פורום הורות (עמוד 196)

תכיני קערה עם נטלה (אא"כ הם יחגגו על המים ויהיה בלגן..)

תכיני צלחת עם פירות וכוס מים שיהיה להם מה לאכול

ותוציאי כמה משחקים.

נשמע לך?

אם הם קמים הייתי מסבירה להם שעדיין חושך בחוץ, ובחושך כולם ישנים.

שישבו במיטה, גם אם הם לא רדומים,

מתקשים לשבת בחוסר מעש? יש ספר, יש משחק.

אבל הכל במיטה, כדי שיבינו שזו שעת שינה

 אין שום סיבה שילדים יתעוררו בשעה כזו ויתרוצצו בבית, כבדרך קבע...

ששינוי חד-פעמי בשעת ההשכבה לא משפיע במיוחד על שעת הקימה (בין אם זו השכבה מוקדמת מהרגיל או מאוחרת מהרגיל). אז אני בספק אם המבחן של לילות שבת תקף. כדי לבדוק אם שינוי שעת ההשכבה עוזר צריך לדעתי להתמיד בו לפחות שבוע ולראות אם יש השפעה.

אני לא רואה אותם על בסיס יום יומי אבל שאני רואה הם פשוט קמים, שומרים על השקט ומשחקים בניהם. הם יותר גדולים אבל מאז ומתמיד הם ככה. אחותי גם מארגנת להם בגדים מהערב והם פשוט מתלבשים לבד וחוסכים לה זמן

הם רבים? יצואים מהמיטה/ חדר? משחיתים דברים כמו כל ילדי ישראל?

תוודאי שהחדר שלהם בטיחותי (עד כמה שאפשר, הרי לא תוציאי עכשיו שולחנות ומדפים מהחדר שלהם...), תשאירי להם אחרי שהם הולכים לישון משחק או שניים במיטה, וכמו שעוד הציעו פה- אוכל קליל.

תדגישי להם שלא יוצאים מהחדר/ מיטה לפני שאמא באה.

אולי ההצעה האחרונה קל לי להגיד, כי אצלי זה בא מובנה, אבל הבת שלי בת שנתיים ורבע ישנה במיטת נוער ויודעת שלא יוצאים מהחדר עד שאמא באה (היא משחקת במטבח שלה, בובות או משחקי קופסא שנשארו נגישים לה)

אני משתדלת לקום ולבוא אליה לפני שהיא יוצאת בעצמה, אבל היא מעסיקה את עצמה יפה מאוד גם חצי שעה.

הם גדולים יותר והם שניים , כך שמי יודע, אולי הם יצליחו להעסיק את עצמם גם יותר זמן....

אני ממש מכירה את ההרגשה....

תמיד קורים פלאים לקופסא של עוגיות או ביסקווטים על השולחן במטבח... 

אני חדשה כאן וזה ממש משמח לראות שאנשים מנסים לעזור לך לפתור בעיות....

האמת שפחדתי להשאר לישון כי פחדתי שהמתוקים הקטנים לא יעמדו במבחן כי הם יצירתיים ושובבים (בוקר אחד הם אכלו 5 שוקולדים!!!) ויעשו בלאגן, אבל נתתי להם צאנס...

בבקרים האחרונים באמת נישארתי לישון, אמרתי נראה מה יהיה..

אז בבוקר הראשון קמתי כשכל הסלון מרוח במעדנים 

ואחרי שהם ניקו את הספות עם מגבונים.... הם לא עשו את זה יותר.

ב"ה זה משתפר מבוקר לבוקר, והיום שמעתי את הבן המתוק בן 3 נוטל ידיים ומרך בקול..

תודה לכולם על העצות.

שאזכה גם אני לעזור לכם... 

אם מלוכלכת- פשוט לטחון את המכונה, ולא- לא לוותר על מייבש. בחורף ייבוש בחוץ לא מספיק מהיר. כמה שמייבש אולי יר- אין ברירה. לעשות- מכונה-מייבש-מכונה-מייבש...

אם נקייה לקיפול- או לשלם לנערה שתקפל,

או כל ערב קצת/הכל, אפילו מול מחשב, שיעור או תכנית שיהיה יותר נחמד ולא משעמם, או לקפל פעם-פעמיים בשבוע את ההר שצומח ומצטבר...

אני גם ממליץ על מיבש.

אותנו זה פשוט מציל, המייבש חוסך המון התעסקות עם הכביסה: גם לא צריך לתלות ולחכות שיתייבש,

גם יש הרבה בגדים שאחרי ייבוש במייבש בכלל לא צריך לגהץ...

מייבש היום אפשר לקנות בפחות מאלף שקל. העלות של השימוש בו  מבחינת חשמל אולי קצת יקרה אבל לדעתי זה שווה כל שקל.

את נשמעת אחות מסורה ואיכפתית.

את אומרת שהיא בכל זאת עושה ועוזרת.

לא כל אחת מאורגנת, עם כוחות, זריזה, וכו' באותה המידה.

ולמרות שזה בא לכאורה על חשבון אחרים, כנראה שהיא עושה מה שהיא מסוגלת, אז אולי עדיף מראש לשאול אותה למה היא כן יכולה להתחייב, ולקבוע רף דרישות שיתאים לה ושתוכל לעמוד בו.

ככה זה משפחה - לא כולם יכולים לתרום באותה מידה, ואף על פי כן הם אהובים ומוערכים על מה שהם.

מן הסתם יש תחומים שבהם היא מסוגלת לתרום יותר מכולכם - כיוון שאתן עדיין צעירות, יתכן שהתחומים האלה עדיין לא התגלו ולא באו לידי ביטוי.

ואל תדאגי  מה יהיה כשהיא תתחתן - ה' יברך אותה בחתן (וגם אותך כמובן ) ובנסיבות חיים שאולי לא ידרשו ממנה להשקיע כוחות ומרץ בתחום הנקיון והסדר דווקא.

נשמע שאת כועסת. נסו לשוחח על זה.

אולי זו תקופה? אולי משהו עובר עליה? לפעמים כשעמוסים נפשית, זה פוגע בתפקוד הטכני.

זה לאו דוקא משהו שהיא לא יכולה לעשות, אלא אולי עומס של מטלות שהיא לא יכולה לעמוד בו. אבל כאמור, אני לא מכירה ואין לי התמונה המלאה.

לא צריך לדאוג מה יהיה איתה בעתיד.

באמת מרגיז להרגיש "מנוצלים". תשמחי שאת לא בצד השני. עדיף להיות זו שעושה. יועיל לך גם בהמשך.

אבל כיוון שכרגע כנראה את לא יכולה להשפיע עליה (מן הסתם ניסית כבר), אז אמרתי שמוטב להיות בצד הזה, מאשר בצד השני..

1. אבק, שירותים ואמבטיה יסודי, החלפת מצעים בכל המיטות, מטבח -חוץ מכלים ושיש שזה ברגיל, גם כיורים וברזים וכמובן שטיפה של כל הבית.

2. אני מנקה בשידות שבחדר השינה ובחדר הילדים ובדפנות של החלונות (לא את כל התריסים, רק למטה)  עם חומר "רסס נגב" וסמרטוט לח.

מצעים ואבק פעם בחוד.

טאטוא ושטיפה פעם בשבוע

שירותים- מגבונים לאסלה כמעט על יום, אקונומיקה ושטיפה פעם בשבוע

תריסים- פעמיים בשנה

וכיור- לשטוף כלים 3 פעמים ביום. זה ברור, לא?

לא מגיעה לכאלה רמות

אצלי אבק אפילו פעם אחת לא מהחתונה (כמה שנים כבר.)

אבל יש לי דירה כמעט בלי חלונות אז הוא לא מצליח להכנס

ניגוב רצפה (מהחדשות האלו שניגוב מספיק להן) פעם בשבוע סלון מטבח, ומשתדלים גם בחדרים

שירותים משתדלת מאוד פעם בשבוע, ויש אחד לנו ואחד לאורחים, שאותו אני לא כל שבוע שוטפת (גם לא כל שבוע יש אורחים אז לא להלחץ)

תריסים... למעלה כל הזמן, משתדלת פעם בשנה...

כיור- פעם ביום יומיים. תלוי במצב.

אולי צריך לכתוב גם מצב משפחתי ושנות נישואים... מעודדים אותי תמיד שעם הזמן העניינים מתייצבים ויותר קל לתחזק....

