פורום הורות (עמוד 232)

אין נסיבות מיוחדות

אני לא באה להתריס, אלא באמת מנסה להבין.
אם יש לילד הוצאות מיוחדות אולי הוא יכול לעבוד? אני עבדתי פה ושם מגיל 17, זו הרגשה מאוד טובה והעיקר אתה לומד להתנהל כלכלית ולומד שאף אחד לא חייב לך כלום ושכסף לא גדל על עצים....

אני הייתי עושה תיאום ציפיות עם ההורים והילד, כמה לדעת כל אחד מהצדדים צריך לקבל/לתת דמי כיס.
נכנס פה גם שיקולים כגון:
* האם ההורים צריכים לממן את כל היציאות החברתיות של הילד?
* האם הילד יכול לעבוד גם כן על מנת שירגיש ערך לכסף. (ביבייסיטר, שטיפת מדרגות, שיעורי בית יילדים בגילאי יסודי, )
שלהורים לא תהא תחושה שהם רק "כספומט".
50 ₪ בערך נראה לי סביר.
* האם הנער בבית גם "נותן" מעצמו, עזרה בשוטף של הבית כמו: שטיפה/כלים/ כביסה), נעים יותר להביא לילד גדול שהוא גם תורם את חלקו ולא רק דורש ודורש כסף.
ישנם גם דברים גדולים בגיל הזה כגון חשיבה על רשיון/ מסע פולין, וכו'). האם ההורים צריכים לשלם הכל או חצי חצי עם הילד?,)

50 ₪ ל- ???

* אם הילד לומד בפנימיה, והם יוצאים ערב אחד לאכול פלאפל. אז תחשב נסיעות ואוכל.
* הילד רוצה לקנות מתנה לחבר.
* לא חסר דוגמאות.. לקנות בגד כלשהו...

אולי רק כסף לכסות נסיעות וכאלה..

הוא צריך נסיעות או שמתנייד בטרמפים?
נהוג אצלו בחבר'ה לצאת לשווארמה או פיצה מדי פעם?
מה עם ממתקים בקיוסק הצמוד?
יוצאים לסרט מדי פעם וכו.

תלוי אם רוצים לתת לו הרגשה טובה שלא חסר לו כסף או רק בשביל צרכים אמיתיים.
תלוי אם יש לו כבוד לכסף ולא מבזבז סתם או שכל מה שיש לו בארנק מתנדף תוך שעתיים.

ממליץ לשאול אותו מה הוא נוהג להוציא בשבוע והאם היה רוצה יותר.

ומודגש לו שזה סמלי, ולפי הצרכים יקבל גם יותר.

מטרת דמי הכיס (היו פה כמה ששאלו) כדי שנער בוגר לא יהיה תלוי בצואר של ההורים בשביל כל פיפס כמו פלאפל או חוברת שמציעים למכירה בישיבה.

וכמובן אם יעבוד בחופש וכדומה יהיה לו הרבה יותר.

(אני אב לכמה בנים ובנות בוגרים)

(עדיין אין לי ילדים בגיל, אבל מהזיכרון של עצמי כבת שש עשרה זו נראית לי דרך מצוינת)

עבדתי פה ושם, ובחופשים,

והייתי קונה לעצמי לבד בגדים, ממתקים, יוצאת עם חברות..

למה שההורים ישלמו?? 

מימנתי לעצמי קורסים שונים.

כשביקשתי מההורים אם לא היה לי מספיק כסף תמיד קיבלתי. אבל ידעתי מה זה לעבוד והשתדלתי לא לבקש כסף מההורים.

הם מצידם השתדלו לתת אם ידעו שיש משהו שאני צריכה.

 

 

(גילוי נאות-אני בת 18.5..לא ממש הורה.)

דמי כיס מיועדים לדברים כמו-בגדים מיוחדים,יציאה עם חברים וכו'-דברים שבגיל כזה יש מאוד עניין שיבואו מהתקציב האישי-עבודה וכו'. נער בגיל 16 יכול לעבוד,והרבה חברות שלי באמת מימנו את עצמן בדברים כאלה בגיל הזה(כולל אותי)
כשנער משלם על עצמו,זה נותן הרבה יותר ערך ומשמעות לכסף.

זה לא אומר לא לתת אף פעם כסף-למשל אם הוא הולך לקנות בגדים שיש לו צורך בהם,בילוי יקר יותר חד פעמי-אפשר ורצוי לשלם לו עליהם..אבל לא על כל דבר קטן..(פיצה עם החבר'ה לא..יוצאים למסעדה ליומולדת של חבר קרוב-אולי כן..ועל זו הדרך.)

נותנת את כל ההוצאות: נסיעות, מחנות, טיולים, כמובן ביגוד וכו'.
קונה לה כל מה שהיא צריכה.
דואגת שתמיד יהיה לה בארנק קצת יותר ממה שצריך לבלת"מים.

חוצמזה היא גם מרוויחה כסף לבד.

כשלהורים יש כסף לתת והמצב טוב , ילד בן 16 צריך כן לעבוד בחופשים כדי לדעת מה זו עבודה

ושכסף לא נופל על העצים, 

אבל אין שום סיבה שהוא יממן לעצמו את כל מה שהוא לא נסיעות באוטובוס /טיולים של בי"ס או בנ"ע / 

ובגדים שהם הכרח. 

אני עבדתי בחופש בגיל 16, ורציתי לעשות בייביסיטר במשך הלימודים יותר ממה שמצאתי ( כל השכנים היו מבוגרים עם ילדים גדולים ואין לי קרובי משפחה קטנים ממני שגרים במרחק הליכה או מרחק נסיעה קצר) .

ועדיין, קיבלתי מההורים כל מה שהייתי צריכה, מצבם טוב ואין סיבה שאם יש אז הילדים יחיו במשטר צנע. 

ותשובה לשאלה,

אני לא קיבלתי דמי כיס קבועים, כשהייתי צריכה קיבלתי כמה שהייתי צריכה.

לדעתי אפשר לתת משהו לסימליות, נניח 15 או 10 ש"ח בשבוע,

משהו שמספיק למנה פלאפל ... 

ושקניות כמו בגדים ונעליים /נסיעות באוטובוס/ בילוי של אחת ל... אם יש אפשרות,

יהיו על חשבון ההורים.

בנוסף שיעבוד הרבה בחופש וקצת בזמן הלימודים, לפי היכולת. יש ילדים שעדיף שישקיעו בלימודים,

מאשר שישטפו חדרי מדרגות ויקבלו 70 במבחן בגלל זה. 

הרי אף אחד לא מתכנן לילד קריירה של שוטף מדרגות מקצועי, והבגרויות שבעזרתן הוא יתקבל לאונ'/מכללה הן עכשיו, לא אחר כך.  

להשלים או לעשות מכינה עולה יותר...

לא כולל דברים שאני רוצה לקנות וההורים שלי לא מרמת אביב או משהו כזה

 

כסף את גרה בבית. ההורים עובדים מספיק קשה כדי לפרנס את הבית.

ואני חושבת שהורה נותן לילד שלו מה שהוא צריך. אם הילד יבקש משהוא בטוח שהם יתנו לו בשמחה גם יותר. העניין הוא שצריך גבולות!!! וזה שאת כותבת " אני בת 13 עוזרת בבית ומקבלת ...." בעני זה לא יפה מצידך. שאת מסתכלת על זה שצריכים לתת לך כי את עזרת. כאל מחויבות.

 

 

לא משהו קבוע, 

מעולם לא קיבלתי דמי כיס בחיי בתור ילדה ולא הרגשתי מסכנה בגלל זה וגם לא נותנת לילדים שלי.

אם הם צריכים משהו, הם מבקשים כמה שהם  צריכים. מעבר לצורך אמיתי- הם קונים לעצמם בכסף שלהם שעבורו הם עבדו. (במה ילדים יכולים לעבוד זה דיון אחר...)

יכול להיות שאם מצבנו הכלכלי היה טוב יותר הייתי נותנת להם משהו, אבל סימלי. כמה שקלים בחודש. ילדים צריכים ללמוד ערך לכסף, כשזה בא בקלות מידי יכול גם ללכת בקלות מידי.

בעקרון אם היה לי כסף לתת להם הייתי שמה בתוכנית חיסכון שיהיה להם לחתונה, לאוניברסיטה, לדירה, לרופא שיניים...

ילד בפנימיה זה סיפור אחר- כי אין לו את האוכל והנישנושים של הבית אז כדאי לצייד אותו בקצת כסף.

ולעניין שאמרו מקודם האם החברה יוצאים לשוורמה- זה הזכיר לי שאחי בגיל העשרה היה עושה עם חברים פעם בשבוע על האש. וכל פעם היה בא לאמא שלי: "אני צריך כ2 קג' כנפיים, אני צריך קבבים, אני צריך 20 ש' השתתפות..." כך כל שבוע.

אמא שלי אמרה לו עד כאן. יפה שהחבר'ה רוצים לעשות כל שבוע על האש, אתה רוצה להשתתף? שלם מכספך.

מכיוון שהיא לא היתה האמא היחידה שאמרה כך העניין הזה הופסק בסופו של דבר.

 

להתייעץ איתו ?

זה גורם מזמן לשיחה בוגרת על התנהלות כלכלית נכונה.

 

בכללי, כל ילד והצרכים שלו, כל משפחה וההתנהלות שלה,

יש משפחות שיש רק דמי כיס ויש שאין דמי כיס אבל הארנק פתוח

("קונה הכל וזוכר חסדי אבות") ויש משפחות שמשלבות,

כך שקשה לייעץ ללא הכרת הנתונים.

 

 

אם נער בן 16 רוצה לצאת לשווארמה\ לקנות בקיוסק כמה סוכריות שיעשה את זה מהכסף שלו הפרטי שמין הסתם יש לו

 

כמה ג'ובות בארנק.

 

לא חינוכי לתת להם ככה בלי סיבה. לנסיעות-כן, מותרות כאלה- שיוציא מעצמו! זה מחנך לעצמאות ולתשומת לב כמה אני

 

מוציא ולמה.

 

בהצלחה בהחלטה!

אין לי כ"כ פתרונות, אם כך. אבל אולי יכול להיות רמז לדלקת? לא מספיק מבינה בזה.

(ואף אחד לא שופט אותך, במצבך הנוכחי!)

אין לי ממש עצות...
קודם כל מחזקת את ידייך ומאחלת שבע״ה התקופה הזו תעבור בקלות!
דבר שני, אם היא לא באמת צריכה לשירותים, אז
אני במקומך, אחרי שהיה לי ברור שהיא כבר לא צריכה יותר, לא הייתי מרשה לה לקום. הייתי מסבירה שכרגע הולכים לישון, וכבר הלכה לשירותים, ולכן אין חשש שיברח לה בלילה, וגם אם יברח זה לא נורא- וזהו! עכשיו הולכים לישון! לילה טוב, חיבוק, נשיקה, וזה הכל...
בהצלחה!

