פורום הורות (עמוד 195)

אם היא בסה"כ עולה במשקל (גם אם לאט) וחיונית ומתפתחת עדיף לעזוב אותה.

אולי לבדוק אם לא חסר ברזל.

אם היא יורדת במשקל או בכלל לא עולה זה מצריך ברור רפואי יותר גדול.

 

ומשהו שאמרו לי תזונאית ורופא שכדי שהילד יאכל טוב להציע לה ביום כמה ארוחות גדולות (רצוי שתשב עם המשפחה או בגן עם כולם)

ולא לנסות לדחוף כל הזמן משהו בין הארוחות כי "היא קטנה ולא אוכלת וצריכה לגדול ולאכול"

כי מה שקורה בסוף זה שהיא לומדת לנשנש משהו כל הזמן ולא לומדת לאכול מסודר כי מגיעה לא מספיק רעבה לארוחה הבאה.

לרדוף אחרי ילד עם אוכל בכפית זה לא גורם לו שום רצון לאכול, אלא להפך, האכילה מתקשרת לו עם חוויה מעצבנת.

צריך לנסות מה שאפשר שחווית האכילה תהיה נעימה וכיפית, גם אם זה כולל משחק עם האוכל, מריחה ואכילה עם הידיים, או דברים אחרים.

 

דבר שני, הייתי ממליצה לשבת יחד איתם ולאכול, זה מדרבן..

וגם- הילדים, ובכלל כולנו, אוכלים גם עם העיניים. ממליצה לקחת את זה לכיון של להכין את האוכל כך שיהיה יפה על הצלחת

רק שהיא עושה בעיות עם האוכל

לדעתי יש פה עניין של גבולות.

כבר מגיל כזה צריך לשים גבולות.

ולא להילחץ אם היא לא אוכלת.

היא צריכה לדעת שיש זמנים מסויימים לאוכל ואת הדרך שבה אוכלים.

אם יהיו עקביים עם זה זה יעבוד

 

לא כדאי להלחיץ, למרות שאני מבינה את הרצון שהילד יאכל והחששות סביב זה..

צריך להרפות, אבל במקביל להציב גבולות:

לא מעוניינת לאכול? היא לא חייבת

אבל עליה לדעת שיש שעה לארוחה, ואם לא אוכלים, פשוט מחכים עד לארוחה הבאה.

אם היא אוכלת, לעודד ולחזק

לתאר כמה זה יחזק אותה ויתן לה כח. כמה כיף שהיא משתתפת בארוחה יחד עם כולם.. שיטת המקל והגזר..

 

יש לי תחושה שהם קצת נסוגים אחורה בגלל הדרישות שלה.. כלומר אם היא לא אוכלת אז נותנים לה דברים אחרים שהיא רוצה ומתעקשת והם פחות טובים לה..יכול להיות שהיא מבינה את זה

 

 

 

 

כשהילד קם בבוקר, אחרי בוקר טוב וכו אני עושה רשימה (בע"פ) של כל הדברים שהוא צריך לעשות (לצחצח שיניים לשטוף פנים להתלבש לשים נעליים..) איכשהו נראה לי שזה עושה סדר אצלו ואצלי ומזיז דברים מהר יותר..
בהצלחה

זה אומר ממש כמו לתפעל מפעל
לתת לכל אחד מהילדים הוראות ברורות, כך שהם יעבדו בסינכרון
אחד ניגש לצחצח שיניים,
השני בנתיים מתלבש.
הראשון סיים, הם מתחלפים.

ההכנה של הדברים מראש זה מעולה. אפשר גם להכין את הדברים כך שיהיו נגישים להם
יחסוך ממך התעסקויות

- משכיבים את הילדים לישון מוכנים ליום המחרת- לא פיג'מות אלא הבגדים שהם ילבשו ללימודים.

- ילדים עצמאיים כותבת להם רשימת משימות והם מבצעים ומסמנים V

- מכינים מערכת ערב קודם.

 

עקרונית בבוקר הם רק צריכים לנעול נעליים, ללבוש סוודר/ מעיל/ כובע ולומר לי מה למרוח להם בלחם.

אני, בין הכנת הסנדוויצ'ים, מעיפה מבט בחדרים לראות שהם לא "חולמים" וכל אחד עושה את המוטל עליו...

 

הלוואי עלי

הם לא אוכלים משהו לפני היציאה?

הייתי נותנת להם לבן עם פירות (או עם קורנפלקס) לפני היציאה

והיום אני נותנת להם פשוט פרוסה עם משהו

ואת הפירות עם הלבן אוכלים אחרי הגן

 

והלוואי שהייתי יכולה להשכיב אותם עם בגדים למחר (או שלפחות היו מתלבשים לבד

בלי מלחמות כל בוקר..) אבל הגדול כמעט כל לילה מפספס וגם השני-שישן עם טיטול-

הרבה פעמים קם עם מכנסיים קצת רטובות

רק הקטנה ישנה עם הבגדים למחר.

זה בעיניי מזעזע.
גם לי יש קטנטנים לארגן לבד כי בעלי בתפילה ואין סיכוי שיישנו עם בגדים.
זה לא נוח. זה עם כפתורים במכנסיים ובחולצה בצד. וכל הכיף זה לישון עם פיגמה. זה נראה לי ככ בסיסי ונורמלי...

אז את הילדים שלך תשכיבי עם פיגמה

 

כך יש פניות לעזור למי שצריך.

לתכנן אוכל מראש.

לראות שלכל אחד יש במגירה/ ליד המיטה בגדים ונעליים וגרביים- שתמיד לא מוצאים.

לשמוח, לחייך, לשים מוזיקה קצבית אבל נעימה (טרנסים פחות הקטע).
מנסיוני, כך הילדים יותר משתפים פעולה, פשוט כי זה כיף ומגניב ויש אווירה טובה.

