שלום אימהות יקרות
לפני כחצי שנה ביקשתי את השתתפותכן במחקר שעסק בתפיסות עצמיות של אימהות עם הפרעת קשב וריכוז.
אם השתתפת במחקר, ויש לך (או שנראה לך שיש לך) הפרעת קשב
ואת מוכנה שאשוחח איתך כמה דקות בטלפון (באופן אנונימי כמובן) על התכנים של המחקר
אני מאוד מאוד אשמח
את מוזמנת לפנות אליי באישי ולהשאיר מייל או מספר
תודה רבה רבה!
(וכל מי שמתעניינת בתוצאות המחקר - אשמח לעדכן... יצא מעניין מאוד מאוד).
שלום לכולם,
אני נהנית ומחכימה מפורום יקר זה כבר שנים רבות. הפעם ברצוני להתייעץ לראשונה:
1. בני בן 4, ילד חכם, עדין מאוד ורגיש. כשאני שולחת אותו ליטול ידיים או לצחצח שיניים או מבקשת שיברך - בקיצור מטלות שהוא לא מתלהב מהן - הוא אומר "כבר נטלתי..." או שרץ לאמבטיה, חוזר אחרי 2 שניות ואומר שצחצח. בקיצור למד טיפה לשנות מהאמת... אני לא עושה מזה עניין. אבל שמתי לב שזה מתחיל להפוך לדפוס התנהגות. מה אפשר לעשות?
2. בתי בת 8, ילדה נבונה וטובה. כבר מספר חודשים שמתי לב שכשהיא קוראת ספרים (והיא קוראת המון), היא כל הזמן מעסיקה את הידיים שלה בגירודים וחיטוטים באף או בעיניים ואז לפה... וחוזר חלילה. כמה שניסיתי להעיר לה על זה - היא מפסיקה וזה עוזר ל5 שניות (זה נראה לא בשליטה). מה אומרת תופעה זו? האם מישהו ניתקל בזה?
תודה גדולה!
"שכחת.. עוד לא נטלת. הוא ניטול ביחד" - וליטול בצורה שיהיה לו נחמד (למשל, לספור ביחד). "זה מהר מידי - אי אפשר לצחצח ככה טוב. בוא נצחצח ביחד"..
בס"ד
גם אני ככה...
את עושה את זה כשאת קוראת ספרים? אני לא חושבת שזה תמיד קשור ללחץ כי ביתי עושה את זה גם כשהיא קוראת ספר בפעם השניה ומכירה כבר את הסיפור. הידיים שלה כל הזמן צריכות להיות עסוקות - או שהיא מגרדת בראש (ואין לה כינים) או נוגעת בתוך העין במקום שמתאפרים בעיפרון או באף ואז בפה. היא גם רוצה להפסיק עם זה אבל זה לגמרי לא רצוני.
וואוו, זה משגע אותי! כי האצבעות לא תמיד הכי נקיות והיא נוגעת בעין... ואח"כ בפה... בקיצור, ניסית משהו שאולי קצת עזר? ניסיתי להתעסק במשהו אחר בידיים?
ויתכן שזה שהיא צריכה לקום כמה פעמים באמצע הקריאה לשטוף ידיים יגרום לה למעט.
בס"ד
בדיוק כמו הבת שלך...
הדבר היחיד שאני עושה- שוטפת ידיים לפני שמתחילה לקרוא....
(התייאשתי)
התייעצתי עפ פסיכולוגית שעובדת איתי (לא פגישה טיפולית אלא התייעצות של 5 דקות) והיא שאלה אותי אם יש לנו כללים נוקשים בבית. אם כן, אז יכול להיות שכנגד השאיפה שלי לשליטה בבית, הבת שלי מנסה לאמץ לעצמה שליטה משלה ע"י חוסר שיתוף פעולה, עושה מה שהיא רוצה.
במקרה שלי היא הציעה קצת להרפות את הכללים וגם לתת לה תחומים שבהם היא תשלוט בעצמה, כמו מה נעשה היום אחר הצהריים - שהיא תבחר מה לעשות.
בקיצור, נקודה למחשבה.
