פורום הורות (עמוד 234)

איך אני יכולה לדעת מתי הבת שלי תקבל מחזור בפעם הראשונה?

את יכולה לדעת לפי שני מדדים- 

1 - באיזה גיל בממוצא מקבלים במשפחות שלכם- מתי את קיבלת? אחותך? אמא שלך? גיסתך? 

2 - באיזה שלב היא מתחילה להראות סימני התפתחות משניים בגוף (ואז צריך לקנות לה ביגוד מתאים... וממילא מתחיל דיבור על נשיות והתפתחות, כל כמה זמן הדיבור עולה דרגה) 

נסיבות נוספות-

אם חברות שלה מדברות על זה- דברי איתה קודם, שהיא תשמע ממך - מידע ממקור אמין, צורת ניסוח נכונה ומילים וביטויים נכונים, תחושה ואווירה טובה ולא של סודות וחששות. 

אם היא באה מעצמה ושואלת- לענות לה כפי היכולת שלה להבין 

אם הבית ספר מתכוונים לעשות להן את השיחת-אחות (הנוראית בדרך כלל, למעט כמה בודדות שהן שונות) - תדברי איתה את קודם, שהיא תקבל ממך את האווירה התחושה והחוויה הרגשית  הנכונה (ולא חוויה פדחנית עם כל הכיתה מול אישה זרה שמדברת על דברים מפחידים...) 

בהקשר הזה- ממליצה לקדם בבי"ס של הבת שלך- להביא מישי מומחית לנושא לבנות- כמו איילת בוכניק ודומותיה

שתהיה התבגרות מבורכת 

הילדה שלי בת 10.

אמרו לי שבדור של היום מקבלים יותר מוקדם מאשר פעם, ולכן כדאי כבר עכשיו לספר לה.

מבחינת התפתחות חיצונית, היא נראית ממש ילדונת.

בינתיים לא שמעתי ממנה מילה וחצי מילה על הנושא, אבל אף פעם אני לא יכולה לדעת מתי תבוא איזו חברה ותספר.

אני באופן אישי לא קיבלתי הדרכה מסודרת מאמא שלי על מחזור ולמרות שפיזית לא התפתחתי מהר מידי, מחזור קיבלתי בסוף כיתה ו'. אני לא שוכחת עד היום את הבושה שלי, במשך חצי שנה הסתרתי מכולם את המחזור, לא ידעתי מה עושים עם זה, הייתי משתמשת הרבה בטישו במקום תחבושות כי פשוט לא ידעתי!!! לא היה לי כסף אפילו משל עצמי כדי ללכת לקנות! עד שיום אחד כשההורים שלי לא היו בבית ערכתי חיפוש בחדר שלהם עד שמצאתי את התחבושות וכל פעם הייתי "גונבת" קצת כדי שיהיה לי.

בסופו של דבר זה התגלה כי פעם אחת קיבלתי מחזור בלילה וקמתי עם דם במכנסיים.

אל תעשי את זה לבת שלך זה באמת עוגמת נפש שאי אפשר לתאר.

ותכל'ס אם לא את תדברי איתה על זה מוקדם היא תשמע מחברות וכו'

השאלה אם גיל  10 זה לא מוקדם, בפרט שהיא נראת ילדונת?

ידעתי על העניין שיש לבנים עם הגוף שלי ועל מה יקרה עם זה אחרי שאתחתן

מחברות ומהסביבה. אף מילה מההורים.

ובעלי אמר לי שגם איתו (בתור בן!) ההורים לא דיברו על זה

ואיך קניתי חזיה פעם ראשונה? כשהיינו בעיר פתאום אמא אמרה שעכשיו הולכים לקנות חזיה

אז הלכנו וקנינו, בלי שום דיבור על זה, לא לפני ולא אחרי

זה לא קשור ישירות לשירשור, אני כותבת כדי להעלות את המודעות

ושוב תלוי בסביבה של הילדה.

גיל 10 הוא מאוחר!

כמו שכתבו כאן, היא בטוח תקבל את המידע, השאלה מי יספר לה, מה ואיך...

(סביר שהיא כבר יודעת מחברות בגיל הזה, גם אם היא לא אומרת כלום.)

אני מציעה לך לחשוב עם עצמך מה את רוצה לספר לה ואיך בדיוק, ולקחת אותה לשיחה בהקדם.

השתתפתי בסדנה של יפה צוקרמן מ'עלמה' בנושא חינוך למיניות בריאה בגיל הצעיר. מומלץ! 

הוא ישן?

יש לך מספיק חלב בשבילו?

לי זה קרה שהוא התעורר כל שעה ואכל ונרדם. לילה אחר כך נתתי לו מטרנה ופתאום הוא ישן- אצלי ההנקה לא השביעה אותו

אלא שההרכב שהחלב שלך התאים לו יותר, ועזר לו לשמור על שינה קלה, שהיא הדבר הטבעי והבריא ביותר לתינוקות.

יש תינוקות שפירוק חלבון של חלב פרה מכביד על הקיבה שלהם מאוד ומפיל אותם לשינה עמוקה - זה לא דבר שכדאי לשאוף אליו.

<אני מקווה שזה בסדר מצדך שאני מתערבת, ואם לא אז סליחה ותתעלמי>

אז איך את מצליחה לעשות משהו בבית אם שינה קלה זה נורמה? מה עם ילדים גדולים?

נשמע לי כמו בדיחה רעה? ילדים שבעים ישנים טוב גם בהנקה מלאה

אני מקווה שיהיה לי זמן לכתוב אותה בהמשך היום / מחר. בינתיים רק בשביל מי שמפקפקת בחשיבות השינה הקלה לתינוקות - אני ממליצה להאזין להרצאה של פרופ' ארטור אידלמן, מומחה ברפואת ילדים.

סליחה אבל מוזר לי כשגבר מייעץ איך להניק, זה תחום נשי.

כמה ילדים יש לו?

למה הדעה שלו חשובה לך?

אם תינוק לא רגוע אז הוא לא רגוע

אם תינוק מתעורר שמח ורגוע אז זה בסדר שלא יישן אבל אם הוא לא רגוע ובוכה אז ?

למה הוא מומחה? מי מכיר אותו? 

מי הוא פרופסור ארטור אידלמן - כמו שכתבתי, מומחה ברפואת ילדים. נדמה לי שהוא היה שותף בגיבוש ההנחיות למניעת sids, אבל אני לא בטוחה, אז לא הזכרתי את זה קודם. בכל מקרה הוא עוסק במחקרים על שנת תינוקות והשלכותיה, ועל הגורמים שמשפיעים על אופי השינה (כגון השכבה על הבטן או על הגב, חשיפה לעישון סיגריות, מוצץ, הנקה, שינה משותפת או נפרדת, מזרן רך או קשיח וכו').

לי באופן אישי היו רופאי נשים גברים מעולים ולמדתי גם מגברים וגם מנשים הרבה מאוד על כל מיני תהליכים בגוף האישה (ביוץ, לידה, הנקה, ועוד מפה ומשם), אבל אני מבינה את ההסתייגות שלך מייעוץ גברי בתחום נשי, ויכולה להרגיע אותך שזה לא המקרה. הוא לא מייעץ על הנקה (לפחות לא בהרצאה הזאת), וגם התיאורים התצפיתיים על השפעות ההנקה תופסים נפח קטן מאוד מההרצאה. ההרצאה עוסקת במה שקורה למנגנונים שונים בגוף התינוק בזמן שינה קלה ובזמן שינה עמוקה, ובאופן ספציפי יותר בתרומה של מוצץ לשינה קלה.

אני כמובן לא יודעת כמה ילדים יש לו, ובעיניי זה לא רלוונטי. הדעה שלו חשובה לי כי הוא איש מקצוע שמכיר את התחום לעומק.

לגבי איך אני מצליחה לתפקד בבית - אני ישנה הרבה יותר טוב מאימהות אחרות שאני מכירה, כי התינוק ישן רוב הלילה לידי, ואני לא צריכה לעשות את המאמץ המטורף של לקום אליו. כשיש לילות שהוא לא איתי ואני משווה - זה ממש ממש הרבה יותר קשה. אפילו כשהוא באותו חדר - להתעורר מהשינה ולקום אליו זה מאוד קשה לי. כשהוא איתי במיטה מחזורי השינה שלנו לרוב מסונכרנים - זה אומר שדי נדיר שהוא מעיר אותי משינה עמוקה. לרוב כשהוא מתעורר, גם אני בשלב של שינה קלה יותר, שלב שהרבה פחות מעייף להתעורר ממנו, ואני גם לא צריכה להתאמץ לקום אלא רק מצמידה אותו אליי ונרדמת ביחד איתו שוב. בגלל שהתגובה הזאת מיידית הוא לא מספיק להתעורר ממש ולהיכנס להתקף בכי שקשה להרגיע ממנו. גם הוא נשאר מנומנם מאוד ונרדם תוך רגע בחזרה. אז בבקרים אני קמה רעננה

כלומר שינה קלה זה קשור למות בעריסה לדעתו?

מה שמוזר לי שבכל ההנחיות בנושא אף פעם לא אין הסבר שחלק ניכר ממקרי מוות בעריסה קורה בחורף אפילו בסוף חורף

ושום הנחיה לא מתייחסת לעובדה הזאת  כשלדעתי שם צריך לחקור ולחפש תשובה

ובקשר לשינה עם תינוק אז זאת חוויה אישית שונה מאת לאחת

אני אישית לא ישנה טוב כשתינוק איתי במיטה אומנם קמים פחות אבל שינה שלי נהיית קלה ולא טובה

תינוק תופס לי את כל המקום ואני קמה עייפה ועם כאבי גב

וברגע שאני צריכה לקום אז צריך להעביר אותו למיטה שלו שלא יתגלגל ואז הוא מתעורר

מכירה את החשיבות של השינה הקלה ובכל זאת יש תינוקות שלא מצליחים להגיע לשינה העמוקה וגם היא חשובה.

מכירה גם סיפורים על תינוקות שגם במשך היום היו צריכים את אמם לידם כדי לישון, כך שהאם היתה צריכה לשכב עם התינוק בכל הזמן שהוא ישן ביממה.

מעבר לכך צריך אמא עירנית ולא עייפה כדי שתטפל בו ובבית ואם אמא מרגישה מצוקה או קושי זה הזמן לשנות משהו.

בהרצאה שקישרתי הוא כן מתייחס להשפעות החורף, וגם לרמת הסיכון בחודשים השונים בשנת החיים הראשונה.