 

בהצלחה

אצלנו יש טווח גילאים אך המשותף לכולם זה הכנת בגד ליד המיטה ללבישה ליום המחרת(לבנות ולמי שמספס).הבנים אוהבים לישון עם הבגדים שלמחרת בעיקר בחורף שאלו פוטרים(אז אין בעיה של כפתורים)
הכנת מערכת בערב.
בבוקר ילדי בית הספר בד"כ מורחים לעצמם את ארוחת העשר .ארוחת בוקר היא בסקוויט פרוסה או פרי (יש לי כמה שנוסעים בהסעות)
למי שיש זמן ורצון אוכל משהו עם חלב או יוגורט .
את הקטנים של הפעוטון אני מארגנת .זאת שבגן יודעת להתלבש ואני עושה לה פיניש על הסירוק ומי שיש לו זמן מורח לה את הפרוסה. ויוצאים כל אחד לדרכו.

...אני מסרקת בערב אחרי מקלחת ועושה צמות או קוקיות למחר. ככה השיער לא מסתבך ובבוקר קל לסרק. כשאין זמן אני לא מסרקת בבוקר בכלל, רק מסדרת קצת את התסרוקת וזה נראה בסדר גמור.

מעירה אותם עם מוזיקה קצבית

אחרי קפה נינוח הכל נראה אחרת והילדים לבסוף יוצאים עם אמא מחייכת ולא הצורחת

 י שיודע להתלבש לבד מתלבש לבד...בערב אני שואלת אותם מה הם רוצים בכריך כך שבבוקר אין שאלות מיותרות..לילה קודם אני שמה בשולחן את הבגדים מסודרים כולל נעלים. וגרביים.

הילדים הולכים לישון בזמן כל שהם קמים רגועים בדרכ

והם מקפלים את הפיגמה ושמים מתחת לכרית אני אחרכ עוברת ומקפלת שמיכה ויוצאים שהבית מתוקתק...

אה ומשהו חשוב.... אני קמה מתארגנת ומארגנת והם קמים אחרי שבדרכ הכל מוכן.

 

בתדירות יותר גבוהה, אומנם עם פוטר לנו לא קרה

בדרך כלל זה מטיפוס על עצים, משחק בשיחים...

אני בכלל לא מנסה להילחם בזה. תופרת להם על הקרעים טלאים צבעוניים בצורת בלון מבדים של בגדים שיצאו משימוש.

א. נכון. הבגדים שרובם מיוצרים בסין הם חד פעמיים...

ב. יש ילדים שיותר מועדים לבלאי בבגדים או בנעליים, לא באשמתם.

לפעמים מדובר בילדים מלאי מרץ, שאוהבים משחקי טבע: זחילה/טיפוס/כדורגל

לפעמים ילדים שבגלל  תחושה פחות חדה נוטים להיתקל בקירות/פינות/רהיטים

כמובן אין מה להאשים.

תתכנני מראש לילד הזה תקציב הלבשה רחב. איך? פרטים אצל רוטשילד....

מלבישים בבגדים פשוטים וזולים. ואז פחות כואב הלב לזרוק. אני שמתי לב דווקא שג'ינסים פחות נקרעים.

יצאתי לי הרבה גם לגזור מכנסיים קרועות ולהפוך לקצרות. לא הולך בכל מכנס אבל אפשרי בחלק מהסוגים.

גם בנות אצלי קורעות כל הזמן טייצים- זה לא רק אצל בנים.

שאלו יהיו הצרות שלנו...

ב"ה שהילדים בריאים ומשחקים. היה עדיף שישבו מול המחשב כל היום ואז המכנסיים ישמרו אבל הנפש "תקרע"...?

 

אני חושבת, שזה לא פייר אפילו לבקש מהילד שהם לא יקרעו.

 

זה מגביל אותו בתנועה שלו ובהתנהלות היוםיומית שלו..

 

זה לא נגזר, או נתקע במשהו.

הבדים משתפשפים ונהיים דקים באזור הבירכיים ואז הם נקרעים.

 

אני שמתי לב שזה קורה בתקופה מסויימת. זאת אומרת בערל 4 חודשים אחרי שחרשו על מכנסיים. ולכן אם אני עושה קניות מרוכזות, אז גם המכנסיים נקרעות בתקופה מסויימת.

התחלתי לקנות מכנסיים יותר זולים לאחר שראיתי שזה קרה גם במכנסיים יקרים יותר שהיו נראים לי באיכות טובה יותר.
מה שכן, אפשר לקנות טלאים שמגהצים אותם. ואפשר לגהץ את זה כבר כשקונים את המכנסיים בצד האחורי. וככה זה גם לא מכוער.
לחורים קיימים כן כדאי לגהץ בצד הקדמי ויש טלאים בהמון צבעים.

בסגנון של: לוטו, זיכרון, דומינו.
רק שאולי לברר שאין להם את המשחק הספציפי הזה, או לפחות לצרף פתק החלפה

 

איגוד רופאי הילדים האמריקאי ממליץ לא לתת לילדים בני פחות משנתיים לצפות.

לגבי ראייה אני לא יודעת, אבל יש לצפייה מה וכמה השלכות בגיל הזה, שבו המוח מתפתח בקצב מאוד מאוד מהיר (ולכן מושפע בקלות). נמצא למשל ש:

"צפייה ממושכת בטלוויזיה היא בעלת השפעה שלילית על התפתחות אזורים באונה הפרונטלית הקשורים ביכולות אינטלקטואליות. כמו כן נמצא מתאם שלילי בין זמן הצפייה בטלוויזיה ויכולת קוגניטיבית"

הציטוט לקוח מהמסמך הזה, ובו יש עוד מידע על הממצאים וההמלצות.

