פורום הורות (עמוד 242)

אלישבע- גם אם אכן היה לה טוב והיא הייתה צריכה את אמא- אלא אם המצב מאוד קשה (בוכה ללא הפסקה יותר מחצי שעה, צורחת ומשתוללת וכו'), אין הצדקה לדעתי לקרוא לי לקחת אותה הביתה.

ברור שכדאי ליידע אותי אחרי הגן שזה המצב, שאדע ואחשוב איך לפתור. אבל בשביל זה להחזיר הביתה? לא נראה לי...

תותי- מסכימה איתך. תודה

כאשר מצאו את גופות שלושת החטופים. הייתי צריכה לעכל, ולא מיד סיפרתי לבת שלי.

בינתיים חברה של הבת שלי (בת 9 בלבד!) התקשרה לספר לה.

מאז למדתי לספר לה, כל דבר משמעותי שבוודאי עומד להתפרסם בין הילדים.

איך לספר?

ד' כתב מאוד יפה בשירשור: הבוקר העצוב והמזעזע הזה

בהצלחה!!

מצאתי שעוזר להגיד:

אתה מתכוון שאולי היית מעדיף עכשיו שלא יצאת מהמיטה? ולתת לילד לענות.

ומה באמת קרה? כן הלכת לחדר או לא?

להסביר בפשטות את ההבדל בין דמיון למציאות אמת ושקר,

ולבקש שיגיד רק את האמת, גם אם היא לא מה שאתם רוצים לשמוע.

ותפקידכם כהורים לאפשר ולעודד גם אמירת אמת קשה.

"אתמול אבא שלי לקח אותי ל770"

או

"אתמול ראיתי רכבת עם דוב"

או

"אתמול אני ואבא ראינו נמר בכביש"

וכו' וכו'

אני פשוט לא יודעת איך להגיב....

גם בן 3 וחצי, ילד בכור, אם זה משנה

חברה של הבת שלי. היא סיפרה לבת שלי שבתקופת החגים היא נסעה לרוסיה וראתה שם נמר צבעוני ושרקן. הבת שלי האמינה לה, אבל כמובן שהכל בא מדמיונה הפורה של הילדה. ואני גם מכירה את המשפחה ויודעת שאין בזה אמת.

הקטן שלי, 4.5, גם נוטה לשקר לפעמים. אני לא מתרגשת אבל כשממש חשוב אני מעמידה אותו על האמת. סתם דוגמא שקרתה דווקא עם הגדולה- היא גזרה לעצמה קצת את השיער מקדימה בצורה בולטת ומכוערת, והכחישה. אמרתי לה שאין מה להכחיש כי זה כל כך בולט, ואז מיד היא הודתה בזה. אבל כשילד מספר סיפורים דמיוניים, לא הייתי מתרגשת.

לא להתרגש.

הרבה הורים חושבים שהילד בן הארבע מספר תמיד רק אמת.

אבל הילדים מבלבלים הרבה בין דמיון למציאות, ובין רצוי למצוי.

חשוב להסביר לילד את האמת ולחנך.

רק לא לכעוס, בדיוק כמו שלא כועסים על ילד בן שנה שהופך מגדל של קוביות.

ילד שגדל בבית בריא, וההורים שלו אנשים ישרים, בעז"ה יהיה גם הוא ישר.

השקרים הילדותיים עוברים בהדרגה ונעלמים בסביבות גיל 8.

פעם ילד סיפר לגננת: "ראיתי את אבא רוקד על השולחן, ואימא שברה ביצים"

מבירור שעשתה הגננת, התברר שהילד צדק:

הוא ראה את הדברים בסרט הווידאו מהחתונה של הוריו....

למי שעדיין לא הבין, אז בבקשה:

כשכל החברים הרימו את אבא (החתן) על השולחן, הוא רקד!

כשהחברות הרימו את אימא (הכלה) על השולחן, היא זרקה על הקהל ביצים מלאים בנצנצים...

בגיל הזה עוד לא שייך, לענ"ד, לגרום לילד להבין ששקר זה דבר פסול. הוא בכלל לא מתכוון לשקר ולומר משהו שאינו אמת. מבחינתו, גם הדמיון שלו זה אמת (מזכיר לי פעם אחת שבה בעלי ביקש ממני לעשות משהו, לא עשיתי את זה והלכתי לישון. כשישנתי, בעלי חצי-העיר אותי ושאל אם עשיתי את זה, אז אמרתי לו "כן, חלמתי את זה ואז זה קרה", והייתי משוכנעת לגמרי באמיתות דבריי . אז גם לאנשים בוגרים זה יכול לקרות).

מה שאני עושה עם בת הארבע שלי הוא שאני שואלת אותה, בנעימות ובנחת- זה קרה באמת או בכאילו? ואז היא אומרת ("באמת" או "בכאילו"), וממשיכים הלאה. ככה אני עוזרת לה להבדיל בין מה שבאמת קרה לבין מה שלא.

וקרה לי לאחרונה שהיא סיפרה לי שהיא עשתה משהו, שאח"כ התברר לי שהיא לא עשתה (היא סיפרה לי שהיא סיפרה משהו למישהי, ובדיקה שלי- מתוך סקרנות בלבד- העלתה שזה לא קרה). בסדר, לא קרה כלום
 

וזה לא נקרא שהם "משקרים"

לפעמים הם מאד רוצים משהו שנראה להם שזה באמת קורה.

הבת שלי בת 3 וחי אוהבת מאד את אחת החברות שלה מהגן, וביום שיש ביקשתי מהגננת שתראה לי מי זו הילדה שביתי מדברת עליה כל כך הרבה.

והגננת לא האמינה שאני לא מכירה אותה.

היא אומרת לי- הבת שלך כמעט כל יום אומרת לי אתמול הלכתי ל... היום ... באה אלי.

אפילו היום, יום שישי, היא אמרה בצהריים אנחנו הולכים ל....

הגננת חשבה שהמשפחות חברות ואנחנו מתראים הברה אחרי הצהריים...

אותי זה ממש הצחיק ולרגע לא אמרתי לילדתי שהיא משקרת.

אבל נראה לי שהמקרה הספציפי הזה קצת אחר. נראה לי שהילד פשוט פחד לומר את האמת. לא שאתם הורים "מפחידים", אבל מבחינתו ההודאה באמת עלולה לגרום עונש או משהו דומה.

עדיין, לא נראה לי ששייך לדבר פה על "שקר", כי הוא לא מבין שזה רע לא לומר את האמת. הרע והטוב אצלו מסתכמים במה שמשפיע ישירות עליו...

כל זה לעניות דעתי.

שההורים ישתדלו מראש להימנע משאלות שאתה יודע את התשובה עליהן.

למשל אם אתה יודע שהילד לא צחצח שיניים אז את תשאל אותו האם צחצחת שיניים? אלא תאמר לו- לא צחצחת, בוא לצחצח.

אז פה זה קצת שונה כי הוא לא שאל "האם יצאתם מהמיטות?"

אבל עדיין לחשוב מה הייתה מטרת השאלה. הרי ברור שהם יצאו כי לא רצו לישון, לא?

אז למה לשאול?

אני חושבת שאם השאלה הייתה נשאלת בכנות הם לא היו מרגישים צורך להכחיש.