בת הרים,
זה מעניין מאוד מה שאת כותבת. יש אצלנו בבית אווירה של מתח ולחץ שאני מייצרת, לצערי, מסיבות שונות. זה בהחלט נראה לי רגשי. אבל האם עזר לך להרפות? אני ממש משתדלת להרפות כי הבנתי שזה קשור ללחץ.
נקודה,
בת כמה את בערך? אם מותר לי לשאול. כי אם זה באמת קשור ללחץ אז את הדוגמא של אדם מבוגר שבטח לא תחת איזה לחץ - כמו של ילד תחת הורים.
נקודה
בס"ד
אצלי זה כנראה בא מהפרעת קשב, אם אני לא מקשקשת\ מציירת \ סורגת וכ',
אז זה מה שקורה כששוקעת בקריאה.
אם לשלושה יקרה
קודם כל ביתך הנבונה והטובה היא גם נורמטיבית. זה דבר מאוד נפוץ. לעניות דעתי, זה יכול להיות קשור לצורך בגרייה תחושתית. אם זה לא מפריע (לך ולה) בעוד תחומים, הייתי מציעה לעקוף את זה באמצעות "תחליף", למשל כמו שכתבו מסטיק. זה כאילו נכנסים למצב כזה של ריכוז ו"שוכחים" לא לעשות דברים שפחות מקובלים ויותר נעימים (יש ילדים שמאותה סיבה נוגעים בעצמם במקומות יותר בעייתיים). אני למשל כוססת ציפרניים כשאני קוראת.. וכמו נקודה, גם אני לא הצלחתי להיגמל מזה. לחלופין אני אוכלת כל הזמן.. צורך להעסיק את הפה (יש כאלה שטוענים שזה גם קשור לדברנות). אצלי זה בוודאות משהו תחושתי. אפשר ללמוד להחליף את זה במשהו אחר (מניסיון עם דברים אחרים שהייתי עושה), או להסיח מזה את הדעת לדברים אחרים. להגיד "אל תעשי" - זו דרישה קשה מדי בשבילה.
בס"ד
באמת לפני הדיאטה הייתי אוכלת בלי לשים לב מה וכמה תוך כדי קריאה...
ילדים משקרים . יש כאלו שלא . אבל יש הרבה שכן . כרגע מתעלמת , ומעמידה אותה על "טעותה ". (יש לי בת). הפתרון שלי פשוט להראות שאמא מתוכחמת יותר - אז חבל על המאמץ...
ניסיתם ללכת לטיפול מקצועי?חן שחרתתייעצו עם פסיכולוג.
ניסיתם פעם לדבר איתה ולשאול אם היא מרגישה "כפויה" לזה? אולי אם היתה רואה שמבינים שיש כאן איזה "דחף" - היתה אומרת, ומוכנה ללכת לטיפול. אפשר לצאת מזה.
אתכם..
אם היא אומרת כך - ולא ידוע אם דוברת אמת - וגם יש תופעה כזו, ידועה - מדוע לא לקחתם/לוקחים אותה לאיבחון פסיכיאטרי/פסיכולוגי? זה דבר שנראה בסיסי במקרה כזה.
וזה מצריך טיפול של מומחה ואולי גם נטילת תרופות,כדאי לברר בקופת החולים שלכם.
הענין הוא שהיא בגירה ועלולה לסרב לטיפול,כדאי לברר מה עושים מבחינה חוקית כגון מינוי אפוטרופוס מכיוון שהיא לא ממש שולטת בעצמה.
האם היה הליך רפואי פולשני . האם היתה התעללות רגשית. משם להתחיל .
א
כמובן ייתכן שלא על הרקע הזה הגניבות והשקרים - אבל זו בלי ספק זעקה לעזרה .
ה"לא לתת לה להיות בבית".. "תאיימו בתלונות למשטרה".. "תסלקו אותה"...
יש ערך גם לאי-ההתניה של היחס הבסיסי עם ההורים.
בלי סתירה לכך שנכון מה שכתבת שלפעמים "ויתור" בלי סוף גורם לתוצאות לא רצויות ולאי פיתוח התמודדות עצמית מול בעיה. בצד התמיכה.