 

 

והיום אומרים להגביל אבל לא למנוע.

אפילו שמיעת השירים מעייפת אותם. הבת שלי בגיל הזה והכי אוהבת לשחק עם האצבעות של עצמה, להסתכל עלי עושה דברים וללכת לטיול. אפילו הצעצועים מעייפים אותה. תנסי במקום ישיבה פאסיבית שלא מפתחת את השרירים לשים אותו על משטח פעילות.

נראה לך שהוא באמת מתעניין בזה?

כי בגיל כזה דברים הרבה יותר פשוטים מסקרנים אותם.

מספיק לשים אותו ליד חלון או על שטיח עם איזה חפץ חדש

שירים זה מצויין. אפשר לשמוע ברקע בלי לבהות במסך.

התזוזה במחשב כמו בטלויזיה מדומה על ידי החלפה של כ50 תמונות בשניה.
המחקר טוען שהמוח של תינוק מתחת לגיל שנה עוד לא מסוגל לעבד את רצף התמונות לתנועה
מה שאומר שאת כביכול מראה לו פשוט המון המון המון המון תמונות ברצף. עומס נורא של אינפורמציה..
בקשר למחקר הספציפי הזה קטונתי מלדעת האם כך הדבר אבל לא חסרים מחקרים שמראים קשר בין צפייה במסכים להפרעות קשב וריכוז בשלב מאוחר יותר, והסיבה לכך דיי מובנת-
לכל אדם יש סף גירוי- עד כמה דבר צריך להיות מעניין כדי שאוכל להתרכז בו למשך זמן. סף הגירוי גמיש- ככל שאהיה חשופה לדברים 'מגרים' יותר פחות אתעניין אחר כך בדברים הפחות מגרים.
לצורך העניין, טלויזיה או מחשב מדורגים הרבה מעל ספר מבחינת גירוי (צבעים, תמונות מתחלפות במהירות..)
ומכאן שילד שחשוף לטלויזיה יהיה לו קשה בשלב מאוחר יותר ללמוד או להתרכז בספר (לא בלתי אפשרי, תלוי בנתונים התחלתיים של הילד, אבל יותר קשה ממצב של חוסר חשיפה..)
קיצר כמו שהבנת אני נגד.. סליחה על החפירה..

וגם לאחר מכן זה לא טוב מי יודע מה...

זה שלא כדאי כי המסך של המחשב "מרצד" זאת אומרת מחליף תמונות במהירות גבוהה והקפיצות האלה לא בריאות למוח צעיר... לפי המחקרים זה מה שגורם לעליה התלולה מאוד במספר בעלי הבעיות קשב וריכוז... לא מומלץ בכלל...

אבל - קודם כל מזל טוב!

מה שעושים בדרך כלל, בטקס החלאקה גוזרים תלתל קצר, אפשר גם לתת לסבים ולדודים לגזור כל אחד תלתל ולברך את הילד.

ואח"כ בנחת הולכים לספר/ית ומעצבים לו תספורת באורך הרצוי לכם.

 

ככה זה גם קצת יותר בהדרגה בשביל הילד - בהתחלה מספרים קצת, ואח"כ - אנחנו חיכינו עם זה כמה ימים - מסיימים את התספורת.

 

אבל בכל אופן בארוע עצמו גזרנו רק כמה תלתלים.

ואח"כ בבית גזרתי במספריים חלק ניכר אבל לא קצוץ לגמרי. בהמשך קיצרנו עוד.

אם מסובך לגזור לבד אז אפשר ללכת לספר מיוחד של ילדים.

 

תכינו אותו לפני ותספרו איך זה יהיה ומה תעשו שלא יבהל.

לגזור מלמטה עם מספרים
אחכ לקחנו לספר עם הגדול סיפרתי אחכ בבית לבד עם מכונה.
איך הילד הגיב? התרגשות עצומה דווקא לא בכו היו בשוק מכל הענין אחכ ששמנו שירים ורקדו הוא יותר נפתח

מחפש לשנה הבאה... משפחתונים דתיים של נערים (רק בנים בגילאי 12-18) עוד פרטים בפרטי....

חזקה.

או מסוגים שונים של מזון.

 

נשמע לך שזה הכיוון?

בגן לוקחים כל מיני דברים נגיד מפתח, קופסא קטנה , נר וכיוב' ואז מישהו יוצא החוצה ומסתירים אחד ואז הוא חוזר ושואלים אותו מה חסר . 

היום לא שיחקנו את זה , אבל שרנו שירי חנוכה . אני שרתי היא רקדה ואם הפסקתי , אז היא היתה כמו פסל . יללה ספרו מה אתם עושים עם הילדים אחרי ההדלקה .

שאלנו שאלות על חנוכה ומי שלא ידע תשובה הכניס מרשמלו לפה, בלי לאכול! די מהר הפה הקטנציק שלהם היה עמוס אבל היה ממש מצחיק ;)

הדלקנו נרות בחנוכיה. ואז כל אחד בתורו צריך לנסות לכבות כמה שיותר נרות. היינו כל המשפחה המורחבת והיה מצחיק מאד!! כמובן בזהירות עם האש.

נרות של החנוכייה- האמיתית. מה שבירכו.
נרות סתם -אין בעיה...

הם חייבים לדלוק פרק זמן מסוים (אצלנו אומרים חצי שעה, יכול להיות שיש גם דעות אחרות), ואחר כך אם אני מבינה נכון זה הידור להשאיר דלוק, אבל אם יש צורך מותר גם לכבות כי המצווה קויימה.

http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=135260

 

http://www.col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94_%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%92_%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94_51687.html

הכוונה בחנוכיה בשוא ולא בחנוכיה ב- ה הידיעה.

