פורום הורות (עמוד 295)

בהנהלת:
שרשור חדש
ילד שצריך להתעסק במשהו כשהוא מדבראנונימי (פותח)

מכירות את התופעה?

ילד עם קשיים בהבעה עצמית, מתקשה לנסח את רעיונותיו, ותוך כדי שהוא מתאמץ בכל כוחו להגיד לי משהו - יש לו תנועה עצבנית כזאת בידיים, והוא עושה בהן משהו שמטריף אותי. למשל מפורר חתיכת קלקר להמון פירורים על השטיח, או מקמט דפים של איזה ספר אומלל שבמקרה נמצא לידו, או מכסה את הפה (כשאני מנסה להבין מה הוא אומר!), או מנופף בכפית מלאה קורנפלקס וחלב... הבנתן את הפרינציפ.

הכול בהסח הדעת, הוא לא מרוכז במה שהוא עושה, הוא מנסה למצוא את המילים...

אני לא רוצה בכל פעם להפסיק ולהעיר לו, זה יקשה עליו עוד יותר להתבטא... וממילא אחרי דקה יתחיל משהו אחר...

מכירות? יצא לכן להיתקל? אני היחידה?

המלצות יתקבלו בתודה.

כדאי לך לבדוק רגישות תחושתית אצלוט'
אני כזו ואני כבר לא ילדה.

זו תופעה מוכרת ומצויה שחשוב להיות רגישים לה כי זה לא נשלט. עם הגיל וההתבגרות זה נרגע.
יש כאלו שמחטטים באף כשהם חושביםאמאשוני

אז נראה לי עדי הקלקר.

אין לי עצות שיהיה בהצלחה!

יכול להיות שאתם כבר עושים את זהאמונה19

אבל אם קשה לו ההבעה העצמית, וזה דורש ממנו מאמץ/ גורם לו לתסכול,

 

ממליצה לפנות לקלינאית תקשורת, ולעבוד על שכלול ההבעה המורכבת.

חבל שסתם יסבול, ככל שהוא גדל כך הדרישות עולות ואיתן הרבה פעמים גם התסכול..

ממליצה לך~א.ל

לגשת למרפא/ה בעיסוק ולבדוק האם ישנן בעיות במוטוריקה הגסה (ייתכן שגם במוטוריקה העדינה..)

הסיבות לבעיות יכולות לנבוע מחסרים תחושתיים, קשיי חשיבה- המעכבים את זכירת רצף התנועות בפעולה ספציפית, קשיי קורדינאציה או אפילו רפיון של השרירים.

 

 

 

תודה חברות... איזה ייאוש...אנונימי (פותח)

אתמול היה לי ילד נורמלי שיש איתו קצת בעיות כמו עם כל ילד ואני מתלבטת איך להגיב. עכשיו יש לי ילד שסובל אולי מקשיים ברגישות תחושתית, ליקויי תקשורת, מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה... וצריך לעשות לו אבחון כזה ואבחון כזה, ולהתרוצץ איתו ולסמן אותו. אני רוצה לבכות... (ועוד לא דיברנו על זה שאין לי רכב ויש עוד ילדים בבית...)

כל דבר שכתבתן נשמע לי הגיוני ונכון ושבאמת ייתכן שיש לו בעיה בזה, אבל הכל ביחד יוצא כל-כך מאיים.

 

טוב, נראה לי שנתחיל עם קלינאית תקשורת, כי זה הכי ממוקד לבעיה, אבל זה ייקח עוד זמן. עכשיו אנחנו לא בארץ (אפשר לראות באיזה שעות אני כותבת) וזה מסובך. עד אז - יש אולי בכל זאת עצות למשהו שאני יכולה לעשות איתו בבית? דרך לעזור לו? מישהי מכירה אולי פורום להתייעץ עם קלינאית תקשורת או מאמרים בנושא או משהו? תודה...

אל יאוש...חיהלב
הילד שלל עדיין יורמאלי ורגיל פשוט יש לו קושי כלשהו שהוא זקוק לעזרה!!!
באמת כדאי לחפש ברשת פורומים לייעוץ עם קלינאית תקשורת. אנסה לחשוב אולי מה יכול לעזור.. בהמשך.
כתבת שאתם לא בארץ- אתם אמורים לחזור או שגרים בחול? יכול להיות שהבלבול הזה של יציאה מהשגרה גורם לו לחוסר רוגע וכו? יכול להיות שהקושי בשפה נובע מזה שסביבו אנשים מדברים בליל שפות שהוא לא יודע? אני מעלה רעיונות.
והכי חשוב!!! אני יאמר לך שוב שהילד שלך הוא ילד נורמאלי לכל דבר!!! ב ה שהיום יש מודעות ואפשר לעזור לו. עכשיו עד לטיפול שבעז"ה יעזור את תהיי אמא רגועה וסלחנית ולא תכעסי או משהו. תבקשי ממנו להסתכל נליך כשהו מדבר ולהרים את הקול (קחי את הזמן שהוא זקוק כדי לדבר. אל תלחיצי אותו...)
הצעה ליעוץכלנית1

כדאי תתייעצי עם אסנת בר-גיא, קלינאית תקשורת מנוסה שעובדת עם ילדים בבתי"ס של חינוך מיוחד 

וגם מקבלת פרטי כקלינאית תקשורת. שמעתי עליה מחברה שהבן שלה שנולד חירש עבר השתלה באוזן ואחרי טיפול ממושך אצלה, מדבר כמו ילד רגיל לכל דבר. תוכלי למצוא ברשת כנסים של קלינאיות בהן היא מרצה ועוד. היא גם מלמדת באוניברסיטה העברית ובעוד מקומות.

היא תפנה אותך לכיוון הנכון. תרגילי נשימות ואולי עוד שיטות.

 

אני יודעת שהיא גרה באיזור ירושלים, ומצאתי 2 מספרי טלפון שאין לי מושג איזה מהם הנכון, ואולי שניהם:

 

 
:
 
 
:
 
 
בתור קלינאית תקשורתאמונה19

אשתדל בעז"ה לכתוב כמה עצות כשיהיה מעט יותר זמן (צריכה לקחת את הילד מהגן...)

בכל מקרה ממליצה לך לפנות לקבוצה של "קלינאיות תקשורת מתקשרות" בפייסבוק, יש שם  המון קלינאים וקלנאיות שישמחו לענות לך, ואולי אפילו להפנות לקלינאית בחו"ל

 

בהצלחה רבה!!

אשמח מאוד שתכתבי, תודה. וגם אחפש את הקבוצה.אנונימי (פותח)
שוב תודה לכל המגיבות אנונימי (פותח)
עד שאת מטפלת:אור כחול

לקחת לו את החפץ מהיד ולהחזיק לו את שתי הידיים. להביא את הפנים שלך ממש מול הפנים שלו ולהקשיב. אם הוא מתבלבל מזה להגיד "אני מקשיבה". תנסי. זה יעזור בעז"ה בנתיים. עד שתבדקי עם בעלי מקצוע, לא במקום.

וואו, מעניין, ננסה!אנונימי (פותח)

את עוסקת בתחום?

לא...אור כחולאחרונה

אבל יש לי חמישה ילדים...

לא אצל כולם ההתעסקות היא קיצונית כמו שאת מתארת, אבל הרבה ילדים מתעסקים במשהו כשקשה להם להתבטא. ולילד שלך רוב הזמן זה קשה...

שאלה לי- בעקבות שרשורים בנושאי שינה וכו'מה אני ומה חיי

מה הגבול בין "הילד צריך אותי", לבין- להציב גבולות, גם ההורה בן אדם, הילד צריך להתרגל לישון במיטה שלו... גם לשבת לידו שעות זה לא קל... אני לא מדברת רק על תחום השינה,באמת רוצה להבין- האם כל היום וכל הלילה צריך למלא אחר דרישותיהם כי הם זקוקים לנו, או שמותר לשים גבול ולהגיד- עד כאן, אני לא מוכן לשבת לידו, אני עושה לו טקס הרדמה, נשיקה וחיבוק, ושיבין שאמא לא באה עכשיו ושהוא צריך לישון. תלוי, כמובן, בגיל, אבל אשמח לשמוע דעות לכאן ולכאן, לא רק של "הורות טוטאלית" אלא גם של כאלו שיודעים להציב גבולות ולא להיכנע לכל בכי, "כי הוא צריך אותי"...

בלי להיכנס כרגע לענין,ד.

לדעתי, הגדרת השאלה מוטעית - 

 

ויתכן שמזה גם באה חלק מהבעיה.