שיחקתי עם שתי הבנות בנות 5 ו-3 משחק די טיפשי של "אנדנדינו" בלי מטרה... יעני המטרה זה שתצא... וכל פעם מישהי בחרה מספר ומישהי עשתה את הסיבוב (לפי המספר שיצא...)... ובאחת הפעמים הגדולה עשתה את הסיבוב, היא ספרה בשקט ויצא שהקטנה "ניצחה" (ספרתי איתה בלב.. בכלל לא בשביל לבדוק אותה סתם בהרגל) ופתאום קלטתי אותה מתלבטת שניה ואז היא המשיכה אליה ואמרה שהיא ניצחה ואני הייתי פשוט בשוק! ממש התאפקתי לא לבכות מולן. מה אני אמורה להגיב לה? עשיתי כאילו לא שמתי לב כי לא רציתי שהיא תחשוב שבדקתי אותה ושאני לא נותנת בה אמון... אבל זה פשוט היה לי שוק. יש לציין להגנתה שהרגשתי שהיא גם לא כל כך מרגישה בנוח עם עצמה - גם קצת אמרה כמה פעמים שהיא באמת ניצחה בשביל לחזק את זה וגם בסיבוב הבא למרות שהיא "ניצחה" היא העבירה את הניצחון לקטנה בשביל לכפר. ולא יודעת מאיפה זה בא לה! בחיים לא משקרים בבית וזה שקר ממש לשם שקר...

סיפור ארוך סליחה. ממש לא ידעתי מה להגיב. (אני לא הפותחת)

נשים צדקניות..  אז מזדעזעות: איך יכול להיות?..  בחיים לא משקרים בבית..  ב"ה.

זה לא "שקר לשם שקר"..  זה אחד הדברים המצויים במשחק הזה - ש"ממשיכים" עוד שניה. היצר לנצח..  וקל "להטעות" גם את עצמה.

מה שיש להתפעל, הוא שבסיבוב הבא העבירה לקטנה. זה ממש יפה. אדרבה, זו כנראה תוצאה של "תחושה" מהבית.

אולי הייתי צריכה יותר להחמיא לה על הוויתור.. או לפחות יותר להעריך את זה

מרוב שהייתי בשוק מהרמאות לא ידעתי להסתכל על הצד השני...

אבל תודה, ב"ה קצת הרגעתם..

על דבר כזה כלפיה - הויתור - את יכולה לומר למשל: כל הכבוד ששמת לב שאולי מקודם בעצם היא היתה צריכה לנצח, והחזרת לה כעת כשויתרת לה..

כך היא מקבלת שיקוף עדין של המציאות. לא נעלבת, אבל זה מעודד את ה"התיישרות" עם האמת..

אם הייתי אומרת לה כזה משפט היא הייתה חושבת שניסיתי לבדוק אותה...

והיא אמרה בפירוש לפני שהיא התחילה לספור שהיא סופרת בשקט ושלא נספור כולנו יחד.

האמת שלא חשבתי על זה שאולי זה היה לה בראש מלכתחילה... שזה אפילו יותר מפתיע - שהיא חישבה את זה מראש.. אבל זה לא היה נראה ככה.... זה היה נראה שהיא אמרה את זה כאילו בשביל ההרגשה שרק היא סופרת ועובדה שהיה נראה שהיא מתלבטת בסוף.. ולא שהיא תיכננה... אבל לא יודעת..... עכשיו כשאני חושבת על זה אני נכנסת לשוק מחודש

ובלי חשדנויות.

ולא אמרתי שצריך לומר לה. רק שאם מחליטים להגיב, לעשות את זה בדך מעודנת ולא ישירה; "אולי מקודם"..  אבל איך שזה נגמר אצלכם גם היה טוב.  ולא להיבהל מזה יותר מידי. לשים לב בנחת בהמשך.

ברוך ה' היא ילדה מתוקה וחכמה ולא שמתי לב לעוד מקרים בסגנון הזה...

שה' יתן לנו חוכמה לחנך נכון את ילדינו

היא לא באמת גדולה, בת 9 או עשר.

היא קטנה, בת חמש- והיא באמת רוצה לנצח. כ"כ רוצה לנצח עד שרעיונות מופשטים של "יושר", "צדק" או "הגינות" פשוט לא רלוונטיים לגביה.

זה די מצוי שילד "מציל" את עצמו כך - ולפעמים גם מאמין לשקר של עצמו..

לא צריך "לגרום לו להבין" ששקר זה פסול בכל מקרה - אלא יותר שיראה שלא יקרה דבר רע מהאמת..

לכן, במקרה כזה למשל, אפשר "לשקף" ולומר: כנראה שכחת.. אבל ראיתי שיצאתם. פעם הבאה, תשתדל לזכור מה היה באמת. זה חשוב לזכור מה היה באמת..

כלומר: אם "נעדכן" בעדינות את האימרה ביחס למציאות - יתרגל שזה "בסדר". לפעמים אפשר בחיוך: לא, זה לא בדיוק היה כך - בוא תנסה להיזכר איך היה באמת..

במקביל: אפשר לומר בנחת מידי פעם, אחרי שמבררים ביחד מה באמת קרה, שזה ממש חשוב להשתדל להגיד רק את האמת. לספר איזה סיפור בענין.

חינוך-מתון..  כמה שפחות יילחץ, כולל מעם ה"תעמולה" לנושא - כך יש סיכוי שההסברה תתיישב על ליבו ויישם.

לפני שאת מנסה לגרום לילד להבין ששקר הוא דבר פסול , שאלי את עצמך;

האם תרמתי באופן כלשהו (ביודעין או בלא יודעין) לכך שהילד משקר ?

האם אני שיקרתי לילד  ? (ותהא הסיבה מוצדקת ככל שתהא)

האם הילד נענש או ניזוק כשאמר את האמת ?

האם "ארבתי" לילד וניסיתי לתפוס אותו בשקר ?

רק אם התשובות לכל השאלות הנ"ל היא - לא , עלייך להבהיר לילד כי שקר הוא דבר פסול ואינך מרשה לו לשקר וללא כל פשרות.

ו"בומבסטי"...

לילד בן 4 לא "מבהירים כי שקר הוא דבר פסול ואינה מרשה לו לשקר וללא כל פשרות".

כך לא מחנכים ילדים. גם דבר כזה יכול לגרום לההיפך..

וזה גם מדובר בילד בן שש/ילדה בת שש???

בצורה מבהילה -

דבר שבעיני הילד עדיין אינו נתפס פנימית בחומרתו -

והוא גם דבר שקורה "בתוכו" (לא כמו מרביץ על כל מה שהאח לא מוכן לתת לו, למשל) -

אז הדבר הראשון שהילד ירצה, זה להינצל מהבהלה הזו.

ולכן, אם "יצטרך" לשקר, הוא פשוט ינסה להסתיר גם את זה. "שקר בריבוע"..

אם ילד לא יפחד - אז הוא גם יאמר את האמת. יתרגל שאומרים אמת, ואז מדברים על מה שהיה..

ואם לדוגמה (שייך יותר לגיל גדול יותר), יתנסה שהודה פעם על "פאדיחה" ("שיקרתי"..), והתגובה היתה קודם כל, כל הכבוד על האומץ להודות באמת. זה הכי חשוב. ואח"כ: באמת, לא להגיד את האמת זה ממש לא טוב. גם אי אפשר להאמין כך, וגם עושה הרגשה לא טובה, וגם אסור - אז פעם הבאה ממש תשתדל להגיד רק את האמת. וגם - תשתדל שהיא תהיה כזו שנעים להגיד אותה.. -

אז הוא ימשיך להודות על האמת.