עכשיו אני חושבת, אולי אפילו ממש לפתוח את זה איתה. תשאלי אותה אם היא חוששת שיברח לה בלילה, תסבירי לה שזה לא נורא, תראי לה שיש סדין מפלסטיק שמגן על המזרון וכך זה שומר עליו שישאר נקי(בהנחה שיש לכם...) בקיצור להרגיע אותה מהעניין הזה ובע״ה, מקווה שתספרי לנו בשורות טובות... בהצלחה!!

יכול להיות.

 

ואולי דלקת או משהו.

 

שווה לשאול רופא/ת ילדים אם לא עובר.

 

[בינתיים לא לעשות מזה ענין. בהנחה שאכן היא לא אומרת "סתם", אלא צריכה. לקחת, להחזיר, בנחת ועניינית.. שלא תפתח מזה "הרגל-רווחי"..]

 

 

וזה באמת קצת קשה. לא סותר שום "הודאה"...

 

 

האם גם במשך היום היא צריכה יותר לשרותים? תשללי משהו רפואי.

אם אין כאן עיניין רפואי יתכן שהיא הבינה שיש כאן דרך להרוויח עוד זמן... 

האם היא יודעת ללכת לבד? תנסי לנשום עמוק, לתת לה לעשות מה שהיא יודעת לבד, בצורה מאוד עניינית שתסיים ותחזור למיטה.

 

יכול להיות שזה דרך בשבילה לצאת מהמיטה

 

אני מניחה שאת לא מרשה לצאת סתם מהמיטה, אז כשהיא מבקשת ללכת לשירותים זה הזדמנות בשבילה לטייל בבית, להציץ ולראות מה ההורים עושים...

 

זו פשוט דרך מצויינת לגרום לאמא להשקיע בי זמן בערב.
נסי לחשוב אם יש משהו שגורם לה לרצות להיצמד אלייך דווקא לאחרונה.
כדאי לשלול משהו פיזיולוגי.

במשך היום הקטנה שלי לא צריכה לשירותים לעיתים תכופות, אלא ברמה סבירה, אז לא נראה לי בכלל שזה עניין רפואי.

בגלל שהיא רוצה להרגיש גדולה, היא לאחרונה לא נעזרת בשרפרף כדי לעלות, אלא עולה בכוחות עצמה (פלא איך שהיא מצליחה). אחרי שהיא עולה, היא הרבה פעמים רוצה שאהיה איתה (אני מחזיקה אותה כדי שלא תיפול, והיא מחבקת את הרגל שלי מאותה סיבה). היא גם צריכה עזרה אח"כ ללבוש בחזרה את הפיג'מה, אז אני לא יכולה להשאיר לה לעשות הכל לבד, אפילו שניסיתי קצת לעשות את זה.

 

אני מניחה שזה קשור לרצון בתשומת לב נוספת בלילה. אנסה לתת לה יותר במשך היום, ונראה אם זה יעזור (אם לא... יהיה לי ניסיון קשה לשמור על שלוותי ).

 

אני חושבת גם שחלק מהסיבה שמאוד קשה לי עם זה היא שאני רוצה כן לכבד את הרצון שלה, כן לתת לה מקום ולא לשלול את הצרכים שלה (גם אם קשה לי להאמין בנחיצותם, בהיותה צריכה לשירותים פעם שלישית ברצף). והגישה הכללית שלי, של רצון לכבד אותה ולתת בה אמון, עוברת מעין מבחן בהתמודדות הזו, בהרגשה שהקטנה מבקשת משהו שהיא לא צריכה, ואני צריכה למצוא כוחות להיות קשובה ומאמינה בה בכל זאת, גם כשאין לי כוחות לזה... בעז"ה יהיה טוב.

 

 

 

ותודה אחרונה, נוספת, לכל מי שהתייחס לסוף של דבריי 

במצבים כאלו, אך תזכרי שהקב"ה רווה ממך נחת כשאת מתגברת

קודם כל, מעריצה את הסבלנות שלך! את נשמעת אמא מדהימה!!
דבר שני, לגבי השירותים-
אני ממש מבינה שאת רוצה לכבד אותה ואת הצרכים שלה ולכן את נענית לה שוב ושוב. מצד שני, אני חושבת, שאם אין פה בעיה רפואית כלשהי(ואני מניחה שאין כיוון שאת כותבת שזה רק בשעת ההשכבה) אז כנראה זה ׳יושב׳ על איזה צורך רגשי/ פסיכולוגי כלשהו.
לדעתי, הכי טוב יהיה פשוט לברר את זה איתה, למה בעצם היא מבקשת שוב לקום.
אני הייתי מציעה, שבפעם הראשונה נגיד את נותנת לה ללכת, כי אולי באמת יש לה... ובפעם השניה- לברר מהי סיבת הצורך.
לשאול אותה- (לא בביקורתיות/ בחוסר אמון) את חושבת שאת צריכה שוב לשירותים? (שזה שונה מאוד מ- את בטוחה שאת צריכה שוב??? לפני שניה עשית! וכד׳) נניח שהיא תענה כן.
אז פה תנסי לשאול אותה, ולגשש- לדג׳:
- אם אמא תשאר פה לידך כמה דק׳ זה יעזור לך שלא תצטרכי לשירותים? אם היא תענה כן, כנראה שהיא בסה״כ באמת רוצה תשומת לב וזה מה שיעזור לה כרגע. (גם אם את רוצה להרגיל אותה לישון לבד, אולי כדאי כרגע לאיזה תק׳ כן להשאר איתה, כי כנראה יש לה צורך לזה, בעיקר אם את לפני לידה והיא מודעת לזה, וגם סתם ככה.. וגם נראה לי זה עדיף מאשר כל שניה ללכת איתה לשירותים.)
אם היא תגיד שזה לא יעזור לה, אז תנסי ללכת בכיוונים אחרים. אולי כמו שפילפילונת אמרה, תנסי לשאול אותה- את חוששת אולי שאם לא תלכי עכשיו אז יברח לך בלילה? אם היא תגיד שכן אז אולי זאת התשובה...
בקיצור, כך נראה לי לנסות להעלות לה אופציות, כי ילדים לא תמיד יודעים להסביר את עצמם ומתנהגים בצורה מסויימת. התפקיד שלנו זה להסביר להם את עצמם
בהצלחה!!

בה 3 ילדים היו צריכים ללכת לשירותים כל 5 דקות לסירוגין...
היה לי ברור שזו דרך לקבל תשומת לב, לכן מצד אחד ניסתי לתת להם יותר תשומת לב, במיוחד בערב
ומצד שני, קבענו כלל- שאפשר ללכת לשירותים רק פעם בשעה (-;
אצלינו זה עבד, כי הם נרדמו הרבה לפני שעברה עוד שעה...
אז כמובן שבלילה הראשון כולם קמו לשירותים פעם אחת, אבל אחרי מספר ימים אף אחד כבר לא היה צריך ללכת לשירותים אפילו פעם אחת..
אולי משהו דומה יעבוד גם אצלכם?
בהצלחה רבה!

כמובן שהתופעה לא עברה בקלות ובמהירות, כמו שהיה אולי נשמע..
היתה את האחת שניסתה אותי, בסביבות הגיל של ביתך, ו5 דקות אחרי שהלכה פעם ראשונה לשירותים, היתה צריכה ללכת עוד הפעם.
הייתי מאוד אסטרטיבית, אמרתי שאין בעיה, אבל כמו שסיכמנו היא תצטרך לחכות שתעבור שעה נוספת... אני אודיע לו שיגיע הזמן, היא כמובן שאלה כמה פעמים אם עברה שעה/ אמרה פעם אחת שהיא חייבת ממש דחוף- דיברתי ברוגע ואמרתי שאני מבינה אותה, אבל אי אפשר ללכת עכשיו לשירותים עוד חצי שעה יעבור הזמן והיא תוכל...
כמובן שהיא נרדמה לפני, ובהדרגה כולם הבינו שמהמעשה הזה לא תיצמח להם הישועה- לא יקבלו ממני תשומת לב על כך.. וב״ה התופעה נעלמה...

בלילה, בחושך?

 

או בלחץ שתלכי או משהו כזה..

כמה זה 'קצת'? אני יודעת שנשים הרבה פעמים נוטות להמעיט בערך הקשיים שלהן, יש מצב שזה המקרה?

אם התקופה היא לא רק 'קצת' קשה, זה בוודאי משפיע גם על הילדה. ילדים מושפעים מאוד ממה שעובר על ההורים שלהם - ובעיקר על אמא. קשה לך - אז קשה גם לה. וככה הקושי מתבטא.

מעציב אותי לכתוב את זה, כי זה נראה מלכוד: בגלל שקשה לך אז קשה לה אז עוד יותר קשה לך וחוזר חלילה. איך יוצאים ממעגל הקסמים?

הדרך היחידה שאני מוצאת היא לנסות לפנק את עצמך, להקיף את עצמך במעגלי תמיכה, באנשים שאוהבים אותך, ובעיקר - לא לשפוט את עצמך בחומרה 

נראה לי שהבנתי ממה זה מגיע..
היה יום שדיברנו על כך שהיא חייבת לקום יבשה בבוקר.
מאותה שיחה יש את ההליכה המרובה לשירותים עד שנרדמת.
כנראה הלחצתי אותה שהיא חייבת לקום יבשה. לכן קמה כל רגע לשחרר עוד קצת..

תודה לכל מי שהוסיף מחוכמתו, ותודה על האמפתיה (אנונימי) ועל ההערכה (מטרי).

 

לקחתי לתשומת ליבי את כל ההצעות הטובות והנבונות שלכם. חלק מהן אוכל ליישם רק באופן חלקי (הקטנה בת שנתיים ושמונה. היא אמנם חכמה ומדברת יפה, ברוך ה', אבל לא נראה לי שאוכל לדבר איתה יותר מדי על הצורך ללכת לשירותים ועל המקור שלו . אבל אולי אוכל להציע לה שאשב לידה קצת ואז אלך, וזה יפתה אותה להישאר במיטה).

 

שוב תודה רבה (:

כשהוא יגדל, בשנה הבאה - הוא ידרוש תשומת לב ה רבה יותר גדולה מילד בן חודשיים שאפשר לתת לו בקבוק ליד המחשב.