אני מסכימה שלא לכל אחת נוח לישון עם תינוק (בעיית ההעברה בבוקר נחסכה לי, כי עברנו לדירה שלא נוח לנו להכניס אליה מיטות, כך שאנחנו ישנים על מזרנים עבים על הרצפה, ואין בעיית התגלגלות. אבל את חוסר הנוחות שלך אני לא אוכל לפתור). לגיטימי לגמרי לחפש פתרונות אחרים. הנקודה שלי הייתה רק שכשתינוק עובר לפורמולה ומתחיל לישון כמו שצריך - לרוב זה לא מלמד שהכמות של החלב מועטה אלא שההרכב שלו מותאם יותר לצורך של התינוק, כי תינוקות 'מתוכננים' לישון שינה קלה וזה מה שמגן עליהם ומפתח אותם. אחרי שמכירים בעובדות, כל אחת תבחר מה הכי טוב לה לעשות איתן, ויש טווח רחב של אפשרויות טובות.

קרה לנו לצערי. לא מצליחה לדמיין דירה שלא נוח להכניס מיטות אליה.

וניסיון שלי מראה שברגע שאין גזים ולא רעב אז תינוקות כן ישנים טוב, גם רעש של אחים שלהם לא מפריע להם. 

מה שמפריע לי שקובעים חד-משמעית שהנקה תמיד מספקת כי תינוק שבע פשוט לא ישתה בקבוק או ישתה קצת

אז אם הוא כן אוכל אז הוא רעב

ובקשר למוות בעריסה אז מה פתרון בנוגע לחורף ומה סיבה בכך בקצרה? 

ומה שמפריע לי זאת גם קביעה חד-משמעית שסבתות שלנו תמיד הצליחו בהנקה ושחלב תמיד בכמות מספקת כי זה פשוט לא נכון

אם אימא לא ישנה טוב או לא אוכלת טוב אז אין לה מספיק

ולפעמים תינוק שלא ישן טוב זה חוסר ברזל - כך היה אצל חברה שלי

מתגובות שלך יוצא שאמהות זה משהו רק לאימהות פולניות שישנות עם תינוק, סוחבות אותו על הגב כל הזמן...

בשיטה כזאת צריך להביא ילדים ברווחים גדולים מאוד וגם לא בטוח שכל אחת תרצה לחוות את זה שוב

כמובן שכל אחת עם מה שנוח לה

לי אף פעם לא אכפת לנאום, וכמה שתשאלי אותי יותר שאלות תיענשי במגילות יותר ארוכות, אני רק מקווה שלא מפריע לפותחת השרשור שאנחנו מתלבשות עליו ונסחפות רחוק מההתייעצות המקורית...

לגבי הדירה אני מעדיפה לא להרחיב כאן. בכל מקרה עברנו לכאן כשהתינוק התורן כבר בן כחצי שנה, וגלישה שלו מהמזרן לרצפה לא נראתה לי כל כך בעייתית. אם הוא היה צעיר יותר אולי הייתי מחפשת פתרון אחר. אני תמיד דוגלת בכך שכל משפחה תחפש את הפתרונות הנכונים בשבילה בשלב שבו היא נמצאת ובנסיבות הפרטיות שלה, ולא משהו שאמור להיות נכון לכולם (כמו שמטרי למעלה כתבה שאצלם מה שנוח זו מיטת צד - מעולה. זה הכי הגיוני בעולם שלכל אחת יתאים פתרון אחר, ויש המון פתרונות).

הדברים שציינת שמפריעים לך - מפריעים גם לי. מי שלמדה על הנקה ברצינות לעולם לא תגיד שההנקה תמיד מספיקה. אני ממש חושבת שכשעולים ספקות כדאי לבחון אותם ברצינות, בעזרת מדדים אמינים - ולכן ממש בימים האחרונים פרסמתי בבלוג שלי פוסטים בדיוק בנושא הזה - מדדים אמינים ולא אמינים לתינוק שמקבל מספיק חלב. אני חולקת על המדדים שהזכרת (שתייה מבקבוק ושנת לילה), אבל לא אפרט כאן - פירטתי בבלוג. בעיות בהנקה ועוד איך היו גם בדור הסבתות שלנו.

למיטב ידיעתי הסיבות העיקריות לייצור לא מספיק של חלב הן לא שינה ואוכל (לפעמים גם זה תורם קצת) אלא בעיות בניהול ההנקה. אבל כל מקרה לגופו.

עברו כמה שנים מאז ששמעתי את ההרצאה, אז לגבי החורף אני לא זוכרת מספיק טוב, ומן הסתם גם מה שאני זוכרת התערבב כבר עם דברים שיצא לי ללמוד מאנשים אחרים, אז אל תסמכי עלי במאה אחוז - אבל נראה לי שהבעיות בחורף הן מצד אחד חימום יתר ושמיכות כבדות, ומצד שני בעיות קלות בדרכי הנשימה שקורות פה ושם בחורף. אין פתרון קסם, אלא הקפדת-יתר על ההנחיות הרגילות של לא לחשוף לשום עישון, להשכיב על הגב, להקפיד על טמפרטורה סבירה בחדר וכו'. בגלל שזו תקופה שהסכנה בה גדולה יותר - גם הזהירות צריכה להיות גדולה יותר.

לגבי הסוף של דברייך, אני לא בדיוק יודעת מה להגיד. מבחינתי יוצא באופן מופלא שרוב הדברים שאני מאמינה בהם בגידול ילדים גם תומכים באופי הבטטי שלי, ועד כמה שאני רואה סביבי החיים שלי הרבה הרבה יותר קלים משל אימהות אחרות, שבאמת אני לא מבינה מאיפה יש להן כוחות לעמול כל כך הרבה (נתתי את הדוגמה של קימה בלילה שנראית לי מאמץ מטורף, אבל יש גם בעוד המון תחומים אחרים הקלות שאני נותנת לעצמי). אבל אני מבינה שאת רואה את הדברים אחרת. לגבי מרווחים אני מבינה שעל פי חז"ל שנתיים בין הריון להריון זה בערך הסטנדרט, והיום גם חכמי אומות העולם (=ארגון הבריאות העולמי) הגיעו למסקנה שמומלץ למנוע שנתיים אחרי כל לידה, ורבנים רבים פוסקים כך. אבל מי שרבותיה פוסקים לה אחרת, או שהיא עצמה לא מעוניינת במרווחים כאלה, אני מאחלת לה שתהיה כמו לאה אמנו, שחיה בתקופה שלא היו עגלות ולא לולים (כלומר אולי - אורח חיים דומה קצת למה שקראת 'השיטה שלי'?), ילדה שישה ילדים בשבע שנים, וכל הזמן שאפה ליותר כנראה שאפשר לגדל כך ילדים רבים וגם ליהנות מזה.

(אני עוד לא הגעתי למדרגה של לאה אמנו)

הבן שלי היה מאוד מאוד שמן כשחי על הנקה מלאה (שקל 9 קילו בגיל 7 חודשים)

ובכל זאת היה מתעורר כ-11 פעמים בלילה

אין קשר.

ולא חסר כמובן- גזים, קר, חם, חסר משהו, צמא, ישן הרבה בצהריים...

זה היה אחרי תקופה מסויימת שבה התחלתי לתת לו תוספת מטרנה ביום פשוט כי הוא היה רעב,

ואני הייתי במצב לא הכי פשוט.

ולפני זה הוא היה קם לאכול כל 3 שעות בלילה עם ההנקה.

לא ביום ולא בלילה זה דבר אחר

אבל גם ביום הוא לא ישן..

40 דק' ברצף זה הכי הרבה שלו ואז הוא בוכה. מנדנדים- נרגע וממשיך לישון עוד קצת.

ואז עוד 10 דק'- בכי. חוזר לישון וחוזר חלילה כמה וכמה פעמים טובות..

אני חושבת שצריך לראות מה סדר היום שלו, ומתי השינה האחרונה שלו לפני שינת הלילה (ומה אורכה). יכול להיות שהוא ישן הרבה וטוב לפני שינת הלילה, ואז כשמגיע הזמן ללכת לישון ללילה שלם, הוא לא יכול.

אני חושבת שאם את נחושה בדעתך לעשות שינוי- את יכולה בהחלט לעשות את זה, אבל חייבת להיות החלטית ועקבית, גם בזמנים הקשים יותר.

קודם את צריכה להחליט מה את רוצה. שהוא יירדם בכוחות עצמו? שהוא יילך לישון ב-22? שהוא יהיה פחות על הידיים במשך היום?

אישית, לא הייתי מנסה לפתור הכל בבת אחת. קודם כל, הייתי מרגילה אותו להירדם בכוחות עצמו. הייתי מדברת ("מדברת" ) איתו על זה שהוא יכול להירדם לבד במיטה, והכל בסדר, ואמא כאן וכו'. כך במשך כמה לילות, ורק אח"כ הייתי מתחילה באמת לתת לו להירדם לבד. ברור שהוא יבכה בהתחלה, וירצה אותך. אז מומלץ לגשת אליו, להרים (או לא להרים), להרגיע וללטף, ולהתרחק/לצאת מהחדר. כך שוב ושוב עד שהוא יירדם (יכול לקחת אפילו שעתיים בהתחלה. צריך סבלנות וכוחות, וגם עזרה מבן הזוג מועילה ).

כך כל לילה לחזור על העניין של להירדם לבד. להשתדל שזה יהיה בשעה שבה את רוצה שהוא יישן, אבל לקבל בהבנה את זה שלוקח לו זמן להירדם, ואם הוא מתעורר אח"כ- גם את זה.

אחרי שבוע-שבוע וחצי, זה כבר צריך להתבסס.

בינתיים, כדאי לשים לב שהיקיצות התכופות בלילה הולכות ופוחתות (לא כי שיטת ההרדמה שונתה, אלא בגלל שמשהו בסדר היום שונה, לדוגמא).

אני מקווה שזה עוזר בתור התחלה, ושיהיה בהצלחה!

את כותבת שבמשך הרבה זמן סבל מגזים וטיפלתם בו במסירות, וביחס לעכשיו את כותבת שזה סיוט. יש לי תחושה - רק תחושה, ובהחלט ייתכן שאני טועה - שכל זמן שהייתה ההצדקה של הגזים אז ההירדמות בהנקה / נדנוד הייתה מוצדקת בעינייך, ולכן גם אפשרית בשבילך, ועכשיו כשב"ה התקופה הקשה מאחוריכם - הציפיות שלך ממנו השתנו ולכן ההתמודדות עם ההתנהגות שלו שלא השתנתה נהייתה הרבה יותר קשה ומייאשת עבורך... יש מצב שאני צודקת?

ואם כן, האם ינחם אותך לשמוע שרוב התינוקות בגילו נרדמים כך? שבחלב שאת מייצרת עבורו יש חומרים מרדימים, כי נראה שזה התכנון של הקב"ה, שתינוקות יירדמו כך?

את לא חייבת לקבל, אני רק מציעה לך נקודת השקפה אחרת. תראי אם היא מתאימה לך

כתבת שלפעמים בלילה את לוקחת אותו אלייך. האם זה מקל עלייך? האם גם אז ההתעוררויות התכופות קשות לך מאוד?

