לגבי השאר, לא יודעת
אני לא מעד טלויזה, הייתי בודקת גן אחר.
למרות שבכל גן היום יש מחשב והילדים רואים סרטים במחשב.
לגבי להעביר תינוקת ממעון למעון זה ממש לא בעיה. זה החלטה שלך.
אלא אם כן המכסה תפוסה ואין מקום.
ולגבי גני עיריה, אין דבר כזה דמי רישום. זה חוק חינוך חובה.
אצלנו זה מועצה ואנחנו נרשמים באתר של המועצה בוחרים שני גנים שרוצים. עדיפות א' ועדיפות ב'. ובסופו של דבר הם מחליטים.
במחשב. לא בשביל זה הגננות מקבלות משכורת. זה עושה רושם רע.
ואצלנו דווקא יש דמי רישום.
ואנחנו ההורים בוחרים גן תורני או ממ"ד, אא"כ ממש תפוס ומלא...
לא אצלנו.
זה חלק מהתקנים היום של משרד החינוך.
לא שאני בעד....אבל לצערנו זה ככה.
גננת חכמה משתמשת בזה למשחקי למידה ולא לסרטים.
אצלנו בגן של הילדה, טרום-טרום חובה, מראים להם לזמן קצר מאוד טלוויזיה,
כשהסייעת שוטפת את הגן אחרי אורחת הצהריים, ולא רוצים שהילדים יסתובבו
וחלילה יחליקו. ככה הם בפינה ולא מסתובבים כשהיא שוטפת. בשולחן ליד יש צבעים ודפי צביעה
לילדים שרוצים לצייר ולא לראות טלוויזיה.
אי אפשר להושיב את כולם לצייר מלכתחילה, כי רוב השולחנות הם איפה שאכלו ושוטפים
ואם כולם ישבו לצייר הם יסתובבו.
התכנים של מה שמראים להם בסדר. נע בין מנוחה פוקס פינת מלהכלי ודודו לבין מצויירים תוצרת חוץ
(אני ראיתי דברים יותר גרועים בגיל הזה.. סה"כ זה לרבע שעה - 20 דקות גג)
אני מעדיפה גן ששוטפים ומראים תוכנית, לבין גן שלא שוטפים אותו אחרי האוכל (מקווה שאין דבר כזה) או ששוטפים והילדים מסתובבים בזמן השטיפה.
אנו משתמשות במחשב ב-2 אופציות:
1. בסיום נושא לימודי. לדוגמא: סרט של דודו בסיום לימוד על חג. או צפיה בשיר אחד בלבד מ"מלכהלי בראשית" לאחר לימוד על הסיפור שקשור לשיר. לפני הצפייה בשיר, הילדות לומדות את השיר בשמע.
2. בימים גשומים, במקום זמן חצר. הילדות לא חייבות לצפות בסרט, כל פינות הגן פתוחות עבורן, ורק מי שמעוניינת לצפות, צופה.
תבדקו גם אולי יש לה שם אדום ושורף ולכן היא מגרדת.
ואפשר להסביר לה שיש דברים שעושים בבית בחדר ולוא עם כולם.
הבן שלי היה כזה היה משחק עם עצמו.
ואז אמרתי לו שלנו זה לא נעים אבל אם הוא צריך הוא יכול ללכת לעשות את זה בשירותים או בחדר לבד.
לא ליד אנשים.
הוא עשה את זה כמה פעמים ואז זה עבר לו.
רק צריך לשים לב שלא תילווה לזה נימה שלילית. זה הגיל שהיא מגלה את גופה, וזה מבורך. צריך לשדר לילדה שאנחנו שמחים בגוף שה' ברא לנו. בעזרת ה' שיהיה לה רגש חיובי כלפי גופה - יהיו לזה השלכות טוות ומועילות גם עשרות שנים קדימה, כשתתחיל להתבגר ובהריונות ובלידות וכו'. דברים כאלה אמנם לא נחקקים בזיכרון המודע, אבל בתת-מודע מאוד משפיעים עלינו ועל איך שאנחנו מקבלים דברים שקורים לנו אח"כ.
אבל כמובן שבפרטיות. זה מסר חשוב ביותר.
ילד בן 2 וחצי שנוגע בעצמו ג"כ באופן שנראה לנו יותר מדי.. הוא עוד לא גמול אז אולי בגלל שרואה את החברים שלו שהולכים לשירותים נוגעים שם זה מעסיק אותו?
כמ ושאת מלמדת אותו שלא מדלקים אור בשבת ולא מסתובבים בלי טיטול
זה סביר שהוא נהנה לגעת שם ומלמדים אותו שלא , לאט בסבלנות אורמים עוד פעם ועוד פעם עד שהוא קולט
ב"ה יש לנו 3 ילדים ובעז"ה ה-4 בדרך.
יש לנו אוטו משפחתי רגיל עם 5 מקומות.
וכבר עכשיו זה כל כך חנוק וקשה מאוד לחגור את הילדים מרוב שאין מקום.
השאלה מה עושים עם 4 ילדים? איך מסתדרים? צריך לעבור לאוטו של 7 מקומות? שההוצאות עליו גדולות בהרבה?
התווך גילים של הילדים הוא בין חצי שנה - 6 שנים. ככה שאם אנחנו נוסעים כל המשפחה אין מצב לומר לגדול להצטרף באוטובוס...
זה כל כך מסובך...
נניח- אם מדובר על נסיעה מדי פעם להורים וכד'- האם יש אצלכם רכב גמ"ח גדול, או מקום קרוב שאפשר להשכיר בו?
האם יש אפשרות שאחד מכם יסע עם הגדול בטרמפים או אוטובוס?
אם מדובר על נסיעות מדי פעם- אפשר להסתדר. יש הרבה משפחות עם יותר מ3 ילדים שאין להם רכב גדול. לא כולם יכולים להחזיק כזה רכב.
אם מדובר על צורך קבוע- יש רכב שיש בו 6 מקומות- פיאט כלשהיא, נראית כמו צפרדע כזאת, וזה יכול להיות פתרון ביניים- לפחות עד שיגיע הילד החמישי בע"ה...
והבעיה שרק לבעלי יש רישיון ככה שאין מצב שהוא נוסע עם הקטנים לבד ואני באוטובוס.
ולגבי שבתות או נסיעות, אנחנו לא נוסעים הרבה אבל פעם בחודש לפחות יוצא שכן. ואז זה באמת קשה.
יש לו 2 מקומות בנוסף לנהג מקדימה, נכון?
אם כן, זה תופס הרבה מקום.
מנסיון (לנו ברכב יש 4 חגורות מאחור), אפשר להכניס בכיף 4 ילדים או 4 מבוגרים רזים חגורים כמו שצריך. זה לא הכי נוח אבל אפשרי לנסיעות קצרות יחסית.
3 מבוגרים רזים וסלקל גם כןנכנסו אצלנו בעבר. נוח זה לא היה אבל זה נסע וזה עבד.
מצד שני - מי שמכיר אותי מחוץ למקלדת יודע שאנחנו משפחה רזה, אז אולי זה לא מייצג.
בנוסף --
שווה לכם לשקול לבטל את כריות האוויר ולשים את הסלקל (או אחד מהם) מקדימה. זה לבד יעזור לווסת את העומס מאחור.
אבל כולם עם כיסאות או בוסטרים.
מאיזה גיל אפשר לשבת בלי בוסטר?
(שזה הגיל שהייתי נוסע באוטובוסים לבד...)
עוד אפשרות - לחפש כיסאות קטנים יותר. אולי אפילו להגיע לחנות עם סרגל ופשוט למדוד.
בזמנו לא חשבתי על זה כ"כ אבל בדיעבד ראיתי שיש סלקלים קטנים משמעותית מזה שהיה לנו, ואכן הכיסא של הבן שלי היום קטן משמעותית (ברוחב) מכיסאות דומים לו.
ברשיון הרכב כתוב 8 נוסעים, מתוכם אחד לצד הנהג.
בין לבין הייתה בעבר לאקונה בחוק שאיפשרה "דחיסת " 4 נוסעים רזים מאחורה כשהרביעי לא חגור, הלאקונה הזו נסגרה בשנה הלועזית שעברה והיום חייבים חגורה לכל נוסע.
זה תלוי בסוג הרכב?
אשמח אם תספר, האפשרות הזו מעניינת אותנו.
תודה
ההורים שלכם גרים במקום עם תחבורה ציבורית? אפשר להתפצל- שני ילדים עם אבא באוטובוס
שני ילדים עם אמא ברכב
במידה ורוצים לצאת לטיול למקום שאין אליו גישה לתחבורה ציבורית, משכירים רכב... וזה משהו חד"פ
חבל לקנות רכב שההוצאות עליו גדולות
~א.לבכל זאת...הם יונקים וכל מה שמסביב...
אבל נראה שלהשכיר רכב פעם ב נשמע פיתרון...אלא אם כן זה יהיה פעם בחודש קבוע.
או שנפסיק לגמרי לנסוע שבתות או חגים וזהו...
כבר פגשתי פעם בטרמפיאדה נהג שמסתבר שעשה 2-3 נגלות של משפחה (ולכן חזר ריק והיה לו מקום באוטו).
המשפחה שלי מאוד קרובה.
כבר לא יהיה 
אוף....זה מסובך
רק שרכבים גדולים לא תמיד זמינים במלאי.
כבר מתחילים לחשוב מה יהיה באמת כשיהיה בע"ה עוד אחד... (לא שזה קרוב, הקטנה בת חודשיים).
בכל אופן: גם לי אין רישיון, ונראה לי שהטוב ביותר הוא לנסוע באוטובוס עם התינוק הקטן במנשא, כשכל השאר נוסעים עם אבא. אפשר למנות את הילדים הגדולים לאחראים (אצלנו כבר עכשיו הבכורה בת השבע אחראית על התינוקת, שיושבת לידה מאחור, וגם על בן שנתיים וחצי אחד).
בשבילי זה כיף גדול לבד עם התינוק באוטובוס, ובעלי מסתדר בגבורה עם האחרים
יש לנו תינוק קטן, ואחים של בעלי לא מפסיקים להרים אותו.
וממש רבים על זה כל הזמן (הוא הנכד הראשון) גם ביניהם וגם איתי.
אחכ כשאנחנו חוזרים הביתה הוא בוכה מלא- כי הוא רוצה שימשיכו להרים אותו.
כשאנחנו אצלם אני מנסה בתוך כל הבלגן להציב גבולות- מתי כן אפשר ומתי לא.
מצד שני לא להיות הגיסה הרעה..
לא עובד!
כל פעם אני חוזרת מביקור אצלם מותשת!!!
צריכה חופש של כמה שבועות עד שיכולה לחזור שוב.
אבל גם אלו צרות..
קחי את זה בנחת...
הילד ילמד מהר מאוד מה מתאים לבית ומה מתאים לבית של סבא וסבתא...
בילד ראשון זה היה מעצבן
אבל עכשיו אני ממש נהנית מזה, ככה גם התינוק מרוויח וגם אני נהנית מזמן לבד.
בן כמה הוא?
ב"ה שדודים שלו אוהבים אותו,
ואם זה היה הפוך והם היו אדישים ולא היו רוצים לעזור?
עד גיל 4 חודשים, או חצי שנה, לא זוכרת בדיוק , קראתי ש"על הידיים"
זה צורך התפתחותי בסיסי, ולא "פינוק".
הבת שלי, בת 3 + היום, היא גם נכדה ראשונה ויחידה והדודים
ממש קשורים אליה ואוהבים אותה נורא. אני נהנת מיזה ממש ושמחה בכך.
כשנוסעים אליהם לשבת וגיסי משחק איתה שעה רצוף, זה כיף לכולם.
לקחו אותה בלי סוף על הידיים ולי זה היה ממש משמח שהם נהנים ממנה והיא מקבלת תשומת לב חשובה.
כשהיא הייתה פיצית, בת פחות מחצי שנה, ושקלה מעט,
היו לה המון שעות ידיים, וזה היה נראה לי בסדר.
כשיש עוד כמה ילדים קטנים בבית זה סיפור אחר...
אבל עם ילד ראשון, למה לא להרים אם הוא תינוק קטן?
אמרתי שינסו להושיט לו ידיים. אם התינוק רוצה הוא יראה סימן ואם הוא לא רוצה אנחנו לא מכריחים. זהעובד גם כשהתינוק קטן.
תהני!
ביתי הבכורה בת 6, ילדה חמודה עליזה וחברותית.
בגן תמיד היו לה חברות שבאו אליה והיא הלכה אליהן.
השנה היא התחילה כיתה א', ואני מרגישה שיש לה בעיה חברתית..
קודם כל, אין טלפונים מחברות, דבר שני כשאני מציעה לה ללכת לחברה או להזמין חברה, היא מסרבת.. ואם אני מנסה לשכנע אותה, אנחנו עושות 2-3 טלפונים והם בדר"כ לא צולחים.
כשאני רואה אותה עם שכנות בנות גילה או עם בנות דודות אני באמת לא מבינה- היא חברותית, תוססת, כיף לשחק איתה.
שאלתי את המורה אם היא שמה לב למשהו והיא אמרה שאיך שהיא רואה אותה הילדה שמחה ומאושרת.
ממש כואב לי הלב עליה.. אתמול אחותה הלכה לחברה והיא נשארה איתי ועם התינוק והייתה כזאת שקטה ומסכנה,
אז הצעתי לה להזמין שכנה (בגן חובה) והיא הזמינה- ופשוט ראו בעין את ההבדל כשיש לה חברה וכשאין לה- היא הייתה מאושרת- צחקה ושמחה.
שאלתי- מה כדאי לעשות? להרפות, להתעלם מהעניין ולקוות שיסתדר בהמשך?
לנסות לדבר עם אמהות של חברות?
לעשות יותר טלפונים ונסיונות להזמין אלינו חברות או לשלוח אותה אליהן?
אם בשנה שעברה באו אליה חברות, איפה הן השנה?
האם היא הלכה לבית ספר אחר מכל החברות?
אני לא חושבת שכדאי לך להתעלם.
קודם כל - שווה לנסות לדבר איתה. לא יותר מדי בישירות. אבל לשאול בפשטות - איך בבית הספר. ליד מי היא יושבת. מי החברות שלה בכיתה (למשל תשובה "כולן חברות שלי" היא תשובה חשודה). למה שלא נזמין אותן, וכו.
אפשר להזמין את החברות שהיו באות אליה בגן, או כמו שכתבת - את השכנות בנות גילה (גם גן חובה זה לא רע)
כיתה א זה עדיין (לדעתי) גיל שצריך קצת לעזור בקטע החברתי ולגשר, גם אצל ילדים שאין להם בעיות חברתיות.
אל תקבעי שיש לילדה שלך בעיה חברתית.