 

(אני עושה את זה בחלק קטן מהשבוע, בן השנתיים אצלי והוא פשוט רואה סרטים במחשב ליד - אין דרך אחרת)

שיהיה לילד יותר טוב במעון, עם חברה, עם סדר יום, שיתפתח היטב.
אא"כ האבא יכול לתת מענה לצרכיו בגיל הזה,
אל תשכחי שפעוטות בגילאי שנה הם פעילים מאוד ולא ישנים הרבה כמו תינוק בן חודשיים, הם סקרנים וכן צריכים להתפתח מכל הבחינות.
ויכול להיות שגם לבעלך יהיה קשה ללמוד ולעבוד כשהוא איתו...
למרות שזה באמת חוסך הרבה כסף... זה בהחלט שיקול...
שה' יתן לכם עיצה טובה!

 

אבא לא צריך בשביל זה להיות מומחה להתפתחות בגיל הרך או משהו כזה, רק להיות אוהב ונוכח ונהנה להיות עם התינוק. הצורך בחברה בגיל כזה הוא זניח לגמרי לעומת הצורך בהורים.

אבל ככל שהוא יגדל, הזמן שהוא יאפשר לאבא ללמוד ולעבוד יקטן... עם בן שנה בבית די קשה לעשות את הדברים האלה. אז --- לשיקולכם.

 

אני מסכימה עם הדברים, ומוסיפה המלצה לבדוק אם יש לכם אפשרות להכניס אותו למשפחתון כלשהו באמצע שנה הבאה. אם לא, אז לבדוק אם תהיה אופציה להכניסו למעון באמצע השנה במידה שתרצו בכך.

 

אם שתי האפשרויות לא קיימות, אני מציעה לשבת ולחשוב היטב אם האבא יהיה מספיק פנוי לטפל בו כל שנה הבאה. עם הזמן, בעז"ה, הוא יילך ויישן פחות במשך היום, כך שלדאוג לו לתעסוקה יצריך יותר תשומת לב ופניות. זה אפשרי, אבל צריך לדעת שזה מחייב, ואם זה יתנגש עם העבודה או/ו הלימודים של האבא, וייצור אי נעימות לשני הצדדים, אז חבל.

 

מנגד, אופציה שלישית היא משפחתון "פיראטי", מישהי שמחליטה לטפל בכמה ילדים בביתה (כשהיא עצמה אמא לאחד או שניים), אבל זה קצת סיכון (אם יהיה או לא יהיה, אם זה יתאים לקטן שלכם וכו').

עוד אופציה, אולי, היא קייטנת אמהות/הורים, אם יש עוד כמה הורים שיש להם ילד אחד בבית (כל פעם הורה אחר שומר על ארבעה ילדים ליום אחד בשבוע, ושאר הימים פנויים לו).

אבל לא צריך מעון. אפילו חצי יום מטפלת והוא יהיה עם אבא רק בצהרים 

זזים ואפילו הולכים.. צריך השגחה שלא יקרה כלום, צריך להעסיק אותם.. ככה שעד גיל 8 חודשים לדעתי אפשר עם הורה בבית אבל אחרי זה- זה דורש ןותר ואם רוצים להשקיע בעבודה ובלימודים זה קשה ביחד..
לכן לדעתי תחפשי משפחתון/מטפלת אפילו לחצי יום..
בהצלחה!

אז מעון יותר זול ממטפלת, גם אם המטפלת רק לחצי יום. לפחות אצלנו...

זה אורמ השתתפות יחסית של המדינה במימון המעון

בלי השתתפות התמ"ת מעון לתינוק עולה 2200 ולילד בערך 1700

לתינוק- 2450 ש"ח לחודש,

ולפעוט- 1940 ש"ח לחודש.

2492 לתינוק

1897 לפעוט

קראתי על מחקר שילדים זקוקים לחברה רק מגיל 3.

 

ילד בן שנה וחודשיים זקוק לתשומת לב, אבל אפשר גם להשאיר אותו לשחק לבד לשעה בערך. (וכמובן לתצפת עליו)

ולקחת אותו לגינה לאיזה שעה ואחר כך הוא בטח יירדם ויהיה לאבא זמן לעבוד בנחת.

שיר חמוד..
בהתחלה אפשר לספר קצת על המשוררת. דברים ממש נקודתיים וחשובים וכמובן להקרין תמונה שלה( ילדים תמיד אוהבים לראות את הדמות עליה מדברים)
מעלה פה כמה רעיונות שעולים לי..
אפשר להתייחס ולשאול את הילדים איזה חרוזים מופיעים בשיר( יש הרבה)
לשאול אותם בעקבות השיר- באיזה בית דמיוני הן היו רוצות לגור?
אפשר לתת להם דפים וצבעים לצייר ומי שרוצה בסוף מציג לכולם.
אפשר להתייחס לתחושות ורגשות של האישה בשיר. איך לדעתכם היא מרגישה? לקשר לתוכן..
מקווה שעזרתי..
בהצלחה רבה!

שובר לסרט זוגי..זה משהו ששובר שגרה ונחמד.
אלבום של כל הילדים נכדים ומשפחה קרובה.
שעון עם התמונות של הילדים.
מכתבים שכל ילד כותב איחולים והערכה להורים.
לארגן שבת הפתעה להורים שכווולם יהיו

נגיד ציור בעיפרון/פחם של תמונת חתונה שלהם..זה דבר די יקר..משו כמו 300 ש"ח לפרוטרט של אדם אחד..(ביררתי את זה בזמנו בשביל חמי וחמותי..) גיסותי לא זרמו בגלל המחיר אבל לדעתי זו מתנה יפה ומכובדת לזוג שתכלס יש לו כבר הכל...

 

 

דיוקן או פורטרט הוא ציור, צילום או כל ייצוג אמנותי אחר של אדם. דיוקנאות מציגים לרוב את פלג הגוף העליון ובדרך כלל אינם מקושטים מאוד. מטרתם היא להציג את החזות הכללית של האדם, ולעתים להוסיף לו תובנה אמנותית לגבי אישיותו.

 

 

יש אפשרות ליצור תמונה גדולה של הזוג ממלא מלא תמונות של כל בני המשפחה. יש חנות בתחנה המרכזית בירושלים שעושה את זה. עשינו את זה להוריי ליום הנישואים ה50. התרגשו מאוד. 

וכן רעיון נוסף זה אילן יוחסין עם תמונות כל הצאצאים. 

אם כן- זה המון שעות שינה . אולי יותר ממה שהוא צריך

זה ממש מציק ומפריע לישון.
את אומרת גם שאת לפני לידה, זה בהחלט יכול להיות קשור, ילדים מרגישים את הדברים גם אם לא אומרים להם כלום...
אני נזכרת שכשילדתי לפני שנה הבן שלי היה בן שנה ועשרה וגם התעורר בלילות, הלכתי איתו לאומאופטיה וזה ממש עזר לו.

אולי פשוט כדאי להשכיב אותו קצת יותר מאוחר?

מהו מקרה מוצדק?

1-כל מקרה שהוא חד פעמי.

2-איחור בעקבות טיפול פרא-רפואי קבוע.

 

אבל כמו שכתבה בדילמה, אם אין מקרה חריג, חשוב מאוד שהילד יגיע לגן בזמן. לטובתו!!!

 

צוללת צהובה! בגן של משרד החינוך, לגננת אסור לא לקבל ילד לגן בגלל איחור חד פעמי.

אנחנו עובדות שכירות ולא עצמאיות.

 

 

 

 

 

גננת- ואם זה לא חד פעמי?

קורה בערך פעם בשבוע-שבועיים?

אבל לא לקבל ילד - אסור לי!!

כמובן שמחובתי להסביר להורים שוב ושוב, כמה חשוב להקפיד על הזמן.

תודה רבה!

ואני אשתדל לעמוד בבקשה (קשההה)

 

(אצלינו זאת הסייעת שמבקשת שוב ושוב...

כשהיא פותחת את השער מאוחר)

עד שבתי עברה למעון יום שיקומי, ויצאה כל יום עם ההסעה ב 6:45!!!

אז אם ילדה אחת יוצאת מוקדם, כבר כל הבית מתעורר מוקדם....

או של הגננות?

לצערי עם הגדולים אחרתי על בסיס כמעט יומי, אם היינו מגיעים ב8 וחצי זה היה מוקדם

 

הילד היה נכנס ישר לתפילה/מפגש או מגיע כשכולם מסדרים והוא בכלל לא שחק

גם כשהגיע לזמן משחק הגיע למצב שהכל תפוס והוא צריך להשתלב לא לכל ילד זה קל

הגעה מוקדם זה עולם אחר, הילד נכנס והולך לאן שהוא רוצה, יש זמן לשחק

 

לא הבנתי את זה היה נראה לי שהעקר שמגיע לתפילה/מפגש

 

באחרונים המצב ב"ה אחר עדין יש אחורים לפעמים אבל רב הבקרים מגיעים באזור 8 ורבע

הגדולים שהולכים לבית ספרמכניסים אותנו ללוז שפוי יותר

ואני לא מצליחה להבין את זה. איך ההורים יכולים לעשות לה דבר כזה???
איך הם רוצים לחנך את הבת שלהם?
לי זה חבל...

יש הבדל...

ואגב, אפשר להבין את הביקורת על האיחורים, אבל גם ההורים של המאחרת בכיתה שלך יכולים לחנך... לא להגזים... יש עוד דברים בחיים.

זה עניין של אופי. פעם הייתי ממש כזו והיום הרבה פחות (בזכות בעלי).

אם לא הייתי מתחתנת עם בעלי הייתי נשארת כזו עד עצם היום הזה.

את לא כזו ולכן את לא יכולה להבין את המקום הזה. כמו שאדם שמוכשר בציור לא יכול לשפוט מי שאינו מוכשר.

שהסייעת אומרת שהיא תעביר למנהלת מחלקת גנים בעיריה את זה שאנחנו מאחרים?

היא אומרת שהמנהלת אמרה לה לרשום את האיחורים ולהעביר לה

ואם היא תעביר את זה אז מה?? היא גם תעיר לנו ואז מה? לא מבינה מה העניין להעיר ולהעיר

כל הזמן, בסה"כ אנחנו יודעים שזה חשוב ואם אנחנו מאחרים למרות זאת זאת בחירה שלנו

תגידי לה בחיוך שקשה לך עם ההתארגנות בבוקר, את יודעת שחשוב להגיע בזמן, ולאט לאט את לומדת ובע"ה בסוף תגיעי בזמן.

ובינינו - אם להגיע בזמן דורש מחירים - לפעמים עושים שיקולים של רווח והפסד. האם שווה לבוא בזמן אך ההתארגנות בבית בלחץ וצעקות למשל?

שהסייעת תעביר. מה יעשו? מקסימום זה עוד מידע (נכון) על הילד שלך. אני משערת שיש הרבה ילדים כמוכם.

בדרך לגן עד שנפל לי האסימון שעדיף שהם יגיעו כמה דקות יותר מאוחר אבל בנחת

אני יודעת שהגננות אוהבות להסביר כמה טוב לילד שלך להגיע בזמן.

 יש אימהות שחושבות אחרת, וזו זכותן.