בגלל שחנוכיה מתחיל בחטף-פתח לא יכול להיות שווא לפניה. גם אם זה מיודע וגם אם לא יש פתח בבי"ת...

ההורים שלי עשו לנו כל מיני חידות ומשימות
וחילקו את זה ל4 סוגים לפי האותיות שעל הסביבון (נ, ג, ה, פ)
מסובבים סביבון ולפי האות שיוצא וכו
עם פרסים קטנים וגדולים..

אצלנו בבית אחרי הדלקת נרות שרים כל מיני שירים ומגנים. מוציאים כל מיני כלי מוזיקה אפילו לא רציניים ומנגנים. גם הקטנים נהנים..

בדיוק אתמול אחותי הקטנה לקחה קוביות וזה היה במקום תופ למחיאות כפיים לפי הקצב.. היום זה היה חלקי סביבונים

מוציאים סביבונים וכל מיני משחקים שקשורים לחנוכה (פאזל, משחק הזיכרון)

 

עושים סתם חידות לחנוכה, א-ת, הוא והיא, חידות בציורים (אם יש לכם רעיונות...) וכל העולה על רוחכם

 

זה ממש נחמד... ושמים גם שירי חנוכה ברקע...

 

אצלנו זה כיף כל שנה מחדש...

היה יום קשה , אנחנו גרות עם אמא שלי , והיא כל כך ציערה אותי בבוקר , שכל היום נצבע בצבע לא טוב . בהמשך היא פשוט לא דיברה איתי , והרגשתי שאין לי אנרגיות . ואחר כך אמא שלי  דברה דיבורים שילדה בת 4 לא אמורה לשמוע , קללות , ניבולי פה-והילדה הקשיבה . אז לקחתי את הילדה ויצאנו. כשחזרנו בערך להדלקת נירות , לילדה שלי לא היה ראש בכלל להשתתף בהדלקת נרות. מרוב צער גם לא ממש הכנתי משהו לאכול , אז היא אכלה היום פיתות , ושיחקה בסמרט פון . נורא רציתי שהיא תגיד אמן כשאומר את הברכות, אבל זה ממש לא עניין אותה והיא ואמא שלי דיברו . סוג של יחסים סבוכים כאלו. אמא שלי אוהבת אותה, אבל באותה נשימה אומרת לה כמה שהיא , מלכלכת , מקלקלת (המסר הוא שהיא דפוקה ,אבל מקבלים אותה באהבה). ככה אני גדלתי . רציתי שהילדה שלי תחכה עד שאברך ואז נאכל , אבל היא התווכחה איתי ובסוף כאמור אכלה ודיברה עם אמא שלי תוך כדי ההדלקה . כאילו הדלקתי נרות לעצמי וזה היה בודד מאד . אחר כך שרתי מעוז צור וזהו , הילדה שלי היתה עם הסלולר . זה כואב לי מאד , אבל זה המצב, וכרגע אין מוצא . לא נעבור לגור במקום אחר , ואני כנראה לא אתחתן עם מישהו שאכבד אותו ותהיה בינינו החיבה והקשר שלפעמים אני רואה כאן בפורום בין אנשים. 

 

התובנה שלי מהיום היא , שיש אנשים שפשוט מאירים לך את הנשמה . הם אומרים משהו , ומשמחים אותך . זה דבר שיכול להציל חיים . ויש אנשים , לפעמים הקרובים לך ביותר , שמשפט אחד שלהם מכבה אותך . צריך להיזהר כהורים לא לכבות את הילדים שלנו. 

נשמע קשה מאוד....

איזה עצוב....

אולי קצת התאוששת טיפה מאז?? אולי מחר אם זה יצא תעשו סתם כל מיני דברים החמדים.. אם היא בת 4 היא בטוח תאהב. יש כל מיני דפי צביעה חנוה ויש נגיד דף כזה של פריסה ש סביבון שצובעים ואז מקפלים, מדביקים ויש סביבון.. אומנם נר שמיני אבל חנוכה עוד כאן...

 

שיהיה המשך חנוכה שמח ומאיר!!

ולא רק חנוכה.. כל השנה.. ולכוווולםם!!!!!! וגם לך בעז"ה!!!

יהיה טוב

 

 

 

מכירה מה שאומרים - שאחרי החושך הכי גדול בלילה, השמש זורחת...

בעז"ה

 

אור וטוב

ותודה שאכפת לך . כן , התאוששתי . תיכף אתחיל לשטוף את הרצפה של המטבח . וכן , נראה לי שנלך על העצה שלך . חורף טוב והמון שמחות גם לך . 

 

נ.ב אני מסתכלת על דברי הרב צבי יהודה זצ"ל , והתלבטתי מקודם אם לשתף מה שעבר עלינו . בסוף החלטתי שכן ..

והדברים שכתובים אצלי בחתימה של הרב צבי יהודה מאוד שימושיים אצלי...

בתור בנאם שממש אוהב להוציא בכתיבה.. ולפעמים בכללי לפרסם דברים שכתב...

 

תודה גם לך

שיש ילדים שצריך "ללמד" אותם להתהפך. כלומר-
להשכיב אותו על הבטן ואז לגלגל בעדינות לצד אחד. לגלגל בחזרה, או לעודד אותו להתהפך ואז לגלגל לצד השני...

כלומר, היום הוא כבר יכול לעשות את זה (בן כמעט שנתיים) אבל הוא אף פעם לא עשה את זה עד שזחל, וגם אחר כך. אל תדאגי, הוא זחל בגיל חצי שנה והלך בגיל שנה והיום הוא רץ ומדבר והכל בסדר איתו. 