בפרק הזמן הלילי שבו הוא ער לחלוטין - האם הוא ער ורגוע? משחק? או בוכה? איך אתם מגיבים אליו, מה אתם עושים באותו זמן? אני עם תינוקות 'הפוכים' כאלה גיליתי שהחינוך הטוב ביותר לשינה הוא בדוגמה אישית - מה דעתך?

אני יודעת שכתבתי המון שאלות. זה כי בעיניי אין תשובות מוחלטות, והפתרון המתאים צריך להיגזר מהצרכים הפרטיים שלכם. אבל זה לא אומר שאת צריכה להתייגע ולענות לי על הכול - זה יותר נקודות למחשבה. כמובן שאם את כן רוצה לענות ושנמשיך לחשוב ביחד - מוזמנת בשמחה.

בהתהוות- גילית לי דברים על עצמי שבכלל לא שמתי לב אליהם.

את אכן צודקת. אבל.. אני מבולבלת לחלוטין.

אני אמא טרייה וחדשה בעסק ואין לי מושג איך זה צריך להיות [אולי זו גם בעיה- שיש לי ציפיות].

בהתחלה אמרו לי שככה זה, וזו תקופה קשה וכו'- אז התמודדתי וקיבלתי את המציאות כמו שהיא.

עכשיו אחרי שהתקופה הזו מאחורינו, אומרים לי שזה לא הגיוני שהוא ככה לא ישן, גם ביום וגם בלילה, אז אני אומרת "אוקיי יש פה בעיה". ויותר מזה, אומרים לי שזה לא טוב להתפתחות שלו ולהתבשלות המוח ולגדילה ולעלייה במשקל וכו' וכו' וכו'.

הפוך בדיוק ממה שאת אומרת- שתינוקות בנויים לשינה קלה.

אז מה עושים?? מבולבלת לחלוטין.

וחוצמזה, זה נורא קשה. כי אני מרגישה שהוא נורא תלותי בהנקה, ואז אני זאת שצריכה להרדים אותו כל הזמן ובעלי או מישהו אחר לא יכול להרגיע אותו ולהרדים אותו וככה יוצא שאני לא מצליחה לעשות כמעט שום דבר חוץ מלטפל בו.. ולצאת לאנשהוא ולהשאיר אותו עם אבא/סבתא זה בכלל לא רלוונטי. פעם אחת בלבד(!) עשיתי את זה מאז הלידה וגם אז קיבלתי הקפצה בהולה לחזור אחרי 40 דק'..

בלילה כשהוא מתעורר הוא לא משחק ולא רגוע, אלא בוכה אפילו עם עיניים עצומות עדיין והדבר היחיד שמרגיע אותו זה הנקה. למשל, אם אבא שלו לוקח אותו ומנסה להרגיע הוא עוד יותר צורח ובוכה כי הוא יודע שהוא לא הכתובת.

ורק הוא מגיע אלי, שומע את הקול שלי- נרגע מיד.

בלילה כשאני לוקחת אותו אלי ומניקה אותו זה לא מפריע לי בכלל, ישנה טוב איתו, רק שזה קצת מעצבן להתעורר כל שעה,

אבל זה אחלה פתרון.

רק לא טוב לי עם זה כי "לא ככה זה צריך להיות" ומפחדת שאני מרגילה אותו להרגלים רעים.

ושאלה לגבי החלב: אם הוא באמת מתעורר כל שעה בלילה כי הוא סה"כ רעב - למה ביום הוא לא אוכל כל שעה?? לא אז הוא רעב כל 3.5- 4 שעות?

ממש אשמח שתעשי לי סדר.. מרגישה אבודה לגמרי.

תודה רבה וסליחה על האריכות!!

אני ממש ממש מקווה שיהיה לי זמן להאריך בהמשך היום / מחר.

בינתיים רק בקצרצרה - מה שאני לא אכתוב, זה לא מה שיעשה לך סדר, כי אני בסך הכול עוד קול חיצוני מבלבל אחד על מקהלת הקולות החיצוניים שאת כבר שומעת. מה שיעשה לך סדר הכי טוב הוא לנסות להתנתק מכל מה שאומרים לך ולהקשיב עמוק לעצמך ולמה שהאינטואיציות שלך אומרות לך. זה ייתן לך תחושת ביטחון מופלאה.

אבל בכל זאת אני אתן את השנקל שלי

אחרי שכתבתי לך שאת בעצם לא צריכה להקשיב לי בכלל, המצפון שלי נקי ואני מרשה לעצמי לנאום מכל הלב. תבחרי מה נכון לך לאמץ

אז אני נואמת. על ראשון ראשון:

ציטטת גורמים שאומרים לך ששינה לא רציפה לא טובה להתפתחות, להבשלת המוח, לעלייה במשקל ועוד. מה שאני מכירה - הפוך. לגבי עלייה במשקל - אחסוך במילים. נשגב מבינתי איך אפשר להאשים הנקות תכופות בכך שהן גורמות לבעיות משקל. לגבי השפעת השינה הקלה על התפתחות המוח, אצטט לך פסקה מדברי ד"ר סיירס, מחבר הספר 'הורים גם בלילה':

מעקב אחר התפתחות מצבי השינה על-פי דרגות המורכבות שלהם אצל חיות ניסוי מניב הבנה של התועלת הטמונה בשינה הפעילה. שנתם של בעלי-חיים פשוטים היא ברובה שינה שקטה. בבעלי-חיים מורכבים יותר, המוח מפותח יותר ואחוז השינה הפעילה עולה. האם השינה הפעילה היא הסיבה או התוצאה של מוח מפותח יותר? קל יהיה להניח שהשינה הפעילה היא תוצאתו של מוח מתוחכם יותר, אבל חוקרי שינה מובילים חשים שהמצב הפוך. למעשה, ייתכן שהשינה הפעילה נחוצה למוח כדי להבשיל. לתיאוריה זו בדבר השפעת השינה הפעילה על המוח המתפתח משמעויות מעניינות מאוד בהבנת תבניות השינה של הילדים

בהמשך הפרק הוא מסביר שאצל תינוקות, שהמוח שלהם מתפתח במהירות גדולה, קרוב לחמישים אחוז מזמן השינה הוא שינה פעילה - בהשוואה למבוגרים שפחות מרבע מזמן השינה שלהם הוא שינה פעילה (את הפרק השלם אפשר לקרוא כאן).

לגבי התלותיות, לי אישית הכי נוח להפריד בין זמנים שאני בבית לבין יציאות מהבית. כשאני בבית, עם תינוק בגיל כזה, זה נראה לי מאולץ שאבא ינסה להשכיב אותו - הרי גם ככה הלב שלי יהיה שם ואני כל הזמן אסתובב סביב הזנב במחשבות אם ללכת לחלץ אותם או להמשיך לשטוף כלים. לי ולבעלי יותר נוח, כשיש תינוק בגיל הזה, שההרדמה תהיה יותר עליי, ובעלי ייקח לעצמו יותר משימות אחרות בבית. אני מודה שסך הכול בסידור הזה יוצא שאני המפונקת, כי כמובן שלנוח איתו ולהשכיב אותו קל לי יותר מלשטוף כלים.

כשאני צריכה לצאת (לא קורה הרבה, אבל קורה) - זה דבר אחר. יש לי תחושה שכשאמא לא בבית וזה הנתון, יש לתינוק סיכוי הרבה יותר טוב להסתדר עם המצב. והאמת שבכל מקרה הוא יצטרך להתמודד עם מצב חדש, כי גם אם אני הייתי משכיבה אותו בכל ערב בשירים או בנדנודים או בליטופים על הגב, וגם אם אני אתן לסבתא הוראות מדויקות איך לעשות את זה - התינוק ירגיש שזה שונה. שהקול ששר הוא לא אותו קול, שהעוצמה של הליטופים שונה, שהנדנוד מהיר יותר או איטי יותר... אדם אחר שמשכיב זו בכל מקרה התמודדות, בלי קשר להרגלי ההשכבה, אבל אפשר לסמוך על התינוק שיצליח להתמודד. אם חשוב לך לצאת מדי פעם בערבים - לא הייתי מסיקה כישלון מניסיון אחד.

כתבת שאת מפחדת מהרגלים רעים. אני חושבת שנושא ההרגלים מנופח היום ממש מעבר לפרופורציות. כשמדברים עם אימהות כל הזמן שומעים נשים שמונעות מעצמן ומהילדים שלהן דברים שטובים ונעימים ולא מפריעים לאף אחד, רק בגלל החשש הנורא הזה - הרגלים רעים. לפעמים נשמע כאילו אנחנו עבדים להרגלים שלנו, כאילו ההרגל הוא הכוח היחיד המניע אותנו, כאילו ברגע שיש הרגל לעולם לא ייתכן שינוי. למה? במשך יותר משני עשורים הייתי רגילה לצאת מהבית בשיער גלוי, יום אחד הייתה לי סיבה טובה לשנות מההרגל, ובקלות התרגלתי לבדוק בכל פעם לפני שאני יוצאת שהראש מכוסה. תינוקות וילדים, הרבה יותר ממבוגרים, כל הזמן עוברים משלב לשלב ומשנים הרגלים. תינוק שהתרגל שנושאים אותו לכל מקום במנשא או בעגלה - לומד ללכת בעצמו. ילד שהתרגל ללכת בכל יום למגרש משחקים - גדל וכבר לא זקוק לזה יותר, וההרגל מתמוסס. הרגל פועל עלינו כל עוד הוא שייך ומתאים לנו, כל עוד אין סיבה טובה לשנות אותו. כשכבר לא צריכים אותו - משילים אותו. זה בכלל לא חייב להיות סיפור.

וגם אם נניח שזה לא רעיון טוב להרגיל למשהו שאולי לא יתאים לכם בעוד כמה חודשים - בכלל לא על זה מדובר. את לא מרגילה אותו. את לא מנחילה לו הרגל חדש שהוא לא הכיר, וגם בגיל אפס לא עשית את זה, אלא רק המשכת איתו במה שהוא הכיר עד אז. אם כבר לקרוא לזה 'הרגלים רעים' - אז הוא נולד איתם. נולד אחרי תשעה חודשים של הרגל להירדם עם נוכחות הורית צמודה. אז השאלה מעולם לא הייתה אם להרגיל או לא - אלא אם לגמול מההרגל, ומתי. האם את מרגישה שהוא כבר בשל להיגמל מההרגל? אם כן, לכי על זה, ויש פה בשרשור הדרכות מעולות. אם לא - תדחי את הגמילה לזמן שתרגישי שהוא בשל. או שהוא כבר לא יחכה לך שתגמלי אותו ומעצמו יעבור שלב. גם זה קורה לפעמים...

לשאלתך האחרונה, אני לא יודעת אם התעוררות ליליות תכופות מעידות על רעב גדול. אולי כן, אבל אני נוטה יותר לחשוב שהסיבות שונות. בפרק של ד"ר סיירס שקישרתי למעלה יש הסברים יפים.

ואם את כתבת סליחה על האריכות, אז מה אני אגיד... העיקר שתהיה שמחה ורוב נחת!

