פורום הורות (עמוד 243)

שהיה עלול לגרום לזה.

מנסים לתת אוכל "עוצר", כמו אורז, בננה, תפוח וכד'.

ולוקחים לרופא.

תרגישו טוב!

יש הרבה מאכלים שעלולים לגרום לשלשולים -

כל פירות ההדר. יש ילדים שמאוד רגישים לזה, ויש כאלה שלא.

אבוקדו - עלול לגרום לשלשול.

בננות (כן, כן לא טעיתי. יש ילדים שבמקום עצירות זה עושה להם ההיפך - חלק מהילדים שלי, למשל...)

עגבניות.

דברי חלב.

שמן זית (למי שלא רגיל, ותינוקות קטנים יותר רגישים כמובן)

יש עוד, אבל בגדול לבדוק שינוי כלשהו בתזונה שאולי היווה גורם.

מוציא שיניים? אם כן זה גם יכול לגרום.

מאוד עוזר ומרגיע - תה קמומיל חזק (עם קצת קצת סוכר) ואפשר גם לטבול חיתול כותנה בתה (בלי הסוכר...) ולהניח כקומפרס על הבטן. עוזר פלאים.

בגיל הזה יכול מאוד להיות שיניים.

כשתינוק מצמיח שיניים ,זה עלול לבוא עם שילשולים.

מאשר פירות או ירקות חתוכים

ואת צודקת.

הממתקים השתלטו על כל חלקה טובה.

הבעיה היא שזה יוצר תחושת קנאה וחסך אצל הילדים.

אז אני משתדלת לעשות כמה דברים:

1. בשבת אני כן קונה חטיפים, אבל מגוון די מצומצם שמבחינתי הם הרע במיעוטו. במבה, דוריטוס טבעי, ביגלה, פצפוצי אורז וכד'.

2. את הפרות להגיש בצורה יותר אטרקטיבית- נניח לחתוך 2-3 פרות לסלט פרות עם גרגרי רימון או חמוציות. זה מעורר תאבון וכל הילדים עוד יבואו לבקש לטעום...

3. בגיל המתאים- פשוט להסביר. להסיבר שה' נתן לנו גוף בריא ורוצה שנשמור עליו טוב טוב. ובכל הממתקים האלו יש חומרים שעלולים לגרום למחלות ולהרגשות לא טובים ולנזק. ולכן- אני, בגלל שאני אוהבת אותך ורוצה לשמור עליך- אני מביאה לך לגן שעשועים פירות טובים ובריאים.

כאם למתבגרים וכמורה וותיקה.

יש ילדים שממש זקוקים לחברים גם אחה"צ ונהנים איתם. משחקים יחד ומפיקים תועלת מהשהות המשותפת. אבל לא כל ילד זקוק למנת החברים המוגברת הזו.

אם בשעות הבוקר הוא מוקף חברים ויש תקשורת טובה ובריאה בהחלט אפשר לנצל את שעות הצהריים לתעסוקה מסוג אחר.

ספרים, משחקי הרכבה, שיחות עם הורים, יצירה וצביעה וכל מני..

אם יש בעיה- צריך ואפשר לאתר אותה גם בבוקר ואז הטיפול הוא מובנה. 

ואל דאגה.

הגדולה שלי עד התיכון היתה בגדר "אשרי יושבי ביתך", היום- צריך לקבוע איתה פגישות .

להתקשר למוקד של הקופה ולהתייעץ עם רופא/ה.

לנסות סניף אחר, עד שתשיגו מישהו שיענה לכם.

הרבה הצלחה ורפואה שלמה.

יש אפשרות להתקשר למזכירות המרפאה כדי שהם ישאלו את האחיות?

אם היא קיבלה נניח 7 ימים מתוך עשרה, אפשר להניח לזה. או 5 מתוך 7 ימים.

פחות מזה - כנראה שצריך לחזור על הטיפול כולו.

הכי טוב לא להתבייש, לשאול את הרופא המטפל.

אחרי הפסקה של כמעט שבוע כנראה שזה יהיה מיותר.

או שהיא נרפאה ולא צריך עוד אנטיביוטיקה או שהדלקת תחזור ותצטרכו טיפול שלם חזרה.

בהחלט שאלה לרופא ולהבא לקחת רצוף עד סוף הטיפול גם אם היא מרגישה יותר טוב.

פשוט קשה לך במציאות שבה את נמצאת להגיד שאת אוהבת אות השבת.

מס' הצעות ייעול:

האם בעלך יכול לקחת חלק מהילדים לתפילה? לפעמים, לא תמיד. כמובן בתנאי שהם לא מפריעים לו להתפלל, זה יכול לרענן אותך מידי פעם.

לגבי הבגדים, אין מה לעשות, לקנות עוד בגדים לשבת, שיהיה לך נוח...

ואולי לשאול רב לגבי תלישת שיער וכו', תשאלי שוב את הרב שלכם, האם את צריכה ממש להיזהר כשאת עושה קוקו לילדות..

ולגבי הבלאגן, תעשי מה שמותר, ותשתפי את הילדים באיסוף צעצועים, העברת מגבון על מקומות מלוכלים...

(במידה וזה מותר בשבת..)

תמיד לא אהבת את השבת?

או שזה בגלל הקושי עם הילדים.

אם זה בגלל הקושי עם הילדים, אני, את ועוד הרבה אימהות חוות שבתות לא קלות!

גם אצלי שבת, זה היום הכי קשה.

בנושא הניקיון הכי קשה לי זה ראש השנה - שלושה ימים. אבל אז אני אומרת לעצמי: ב"ה שאני גרה בארץ ישראל...

בנושא המגורים במגדל. ברור שאי אפשר פתאום לשנות מציאות. אבל העתיד עוד לפניך.

ממליצה לך לחשוב על מעבר דירה.

אני אישית העדפתי לקנות דירה בקומה שלישית בלי מעלית, מאשר קומה שישית עם מעלית.

למה? כמובן: כדי לטיל עם הילדים בשבת.

עכשו בבית שלך את יכולה לבנות שבת לפי טעמך וצרכיך

את שמה לב למה לא אהבת את השבת?

כי אסרו עלייך להזמין חברות!

כאשר שבת הופכת לזמן שבו הילדים נהנים עם החברים, הם מחכים לשבת.

לי קשה בשבת כי אני אימא צעירה, אבל יש לי געגועים לשבתות של פעם!

וזה באמת נשמע מאוד קשה.

נראה לי שלהרבה נשים שבת היא זמן מאוד דורש. לא ממש "מנוחה" במובן הקלאסי...

אני חושבת שכדאי לך לשבת עם עצמך ועם בעלך ולחשוב ביצירתיות מה כן.

אולי להחליט שחייבים יציאה אחת בשבת- עם כל הסיבוך שבזה, ולצאת לזמן משמעותי שבו הילדים יכולים לפרוק אנרגיות. (נניח שבת בבוקר אם נעים בחוץ. יוצאים ב7 וחצי חוזרים ב9 וחצי..)

אולי לחשוב על פעילויות מיוחדות שעושים איתם בשבת- משחקים ששומרים רק לשבת, חידון פ"ש עם פרסים קטנים, ספר של סיפורים רק לשבת, תפילה של כולם ביחד, ארוחת בוקר שווה רק של שבת. וכו' וכו'.

