פורום הורות (עמוד 233)

למה עין הרע?
לא מבינה.
לענ"ד אין שום בעיה.

אשכנזים גם.

רק לא קוראים ע"ש סבים/ סבתות חיים.

לכי למפגש משפחתי של חסידים אשכנזים, ותשאלי את הילדים איך קוראים להם....

וגם לבן שלי קראנו כך.

 

ואצלנו יש שמות עם נציגות בכל משפחה.
רק דוגמה אחת
שמוליק הגדול, הבינוני, הקטן.
שיהיה בשעה טובה

השאלה אם תצליחי בשיטת התוצאה הטבעית. אני לא כל-כך מצליחה, ומודה שלפעמים אני כן שולחת לחדר...

אם תצליחי, תגידי לי

וזה מה שעשיתי בדכ,פשוט לא הייתי מספיק אסרטיבית וזו אכן טעון שיפור אז היא אמרה שהילדה למדה ללכת אלי כי אני מקרינה חולשה שזה כניראה נכון,אז אמרתי לה שאני מעדיפה לאתר את מקור המשבר ולעבוד ביחד עם הילדה על מציאת פיתרון,להדריך ולהסביר מה לא היה בסדר.

בכל אופן לפעמים אני משתמשת ב״פינת מחשבה״ או זמן לחזור בתשובה...

תלוי בסיטואציה כמובן, ואם זה באמת יעזור להשקטת הרוחות...

ואת המונח טיים אאוט אני לא אוהבת בכל מקרה...

יותר מאשר להעביר מסר כי הילדה כאמור היפרית מאוד וזקוקה לגבולות יותר ממשים,אני בספק אם תצליח באמת להרגע בצורת ישיבה ללא הגבולות של המיטה ואז אנחנו עלולים להכנס למעגל קסמים שימסמס את כל ענין החינוך.

זה עלול לגרום לו שהמיטה זה עונש וקשיים אח"כ בשעת השכבה ושינה.

מיטה ושינה זה כיף, מרגיע וטוב.

לפעמים כשהם מתנהגים בצורה שאני לא מסכימה לה אני מעניינת אותם במשהוא אחר והם שוכחים.

מנסה לא להיכנס איתם למאבקים, לפינות.

 

אם כי יש דברים שזה תלוי איך אומרים אותם.
למשל- ילד משתולל ואומרים לו עכשיו לך לחדר לעונ!
או ילד משתולל ואומרים לו- אתה מתנהג בצורה לא נעימה, וא"א שתהיה ככה עם כולם.
לך כמה דקות להרגע בחדר ותחזור כשתסיים!

התירוץ היחיד שלי שלא ממש ידעתי איך להתמודד עם ההיפריות וההשתוללויות שלה.

עכשו כשהיא גדולה אני רואה שהיא בהחלט מבינה ומקשיבה אנסה מה שפאז כותבת.

שלדעתי במצב עכשיו כדאי לך לעשות בדיוק איך שאומרים לך. גם אם הם מדברים שטויות.

 

כי המטרה שלך עכשיו זה לקבל את הילדים חזרה. נכון?

בחינת תוכו אכל קליפתו זרק.

את גם אומרת לשלוח להרגע לפעילות אחרת וגם היא אומרת ללכת להרגע. מה ההבדל?

 

אם הכוונה שלך שצריך גם לדבר עם הילדה על מה שהיא עשתה וכו' -

אז לדעתי חשוב לדבר אבל לפעמים עודף דיבורים זה גם לא טוב.

במיוחד בגיל צעיר  עדיף מעשים קצרים וברורים ולא להעמיס שיחות נפש ארוכות (בהקשר של השתוללות וכאלה).

 

מסכימה איתך שלא חייבים להציג את זה בתור "עונש".

ילד משתולל בצורה מוגזמת? אז אומרים לו "מי שמשתולל צריך לשבת עכשיו 5 שניות על הספה להרגע"

ואז לספור איתו ביחד.

ולדעתי אם זה לא כ"כ עוזר צריך לא לעשות מלחמות אלא לחפש הסחת דעת כלשהי ו"להעביר נושא".

וכמו שאני מכירה את הבת ההיפרית שלי זה לא יעבוד איתה אז למה לא חינוך לנערה על פי דרכה והיא ילדה חכמה ונבונה מאוד אז אני מעדיפה לשלוח אותה לחדר להרגע או יותר לעבוד איתה על מציאת פיתרון.

באמת קשה לי לא לדבר הרבה בגלל כל העצבים אבל ברוך השם אני מתרגלת את זה מאוד חזק כי לקחתי על עצמי להשתפר בזה ואני מקווה לאט לאט שזה גם יחזק לי את הביטחון.

אני מניחה שפה מדברים בסגנון של עונשים כי המצב החברתי ככ מדורדר אז גם החינוך בקיצוניות.

באמת אני אאמץ את מה שהצעת על 5 שניות ספה ולספור.

יש היום גרביים שהם כמו נעלי בית מונעות החלקה.

לדעתי כל עוד הילדה לא הולכת בקוצים אפשר לקנות לה כאלו, במיוחד שעכשיו זה חורף,

ואפשר גם גרביים רגילות עם מונעי החלקה.

סתם חבל להוציא כסף

טין סיבה שיפגע. רפואה שלמה!!

ברור שחשוב שיהיה מינון אבל אם פעם אחת טעית במלח (רק במלח! לא בחומר הפעיל) לא קרה שום דבר.. המלח עוזר לתמיסות הפעילות להיכנס לגוף (מים לבד אסור)

רק לעדכן...

שעד עכשיו הייתי עושה קבוע את המי מלח באופן ביתי,

ואחרי ששמתי מינון גבוה מדי חרשתי קצת בנט - ונחרדתי מהמשמעות של זה,

ומהכאבים שהיו לתינוקת כנראה, כי היא היתה צורחת עם זה נורא... 

וקניתי את המי מלח המוכנים, אז ברגע הראשון היא התנגדה מההרגל,

אבל אחר כך מיד נרגעה - וכאב לי הלב שככה עשיתי לה בלי לדעת שזה לא טוב.

בקיצור, כנראה זה לא הזיק פנימית, אבל ההרגשה היתה מן הסתם מאד לא נעימה.

כמו צביטה במוח כזה... 

מסכנונת.

רק לעתיד, אולי לפני היומולדת הבא שלך (או האירוע הבא שיכול 'לדרוש' מסיבת הפתעה) אמרי לו ברוח טובה ובהוקרת תודה שאת מעדיפה לחגוג בלי מסיבות הפתעה.

שזו הזדמנות מצויינת לעבוד טיפה על ההגזמה ברצון ל"שליטה"..

 

שאת סומכת במאה אחוז על בעלך.

 

שה"שליטה" שלך כעת  - היא על הרצון "להיות בשליטה"..

 

[את יכולה גם לנסות לכתוב לעצמך "תסריטים" מה הוא מתכנן.. זה בשביל ה"יצר" הזה.. בתנאי שאת מחליטה מראש שאת מקבלת בשמחה וללא "אכזבה" כל מה שיעשה..]

שימי מיץ לימון (משומר) מעורבב עם מלח על כתמי העובש ותייבשי בשמש.
אחר כך תכניסי למכונת כביסה על טמפרטורה מקסימלית שהבגד מאפשר.
מניסיון....
בהצלחה!

בדיוק קרה לי בנעליים. אני פותח את הארון וכל הנעליים נגועות בעובש.

לזרוק לפח או מה??!

גם בעלי היה איתי בבית תקופה ארוכה ולקח חלק בטיפול בילדים ושנינו הסתכלנו ועשינו דברים באופן שונה כגבר ואישה.

וזה בסדר גמור!!!!!!!!!!

נשים אולי נותנות יותר שימת לב והשקעה ריגשית(גם כביסה וניקיון זה השקעה ריגשית)

ולגברים יש את הכישורים והדגשים שלהם(אני לא גבר אז קשה לי להגדיר) וזה מעולה כי ככה משלימים אחד את השני כשכל אחד נותן לבית מהצד הטיבעי החזק אצלו...ציפיות ופערים יושבים לשיחה ומגיעים לעמק השווה שבין הגבר לאישה.

מישו?

לגבי השאר, לא יודעת

אני לא מעד טלויזה, הייתי בודקת גן אחר.

למרות שבכל גן היום יש מחשב והילדים רואים סרטים במחשב.

לגבי להעביר תינוקת ממעון למעון זה ממש לא בעיה. זה החלטה שלך.

אלא אם כן המכסה תפוסה ואין מקום.

ולגבי גני עיריה, אין דבר כזה דמי רישום. זה חוק חינוך חובה.

אצלנו זה מועצה ואנחנו נרשמים באתר של המועצה בוחרים שני גנים שרוצים. עדיפות א' ועדיפות ב'. ובסופו של דבר הם מחליטים.

במחשב. לא בשביל זה הגננות מקבלות משכורת. זה עושה רושם רע.

ואצלנו דווקא יש דמי רישום.

ואנחנו ההורים בוחרים גן תורני או ממ"ד, אא"כ ממש תפוס ומלא...

לא אצלנו.

זה חלק מהתקנים היום של משרד החינוך.

לא שאני בעד....אבל לצערנו זה ככה.

גננת חכמה משתמשת בזה למשחקי למידה ולא לסרטים.