מצד שני, זה שילדה משחקת טוב עם האנשים המוכרים לה לא מחייב שהיא מסתדרת עם אנשים/סיטואציות פחות מוכרים.
לכן כן הייתי מציעה לך לעבוד על להזמין - דווקא להזמין ולא לשלוח, ככה תוכלי ללוות אותה מהצד - חברות מהכיתה. אולי כאלו שאת מכירה את אמא שלהן ודרך אמא שלהן? שניים-שלושה טלפונים זה לא אומר עדיין על הילדה. אם תרגישי שעם המאמצים זה עדיין לא עובד, בנות לא רוצות לבוא (לא יודעת מאיזו סיבה) אפשר להתקדם יותר, אפילו למשל ילדה שהבת שלך אוהבת ויש לך קשר עם אמא שלה - לבקש מהאמא שתשמור לך על הילדה ביום שאת לא נמצאת או משהו בסגנון (אם זה מקובל אצלכן). זה יכול לפתוח פתח לקשר. אם את מספרת שהבת שלך מסתדרת טוב חברתית בעינייך, ייתכן שמשהו גורם לה להיות יותר ביישנית וסגורה בביהס, וכדאי לשבור את המעגל הזה כמה שיותר מוקדם.
קודם כל הייתי מנסה איכשהו להפסיק לחשוב שהיא מסכנה אם אחותה הלכה לחברה והיא לא.
לא חייבים תמיד לעשות אותו הדבר. ופעם אחרת זה יכול היה להיות ההפך. אפשר להנות גם מאח"צ שקט בבית.
חוץ מזה זה עוד גיל צעיר. תעזרי לה ליזום קצת יותר.
תשבו עם הדף קשר ותתקשרו לכמה אמהות של בנות עד שמישהי תוכל לבוא.
אם זה לא הולך אולי צריך אצלכם להזמין יום מראש? או להפך פחות מראש?
מצד שני לא לעשות עניין אם פעם אחת לא הלך ואף אחת לא יכלה, תשדרי לה שזה יכול לקרות.
אם היא חוזרת מוקדם הביתה אולי אפשר לנסות להזמין מדי פעם מראש מיד אחרי בי"ס? לארוחה משותפת בבית?
מה עושים כשאחד הילדים רוצה לחבק ולנשק אח אחר, והוא לא רוצה?
כשאני אומרת עם הבנות קריאת שמע לפני השינה, אני מוסיפה אחרי זה "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה", וגם "ותן ל**** (הבת הבכורה) חיבוק ונשיקה" (אח"כ אני אומרת "ותן ל**** (הבת הקטנה) גם").
פעם רק אני הייתי קמה ונותנת לה חיבוק ונשיקה לאחרונה, כבר שבועיים בערך, גם הקטנה יורדת ממיטתה והולכת לתת לגדולה חיבוק ונשיקה.
הבעיה היא שהגדולה לא אוהבת את זה ודי הודפת את הקטנה. אני לא רוצה שהקטנה תרגיש דחויה (במיוחד לא בהקשר כזה שבו היא באה לתת משהו בגלל שהיא אוהבת), ואני לא רוצה שהגדולה תקבל מגע שהיא לא רוצה בו.
חשבתי על האופציה להגיד לקטנה שרק אני נותנת חיבוק ונשיקה, אבל נראה לי שאז הדחיה וההדיפה אחורה פשוט יבואו ממני, במקום מאחותה הגדולה, אבל עדיין יהיו שם.
יש רעיונות?
בהתהוותהתוספת שלך לקריאת שמע פשוט ממסה את הלב!
ואיזו מתוקה הקטנה הזאת... וגם הגדולה, שיודעת לשמור על גבולותיה.
מה דעתך, זה יעזור אולי אם תוסיפי סעיף של חיבוק ונשיקה לאמא, ואז מי שרוצה מהבנות מוזמנת להשתתף? בצורה כזאת אפשר להגיד שאמא מחבקת רק את הילדות והילדות מחבקות רק את אמא.
עוד אפשרות שאולי תצליח - לבדוק עם הגדולה אם יש סוג אחר של מגע שכן יהיה נעים לה לקבל מאחותה (בלי לחץ - רק לברר). אולי למשל ליטוף זה כן טוב? או דווקא דגדוג? צ'פחה קטנה? או כל דבר אחר. ואז אפשר להסביר לקטנה "גדולה לא רוצה חיבוק עכשיו, אבל היא תשמח מאוד אם תלטפי לה את היד".
אור היוםהתגובה שלך הייתה ממש משמחת ונעימה לקריאה
אני חושבת שהעצה השניה שלך באמת יכולה להתאים (את התוספת שאחרי קריאת שמע, אני אומרת במנגינה, ואני לא מצליחה לשלב שם "רק מאמא" 
). רעיון טוב. תודה.
שלא תהיה סנובית.
היא תקבל מגע שהיא לא רוצה איזה מסכנה. אחותה הקטנה חיבקה אותה אפילו שהיא לא היתה במצב רוח לזה.
חס וחלילה להגיד לאחד הילדים שלי, שלא יהיה ****, כשהכוכביות מייצגות מילה שלילית כלשהי. הרי זה אומר לו "אני חושבת שאתה סנוב/פחדן/בכיין/אחר", או גרוע מזה "אתה סנוב/פחדן/בכיין/אחר". פשוט אל תהיה כזה, וזהו. זה שם על הילד תווית לא נכונה שיכולה להזיק מאוד.
מה גם שבעיניי הבחירה לא לקבל מגע בכלל לא קשורה לסנוביות. זה חלק מזכותנו על גופנו. גם מגע של חיבה צריך לבוא כשאנחנו רוצים אותו. אם ניקח את זה למצב קצה, עדיף שהקטנה תלמד להמעיט בגילויי אהבה כאלו, מאשר שהגדולה תחשוב שהיא חייבת להסכים לקבל את החיבוק, בין אם היא רוצה ובין אם לא, כי מדובר בגילוי אהבה מצד אחותה (אבל שוב, זה ממש במצב קצה).
הגדולה שלי בת 4, והקטנה בת שנתיים+. ועדיין, נראה לי שגם בגילאים גדולים הייתי מקפידה על אותם עקרונות- הגדולה לא צריכה לקבל מגע כשהיא לא רוצה אותו, וחשוב שהקטנה לא תרגיש דחויה ולא רצויה (במיוחד כשהיא באה לבטא אהבה).
הסתייגות אחרונה- אם היה מדובר בקושי קבוע של הגדולה לקבל מגע, הייתי בודקת את זה יותר לעומק וכו' (עדיין, בלי לכפות עליה פסיכולוגית שתקבל את החיבוק מאחותה). אבל זה לא המצב כאן. וכשקורה הפוך- כשהיא רוצה לחבק את הקטנה והקטנה לא כ"כ רוצה, אני מרחיקה אותה בעדינות. גם המצב ההפוך קיים (אם-כי פחות תדיר).
את מחנכת אותן גם לאהבה וגם לכבוד!
השתתפתי לפני כמה זמן בסדנה בנושאי הגנה עצמית והגנה על הילדים מתקיפה, ובין השאר המנחה התייחסה לאופן שבו כדאי לדבר עם הילדים מלכתחילה כדי לתת להם כלים טובים יותר בזמן אמת אם חלילה יהיה צורך. היא אמרה לא להגזים בלחפור להם על זה שיש אנשים רעים בעולם ומה הם יכולים לעשות להם ומה הם אמורים לעשות בתגובה, זה לא כל כך מוצלח וכנראה גם לא כל כך מועיל. אז מה כן? המנחה אמרה לתור אחרי הזדמנויות שצצות להדרכה *מעשית* - כשרואים שמישהו נוגע בילד, אפילו מה שנחשב כידידותי ומפנק, אבל מה לעשות, הילד לא רוצה - לייצג את הילד. להגיד לידו בקול ברור ולא מתנצל - זה לא נעים לו, בבקשה להפסיק. הילד ישמע ויפנים שכך מגיבים.
ואם תגידי - מול תוקף גדול וחזק, מה יעזור שהילד יגיד שלא נעים לו? זה לא ככה. תוקפים בוחרים קורבן שמשדר חולשה. ילד שיודע להגיד בבירור שלא נעים לו משדר עוצמה, ועוצמה זה דבר שהרבה פעמים מרתיע את מי שבא חלילה לתקוף.
לתשומת לבך, ושלא נצטרך.
ובעיני זה שטויות.
אולי דוקא טוב שנלמד ילד לקבל אהבה? ולא רק לגונן על גופו מפני אנשים טובים שאוהבים אותו?
אני לא יכולה לחשוב על נזק שנגרם כתוצאה מזה שילד מסרב לקבל אהבה (אם זה הדבר היחיד, ואם מדובר במשהו שלא קורה כל הזמן). אם כבר, זה שילד מסרב לקבל אהבה מעיד על קושי קיים, ולא גורם לקושי אצל הילד.
ולגבי אנשים טובים שאוהבים את הילד- יש אינספור מקרים של גילוי עריות, שבהם הדמות הפוגעת היא טובה כביכול, כזו שהילד סומך עליה (כי ככה הוא גדל או/ו ככה חינכו אותו), ואז הוא לא יודע לעשות את ההפרדה.
אם מלמדים ילד שבכל מצב, גם מגע אוהב מאדם אוהב זה מגע שהוא לא חייב לקבל, תהיה לילד יכולת הרבה יותר טובה להגן על עצמו ממקרים של גילוי עריות או פגיעות מיניות במשפחה.
ברור שלא כל מגע אוהב מאדם אוהב, שמגיע בזמן ש"מקבל-המגע" אינו מעוניין, הוא גילוי עריות או פגיעה מינית. אבל ככל שאלמנט הכפיה הולך וגובר, אכן יש כאן מימד של פגיעה. ואם חלק מהכפיה נעשה באופן פסיכולוגי- כי אנחנו חינכנו את הילד שהוא צריך לקבל את המגע כי המגע מגיע מאדם אוהב ונעשה מתוך אהבה ואחרת הילד שלנו הוא סנוב- אז יש לנו חלק לא קטן בפגיעה הזו.
את יכולה לחלוק על דבריי. את יכולה גם לבדוק את זה מול נפגעי תקיפה מינית בתוך המשפחה, ולשמוע מהם איך בן המשפחה התחיל לפגוע בהם (זה למקרה שתגידי שזה שטויות או הגזמה. תבדקי בעצמך ואל תסתרי ותכחישי את הדברים באופן כזה נחרץ אם אין לך גיבוי לדברייך).
בכל מקרה, את יכולה כאמור לחלק עליי. ויהיה יותר נעים אם תעשי את זה בצורה מכובדת ולא במילים מזלזלות. תודה.
(הסתייגות אחרונה- ברור שהמקרה שהיה בין הבנות שלי לא קשור לגילוי עריות או לפגיעה מינית בתוך המשפחה. היה לי חשוב כן להעלות את הנקודה הזו בצורה ברורה, אפילו שזה יוצא כאילו בהקשר של המקרה המשפחתי-אישי שתיארתי, כדי לפקוח את העיניים למי שלא מודע לסכנות של גישה כמו זו שהצעת).
בלי קשר לסכנות וגם מאדם אוהב
אם מישהו אוהב אותי או אני אוהבת אותו אז אני צריכה לתת לו מה שהוא רוצה והוא צריך לתת לי את מה אני רוצה
אחרת זאת לא אהבה אלא אנוכיות
חברה שלי - חילונית - לא יודעת להגיד לא כי אימא שלה לימדה אותה שצריך לקבל אהבה ולשמח - אז היא גרושה היום כי לא אהבה את בעלה ובגיל 20 כבר הייתה אחרי כמה הפלות יזומות כי איך אפשר להגיד לא על גילוי אהבה? היא לא מצליחה לסרב כי אימא שלה לימדה אותה ככה והיא לא יחידה
תראי הגדולה אומרת שזה לא נעים לה עכשיו חיבוק. אולי מחר היא כן תרצה.
את רוצה לתת אולי חיבוק לאמא\לדובי\וכו..
אולי אחרי כמה פעמים הגדולה תתחרט...
אם תגידי לקטנה בחיוך נעים: איזה ילדה טובה - אבל היא לא אוהבת שאת נותנת לה נשיקה כשהיא כבר במיטה, אז רק אמא תיתן לשתיכן, בסדר?... לדעתי לא היה קורה כלום. היתה לוקחת את זה כעובדה. עוד "כלל" לא מובן של הגדולים יותר.. אז כנראה שזה כך..
ב. את יכולה גם להגיד לה שהיא ממש חמודה שהיא רוצה גם לחבק את אחותה לפני השינה - אבל אמא לא מרשה לרדת מהמיטה אחרי קריאת שמע; ולכן את תמסרי לה גם את הנשיקה ממנה..
דומני שפונים דרך הקופ"ח לאנדוקרינולוג,
ואם יש צורך - יכול לתת טיפול של זריקות בהורמון גדילה סינטתי. טיפול שנמשך כמה שנים, ע"י ההורים בבית, עם ביקורת אחת לכמה חודשים.
בהיות שזה, למיטב ידיעתי, טיפול יקר, אז צריך שהוא יראה מתוך המעקב שלו הראשוני, נתונים ברורים לגבי גדילה איטית - ואז המדינה מסבסדת את רוב העלות. ואכן, הוא יכול לראות את הגובה שהילד יכול להגיע אליו, את גיל העצמות והאופטימום שאפשר להגיע עם טיפול ובלעדיו.
שמעתי על רופא טוב וסימפטי שמטפל בזה - אם תפני במסר, אעביר בלנ"ד את השם (אני חושב שהוא מקבל באזור ירושלים. לא בטוח אם רק שם).
נסי כמה שיותר לשתף אותו בטיול בתינוק, תגידי לו שאחיו הקטן אוהב אותו ושהוא צריך לשמור עליו, תפנקי אותו.
כשאת הולכת לנוח קחי איתך גם את הגדול. תקדישי לו מידי פעם זמן אישי (גם 5 דקות לצייר איתו זה נקרא זמן אישי).
זה מה שאני עושה עם הבנים שלי
בהצלחה והמון מזל טוב
חצי שעה- שעה ביום שמישהו אחר יהיה אחראי על התינוק ואת תהיי רק עם הגדול.
תספרי לו סיפור על ילד שנולד לו אח תינוק (יש הרבה ספרים כאלה- למשל בספר "סיפורים מתוך הלב של אורי " יש סיפור שנולדה לו אחות) ותנסי לדובב אותו מה הוא מרגיש.
זה מצב הגיוני, התינוק החדש שינה את המערכת שהוא היה מורגל בה. הכל זז. כל אחד צריך למצוא את המקום שלו מחדש.
את יותר עסוקה, פחות פנויה אליו, זמן מה לא היית בכלל, אח"כ הייתם אצל סבא וסבתא, אבא מטפל בו במקומך ועוד.