 

בכל זאת, כדאי לבדוק את זה- ללכת לטיפת חלב או רופא ילדים. אני רק מספרת לך על הבן שלי כדי שתדעי שזה לא תמיד מדאיג.

ותעשי לו תרגילים. ולא לדאוג, כל תינוק בקצב שלו. זה לא אומר כלום לגבי העתיד.

דבר שני תתני לו מרחב אפשרויות וגירויים שיגרמו לו להתהפך, שטיח עבה על הריצפה ומשחקים שאת תולה מעליו (אוניברסיטה)

כשהוא על הבטן תשבי לידו ותדברי איתו מהצד, שיסתכל הצידה אליך, את יכולה לגרות אותו שירים ראש גבוה עם משחקי אצבעות.

להעמיק אצלו את המודעות לאברים על ידי עיסויים שאת עושה אחרי האמבטיה זה מאד עוזר גם.

כשהוא על הבטן, את יכולה לקחת איזה משחק מרעיש, קשקשן וכו׳, ולצלצל איתו ליד האוזן של הילד, כך הוא מנסה למצוא את מקור הרעש וזה יכול לעודד אותו להסתובב. את יכולה למחוא כפיים, לקרוא לו... זה יהיה יותר קל אם הוא ישען על הידיים שלו. על המרפקים....
יש?

 

למיטב ידיעתי תגובה אלרגית יכולה להופיע ביום אחד בהיר, גם אם בחשיפות קודמות לא הייתה בעיה.

ולאוזניי הלא-מקצועיות, מה שאת מתארת נשמע כמו תגובה אלרגית.

 

 

כנראה במקלחת איפה יבש נראה אדמומי יותר.

 

 

אני למשל למורת רוחי צריכה להשתמש רק בשמפו מיוחד (שלא מקציף וזה משגע) כי העור שלי רגיש לשמפו הרגיל ובכלל לכל חומרי ניקיון ..
מקווה שאצלו זה לא כך אבל שווה בדיקה :
תרגישו טוב

רביצה מול המכשיר הזה , שלו היתה לי עצמאות בחיים , הייתי כאקט חינוכי שוברת אותו עם פטיש לעיני הילדה . ...

 

מודה שאני לא כל כך מצויה בענייני מלונות. ילדים קטנים, מתרוצצים, מרעישים, במשך זמן ארוך - זה מחזה מקובל שם?

(אני יכולה להגביל במידה מסוימת, אבל לא להפוך אותם למבוגרים)

 

[אלו שמתארחים שם]

 

אבל כנראה תלוי עד כמה זה "קיצוני"...

אבל בקניונים למיניהם יש בד"כ הפעלות ומקומות ישיבה מתאימות למשפחה.

בואי מהר לפרטי!!!

אפשר בקניון מלחה - אמור להיות שם מתחם ג'ימבורי לילדים, אמור להיות פתוח עד 22:00.

ויש שם גם מתחם קטן עם בעלי חיים.

יש בסמוך לחנות החיות מעין חממה קטנה שהיא פינת ליטוף,

וג'ימבורי היה בקומה העליונה.

 

אני מקווה שאני לא טועה וזה עדיין קים. מזמן לא היינו שם...

 

אפשר להתקשר להנהלת הקניון או לחנות החיות שם ולשאול.

הג'ימבורי הגדול בפינת האוכל פתוח עד סביבות השעה 22:00. (יש מצב שזמן הפעילות תתארך או תתקצר בגלל החג).

 

ותודה על הברכה! המברכים יתברכו.

 

 

יש. משחקיות נחמדות בקניון מלחה במתחם האוכל וגם בקניון הדר תלפיות.(עולה 30,שח כניסה ואם את בישראכרט יש מבצע 1+1)
אם יש לך גם גדולים וגם קטנים יש בבאולינג לב תלפיות מתחם באולינג ומשחקיה.

 

יודעת שעות פתיחה?

תודה!

 

מה המספר האמיתי?

סליחה!!

למשל מצייר, אוסף, שר, בונה משהו יפה...
וכשהוא מחקה את אחיו להגיד לו אולי
אתה גם אוכל כמו הקטן? זה מצחיק מה שהוא עשה, נכון? כי הוא קטן ובכלל עוד לא יודע לאכול יפה כמוך,
אתה כבר יודע לאכול יפה, וגם בונה/ מצייר/שר/עוזר..

לבדל ביניהם ולתת לו את המקום שלו.
ולצרף אתכם אליו גם להנות מהקטן.

ועוד משהו.. הגדול רק בן 3! ובטוח שגם לו יש קטעים חמודים ומצחיקים.. תשתדלו לראות אותם ולהגיב, תנו לו יחס על הדברים החמודים לגיל שלו..
יישר כח על היכולת לבחון ולהקשיב לעצות אחרים! חנוכה שמח!

אני רוצה לענות לך מנסיוני כאמא לשישה  ברוך ה' וגם כמטפלת רגשית.