אצלנו בגן של הילדה, טרום-טרום חובה, מראים להם לזמן קצר מאוד טלוויזיה,

כשהסייעת שוטפת את הגן אחרי אורחת הצהריים, ולא רוצים שהילדים יסתובבו 

וחלילה יחליקו. ככה הם בפינה ולא מסתובבים כשהיא שוטפת. בשולחן ליד יש צבעים ודפי צביעה

לילדים שרוצים לצייר ולא לראות טלוויזיה.

אי אפשר להושיב את כולם לצייר מלכתחילה, כי רוב השולחנות הם איפה שאכלו ושוטפים

ואם כולם ישבו לצייר הם יסתובבו.

התכנים של מה שמראים להם בסדר. נע בין מנוחה פוקס פינת מלהכלי ודודו לבין מצויירים תוצרת חוץ 

(אני ראיתי דברים יותר גרועים בגיל הזה.. סה"כ זה לרבע שעה - 20 דקות גג)

אני מעדיפה גן ששוטפים ומראים תוכנית, לבין גן שלא שוטפים אותו אחרי האוכל (מקווה שאין דבר כזה) או ששוטפים והילדים מסתובבים בזמן השטיפה.

 

גם שהיה לי אף פעם לא השתמשתי. יש ככ הרבה דברים לעשות ולהספיק שזמן למסך בגן בעני זה להעביר זמן.

 

אנו משתמשות במחשב ב-2 אופציות:

1. בסיום נושא לימודי. לדוגמא: סרט של דודו בסיום לימוד על חג. או צפיה בשיר אחד בלבד מ"מלכהלי בראשית" לאחר לימוד על הסיפור שקשור לשיר. לפני הצפייה בשיר, הילדות לומדות את השיר בשמע.

2. בימים גשומים, במקום זמן חצר.  הילדות לא חייבות לצפות בסרט, כל פינות הגן פתוחות עבורן, ורק מי שמעוניינת לצפות, צופה.

תבדקו גם  אולי יש לה שם אדום ושורף ולכן היא מגרדת.

ואפשר להסביר לה שיש דברים שעושים בבית בחדר ולוא עם כולם.

הבן שלי היה כזה היה משחק עם עצמו.

ואז אמרתי לו שלנו זה לא נעים אבל אם הוא צריך הוא יכול ללכת לעשות את זה בשירותים או בחדר לבד.

לא ליד אנשים.

הוא עשה את זה כמה פעמים ואז זה עבר לו.

רק צריך לשים לב שלא תילווה לזה נימה שלילית. זה הגיל שהיא מגלה את גופה, וזה מבורך. צריך לשדר לילדה שאנחנו שמחים בגוף שה' ברא לנו. בעזרת ה' שיהיה לה רגש חיובי כלפי גופה - יהיו לזה השלכות טוות ומועילות גם עשרות שנים קדימה, כשתתחיל להתבגר ובהריונות ובלידות וכו'. דברים כאלה אמנם לא נחקקים בזיכרון המודע, אבל בתת-מודע מאוד משפיעים עלינו ועל איך שאנחנו מקבלים דברים שקורים לנו אח"כ.

אבל כמובן שבפרטיות. זה מסר חשוב ביותר.

אבל לשים לב.  בכל אופן שזה קורה אז תנסי להשיח את דעתה שלא תרגיש. תני לה תמיד להיות עסוקה.

ילד בן 2 וחצי שנוגע בעצמו ג"כ באופן שנראה לנו יותר מדי.. הוא עוד לא גמול אז אולי בגלל שרואה את החברים שלו שהולכים לשירותים נוגעים שם זה מעסיק אותו? 

כמ ושאת מלמדת אותו שלא מדלקים אור בשבת ולא מסתובבים בלי טיטול

זה סביר שהוא נהנה לגעת שם ומלמדים אותו שלא , לאט בסבלנות אורמים עוד פעם ועוד פעם עד שהוא קולט 

ולהגביר את הסקרנות והרצון הטבעי , וזה חוזר בגילאים מאוחרים יותר .
הסיבות לנגיעה יכולות להיות מגוונות מאד החל מהטרדה ( חלילה) ואז הנגיעות יהיו תכופות מאד ועד תהליך טבעי לחלוטין . כדאי לעקוב אחרי הילדה ולראות אם יש שינוי בחייה, אם הכל תקין בגן ואצל חברים... בהצלחה.

אתם יוצאים בהרכב מלא כל יום?
הגיוני שזה רק במקרים של נסיעה מיוחדת, לא?
במקרה של נסיעה בהרכב מלא, זו באמת בעיה..
אצלינו- עם שלושה ילדים כרגע- יש לנו רכב של 7 מקומות, ולפעמים גם זה לא ממש מספיק מבחינת מזוודות, עגלת תאומים וכו..
אני חושבת שאם הרכב משמש אתכם באופן קבוע לכל המשפחה, צריך לשקול מעבר לרכב יותר גדול.

נניח- אם מדובר על נסיעה מדי פעם להורים וכד'- האם יש אצלכם רכב גמ"ח גדול, או מקום קרוב שאפשר להשכיר בו?

האם יש אפשרות שאחד מכם יסע עם הגדול בטרמפים או אוטובוס?

 

אם מדובר על נסיעות מדי פעם- אפשר להסתדר. יש הרבה משפחות עם יותר מ3 ילדים שאין להם רכב גדול. לא כולם יכולים להחזיק כזה רכב.

אם מדובר על צורך קבוע- יש רכב שיש בו 6 מקומות- פיאט כלשהיא, נראית כמו צפרדע כזאת, וזה יכול להיות פתרון ביניים- לפחות עד שיגיע הילד החמישי בע"ה...

והבעיה שרק לבעלי יש רישיון ככה שאין מצב שהוא נוסע עם הקטנים לבד ואני באוטובוס.

ולגבי שבתות או נסיעות, אנחנו לא נוסעים הרבה אבל פעם בחודש לפחות יוצא שכן. ואז זה באמת קשה.

יש לו 2 מקומות בנוסף לנהג מקדימה, נכון?

אם כן, זה תופס הרבה מקום.

מנסיון (לנו ברכב יש 4 חגורות מאחור), אפשר להכניס בכיף 4 ילדים או 4 מבוגרים רזים חגורים כמו שצריך. זה לא הכי נוח אבל אפשרי לנסיעות קצרות יחסית.

3 מבוגרים רזים וסלקל גם כןנכנסו אצלנו בעבר. נוח זה לא היה אבל זה נסע וזה עבד.

 

מצד שני - מי שמכיר אותי מחוץ למקלדת יודע שאנחנו משפחה רזה, אז אולי זה לא מייצג.

 

בנוסף --

שווה לכם לשקול לבטל את כריות האוויר ולשים את הסלקל (או אחד מהם) מקדימה. זה לבד יעזור לווסת את העומס מאחור.

אבל כולם עם כיסאות או בוסטרים.

מאיזה גיל אפשר לשבת בלי בוסטר?

(שזה הגיל שהייתי נוסע באוטובוסים לבד...)

 

עוד אפשרות  - לחפש כיסאות קטנים יותר.  אולי אפילו להגיע לחנות עם סרגל ופשוט למדוד.

 

בזמנו לא חשבתי על זה כ"כ אבל בדיעבד ראיתי שיש סלקלים קטנים משמעותית מזה שהיה לנו, ואכן הכיסא של הבן שלי  היום קטן משמעותית (ברוחב) מכיסאות דומים לו.

ברשיון הרכב כתוב 8 נוסעים, מתוכם אחד לצד הנהג.

 

בין לבין הייתה בעבר לאקונה בחוק שאיפשרה "דחיסת " 4 נוסעים רזים מאחורה כשהרביעי לא חגור, הלאקונה הזו נסגרה בשנה הלועזית שעברה והיום חייבים חגורה לכל נוסע.

זה תלוי בסוג הרכב?

אשמח אם תספר, האפשרות הזו מעניינת אותנו.

תודה

ההורים שלכם גרים במקום עם תחבורה ציבורית? אפשר להתפצל- שני ילדים עם אבא באוטובוס

שני ילדים עם אמא ברכב

 

במידה ורוצים לצאת לטיול למקום שאין אליו גישה לתחבורה ציבורית, משכירים רכב... וזה משהו חד"פ

חבל לקנות רכב שההוצאות עליו גדולות

 

בכל זאת...הם יונקים וכל מה שמסביב...

אבל נראה שלהשכיר רכב פעם ב נשמע פיתרון...אלא אם כן זה יהיה פעם בחודש קבוע.

או שנפסיק לגמרי לנסוע שבתות או חגים וזהו...

כבר פגשתי פעם בטרמפיאדה נהג שמסתבר שעשה 2-3 נגלות של משפחה (ולכן חזר ריק והיה לו מקום באוטו).

המשפחה שלי מאוד קרובה.

כבר לא יהיה

אוף....זה מסובך

רק שרכבים גדולים לא תמיד זמינים במלאי.

אם יש לכם הרבה נסיעות וזה משהו שחשוב לכם אז תשקיעו ברכב גדול יותר ותנסו להצטמצם בדברים אחרים. למרות שבעיניי לגיטימי מאוד שבאיזשהוא שלב כבר לא נטסעים כמעט בכלל להורים שגרים רחוק במצב כזה.. הגיוני שגם ההורים יבינו..

כבר מתחילים לחשוב מה יהיה באמת כשיהיה בע"ה עוד אחד... (לא שזה קרוב, הקטנה בת חודשיים).