אבל מבחינת מצפון, נראה לי שיש כאן גזל  זמן, כלפי שאר ילדי הגן.

 

אחראית להגיע לבית לבדוק שהכל בסדר.

 

איחורים ואי הגעה בזמן לרוב מעידים על קושי ועל משהו לא תקין לכן יש חוק כזה שאם הילד לא מגיע בזמן הגננת\מורה רשאית להזמין קב"ס לביקור..

 

 

יש לי תלמיד שמגיע מתי שבא לו. (שעות לא שעות) איחורים בכל גיל הם לא בריאים.

לפני גן חובה אין חובה להגיע לגן בכלל

ואני ממש אשמח לשמוע אם זה באמת רק בגן חובה

הקטע עם הקבס קצת הלחיץ אותי..

אבל אם זה גן עיריה אני חושבת שכן מותר לה לערב קב"ס.

תבררי מול המוקד/עיריה שלכם.

מלכודת הדבש של חוק חינוך חובה חינם מגיל שלוש.
מה שכן אני לא מאמינה שיעשו באמת משהו על איחורים.

חינוך חינם זה על בסיס מקום פנוי. זה מה שהסבירו לי באדיבות בעירייה כשלא נמצא מקום בגני עירייה לבת שלי שמתאימה בדיוק לשנתון גיל 3.

מנסיוני - הקב"סים שראיתי לא ממהרים לנקוט צעדים. יש להם שכל ישר לראות אם הכל בסדר במשפחה או לא.

אין מה לעשות, ממש ממש קשה לי בבוקר!!!

ב"ה יש חמישה בבית, 2 בבית הספר שהולכים בהסעה ולכן מגיעים בזמן ואת ה3 האחרים במעון ובגן אני מצליחה להביא רק אחרי 8:30 והשבוע הגדלתי לעשות והבאתי גם ב 9 ואחרי...

בהתחלה קיבלתי "הערות בונות" והמלצות, אבל כשהסברתי שפשוט קשה כי לרוב אני לבד כבר הפסיקו להעיר, פשוט אין מה לעשות.

אני קמה ב 6:30 וממש מגרדת את עצמי מהמיטה ובכל זאת יוצאת רק ב 8:30 מהבית...

 

בהצלחה לכל המאחרות ושהקב"ה ייתן לנו הרבה כח לגדל את הפשושים שלנו!

שלוקח להן מלא זמן להתארגן

וכיף לך שהפסיקו להעיר לך...

מי שלביה"ס הולך בעצמו בזמן להסעה, ומי שלגן מגיע מאוחר. היוםהסייעת אמרה, שעדיף להגיע אחרי תשע ולא בין שמונה וחצי לתשע, שאז הם פותחים רק כל רבע שעה.

נשמע לי יותר הגיוני שעדיף לילד להגיע ולהשתלב בזמן שיש משחקים על השולחנות וברצפה

מאשר להשתלב באמצע מפגש או משהו כזה שאז זה פחות חופשי

אני עונה כגננת, זכותך להביא את הילד באיזה שעה שאת רוצה ההמלצה היא עד 8:30 לטובת הילד בלבד. גן זה לא בייבי סיטר יש לוח זמנים וסדר יום ,יש מפגש בוקר ומשחקים כמובן תפילה. ילד שנכנס באיחור לדוגמא באמצע התפילה מפריע לילדי הגן ולגננת אבל בעיקר פוגע בעצמו הוא הפסיד את הכניסה לגן ברוגע  בכיף .הוא נכנס באמצע הוא מובך כולם מסתכלים עליו.. אם זה חד פעמי לא נורא אבל אם זה קורה כל הזמן צריך לבדוק בעיית התארגנות בבוקר חבל שהילד יפסיד בביה"ס צריך להיות ב-8:00 והמאחרים ננזפים חבל, תנסו לעבוד על זה בגן לטובת הילד ולטובתכם. בהצלחה.

צריך להיות שכל ישר למורה. תלמיד שמאחר כי זו ההתנהלות בבוקר בבית אין מה לנזוף בו. ( מדברת כל הכיתות הנמוכות)

אבל אולי רואה חשבון. או מישהו אחר שמומחה לזה יכול לייעץ.
או להתקשר לאחד מקרנות הפנסיה שאליהם את רוצה לרכז הכל

הבנתי שעדיף לרכז הכל לקרן אחת והם מחויבים עפ החוק לאפשר לך את זה. תחשבי שכל חברה גובה עמלות כל חודש על הקרן...

כדי לרכז את הכל את צריכה להחליט לאיזו קרן את מעבירה הכל (אין לי מושג. אני חיפשתי קרן של מהדרין מבחינת הריבית וכו), ויש טופס שממלאים ושולחים.

(אני יודעת את זה כי בררתי בערך לפני שנתיים... לבעלי ולי יש מיליון קרנות פיציות מפוזרות.. ועוד לא טיפלתי בזה! תודה על התזכורת)

באופן כללי זה חא ממש משנה באיזו חברת ביטוח את מפקידה את הקן שלך רק שיהיה לך נח שזה שם..מבחינת שירות, תנאים ועלויות.
ותמיד עדיף שתהיה לך קרן אחת בחברה אחת...

לא רלוונטי לגבי כרגע, אני סתם מתעניין..

ככל שיש שם יותר כסף, כמה הם תלויים בך ולא אתה בהם...

למעשה זו קופה לכל דבר, כמו שקיימת בבנק קופה של החשבון של ששם נעשות רוב הפעולות הפיננסיות כך גם בפנסיה/ביטוח מנהלים/קרן השתלמות...מועברים לשם כספים שהם שלך כאשר בבוא היום יתאפשר לך לפדות אותם וכרגע הם מנוהלים ע"י חברת הביטוח שגובה תשלום על הניהול. בקיצור - עמלות.

בהצלחה

 

http://m.kipa.co.il/community/222-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93%D7%99%D7%9D

של כל הענין - אבל דבר דחוף: אתם חייבים למנוע אפשרות של מילוי מים באמבטיה כשהוא לבד שם, קל וחומר עם האחות הקטנה. חס ושלום אם היא תיכנס לבפנים הוא ימלא מים עם פקק בפנים, זה עלול חלילה להסתיים באסון. דאגו שלא יהיה שם פקק בלילה ובכלל במקום שיכול להגיע, וגם תבהירו שאף פעם לא פותחים את הברז באמבטיה כשמישהו מההורים לא נמצא.

כשאני שומעת מים נפתחים אני רצה מיד.
ולא עוזר להבהיר..

וזה דוחה כל התאוריות חינוך 

 

תעשי הכל שהוא לא יעשה את זה בשום פנים ואופן
ילד בן 3 יכול גם לסגור דלת מבפנים ולא תמיד את תוכלי לבוא במיוחד שזה נכנס להרגל

ההורה חייב להפיק את התגובה הכי מבוהלת ואפילו לצאת מהגבולות הרגילים.

בהלה אמיתית של ההורה ותגובה חריגה מאוד - תבהיר לו מה הגבול בין שובבות רגילה כמו להכנס למיטה של האחות ולהציק לה - לבין סכנת נפשות.

פעם ופעמיים ושלוש
וכעסתי
והסברתי
והחבאתי את הפקק אז הוא חסם בדרך אחרת את המים מלצאת

וכל פעם הוא בכה נורא
וחזר מיד.
(אני מכבה לו את האור כי הוא פוחד מהחושך והוא לוקח כיסא ומדליק.
ואין שם מפתח, באמת כדי שלא ינעל את עצמו בפנים)

אבל מכה נתת?? בלי להסביר . פשוט לצעוק סכנה אסור ולהכות??

זה המקרים שבהם מכות הן דבר חשוב...

לא נתתי.
לא הרגיש לי שזה מספיק מובן. זה לא כמו להרחיק מתנור דולק.
נראה היום כשיחזור מהגן אם זה יקרה שוב..

בתנור דולק הוא מקסימום מקבל כוויה קטנה ביד- והוא ירגיש מיד שלא נעים לו.
אמבטיה זו סכנת מוות שקט, לו או לאחות.

עדיף שהוא יבכה עכשיו מאשר שאת תבכי אחר כך חס ושלום.

א. צריך לומר לו, בנחת, שבשביל הקטנה זה מסוכן. כי היא יכולה להחליק על המים ולקבל מכה חזקה (זה המקסימום שהוא יכול להבין).

 

ב. תגידי לו שאת לא מרשה לבד לפתוח את האמבטיה, אבל את מסכימה לשחק ביחד איתו במים. תפתחו ביחד את הברז שם, שישתעשע.. ואח"כ תגידי שכשירצה שוב יקרא לך. אח"כ תווסתי את ה"מינון" של זמני המשחק. תגידי שאם הוא רוצה שגם הקטנה תשתתף - אתם תשתפו אותה ביחד בזהירות.. 

זה נשמע רעיון טוב..
רק לשמור שהוא לא יתלכלך אחר כך...
תודה

אוהב לשחק במים - למה לא..

 

אפשר למשל למלא שם גיגית ביחד ולתת לו להשיט משהו מידי פעם.

 

הקיצור: במקום שזה יהיה "מקום עימות" - זה יהיה מקום שיתוף פעולה. דווקא בגלל שהוא אוהב את זה. השת"פ הזה, גם יגרום ליותר "תקשורת" מעבר לכך בעז"ה..

כי הוא לא היחיד בבית.. יש לו שתי אחיות קטנות
וזה די סיוט להלביש ולהפשיט ולנגב כל פעם מחדש..

אמבטיה אחת ביום מספיקה לי די והותר

[אבל תדעי, שאם תתני לו למלא שם, בלי להיכנס לאמבטיה, גיגית עם קצת מים ולהשיט בה "אוניה" יכול להיות שתצאי ב"זול". אפשר קצת להפשיל לו שרוולים. לא התכוונתי שהוא עצמו ייכנס כל פעם..]

אני אמרתי לבן ה 4.5 שלי (אחרי אינסוף תיחקורים, שאלות ותהיות ממנו למה המים מסוכנים) שילדים עלולים להכנס למים ולפעמים הם לא מצליחים לצאת לבד, אז צריך שאמא תשמור עליהם ותעזור להם לצאת.

עכשיו אני קולטת כמה זה נשמע מפחיד...

מצד שני, אני מעירה שה עדיף על סכנת טביעה ח"ו.

 

 

 

 

באמבטיה יש סכנות:

טביעה

כוויה

נעילה

(אולי גם יש לך תרופות או חומרי ניקוי באמבטיה?)

 

לדעתי יש 2 אפשרויות:

1. לנעול את חדר האמטייה. אם אין לכם שירותים נוסף תצטרכי לפתוח לו, כשהוא צריך להתפנות.

2. לפני שאת הולכת לישון לסגור את המים בברז הראשי.