 

זה לא "הורות טוטאלית" או "יודעים להציב גבולות ולא להיכנע לכל בכי"...

 

כשניגשים באופן בריא ונינוח, זה לגמרי הולך ביחד.

 

הצבת הדברים כ"עימות": "למלא אחר דרישותיהם".. או "אני לא מוכנה לשבת על ידו" - היא לא נכונה.

 

וחלק לגמרי מההורות החמה, הוא גם הרגלה הדרגתית איך להסתדר בנחת בעצמם, מתוך החום שהם מקבלים.

 

זה ממש לא טוב, לדעתי, אם חושבים שכאשר צריך להיענות לבכי של ילד קטן, זה "להיכנע" - ואם לא אז זה פחות "הורות"..

 

ולאידך, כאילו אלו שנוטים ל"הורות" לגמרי, הם פשוט לא יודעים היכן להציב גבול...

פרמטר חשוב זה גיל הילדחילזון 123

כשמדובר בתינוק אין עניין של כניעה לבקשות או משהו כזה. הוא גם לא מבין מה זה לחכות.

(אם אין בררה אז נכון שהוא יבכה ויחכה אבל אין מה לעשות מזה אידיאל ושיטה).

כשמדובר בילד בן 5 נגיד אז ברור שלא נענים לכל דרישה וגם אפשר לדבר איתו ולהגיע להבנות וגבולות.

יש לי פעוט כבן שנתיים, שממש דבוק אליי, רוצה לישוןמה אני ומה חיי

איתי במיטה, גם אם הלך לישון בשלו- קם בלילה ורוצה לישון איתנו. לפעמים נרדם בידיים בסלון ואז אני מעבירה אותו למיטה, לפני כמה ימים פשוט שמתי אותו במיטה בעודו ער (ועייף, אל דאגה), והוא בכה ובכה. יש שיגידו-הוא צריך אותך, תישארי לידו.

אני נפרדתי ממנו יפה, בחום, והלכתי לחדר אחר. הוא בכה ובכה, קרא לי להביא לו טישו, הלכתי וכל פעם- מינימום התייחסות כדי שלא כל הלילה יקרא לי ואבוא, וככה יבין שהוא יכול לקבל תשומת לב. היה לי חשוב שיבין שכעת הולכים לישון. אז תגידו שהוא צריך אותי? ושעליי להיות לידו עד שיירדם? אני אמא גרועה כי אני לא לידו? ולא מספקת לו תשומת לב? לתת לו לישון איתי כי הוא צריך אותי?? מה היא דרך האמצע? הורות טוטאלית אני מכנה מי שיעשה הכל ללא גבול למען ריצוי ילדיו, ואני גם נגד הגישה של לינה משותפת לכתחילה. זה טוטאלי בעיניי. אני צריכה גבולות. כל אחד- במיטה שלו, יש חדר ילדים ויש חדר הורים. ביום-ערים ושוהים עם ההורים, חיבוקים וכו', בלילה- ישנים וזהו. גם להורים מגיע ונכון להיות לבד בערב, לאו דווקא כזוג אלא- כל אחד בפני עצמו- צריך בערב זמן לעצמו ברוגע ובשקט. מה דעתכם?

אמנם לא מכירה את הילדיוקטנה
אבל נשמע שנהגת כראוי בהתחשב בגיל. הוא יודע שאת זמינה, הוא בוגר דיו להבין שבלילה הולכים לישון - נשמע סביר.
בימים טובים הייתי מוצאת כוחות נפש להישאר איתו עד שהוא נרדם. מאחר וביום ממוצע אני ממש לא מסוגלת את זה, אצלנו ההשכבה היא על בעלי, ואכן יש לו בדרך כלל את המשאבים הנפשיים להישאר איתם לפי צורכם. אולי גם אצלכם אפשר לתת את המשימה הכבדה למי שעדיין רענן בסוף היום מבחינת סבלנות לילדים?
גם אם לא - שוב - הכל נשמע בסדר גמור מבחינת הגיל! לילה טוב!!!
קשה לדעת מה לעשותl666

אבל בסוף זה עובר.

יש לי תאומות בגיל הזהמופים

וכשהם בוכות אני מגיע כמה פעמים, ואח"כ אני אומר בתקיפות

"די, זהו, נגמר, עכשיו לאה\רבקה יושנת. די, אני לא מרשה"

קשה לי ךהעביר את נימת הדברים בכתיבה, אבל זה בטון לא כועס אבל לא רגוע, אלא תקיף.

 

בד"כ הן בוכות עוד יותר, ואז אח"כ נרגעות.

 

כשהן בוכות מאד, יש לי שיטה - לקחת להן את המוצץ, ואז הן בוכות עוד יותר - בגלל המוצץ, אני הולך לשניה, ואז אני חוזר וברוב טובי נותן להם את המוצץ, ואז הן נרגעות כי הן קיבלו מה שהן רוצות, והן שוכחות שבהתחלה הו בכו בגלל משהו אחר.

השאלה איך הוא רגיל להרדם בד"כמימיק

אם הוא תמיד נרדם בחיבוק או צמוד לאמא ופתאום את משאירה אותו לבד -

את עלולה לקבל את התגובה ההפוכה - הוא ירצה להיצמד עוד יותר

הכל לפי הילד.

אישית לא חושבת שלתת לילד קטן לבכות ולבכות זה מוצלח. מצד שני - לפעמים גם לאמא אין כח........

אפשר בהחלט כשלב ביניים לשבת לידו, ללטף, לשיר לו.

יש ילדים שלוקח להם יותר זמן לפתח עצמאות בתחום השינה. אל דאגה, זה קורה בסוף.

אני ממש רואה את התהליך כל פעם מחדש

(אגב, אנחנו כן מאפשרים לילדים להגיע בלילה, אולי בגלל זה הם לא עושים את זה כל כך הרבה?)

 

אה, אם הוא בכור - הגיוני שיהיה לו טיפה יותר קשה (כי בחדר שלכם הוא לא לבד, ובחדר שלו כן)

הוא ממש לא בכור, וברוב המקרים אנחנו נותנים לו להגימה אני ומה חיי

להגיע בלילה.

דעתימאמע צאדיקהאחרונה

שילד צריך גבולות

ילד צריך סדר בחיים שלו- ביום נמצאים עם אמא, ביום נמצאים בסלון של הבית, ובלילה נמצאים בחדר שלך ואמא בחדר שלה.

ילד צריך סדר -לאמא יש חיים משלה ולי יש חיים משלי

ילד צריך ביטחון- אמא משדרת שהיא בטוחה שהילד לגמרי בסדר גמור אם הוא לבד בחדר השני, אמא משדרת ביטחון שהילד מסוגל להרדים את עצמו- אחרי שאמא עזרה לו וליוותה אותו בכל השלבים לקראת הירדמות (כמובן- אם הילד באמת יודע... אם לימדו אותו) 

שגם אם אמא לא בדיוק לידו או שמה לב אליו- אז יש לו אמא שקשובה אליו כשהוא צריך,  

 

ילד צריך אמא שטוב לה

אמא שיש לה מרחב אישי לעצמה- כאדם, שלא כל הזמן נוגעים בה או מטפסים עליה. שיש לה שקט, להיות לבד. 

שיש לה סדר בחיים שלה- יש זמן עם הילדים, יש זמן עם הבעל, יש זמן עם עצמי. 

אמא צריכה גבולות- לא לשכוח שהיא אדם ולא רק אמא 

 

וכל זה- העלתי ישר מההודעה שאת כתבת. 

זו דעתך. 

אילו הצרכים של החיים שלך. 

אילו היכולות שלך ושל המשפחה שלך .

(מה דעתי? זה לא משנה. לי יש כוחות אחרים, וצרכי הנפש שלי אחרים. 

אבל אם זה עוזר לי- גם אני חושבת ככה) 

אם את צריכה עיצה -איך להביא את המציאות בבית למצב הזה- יש הרבה מה.... 

 

 

מסכימה עם הקודמים.עטרה12

ואם יש סיטואציה ספציפית יהיה יותר קל לייעץ.

 

או ללכת להדרכת הורים (הכי טוב )

בתור אחת שפתחה שירשור בנדון השבועאור חיי

מה שכתבת זה בעצם מה שאני רציתי לשאול...לא ידעתי להתנסח יפה ונכון כמוך, אבל אלו ממש היו רוח הדברים...

 

קיבלתי כמה נזיפות על רעיון לתת לו לבכות, אבל כמה אנשים חכמים הסבירו לי בטוב טעם למה מומלץ בגילו (שנה ועשר) שאשב לידו, וקיבלתי..ואני יושבת על ידו ומיום ליום הישיבה מתקצרת אם בהתחלה זה היה חצי שעה עד שנרדם היום זה כבר עשר דק'...

