות לעקוב מה הסיבה, כי בבית את לא רואה פספוסים.

בכל מקרה, להתעצבן עליו זה לא יעזור...

ומה שכתבו, לנסות לעקוב לגבי מה שקורה בגן, זה גם חשוב, אם את יכולה, או לברר מול הורים אחרים, אם את מכירה, מה התחושות שלהם לגבי התנהלות הגן.

)

לבוא איתו לגן בשעות שקטות, כשאין שם אף אחד, או כמעט אף אחד, ולקחת אותו לשירותים אז. (בתיאום עם הצוות כמובן. אבל זה יכול להיות גם ממש מיד כשפותחים, וכמעט שאין ילדים). לחזור על זה כמה פעמים.

לאחר מכן לקחת אותו להתפנות בגן סתם באמצע היום, עם כל ההמולה.

העקרון פה הוא להרגיל אותו לשרותים בגן. הרי בבית הוא מתפקד מצוין בנושא. אז ליצור לו איזה חיבור, איזו היכרות, עם השרותים בגן.

וניסית להתייעץ עם הפסיכולוגית של הגן??

לפעמים זה ענין רגשי כלפי הצוות או ההורים.

ושנית אם היה להם מקום לשטיפת ילדים עם מים חמים מלא... אבל בגנים רבים אין חדר כזה...

מובן מאוד שלא מנקים אני אומרת כאמא שמקבלת את החבילות האלו מדי פעם... וגם כמטפלת בעברי. אין זמן לזה באמת, כל דקה שאת לא עם הילדים הם מתפזרים וחייבים לתקתק.

בכל אופן, אני פשוט דוחפת את הבגדים למכונת כביסה עם השקית

ומנערת את הבגדים פנימה (ללא השקית כמובן)

ומפעילה ללא ייסורי מצפון תוכנית של חצי שעה, לאחריה אני יכולה להמשיך את הניקוי בכיור וכו'

אפילו לא קרוב משפחה או חבר . מה שכן , פעם הייתי במירון והיו שם כמה חבר'ה תג מחיר כאלו, שהציקו לערבי ששמר שם ...

כעסתי עליהם מאד . הם היו ממש איומים .

זה לא יצר אצלי אנטי . אני מאמינה שכמו בכל קבוצה , יש שם נערים נפלאים , שחשובים להם העם והארץ , ולא ג'סטין ביבר ומסיבות . יש שם נערים שאת האלימות שיש בתוכם הם מפנים כלפי הערבים , וצריך לעזור להם .

דבר אחד בטוח , ואני ממש לא מתנחלת -אלו הילדים שלנו. 

אמא.

כל עוד בן אדם לא הגיע לגיל 18 הוא לא אמור להיות במקומות מסוכנים, להיות מעורב מדי בתנועה כזאת או אחרת ולהבדיל לא לבלות במקומות שהורים לא מרשים

ילדים מתלהבים, קוראים מאמרי שטויות מכל מיני אתרים, והורסים לעצמם בריאות נפשית ופיזית

בגיל 18 זאת ברירה של בן אדם והוא מחליט לעצמו אבל עד אז ילדים צריכים חיבוק דוב שלא ייתן לזוז לאן שלא צריך

פשוט חבל על נערים שמישהו מקדם על  גביהם כל מיני מטרות מוזרות או אולי זה בכלל איזה שמפניה, עדיף היה אפילו שהורים היו משאירים אותם בבית בכוח, אולי עוד שנה-שנתיים ילד היה אומר תודה 

המון דברים שאפילו בגיל 20 די ברורים לבן אדם סביר ממש לא ברורים לנער בן 16

עובדה שבין העצורים יש קטינים בגיל הזה

אפילו פה בפורום התבגרות אם תפתח יש אנשים שכותבים דברים מסוכנים שנשמעים נכונים וצודקים לחלק מהנערים וזה יכול להביא אותם למקומות מסוכנים מאוד

אני עצמי וגם בעלי גדלתי בבית שעד גיל 18 אתה לא הולך לאן שהורים לא מרשים כי אחריות עליהם ובגיל 18 אחריות כבר לא עליהם אלא על בן אדם, אני זוכרת שבגיל 16  רציתי ללכת לכל מיני מקומות ובגיל 18 כשאימא העבירה לי אחריות על עצמי פתאום הבנתי שהיא צודקת ונהייתי מלאה בהכרת תודה שהיו גבולות בבית

זה לא מצב נורמלי שהורה מכלכל את הילד מצד אחד ולא יכול להציב לו גבול מצד שני

בסוף מי שסובל זה הילד שמסתבך בדברים מסוכנים, עובר התעללויות במאסר או ברחוב, הורס לעצמו בריאות או נאלץ להתמודד עם משימות שלא מתאימות לו

אין דרך להסביר לנער בן 16 לדוגמא שעישון זה רע כי הוא יתמודד עם נזק רק בעוד 20 שנה

רק זמן והאחריות עושים את שלו 

כלומר ברגע שילד מחליט משהו והורה חושב שאין לו יכולת טכנית או זכות מוסרית להתערב אז האחריות שלו נגמרה וכדאי מאוד להסביר את זה לילד, שיידע שמהיום אחריות עליו 

האמת שאין לי עדיין מתבגרים אבל אני זוכרת מגיל התבגרות שלי שבדרך כלל אם הורה הציב גבול אז היה גבול ואם לא הציב שזה המצב שקורה בדרך כלל אז הרבה פעמים חבל על הילד

ובקשר לעישון אז בכיתה ו' היה לנו מורה מעשן ויזמנו לו המון פתקים עם הסבר עד כמה זה מזיק לבריאות

ובעוד שנתיים רוב הכיתה עישנו בעצמם, ודווקא אלו שיזמו אז הסברה למורה הם שהתחילו עם עישון והגיעו לרמות של -10-15 סיגריות ביום

היום יש בעיה עם הגיל הזה כי מצד שני הוא כאילו גדול אבל בפועל הוא לומד בבית ספר , תלוי בהורים וחי בסרט

יש ילדים שיותר קשה להם עם גבולות וזה שההורים שלהם יגידו להם משהו על ללכת למקומות שהם רוצים וההורים לא- זה לא יזיז להם כהוא זה...

קורה במקומות הכי טובים

וגם הכי גרועים

אצל כווווולם.

בכל המגזרים ובכל הדתות.

וסליחה על הדעה האחרת..

"הנוער שמוכן לפעול במסירות נפש ליישב את הארץ" זה הנוער שמוכן לזרוק בקבוק תבערה לתוך בית ולחסל משפחה בזמן שהיא ישנה?

