פורום הורות (עמוד 203)

היא אמרה לי לגבי הבעיה בשלישי  אני רוצה להמשיך לעבוד איתך אבל יש סיכוי קטן  שאנחנו לא נוכל להמשיך יחד אם לא אמצא פתרון 

זה הכניס אותי להתלבטויות...כי קודם כול את כנה איתי אומנם .אבל את אומרת לי יש סיכוי שלא נמשיך

שנית -אני אצא עם הרגשה רעה (אשתדל להתגבר עלייה מהר אם זה יקרה ) של למה הסכמתי לעבוד עד עכשיו פעמיים בשבוע ?? ודווקא עכשיו שיש משרה מלאה אז יש בעיה אז במידה כזו או אחרת- יש מצב שפשוט לא נוכל להמשיך לעבוד ??

זה מטורף ..אז סתם ביזבזתי את הזמן שלי -והייתי סוג של "פרייארית " -עבורך וגם עבור עצמי ??

שחשוב לך לדעת ממש בימים הקרובים, כי יש לך אופציה למשרה אחרת (כדאי אולי לברר קודם שזה בטוח) ואת לא רוצה לצאת קרחת מכאן ומכאן.

תגידי לה שאת מעדיפה לעבוד אצלה, את מאוד מעריכה אותה, אבל את חייבת ביום שלישי לצאת מוקדם ואם אין לה פתרון אחר, אז את צריכה לדעת ממש מהר.

את מוכנה לעזור לה למצוא פתרון של מישהי, וזה גם רק לשעתיים בשבוע, אבל אם זה לא נראה לה, את חייבת לדעת.

דבר ראשון - ההחלטה להישאר שם או לא צריכה להיקבע קודם כל על ידך. אחרי שאת תחליטי מה את באמת רוצה תוכלי להתקדם לכיוון כלשהו.

דבר שני - במידה ואת מחליטה להישאר - יום שלישי את נמצאת שם עד 2:30 וזאת עובדה. מה הבוסית שלך תעשה עם זה ואיזה פתרון תמצא - לא כל כך עיניינך. אם היא רוצה אותך היא תצטרף למצוא פתרון ליום שלישי ואם לא אז היא תצטרך למצוא פתרון לכל השבוע.

בהצלחה

לפעמיים מרוב הבילבול את יודעת מה אתה צריכה לעשות אבל אתה לא בטוחה בעצמך(מקשיבה לעצמך מספיק סומכת על עצמך ) שכדאי להגיד ככה או ככה ולעשות מה שהלב שלך מורה לך יחד עם ההיגיון הבריא 

אני גם דוגלת בשיתוף וכנות ...

נעדכן אתכן  

לנסות להאכיל אותו לפני גינה, להביא מנשא

גם תלוי גיל של תינוק

ולדעת שזה לטובתה, אחים זה אוצר, הם נשארים לתמיד

ב. "לקבל איתה" את התינוק, כך היא מרגישה קצת שותפה של אמא בענין. ולשבח, זה יחס אליה גם כשעוסוקים בו (לא להפריז, שלא תרגיש שהיחס אליה מותנה בו..).

ג. אפשר קצת בהומור, בחיוך, "איזה תינוק קטן ובכיין... אין ברירה, צריך לחזור הביתה. אנחנו נמשיך מחר" (אפשר להוסיף "פיצוי" בלי להגדיר זאת כך, אלא כבדרך אגב: בבית מחכה ממתק מיוחד. וכד', זה מכהה את התחושה של הפספוס "בגללו").

[כמובן, גם לתינוק זמנים מיוחדים; אבל כעת השאלה היתה עליה]

נראה לי שאולי ה"לרוץ אליו" - לא נכון, ויכול לתת לה הרגשה שהוא עדיף על פניה, שעוזבים הכל והולכים אליו.

אני לא אומרת להשאיר אותו לצרוח, אבל אפשר בהחלט לדעתי לגמור משפט או כמה איתה,

לראות שיש לה תעסוקה, ואז לפנות אליו.