 

אז יש תקווה...

 

ו..

או שהוא ילמד להרדם..

 

או שיגיע לגיל שאעשה לו שיחת אם ובנה..ואבהיר לן את עמדתי בנושא..קורץ

השורה האחרונה..ד.

מצויינת.

 

ביחוד לְבן - בטוח שהוא יירדם תוך כדי שיחה...

עצה דחופהאמא בתפקיד

 רעיונות  למקומות לחלוקת שיפודי גומי לילדים - כגון מועדוניות , ארגונים שונים לילדים במצוקה וכו בירושלים...

 

בתי חולים? צריך לבדוק אם בסדרמודדת כובעיםאחרונה
האם זה נכון להעניש ילד בן שנה?yosefin

שלום לכולם 

אנחנו ב"ה הורים לילד מקסים בן שנה וחודש 

 כמו כל ילד הוא בודק את הגבולות,פותח ארונות ,נותן מכות עם היד על השקע והולך לתנור לשחק לו עם הטיימר הדיגיטלי

מבחינתי אלו דברים מסוכנים שאני לא מוכן שהוא יחזור עליהם (בארון יש חומרי ניקוי ,חשמל ותנור יכולים לפגוע וכו..)

לפעמים שאנחנו רוצים להראות לו שאנחנו מאוד כועסים אנחנו שמים אותו בעריסה בסלון (לידנו לא בחדר ) הוא לא אוהב את זה בכלל ,מתחיל לבכות ועושה רעש.

האם זה נכון לעשות את זה? האם הוא יודע לקשר בין המעשה האסור לתגובה שלנו האם הוא מפנים שאם עושים משהו שמכעיס את ההורים אז העונש הוא להיות בעריסה לכמה דקות וכך הוא לומד לא לחזור על המעשה

או שזה לא טוב לו והוא לא יודע לחבר בין המעשה ובין התגובה,שרק מעצבנת אותו ומעליבה אותו

תודה רבה מראש!

 

לא נשמע לי מתאים לגילמופים

מסתבר לי שהוא לא יקשר.

 

ודרך אגב, אני הייתי ממליץ להעביר את החומרי ניקוי מקום... חצי חיוך

מסתבר שכבר חשבת על זה.. אבל בכל זאת, להזכירך

בלי קשר לנכון או לא נכון זה לא יעיל בגיל הזהl666

חומר מסוכן שמים גבוה וגם תרופות , סכינים -כל מה שמסוכן

את השקעים צרעך לסגור- בתמבור מוכרים מכסה זה ממש זול ולוודא ששקעים מחוברים טוב לקיר והפסק חשמל למקרה חרום פעול כמו שצריך

וכדאי לארגן דירה שילד לא יוכל להגיע לתנור או מכונת כביסה

וכדאי מאוד להתקין סורגים ולבדוק שרהיטים יציבים מספיק ולא ייפלו עליו

כשיליד יהיה בן 6 אז אולי תוכל לסמוך על זה שהוא יבין ולא יסתכן

צריך ללמד ולא להעניש, מעבר להרחקת הסיכונים כמה שאפאורית1010

כמה שאפשר. ברור שלא הייתי משאירה בטווח יד דברים מסוכנים, כמו שברור שאי אפשר אף פעם במאה אחוז.

אני למדתי, נראה לי שמכמה מקורות, שצריך להתמקד בדבר אחד שעליו מתעקשים, וכל השאר פשוט עושים שלא יהיה אפשרי להגיע ולהסתכן.

ועל הדבר האחד, גם לא הייתי מענישה, אלא פשוט אומרת לא, ולוקחת אותו מהאיזור, ומביאה לו משחק אחר. לא נראה לי שצריך להעניש, כי הילד לא אמור להבין שיש פה משהו אסור, הוא סה"כ מתעניין. רק שילמד שזה - לא. זה מחוץ לתחום.

להגיד לא ולהרחיק בלי טיפת כעס או עונש, בעקשנות, ובסוף הילד לומד.

אנחנו עשינו את זה עם עציץ, שמצד אחד לא מסוכן, אבל כן רציתי שילמד לאלהתעסק איתו. והוא למד, מהר מאד. (אח"כ ניסה בדווקא להגיע לשם, בתור תעלול מצחיק, אבל זה כבר סיפור אחר, ובאותה עקשנות ללא כעס - המשכנו.)

מסכימה לכל מילהמימיק

בגיל הזה לא להעניש

להגיד "לא" בצורה עניינית

מקסימום להוסיף "זה חשמל, זה מסוכן"

כל דבר כמו חומרי ניקוי או כלים מסוכנים חייב לעלות למעלה. גם דברים שיקרים ללבכם ועלולים להישבר או להתקלקל...

שקעים - רוצו לקנות פקקים. זה עולה גרושים, מתלבש בתוך השקע בצורה שגם למבוגר קשה להוציא. כל הסוגים האחרים שעברו אצלנו - הקטנים למדו איך להוציא.

^^^^^^כבכב

וגם אי אפשר להגיד לתינוק / ילד/ נער/ מבוגר-  לא , על כל דבר.

אם הבית יהיה יותר מתאים לילדים זה יעשה גם אתכם רגועים.

בגיל הזה הוא תינוק עדייןl666

לא מדבר, לא הולך לסיר, הרבה ילדים גם לא הולכים עדיין

תמיד אנחנו מצפים מבכור להרבה דברים שלא יעלו על דעת עם ילדים הבאים

לא נכון. לא שייך.ד.

ותדאגו שלא תהיה אפשרות לנזק.

 

כיסוי שקעים/פחת.

 

חומרי ניקוי במקום שלא יכול להגיע.

 

תנור מנותק מהחשמל או שוהים לידו/סוגרים את דרכי הגישה כשהוא חם.

 

 

ונותנים לילד להסתובב חופשי ולהכיר את העולם בשמחה ובביטחון; ללא חשש שמא יקרה לו משהו, כולל אי-נעימות מההורים שאינו מבין כמובן את פשרה..

 

בית שיש בו ילד בן שנה - מארגנים בהתאם.

עוד קצת פירוטאנונימי (פותח)אחרונה

בספר המקצוע הורים מסביר המחבר שככל שהבית שלנו יהיה יותר מתאים לילדים

ופחות נצטרך לומר להם לא על כל דבר ככה נשאיר את הסקרנות הטבעית שלהם להמשיך לחקור את הסביבה

בגיל שנה חשוב להתחיל להציב גבולות ( "לא")

אבל זה צריך להיות ממש על כמה דברים ספציפים (לא לשחק בפח, לא לגעת בתנור ..)

בעקביות אבל בלי עצבים- פשוט לומר לא פעם אחר פעם עד שילמד

ובדך כלל כדאי פשוט להעביר את הסקרנות שלו למשהו אחר

דברים מסוכנים בכל מקרה מומלץ שלא יהיה בכלל בטווח הנגיעה של הילד

לקראת גיל שנתיים כאשר ילד עושה משהו מסוכן כגון רץ לכביש אזי אפשר לכבד אותו במכה 

 

 

התייעצות- להעביר את הקטן לחדר עם הגדולה???מוריה בשמחה

ב"ה יש לנו 2 ילדים מקסימים, אפרוחה בת שנתיים ואפרוח בן 9 חודשים.

עד היום הקטן היה איתנו בחדר ואנחנו רוצים להעביר אותו.

יש לנו כמה אפשריות ולכל אחד חיסרון שלה:

1. בחדר עם הגדולה, היא שמחה מאוד מהרעיון ורוצה שהוא יבוא לישון איתה אבל שניהם מתעוררים בלילה - הוא לאכול והיא מחלומות

ואני מפחדת שהם יעירו אחד את השני ואותנו.

 

2. בחדר אחר - זה חדר אורחים והמשמעות שכל פעם שיש אורחים (בערך פעם בשבוע) הוא ישן איתנו, מה שנראה לי שדי יבלבל אותו.

 

בעיקרון אנחנו חושבים חינוכית ורגשית טוב לאחים לישון יחד.

 

מה אתם אומרים? 

אצלי הם ביחדסקיצה
כל אחד מתעורר רק מעצמו למעט מקרים חריגים..
אני הייתי מחכה שיגדל. הקטנים אצלי היו הרבה זמן איתמה אני ומה חיי

בחדר, כל עוד ינקו בלילה.אני גם בעד שאחים ישנו ביחד, השאלה מתי זה מתאים.