[וכאן בפרט, נראה שאולי יש לה מה שנקרא "קלפטומניה" - דהיינו, סוג של "כפייתיות" של גניבה. וזה ניתן לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי]
אני לא מצדיקה את הגניבות והשקרים אבל...הבחורה חולה וזקוקה לעזרה מקצועית דחופה ומידית!
אבחון,תרפיה נפשית,טיפול התנהגותי,תרופות לפי הצורך,קבוצת תמיכה להורים ולאחים.
תגללי ותבדקי בפיייסבוק דפים וקבוצות שעוסקים בזה
תתחילו לבדוק בקופת חולים שלכם את אפשרויות הטיפול
לא בדיוק בלי מצפון, אבל איזו קהות חושים וחוסר יכולת להבין עד כמה המעשים חמורים.
מה שאת מתארת זה מקרה לא פשוט עם קווים פסיכיאטריים.
זה כבר מזמן לא מקרה שאפשר להגדיר כעבריינות לשמה, על רקע חוסר מוסריות או חינוך קלוקל.
היא אפילו לא מפעילה תחכום, כמו שזה נשמע.
אתם מוכרחים לגשת לאיבחון וטיפול מסודרים.
יתנו לכם כלים איך כמשפחה אתם יכולים להתמודד.
יש ריק , והוא צריך להתמלא . לפעמים ממלאים אותו בגניבות ושקרים . זה עונה על צורך בסיסי פנימי מסויים . כיצד היא קבלה את האובדן ? האם היה לה מישהו לדבר איתו ? איך היא יצאה מהמשבר הזה ? ...ושלא תדעו צער . אני אישה פשוטה ואני מברכת אתכם שתהיה לכם נחת מהבת הזו , שהיא תתיישר ותבנה בית נאמן בישראל .
נ.ב במציאות של היום יש כל כך הרבה אנשים רעים (ראו הרב מהצפון) , אבל יש מקום לשלם כסף ולחפש אנשים טובים רבנים/פסיכולוגים כדי לעזור לה .
א. התעללות בילדות. לפעמים הקרבן עצמו מכחיש/ה - כי זה משהו מאד קשה וכואב
ב. עזרה מבחוץ - ולבדוק טוב-טוב . אפשר לנסות טיפול משפחתי ?
ניסיתם לעשות יומן - מתי כן מתי לא, לחפש מה המשותף לימים שהיא גונבת ומה משותף לימים שלא?
דוגמא סתמית - גונבת בימים א-ג, לא גונבת בימים ד-ו.
לפעמים מוצאים עקביות מסויימת.
ואולי גם רגישות אלרגית למשהו (נשמע הזוי, אבל בלי לשלול, הכל יכול להיות).
רגישות \ אלרגיה יכולה לגרום לכל תסמין, כולל הכל.
בהצלחה!
הדבר שהכי ישפיע עליה לדעתי זה פשוט- לחשב עליה טוב.
מילדות היא גונבת.-נראה שאין לה מצפון בכלל.
אפשר לשמע שהיא פעם לא הצליחה להתגבר. וזהו מעגל קסמים. שמרגע שנכנסת, יותר קשה לצאת. וככל שנשארת- לא תצא ביתר קלות אלא להפך.
היא מתארת כזקוקה לתמיכה, רוצה יד אוהבת- ואולי בפעם הראשונה והשניה והשלישית- היא תברח, לא תרצה, ובכל זאת- זה ישפיע עליה.
היא צריכה תמיכה, תשומת לב חיובית, ואהבה.
כשאתם חשים שיש לה את זה מכם-ולא ממקום של-תפסיקי, למה את עושה את זה-היא תהיה מוכנה להקשיב לכם. ואם יהיה צורך- ללכת לטיפול לאחר מכן.
ואולי זה יקח זמן, אולי שנה, אולי יותר, אבל זה מה שהיא צריכה.
ב"ה
מה שאת מתארת נראה לי כקלפטומניה, 'מחלת הגניבה', לצערי לי הייתה אותה במשך שנים, כבר בגיל צעיר היית גונב...