מייבי יס מייבי נט....

אבל זה די מגעיל אותי להחליף מצעים פעם בחודש.

קחי את זה לנקודה למחשבה.

שוב סליחה. 

אבל זה די מגעיל אותי להחליף מצעים פעם בחודש.

קחי את זה לנקודה למחשבה

שוב סליחה. 

אותה זה לא!!!

(וגם אותי וגם עוד הרבה אנשים)

אז בבית שלך תעשי מה שאת רוצה ושאחרים בבית שלהם יעשו מה שהם רוצים

אם נכנסים נקיים למיטה רק אחרי מקלחת?

לכל אחד יש נורמות והרגלים אחרים

בעזהי"ת

במטבח: 

כיריים עם סקוטצ' וסבון כלים, שיש עם סבון כלים (זה יותר מפעם בשבוע בד"כ), כיורים להשרות באקונומיקה. 

בשירותים:

שירותים עם חומרים גם בפנים וגם באסלה, כיור של השירותים עם אקונומיקה, אמבטיה עם אקונומיקה.. סמרטוט על הארונית של האמבטיה. מראה עם מים כחולים..

בחדרים: טאטוא, סידור כללי, מראות.. 

אני כמוך.

לא ממש הולך רק בחופש אני מצליחה...

יומי זה טאטוא (אנחנו לא הרבה בבית אז לפעמים פעם ביומיים-שלושה, וכשאנחנו מלא בבית אז שטיפה באמצע שבוע) וניקיון של השיש-כיורים בקטנה (לא חומרים... מעבירה סמרטוט ומנקה טוב)

שבועי- שטיפה של כל הבית, אקנומיקה במטבח ובשירותים-מקלחת, מראות ואבק בשידות בחדר.

משתדלת כשיש זמן להעביר סמרטוט על המזנון לאבק ופעם בכמה זמן אבק גם על הספריה..

1. שטיפת רצפה, כיבוס כל המצעים, סידור יסודי של כל החדרים, כיריים, שירותים. (מקווה שזכרתי הכל)

2. אבק זה לנקות מהמדפים, ארונות, מכל מתמונות שתלויות בבית ( את האבק אני עושה בערך פעם בחודש.... משהו כזה) 

נכנסתי לפה סתם כדי להסתכל, ראיתי כאלו דיונים מעניינים והחלטתי להצטרף

אצלינו הנקיון השבועי זה נקיון "חיצוני"-החלפת מצעים, שטיפה של כל הבית (בלי להזיז רהיטים), נקוי אבק מהמדפים וכו'

פעם בחודש יש נקיון "פנימי" - מתחת לרהיטים, בתוך הארונות וזה

למכונה מדי פעם בלילות קרים במיוחד מלבישה טוב, מחממת חדר, 

גם ככה הרבה פעמים הפפפוך לא ממש נשאר עליהם

ואצלי אני בקושי מחממת את החדר של הילדות בלילות חורף כי חם להן עם פיג'מה חמה ושמיכת פוך סינטטית.

והם מחזיקות מעמד שנים.

ממליצה בחום

תמיד עלול לקרות מקרה של פספוס,

ולפעמים ילדים מקיאים בלילה.

ממש לא מומלץ.

פשוט להלביש חם (ממילא לרוב השמיכה יורדת מהם בשלב כלשהו בלילה)

חמה מאוד

לא יודעת מה לגבי כביסה אבל שווה לבדוק

הם עלולים להכניס את הראש מתחת לשמיכה וזה עלול לגרום לחנק

מתכבס ומתייבש נפלא במכונות, ואם התינוק/ ילד נכנס מתחת לשמיכה יש לו מספיק אוויר שם.

אני לא נותנת לבת שלי פוך רק בגלל זה.

פוך האומנות שלו והעקרון שלו זה להצמד וזה ממש מסוכן ומפחיד אותי

לפעמים אין ברירה אלא לזרום עם מה שהחברה קובעת. ולפעמים אפשר להעמיד את החברה מסביב על כך שהסכום גבוה מדי, או שהמתנה מיותרת.

אני מתייעצת עם בעלי כי הוא נדיב ממני, וגם זורם בטבעיות בתחום הזה.

אם גם לו נראה שהסכומים מוגזמים, אני מתערבת בדיון הקבוצתי ומביעה עמדה. הרבה פעמים יש חברים נוספים בקבוצה שלא יעיזו לדבר ואת תוכלי לשמש להם פה.

כמשפחה אנחנו משתדלים, עד כמה שאפשר, להשתייך למעגלים שמתנהלים בצניעות מבחינה כספית. זה גם יותר מתאים לערכים שלנו וגם, ככה אנחנו יכולים לעמוד בזה.

כשגרנו בבית אל זה היה כל כך נכון וטבעי...

אבל המצב הביטחוני והטירוף של הפקקים העבירו אותנו למרכז הלא שפוי...

מחזק לקרוא שאני לא משוגעת, אפילו אם אין לי מה לעשות עם זה כרגע

תודה.

גם לי קשה עם הנורמות סביבי. לא אוהבת להוציא ולהוציא, ומתקשה לשלם את המחירים החברתיים שכרוכים בסטייה מהזרם... לא קל.

מזדהה מאוד עם מה שכתבת.

ואולי גם תתנדבי לועד הורים של הגן...

גם אם לא את יכולה לדבר עם הועד, שאת חושבת על סדר עדיפויות שונה, הרי אין סוף לפאר וההדר שאפשר לעשות ממסיבות.

אם בתכלס את יודעת שאין לך השפעה0 אז חבל שתאכלי את הלב, תשלמי וזהו.

לגבי מתנות- אם זה מתנות שמשלמים פעם ב...

אז גם חבל ליצור אנטי, מתנה למדריכה ב20 ש"ח זה סביר, ואוכל לארוחה זה בעיקר אני מניחה בשביל הגיבוש- אז שוב אין לזה סוף, אחד יחשוב שהסטנדרט זה ארוחה במסעדה והשני יסתפק בבורקסים-

אז כמו בועד לגן, לבדוק עד כמה זה באמת חורג מהסטנדרטים שלך ומה יכולת ההשפעה שלך.

לגבי איך להציג את הדברים- לדבר על הסטנדרט כאידיאל- ולא על הכסף שיוצא מהכיס.

אפשר לארגן מסיבת פורים חמימה ועממית ושהילדים ירגישו בבית, ואפשר להפיק אירוע נוצץ שהילדים רק ילחצו ממנו.

אז לא להימנע לגמרי מלתת, לתת פחות.

כשילדים יגדלו קצת ויתחילו ללכת לימי הולדת ולא יפה לא להביא כלום

על זה בהחלט הייתי מתווכחת

או לפחות במהלך השנה מוכיחה להם על כמה שטויות אפשר לוותר..(אבל צריך גם לבדוק כמה עולים החוגים..)

לגבי מתנות, את יכולה לברר על משהו יפה שעולה פחות ולהציע להן אותו..

אני אישית, משתדלת להרגיל את החברה בצורך לחיות נכון מבחינה כלכלית (סוג של פעמונים שאני עושה לחברות) שמתי לב שלא תמיד זו שמציעה להוציא כסף על כל מיני דברים היא גם אותה אחת שמסודרת כלכלית... לפעמים זה חסד לאפס אותה..

אבל זה צריך להיות בצורה יפה ובענווה ולהבין שזה לוקח קצת זמן

עד אז, אני חושבת שעל סכומים גדולים תלחמי מלחמות גדולות ועל סכומים קטנים מלחמות קטנות

לאנשים אין אף למעלה לקנות כל מיני שטויות בהרבה מדי כסף.

אנחנו בעלי תשובה

בתור שכאלה, מניסיון העבר, מאד  קשה להתברג ביישובים , שהם המקומות הזולים.

אם למישהו יש הצעות, אשמח לשמוע!

אדם (גבע בנימין)

בית אל

מעלה אפרים

יש עוד כאלה. פשוט מוצאים דירה ושוכרים.

מקום מקסים

ואפשר לדבר עם רכז/ת הקהילה על הרקע שלכם ועל רצונכם להשתלב. הגיוני שיש לו/לה כיצד לעזור.

לא הייתי הולכת ליישוב גדול, אלא אם כן יש בו קהילה / שכונה שאפשר להשתייך אליה.