בוודאי שצריך לחנך, כולל לדיבור אמת. אבל האופן שמסבירים מה אסור, צריך להיות גם עם הערכה עד כמה הילד במצבו הנוכחי בשל ליישום (ילד שמשקר תדיר, אמירה "אני לא מרשה בשום אופן" - כמובן לא תשנה את המצב..); וגם, באופן כללי, שילוב של הסברה קצרה כמה ולמה זה לא ראוי, עם הקרנת תחושה לילד, שבכל מצב אם זה יקרה, אנחנו נשתדל שוב מחדש (את זה, לא צריך "לומר" דווקא. את זה ילד מרגיש מאופן האמירה. בעיקר כשהוא קולט שהאמירה הברורה היא על הנושא, אבל לא "כנגדו" אישית. אפשר לפעמים להסביר מאד בהיר למה משהו הוא לא בסדר, והילד יזדהה, ועם זה - ירגיש בסדר לבוא אח"כ ולומר בצער שזה קרה לו בכל זאת.. ומשוחחים).

זו ענ"ד.

חשבתי שאתה עונה בכללי...

אם כבר באותו ענין ביתי חוזרת עם שלל קישוטים מילדות בגן סיכות צמידים וכו'

ויש לציין שאנחנו כהורים לא נותנים/קונים לעיתים קרובות משחקים לילדי (סבתא שלה כן מידי פעם)(מטעם שאין אמצעים)

אולי מכאן באה האוסף שלה אבל יחד עם זאת היא משקרת בלי סוף: היא נתנה לי במתנה... מצאתי בחצר...

וכו' מילא אם זה פעם ב.. אבל כמעט יום יום חוזרת עם שלל מה עושים איך עושים לזה סוף?

יודעת שיש חנות בשקל אבל בכל זאת לא אבזבז כל יום על מתנות כי זה מצטרף לכסף גדול וכו' דבר שלצערי במצב הנוכחי גם זה קשה לי.

אשמח לעשות לזה סוף גם אם אין בי היכולת לקנות לה!

ידוע שבמרכז מכבי ממש שולטים (במובן החיובי של המילה) ובירושלים יש למאוחדת ולכללית נראה לי עדיפות.

אני בירושלים נמצאית במכבי זהב ומרוצה ב"ה. יש רופאים עם זמינות גבוהה, קרובים. 

לגבי טיפולי שיניים, יתכן באמת שהחיסכון של 70 ש"ח בחודש שווה לעשות טיפול פרטי אם תעברי קופה.

משפחה שלי נמצאית במאוחדת, ואיכשהו ביטוח שיא שלהם לכל המשפחה עולה ממש גרושים!!!

אולי באמת שווה??

תנסי מגיל שהם מגיעים טכנית לברז ו"שולטים בו".

מוזמנת לפרט כשתרצי...

(לדעתי כן יש דבר כזה ילד רע. אני נתקלתי באחת. וזה יותר נפוץ שהם פועלים בחוסר כוונה להרע).

הם די אכזריים מטבעם

מדובר במשהו בעוד חצי שנה- האם את חייבת כבר עכשיו-עכשיו להחליט סופית ולהירשם?

אם יש לך עוד זמן לחשוב על זה, תנסי בדרכי נועם לדבר על זה עם בעלך (מה גם שמדובר במשהו שיקרה כאשר בנכם גדול יותר בחצי שנה, ואז הטיפול בו יהיה אולי קל יותר).

אם בעלך נשאר תקיף בעמדותיו, אני הייתי מחפשת דרך אחרת לנפוש ולהתאוורר, עם הצער ותחושת הפיספוס שבדבר.

וסתם מעניין אותי לדעת, האם היית מאפשרת לבעלך לעשות את אותו דבר?

היית משחררת אותו לחופשה כזו?

מבחינתו להיות בבית זה הכי טוב...

אז אין מה לעשות

לדעתי זה גם לא הוגן כלפיו - הוא יצטרך לקחת 4 ימי חופש מעבודה, לטפל בתינוק לבד בזמן שאת תבלי בבית מלון

ו4 ימים זה הרבה - מה תעשי שם לבד או שזה מטעם עבודה? 

אולי במשביר לצרכן?

בחיפה יש את צוציק

בכל החנויות ששאלתי אמרו לי שאין דבר כזה.

אם בא לך אני יכולה לבדוק כשאהיה בחנויות בקרבת מקום אם יש ולהגיד לך איפה

סתם בשיטוט ראשוני ראיתי זולים יותר כמו http://www.hellobaby.co.il/products/?cat=5&page=2

או יקרים יותר נניח באיקאה ועוד מותגים.

זו שמיכה של לורה סוויסרה. באיקאה לא מצאתי.

חשבתי שאולי הישועה תבוא מפה

ויש גם בחנות הבגדים המקומית כאן (את מתכוונת לפוך קטן של ילדים, נכון?)

מוזמנת לפנות באישי אם את רוצה יותר עזרה עם זה.

שהיה עלול לגרום לזה.

מנסים לתת אוכל "עוצר", כמו אורז, בננה, תפוח וכד'.

ולוקחים לרופא.

תרגישו טוב!

יש הרבה מאכלים שעלולים לגרום לשלשולים -

כל פירות ההדר. יש ילדים שמאוד רגישים לזה, ויש כאלה שלא.

אבוקדו - עלול לגרום לשלשול.

בננות (כן, כן לא טעיתי. יש ילדים שבמקום עצירות זה עושה להם ההיפך - חלק מהילדים שלי, למשל...)

עגבניות.

דברי חלב.

שמן זית (למי שלא רגיל, ותינוקות קטנים יותר רגישים כמובן)

יש עוד, אבל בגדול לבדוק שינוי כלשהו בתזונה שאולי היווה גורם.

מוציא שיניים? אם כן זה גם יכול לגרום.

מאוד עוזר ומרגיע - תה קמומיל חזק (עם קצת קצת סוכר) ואפשר גם לטבול חיתול כותנה בתה (בלי הסוכר...) ולהניח כקומפרס על הבטן. עוזר פלאים.

בגיל הזה יכול מאוד להיות שיניים.

כשתינוק מצמיח שיניים ,זה עלול לבוא עם שילשולים.

מאשר פירות או ירקות חתוכים

ואת צודקת.

הממתקים השתלטו על כל חלקה טובה.

הבעיה היא שזה יוצר תחושת קנאה וחסך אצל הילדים.

אז אני משתדלת לעשות כמה דברים:

1. בשבת אני כן קונה חטיפים, אבל מגוון די מצומצם שמבחינתי הם הרע במיעוטו. במבה, דוריטוס טבעי, ביגלה, פצפוצי אורז וכד'.

2. את הפרות להגיש בצורה יותר אטרקטיבית- נניח לחתוך 2-3 פרות לסלט פרות עם גרגרי רימון או חמוציות. זה מעורר תאבון וכל הילדים עוד יבואו לבקש לטעום...