זה לא בלתי נשלט, אבל בלי עזרה פסיכולוגית אין שום סיכוי לצאת מזה(!!!)(מנסיון...), וצריך פסיכולוג טוב, שיש לו הצלחות בנושא... לצער הפסיכיאטרים גניבה זה אחד הדברים היחידים שאין כדורים שעוזרים להתגבר עליהם(ב"ה)
אני יצאתי מזה בגיל 19 והתחלתי לגנוב בכיתה ב'...
האם יש סיכוי שהיא נתונה לסחיטה?
קלפטומניה היא גניבה כפייתית- האדם איננו שולט בה! היא שייכת לקבוצה של הפרעות שליטה בדחפים. בקלפטומניה הדחף הוא לגנוב. האדם חש מתח מוגבר לפני ביצוע הגניבה, והנאה והרפיה בעת הגניבה ואחריה. לרוב הגניבות תהיינה מחנויות ולא מאנשים פרטיים.
האדם איננו גונב מתוך כעס או נקמה. הגניבות תהיינה גם חפצים שכלל איננו נזקק אליהם או שהם זולים, פעמים רבות קלפטומנים יחזירו את הגניבות בחשאי או יתנו אותם כמתנה לאחרים.
לרוב התפרצות התסמינים היא לפני גיל 21. רוב הפונים לטיפול הגיעו אחר 10 שנות גניבה!
אין טיפול תרופתי שעוזר לקלפטומנים. יש תרופות שממתנות תסמינים. טיפול התנהגותי נמצא יעיל.
אם הדברים נשמעים לך מוכרים, אפילו בחלקם, הבחורה צריכה לעבור אבחון פסיכולוגי. אם היא מסרבת, כדאי להסביר לה שאם תגנוב מחנות והמשטרה תאסור אותה היא תועבר להסתכלות בלי לשאול אותה.
אל תמהרו להסיק שבהכרח זה קלפטומניה, יכולות להיות עוד סיבות להתנהגות זו, וכמובן עוד הפרעות משולבות ח"ו. הזהרו מאבחון בית עצמי! אפילו שנראה כקלפטומניה, יש לשלול הפרעות נוספות.
בכל מקרה לכו רק לפסיכולוג קליני מומחה בעל נסיון והמלצות וכמובן תואר שני ממקום אמין ומוכר.
ועוד משהו- אין לזה שום קשר לדת או לאמונה! אם זו קלפטומניה- היא לא מסוגלת אחרת. הירידה ברוחניות והחברות שאיתן היא מסתובבת יכולות להיות תוצאה של ייאוש וכדו' ולאו דווקא גורם. שוב, אם זו קלפטומניה. וכן היא לאו בהכרח איננה עורכת חשבון נפש, ייתכן שהיא כמו רוב הקלפטומנים חשה בושה נוראית לאחר גניבה ועורכת חשבון נפש נוקב וקבלות לעתיד שהיא איננה מסוגלת לקיים. לקלפטומן עונשים והכלה וכדו' לא יעזרו. הוא לא יכול אחרת.
חזקו ואמצו!! תמשיכו לתמוך ולעזור לה, אבל הרחמים הגדולים ביותר יהיו לאבחן ולטפל!
מחזיקה לכם אצבעות!
לכל התרים אחר פעילויות לילדים, במקום עם עלויות סבירות,
ומיזוג 
מליצה על איקאה!
הפעילויות מתקיימות במתחם קריות קרית אתא, ראשלצ ונתניה..
במקום מתקיימות מכירות של ארוחות צהריים במחירים נמוכים (5 ש"ח לפלאפל בסניף הקריות לדוגמא, הכשר מהדרין)
כניסה חופשית, ללא עלות!
לא יכול להיות טוב מזה
משאירה לכם כאן את ההמלצה בתקווה שאולי יועיל למישהו מכם.
פירוט הפעילויות בלינק המצורף:
http://www.ikea.co.il/default.asp?catid=%7B943D0D5F-193E-458A-8BC7-04B22507BD74%7D
טאבולה ראסהמישהו יודע עד איזה גיל זכאים לטיפול?
וילד שלא אומר את האותיות ק' וג', באיזה גיל צריך להילחץ?
תודה רבה
לפחות ככה זה בכללית
(שהבריכה לא משותפת לכמה צימרים)
זוכרת שאצל הוריי היו מכסים במפת ניילון חד"פ, וזה היה נשמר לכמה ימים...