אתה יודע, יש את שיטת המקל והגזר

וכשאדם סר מהדרך הנכונה צריך לפעול ע"מ להחזירו אליה

ואם זה קטין לדעתי זה מחייב גם חשבון נפש של הגורמים המחנכים- איפה היינו לא בסדר ואיך לתקן

אני לא חושבת שצריך לענות אותם, בעיקר כי המידע הזה לא "בוער"

אני כן חושבת שצריך לתפוס את מי שעשה את זה ולמצות איתו את הדין. בחומרה. כי אנחנו זה לא הם ואנחנו לא רוצחים. בטח שלא תינוקות. 

ומכאן ועד להאדיר את שמם כ"הנוער שמוכן לפעול במסירות נפש" ארוכה הדרך מאוד.

תרשה לי לשמור את הביטוי הזה לחבר'ה שמשרתים ביחידות החוד של הצבא, לציונות הדתית המפוארת, לחבר'ה שמתגייסים לנח"ל החרדי.. ב"ה לא חסר מלח הארץ בארצנו. אבל הם לא חלק ממנו.

"הנוער שמוכן לזרוק בקת"ב"?.. האם עשית משאל מדויק בין "נוער הגבעות" (שעליהם הוא כתב. לא על קבוצה ספציפית שמוכנה לפעול באלימות, אם יש כזו), כמה מהם "מוכנים" לכך? את מאשימה בקלילות מאות נערים בנכונות לרצח? מוגזם לכאורה.

בוודאי שצריך גם "מקל" כלפי מי שלא רק שאינם מוכנים להקשיב, אלא גם מוכנים לפעול לפי דעתם בעניינים בעלי השלכה מהותית לכלל-הציבור, בלי חשבון מה רוצה הציבור ומה ההשלכות.

חלק מהפעולה הנכונה, היא גם בהבנת מה מפריע להם, מה השאיפות; ונסיון להגיע להבנה מה ניתן ולגיטימי לעשות במסגרת מורכבת. זה לא יעבוד עם כולם, אבל כן עם חלק. ואם מראש היתה גישה כזו, ולא נסיון לתפוס טרמפ עליהם, ע"י חלק מהמערכת, כדי להילחם באופן ציני בדעות ימניות בכלל, אז היינו כנראה נמצאים במצב טוב יותר גם מבחינה זו.

אולמרט שנידון היום למאסר - ואיני שמח לאידו - שלח נגדם ונגד חוג רחב בהרבה, קלגסים שהיכו אותם באכזריות בעמונה, ביצעו מעשי תועבה, שלא לדבר על התלהבותו לסייע לגירוש יהודים מבתיהם בחבל עזה; מישהו דן אותו על השחיתות ההיא, המתכוננת, שהיתה גדולה בהרבה מהשחיתויות שעליהן נידון ב"נגלה" (מה הקב"ה מסובב גם דרך ביהמ"ש, איננו ידועים)?

צריך "עצבים של ברזל" כמו שהיה אומר הרצי"ה זצ"ל, כדי להבין שלמרות זה אכן אנו בצמיחת גאולתנו, גם דרך מערכות שלטוניות מבולבלות לפעמים, לפעמים עם מעשי נבלה בצד מעשים גדולים, ובכל זאת - אשרינו שזכינו שאנו מנהלים כאן את העסק, ודברים הולכים ומתבררים. והחיוב רב לאין ערוך על השלילה.

אם היתה מראש הבנה לכאב, טיפול, הסברה, וגם השתתפות במחאה לגיטימית נגד מה שראוי - אפשר ולא היו מגיעים למה שלא ראוי.

מה שאת אומרת ב"שאנטי".. ש"את לא חושבת שצריך לענות אותם", בעיקר כי המידע לא בוער - הוא מחריד בעיני.

זה בדיוק מצטרף אל "אנחנו זה לא הם", "הם לא חלק ממנו". מי זה "אנחנו" ומי זה "הם"?.. מאיפה הצורך הזה?

אנחנו זה עם ישראל. ונוער שרוצה בישוב הארץ ובעוד דברים טובים, הוא עוד יותר קרוב. ואם יש מתוכו כאלו שחושבים שאפשר לעשות אנארכיה, וכבר "יודעים" מי מהמנהיגים "סתם פושע" וכו', אז זה מקומם אותנו לגמרי, תת-רמה, קצת פחות ממה שמקומם אותנו כשמישהי כותבת ש"לא חושבת שצריך לענות.. כי..". לענות?! איפה חיים?..

יש גוונים שונים. אין צורך להכליל רק כדי "להסביר" ש"אנחנו לא".. מה בכלל ההוה-אמינא?..

ומי אומר שאין מתוכם שמשרתים ביחידות החוד של הצבא? "הם" לא חלק ממנו. מקומם.

[אגב, "מלח הארץ" ביטוי נוצרי. כדאי להשתמש במשהו אחר]

אם היה מדובר במידע שהוצאתו בזמן הקרוב תמנע אסון אני חושבת שלגיטימי לענות את האדם שמסרב למסור אותו

ומשום שלא כך הדבר אני לא חושבת שצריך לענות אותם. סליחה אם זה מקומם אותך.

והכוונה ב"הם" זה לנערים שיש להם יד בדבר. בפיגוע בכפר דומא. כי ממה שכתוב למעלה משתמע שהכותב מחשיב אותם כ"הנוער שמוכן לפעול במסירות נפש ליישב את הארץ".

ואם לא אליהם התכוון הכותב אלא ל"נוער הגבעות" כקבוצה כמובן שאני מבקשת סליחה וחוזרת בי מדבריי וברור שאל לנו להכליל קבוצה שלמה על סמך מקרה בודד, מזעזע ככל שיהיה (או שני מקרים, אם מוסיפים את סרטון החתונה שאני נוטה להאמין שגם מייצג פרטים קיצוניים ולא את הקבוצה הכוללת).

זה "פצצה מתקתקת" בלבד, עפ"י החוק. דהיינו מישהו שממש כעת יכול למנוע פיגוע שבשלבי ביצוע. לא על "תכנונים" חשודים למיניהם.

מה ש"הקפיץ" אותי היתה השלוה שהתרשמתי ממנה ביחס לנושא הזה; יותר ה"לא חושבת שצריך לענות", מאשר הסיבה. עינויים של כל אדם, בוודאי של נערים, זה דבר מחריד ומזעזע. ולא קשור אם הם "כמונו" או לא.

קל וחומר כשמדובר על אירוע שהיה, ולא ידוע באופן ברור מי עשה.

אכן טעית, כי הכותב במפורש לא דיבר על מי שביצעו את התועבה, שגם לא ידוע מי הם (גם כאלה, יתכן שהם אכן אוהבי הארץ וכו', אבל אם התבלבלו בדעתם עד כדי לאבד דברים בסיסיים, אז בוודאי שהנקודה כשמתייחסים בהקשר לנושא הזה, אינה הדגשת מסירות-נפש-לישוב הארץ..).