נסי למצוא זמן שאבא יכול להחזיק את התינוק או כשהתינוק ישן ואת יכולה להתייחס רק לגדול, שהוא עוד קטן! תושיבי אותו עליך, חבקי וכו'.
את יכולה גם לשתף אותו ברמה שלו, גם בטיפול וגם בהרגשות. הוא מסוגל להבין משפט כמו "מאז ש x נולד אני יותר עסוקה, ולך קצת קשה..." להבין אותו גם בלי מילים.
אפשר לראות איתו תמונות שלו כשהיה תינוק, ולספר לו איך זה היה איתו... (החזקתי אותך והאכלתי אותך וכו וכו)
וגם לסמוך על אבא שלו, שאוהב אותו ונותן ומעניק לו הרבה חום ותשומת לב, ובע"ה יבעבור עוד זמן, את תתחזקי ותחזרי להיות שוב יותר נוכחת ותמצאי את הדרך הנכונה להיות אמא הכי טובה לשני הילדים שלך.
יש גם סיפורים יפים כמו "ספר הפילפילים" שאפשר להקריא לו שעוזרים בהבעת הרגשות.
זה מאוד חשוב!!!!
וכמובן לנסות למצוא זמן איכות איתו אל תאשימי את עצמך אבל. שאלי אותו איך הוא היה רוצה להעביר איתך את הזמן בכייף. אולי דווקא ממנו יבוא רעיון נחמד.
ובכל שאר היום הוא אוכל תקין, לא נראה לי שצריך כבר להילחץ.
ברור שחשוב לשים לב לילד ולעזור לו עד כמה שניתן, אבל צריך גם לזכור שמדובר במצב מאוד חדש עדיין- התינוק החדש נולד רק לפני שבועיים- וכולם עוד בהסתגלות.
לדעתי, הרבה חום, אהבה ויחס חיובי יעשו את שלהם. כמובן, אם יש התדרדרות, או שלא מתחיל שיפור הדרגתי תוך פרק-זמן סביר, אז צריך לשבת ולחשוב מה עושים עכשיו.
בת נוגהולייק גדול גם על החתימה!!!!!
אור היוםאחרונהבן בכור עובר סוג של זעזוע כשנולד לו אח
(גם ילדים לא בכורים, אבל אצל בכור זה יכול להיות יותר עוצמתי)
הוא צריך המון אהבה, המון סבלנות, לא לשכוח שגם הוא עוד די תינוק
לשתף אותו בטיפול בתינוק החדש - למשל כשעושים לו אמבטיה - שהוא יהיה שם איתך, לתת לו להביא טיטול או לכסות את הקטנצ'יק. לספר לו איך גם הוא פעם היה תינוק קטנטן, להראות לו תמונות.
כשאת מניקה - אם מסתדר - לספר לו סיפור או סתם שיתפנק לידך
(לא תמיד זה נוח, במיוחד בהתחלה, אז רק אם מתאים לך)
לסמוך עליו - זו רק תקופת הסתגלות, וזה יעבור לו.
סה"כ לטווח הרחוק יהיה לו כיף! יש לו חבר חדש, ואמנם זה לקוח זמן אבל אין כמו אחים.
זו המתנה הכי גדולה שיכולת לתת לו, גם אם הוא עוד לא יכול להבין זאת.
לגבי חוסר תאבון - להכין לו יותר אוכל שהוא אוהב. לא להתעקש איתו כי זה רק ביטוי רגשי.
מזל טוב!!!! והמון נחת.
למשהי יש רעיונות איפה באינטרנט אפשר לשמוע שיעורים לנשים - בעבודת ה מידות חגים וכו... (גם בתשלום)
תודה מראש....
"אשירה"-ashira.co.il
מנוי לשיעורי הרבנית ימימה (ולכל שאר השיעורים באתר) עולה 40 ש"ח לחודש. בעיניי, זה שווה. זה יכול להיחשב גם כמעשר כספים. אם לא רוצים מנוי לשיעורי הרבנית ימימה, זה עולה פחות. אני לא יודעת כמה.
"בנין שלם"-binyanshalem.org.il
מנוי שנתי לשיעורים עולה 96 ש"ח (לשנה שלמה).
השיעורים שהיו בכנס הקיץ של "בכל לבבך". אין לי קישור לאתר, ואני לא זוכרת כמה זה עולה.
בהצלחה.
זו הזדמנות של הילדים לראות איך מכבדים הורים-
אמא תמיד מרשה /לא מרשה אבל עכשיו אנחנו אצל סבתא ואמא מכבדת את סבתא
ולכן בגלל שסבתא אמרה ככה אז בבית שלה אנחנו נעשה ככה
ולמדתי שזה הרבה יותר חינוכי מאשר להתווכח עם ההורים מה שבדרך כלל גם לא עוזר
בס"ד
כי מקשיבים לאימא,
ואימא זו שהחליטה שאם סבתא אמרה משהו צריך להקשיב לה.
אני עם אימא שלי עושה כך תמיד,
ובכלל יש דברים שעושים לכבוד סבתא כשהיא מגיעה וכ',
"כי לסבתא חשוב שיהיה ככה, ואני מכבדת את אימא שלי"
אני חושבת שזה תורם המון.
וב"ה הסמכות שלי היא מאד ברורה בבית.
והייתי עושה כך גם עם חמותי כשהייתה לי...
ותגובה לאנונימי:פנסאי(תתפלאי) הילדים שלנו לא טיפשים והם יודעים בדיוק מה העקרונות שלך, גם כשאתם אצל סבתא הם לא לוקים ב"שכחה זמנית". ולכן זו הזדמנות מדהימה ללמד אותם כיבוד הורים מהו. (לא אמרתי מילה על זה שזו גם החובה שלך מול החמות).
ויותר מזה. כשאת "מתנגשת" עם חמותך, את מעמידה למבחן את הסמכות שלך. אם היא מנצחת בסוף, היא קירקסה את הסמכות שלך. בעוד שאם את "נותנת" לה את הכבוד ואת הסמכות להחליט על מה שקורה אצלה בבית, גם הסמכות שלך עומדת.
פעם שמעתי דוגמא יפה. מי אמר לשמור שבת? ה'.
אבל יש הרבה אנשים שלא שומרים שבת ולא עושים מה שהוא אומר!
האם זה פוגע בסמכות שלו? באלוקות שלו?
ברור שלא!
הסמכות שלנו כהורים (וגם כמורים...) לא תלויה בציות של הילדים או התלמידים. היא קיימת בכל מקרה.
העירעור עליה קיים בד"כ בתוכינו, וכשאנחנו לא בטוחים בעצמנו, ברור שגם הילדים לא בטוחים שבאמת צריך לעשות מה שאמרנו.
בהצלחה
וכשהיא שואלת אותי אם משהו זה בסדר אני אומרת לה את הסבתא את מחליטה.
אני לא יודעת אם זה מתאים בכל מערכת יחסים.
לפעמים מוטב לשתוק ולהבליג
לפעמים מוטב לקבל את מרות הסבתא
לפעמים אפשר "לעקוף" באלגנטיות
ולפעמים כדאי לעמוד על שלך בצורה נעימה עד כמה שאפשר.
כשזו אמא שך ואת מכירה את התגובות תוכלי לשוחח איתה ולהסביר אבל אצל החמות צריך לשמור על קשר בלי לפגוע ולהזהר בכבודה ולכן הייתי אומרת להקשיב לה ואם זה כל הזמן קורה לא צריך לבוא כל שני וחמישי , העיקר זה לא לשרוף קשרים.
שהיינו אצל חמותי בשבת, חמותי לא כ"כ אהבה את החצאית שהבת שלי לבשה והבת שלי החליפה לג'ינס שהיא באה איתו מיום שישי, כל זמן שהיינו אצלה בבית החרשתי אבל אז... רצינו לצאת לטיול ובקשתי מהבת שלי להחליף לחצאית של שבת וחמותי התערבה ואמרה לבת שלי להישאר עם הג'ינס. עם כל הכבוד... לא יכולתי לראות את הבת שלי מטיילת עם ג'ינס בשבת אז הסברתי בעדינות שאצל סבתא אפשר ללכת עם שיער פזור ולא חייבים לגרוב גרביים וכו' אבל בגדי שבת גם אצל סבתא הם חובה.... המזל שחמותי קלטה את הטעות שלה והשתתקה מהר
בס"ד
יישר כוח, רואים כאן חכמה נשים
לא נראה שצריך היה לומר "אצל סבתא מקילים בגרביים ושיער פזור". נכון שאלו לא מעיקר הדין, אבל מכיוון שבחרתם לחנך את הילדות שלכם שלא לנהוג כך, אז אין מקום שאצל סבתא יהיה אחרת.
אני מריח מהויכוח שתיארת שההורים אולי לא מרוצים מכך שאתם פניתם לכיוון קצת יותר דוסי מהם - וזה טבעי.
אבל - זה יהיה ממש לא נכון לאפשר להם להשפיע על הילדים אחרת מהחינוך שאתם בחרתם לתת להם.
צריך למצוא הזדמנות לשיחה - לא בשעת מעשה - ולדבר על כך שאתם מאוד מעריכים את החינוך וכו', ואין לכם שום טענה על מי שהולכת בלי גרביים ועם ג'ינס בשבת - אבל זה מהדברים שבחרתם כן להקפיד בהם, וחשוב לכם שלא יהיה קונפליקט ביניכם לבין בית סבא וסבתא. ובקיצור - לבקש התחשבות.
ומאידך הילדים בחושיהם הבריאים יודעים שיש רמות שונות של הקפדה על כל מיני דברים, ויכול להיות דבר כזה שסבתא הולכת בלי גרביים אבל לאמא זה כן חשוב. ואם אצלכם, ההורים שלהם, זה מתקבל בכבוד, אז גם הם יתייחסו כך בדיוק.
בגיל מסוים אפשר גם להציף את זה מול הילדים, ולתאר שיש דעות שונות בין אנשים על כל מיני דברים, ואנחנו דרכנו כך וכך...
אגב באותה מידה הפוך - אם מישהו פנה לכיוון פחות דוסי מהוריו, ולמשל מלבישים לילדה מכנסיים - אין מקום להתחפש בחצאית רק בשביל הסבתא, ואם זה לא מתקבל בהבנה אז יש לעורר שיחה נינוחה על כך ולהגיע לכבוד הדדי.
בנוסף,
אין דבר כזה כבוד הדדי בין הורים לילדיהם.
הורים לא חייבים בכבוד ילדיהם.
ולא מנהלים שיחה "נעימה" עם ההורים על הדברים שהחלטתם. עושים את מה שהחלטתם ומעגלים פינות איפה שאפשר מפני כיבוד הורים.
וזה שאצל סבתא אפשר בלי גרביים ושיער פזור לא יגרום להן ללכת כך בגיל 20.
אחת מהסיבות הנפוצות - בעטיין חיי נישואין נכשלים - הינה התערבות חיצונית של בני משפחה.
אם זה מצב קבוע - אז את נשואה לחמותך ולא לאיש שלך. וכנראה שהאישיות שלו לא מספיק חזקה להתמודד עם המצב.
גבר שנותן לאמא שלו לשלוט בביתו שלו - הוא לא בן זכר אלא בן נקבה. אל תיבהלי - הכוונה מבחינה רוחנית - וכנראה שגם בבית את הבוס, והוא ממשיך להיות מקבל מאמא- ומתקשה להשפיע, ולכן הוא מתחמק ובורח מאחריות על ילדיו, משאיר אותך מול אמו - ועלול להוביל את הבית שלו - לפירוק.
התיקון צריך להתחיל ממך - תני לו להרגיש כמו גבר. ותפסיקי להיות הבוס בבית.
לגבי חמותך הטרחנית -
הרב סטבסקי שליט"א - קורא לזה נחש, ויהי מי שיהיה. אבא אמא חם או חמות, גיסים, אחים וכד'.
הפתרון למצב - הוא שיחה עם האיש שלך - וגיבוש עמדה משותפת נגד ההתערבות שלה.
אם הוא משתפן, כמו שעולה מבין השורות - תדברי איתה אחת על אחת, ותגידי לה שהמצב הקיים לא מקובל עלייך, ואת לא מוכנה להמשך המצב הזה.
אם זה לא יעזור - תעברו למקום מרוחק שבו לא תהיה לחמותך אפשרות לנהל את חיי המשפחה שלך.
וכמובן - תתני לאיש שלך יותר מקום בבית. ותהיי אישה, ולא חצי גבר בבית.
היא בסה"כ מתארת סיטואציה חד פעמית בה החמות סתרה את דבריה מול ילדיה ושאלה כיצד כדאי לנהוג.
מכן ועד להסיק מסקנות על הקשר שלה העם בן זוגה על הקשר של בן הזוג עם אימו הדרך עוד רחוקה...
או בכלל מלייעץ לאנשים.
יש לך מושג כמה נזק תגובה כזו יכולה לגרום?!
מלבד היותה בלתי נכונה לחלוטין.
תוכלי לשוחח איתו על הנושא ולהביע את דעתך על ההשלכות של ההשתלטות של אימו על חינוך הילדים.
(כמובן לא בניסוח הזה, את מכירה אותו ויודעת איך לומר..)
ברגע שהוא מסכים אז הבעיה נפתרה, נשאר רק לטכס עצה איך להעביר את המסר לסבתא מבלי לפגוע יותר מדי.
בקשר לבחור הנ"ל, אני לא דואג לך, אני דואג לאנשים חסרי נסיון או קלים לשכנוע.
להם הוא יכול להסב נזק לא קטן.
בכל אופן בהצלחה רבה לך!
אבל את צריכה לשאול את עצמך מה עדיף שיראו אותך מתווכחת עם חמתך/ שבעלך יעשה זאת,
או שתשדרי לילדים שכך זה אצל החמה אבל בביתכם- אתם נוהגים שונה.
וכן- בשלב מסוים הם מבינים שבבית מתנהגים אחרת, וכך צריך להיות..
אם יש מתחמים אפורים שאת רואה שאת מצליחה לקבוע את קביעתך- מה טוב..
אני מאמינה שהבית הוא המקום שממנו יונקים הכי הרבה. ובסופו של דבר הם חוזרים לשגרה הזו שהם מורגלים בה,
אז אני לא בטוחה ששווה ליצור חיכוכים סביב הנושא הזה
מעבר לזה- כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. נקודה למחשבה..
לכולם יהיה יותר קל לקבל דברים כי יש הגיון מאחורי הדברים ואפילו לך ולחמות. פעם ההגיון אצלך ופעם אצלה. דברי תשכנעי. תסבירי לכולם ועכשיו הילדים קובעים מה הם מפנימים סמכות לא תעזור מה שיעזור הוא חיבה ואהבה.
אבל יש דברים שגם מבחינת האמת (ולא רק מצד כבוד הורים) אפשר להקל נהלים כשאתם לא בבית. בעיני מתי לשחק יכול להיות כזה.