[וניצלו"ש: מה שלומך??]
חוששת! (בבריכות הציבוריות יש כלור וכו...)אז לא הייתי ממחזרת את המים... (למרות שאומרים שבדרך כלל אין מחלות בשתן, אבל לא יודעת במדויק
).
אלא אם כן זה מכסה מקצועי שנקנה יחד עם הבריכה.
מחילה ממתואמת, אבל הרעיון של לכסות בניילון הוא מסוכן אם זה במקום נגיש לילדים.
זה אפילו מסוכן יותר מאשר להשאיר את המים גלויים. כדי שלא יהיה מסוכן, זה צריך להיות מכסה נוקשה שאוטם את הבריכה לגמרי, שלא ישקע פנימה אל הבריכה במקרה שילד מנסה לטפס עליו חס וחלילה.
אל תקחי על עצמך סיכון כזה. אלא אם כן הבריכה נמצאת במקום שאת יכולה לנעול ולהיות בטוחה שלילדים אין גישה לשם או למפתח.
ובמקום זה יבחרו להשתכשך בבריכה... שלום לכולם,
יש לי ילדונת מתוקה שאני מחפשת לה מאגר של בייביסיטריות, על כל מקרה וצרה. איך מתחילים לחפש? עכשיו עברנו דירה ואני לא מכירה אף אחד. טיפים ועצות?
תודה!
תתחילי מלשאול שכנה,
ובהמשך הבייביסטר תוכל להמליץ על חברות שלה וכו'
ילדים לא חייבים להתאים את עצמם למה שהסביבה או התרבות חושבת שמתאים להם.
מותר לבנים לאהוב צבעים של בנות ולהיפך.
הבן שלי מאוד אוהב לשחק בעגלה ובובות, המטבח הוא האימפריה של המשחקים שלו.
הקטנה שלי כל היום משחקת במכוניות (כי זה מה שמפוזר על השטיח)
לא רואה סיבה לדאגה.
לגבי השאלה- למה לי אין חצאית- לדעתי כן לענות ולהסביר שבנים הולכים עם מכנסיים ובנות עם חצאית אבל לגבי משחקים וכו' לזרום איתו.
ב"ה יש לנו 3 בנות ובן. הוא נולד אחרי הבכורה, אחריו יש עוד שתיים.
כשהיה בן 3 היו לנו רק אותו ושתי אחיותיו, אחת מעליו ואחת אחריו.
יום אחד הגננת בגן שאלה אותי- תגידי, יש לו אחיות בנות? השבתי ושאלתי למה היא שואלת.
היא ענתה שחילקה היום בגן תיקים חד פעמיים כאלה של יצירה, היה שם רק תיק אחד ורוד. והוא בחר אותו מכל שאר הצבעים שהיו...
לא נראה לי שיש לך מה לדאוג, ילדים נוטים להעתיק התנהגויות של אחרים משמעותיים להם... היום שלי בן 6 והוא בן לכל דבר. ורוד כבר לא מעניין אותו.
בהצלחה
בת שרוצה להדמות לאחיה הבכור, ובוחרת ומתעסקת בדברים של בנים.
(יום אחד שניהם התלבשו אותו דבר, והיא יצאה כך לגן שעשועים, בערך בגיל 4, וממש נראתה בן, מישהי התבלבלה ולא הבינה אם יש לי בן גדול איך הוא לא עשה חלקה... זה היה מצחיק)
בערך בגיל 5-6 הם מתחילים לתפוס יותר את העניין של "בנים", "בנות" ולהפריד.
לפני זה אצל הרבה זה לא משחק תפקיד, וטוב שכך...
והיום היא ממש בת (בגיל 6). אפילו שעדיין יכולה לשחק בחרבות ורובים עם האח מעל או מתחת, אבל כל ההתנהלות היא של בת בת..