לגבי סרטון החתונה, דבר איזוטרי שבאופן מגוחך הוצג בישיבת קבינט.. זה רק מגדיל את החשש על מה בא לחפות הענין הזה.

למה אתה כל הזמן מרגיש שיש "אותנו" ויש "אותם"? מאיפה רגשי הנחיתות האלה? מי זה בכלל "הם"?

נכון, אני לא חושבת שצריך לענות את הנערים הללו. למרות כל מה שכתבתי. ולמרות כל מה שמיוחס להם, כי בינתיים לא הוכחה אשמתו של אף אחד.

והגיוני להפעיל כח על כל אדם שבידו למסור מידע שיכול להציל נפשות והוא לא מעוניין בכך. זאת דעתי. לא יודעת מה אומר החוק. ובכל אופן זה לא המצב כאן.

ואם הכותב התכוון לנוער הגבעות אז שוב אינני מכלילה ואני בטוחה שיש שם אנשים רבים רמי מעלה (לא ידעתי על המקור של מלח הארץ). אך מי שביצע את הפשע הזה בוודאי לא נכלל בהם. כמו גם מי שדוקר תמונת פעוט שנרצח או מעלה אותה באש.

וגם אם סרטון החתונה בא לחפות על מה שקורה במרתפי השב"כ זה לא מוריד מהזעזוע שבלראות את אנשי עמי מתנהגים בצורה הזאת. ויודע מה, כשזה אנשים לובשי כיפות שהתחנכו על התורה והמוסר שאני גדלתי עליו זה אפילו נורא יותר.

איך את הופכת את הבעיה שהיתה בכתיבתך לבעיה אצל מי שמעיר עליה..

הרי ה"כמונו" היה במרכאות, הוא ציטוט מדברייך, אחרי שהערתי על הצורך שלך להדגיש "כמונו" "אנחנו" "הם"..

זה ממש בדיחה.. אם את מרגישה שזה רגשי נחיתות מול אחרים, להדגיש, כבדברייך בהודעה הקודמת, שזה לא "אנחנו" - אז פשוט תחזרי מהסגנון הזה. חבל להטיל על אחרים...

לגבי "לא חושבת" כבר אמרתי, בפרט כשמדובר בכאלה שכדברייך לא הוכחה אשמתם, אז להתייחס אל עינויים בצורה כ"כ "נינוחה" זה מזעזע בעיני. גם אם למסקנה "לא חושבים" שצריך לעשות את זה. אני מניח שאם זה היה ילד שלך, שחלילה עושים לו כך ולא במצב של "יכול למסור מידע" מיידי על הצלת נפשות - היית מגיבה חריף יותר.

וגם אם היה מוכח "מה שמייחסים להם" על העבר, אז היו מעמידים למשפט. אין בספר החוקים של מדינת ישראל עונש עינויים.

לגבי הפעלת כח על אדם שמידע שבידו יכול להציל נפשות (ומניין יודעים?.. צריך ממש להיות בטוחים בזה), אני מסכים איתך. המידה של הכח שמותר להפעיל, והנסיבות (אחרת יופעל על כל מי שחושבים שפעם יוכל ללמד משהו שיכול להביא לסכנה לדעת מישהו...), מוגדרים בחוק הנ"ל. לא במקרה. מי שרוצה שישמרו על חוק - ישמור בעצמו קודם.

לגבי הפיסקה האחרונה בדברייך - מסכים.

כי כשכתבתי ש"אנחנו זה לא הם ואנחנו לא רוצחים. בטח שלא תינוקות. "  התכוונתי ש"אנחנו" (עם ישראל, יהודים) זה לא "הם" (מחבלים ערבים שמסתובבים עם סכינים\רכבים\כל כלי נשק אחר). ולמרות שהם מרשים לעצמם לעשות את זה נראה לי שאנחנו צריכים למגר מהר מאוד את הנגע הזה מקירבנו.

ונראה לי מוזר לתקוף אותי על זה שאני לא מגיבה חריף יותר כשמלכתחילה אני כותבת שלדעתי ההתעללות הזאת פסולה.

ובקשר לפיסקה האחרונה אני שמחה שאנחנו מסכימים על משהו.

ב"ה. אני מאד שמח שלא הבנתי אותך נכון ולא לזה התכוונת. כמובן, חוזר בי מהיציאה נגד מה שלא התכוונת ומתנצל אם הרגשת פגיעה כלשהי בעקבות אי ההבנה.

ב. הלשון לגבי העינויים היתה נראית לי מאד "מינורית" בגלל ה"אני לא חושבת שצריך לענות אתם". לא "התעללות פסולה". אבל אם זו הכוונה, אז אנחנו מסכימים גם בזה.

ג. גם אני שמח. אני חשוב שבעיקרון, אחרי כל ההבהרות ההדדיות, אין מחלוקת גדולה בגישה הכללית.

[ואכן, בכללי, ללא קשר להודעתך, נושא העינויים זיעזע אותי מאד. מחריד. וגם הנסיון המאורגן מטעם רשויות מסויימות, כנראה, לדחוק אותו הצידה. בעיני, דבר כזה אינו רק בעיה "בדרך". החמלה היהודית. ההבחנה בין אויב לבין בעיות בתוכנו - היא דבר בסיסי. ויש לו השלכות רבות]

אם עשו זאת יהודים , הם למדו את הרצח הנורא הזה מערבים . עדיין הם צריכים , ואני אומרת בכאב לב , לשלם את המחיר. יש לי שביב תיקווה , שהפעם זה לא יהודים , והלואי כך הדבר. 

אבל אולי מספיק עם כל ההכפשות האלה על כל כוחות הביטחון?

השב"כניקים רוצחים וסאדיסטיים

גם על חיילי צה"ל ב"ה יש לך מה להגיד

הדיון הזה בכלל לא מתאים לפורום הזה.

וכל ההסתה הזאת שלך פשוט לא מקובלת עליי.

אנשים שפועלים במסירות נפש למען המדינה.

תתבייש לך.

כמו גם נוער הגבעות

ואולי כדאי שתיקח את הדעות שלך על כוחות הביטחון -אם  בכלל- למקום אחר.

תתבייש לך.

שאתה מסית כלפיהם ומכפיש את שמם.

אם יש אי צדק והאשמות שוא כלפי מגזר אחד זה לא אומר שאתה צריך ליצור את אותו הדבר כלפי מגזר אחר

ונראה לי שמה שאתה מנסה לעשות כאן זה לייצר שינאה כלפי המגזר הזה.

החיבוק החם שניתן לנוער הגבעות כאוכלוסיה לא תלוי בזה ששמור לאנשי כוחות הביטחון.

אשמתו של אדם תיקבע בפני שופט ולא אתה שתכתוב כאן ש"לא כל השב"כניקים רוצחים".