זה בהחלט דורש ממך, אבל לפחות זה נותן חיים אחרים לשבת- גם לך וגם לילדים.

לגבי הלכלוך- אני לא חושבת, מבחינה הלכתית, שאם את סובלת מהבית המלוכלך- אז אסור לך לנקות.

מותר לשטוף כלים, מותר גם לשטוף רצפה בלי להעביר סמרטוט אח"כ (בגלל הסחיטה), מותר לסדר משחקים, מותר שהסלון יהיה מסודר ונעים, מותר שהמיטות יהיו מסודרות.

אם את כ"כ סובלת מזה אז זה הפך עונג שבת בשבילך, וחבל.

עוד דבר- אם יש בגד מלוכלך- אז מקסימום שילך לחבר עם בגד מלוכלך. מה קרה? יחשבו...יגידו..מה אכפת לך? או שילבש חולצה נקיה של יום חול. יותר חשוב הכיף שלהם מהמראה שלהם. 

יש לך בעיה בריאותית? כשהכל בסדר אז לעלות כמה קומות זה סביר, לרדת זה קל

וכשעולים אז תנוחו כל 6 קומות נגיד

תקנו עוד בגדים - בבזארים אפשר לקנות חולצות לבנות פשוטות ב15-25 שקלים - תקני 4 לכל ילד ובעיית בגדים תיפתר 

שאסרו עליך להביא חברות ושרע בשבת .

לא נכון , כייף בשבת (אומר להיות כייף) .

תלכו לחברים מכרים , תזמינו אליכם אנשים /חברים .....

תשני את האווירה בבית ותרגישי יותר טוב .

בשבת מותר ואפילו חובה לשמח ולעשות דברים כפים ושמחים .....(בהגבלות של קיום המצוות כמון ).

תשתחררי קצת, הדיכאון והעצבות משפיע על הילדים והמשפחה כולה ....

כן ואז מה אם החולצה לא נראת  נקיה יותר מדי או חולצה של חול .... זה בסך הכל ילדים.

מאמנת שאפשר 'להיפגש' איתה דרך הטלפון.

אני חושבת שהיא עונה לדרישות שלך.

אם את בעניין - שלחי לי מסר ואתן לך המלצה.

בהחלט מעצבן

אבל כובלים את ידיהם בכל מה שקשור להרתעה אז זה מתבטא בדרך כזאת.

נגד השלוקים שבקיץ נותנים בלי חשבון

נגד הממתקים, החמצוצים, ושאר הדברים שמשופעים בחומרים משמרים וצבעי מאכל.

וכן- נגד העובדה שמרפדים כל דבר באוכל.

אפילו ילדה בגן לא יכולה סתם ללכת לגן. צריכה שקית עם "משהו" כדי להיפרד. כי ככה כולן מביאות.

בעד פרסים לא אכילים כגון מדבקות, ספרונים, משחקים חביבים וזולים.

http://www.onlife.co.il/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%9D/42879/%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%96%D7%91%D7%9C%D7%95-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%9D

(בתחתית הפוסט יש גם קישור לקבוצת מחאה בפייסבוק שאפשר להצטרף אליה)

למקרה שלא - זאת הקבוצה: הורים נגד ג'אנק לילדים .

(לי אין פייסבוק, כך שאין לי מושג אם הקבוצה אכן פעילה היום, אם התכנים לרוחי וכו' וכו').

תודה בכל אופן.

חצי ארון בגן...רק ממתקיםוכמובן שהצוות גם נגרר לנשנש

פה כולם מסתובבים עם שקיות חטיפים ענקיות ואני מקווה שהילדה תתקל בכמה שפחות ממתקים בגן שלה

גם אצלנו, וגם אני שונאת.

בבית כנסת, יש מלא אנשים בני 70-80+ שמחלקים טופי ומרשמלו ושאר אשפה כימית לילדים,

הבת שלי בניגוד לנורמה הרווחת,בת 3  ולא מסתובבת בלי שאני רואה אותה, לא נכנסת לעזרת גברים בלי שמישהו מכניס אותה, בניגוד לילדים קטנים ופעוטות שנכנסים ויוצאים כמו תחנת רכבת בהודו ומשנוררים סוכריות בזמן התפילה, אני ממש בעד שהיא מתביישת להיכנס בזמן התפילה לעזרת גברים, גם אם זה כרוך בלחכות שמישהו יכניס אותה לאבא שלה אם היא רוצה לשמוע קבלת שבת בפנים. ככה שאם מישהו מציע לה סוכריה אני לוקחת בנימוס וזורקת לפח כשהוא לא רואה.

פעם אחת לדקה לא ראיתי אותה, והלכתי לחפש אותה בצד אחד, והיא הייתה בצד שני, היא רצה לאיפה שהייתי עם טופי ביד ואמרה לי "תראי מה נתנו לי" אמרתי לה "מי נתן לך" היא אמרה "סבא של מישהו שאני לא מכירה" אמרתי לה שזה מזיק לשיניים ושנזרוק את זה , וזה מה שעשינו. 

עם הגן הם הלכו לבקר בחצר של אחת הילדות, והסבתא נתנה להם מרשמלו, הילדה חזרה הבייתה וביקשה "מרשמלו", זה ממש הרגיז אותי שנותנים לבני 3 מרשמלו במסגרת הגן. אמרתי לה שאין בבית ושבבית יש ממתקים אחרים (גלידה, מעדני חלב, עוגיות.. ) 

לא חסר לה כלום, היא ילדה שאוכלת יותר מדי מתוק, אבל מהסוגים שלא נדבקים כמו טופי, גומי , מרשמלו.

ולא יכלת לזרוק אותו בלי שתראה, היית צריכה לתת לה

כי זה עדיף מאשר שהיא תגדל עם חסכים (ורק תרצה את זה יותר בעתיד בגלל זה)

סתם ככה לא לתת טופי זה לא חסך אבל אם היא רואה שכולם קיבלו, והיא לא

או שגם היא קיבלה אבל לקחת לה- אז לדעתי זה חסך

אני אישית לא מתכוונת לתת את זה לבת שלי לפני גיל 6 (ככה נראה לי. היא בת 4 כיום).

זו סוכריה מאוד קשה ולא גמישה, למעט במקרים שהיא רכה, והם יותר נדירים.

ממש לא מומלץ.

כשהבנות שלי קיבלו את שקיות הממתקים בשמחת תורה, סיננתי להן הרבה דברים (מסטיקים, גומי וכו', שזה מסוכן בעיניי לילדים קטנים).

זה מעורר בי זעזוע עמוק , בתור מבוגרים אנחנו עושים נזק עצום לילדים שיגדלו להיות מבוגרים חולים יותר חלשים יותר ושמנים יותר.

לאחרונה עשיתי רעש גדול מאד במעון של בני התינוק אחרי שנוכחתי שלארוחת בינים קיבל לחם עם ממרח שוקולד , אח"כ מתפלאים שילדים לא מוכנים לאכול אוכל של "מבוגרים" ולכל ארוחה צריכים להכין להם גאנק וקינוח.

הריקבון מתחיל אצל המבוגרים והוא פשוט מחלחל לילדים.