3. בגיל המתאים- פשוט להסביר. להסיבר שה' נתן לנו גוף בריא ורוצה שנשמור עליו טוב טוב. ובכל הממתקים האלו יש חומרים שעלולים לגרום למחלות ולהרגשות לא טובים ולנזק. ולכן- אני, בגלל שאני אוהבת אותך ורוצה לשמור עליך- אני מביאה לך לגן שעשועים פירות טובים ובריאים.

כאם למתבגרים וכמורה וותיקה.

יש ילדים שממש זקוקים לחברים גם אחה"צ ונהנים איתם. משחקים יחד ומפיקים תועלת מהשהות המשותפת. אבל לא כל ילד זקוק למנת החברים המוגברת הזו.

אם בשעות הבוקר הוא מוקף חברים ויש תקשורת טובה ובריאה בהחלט אפשר לנצל את שעות הצהריים לתעסוקה מסוג אחר.

ספרים, משחקי הרכבה, שיחות עם הורים, יצירה וצביעה וכל מני..

אם יש בעיה- צריך ואפשר לאתר אותה גם בבוקר ואז הטיפול הוא מובנה. 

ואל דאגה.

הגדולה שלי עד התיכון היתה בגדר "אשרי יושבי ביתך", היום- צריך לקבוע איתה פגישות .

להתקשר למוקד של הקופה ולהתייעץ עם רופא/ה.

לנסות סניף אחר, עד שתשיגו מישהו שיענה לכם.

הרבה הצלחה ורפואה שלמה.

יש אפשרות להתקשר למזכירות המרפאה כדי שהם ישאלו את האחיות?

אם היא קיבלה נניח 7 ימים מתוך עשרה, אפשר להניח לזה. או 5 מתוך 7 ימים.

פחות מזה - כנראה שצריך לחזור על הטיפול כולו.

הכי טוב לא להתבייש, לשאול את הרופא המטפל.

אחרי הפסקה של כמעט שבוע כנראה שזה יהיה מיותר.

או שהיא נרפאה ולא צריך עוד אנטיביוטיקה או שהדלקת תחזור ותצטרכו טיפול שלם חזרה.

בהחלט שאלה לרופא ולהבא לקחת רצוף עד סוף הטיפול גם אם היא מרגישה יותר טוב.

פשוט קשה לך במציאות שבה את נמצאת להגיד שאת אוהבת אות השבת.

מס' הצעות ייעול:

האם בעלך יכול לקחת חלק מהילדים לתפילה? לפעמים, לא תמיד. כמובן בתנאי שהם לא מפריעים לו להתפלל, זה יכול לרענן אותך מידי פעם.

לגבי הבגדים, אין מה לעשות, לקנות עוד בגדים לשבת, שיהיה לך נוח...

ואולי לשאול רב לגבי תלישת שיער וכו', תשאלי שוב את הרב שלכם, האם את צריכה ממש להיזהר כשאת עושה קוקו לילדות..

ולגבי הבלאגן, תעשי מה שמותר, ותשתפי את הילדים באיסוף צעצועים, העברת מגבון על מקומות מלוכלים...

(במידה וזה מותר בשבת..)

תמיד לא אהבת את השבת?

או שזה בגלל הקושי עם הילדים.

אם זה בגלל הקושי עם הילדים, אני, את ועוד הרבה אימהות חוות שבתות לא קלות!

גם אצלי שבת, זה היום הכי קשה.

בנושא הניקיון הכי קשה לי זה ראש השנה - שלושה ימים. אבל אז אני אומרת לעצמי: ב"ה שאני גרה בארץ ישראל...

בנושא המגורים במגדל. ברור שאי אפשר פתאום לשנות מציאות. אבל העתיד עוד לפניך.

ממליצה לך לחשוב על מעבר דירה.

אני אישית העדפתי לקנות דירה בקומה שלישית בלי מעלית, מאשר קומה שישית עם מעלית.

למה? כמובן: כדי לטיל עם הילדים בשבת.

עכשו בבית שלך את יכולה לבנות שבת לפי טעמך וצרכיך

את שמה לב למה לא אהבת את השבת?

כי אסרו עלייך להזמין חברות!

כאשר שבת הופכת לזמן שבו הילדים נהנים עם החברים, הם מחכים לשבת.

לי קשה בשבת כי אני אימא צעירה, אבל יש לי געגועים לשבתות של פעם!

וזה באמת נשמע מאוד קשה.

נראה לי שלהרבה נשים שבת היא זמן מאוד דורש. לא ממש "מנוחה" במובן הקלאסי...

אני חושבת שכדאי לך לשבת עם עצמך ועם בעלך ולחשוב ביצירתיות מה כן.

אולי להחליט שחייבים יציאה אחת בשבת- עם כל הסיבוך שבזה, ולצאת לזמן משמעותי שבו הילדים יכולים לפרוק אנרגיות. (נניח שבת בבוקר אם נעים בחוץ. יוצאים ב7 וחצי חוזרים ב9 וחצי..)

אולי לחשוב על פעילויות מיוחדות שעושים איתם בשבת- משחקים ששומרים רק לשבת, חידון פ"ש עם פרסים קטנים, ספר של סיפורים רק לשבת, תפילה של כולם ביחד, ארוחת בוקר שווה רק של שבת. וכו' וכו'.

זה בהחלט דורש ממך, אבל לפחות זה נותן חיים אחרים לשבת- גם לך וגם לילדים.

לגבי הלכלוך- אני לא חושבת, מבחינה הלכתית, שאם את סובלת מהבית המלוכלך- אז אסור לך לנקות.

מותר לשטוף כלים, מותר גם לשטוף רצפה בלי להעביר סמרטוט אח"כ (בגלל הסחיטה), מותר לסדר משחקים, מותר שהסלון יהיה מסודר ונעים, מותר שהמיטות יהיו מסודרות.

אם את כ"כ סובלת מזה אז זה הפך עונג שבת בשבילך, וחבל.

עוד דבר- אם יש בגד מלוכלך- אז מקסימום שילך לחבר עם בגד מלוכלך. מה קרה? יחשבו...יגידו..מה אכפת לך? או שילבש חולצה נקיה של יום חול. יותר חשוב הכיף שלהם מהמראה שלהם. 

יש לך בעיה בריאותית? כשהכל בסדר אז לעלות כמה קומות זה סביר, לרדת זה קל

וכשעולים אז תנוחו כל 6 קומות נגיד

תקנו עוד בגדים - בבזארים אפשר לקנות חולצות לבנות פשוטות ב15-25 שקלים - תקני 4 לכל ילד ובעיית בגדים תיפתר 

שאסרו עליך להביא חברות ושרע בשבת .

לא נכון , כייף בשבת (אומר להיות כייף) .

תלכו לחברים מכרים , תזמינו אליכם אנשים /חברים .....

תשני את האווירה בבית ותרגישי יותר טוב .

בשבת מותר ואפילו חובה לשמח ולעשות דברים כפים ושמחים .....(בהגבלות של קיום המצוות כמון ).

תשתחררי קצת, הדיכאון והעצבות משפיע על הילדים והמשפחה כולה ....

כן ואז מה אם החולצה לא נראת  נקיה יותר מדי או חולצה של חול .... זה בסך הכל ילדים.

מאמנת שאפשר 'להיפגש' איתה דרך הטלפון.

אני חושבת שהיא עונה לדרישות שלך.

אם את בעניין - שלחי לי מסר ואתן לך המלצה.