נראה לי יישובים עם אופי חמים. אבל לא ממש מכירה. אל תבני על זה. תבדקי אם מתאים

אנחנו התנסינו עם "יומי" - סוכריות ג'לי, נדמה לי של אלטמן, וזה היה מאוד יעיל.

לשיעול יש מוצר מעולה של טננבלוט מתמציות צמחים, שרף אורנים ודבש. נותנים כף או שתיים ליום וזה מטפל בשיעול נהדר.

ואולי כדאי גם מוצר שמכיל אכיניציאה - אולי של הדס או חברה אחרת- לא ניסיתי, אבל אני יודעת שזה צמח שמחזק את המערכת החיסונית מפני הצטננויות וכל מה שקשור באף, אוזן גרון.

אם כל אלו לא עוזרים, כדאי לפנות לטיפול הומאופתי.

לחמם את הבית כמו שצריך, לצמצם צריכה של מוצרי חלב, בוטנים (במבה), ואולי גם תפ"א - ובכללי להאכיל אותם בשפע פירות, וירקות חיים ומבושלים. אוכל מזין שמכיל גם קטניות מבושלות, ביצה ליום וכו'. להשתדל להימנע ממזון תעשייתי קנוי, להשתמש בשמן זית איכותי, להשתדל להשתמש גם בדגנים מלאים - קמח מלא, אורז מלא וכו' וכו'.

הרבה סבלנות, חום ואהבה.

הוא צודק שיש בפירות וירקות, וזה נכון ברגיל.

אבל במצבים שילדים חולים כל שני וחמישי, כנראה שהם צריכים תגבור.

זה לא חייב להיות לכל החורף - לפעמים מספיק לתת חיזוק במשך שבוע שבועיים, עד שהמאגרים בגוף מתמלאים והילד מתאושש, ומשם להמשיך עם תזונה נכונה.

בפירות: אפילו בתפוח יש ויטמין C בכמות יפה (שמספיקה לילד בריא). תפוזים וקלמנטינות עשויים להגביר ליחה, לכן מצמצמים את השימוש בהם במצבים כאלה. קיווי, תות, רימון - זה מבחינת פירות.

בירקות: גמבה אדומה מאוד יעילה. גם כרוב חי.

לכי עם הרצון והחשק שלהם - מה שיש להם חשק לאכול זה בדרך כלל מה שמכיל את מה שהם צריכים.

אפשר לקנות ויטמין C נקי, זה אבקה כזאת, בחנויות של כימיקלים (כמובן לבדוק שזה איכות מאכל), אולי יש גם בחנויות טבע - לא יודעת. זה חמוץ אז אפשר לערבב את זה באוכל או בשתיה שהטעם יורגש פחות - למשל במחית פירות או במרק. כל פעם להוסיף קצת. אם ילד אוכל מבקבוק - להוסיף לחלב, אם ילד יונק אפשר לשים קצת על הפטמה (הוא יעשה פרצוף אבל מיד יגיע החלב וישכיח את הטעם).

מזון שמשבשת לחלוטין את הרכבם התזונתי של הפירות והירקות

העקרון הוא שרוצים לספק את הצרכן, הצרכן דורש פירות יפים ונאים,

לכן הפרי עובר הינדוס שלם, כך שלא ישחיר במגע עם החמצן (תופעה המעידה על נוכחות של ברזל..), כדי שיראה גדול ויפה,

אבל מבחינת ערכים תזונתיים- זה גורע..

שימי לב שהיום למלפפונים יש טעם מיימי, הם כמעט נטולי טעם,

 הגזרים שאמורים להיות מתוקים, מרים.

אלו חלק מהתופעות של הנדסת המזון.

ולכן ויטמינים זה פתרון מעולה.

בפירות הדר יש ויטמין C, זה נכון אבל בכמות לא כ"כ גדולה.

אם כבר אתם רוצים לצרוך ויטמין C בצורה טבעית אז תאכלו המון המון פלפלים אדומים וקיווי. יש בהם פי כמה וכמה מהויטמין הזה. ותאכלו את הפלפלים חיים, כי הויטמין נהרס בבישול.

וחוץ מזה- הסבר: ויטמין C מחזק את מערכת החיסון ופשוט עוזר לה להתמודד יותר בהצלחה עם כל הדברים האלה שתיארת.

לדעתי זה לא מסחרה של כסף, כי לפעמים הגוף כן צריך תגבור משמעותי של תוספים מסוימים.

תנסו, מה אכפת לכם? תראו שזה לא עוזר- אל תקנו עוד, תראו שזה כן עוזר- הרווחתם חורף שקט...

ועוד דבר- אם קונים, אז המלצתי לא לקנות  את הדובונים או משהו כזה, אין בהם הרבה ויטמין C. יש סוכריות או סירופ שיש בהם 200, 300 ו500 מ"ג וזה הרבה יותר משמעותי. לגילאים שציינת 100 או 200 זה טוב. בשבילכם, ההורים- גם 1000 טוב.

מה, לא לקחת חומצה פולית בהריון? למה לקחת אם יש הכל באוכל?

ולמה לקחת B12?

אם נשים בהריון עם חסר של B12 לא היו לוקחות אז מצבן היה חמור, וח"ו גם פוגע בעובר. כנ"ל לגבי חומצה פולית. וברזל.

אז רופא שאומר ככה או שיש לו קטע נגד תוספים או שהוא לא מספיק מכיר את השימוש בהם.

יש נשים בהריון שלא צוברות חסרים של הויטמינים האלה ולא זקוקות להם.

ומי שכן זקוקה, לוקחת מולטיויטמין כדי להשלים את המאגרים.

באותה מידה, ילד שעבר מס' רב של הצטננויות כבר בתחילת החורף, צבר חוסר רציני בויטמין C שלפעמים אי אפשר להשלים בלי להיעזר בתוסף מזון.

לחיזוק המערכת החיסונית ולמניעה. ומה לעשות, הקטנים רגישים, המעסיקים שלכם גם צריכים להבין את זה... ככה זה ילדים בחורף...רק בריאות!!

ויעילות החיסון משתנה משנה לשנה. (בהתאם לצדקת ההערכות של הגורמים המקצועיים לגבי הזנים שיגיעו באותה שנה לישראל). 

מחקרים הראו שאין לצריכה עודפת של ויטמין c השפעה משמעותית - אז בעלך צודק. 
לזרוק כסף, והרבה כסף, לפח. 

עודף של ויטמין c פשוט מופרש בשתן. 
(יש נטיה לחשוב שזה עוזר כיוון שהיה כימאי, זוכה פרס נובל, שהאמין בכל ליבו שויטמין c עוזר - ולכן נערכו מחקרים בנושא שלא הראו את התוצאה הרצויה). 

זו מטא-אנליזה שנערכה בנושא השפעות ויטמין c בנוגע למניעת הצטננות: 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17636648

התוצאות, כאמור, לא חיוביות. 
 השורה התחתונה שם היא: 
The failure of vitamin C supplementation to reduce the incidence of colds in the normal population indicates that routine mega-dose prophylaxis is not rationally justified for community use.

But evidence suggests that it could be justified in people exposed to brief periods of severe physical exercise or cold environments.

מזל שהמחקר לא הוביל למסקנה שיש לתת מינון גבוה של ויטמין C כמניעה לציבור הרחב.

ואף על פי כן, גם המחקר מציין ש "ההוכחות מלמדות כי [נטילה שגרתית כמניעה] יש לה הצדקה עבור אנשים החווים פרקי זמן קצרים של פעילות פיזית קשה או חשופים לקור".

ולמרות שמתן ויטמין C הוא האמצעי היחיד שננקט ונבדק במניעת מקרי הצטננות נשימתיים, נצפתה "יעילות עקבית, המייצגת את קיצור פרק זמן המחלה ב 8%...אצל מבוגרים ו13.6...אצל ילדים".

לא רע.

או מתאמנים לקראת האולימפיאדה הבאה. 

כאמצעי מניעה, ויטמין c מפחית את משך המחלה בכ-8-13%. כלומר, אם ילד יהיה מצונן שלושה ימים, אז הוא ירוויח בערך 7-10 שעות. (עד כדי שגיאה סטטיסטית). 

לא מאוד מרשים, מה גם, שמדובר על מקרים של קשיי נשימה. (יש לכך התייחסות במסקנות).  

אחרי שהאדם כבר חולה - זה חסר יעילות לחלוטין. 