אין לי מה להוסיף על הדיון הזה. כל דקה שאני מבלה בלענות לך נחשבת בעיני כבזבוז משווע של זמן.

תתבייש לך.
 

תראי , השב"כ זה גוף גדול מאד , שחלק מאנשיו מסכנים את חייהם כדי שאת ואני נישן בבית בשלווה. 

מצד שני, המחלקה היהודית לדעתי מיותרת ומזיקה . וכן צריך לצעוק את זה . מה שהם עושים בפועל , זה לפורר את החברה המתנחלת , כך שאדם לא יודע אם השכן שלו הוא מלשין או לא , ועוד לא הזכרנו את מה שקרה לפני רצח רבין עם אבישי רביב. 

אז אותם אין לי בעיה להכפיש , כי הם הסכנה האמיתית לדמוקרטיה. 

האם הם עשו את זה ????????

יש לי תקווה שהם לא. 

מצד שני כבר שרפו נער ערבי.

מצד שלישי ובדיוק כתבתי על זה בפורום אקטואליה -הריקוד עם הסכינים מזעזע . יהודים לא עושים דבר כזה . 

אבל הם לא.. עובדה.

גם נערים קטינים, מתחת לגיל 18 לא אמורים לעשן, שום חומר כלשהו,ולא לשתות אלכוהול

ולא לעלות על אופנועים למיניהם בלי רישיון ולא לעשות שטויות בכלל.

רק לשמוע בקול אמא ואבא.

אז לכי תגידי את זה לכל הנערים האלה..

שקוראים מאמרי שטויות מכל מיני אתרים.

והורסים לעצמם את הבריאות הנפשית והפיזית

והורסים את החיים של עצמם לפני שהתחילו לחיות...

הנתונים שלך כלל לא מדויקים, שנינו מורים, מגדלים 8 ילדים וברוך ה מרוויחים ביחד כ17 אלף שקלים, המשכורת ההתחלתית היא 5,500, למשרה מלאה באופק חדש, והיא עולה באופן משמעותי מאוד עם העליה בוותק, בדרגות( תלויות בוותק והשתלמויות) וכן לשנינו יש תואר שני, לאחר שיש לך קביעות משרד החינוך מממן 90% מהתואר, גם תואר שני מעלה את השכר, בנוסף ניתן לקבל תפקידים נוספים בבית הספר שמעלים את השכר ומורה יכול לעבד גם בחופש ולקבל שכר כפול, בקיטנה, בבדיקת בגרויות וכו.., בנוסף זו עבודה שיש בה קביעות( דבר שכמעט לא קיים היום במקצועות אחרים), ותנאים טובים( קרן השתלמות), וכן יש יותר זמו להיות עם הילדים מאשר במקצועות אחרים, בקיצור המורים היום לא מקבצים נדבות( אם כי ברור שבהיטק מרוויחים הרבה יותר ), השאלה היא אם אתה אוהב את העבודה, מי שלא אוהב - יסבול, זו עבודה שוחקת ולא פשוטה כלל, בהצלחה בכל מה שתבחר.

השתלמויות מעלות את דרגת השכר, במקרה הכי מהיר- רק אחרי שנתיים בהן נצברו 120 שעות.

בדרגות הגבוהות יותר- אחרי 3 שנים.

היום באופק- מורים עם וותק ודרגה גבוהה מגיעים למשכורות יפות, אבל שעות העבודה גדלו בהרבה.

כפי שאמרו לפני- העיקר הוא לאהוב את העבודה.

אחרת- חבל על הזמן. רחמנות עליך ועל התלמידים.

בס"ד

אני מדבר על 5 השנים ראשונות.לפני שיש ותק.

וגם אני שאלתי על מורה מקצועי ואני משער שאת או בעלך גם מחנכים שזאת תוספת של עוד 1000 ש"ח למשכורת לעומת מורה מקצועי שלא מקבל תוספת כזאת.

תודה

ישנם עוד תפקידים בבית הספר שיכולים להעניק גמולים שונים.

טבלת השכר של אופק היא שכר בסיסי, יש תוספות של גמול חינוך./ריכוז כלשהו/שעות נוספות/ תוספת מעונות- לאמהות ועוד. בנוסף לדעתי שווה להשקיע בתואר שני, משרד החינוך מממן, אתה צריך להשקיע רק זמן, ן500 ₪ בחודש במשך שנים רבות זה הרבה כסף

בס"ד

עסק בזה?

בס"ד

חלק מהדברים אני לא הכי מוצלח בהם אבל ברור לי שזה משהו שאפשר לפתח עם הזמן ולעבוד על זה.

ובכל זאת עדיין לא ברור לי כ"כ אם אוהב את זה. כנראה אני לא מכיר את עצמי מספיק בשביל לדעת את זה ללא ספק.

תודה

בס"ד

אולי זה יעזור לי

אני קצת פורסת את המשימות : לא כל יום לקלח את כולם.

כינים זו משימה לאחה"צ - אפשר להרטיב את הראש קצת עם מסרק רגיל טבול במים, אפשר לעסות את השיער בקרם פנים + כמה טיפות שמן רוזמרין/אניס - זה גם יעיל למלחמה בכינים וגם עוזר לסרק בקלות.

ארוחת ערב פשוטה ביותר, ואם רוצים קצת יותר מושקע - להתחיל מאחה"צ.

בכלל אפשר להתחיל מוקדם, נגיד ב 17:00 עם חלק מהתפריט - נגיד פסטה, ואחרי המקלחות את ההמשך - למשל סלט עם חביתה וגבינה ושתיה חלבית חמה. זה גם סוגר את הפינה של הנישנושים המיותרים של אחה"צ.

באופן כללי להתחיל מוקדם, לזרום עם המשימות, מצד אחד להתקדם לפי תוכנית, מצד שני לא להיצמד אליה באדיקות. העיקר שהילדים ילכו לישון מתוך רוגע ושמחה.

ואני שוב מצדיעה לך. כל הכבוד. ה' יתן לך כוחות ושלוות הנפש.

אבל נדמה לי שהייתי באה אלייך לבקש ברכה . שישה ילדים ברוך ה'-איך לא יהיה לחוץ?!

אמר פעם רבי ארי-ה לוין שכל הדברים הטובים באים בקשיים . 

אבל אם את רוצה כמה עצות -אני יכולה להעלות רעיונות:

א. לתת לילדים , לפחות לחלק מהם לישון עם טרנינג . זה נוח , ואז לא צריך להלביש בבוקר.

ב. אם יש אפשרות ,ואל תזדעזעי -לוותר על מקלחת . לא לכולם -כל פעם לשניים אחרים , כך שיוצא , שיום בשבוע בערך הם לא מתקלחים . רק ידיים , רגליים פנים ולמיטה -אז יש לך פחות שתי מקלחות. 