בכל אופן: גם לי אין רישיון, ונראה לי שהטוב ביותר הוא לנסוע באוטובוס עם התינוק הקטן במנשא, כשכל השאר נוסעים עם אבא. אפשר למנות את הילדים הגדולים לאחראים (אצלנו כבר עכשיו הבכורה בת השבע אחראית על התינוקת, שיושבת לידה מאחור, וגם על בן שנתיים וחצי אחד).

 

בשבילי זה כיף גדול לבד עם התינוק באוטובוס, ובעלי מסתדר בגבורה עם האחרים

 

 

אבל גם אלו צרות..

קחי את זה בנחת...

הילד ילמד מהר מאוד מה מתאים לבית ומה מתאים לבית של סבא וסבתא...

מסקנה- כדאי לנפוש. בבית

למה זה גורם?
גם אצלי זה היה ככה עם הגדול שלי, והאחים שלי הבינו. הסברתי להם שהאהבה שלהם מתנקמת בתינוק ובנו ההורים בכל השבוע, וזה לא נחמד.
סיכמנו שאנחנו ההורים אלו שנקבע מי מרים ומתי..
ממש לא יצאתי רעה. הבינו אותי.
אז הם הרימו שהסכמתי וגם אז לזמן לא רב.
מצד שני תמיד ניסיתי להבין גם אותם. זה אחיין ראשון, נכד ראשון, התלהבות שיא!
אז לא להקצין לכאן או לכאן.
בהצלחה!

בילד ראשון זה היה מעצבן

אבל עכשיו אני ממש נהנית מזה, ככה גם התינוק מרוויח וגם אני נהנית מזמן לבד.

בן כמה הוא? 

ב"ה שדודים שלו אוהבים אותו,

ואם זה היה הפוך והם היו אדישים ולא היו רוצים לעזור?

עד גיל 4 חודשים, או חצי שנה, לא זוכרת בדיוק , קראתי ש"על הידיים" 

זה צורך התפתחותי בסיסי, ולא "פינוק".

הבת שלי, בת 3 + היום, היא גם נכדה ראשונה ויחידה  והדודים 

ממש קשורים אליה ואוהבים אותה נורא. אני נהנת מיזה ממש ושמחה בכך.

כשנוסעים אליהם לשבת וגיסי משחק איתה שעה רצוף, זה כיף לכולם.

לקחו אותה בלי סוף על הידיים ולי זה היה ממש משמח שהם נהנים ממנה והיא מקבלת תשומת לב חשובה.

 כשהיא הייתה פיצית, בת פחות מחצי שנה, ושקלה מעט,

היו לה המון שעות ידיים, וזה היה נראה לי בסדר.

כשיש עוד כמה ילדים קטנים בבית זה סיפור אחר...

אבל עם ילד ראשון, למה לא להרים אם הוא תינוק קטן? 

אמרתי שינסו להושיט לו ידיים. אם התינוק רוצה הוא יראה סימן ואם הוא לא רוצה אנחנו לא מכריחים. זהעובד גם כשהתינוק קטן.

תהני!

אם בשנה שעברה באו אליה חברות, איפה הן השנה?

האם היא הלכה לבית ספר אחר מכל החברות?

אני לא חושבת שכדאי לך להתעלם.

קודם כל - שווה לנסות לדבר איתה. לא יותר מדי בישירות. אבל לשאול בפשטות - איך בבית הספר. ליד מי היא יושבת. מי החברות שלה בכיתה (למשל תשובה "כולן חברות שלי" היא תשובה חשודה). למה שלא נזמין אותן, וכו.

 

אפשר להזמין את החברות שהיו באות אליה בגן, או כמו שכתבת - את השכנות בנות גילה (גם גן חובה זה לא רע)

כיתה א זה עדיין (לדעתי) גיל שצריך קצת לעזור בקטע החברתי ולגשר, גם אצל ילדים שאין להם בעיות חברתיות.

אל תקבעי שיש לילדה שלך בעיה חברתית.

מצד שני, זה שילדה משחקת טוב עם האנשים המוכרים לה לא מחייב שהיא מסתדרת עם אנשים/סיטואציות פחות מוכרים.

לכן כן הייתי מציעה לך לעבוד על להזמין - דווקא להזמין ולא לשלוח, ככה תוכלי ללוות אותה מהצד - חברות מהכיתה. אולי כאלו שאת מכירה את אמא שלהן ודרך אמא שלהן? שניים-שלושה טלפונים זה לא אומר עדיין על הילדה. אם תרגישי שעם המאמצים זה עדיין לא עובד, בנות לא רוצות לבוא (לא יודעת מאיזו סיבה) אפשר להתקדם יותר, אפילו למשל ילדה שהבת שלך אוהבת ויש לך קשר עם אמא שלה - לבקש מהאמא שתשמור לך על הילדה ביום שאת לא נמצאת או משהו בסגנון (אם זה מקובל אצלכן). זה יכול לפתוח פתח לקשר. אם את מספרת שהבת שלך מסתדרת טוב חברתית בעינייך, ייתכן שמשהו גורם לה להיות יותר ביישנית וסגורה בביהס, וכדאי לשבור את המעגל הזה כמה שיותר מוקדם.

קודם כל הייתי מנסה איכשהו להפסיק לחשוב שהיא מסכנה אם אחותה הלכה לחברה והיא לא.

לא חייבים תמיד לעשות אותו הדבר. ופעם אחרת זה יכול היה להיות ההפך. אפשר להנות גם מאח"צ שקט בבית.

 

חוץ מזה זה עוד גיל צעיר. תעזרי לה ליזום קצת יותר.

תשבו עם הדף קשר ותתקשרו לכמה אמהות של בנות עד שמישהי תוכל לבוא.

אם זה לא הולך אולי צריך אצלכם להזמין יום מראש? או להפך פחות מראש?

מצד שני לא לעשות עניין אם פעם אחת לא הלך ואף אחת לא יכלה, תשדרי לה שזה יכול לקרות.

 

אם היא חוזרת מוקדם הביתה אולי אפשר לנסות להזמין מדי פעם מראש מיד אחרי בי"ס? לארוחה משותפת בבית?

 

היא לא הלכה לבית ספר אחר אבל יש כמה כיתות אב רוב הבנות שהיו איתה בגן מפוזרות בכיתות האחרות.

 

אני אנסה לפעול לפי הטיפים, בתקווה שיעזרו..

 

תודה!

התוספת שלך לקריאת שמע פשוט ממסה את הלב!

ואיזו מתוקה הקטנה הזאת... וגם הגדולה, שיודעת לשמור על גבולותיה.

מה דעתך, זה יעזור אולי אם תוסיפי סעיף של חיבוק ונשיקה לאמא, ואז מי שרוצה מהבנות מוזמנת להשתתף? בצורה כזאת אפשר להגיד שאמא מחבקת רק את הילדות והילדות מחבקות רק את אמא.

עוד אפשרות שאולי תצליח - לבדוק עם הגדולה אם יש סוג אחר של מגע שכן יהיה נעים לה לקבל מאחותה (בלי לחץ - רק לברר). אולי למשל ליטוף זה כן טוב? או דווקא דגדוג? צ'פחה קטנה? או כל דבר אחר. ואז אפשר להסביר לקטנה "גדולה לא רוצה חיבוק עכשיו, אבל היא תשמח מאוד אם תלטפי לה את היד".

התגובה שלך הייתה ממש משמחת ונעימה לקריאה

 

אני חושבת שהעצה השניה שלך באמת יכולה להתאים (את התוספת שאחרי קריאת שמע, אני אומרת במנגינה, ואני לא מצליחה לשלב שם "רק מאמא" ). רעיון טוב. תודה.

שלא תהיה סנובית.

 

היא תקבל מגע שהיא לא רוצה איזה מסכנה. אחותה הקטנה חיבקה אותה אפילו שהיא לא היתה במצב רוח לזה.

חס וחלילה להגיד לאחד הילדים שלי, שלא יהיה ****, כשהכוכביות מייצגות מילה שלילית כלשהי. הרי זה אומר לו "אני חושבת שאתה סנוב/פחדן/בכיין/אחר", או גרוע מזה "אתה סנוב/פחדן/בכיין/אחר". פשוט אל תהיה כזה, וזהו. זה שם על הילד תווית לא נכונה שיכולה להזיק מאוד.

מה גם שבעיניי הבחירה לא לקבל מגע בכלל לא קשורה לסנוביות. זה חלק מזכותנו על גופנו. גם מגע של חיבה צריך לבוא כשאנחנו רוצים אותו. אם ניקח את זה למצב קצה, עדיף שהקטנה תלמד להמעיט בגילויי אהבה כאלו, מאשר שהגדולה תחשוב שהיא חייבת להסכים לקבל את החיבוק, בין אם היא רוצה ובין אם לא, כי מדובר בגילוי אהבה מצד אחותה (אבל שוב, זה ממש במצב קצה).

הגדולה שלי בת 4, והקטנה בת שנתיים+. ועדיין, נראה לי שגם בגילאים גדולים הייתי מקפידה על אותם עקרונות- הגדולה לא צריכה לקבל מגע כשהיא לא רוצה אותו, וחשוב שהקטנה לא תרגיש דחויה ולא רצויה (במיוחד כשהיא באה לבטא אהבה).

 

הסתייגות אחרונה- אם היה מדובר בקושי קבוע של הגדולה לקבל מגע, הייתי בודקת את זה יותר לעומק וכו' (עדיין, בלי לכפות עליה פסיכולוגית שתקבל את החיבוק מאחותה). אבל זה לא המצב כאן. וכשקורה הפוך- כשהיא רוצה לחבק את הקטנה והקטנה לא כ"כ רוצה, אני מרחיקה אותה בעדינות. גם המצב ההפוך קיים (אם-כי פחות תדיר).