ובכל אופן אם זו תופעה חוזרת, ואז זה בוודאי נוגע לפעמים גם בדברים חשובים - כדאי לחשוב על שיחה בנחת שלא הזמן האירוע, שבה תסבירי שזה היה לך חשוב שכך וכך וכו'. לא חייבים להציף את התנגשות הסמכויות אבל אפשר לרמוז לזה.
ולקחת בחשבון שיש אנשים שלא מתאימים לשיחה כזאת, ואז צריך להבליג וזהו (וחלילה לא לשרוף קשרים, אבל כן להתאים את מינון הביקורים למחיר שמשלמים בעבורם).
גם אני כילדה ראיתי את אמא שלי מכבדת מאד את סבתא שלי-חמותה, והקשר בינהן היה מרגש ממש. אני משתדלת גם להיות ככה עם חמותי ואנחנו מדברים על זה עם הילדים-שאנחנו מחוייבים בכבוד סבא וסבתא. כשהילדים שלך יגדלו בע"ה תראי שזה הופך להיות משימה משותפת שלכם וזה הופך להיות מצחיק וכיף. לדוגמא אצלנו, כשסבתא מודיעה שהיא בדרך נכנסים ל,"כוננות סבתא" כולם כולל הקטנים מארגנים מהר מהר את הבית, מחליפים לבגד שהיא תאהב, מכינים עוגה שהיא תאהב וכל הביקור משתדלים לעשות לה נחת. את צריכה לא לדאוג בכלל מ "מי הקובע", ברור לגמרי שזו את ועם השנים את תראי שאין פה בכלל תחרות. היי שלווה ושקטה ובטוחה בהורות שלך ונסי לכבד אותה. בעיני זו מצווה ענקית. בהצלחה!
ומשדרות מאבק וחוסר אחדות במשפחה. אסרטיביות - רק כשבאמת באמת אין ברירה ולא בסיטואציה של זמן משחק או לא.
אין לי ספק שלא זה מה שיפגום בסמכותך מול הילדים.
בעבר היתה סייעת בגן ילדים. תמיד יש לה נטייה להתערב לדעתי היא לא שולטת בזה וזה מרתיח אותי!!
אם זה משו עקרוני לך, של גידול הילדים-
תרתמי את חמותך לזה
תלחשי לה בשקט כמה דק קודם- שזה המהלך שאת הולכת לעשות עם הילדים, ואת תשמחי לעזרתה
ואז כשתעשי- היא תהיה איתך, בצד שלך- ילדים צריך לעשות מה שאמא אומרת.
אן לחלופין- הוא תתווכח איתך בלחישות לפני שהדבר הזה קורה מול הילדים... חוסך אי נעימות חינוכית מהם
ולייעץ לי - אשמח מאוד אם תוכל לפנות אליי במסר.
(אני לא אתן כאן עוד פרטים כדי לא לפגוע בפרטיות של מי שאני מתייעצת לגביה)
עזרתן לי מאוד מאוד!
אני חוששת שאני לא אספיק לפני שבת לענות לכל אחת בפרטי, אבל אני כן קוראת את כל מה שכתבתן בתשומת לב, ולומדת מכן המון. תודה מקרב לב!!
אני פעילה פה בקבוע וכותבת מאנונימי, כדי לא לעשות לעצמי אאוטינג, ישר יזהו על מי מדובר.
ההורים של האיש גרים קרוב, מאוד עוזרים עם הבת שלנו (3.5) ובשמחה רבה.
אני ובעלי היינו צריכים ללכת לסידורים אישיים, לא רציתי להגיד ואני לא יודעת להמציא סיפורים..
ביקשתי מאמא שלו שתוציא את הילדה מהגן ותשמור עליה לשעתיים וחצי-שלוש גג,
היא הסכימה ושאלה לאן הולכים, אמרתי לה "סתם סידורים" והיא קיבלה את זה,
יאמר לזכותה שהיא מכבדת את הפרטיות שלנו
ולא מתחקרת כתנאי לבייביסיטר.
הם עוזרים לנו איתה הרבה ותמיד כשאני צריכה והם בבית הם אף פעם לא יגידו לי לא ,
וזה לא מובן מאליו בכלל.
אבל....
לפעמים, היא תקועה שם שעתיים רצוף על הטלוויזיה, לבד בחדר של גיסתי, שמים לה ערוץ כלשהו של ילדים ב"יס",
ואין להם מושג מה היא רואה שם ומה איכות התוכן. במבחינתם כל זבל אם יש עליו כותרת של "ילדים" אז זה בסדר.
אין לנו טלויזיה, יש לנו מחשב, והיא רואה כל יום בהגבלה, לרוב זה "פרפר נחמד" ואנחנו מדברות תוך כדי על מה שרואים ואני מסבירה לה את מה שמלמדים שם. לפעמים זה דברים פחות איכותיים,לבקשתה,
תוכניות של הופ או דיסני, אבל אני לידה, ואם יש משהו
שנראה לי רע אני סוגרת ומעבירה.
לפעמים יש דברים שהיא מפחדת מהם בדיסני ואז אני שם לידה כדי לסגור ולסיים עם המחשב.
אין מצב שהיא תהיה בסלון מול המחשב ואני לא אהיה במרחק שמיעה כדי לדעת אם יש משהו לא חיובי בתוכנית.
שם היא תקועה בחדר מול הטלוויזיה שעתיים, ואף אחד לא מסנן לה.
חמותי נכנסת לחדר לפעמים, וגם דוחפת לה ממתקים.
(גידלה 3 ילדים סה"כ, שניים מהם היו רזים ברמת התת משקל רציני,
ואחד סתם רזה, ככה שאין לה מודעות בכלל לזה שגם וופלים ועוגיות זה ממתק, צימוקים ובמבה מבחינתה זה מזון בריאות)
אני לא נותנת לה לאכול דברים לא בריאים מול המחשב.
והיא כן מקבלת עוגיה או ביסקוויט בבית מדי פעם. אני משתדלת לא להכניס ג'אנק של ממש ,
אבל אין אצלנו היסטריית בריאות ככה שזה לא שחסר לה משהו
והיא מפצה על זה שם.
כשחמותי נכנסת לחדר לא מעניין אותה מה היא רואה.
אין להם שום מודעות ויכולת אבחנה למה בסדר ומה רע בין התוכניות, מבחינתם אם זה ערוץ של ילדים ולא הולכים שם מכות
זה תקין,ובערוצי ילדים השונים יש דברים שהם תת רמה.
אנחנו לא דוסים, ואני לא מדברת רק מטעמים דתיים,
אלא בעיקר מטעמי רמה ואיכות. אין לי בעיה שהיא תראה שחקנית עם חולצה בלי שרוול ומכנסיים קצרים,
כל עוד מדברים שם בעברית יפה, התוכן לא רדוד ומעבירים מסרים חיוביים.
הבעיה שהיא רואה שם דברים רדודים וגרועים.
לחמותי יש תמיד מה לעשות בבית (ואם אין לה אז היא תמצא מה לעשות).
וגם אין לה כח להתמודד עם הצרחות של הילדה שלא רוצה שיסגרו לה את הטלוויזיה.
יאמר לזכותם שהיא לא כל הזמן שם על הטלוויזיה, וגם הרבה פעמים יושבים איתה ועושים איתה דברים.
כשההורים שלי שומרים עליה אז הם ישבו עם הילדה ישחקו איתה ויקראו לה סיפורים שעות גם אם
מבולגן וגם אם יש מה לעשות אז המטלות יחכו , אם הטלוויזיה תיפתח זה רק אחרי תחינות מצד הילדה,
ולא כי הם רוצים שקט,
וגם אז הם יגבילו אותה בזמן הצפיה, יסגרו לה אחרי זמן מסוים,
ויסיחו את דעתה מהטלוויזיה, גם אם היא תבכה חמש דקות.
ואני יודעת שאני לא יכולה לדרוש את זה מההורים שלו, כי הם שונים.
כשאמרתי לאמא שלי היא אמרה "אל תגידי כלום, תגידי תודה שהם שומרים לך עליה,
אם זה לא מתאים לך תשלמי לבייביסיטר" והיא בסה"כ צודקת. אני לא יכולה להתלונן בזמן שהם עושים לי טובה,
ועדיין, זה ממש מצער אותי.
מבחינתי אפשר לקחת לפעמים בייביסיטר, שתהיה נטו איתה בלי לפתוח לה מחשב,
אבל האיש לא רוצה וזו סוגיה בפני עצמה.
שיהיו לילדתך כשאת לא נמצאת.
את לא יכולה לקבוע לחמותך מה לעשות עם הילדה. נשמע שהיא שמה אותה בטלוויזיה כי אין לה מה לעשות איתה,
את יכולה לנסות את העניין עם החוברת צביעה אבל תחשבי אם לילדה וגם לחמותך יש סבלנות לשבת על זה עד שתחזרי.
את יכולה לשכנע את בעלך בכך? זו ממש בחירה שלכם מה אתם מעדיפים, וכמובן לכל בחירה יש מחיר.
יש להן מה לעשות, ובחלק מהזמן הן גם עושות.
מי שיושבת ועושה איתה דברים כמו חנוכיות מגלילים של קרטון ודואגת לה לדפי צביעה מכל הסוגים,
זו בעיקר היא. השתמע ממה שכתבתי כאילו היא לא, אבל זה לא ככה...
זה שילוב , לפעמים היא בלחץ של "לתקתק" את הבית,
והילדה גם מבקשת טלוויזיה, ולא רוצה לקום ממנה בסוף.
חמותי צריכה שתמיד הכל יהיה במקום ויש לה תמיד מה לעשות בבית
וזה בסה"כ עדיף מבלגניסטיות יתר.
אצלי זה הפוך לקצה השני..
אני יכולה לשבת עם הילדה ולסיים איתה מההתחלה לסוף ספר באורך של "שלום לך אורחת"
ושהבית יתמוטט, גם אם 8 בערב וצריך להרדים אותה ולהתחיל לסדר ולנקות. כנ"ל אמא שלי ,
וככה היא גידלה גם אותנו כשהיינו קטנים.
יש לזה יתרונות אבל זה לא אידיאלי..
אחר כך, מנסים להקים אותה מהטלוויזיה והיא צורחת, אז הם מרחמים עליה ומוותרים לה.
בסה"כ היא לא רק על הטלוויזיה שם,
ונראה לי שאנסה את האופציה של דיסקים איכותיים.
אם ניקח בייביסיטר היא תיפגע נורא וזה לא מצדיק את זה.
מבחינתי למשל גם פרפר נחמד והופ זה זבל שלא לדבר על דיסני גם הילדים שלי רואים לולי בפיקוח צמוד שלי ואני מאוד רוצה מתישהוא לשנות להם את חומר הצפיה ואני מנחשת שמכיון שהם רואים שבבית אתם מרשים לה אז אולי מבחינתם הם זורמים איתכם ורק מרחיבים מה שאתם כבר ממילא נותנים לה אז הצעתי היא להתחיל לשנות את תוכן הצפיה בבית לערוץ מאיר וערוץ שבע,קלטות של דודו ומלכלי ולסבים תביאו ערימה נאה של דיסקים ותסבירו להם שזה מה שאתם רוצים שהיא תראה מעכשו בלי קשר אליהם כי אתם רוצים לשפר לה את איכות התוכן.
מתעלה יקרה,
אל תטיפי לי מוסר ותכתבי לי "הכל מתחיל בבית".
אשרי מי שיש לה בית.
פרפר נחמד לטעמי אינה תוכנית זבל, ובהופ ובדיסני יש ויש.
מפריעות לי תוכניות לילדים גדולים יותר ותוכניות כמו יובל המבולבל ושטויות רדודות בסיגנון
כמו שיש בערוצי ילדים כמו ניק ג'וניור.
הם לא נמצאים פה איתנו ולא רואים מה כן נותנים ומה לא נותנים, ולא בשיטה של "להרחיב"
את מה שממילא נותנים. אני אמרתי שאני לא רוצה שהיא תראה מר עגבניה ושבבית היא לא רואה את זה,
וזה לא מזיז לאף אחד.
יש לה ערוץ מאיר, זה נתקע כל הזמן ומתסכל אותה, השארנו את המנוי כתרומה חודשית למכון מאיר
ואנחנו לא משתמשים כמעט, כי היא כועסת כשזה נעצר כל הזמן. זה ממש לא נעים לראות תוכניות כשכל
חצי דקה זה נעצר ל20 שניות. סבתא שלה לא יודעת לתפעל מחשב, וגם סבא שלה לא יודע לכתוב סיסמה ושם משתמש
בערוץ מאיר. על מלכהלי אני אישית לא מתה, וגם על התכנים לילדים של ערוץ 7.
אתעלם לרגע מהביקורת..
הרעיון שנתת הוא טוב, רק שהוא לא ישים כל כך.. לצערי..
אם כן , הייתי מאמצת אותו.
מי שזו האסוציציה שעולה לה בראש כניראה שיש לה סיבה טובה למה....ככ קל להתקיף מאנונימי אחרי שהשקיעו לכתוב לך תגובה שמסתמכת על ניסיון וזה בסדר אל תטרחי להגיב.
בדמות מכנסיים ושרוולים קצרים לא מובילים לדעתי למקום עמוק יותר,לטווח הרחוק אני מתקשה להבין מה הכיוון שאת מצפה לו
אני הייתי נותן עצה לעבור לתכנים יותר איכותיים ותורניים כפי שהציעו ,בצורה כזו תוכלי גם לתת לה קלטות להקרין בשבילה כאשר אפשר לנסח את זה בצורה חכמה יותר.אם היא תאהב את זה,אז הסיבה היא כיוון שהיא אוהבת את זה,ויש בזה תוכן חינוכי וכו' ללא נימה של התרסה אלא של הבלטת יחודיות.
כך נוצרת מציאות עם פחות חשש (אני לא הייתי מסיר אחריות,זה דבר יחסי והורה צריך להיות תמיד בפיקוד מעל, גם בתכנים שמוגדרים יותר איכותיים)
בהצלחה !
לאנונימי,
הכיוון שאני מצפה לו הוא כיוון שמשתלב יפה מאוד עם התרבות המערבית,
אין שלט בכניסה לפורום שכתוב בו "אין כניסה למיזרוחניקים"... 
וכתבתי שתוכן איכותי חשוב לי, גם אם הוא לא תורני,
אין לי התנגדות לתוכן תורני בכלל, אבל הרבה פעמים אני מתחברת יותר לתוכן כללי איכותי
מאשר לתוכן דוסי תת-רמה בסיגנון של חלק מהסרטים לילדים חרדים.
בכל מקרה, אני כן מאוד אוהבת את ערוץ מאיר לילדים, עם סייג מסויים (מעט מידי ילדות ונשים בתוכניות.