ג. יש ממרחים , שאפשר למרוח ערב לפני ולשים במקרר -למשל חמאת בוטנים , גבינה צהובה , ואז את מוציאה בבוקר ויש לך סנדוויץ. 

ד. הכי חשוב -לקבל עזרה . בהתחלה תחשבי שאת מקשה על עצמך עוד יותר , כי תצטרכי להסביר לה מה לעשות -אח"כ יהיה קל . אולי איזו ילדה אחראית בת 13 -14 , שלא תיקח הרבה כסף ?

וה. שהוא בעצם צריך להיות ההתחלה , אם כי יש סיכוי , שכרגע אין לך אפשרות ליישם -לקחת חצי שעה ובה להתפלל לעזרה משמים בתחום הזה . לפרט את כל מה שמפריע לך , איך שאת מרגישה חסרת נשימה , ואיך שהילדים מעצבנים אותך ואת מוצאת את עצמך צועקת על הקטנה הזו , אחרי שהבטחת לעצמך , שלא תעשי את זה כי היא רק בת 5 ומבקשת צומי ,ואם אפשר למצוא דרך להקל עלייך , כך שלא תכעסי עליה . לפרט הכל , אפשר גם לכתוב. אם זה לא מועיל -זה לא מזיק וזה משחרר. ככה אני עושה כשאני זוכרת לעשות את זה . 

מה קורה אם מפספסים הסעה? הם נשארים איתך בבית , ואז קשה ? כי אם לא קשה -אז אם הקטנים נשארים בבית זה לא נורא בסך הכל . יש סדר עדיפויות א. שכולם יהיו בריאים ושמחים וב. שאם אפשר יהיו להם תחתונים נקיים והבית ייראה סביר מתיישהו לפני ליל הסדר . חזקי ואמצי!! הייתי באה לקבל ממך ברכה

לעצבות. חלילה.

את עושה את המקסימום מבחינתך. ואל תדאגי - במקום סיפור, יש להם זה את זה.

אפשר לספר לקטנים בשעות הצהריים, לפני שמתחילים שיעורים. גם הגדולים יקשיבו ויהנו, הם ילמדו ממך לספר סיפור ובהמשך יוכלו לעזור לך גם בזה. וזה גם הפוגה בשבילם בין הלימודים בביה"ס להכנת שיעורי הבית.

וחוץ מזה מי קבע שמוכרחים סיפור כל ערב? הכי הכי הכי הכי - ואפשר להוסיף עוד - חשוב זה אמא שמחה עם כוחות. כל יסורי המצפון האלו גוזלים המון אנרגיות. תורידי את זה ממך. את מתפקדת מעולה בתנאים מורכבים ב"ה.

עוד עצה - להטיל משימות גם על הילדים השני והשלישי, שלא הכל יפול על הגדול. מה שהם יכולים לעזור.

נשמע שאת מבליגה על הבלגן אבל זה עולה לך בכוחות - רק מהלחץ של לראות את הבלגן ולשתוק  אפשר להתעייף.

תחליטי שאת לא מסדרת בערב! ממילא את מסדרת בבוקר נכון? סדרו רק מה שאפשר לסדר יחד עם הילדים (הציוד האישי שלהם שפיזרו) לפני ההתארגנות לארוחת ערב ושינה.

בערב ובלילה תקדישי זמן לעצמך ולבעלך - תקראי ספר טוב, תעשי משהו שאת אוהבת. זה יטעין אותך באנרגיות.

ממילא בערב לא צפויים אורחים.

בהצלחה. ובשמחה.

יש אנשים , שמצב רוחם תלוי במראה הבית . בית מסודר נותן תחושת שלווה ובטחון . יש מצב לעזרה מבחוץ? האם אפשר לוותר על דברים קטנים ? אני מכירה את עניין הסדר והנקיון . לאמא שלי למשל חשוב , שכשאני מנקה את הבית אני אזיז מיטות וספות כבדות כדי לנקות מאחוריהן. בעניין הזה אני מוותרת לעצמי , ויש מצב ששבוע אחד שומו שמיים , רחמנא ליצלן האבק יישאר על מקומו הטוב , ורק שבוע אחרי אני אנקה בפינות שעין אדם לא שוזפת אותם (אני עושה ניקיון יסודי פעם בשבוע). האם יש מצב שתעשי ויתורים קטנים ? כלומר במקום לנקות משהו כל שבוע -תנקי אותו פעם בשבועיים ?

יש מצב גם שסדר יותר חשוב מנקיון , כך שאם הבית מסודר פחות או יותר -אז זה לא שאת לא תנקי לעולם -אלא שתנקי לשיעורין. עם סדר עדיפויות?

בהצלחה!

גם אצלנו ככה. מירוץ בבוקר ומרתון בערב... 

שמתי לב שהלחץ שלי בערב נובע בעיקר מזה שאני חושבת על הבוקר - אם הם הולכים לישון מאוחר קשה יותר להעיר אותם בבוקר (וגם לי קשה יותר לקום כי הערב שלי מתחיל מאוחר) ולכן אני כל הזמן מסתכלת על השעון והלחץ גובר ככל שהשעה מתאחרת. אני מזרזת  ומלחיצה את הילדים, והלחץ כמובן לא עוזר להם להירדם או לשתף פעולה.. במיוחד כשכולנו עייפים. רק גורר מריבות.

אז אני חושבת (ולא תמיד עומדת בזה)  שלא כדאי להסתכל על השעון בערב. הבוקר גם ככה הוא מירוץ, אין ברירה, יש שעות שחייבים להספיק וזה נקבע ע"י גורם חיצוני כמו ההסעה.

. אז לפחות בערב שיהיה באוירה נעימה. שעת השינה היא כן בשליטתי, ולא משנה לי אם יירדמו קצת יותר מאוחר.

ואני מזכירה לעצמי שיותר חשובה  אוירה טובה בבית, ומבחינה זו זה נראה לי ממש גרוע להפוך גם את הערב למרתון של לחץ ומאבקים ביני ובין הילדים. כאלה יש לנו מספיק בבוקר.

נכון כמו שהציעו פה ככל שמתחילים יותר מוקדם זה יותר טוב.

אבל כשבאים מהעבודה ומהמסגרות בארבע (עד שאוספים את כולם ומגיעים הביתה זה ארבע וחצי), למי יש כוח להתחיל לארגן ארוחת ערב בחמש? וגם הילדים רוצים קצת לנשום לפני שלוקחים אותם למשימות כמו מקלחת או סירוק כינים.

וכשניסיתי את זה הגעתי למסקנה שזה רק מאריך לי את שעות הלחץ: במקום לריב איתם ולנדנד להם משבע עד תשע, אני עושה את זה מחמש עד שמונה וחצי...  ואני  לא רוצה את זה ככה. אני מעדיפה לשמר כמה שיותר משעות הנחת שנהנים ביחד אחה"צ. הן יקרות לי מידי.