ביחד.עטרה12

את הראשון העברתי לחדר משלו (שהיה צמוד לשלנו) בגיל שלושה חודשים.

 

את השני צירפתי לראשון כנ"ל. כשהתעורר באמצע הלילה לאכול נשאר איתי כבר עד הבוקר.

 

ואת השלישי, (בן חודשיים) מחכה עוד קצת... כי קר... נראה מתי אצליח להעביר אותו.

אולי כשאחזור לעבוד...

 

בכל אופן המיטת תינוק כבר מחכה לו אחר כבוד בחדר ילדים.

 

הגדולים בד"כ לא מתעוררים אחד מהשני ב"ה...

אצלנו לא היו בעיות ביחד אףפעםיוקטנה

גם גילאים קטנים. הם לומדים "לסנן" קולות בכי בלילה. קצת כמו בעלים

לדעתי שיהיו ביחדמתואמת

אני רואה את זה אצלנו - ארבעה בחדר אלד (אף-על-פי שיש לנו עוד חדר), הגדולים לא מתעוררים מבכיים של הקטנים בלילה (וכשזה קורה להיפך, גם לא), וזה חמוד לראותם ביחד, והם מאוד נהנים.

הרי לא לנצח יהיה כל ילד מילדיכם (כן ירבו) בחדר נפרד, נכון?

גם לדעתי זה נכון חינוכית להיות ביחד.

[אנחנו קרובים כבר להתלבטות הבאה - הגדולה תהיה שנה הבאה בכיתה א', ולדעתנו בגיל הזה נכון להפריד בין בנים לבנות, גם אחים, אבל מה, היא תהיה לבד בחדר? (השאר בנים). אולי ה' יברך אותנו עד אז בבת נוספת. אמן].

לדעתי כדאי ביחד..אנונימי (פותח)אחרונה

הם לא מתעוררים בד.\"כ אחד מהשני (מנסיון) עכשיו התאומות שלי בוכות הרבה (תכפילו 2X 6 פעמים בערך בלילה.. ) ואףף\ אחד לא מתעורר  

הילד לא לוקח את התרופה...אישה אישה
בן שנתיים לא לוקח את הסירופ ..
ניסינו במיץ פטל במזרק בכפית בתה בכל אפשרות..
רק טועם את הטעם או שבולע או יורק..
וכך המצב מחמיר והשיעול רק גובר..

עשינו לו צילום ראות יש לו ברונכית הרופאה נתנה לו אנטיביוטיקה וגם את זה לא מוכן לקחת.. ניסינו במעדן שם לב לשינוי הטעם לא מוכן להכניס לפיו.

הרופאה אמרה השלב הבא זה זריקות...
אני לא מחכה לשלב הזה בכלל
אבל לא יודעת מה לעשות איתו ואיך להכניס לו את האנטיביוטיקה????
תראי, זה הגיוני. ובכל זאתמקרוני בשמנת
פה זה הרבה מעבר לעניין חינוכי. לעניות דעתי, אין פשרות בעניין זה. הוא בן שנתיים, ומדובר בבריאות שלו! אם אין ברירה מכניסים לפה בכח. זה אולי נשמע אכזרי, אבל זה כמו שתינוק בוכה מחיסון..
מחובתינו לדאוג להם ולעשות מה שטוב להם גם אם הם לא שמחים מכך.

וייתכן שבעזרת גישה נכונה ורגועה והסברה לילד מה קורה ולמה אמא חייבת להכניס לו את התרופה-כי אמא אוהבת אותו! ונכון כואהב? אז התרופה באמת לא טעימה, אבל היא עושה שלא יהיה כואב. והוא ילד טוב וגיבור ואמא רק רוצה שהוא יהיה חזק ובריא.
בדיבור כזה, ברוגע ובאמונה גדולה באמיתות דברייך, תדאגי שהתרופה תיכנס!
כי כמה שהיא לא טעימה לו, מהזריקות הוא יסבול יותר, תהיי בטוחה!
מה שאני עשיתי עם הבן שנתיים שלנו-שוקוגםזולטובה

קניתי לו שוקו בבקבוק (קטן כזה עם פקק ספורט) ובבית שפכתי 3/4 מהשוקו לתוך כוס ולתוך הבקבוק עם השוקו שנותר שמתי קצת מהאנטיביוטיקה , הוא ממש התלהב ושתה בשלוק ביקש עוד, שמתי עוד שוקו (מהכוס ששפכתי לתוכו קודם) ועוד קצת מהמזרק עם האנטיביוטיקה (כמובן הכל מאחורי הגב של המסכן) וכך אחרי הפעם השלישית שביקש עוד כבר סיימנו את כל המזרק

הקיצור שוקו זה טעים ועם קצת אנטיביוטיקה (לא הכל בבת אחת) זה עדיין ממש טעים

 

שמרתי את הבקבוק והקטן היה בשוק ש10 ימים אמא קנתה לו שוקו(לא באמת קניתי הכנתי בבית והכנסתי לבקבוק ששמרתי)

לפתות עם ממתקיםzmil

לא תמיד מותר לערבב תרופה עם שתייה

 

שאלתי את הרופאה ואמרה שזה בסדרגםזולטובה

אבל כל מקרה לגופו

תנסי אולי עם גלידת שוקולדא"י לעמ"י

או כל טעם אחר שהוא אוהב..

הילד לא לוקח תרופהsimcha

מבקשים מהרופא כדור במקום סירופ .חותכים את הכדור לשש חלקים או לארבע זה תלוי בגיל הילד אחר כך עוטפים את חלקי הכדור בשיכבה דקה של  סוכרית טופי  מקפיאים לרבע שעה 

אחר כך שמים את הכדורים הקטנים העטופים בטופי בתוך גלידה ואומרים לילד שהטופי שבתוך הגלידה עוזר לשיעול

בהצלחה .זה עדיף על זריקות שאינן בריאות....

אולי אנטיביוטקיה פחות מגעילה?מינימאוס

יש אנטיביוטיקות מגעילות יותר או פחות

אנחנו פעם אחרונה בקשנו מהרופא שירשום משהו שהילד פחות שונא

יש גם אנטיביוטיקות שלוקחים פעם ביום חמישה ימים

בשונה מאלו שלוקחים שלוש פעמים ביום עשרה ימים

וזה כמובן מאוד מאוד מקל!

 

 

 

אה, וטופי זה בריא?מה אני ומה חיי
ההצלחה שלי עם סיוט האנטיביוטיקה...חיהלב
שנה שעברה עשיתי אתזה בהצלחה רבה...
קניתי תרכיז תפוחים במיוחד לעניין הזה ומזרק גדול!
והבאתי לה על 9 מ"ל מיץ מ"ל אחד של מוקסיפן...
כשהייתי צריכה לתת 7 מ"ל!!!
ולאט לאט (אחרי נגיד 4 פעמים) הבאתי 2 מ"ל מהתרופה... אחרי יומיים או שלושה הייתי מביאה לה תרופה בלי מיץ בכלל!
הענין הוא שנתתי לה לבד... מההתחלה עם המיץ הבאתי לה את המזרק ביד והיא לחצה לעצמה (בעזרתי) וזה היה פשוט מוצלח...

מקווה שילך גם אצלכם,
והעיקר לא לשכוח שהתרופה היא הכלי שלנו לרפואה, שאותה רק הקב"ה יביא.
בלי ממתקים וסוכר מיותר.. בעלי מצא פתרון..רעות3000

האמא אוחזת בידיה שתי מזרקים רקים, ממלא אחד באנטיביוטיקה, ואחד היא עושה כאילו היא ממלא באנטיביוטיקה וממלאה אותו במים.

ואז  הילד מקבל מזרק ליד, ושתינו שותים אנטיביוטיקה ביחד, והילד רואה שהאמא שותה בשמחה אז גם הוא שותה... וואו איזה טעים...

זה עובד מצויין!!!!!!!!!!!

 

חחח אצלנו האחים הגדוליםיוקטנה

עושים הצגה שלמה: "אמא תני לי גם ! בבקשה!!!"

אני: "מה פתאום?! רק לזרובבל אני מרשה!"

או לפעמים: "טוב אבל רק קצת..." הילד טועם בכאילו: "וואו טעים!!! עוד!!! בבקשה!!!"

צוחק

שמח אצלך בבית!מודדת כובעים
אתם לא תאמינו זה לא עובד עליואישה אישה
הוא קולט את טעם הראשוני של האנטיביוטיקה אפילו במתוקים.. ולא מוכן לנסות שוב.

בקיצור הלכתי על תרופות טבעיות אז הכינו לי תמצית טבעית תחליף לאנטיביוטיקה. יש לזה טעם מימי אז זה עובר טוב אצלו.