ואם יש יותר (כבר מזמן אין אבל היו ימים) שמים עוד 

אני גדלתי עם עוד שני אחים וההורים שלי חסכו עבורנו כל חודש עד גיל 18

כך שלכל אחד יש עכשיו בסביבות 70,000 שח (בשביל חתונה, לימודים, דירה וכו) שזה מעולה

אבל זה יוצא שהם הפקידו בערך 300 שח כל חודש לכל אחד מאז שנולדנו!

עבור משפחות מרובות ילדים - אפשר לעמוד בזה בכלל?

גם ההוצאות השוטפות גדולות יותר, וגם להפקיד 2100 שח (עבור 7 ילדים) בחודש לחיסכון זה המון !!

אשמח לדעת מה אתם עושים?

האם פותחים חיסכון לילדים?

בבנק או בחברת השקעות פרטית?

כמה שמים כל חודש לילד?

אנחנו כרגע עם מתוקה אחת + עוד אחד בדרך אבל מקווים שהקב"ה יזכה אותנו במשפחה גדולה

תודה לעונים!

ההורים שלי סגרו פשוט את הכסף הזה ונהיה להם להוצאות חתונה של כל אחד 

הקצבת ילדים עומדת היום על משהו כמו 170.

אז סגרנו לכל ילד 200 ש"ח בחודש..ז"א להוסיף עוד 30 ש"ח לכ"א זה לא כזה נורא.

להורים שלך זה לא יצא באמת 2100...חלק מזה זה הכסף מהביטוח לאומי.

כלומר, זו השלמה של 60 ש"ח לילד... 

האם זה נורא או לא? - תלוי בהכנסות ובהוצאות האחרות...

ראיתי שהסכום ירד..

כנראה בגלל גזרות יאיר לפיד וחבריו.

סליחה שאני סוטה מהנושא העיקרי,

לי הביטוי "גזירות" בצירוף שם של מישהו , עושה לי קונוטציה של "גזירות אנטיוכוס" 

"גיזרות הספר הלבן" או שאר דברים ששליטים זרים רעים וצוררים גזרו על העם היהודי.

אנחנו ב"ה נמצאים במדינה יהודית בארץ ישראל, עם שילטון שלנו , שכן, אפשר לחלוק על השיטה שלו,

אבל לקרוא למה שהשר לפיד עושה, גם אם אנחנו לא מסכימים עם זה "גזירות",

זה חוסר הערכה לזה שהקב"ה זיכה אותנו במדינה.

אפשר להגיד שזה לא צודק, גם לדעתי זה לא צודק.

אבל אלה לא "גזירות". 

לצערינו

ואני מאד מבינה על מה את מדברת.

אני הרגשתי את זה יותר לקראת גיל שנתיים, כשהוא כבר היה די עצמאי ושותף להכל,

ואז, למרות הקושי שהיה כרוך בזה, הוצאתי מהבית את המחשב הנייח שהיו עליו המון תוכנות שהשתמשתי בהן,

וקנינו מחשב נייד, יקר יחסית כדי שיוכל להתמודד עם הפונקציות שהייתי חייבת,

ואז ניסיתי שזה יהיה יותר "תחום" ונשלט ולא פתוח ונגיש כל היום.

אם עצם הישיבה על המחשב לידו כ"כ מפריע לך - הייתי שוקלת להעזר במטפלת \ מישהו מהמשפחה כדי שתוכלי לעבוד בריכוז ובלי יסורי מצפון .

בהצלחה!

תינוק בגיל הזה זקוק לסדר יום כזה שיפתח אותו - יציאה לטיול, גיוון במשחקים, האכלות שמאפשרות לו להתנסות באחיזה של דברי מאכל וכו'.

אם קשה לשלב בין סדר יום כזה לבין מס' לא מבוטל של שעות עבודה, עדיף להיעזר במישהו נוסף שפנוי אל התינוק לחלוטין לפחות למשך חלק מהשעות.

או להתארגן  כך ששעות העבודה יפלו על הזמנים בהם התינוק ישן - גם בלילה.

השהייה ליד האם משמעותית הרבה יותר מאשר פיתוח מצויינות התפתחותית. 

יש מחקרים מראים שהתפנות מלאה לתינוק אינה טובה להתפתחותו התקינה, ואדרבה, זה יכול ליצור נזק (הפיך).

חוץ מזה, להיות לידו זה לא אומר שהיא לא יכולה לגשת אליו מידי פעם, להביא לו משחק מסויים וכו'. 6 שעות זה משאיר זמן לטייל בחוץ. ילד שכל שעות הערות שלו יש מבוגר שמתרוצץ סביבו ופנוי רק אליו זה מזיק לו.

ובאופן אישי,

אני עובדת על המחשב עם ילד בן שנתיים בבית.

אני מבינה לגמרי את הבעיה שציינת. אני מסבירה לגדולים שאני עובדת מהבית, והם מקבלים את זה. אצלנו לילדים אסור לגשת לבד למחשב. 

אני לא חושבת שפה זה הבעיה. אם נגיד אחרי שסיימת את העבודה את או בעלך נמצאים זמן ממושך מול המחשב ונמרחים מידי - זה בעייתי. הילדים מספיק פקחים כדי לחוש בהבדל בין השניים.

מאחר וזה או שאני אעבוד מהמחשב עם הילדים הקטנים איתי בבית, או שאעבוד מחוץ לבית והילדים יהיו במסגרות, ההעדפה שלי היא בלי כל התלבטות האפשרות הראשונה.

אני האנונימית מעלייך - גידלתי את רוב ילדי בבית עד גיל הגן, כך שאני יודעת היטב על מה אני מדברת.

ודאי שאין צורך ואפילו מזיק לכרכר סביב הילד בשעות הערות שלו, גם אני עסוקה בענייני הבית והתינוק זוחל/משחק על שמיכה וכו' סביבי.

אבל באופן אישי, לא הייתי מצליחה לעשות את שני הדברים יחד - להתרכז בעבודה תובענית מול המחשב שאולי גם מצריכה קשרי עבודה, ועבודה מול גורמים חיצוניים, וגם טיפול מסודר בתינוק. מה גם שתינוקות גדולים יותר פעילים יותר, זקוקים לגירויים (גירויים פשוטים כמו שיחה עם אמא למשל) ואי אפשר להמשיך לצמצם את שטח הפעילות שלהם ללול.

הוא לא אמור בדיוק לראות את המחשב לפרטים.

ואין צורך שיהיה על ידו.

כשיגדל קצת - זו  העבודה של אמא.

עם הזמן, תוכלי להסביר בקיצור מה את עושה בעבודה.

וממילא - אין לכך כל שייכות אליו.

תתייחסי לזה בעצמך כך. תכסי את המחשב במפה או משהו דומה כשגומרת, ותגידי שאמא גמרה לעבוד (כשיתחיל להבין).

ולגביו, תנהגו בדיוק כמו שהייתם רוצים בנושא זה בלי שיש עבודה על זה.

אפשר להגיע גם למצב ש"אין מחשב בבית", למרות שאמא עובדת על זה.

בחירה שלכם.

אבא שלו נמצא 13 שעות ומעלה ביום מול מחשב, לא רק שש. חלק גדול מהן כמובן בבית...