כמו שילד יכול להתעורר ולבכות כשאת בדיוק בשרותים או מקלחת, ולא יקרה שום אסון עד שתצאי אליו, (כמובן, בזריזות האפשרית הנורמלית...) ככה לא יקרה כלום אם תהיי איתה עוד חצי דקה.

זה יכול להיות מבחינת ההרגשה שלה הבדל משמעותי.

זה גם בד"כ יותר הרגשה שאת לא לחוצה לברוח ממנה אליו, אלא שאת רגועה איתה למרות שהוא בוכה, ואז פונה אליו.

אפשר גם להסביר לה. כשאת רגועה בלב, שלא נורא שיבכה עוד חצי דקה, גם היא קולטת את ההרגשה.

 או מראש להכין דברים שיוכלו לעזור - כמו ספר שתסתכל עליו ביחד לידך כשאת מטפלת בתינוק, וכדו'.

לגינה הייתי מתכוננת - יוצאת כשהוא שבע, או במנשא, או לוקחת איתי משהו טעים שאפשר לתת לה ביד לפני שאת פונה אליו.

ו... רק תדעי, שהמעבר לשניים, כמו שבטח אמרו לך - לא קל, אבל עובר. זה תקופת הסתגלות, שאחריה תגדלי באמהות שלך. בילד הבא יכול להיות יותר קל...

ולהגיד שבמשך הזמן זה נעשה קל יותר וככל שהקטן יגדל השילוב והתימרון בין השניים ייעשו קלים ופשוטים יותר.

כל ההתחלות קשות..

שאת כבר יוצאת אתם לגינה

טבעי לגמרי..

ושלושה חודשים ראשונים תינוק יכול לבכות מ"גזים" בבטן.

את מתנהלת בסדר גמור. הילדה חשה בעיקר את היחס שמאחורי הדברים. לא יקרה מזה שום דבר רע..

הצלחה.

צריך כל הזמן להשגיח.

ובזמנים שהקטנה ישנה טוב, אפשר לשים אותה הצידה ממרכז העניינים - אולי בחדר או בפינת הסלון, או בתוך מנשא. זה יקל עליו ועלייך.

אני "מדובבת" את התינוקות הקטנים, כלומר מדברת בשמם באוזני האחים הגדולים - "אני אוהבת אותך", ומגישה את התינוק אל הלחי של הגדול יותר, כאילו הקטן מבקש לנשק את אחיו הגדול, וגם מניחה את התינוקות בחיקם של הגדולים יותר, כאילו התינוק מבקש לחבק את הגדול יותר (כמובן אני מאבטחת את התינוק). אין כמו מגע של תינוק מתוק ואהוב כדי לפתוח את הלבבות.

נראה לי שחשוב לאבחן אם יש אי-סבילות לחלב. רגישות קלה זה לא נורא, אבל על אי-סבילות חייבים לדעת, ולקבל הדרכה איך להיזהר.

אאל"ט אי-סבילות לחלב באה הרבה פעמים עם אי-סבילות לסויה, שהיא הבסיס של התמ"לים הצמחיים הפשוטים. אם זה המצב, אולי ידריכו אתכם לתת תמ"ל מפורק.

דבר נוסף - על פי הוראת משרד הבריאות, כל תמ"ל שהוא לא החלבי הסטנדרטי מצריך התייעצות מוקדמת עם רופא. הם לא אידיאליים, ואמורים לתת אותם רק כשיש הוראה מרופא, בעקבות בעיה עם התמ"ל הרגיל.

אפשרות נוספת שאת יכולה לשקול (בלי לבטל את הצורך בהתייעצות עם רופא לגבי ההקאות!) - תרומת חלב אם מאתר מאמילק.

עגלה שהתאומים אחד ליד השני.

זו עגלה פשוטה ובלי סיבוכים ומתקפלת בקלות.

יחסית קלה וגם חזקה.

לגבי גודל הקיפול לנו זה נכנס. פשוט צריך לנסות לראות אם זה נכנס. לדעתי זה אמור להיכנס לרוב הרכבים.

חסרון: לפעמים בעיר יש מקומות שקשה לעבור עם העגלה.