ויש שיפור ב"ה
ב"ה. תודה על העדכון!!770מאחרונה
איך תצפו לחזור הביתה אחרי שנתתם את הבית לשבת?חן_חן

מצוחצח כמו שנתתם?

מראש תעברו על השירותים והריצפה?

ברור שכשנותנים את הדירה היא תחזור פחות נקיה?

מביהנ שנתתם את הבית והתאכזבתםאמונה19

אני בד"כ מצפה שיחזור נקי ומסודר, אבל בכל זאת עוברת אח"כ על השירותים, בשביל ההרגשה הטובה...

 

בד"כ באמת אנחנו חוזרים לבית נקי, רק פעם אחת קרה שחזרנו לבית מלוכלך נורא, במיוחד השירותים, וזה לא עשה חשק לתת עוד פעם

אני לא מצפה מאחרים. רק מעצמי.הקולה טובה

אני מקוה שאחרים ישאירו לי נקי. עד היום ב"ה זה גם קרה (ונתנו לא מעט פעמים)

מעצמי אני מצפה להחזיר לפחות כמו שקיבלתי.

נקי, מצוחצח, בלי כלים בכיור וריח בשירותים, בלי אשפה ועם משהו קטן בתור תודה.

גם אם ממהרים וזה קשה..

 

נקי, ועם פתק תודה אלעד
נקי!!!עטרה12

ב6 שנות נישואנו,

 

אני נותת בשמחה,

 

ומשקיעה בנקיון לפני,

 

וכך מצפה שיחזירו לי...

 

פעמיים קרה לי שחזרנו הביתה והרצפה הייתה פשוט "כביש"... גם בחדרי שינה.! (מה הם עשו שם?)

 

להבא ברור לי שאם אותם שכנים יבקשו אזכיר להם את הפעם הזו ואבקש שידאגו להחזיר נקי,

 

אבל לא, זה לא ימנע ממני להמשיך ולעזור לשכנים...

 

 

מטוטא לא שטוףאמאשוני

מסודר. כמובן אם הרצפה במצב סביר אבל אם היא התלכלכה במיוחד הייתי מצפה שיעבירו סמרטוט.

^^^^שביבאחרונה

פעם השאירו לנו טיטולים בפח למרות שאמרנו שנחזור רק בסוף השבוע וביקשנו שלא ישאירו כלום...

 

ומאז אנחנו משתלים לתת. אבל בכל מקרה מבקשים במפורש שיחזירו כמו שקיבלו. ואם אין לנו כוח לעבודת המיות לא נותנים מראש...

כמו שנתתנו אותו. (פתק תודה יהיה נחמד)ender13
שאלה מורכבת..אנונימי (פותח)

אני עושה שיעור פעם בשבוע מחוץ לבית ובאותו זמן אימי שומרת על ילדי הקטנים אך

 

אימי כבר מבוגרת ולא תמיד יודעת מה לעשות עם הילדים (פעוטה בת ארבעה חודשים

 

פלוס תינוקת בת שנה ושמונה) הילדים לפעמים בוכים הרבה וכו'.

 

ומצד שני אין לנו תקציב למטפלת /בייבסיטר חוץ מזה שזה גם בבוקר!!

 

האם יש לכם עיצה מה ניתן לעשות? אשמח לעזרה!!

 

 

^^אין למישהו רעיון?^^אנונימי (פותח)
פעם בשבוע? הייתי שמה אותם מול הטלוויזיה...יוקטנה

אם זה פעם בשבוע

אישה מבוגרת

הייתי מאפשרת טלביזיה.... אפילו חלק מהזמן יכול לעזור

עדיף מול מחשב, ככה המבוגר בוחר את התכניותמה אני ומה חיי
צפיה במסך מתחת לגיל שנתייםאור כחול

א. ע"פ ד"ר קיים, רופא ילדים בכיר כלולה לפגוע במוח.

ב. זה תעסוקה ל20 דקות גג בגיל הזה.

פעם בשבוע, ובשביל להקל על סבתא מסורה יוקטנהאחרונה
כמה זמן זה?אנונימי (פותח)

כדאי לדאוג שהיא לא תצטרך לטפל בהם הרבה: את הקטנה להאכיל קודם ולהשכיב אותה לישון, לגדולה לדאוג לתעסוקה שלא תדרוש מאמך הרבה התערבות.

העצות שנתנו לך לדעתי מצוינות, אם זה לא עוזר...אמא!!

אפשר אולי לחשוב על חברה שגם נשארת עם קטן/ קטנים שלה בבית והיא שומרת עליהם בזמן הזה וכתמורה את תשמרי עליהם כשהיא תצטרך (אולי רוצה ללכת לחוג/שיעור ולא עושה זאת מאותה סיבה)...

תודה לכן יקרות! העלתן נקודות מחשבה מענינות!אנונימי (פותח)

אישם אותן בשטח בעזרת ה'

וכל הכבוד לאמא שלך, זה בטוח לא קל בשבילה (:מלי7
צודקת, ואני באמת מעריכה זאת!! ולכןאנונימי (פותח)

אחת הסיבות שאני ממשיכה להביא אותה והיא עושה זאת במסירות נפש!!

 

יישר כח על חידוד הדברים!!

שינה אצל ילד בן שנה ועשראור חיי

עד לפני שבועים במשך כחצי שנה הילד ישן פרפקט...כלומר בשעת ההשכבה הקבועה (7 וחצי) אחרי ארוחת ערב ומקלחת הייתי מניחה במיטה נותנת נשיקת לילה טוב ונפרדים יפה עד הבוקר...

אמממה...

בשבועים האחרונים הילד לאאא מוכן להירדם לבד!!! "אמא לשבת בכסא"....הוא לא צריך שארים אותו אלה שאשב לידו...מה???

מה קרה???איפה החינוך הטוב שהיה חצי שנה קודם????

 

ו..................השכמה חדשה באמצע הלילה עם צעקות מחרישות אוזנים................

 

 

ויש גיל של סיוטים שאנ לא מודעת לזה???מה קרהפתאום???

ומה אתן אומרות??לשבת לידו או לתת לו לבכות עד שירדם??בשבועים האחרונים פשוט שילבתי עם 2 השיטות...לא ברור לי מה נכון...

לשבת איתואור בישראל

לפני השינה, כשהוא במיטה תשירי לו, קראי לו ספר, תגידי איתו שמע,  נשקי אותו שיהיה לו טוב ונעים. אם הוא מעורר, במיוחד בצעקות- צריך לברר אם הכל בסדר במעון (אם הוא נמצא במעון) ולחבק אותו, להרגיע אותו, כי אם משהוא מפחיד אותו, הצרחות לא יעזרו לו. 

מה זה אומר "לתת לו לבכות עד שירדם"? ואם זה שעה?ברווזה

אני לא משאירה ילד בוכה במיטה יותר מחמש דקות גג, בלי נדר. בלי יוצאים מהכלל שבדיוק אני במקלחת / שירותים / משהו דחוף מאוד אחר. וגם זה נדיר ומשתדלת מאוד שלא יקרה. ילד בוכה, בכל גיל = ילד שזקוק לי. ובשביל זה אני פה. לא כל שכן תינוק / פעוט. אנא השאירי את החינוך לגיל מבוגר יותר ולמקרים מתאימים יותר. אל תחנכי, תאהבי. סליחה, יש לי דמעות בעיניים, על שניכם: עלייך, שמתמודדת עם הקושי, העייפות והעומס. ועליו, שבוכה ובוכה ובוכה ואמא לא באה...   מאוד מוכר וכואב. שולחת לך חיבוק. הלוואי שמישהי היתה שולחת לי כזה בחזרה.

ברור ממה שאת מתארת שמשהו מטריד עד מפחיד אותו -שרון נגארי

זו לא רק הבקשה לשבת לידו שעוד ניתן היה לפרש כרצון לתשומת לב. (שגם זה לא דבר רע ואז יש לבדוק אם משהו השתנה בסדר היום באופן כזה שמקבל אותו פחות ביום ואז רוצה השלמה בערב)

אלא גם הקימה בלילה בצעקות.

אין ספק שהילד שלך צריך אותך, אין כאן פינוק. 

להשאיר אותו לבד זה לא חינוך,

אלא אם כן את רוצה לחנך אותו להתעלם ממצבי סבל...

או ללמד אותו שבעולם הזה אתה לבד כשקשה לך.

 

בקיצור, לשבת לידו לפני השינה, כשמתעורר בלילה לשאול מה קרה, אולי חלם חלום רע.