אולי כדאי להתחיל את המקלחות/ ניקוי ראש כבר ב17, במיוחד בחורף שכבר מחשיך והילדים לא בחוץ?

טבלת צבירת נקודות למצטיינים שנכנסו למיטה/ סיימו לאכול/ ניקו אחריהם את השולחן/ התקלחו בזריזות- מאוד מדרבנת את הילדים.

כשאת מכינה את ארוחת הערב- תמרחי תוך כדי את הכריכים למחר, תארזי בניילון ושימי במקרר, בבוקר זה טרי לגמרי, חוסך המון זמן.

להכין בלילה את כל מה שצריך, כולל הכל: הנעליים בזוגות (תמיד הן אוהבות להיעלם ברגע הכי לחוץ של הבוקר), מברשת, גומיות לשיער, פתקים לילדים אם צריך,

בהצלחה רבה!!

בסוף הם גדלים ועוזרים בעצמם....

אני עם ארבע, ואם אני לבד בשעות האלה אני על סף איבוד הסבלנות. (לפעמים עוברת את הסף...לצערי)

סתם שאלה- כל ה6 הולכים לישון באותה שעה?

כי אולי אפשר לעשות שתי השכבות נפרדות- לצעירים קודם ואז עם הגדולים יותר ברוגע שעה אח"כ.

ועוד דבר- גם לי יש ענייני כינים. אבל כשאני לא יכולה אני מוותרת וזהו. לא מוסרת את נפשי על עוד כינה שתיים. מקסימום נמצא אותה מחר. (וגם את הביצים שלה, אני יודעת..). ממליצה על שמן רוזמרין למניעה, זה עוזר מאוד מאוד.

הכל- אמא. זה די סיוט, כי אני צריכה לארגן אותם לבד בבוקר, ובצהריים אני גם בד"כ לבד. וממש הייתי רוצה שלפעמים זה יהיה "רק אבא", כדי שאוכל לאכול, לישון או להתארגן בעצמי..
נראה לי זה גיל שצד אחד מאוד מועדף, ואין מה לעשות. רק תזכרי שהוא ילד, ויעבור לו...

נראה לי שכיוונת אותי לראייה אחרת ונכונה יותר.

אני רק לא בטוחה מה אני יכולה לעשות איתו:

אבא מגיע בסביבות 6 הביתה ומשם הוא יושב עם הילדים בארוחת הערב ועושה לגדול מקלחת וגם קורא לו את הסיפור לפני השינה וקורא איתו שמע.. 

אולי באמת פשוט להיות שם איתו בהתפרצויות האלה של "אבא" יותר, כי הדרך שאימצתי לעצמי היתה פשוט לא להתייחס לזה.

יכול להיות שזאת לא היתה הדרך הנכונה..

וכן, אבא מדי פעם נעלם למילואים.. יכול להיות שיש לזה חלק בעניין (למרות שלאחרונה זה לא קרה..)

לא בטוח שחווה נטישה וכו'...

יכול מאוד להיות שמנסה להפעיל את אמא בצורה לא נכונה.

מרגיש בניואנסים הדקים שזה מלחיץ אותך ולכן ממשיך לעשות את זה.

כשאת לא מתרגשת ופשוט יוצאת מהחדר אז הוא מבין שהפעם המשחק לא יצליח.

תתחזקי.

את אמא טובה !!

זכותו של הילד שלך לבחור במי שהוא רוצה ואת לא תאפשרי לזה לשבור אותך או את הביטחון שלך.

ובנתיים תנסי לשמוח כמו שאמרו.

לבן שלך יש גם אמא טובה (זה בטוח !!) וגם אבא שהוא מאוד אוהב (וזו זכות גדולה)

וביחד אתם יכולים לחלוק את הטיפול בו. כשאבא יכול ומתאפשר לו אז מצויין ואם לא אז אמא גם פה וזה מה יש...

בהצלחה.

תהיי בטוחה שאת משמעותית לו מאוד מאוד!

בהתהוות כתבה פעם תגובה בנושא, על רעיונות איך אפילו לראות את זה במציאות (לראות שיש מחוות קטנות שהוא מחקה אותך בהן, וכד').

וגם אם את לא רואה - זה ברור שזה כך.

(את רואה למשל שבבקרים, כשהוא מאוכזב שאבא לא בבית, הוא קורא לך - הוא צריך שתנחמי אותו).

מסיבות כאלה ואחרות הוא מעדיף את אבא (הגיוני... אבא פחות בבית בד"כ, ולכן כשהוא נמצא זו 'אטרקציה'), ואצלכם באופן חזק יותר. ברור שזה לא קל לך. ובכל זאת, הייתי מנסה לא להכנס לזה - למה אבא יותר, אלא ביטחון שאת חשובה והוא אוהב אותך מאוד. לא תמיד מה שרואים במציאות החיצונית - הוא כל המציאות (כדאי להתאמן בזה לקראת גיל ההתבגרות....

את הרבה יותר פנויה לנסות לעזור לו, להקשיב לגעגועים שלו לאבא, לומר לו כמה את מבינה אותו, לנחם אותו, לספר לו שאבא יבוא בערב והוא יקלח אותך ויהיה לך כיף, ואולי עכשיו נתקשר אליו או נצייר לו ציור... וכו' וכו', כיד הדמיון האמהי השורה עלייך..

הייתי צריכה את ההכוונה הזאת..

תודה!

יכול להיות שזה קשור?

אתחיל יותר להקפיד ולעקוב אחרי הנושא, תודה!

השתעל ובכה או הכחיל?

חשוב מאוד להבחין בין המקרים.

20 שניות ללא נשימה זה כבר מצב חמור (מאוד) והפנים מתחילות להכחיל.

(אא"כ הוא נשם ורק היה נדמה לך שמדובר בחנק).

בכל מקרה מומלץ לבדוק את העינין.

בהצלחה!

כי זה קרה לבן שלי. היה לו מדי פעם שהוא כמו נחנק כזה, ועצר את הנשימה, כאילו משהו תקוע לו בגרון.

הייתי גם שומעת שעולה לו האוכל והוא בולע אותו חזרה.

קודם כל- אם קורה שהוא לא נושם- תנשפי לו בפנים. הוא יאלץ לנשום..

הרופאה אמרה לי להרים קצת את המזרון שלו עם משהו מתחת כשהוא ישן.

לא להשכיב אותו בחצי שעה שאחרי האוכל.

אפשר לשים אותו על טרמפולינה או משהו כדי שלא יהיה על הגב.

אצלנו זה הקל מאד עד שזה עבר מתישהו.

תלכי לרופא ילדים- הכי בטוח!

התחלתי להקפיד על גרעפס...