אני לא זוכרת בדיוק באיזה גיל זה היה, אבל הרגשתי (בילד רביעי!) ששוב יש לי אותה בעיה כמו הקודמים שלי - שתלויים רק בהנקה להירדמות. ויש שאומרים - טבעי ואין מה לעשות. ויש אומרים שאפשר גם אחרת. כנראה שמה שחשוב - שכנה העירה את עיניי - אם קשה לך ולא טוב לך במצב מסוים, בהחלטה נחושה לצעדים מעשיים מאוד, ניתן לשנות הרגלים!

אני חושבת, מניסיון שלי, שהבעיה בילד שנרדם רק בהנקה, זה שכל פיפס קטן שמעיר אותו, הוא צריך הנקה כי הוא תלותי בזה להירדמות. ויש גם מה שנקרא "מחזורי שינה" - השינה בנויה ממחזורי שינה שביניהם מתעוררים, ואמורים מיד להמשיך לישון. אבל לפעמים התינוק מתעורר ורוצה מיד הנקה בשביל להמשיך לישון. אם כיף לך שהוא ישן איתך והמצב לא מפריע לך - אז בגיל כזה זה נראה נורמלי ובגיל יותר גדול יהיה צורך לעשות שינוי. כשזה יפריע לך. ואולי השינוי יגיע מעצמו.

אני לא הסתדרתי אפ פעם עם הנקה בשכיבה בכלל, וממש לא יכולה לישון כשתינוק לידי. אז הייתי קמה המון להניק. 

וכשהחלטתי שלא יתכן להמשיך כך, במיוחד שבערב הוא היה יונק עייף, ובגלל הרעש של הגדולים לא נרדם לפעמים - ואז הייתי צריכה להניק אותו עוד פעם ועוד פעם עד שהיה מועיל בטובו להירדם. 

ואז החלטתי החלטה לשינוי וזה היה מדהים כמה מהר קרה השינוי. החלטתי שאני מעדיפה שיהיה תלותי בבקבוק ולא בי. (לא זוכרת גיל, יכול להיות שיותר קרוב לגיל שנה, שממילא לא הנקתי כבר מלא)

ואז ישבתי לידו ושרתי לו (נראה לי פחות מטרטר מלצאת ולהיכנס כשבוכה ) והשתדלתי לא להסתכל לכיוונו, כי קשר עין גורם למבטים מתחננים ולציפיה מצידו שיוציאו אותו

והוא קצת ילל, ממש קצת, ועוד לא גמרתי את השיר הראשון - הוא לקח את הבקבוק והתחיל לשתות בישיבה. וכשגמרתי את השיר - נשכב ונרדם. וזה היה ממש מדהים מבחינתי. 

נראה לי שהמפתח להצלחה זה האמון שמה שבחרת לעשות - זה הכי טוב בשבילו ובשבילך. להצלחה שלי קדם תהליך שבו הבנתי שאי אפשר יותר , מוכרחים שינוי, ותוכנית מפורטת מה עושים , באיזה שעה, ומה קודם לזה (אמבטיה, פיג'מה - התינוק מתרגל למשהו מסוים ומתחיל להבין שתכף הולכים לישון ואז הוא מכין את עצמו נפשית לרעיון ההירדמות). ולכן זה יעבוד בשעה שברור לך שהוא עייף (תנסי לעייף אותו לפני כן) אבל לא יותר מדי עייף (כשצורחים מעייפות זה הרבה יותר קשה להירדם) וגם שהוא לא רעב.

אני לא יודעת מה ההנחיה המעודכנת לגבי גיל התחלת האוכל המוצק

אם ההנחיה כרגע היא  להתחיל אוכל מוצק מגיל 6 חודשים, אולי שווה לחכות ליום שבו את מרגישה שהוא התרגל לאכול ארוחה מוצקה ואת מרגישה שהוא אכל כמה שרצה ואין לו שום תירוץ.

אם תהיי בטוחה בדרך שהחלטת לנקוט - זה יעבוד!

בהצלחה רבה, סליחה שיצא ארוך.

שאת צריכה לבדוק מה באמת קשה לך. אין רק עקרונות "כך וכך זה לא טוב כי זה מרגיל לדברים מסוימים"... יש כאן אמא ותינוק מסוימים שצריכים למצוא את הדרך שלהם בה לשניהם יהיה טוב!

אמא צריכה לישון כדי לתפקד! (זה לא אומר לא להתעורר בכלל לתינוק).

אם את רוצה אשמח לעזור לך באישי לראות איך מתאים לכם לעשות את השינוי (אני יועצת שינה ומדריכת הורים).

ובסוף פנינו ליועצת שינה, רק כשהקטן היה כבר בן 10 חודשים..

היא הצילה אותנו!

קוראים לה אפרת, היא גרה במודיעין ואני יודעת שהיא נוסעת גם לירושלים ולמרכז. ממליצה עליה בחום. המספר שלה: 0549288454

ספר שעזר לי מהלידה הראשונה.

היא נותנת כלים ליצירת סדר יום והרגלים מתאימים לתינוק ולאם, ועוזרת להבין את שפת התינוקות.

בקצרה- ההמלצה היא ליצור בשעות היום סדר קבוע של אכילה, משחק ושינה (הפרדה מוחלטת בשעות היום בין האוכל וההרדמות). ובלילה- שינה!! (ואכילה לפי הצורך).

כמובן שלא חייבים לקבל כל מה שהיא כותבת (וכבר שמעתי ביקורות חריפות, אם כי אני אישית אימצתי את הרוב), אבל בכל מקרה שווה לקרוא.

בהצלחה!

תלוי בגיל כמובן

אבל את לא יכולה לדעת את מי הם יפגשו ומה יעשו ולאן ילכו?

רחוב זה יותר גרוע ממחשב כי ברחוב הכל אמיתי

אצלנו זו שכונת קרוונים סגורה בתוך יישוב. כל הילדים בחוץ ביחד, הדלת שלנו פתוחה ואני עוקבת ושומעת הכל. גם ילדה בת שנתיים בחוץ, עם מעקב צמוד יותר...

בעיר- זה עניין אחר לגמרי.

אבל כשאני שומעת שבישובים, יש אימהות שמרשות לילד בן חמש ללכת יחד עם אחיו בן שלוש לטיל, לא רק ליד הבית, אלא גם מרחק של 2-3 רחובות, אני מתחלחלת.

אין מצב שאני עושה כזה דבר.

אבל יש הבדל בין לטייל בין הרחובות (מכוניות וכו') לבין לשחק בשטח פתוח ליד הבית.

ונכון, גם בעיני בישובים לפעמים יש קצת הגזמה בחופש שנותנים לילדים קטנים.

אצלנו יש צהרונים במחיר מצחיק, וכמעט כל הילדים נשארים בצהרון.

קרובת משפחה מישוב קטן אמרה לי: "אצלנו, זה לא יצליח. אצלנו כל ההורים רוצים את הילדים לידם"

כשבאתי אליה, ראיתי הרבה ילדים ברחובות ללא השגחה.....  

שכהורים אומרים שהם רוצים את הילדים לידם הם לא מתכוונים שהם רוצים להיות סגורים עם הילדים בבית כל הזמן. הכוונה היא לדעתי שההורים רוצים את הפנאי והחופש להחליט מה קורה עם הילדים שלהם בשעות האלה. אז פעם הילדים משחקים חופשי בחוץ, ופעם נוסעים לטייל, ופעם משחקים אצל חברים ופעם בבית.

ללא השגחה- (לאו דווקא צמודה! אפשר להגיח דרך החלון מלמעלה או מרחוק)- זו הפקרות

באיזה גיל צריך להיות אח ששומר על ילד בן בגן השעשועים?

אם יש לי אפשרות לקבל צהרון בחינם, או להוציא ילד בן שלוש לגן השעשועים עם אחיו בן 9 - מה עדיף?

מה, כל יום הילד יוצא עם אחיו לגן שעשועים? הוא אף פעם לא בבית עם אמא?

ילד צריך גם זמן של חופש, בלי שיגדירו לו זמן של מסגרת.

אז אולי בצהרון יש חופש יחסית, אבל זו עדיין מסגרת והוא לא באמת יכול לעשות מה שהוא רוצה.

הילדות שלי בחיים לא היו עושות במסגרת מה שהן עושות בבית- יצירות חופשי, הצגות, משחקי דמיון בלי סוף.

וכן, אני כן חושבת שאמא, גם אם היא רק נוכחת ולא טורחת להעסיק את הילדים, זה עדיף מצהרון. אם יש אפשרות, כמובן.

ברמה הרוחנית יותר- השכינה מכונה אמא. ומה השכינה עושה? פשוט שורה. נמצאת. זה הכל.

(יש על זה שיעורים שלמים של הרב ד"ר מיכאל אבולעפיה ושל הרבנית דינה ראפ, אי שם בערוץ מאיר.)

כשילד אומר "אמא!" ואמא עונה לו "מה?" זה נוכחות. זה נותן בטחון, שייכות, חיזוק.

מה לעשות, שהמטפלת בצהרון, אמהית ככל שתהיה, היא לעולם לא תהווה עבור הילד את הנוכחות הזו.

אם ילדים נמצאים בחוץ, ואימא בבית, אין נוכחות של אימא ואין נוכחות של מבוגר אחראי.

בצהרון איכותי יש כל הזמן נוכחות משמעותית של מבוגר.

בצהרון שהוא לא רק בייבי סיטר, כל הפינות פתוחות.

הילדים משחקים בקוביות, בובות, רופא, תיאטרון בובות, בית בובות, ושפע של משחקי הרכבה.

אם הצהרון לא מאפשר שפע של משחקי דמיון, אז הוא באמת רק בייבי סיטר.

יצירות חופשי?

אצלנו בגנים יש שפע של חומרים (חומרים קנויים, וגרוטאות) שאף בית לא יכול להתחרות ביצירות החופשיות שלהם!

אני עדיין חושבת שנוכחות של אימא חשובה מאוד. אבל אם האימא לא באמת רואה את הילד, עדיף שתהיה גננת טובה שתגיד לילד "כל הכבוד" על המבנה שהכין מקוביות.

.

נוכחות שלי זה גם אם הילדות שלי משחקות אצל חברה.

הידיעה שעכשיו אני אחראית עליהן, ואני בבית אם הן רוצות לחזור, ואני קובעת אם ילכו או לא ולאן- זאת נוכחות של אמא.

אני יכולה להגיד לך שהבת הגדולה שלי אמרה לי כמה פעמים, עוד כשהייתה בגן :" אמא, אני לא אוהבת שאת הולכת לעבודה כשאני בגן. אני רוצה שתהיי בבית..."

ולדעתי החופש בבית הוא תמיד יותר מהחופש במסגרת. כי בשום מסגרת (נראה לי) הילדה לא יכולה ללכת לפי רצונה למגרה, להוציא צבעי מים, דפים ומכחולים, למלא לה קערה עם מים ולצייר כאוות נפשה.