לדעתי גם בגלל הפניה שלהם גם לציבור החרדי, כתבתי להם בנושא והם ענו תשובה יפה, יאמר לזכותם)
הבעיה שיש לנו אינטרנט של מהירות 1.5 מגה, (לא עומדים בתקציב של רימון כל כך...)
ושזה נתקע כל חצי דקה לחצי דקה נוספת.
הן לוקחות אותה לגינה, אין כאן ג'ימבורי לצערי,
משחקות איתה ועושות איתה יצירה.
בגלל שאני עובדת אחר"צ יוצא שהם שומרים עליה לעיתים קרובות,
ככה שכמו שכתבתי, יש לה הרבה שעות טלוויזיה שם,
ועדיין, הם כן יושבים איתה ועושים איתה דברים אחרים.
חמותי יאמר לזכותה לא נכנסת אלי הביתה,
פעם בשנה אולי, וגם זה לא, רואים אותה פה,
יש לי נטיה לבלגן, היא סמל הסדר והאירגון,
והיא לא רוצה להביך אותי. מגיע לה לגמרי צל"ש על זה.
לנו אין טלוויזיה...
ננסה להביא לה דיסקים שאין איתם בעיה של תכנים,
ונראה אם זה יצליח לעבוד.. חמותי לא יודעת לפתוח דיסק במחשב,
והרבה יותר פשוט לה ללחוץ על הטלוויזיה.
את מכירה אותנו שאת אומרת שהגישה שלי כלפיה לא בסדר?
אני מכבדת אותה מאוד, אוהבת אותה מאוד ומעריכה אותה מאוד.
מבליגה על הרבה דברים שהיא אומרת לי ואין ספק שהם לא נעימים,
בחיים לא "פתחתי פה" כשהיא אמרה לי משהו פוגע,
וזה לא אירוע נדיר לשמוע ממנה הערות ביקורתיות.
מספיק פעמים סתמתי ובכיתי אחר כך לבעלי.
אני אומרת לו 3 פעמים ביום מינימום כמה אני מודה להורים שלו על העזרה הרבה שלהם.
וגם להם באותה תדירות.
אל תסיקי מסקנות בלי להכיר.
חמותי נכנסת לחדר לפעמים, וגם דוחפת לה ממתקים.
גידלה 3 ילדים סה"כ, שניים מהם היו רזים ברמת התת משקל רציני,
ואחד סתם רזה, ככה שאין לה מודעות בכלל לזה שגם וופלים ועוגיות זה ממתק, צימוקים ובמבה מבחינתה זה מזון בריאות)
לחמותי יש תמיד מה לעשות בבית (ואם אין לה אז היא תמצא מה לעשות).
לי זה נשמע מאוווד ביקורתי...
זו זכותך אבל לי זה נשמע שיש לך הרבה ביקורת עליה (לא שזה לא בסדר) ואני לא הייתי שמה את ביתי במקום כזה...
"לחמותי יש תמיד מה לעשות בבית... "
זו לא ביקורת, זו עובדה, זה גם מעיד על חריצות ואירגון,
לא הייתי צינית .
יש לי ביקורת על זה שהילדה אוכלת המון שטויות שם,
אצלה לא אכלו ואצל אמא שלי היינו דיי עגלגלים אבל במצב תקין,
ככה שאת התאוריה לגבי אוכל בריא תמיד ידענו... (וזו ביקורת על עלינו ... )
ככה שאצלה, אם הילדים אכלו משהו, לא משנה מה, זו היתה ברכה,
ואין לה מודעות, כי גם ככה הם אף פעם לא סבלו מעודף משקל,
הילדה היא יותר בגנטיקה שלנו מבחינת משקל, וכן,
מפריע לי שכשנותנים לה עוגת עלית אז במקום לחתוך פרוסה דקה
חותכים משהו בגודל של לחמניה, כי היא לא הדודים שלה שהיה הכרח להאכיל אותם
בכל דבר רק שיוכלו ויגדלו, היא כן אוכלת, היא אחוזון 50 בגובה ומשקל, ובתור מישהי שהייתה ילדה
קצת עגולה ונמוכה למשקלה,לא בהגזמה, אני רוצה שהיא תישאר בממוצע ולא תאכל יותר מדי ממתיקים.
ושאם היא רוצה ופלה שלישית ואני שם ומעירה שופלה זה ממתק ולא צריך לתת לה
אז אני מקבלת תשובה של "ופלה זה לא ממתק ואני אמרתי תודה על כל מה שהילדים אכלו"
והיא באה אליה עם שתי ופלות.
או שאם היא מקבלת במבה ואני אומרת שדיי עם הממתקים אני מקבלת נאום ש" הרב כדורי היה חי מבמבה
ובבמבה יש את כל מה שבן אדם צריך".
בסה"כ אני מאוד מעריכה אותה, מאוד אוהבת אותה, ומשתדלת כמה שיותר להימנע מעימותים.
מהממתקים אי אפשר להימלט בעולמנו. את עצמך נותנת לילדה ממתקים לפעמים. [לפי עדותך את]. זה גם לא יזיק לילדה במיוחד כי היא לא כל הזמן אצל חמותך.
אותו דבר נכון ביחס לטלוויזיה. הילדה הרי רואה רק מעט טלוויזיה אצל חמותך [כי היא לא כל הזמן שם. רק מדי פעם, וגם אז רק שעתיים שלש.] רק חלק מהתכנים שהילדה רואה שם, אינם רצויים בעינייך. אז בסך הכל, הבעיה לא רצינית. יותר חשוב לשמור על יחסים טובים עם חמותך ועם בעלך. כדאי שתבדקי את עצמך. אולי מה שמפריע לך זה הצורך שלך בשליטה על המצב -- ולא שהילדה נחשפת לתכנים לא רצויים. אין בכוונתי לפגוע בך חלילה. הבעיה היא שלפעמים אנשים לא מודעים לעצמם והם גורמים לעצמם צרות מיותרות. מריבות עם חמותך, ועוד יותר עם בעלך, בסופו של דבר -- יגרמו נזק הרבה יותר גדול לבתך מאשר תוכנית טלוויזיה לא הכי רצויה. גרוע מזה, מריבות כאלה עלולות לגרום לך ולבעלך עוגמת נפש גדולה שעלולה להתדרדר למקומות מאוד לא רצויים.
הוא בעד הסרטים?
נראה לי הכי הגיוני שהוא ידבר עם אמא שלו. אם שניכם בעד שלא יראו הרבה סרטים.
שיציב לה אפשרויות ברורות מה כן ומה לא ומה המינון.
זה לגיטימי לבקש להתחשב בצורת החינוך שלכם גם אם הם מאד עוזרים.
(ואם הם לא מוכנים תוכלו לחשוב שוב אם העזרה כדאית או לא).
ובאופן כללי, לדעתי האישית, גם אם את לא נגד להראות לה דברים מסויימים במחשב
היא מאד קטנה עדיין. ולא כדאי להעמיס יותר מדי גם אם התוכניות איכותיות.
ככל שמתחילים יותר מוקדם עם הסרטים הסף של מה שרואים גדל.
ומהר מאד הדברים הפשוטים כבר משעממים וילדותיים וכו'. חוץמזה שזה לא בריא כ"כ לצפות יותר מדי.
לאמא לא "מציבים". לאימא אפשר להציע, לאפשר,
להגיד זה מה שמבחינתנו, ואפילו להגיד בנימוס- אנחנו מאוד מעריכים את העזרה, אך לא רוצים להטריח ולהעמיס על הבית והסדר. אם תרגישי פעם שקשה לך- זה בסדר ונוכל להיעזר בבייביסיטר.
היום הוצאתי את הבן שלי מהגן ב13.30, כרגיל
ובדרך הביתה איזה מישהי שואלת אותי אם ככה אני מוציאה אותו כל יום
ומספרת לי ש"יש לי גם שכנה שלא עובדת ומוציאה את הילדים מוקדם.."
איזה עולם הפוך
זה כ"כ עצוב שזה המצב היוצא דופן, שצריך לציין אותו..
זה כ"כ עצוב שהיום רוב ההורים נאלצים להשאיר את הילדים עד שעות מאוחרות
את יכולה לדעת לפי שני מדדים-
1 - באיזה גיל בממוצא מקבלים במשפחות שלכם- מתי את קיבלת? אחותך? אמא שלך? גיסתך?
2 - באיזה שלב היא מתחילה להראות סימני התפתחות משניים בגוף (ואז צריך לקנות לה ביגוד מתאים... וממילא מתחיל דיבור על נשיות והתפתחות, כל כמה זמן הדיבור עולה דרגה)
נסיבות נוספות-
אם חברות שלה מדברות על זה- דברי איתה קודם, שהיא תשמע ממך - מידע ממקור אמין, צורת ניסוח נכונה ומילים וביטויים נכונים, תחושה ואווירה טובה ולא של סודות וחששות.
אם היא באה מעצמה ושואלת- לענות לה כפי היכולת שלה להבין
אם הבית ספר מתכוונים לעשות להן את השיחת-אחות (הנוראית בדרך כלל, למעט כמה בודדות שהן שונות) - תדברי איתה את קודם, שהיא תקבל ממך את האווירה התחושה והחוויה הרגשית הנכונה (ולא חוויה פדחנית עם כל הכיתה מול אישה זרה שמדברת על דברים מפחידים...)
בהקשר הזה- ממליצה לקדם בבי"ס של הבת שלך- להביא מישי מומחית לנושא לבנות- כמו איילת בוכניק ודומותיה
שתהיה התבגרות מבורכת
אני באופן אישי לא קיבלתי הדרכה מסודרת מאמא שלי על מחזור ולמרות שפיזית לא התפתחתי מהר מידי, מחזור קיבלתי בסוף כיתה ו'. אני לא שוכחת עד היום את הבושה שלי, במשך חצי שנה הסתרתי מכולם את המחזור, לא ידעתי מה עושים עם זה, הייתי משתמשת הרבה בטישו במקום תחבושות כי פשוט לא ידעתי!!! לא היה לי כסף אפילו משל עצמי כדי ללכת לקנות! עד שיום אחד כשההורים שלי לא היו בבית ערכתי חיפוש בחדר שלהם עד שמצאתי את התחבושות וכל פעם הייתי "גונבת" קצת כדי שיהיה לי.
בסופו של דבר זה התגלה כי פעם אחת קיבלתי מחזור בלילה וקמתי עם דם במכנסיים.
אל תעשי את זה לבת שלך זה באמת עוגמת נפש שאי אפשר לתאר.
ותכל'ס אם לא את תדברי איתה על זה מוקדם היא תשמע מחברות וכו'
ידעתי על העניין שיש לבנים עם הגוף שלי ועל מה יקרה עם זה אחרי שאתחתן
מחברות ומהסביבה. אף מילה מההורים.
ובעלי אמר לי שגם איתו (בתור בן!) ההורים לא דיברו על זה
ואיך קניתי חזיה פעם ראשונה? כשהיינו בעיר פתאום אמא אמרה שעכשיו הולכים לקנות חזיה
אז הלכנו וקנינו, בלי שום דיבור על זה, לא לפני ולא אחרי
זה לא קשור ישירות לשירשור, אני כותבת כדי להעלות את המודעות
ושוב תלוי בסביבה של הילדה.
גיל 10 הוא מאוחר!
כמו שכתבו כאן, היא בטוח תקבל את המידע, השאלה מי יספר לה, מה ואיך...
(סביר שהיא כבר יודעת מחברות בגיל הזה, גם אם היא לא אומרת כלום.)
אני מציעה לך לחשוב עם עצמך מה את רוצה לספר לה ואיך בדיוק, ולקחת אותה לשיחה בהקדם.
השתתפתי בסדנה של יפה צוקרמן מ'עלמה' בנושא חינוך למיניות בריאה בגיל הצעיר. מומלץ!
שלום לכולן, חדשה פה.
אמא טרייה לתינוק מתוק בן 5 וחצי חודשים..
מאז שנולד סבל מאד מגזים לאט לאט זה פחת ואפשר לומר שלפני שבועיים זה עבר.
כשהיה לו גזים, שום דבר לא הרגיע אותו חוץ מנדנוד ולפעמים גם הנקה ורק כך הוא נרדם.
התוצאה: עכשיו הוא יודע להרדם רק כך.
וזה סיוט. כי הוא מתעורר כל שעה בערך, ואז מנדנדים אותו, והוא חוזר לישון. ולפעמים גם זה לא עוזר.
בלילה, כשאין כבר כח לקום כל שעה, פשוט לוקחת אותו איתי למיטה ומניקה אותו 2 דק' כל פעם עד שנרדם.
בנוסף כל ערב, הוא מתעורר ב10 ולא מצליח להרדם בשום אופן [גם לא הנקה ונדנוד בכל הווריאציות שלו] עד 2 בלילה.
ועוד נתון שאולי משמעותי- הוא כל היום בבית איתי, עטוף ואהוב וכמובן גם מפונק על ידי אמא.
ברור שצריך שינוי הרגלים דחוף. אבל, איך עושים את זה??
עצות? אולי המלצות על יועצת שינה באזור המרכז?
תודה רבה!
הוא ישן?
יש לך מספיק חלב בשבילו?
לי זה קרה שהוא התעורר כל שעה ואכל ונרדם. לילה אחר כך נתתי לו מטרנה ופתאום הוא ישן- אצלי ההנקה לא השביעה אותו
אלא שההרכב שהחלב שלך התאים לו יותר, ועזר לו לשמור על שינה קלה, שהיא הדבר הטבעי והבריא ביותר לתינוקות.
יש תינוקות שפירוק חלבון של חלב פרה מכביד על הקיבה שלהם מאוד ומפיל אותם לשינה עמוקה - זה לא דבר שכדאי לשאוף אליו.
<אני מקווה שזה בסדר מצדך שאני מתערבת, ואם לא אז סליחה ותתעלמי>
אז איך את מצליחה לעשות משהו בבית אם שינה קלה זה נורמה? מה עם ילדים גדולים?
נשמע לי כמו בדיחה רעה? ילדים שבעים ישנים טוב גם בהנקה מלאה
אני מקווה שיהיה לי זמן לכתוב אותה בהמשך היום / מחר. בינתיים רק בשביל מי שמפקפקת בחשיבות השינה הקלה לתינוקות - אני ממליצה להאזין להרצאה של פרופ' ארטור אידלמן, מומחה ברפואת ילדים.
סליחה אבל מוזר לי כשגבר מייעץ איך להניק, זה תחום נשי.
כמה ילדים יש לו?
למה הדעה שלו חשובה לך?
אם תינוק לא רגוע אז הוא לא רגוע
אם תינוק מתעורר שמח ורגוע אז זה בסדר שלא יישן אבל אם הוא לא רגוע ובוכה אז ?
למה הוא מומחה? מי מכיר אותו?