קודם כל הגיל הזה 1.5 הוא גיל מתוק מאוד וכל יום יש להם חכמה חדשה, הברה חדשה וכולם נורא מתלהבים מזה מה שבעצם מעודד אותם להמשיך ולהתפתח. ההתלהבות שלנו ממה שהם עושים מקדמת אותם הלאה. דמייני לעצמך ילד מתחיל לעשות צעדים ראשונים- אמו עומדת מרחוק וצופה בו וכל 1/3 פסיעה היא מתלהבת עד השמים וקוראת לכולם לצפות בפלא העצום -הנה הוא הולך. כך גם בשפה, תקשורת וכל דבר. ההצלחות הם המנוע של כולנו להמשיך ולהתאמץ על מנת להצליח שוב ושוב. לכן מתוך נקודת הנחה זו חשוב להחמיא גם לילד הגדול על דברים אמיתיים ולומר לו "אני רואה שרצית להוריד את קופסת המשחק וזה היה גבוה חשבת ומצאת פתרון זה סימן שאתה ילד גדול וחושב- כל הכבוד"..... ואל תשכחי שעד שהקטן נהיה כזה חכם ומצחיק, הגדול היה במרכז הבית הכל סבב סביבו כל תשומת הלב הייתה מופנית כלפיו ועכשיו-  הוא צריך לוותר לטובת האח הקטן- תנו לו להבין ובעיקר להרגיש שאף אחד לא גנב לו את ההצגה- פשוט ההצגה שלו שונה ויותר בוגרת. ואפשר להגיד- אתה גדול ואני יושבת איתך עכשיו לבד ומקריאה לך סיפור לא כמו ל....הקטן הוא צריך כבר לישון עכשיו.... וכו' להראות לו שלהיות גדול זוהי זכות ולא רק חובה (תוותר לאח שלך הקטן על המשחק כי אתה גדול והוא קטן וגדולים מוותרים).

פעם אמרה לי מישהי שאצל האח הבכור במשפחה בכל לידת אח/אחות חדש במשפחה הכתר שוב מתנדנד והוא בודק את המקום שלו מול ההורים ומול האחים.

שיהיה לכם המון הצלחה,

וגידול קל!!

אני בעד פסיכולוגיה הפוכה.
רוצה להידמות לקטן? בואו נלך על זה עד הסוף.
אני ממש נכנסת לתוך ההצגה הזאת ומקצינה אותה.
שמה לו טיטול על המכנסיים, מערסלת אותו בידיים כמו תינוק מדברת איתו בגגה ודדה...
בהתחלה הוא מתלהב מהצומי ומהר מאוד נמאס לו מההצגה והוא חוזר לעצמו.

הערה:
ההצגה נעשית ברוח חיובית מצידי ולא כסוג של לעג או ציניות חס וחלילה...

 

וגם לא נשמע לי שיש תועלת בלאסור דבר כזה. הוא מגלה את הגוף והתחושות... מן הסתם תוך כמה זמן יעבור הלאה.

אבל אם את בכל זאת מוטרדת, תנסי אולי לחפש בגוגל חומר על ויסות חושי ולראות אם הוא מתאים (בכלל התנהגותו ולא רק בנושא הזה) לתיאור של תת-רגישות. אם אמנם כן, זה יכול להסביר למה הוא מחפש את התחושתיות החזקה.

 

 

אכן התחלתי לרפרף אבל ב"ה נשמע שזה לא המקרה..
הארת את עיני ואתחיל פחות להתייחס לזה. תודה וחג שמח!

בדיוק בגיל הזה.
לפעמים גם עם חפצים מכאיבים- מכוניות וכו..
ראיתי שכשטני מתייחסת הוא רק עושה יותר.
אז העלמתי. אחרי חודש בערך הוא כבר די הפסיק.
הבנתי שזה לא חריג..

 

אז כנראה שזה שלב התפתחותי כמו שציינו

 

או התנהגותי...

 

 

השאלה האם יש התנהגויות חריגות נוספות שבהן אמור להביע כאב ולהימנע?

 

אם התשובה היא לא. אז הכל בסדר.

בדיוק בגיל הזה.
לפעמים גם עם חפצים מכאיבים- מכוניות וכו..
ראיתי שכשאני מתייחסת הוא רק עושה יותר.
אז העלמתי. אחרי חודש בערך הוא כבר די הפסיק.
הבנתי שזה לא חריג..

בגיל שנה ו7-8 הוא היה תולש לעצמו שערות מדי פעם. קרה פעם-פעמיים שמצאתי כדור קטן של שיער בלול. הוא גם אוהב לשבת עם הגב לקיר/מיטה/רהיט כלשהו ולדפוק את הראש בקיר.

 

התעלמתי והוא פשוט הפסיק מתישהו. אני חושבת שזה שלב כזה שהם מגלים תחושות שונות בגוף.

לא חשבתי שגיל חינוך מתחיל מגיל כזה צעיר, אז כנראה שאני צריכה לעכל את זה;)
תודה רבה!

עם מנהלת המעון, בנחת ועניינית. מה שהעלית זה לא שטויות, אם לא מדובר במשהו חד פעמי.

 

לגבי המטפלת, אולי אם תאירו לה פנים בבקר, זה קצת ישמח אותה.. לא פשוט, כנראה קשה לה בחיים...

הערכה יכולה להועיל

בתור מטפלת אני יכולה להגיד לך שגם אני נתקלתי בכל מיני מעונות עם כללים מוזרים (כמו באמת שאם הבגד מלוכלך לא מחליפים! רק אם רטוב..)
בקשר לטיטול, באמת שכל מעון והדרך שלו אבל אצלנו נגיד אני מוציאה טיטול מתיק וכותבת עליו שם, ככה גם האמא יודעת שהחלפתי וגם אני לא מתבלבלת-אפשר למצוא את המילים הנכונות ולהעיר בצורה יפה.
בקשר לבקבוקים במשחק...תעירי על זה! תשימי לתשומת ליבן של המטפלות..

לדעתי את צריכה לחלק את ההתייחסות ל2

הדברים הטכניים שמפריעים לך- חיתול, אי החלפת בגדים - אני חושב שפשוט כדאי לדבר על זה בעדינות עם המטפלת או עם המנהלת. להגיד שהיית שמחה שהיו מחליפים בגד אם התלכלך או שיחליפו חיתול במשך היום גם אם לא התלכלך בצורה משמעותית... יכול להיות שהנהלים שם קצת שונים ואם תבקשי הבעיות האלו יפתרו.