אני גרה בעיר וזה לא יותר מידי מפריע לי.

יש עגלות תאומים שזה כמו רכבת שזה אחד אחרי השני. אני פחות מכירה

א. איכסה מה שאמרה ההיא . "משריצה" זו אמירה נאצית . ממש מגעיל מצידה , והיא אמרה את זה כנראה כדי לפגוע בך . 

ב. אצא מהארון , אודה ולא אבוש . גם אני אוהבת חתולים . לא תמיד אהבתי את חתולים , אבל חתולים הצילו את חיי. ממש ככה . חתול זו חיה , שיודעת לקבל ולהחזיר אהבה , וכך היא מזור לנפשות בודדות במיוחד. אבל יותר מזה , במקום שיש חתולים , אין נחשים . כן הם טורפים ציפורים (אבל גם ג'וקים , ועכברים)  , הם מעצבנים , הם חושבים שמגיע להם אוכל, הם יכולים להיות נודניקים חסרי תקנה , יש להם מחלות ויש להם שכל של חתול -אבל הן בריות מיוחדות של השם , ומצילות חיים לפעמים . 

אז אם תתלונני לרשויות , יבוא ויסרסו אותם במקרה הטוב , ירעילו אותם במקרה הפחות טוב . תסלחי לשכנה הזו , שהיא כנראה אישה בודדה ועזובה . קצת כמוני. תגידי לילדים שעדיף לא לגעת בחתול לא מוכר , ואם הם ליטפו איזה חתול -מוטב לשטוף ידיים .

לדעתי חשוב יותר לשמור מהשכנה הזו מאשר מחתולים , אבל דווקא אחרי החגים לנקות את הלב. יכול להיות שהיא גם מקנאה . גם אני מקנאה בדתיים שיש פה  . שככה יהיה לי טוב . 

נ.ב בקשר לקנאה - אצלי זה קנאת סופרים (סופרים את הנשמות היפיפיות שזוכים לגדל באהבה, כן ירבו 

לגדל משפחה ברוכת ילדים , זו גם זכות (כי לא כל אחד זוכה) , אבל גם גבורה בימינו . אני לא אתחיל עם טיעון השואה וכולי, אבל משפחה יהודית גדולה (ואם אפשר -שמחה)  זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו כעם וכמדינה. מי שאמר את זה לוקה בשכלו ואין לי מה להוסיף . 

גם אצלי הגדול היה (היום הוא ממש גדול) פעיל במיוחד.

אני הייתי חייבת עזרה של לפחות כמה שעות כל בוקר שיקחו אותו (רשמתי אותו למעון, אבל אפשר למצוא סידור אחר).

פשוט כי התינוק הקטן סבל מגזים וכמעט לא ישנתי לילות שלמים.

הייתי זקוקה לכמה שעות שינה כל בוקר.

זה תלוי בתינוקות, ובסדר היום שלכם. יש נשים שמסתדרות עם זה יפה.

בכל מקרה, אם את מרגישה שאת זקוקה לעזרה, אל תעשי שיקול שאת לא עובדת. סה"כ זה סידור זמני ל3-4 החודשים הראשונים. שווה אפילו לקחת הלוואה בשביל זה.

מזל טוב.

יש בקופת חולים אפשרות לקלינאית תקשורת אם אני לא טועה. 

היתה לנו בעיה דומה - בינתים הסתדר מעצמו . 

 יש  אפשרות  לקלינאית  גם  בגיל  4 דרך  הקופ"ח,  למה  לא  ללכת  לאבחון  ולבדוק  את  זה  מול  קלינאית  אפשר  גם  לפנות  אליה  לפני  תחילת  התהליך  ולשאול אם  יש  סיבה  לדאגה  אבל  בשביל  מה  לחכות?  אני  לא חושבת  שהגיית  ר'  לא  נכונה  בגיל  4 זה  תקין  ולדעתי  כן  צריך  לבדוק  את  זה.  אגב,  יכול  להיות  שיש לה  לשון  קשורה?    