אלו המסקנות של החוקרים: 
The failure of vitamin C supplementation to reduce the incidence of colds in the normal population indicates that routine mega-dose prophylaxis is not rationally justified for community use. But evidence shows that it could be justified in persons exposed to brief periods of severe physical exercise and/or cold environments.
Also, the consistent and statistically significant small benefits on duration and severity for those using regular vitamin C prophylaxis indicates that vitamin C plays some role in respiratory defence mechanisms.
The trials in which vitamin C was introduced at the onset of colds as therapy did not show any benefit in doses up to 4 grams daily, but one large trial reported equivocal benefit from an 8 gram therapeutic dose at onset of symptoms.

אתה מוזמן לשלוח להם את השגותיך בענין. 

ויש מספיק, יש גם חיידקים, לפעמים גם הצטננות, ליותר גדולים יש גם סיבות אחרות כמו בעיות חניכיים שמביאים לדלקת גרון 

הדבר הבאמת הכי יעיל - שלא ממש רלבנטים לילדים קטנים - הוא להימנע ממקומות הומי אדם שאינם מאווררים דיים. 
לא מכיר גנים ופעוטונים כאלו. 
 

הילדים שלי (ואני גם ) היינו חולים ממושכות כל חורף. 

נתקלנו ברופא טבעי(שכן חביב)  שיעץ לנו כל מיני עצות. אחת מהן הייתה, לשים לב שיש רגישות לקור! אם יש נזלת, שיעול וכד, זה הסימן הראשון שהגוף "צריך עזרה" ומייד לשים שכבה נוספת, לשתות תה וכד. עוד זוג גרביים, עוד גופיה.. עד שמפסיקים להיות מנוזלים/ להשתעל וכד. עובד ברוך ה' כמו קסם! (אם תופסים את זה מוקדם)

וגם להיפך, לעיתים אני רואה שלא מספיק הקפדנו ו...החום מגיע.

אני ממש משתדלת לחסל נזלת. רוב המחלות מתחילות מנזלת (שמעתי לא מעט פעמים מרופאי ילדים).

איך לחסל?

מי מלח, בהקדם. לפי המינון המומלץ.

הספריי של אוטריוויני הכי נעים לילדים (טיפות או ספריים אחרים ממש לא נעימים. ניסיתי על עצמי כשהילדים התלוננו וזה כל כך מציק!). זה אמנם יקר - 25 שקלים לבקבוקון (אני קונה לכל ילד אחר כדי לחסוך הדבקות), אבל תחשבי שאנטיביוטיקה עולה בערך כך.

ובכלל, הבריאות שווה את זה.

יש את הדפי קשר מהגן שבעלי שואל שאלות,

לפעמים אנחנו מכינים הצגה על פרשת השבוע.

אצל ההורים שלי היו עושים חידות עם משחקים וצעצועים.

אצלנו הם מאוד אוהבים פ"ש והפטרה אז בעלי מספר

יש תקופות ששרים שלום עליכם וכל טקס הקידוש, אח"כ הילדים אוכלים איתנו בערך רבע שעה

ואז אחד ההורים עובר איתם לשטיח כדי שהשני יוכל לאכול ואח"כ מתחלפים.

אנחנו משתדלים לשמור על אווירה נעימה ושבתית גם סביב המשחקים ולא רק סביב השולחן 

כי זה פשוט לא הולך אז במקום כעסים ובכיות מעדיפים את זה ככה.

כלומר הטיפ שלי-

במקום לריב איתם שיתנהגו יפה סביב השולחן, אנחנו מתאספים בשטיח ומעבירים את הפעילות המשפחתית והשבתית לשם.

עניין שחשוב לי להקפיד עליו בעיקר עם הבן זה ללבוש בגדי שבת גם אם זה לרבע שעה למרות שזו טרחה גדולה בשבילי לקלח ולהלביש את שניהם לכבוד שבת ואחרי שעה להחליף פיג'מה לשניהם (בשבתות קיץ היינו מכניסים שבת מוקדם אז זה היה ממש רבע שעה נטו שהם לבושים בגדי שבת עד אחרי הקידוש)

לפעמים (תלוי בזמני כניסת שבת) אם הילדים במצב רוח טוב אז אחרי הדלקת נרות אני שרה איתם שירי שבת, קוראים מדפי הקשר שלהם, עוברים על הציורים וכו'.

אצלנו אני לא אוהבת שבתות, בעיקר בגלל מתחים ביני לבין בעלי באשר לאופי שולחן השבת.

הוא בא ממשפחה יותר דוסית, סעודת שבת יכולה להימשך אצלם 3 שעות עם מלא שירים ודברי תורה ומלא מנות.

אצל ההורים שלי זריזים, לפעמים עוד לא סיימתי את המרק וכבר מגישים מנה עיקרית, דבר תורה כדי לסמן V ומעט שירים. תוך שעה וקצת מסיימים, אם יש אורחים אז עוד נשארים לדבר ליד השולחן אבל לא בדברי קודש.

אמנם שנינו מעידים על עצמנו שאנחנו רוצים משהו באמצע בין שני הסגנונות,

אבל דוקא עכשיו אחרי עשר שנות נישואין, כשכבר יש מגמה של חינוך הילדים דרך שולחן השבת, הקרע בינינו מעמיק סביב זה.

כן, ברור לי שזו לא הבעיה היחידה, ברור לי שהקושי בזוגיות שלנו הוא כללי וזו רק דרך ביטוי אחת של הדברים, ושאנחנו צריכים טיפול זוגי ושבעלי מצביע ברגליים נגד זה אז כרגע לא בתוך תהליך כזה, אף שהיינו אצל כמה מטפלים לטיפול קצר או ארוך.

בעלי רוצה להאריך, מצידו לתת דבר תורה של 3/4 שעה (לי בעצמי אין קשב כ"כ ארוך, לילדים לפעמים כן ולפעמים לא), מפריע לו שהילדים (9, 7.7) יורדים מהשולחן לשחק, מפריע לו אם אני מתעסקת עם הקטנה (2.5) באמצע הארוחה. 

גם לי מפריע שהם יורדים לשחק אבל מפריע לי כי אז הארוחה נמרחת ומרוב מתחים אני רק רוצה שיסתיים.

מנסה להתגבר על מה שקשה לי כדי לשפר את האווירה, לא תמיד מצליחה...

טוב לשתף. 

שלום לנשות חיל היקרות ביותר.

אני מרגישה שכאשר מכינים את הכל לפני כניסת שבת נכנסים באוירה שבתית, לפעמים חלות מאפה עקרת בית או משו מיוחד ולא שיגרתי- שכולם שמחים איתו.

ואז אחרי שהכל מוכן, האישה לבושה יפה-(זה מאד חשוב) והילדים(אם יש מוכנים),  אפשר להתעסק איתם עד שהבעל מגיע, ואז לשיר שירי שבת ולהתחיל את הארוחה-כאן אם יש בוגרים- אתם יכולים לקחת את הזמן(תלוי ברמת הרעב ולילדים לתת יותר מהר,אח"כ אם הם עוברים לשחק-אתם שומעים דבר תורה ככל יכולתכם אפשר משו של 5/10 דק' , אם יש ילדים כבר יותר בוגרים(אפילו ג')הם כולים להגיד משו ששמעו על פרשת שבוע-אצלנו החדרנו שבשבת צריך לומר דבר תורה סביב השולחן- זה מאד תורם לאוירת השבת, ולערך השבת בעיני הילדים..(בהתחלה זה היה קשה-עכשיו הם עושים זאת כמובן מאיליו.)

נ.ב. בנישואים המוותר הוא המאושר, בשביל השלום עושים הכל.ואם יש הערה לחכות שהכעס והמתח ממך ירד, ואז אם זה באמת חשוב לך זה יחכה לשעת הכושר המתאימה, ואז אפשר ליישב וולבן את הדברים בצורה מכבדת-ותראי שאין כוונה לא טובה לאף אחד, אלא צריך ללמוד אחד את השני ואת צרכיו.

זה מזכיר לי לפעמים אחד הילדים רוצה לספר לי-ואין לי סבלנות להקשיב- אז לפחות עד שאשתפר אני עושה עצמי מתעניינת ומתפעלת וכל פעם אני בשביחו 'אוזן קשבת'..חוכמת נשים בנתה ביתה-בהצלחה.