בהחלט מעצבן

אבל כובלים את ידיהם בכל מה שקשור להרתעה אז זה מתבטא בדרך כזאת.

נגד השלוקים שבקיץ נותנים בלי חשבון

נגד הממתקים, החמצוצים, ושאר הדברים שמשופעים בחומרים משמרים וצבעי מאכל.

וכן- נגד העובדה שמרפדים כל דבר באוכל.

אפילו ילדה בגן לא יכולה סתם ללכת לגן. צריכה שקית עם "משהו" כדי להיפרד. כי ככה כולן מביאות.

בעד פרסים לא אכילים כגון מדבקות, ספרונים, משחקים חביבים וזולים.

http://www.onlife.co.il/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%9D/42879/%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%96%D7%91%D7%9C%D7%95-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%9D

(בתחתית הפוסט יש גם קישור לקבוצת מחאה בפייסבוק שאפשר להצטרף אליה)

למקרה שלא - זאת הקבוצה: הורים נגד ג'אנק לילדים .

(לי אין פייסבוק, כך שאין לי מושג אם הקבוצה אכן פעילה היום, אם התכנים לרוחי וכו' וכו').

תודה בכל אופן.

חצי ארון בגן...רק ממתקיםוכמובן שהצוות גם נגרר לנשנש

פה כולם מסתובבים עם שקיות חטיפים ענקיות ואני מקווה שהילדה תתקל בכמה שפחות ממתקים בגן שלה

גם אצלנו, וגם אני שונאת.

בבית כנסת, יש מלא אנשים בני 70-80+ שמחלקים טופי ומרשמלו ושאר אשפה כימית לילדים,

הבת שלי בניגוד לנורמה הרווחת,בת 3  ולא מסתובבת בלי שאני רואה אותה, לא נכנסת לעזרת גברים בלי שמישהו מכניס אותה, בניגוד לילדים קטנים ופעוטות שנכנסים ויוצאים כמו תחנת רכבת בהודו ומשנוררים סוכריות בזמן התפילה, אני ממש בעד שהיא מתביישת להיכנס בזמן התפילה לעזרת גברים, גם אם זה כרוך בלחכות שמישהו יכניס אותה לאבא שלה אם היא רוצה לשמוע קבלת שבת בפנים. ככה שאם מישהו מציע לה סוכריה אני לוקחת בנימוס וזורקת לפח כשהוא לא רואה.

פעם אחת לדקה לא ראיתי אותה, והלכתי לחפש אותה בצד אחד, והיא הייתה בצד שני, היא רצה לאיפה שהייתי עם טופי ביד ואמרה לי "תראי מה נתנו לי" אמרתי לה "מי נתן לך" היא אמרה "סבא של מישהו שאני לא מכירה" אמרתי לה שזה מזיק לשיניים ושנזרוק את זה , וזה מה שעשינו. 

עם הגן הם הלכו לבקר בחצר של אחת הילדות, והסבתא נתנה להם מרשמלו, הילדה חזרה הבייתה וביקשה "מרשמלו", זה ממש הרגיז אותי שנותנים לבני 3 מרשמלו במסגרת הגן. אמרתי לה שאין בבית ושבבית יש ממתקים אחרים (גלידה, מעדני חלב, עוגיות.. ) 

לא חסר לה כלום, היא ילדה שאוכלת יותר מדי מתוק, אבל מהסוגים שלא נדבקים כמו טופי, גומי , מרשמלו.

ולא יכלת לזרוק אותו בלי שתראה, היית צריכה לתת לה

כי זה עדיף מאשר שהיא תגדל עם חסכים (ורק תרצה את זה יותר בעתיד בגלל זה)

סתם ככה לא לתת טופי זה לא חסך אבל אם היא רואה שכולם קיבלו, והיא לא

או שגם היא קיבלה אבל לקחת לה- אז לדעתי זה חסך

אני אישית לא מתכוונת לתת את זה לבת שלי לפני גיל 6 (ככה נראה לי. היא בת 4 כיום).

זו סוכריה מאוד קשה ולא גמישה, למעט במקרים שהיא רכה, והם יותר נדירים.

ממש לא מומלץ.

כשהבנות שלי קיבלו את שקיות הממתקים בשמחת תורה, סיננתי להן הרבה דברים (מסטיקים, גומי וכו', שזה מסוכן בעיניי לילדים קטנים).

זה מעורר בי זעזוע עמוק , בתור מבוגרים אנחנו עושים נזק עצום לילדים שיגדלו להיות מבוגרים חולים יותר חלשים יותר ושמנים יותר.

לאחרונה עשיתי רעש גדול מאד במעון של בני התינוק אחרי שנוכחתי שלארוחת בינים קיבל לחם עם ממרח שוקולד , אח"כ מתפלאים שילדים לא מוכנים לאכול אוכל של "מבוגרים" ולכל ארוחה צריכים להכין להם גאנק וקינוח.

הריקבון מתחיל אצל המבוגרים והוא פשוט מחלחל לילדים.

ואם יש יותר (כבר מזמן אין אבל היו ימים) שמים עוד 

אני גדלתי עם עוד שני אחים וההורים שלי חסכו עבורנו כל חודש עד גיל 18

כך שלכל אחד יש עכשיו בסביבות 70,000 שח (בשביל חתונה, לימודים, דירה וכו) שזה מעולה

אבל זה יוצא שהם הפקידו בערך 300 שח כל חודש לכל אחד מאז שנולדנו!

עבור משפחות מרובות ילדים - אפשר לעמוד בזה בכלל?

גם ההוצאות השוטפות גדולות יותר, וגם להפקיד 2100 שח (עבור 7 ילדים) בחודש לחיסכון זה המון !!

אשמח לדעת מה אתם עושים?

האם פותחים חיסכון לילדים?

בבנק או בחברת השקעות פרטית?

כמה שמים כל חודש לילד?

אנחנו כרגע עם מתוקה אחת + עוד אחד בדרך אבל מקווים שהקב"ה יזכה אותנו במשפחה גדולה

תודה לעונים!

ההורים שלי סגרו פשוט את הכסף הזה ונהיה להם להוצאות חתונה של כל אחד 

הקצבת ילדים עומדת היום על משהו כמו 170.

אז סגרנו לכל ילד 200 ש"ח בחודש..ז"א להוסיף עוד 30 ש"ח לכ"א זה לא כזה נורא.

להורים שלך זה לא יצא באמת 2100...חלק מזה זה הכסף מהביטוח לאומי.

כלומר, זו השלמה של 60 ש"ח לילד... 

האם זה נורא או לא? - תלוי בהכנסות ובהוצאות האחרות...

ראיתי שהסכום ירד..

כנראה בגלל גזרות יאיר לפיד וחבריו.

סליחה שאני סוטה מהנושא העיקרי,

לי הביטוי "גזירות" בצירוף שם של מישהו , עושה לי קונוטציה של "גזירות אנטיוכוס" 

"גיזרות הספר הלבן" או שאר דברים ששליטים זרים רעים וצוררים גזרו על העם היהודי.

אנחנו ב"ה נמצאים במדינה יהודית בארץ ישראל, עם שילטון שלנו , שכן, אפשר לחלוק על השיטה שלו,

אבל לקרוא למה שהשר לפיד עושה, גם אם אנחנו לא מסכימים עם זה "גזירות",

זה חוסר הערכה לזה שהקב"ה זיכה אותנו במדינה.