באפשרות זו את צריכה גם לבטל את אפשרות הנעילה (אפשר לסובב את לשונית המנעול, שתישאר בחוץ), וכן לדאוג שבאמבטיה לא יהיו חומרים מסוכנים.

 

אין סכנת טביעה כי כאמור אני מגיעה ברגע שהוא פותח את הברז. והבעיה היא הבגדים הרטובים 3 פעמים ביום. וחורף עם כל השכבות זה בעסה.
אין סכנת כויה כי אין לנו דוד שמש. ואנחנו מחממים לקראת הערב את הדוד וגומרים את המים במקלחות אחכ. מקסימום יש מים חמימים..
אין סכנת נעילה כי אין מפתח
אין אפשרות לסגור רק את המים של האמבטיה וזה בלתי אפשרי להיות בהפסקת מים כל אחהצ..

הבעיה העיקרית היא העקשנות הזאת לעשות שוב ושוב מה שאסור.. והוא בהחלט מבין כשמשהו אסור. אבל לא מוכן לקבל את זה

אם אין כאן בעיית סכנה, אז באמת צריך לדבר על גבולות.

לי אין כל כך ניסיון בתחום.

הילדים הבריאים שלי היו יותר רגועים מהילד שלך.

אני מנוסה בבלאגן של ילדה אוטיסטית, וזה עולם אחר לגמרי.

הבלאגן של הילד שלך קטן עליה!!

אם מנחם אותך בלאגן של אחרים, אני אספר מה היא עושה!......

להתחיל לסגור את הדלת

על הארון לשים מנעול או להעביר למקום סגור

לשים משהו על המתג כדי שלא יוכל לפתוח

אולי בשלב כלשהוא בלילה להעביר את המיטה שלה אליכם ולסגור את הדלת

ויתחתן וישפוך לאשתו את התבלינים ולא לי?

זה נשמע שהוא מנסה להשיג צומי, רק בדרכים קצת שליליות שחבל שיפגע מהן כי באמת זה זמני.

 

.

 

יש לך שובב מתוק.

אם תצליחי מצד אחד להעמיד גבולות ברורים לגבי עניינים של סכנת נפשות מצד אחד, 

ומצד שני ליטול את העוקץ ממעשי השובבות - כמו שמציע ד. הוא ילך וישתפר ב"ה.

 

לענין התבלינים למשל - את זה את לא מרשה. אבל במקום, אפשר להציע לו לעשות יצירה עם חול ודבק, או כל רעיון אחר שכולל לשפוך אבקה או גרגירים באופן שאת מרשה.

 

אני למשל מרשה לפורר קלקר לתוך מייבש החסה ולסובב את הידית בכיף.

אפשר לתת נייר עיתון לקרוע לפיסות קטנטנות, לאסוף לתוך שקית מרשרשת של סופר, לנפח, לקשור בחוט ולרוץ עם זה בבית או בחוץ. וכן הלאה.

 

זה מצריך השקעה של זמן ומחשבה אבל משתלם לטווח הרחוק - הילד לומד שיש דברים שאסור בשום אופן. אבל גם שבאים לקראתו ומספקים את הצורך שלו בגריה חושית (ונכון - גם בתשומת לב - אין פסול בזה).

לרעיונות היצירתיים...

אפשר להבהיר שלא שופכים תבלינים

ולהבטיח שתסמיני אותו לבשל איתך...

ואז, לתת לו לשים את התבלינים שפחות חשוב לך

 שלא ישפכו כמויות

וגם אפשר ללמד איך מחזיקים כדי שלא

ישפךיותר מדי כדי שהיה לנו טעים..

ולעשות מזה קצת טררם...

להקשר לסבתא ולספר שהמתוק עזר

לאמא לבשל

ובזמן הארוחה להחמיא לו וכו....

בקשר לאחות. לנו הייתה בעיה דוקא ביום שבת השנתיים לא נותנת מרחב מחיה לקטנה

 אף לא לרגע...

אז ארגנו לה מקום משלה.

אם יש לול באלון או לפרוס שמיכה או מזרונים צעצועים של קטנים

ולומר שזו האופציה.

בהצלחה!

והרבה תפילות! שכל החיים הוא ישתמש באנרגיות לכבוד ה׳!

בגדול- גבולות! הילד שלכם לא בעל הבית. בהתחלה זה יהיה קשה- כי הילד יצטרך להבין שמשהו בכללי המשחק משתנה פאום, הוא יצטרך לקלוט היטב שהוא לא יכול לעשת מה שבא לו, אך עם הזמן (עם הרבה עקביות!!!) תשכילו ותצליחו!

 

מה עושים בפועל? מדברים עם הילד. במיטה לפני השינה. שם הוא כבר יותר רגוע, יותר פתוח להקשיב. בשחה עם הילד תשאלו אותו: "חמוד, למה עשית ..(את מה שעשה)?"  הגיוני מאוד שהוא יספר לכם (לפעמים מגלים דברים מדהימים שהילד חווה בלי שנשים לב, כמו חרדה או פחד ממשהו). אחר כך תסבירו לו מה לא בסדר במה שעשה, ואחר כך תסבירו לו מה הוא היה צריך לעשות במקום. תמיד לשים לב לדבר על שני תחומים: מה לא עושים ומה עושים במקום.

 

כיוון נוסף שאפשרי:

 

עם זאת- שימו לב: לפעמים ההורים לא נותנים לילד מספיק יחס חם עבורו, הוא מתוסכל ומנסה לקבל יותר אהבה. בדקו גם את האפשרות הזו.

 

אם אתם רוצים יותר בהרחבה- אפשר לשאול בשמחה ונשתדל לענות. בהצלחה!

כולכם עזרתם

בס"ד

 

באמת רעיונות נפלאים.אני עדיין לא נשוי ובכל זאת חשבתי אולי להוסיף משהוא שאולי יעזור:

לדבר עם הילד בגובה העיניים -כמובן שנפשית אבל התכוונתי פיזית , ככה הילד מבין בצורה ברורה יותר שמתכוונים למה שאומרים לו.

וקודם כל תפילה לה' שנזכה להצליח בחינוכנו .

 

בברכת

"חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה"

 

באמת כל הכבוד ויישר כח!

בשורות טובות!

בעבודתי עם ילדים נוכחתי שזה אחד הדברים שילדים נזקקים לו ביותר ושיפיק מהם תגובה חיובית.

אז אפשר firelichen purim -במקום פריעליכן...- משחק מילים עם 'אש'.

ולשים במשלוח דברים חריפים- דוריטוס חריף סוכריות חריפות וכו...

 

צלחת אדומה עטופה בצלופן אדום/כתום/צהוב שייראה כמו להבה.

בפנים- או דברים חריפים (פחות מתאים לקטנים) או דברים בצבעי האש- גומי בצבעים, פחית מיץ תפוזים מוגז, מקלות בייגלה קשורים בצורת מדורה, כוסית ג'לי כתום/צהוב עם פירות משומרים מתחת, עוגיות סנדוויץ' במילוי בננה וכדומה

מאוחר מידי.

 

ב. גם היו חסרים נתונים: מה זה "חימום ע"י תגובה כימית"? מה זה המנות הללו, משהו מבושל?..

 

נקוה שבכל זאת היה לה מה לאכול...

ההנחיות של הרבנות הצבאית היא שאסור לחמם.

אבל יתכן שמדובר על משהו אחר.

 

שבת עברה...

בכל מקרה, מצאתי תשובה :

http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=162127

שאלו את הרב יובל שרלו, והוא פסק שאפשר להתיר.

 

שנה שעברה היו שם מ ל א תחפושות מהממות ב40-100 ₪! (במקס סטוק)
לא יודעת אם עכשיו כבר יש כי לא יצא לי להגיע לשם לאחרונה אבל עקרונית זה מעולה. (רק כדאי אולי לבדוק אם זה תחפושת עם תו תקן).

במקרה ולא קבלת את המוצר.

רוב הסכנה היא בחשיפה קבועה לחומר

אבל אני תמיד אופה.
ויוצא מעולה ב"ה..

לצערנו יש מי שהמציא שורה של תכונות רעות על האישה בתקופת הנידה.

זה לא נכון.

אישה נידה אסורה על בעלה, לא הולכת לבית העלמין, ולא מסתכלת באותיות של ספר תורה.

(מדובר בספר תורה שלם, באמצע כתיבה - אין שום בעיה)

אבל בשאר הדברים הכול כרגיל.

הכוח המיוחד של האישה, נמצא בה גם בתקופת נידתה!

 

נידה נחשב גם לפני החתונה או רק אחרי?
או שאין נידה לפני החתונה?

כל הבחורות נידות 

הן רק לגבי הגעה לבית העלמין והסתכלות בס"ת.

אבל איסורים אלו קיימים רק בימי המחזור, ולא 7 ימים נוספים.

גם אצל רווקה וגם אצל נשואה.

בזכותך עיינתי בהלכה.

ראיתי שזה לא מוחלט, ויש מקומות להיתרים.

המקור שאני מכירה: טהרה כהלכה מאת הרב יקותיאל פרקש,

חלק א' פרק 14 סעיפים קכט-קל עמודים רמז-רמח

 

זה נפסק להלכה או שזה מנהג? בחיים לא שמעתי על זה ולצערי אני פוקדת בתי קברות מס' פעמים בשנה...

מצטערת שאני לא כל כך בקיאה בספרי הלכה, וכל מה שאני יכולה לעשות, זה להגיד כמו כולם: "תשאלי את הרב שלך"....

אין לראות את אותיות הס"ת אפילו מרחוק.

לכן אישה נידה לא מסתכלת אל הבימה ב"וזאת התורה".

 

אין שום בעיה לראות:

ספר תורה סגור

יריעות של ספר תורה שעדיין לא מושלם

 

 

גם עניין הס"ת, וגם בית הקברות.

יש מנהגים שנאמר עליהם: "מנהג ישראל תורה הוא"

מצד שני, בדברים האלה מאוד מקלים.

 

אני הבאתי את 2 האיסורים האלה כדי להגיד שיש מנהגים עם בסיס, אבל יש גם הרבה המצאות.

כמו זה שבמחזור לא כדאי לאפות.

חבל שאנשים ממציאים דברים שמכבידים על אישה נידה, ללא טעם.

 

שבגלל שהיתה נידה באותו יום - אברהם לא הגיש למלאכים לחם כי העיסה נטמאת.
(חומש בראשית, תחילת פרשת וירא)
כך שאמונה תפלה זה לא- אבל היום לא נוהגים ככה וזה לא מופיע בשום מקום כהלכה למעשה.

זה אומר שהם היו מחמירים בכל האוכל הרגיל שלהם - כאילו הוא קודשים (כמו קורבנות או תרומה)

(ככה המדרש מסביר את המצב...)