לפעמים גם נשארתי איתו בבית ומטבע הדברים העבודה לא מחכה לשום מקום.

היה לי מחשב  נייח נוסף שהיה של אשתי במקור והיה לו מקום על אותו שולחן. סילקתי את העכבר והמקלדת שלו כדי שלא יחריב אותם.

לאט לאט הוא (היה אז שנה וחצי) התחיל להשתלט על השטח הזה ולשים שם צעצועים וקשקושים.

החלטתי לשתף פעולה.

תחמתי לו שטח בשולחן. הוא פשוט גורר כיסא, יושב לידי ומצייר, מקשקש, או משחק במשהו (קסילופון).

כשאני אוכל (וזה קורה ליד המחשב, אלא מה) - הוא מתיישב על הכיסא "שלו" ורוצה גם. בכיף....

ברגעי משבר אני פותח את המסך שם ושם לו סרט, אבל ביום יום הוא פשוט אוהב את הפינה שהוא מצא לעצמו.

________________

אה

ולנו אין רק מחשב אחד. יש לדעתי בערך בין שישה לשמונה, תלוי איך סופרים.

גיל , אחריות הילד , זמן שינה -לילה /או יום .

ישוב /עיר ......

נ.ב

אני גרה בישוב .

ויש משפחות שמשאירים את הילד שלהם בכיתה ב' או ג' לשמור על האחים הקטנים (כשהם ישנים )

כשיש אירוע תרבותי בתוך הישוב ....

(מסיבת פורים, הרצאה , הופע , ....)

אני למשל כשמחפשת בביסטר  אני מעדיפה בחורות גדולות כי יש לי פעוט בן שנתיים .

ויש כאלה שאין להם בעיה כשבחורה בכיתה ז' או ח' שומרות על פעוטות ....

לי אישית , זה מפריע וקצת מלחיץ ,אותי ......... 

כל אחד ומה שהוא חושב ומרגיש לגבי הילדים שלו.

לדעתי אפשר בערך מכיתה א' לזמן קצר כזה (אם אין לו אחים קטנים).

לזריקת פח וכד' (נגיד 2-3 ד') אולי אפילו גן חובה אבל זה ממש תלוי ילד.

אבל תמיד תמיד תקפיד\י לנעול את הדלת מבחוץ

אחרת ה-2 דקות עלולות להפוך לפניה למשטרה כדי לחפש אותו בחוץ..

חוסר בטיחות!

נועלת ילד מבחוץ.

אם אני משאירה ילד צעיר ואחראי לכמה דקות, אני משאירה דלת לא נעולה (למקרי חירום חלילה של צורך להתפנות מיידית מהדירה). ילד שאי אפשר לסמוך עליו שישאר בתחום הבית - אי אפשר להשאיר אותו לבד. נקודה. אפילו את ילדי הבוגרים אני לא משאירה ישנים כשהם נעולים מבחוץ : אני תמיד מוודא שיש מפתח תקוע בדלת מבפנים ונועלת מבחוץ.

אם אני רוצה לנעול אני משאירה ילד בוגר יותר שיודע לנעול מבפנים ויודע לקרב כיסא אל הדלת, להציץ בעינית ולוודא שמי שמצלצל הוא אחד מאיתנו.

שיהיו נעולים ואולי יצטרכו לצאת או שיהיה פתוח ואז עלולוים לצאת ללא צורך

בכל מקרה ברור שהכי טוב לא להשאיר לבד בכלל

ילד שיברח - פשוט לא משאירים בבית לבד. 

וילד בוגר ואחראי דיו - אין סיבה לנעול מבחוץ. להפך, הנעילה מסכנת אותו.

שמעתי סיפורים מצמררים על שרפות שפרצו באופן פתאומי ועל ילדים שנותרו לכודים - כי נעלו אותם. ה' ישמור. 

ממש סכנת נפשות!!! אבל גם לא הייתי משאירה את הבית פתוח...אצלנו למשל יכול להיות מחבל או משהו כזה וזה גם סכנת נפשות. אני חושבת שאם הילד אחראי אז אפשר לנעול ולהשאיר לו מפתח למקרה חרום. אני למשל כן משאירה את הבן שלי בן ה6 לבד לחצי שעה גג. כי הוא מאוד אחראי. וזה גם רק אם אני בישוב.

 אכן, גם פתוח מסוכן. הבכור שלי, בן 8, נועל לבד.(וכשאני נועלת - אני מקפידה שיהיה מפתח בחור המנעול מבפנים, ושלא יהיה תחוב עד הסוף, שתהיה אפשרות לפתוח גם מבחוץ. בכל מקרה, בשעת סכנה, חלילה, לא יהיה צורך לחפש מפתח במשך שעה... וכמובן, לא משאירים לבד להרבה זמן, והילד גם יודע לחייג אליי בעת צורך) 

אני תמיד הייתי יוצאת ליד הדלת/השער בטווח שמיעה לא יותר מרבע שעה עם הגדולה בתנאי שהתינוק ישן ויכולתי לשמוע אותו מבחוץ

אם הפח לא ליד הבית כדאי לחכות עם זה

נגיד אותי השאירו מכיתה א' לבד (באור)

ומכתה ג' (בחושך...)

אבל את אחותי היא בכיתה ג' והמקסימום שמשאירים אותה לבד זה 5 דקות..

זה מאוד תלוי בילד..

ואם אני לא טועה , החוק אומר גיל 6.

כמובן תלוי אם הוא יודע להתקשר אלייך אם צריך משהו, אם לפעמים עושה דברים מסוכנים בבית ועוד.

אני לא זוכרת מה החוק אומר אבל רק מגיל מסוים  מותר להשאיר ילד לבד ומתחת לזה זאת עבירה פלילית!!!

ובלי קשר לחוק זה מאוד קשור לילד עצמו בני הבכור בכיתה ו' ואין לו שום בעיה להשאר לבד ולשמור על האחים בזמן שאנחנו יוצאים. לעומת זאת אני מכירה ילדים מכיתה ו' שהם הקטנים במשפחה והם לא מוכנים בכלל להשאר לבד אפילו לא בשעות היום...

http://www.beterem.org/template/default.aspx?maincat=1&catId=19&PageId=334 

לראות גם את המעולה והמשמח.

תרמת יהודי לעם ישראל..

והמון מזל טוב

שכחו שהילדים האלה הם שלי

המשפחה? השכנים?

בקושי נתנו לי להיות עם הילדים והייתי צריכה להלחם על זה

לא החזקתי את התינוק אפילו פעם אחת

זו היתה מסיבה של אנשים עם מנטליות אחרת

בעלי הוציא עלי את כל העצבים שלו

אני מבינה שהמשפחה של בעלך, ניסו להראות לך מי הבוס.

אז אם זה היה רק המשפחה שלו, אפשר לחזור הביתה להתעצבן ולשכוח.

הבעיה שגם בעלך תפס צד איתם....

הרגשתי שאני שם על תקן האמא הרעה שעושים לה טובה

כמה שזה קשה... כל הסיפורי משפחה בדיוק בזמנים הכי רגישים

את יודעת מה? 