גם בגיל שנה ועשר הוא יכול לספר לך אפילו במילה שתיים. (כלב, כלב גדול - מילים שביתי בגיל הזה הוציאה מפיה וכבר היתה לי נקודת אחיזה להבין קצת מה מפחיד אותה)

 

את כותבת -

 

"איפה החינוך הטוב שהיה חצי שנה קודם????"

השינוי הזה לא אומר שום דבר על החינוך הטוב שלך או על הבן שלך.

את מוטרדת מזה שדברים לא דופקים כמו שעון כמו קודם, משהו שכנראה היית מאוד גאה בו,

ולא פנויה להיות מוטרדת ממה עובר על בנך.

 

 

בהצלחה

 

הרגלי שינההורות משמעותית

הוא צריך להירדם לבד, רצוי מאד לשהות לידו מעט לומר לו שאת יוצאת ולאפשר לה להירדם לבד, אם הוא מתעקש אפשר להשכיב, לשהות מעט ולומר שאת יוצאת ותחזרי בעוד 2 דקות, לחזור לשהות מעט ושוב לצאת, כך בהדרגה לחנך לעצמאות בשינה.

לא כדאי לחבק או לגעת זמן רב וליצור תלות של מגע, אלא לחבק חיבוק אוהב אחד לשבת ליד ולצאת בהדרגה.

 

הצלחה רבה.

ועוד משהובאה לעזור

אני חושבת שבגיל הזה- לא בטוח, יש סיוטי לילה. זה עובר מתישהו..

הרגלי שינה המשך...הורות משמעותית

הוא צריך להירדם לבד, רצוי מאד לשהות לידו מעט לומר לו שאת יוצאת ולאפשר לה להירדם לבד, אם הוא מתעקש אפשר להשכיב, לשהות מעט ולומר שאת יוצאת ותחזרי בעוד 2 דקות, לחזור לשהות מעט ושוב לצאת, כך בהדרגה לחנך לעצמאות בשינה.

לא כדאי לחבק או לגעת זמן רב וליצור תלות של מגע, אלא לחבק חיבוק אוהב אחד לשבת ליד ולצאת בהדרגה.

 

יתכן שיש משהו שמפריע לו, כדאי לבדוק אם אין משהו פיזי כגון גרדת וכו' וכן לנסות לדלות ממנו פרטים על משהו שמציק לו למרות הגיל הצעיר שלו, בכל מקרה יציאה בהדרגה והענקת ביטחון שאת בסביבתו ותחזרי אליו אם יש צורך, אמורה מצד אחד להרגיע אותו ומאידך לאפשר לו רכישה של עצמאות בשינה.

 

רק לשם הבנת התהליך, גם אנשים בוגרים מתעוררים אלא שהם בעלי שליטה ועצמאות בשינה ומסוגלים לשהות בערות עד להירדמות, ילד צריך לרכוש את היכולת הזאת ותפקיד ההורה להוביל אותו אליה, כל זאת בתנאי שאין מפריעים פיזיים או רגשיים שמונעים את התהליך.

 

הצלחה רבה.

לדעתי לשבת לידונקודה

 

 

אני לא חושבת שזה עניין של חינוך טוב שנעלם, אלא צורך שלא היה קיים קודם.

אולי באמת יש לו סיוטים?

 

בהתחלה לשבת לידו, ולאחר כמה ימים להתחיל להוריד בהדרגה,

לומר לו שתשבי לידו קצת, ובאמת לשבת עד שהוא מנומנם וללכת,

וככה כל פעם פחות.

 

האמת שאף פעם לא הבנתי א השיטה לתת לילד להירדם מתוך בכי.

 

לגבי התעוררות באמצע הלילהנ.ה

יתכן ויש לו תולעים ובלילה זה מאד מציק הם בוכים והם לא יודעים להסביר מה מציק להם.

תסתכלי אם הוא נוגע באזור ומנסה לגרד. בגיל הזה הוא בטח עם טיטול וקשה לגרד ככה. אז זה עוד יותר מעצבן אותו.

יש שינה נוספת ביום?אנונימי (פותח)

אנחנו שוקלים להוריד שינה נוספת ביום בגיל כזה עקב כך שהילדה פשוט לא עייפה בלילה.

 

שבת היא לא ישנה ותפקדה סביר במשך היום - מוצ"ש היא ישנה טוב.

לתת לו לבכות- לא. ממש לא.הקולה טובה

זה לא חינוך, זה ליאש אות להאמין שאמא תבוא אם הוא יבכה. במיוחד בגיל הזה...

 

מה כן?

קודם כל לנסות לברר מה קרה, את מתארת פה מצב של שינוי- מילד שיודע להרדם לבד לילד שמפחד להשאר לבד.

יכול להיות שכואב לו משהו- שיניים, תולעים, כאב בטן.

יכול להיות שקרה משהו- במעון, בחוץ, שמע משהו שהפחיד אותו.

לנסות לדובב אותו ולעלות על מה שקרה.

 

מצד שני- כן להחזיר לו את ההרגל הבריא של לדעת להרגע לבד ושל תחושת ביטחון גם כשהוא לבד.

איך? זה קשה אבל שווה את זה.

לעשות טקס שינה קבוע, עם המון חיבוקים ומגע. ואז להשכיב אותו במיטה, להסביר לו- אמא כאן. היא בחדר השני שומרת עליך, אם אתה צריך אותי- תקרא לי.

לצאת, ואם הוא בוכה\קורא לך לחזור- עם מינימום מגע, בלי להוציא מהמיטה. להרגיע, ומיד כשהוא נרגע- לחזור על זה שאת פה ליד ושומרת עליו- ולצאת. וכן הלאה- להכנס כל פעם אם הוא בוכה (אם זה רק יבבות קלות או דיבורים שנועדו לעזור לו להרגע- לא צריך להכנס) ומיד כשנרגע- לצאת. 

אני עשיתי את זה, וזה ממש עוזר לי. אחרי כחודש של להכנס-לצאת היום רוב הזמן הוא יכול להיות במיטה רגוע עד שנרדם.

יושבים על ידו..ד.

הילד גדל - זה כלל לא שייך ל"חינוך" לפני כן. כעת מתפתחות אצלו תחושות חדשות. ולמה לתת לילד לבכות?.. הרי הוא מרגיש ביטחון שיושבים על ידו, אז למה לא לתת לו את זה?

 

והשכמה באמצע הלילה - בדרך כלל מי שיש לו ילדים, אכן יודע שיש שינוי במציאות.. (פעם אב מנוסה אמר למישהו בערב לפני שהביא את בנו הבכור מבית היולדות: תישן טוב.. זה הלילה האחרון שאתה ישן....  קצת מוגזם אבל חביב ודי-מציאותי..)

אז ככה:אור חיי

מה שעשיתי בינתים זה באמת נכנסתי ויצאתי אבל כל פעם שיצאתי הוא צרח...

 

אז בלילה הקודם ישבתי לידו חצי שעה עד שנרדם..

 

הוא מילמל משהו על כלב, אבל לא ידוע לי שהוא מפחד מכלבים אנחנו גרים בישוב עם פול כלבים ולהורי יש כלב שהוא מאוד אוהב...

 

בכל אופן,

תדה על כלללל התגובות, כנראה שאשב לידו עד ש....ואנסה להוריד את זה בהדרגה...

 

תודה על שהארתם את תשומת ליבי, באמת שלא ידענו (אני ובעלי) איך לפעול...

אםד.אחרונה

הוא מלמל משהו על כלב.. 

 

אפשר לנסות לפי יכולתו "לדובב" אותו ביום. אולי לשאול "ראיתי כלב"?.. ולראות איך יגיב, מה יאמר על זה. לפי זה ניתן לראות אם נתקל במשהו כזה שהבהיל אותו, ואם יש צורך - להרגיע בהתאם.

 

ואין בעיה לשבת עם ילד עד שנרדם. יושבים בשלוה, לא מעוררים יותר מידי "פעילות" והוא נרדם.

 

עם הזמן, שקצת גדל יותר, אפשר לומר שתבואי עוד מעט לראות אם הוא כבר ישן. עד שירגיש מספיק נוח להירדם לבד. 

מחפשת המלצות למאמנת אישית באזור בנימיןבת חייל

אם מישהו מכיר, אשמח!

מכירה מקרוב.בת 30
בירושלים טוב?מתואמת
מיטל טולדאנו - עפרההורות משמעותיתאחרונה
בטיחות החיסוניםרוןבלב1

(פותח שרשור בנושא הזה כיוון שמדובר בנושא חשוב מאוד ומרבית ההורים אינם מודעים לו.)