זה לא נוהל החיים הרגיל

 

כל המנהגים על נשים בנידות- הסתכלות בספר תורה, כניסה לבית קברות, הליכה לבית הכנסת, תפילה וברכות, ועוד

הם מנהג

שיש שנהגו בהם (ומורת אימותן בידן)

ויש שלא נהגו בהם, ואף התנגדו בתוקף למנהג.

והאמת והשלום אהבו

שלא נתנו לאישה בזמן ווסתה לגעת בבצק

אתיופים, תימנים, מרוקאים

אבל שוב- זה כי היה מישהי אחרת שתלוש,

ולא כל זמן נידות אלא רק בשעה שרואה דם ממש

וזו הדרך שלו לבטא את המצוקה שלו ואת התסכול שלו כי יש דברים שגם לנו כמבוגרים קשה לבטא במילים , אז בוודאי ילד בן 5.
העצה שלי - לדבר עם פסיכולוג/ית ילדים שינחו אותכם איך לנהוג ואיך לעבוד עם הילד ( בכל גן חייב להיות פסיכולוג נגיש) בהצלחה

הייתי הולכת קודם כל לרופא לבדוק את תחום הגסטרו.

אם הכול תקין, לבדוק את הנושא הרגשי.

אם זה אכן רגשי לא להתייחס כ"צומי".

להיפך, יתכן שהילד במצוקה.

שמעתי פעם סיפור על ילד שחווה אירוע טראומתי ללא ידיעת הוריו.

הוא לא סיפר דבר, אבל התחיל לעשות את צרכיו בבגדים. ההורים ניסו הכול בטוב וברע, ומאום לא עזר.

לאחר שהגיעו לגורם מקצועי, שעזר לילד לחשוף את הטראומה שעבר, מיד נראה שיפור,

עד שהבעיה חלפה כליל.

הוא לא עושה את צרכיו ממש בתחתונים, רק יוצא לו התחלה.

וכבר אין לי כוח לנקות אני זורקת את התחתונים.

ניסינו הכל.

יש לציין שכעשינו לו נקודות זה ממש השתפר, עד שזה כבר לא.

לאחרונה,

אנחנו רק מדגישים לו ממש ללכת לשירותים ולא להתאפק!

לפעמים זה עוזר ולפעמים לא.

אבל זה בתדירות יותר נמוכה.

גם יכולה להיות הצטרפות של תינוק ידש למשפחה.. ציינת שילדת ועם כל השמחה שבדבר עדיין זה מערער אולי את המעמד הקודם שהיה לו בבית..

אצלנו  זה היה אחרי הלידה הרביעית, השלישית עשתה קקי בתחתונים בכוונה וגם אמרה שהיא לא אוהבת את אחותה כי היא מפריעה לה להיות תינוקת.

זה עבר אחרי כמה חודשים ,מה שעזר היה לא לעשות מזה אישו ותוכנית חיזוקים(פרסים).

 

 

חפשי בגוגל, יעלו לך כמה כיוונים - תראי מה נראה לך הכי מתאים.

 

 

קראתי על זה. אני באמת לא יודעת מה כדאי. ללכת לרופא קודם? התפתחות הילד? מה?

 

מבחינתי זה דווקא מרגיע לגות שיש לתופעה שם, שהיא מוכרת, שהיא אפילו לא עד כדי כך נדירה... מכניס אותי לפוקוס.

אני לא יודעת אם הבהלה שלך היא בעקבות קישור אחד מסוים - אני ראיתי שיש מגוון גישות ודרכים. אני מציעה לקרוא בכמה מקומות שונים, ואז לנסות לפענח איזה אחד מהם מדבר*עליכם*, קשור לחיים שלכם, מעורר בך הזדהות, נראה לך ישים אצלכם - ולנסות.

 

שוב הרבה הצלחה!

 

 

בהתהוות- לא נבהלתי. פשוט העניין הזה שזו תופעהמוגדרת וידועה קצת העציבה אותי. המשכתי לקרוא ומצאתי מאמר שנותן עצות קונקרטיות ולא סתם שולח אותי לפסיכולוג או רופא ילדים. גם אמרתי לו שהוא כבר ילד גדול ויכול לנקות את זה בעצמו. נתתי לו בגדים נקיים, מגבונים ושקית למגבונים המלוכלכים והוא ממש זרם עם זה. הוא שוטף את התחתונים ושם במכונת כביסה, מנקה את עצמו ומתלבש. אנחנו גם מחמיאים לו הרבה ונותנים חיזוקים חיוביים בכל פעם שהוא הולך לשירותים. השבוע היה טוב ב”ה. מקווה שימשיך ככה.

ייתכן שקופ"ח משתתפת בטיפול פסיכולוגי, תבדקי מולם. גם אם לא אולי הם יוכלו לתת לך מענה מי כן.

גם בשביל התפתחות הילד את צריכה לעבור קודם בקופ"ח.

הוא עדיין קטן יחסית, בעז"ה מענה מתאים יעזור לו.

מאז שסיפרתי לנסיכה הראשונה הפרטית שלי , 3.5, שאחרי פורים כשהיא תתחפש לפיה

ותהיה לה שמלה  וכתר, אז אמא תלד תינוקת קטנה ותהיה לה אחות כמו לכל החברים בגן עבר חודש.

(לא קשור אבל חייבת לקטר על זה , ביישוב פה 90% נכנסות להריון כל פעם שהן מפסיקות להניק, כמעט כל הגן שלה, גן 3, עם אחים קטנים לא כל כך קטנים ומשהו בדרך, מאז שהילדה בת שנתיים הסתכלו עלי במבט של מסכנה לא הולך לה, וסקרו לי את הבטן , 

3 וחצי שנים הבדל זה ממש , אבל ממש לא הבדל גדול! התחתנתי בגיל 20! אין לי שום סיבה לרוץ . )

הילדה חכמה ממש, מביעה באופן ברור את רגשותיה ודעותיה בנושא (דעותיה ורגשותיה בעניין חלוקים מאוד... ), ויצא לה פעמיים לעשות קקי במכנסיים.

היא לא עשתה קקי במכנסיים מעל שנה, מאז שהיא נגמלה עד עכשיו. 

זה רגשי לגמרי, ואני מניחה שתהיה התגברות אחרי הלידה... 

אני לא רוצה לדמיין מה יהיה כשהתינוקת תצטרף.

אני צריכה לזכור להחביא את המזלגות והמספריים בארון הגבוה,

(אמא שלי שכחה לעשות את זה כשהיא ילדה אותי, בסוף שרדתי את ה"תקיפה"

של אחותי האחת והיחידה, שהיתה אז גם בת 3) 

מצד שני, מי שאין לו אחים הוא יותר מסכן מאח שקינא בתינוק עד שעבר לו.

השכנה שלי שגידלה הרבה ילדים, אמרה שאצל כולם זה היה ככה, האחרון ברשימה חזר לפספס בסוף ההריון ואחרי לידת התינוק. 

כדאי לבדוק,

אבל תדעי שבעיקר אם הוא היה עד עכשיו הקטן בבית וגם אם לא, זה  נורמלי 

שיהיה לו קושי רגשי אחרי הלידה. 

בכל מקרה, כדאי להשתדל לתת לו כמה שיותר צומי, 

אפילו אם זה כרוך בלתת למישהו אחר לטפל בתינוק שעה בבית או לטייל איתו, 

ולהיות שעה נטו אחד על אחד עם הילד, לשבת איתו לגמרי ולקרוא לו ספר / לשחק איתו,

מה שהוא מעדיף... ושזה יקרה לפחות פעם בשבוע. 

בהצלחה.

 

 

כל אורח בוחר אחד ומברך את הילדה בהקשר לחפץ שבחר. למשל מחזיק מפתחות ורוד- שהחיים יהיו ורודים וכו'

ואני מנחשת שבעוד 20 שנה לפחות חמישים אחוז שתגידי משהו בסגנון דומה כי סבתא זה סבתא וכל סבתא ככ שונה מרעותה אז מה זה משנה מה היא אומרת העיקר זה אתם והילד שלומד לספור ולנעול נעלים.

זה לא רק ענין של סבתות.

הצגת פה כמה דקויות כל כך חשובות בתקשורת עם ילדים.

מדהים!

אם תמיד נשכיל לראות את העולם מזווית הראיה של הילד, נצליח לרומם אותו.

 

נ.ב.

אני אישית לא מאפשרת ללכת עם נעליים הפוכות בכל מצב.

אבל כל אימא והגבולות שלה...

כתבת יפה!
ממש מרגישים את אהבתך לילד ואת הניסיון שלך לשדר לו עצמאות, שהוא בוגר, מסוגל, יכול...
ואז את חמיצות הלב כשהסבתא כביכול ׳לא מאפשרת׳ לזה לקרות...
מבינה אותך ממש!!
בכל זאת, אולי ננסה לראות גם את הפן השני של הדברים...
הרי בתכלס׳, זה לא כזה נורא. עיקר החינוך של הילד בא ממך וממה שאת משדרת לו. מדברייך לא נשמע שהסבתא ח״ו משפילה/ מעליבה את הילד. ב״ה. אלא מה? לא ממש מבינה ונותנת מקום לנק׳ קטנות.
זה מתסכל, נכון. אבל אולי אם נשנן לעצמנו שזה לא מזיק כ״כ ואת עיקר בניין העצמאות שלנו אנחנו עושות- יש סיכוי שזה ישפר את ההרגשה.
בהצלחה!
(ואני בטוחה שתהיי סבתא מקסימה! )

שמה שבעיקר בעיקר חבל לי זה לא עיקר החינוך של הילד אלא פשוט קצת עצוב לי על התקשורת בינו לבין סבתא שקצת מתפספסת. כי אני אוהבת כ"כ אותו, ואוהבת כ"כ אותה, ולפעמים מתסכל טיפונת לראות שהם מנסים לתקשר טוב וזה מתפספס בגלל אי הבנות קטנות כאלה. תחושת החמצה...

ב"ה ובאמת שאלה יהיו הצרות שלנו. סבתא טובה ואוהבת ב"ה כמו שכתבת. תודה על המילים הטובות.

ואולי אפשר קצת לתווך ביניהם, כך שחלק מאי-ההבנות יימנעו?

כמובן, איפה שזה שייך ומתאים, ובמילים הנכונות. כמו "רגע, סבתא, דני עוד לא זוכר בעל-פה איזה מספר בא אחרי שבע. אולי תספרו ביחד מההתחלה, ואז הוא יראה איזה יופי הוא אומר את המספר שאחרי שבע?"

או לספר לה כמה בנך שמח לקבל את המכתב שהיא כתבה לו, ושהוא שם אותו במגירה עם החפצים היקרים לליבו, וזה באמת היה נוגע ללב שהיא כתבה לו מכתב.