לפי מה שאני יודעת (מנסיון- גם לבן שלי היה) אמנם זה עדיין בגבול הלגיטימי, אבל לקבל תור לאבחון ולטיפול לוקח זמן. לכן, שווה לבקש כבר תור לאבחון ולמלא את כל הטופסיאדה. מקסימום - תבטלי.

במקרה שלנו, בזמן האיבחון עוד היתה חסרה הר'. הקלינאית אמרה שזה עוד לגיטימי, אבל שנקבע תור לטיפול, כי כמו שאמרתי ייקח זמן עד שנקבל אותו. ואכן עברו כמה חדשים. בינתיים יום בהיר אחד נהייתה לו ר'! הלכתי לטיפול הראשון רק כדי שתגיד שהכל בטוח בסדר, וזה מספיק ספונטני. היא נתנה לי טיפים לחיזוק הר' בסוף מילה, כי זה היה יחסית חלש אצלו וזהו.

בהצלחה רבה!

פעם קיבלנו שפורפרת ם חומר כזה מחוץ לארץ, אני לא יודעת מה קיים בארץ, אבל אפשר לבדוק במדף לחומרי ניקוי - ליעקובי יש מוצרים מאוד ספציפיים לסוגי כתמים. ואפשר לשאול גם בחנויות לחומרי בנין וצבע.

הורים אוהבים את הילדים שלהם מאוד. אלא אם כן משהו לא תקין.

אני מקווה שהכל תקין, והתחושה שלך תחלוף.

נא לא לקרא אם את בהריון , או יש לך בעיות לב. אני רודפת אחרי האמ-אמא שלהם ואז דורכת עליהם . פעם ניסיתי שמן ציטרונלה . זה עבד חלקית -כלומר התיקנים לא הבינו שזה אמור להיות דוחה עבורם. אסור להרחה לנשים בהריון. בכל מקרה כל הכימיקלים היום דיי מפחידים , אז עדיף , אם אפשר לנקות את הבית בחומר דוחה תיקנים .תלוי מה הכמות של היצורים הדוחים האלו , יימח שמם . 

ויותר ברצינות : בקיץ שטפתי את הבית עם שמנים אתריים כמו הציטרונלה, רוזמרין  . אפשר למצא מאיכות ירודה ב20 שקלים לבקבוקון. זה מפחית לפעמים את הכמות של התיקנים . 

נראה לי שזה היה לפני שנתיים, אם לא יותר, הבאנו מדביר טבעי ששם לנו דברים בכל מני נקודות מועדות לפורענות, במשך שבועיים היו ג'וקים מתים וגוססים בכל מקום ומאז ועד עכשיו - כלום

לצערי אני לא זוכרת את מי הזמנו, נראה לי סתם מצאנו איזה מגנט ברחוב וזה עבד...

בהצלחה!!!

יכול להיות שהיא בין הפטיש לסדן - בין הרצון שלה לבלות איתכם לבין רצון אחר - של בעלה אולי?

את צודקת שנפגעת אבל אולי יש סיבה. הכי חשוב שהיא תאמר מה הבעיה באמת.

אולי תוכלו לשמור על קשר ברמה האישית בלי המשפחות?

ככה שאם בעלה לא רצה היא יכלה פשוט לא לומר כלום

ופעם שעברה דיברתי איתה והיא כמעט נשבעה שהיא עמדה להתקשר אליי בדיוק כשאני התקשרתי

אין לי בעיה שלא תבוא, יש לי בעיה שזה תמיד ביטולים של הרגע האחרון

אז לפני שאת קובעת תבדקי באמת שזה מתאים, אחרת זה ממש מרגיש שמזלזלים בי, ובבעלי ובילדים שלי

וכבר פעם אחת אכזבתי אותם עם נסיעה לים שלא קרתה

והפעם אם לא הייתי דואגת לנו לאוכל למרות שחילקנו את הדברים בינינו הייתי מאכזבת אותם בשנית, אחרי שכבר יצאנו מהבית ונסענו היינו צריכים לחזור..

ואל תתני לי תירוצים של ילדה חולה וכו וכו. אני דיי בטוחה שזה תירוצים, אחרת זה צירוף מקרים מאוד מוזר..