 

ובכן, בטיחות החיסונים אינה נבדקת כמו שצריך. ההיפך - החיסונים נבדקים בצורה כזו שמאפשרת לטשטש את תופעות הלוואי. זו אינה "קונספירציה" זו עובדה, כפי שאראה להלן.

אם בודקים את כל חיסוני השגרה הניתנים בישראל (ואני בדקתי) מגלים דבר מוזר:

בניסויים הקליניים שלהם, תמיד החיסון נבדק מול קבוצת ביקורת שמקבלת חיסון אחר (או את תרכיב החיסון ללא האנטיגן).

 

כמה מילות רקע: חיסון עובר כמה שלבים בתהליך האישור שלו. הניסויים שהוא עובר הולכים מהקל אל הכבד - בהתחלה ניסויים בבע"ח (בד"כ), ועל קבוצה קטנה, ולבסוף ניסויים בבני אדם ובקבוצה גדולה.

כמובן, שנושא הבטיחות הוא קריטי במבדקי חיסונים, ועל כן כל חיסון צריך לעבור מבדקי שלב 3 (השלב האחרון לפני האישור) שכוללים ניסוי באלפי (או עשרות אלפי) בני אדם. ניסוי שלב 3 חייב להיות ע"פ "תקן הזהב" של התעשיה שזה ניסוי מבוקר, אקראי וכפול-סמיות, להלן:

מבוקר: יש בניסוי קבוצת ניסוי (מקבלת חיסון) וקבוצת ביקורת (מקבלת חיסון-דמה - פלאסבו).

אקראי: הנבדקים מחולקים לקבוצת הניסוי וקבוצת הביקורת בצורה אקראית.

כפול סמיות (double-blind): גם החוקרים לא יודעים וגם הנבדקים לא יודעים מי קיבל את תרכיב החיסון ומי את הפלאסבו. זה נועד למנוע הטיות.

 

לגבי קבוצת הביקורת בניסויי בטיחות של חיסונים, חשוב להבין שהיא צריכה לקבל פלאסבו אמיתי - תמיסה פאסיבית שאינה גורמת לתופעות לוואי ושאין לה השפעה משמעותיתי על הגוף. זו הדרך היחידה להעריך בצורה ריאלית את שיעור תופעות הלוואי שגורם החיסון.

 

כאמור, דבר מוזר: בכל ניסויי שלב 3 של חיסוני השגרה בישראל (ובעולם המערבי) קבוצת הביקורת אינה מקבלת פלאסבו אמיתי (תמיסה פאסיבית) אלא חיסון אחר או את תמיסת החיסון הנבדק ללא מרכיב האנטיגן (החומר המעודד תגובה חיסונית בגוף).

הבעיה של זה היא שבצורה כזו אין שום דרך לדעת את שיעור תופעות הלוואי האמיתי שגורם החיסון.

 

לדוגמה, בואו ונניח שבקבוצת החיסון יש 1000 תינוקות ובקבוצת הבקרה גם כן 1000 תינוקות.

 

סצנריו 1: קבוצת הבקרה מקבלת חיסון אחר.

בקבוצת הניסוי היו 40 ילדים שתוך שבועיים מקבלת החיסון עלה להם החום למעל 39 מעלות.

בקבוצת הבקרה (שכאמור קיבלה חיסון אחר) היו 38 ילדים שחומם עלה מעל 39 מעלות.

אז לכמה מקרי חום גבוה גורם החיסון הנבדק? אין לדעת. פשוט אי אפשר לדעת כי אי אפשר להשוות לקבוצת הביקורת - אין לזה משמעות כיוון שלא ניתן לדעת לכמה מקרי חום גבוה גרם החיסון "האחר".

סצנריו 2: קבוצת הבקרה מקבלת פלאסבו אמיתי (תמיסת מי מלח)

בקבוצת הניסוי היו 40 ילדים שתוך שבועיים מקבלת החיסון עלה להם החום למעל 39 מעלות.

בקבוצת הבקרה היו 38 ילדים שחומם עלה מעל 39 מעלות.

מסקנה: החיסון מוסיף רק מעט מקרי חום גבוה, אם בכלל (יש עניינים של מובהקות סטטסיטית).

אבל, אם למשל בקבוצת הבקרה היו רק 4 מקרים של חום גבוה, אז ניתן להגיד שהחיסון מעלה את הסיכוי לחום גבוה פי 10 (או שהוא גורם לחום גבוה ב-4% מהילדים).

 

אז אנחנו רואים שכבר בשלב הניסוי הקליני, הניסוי מתוכנן כך שהשיעור האמיתי של תופעות הלוואי שגורם החיסון מטושטש בכוונת מכוון.

 

זה על רגל אחת. אשמח בהמשך להביא לינקים לניסויים קליניים של חיסונים שמראים שאכן החיסון תמיד נבדק מול קבוצת בקרה שמקבלת חיסון אחר (וכו'). אבל, אתם יכולים לסמוך עלי בנושא - כבר בדקתי אותו מול עשרות מתנגדים ואף אחד מהם לא מצא ולו ניסוי אחד רחב-היקף בחיסון שגרה שחרג מהכלל הזה.

 

אהמ אהמ.אלעד
ככה זה נפתר ב"ה נקודה

 

זוכרים את השירשור לגבי המורה שהפעילה אלימות?

אז רציתי לעדכן בסיום של הסיפור.

קודם כל תודה על כל החיזוק שקיבלתי, הייתי זקוקה לכם כדי להבין את חומרת המצב.

 

מצד שני בגלל שאני מכירה את המורה הזאת כבר כמעט עשרים שנה,

 באמת היה לי חשוב שהילד שלי יפיק מכל זה את המיטב.

ויש לציין שזה ילד חכם המיוחד.

מה שעשיתי זה - קודם כל הסברתי לילד את המצב,

שמה שהיא עשתה זאת עבירה על החוק וניתן להגיש עליה תלונה במשטרה.

מצד שני שאני מכירה אותה והיא אישה טובה, ויכולה להיות מורה מאד טובה.

סיפרתי לו כמה מקרים מהילדות שלי שהיא עזרה לי כמורה וכ'.

והסברתי שיש בה כמו בכל אחד הרבה דברים טובים.

אמרתי שניתן לפנות למשטרה ולעשות בלאגן וכ',

אבל אם יפטרו אותה הוא יפסיד את כל הדברים הטובים שיש במורה הזאת, וחבל.

ובסופו של דבר מכל אחד אפשר להוציא את הטוב, ואצלה יש הרבה טוב, 

וכמיים הפנים לפנים...

אם הוא יתחיל לרצות לקבל ממנה טוב, ויאמין שהיא מסוגלת לתת את הטוב הזה,

זה בטח יעזור.

חוץ מזה אמרתי שאני אדבר עם המורה, ואומר לה שאתה מרגיש שהיא לא אוהבת אותך,

ושמאד היית רוצה שזה ישתנה, (למורה אמרתי :"ולמרות שאני יודעת שזה בטח לא נכון ,

רק בשביל ההרגשה שלו אשמח אם תעזרי לו להבין שאת כן אוהבת אותו")

כמובן הסברתי לילד שהוא צריך להתנהג יפה כדי שזה יצליח,

ומצד שני אם חלילה זה לא יעזור תמיד אפשר ללכת על האופציה הקשה.

כמובן שאת כל הנ"ל הסברתי באריכות, תוך כדי דיון וכ',

ונתתי לו לחשוב על זה.

בינתיים דיברתי עם היועץ ויידעתי אותו, אמרתי שאני רוצה שזה יישאר בעילום שם,

כי מה שחשוב לי זה הילד שלי, וכרגע אנחנו מנסים לטפל בזה בנועם, בלי להשאיר משקעים.

שיבדוק את המקרה עם הילד שקשרו בכבל וכ', מה בדיוק היה, וכ' וכ'. ויבדוק אם היו עוד מקרים.

(לא מעניין אותי איך בדיוק, יש לו את הדרכים שלו מן הסתם)

 

בסופו של דבר השיחה עם המורה עשתה את שלה,

היא מאד התרגשה שחשוב לבן שלי שהיא תאהב אותו,

ובשיעור הבא הוא חזר זורח שהוא התנהג יפה והיה כיף בשיעור.

שבוע אח"כ הוא חזר מאושר וככה אמר :" את צודקת אימא, היה ממש קל להוציא ממנה את הטוב!" - והביא לי פתק נחת.

(יש להם בבית ספר פתקים כאלו שהמורים כותבים, וכשאוספים מספיק יש פרסים)

מאז ועד היום הוא נהנה ב"ה מהלימוד, ואני רואה את הסיפוק שיש לו מעצם העניין

 שהוא הצליח להפוך את הקערה על פיה לטובתו...