וכן על זו הדרך...

 

שייך?

למשל כמובן שנגיד בעצמנו לסבתא שהמכתב היה נהדר ושימח מאוד את הילד. רק שאני יודעת (וזה מובן לגמרי) שבשבילה זה לא אותו דבר כמו שהילד יגיד. ואנחנו מנסים לעודד גם אותו להגיד, אבל יש גבול ללחץ שכדאי להפעיל לדעתנו...

ובנושאים אחרים - מחפשים את האיזון העדין לא להתערב בצורה שמשתלטת על הקשר ביניהם. אז לפעמים קצת מתסכל לראות מהצד שדברים מתפספסים, אבל לא רוצים להגזים בהתערבות, כמו שאנחנו לא אוהבים שהסבתות מתערבות לנו בחינוך יותר מדי, אפילו שיש להן הרבה נסיון וידע.

ממש חבל להיות ברגישות יתר ולבדוק כל מילה שלה. וכבר קרה לי שילדי היה עם נעליים הפוכות ולא שמתי לב.. אז ממש לא נורא שמעירים.

הלווי שנצליח להיות כמוה. זה לא ברור מאליו

מקסים

 

מבלוג על הורות ותכנות: אל תשאלו.

 

מקווה גם אני לזכור תמיד לשים לב לדקויות - כאמא, כדודה, בבוא היום כסבתא...

 

 

תקנו אותי אם אני טועה, עדין בלי ילדים אבל בלי עין הרע הרבה אחיינים

הקעע של המכתב לא כזה קריטי, אם הוא יחזיר לסבתא פעם ציור יפה שצייר זה לא יהיה כזה נורא..ואולי זה ישמח אותה ואותו. חלק מהעניין ליצירת הקשר עם סבא וסבתא זה גם להלהיב אותם..כמובן לא באופן כפייתי ומתורגל אבל מידי פעם זה יכול להיות נחמד.

לגבי הנעליים, אפשר לשמוח איתו עד לב השמיים שהוא הצליח לנעול לבד אבל בעדינות גם לתקן אותו...הוא ילד והוא בשלבי למידה "כל הכבוד!!! הצלחת לנעול לבד! איך אמא שמחה! אבל תוכל להפוך את הנעליים ויהיה לך יותר נח וכיף", לא חושבת שזה יוריד לו את העצמאות והביטחון...

ומסכימה עם מה שנכתב ע"י אור היום..אפשר להיות המתווכת

אם אני טועה אשמח שיתקנו אותי...פשוט זה היה נראה לי יותר מידי ביקורתי גם לדברים קטנים..

 

אני רוצה להגיב לעניין הנעליים.

את כותבת "להפוך את הנעליים", וזה לכאורה מצטייר עניין טכני קטן, רק להפוך. אבל להפוך נעליים פירושו לחלוץ ולעול מההתחלה. בשבילנו זה שנייה. בשביל ילד קטן שהתייגע עשרים דקות להנעיל לעצמו בפעם הראשונה, אז בין אם תגידי בעדינות ובין אם לא - השורה התחתונה היא שהעמל שלו ירד לטמיון. הוא גמר סוף סוף לנעול - ועכשיו חולצים. אז בשביל מה לו לטרוח בפעם הבאה?

אני לא אומרת לא לעשות את זה בשום מצב. כל אמא והשיקולים שלה. זה תלוי גם לאן יוצאים ולכמה זמן, ויש הבדל בין הפעם הראשונה שנועלים לבד לפעם העשירית ולפעם המאה, ועוד שיקולים שכל אמא עושה לעצמה. החשוב הוא שמי שרואה מהצד יכבד את השיקולים של האמא ולא יתערב.

 

 

אגב, אני לא ראיתי בדברים שנכתבו ביקורת או האשמה בכלל. רק קצת צער, וגם זה נראה בפרופורציות הנכונות.

 

ויישר כוחך שאת דודה טובה

 

 

זה דברים שאין לי מושג איך אפשר להשאר מודעים אליהם כשלא מגדלים ילדים. זה דקויות שרק כשנמצאים המון עם ילדים נהיים מודעים אליהם... לכן בדיוק כתבתי, כי הייתי מוטרדת מהשאלה הזאת - אם יש איזו דרך לשמור על ההבחנות שגיבשתי גם בעוד שנים. לא כהאשמה של סבתא המקסימה אלא כשיעור לעצמי לחיים. מצטערת שלא הובנתי כך.

הבן שלי אומנם קצת יותר קטן וגם יש לו את הקטעים האלו לפעמים. אני לא מתעקשת, ניגשת ומכסה, כנראה שזה טוב לו והוא צריך את הפינוק שלי... ילדים כל הזמן מנסים את ההורים ואני מניחה שאחרי כמה פעמים שהוא יראה שניגשים אליו אז הוא יפסיק.

זה חלק מהעניין - הם רוצים בקבוק או חיבוק 

 

כמה לילות כשהוא מבקש מאבא שיבוא אליו

שאבא יגש ויכסה אותו.

 

אולי אחרי כמה לילות כאלה הוא ירגיש ביטחון- כשאני קורא לאבא הוא מגיע ואז הוא יפסיק עם זה.

ברור שזה פינוק!!
אבל לדעתי לא חינוכי לתת לו להמשיך כך בכל לילה. זה גובל כבר בחוסר שינה שלנו..אפילו שזה שניה לקום ולכסות ואז הוא נרגע...
כמה לילות שכבר קמים ומכסים אותו והוא למד את השיטה..
לא חנוכי בעיני וזה חלק מהצבת גבולות שלא מצליחה לעמוד בזה כי אבא מכסה ולילה אח"כ זה חוזר

צורך.  ולדעתי אין לכך שום שייכות ל"לא חינוכי". אם סתם מדובר בהתפנקות מיותרת באיזה נושא, אז לפעמים צריך להציב איזה "גבול", אבל אם ילד חושש, זה לא שייך לכך.

 

וגם אם זה "חוזר" - זה חלק מגידול הילדים. 

 

אלא שאם רואים שזה מתעצם בגלל הענין, אז אפשר בהמשך לומר, שפעם אחת בלילה אבא יכול לבוא, אבל אח"כ הוא מאד עייף - אז תשתדל ממש לישון טוב בשאר הלילה..  אולי זה יצליח.  אבל זה לא פיתרון מההתחלה, כי אז רק בגלל החשש שלא יבוא עוד - הוא עלול להתעורר..

 

החינוך הכי טוב הוא בדוגמה אישית

 

 

זה עלול רק למשוך את זה יותר.. (הוא עלול עוד יותר לחשוש, "מה, בלילה אבא לא מתפקד כאבא"?.. )

 

כנראה הוא מתעורר וקצת מפחד - אז לא נורא, יבוא לכסות אותו. כיבוד הורים לא בדיוק עובד בגיל הזה מול התחושה הזו.

 

הוא צריך את אבא, זה בסדר. כמה שיהיה יותר רגוע - זה יעבור.

 

ענ"ד.

 

 

אבל ילד קצת יותר גדול(5?) צריך ללמוד שלא מעירים הורים בלי סיבה.

 

 

ולדעתי זה לא עניין של חינוך, אתם יכולים להחליט לא לכסות כי אין לכם כבר כח לזה וזה בסדר גמור,

אבל לדעתי לא נכון לעשות את זה מסיבות חינוכיות

הפיתרון לצורך התמידי של הילד- זה למלא את הצורך שלו

 

יש לו צורך שלא יהיה לו קר, ושיכסו אותו בשמיכה

אז תכסו אותו...

יש לו צורך שבאמצע הלילה יהיה לו קשר עם ההורה

אז תמלאו לו את הקשר הריגשי הזה

יש לו צורך שההורים שלו יהיו לו כתובת לכל קושי- ולא להתייבש שעות בבכי בלילה

אז אל תאכזבו אותו, אל תשברו אמון בגיל 4 שאחכ בגיל 14 לא תדעו מאיפה לבנות...

 

 

וילד בן 3 לא יודע ולא אמור לדעת מה זה "כיבוד הורים"

הוא אמור לדעת מה הצרכים שלו, ולבטוח בהורים שיעזרו לו

 

שהוא באמת לא יודע להתכסות לבד ושזה לא תירוץ, זאת מוטוריקה די קשה

רוצה אותנו. רוצה חיבוק לפעמים רוצה לישון איתנו ואני בהחלט רואה את זה כצורך שלו.
וגם כשהדלת סגורה הוא דופק ויודע שיפתחו לו!
הוא קצת יגדל והצורך הזה יעבור לו, כך היה גם עם הגדולים שלי..

ובצורה מאוד עיניינית לכסות אותו  בלי דיבורים מיותרים.

ואז הוא לא יעשה את זה בשביל תשומת לב סתם.

 

ומותר ללמד את הילד שהלילה פחות מעניין מהיום.

זה יחס חם ומגן שיתכן שהוא צריך אותו אז (כמעט בטוח שהבעיה אכן אינה רק השמיכה).

 

זה יהיה גרוע מאד - אם היא "תיגש עניינית ובלי דיבורים מיותרים".. אולי תכסה לו את הגוף אבל קצת תסיר את השמיכה מהנשמה..  יגש האבא כדרכו. טוב שיש אבא כזה.

 

 

כנראה שלא הבהרתי את עצמי בצורה טובה..
העניין קצת מורכב יותר.

בגן היו תלונות מצד הגננת שהוא מתקשה לדחות סיפוקים. מתרגז מהר.כנראה משהו תנהגותי רגשי עמוק יותר..וגם צורך בתחושה בצורה חזקה ואנחנו בייעוץ עם היועצת של הגן שייעצה לנו על הצבת גבולות ברורים...
כל הסיפור בלילה מתלווה להתנהגות בבוקר ולכן העניין לא פשוט..
לכן רציתי לשאול מהמנוסים מה אומרים- איך לנהוג אתו?
תודה על שהארתם את עיני..
והלילה זה לא חזר!! לימדתי אותו לפני שנרדם שהוא גדול ובוגר ושיראה איך שהוא גדול ויודע להתכסות לבד ושלא מעירים את אבא ואמא...ואם צריך שירותים קמים בשקט ומתכסים אחכ לבד בלי יותר מדי עניין...
תודה לכם. נראה מה יהיה בהמשך....

הגבולות חשובים מאוד.

אבל אני בלילה לא נותנת להם להתבשל עם עצמם.

לרוב הילדים בגיל הזה יש חרדות, והם לא יודעים להסביר אותן.

ככל שניתן להם יותר ביטחון בלילה, כך יהיה יותר קל להציב להם גבולות ביום.

 

יש לי 2 בנות שהיו באות אלי (מידי פעם) למיטה בגיל הזה.

היה מצב שהנקתי תינוקת בשכיבה ובצד השני שכבה אצלי ילדונת בת 4.