וגם בגן שלה יש הרבה כיף וחופש ביצירה.ובכל זאת..

אם עדיף להיות עם אמא או בצהרון, היא שאלה אם עדיף להיות עם אח בן 9 או בצהרון

תסכימי איתי שילד בן 9 הוא לא אמא ולא יכול להוות תחליף לאמא, וגם לא מספיק גדול ואחראי

אפילו אני הפנאטית חושבת שבמקרה כזה עדיף לשים בצהרון

בגדול אני דווקא מסכימה עם הגישה שלך

להיות איתו ולא בצהרון כי ילד מרגיש גם אם אמא לא נמצאת- אנ י בבית כעת עם בני משפחה לעומת א ני כל היום במסגרת חינוכית. כמובן גם תלוי מה עושים בזמן הזה ועד איזו שעה... מן הסתם אם הצהרון מושקע הוא יעשיר את הילד בפעילות יותר מאשר אחיו הגדול, אבל תלוי באווירה.

סתם נראה לי מוזר שהסידור הקבוע לילד אחה"צ יהיה אח שלו בן 9...

גם לאח נמאס באיזשהוא שלב, מן הסתם.

הורים יקרים!

היו מודעים לסכנות!

אלא בזיכוי של 10-20% על מוצרים מסויימים כמו טיטולים ודגני בוקר

אבל לא הבנתי מה האינטרס שלהם

צברתי בינתיים 22 ש"ח

נחמד מאד

כי בהתחלה קיבלתי החזרים "הפתעה מסנאפ-אין" על קבלות שאין שם שום דבר מהמבצעים שלהם, ועכשיו כבר  כמה קבלות שלא קיבלתי עליהם שום תמורה (מלבד על היופלה שבמבצעים שלהם)

זה נראה אתר אמין, אבל מה הקטע? למה שמישהו יעשה כזה דבר?

אולי זה דרך עקיפה לגרום לאנשים לקנות יותר מוצרים מסויימים, וכך להעלות את רווחי החברות.

ברגע שמישהו רואה שהוא מזדכה על מוצרים ספציפיים יותר מאשר על אחרים,

הוא ימשיך לרכוש אותם כדי לקבל החזר..

קיבלתי המלצה ממישהי והתחלתי לצלם קבלות ולשלוח אליהם.

בנתיים הצטברו לי משהו כמו 20 ש"ח.

אני חושבת שהאינטרס שלהם זה פרסומת- הם ממליצים לך לקנות מוצרים מסוימים שעליהם תקבלי החזר גדול- למשל סימילאק או טיטולים פרימיום.

מכל סופר

אך לגבי קבלות שלא מכילות דברים מהרשימה - לפעמים מקבלים ולפעמים לא

וייתכן שאכן זה נועד לנתח הרגלי צריכה ולכן מעודדים לשלוח קבלות גם אם אין בהם מוצרים שמפורסמים באתר

חברה שלי קיבלה מהם צ'ק וגם אני צברתי שם כבר 78 נקודות

יש להם אינטרס לעקוב אחרי התנהלות צרכנית וגם החברות משלמות להם כדי לעודד אנשים לקנות את המוצרים שלהם, זה בערך מה שנראה לי אבל אני לא דואגת לאינטרסים שלהם  אני דואגת לשלי....

אני רשומה אצלם, אני מעלה קבלות על כל קניה שאני עושה בסופר.

כמעט על כל קניה מקבלים כמה שקלים החזר ומעבר לזה יש רשימה של מוצרים שעליהם מקבלים החזר של 20% או 25%

למשל- קניתי חבילת טיטולים וקיבלתי החזר - 8 ש"ח.

זה שווה!

אם מישהו נרשם אשמח אם תרשמו במספר הפניה 9012

זה מצ'פר אותי בלי לגרוע מכם.

תודה!

או שיירשם דרך הקישור הזה:

https://www.snapin.co.il/?ref_id=8106

תודה רבה לכם!!!!

לדעתי זה לא כזה אסון גדול

ולא הייתי מגדירה את זה אפילו כחוסר אחריות.

זה לגמרי יכול לקרות לכל אחד.וזה לא משהו שהיה עלול לגרום לאסון, רק לקצת דאגה, זה הכל

וההורים האלה נשמעים סופר לחוצים, אני לא הייתי מתקשרת לשכנה

אפשר לחשוב שהאם של התינוקת לא ישנה כשהתינוקת ישנה....

אין שום סיבה שזה ישאיר "חותם לא טוב"..

אם היית מתרשלת רציני בטיפול בתינוקת עצמה, ענין אחד.

אבל כאן זה סה"כ היה ביכולת ההורים להתעדכן. זה לא כ"כ נורא.. אם כי עדיף שלא, כדי שלא ידאגו.

תחליטי שלהבא את שמה לב שיהיה מופעל - וגמרנו.

אל תעשי הר מלא-כלום.

וזה שאת לוקחת כך ללב - רק מראה שאת אחראית. שישמחו שאת זו שמשגיחה..

מצטערת אם אני פוגעת בך

אני מקווה שלפחות הם משלמים לך יותר בימים שאת מגיעה אליהם הביתה!

ואף אחד לא צריך לכעוס עלייך גם אם נגיד שהיית לא בסדר, יש דרכים אחרות..

בלי קשר לזה יתכן שאת יכולה לבקש יותר לשעה 

כי את שומרת אצלם בבית

אם כי הכל תלוי במה שסיכמתם בתחילת שנה

אם התינוקת היתה בוכה ולא היית מתעוררת - זה יותר בעיה, לפחות לדעתי כאמא

וזה לא קרה.... 

אם היית נרדמת עם פלא' שקט אך ההורים לא היו מתקשרים, גם היית נלחצת מזה?

נשמע שמה שהלחיץ אותך הוא התגובה (הקצת מוגזמת) שלהם ולא המקרה עצמו

ולכן אם תקחי את מה שקרה בפרופורציות הנכונות (ולא של התגובה שלהם). זה יעזור לך

וגם כדאי מאד לקנות את הספר שלו "אל תחטאו בילד"

http://www.sefer.org.il/Product/60291/share

נראה לי שכולנו קמות ככה, אני תמיד קמה כמה פעמים כדי לכסות אותם ואיך שהוא תמיד אני אראה אחד בלי שמיכה.

אני אשים להם והם יעיפו

עשית טוב שהלבשת לו עוד שכבה.

מקסימום בבוקר מחמממים זריז ידים,,אם לא ניראה לך שהוא סובל מזה אז לא נורא.

1. לחמם את החדר

2. אני מלבישה להם מעל הגופיה והפיז'מה אוברול שעוטף את כל הגוף מכפות הרגליים ועד הצוואר, הוא עשוי מפליז והוא נעים ומחמם מאד.

יש להשיג אותו גם לילדים גדולים.

ואז עדיף לשים לבוש טוב מספיק, ולא מידי

וכך הם ישארו עם השמיכה..

כי היא זו ששומרת על חום הגוף בסופו של דבר...

סוף עונה, וסליפרים מפליז (תגידו, אצל כולם קוראים לזה דובון?) עם רגליות עולים 15 ש"ח.

אני קונה כל סוף עונה 5-6 לשנה הבאה, כל ערב אורזת את הילד בתוך דובון אחד (לא לפני שעטפתי בגופיה וגרביונים) ומשלחת ברוגע למיטה.

בהצלחה!

רק צריך לשים לב גם אם הם אוהבים את זה כי אני קניתי לילדים שלי שגם סרבני שמיכה ובבוקר גיליתי שהם פשוט פתחו את הרוכסן ויצאו מהסליפר- נשארו עם גופיה וגטקעס, אז זה היה גרוע...

אני מחממת מאוד את החדר כדי שלא יהיה קר אם הם יזרקו את השמיכה וגם לגדולים שלי (4-6) עכשיו מצאתי פתרון שאני שמה להם שמיכות פוך כמו שלנו והם פשוט לא מצליחים להעיף אותם...

רק בשלג עכשיו הייתה לי בעיה שהחשמל קפץ בשבת והיה קפוא והקטנה שלי (2) העיפה את כל השמיכות ששמתי לה.. בסוף השכבתי אותה על שמיכת צמר בתור סדין כדי שלא תקפא מקור במינוס 3 מעלות..

בהצלחה!

את הקטע של ההתקלפות העצמית שלו מהסליפר חסכתי מכם, כי חשבתי שזו המצאה מקורית של הבן שלי ושרובם לא עושים את זה. רואה שהתבדיתי ד'

בכל אופן, עד גיל שנתיים בערך זה פתרון טוב כי עד אז הם עוד לא יודעים לצאת מזה לבד.

לילדים בני 6 ו7 שישנים במיטת נוער/ ספפה ואס השמיכה לא נופלת....

או שאני מכניסה את קצות השמיכה מתחת למזרון ואז אי אפשר להוציא אותה

גם כשמרדימים אותו הוא לא רוצה .נדם  בלי שמיכה , מלבישה טוב , מחממת טוב טוב את החדר .

 יש כאלה שלא אוהבים להתכסות.

נ.ב

גם במעון בצהריים הוא מתעצבן שהן מכסות אותו , ואמר להם די וזורק תשמיכה ....

שזה לא "אתה האמיתי". אתה בדרך כלל אדם רגוע שמוכן לעזור, אבל לפעמים, מרוב עייפות ובחוסר מודעות, קורה לך שאתה מתפרץ.

[וזה באמת קשה לקום ככה באמצע הלילה... אולי בחלק מהפעמים של הנקות הלילה אשתך יכולה בכל-זאת לקום בעצמה ולקחת את התינוקת?]

אני הייתי בשוק באיך שהוא לא זוכר ואיך שהוא אדם אחר כשהוא ישן.

אבל היום אנחנו עם 3 ילדים.

וזה מדהים....הוא שומע אותם בוכים או מבקשים משהו עוד לפני שאני שומעת.

אני בטוח שאתה תלמד איך לא להגיע למצבים כאלו.

וברור שאישתך צריכה קצת להתחשב בך...אין עניין ששניכם תקומו להניק...

יש לך כנראה שינה חזקה ומניסיון עם הזמן אתה תתאים את עצמך לבית ולילדים.

לפי דעתי, תדבר איתה, תסביר לה שזה לא אתה, שזה מתוך שינה.

שנינו בלילה עצבניים מאוד ורבים בלי סוף (מה שלא מתאים לנו בכלל בכלל)

והפתרון שלמדנו לילד השני - באופן חד משמעי רק אחד קם כל פעם.

כשהתינוקת בוכה.

וכשאתה שומע שעון מעורר ואז תינוקת תלך להביא את התינוקת.

בלי שאשתך תצטרך לבקש.

 אצלי העריסה הייתה מונחת צמוד למיטה שלי.

כשהתינוק היה בוכה הייתי מוציאה אותו מהעריסה מבלי לקום מהמיטה.