לעומת זאת הבעיה השניה עם המטפלת קצת יותר מסובכת גם פה לא מדובר על משהו טכני: תעשי כך כך, אלא תלונה על המטפלת עצמה. בזה צריך הרבה יותר רגישות. אולי תנסי להתחבר עליה קצת יותר? לנסות לדבר איתה, לשאול מה שלומה? אפשר גם להחמיא על העבודה הקשה , לקנות מתנה מידי פעם (לא יודע איך אצלכם אבל אצלנו זה מאוד מקובל), לשלוח הודעה מתעניינת במשך היום... אם גם זה לא עוזר כנראה שאין מנוס מלדבר גם על זה עם המנהלת...

מספר שנים.

תעירי בעדינות. זה תפקידה... גם לי פעם אחת מרוב לחץ של זמן וילדים פספסתי ילדה אחת עם טיטול לא מוחלף,

וזה הפעם האחרונה ששכחתי.

אם מעירים את תשומת הלב בעדינות הרבה פעמים זה משתנה.

ואם לא, תפני למנהלת המעון.

 

לדעתי זה מביך שקופצים ישר לדרגים גבוהים יותר שהרבה פעמים זה נעשה לא בכוונה או מנהלים שונים של המעון..

 

 

תנסו לחפש מעון אחר, אין סיבה שלא תהיי רגועה לגבי המסגרת שאת שולחת את הבת שלך,

לא צריך לעשות מזה עניין, בשקט לחפש ולהיפרד בצורה יפה ומכבדת מהמעון.

אם אין אפשרות אחרת-

קודם כל לעשות סוויצ' בראש ולהבין שאתם בחרתם במעון הזה על יתרונות וחסרונותיו, ככה שאין טעם לצאת במלחמות.

להעיר על מה שנתון לשיפור ובצורה עדינה וחייכנית,

למשל לבקש אם אפשר להבא להקפיד קצת יותר לשים לה סינר ולהחליף לה בזמן,

לגבי פינת מטפח- לשוחח עם המנהלת ולשמוע מה דעתה, מה הכללים לפיהם היא מחליטה מה כן ומה לא,

לגבי המטפלת- אין הרבה מה לעשות, לפעמים זה עניין של אופי, היא יכולה להרעיף אהבה לילדים גם בלי להחצין רגשות.

לפחות ממעונות ששמעתי עליהם מחברות...

 

אולי לדבר עם המטפלת בעדינות? 

משהו כמו "מתחיל להיות לה אדום..אני מפחדת שיחמיר, את יכולה לשים לב אליה, ולהחליף כל כמה שעות?"

ואם אין שינוי לעבור למנהלת.

 

 

גם אם זה יראה שאת אולי אמא מציקה

לי היה מקרה כזה השבוע ובזכות זה שמים םוקוס יותר על מה שקורה שם..

היא שמחה? רגועה? נראה לך שטוב לה שם?

אם בסה"כ נראה שטוב לה, הייתי מנסה לדבר עם המטפלת ולבקש שתשים לב לדברים האלה. אם זה לא עוזר, תפני למנהלת.

אם טוב לה שם חבל להעביר אותה עכשיו.

אם גם באופן כללי את לא מרוצה, תבדקי אם יש לך אפשרות להעביר אותה למעון אחר. או אם היא גבולית בגיל לפעמים יש אפשרות להעביר לקבוצה אחרת באותו מקום (זה מה שהמנהלת הציעה לי לעשות כשהילד לא התאקלם טוב. תבדקי, לפעמים יש אפשרות. רק כדאי לברר עם הורים אחרים לפני ולראות שהם מרוצים שם)

 

לטיפול הומאופתי.

הטיפול יטפל גם בעוצמת הריח של הזיעה החריפה וגם ברפיון (עצלות שלא באשמתו) שמונעים ממנו לאזור כוח ולהיכנס למקלחת.

 

אם יש סיבה רגשית אחרת להימנעות ממקלחת, גם בזה ההומאופתיה תוכל לטפל.

 

כשאת מעירה לו - מה את אומרת? איך את מציגה את הבקשה?

כשיש מדי פעם התפוצות - איך זה נשמע? מה את אומרת? מה הוא אומר?

תכניסי אותנו קצת יותר לסיטואציה. כמה שנבין יותר מה יש שם נוכל יותר טוב להושיט יד

 

 

כמו: --, נמאס,תתקלח כבר, אתה מסריח את כל הבית...! וכו' . יוצאת יוצאת..
במצב רגוע יחסית אני מסבירה לו שהריח הרע מפריכ חאנשים, הוא זה שניזוק מזה וחוווה דחייה וכו. ..
פעם קניתי לו ערכת רחצה , מגבות וכו'. .
הוא לא ממש הבין את הקטע. השתמש בבשמים בעיקר ( בלי להתקלח יותר מדי פעמים..)..

 

ראשית, אני מבינה אותך מאוד. לא קל לחיות במצב כזה. אני מבינה את האווירה הלא נעימה שהבית מקבל מההזנחה העצמית הזאת, ואת המתח הלא-נעים שמלווה את העניין. זה לא דבר קטן.

כדאי לראות את ההתמודדות הזאת שהזדמנה לך כאתגר מריבונו של עולם, ניסיון שההתמודדות המוצלחת איתו תלווה אותך ותעשיר אותך הלאה בשאר דברים שתיתקלי בהם בחיים.

 

אני חושבת שחשובה מאוד הגישה שאת באה איתה. התחושות שלך לגבי המצב עוברות - בין אם במילים ובין אם בשאר דרכים לא מילוליות ולא נשלטות שמסרים עוברים בהם. לפני שבוחרים אילו מילים להגיד, חשוב יותר מהן - כדאי לכוון את נקודת המבט.