אולי תגידי לו שזה ממש חשוב ומוסיף שהוא ממלא את השולחן בדברי תורה אבל אולי אפשר סיפורי  צדיקים וסיפורי השגחה כדי שירתק את הילדים ולהוסיף חידון כדי שיהיה שמח..

בטווח גילאים של 3-15

עוגה של פרשת שבוע - שנה אחת הכנו יחד עוגה ועליה ו/או בתוכה אלמנטים הקשורים לפרשה ועל זה היה דיון אח"כ (פרשת וישלח -  פגישת יעקב ועשיו שהתכונן לדורון תפילה ומלחמה - על העוגה היו גיפים וחיילים וכד'. וכן דברים מקליקס (בגדי כהונה), מרים ומשה בתיבה (עוגה ועליה סוף ממקלות ביגלה, ים כחול מנייר צלופן, חמצוצים וכד')

חידון א"ב - שנה אחת עשינו חידון מענינים הקשורים לפרשה / חג על סדר הא"ב. רמת השאלות מותאמת לילדים.

סיפור- שנה אחת כל ילד בחר ספר והיה קורא ממנו במהלך השבת (הפרשה מספרת, מעינה של תורה, פאפראות וכד')

קופסת הפתעות - שנה אחת היינו (אשתי ואני) מכינים אלמנטים הקשורים לרעיונות מהפרשה בתוך קופסא מיוחדת שקוקטה לכך. והילדים היו צריכים לנחש מה הקשר (בתוך התיבה היו חפצים מהבית חלקי צעצועים וכד')

אין ספק צריך להכין ולהשקיע. אבל משתלם וכיף.

נכון, צריך להודות שלא כל שבת כולם היו בשיא (עייפות, עצבים, מצב רוח וכו'). אבל יש תכנית בשולחן שבת (כמובן, כולל שירים וכד')

בהצלחה לכולנו !

כלומר, שבעלך או את תשבו עם הילדים לספר קצת פרשת שבוע, סיפור צדיקים ולשמוע מהם מה הם למדו, ואח"כ לשחרר אותם לעיסוקיהם ושבעלך יגיד דבר תורה שמתאים לכם ולא לילדים.

ואם הוא לא משתף פעולה , תמצאי מישהי שתקבל אותך לבד . זה יכול להציל נישואים ולהפוך אותם למאושרים . בהצלחה.

כל סעודה מספרים קצת, במוצ"ש עושים חידון על הכל בתוספת שוקולד צ'יפס.

צריך להתאים לגילאי הילדים. 

אפשר לקום לסיבוב עם ריקוד של 3-4 דקות, אפשר לעשות הצגות על הפרשה- עם מטפחות וכובעים וזה מוסיף עניין, חידונים- א-ב על הפרשה. לבקש שיספרו משהו טוב שקרה להם השבוע.  להכין איתם שירון של שירי קודש אהובים עליהם ולתת להם לבחור שירים.

להתאים את אורך הסעודה לגילאי הילדים. 

 יש שלבים שזה לא פשוט ואפילו מתסכל . אבל אם מצליחים ליצור שולחן נעים ושמח, כשהילדים גדולים הם מצפים לשולחן שבת וזה מאד משמעותי.

אבל אני חושבת שבעלי לא נמצא במקום בשביל לקבל אותם.

הוא פחות מתחבר ליצירתיות שהצגתם אלא למסורתי ולמקובל, לפחות בעיניו.

כן, הוא מצליח להתאים את דברי התורה לילדים, מוסיף סיפורים מעניינים,

אבל כדי שהם יבינו רעיון של גדולים זה לוקח זמן וסבלנות 

ולכן מתיש...

תודה על הדאגה והחיבוק, אם יהיו חדשות טובות אשתדל לעדכן.

הילדים שותפים בעריכת השולחן ומקבלים מחמאות על העריכה,

לפי הסדר כל ילד אומר משהו, פרשת שבוע/ דבר תורה/ סיפור חסידי,

מתן התייחסות לדפי קשר וליצירות מהגן/ בית הספר,

חידון על פרשת השבוע לפי הגילאים השונים וחלוקת ממתק כלשהו (דואגים שכל אחד יידע משהו ויקבל)

סיפור חסידי שמרתק את כולם,

שירים שהם אוהבים.

(וגם אוכל אהוב עושה הרגשה טובה לשבת ליד השולחן....)

וגם אם הקטנים פורשים אחרי מנה אחת- השולחן עדיין מתקיים...

ספר

עוד ספר

דיסק

סיר או אביזר בישול (אם אמא שלך אוהבת לבשל)

עציץ יפה

זוג כרטיסים לקפה ועוגה בבית קפה נחמד

זוג כרטיסים למוזיאון מקומי קטן וזול

כיסוי ראש מעניין לאמא=כיפה לאבא

פינוק קטן שהם לא מרשים לעצמם: כמה גבינות יותר יקרות, שמפו מחו"ל, שוקולדים מעוצבים,

והכי חשוב: הקדשה חמה ומושקעת, רצוי כולל תמונות של הנכדים!

יום נישואין שמח

זה לגמרי נורמלי בגיל הזה. זה גם נורמלי בגיל 6 ויש אומרים אפילו אחרי.

חבל ליצור מתח סביב הענין הזה, זה בטח לא מוסיף לילדה או לך שום דבר טוב.

למה אין מצב לחזור לטיטול בלילה?

אני שואלת כי גם אני הייתי במקום הזה (עדיין...והן יותר גדולות...)

ואם לא מפריע לה- זה טוב. אז פשוט תלמדי אותה להוריד פיג'מה וסדין ולהכניס ישר למכונה (תדאגי שהמכונה תהיה פנויה בבוקר).

מה שאולי  יכול לעזור זה לקחת אותה פעמיים בלילה, אפילו בלי להעיר, פשוט לקחת. פעם אחת בערך שעה וחצי או שעתיים אחרי שהולכת לישון ופעם שניה שעתיים או יותר אח"כ. אצלנו בדר"כ כשאנחנו לוקחים פעמיים כולן קמות יבשות. (אנחנו צריכים לקחת שלוש כל פעם...)

ואם היא לא עושה כשלוקחים אותה- תפתו את הברז בשירותים לעשר שניות או יותר, הצליל של המים גורם להם לעשות...

לתת לשתות מספיק מוקדם יותר. לקחת כמה פעמים לפני השינה לשירותים, להציע לה לקום לבד אם תצטרך בלילה, ולדאוג שהדרך תהיה מוארת וחמה, להראות לה את זה מראש (אפשר גם לקחת "תוך כדי שינה", אם זה לא גורם לה לצער והיסטריה).

אפשר לומר לה שזה לא נורא, אבל בגלל שיותר נוח לקום יבשה, אז אם תצליח תקבל פרס כלשהו.  אם לא יואיל, לרדת מזה ולהגיד לה שננסה שוב עוד כמה זמן.

הלחץ, לדעתי, עושה בדיוק ההיפך..

אבל אפשר באופן מתון "לעזור" לכך.

עלייך ועל הילדה שלך לישון בלי טיטול  זה ממש מתסכל ומגעיל לישון עם פיפי ולקום עם ריח כזה.

הבת שלי בת 5 וישנה עם טיטול. ניסינו להוריד לתקופה לא הלך אז הפסקתי..

יש ילדים שזה יותר קשה להם.

אני לוקחת אותה לפני השינה לשירותים ומסבירה לה שאם היא מרגישה שיש לה בלילה שתעיר אותי ונוריד ביחד ואני ילך איתה לשירותים.

מובן שזה לא כיף לה לישון עם טיטול זה לא נוח ולא נעים והיתה מעדיפה בלי אבל היא מבינה שכרגע אין ברירה.

אמרתי לה שאם הטיטול יהיה נקי אז נוכל להפסיק לשים טיטול.

זה ניראלי ממש בלתי נסבל להמשיך בלי טיטול גם לכבס וגם לקום ככה לריח הזה.

אני ממליצה לך פשוט לקבל את זה ולהעביר לילדה את זה שזה בסדר ושאם היא שמה טיטול בלילה זה לא אומר 

שהיא תינוקת..

בגיל כזה קטן זה ממש ממש מקובל.

יש ילדים שמתחילים את הגמילה בגיל 3 כל אחד והקצב שלו.