תעשי בשיטת טימון ופומבה

שימי את העבר מאחורייך- ותמשיכי קדימה! 

אין טעם לסחוב כעסים ישנים... יש לך יותר מידי ידיים מלאות ואתגרים בשביל זה

שיהיה לך החלמה טובה וגם לרך הנימול רפואה שלמה  

-- עכשיו חשבתי על כיוון אחר לגמרי-

לימוד זכות! 

הם רצו לעזור לך

יולדת, עם תינוק אחרי מילה- מה היא צריכה את כל הילדים על הראש? ניתן לה לנוח קצת.. ניתן לה חופש מהילדים טיפה... 

אוף, איזו עוגמת נפש...

את ורק את יכולה להוציא את עצמך מהבוץ הזה. אולי הם לא מאמינים בך שאת מסוגלת ובע"ה תצאי מהמצב הזה ותוכלי לגדל את כל ילדייך, אבל בע"ה את עוד תזכי!

כל הכבוד לך שנלחמת!!!!

אל תפסיקי להילחם ולחלום, מעריצה את ההתמודדות שלך!

תלחמי בכל הכוח! לראות אותם, לקשר איתם...

ואל תשכחי להפנות כוחות לטיפול.

אימא של אשת האומנה אמרה שהיא סבתא שלו וחמותי מאוד נפגעה מזה ובכתה אז גיסי שהוא עורך דין והיה הסנדק דיבר איתם....

למה שיגידו לה שהיא לא הסבתא?

[אבל באמת אולי צריך לעשות חושבים-מחדש בענין  ה"אומנה"  הזאת, שהתופעה לא תלך ותגבר בעתיד]

חוסר רגישות,חוסר טקט

האומנה זה זמני ועוד כמה חודשים צריך להיות דיון בבית משפט

האירוע הזה נתן לי כמה תובנות:

אני הורה לא פחות טוב והתחזק לי הביטחון ביכולת ההורות שלי

אני יותר רוצה את הילדים

הטיפול כניראה עובד

אז תתאוששי עוד קצת - 

את אמא. האבא אבא. הורים זה לא דבר שקונים במכולת..

טוב שהתחזק לך הביטחון. אפשר לתפקד עם התחשבות בעומסים.

והרצון הוא הכי חשוב. גם לילדים זו האפשרות הכי טובה אם רק אפשר.

תשתדלי בינתיים אולי שהקשר יישמר, כדי שלא יהיה כאילו לגמרי "מחדש" אח"כ.

טוב שגיסך התערב. ממש האדם הנכון בזמן הנכון.

מאחלת לך שתאספי כוחות ותעלו על דרך המלך כמשפחה בעזה"ית.

בעלי ואמא שלו מאוד נעלבו ואני קצת חוששת בבחינת שמנסים לנשל אותנו?

אנחנו החלטנו שנהיה יותר ברורים ואסרטיבים.

שאלה...הצצתי בדף הפייסבוק של העוסית שמנהלת את התיק שלנו וראיתי שהיא מאוד רגישה לנושא של הורות פגועה ופגיעה בילדים,עדין לא דיברתי איתה בטלפון כי כולם אמרו לי שהיא מאוד קשוחה ומתנהגת יפה רק שהמפקחת שלה באיזור....איך אתם מציעים שאדבר איתה?

האם נוסף על המשפחות האומנות, ועל העו"ס, יש עוד מישהו שמעורב בסיפור?

אולי האדם הנוסף הזה יוכל לייעץ לך איך לדבר עם העו"ס.

או שאדם אחר פשוט ילך לדבר איתה.

לדעתי, כדי לדעת איך לדבר עם העו"ס, צריך קצת הכרות עם העו"ס או לפחות עם הסניף שבו היא עובדת.

שהנקודה החשובה היא שהיה מדובר בתקופה של ההריון, ומצב בריאותי שהיה צריך טיפול, והשפיע על הסביבה. ושהמצב השתנה, מבריאה, ואפשר להחזיר את הפיקדון..

היא מנהלת התיק החדשה מטעם המחלקה המקומית לבטיחות ילדים

המפקחת הסבירה שבחרה בה מפני שהיא חיה כמה שנים בארץ

וכל מי שפגש בה(מנהל הבית ספר שהוא רב,מנהלת הגן של בתי שעוזרת לנו מאוד)אמר שהיא קשוחה בלי המפקחת שלה לידה

היא שחורה אם זה משנה

בינתים אנחנו עושים כל מה שביקשו כלומר טיפול והדרכת הורים,מקפידים להגיע לכל פגישה וביקור

היתה פגישה של כל הגורמים המעורבים בדירה שלנו(מפקחת,עוסית,אחיות,הורים אומנים)וההורים האומנים שמחו לראות שאיננו עבריינים או משהו כזה

אני יודעת שיש לי הזדמנות לשינוי משמעותי ואני לא הולכת לבזבז אותה

אם נקלעתם למצב הזה - טוב שהקפדתם על ה"כללים".

תבדקי, בלי שזה יגיע לאזניה, האם יש דרך לשיחה גם עם המפקחת במקום.

צריך להסיבר שברור שהכי טוב זה ההורים הטבעיים. 

שהיה מדובר במשבר זמני, עומס של מצב בריאותי, מעבר מארץ לארץ - זה דבר שיכול לקרות.

טיפלתם, וזה יהיה מנוף להתחדשות.

אולי תגידי שיסמכו עלייך, שכמו שידעת לאבחן את מצבך במצב הקשה, הזמני, את מספיק אחראית כשאת רואה שהתאוששת.

ובאמת - תנצלו את הכלים הנוכחים, כדי להתחדש.

הצלחה רבה.

לפי החוק בישראל זכותי להביא אדם נוסף לשיחה עם העו"ס, וכבר עשיתי את זה פעמיים!

(כאימא לילדה נכה, אני מוכרת ברווחה)

אולי מישהו יכול לבדוק, מה החוקים בארה"ב?

אצלנו ברווחה, כדי להשיג את מה שמגיע לך על פי חוק, את חייבת לבא עם תגבורת.

באתי עם אישה מדהימה, שהיא מאוד מכובדת בקהילה שלנו, יש לה קשרים בעיריה, ומצד שני, היא מאוד דואגת לחלשים.

היא ממש עוסקת בצרכי ציבור באמונה, ותפילתי שה' ישלם את שכרה!

רעיון נוסף, הוא לבקש מאדם שמבין עניין לעזור לך לכתוב מכתב לעו"ס, ולשלוח העתק למפקחת שלה.

אני משתדלת לראות את התמונה הכוללת שזו הדרך שהשם רוצה שנלך בה ומקווה שישים אותנו לחן,חסד ורחמים ויצליח מאמצינו

אם היא היתה תופסת בבוקר תנומה של חצי שעה זה היה הגיוני. שעתיים בבוקר ועוד קרוב לשעתיים בצהריים נשמע די הרבה.

יכול להיות שזה מפריע להורים גם כי השינה של הצהריים יוצאת אצלך די מאוחר ואז בערב קשה להרדים אותה.

אולי כדאי לנסות להקדים את שעת השינה בצהריים.

כשהיא ישנה המון שעות אצלך יוצא שכל הבוקר "מתבזבז" על שינה ואז בלילה הילדה מן הסתם ערנית יתר על המידה.