את מחנכת אותן גם לאהבה וגם לכבוד!

ואשריי בנותייך שיש להן אמא כזו רגישה ואכפתית!

השתתפתי לפני כמה זמן בסדנה בנושאי הגנה עצמית והגנה על הילדים מתקיפה, ובין השאר המנחה התייחסה לאופן שבו כדאי לדבר עם הילדים מלכתחילה כדי לתת להם כלים טובים יותר בזמן אמת אם חלילה יהיה צורך. היא אמרה לא להגזים בלחפור להם על זה שיש אנשים רעים בעולם ומה הם יכולים לעשות להם ומה הם אמורים לעשות בתגובה, זה לא כל כך מוצלח וכנראה גם לא כל כך מועיל. אז מה כן? המנחה אמרה לתור אחרי הזדמנויות שצצות להדרכה *מעשית* - כשרואים שמישהו נוגע בילד, אפילו מה שנחשב כידידותי ומפנק, אבל מה לעשות, הילד לא רוצה - לייצג את הילד. להגיד לידו בקול ברור ולא מתנצל - זה לא נעים לו, בבקשה להפסיק. הילד ישמע ויפנים שכך מגיבים.

ואם תגידי - מול תוקף גדול וחזק, מה יעזור שהילד יגיד שלא נעים לו? זה לא ככה. תוקפים בוחרים קורבן שמשדר חולשה. ילד שיודע להגיד בבירור שלא נעים לו משדר עוצמה, ועוצמה זה דבר שהרבה פעמים מרתיע את מי שבא חלילה לתקוף.

לתשומת לבך, ושלא נצטרך.

ובעיני זה שטויות.

 

 

אולי דוקא טוב שנלמד ילד לקבל אהבה? ולא רק לגונן על גופו מפני אנשים טובים שאוהבים אותו?

וודאי שהמקרה עם אחות קטנה שונה לחלוטין. אבל בהכרח ללמד ילד שכל מגע ממי שאוהב אותו זה בסדר זה מסוכן. לא כל אהבה צריך לקבל.

אני לא יכולה לחשוב על נזק שנגרם כתוצאה מזה שילד מסרב לקבל אהבה (אם זה הדבר היחיד, ואם מדובר במשהו שלא קורה כל הזמן). אם כבר, זה שילד מסרב לקבל אהבה מעיד על קושי קיים, ולא גורם לקושי אצל הילד.

 

ולגבי אנשים טובים שאוהבים את הילד- יש אינספור מקרים של גילוי עריות, שבהם הדמות הפוגעת היא טובה כביכול, כזו שהילד סומך עליה (כי ככה הוא גדל או/ו ככה חינכו אותו), ואז הוא לא יודע לעשות את ההפרדה.

אם מלמדים ילד שבכל מצב, גם מגע אוהב מאדם אוהב זה מגע שהוא לא חייב לקבל, תהיה לילד יכולת הרבה יותר טובה להגן על עצמו ממקרים של גילוי עריות או פגיעות מיניות במשפחה.

ברור שלא כל מגע אוהב מאדם אוהב, שמגיע בזמן ש"מקבל-המגע" אינו מעוניין, הוא גילוי עריות או פגיעה מינית. אבל ככל שאלמנט הכפיה הולך וגובר, אכן יש כאן מימד של פגיעה. ואם חלק מהכפיה נעשה באופן פסיכולוגי- כי אנחנו חינכנו את הילד שהוא צריך לקבל את המגע כי המגע מגיע מאדם אוהב ונעשה מתוך אהבה ואחרת הילד שלנו הוא סנוב- אז יש לנו חלק לא קטן בפגיעה הזו.

 

את יכולה לחלוק על דבריי. את יכולה גם לבדוק את זה מול נפגעי תקיפה מינית בתוך המשפחה, ולשמוע מהם איך בן המשפחה התחיל לפגוע בהם (זה למקרה שתגידי שזה שטויות או הגזמה. תבדקי בעצמך ואל תסתרי ותכחישי את הדברים באופן כזה נחרץ אם אין לך גיבוי לדברייך).

בכל מקרה, את יכולה כאמור לחלק עליי. ויהיה יותר נעים אם תעשי את זה בצורה מכובדת ולא במילים מזלזלות. תודה.

 

(הסתייגות אחרונה- ברור שהמקרה שהיה בין הבנות שלי לא קשור לגילוי עריות או לפגיעה מינית בתוך המשפחה. היה לי חשוב כן להעלות את הנקודה הזו בצורה ברורה, אפילו שזה יוצא כאילו בהקשר של המקרה המשפחתי-אישי שתיארתי, כדי לפקוח את העיניים למי שלא מודע לסכנות של גישה כמו זו שהצעת).

בלי קשר לסכנות וגם מאדם אוהב

אם מישהו אוהב אותי או אני אוהבת אותו אז אני צריכה לתת לו מה שהוא רוצה והוא צריך לתת לי את מה אני רוצה

אחרת זאת לא אהבה אלא אנוכיות

חברה שלי - חילונית - לא יודעת להגיד לא כי אימא שלה לימדה אותה שצריך לקבל אהבה ולשמח - אז היא גרושה היום כי לא אהבה את בעלה ובגיל 20 כבר הייתה אחרי כמה הפלות יזומות כי איך אפשר להגיד לא על גילוי אהבה? היא לא מצליחה לסרב כי אימא שלה לימדה אותה ככה והיא לא יחידה

 

תראי הגדולה אומרת שזה לא נעים לה עכשיו חיבוק. אולי מחר היא כן תרצה.

את רוצה לתת אולי חיבוק לאמא\לדובי\וכו..

 

אולי אחרי כמה פעמים הגדולה תתחרט...

אם תגידי לקטנה בחיוך נעים: איזה ילדה טובה - אבל היא לא אוהבת שאת נותנת לה נשיקה כשהיא כבר במיטה, אז רק אמא תיתן לשתיכן, בסדר?...  לדעתי לא היה קורה כלום. היתה לוקחת את זה כעובדה. עוד "כלל" לא מובן של הגדולים יותר.. אז כנראה שזה כך..

 

ב. את יכולה גם להגיד לה שהיא ממש חמודה שהיא רוצה גם לחבק את אחותה לפני השינה - אבל אמא לא מרשה לרדת מהמיטה אחרי קריאת שמע; ולכן את תמסרי לה גם את הנשיקה ממנה..

דומני שפונים דרך הקופ"ח לאנדוקרינולוג,

 

ואם יש צורך - יכול לתת טיפול של זריקות בהורמון גדילה סינטתי. טיפול שנמשך כמה שנים, ע"י ההורים בבית, עם ביקורת אחת לכמה חודשים.

 

בהיות שזה, למיטב ידיעתי, טיפול יקר, אז צריך שהוא יראה מתוך המעקב שלו הראשוני, נתונים ברורים לגבי גדילה איטית - ואז המדינה מסבסדת את רוב העלות. ואכן, הוא יכול לראות את הגובה שהילד יכול להגיע אליו, את גיל העצמות והאופטימום שאפשר להגיע עם טיפול ובלעדיו.

 

שמעתי על רופא טוב וסימפטי שמטפל בזה - אם תפני במסר, אעביר בלנ"ד את השם (אני חושב שהוא מקבל באזור ירושלים. לא בטוח אם רק שם).

האם נראה לך שעכשיו זה הגיל המתאים לפנות לטיפול?
ואיך פונים במסר? סליחה על הבורות...

נסי כמה שיותר לשתף אותו בטיול בתינוק, תגידי לו שאחיו הקטן אוהב אותו ושהוא צריך לשמור עליו, תפנקי אותו.

 

כשאת הולכת לנוח קחי איתך גם את הגדול. תקדישי לו מידי פעם זמן אישי (גם 5 דקות לצייר איתו זה נקרא זמן אישי).

 

זה מה שאני עושה עם הבנים שלי

 

בהצלחה והמון מזל טוב

חצי שעה- שעה ביום שמישהו אחר יהיה אחראי על התינוק ואת תהיי רק עם הגדול.

 

תספרי לו סיפור על ילד שנולד לו אח תינוק (יש הרבה ספרים כאלה- למשל בספר "סיפורים מתוך הלב של אורי "  יש סיפור שנולדה לו אחות) ותנסי לדובב אותו מה הוא מרגיש.

זה מצב הגיוני, התינוק החדש שינה את המערכת שהוא היה מורגל בה. הכל זז. כל אחד צריך למצוא את המקום שלו מחדש.

את יותר עסוקה, פחות פנויה אליו, זמן מה לא היית בכלל, אח"כ הייתם אצל סבא וסבתא, אבא מטפל בו במקומך ועוד.

נסי למצוא זמן שאבא יכול להחזיק את התינוק או כשהתינוק ישן ואת יכולה להתייחס רק לגדול, שהוא עוד קטן! תושיבי אותו עליך, חבקי וכו'.

את יכולה גם לשתף אותו ברמה שלו, גם בטיפול וגם בהרגשות. הוא מסוגל להבין משפט כמו "מאז ש x נולד אני יותר עסוקה, ולך קצת קשה..." להבין אותו גם בלי מילים.