נ.ב- יש מחלקה חדשה בשערי צדק שמטפלת בילדים שמרטיבים בלילה. הבנתי שזה דרך ביופידבק - את יכולה לברר..

בהצלחה.

לשלוט בצרכים שלו. איך את בדיוק רוצה לעשות את זה?

מה תשימי תינוק בן חודש בסיר?

אם היה אפשר לעשות את זה אז מן הסתם היו עושים.

אבל תינוק קטן בן חודש/ חצי שנה+ לא באמת יכול להבין את זה..

וגם אי אפשר כ"כ להסביר לו.

וגם למה לעשות את החיים קשים אם אפשר להשתמש בטיטולים.

העובדה היא שרוב הילדים מתחילים גמילה מגיל 2.. 2 וחצי ולרוב מסיימים ב3.. 3 וחצי.

הילדים מצליחים להיגמל ויש מעטים שיותר קשה להם.

כתבת "אם היה אפשר לעשות את זה אז מן הסתם היו עושים"

אז לידיעתך - מיליוני תינוקות בעולם גדלים ללא חיתול. באמת באמת.

אפילו בארצנו הקטנטונת יש כמה מאות כאלה בכל שכבת גיל.

אם זה מסקרן אותך את יכולה לחפש בגוגל "בלי חיתולים" או "שיטת הקשב" או "פשפושים" ועוד מילות קוד. אפילו בעברית יש על זה הרבה חומר, ובאנגלית בככל חבל"ז (ובסינית נראה לי שזה חלק אינטגרלי מכל טקסט על גידול תינוקות פחות או יותר).

לא אומרת שצריך לקום מחר ולאמץ את זה, אבל אף פעם לא מזיק להרחיב את האופקים.

לה לגדל ילד בלי טיטול והיא תגיד לך שזה היה סיוט

מה שעשו בעבר זה כל פרק זמן מסוים הורה היה שם את הילד על הסיר ומעל הכיור עד שהוא יעשה

או היו סמים חתיכות שמנות של גזה כדי שבגדים לא יירטבו אבל בפנים היה הכל רטוב וכתוצאה מכך הכל היה אדום דרך קבע

נמאס מהמלצה הזאת ללמוד מאפריקנים, הנה הם הסתננו אלינו בכמויות, האם אנחנו רואים בהם משהו טוב?

אגב גם לאימא לתינוק קטן מגיע לחיות בשקט ולא לרוץ אחרי תינוק עם בגדי החלפה כל הזמן

טיטול גם מקטין כמות כביסה וכמות הבגדים הנדרשת וחוסך ריח של סירחון שגם זה חשוב

ובאמת ילדים נגמלו בערך בגיל כמו היום, תקראי על מאה ה19, לא נתנו לילדים מכנסיים אצל גויים עד גיל 3-5 בכפרים , כנראה בגלל גמילה וכביסה, הסתובבו עם כתונת ארוכה וזהו

אולי גם באפריקה על אותו עקרון

הם קיימים כבר מאות שנים בתרבות המערבית.

המשפחות שאני מכירה שבוחרות לגדל ילדים בלי חיתולים - זה נראה די שונה מהתיאור שלך, מהרבה בחינות.

מאמינה לך כמובן שהיו גם תרבויות שככה זה נראה אצלן. אז לא אליהן אני שואפת.

(אגב, אני לא יודעת מה המצב היום באפריקה. ההשראה של התנועה הזאת היום היא בעיקר ממזרח אסיה.)

אין ברירה, אנחנו חיות בתרבות כזו, וזה חלק מהחיים שלנו.

הייתי רוצה מאוד להעניק לילדים שלי בזה ובבא את חווית העצמאות הזו, אבל החיים כל כך אינטנסיביים ועמוסים בכל כך הרבה חוסרי ברירה, וזה אחד מהם

גם צוות החינוך בגנים ובמעונות לא בשל לזה, ואגב, שנה וחצי זו קצת אופוריה 

אני ניסיתי לגמול את הבת שלי בגיל שנה וחצי והגננת לא הצליחה (היא עשתה כל מאמץ, אני לא מאשימה אותה) להושיב את הבת שלי יותר מ2-3 פעמים ביום על הסיר בשעה שזו התדירות השעתית שלה באותו גיל...

החזרנו את החיתול והורדנו שוב בחופש.

ובארצות הברית ערש התרבות והקדמה (יאא....) מסתובבים ילדים בני ארבע וחמש לא גמולים, ואני לא מעודכנת להיום, אין לי מושג מה קורה שם עכשיו...

הלוואי, הלוואי שהייתי מצליחה...

ולתת לילדה לגדול ולהפסיק לבד אבל אני מכירה גם גישה שבכל זאת קמים ויושבים לעשות פיפי, בסוף זה הופך להרגל

האם גם בקיץ היא הייתה מפספסת כל לילה? הקור מאוד משפיע. אצלנו בשנה שעברה הבת כמעט לא פספסה בקיץ, אבל בחורף לאחריו המיטה הייתה רטובה הרבה פעמים. תשימי לה פיג'מה חמה ושמיכה גדולה וחמה, כדי שהיא לא תצליח להוריד בלילה. לדעתי, עדיף לקחת אותה לשירותים בלילה כשהיא מתעוררת בעצמה ולא לעורר אותה במיוחד (במידה והיא מתעוררת)
. האם היא תמיד מצליחה לעשות בשירותים לפני שהיא הולכת לישון? מאוד חשוב להקפיד על זה! ואת בטוחה שהיא מרטיבה דווקא בלילה ולא מוקדם בבוקר כשהיא מתחילה להתעורר? אולי צריך לקחת אותה בזריזות לשחרותים בבוקר?

לקראת גיל שלוש גומלת ביום, וממשיכה לשים טיטול בלילה.

באיזשהו זמן הטיטולים מתחילים להיות יבשים קבוע, והילדים עצמם כבר אומרים שהם לא צריכים טיטול, ואז מוציאים ונגמר.

איכשהו, 

אף פעם לא גמלתי בלילה, 

ותכל'ס - אין פה אפילו מישהו אחד עם טיטול

בעיניי, זה סתם עבודה מיותרת.

אני חיכיתי וחיכיתי. וגם היום כשהגדולה בת 7 , אם לא הייתי מורידה טיטול- הטיטול היה נשאר רטוב כהוגן ברמה שמרטיב את כל המצעים גם. ואם לא אקח את כולן  פעמיים כל לילה לשרותים- אז בבוקר יהיו לי 3 סטים לפחות של פיג'מה ומצעים לכבס.

בקיצור- כיף לך, ה' חסך לך את הענין הזה...אבל ממש לא אצל כולם זה ככה.

ויכול להיות שזה קשור? אין לי מחקרים , אבל אני גדלתי בסביבה שמאוד הקפידו שבנות לא יושבות על רצפה או על משהו קר

ורק בקיץ לפעמים באות לחדר שלנו בלילה וישנות על שמיכה על הרצפה.

לא נראה לי קשור.

תמשיכי בהתנהגות שהתחלת,

תשימי גבולות (בעיקר אם היא פוגעת באחותה, תרחיקי אותה בעדינות ובתקיפות ותבהירי לה שכך לא מתנהגים)

מניסיון, אם תמשיכי כך ותראי לה הרבה אהבה זה יעבור מאד מהר

ואומרת לה שאנחנו לא זורקים דברים ואשמח שהיא תספר לי מה היא רוצה

מתוקה  פתאום יש לה מתחרה.

כמו כולן כאן, גם אני ממליצה בעדינות, ובחום.

בזמן ההנקה, עדיף שלא תהיה לה נגישות לספרים שהיא עלולה לקרוע, כדי שלא תצטרכי להיות בלחץ.

תקראי לה אליך לשבת לידך ולחבק אותך.

לפעוט  יותר קטן הכנתי לפני כל הנקה בקבוק מטרנה בשבילו והושבתי אותו ברוב טקס בסלקל של התינוק, וזה מה שעזר.

תנסי למצוא משהו שהיא אוהבת, שיתן לה תחושה שגם היא מקבלת תשומת לב מיוחדת בזמן ההנקה.

היא כנראה מקנאה בקטנה, ולכן מתנהגת ככה. נכנסה מישהי חדשה שפתאום מושכת את כל תשומת הלב..

תמשיכו לתת לה יחס חם ואוהב,

לדרבן אותה לעשות ולעודד אותה על זה.