אני לא חושבת שזה זילזול ושהם לא סומכים עליך. אבל צריך למצוא פיתרון שיהיה נח לכולם. גם אם הילדה היתה בבית עם אמא שלה והשעות שינה לא היו יוצאות נוחות אז היו בעדינות מנסים להזיז לה אותם.

מן הסתם בבוקר אצלך שקט יחסית ואז יוצא שהילדה ישנה חזק בלי הפרעות ולא מתעוררת בקלות.

אני לא חושבת שאת צריכה להחזיק אותה ערה אם היא קורסת אבל הגיוני נגיד להעיר אותה (בעדינות כמובן) קצת מוקדם יותר ולתת יותר זמן למשחקים וכו'.

את הילד שלהם ואומרים לך שהוא ישן יותר מדי- אז תפחיתי בשעות השינה של שנ"צ.

תדאגי להעיר אותה אחרי שעה. אם היא נודניקית ובוכה ואת רואה שזה מעייפות תגיעי להסכם עם ההורים מה לעשות.

אם היא רגועה כמו שאמרת שיש אפשרות שתסתכל על דברים וכו' אז ברור ללכת לפי בקשת ההורים, למה לא?

כמו שאמור קודמיי אלו שעות סבירות מאוד ביחס לגיל הזה.

טיפלתי בתינוקת בת 5 חודשים שישנה אצלי טוב, שעתיים שלוש, ולקראת הצהריים גם כן כבר הייתה עצבנית אז שוב הרדמתי אותה. ככה הם גדלים!!! רגועים ואוכלים טוב יותר. תינוק שישן חצי שעה בבוקר וחצי שעה בצהריים זה משפיע עליו על כל הרוגע וההתפתחות. שינה זה דבר בריא מאוד לילד! אין צורך להעיר אותו (אלא אם כן זה ממש פוגע לו בשנת הלילה, אבל זה מתחיל לקראת גיל שנה וחצי-שנתיים-שלוש).

להורים אולי קשה עם זה כי באופן טבעי ילדים נוטים לעשות קונצים יותר להורים מאשר למישהו מבחוץ, ולכן אולי קשה להם באופן כללי להרדים את ביתם, לא קשור אם היא ישנה טוב בצהריים או לא, והם מחפשים פתח להאשים אותך, אבל בעצם הבעיה היא אצלם באופן שהם מרדימים אותה. אינני יודעת.

אני מבינה אותך בתסכול שלך מול ההורים, כי בסך הכל הבעת אי אמון במטפלת שנמצאת הרבה שעות עם הילד יוצרת מתח וחוסר מרחב פעולה. מקווה שישכילו להעריך את מאמצייך כמטפלת ואת מצדך תמשיכי לעשות טוב למרות היחס שלהם...תפילות...

בהצלחה נשמה!

שזה לא בסדר!

לגבי גיסתך, אולי תחכי קצת שהיא תתאושש מהלידה, נניח חודשיים שלושה אחרי הלידה.

אולי תדברי עם בעלך, ושהוא ידבר עם אחיך, אם אני מבינה נכון, היא נשואה לאחיך?

ואם לא, בכל מקרה, שבעלך ידבר עם האבא של הילדה.

אפילו שזה לא נעים לשוחח על כך עם גברים, תנסי להעביר כך את המסר.

ותדגישו לבעל של גיסתך שלא ידבר איתה על זה כרגע, אשה אחרי לידה זה דבר רגיש, מנסיון...

תנו לה להתאושש כראוי ולחזור לעצמה בעז"ה, ואז אפשר לשתף גם אותה.

אבל בנתיים, שהמסר יעבור לאבא.. ככה נראה לי.

אין לי תשובה כרגע. נשמע לי סיטואציה מאוד מורכבת (הרי מה שראית היה כביכול "בגניבה", שלא על-דעת אחייניתך, ולכן קשה לפנות אליה כדי לפתוח את הנושא).

ברור שיש כאן משהו לא תקין, במיוחד אם זו סיטואציה שחוזרת על עצמה.

אישית, לא הייתי אומרת משהו עקיף (לא הייתי מדברת עם בעלי שידבר עם אחותו/עם אחי שידבר עם אשתו), כי אני לא אוהבת את הגישה הזו.

גם לא הייתי פותחת את הנושא ישירות מול האחיינית אלא אם הייתי רואה אותה עושה את זה שוב, או שהייתי רואה התנהגות מוזרה ולא טבעית בינה לבין בן-השנה.

עם כל זאת שהתנהגות בת ה-12 אינה תקינה, צריך לדעת איך לגשת לזה כך שההתערבות תועיל ולא תזיק.

אולי תנסי לגלגל בעדינות שיחה עם אותה אחיינית- בכללי על מה היא חושבת ומרגישה על התינוק החדש, על תינוקות בכלל, על להיות אמא ולעשות דברים של אימהות, על שפעם היא תהיה אמא בעצמה... 

תרגישי ממנה איזה מסרים עולים ממנה- בלי שיהיה לשיחה יותר מידי מסקנות, רק להציף לשאול ולהקשיב

אם יעלה לך מזה משהוא חשוד או בעייתי- אולי תתיעצי עם גורם קצת מקצועי ומבין יותר 

בעצם את אומרת שיש מצב שזה תקין, ויש מצב שלא - נכון?
מה יכול להיות איתות לבעייתיות יתר בעיניך? איך אפשר להבדיל?

יולדת לא פטורה מסוגיות חינוכיות וכל אמא והחינוך שלה

להגיד לאימא בעדינות

עד איזה גיל אימא הניקה את בן שנה? אולי בת 12 רצתה להרגיע אחיה הקטן וניסתה לתת לו מה שתינוק חדש מקבל

שאלה נוספת - מה קרה עם יולדת עצמה? יש פה רשם שהיא העבירה את כל הנטל וטיפול בבית לבת  שלה ולגיסות

איך היא מרגישה? כמה זמן עבר מלידה? למה היא בכלל לא מתפקדת? 

אני לא הייתי אומרת לאף אחד

לא לערב גברים בזה, זה ממש יביך את הילדה.

מה שנראה לי שיכול להיות מצב, שהתינוק בן השנה, שהוא גם קטן ותינוק, ופתאום "נפל" עליו אח תינוק ואמא פחות פנויה אליו,

ויכול להיות שלא מזמן עדיין ינק, בכה או היה חסר שקט,

והילדה בת ה12, היא ילדה אימהית ותמימה בכל מה שקשור בדברים לא תקינים מבחינה גופנית 

ומנסה לחקות את אמא שלה ולעשות כמוה, כדי "לפצות" את אחיה הקטן. אני משערת את הדברים האלה.. אני לא מכירה ולא יכולה לדעת.

בכלל לא נראה לי שמדובר פה על משהו לא נקי מבחינה מינית חס וחלילה, וברור שזו לא התנהגות תקינה,

ועדיין, לערב בזה גברים מאוד , מאוד יפגע בילדה ויבייש אותה. היא גם בסך הכל ילדה , ונראה לפי ההודעה, 

שיש עליה עול בבית עכשיו.