אצלי יש 2 בנים , בת ובן -הקטן בן שנתיים וגם מחכה את אחותו מעליו- קשתות/שרשראות/עגילים נדבקים
לפעמים זה ממש מצחיק לראות
ואני נותנת לו לשים- וזורמת אתו
אבל הוא עם כיפה על הראש והוא מבין שזה שלו ולאחותו אין
ובאמת ילד כמו שנאמר פה פשוט בפשיטות ותמימות להסביר אתה בן יש לך מכנסיים לבנות יש חצאית
ולתת דוגמאות ( אם זה נכון במשפחה)- אמא הלכת עם חצאית ואבא עם מכנסיים (סבא/ סבתא...אנשים שהוא מכיר וקשור אליהם)
אצלי הם בגיל הזה מתקלחים לפעמים ביחד וכשהבת שלי היתה יותר קטנה והתקלחה עם הבנים היא הבינה טוב מאוד שהגוף שלה שונה מהאחים שלה
ושאלה אותי- אז הסברתי שהם בנים והיא בת וכך ה' ברא אותנו שונים
לזרום אתם בפשטות ובתמימות בלי חוכמות
ברכה וטוב
או שם קשת בשיער או שמדבר בלשון נקבה...
זה פשוט מה שהוא שומע ורואה
בהמשך הוא ילמד וידע מה בנים ומה בנות...
העיקר שיהיה לכם ממנו הרבבה נחת!!
אם תתני לו ( נניח משחקי אחר הצהריים) לדעתי זה יעזור לו להתלהב מזה פחות
כאשר משהו מקבל מכה חזקה, יתכן שהוא כבר לא חזק כשהיה.
בררי כמו שהציעו בבטרם או באתר של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
זה ממש לא משנה מה החוק, מה שמשנה זו בטיחות הילדים. ורק על זה צריך לחשוב.
אם היה מישהו בכיסא בזמן התאונה, הרצועות נמתחות ואח"כ כבר לא בטיחותיות במיוחד.
אם לא היה מישהו בכיסא בזמן התאונה, והכסא נראה שלם , אז אולי זה בסדר. אולי הייתי שואלת ב"בטרם".
באתר של בטרם כתוב במפורש מה הקריטריונים שמצריכים החלפת כסאות.
למשל, תאונה שנפתחו בה כריות אוויר, או שאח"כ האוטו פונה בגרירה, מצריכה החלפת כסאות.
מידע רלוונטי נוסף, שאנחנו ניסינו להשיג ולא הצלחנו מראש,
הוא שאם יש לכם את מי לתבוע (כלומר לא אתם אחראים לתאונה),
אפשר לקנות כיסא חדש ולתבוע את העלות שלו. אנחנו קיבלנו החזר על שלוש כסאות.
שלא תצטרכו.
שלום וברכה
אשמח לקבל רעיונות לשירי ערש לשיר לילד (בן 6) לפני השינה.
הוא דורש זאת מידי לילה,
אבל כבר לא מסכים לשמוע את ''נומי נומי'' ''קן לציפור'' או ''על שפת ים כינרת''
אתמול בצעתי את כל הלחנים הידועים לי ל''המלאך הגואל''
וצריכה רעיונות נוספים.
בתודה מראש
מאוד אהוב אצלנו
השתמשתי ברעיונות , והם הביאו אותי לנוספים.
בקיצור, זה הפך להיות אחת החוויות של הערב
לילדים משנתיים עד 5
הורים,מורים, ראשי מדרשות ואולפנות
את שנה"ל המתקרבת ובאה עלינו לפתוח עם מסקנות מפרשית הרב מהצפון. הווה אומר - לבטל לגמרי אפשרות לשיחות אישיות בדלתיים סגורות בין מנהל / ראש אולפנה / רב אולפנה / ראש מדרשה / מדריך סמנריונים וכו' לבין בת / בת שירות / מדריכה / מורה. רוצים - צריכים לדבר?באור יום. במקום שהכניסה אליו חופשית. אין יותר שיחות של מדריך סמנריונים עם תיכוניסטית עמוק לתוך הלילה. עלינו ההורים ואנשי החינוך להודיע על כל ההגבלות לבנותינו, כדי שאם חס ושלום איש צוות יבקש ממנה לשוחח / להיפגש / לעשות משהו שסותר את הכללים הנ"ל, מייד יידלקו לה נורות אדומות והיא לא תיתן לו להוליך אותה שולל ולפגוע בה - "מתוקף תפקידו".