מי הוא פרופסור ארטור אידלמן - כמו שכתבתי, מומחה ברפואת ילדים. נדמה לי שהוא היה שותף בגיבוש ההנחיות למניעת sids, אבל אני לא בטוחה, אז לא הזכרתי את זה קודם. בכל מקרה הוא עוסק במחקרים על שנת תינוקות והשלכותיה, ועל הגורמים שמשפיעים על אופי השינה (כגון השכבה על הבטן או על הגב, חשיפה לעישון סיגריות, מוצץ, הנקה, שינה משותפת או נפרדת, מזרן רך או קשיח וכו').
לי באופן אישי היו רופאי נשים גברים מעולים ולמדתי גם מגברים וגם מנשים הרבה מאוד על כל מיני תהליכים בגוף האישה (ביוץ, לידה, הנקה, ועוד מפה ומשם), אבל אני מבינה את ההסתייגות שלך מייעוץ גברי בתחום נשי, ויכולה להרגיע אותך שזה לא המקרה. הוא לא מייעץ על הנקה (לפחות לא בהרצאה הזאת), וגם התיאורים התצפיתיים על השפעות ההנקה תופסים נפח קטן מאוד מההרצאה. ההרצאה עוסקת במה שקורה למנגנונים שונים בגוף התינוק בזמן שינה קלה ובזמן שינה עמוקה, ובאופן ספציפי יותר בתרומה של מוצץ לשינה קלה.
אני כמובן לא יודעת כמה ילדים יש לו, ובעיניי זה לא רלוונטי. הדעה שלו חשובה לי כי הוא איש מקצוע שמכיר את התחום לעומק.
לגבי איך אני מצליחה לתפקד בבית - אני ישנה הרבה יותר טוב מאימהות אחרות שאני מכירה, כי התינוק ישן רוב הלילה לידי, ואני לא צריכה לעשות את המאמץ המטורף של לקום אליו. כשיש לילות שהוא לא איתי ואני משווה - זה ממש ממש הרבה יותר קשה. אפילו כשהוא באותו חדר - להתעורר מהשינה ולקום אליו זה מאוד קשה לי. כשהוא איתי במיטה מחזורי השינה שלנו לרוב מסונכרנים - זה אומר שדי נדיר שהוא מעיר אותי משינה עמוקה. לרוב כשהוא מתעורר, גם אני בשלב של שינה קלה יותר, שלב שהרבה פחות מעייף להתעורר ממנו, ואני גם לא צריכה להתאמץ לקום אלא רק מצמידה אותו אליי ונרדמת ביחד איתו שוב. בגלל שהתגובה הזאת מיידית הוא לא מספיק להתעורר ממש ולהיכנס להתקף בכי שקשה להרגיע ממנו. גם הוא נשאר מנומנם מאוד ונרדם תוך רגע בחזרה. אז בבקרים אני קמה רעננה
כלומר שינה קלה זה קשור למות בעריסה לדעתו?
מה שמוזר לי שבכל ההנחיות בנושא אף פעם לא אין הסבר שחלק ניכר ממקרי מוות בעריסה קורה בחורף אפילו בסוף חורף
ושום הנחיה לא מתייחסת לעובדה הזאת כשלדעתי שם צריך לחקור ולחפש תשובה
ובקשר לשינה עם תינוק אז זאת חוויה אישית שונה מאת לאחת
אני אישית לא ישנה טוב כשתינוק איתי במיטה אומנם קמים פחות אבל שינה שלי נהיית קלה ולא טובה
תינוק תופס לי את כל המקום ואני קמה עייפה ועם כאבי גב
וברגע שאני צריכה לקום אז צריך להעביר אותו למיטה שלו שלא יתגלגל ואז הוא מתעורר
מכירה את החשיבות של השינה הקלה ובכל זאת יש תינוקות שלא מצליחים להגיע לשינה העמוקה וגם היא חשובה.
מכירה גם סיפורים על תינוקות שגם במשך היום היו צריכים את אמם לידם כדי לישון, כך שהאם היתה צריכה לשכב עם התינוק בכל הזמן שהוא ישן ביממה.
מעבר לכך צריך אמא עירנית ולא עייפה כדי שתטפל בו ובבית ואם אמא מרגישה מצוקה או קושי זה הזמן לשנות משהו.
בהרצאה שקישרתי הוא כן מתייחס להשפעות החורף, וגם לרמת הסיכון בחודשים השונים בשנת החיים הראשונה.
אני מסכימה שלא לכל אחת נוח לישון עם תינוק (בעיית ההעברה בבוקר נחסכה לי, כי עברנו לדירה שלא נוח לנו להכניס אליה מיטות, כך שאנחנו ישנים על מזרנים עבים על הרצפה, ואין בעיית התגלגלות. אבל את חוסר הנוחות שלך אני לא אוכל לפתור). לגיטימי לגמרי לחפש פתרונות אחרים. הנקודה שלי הייתה רק שכשתינוק עובר לפורמולה ומתחיל לישון כמו שצריך - לרוב זה לא מלמד שהכמות של החלב מועטה אלא שההרכב שלו מותאם יותר לצורך של התינוק, כי תינוקות 'מתוכננים' לישון שינה קלה וזה מה שמגן עליהם ומפתח אותם. אחרי שמכירים בעובדות, כל אחת תבחר מה הכי טוב לה לעשות איתן, ויש טווח רחב של אפשרויות טובות.
קרה לנו לצערי. לא מצליחה לדמיין דירה שלא נוח להכניס מיטות אליה.
וניסיון שלי מראה שברגע שאין גזים ולא רעב אז תינוקות כן ישנים טוב, גם רעש של אחים שלהם לא מפריע להם.
מה שמפריע לי שקובעים חד-משמעית שהנקה תמיד מספקת כי תינוק שבע פשוט לא ישתה בקבוק או ישתה קצת
אז אם הוא כן אוכל אז הוא רעב
ובקשר למוות בעריסה אז מה פתרון בנוגע לחורף ומה סיבה בכך בקצרה?
ומה שמפריע לי זאת גם קביעה חד-משמעית שסבתות שלנו תמיד הצליחו בהנקה ושחלב תמיד בכמות מספקת כי זה פשוט לא נכון
אם אימא לא ישנה טוב או לא אוכלת טוב אז אין לה מספיק
ולפעמים תינוק שלא ישן טוב זה חוסר ברזל - כך היה אצל חברה שלי
מתגובות שלך יוצא שאמהות זה משהו רק לאימהות פולניות שישנות עם תינוק, סוחבות אותו על הגב כל הזמן...
בשיטה כזאת צריך להביא ילדים ברווחים גדולים מאוד וגם לא בטוח שכל אחת תרצה לחוות את זה שוב
כמובן שכל אחת עם מה שנוח לה
מטרי
לי אף פעם לא אכפת לנאום, וכמה שתשאלי אותי יותר שאלות תיענשי במגילות יותר ארוכות, אני רק מקווה שלא מפריע לפותחת השרשור שאנחנו מתלבשות עליו ונסחפות רחוק מההתייעצות המקורית...
לגבי הדירה אני מעדיפה לא להרחיב כאן. בכל מקרה עברנו לכאן כשהתינוק התורן כבר בן כחצי שנה, וגלישה שלו מהמזרן לרצפה לא נראתה לי כל כך בעייתית. אם הוא היה צעיר יותר אולי הייתי מחפשת פתרון אחר. אני תמיד דוגלת בכך שכל משפחה תחפש את הפתרונות הנכונים בשבילה בשלב שבו היא נמצאת ובנסיבות הפרטיות שלה, ולא משהו שאמור להיות נכון לכולם (כמו שמטרי למעלה כתבה שאצלם מה שנוח זו מיטת צד - מעולה. זה הכי הגיוני בעולם שלכל אחת יתאים פתרון אחר, ויש המון פתרונות).
הדברים שציינת שמפריעים לך - מפריעים גם לי. מי שלמדה על הנקה ברצינות לעולם לא תגיד שההנקה תמיד מספיקה. אני ממש חושבת שכשעולים ספקות כדאי לבחון אותם ברצינות, בעזרת מדדים אמינים - ולכן ממש בימים האחרונים פרסמתי בבלוג שלי פוסטים בדיוק בנושא הזה - מדדים אמינים ולא אמינים לתינוק שמקבל מספיק חלב. אני חולקת על המדדים שהזכרת (שתייה מבקבוק ושנת לילה), אבל לא אפרט כאן - פירטתי בבלוג. בעיות בהנקה ועוד איך היו גם בדור הסבתות שלנו.
למיטב ידיעתי הסיבות העיקריות לייצור לא מספיק של חלב הן לא שינה ואוכל (לפעמים גם זה תורם קצת) אלא בעיות בניהול ההנקה. אבל כל מקרה לגופו.
עברו כמה שנים מאז ששמעתי את ההרצאה, אז לגבי החורף אני לא זוכרת מספיק טוב, ומן הסתם גם מה שאני זוכרת התערבב כבר עם דברים שיצא לי ללמוד מאנשים אחרים, אז אל תסמכי עלי במאה אחוז - אבל נראה לי שהבעיות בחורף הן מצד אחד חימום יתר ושמיכות כבדות, ומצד שני בעיות קלות בדרכי הנשימה שקורות פה ושם בחורף. אין פתרון קסם, אלא הקפדת-יתר על ההנחיות הרגילות של לא לחשוף לשום עישון, להשכיב על הגב, להקפיד על טמפרטורה סבירה בחדר וכו'. בגלל שזו תקופה שהסכנה בה גדולה יותר - גם הזהירות צריכה להיות גדולה יותר.
לגבי הסוף של דברייך, אני לא בדיוק יודעת מה להגיד. מבחינתי יוצא באופן מופלא שרוב הדברים שאני מאמינה בהם בגידול ילדים גם תומכים באופי הבטטי שלי, ועד כמה שאני רואה סביבי החיים שלי הרבה הרבה יותר קלים משל אימהות אחרות, שבאמת אני לא מבינה מאיפה יש להן כוחות לעמול כל כך הרבה (נתתי את הדוגמה של קימה בלילה שנראית לי מאמץ מטורף, אבל יש גם בעוד המון תחומים אחרים הקלות שאני נותנת לעצמי). אבל אני מבינה שאת רואה את הדברים אחרת. לגבי מרווחים אני מבינה שעל פי חז"ל שנתיים בין הריון להריון זה בערך הסטנדרט, והיום גם חכמי אומות העולם (=ארגון הבריאות העולמי) הגיעו למסקנה שמומלץ למנוע שנתיים אחרי כל לידה, ורבנים רבים פוסקים כך. אבל מי שרבותיה פוסקים לה אחרת, או שהיא עצמה לא מעוניינת במרווחים כאלה, אני מאחלת לה שתהיה כמו לאה אמנו, שחיה בתקופה שלא היו עגלות ולא לולים (כלומר אולי - אורח חיים דומה קצת למה שקראת 'השיטה שלי'?), ילדה שישה ילדים בשבע שנים, וכל הזמן שאפה ליותר כנראה שאפשר לגדל כך ילדים רבים וגם ליהנות מזה.
(אני עוד לא הגעתי למדרגה של לאה אמנו)
הבן שלי היה מאוד מאוד שמן כשחי על הנקה מלאה (שקל 9 קילו בגיל 7 חודשים)
ובכל זאת היה מתעורר כ-11 פעמים בלילה
אין קשר.
ולא חסר כמובן- גזים, קר, חם, חסר משהו, צמא, ישן הרבה בצהריים...
זה היה אחרי תקופה מסויימת שבה התחלתי לתת לו תוספת מטרנה ביום פשוט כי הוא היה רעב,
ואני הייתי במצב לא הכי פשוט.
ולפני זה הוא היה קם לאכול כל 3 שעות בלילה עם ההנקה.
לא ביום ולא בלילה זה דבר אחר
אבל גם ביום הוא לא ישן..
40 דק' ברצף זה הכי הרבה שלו ואז הוא בוכה. מנדנדים- נרגע וממשיך לישון עוד קצת.
ואז עוד 10 דק'- בכי. חוזר לישון וחוזר חלילה כמה וכמה פעמים טובות..
אני חושבת שצריך לראות מה סדר היום שלו, ומתי השינה האחרונה שלו לפני שינת הלילה (ומה אורכה). יכול להיות שהוא ישן הרבה וטוב לפני שינת הלילה, ואז כשמגיע הזמן ללכת לישון ללילה שלם, הוא לא יכול.
אני חושבת שאם את נחושה בדעתך לעשות שינוי- את יכולה בהחלט לעשות את זה, אבל חייבת להיות החלטית ועקבית, גם בזמנים הקשים יותר.
קודם את צריכה להחליט מה את רוצה. שהוא יירדם בכוחות עצמו? שהוא יילך לישון ב-22? שהוא יהיה פחות על הידיים במשך היום?
אישית, לא הייתי מנסה לפתור הכל בבת אחת. קודם כל, הייתי מרגילה אותו להירדם בכוחות עצמו. הייתי מדברת ("מדברת" ) איתו על זה שהוא יכול להירדם לבד במיטה, והכל בסדר, ואמא כאן וכו'. כך במשך כמה לילות, ורק אח"כ הייתי מתחילה באמת לתת לו להירדם לבד. ברור שהוא יבכה בהתחלה, וירצה אותך. אז מומלץ לגשת אליו, להרים (או לא להרים), להרגיע וללטף, ולהתרחק/לצאת מהחדר. כך שוב ושוב עד שהוא יירדם (יכול לקחת אפילו שעתיים בהתחלה. צריך סבלנות וכוחות, וגם עזרה מבן הזוג מועילה ).
כך כל לילה לחזור על העניין של להירדם לבד. להשתדל שזה יהיה בשעה שבה את רוצה שהוא יישן, אבל לקבל בהבנה את זה שלוקח לו זמן להירדם, ואם הוא מתעורר אח"כ- גם את זה.
אחרי שבוע-שבוע וחצי, זה כבר צריך להתבסס.
בינתיים, כדאי לשים לב שהיקיצות התכופות בלילה הולכות ופוחתות (לא כי שיטת ההרדמה שונתה, אלא בגלל שמשהו בסדר היום שונה, לדוגמא).
אני מקווה שזה עוזר בתור התחלה, ושיהיה בהצלחה!
את כותבת שבמשך הרבה זמן סבל מגזים וטיפלתם בו במסירות, וביחס לעכשיו את כותבת שזה סיוט. יש לי תחושה - רק תחושה, ובהחלט ייתכן שאני טועה - שכל זמן שהייתה ההצדקה של הגזים אז ההירדמות בהנקה / נדנוד הייתה מוצדקת בעינייך, ולכן גם אפשרית בשבילך, ועכשיו כשב"ה התקופה הקשה מאחוריכם - הציפיות שלך ממנו השתנו ולכן ההתמודדות עם ההתנהגות שלו שלא השתנתה נהייתה הרבה יותר קשה ומייאשת עבורך... יש מצב שאני צודקת?