גם לי היו שריטות בגיל הזה, ועשיתי כל מיני דברים אידיוטיים בלי להיות מודעת אליהם,

ואני יודעת שאם היו מערבים את אבא שלי בזה הייתי קוברת את עצמי מבושה.

לדעתי אל תדברי עם אף אחד עדיין, האמא במצב רגיש... ולדבר עם גברים זה חוסר הגינות כלפי הילדה שגם ככה יש עליה עול עכשיו.

סביר להניח שהילדה עשתה את זה בתמימות, 

אם תראי שהיא עושה את זה עוד פעם, אולי תדברי איתה את.

היה כזה מקרה בשטיסל?

אף פעם לא ראיתי..

אם כן והיא ראתה את זה אולי יש פה משהו בעייתי יותר...

אני כן ראיתי

ובאמת האמא שם מתחלחלת כאילו הבת עשתה משהו מיני.

בלי זה הייתי מניחה מיד שזה סוג של אמהות/התנסות וכד' בתמימות,

אבלת למול התגובה המזועזעת ההיא, חשבתי אולי גם אני תמימה..

והזדעזעתי מהתגובה של האמא.

קודם כל גם אני הבנתי כמוך.

ואפילו אם זו לא היתה התנסות תמימה לא מגיבים ככה.

בדברים האלו צריך להתנהל בעדינות מאוד. לא שייך לגעור ולאסור. אפשר לברר, להסביר שיהיה לזה מקום בריא וטבעי בעתיד, עם בעלה, עם תינוק משלה. ושכרגע זה לא מתאים.

גם לא צריך להזדעזע כל כך.

כלומר - זו יכולה להיות התנסות חד פעמית לגמרי תמימה. כל הבית אחרי לידה, וזו הדרך שלה להתמודד.

כמובן שאם יש לזה המשך, צריך לעשות עם זה משהו.

יש משפחות יותר פתוחות שבהן התנסויות כאלו לא נחשבות לכלום.

יש משפחות שהיו מתייחסות למעשה כזה אפילו בהומור.

אפילו שהיא אחרי לידה, שתחליט איך לנהוג במקרה כזה.

את האבא לדעתי ממש לא כדאי לערב!!

לגבי חיקוי הנקה- זה מאד מצוי אבל אצל ילדים קטנים יותר, גילאי 2-4 שלוקחים בובה ו"מניקים" אותה, בעיקר כשהאמא אחרי לידה וזה חדש להם.

פה מדובר בילדה בת 12!!

זה דבר שנשמע חריג מאד.

ומקפיץ

אצלנו הבן עשה את זה מגיל קטן וככה למד לשלוט עד שעבר לישבנון.

שמה שאנחנו עשינו בזמנו עם הבכורה היה לומר לה כל יום (פעם-פעמיים ביום) שהיא ילדה בוגרת/גדולה, ועוד מעט היא תוכל לעשות יציאה בשירותים ולא בחיתול. אמנם עד עכשיו היא עשתה בחיתול, אבל אתם מאמינים שהיא יכולה להתגבר ולהצליח לעשות בשירותים.

אם זה לא עוזר, ואם יש עוד קושי, כדאי לנסות לשבת איתה ולהבין מה מקור הבעיה. זה יעזור לכם להתקדם אל הפתרון

בהצלחה!

להסביר לה יפה יפה שככה ילדים גדולים עושים ושהיא יכולה ומותר לה. 

אחר כך לשים אותה בסיר או במקטין אסלה ולחכות בסבלנות.

בינתיים אפשר לשים פול-אפס של האגיס לכל מקרה שאת לא במיקוד על הגמילה. 

אצלי בת 3 ו3 חודשים ונכנסה כבר לגן עיריה. בהתחלה היה יחסית בסדר, דיי נגמלה במעון,  אבל פתאום נהייתה נסיגה והיא לא מפסיקה לפספס.

פילו לא מבקשת טיטול, היא פשוט עושה ואז קוראים לי מהגן להחליף לה...

מבחינתי היה עדיף שתבקש טיטול ולא לקנות חבילת תחתונים כל שבוע... (ולצאת מהעבודה באמצע היום)

כמובן שבמקביל לעבוד על העניין הרגשי ואולי גם הפיזי (אולי שרירי האגן חלשים כמו שקורה אחרי לידה, השאלה היא איך מלמדים ילדה בת 3 לעבוד על שרירי האגן?)

אם יש למישהי תובנות, רעיונות ועצות, אשמח גם אני לשמוע.

אני לא באה להוציא לעז חלילה על מפרסם המודעה הזו,

ולא יודעת איזו עבודה הוא מציע, שווה בהחלט לבדוק טוב, אולי זה שווה.

אבל... אני חייבת לספר "חוויה" שלי שקרתה עקב פניה למודעה מעורפלת. אני הגעתי פעם לאיזושהי הרצאה בבית בגלל מודעה בעיתון בשבע,

שעה נסיעה הלוך, שעה  נסיעה חזור, ובאמצע שרפו לי שלוש!!כן שלוש שעות!!

על חפירות של איזושהי מסחרה טיפשית בשיטת פירמידה, שדורשת השקעה כלכלית גדולה וסביר להניח ששום רווח לא יוצא מה"טכנולוגיה" הזו, אלא רק מי שמצליח להביא פרייארים אחרים שמשלמים כסף על דברים כמו אתר אינטרנט וחבילת פירסום מרוויח, משהו שמתיימר להיות "נאנו-טכנולוגיה" ובתכל'ס זה איזה שקר כלשהו של אחיזת עיניים, יצאתי לקראת הסוף ממש מיואשת מהזמן שאבד לי , וכשאמרתי בנימוס , למה לא אמרתם מההתחלה שלא מדובר על להיות שכיר אלא על גיוס אחרים והשקעה כלכלית גדולה, המרצה אמר בעצבים "אם את רוצה להיות שכירה יש לך בעיות" 

נסיתי לברר לפני בטלפון עם הבן אדם שפירסם מודעה בבשבע, מלקט פרייארים בסיסי בחברה הזו, לא איזשהו בוס שם, פשוט אחד שלקח יוזמה וידע שאם יפרסם מודעה הוא יצליח להביא הרבה אנשים וכך ירוויח יותר מאשר אם סתם יפיץ אצל מכרים.

וזה היה ברור שאם הוא יגיד לי מה זה אני לא אגיע, אז הוא התחמק ופשוט אמר "חברה של ננו-טכנולוגיה", חשבתי לעצמי, בטח קלדנות או פקידות מהבית, נחמד לזמן שאני עם התינוקת בבית , ניסע... וכך שרפתי חצי יום

מסקנה, לפני שהולכים לפגישות לגבי עבודה מהבית, תבררו טוב טוב במה מדובר, ואם לא רוצים להסביר לכם מה העבודה, דרישות העבודה, מי המעסיק, תנאי העבודה וכדומה,

כניראה שיש פה משהו שמפרסם המודעה מעוניין להסתיר. 