אם זה היה מפריע, הייתי שולחת את הילדה לבעלי.

 

רק בגיל 5-6 שוחחתי איתן על הצורך לתת לאימא שקט בלילה.

דווקא בגלל הביטחון שנתתי להן במשך השנים, הן הבינו את זה מאוד יפה.

אף פעם לא הייתי צריכה לעשות תהליך של גמילה מלבוא אל ההורים בלילה.

זה עבר יפה ורגוע.

 

אני מאוד מתחברת לדברים של: מאמע צדיקה ואימא לאוצרות.

 

לא כל ההורים אותו דבר.

כל אחד והאופי שלו, אצלי מגיל יום אין דבר כזה לבוא אלי למיטה. ברגע שעבר לחדר משלו- אין דבר כזה לבוא אלינו לחדר.

מה שכן- אני או בעלי קמים אליהם כשצריך.

חשוב שהילד יקבל מענה.

איפה בדיוק יהיה המענה, זה עניין אינדיבידואלי.

לי נוח להניק בשכיבה, ולא לקום בלילה לתינוקת רעבה.

את בטח זקוקה לשקט ומרחב, כשאת ישנה.

לכל אחת יש את הדרך שלה, לצבור כוחות ליום הבא.

שינה טובה היא הדלק לאימהות שלנו.

אבל בסופו של דבר שתינו נמצאות שם בשביל הילדים שלנו, וזה העיקר.

אם ילד בסופר רוצה ממתק עכשיו ואת החלטת שלא- זה לגמרי דחיית סיפוקים!

הפותחת אמרה שהילד זקוק ללמוד לדחות סיפוקים, ולכן הם לא קמים אליו בלילה.
לדעתי, מה שaima התכוונה לאמר הוא שצורך של ילד שקם בלילה לא נכלל בגדר ׳דחיית סיפוקים׳ כי זהו איזה שדר מהילד להורים שהוא זקוק להם.
(נכון שיש פה איזה תלות והרגל, אבל עוד לא שמעתי על בחור בן חמש עשרה שמעיר את ההורים שלו כדי שיכסו אותו בלילה....)

קשה לדעת בדיוק מה בתוך הילד - מתי זה צורך באמת, ומתי הופך ל"סתם הרגל" - אז אם הצלחת להסביר לו, בנעימות, שנוהגים אחרת, והוא עמד בכך, לא מ"יראה", אז יופי. אולי זה יעזור להגביל את הענין יותר, לזמנים שהוא באמת צריך.

 

לגבי "גבולות", גם אם צריך מסיבות כאלו - אז צריך קודם כל חום והבנה, ואז איתם, בצורה לא "אגרסיבית", ובסבלנות, להרגיל גם לאיפוק מסוים.

למה לך לשאול בפורום- אם את יכולה וצריכה לשאול יעוץ מקצועי שאת כבר נמצאת בתהליך בליוויה?

למה לך לשאול בפורום חצי שאלה- שלא תקבלי תשובה מתאימה- כשאת יכולה לשאול שאלה שלמה ומלאה- גורם שמכיר את התמונה הרחבה יותר?

 

חבל.... חבל בשבילך...

 

שיהיה בהצלחה

ילד יכול לדעת שהוא מקבל את צרכיו בכל זמן. אבל סתם תשומת לב. בלילה זה לא הזמן.

אני לא מדברת על ילד שקם בגלל חלום או מפחד ממשהו וכדומה. אלא סתם ילד שרוצה עכשיו תשומת לב הלילה זה לא הזמן.

 

(ואם היא ניגשת עיניינית היא מבודדת את הגורם שבגללו הוא מתעורר.)

אצלינו היה אפשר ללכת להורים עד איזה גיל שרוצים גם בגיל 20 

 

אבל לא משעמום ורצון לתשומת לב סתם.

אצל ילד זה כמעט העיקר

אם הוא רוצה קצת להיות לייד אמא חיבוק וכו' קצת לישון במיטה ליד אמא - בבקשה

כמובן שסיפורים זה לא הזמן ואמא אומרת יפה - עכשיו אנחנו ישנים את זה תספר לי מחר 

 

יש ילד שמפחד ואומר "יש כאן אריה"

ויש ילד חרד שאומר: "אימא תכסי אותי"

הנוכחות של ההורה מעניקה לו רגיעה.

שווה להשקיע בגיל הזה!

כשילד קורא בלילה, בצורה שהיא תיארה,

 

זה לא סתם רצון לתשומת-לב מחמת שיעמום, אלא אכן תחושה של חשש, בדידות.

 

הוא הרי לא קורא: כעת אני רוצה תשומת לב; כעת אני מפחד..  הפחד אינו מ"משהו" ספציפי דווקא, ולכן ההבחנה שעשית לא תמיד מעשית. לפעמים הורים יכולים להבחין בין סתם "מנדנד" מחוסר תעסוקה, לבין שמרגיש לא נוח. לא תמיד.

 

ואם היא ניגשת "עניינית" כשהילד בעצם צריך חום ועידוד, כי התעורר "לא טוב", אז היא נותנת לו "זבנג" ברגע שהגיעה..

שבן ה-6 מגיח למיטה שלי באמצע הלילה להגיד לי "אמא את חמודה אני אוהב אותך , תני לי נשיקה וכו' ".

אז מה אם הוא בן 6 ו"כאילו גדול".

 

זה זמן טוב לתת פינוק. בממוצע אני  מתעוררת לכל אחד מילדי לפחות פעם אחת בלילה ואני ממש לא מרגישה את זה - אם ילד קורא לי לכסות אני קמה ומכסה וחוזרת מיד לישון אם לא מדברים מדי הרבה או מתעצבנים על זה יותר מדי - זה בכלל לא מפריע לרצף השינה.

 

ואם אני יכולה לפנק את הילדים שלי ברמה סבירה - אז למה לא.

לימדו אותי תמיד שפרחים גדלים ממים ואור וילדים גדלים מחום ואהבה.

 

לא כל הזמן צריך לחנך - גם פינוק הוא צורך של ילד.

 

וסתם שתדעי שאם לא היה לך ילד אחריו או שהוא לא היה בכור - היית מבינה היטב בשכלך שבן 3 וחצי הוא עדיין תינוק ובכלל לא אמור להבין דברים בוגרים שכאלו.

אסור שתטעי בגלל שהוא בכור ויש לו אח אחריו - להתייחס אליו כאילו הוא "בוגר"...

 

חינוך כזה כמו שאת מנסה לתת לתינוק שלך והצבת גבולות בנקודה כזו - אני אנסה עלל ילד בן 7... לא לתינוק בן 3!!! זה הרבה מעבר למה שמתאים גיל.

אם את רוצה להציב לו גבולות טפלי בגבולות מותאמים גיל - ולא בדברים שקשים גם לילדים מבוגרים ממנו בהרבה.

כשאני לא ישנה ברצף..גם אם התעוררתי פעם אחת בלילה..כל היום שלי למחרת גמור! אני עם כאבי ראש וחסרת סבלנות..

לא אומרת מה לעשות במקרה הספציפי..רק להעיר שיש כאלה שקימה בלילה קריטית ומשפיעה מאוד..

או רק מבצעת פעולה מכנית בלי לחשוב...

לרוב האנשים הפעילות הזו לא מוציאה לחלוטין מהשינה.

אח שלי גם היה מגיע לאימא עד גיל מאוחר
אני מתנצלת אבל זה לא בא ממקום בריא
לא קרה שם שום דבר כמובן אבל תלות מוגזמת הזו באימא גרמה להרבה קשיים אחר כך
 למה ילד בן 6 לא ישן רצוף ומרגיש צורך להתעורר ולהביע רגשות חזקים לאימא שלו
ומה עם פרטיות שלך? 

 

מסכימה מאוד עם aima. אני מרגישה שהקימה בלילה ממש לא נובעת מפחד כלשהו אצלו!
זה אך ורק צומי.
הוא מקבל המון חום ואהבה כל היום. בלילה זה פינוק שלא מקובל עלי.
הוא קם רגוע מאוד ורוצה שנקום במיוחד ונכסה אותו. עדיין חושבת שהדרך ללמד אותו שהוא גדול ויכול להתכסות לבד זה מה שיקנה לו את הביטחון האמיתי!!

ותגובה לאם היית..
הוא ילד מאוד חכם ונבון ומבין היטב היטב את העניין וזו לא דרישה מאוד גדולה לגיל הזה. הוא בוגר ואחראי
מאוד מגיל קטן- כולם גם מסביב אומרים את זה..
בגיל 4 ( הוא עוד מעט בגיל הזה..) זה הזמן הכי הכי חשוב לגבולות כמובן שמתאימים לרמתו.
ולא להעיר את אבא ואמא זה מספיק חשוב .
וממש אין לי בעיה עם לקום שניה ולכסות העניין הוא עקרוני.

עדיין מדובר בתינוק למדי.

 

זה שיש לו אח/אחות ושהוא בכור ומרגיש לך בגלל זה דמוי "גדול ובוגר חכם ונבון" וכן, בכורים בהחלט עושים לעיתים רושם בוגר גם לאנשים אחרים.

אז מה הוא עדיין כמעט בן 4 ובכלל לא ילד גדול מספיק בשביל דרישות גבוהות שכאלו.

גם אני טעיתי בבכורה שלי עם עודף ציפיות ודרישות והיום אני צוחקת על עצמי - ויתכן שגם היום אני טועה בה.

 

גבולות - של להתמודד לבד בלילה ולכסות את עצמו (אמהל'ה , רוב הילדים שלי נאבקו עם השמיכה גם בגיל 5 ) הם גבולות רציניים.

בגיל 4 אני עדיין עסוקה בללמד את הילדים - לאכול מה שאמא אמרה. לאסוף משחקים. להכנס למקלחת בדיוק כשאני אומרת. להלביש פריטי לבוש קלים לבד. לא לריב עם אחים וחברים. לוותר.

יש עוד זמן לעצמאות הגדולה של להתמודד בלילה לבד....

צריך להציב לילדים גבולות.

צריך לזכור שגיל חינוך אמנם  מתחיל בגיל 3,

אבל זו רק ההתחלה של התהליך.

 

אולי בגלל שגם מבוגרים לא ישנים "רצוף"??

אני אישית קמה לפעמים לשירותים באמצע הלילה. וגם בן ה-6 שלי.

 

המציאות הזו של להיות לבד בבית שקט ומוחשך למדי - די מפחידה ילד קטן ואני מבינה את הצורך שלו לחפש שאמא בבית ולהגיד לה מילה.

והוא סתם ככה ילד שמביע רגשות חזקים.. אופי של ילד.

 

ברוך השם הוא דווקא ילד עצמאי למדי ... שאוהב לבצע מה שרק אפשר בכוחות עצמו - וגם מה שאי אפשר.