אף פעם לא העברתי את התינוק לחדר אחר, לפני שהתחיל לישון לילה שלם.

טיפ חשוב: בלילה צריך להניק בשקט ובחושך, כדי שהתינוק יתרגל שבלילה ישנים. כך הוא יותר מהר יגיע לשנת לילה רצופה.

זה שהאישה מעירה את הבעל, בטח לא תורם לשקט שצריך לאפיין את שעות הלילה.

ואיך אתם רואים את זה אצלכם בבית?

(רוגע זה לא הדבר הכי חזק שיש אצלנו...והרבה פעמים אני מרגישה שזה בגלל שאני לא מצליחה תמיד עם המשמעת)

בטחון- המסגרת המאוד ברורה נותנת בטחון לילד- הוא יודע למה לצפות, יודע מה מצופה ממנו, אין הפתעות.

משמעת בבית נותנת גבולות. וילד חייב גבולות, זה עושה לו טוב.

כשאני מציבה גבולות ברורים בבית ולא "נכנעת" להם אז יותר נעים בבית.

לדינה -איזה הרגלים טובים לדעתך?

רוגע-איך המשמעת לדעתכם יכולה לעזור להשיג את זה?

האם רוגע וגבולות קשורים?

אי-אפשר לשמור כל כך הרבה דברים כשכל העולם לא בלי הרגל למשמעת

ילד לומד להתאפק ולדעתי זאת יכולת קריטית לעיטים בחיים שלנו

זו נקודה שהייתי מעונינת לברר

אומנם הנקודה הזו התחילה להשתפר אצלה אבל היא אוהבת לסנן ואני משתגעת מזה כי אני יודעת שהיא חכמה מאוד ואז קשה לי לדעת מה בידיוק היא מבינה ואני משתגעת מזה ומתחילה להתעצבן ואני?בקושי מסוגלת להרים את הטון ואז אני נכנס ללופ של חוסר ביטחון ויכולת להשליט סמכות ממקום בריא.

ממה שקרה לי היום.

הבן שלי שיחק במשחק וכשאמרתי לו לסדר הוא אמר לי :"אני ארדם אם אני אסדר..."

אז אמרתי לו בסדר ועכשיו אתה מסדר, ואני סומכת עליך שאתה מסוגל לעשות את זה.

בסוף הוא סידר (אחרי 10 דקות) ובא אלי להגיד לי "סידרתי"

אז אמרתי לו מצויין עכשיו תשים את זה בארון.

ושוב הוא אומר לי אני ארדם.

אז אמרתי לו שוב שאני סומכת עליו שהוא יכול לעשות את זה ואם לא הייתי חושבת שהוא יכול לעשות את זה לא הייתי מבקשת ממנו.

שתי דקות אחר כך הוא בא אלי ואומר לי שמתי את זה במקום.

כשאמרתי לו את מה שאמרתי באמת!! סמכתי עליו שהוא יכול, נתתי בו אמון מלא

כן יש פעמים שאין לי כוח לזה ואני מחליטה לעשות לבד או קצת להרים את הכל.

כי הייתי אומרת לה את זה ואולי לא אמרתי ממקום ככ בריא ואולי בגלל שהיא רק בת 3 יש לה עוד מה ללמוד.א היא כזאת  ואני חוששת שהיא כזו שלא תלך לסדר אם לא עומדים לידה וכמה אני יכולה לסדר הכל כל הזמן????.

משמעת, סמכות וגבולות מאפשרים לילד לסמוך על הוריו, הוא נשאר ילד והוא יכול להשען על הוריו שמקבלים את ההחלטות.

אני חושבת שזה מחנך לענווה.

כי אני כזו אובר רגישה והייתי מתחילה לבכות בגלל מה שהייתה עושה

תמיד אפשר לתקן! אל תתיאשי, סמכותיות זו מידה שניתן ללמוד אותה. אני מאמינה שכל הורה יכול להיות סמכותי עבור ילדיו. אצל כל אחד זה יראה אחרת. לאחד זה ילך יותר בקלות ולאחר פחות. 

כרגע אני משתדלת לדבר אליה במשפטים סמכותים וקצרים ולהכיל את האכזבה שלה.

הבעיה אולי שבגלל המצב הנוכחי קשה לה עוד יותר להרגע ולהשלים שאי אפשר לקבל דברים מסוימים.....

זה בדיוק קשור למה שתיארת.

כאשר הגבולות לא ברורים, הורים יכולים למצוא את עצמם נאבקים על כל דבר, בויכוחים, דיונים, תחנונים, ומה לא. זה יוצר עצבים ותסכול לשני הצדדים.  (מניחה שלרובנו זה קורה מדי  פעם..).

אבל ברגע שיש סמכות ויש גבולות- אז כל החיכוכים האלה מתגמדים כי הילד יודע שאין לו מה להתווכח, ואין בכלל מקום לכל העניינים המתישים והמעצבנים האלה.

כשילד מרגיש שההורים לא מספיק חזקים ולא מספיק עומדים מאחורי המילה שלהם- ברור שהוא ינצל כל פתח כדי להשיג את מה שהוא רוצה. וכל תחום "אפור" יהיה נתון כל הזמן לחיכוכים וממילא- לחוסר רוגע.

כשההורים חזקים הילד מרגיש את זה- וזה מאפשר התנהלות יותר רגועה כי אין מאבקים כל הזמן, וממילא מוציאים פחות כוחות על המאבקים האלה.

נניח- אם יש שגרת בוקר ברורה, ידועה שלא מוותרים עליה- אז הילדים יזרמו איתה ויקבלו אותה, והבקרים יעברו פחות או יותר ברוגע ובשלום.  אבל אם כל בוקר ההורים מחליטים לעשות דברים בסדר שונה- פעם אוכלים ואז מתלבשים ופעם הפוך- אז זה פתח לילד להתעקש על מה שהוא רוצה, שמן הסתם יהיה בדיוק הפוך ממה שאמרו לו. ואז נכנסים ללופ אינסופי של שכנועים ואיומים וכו' וכו'.

מה שכתבתי הוא מאוד כללי- וכמובן שהורים לא צריכים להיות קיר בטון מול הילד, אבל בגדול- קודם כל חשוב שתהיה סמכות ויהיו גבולות- ואז בתוך הגבולות אפשר לעשות הרבה מאוד בשמחה ובכיף.

(ומוסיפה- גם אני בקלחת הזאת...לא תמיד מצליחה לעמוד בדברים האלה.)

רגישות יתר מצידי,חוסר ידע וחוסר יכולת להיות אסרטיבית ולשים גבול.

הבעיה זה יותר אחרי הצהרים כשהילדים נלחמים עלי וכל אחד רוצה לעצמו לבד,ניראה לי שאם זה היה תלוי בהם היו חותכים לחצי וכל אחד היה לוקח לעצמו.

נראה לי שאם קובעים זמן לכל ילד- פעם בשבוע, להיות לבד איתך או עם בעלך (או גם וגם), אז זה נותן איזשהוא מענה לילד. הוא יודע שהוא יקבל אותך לבד בזמן שלו.

אנחנו מנסים לעשות את זה לפעמים, זה מאוד קשה למצוא את הזמן הזה, אבל זה מאוד חשוב לילדים.

הם לומדים שאם יש משהו שרוצים לספר- אפשר לשמור לזמן הזה, ומן הסתם בגילאים בוגרים יותר הזמן הזה הוא מפתח לקשר קרוב עם הילדים.

בינתים כשהם באים אני משתדלת לצאת החוצה רק איתה ולהשאיר את הבנים עם בעלי.

כשהיא בסביבה אז היא די משתלטת.

נראה לי שזה בהחלט גיל שמעניין אותם רק הם.

וזה נראה לי ממש טבעי. ולא אמור להפסק מהר כ"כ בשנים הקרובות.

אולי זה מחנך לענווה במובן הרחב של זה ומה שהילד קולט לעתיד.

אבל לא משהו שאמור להראות עכשיו ומיידית.

לדעתי.

כן מובן לי שזה לא אמור להראות מידית אם כן איך בונים את זה?

הזדמנות מצוינת

להסביר שגם האחות הקטנה תשמח לשחק, ולעודד כשהוא מסכים לשתף

לאפשר לו לשחק במקום שהיא לא מגיעה. אולי שיסדר את המכוניות על השולחן, למשל?

זה באמת נהדר ומלהיב לעודד אותו שהוא הבכור והיא נמשכת למה שהוא עושה ואיזה משחקים כיפיים הוא יכול לעשות לה. אבל אחרי כל זה - שתהיה לו גם אופציה לבחור לא לשתף אותה. שלא ירגיש שמנסים לצבוע לו את חוסר הברירה שלו בצבעים כיפיים.

לענ"ד...

לפעמים ילד צריך לוותר, ולפעמים למצוא פתרונות אחרים.

משחק על השולחן, זה פתרון טוב.

אם התינוקת עוד לא עומדת, אפשר גם על הספה.

לקטנה - "את מאוד רוצה לשחק במשחקים ש... משחק בהם, אבל עכשיו זה מפריע לו.

ולגדול להסביר שהיא לוקחת לו כי דווקא מה שהוא עושה נראה לה הכי מעניין ולגם לשקף את הרגשות שלו "זה מרגיז שהיא לוקחת לך/ מקלקלת לך..."

הילדים התחילו לבקר אצלנו בשני ושישי.

וביום שישי מתחתי שריר בגב כאשר רציתי לעזור לה להתנקות באמבטיה והיא נתקפה היסטריה ולמעשה כל שארית הביקור לא ממש הצלחנו להרגיע אותה,היא גם מאוד נלחצת אם מטפטף עליה משהו וחורקת לפעמים בשינים.

היא אמורה להתחיל בתרפיה שפתית ואני מקווה שגם ריגשית.

ילדים בין השנים 2-3 עוברים שלב של התפתחות, בו הם עורכים הכרות עם עצמם. הגוף שלהם, היכולות ומוגבלויות. אם נותינים לילדים בגיל זה אפשרויות והזדמנויות רבות להכיר את עצמם במגוון הרחב יותר של מקרים, תופעות וכו' הם ידעו להכיר את עצמם טוב יותר ויבנו את הביטחון שלהם בעצמם וביכולתם, אך זהו שלב (2-3) של התפתחות המצויה בקונפליקט- אם הילד לא למד להכיר את עצמו, אם הוא לא למד להיות עצמאי (בכלליות) אז האולטימטום הינו חוסר אמון של הילד בעצמו- בושה וספק ביכולתיו. את מתארת מצב בו ילדתך לא מאה אחוז בטוחה בעצמה וביכולות שלה- הדרך לתקן היא האפשרות לחזור אחורנית- לתת לה לחוות את השלב הזה בו היא פתרה את הקונפליקט בצורה לא נכונה. (למשל: לתת לה אפשרויות לעשות דברים בעצמה, להלביש את עצמה, לאכול לבד- והכל מתוך עידוד ותמיכה) ולתת לה אפשרויות רבות כדי שהיא תוכל לפתור את הקונפליקט הזה בצורה נכונה.