אין לי טרמפולינה, יש לכם עצות איך להגביהה מזרון של לול?

לא נשם= לא השתעל ולא בכה, הוא ניסה לנשום וניסה וניסה ולא הצליח... ב"ה לא נהיה כחול אבל היה אדום מאוד מאוד...

זה היה מפחיד ממש. עיקר הפחד שלי זה שזה יקרה לו בלילה כשאני ישנה...

תודה רבה לכל מי שהתעניין וייעץ!

מצב שבו התינוק מתאמץ לנשום ברמה כזאת עד שהוא מאדים- הוא לא טוב.

מציעה לך להתייעץ עם רופא בקשר למצב.

כי תינוק שנחנק עד שהוא לא נושם זה מצב מסוכן.

כמובן שאין בכך שום ייעוץ רפואי לגבי המצב הספציפי.

ובקרה חירום יש להתקשר למוקד רפואי ולפעול בהתאם להוראות.

תודה רבה! 

אם היא כן נחשבת בשנתון המתאים,

תקבלו הביתה בזמן הקרוב ניירת לרישום ואז תתחילו לחשוב אם זה מתאים לה באופן אישי או לא.

אני ממליצה לרשום בכל מקרה כדי לשמור מקום

ולבדוק מה הפרוצדורה לביטול.

אם לא תרשמו ותתחרטו, הסיכוי שיהיה מקום בגן שאתם רוצים, הוא נמוך.

היא נולדה 20 יום אחרי חישוב השנתון 

ואני רוצה לשאול אם יש סיכוי שכן יקבלו אותה או שזה סגור ואין מה לנסות אפילו....

אבל סביר שלא, ולדעתי- גם לילדה יהיה טוב לחכות עוד שנה לפני הכניסה לגן.

היא היתה צעירה ב 10 ימים מהשנתון, ואצלנו הסכימו (ישוב מרוחק, גן תורני), אבל בדיעבד זה לא בטוח שזה היה  נכון לילדה. למרות שהיא עלתה לגן עם קבוצת חברים מהפעוטון, ולמרות שהיתה בוגרת ומפותחת. היה חסר לה המשחק החופשי הזורם שמאפיין את גיל הפעוטון, והיא התקשתה לשבת לאורך כל ה"ריכוז".

הגננת איפשרה לה לשחק בפינות השונות, אבל היא יצאה דופן.

ואם אתם מתעקשים:

תבדקו היטב את הגן אליו היא אמורה להיות רשומה. דו/רב גילאי? איך הגננת? הילדים?

אגב, אם היא לא גמולה לא יהיה על מה לדבר

כנראה שבאמת כדי שנחכה שנה ....

וגם אם פספסתם את התאריך בשעה אין מה לעשות...

ספציפי שמשרד החינוך דורש במידה וברצונך להקפיץ אותו שנתון..

גיסתי עשתה אותו, הומלץ באמת להעלות אותו, והמפקחת לא אישרה והא נשאר בסוף במעון ואין לך עם מי להתווכח(לא כדי לבאס אלא כדי לתת תמונה ריאלית).

אני הקפצתי את בני שנתון (מבחינה קוג' התאים) אך אני מצטערת על כך.. מבחינה רגשית, משחק, התנסות במוטוריקה עדינה חסרה לו שנת התנסות.. לא שמעתי שמישהו הצטער על כך שהשאיר שנה..

בהצלחה

ובאמת- מה יש לה למהר??

לדעתי שווה לחפש בו זמנית גם וגם

ככה אם תמצאו משהו שממש תתלהבו ממנו (מבחינת מגורים או עבודה) תוכלו להתאים את הדבר השני לראשון.

בקשר לשאלה הראשונה אני לא יודעת, אני לא מהאזור, אבל שיהיה המון המון בהצלחה!

אם זה שיקול. אבל יש המון... 
מה עם תרום? חפץ חיים?

ואולי גם עם בת-גלים בחיפה .

ניר גלים הוא קיבוץ, שתי דקות נסיעה מאשדוד.

כאילו אולי מסודרות בשעון, אבל לפי יום ולילה.

אצלי הוא היה ישן בערך 3 שעות אחרי שהוא התעורר.

שמעתי הרבה פעמים על תינוקות שישנים במסגרת כל היום.. ונשארים ערים כל הלילה כדי לקבל את התשומי מאמא.. צריך להפריע לו ולא לתת לו לישון כ"כ הרבה.. לקצר לו בהדרגה גם במסגרת וגם בבית את השינה.. אם ישן שעתיים בכל פעם, לקצר ברבע שעה בימים ראשונים וכך הלאה.. להשאירו במוקד הרעש שלא ירדם חזק.. זה מסתדר בהדרגה.. מקרה נפוץ.

לחגור אותה בעגלה ושתתבונן איך את שוטפת.

לתת לה לשחק במיטה שלה.

לפתוח לה ארונות מטבח שתשחק בכלי הפלסטיק לידך כשאת מבשלת - זהירות לא לשפוך מים רותחים/להעביר אוכל רותח מסיר לסיר וכו' בקירבתה.

לצאת החוצה לתלות ביחד איתה כביסה.

וכו'.

וגם - למצוא בייביסיטר אחראית ונחמדה לשעתיים ביום חמישי כדי שתוכלי להתפרע עם שטיפה ונקיון יסודי בכיף .

להצטייד במנשא גב איכותי וטוב... לא הייתי מסתדרת בלי.

יש לי כאבי גב,אז מניחה שלא יהיה טוב עבורי.

תינוקות בגיל הזה זוחלים, מוציאים דברים, מטפסים ונופלים, הם צריכים השגחה צמודה

אם תינוק מסכים ואין זמן אז אפשר לשים אותו בעגלה ובמיטה

אבל לא לעשות עבודות בית עם תינוק על הגב או כשתינוק מסתובב בלי השגחה

אז אוכל יהיה יותר פשוט, אז עוגה תהיה קנויה, ואז רק חצי בית שתוף אבל 

תינוק יקבל את אימא ולא יבלע איזה בלון, אימא לא תשבור את הגב שלה

אישה עם תינוק צריכה עזרה והתחשבות ולא לארח המון אנשים כל שבת וצריך להבין שבית עם ילדים יהיה מסודר פחות ופחות נקי וזה בסדר גמור

אני ממש בעד הפחתת מטלות בבית,והשלמה נפשית עם בלגן.