אפשר להגיד שזה לא צודק, גם לדעתי זה לא צודק.

אבל אלה לא "גזירות". 

לצערינו

ואני מאד מבינה על מה את מדברת.

אני הרגשתי את זה יותר לקראת גיל שנתיים, כשהוא כבר היה די עצמאי ושותף להכל,

ואז, למרות הקושי שהיה כרוך בזה, הוצאתי מהבית את המחשב הנייח שהיו עליו המון תוכנות שהשתמשתי בהן,

וקנינו מחשב נייד, יקר יחסית כדי שיוכל להתמודד עם הפונקציות שהייתי חייבת,

ואז ניסיתי שזה יהיה יותר "תחום" ונשלט ולא פתוח ונגיש כל היום.

אם עצם הישיבה על המחשב לידו כ"כ מפריע לך - הייתי שוקלת להעזר במטפלת \ מישהו מהמשפחה כדי שתוכלי לעבוד בריכוז ובלי יסורי מצפון .

בהצלחה!

תינוק בגיל הזה זקוק לסדר יום כזה שיפתח אותו - יציאה לטיול, גיוון במשחקים, האכלות שמאפשרות לו להתנסות באחיזה של דברי מאכל וכו'.

אם קשה לשלב בין סדר יום כזה לבין מס' לא מבוטל של שעות עבודה, עדיף להיעזר במישהו נוסף שפנוי אל התינוק לחלוטין לפחות למשך חלק מהשעות.

או להתארגן  כך ששעות העבודה יפלו על הזמנים בהם התינוק ישן - גם בלילה.

השהייה ליד האם משמעותית הרבה יותר מאשר פיתוח מצויינות התפתחותית. 

יש מחקרים מראים שהתפנות מלאה לתינוק אינה טובה להתפתחותו התקינה, ואדרבה, זה יכול ליצור נזק (הפיך).

חוץ מזה, להיות לידו זה לא אומר שהיא לא יכולה לגשת אליו מידי פעם, להביא לו משחק מסויים וכו'. 6 שעות זה משאיר זמן לטייל בחוץ. ילד שכל שעות הערות שלו יש מבוגר שמתרוצץ סביבו ופנוי רק אליו זה מזיק לו.

ובאופן אישי,

אני עובדת על המחשב עם ילד בן שנתיים בבית.

אני מבינה לגמרי את הבעיה שציינת. אני מסבירה לגדולים שאני עובדת מהבית, והם מקבלים את זה. אצלנו לילדים אסור לגשת לבד למחשב. 

אני לא חושבת שפה זה הבעיה. אם נגיד אחרי שסיימת את העבודה את או בעלך נמצאים זמן ממושך מול המחשב ונמרחים מידי - זה בעייתי. הילדים מספיק פקחים כדי לחוש בהבדל בין השניים.

מאחר וזה או שאני אעבוד מהמחשב עם הילדים הקטנים איתי בבית, או שאעבוד מחוץ לבית והילדים יהיו במסגרות, ההעדפה שלי היא בלי כל התלבטות האפשרות הראשונה.

אני האנונימית מעלייך - גידלתי את רוב ילדי בבית עד גיל הגן, כך שאני יודעת היטב על מה אני מדברת.

ודאי שאין צורך ואפילו מזיק לכרכר סביב הילד בשעות הערות שלו, גם אני עסוקה בענייני הבית והתינוק זוחל/משחק על שמיכה וכו' סביבי.

אבל באופן אישי, לא הייתי מצליחה לעשות את שני הדברים יחד - להתרכז בעבודה תובענית מול המחשב שאולי גם מצריכה קשרי עבודה, ועבודה מול גורמים חיצוניים, וגם טיפול מסודר בתינוק. מה גם שתינוקות גדולים יותר פעילים יותר, זקוקים לגירויים (גירויים פשוטים כמו שיחה עם אמא למשל) ואי אפשר להמשיך לצמצם את שטח הפעילות שלהם ללול.

הוא לא אמור בדיוק לראות את המחשב לפרטים.

ואין צורך שיהיה על ידו.

כשיגדל קצת - זו  העבודה של אמא.

עם הזמן, תוכלי להסביר בקיצור מה את עושה בעבודה.

וממילא - אין לכך כל שייכות אליו.

תתייחסי לזה בעצמך כך. תכסי את המחשב במפה או משהו דומה כשגומרת, ותגידי שאמא גמרה לעבוד (כשיתחיל להבין).

ולגביו, תנהגו בדיוק כמו שהייתם רוצים בנושא זה בלי שיש עבודה על זה.

אפשר להגיע גם למצב ש"אין מחשב בבית", למרות שאמא עובדת על זה.

בחירה שלכם.

אבא שלו נמצא 13 שעות ומעלה ביום מול מחשב, לא רק שש. חלק גדול מהן כמובן בבית...

לפעמים גם נשארתי איתו בבית ומטבע הדברים העבודה לא מחכה לשום מקום.

היה לי מחשב  נייח נוסף שהיה של אשתי במקור והיה לו מקום על אותו שולחן. סילקתי את העכבר והמקלדת שלו כדי שלא יחריב אותם.

לאט לאט הוא (היה אז שנה וחצי) התחיל להשתלט על השטח הזה ולשים שם צעצועים וקשקושים.

החלטתי לשתף פעולה.

תחמתי לו שטח בשולחן. הוא פשוט גורר כיסא, יושב לידי ומצייר, מקשקש, או משחק במשהו (קסילופון).

כשאני אוכל (וזה קורה ליד המחשב, אלא מה) - הוא מתיישב על הכיסא "שלו" ורוצה גם. בכיף....

ברגעי משבר אני פותח את המסך שם ושם לו סרט, אבל ביום יום הוא פשוט אוהב את הפינה שהוא מצא לעצמו.

________________

אה

ולנו אין רק מחשב אחד. יש לדעתי בערך בין שישה לשמונה, תלוי איך סופרים.

גיל , אחריות הילד , זמן שינה -לילה /או יום .

ישוב /עיר ......

נ.ב

אני גרה בישוב .

ויש משפחות שמשאירים את הילד שלהם בכיתה ב' או ג' לשמור על האחים הקטנים (כשהם ישנים )

כשיש אירוע תרבותי בתוך הישוב ....

(מסיבת פורים, הרצאה , הופע , ....)

אני למשל כשמחפשת בביסטר  אני מעדיפה בחורות גדולות כי יש לי פעוט בן שנתיים .

ויש כאלה שאין להם בעיה כשבחורה בכיתה ז' או ח' שומרות על פעוטות ....

לי אישית , זה מפריע וקצת מלחיץ ,אותי ......... 

כל אחד ומה שהוא חושב ומרגיש לגבי הילדים שלו.

לדעתי אפשר בערך מכיתה א' לזמן קצר כזה (אם אין לו אחים קטנים).

לזריקת פח וכד' (נגיד 2-3 ד') אולי אפילו גן חובה אבל זה ממש תלוי ילד.

אבל תמיד תמיד תקפיד\י לנעול את הדלת מבחוץ

אחרת ה-2 דקות עלולות להפוך לפניה למשטרה כדי לחפש אותו בחוץ..

חוסר בטיחות!

נועלת ילד מבחוץ.