אפשר לראות איתו תמונות שלו כשהיה תינוק, ולספר לו איך זה היה איתו... (החזקתי אותך והאכלתי אותך וכו וכו)

וגם לסמוך על אבא שלו, שאוהב אותו ונותן ומעניק לו הרבה חום ותשומת לב, ובע"ה יבעבור עוד זמן, את תתחזקי ותחזרי להיות שוב יותר נוכחת ותמצאי את הדרך הנכונה להיות אמא הכי טובה לשני הילדים שלך.

יש גם סיפורים יפים כמו "ספר הפילפילים" שאפשר להקריא לו שעוזרים בהבעת הרגשות.

ולתת לו הרבה תשומת לב. נשמע שהוא זקוק לזה יותר מתמיד.
לשמח אותו בדברים שאוהב לעשות: סיפורים/ יצירות/ משחקים, מה שהוא אוהב.
ותדברי איתו- תספרי לו כמה את אוהבת אותו, כמה הוא יקר לך וכמה את רוצה שיהיה שמח.
נסי לשמוע אם יש משהו שמציק לו.
ו... מזל טוב! אל תהיי לחוצה. זהו שינוי טבעי שהילד עובר, לאט לאט הוא יתרגל ויסתגל למציאות החדשה.
בהצלחה!

זה מאוד חשוב!!!!

וכמובן לנסות למצוא זמן איכות איתו אל תאשימי את עצמך אבל. שאלי אותו איך הוא היה רוצה להעביר איתך את הזמן בכייף. אולי דווקא ממנו יבוא רעיון נחמד.

אבל בגיל שנתיים המצב שאת מתארת הוא לא תקין ואפילו מסוכן , חוסר תיאבון הוא נורה אדומה! אני לא חושבת שהפורום יענה על מצוקותייך ואולי כדאי לדבר עם איש מקצוע?

ובכל שאר היום הוא אוכל תקין, לא נראה לי שצריך כבר להילחץ.

 

ברור שחשוב לשים לב לילד ולעזור לו עד כמה שניתן, אבל צריך גם לזכור שמדובר במצב מאוד חדש עדיין- התינוק החדש נולד רק לפני שבועיים- וכולם עוד בהסתגלות.

לדעתי, הרבה חום, אהבה ויחס חיובי יעשו את שלהם. כמובן, אם יש התדרדרות, או שלא מתחיל שיפור הדרגתי תוך פרק-זמן סביר, אז צריך לשבת ולחשוב מה עושים עכשיו.

ולייק גדול גם על החתימה!!!!!

בן בכור עובר סוג של זעזוע כשנולד לו אח

(גם ילדים לא בכורים, אבל אצל בכור זה יכול להיות יותר עוצמתי)

הוא צריך המון אהבה, המון סבלנות, לא לשכוח שגם הוא עוד די תינוק

לשתף אותו בטיפול בתינוק החדש - למשל כשעושים לו אמבטיה - שהוא יהיה שם איתך, לתת לו להביא טיטול או לכסות את הקטנצ'יק. לספר לו איך גם הוא פעם היה תינוק קטנטן, להראות לו תמונות.

כשאת מניקה - אם מסתדר - לספר לו סיפור או סתם שיתפנק לידך

(לא תמיד זה נוח, במיוחד בהתחלה, אז רק אם מתאים לך)

לסמוך עליו - זו רק תקופת הסתגלות, וזה יעבור לו.

סה"כ לטווח הרחוק יהיה לו כיף! יש לו חבר חדש, ואמנם זה לקוח זמן אבל אין כמו אחים.

זו המתנה הכי גדולה שיכולת לתת לו, גם אם הוא עוד לא יכול להבין זאת.

 

לגבי חוסר תאבון - להכין לו יותר אוכל שהוא אוהב. לא להתעקש איתו כי זה רק ביטוי רגשי.

מזל טוב!!!! והמון נחת.

לרבנית ימימה מזרחי שהכניסה אליו היא בתשלום סמלי. אם הסגנון מדבר אליך, שווה לשלם ולהיכנס.

"אשירה"-ashira.co.il

מנוי לשיעורי הרבנית ימימה (ולכל שאר השיעורים באתר) עולה 40 ש"ח לחודש. בעיניי, זה שווה. זה יכול להיחשב גם כמעשר כספים. אם לא רוצים מנוי לשיעורי הרבנית ימימה, זה עולה פחות. אני לא יודעת כמה.

 

"בנין שלם"-binyanshalem.org.il

מנוי שנתי לשיעורים עולה 96 ש"ח (לשנה שלמה).

 

השיעורים שהיו בכנס הקיץ של "בכל לבבך". אין לי קישור לאתר, ואני לא זוכרת כמה זה עולה.

 

בהצלחה.

סדרת שיעורים של הרבנית דינה ראפ לאמהות... אני אהבתי מאןד
מקווה שזה עוד שם כי המון זמן לא נכנסתי.
ובכלל במכון מאיר יש המון דברים מעניינים ומגוונים..

זו הזדמנות של הילדים לראות איך מכבדים הורים-

אמא תמיד מרשה /לא מרשה אבל עכשיו אנחנו אצל סבתא ואמא מכבדת את סבתא 

ולכן בגלל שסבתא אמרה ככה אז בבית שלה אנחנו נעשה ככה

 

 

פוגע בסמכות שלי כאמא?

ולמדתי שזה הרבה יותר חינוכי מאשר להתווכח עם ההורים מה שבדרך כלל גם לא עוזר 

זה ממש מחליש את סמכותך.
אצלי הילדים יודעים שבמקרה שאמא אמרה משהו וסבתא אמרה משהו אחר- מקשיבים לאמא.
בלי שום ויכוח.

בס"ד

 

כי מקשיבים לאימא,

ואימא זו שהחליטה שאם סבתא אמרה משהו צריך להקשיב לה.

אני עם אימא שלי עושה כך תמיד,
ובכלל יש דברים שעושים לכבוד סבתא כשהיא מגיעה וכ',

"כי לסבתא חשוב שיהיה ככה, ואני מכבדת את אימא שלי"

אני חושבת שזה תורם המון.

וב"ה הסמכות שלי היא מאד ברורה בבית.

 

והייתי עושה כך גם עם חמותי כשהייתה לי... 

אני רואה שהגמילה היתה ארוכההההההה..

אני מסכימה עם דינה די. יש אפקט חינוכי ממדרגה ראשונה כשהילדים רואים איך אנחנו מכבדים את ההורים.

אני מסכימה עם דינה די. יש אפקט חינוכי ממדרגה ראשונה כשהילדים רואים איך אנחנו מכבדים את ההורים.

(תתפלאי) הילדים שלנו לא טיפשים והם יודעים בדיוק מה העקרונות שלך, גם כשאתם אצל סבתא הם לא לוקים ב"שכחה זמנית".  ולכן זו הזדמנות מדהימה ללמד אותם כיבוד הורים מהו. (לא אמרתי מילה על זה שזו גם החובה שלך מול החמות).

 

ויותר מזה. כשאת "מתנגשת" עם חמותך, את מעמידה למבחן את הסמכות שלך. אם היא מנצחת בסוף, היא קירקסה את הסמכות שלך. בעוד שאם את "נותנת" לה את הכבוד ואת הסמכות להחליט על מה שקורה אצלה בבית, גם הסמכות שלך עומדת.

פעם שמעתי דוגמא יפה. מי אמר לשמור שבת? ה'.

אבל יש הרבה אנשים שלא שומרים שבת ולא עושים מה שהוא אומר!

האם זה פוגע בסמכות שלו? באלוקות שלו?

ברור שלא!

הסמכות שלנו כהורים (וגם כמורים...) לא תלויה בציות של הילדים או התלמידים. היא קיימת בכל מקרה.

העירעור עליה קיים בד"כ בתוכינו, וכשאנחנו לא בטוחים בעצמנו, ברור שגם הילדים לא בטוחים שבאמת צריך לעשות מה שאמרנו.

בהצלחה

אם זה דברים קריטים של ערכים וחינוך או משהו טריוויאלי ויומיומי כמו : חטיף , משחק וכו׳...
הגבול מאד דק - צריך לתת גם לסבתא את הבמה , שאנחנו מתארחים אנחנו נותנים לסבא וסבתא את הזכות לפנק ולהרשות דברים שבבית לא מקובלים, אך יש לנו קווים אדומים וברגע שהם נחצים אנחנו פשוט מדברים ופותחים את הקלפים בארבע עיניים .

הם רצו לשחק אבל אני החלטתי שזה לא הזמן

וכשהיא שואלת אותי אם משהו זה בסדר אני אומרת לה את הסבתא את מחליטה.

 

 

אני לא יודעת אם זה מתאים בכל מערכת יחסים.

 

אפשר להראות לילדים שמכבדים את סבתא בהרבה דרכים. לא חסר. גם אני מאוד מכבדת את חמתי אבל חינוך זה חינוך. חינוך מוטל על ההורים ולא על הסבתא. אז למה שהסבתא תקבע?
ברור שיש מקרים בהם הסבתא מפנקת יותר ומרעיפה וכמובן שסבתא זה כיף, אבל עד חינוך.
סיפרה לי חברהשבשבת אצל חמתה הבן שלה לא התנהג יפה והיא שלחה אותו להרגע בחדר. וחמתה קראה לילד ואמרה לו: תהיה ילד טוב? הילד ענה כמובן כן והיא הסכימה לו לצאת.
סליחה??? יש פה אמא שמחנכת את בנה!
אני לא מקבלת כזה דבר בשום אופן.
והפותחת ציינה שחמתה מתערבת וקובעת. מה זה??? לא מקובל עלי.