 

יש כאן שני דברים שכדאי להקדיש להם תשומת לב: מה שעובר *עליו* ומה שעובר *עלייך*.

 

מה שעובר עליו: אין לנו דרך לדעת מה המחסום והקושי שלו בעניין, אבל ברור כשמש שהמחסום הזה קיים.

זו יכולה להיות למשל איזו טראומה ישנה מדבר שאירע בהקשר למקלחת, זו יכולה להיות מצוקה שקשורה לדימוי הגוף, זו יכולה להיות התמודדות יצרית קשה, ויכולים להיות עוד הרבה כיוונים אחרים. אנחנו לא נוכל לנתח, אבל נוכל להאמין שבשביל הנער היקר הזה המילה "מקלחת" מצלצלת אחרת לגמרי מאשר בשבילי ובשבילך. יש שם התמודדות לא פשוטה, וחשוב בעיניי לכבד את זה. לנסות לחוש אהדה, אמפתיה. לנסות להבין כמה קשה לחיות בחברה ובמשפחה כך, כשמצפים ממך להתמודד על בסיס יומיומי עם המפלצת המחרידה הזאת שאורבת לו שם...

 

אם העניין היה נוגע רק לו, בעיניי לא בטוח בכלל שהיה מקום להתערב (אולי כן, תלוי במערכת היחסים שלכם ובסיכוי שלו להיתרם מזה). אבל את הרי חיה איתו באותו בית, וסובלת מזה. ואת לא אמורה להיות קורבן של המצוקה שלו.

 

ראיתי בדברייך שכאשר את מתפרצת, את אומרת דברי אמת, דברים נכוחים. את מראה לו איך *את* סובלת מהבעיה. הבית שאת חיה בו מסריח! זו תלונה לגיטימית וסבירה לגמרי. לעומת זאת כשאת מתאמצת להישאר שקולה, את אומרת דברים שהם בעצם עניין שלו - את מדברת על המחירים שהוא משלם. זה אמנם נכון, הוא משלם מחירים, אבל אני בטוחה שהוא מודע לזה וכואב את זה בעצמו, ואולי תזכורת כזאת היא בשבילו רק דריכה על פצע. יש נערים שאמירות כאלה, אפילו בנימה רכה ואוהבת, יעוררו בהם התקוממות והתנגדות פנימית גדולה, לכאורה "באיזו זכות את מתערבת?"

 

אז יוצא בשיחות שלכם בנושא שכשהנימה רגועה - התוכן עלול לעורר התנגדות. וכשהתוכן ראוי - הנימה עלולה לעורר התנגדות. ככה מסתובבים במעגלים...

 

מה את אומרת? את מסכימה איתי שיש כאן בעייתיות?

האם לדעתך אפשרי שתעלי את הצד שלך, את הסבל שלך מהעניין, לכתחילה, ולא כי נשברת וצעקת?

האם יש לך זכות ולגיטימציה לדאוג לעצמך, לבקש דברים בשביל עצמך?

 

זה יכול להישמע, למשל, כך:

"שמע, מוישלה. אני יודעת שאתה לא אוהב הערות בענייני מקלחת, ומבינה את זה. גם אני הייתי משתגעת אם היו מתערבים בהרגלים שלי. אבל המצב הוא שקשה לי מאוד. יש ריח רע במצעים, בחדר שלך, זה עובר לכל הבית. קשה לי מאוד לחיות כך. מה אתה מציע? מה אפשר לעשות?"

(אם את חותמת את הנאום בשאלה ולא בהנחיה/בקשה, זה יכול לעודד אותו לנסות לשתף פעולה, לחפש פתרון מעצמו)

 

השלב הבא הוא להקשיב למה שעולה מכיוונו. לעודד אותו להתבטא... זו יכולה להיות עזרה עצומה בשבילו.

אשריו שזכה באחות כזאת אכפתית ורגישה!

 

יש הרבה מאוד אמת בדברים שכתהת, די התפעלתי..
עזרתם לי מאוד!!

והערות "רעות" רק מזיקות ופוגעות - אז תעזבי את זה.

 

את לא יכולה להבין "ראש" של אח בגיל הזה. תניחי לו.

 

אפשר מידי פעם בחיוך, יש כבר ריחש ל זיעה כאן - גש תתקלח בבקשה...  זהו. אם עוזר, בסדר. אם לא -אז די.

 

הרי יש עוד דברים גילאים האלה, ויש בנות שלפעמים עם מצבי רוח וכו', וגם לזה לא מועילות גערות, כמובן. אז צריך סבלנות.

 

אפשר להזכיר, ברוח חיובית, לא כל הזמן - ולא מעבר לכך.

לצערי זה עבודת מידות ארוכת שנים שאני נכשלת בה פעם אחר פעם.. אני רק נכנסת ויש משב ריח שבא להקיא.

כל הזמן ניסיתי לשבת עליו שיתקלח. עזר כקליפת השום...

אני זוכרת שבת חברתית אחת שנסענו אליה ביחד שנינו, ואני התקלחתי לפני שיצאנו מהבית והוא לא, מלמל איזה משהו על זה שאולי בבי"ס שאנחנו אמורים ללון בו תהיה מקלחת (ב-ט-ח!) והגענו למקום, והתארגננו בחדרים, וכשנפגשנו שוב לקראת הדלקת נרות פתאום ראיתי שהשיער שלו רטוב! שמחתי ואמרתי "אז באמת מצאת מקלחת!" והוא, נבוך: "אה, זה, לא... פשוט שיחקנו כדורגל והזעתי..."

>סמיילי מקיא<

>סמיילי קורץ<

אבל זה הכי ברור...

איך היית מנקדת את החלק השני? בלי זה יהי. קשה לפענח.


והוא נשמע מותק!

מתוקי