ומסכימה עם נונימי על דרכי התגובה. בעדינות, ועם זאת בצורה ברורה. בהצלחה!

ולקטנה לחוד (לא נכון "לא להתייחס הרבה לקטנה". הקטנה צריכה את היחס. אפשר לשים לב שמול הגדולה, היחס יהיה מאוזן בין שתיהן).

וגם איך שאת עושה, להתייחס אליה כ"שותפה" קצת בקבלת קטנה, זה גם נכון. לא במקום היחס אליה בפני עצמה כמובן.

היא מבינה שבעצם כשאת מניקה את "מנוטרלת" כי הקטנה מחוברת אלייך,
כך שלא באמת את לגמרי שלה.

ובנוסף- היא בת שנתיים!! גיל העצמאות הראשון, עם הרבה אקשן.

אז נראה לי שאת לא צריכה להתרגש יותר מדי. אחרי ההנקה לאסוף איתה או שהיא תאסוף את כל מה שזרקה, ובאמת כמו שכתבו לך- למצוא זמן, אפילו קצר, שאת בלי הקטנה, אלא רק איתה. אפילו ברמה של ללכת ביחד להוציא את הפח ובדרך לדבר על העננים והפרחים ומה היה היום ומה היה נחמד ומה היה מעצבן וכו' וכו'. זמנים קטנים כאלה של תשומת לב אליה בלי שהקטנה עלייך או באזור.

בהצלחה!

תבין שדרך זה היא לא תקבל צומי.קשה לנו לשחרר, זה לא נעים לנו כשמתבלגן וחפצים נזרקים אבל לפעמים צריך לשחרר... במקום להתעצבן כל פעם מחדש...

בזמן ההנקה . אולי כדאי לפני כל הנקה או אחריה להגיד לה "עכשיו תורך "  להשים את התינוקת בצד .ולהחזיק את הגדולה  כמה דקות צמודה אליך בתנוחה של הנקה ץ ואז לצחוק איתה ולדבר איתה ולנשק אותה . יתכן שזה יכפר על הקנאה

מי שהיה הצעיר בבית, ואז הופיע תינוק, חייב להגיב.  יש כאלה שמגיבים מיד עם הלידה ויש כאלה שמגיבים רק כשהתינוק הופך להיות קצת בן אדם "אמיתי", מחייך, מסתכל, מגיב לסביבה וכו', בגיל 2-3 חדשים.

בתך הבכורה מגיבה בהתאם לספר.  תוסיפי את העובדה שהיא מכריזה עצמאות על היקום ...  והגעת למצב שבדיוק תיארת!

כמו שאמרו - את יכולה להרגע - לא צריך לומר לה אסור.  היא יודעת, לכן היא עושה את זה!  באופן כללי, עדיף להגיד מה מותר ולא מה אסור.  להדגיש את הטוב.

אולי אפשר להציע לה רגשות - את כועסת, את רוצה את אמא רק איתך, את אומרת לאמא שאת גדולה ויכולה להחליט לבד, ועוד ועוד.  

יש אמהות שיצרו "שק צעצועי הנקה".  השק נועד לילד הגדול בזמן שהקטן יונק.  כשאמא לא מניקה, שמים את השק למעלה ואי אפשר לשחק \לקרוא \ לצייר עם מה שיש בשק.  השק נותן צ'ופר גם לגדול בזמן ההנקה.  שמעתי על "גדולים" שביקשו מאמא לשבת ולהניק כדי שהם יוכלו לשחק במשהו מהשק או לשמוע את הספר שנמצא בשק

האם את יכולה לעשות לגדולה "נופש פעיל" - כל 3 דקות או 5 דקות, באמצע ההנקה, לומר לה לקפוץ, לגלגל כדור לרוץ לקיר הרחוק, לגעת ולחזור?  אולי הפעלה פיזית תסייע לה לשמור על שקט ושלווה?

בהצלחה!

זה עובר, ובעז"ה חוזר עם החמוד הבא

גם לי יש שתי בנות ראשונות, באותו הפרש.. והיחס ביניהן מדהים לאורך כל הדרך ב"ה!

בעייני, הדבר הראשון, והכי חשוב, הוא מה אנחנו משדרות לילדים ה"גדולים" שבבית-

שהם מסכנים כי אמא כל הזמן עסוקה עם התינוק החדש, או שנפלה בחלקם הזכות הגדולה והאושר לצרף אח נוסף למשפחה.

מה שנחשוב ונרגיש, זה מה שהם ירגישו. ואין לי שום ספק שאחות קטנה היא המתנה הכי גדולה שיכלתם לתת לה!!!

אז קודם כל- בנחת עם ה"לתת לה יחס ולא להתייחס הרבה לקטנה". לעזור עם הקטנה זו אפשרות מעולה, שנותנת להם תחושת אחריות ושיתוף והם מאושרים ממנה.

בנוסף, ודאי להציב גבולות! לקרוע ספרים ולזרוק זה בוודאי קו אדום. תרגישי האם זו דרך למשיכת תשומת לב. אם כן, במקום לכעוס עליה, קחי  ממנה את הספר/ המשחק בשלוות נפש ואמרי לה שכך א"א לשחק. היא תצעק ותפגין, אך את תמשיכי להניק בנחת ותוכלי להציע לה פעם אחת (בלי "לקרקר" סביבה) לשוב ולשחק/לקרוא יחד בצורה נעימה.

אדגיש, כמובן שיש לתת לה יחס ולפנות לה זמן, אך כל זה ממקום של שמחה בתינוקת ובדגש על האיכות ולא על הכמות.

בהצלחה רבה, בנחת ובשמחה בע"ה!

ישנה כותרת: פיקוח על איכות המוצרים

ותחתיה:הודעות על מוצרים מסוכנים

שפה היא קשר.

דרך השפה נוצר הקשר, או במילים אחרות - ההתקשרות בין הילד להורים.

לכן חשוב שתחשבי איזו שפה יוצאת לך באופן טבעי ובה תדברי עם הילד באופן שוטף,

וזאת על מנת שיבנה קשר בריא וטבעי ביניכם.

אם את רוצה מעבר לכך להוסיף שפה, כדאי שתחשבו על שעה-שעתיים ביום שבהן יהיה לכם קל להקפיד על העברית.

למשל, אחרי הצהריים, אם יש לך זמן שקט ופנוי למשחק עם הילד, בזמן הזה תקפידי ותכניסי לשגרה דיבור בשפה השנייה שאת רוצה להקנות לו.

נקודה נוספת- אם אין חוקיות וסדר במעבר בין השפות, הדבר עלול לבלבל את הילד.

כלומר, אפשר להחליט שאבא מדבר עברית ואמא באנגלית ולהפך (כאמור, רק אם זו שפה שזורמת לכם באופן טבעי). 

העיקר שתשמרו על סדר (גם השעה המסוימת שמוקדשת לשפה היא סוג של חוקיות). 

בהצלחה!

פשוט התחלנו לדבר איתו באנגלית כי רצינו שידע את השפה. עכשיו מסתבר שידע אותה מבחוץ ולכן רוצים לעבור לדבר איתו בעברית.

אני פשוט לא רוצה שתהיה לו טראומה מזה, כי אנחנו גם עוברים דירה למדינה זרה, וגם פתאום נעבור לדבר איתו בשפה אחרת. אז אני שואלת איך לעשות את זה נכון.

ובכל פעולות היומיום להראות כמה השני חשוב לך.

לדוג' אבא מגיע הבייתה קודם שיחפש את אמא לאמירת שלום וחיבוק. כנ"ל אמא שומעת שאבא הגיעה עוזבת את הכלים/כביסה/ תינוק ובאה לחיבוק מאבא.

אם את יכולה להשיג שמן אניס, את יכולה להוסיף כמה טיפות לשמפו וחפוף עם זה למניעה.

גם שמן רוזמרין טוב (אבל שמן אניס ממש הורג את הביצים).

ואם את לא מצליחה כרגע להשיג שמן, חפשי שיח של רוזמרין ברחוב, תכיני חליטה (לשים בסיר עם מים, להרתיח, ולצנן) וכשהמים חמימים לשטוף את הראש בהם שטיפה אחרונה אחרי חפיפה.

לטיפול כשכבר נדבקים - לטפטף שמן אניס לתוך קרם פנים/גוף מעור (אפשר להכין כמות קטנה על כף היד) ולעסות עם זה את עור הקרקפת. ככה, גם אם ישארו ביצים, הן ימותו.