לפעמים מוטב לשתוק ולהבליג

לפעמים מוטב לקבל את מרות הסבתא

לפעמים אפשר "לעקוף" באלגנטיות

ולפעמים כדאי לעמוד על שלך בצורה נעימה עד כמה שאפשר.

 

 

כשזו אמא שך ואת מכירה את התגובות תוכלי לשוחח איתה ולהסביר אבל אצל החמות צריך לשמור על קשר בלי לפגוע ולהזהר בכבודה ולכן הייתי אומרת להקשיב לה ואם זה כל הזמן קורה לא צריך לבוא כל שני וחמישי , העיקר זה לא לשרוף קשרים.

שהיינו אצל חמותי בשבת,  חמותי לא כ"כ אהבה את החצאית שהבת שלי לבשה והבת שלי החליפה לג'ינס שהיא באה איתו מיום שישי, כל זמן שהיינו אצלה בבית החרשתי אבל אז... רצינו לצאת לטיול ובקשתי מהבת שלי להחליף לחצאית של שבת וחמותי התערבה ואמרה לבת שלי להישאר עם הג'ינס. עם כל הכבוד... לא יכולתי לראות את הבת שלי מטיילת עם ג'ינס בשבת אז הסברתי בעדינות שאצל סבתא אפשר ללכת עם שיער פזור ולא חייבים לגרוב גרביים וכו' אבל בגדי שבת גם אצל סבתא הם חובה.... המזל שחמותי קלטה את הטעות שלה והשתתקה מהר

 

בס"ד

 

יישר כוח, רואים כאן חכמה נשים

של סבתא! ממש יישר כוח על העדינות והתוקף יחד...

אהבתי שאמרת לילדה ולא לסבתא

לא נראה שצריך היה לומר "אצל סבתא מקילים בגרביים ושיער פזור". נכון שאלו לא מעיקר הדין, אבל מכיוון שבחרתם לחנך את הילדות שלכם שלא לנהוג כך, אז אין מקום שאצל סבתא יהיה אחרת.

אני מריח מהויכוח שתיארת שההורים אולי לא מרוצים מכך שאתם פניתם לכיוון קצת יותר דוסי מהם - וזה טבעי.

אבל - זה יהיה ממש לא נכון לאפשר להם להשפיע על הילדים אחרת מהחינוך שאתם בחרתם לתת להם.

צריך למצוא הזדמנות לשיחה - לא בשעת מעשה - ולדבר על כך שאתם מאוד מעריכים את החינוך וכו', ואין לכם שום טענה על מי שהולכת בלי גרביים ועם ג'ינס בשבת - אבל זה מהדברים שבחרתם כן להקפיד בהם, וחשוב לכם שלא יהיה קונפליקט ביניכם לבין בית סבא וסבתא. ובקיצור - לבקש התחשבות.

ומאידך הילדים בחושיהם הבריאים יודעים שיש רמות שונות של הקפדה על כל מיני דברים, ויכול להיות דבר כזה שסבתא הולכת בלי גרביים אבל לאמא זה כן חשוב. ואם אצלכם, ההורים שלהם, זה מתקבל בכבוד, אז גם הם יתייחסו כך בדיוק.

בגיל מסוים אפשר גם להציף את זה מול הילדים, ולתאר שיש דעות שונות בין אנשים על כל מיני דברים, ואנחנו דרכנו כך וכך...

 

אגב באותה מידה הפוך - אם מישהו פנה לכיוון פחות דוסי מהוריו, ולמשל מלבישים לילדה מכנסיים - אין מקום להתחפש בחצאית רק בשביל הסבתא, ואם זה לא מתקבל בהבנה אז יש לעורר שיחה נינוחה על כך ולהגיע לכבוד הדדי.

בנוסף,

 

אין דבר כזה כבוד הדדי בין הורים לילדיהם.

 

הורים לא חייבים בכבוד ילדיהם.

 

ולא מנהלים שיחה "נעימה" עם ההורים על הדברים שהחלטתם.  עושים את מה שהחלטתם ומעגלים פינות איפה שאפשר מפני כיבוד הורים.

 

וזה שאצל סבתא אפשר בלי גרביים ושיער פזור לא יגרום להן ללכת כך בגיל 20.

אחת מהסיבות הנפוצות - בעטיין חיי נישואין נכשלים - הינה התערבות חיצונית של בני משפחה.

אם זה מצב קבוע - אז את נשואה לחמותך ולא לאיש שלך. וכנראה שהאישיות שלו לא מספיק חזקה להתמודד עם המצב.

גבר שנותן לאמא שלו לשלוט בביתו שלו - הוא לא בן זכר אלא בן נקבה. אל תיבהלי - הכוונה מבחינה רוחנית - וכנראה שגם בבית את הבוס, והוא ממשיך להיות מקבל מאמא- ומתקשה להשפיע, ולכן הוא מתחמק ובורח מאחריות על ילדיו, משאיר אותך מול אמו -  ועלול להוביל את הבית שלו - לפירוק. 

 

התיקון צריך להתחיל ממך - תני לו להרגיש כמו גבר. ותפסיקי להיות הבוס בבית.

 

לגבי חמותך הטרחנית -

הרב סטבסקי שליט"א - קורא לזה נחש, ויהי מי שיהיה. אבא אמא חם או חמות, גיסים, אחים וכד'.

הפתרון למצב - הוא שיחה עם האיש שלך - וגיבוש עמדה משותפת נגד ההתערבות שלה.

אם הוא משתפן, כמו שעולה מבין השורות - תדברי איתה אחת על אחת, ותגידי לה שהמצב הקיים לא מקובל עלייך, ואת לא מוכנה להמשך המצב הזה. 

אם זה לא יעזור - תעברו למקום מרוחק שבו לא תהיה לחמותך אפשרות לנהל את חיי המשפחה שלך.

וכמובן - תתני לאיש שלך יותר מקום בבית. ותהיי אישה, ולא חצי גבר בבית.

 

 

 

 

תברור היטב את מילותיך והבט מה אתה כותב.

היא בסה"כ מתארת סיטואציה חד פעמית בה החמות סתרה את דבריה מול ילדיה ושאלה כיצד כדאי לנהוג.

מכן ועד להסיק מסקנות על הקשר שלה העם בן זוגה על הקשר של בן הזוג עם אימו הדרך עוד רחוקה...

או בכלל מלייעץ לאנשים.

יש לך מושג כמה נזק תגובה כזו יכולה לגרום?!

מלבד היותה בלתי נכונה לחלוטין.

באמת חריפה, אבל אל דאגה.

בעלי הבוס בבית. וממש לא אני. הוא אסרטיבי לגמרי.
אין לו בעיה שאני אעמוד על שלי. דווקא אני זאת שלא אסרטיבית מספיק מול חמותי...

תוכלי לשוחח איתו על הנושא ולהביע את דעתך על ההשלכות של ההשתלטות של אימו על חינוך הילדים.

(כמובן לא בניסוח הזה, את מכירה אותו ויודעת איך לומר..)

ברגע שהוא מסכים אז הבעיה נפתרה, נשאר רק לטכס עצה איך להעביר את המסר לסבתא מבלי לפגוע יותר מדי.

 

בקשר לבחור הנ"ל, אני לא דואג לך, אני דואג לאנשים חסרי נסיון או קלים לשכנוע.

להם הוא יכול להסב נזק לא קטן.

 

בכל אופן בהצלחה רבה לך!

אבל את צריכה לשאול את עצמך מה עדיף שיראו אותך מתווכחת עם חמתך/ שבעלך יעשה זאת,

או שתשדרי לילדים שכך זה אצל החמה אבל בביתכם- אתם נוהגים שונה.

וכן- בשלב מסוים הם מבינים שבבית מתנהגים אחרת, וכך צריך להיות..

 

אם יש מתחמים אפורים שאת רואה שאת מצליחה לקבוע את קביעתך- מה טוב..

 

אני מאמינה שהבית הוא המקום שממנו יונקים הכי הרבה. ובסופו של דבר הם חוזרים לשגרה הזו שהם מורגלים בה,

אז אני לא בטוחה ששווה ליצור חיכוכים סביב הנושא הזה

 

מעבר לזה- כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. נקודה למחשבה..

 

לכולם יהיה יותר קל לקבל דברים כי יש הגיון מאחורי הדברים ואפילו לך ולחמות. פעם ההגיון אצלך ופעם אצלה. דברי תשכנעי. תסבירי לכולם ועכשיו הילדים קובעים מה הם מפנימים סמכות לא תעזור מה שיעזור הוא חיבה ואהבה. 

אבל יש דברים שגם מבחינת האמת (ולא רק מצד כבוד הורים) אפשר להקל נהלים כשאתם לא בבית. בעיני מתי לשחק יכול להיות כזה.

ובכל אופן אם זו תופעה חוזרת, ואז זה בוודאי נוגע לפעמים גם בדברים חשובים  - כדאי לחשוב על שיחה בנחת שלא הזמן האירוע, שבה תסבירי שזה היה לך חשוב שכך וכך וכו'. לא חייבים להציף את התנגשות הסמכויות אבל אפשר לרמוז לזה.

ולקחת בחשבון שיש אנשים שלא מתאימים לשיחה כזאת, ואז צריך להבליג וזהו (וחלילה לא לשרוף קשרים, אבל כן להתאים את מינון הביקורים למחיר שמשלמים בעבורם).