אם אני משאירה ילד צעיר ואחראי לכמה דקות, אני משאירה דלת לא נעולה (למקרי חירום חלילה של צורך להתפנות מיידית מהדירה). ילד שאי אפשר לסמוך עליו שישאר בתחום הבית - אי אפשר להשאיר אותו לבד. נקודה. אפילו את ילדי הבוגרים אני לא משאירה ישנים כשהם נעולים מבחוץ : אני תמיד מוודא שיש מפתח תקוע בדלת מבפנים ונועלת מבחוץ.

אם אני רוצה לנעול אני משאירה ילד בוגר יותר שיודע לנעול מבפנים ויודע לקרב כיסא אל הדלת, להציץ בעינית ולוודא שמי שמצלצל הוא אחד מאיתנו.

שיהיו נעולים ואולי יצטרכו לצאת או שיהיה פתוח ואז עלולוים לצאת ללא צורך

בכל מקרה ברור שהכי טוב לא להשאיר לבד בכלל

ילד שיברח - פשוט לא משאירים בבית לבד. 

וילד בוגר ואחראי דיו - אין סיבה לנעול מבחוץ. להפך, הנעילה מסכנת אותו.

שמעתי סיפורים מצמררים על שרפות שפרצו באופן פתאומי ועל ילדים שנותרו לכודים - כי נעלו אותם. ה' ישמור. 

ממש סכנת נפשות!!! אבל גם לא הייתי משאירה את הבית פתוח...אצלנו למשל יכול להיות מחבל או משהו כזה וזה גם סכנת נפשות. אני חושבת שאם הילד אחראי אז אפשר לנעול ולהשאיר לו מפתח למקרה חרום. אני למשל כן משאירה את הבן שלי בן ה6 לבד לחצי שעה גג. כי הוא מאוד אחראי. וזה גם רק אם אני בישוב.

 אכן, גם פתוח מסוכן. הבכור שלי, בן 8, נועל לבד.(וכשאני נועלת - אני מקפידה שיהיה מפתח בחור המנעול מבפנים, ושלא יהיה תחוב עד הסוף, שתהיה אפשרות לפתוח גם מבחוץ. בכל מקרה, בשעת סכנה, חלילה, לא יהיה צורך לחפש מפתח במשך שעה... וכמובן, לא משאירים לבד להרבה זמן, והילד גם יודע לחייג אליי בעת צורך) 

אני תמיד הייתי יוצאת ליד הדלת/השער בטווח שמיעה לא יותר מרבע שעה עם הגדולה בתנאי שהתינוק ישן ויכולתי לשמוע אותו מבחוץ

אם הפח לא ליד הבית כדאי לחכות עם זה

נגיד אותי השאירו מכיתה א' לבד (באור)

ומכתה ג' (בחושך...)

אבל את אחותי היא בכיתה ג' והמקסימום שמשאירים אותה לבד זה 5 דקות..

זה מאוד תלוי בילד..

ואם אני לא טועה , החוק אומר גיל 6.

כמובן תלוי אם הוא יודע להתקשר אלייך אם צריך משהו, אם לפעמים עושה דברים מסוכנים בבית ועוד.

אני לא זוכרת מה החוק אומר אבל רק מגיל מסוים  מותר להשאיר ילד לבד ומתחת לזה זאת עבירה פלילית!!!

ובלי קשר לחוק זה מאוד קשור לילד עצמו בני הבכור בכיתה ו' ואין לו שום בעיה להשאר לבד ולשמור על האחים בזמן שאנחנו יוצאים. לעומת זאת אני מכירה ילדים מכיתה ו' שהם הקטנים במשפחה והם לא מוכנים בכלל להשאר לבד אפילו לא בשעות היום...

http://www.beterem.org/template/default.aspx?maincat=1&catId=19&PageId=334 

לראות גם את המעולה והמשמח.

תרמת יהודי לעם ישראל..

והמון מזל טוב

שכחו שהילדים האלה הם שלי

המשפחה? השכנים?

בקושי נתנו לי להיות עם הילדים והייתי צריכה להלחם על זה

לא החזקתי את התינוק אפילו פעם אחת

זו היתה מסיבה של אנשים עם מנטליות אחרת

בעלי הוציא עלי את כל העצבים שלו

אני מבינה שהמשפחה של בעלך, ניסו להראות לך מי הבוס.

אז אם זה היה רק המשפחה שלו, אפשר לחזור הביתה להתעצבן ולשכוח.

הבעיה שגם בעלך תפס צד איתם....

הרגשתי שאני שם על תקן האמא הרעה שעושים לה טובה

כמה שזה קשה... כל הסיפורי משפחה בדיוק בזמנים הכי רגישים

את יודעת מה? 

תעשי בשיטת טימון ופומבה

שימי את העבר מאחורייך- ותמשיכי קדימה! 

אין טעם לסחוב כעסים ישנים... יש לך יותר מידי ידיים מלאות ואתגרים בשביל זה

שיהיה לך החלמה טובה וגם לרך הנימול רפואה שלמה  

-- עכשיו חשבתי על כיוון אחר לגמרי-

לימוד זכות! 

הם רצו לעזור לך

יולדת, עם תינוק אחרי מילה- מה היא צריכה את כל הילדים על הראש? ניתן לה לנוח קצת.. ניתן לה חופש מהילדים טיפה... 

אוף, איזו עוגמת נפש...

את ורק את יכולה להוציא את עצמך מהבוץ הזה. אולי הם לא מאמינים בך שאת מסוגלת ובע"ה תצאי מהמצב הזה ותוכלי לגדל את כל ילדייך, אבל בע"ה את עוד תזכי!

כל הכבוד לך שנלחמת!!!!

אל תפסיקי להילחם ולחלום, מעריצה את ההתמודדות שלך!

תלחמי בכל הכוח! לראות אותם, לקשר איתם...

ואל תשכחי להפנות כוחות לטיפול.

אימא של אשת האומנה אמרה שהיא סבתא שלו וחמותי מאוד נפגעה מזה ובכתה אז גיסי שהוא עורך דין והיה הסנדק דיבר איתם....

למה שיגידו לה שהיא לא הסבתא?

[אבל באמת אולי צריך לעשות חושבים-מחדש בענין  ה"אומנה"  הזאת, שהתופעה לא תלך ותגבר בעתיד]

חוסר רגישות,חוסר טקט

האומנה זה זמני ועוד כמה חודשים צריך להיות דיון בבית משפט

האירוע הזה נתן לי כמה תובנות:

אני הורה לא פחות טוב והתחזק לי הביטחון ביכולת ההורות שלי

אני יותר רוצה את הילדים

הטיפול כניראה עובד

אז תתאוששי עוד קצת - 

את אמא. האבא אבא. הורים זה לא דבר שקונים במכולת..

טוב שהתחזק לך הביטחון. אפשר לתפקד עם התחשבות בעומסים.

והרצון הוא הכי חשוב. גם לילדים זו האפשרות הכי טובה אם רק אפשר.

תשתדלי בינתיים אולי שהקשר יישמר, כדי שלא יהיה כאילו לגמרי "מחדש" אח"כ.

טוב שגיסך התערב. ממש האדם הנכון בזמן הנכון.

מאחלת לך שתאספי כוחות ותעלו על דרך המלך כמשפחה בעזה"ית.

בעלי ואמא שלו מאוד נעלבו ואני קצת חוששת בבחינת שמנסים לנשל אותנו?