כדאי לך גם להקפיד על תזונה נכונה - לויטמין B12 יש ריח מיוחד כשהוא מתנדף בזיעה, והוא מרחיק את הכינים.

פשוט תקפידי לאכול ביצה אחת לפחות ליום. אם את אוהבת חמאה או בשר, גם בהם יש ויטמין B12.

אשרייך על החום שאת מעניקה לילדים.

בהצלחה.

בעדן טבע חיפשתי ואין להם.

יש תרסיסי שמן רוזמרין

יש תרסיס שנקרא "רידלייס דיפנס" שהוא על בסיס שמנים אחרים, אבל תבדקי אם את מסתדרת עם הריח שלו.

וגם- לסרק את עצמך על בסיס קבוע.

אבל לדעתי השמחה מוקדמת. די נדיר שיהיו כמה כינים על ראש ולא תהיה שום ביצה.

אולי לא מצאת את הביצים. זה יכול להיות. הן קטנות ולא כל מסרק מוציא ביצים בקלות.

בקיצור תמשיכי להסתרק כל יום או כל כמה ימים.

וזה גם התשובה לשאלה שלך. להסתרק כל יום זה המניעה הכי טובה.

אלא באופן יסודי, לחלק את השיער לקווצות, לסרק כל קבוצה מבחוץ, אח"כ להפוך את השיער לכיוון השני כך שהחלק הפנימי חשוף ומלמעלה והחיצוני מתחת ולסרק.

לעבור על הראש.

אולי כדאי לבקש מהגננת שתדרוש מההורים להקפיד על נקיון הראשים.

אפשר לפרוט על הנקודה שאתן מחבקות הרבה.

(אמא אחות חברה טובה, מישי... אל תתפדחי...) 

לי אמרו שלשים קרם או משו בשיער- שיהיה שומני  זה עוזר- קשה להן לטפס...

תהיי חזקה, גם לי היה כינים בש"ל, ועבר לי... 

על תכשיר שנקרא ריזולטס )rezults) קניתי בסופר פארם

עשיתי איתו טיפול ל3 הבנות שלי כשהיו חוזרות לי כל יום מהגן/בי"ס עם נגלה חדשה של כינים

וב"ה מאז שטיפלתי בתכשיר אין כינה אחת!!

רק בחמש דקות במקום בעשר.

גם ברידלייס, התכשיר שהורג את הכינים (לא הדיפנס כנראה), הם כותבים שזה טבעי, שזה לא הדברה אלא טכניקה שמייבשת את הכינים והורגת אותן.

שהוא לא מכיל חומרי הדברה כימיים

כמה שתנסי "להגביל" - יאחז בזה יותר.

תספקי תעסוקה חיובית, מעניינת, שתצריך את הידיים שלו למשהו אחר. שתצריך תקשורת. ואז אפשר לומר, רגע, נוציא את המוצץ, שנשמע מה אתה אומר..

וגם הרבה חום, שמחה..

ענ"ד.

גם שלי בת שנה ו9 חודשים.

לא מבינים כלום ממה שהיא אומרת, בגלל המוצץ.

אבל זאת לא סיבה להילחץ.

נשקי אותו וחבקי אותו. זה כל מה שהוא צריך.

בהצלחה.

אצלי היה ילד אחד עם שמיכה כל היום בגיל הזה ואחד עם מוצץ.

עם השמיכה לא הפריע לי בכלל - שמחתי שהוא מצא לו משהו שנותן לו תחושת ביטחון. ממש ממש לא ניסיתי להגביל. עבר מעצמו כשכבר לא נזקק לזה.

אבל אם המוצץ גם לי זה צרם, כי באמת ממש חסם את ההתפתחות השפתית שלו, וגרם להרבה תסכולים (הוא לא היה בשל להבין שבגלל זה לא מבינים אותו, ההסברים לא עזרו. כל רגע ניסה להחזיר את המוצץ לפה, ובכה נורא כשלא הבנו אותו).

את הילדים הבאים כבר גידלתי בלי מוצץ. לא רציתי להגיע שוב למצב כזה.

אני מקווה שאת תמצאי פתרונות טובים יותר...

הבן שלי מסרב וזה סוחט ממני את כל הכוחות.

תחשבי שבלילה במקום מוצץ הדבר היחיד שמרגיע אותו זה הנקה! סיוט!

אני גידלתי בלי מוצץ , וחבל על כל שעות השינה שנגזלו ממני , אבל בעיקר מהילדה שלי. מוצץ זה אחלה , מרגיע וטוב. הילדה שלי ינקה עד גיל 4 . והיו לה קשיים בשינה . גם היום ישנה מאוחר. מוצץ זה משהו שמרגיע את הילד , ואני לא מבינה מה הבעיה. דרך אגב , אני פשוט התחלתי מאוחר מדי , וניסיתי גם את המוצץ לסרבנים , שאני קראתי לו המוצץ למליינים כי הוא עלה 45 שקלים ולא רצתה . צריך להתחיל מוצץ בגיל מוקדם כי בגיל חדשיים זה כבר מאוחר . 

וכבר נמאס לי מהמוצץ, התחלתי להפסיק בהדרגה:

בהתחלה אמרתי לה שמוצץ מותר רק במיטה. אם היא רצתה מוצץ היא לקחה ורצה למיטה, נרגעה כמה דקות והוציאה.

אחר כך מותר רק בלילה,

ובגיל שלוש הפסקנו לגמרי

תשתדלי להסתכל על החיובי

כשקשה לו-יש לך איך להרגיע אותו

כשלא מצליח להירדם- המוצץ עוזר

נכון, זה מתסכל וגם אני בהתחלה חשבתי להילחם בזה (יותר בגלל שאנשים אמרו לי "מה, היא עדיין עם מוצץ? אבל היא כבר גדולה!) וראיתי שזה רק גורם לה להדבק בו יותר, אז מה עשיתי?

קודם כל הרפתי ואמרתי שממש לא אכפת לי

אח"כ קבעתי זמנים מסויימים שבהם אין מוצץ- למשל, בזמן המקלחת ובזמן האוכל

לפעמים אח"כ היא הייתה שוכחת ממנו ולפעמים ביקשה ואז הבאתי לה..

כשלא הייתי מבינה מה היא אומרת אז הייתי אומרת לה: "מתוקה, תחזיקי את המוצץ ביד (כדי שיהיה בשליטתה ואז יש סיכוי גדול יותר שתסכים להוציא) ותגידי לי כי אני לא מצליחה להבין"

לאחר מכן, היית אומרת את זה בכל פעם שהיא הייתה מדברת עם מוצץ גם אם הייתי מבינה (ובדר"כ הייתי מבינה..)

בכל מקרה, בעיניי זה עדיין גיל קטן שאין צורך עדיין לגמול אותה מהמוצץ, אני גמלתי לחלוטין רק בגיל 3+, פשוט דאגתי שישאר רק מוצץ אחד והיא ידעה שיש רק אחד והייתי שוכחת אותו מדי פעם במעון בעיקר בימי שישי וככה היה לה סוף שבוע בלי מוצץ, פעם אחת שכחנו אותו ביום שישי שבראשון אחריו היה תשעה באב ובשני היא נשארה בבית (כי בראשון לא הרגישה טוב) ואז הראתי לה שהיא יכולה בלי מוצץ, אמרתי לה שנקנה לה הפתעה אחרי שהיא תזרוק אותו לפח, ביום שלישי היא לקחה את המוצץ מהמעון ובדרך הבייתה זרקה אותו לפח

וזהו.

בגיל הזה אפשר להסתפק במוצץ רק בשינה ובנסיעות.

תנסי לומר לו שהמוצץ כל הלילה היה בפה שלו ו"עבד"קשה ועכשיו הוא רוצה לישון!

כל פעם תנסי להוריד עוד קצת ועוד קצת עד שהוא יתרגל שמוצץ זה רק כשהולכים לישון.

לתת לילד להיות תינוק כמה שהוא צריך להיות תינוק, ולהרשות לו להיות ילד כמה שהוא צריך להיות ילד. אפשר להגיד : אם תוציא את המוצץ אבין מה אתה רוצה להגיד , ואז תחזיר לפה . אבל אם הוא מסתובב עם השמיכה והמוצץ כנראה שהוא צריך אותם . למי בדיוק הם מזיקים?