ואם כן, האם ינחם אותך לשמוע שרוב התינוקות בגילו נרדמים כך? שבחלב שאת מייצרת עבורו יש חומרים מרדימים, כי נראה שזה התכנון של הקב"ה, שתינוקות יירדמו כך?
את לא חייבת לקבל, אני רק מציעה לך נקודת השקפה אחרת. תראי אם היא מתאימה לך
כתבת שלפעמים בלילה את לוקחת אותו אלייך. האם זה מקל עלייך? האם גם אז ההתעוררויות התכופות קשות לך מאוד?
בפרק הזמן הלילי שבו הוא ער לחלוטין - האם הוא ער ורגוע? משחק? או בוכה? איך אתם מגיבים אליו, מה אתם עושים באותו זמן? אני עם תינוקות 'הפוכים' כאלה גיליתי שהחינוך הטוב ביותר לשינה הוא בדוגמה אישית - מה דעתך?
אני יודעת שכתבתי המון שאלות. זה כי בעיניי אין תשובות מוחלטות, והפתרון המתאים צריך להיגזר מהצרכים הפרטיים שלכם. אבל זה לא אומר שאת צריכה להתייגע ולענות לי על הכול - זה יותר נקודות למחשבה. כמובן שאם את כן רוצה לענות ושנמשיך לחשוב ביחד - מוזמנת בשמחה.
בהתהוות- גילית לי דברים על עצמי שבכלל לא שמתי לב אליהם.
את אכן צודקת. אבל.. אני מבולבלת לחלוטין.
אני אמא טרייה וחדשה בעסק ואין לי מושג איך זה צריך להיות [אולי זו גם בעיה- שיש לי ציפיות].
בהתחלה אמרו לי שככה זה, וזו תקופה קשה וכו'- אז התמודדתי וקיבלתי את המציאות כמו שהיא.
עכשיו אחרי שהתקופה הזו מאחורינו, אומרים לי שזה לא הגיוני שהוא ככה לא ישן, גם ביום וגם בלילה, אז אני אומרת "אוקיי יש פה בעיה". ויותר מזה, אומרים לי שזה לא טוב להתפתחות שלו ולהתבשלות המוח ולגדילה ולעלייה במשקל וכו' וכו' וכו'.
הפוך בדיוק ממה שאת אומרת- שתינוקות בנויים לשינה קלה.
אז מה עושים?? מבולבלת לחלוטין.
וחוצמזה, זה נורא קשה. כי אני מרגישה שהוא נורא תלותי בהנקה, ואז אני זאת שצריכה להרדים אותו כל הזמן ובעלי או מישהו אחר לא יכול להרגיע אותו ולהרדים אותו וככה יוצא שאני לא מצליחה לעשות כמעט שום דבר חוץ מלטפל בו.. ולצאת לאנשהוא ולהשאיר אותו עם אבא/סבתא זה בכלל לא רלוונטי. פעם אחת בלבד(!) עשיתי את זה מאז הלידה וגם אז קיבלתי הקפצה בהולה לחזור אחרי 40 דק'..
בלילה כשהוא מתעורר הוא לא משחק ולא רגוע, אלא בוכה אפילו עם עיניים עצומות עדיין והדבר היחיד שמרגיע אותו זה הנקה. למשל, אם אבא שלו לוקח אותו ומנסה להרגיע הוא עוד יותר צורח ובוכה כי הוא יודע שהוא לא הכתובת.
ורק הוא מגיע אלי, שומע את הקול שלי- נרגע מיד.
בלילה כשאני לוקחת אותו אלי ומניקה אותו זה לא מפריע לי בכלל, ישנה טוב איתו, רק שזה קצת מעצבן להתעורר כל שעה,
אבל זה אחלה פתרון.
רק לא טוב לי עם זה כי "לא ככה זה צריך להיות" ומפחדת שאני מרגילה אותו להרגלים רעים.
ושאלה לגבי החלב: אם הוא באמת מתעורר כל שעה בלילה כי הוא סה"כ רעב - למה ביום הוא לא אוכל כל שעה?? לא אז הוא רעב כל 3.5- 4 שעות?
ממש אשמח שתעשי לי סדר.. מרגישה אבודה לגמרי.
תודה רבה וסליחה על האריכות!!
אני ממש ממש מקווה שיהיה לי זמן להאריך בהמשך היום / מחר.
בינתיים רק בקצרצרה - מה שאני לא אכתוב, זה לא מה שיעשה לך סדר, כי אני בסך הכול עוד קול חיצוני מבלבל אחד על מקהלת הקולות החיצוניים שאת כבר שומעת. מה שיעשה לך סדר הכי טוב הוא לנסות להתנתק מכל מה שאומרים לך ולהקשיב עמוק לעצמך ולמה שהאינטואיציות שלך אומרות לך. זה ייתן לך תחושת ביטחון מופלאה.
אבל בכל זאת אני אתן את השנקל שלי
אחרי שכתבתי לך שאת בעצם לא צריכה להקשיב לי בכלל, המצפון שלי נקי ואני מרשה לעצמי לנאום מכל הלב. תבחרי מה נכון לך לאמץ
אז אני נואמת. על ראשון ראשון:
ציטטת גורמים שאומרים לך ששינה לא רציפה לא טובה להתפתחות, להבשלת המוח, לעלייה במשקל ועוד. מה שאני מכירה - הפוך. לגבי עלייה במשקל - אחסוך במילים. נשגב מבינתי איך אפשר להאשים הנקות תכופות בכך שהן גורמות לבעיות משקל. לגבי השפעת השינה הקלה על התפתחות המוח, אצטט לך פסקה מדברי ד"ר סיירס, מחבר הספר 'הורים גם בלילה':
מעקב אחר התפתחות מצבי השינה על-פי דרגות המורכבות שלהם אצל חיות ניסוי מניב הבנה של התועלת הטמונה בשינה הפעילה. שנתם של בעלי-חיים פשוטים היא ברובה שינה שקטה. בבעלי-חיים מורכבים יותר, המוח מפותח יותר ואחוז השינה הפעילה עולה. האם השינה הפעילה היא הסיבה או התוצאה של מוח מפותח יותר? קל יהיה להניח שהשינה הפעילה היא תוצאתו של מוח מתוחכם יותר, אבל חוקרי שינה מובילים חשים שהמצב הפוך. למעשה, ייתכן שהשינה הפעילה נחוצה למוח כדי להבשיל. לתיאוריה זו בדבר השפעת השינה הפעילה על המוח המתפתח משמעויות מעניינות מאוד בהבנת תבניות השינה של הילדים
בהמשך הפרק הוא מסביר שאצל תינוקות, שהמוח שלהם מתפתח במהירות גדולה, קרוב לחמישים אחוז מזמן השינה הוא שינה פעילה - בהשוואה למבוגרים שפחות מרבע מזמן השינה שלהם הוא שינה פעילה (את הפרק השלם אפשר לקרוא כאן).
לגבי התלותיות, לי אישית הכי נוח להפריד בין זמנים שאני בבית לבין יציאות מהבית. כשאני בבית, עם תינוק בגיל כזה, זה נראה לי מאולץ שאבא ינסה להשכיב אותו - הרי גם ככה הלב שלי יהיה שם ואני כל הזמן אסתובב סביב הזנב במחשבות אם ללכת לחלץ אותם או להמשיך לשטוף כלים. לי ולבעלי יותר נוח, כשיש תינוק בגיל הזה, שההרדמה תהיה יותר עליי, ובעלי ייקח לעצמו יותר משימות אחרות בבית. אני מודה שסך הכול בסידור הזה יוצא שאני המפונקת, כי כמובן שלנוח איתו ולהשכיב אותו קל לי יותר מלשטוף כלים.
כשאני צריכה לצאת (לא קורה הרבה, אבל קורה) - זה דבר אחר. יש לי תחושה שכשאמא לא בבית וזה הנתון, יש לתינוק סיכוי הרבה יותר טוב להסתדר עם המצב. והאמת שבכל מקרה הוא יצטרך להתמודד עם מצב חדש, כי גם אם אני הייתי משכיבה אותו בכל ערב בשירים או בנדנודים או בליטופים על הגב, וגם אם אני אתן לסבתא הוראות מדויקות איך לעשות את זה - התינוק ירגיש שזה שונה. שהקול ששר הוא לא אותו קול, שהעוצמה של הליטופים שונה, שהנדנוד מהיר יותר או איטי יותר... אדם אחר שמשכיב זו בכל מקרה התמודדות, בלי קשר להרגלי ההשכבה, אבל אפשר לסמוך על התינוק שיצליח להתמודד. אם חשוב לך לצאת מדי פעם בערבים - לא הייתי מסיקה כישלון מניסיון אחד.
כתבת שאת מפחדת מהרגלים רעים. אני חושבת שנושא ההרגלים מנופח היום ממש מעבר לפרופורציות. כשמדברים עם אימהות כל הזמן שומעים נשים שמונעות מעצמן ומהילדים שלהן דברים שטובים ונעימים ולא מפריעים לאף אחד, רק בגלל החשש הנורא הזה - הרגלים רעים. לפעמים נשמע כאילו אנחנו עבדים להרגלים שלנו, כאילו ההרגל הוא הכוח היחיד המניע אותנו, כאילו ברגע שיש הרגל לעולם לא ייתכן שינוי. למה? במשך יותר משני עשורים הייתי רגילה לצאת מהבית בשיער גלוי, יום אחד הייתה לי סיבה טובה לשנות מההרגל, ובקלות התרגלתי לבדוק בכל פעם לפני שאני יוצאת שהראש מכוסה. תינוקות וילדים, הרבה יותר ממבוגרים, כל הזמן עוברים משלב לשלב ומשנים הרגלים. תינוק שהתרגל שנושאים אותו לכל מקום במנשא או בעגלה - לומד ללכת בעצמו. ילד שהתרגל ללכת בכל יום למגרש משחקים - גדל וכבר לא זקוק לזה יותר, וההרגל מתמוסס. הרגל פועל עלינו כל עוד הוא שייך ומתאים לנו, כל עוד אין סיבה טובה לשנות אותו. כשכבר לא צריכים אותו - משילים אותו. זה בכלל לא חייב להיות סיפור.
וגם אם נניח שזה לא רעיון טוב להרגיל למשהו שאולי לא יתאים לכם בעוד כמה חודשים - בכלל לא על זה מדובר. את לא מרגילה אותו. את לא מנחילה לו הרגל חדש שהוא לא הכיר, וגם בגיל אפס לא עשית את זה, אלא רק המשכת איתו במה שהוא הכיר עד אז. אם כבר לקרוא לזה 'הרגלים רעים' - אז הוא נולד איתם. נולד אחרי תשעה חודשים של הרגל להירדם עם נוכחות הורית צמודה. אז השאלה מעולם לא הייתה אם להרגיל או לא - אלא אם לגמול מההרגל, ומתי. האם את מרגישה שהוא כבר בשל להיגמל מההרגל? אם כן, לכי על זה, ויש פה בשרשור הדרכות מעולות. אם לא - תדחי את הגמילה לזמן שתרגישי שהוא בשל. או שהוא כבר לא יחכה לך שתגמלי אותו ומעצמו יעבור שלב. גם זה קורה לפעמים...
לשאלתך האחרונה, אני לא יודעת אם התעוררות ליליות תכופות מעידות על רעב גדול. אולי כן, אבל אני נוטה יותר לחשוב שהסיבות שונות. בפרק של ד"ר סיירס שקישרתי למעלה יש הסברים יפים.
ואם את כתבת סליחה על האריכות, אז מה אני אגיד... העיקר שתהיה שמחה ורוב נחת!
אני לא זוכרת בדיוק באיזה גיל זה היה, אבל הרגשתי (בילד רביעי!) ששוב יש לי אותה בעיה כמו הקודמים שלי - שתלויים רק בהנקה להירדמות. ויש שאומרים - טבעי ואין מה לעשות. ויש אומרים שאפשר גם אחרת. כנראה שמה שחשוב - שכנה העירה את עיניי - אם קשה לך ולא טוב לך במצב מסוים, בהחלטה נחושה לצעדים מעשיים מאוד, ניתן לשנות הרגלים!
אני חושבת, מניסיון שלי, שהבעיה בילד שנרדם רק בהנקה, זה שכל פיפס קטן שמעיר אותו, הוא צריך הנקה כי הוא תלותי בזה להירדמות. ויש גם מה שנקרא "מחזורי שינה" - השינה בנויה ממחזורי שינה שביניהם מתעוררים, ואמורים מיד להמשיך לישון. אבל לפעמים התינוק מתעורר ורוצה מיד הנקה בשביל להמשיך לישון. אם כיף לך שהוא ישן איתך והמצב לא מפריע לך - אז בגיל כזה זה נראה נורמלי ובגיל יותר גדול יהיה צורך לעשות שינוי. כשזה יפריע לך. ואולי השינוי יגיע מעצמו.
אני לא הסתדרתי אפ פעם עם הנקה בשכיבה בכלל, וממש לא יכולה לישון כשתינוק לידי. אז הייתי קמה המון להניק.
וכשהחלטתי שלא יתכן להמשיך כך, במיוחד שבערב הוא היה יונק עייף, ובגלל הרעש של הגדולים לא נרדם לפעמים - ואז הייתי צריכה להניק אותו עוד פעם ועוד פעם עד שהיה מועיל בטובו להירדם.
ואז החלטתי החלטה לשינוי וזה היה מדהים כמה מהר קרה השינוי. החלטתי שאני מעדיפה שיהיה תלותי בבקבוק ולא בי. (לא זוכרת גיל, יכול להיות שיותר קרוב לגיל שנה, שממילא לא הנקתי כבר מלא)
ואז ישבתי לידו ושרתי לו (נראה לי פחות מטרטר מלצאת ולהיכנס כשבוכה ) והשתדלתי לא להסתכל לכיוונו, כי קשר עין גורם למבטים מתחננים ולציפיה מצידו שיוציאו אותו
והוא קצת ילל, ממש קצת, ועוד לא גמרתי את השיר הראשון - הוא לקח את הבקבוק והתחיל לשתות בישיבה. וכשגמרתי את השיר - נשכב ונרדם. וזה היה ממש מדהים מבחינתי.
נראה לי שהמפתח להצלחה זה האמון שמה שבחרת לעשות - זה הכי טוב בשבילו ובשבילך. להצלחה שלי קדם תהליך שבו הבנתי שאי אפשר יותר , מוכרחים שינוי, ותוכנית מפורטת מה עושים , באיזה שעה, ומה קודם לזה (אמבטיה, פיג'מה - התינוק מתרגל למשהו מסוים ומתחיל להבין שתכף הולכים לישון ואז הוא מכין את עצמו נפשית לרעיון ההירדמות). ולכן זה יעבוד בשעה שברור לך שהוא עייף (תנסי לעייף אותו לפני כן) אבל לא יותר מדי עייף (כשצורחים מעייפות זה הרבה יותר קשה להירדם) וגם שהוא לא רעב.