בהצלחה

ממש בשיטת הפירמידה

אני ביררתי באופן אישי עם מי שפרסמה את השרשור, בקיצור זה ממש לא זה. בשביל להצטרף לעבודה הזאת לא צריך לנסוע לשום מקום. זו באמת עבודה מהבית.. זה לא פירמידה אלא שיווק של מוצרי בריאות וקוסמטיקה באופן אמין. אישית מה שמצא חן בעיני זה שאפשר לפרוש בכל שלב ללא שום הפסד כספי. אפילו לקוח/ה שלא מרוצה מהמוצר יכול/ה להחזיר אותו ולקבל את מלוא הכסף בחזרה!! בקיצור נשמע מאוד אמין.

מעניין אותי כמה זמן זה ישרוד..

ככה את גם יכולה לשלוט יותר על איזה גדרות את מרשה ועל איזה לא...

אפשר גם להסתכל על זה בעין טובה של- אני מרוויחה עכשיו משו

אי משחקת עם הילד שלי

אני מתפתח אצל הילד שלי יכולות חשובות של טיפוס, שיווי משקל, הליכה יציבה... ועוד 

וגם יכולת שהילד שלי יבין- לא,עכשיו מתמקדים בלהגיע מהר 

מעניין מתי תראה את זה...

אם הוא כבר התרגל שמותר אז זה קצת קשה לאסור פתאום

זה נורמלי שילד לא רוצה ללכת הכי מהר בצורה הכי קצרה.

רק אנחנו כאלה ממוקדי מטרה...הם נהנים גם מהדרך....

שואלת באמת

אלא אם כן את גרה ביישוב שאין בו מכוניות...

ואז.. למה יש גדרות שם בכלל?

משגיחים

או משתפים פעולה

או נותנים יד

אם היא רוצה להוריד אותו מהחשק בגלל שזה מעכב- אז יש פתרונות נקודתיים

אבל ככלל- לא רואה בזה בעיה

שבמקום לעלות על הגדר - הוא כאילו "נותן יד" לגדר, ומקפיץ אותה מעמוד ברזל לעמוד ברזל (בגדר שעשויה מעמודי ברזל כאלה) וזה עושה רעש שנחמד לו ומענין לו. ואדרבה הוא הולך מהר שזה עושה רעש יותר מהר

שיהנה!

זה גם מפתח שיווי משקל ומוטוריקה גסה.

כשאני ממהרת אני נותנת לילדים יד כשהם על הגדר ואז אפשר ללכת מהר. (זה מפתח מיומנויות אמהיות מסובכות: לתת יד לשני ילדים על הגדר בחודש תשיעי להריון, וכו'...)

עד שהופנינו לריפוי בעיסוק, ושם בין השאר הוא קיבל שיעורי בית - ללכת בשיווי משקל על משטחים צרים... אז תפסתי את עצמי ושאלתי למה לא נתתי לו כשהוא נמשך מעצמו לעשות את הדבר הנכון לו, למה הגעתי למצב הזה שאני צריכה באופן מכוון לקחת אותו לתרגל, כשאם רק הייתי מקשיבה לו הוא היה מתרגל מרצונו, מעצמו, בכיף...

היום עם הצעירים יותר אני מתעכבת בדרך כמה שצריך ושיטפסו כאוות נפשם, וכשנגמרת הסבלנות אני מזכירה לעצמי שלשרוף אחה"צ בשבוע על ריפוי בעיסוק (לא כולל שיעורי בית) יבזבז לי יותר זמן.

למרות שאצלנו לא הופנינו לריפוי בעיסוק, כשהגענו למכון להתפתחות הילד, מסיבות אחרות, הרופאה ההתפתחותית שאלה אותנו אם הילדה הולכת על חומות אבנים . עניתי שכן, כמובן.

(מהשאלות של הרופאה, נשמע שמומלץ גם לתרגל עמידה על רגל אחת, הליכה אחורה, ועליה וירידה במדרגות עם "סירוג" רגליים. זה מה שהרופאה בדקה אצלנו, כשהגדולה הייתה בערך בת 3.5.)

וודוי אישי:

אני מאז אחרי החגים אין לי סבלנות לחזור הביתה ברגל התחלתי לחזור באוטובוסים

והצהרים נהיו מרוחים כאלו ועצבניים

אתמול חזרנו ברגל דרך הגינה חזרנו הביתה כולנו רעננים שמחים ומלאי מרץ

חבל לוותר על פעילות בחוץ

לכתחילה לא נענית לה, בדיעבד את אומרת לה - אני רואה שזה מאוד חשוב לך, ומצד שני אני עייפה ולא מרגישה טוב ואין לי כל כך כוח. אם את מאוד רוצה אני יכולה להחליף לך סדין, אבל במקום זה אני צריכה שאת תעשי משהו אחר במקומי, שלא ייגמרו לי הכוחות. אולי תאספי את כל הלגו בסלון?

שאני יכולה בהחלט ליישם עם הגדולה (נראה לי שצריך גם קצת יותר בגרות מצד הילד, ושהוא לא יהיה רגיש-יתר באותו זמן).

אבל מה אם אין לי כח בכלל ואחרי שאני משכיבה את הבנות לישון, אני מתכננת ללכת הישר למיטה? האם כדאי גם אז להתאמץ במיוחד להציע אלטרנטיבה?

ותודה רבה על התגובה!

לגיטימי שבערב כבר לא יהיו כוח וסבלנות אז מסבירים שהפעם לא התאפשר אז מחר כבר תבחרו ביחד סדין,ככה היא לומדת על אינטראקציה מישפחתית ויכולות התמודדות בכל מיני מצבים.

שלה לתחום הבלתי-אפשרי, אז כנראה שכדאי להתייחס לזה כמו שהיית מתייחסת אם היא הייתה מבקשת לפני השינה לטוס לאמריקה, וזה היה חשוב לה מאוד, והיא הייתה מגיעה לדמעות... איך היית מגיבה? מן הסתם בעיקר באמפתיה לצער שלה, שהרצון שלה לא יוכל להתממש...

מצד אחד, חשוב שיהיו גבולות, ושהבכי לא יגרום לילדה לשנות את דעתך.

מצד שני כשאימא עייפה באופן קיצוני, הרבה פעמים כדאי לותר.

למה? כי השיטה הנכונה היא להיות תקיפה אבל רגועה,

וכשאת לא במיטבך את עלולה להיות תקיפה וכעסנית. לא?

אם אנחנו כעסנים כשאנחנו מותשים, מה הילד לומד מזה?

אם זה מתחיל להיות קבוע, והילדה "מטפסת" על זה, צריך לבנות תכנית לגבולות.

תכנת שתתאים גם לכוחות הפיזיים שלך.

ושמה את זה בצורה שתראה נורמלי, וגם לא תקשה עליי..

גם אם יראה מרושל קצת.

לטעמי- לא נורא

כדי למנוע מהומות!

אם לא עשיתי את זה אז תלוי בגובה הלהבות. אם אני מצליחה מהר להסיח אותו או לשכנע אותו 

למשל לומר שהיום אמא מאוד עייפה אבל בעזרת ד' מחר נחליף את זה אז יופי

אם לא - אז זה כבר תלוי במצב העצבים שלי והכוחות שלי. לפעמים אני יגיד לו - אני רואה שאתה מאוד מצטער אז בוא נחליף

ולפעמים אני יעמוד על שלי כדי שהוא ידע שזו לא הדרך להשיג דברים 

נתתן כמה כיווני חשיבה ותגובה אפשריים. שוב תודה רבה