אנחנו החלטנו שנהיה יותר ברורים ואסרטיבים.

שאלה...הצצתי בדף הפייסבוק של העוסית שמנהלת את התיק שלנו וראיתי שהיא מאוד רגישה לנושא של הורות פגועה ופגיעה בילדים,עדין לא דיברתי איתה בטלפון כי כולם אמרו לי שהיא מאוד קשוחה ומתנהגת יפה רק שהמפקחת שלה באיזור....איך אתם מציעים שאדבר איתה?

האם נוסף על המשפחות האומנות, ועל העו"ס, יש עוד מישהו שמעורב בסיפור?

אולי האדם הנוסף הזה יוכל לייעץ לך איך לדבר עם העו"ס.

או שאדם אחר פשוט ילך לדבר איתה.

לדעתי, כדי לדעת איך לדבר עם העו"ס, צריך קצת הכרות עם העו"ס או לפחות עם הסניף שבו היא עובדת.

שהנקודה החשובה היא שהיה מדובר בתקופה של ההריון, ומצב בריאותי שהיה צריך טיפול, והשפיע על הסביבה. ושהמצב השתנה, מבריאה, ואפשר להחזיר את הפיקדון..

היא מנהלת התיק החדשה מטעם המחלקה המקומית לבטיחות ילדים

המפקחת הסבירה שבחרה בה מפני שהיא חיה כמה שנים בארץ

וכל מי שפגש בה(מנהל הבית ספר שהוא רב,מנהלת הגן של בתי שעוזרת לנו מאוד)אמר שהיא קשוחה בלי המפקחת שלה לידה

היא שחורה אם זה משנה

בינתים אנחנו עושים כל מה שביקשו כלומר טיפול והדרכת הורים,מקפידים להגיע לכל פגישה וביקור

היתה פגישה של כל הגורמים המעורבים בדירה שלנו(מפקחת,עוסית,אחיות,הורים אומנים)וההורים האומנים שמחו לראות שאיננו עבריינים או משהו כזה

אני יודעת שיש לי הזדמנות לשינוי משמעותי ואני לא הולכת לבזבז אותה

אם נקלעתם למצב הזה - טוב שהקפדתם על ה"כללים".

תבדקי, בלי שזה יגיע לאזניה, האם יש דרך לשיחה גם עם המפקחת במקום.

צריך להסיבר שברור שהכי טוב זה ההורים הטבעיים. 

שהיה מדובר במשבר זמני, עומס של מצב בריאותי, מעבר מארץ לארץ - זה דבר שיכול לקרות.

טיפלתם, וזה יהיה מנוף להתחדשות.

אולי תגידי שיסמכו עלייך, שכמו שידעת לאבחן את מצבך במצב הקשה, הזמני, את מספיק אחראית כשאת רואה שהתאוששת.

ובאמת - תנצלו את הכלים הנוכחים, כדי להתחדש.

הצלחה רבה.

לפי החוק בישראל זכותי להביא אדם נוסף לשיחה עם העו"ס, וכבר עשיתי את זה פעמיים!

(כאימא לילדה נכה, אני מוכרת ברווחה)

אולי מישהו יכול לבדוק, מה החוקים בארה"ב?

אצלנו ברווחה, כדי להשיג את מה שמגיע לך על פי חוק, את חייבת לבא עם תגבורת.

באתי עם אישה מדהימה, שהיא מאוד מכובדת בקהילה שלנו, יש לה קשרים בעיריה, ומצד שני, היא מאוד דואגת לחלשים.

היא ממש עוסקת בצרכי ציבור באמונה, ותפילתי שה' ישלם את שכרה!

רעיון נוסף, הוא לבקש מאדם שמבין עניין לעזור לך לכתוב מכתב לעו"ס, ולשלוח העתק למפקחת שלה.

אני משתדלת לראות את התמונה הכוללת שזו הדרך שהשם רוצה שנלך בה ומקווה שישים אותנו לחן,חסד ורחמים ויצליח מאמצינו

אם היא היתה תופסת בבוקר תנומה של חצי שעה זה היה הגיוני. שעתיים בבוקר ועוד קרוב לשעתיים בצהריים נשמע די הרבה.

יכול להיות שזה מפריע להורים גם כי השינה של הצהריים יוצאת אצלך די מאוחר ואז בערב קשה להרדים אותה.

אולי כדאי לנסות להקדים את שעת השינה בצהריים.

כשהיא ישנה המון שעות אצלך יוצא שכל הבוקר "מתבזבז" על שינה ואז בלילה הילדה מן הסתם ערנית יתר על המידה.

אני לא חושבת שזה זילזול ושהם לא סומכים עליך. אבל צריך למצוא פיתרון שיהיה נח לכולם. גם אם הילדה היתה בבית עם אמא שלה והשעות שינה לא היו יוצאות נוחות אז היו בעדינות מנסים להזיז לה אותם.

מן הסתם בבוקר אצלך שקט יחסית ואז יוצא שהילדה ישנה חזק בלי הפרעות ולא מתעוררת בקלות.

אני לא חושבת שאת צריכה להחזיק אותה ערה אם היא קורסת אבל הגיוני נגיד להעיר אותה (בעדינות כמובן) קצת מוקדם יותר ולתת יותר זמן למשחקים וכו'.

את הילד שלהם ואומרים לך שהוא ישן יותר מדי- אז תפחיתי בשעות השינה של שנ"צ.

תדאגי להעיר אותה אחרי שעה. אם היא נודניקית ובוכה ואת רואה שזה מעייפות תגיעי להסכם עם ההורים מה לעשות.

אם היא רגועה כמו שאמרת שיש אפשרות שתסתכל על דברים וכו' אז ברור ללכת לפי בקשת ההורים, למה לא?

כמו שאמור קודמיי אלו שעות סבירות מאוד ביחס לגיל הזה.

טיפלתי בתינוקת בת 5 חודשים שישנה אצלי טוב, שעתיים שלוש, ולקראת הצהריים גם כן כבר הייתה עצבנית אז שוב הרדמתי אותה. ככה הם גדלים!!! רגועים ואוכלים טוב יותר. תינוק שישן חצי שעה בבוקר וחצי שעה בצהריים זה משפיע עליו על כל הרוגע וההתפתחות. שינה זה דבר בריא מאוד לילד! אין צורך להעיר אותו (אלא אם כן זה ממש פוגע לו בשנת הלילה, אבל זה מתחיל לקראת גיל שנה וחצי-שנתיים-שלוש).

להורים אולי קשה עם זה כי באופן טבעי ילדים נוטים לעשות קונצים יותר להורים מאשר למישהו מבחוץ, ולכן אולי קשה להם באופן כללי להרדים את ביתם, לא קשור אם היא ישנה טוב בצהריים או לא, והם מחפשים פתח להאשים אותך, אבל בעצם הבעיה היא אצלם באופן שהם מרדימים אותה. אינני יודעת.

אני מבינה אותך בתסכול שלך מול ההורים, כי בסך הכל הבעת אי אמון במטפלת שנמצאת הרבה שעות עם הילד יוצרת מתח וחוסר מרחב פעולה. מקווה שישכילו להעריך את מאמצייך כמטפלת ואת מצדך תמשיכי לעשות טוב למרות היחס שלהם...תפילות...

בהצלחה נשמה!