לגבי החשש מהסביבה- זה יותר קשור לגילאים 0-1, אבל זה גם הסבר:

תינוק כשנולד לומד מאימו כיצד ניתן לסמוך על הסביבה בה הוא חי, דרך הטיפול שמעניקה האם לילד הוא לומד גם להאמין במטפליו וגם בעולם הסובב אותו. אם צרכי הילד מתמלאים ע"י האם או מטפליו- הילד למד שהוא יכול לסמוך על העולם הזה ועל יושביו כי הם יספקו לו את הצרכים שלו. אך זהו גם שלב התפתחות המצויה בקונפליקט- האולטימטום הוא חוסר אמון וחרדה (!). ילד שאינו פותר את הקונפיקט הזה בגיל המתאים ובתצורה המתאימה- יוצא עם חרדות וחוסר אמון בסביבה שלו. הדרך הנכונה לפתור את הקונפיקט היא ע"י מילואי צרכיו של הילד. פינוק בלי סוף וכו'. בגלל הזמן שעבר מאז בתך עברה את הקונפיקט- אין לי אפשרותל להגיד לך מה יכול לעזור לה. אבל במקרים רבים רק הידיעה הזאת מועילה. ואת כאמה בוודאי תדעי מה לעשות עם המידע הזה-

ובהצלחה!!!!!

א. זה תלוי באופי, יש ילדים יותר פתוחים ויש פחות

ב. זה תלוי בהרגל. אם ילד רגיל רק לאימא למה שהוא ילך למישהו אחר? 

ג. במקרה הנ''ל זה בכלל קשור לנסיבות חיי לידה ולא למה שהיה בגיל 0 או בגיל שנה

ד. לדעתי זה מוזר שילד ישר נפתח לזרים בלי התאקלמות קצרה כלשהי, מה קשר לקונפליקט שאת מתארת? מי בכלל החליט שזה ככה?

ובקשר לסעיף ראשון של בטחון עצמי שכתבת - רב הילדים בגיל הזה לא מתלבשים לבד ולא גמולים אפילו, חוץ מלאכול ולשחק הם לא יודעים כלום לעשות לבד, ולא נראה לי שזה נכון לדחוף עצמאות בכח 

מאז שנולדה תמיד היה לה אופי תינוקי והגדילה היתה הלם טוטאלי בשבילה,היא סירבה לכל אפשרות של עצמאות וביטאה ברור שהיא רוצה להמשיך להיות תינוקת וסביר להניח שאם היתה ממשיכה לגור איתנו היתה ממשיכה להתנהג כתינוקת וכן תמיד ניסיתי לעודד אותה לעצמאות אך בודאי שלא עשיתי את זה נכון כמובן ובודאי שזה בהחלט קשור בכך שנולדה בתחילת תשיעי ומתפתחת מאוד באיטיות,כרגע היא לומדת להיות עצמאית יותר כי אין לה ברירה שהרי היא לא עם אבא ואמא.

נראה לי ב"חתול תעלול" אם אני זוכר נכון

זה מפריע לבידוד...

אנחנו מדליקים את הרדיאטור לחצי שעה במקסימום והחדר לוהט.

בעלי לא יכול להיכנס אליו מרוב שחם שם

סוגרים אותם ממש טוב ומראש..

ישמצב שהרדיאטור פשוט לא טוב?

ויש מצב שהרדיאטור לא טוב.. אולי יש לכם אמצעי חימום אחר שתוכלו להשוות?

נשמע שהרדיאטור לא מוצלח.

בדרך כלל רדיאטור מתגבר גם על בעיות בידוד אם מכוונים אותו על עוצמה בינונית.

בדרך כלל מספיקות 20-30 דק' לחמם חדר לא גדול.

12 צלעות זה סביר ביותר. זה אפילו הרבה.

בלי קשר, כדי לבודד, אפשר לנסות לתלות וילונות עבים (משמיכות צמר קלות) על החלונות לתקופת החורף.

במקרה הזה עדיף מזגן/ית או מפזר חום. זה נכון שהם מעצבנים ומייבשים את האוויר אבל במקרה הזה הם יעשו את העבודה טוב יותר.

תנורים אמיתיים זה כמובן בעיה בחדר ילדים, מחשש שריפות וכו'.

וגם במהלך הלילה החדר לא מאוד חם.. נוטה לקר.

תנסו לשאול ממשהו רדיאטור ולהשוות.

גם לנו היה רדיאטור בחדר הילדים,

והעצבים והחרדות  שזה עשה לי -אי אפשר לתאר... (לא רק, אבל החרדות נובעות גם מהעובדה שדירתה של דודתי נשרפה כליל עקב שמיכה שנגעה ברדיאטור קצת יותר מידי זמן)

כך שאם את מתכוונת להחליף את הרדיאטור במקרה שהוא אינו תקין, מצטרפת גם אני להמלצות על מזגן חימום.

מזל שהוא חדש, כך אפשר גם להחליף או להזדכות..

קנינו לא מזמן רדיאטור 11 צלעות של תדיראן.

חשבתי שזה יהיה משהו טוב. ובאמת יש לו עיצוב נחמד והכל.

אבל יש תחושה שהוא מחמם לא מספיק חזק. ובימים האלה אנחנו מפעילים על המקסימום. 

קשה להגדיר בדיוק את הבעיה כי בסה"כ הוא כן חם, ועדיין...

יש לנו רדיאטור ישן יותר של זקש עם צלע אחת יותר בסה"כ

והחדר שאנחנו שמים אותו שם הרבה יותר חם ונעים (למרות שהחדר יותר גדול).

איזה הסעות מהיישוב?

איזה הסעות מועצה?

מאיפה?

איך בודקים?

תודה.

והנסיעה באוטובוס היא לא נוראית סה"כ שעה נסיעה.

ומניסיון- המצב פה יחסית שקט

נוסעים שם מאות יהודים הלוך חזור כל יום

לעיתים נדירות ביותר זורקים שם אבנים

לעיתים הרבה יותר נדירות גם יורים שם

לאנונימי,

תודה,

אין מצב שאני מגיעה לצומת תפוח עם הבת שלי. 

הודלולה,

תודה, 

אני עם צירונים מאמצע ההריון ואהיה בשבוע 38 בזמן הזה...

אוטובוס זו לא אופציה..

גבעוני מצוי,

אני יודעת שנוסעים שם מאות יהודים הלוך וחזור כל יום,

לעיתים נדירות זה עדיין לא מספק אותי,

וחוץ מיזה יש גם עניין של כיבוד הורים, אמא שלי שומעת את צירוף המילים

"אלון מורה" לא משנה באיזה הקשר, וזז לה בורג באותה שניה. 

גם אם אני אגיד לה "אמא, הזמינו אותי אבל אני בשום אופן לא נוסעת לאלון מורה"

עצם איזכור שם המקום בהקשר של הזמנה כלשהי, יביא לה את הסעיף. מניסיון מר. 

אם אני אסע לשם ברכב רגיל זה מתכון לריב בדרגת חומרה הכי גבוהה שיש,

אם אסע לשם ברכב ממוגן לכל דבר, זה ריב בדרגת חומרה נמוכה יותר.

מותר למנוע ולעשות הפסקה והפרש יותר גדול גם אם מאותו מין במיוחד אם את בדיכאון אחרי לידה

תגידי לבעלך ולרב שאת לא יכולה יותר ותחפשו פתרון

לדעתי מותר לבקש מה' שלא יהיה הריון בזמן הקרוב

בשני הפעמים שלא רציתי והתפללתי אז נעניתי, למה לא? את לא מכונה 

אחרי לידה, אא"כ לא הבנתי נכון...

הסיבות לקושי שלך מובנות מאוד והגיוניות מאוד והבעיה אינה בך או ב"דיכאון אחרי לידה".

את חייבת חייבת להביא את בעלך להבנה של תפקידו במערכת המשפחתית.

אשרייך שיש בו אהבת תורה וצמאון ללומדה, זה בכלל לא ברור מאליו לאיש עובד שחוזר עייף הביתה,

אבל הוא לא עושה סדר עדיפות נכון, וכאן תפקידך ותפקיד הרב שלו.

כי ממנו הוא ילמד ויבין שזה קודש להיות אבא ובעל ולא רק ללמוד תורה.

אנא פני בהקדם האפשרי לרב שלו ואני מקווה בשבילך שתראי ישועות!!

ועד אז אל תכריחי את עצמך ללדת עוד ועוד!! לכל זמן ועת.

ילד צריך לבוא מתוך שמחה ורצון וכוחות.

שאני מתייחס - למרות שהבקשה היתה לנשים.

יש פה שני עניינים - מה שכתבת בסוף (שזו היתה הכותרת),

והשותפות של בעלך עם הילדים.

לגבי הסוף, לדעתי אל תקחי ללב מידי. "אין אדם נתפס על צערו". אם את חושבת ש"הטחת דברים" כלפי ה' שלא כראוי, תתחרטי ותבקשי סליחה ותחליטי להיזהר יותר להבא, וזהו.

וגם לגבי ה"בקשה", כביכול, מה' על הילדים - זו מורכבות ידועה למצב קשה. מצד אחד מאד רוצה ילדים, מה יקר יותר מזה. מצד שני קשה לך. אז רגע ביקשת שלא - ורגע התחרטת, ו"איך זה נראה"... וגם למעשה האם יהיה לי כח.. 

הרי חכמים אמרו שאשה מביאה קרבן אחרי לידה כי נשבעת בגלל הקושי שלא תלד יותר - ואח"כ מתחרטת כמובן.. אז את רואה שאת לא הראשונה בעולם..

לגבי שותפות הבעל. יש לחלק: יש דברים שאכן איש ואשה זה אחרת. זה טוב וטבעי. לכן, אם לא בשבילו ללכת לגינה - לקחַת את זה בקלות. לא במקרה רוב אלו שבגינה הן נשים..

יש מקום בהחלט לשמוח על כך שיש בעל שמפרנס וגם לומד תורה. גם מקדיש זמן לך אחרי יום עבודתו. זה לגמרי לא "כבדרך אגב". אדם חרוץ, עובד הרבה שעות, לא נרדם אח"כ מול טלוויזיה אלא לומד. איש מעלה.  זה כאילו ההורים עוסקים בעבודה בחוץ, עבודה בבית, לימוד תורה - והפונקציות מתחלקות ביניהם.

אלא מה? אולי יש לו אי-הבנה מסויימת, יתכן ביחוד כי הוא "בעל תשובה", לגבי המקום של ההתייחסות לילדים בעולמו. גם לגבי זה שהיחס אינו רק ענין של "מילוי מחוייבות" אלא צריך לבוא מהלב. וגם אם  הזמן הכמותי  שאפשר להקדיש אינו גדול, חשובה השותפות.