פשוט מבאס כי זה מרגיש שמזלזלים בך ובמשפחה שלך.. וזה כבר לא פעם ראשונה..

תודה על התגובה סליחה על התוקפנות, אני עדיין נסערת..

לפעמים אנשים נמצאים בין הפטיש לסדן - היא רוצה, יוזמת, ואח"כ נאלצת לבטל.

אני מעלה השעירה - יכול להיות שבעלה מסכל את היוזמה ושולף את הביטול ברגע האחרון כי לו לא נעים לומר לה דברים מפורשים.

בכל מקרה זה לא צריך לבוא מעל חשבונכם.

אם היא יכולה להסביר את עצמה קודם לעצמה ואח"כ לך - מה טוב.

ואם לא, תסיקי את המסקנה.

ברור שאת לא יכולה לסמוך עליה יותר.

יש הרבה שמסתדרים יותר עם מאם.

את צריכה לחזור לחזור לעבודה?

ויכול להיות שאם את נותנת לו אז הוא לא ירצה, פשוט צריך לנסות

והרבה סבלנות

לשאול שכנה ולבקש המלצות מתושבות המקום.

בהצלחה.

אם כן, אפשר לקחת את זה מהנקודה שהיא נמצאת, ממה שהיא יודעת.

לברר בעדינות מה היא יודעת, לספר את המינימום הנדרש, ולהיות קשובה לשאלות, לחששות - יתכנו גם חרדות.

אם מתאים, כמובן לגעת בנקודת החוזק הכללית - האחיזה שלנו בארץ אבותינו.

לפחות לא שידוע לי. אני מניחה שאם היתה שומעת משהו היתה שואלת או מדברת על זה.

אני חוששת שזה יעורר לה פחדים.

קחי את הילדה אלייך, אמרי לה שאת רוצה לספר לה משהו, שכדאי שתכיר.. ותסבירי:"קרה מקרה עצוב ומצער, יהודים נרצחו על ידי האויבים שלנו. צריך להתפלל ולקוות שבעזרת ה', יהיה טוב יותר..

היה חשוב לי לספר לך את זה כי אנחנו חלק מעם ישראל. וצריך להכיר גם את הדברים הטובים וגם את הפחות"

משם תוכלו לדבר על התחושות והרגשות..

אכן נראה לך שידברו (לא תמיד זה נכון. בשביל ילדות בגיל הזה, אחרי שמחת תורה ואיסרו חג זה כבר הרבה זמן.. וגם אם ידברו, לדעתי זה לא יהיה "המון"),

אז אולי כדאי לחכות אחרי שמחת תורה, ולומר בקצרה, שהיה לצערנו ירי על אוטו שנסע שם (להשתדל להסביר איפה, שזה לא "על ידינו"..), וההורים לצערנו הרב מאד נהרגו (קשה מאד מאד לומר את זה. אבל אם היא תשמע, עדיף שממך). והצבא כבר נכנס לתוך המקומות שמשם הם באו, הוציא משם אנשים חשודים (אולי עד אז כבר יתפסו אותם), ישימו את הרשעים בבית סוהר.

לומר שהם רוצים שאנחנו לא נהיה פה בארץ, אבל זו הארץ שה' נתן לנו, וה' עוזר לנו ואנחנו מנצחים אותם.

להסביר שבאמת אין להם צבא, לנו יש צבא הרבה יותר חזק - ועכשיו גם שמו יותר שמירה בדרכים, שלא יקרו דברים כאלה בעז"ה.

הנקודה הראשית לגבי הילדה, היא החשש מהשלכות "לגביה" (לכן חשובים הנתונים על "כחותינו הגיבורים", על אף שהיינו שמחים שיעשו יותר..), והרגשת הביטחון.

כמו כן, יתכן שתשאל מה עם הילדים, אפשר לומר שהם אצל הסבא וסבתא, יש להם משפחה שמאד אוהבת אותם - ובגלל שההורים שלהם מתו כי הם יהודים, אז זה נקרא שהם קדושים, והם מאד קרובים אל ה', ומתפללים על הילדים שלהם.