גם אני כילדה ראיתי את אמא שלי מכבדת מאד את סבתא שלי-חמותה, והקשר בינהן היה מרגש ממש. אני משתדלת גם להיות ככה עם חמותי ואנחנו מדברים על זה עם הילדים-שאנחנו מחוייבים בכבוד סבא וסבתא. כשהילדים שלך יגדלו בע"ה תראי שזה הופך להיות משימה משותפת שלכם וזה הופך להיות מצחיק וכיף. לדוגמא אצלנו, כשסבתא מודיעה שהיא בדרך נכנסים ל,"כוננות סבתא" כולם כולל הקטנים מארגנים מהר מהר את הבית, מחליפים לבגד שהיא תאהב, מכינים עוגה שהיא תאהב וכל הביקור משתדלים לעשות לה נחת. את צריכה לא לדאוג בכלל מ "מי הקובע", ברור לגמרי שזו את ועם השנים את תראי שאין פה בכלל תחרות. היי שלווה ושקטה ובטוחה בהורות שלך ונסי לכבד אותה. בעיני זו מצווה ענקית. בהצלחה!

ומשדרות מאבק וחוסר אחדות במשפחה. אסרטיביות - רק כשבאמת באמת אין ברירה ולא בסיטואציה של זמן משחק או לא.

אין לי ספק שלא זה מה שיפגום בסמכותך מול הילדים. 

בעבר היתה סייעת בגן ילדים. תמיד יש לה נטייה להתערב לדעתי היא לא שולטת בזה וזה מרתיח אותי!!

אם זה משו עקרוני לך, של גידול הילדים- 

תרתמי את חמותך לזה

תלחשי לה בשקט כמה דק קודם- שזה המהלך שאת הולכת לעשות עם הילדים, ואת תשמחי לעזרתה

ואז כשתעשי- היא תהיה איתך, בצד שלך- ילדים צריך לעשות מה שאמא אומרת.

 

אן לחלופין- הוא תתווכח איתך בלחישות לפני שהדבר הזה קורה מול הילדים... חוסך אי נעימות חינוכית מהם 

עזרתן לי מאוד מאוד!

אני חוששת שאני לא אספיק לפני שבת לענות לכל אחת בפרטי, אבל אני כן קוראת את כל מה שכתבתן בתשומת לב, ולומדת מכן המון. תודה מקרב לב!!

כמה דברים:
באמת כיף שיש הורים זמינים שעוזרים בשמחה כל פעם שצריך לשמור על הילדה.
זה באמת יהיה לא נעים שתעירי לגבי הטלויזיה, אבל אולי את יכולה להכין את הילדה מראש ולהגיד לה: היום סבתא תשמור עליך, ואני אשים לך בתיק חוברת צביעה עם צבעים/ הדבקה של גזירות עיתון/ השחלת חרוזים, תעשי את היצירה ואז תראי פרק של × .
ואז תגידי לחמתך שהילדה מאוד רוצה להכין יצירה והבאת. ותשמחי שהיא תעשה איתה את היצירה ורק אחרי זה שתראה טלויזיה...

רעיון טוב,

בחלק ניכר מהפעמים שהיא שם שהיא שם, הם עושים איתה יצירה, 

בד"כ אחרי הTV.

אם זה יהיה לפני זה יהיה מוצלח יותר.

חמותי הרבה יותר אומנותית ממני

והדברים שהיא עושה איתה יותר מוצלחים ממה שאני עושה,

גם יש לה יותר סבלנות לזה...

אני יותר יושבת איתה על משחקי קופסה וספרים.. 

 

שיהיו לילדתך כשאת לא נמצאת.

את לא יכולה לקבוע לחמותך מה לעשות עם הילדה. נשמע שהיא שמה אותה בטלוויזיה כי אין לה מה לעשות איתה,

את יכולה לנסות את העניין עם החוברת צביעה אבל תחשבי אם לילדה וגם לחמותך יש סבלנות לשבת על זה עד שתחזרי.

 

את יכולה לשכנע את בעלך בכך? זו ממש בחירה שלכם מה אתם מעדיפים, וכמובן לכל בחירה יש מחיר.

 

יש להן מה לעשות, ובחלק מהזמן הן גם עושות. 

מי שיושבת ועושה איתה דברים כמו חנוכיות מגלילים של קרטון ודואגת לה לדפי צביעה מכל הסוגים,

זו בעיקר היא. השתמע ממה שכתבתי כאילו היא לא, אבל זה לא ככה... 

זה שילוב , לפעמים היא בלחץ של "לתקתק" את הבית,

והילדה גם מבקשת טלוויזיה, ולא רוצה לקום ממנה בסוף.

חמותי צריכה שתמיד הכל יהיה במקום ויש לה תמיד מה לעשות בבית

וזה בסה"כ עדיף מבלגניסטיות יתר.

אצלי זה הפוך לקצה השני..

אני יכולה לשבת עם הילדה ולסיים איתה מההתחלה לסוף ספר באורך של "שלום לך אורחת"

ושהבית יתמוטט, גם אם 8 בערב וצריך להרדים אותה ולהתחיל לסדר ולנקות. כנ"ל אמא שלי ,

וככה היא גידלה גם אותנו כשהיינו קטנים.

יש לזה יתרונות אבל זה לא אידיאלי.. 

אחר כך, מנסים להקים אותה מהטלוויזיה והיא צורחת, אז הם מרחמים עליה ומוותרים לה.

בסה"כ היא לא רק על הטלוויזיה שם,

ונראה לי שאנסה את האופציה של דיסקים איכותיים.

אם ניקח בייביסיטר היא תיפגע נורא וזה לא מצדיק את זה.

 

מבחינתי למשל גם פרפר נחמד והופ זה זבל שלא לדבר על דיסני גם הילדים שלי רואים  לולי בפיקוח צמוד שלי ואני מאוד רוצה מתישהוא לשנות להם את חומר הצפיה ואני מנחשת שמכיון שהם רואים שבבית אתם מרשים לה אז אולי מבחינתם הם זורמים איתכם ורק מרחיבים מה שאתם כבר ממילא נותנים לה אז הצעתי היא להתחיל לשנות את תוכן הצפיה בבית לערוץ מאיר וערוץ שבע,קלטות של דודו ומלכלי ולסבים תביאו ערימה נאה של דיסקים ותסבירו להם שזה מה שאתם רוצים שהיא תראה מעכשו בלי קשר אליהם כי אתם רוצים לשפר לה את איכות התוכן.

מתעלה יקרה,

אל תטיפי לי מוסר ותכתבי לי "הכל מתחיל בבית".

אשרי מי שיש לה בית.

פרפר נחמד לטעמי אינה תוכנית זבל, ובהופ ובדיסני יש ויש.

מפריעות לי תוכניות לילדים גדולים יותר ותוכניות כמו יובל המבולבל ושטויות רדודות בסיגנון

כמו שיש בערוצי ילדים כמו ניק ג'וניור. 

הם לא נמצאים פה איתנו ולא רואים מה כן נותנים ומה לא נותנים, ולא בשיטה של "להרחיב"

את מה שממילא נותנים. אני אמרתי שאני לא רוצה שהיא תראה מר עגבניה ושבבית היא לא רואה את זה,

וזה לא מזיז לאף אחד.

יש לה ערוץ מאיר, זה נתקע כל הזמן ומתסכל אותה, השארנו את המנוי כתרומה חודשית למכון מאיר

ואנחנו לא משתמשים כמעט, כי היא כועסת כשזה נעצר כל הזמן. זה ממש לא נעים לראות תוכניות כשכל

חצי דקה זה נעצר ל20 שניות. סבתא שלה לא יודעת לתפעל מחשב, וגם סבא שלה לא יודע לכתוב סיסמה ושם משתמש

בערוץ מאיר. על מלכהלי אני אישית לא מתה, וגם על התכנים לילדים של ערוץ 7. 

אתעלם לרגע מהביקורת.. 

הרעיון שנתת הוא טוב, רק שהוא לא ישים כל כך.. לצערי..

אם כן , הייתי מאמצת אותו. 

 

מי שזו האסוציציה שעולה לה בראש כניראה שיש לה סיבה טובה למה....ככ קל להתקיף מאנונימי אחרי שהשקיעו לכתוב לך תגובה שמסתמכת על ניסיון וזה בסדר אל תטרחי להגיב.

בדמות מכנסיים ושרוולים קצרים לא מובילים לדעתי למקום עמוק יותר,לטווח הרחוק אני מתקשה להבין מה הכיוון שאת מצפה לו

 

אני הייתי נותן עצה לעבור לתכנים יותר איכותיים ותורניים כפי שהציעו ,בצורה כזו תוכלי גם לתת לה קלטות להקרין בשבילה כאשר אפשר לנסח את זה בצורה חכמה יותר.אם היא תאהב את זה,אז הסיבה היא כיוון שהיא אוהבת את זה,ויש בזה תוכן חינוכי וכו' ללא נימה של התרסה אלא של הבלטת יחודיות.

כך נוצרת מציאות עם פחות חשש (אני לא הייתי מסיר אחריות,זה דבר יחסי והורה צריך להיות תמיד בפיקוד מעל, גם בתכנים שמוגדרים יותר איכותיים)

 

בהצלחה !

לאנונימי,

הכיוון שאני מצפה לו הוא כיוון שמשתלב יפה מאוד עם התרבות המערבית, 

אין שלט בכניסה לפורום שכתוב בו "אין כניסה למיזרוחניקים"... 