אני מגיבה לך בגלל שרמזת למה שאני כתבתי, אז אני רק רוצה לתת קדימון ולהגיד שבע"ה אני מקווה בקרוב להעלות אצלי בבלוג דברים של מרפאה בעיסוק מאוד חכמה שאני מכירה, שמסבירים איך לשאת תינוק/פעוט בצורה ש*תתרום לבריאות של אמא* (כן!) ולא להפך. אני לגמרי בעד שמירה על הגב, ועל כלל הגוף והנפש של אמא. שלא ישתמע אחרת

אם אני עושה את המינימום כשהיא נמצאת איתי,

נשאר לי הרבה לאחר כך,שזה שעות הערב ואין הרבה זמן

במיוחד אם מדובר בהכנות לשבת,

גם אם אכין אוכל מאוד פשוט..זה עדיין עבודה

ויש גם לגהץ,לשטוף,לסדר,וכו'..

אם את מעדיפה לעשות דברים בעצמך, קחי עזרה של בייביסיטר פעם פעמיים בשבוע.

ואם לא, קחי עזרה בחלק מתחומי הסדר והנקיון.

בעז"ה כשזה לא התינוק הבכור, זה הולך ונעשה יותר קל כי בשעות אחה"צ האח/אחים הגדולים משעשעים את הקטנים ומעניינים אותם, ואת קצת יותר פנויה.

עושה הכל כשבעלי חוזר ואז הולכת לישון נורא מאוחר וגמורה בבוקר (ואז בעלי נשאר קצת בבוקר וחוזר יותר מאוחר והמצב מתדרדר עוד וחוזר חלילה).

לשטוף בזמן שהיא ישנה. אם היא ישנה שעה או שעה וחצי זה אחלה זמן בשביל מהר מהר לסדר ולשטוף

אולי אפילו רק לשטוף ואח"כ לסדר.

אני שמה לו מלא משחקים במרחק שהוא רואה אותי ואני אותו.

לפעמים אני מרשה לו להוציא קופסאות וקערות מאחד הארונות במטבח וככה יש לי שקט של כמה זמן 

להעלות את הפח למקום גבוה יותר.. או לחסום עם כסא.

אצלי הבעיה היא גם תנור, מישהי הציעה לי לחסום עם כסא את התנור

לא הצלחתי עד עכשיו אבל אם כבר עשית קניות לשבת לפני יום חמישי אז את יכולה להתחיל להכין דברים ביום חמישי וביום רביעי בזמן שהיא ישנה או משחקת ומרוכזת במשחקים...

אצלנו לפעמים השכנים באים לביקור כדי שהילדים ישחקו אחד עם השני (בני שנה בערך), זה מעניין אותם ומעסיק אותם. עוזר הרבה פעמים. אם תזמיני לבית שלך תוכלי תוך כדי להכין דברים.

אפשר לבקש מאבא שלה לקחת אותה לכמה זמן לשחק בחוץ ולך יהיה שקט.

או בייביסיטר כמו שאמרו כאן.. אפילו נערה צעירה שתשחק איתה בחוץ .

אפשר לנסות ללמד את הטכניקה - להניף רגליים כשנדנדה בתנועה קדימה, לקפל רגליים, להכניס את הבטן ולהישען קדימה כשהנדנדה בתנועה אחורה.

יש ילדים שזה בא להם בטבעי ויש שצריכים עצות וחיזוק .

אצלנו זה קורה בערך בגיל 4-5-6 תלוי בכישרון האתלטי.

את הגדול היינו צריכים ממש ללמד בגיל 6 בערך והבת בגיל 3 וקצת כבר התנדנדה לבד.נראה לי גם שזה קשור לכמה הילד נחשף למתקן כי בת היה בגן נדנדה לבן לא היה.אז יכול להיות שזה קשור. 

אני חושבת שגם כשאנחנו מנדנדים - יש דרכים שתומכות בלמידה ודרכים שמטשטשות אותה (אפילו שזו לא למידה שכלית גלויה לעין, יש איזו הפנמה של חוקי פיזיקה שבזכותה מתפתחת היכולת להתנדנד לבד).

אם אני אעמוד ואטלטל את החבלים שהנדנדה תלויה עליהם בצורה מונוטונית קדימה ואחורה - זה לא במיוחד מעודד למידה.

אבל אם אני אתן דחיפה חזקה, אתן לילד לעוף קדימה, ואחר כך לחוות את ההיחלשות של התנופה במשך כמה דקות עד שהוא מבקש עוד נדנוד - לעניות דעתי זה עוזר לקלוט ולהפנים את כללי המשחק. זה גם נותן לו מרווח זמן לראות אם תנועות אקראיות שהוא עושה משנות את הקצב. אלו בדיקות שילדים מפעילים באופן עצמאי, בלי הכוונה ולרוב גם בלי מודעוּת גלויה לכך שהם בודקים ולומדים.

ועוד - נראה לי שאם אני הודפת את הילד עצמו, והוא מרגיש את המגע הדוחף של הידיים שלי - הוא קולט את הקטע יותר משהיה קולט אם הייתי הודפת את הנדנדה בלי לגעת בו.

ונקודה אחרונה - מודל לחיקוי. זה מצוין שהנדנדות לרוב מרוכזות ביחד. אם אין עוד ילדים שמתנדנדים בנדנדות שליד, מותר גם להורה להתרווח על אחת הנדנדות בין דחיפה לדחיפה נראה לי שרוב המבוגרים בסתר לבם עוד אוהבים להתנדנד...

ועוד למצוא תשובות?!

מסירה את הכובע (אולי הילדים שלי יפנימו מהסרת הכובע איזה חוק ניוטון או משהו, אז בכלל הרווחתי...).

זה מדהים. את מזכירה לי שכילדה הרבה יותר אהבתי נדנוד באמצעות דחיפה מאשר טלטול החבלים. (אגב, לא חבלים. שרשראות..).

מה כן... בלק-אאוט .

מילא. כבר אי-אפשר לערוך.

ולגבי דפוסי למידה של ילדים - סתם כי זה הג'וק שלי. כל אחת מבינה במשהו. שמעתי שיש אפילו כאלה שמבינות בבישול, ואשכרה יודעות מה הכוונה כשכתוב להן במתכון 'לפי הטעם' 

הסקרנות וההתנסות של הילד. (בטח התכוונת יותר למילים האלו, נכון?).

במחשבה שניה: האמת שאני מקדישה לזה הרבה מחשבה, ונדמה לי שבזכות זה גם מצליחה בזה יותר . כמובן לא מגיעה לקרסולייך, אבל מחכימה ממך..

זו עוד הוכחה כמה חשובים הרגעים השקטים האלה, של צפייה באחרים.

הם לא "לא עושים כלום" בזמן שהם עומדים במבט בוהה. הם עושים המון!!

רק שהוא קטן אז הוא לא מצליח באמת בנדנדה אמיתית... אבל את התנועה הוא עושה (לא עם הרגליים כמו הגדולים, אבל מניע את הגב קדימה ואחורה כדי שתהיה תנופה בנדנדה).

בכסא נדנדה (כזה כמו של סבתות) הוא יודע ומצליח.

לא לימדנו אותו הוא ידע את זה לבד... פלא הבריאה