אני לא יודעת מה ההנחיה המעודכנת לגבי גיל התחלת האוכל המוצק
אם ההנחיה כרגע היא להתחיל אוכל מוצק מגיל 6 חודשים, אולי שווה לחכות ליום שבו את מרגישה שהוא התרגל לאכול ארוחה מוצקה ואת מרגישה שהוא אכל כמה שרצה ואין לו שום תירוץ.
אם תהיי בטוחה בדרך שהחלטת לנקוט - זה יעבוד!
בהצלחה רבה, סליחה שיצא ארוך.
שאת צריכה לבדוק מה באמת קשה לך. אין רק עקרונות "כך וכך זה לא טוב כי זה מרגיל לדברים מסוימים"... יש כאן אמא ותינוק מסוימים שצריכים למצוא את הדרך שלהם בה לשניהם יהיה טוב!
אמא צריכה לישון כדי לתפקד! (זה לא אומר לא להתעורר בכלל לתינוק).
אם את רוצה אשמח לעזור לך באישי לראות איך מתאים לכם לעשות את השינוי (אני יועצת שינה ומדריכת הורים).
ובסוף פנינו ליועצת שינה, רק כשהקטן היה כבר בן 10 חודשים..
היא הצילה אותנו!
קוראים לה אפרת, היא גרה במודיעין ואני יודעת שהיא נוסעת גם לירושלים ולמרכז. ממליצה עליה בחום. המספר שלה: 0549288454
ספר שעזר לי מהלידה הראשונה.
היא נותנת כלים ליצירת סדר יום והרגלים מתאימים לתינוק ולאם, ועוזרת להבין את שפת התינוקות.
בקצרה- ההמלצה היא ליצור בשעות היום סדר קבוע של אכילה, משחק ושינה (הפרדה מוחלטת בשעות היום בין האוכל וההרדמות). ובלילה- שינה!! (ואכילה לפי הצורך).
כמובן שלא חייבים לקבל כל מה שהיא כותבת (וכבר שמעתי ביקורות חריפות, אם כי אני אישית אימצתי את הרוב), אבל בכל מקרה שווה לקרוא.
בהצלחה!
תלוי בגיל כמובן
אבל את לא יכולה לדעת את מי הם יפגשו ומה יעשו ולאן ילכו?
רחוב זה יותר גרוע ממחשב כי ברחוב הכל אמיתי
אצלנו זו שכונת קרוונים סגורה בתוך יישוב. כל הילדים בחוץ ביחד, הדלת שלנו פתוחה ואני עוקבת ושומעת הכל. גם ילדה בת שנתיים בחוץ, עם מעקב צמוד יותר...
בעיר- זה עניין אחר לגמרי.
אין מצב שאני עושה כזה דבר.
אבל יש הבדל בין לטייל בין הרחובות (מכוניות וכו') לבין לשחק בשטח פתוח ליד הבית.
ונכון, גם בעיני בישובים לפעמים יש קצת הגזמה בחופש שנותנים לילדים קטנים.
שכהורים אומרים שהם רוצים את הילדים לידם הם לא מתכוונים שהם רוצים להיות סגורים עם הילדים בבית כל הזמן. הכוונה היא לדעתי שההורים רוצים את הפנאי והחופש להחליט מה קורה עם הילדים שלהם בשעות האלה. אז פעם הילדים משחקים חופשי בחוץ, ופעם נוסעים לטייל, ופעם משחקים אצל חברים ופעם בבית.
ללא השגחה- (לאו דווקא צמודה! אפשר להגיח דרך החלון מלמעלה או מרחוק)- זו הפקרות
מה, כל יום הילד יוצא עם אחיו לגן שעשועים? הוא אף פעם לא בבית עם אמא?
ילד צריך גם זמן של חופש, בלי שיגדירו לו זמן של מסגרת.
אז אולי בצהרון יש חופש יחסית, אבל זו עדיין מסגרת והוא לא באמת יכול לעשות מה שהוא רוצה.
הילדות שלי בחיים לא היו עושות במסגרת מה שהן עושות בבית- יצירות חופשי, הצגות, משחקי דמיון בלי סוף.
וכן, אני כן חושבת שאמא, גם אם היא רק נוכחת ולא טורחת להעסיק את הילדים, זה עדיף מצהרון. אם יש אפשרות, כמובן.
ברמה הרוחנית יותר- השכינה מכונה אמא. ומה השכינה עושה? פשוט שורה. נמצאת. זה הכל.
(יש על זה שיעורים שלמים של הרב ד"ר מיכאל אבולעפיה ושל הרבנית דינה ראפ, אי שם בערוץ מאיר.)
כשילד אומר "אמא!" ואמא עונה לו "מה?" זה נוכחות. זה נותן בטחון, שייכות, חיזוק.
מה לעשות, שהמטפלת בצהרון, אמהית ככל שתהיה, היא לעולם לא תהווה עבור הילד את הנוכחות הזו.
אם ילדים נמצאים בחוץ, ואימא בבית, אין נוכחות של אימא ואין נוכחות של מבוגר אחראי.
בצהרון איכותי יש כל הזמן נוכחות משמעותית של מבוגר.
בצהרון שהוא לא רק בייבי סיטר, כל הפינות פתוחות.
הילדים משחקים בקוביות, בובות, רופא, תיאטרון בובות, בית בובות, ושפע של משחקי הרכבה.
אם הצהרון לא מאפשר שפע של משחקי דמיון, אז הוא באמת רק בייבי סיטר.
יצירות חופשי?
אצלנו בגנים יש שפע של חומרים (חומרים קנויים, וגרוטאות) שאף בית לא יכול להתחרות ביצירות החופשיות שלהם!
אני עדיין חושבת שנוכחות של אימא חשובה מאוד. אבל אם האימא לא באמת רואה את הילד, עדיף שתהיה גננת טובה שתגיד לילד "כל הכבוד" על המבנה שהכין מקוביות.
.
נוכחות שלי זה גם אם הילדות שלי משחקות אצל חברה.
הידיעה שעכשיו אני אחראית עליהן, ואני בבית אם הן רוצות לחזור, ואני קובעת אם ילכו או לא ולאן- זאת נוכחות של אמא.
אני יכולה להגיד לך שהבת הגדולה שלי אמרה לי כמה פעמים, עוד כשהייתה בגן :" אמא, אני לא אוהבת שאת הולכת לעבודה כשאני בגן. אני רוצה שתהיי בבית..."
ולדעתי החופש בבית הוא תמיד יותר מהחופש במסגרת. כי בשום מסגרת (נראה לי) הילדה לא יכולה ללכת לפי רצונה למגרה, להוציא צבעי מים, דפים ומכחולים, למלא לה קערה עם מים ולצייר כאוות נפשה.
וגם בגן שלה יש הרבה כיף וחופש ביצירה.ובכל זאת..
אם עדיף להיות עם אמא או בצהרון, היא שאלה אם עדיף להיות עם אח בן 9 או בצהרון
תסכימי איתי שילד בן 9 הוא לא אמא ולא יכול להוות תחליף לאמא, וגם לא מספיק גדול ואחראי
אפילו אני הפנאטית חושבת שבמקרה כזה עדיף לשים בצהרון
בגדול אני דווקא מסכימה עם הגישה שלך
להיות איתו ולא בצהרון כי ילד מרגיש גם אם אמא לא נמצאת- אנ י בבית כעת עם בני משפחה לעומת א ני כל היום במסגרת חינוכית. כמובן גם תלוי מה עושים בזמן הזה ועד איזו שעה... מן הסתם אם הצהרון מושקע הוא יעשיר את הילד בפעילות יותר מאשר אחיו הגדול, אבל תלוי באווירה.
סתם נראה לי מוזר שהסידור הקבוע לילד אחה"צ יהיה אח שלו בן 9...
גם לאח נמאס באיזשהוא שלב, מן הסתם.
הורים יקרים!
היו מודעים לסכנות!
אלא בזיכוי של 10-20% על מוצרים מסויימים כמו טיטולים ודגני בוקר
אבל לא הבנתי מה האינטרס שלהם
צברתי בינתיים 22 ש"ח
נחמד מאד
כי בהתחלה קיבלתי החזרים "הפתעה מסנאפ-אין" על קבלות שאין שם שום דבר מהמבצעים שלהם, ועכשיו כבר כמה קבלות שלא קיבלתי עליהם שום תמורה (מלבד על היופלה שבמבצעים שלהם)
זה נראה אתר אמין, אבל מה הקטע? למה שמישהו יעשה כזה דבר?
אולי זה דרך עקיפה לגרום לאנשים לקנות יותר מוצרים מסויימים, וכך להעלות את רווחי החברות.
ברגע שמישהו רואה שהוא מזדכה על מוצרים ספציפיים יותר מאשר על אחרים,
הוא ימשיך לרכוש אותם כדי לקבל החזר..
קיבלתי המלצה ממישהי והתחלתי לצלם קבלות ולשלוח אליהם.
בנתיים הצטברו לי משהו כמו 20 ש"ח.
אני חושבת שהאינטרס שלהם זה פרסומת- הם ממליצים לך לקנות מוצרים מסוימים שעליהם תקבלי החזר גדול- למשל סימילאק או טיטולים פרימיום.
חברה שלי קיבלה מהם צ'ק וגם אני צברתי שם כבר 78 נקודות
יש להם אינטרס לעקוב אחרי התנהלות צרכנית וגם החברות משלמות להם כדי לעודד אנשים לקנות את המוצרים שלהם, זה בערך מה שנראה לי אבל אני לא דואגת לאינטרסים שלהם אני דואגת לשלי....
אני רשומה אצלם, אני מעלה קבלות על כל קניה שאני עושה בסופר.
כמעט על כל קניה מקבלים כמה שקלים החזר ומעבר לזה יש רשימה של מוצרים שעליהם מקבלים החזר של 20% או 25%
למשל- קניתי חבילת טיטולים וקיבלתי החזר - 8 ש"ח.
זה שווה!
אם מישהו נרשם אשמח אם תרשמו במספר הפניה 9012
זה מצ'פר אותי בלי לגרוע מכם.
תודה!
אפשר לחשוב שהאם של התינוקת לא ישנה כשהתינוקת ישנה....
אין שום סיבה שזה ישאיר "חותם לא טוב"..
אם היית מתרשלת רציני בטיפול בתינוקת עצמה, ענין אחד.
אבל כאן זה סה"כ היה ביכולת ההורים להתעדכן. זה לא כ"כ נורא.. אם כי עדיף שלא, כדי שלא ידאגו.
תחליטי שלהבא את שמה לב שיהיה מופעל - וגמרנו.
אל תעשי הר מלא-כלום.
וזה שאת לוקחת כך ללב - רק מראה שאת אחראית. שישמחו שאת זו שמשגיחה..
מצטערת אם אני פוגעת בך
בלי קשר לזה יתכן שאת יכולה לבקש יותר לשעה
כי את שומרת אצלם בבית
אם כי הכל תלוי במה שסיכמתם בתחילת שנה
אם התינוקת היתה בוכה ולא היית מתעוררת - זה יותר בעיה, לפחות לדעתי כאמא
וזה לא קרה....
אם היית נרדמת עם פלא' שקט אך ההורים לא היו מתקשרים, גם היית נלחצת מזה?
נשמע שמה שהלחיץ אותך הוא התגובה (הקצת מוגזמת) שלהם ולא המקרה עצמו
ולכן אם תקחי את מה שקרה בפרופורציות הנכונות (ולא של התגובה שלהם). זה יעזור לך
וגם כדאי מאד לקנות את הספר שלו "אל תחטאו בילד"
נראה לי שכולנו קמות ככה, אני תמיד קמה כמה פעמים כדי לכסות אותם ואיך שהוא תמיד אני אראה אחד בלי שמיכה.
יאיר השמשאני אשים להם והם יעיפו
עשית טוב שהלבשת לו עוד שכבה.
מקסימום בבוקר מחמממים זריז ידים,,אם לא ניראה לך שהוא סובל מזה אז לא נורא.
1. לחמם את החדר
2. אני מלבישה להם מעל הגופיה והפיז'מה אוברול שעוטף את כל הגוף מכפות הרגליים ועד הצוואר, הוא עשוי מפליז והוא נעים ומחמם מאד.
יש להשיג אותו גם לילדים גדולים.
ואז עדיף לשים לבוש טוב מספיק, ולא מידי
וכך הם ישארו עם השמיכה..
כי היא זו ששומרת על חום הגוף בסופו של דבר...
סוף עונה, וסליפרים מפליז (תגידו, אצל כולם קוראים לזה דובון?) עם רגליות עולים 15 ש"ח.
אני קונה כל סוף עונה 5-6 לשנה הבאה, כל ערב אורזת את הילד בתוך דובון אחד (לא לפני שעטפתי בגופיה וגרביונים) ומשלחת ברוגע למיטה.
בהצלחה!
רק צריך לשים לב גם אם הם אוהבים את זה כי אני קניתי לילדים שלי שגם סרבני שמיכה ובבוקר גיליתי שהם פשוט פתחו את הרוכסן ויצאו מהסליפר- נשארו עם גופיה וגטקעס, אז זה היה גרוע...
אני מחממת מאוד את החדר כדי שלא יהיה קר אם הם יזרקו את השמיכה וגם לגדולים שלי (4-6) עכשיו מצאתי פתרון שאני שמה להם שמיכות פוך כמו שלנו והם פשוט לא מצליחים להעיף אותם...
רק בשלג עכשיו הייתה לי בעיה שהחשמל קפץ בשבת והיה קפוא והקטנה שלי (2) העיפה את כל השמיכות ששמתי לה.. בסוף השכבתי אותה על שמיכת צמר בתור סדין כדי שלא תקפא מקור במינוס 3 מעלות..
בהצלחה!
את הקטע של ההתקלפות העצמית שלו מהסליפר חסכתי מכם, כי חשבתי שזו המצאה מקורית של הבן שלי ושרובם לא עושים את זה. רואה שהתבדיתי 
ד'
בכל אופן, עד גיל שנתיים בערך זה פתרון טוב כי עד אז הם עוד לא יודעים לצאת מזה לבד.
לילדים בני 6 ו7 שישנים במיטת נוער/ ספפה ואס השמיכה לא נופלת....
או שאני מכניסה את קצות השמיכה מתחת למזרון ואז אי אפשר להוציא אותה
גם כשמרדימים אותו הוא לא רוצה .נדם בלי שמיכה , מלבישה טוב , מחממת טוב טוב את החדר .
יש כאלה שלא אוהבים להתכסות.
נ.ב
גם במעון בצהריים הוא מתעצבן שהן מכסות אותו , ואמר להם די וזורק תשמיכה ....