וכתבתי שתוכן איכותי חשוב לי, גם אם הוא לא תורני,

אין לי התנגדות לתוכן תורני בכלל, אבל הרבה פעמים אני מתחברת יותר לתוכן כללי איכותי

מאשר לתוכן דוסי תת-רמה בסיגנון של חלק  מהסרטים לילדים חרדים.

בכל מקרה, אני כן מאוד אוהבת את ערוץ מאיר לילדים, עם סייג מסויים (מעט מידי ילדות ונשים בתוכניות.

לדעתי גם בגלל הפניה שלהם גם לציבור החרדי, כתבתי להם בנושא והם ענו תשובה יפה, יאמר לזכותם) 

הבעיה שיש לנו אינטרנט של מהירות 1.5 מגה, (לא עומדים בתקציב של רימון כל כך...)

ושזה נתקע כל חצי דקה לחצי דקה נוספת.

 

 

 

 

נדהמתי לגלות שכאשר שדרגתי מ-2.5 ל-15 מגה - הסכום לחודש ירד, כך שכדאי לך לברר איתם.

 

לחילופין אפשר לדוגמא לדבר עם גיסתך/חמותך אישית
ולשאול אם יוכלו לקחת את הילדה לגינה/ לג'ימבורי
לשחק איתה במשחק מסויים, לעשות דברים בחוברת צביעה
או כל דבר שיכול להעסיק אותה.
מה יקרה אם תבקשו לשמור עליה אצלכם בבית? יש שם טלויזיה?
אם אין וגם אין את בעיית הבריאות והאוכל יכול להיות פתרון טוב.

רעיון נוסף- לקנות כמות של סרטים שמתאימים לכם ולבקש להראות אותם.
אז היא לפחות לא תהיה מול טלויזיה.

הן לוקחות אותה לגינה, אין כאן ג'ימבורי לצערי,

משחקות איתה ועושות איתה יצירה.

בגלל שאני עובדת אחר"צ יוצא שהם שומרים עליה לעיתים קרובות,

ככה שכמו שכתבתי, יש לה הרבה שעות טלוויזיה שם,

ועדיין, הם כן יושבים איתה ועושים איתה דברים אחרים.

חמותי יאמר לזכותה לא נכנסת אלי הביתה, 

פעם בשנה אולי, וגם זה לא, רואים אותה פה,

יש לי נטיה לבלגן, היא סמל הסדר והאירגון, 

והיא לא רוצה להביך אותי. מגיע לה לגמרי צל"ש על זה.

לנו אין טלוויזיה... 

ננסה להביא לה דיסקים שאין איתם בעיה של תכנים,

ונראה אם זה יצליח לעבוד.. חמותי לא יודעת לפתוח דיסק במחשב,

והרבה יותר פשוט לה ללחוץ על הטלוויזיה.

 

בנוסף לכל מה שכתבו מעליי שתשני את הגישה כלפיי חמותך...

ותקשיבי לאמא שלך כשהיא אומרת : "אל תגידי כלום, תגידי תודה שהם שומרים לך עליה"... 

קצת כבוד לחמות לא יזיק...

את מכירה אותנו שאת אומרת שהגישה שלי כלפיה לא בסדר?

אני מכבדת אותה מאוד, אוהבת אותה מאוד ומעריכה אותה מאוד.

מבליגה על הרבה דברים שהיא אומרת לי ואין ספק שהם לא נעימים, 

בחיים לא "פתחתי פה" כשהיא אמרה לי משהו פוגע,

וזה לא אירוע נדיר לשמוע ממנה הערות ביקורתיות.

מספיק פעמים סתמתי ובכיתי אחר כך לבעלי.

אני אומרת לו 3 פעמים ביום מינימום כמה אני מודה להורים שלו על העזרה הרבה שלהם.

וגם להם באותה תדירות.

אל תסיקי מסקנות בלי להכיר.

 

חמותי נכנסת לחדר לפעמים, וגם דוחפת לה ממתקים. 

גידלה 3 ילדים סה"כ, שניים מהם היו רזים ברמת התת משקל רציני,

ואחד סתם רזה, ככה שאין לה מודעות בכלל לזה שגם וופלים ועוגיות זה ממתק, צימוקים ובמבה מבחינתה זה מזון בריאות)

לחמותי יש תמיד מה לעשות בבית (ואם אין לה אז היא תמצא מה לעשות).

 

לי זה נשמע מאוווד ביקורתי...

זו זכותך אבל לי זה נשמע שיש לך הרבה ביקורת עליה (לא שזה לא בסדר) ואני לא הייתי שמה את ביתי במקום כזה...

 

"לחמותי יש תמיד מה לעשות בבית... " 

זו לא ביקורת, זו עובדה, זה גם מעיד על חריצות ואירגון,

לא הייתי צינית .

יש לי ביקורת על זה שהילדה אוכלת המון שטויות שם, 

אצלה לא אכלו ואצל אמא שלי היינו דיי עגלגלים אבל במצב תקין, 

ככה שאת התאוריה לגבי אוכל בריא תמיד ידענו... (וזו ביקורת על עלינו ... )

ככה שאצלה, אם הילדים אכלו משהו, לא משנה מה, זו היתה ברכה, 

ואין לה מודעות, כי גם ככה הם אף פעם לא סבלו מעודף משקל, 

הילדה היא יותר בגנטיקה שלנו מבחינת משקל, וכן,

מפריע לי שכשנותנים לה עוגת עלית אז במקום לחתוך פרוסה דקה

חותכים משהו בגודל של לחמניה, כי היא לא הדודים שלה שהיה הכרח להאכיל אותם

בכל דבר רק שיוכלו ויגדלו,  היא כן אוכלת, היא אחוזון 50 בגובה ומשקל, ובתור מישהי שהייתה ילדה

קצת עגולה ונמוכה למשקלה,לא בהגזמה, אני רוצה שהיא תישאר בממוצע ולא תאכל יותר מדי ממתיקים. 

ושאם היא רוצה ופלה שלישית ואני שם ומעירה שופלה זה ממתק ולא צריך לתת לה 

אז אני מקבלת תשובה של "ופלה זה לא ממתק ואני אמרתי תודה על כל מה שהילדים אכלו"

והיא באה אליה עם שתי ופלות. 

או שאם היא מקבלת במבה ואני אומרת שדיי עם הממתקים אני מקבלת נאום ש" הרב כדורי היה חי מבמבה 

ובבמבה יש את כל מה שבן אדם צריך". 

בסה"כ אני מאוד מעריכה אותה, מאוד אוהבת אותה, ומשתדלת כמה שיותר להימנע מעימותים.

 

 

 

נשמעים לי טובים מאוד וכל הכבוד על ההבלגה ועל ראיית הטוב

מהממתקים אי אפשר להימלט בעולמנו. את עצמך נותנת לילדה ממתקים לפעמים. [לפי עדותך את]. זה גם לא יזיק לילדה במיוחד כי היא לא כל הזמן אצל חמותך.

אותו דבר נכון ביחס לטלוויזיה. הילדה הרי רואה רק מעט טלוויזיה אצל חמותך [כי היא לא כל הזמן שם. רק מדי פעם, וגם אז רק שעתיים שלש.] רק חלק מהתכנים שהילדה רואה שם, אינם רצויים בעינייך. אז בסך הכל, הבעיה לא רצינית. יותר חשוב לשמור על יחסים טובים עם חמותך ועם בעלך. כדאי שתבדקי את עצמך. אולי מה שמפריע לך זה הצורך שלך בשליטה על המצב -- ולא שהילדה נחשפת לתכנים לא רצויים. אין בכוונתי לפגוע בך חלילה. הבעיה היא שלפעמים אנשים לא מודעים לעצמם והם גורמים לעצמם צרות מיותרות. מריבות עם חמותך, ועוד יותר עם בעלך, בסופו של דבר -- יגרמו נזק הרבה יותר גדול לבתך מאשר תוכנית טלוויזיה לא הכי רצויה. גרוע מזה, מריבות כאלה עלולות לגרום לך ולבעלך עוגמת נפש גדולה שעלולה להתדרדר למקומות מאוד לא רצויים.

הוא בעד הסרטים?

נראה לי הכי הגיוני שהוא ידבר עם אמא שלו. אם שניכם בעד שלא יראו הרבה סרטים.

שיציב לה אפשרויות ברורות מה כן ומה לא ומה המינון.

זה לגיטימי לבקש להתחשב בצורת החינוך שלכם גם אם הם מאד עוזרים.

(ואם הם לא מוכנים תוכלו לחשוב שוב אם העזרה כדאית או לא).

 

 

ובאופן כללי, לדעתי האישית, גם אם את לא נגד להראות לה דברים מסויימים במחשב

היא מאד קטנה עדיין. ולא כדאי להעמיס יותר מדי גם אם התוכניות איכותיות.

ככל שמתחילים יותר מוקדם עם הסרטים הסף של מה שרואים גדל.

ומהר מאד הדברים הפשוטים כבר משעממים וילדותיים וכו'. חוץמזה שזה לא בריא כ"כ לצפות יותר מדי.

לאמא לא "מציבים". לאימא אפשר להציע, לאפשר,

להגיד זה מה שמבחינתנו, ואפילו להגיד בנימוס- אנחנו מאוד מעריכים את העזרה, אך לא רוצים להטריח ולהעמיס על הבית והסדר. אם תרגישי פעם שקשה לך- זה בסדר ונוכל להיעזר בבייביסיטר.

תודה!