וככלל, לשדר תחושת חוסן. מלחמה על הארץ, "מי הם".., ה' עוזר לנו, ואנחנו מנצחים.

אם רואים שזה מעסיק, אפשר להציע לה לצייר משהו על זה (היא כבר תחליט אם היא תרצה לצייר את הפיגוע, או את הילדים. לא צריך להציע.  זו דרך של פריקה ו"שליטה").   אפשר גם להציע, אם היא רוצה לצייר משהו לילדים. שוב, תלוי ברמה שזה יעסיק אותה. כלל לא חייב שזה באמת יתפוס אצלה יותר מזמן קצר.

כמו כן, אם שואלת משהו, לענות בנחת, עניינית. שתרגיש שאפשר לדבר על זה.

המטרה העיקרית עם הילדים בגיל הזה, היא לא הפריקה שלנו, על אף הכאב העצום, אלא איך הם יוצאים מזה הכי שלווים ובטוחים ורגועים.

כך ענ"ד (ולצערי, גם נסיוני, מכל מיני אירועים שהיו ל"ע, בעבר, באזורנו).

אני לא קוראה לזה "ערבים" , אבל "החיילים הרעים " . סיפרתי לה את זה לצערי, כי הייתי מאד עצובה . חשבתי שעדיף לספר , מאשר שהיא תתחיל להעלות כל מיני אסוציאציות.היא גם שאלה כל הזמן , "למה את עצובה?" . מאז יום חמישי היא מרטיבה כל לילה , מה שלא עשתה אף פעם ואני מקווה שאין קשר. 

מסכימה עם כל מילה

מקסימום אפשר להגיד מחבלים והאמת שאני אומרת את האמת שערבים

וכשאימא שלי סיפרה לי על שואה היא אמרה גרמנים ולא נאצים

פעם ילד שלי אמר שערבים רעים מתפללים לחמאס ואין להם שום טראומה

בעיה שלנו שאנחנו בישראל במיוחד חילונים לא מוכנים להשלים עם זה שרוצים להרוג אותנו כי אנחנו יהודים והם ערבים

ואנחנו חיים פה תוך כדי מאמץ שלהם להרוג רק שלרב הם לא מצליחים

נדמה לי שקצת הקדמתי וצריך לחכות עד גיל 5. אני מאד מבולבלת בקטע הזה. 

לא חיילים-רעים, מחבלים ערבים רשעים. זהה את האויב..

ב. אם היא מרטיבה מאז שסיפרת, מסתבר שקשור. צריך לעזור לה להבים למה זה לא מאיים עליה ועוד כמה דברים, אם כבר אמרת. כתבתי לעיל.

שאם היה לו טעם שהיא מסוגלת לטעום, אז הוא לא.

אבל אם את רוצה - יש בחיפה מרכז להרעלות, דומני שפתוח כל הזמן. את יכולה להתקשר, לשלוח את התמונה, ולשאול.

נתפלל

ואומרת שהילדה טעמה מזה.

ואז הם ישאלו איזה סוג, ותשלחי תמונה..

זה לא "מידע סתם", הרי את חוששת... (אם באמת נראה לך חשש..)

אכן רעיל מאוד, למעט הפרחים.

פחד... נס שליקקה פרח ולא פרי.

גם הפרח רעיל. המליצו לפנות למיון. 

בהצלחה (אבל בטח יגידו שזה לא רציני בסוף.. לא לפחד מידי. אבל תלכו בזריזות, "ונשמרתם"..)

תעדכנו בבקשה.

הייתה במעקב. ב"ה לא פיתחה שום סימפטום של הרעלה (נס שבלעה רק מעט. אמרו לנו שילדים שאכלו פרח שלם היו בסכנת חיים ממש).

ב"ה מרגישה מצוין. רק אנו לא ישנו כל הלילה (ליל הושענא רבה...).

תודה רבה על העצה ועל התמיכה! חג שמח ובשורות טובות!

הרדוף.

אני חושבת שבעקבות מקרים בעבר, הפסיקו לשתול אותו.

נס היה לכם.

כל הכבוד על הערנות.