ואם היא כן מחפשת שיחת ייעוץ וכו'אך בלי שכל חברותיה ידעו מכך - שתתייעץ עם אישה. ב"ה האולפנות והמידרשות מלאות בנשים מדהימות.
חייבים ללמוד כדי שלא ייקרה יותר.
אם את תהרסי לעצמך בדווקא להורים כי הם טעו אז את יכולה להאשים רק את עצמך
הורים גם בני אדם ולא מלאכים
אבל את צודקת כמובן שחייבים לקיים הבטחות
ואולי תנסי בנחת לדבר על זה עם ההורים.
אבל גם לך קורות טעויות בחיים - וחבל שתאיימי "את התוצאות אתם עוד תראו"... למרות ה"יצר" להגיד כך מכאבך. כי החמָרַת הקשר עם ההורים, או שאר התנהגויות שכאילו "ירגיזו אותם", בסופו של דבר יכולים להזיק גם לך, לטווח טיפה ארוך יותר.
את יודעת שמהדין, כיבוד הורים זה אפילו אם הם לא הכל עושים נכון. הרי הם גם השקיעו בך הרבה מן הסתם, ועושי גם דברים טובים. אז כדאי טיפה להתאפק - ולחשוב על דרך מתונה יותר לפיתרון. ואולי תחליטי שלמדת מזה משהו חשוב לזמן בו את בעז"ה תגדלי ילדים..
ב"ה
פשוט נגמרו לי הרעיונות לחופש.
אשמח לקבל עוד רעיונות לפעילויות בחודש
השני של החופש. חוץ מנחשונית כמובן.
בבית בחוץ, מה עוד אפשר לתת להם?
תודה
יוצאים מהבית מוקדם בבוקר או מאוחר אחה"צ - שעות שנעים להסתובב בחוץ. מגיעים (ברגל, ברכב, באוטובוס) לשכונות לא מוכרות. שולפים מהתיק את המפה שהוכנה מראש, ונותנים לילד שהגיע תורו - שיבחר יעד ויוליך אתכם לשם בעזרת המפה. נותנים לו לטעות, לחזור בו, לנסות ככה, לנסות אחרת, לא מסבירים איך (אלא אם הוא מבקש). שיתנסה ויגלה לבד. שירגיש מלך - שהוא המוביל וכולם אחריו.
אצלנו הילדים ממש אוהבים את זה
בקניון שרונים
היינו ביום ו עם הילדים
מתאים לדעתי לגילאי 2-8
י שם תחנות שונות שמדמות את עולם הגדוליםם בקטן- אתר בניה, מפעל שימורים, סופר, חדר כושר ועוד
הכל בחינם...
ביום ו היה קצת צריך לחכות בתור
אבל נראה לי שבימים רגילים אם מגיעים ב-10 לא כ"כ עמוס
נ.ב
מדובר במתחמים בתוך הקניון למי שמפריע לקחת את הילדים לקניון כמובן זה לא מתאים
הי,
אני הבעלים של חברת כלי בית שמחפשת להתרחב.
אם אתם גרים ביישוב קטן עם פוטנציאל לקוחות גדול מהיישובים בסביבה,
לא עובדים ורוצים לפתוח עסק קטן בבית של מכירת כלי בית ומתנות ללא השקעה כספית,
צרו איתנו קשר בטלפון 08-6335581
מיכאל - קמין - כלי בית
אנונימי (2)אז לפעמים החיוניים מאוד, והערניים מדי, וזה קשור גם לחלומות מפחידים, חסר להם B6 כדי להתנמנם חזרה.
את יכולה לתת לו אגוז מלך קלוף טבעי - אם זה הB6, הוא יחזור להתנמנם 20-30 דקות אחר כך.
תסבירי לו ללעוס היטב.
את יכולה להקדים תרופה למכה ולתת אגוז עוד לפני השינה, אולי זה יעזור שלא יתעורר בכלל.
ככל שהוא יהיה מסוגל להרגיש מנומנם, ולא יחווה את הערנות שבאה אחרי החלום המפחיד, הוא יתעורר פחות ופחות.
תנסי .