כמו כן, יתכן שגם לך יש אי-הבנה מסויימת לגבי עולמו הרוחני. כלומר: את מקבלת - אבל לא כ"כ "איתו" בהתקדמות שלו.

לכן, לענ"ד כדאי לכם לדבר.

את תגידי לו שאת מאד מעריכה אותו, גם אישית, גם על עבודתו, גם על ההשקעה בלימוד תורה - אבל נראה לך שבכ"ז הצד של הילדים קצת נפגע. כי אחרי הכל חשוב שתהיה לילדים גם השפעה של אבא, והקשר. מצד שני, זה קשה טכנית בגלל עבודתו והוא גם חושש לביטול תורה; אז תציעי שישוחח על זה עם רב חשוב, שמבין ענין גם בילדים, ויסביר לו את חשיבות הקשר הקרוב אליהם והשותפות בהחלטות לגביהם. גם אם אינו יכול להקדיש לכך המון זמן בגלל עבודתו ולימודו. אני מניח שגם יוכל להסביר לו שלשחק זמן-מה עם הילדים בשבת, זה לא "ביטול תורה".  

יתכן שגם יוכל כך להבין יותר שאם רוצה - ובוודאי רוצה - שילדיו ילכו בדרך ישרה, אז הקשר הלבבי אליהם, האיכפתי, הוא מרכיב חשוב ביכולת ההשפעה על כיוונם בעתיד.

ואולי גם מצידך תציעי שתלמדו מידי פעם משהו ביחד, שתרגישי שותפה יותר לעולמו הרוחני; ואז אולי גם יקבל יותר את דברייך שיבואו מתוך אותו כיוון ולא כאילו "כנגד".

יש לי רק בנות, היה לי דיכאון אחרי לידה, והרב התיר מניעה.

פעם גם שמעתי רב חרדי אומר בפני קהל, שאם יש בעיות בשלום בית, אסור להביא ילדים, בלי לפתור את הבעיות.

התחושות שלך, אי השותפות של בעלך במטלות שקשורות לגידול הילדים, ההתחזקות של בעלך וההשפעה עלייך ועל חינוך הילדים ועל הקשר ביניכם, אי ההסכמה שלכם על מספר הילדים, ועוד.

לדעתי, יש מקום לשבת עם הבעל לשיחה פתוחה בנושא. לא לומר לו "אתה רוצה עוד ילדים, אבל אתה לא עוזר איתם מספיק". אלא לדבר על הקושי שלך, ועל זה שכשאת מבקשת עזרה, הוא לא נענה ולא מושיט יד (אם את אכן מבקשת. מנגד, אפשר גם לומר שהוא לא מציע יוזמה; מה שנכון לך להגיד).

בעלי גם כן כמעט ולא שותף בצדדים הטכניים של גידול הילדים, אבל אני כן משתפת אותו במה שקורה עם הילדים והוא מעודכן ומביע דעה. נכון שהשיתוף צריך לבוא ממני, כי אני זו שיודעת מה קורה והוא לא שואל, אבל יש לי מקום לשתף והוא מקשיב ומביע דעה (בד"כ). לדעתי מאוד חשוב לפתח את המקום הזה מול הבעל, שגם אם הוא לא נוכח פיזית בחיי הילדים, הוא יידע מה קורה איתם, יתעניין, יביע את דעתו, ולא ייתן לדברים לחלוף לידו. מדובר בילדים שלו גם כן, וצריך להעביר לו- בעדינות ובנעימות- את המסר הזה.

נקודה שניה- ההתחזקות של בעלך- האם מתאים לך מה שהוא דורש ממך? האם זה נעשה מתוך דיבור איתך, או באופן יותר כפייתי ומחויב- כך תעשי וזהו?

האם מתאים לך שהילדים שלכם לומדים במוסדות חינוך חרדיים?

שתי הנקודות האלו- כל אחת בפני עצמה- צריכות דיון (נפרד) ביניכם. א"א פשוט להניח שאת משתנה בהתאם לבעלך. הדברים צריכים להיות מחוורים, פתוחים ומוסכמים על שניכם.

וכמובן, עניין מניעת ילדים גם כן צריך להיות מוסכם על שניכם. בפרט שאת המגדלת העיקרית, היחידה כמעט. זה חייב להיות מוסכם על דעתך להביא עוד ילדים לעולם (כמובן, גם צריך לדבר על זה עם רב, ורצוי רב שיכיר בדעתך ובכוחותייך, וייתן להם את המקום הראוי).

ולא הבנתי בכלל את השאלה איך ה' יסתכל על זה שאת רוצה לחזור בך מלא להביא יותר ילדים. ה' אוהב אותך ודואג לך. הוא לא בוחן אותך בפינצטה ומדקדק איתך בדקדוקי עניות (לעניות דעתי). מהמקום הזה, שוב-לענ"ד, את יכולה להיות רגועה.

"כי אנו בנך ואתה אבינו" משפט מדהים מהמחזור שצריך לזכור כל השנה. אין לי מה לומר לך במקרה הנ"ל שציינת בהתחלה אבל לגבי השאלה שלך על הקב"ה את לא חייבת להתנצל- תאמיני לי- רק תגידי לו: הקב"ה אני צריכה את זה וזה וזה והוא כבר נענה לבקשתך. הוא אבא שלך ושל כולנו והוא יצר אותנו כדי שנוכל ליצור איתו קשר, והכי חזק שיכול להיות. הוא כמו אבא ממש: אבא לא צריך את ההתנצלות של הבן כדי להרגיש רגש אהבה ורצון לתת, אבא בד"כ ידרוש זאת מתוך מקום של תפקיד מחנך, אבל במקרה שלך- אביך שבשמיים מצפה לשובך. 

זה נשמע לי שאת עוברת התמודדות לא פשוטה, את נעזרת במשפחה ואשריך שיש לך אותם. אבל תזכרי שיש משהו אחד שעדין לא פנית אליו- אבא שלך בשמיים מצפה לך. הוא לא נגדך- הוא מנסה לעזור לך, לנתב אותך בדרך הישרה אל האושר שמחכה רק לך. כשיש זמנים קשים דבר ראשון חשוב להחזיק בקשר שלנו עם הקב"ה.

את מתארת מצב שבו את פונה להקב"ה וזה התחלה מדהימה: יש אנשים מסוימים שייפנו גב וילכו אל מקורות טבעיים- או ח"ו יתרסו בקב"ה. זכרי: זה לא בא ממקום מכאיב זה בא ממקום כואב. ולאבא יש תמיד מקום להכיל את כל כאביו של בניו.

אולי- לדעתי- תלכי עם זה צעד אחד קדימה. במקום לומר: הקב"ה אל תתן לי ילדים, תאמרי: אבא, קשה לי עכשיו, אתה רואה באיזה מצב אני הרי אתה שמת אותי פה, אולי אתה מסכים שלא לתת לי ילדים כרגע- בבקשה! וכו' 

במקום לומר: "איך אני חוזרת בי? איך ה' יסתכל עלי?" תאמרי: אבא, פגעתי בך, איך אני חוזרת בי, איך אתה מסתכל עלי?

הקשר שלך עם הקב"ה אינו חיצוני- זה הדבר הכי פנימי ואישי שיש והוא מתבטא דווקא בדברים הללו, אם את מסוגלת להרגיש כ"כ קרובה אליו עד שאת מתלבטת 'איתו' על ההתנהגות שלך כלפיו- תדעי שהגעת לפסגה. הגעת למקום שאת כבר לא מרגישה בודדה יותר, כי הוא עוזר לך בבוקר, בילדים בכוס קפה שיצא נכון וכו'. 

תפילה מתוך הלב פנימה- לא מתוך סידור או תקנה שאמרו חז"ל- עוזרת לא רק לבנות את הקשר בינך לבין בוראך- אלא גם עוזרת מבחינה נפשית, זה משיל קילויים מעל הלב----

כל שאלה שיש לך- תפני אותו אליו, תאמיני לי מניסיון- את מקבלת תשובות מכל מיני מקומות ומרגישה שהם ממש משמיים....

יש רבנים שמתמצאים בנושא ויודעים להדריך בעלי תשובה בנושא שלום הבית.

להגיד לו שה' הוא באמת יכול לעשות כל דבר וזה כמו קוסם. אבל ה' הוא יותר מהקוסם

הוא יכול לעשות דברים שהקוסם לא יכול לעשות

התורה אומרת שאסור לקסום קסמים והיחיד שמכונה קוסם זה בלעם הרשע

ולפעמים צריך לדבר איתו בשפה שלו כדי שיבין.

מבחינתו קוסם זה משהו מיוחד וכך גם ה'

ה' זה לא קוסם.

קוסם זה בן אדם, שעושה משהו בזריזות עם הידיים - ואז חושבים שעשה "קסם".. למשל, מעביר מהר משהו ממקום אחד לשני בלי שאף אחד מרגיש, וחושבים שזה הגיע לשם לבד..  זה לא באמת

אבל ה' הוא לא בן אדם. הוא עשה את כל העולם, גם את האנשים. והוא באמת יכול לעשות הכל. אבל הוא לא עושה סתם דברים כמו מישהו ש"מתחשק" לא משהו.. הוא עשה סדר קבוע לעולם - שמש זורחת, עצים גדלים, בני אדם נולדים. ה' עשה שככה זה יהיה והוא כל הזמן עושה שהעולם ימשיך. הוא לא "משנה" כל רגע. אבל אם ממש צריך - הוא גם יכול לעשות נס. לשנות את הסדר הרגיל, למשל כדי לעזור לנו, לעם ישראל כשאי אפשר בדרך הרגילה. כמו שהיה בחנוכה, שהוא נתן ליהודים כח גדול לנצח את היוונים, וגם עשה את נס פך השמן.

ויש עוד משהו - שאם עושים את המצוות של ה', ומתפללים אליו, אז ה' עושה לנו הרבה טוב. גם את זה הוא קבע. שהטוב שהוא עושה בעולם - קשר לזה שאנחנו נהיה טובים וצדיקים.

כך מוציאים בהדרגה את הדימוי של ה' לבן-אדם, את המחשבה שמה שהוא עושה זה סוג של "פטנטים".., מעצימים את הערצת ה', וגם את ההבנה שכחו מתבטא לא רק ב"קסמים" אלא גם בטוב הקבוע שהוא מחיה אותו. ודבר עיקרי - מזכירים את הקשר בין טוב מוסרי שלנו, לשפע של ה'.

כך נראה לענ"ד.

אולי כדאי לשאול אותו מה זה קוסם (לדעתו), מה קוסם עושה, ואז לשאול למה הוא חושב ש-ה' הוא קוסם. אח"כ אפשר להמשיך את השיחה בכיוון שדן נתן.

מזכיר לי שהבת שלי (גם כן בת 4), אומרת לפעמים על הכותל המערבי שהוא הכותל הערבי שרוצה להרוג את כולנו... (בלבול מושגים מזעזע. רק דברים שהיא שמעה בחוץ, גם לגבי הכותל וגם לגבי הערבים).