חושבת שלמדתי הרבה מהסיפור, ובדיעבד שמחה שלקחתי את הזמן כדי לחשוב.

מסקנתי האישית- לא להגיב מהבטן!!

 

 

 

 

 

ואו!!!! כל כך שמחה לקרוא!מקרוני בשמנת
את מדהימה!
הפיתרון שלך היה מושלם! מעריכה אותך כל כך. הבן שלך זכה באמא נהדרת. את מכינה אותו לחיים תוך כדי עמידה לצידו והרעפת אהבה ודאגה.
עבודה וילדיםאנונימי (פותח)

אני עכשיו בחופשת לידה ומפחדת מהחזרה לעבודה.

 

איך אפשר לעבוד במשרה מלאה כשיש ילדים קטנים?

אשמח לשמוע מניסיון.

 

האם את מוכרחה לחזור לעבוד?יוקטנה
כןאנונימי (פותח)

אני צריכה את הכסף ואם לא אחזור אין לי סיכוי למצוא עבודה אחרת.

שני דבריםהכל הכל לטובה!

צריכה את הכסף - זה דבר אחד, ואין סיכוי למצוא עבודה אחרת זה דבר שונה לגמרי!!

לגבי צריכה את הכסף - אני ממש מבינה אותך. בתור אחת שחיה מאוד בצניעות, אך אע"פ כן מאוד מאוד צריכה את הכסף, להיות בלי משכורת זה מלחיץ מאוד.

אני הורדתי משרה (באופן משמעותי) עם הרבה חששות, ומברכת את הקב"ה על ההחלטה הנבונה שעשיתי. יש לי זמן להשקיע בילדים (יש לי כבר ילדים בגילאי ביה"ס הנמוכים ואני מרגישה שהם צריכים אותי בשעות הצהריים), והם רואים אמא שמחה וסבלנית (בדרך כלל קורץ).

ב"ה, הקב"ה דואג ועוד ידאג, אין לי ספק. אני מרגישה שהקב"ה רצה את השינוי הזה, ואין לי ספק שיעזור.

אגב, חברה שלי אמא ל-8 ילדים, אמרה לי שאיזה כיף שהבנתי את זה מוקדם כשהילדים שלי קטנים. היא תמיד עבדה משרה מלאה, ורק עכשיו, כשהקטן שלה בן 3 היא נזכרה להוריד משרה.

יש דברים שאי אפשר להחזיר.

עכשיו אני חיה בצניעות. הילדים שלי לא מקבלים כל דבר שהם רוצים (אבל אני כן משתדלת לתת את מה שהם צריכים). כשהם יהיו גדולים יותר אוכל להגדיל משרה ולפנק אותם יותר.

לגבי הסיכוי למצוא עבודה - אני אומרת לך את זה בוודאות מוחלטת - זה לא נכון!!!

אם מאמינים שהפרנסה היא מאת ה' - אז אין בעיה. ואני אומרת לך את זה מניסיון ולא סתם מקשקשת לך...

יש לי כמה סיפורים על עצמי, אבל עזבי אותי, הדוגמה הכי טובה היא של חברה שלי - מורה. ברגע שהיא סיימה ללמוד לימודי הוראה, קיבלו אותה לביה"ס שבו היא עשתה את העבודה המעשית שלה, כשהיא הייתה אמורה ללדת בחודש אוגוסט!!! כלומר הייתה אמורה להיעדר מביה"ס בחודשים ספטמבר - אוקטובר- נובמבר, ורק אז להתחיל לעבוד שם. מה הסיכוי שבי"ס יקבל מורה מתחילה שאפילו לא יכולה להתחיל את השנה?????? זו רק סיעתא דשמיא!!

שיהיה בהצלחה בכל החלטה!!!

אני לא מורהאנונימי (פותח)

אין לי אפשרות להוריד שעות במקצוע שלי. אם היה אפשר הייתי עושה את זה.

מישהי?אנונימי (פותח)

אין כאן אף אחת עם ילדים קטנים שעובדת במשרה מלאה?

אני עם 5 ילדים ועובדת במשרה מלאהג'ינג'ר

בהחלט לא קל.

 

הארכתי את חופשת הלידה כך שיצא לי להיות עם הקטן 8 חודשים שלמים בבית,

אבל לא כל מקום עבודה כל כך סבלני ביחס לזה...

 

ביקשתי גם מהאחראי הישיר שלי אישור חריג לצאת מוקדם בחודש הראשון שבו חזרתי לעבודה, 

ולשמחתי הרבה הוא הסכים בשמחה.

 

אבל- וזה אבל גדול- יש לי המון תמיכה בבית לגבי העבודה.

לא יודעת אם הייתי מסתדרת אם זה לא היה ככה.

 

את עובדת מדינה? 

התחום שלך מאפשר קצת עבודה מהבית (אפילו בחלק מהזמן, אולי המעסיק שלך יאפשר לך לפחות בחודשים הראשונים על מנת להיות קצת פחות במשרד)?

יש לך עזרה? 

 

אני קיבלתי החלטה מושכלת- שלא משנה כמה יעלה לי, גם אם חצי משכורת, אני מביאה כמה שיותר עזרה בתחום הסדר והניקיון, ככה שבשעות שאני בבית אני אך ורק עם הילדים.

זה דורש הרבה וויתורים, וזה לא תמיד קל, אבל ברור לי שזה הכי נכון.

 

 

 

75%צביטל

אני 75% וזה לא קל, כי יש גם נסיעות שלוקחות הרבה זמן.

יש כמה דברים שיכולים להקל:

1. עד שהקטן בן שנה יש "שעת הנקה"- ביום בו עובדים 6 שעות לפחות, ניתן לצאת שעה אחת קודם (אני הייתי אמורה לעבוד 7.5 שעות ביום, ויצאתי אחרי 6.5 שעות, אך זה נחשה שעבדתי 7.5)- איני יודעת אם זה בכל מקומות העבודה או רק עובדי מדינה. שווה לברר, אולי במשרד תמת. 

2. יש הקלה נוספת, נדמה לי עד שהילד בן 8, שלאם שעובדת משרה מלאה מורידים חצי שעת עבודה ביום- שוב לא ברור אם זה לכל המשק, או רק עובדי מדינה. שווה בירור. 

 

{הבן שלי התחיל השנה גן, והיה לי חלום שלפחות בחלק מהימים הוציא אותו ב2 מהגן ולא אשאיר אותו בצהרון,  וגיליתי שהילד פשוט נהנה בצהרון ושמח להיות שם, וזה הרבה יותר טוב שאני מגיעה לקחת אותו אחרי הצהרון מאשר להגיע בלחץ לגן, ואז במהירות לחמם לו אוכל כשהוא מורעב ואני עצבנית אחרי יום עבודה...

בקקיצור, מה שהתכוונתי לומר זה שלא תמיד מה שנראה לנו טוב יותר- להיות עם הילד כמה שיותר- זה באמת מה שנכון בשלב הזה של החיים.

חזרתי לעבודה לפני חצי שנה ואין שבוע שאני לא חושבת ולא מתייסרת ברעיון שאולי העבודה באה על חשבון הילדים ועוד ועוד, אבל יש אילוצים בחיים וגם יש סגנונות  חיים שונים בין האנשים. אני אישית לא מסוגלת להיות בבית תקופה ארוכה מידי בלי לצאת לעבודה ולא רק בגלל הצורך הכספי. ב"ה הצלחתי עם 2 הילדים להישאר מעל חצי שנה, אבל אני חושבת שאם הייתי צריכה להשאר יותר, זה לא היה טוב לי ולא להם.}

 

3. אולי תנסי לחזור לעבודה, ואחרי איזו תקופה להוריד אחוז משרה במעט. לפעמים, כשיש עובדת טובה באים לקראתה

 

4. אם יש משפחה קרובה שאפשר לתאם איתה עזרה זה יכול להיות טוב . לא תמיד זה אפשרי. אני יכולה לתת דוגמה שאמי תחי' כבר קצת מבוגרת, וקשה לה להרים את הילדים על הידיים, אבל היא עם הרבה רצון טוב הציעה את עזרתה, אז סיכמנו על יום אחד שהיא הגיעה בבוקר לאיזה שעתיים, והוציאה את הקטן שלי למטפלתזה איפשר לי לצאת לעבודה מוקדם לפני הפקקים. 

 

בהצלחה רבה

 

אני , בערךמשיח עכשיו!

אני סטודנטית והסמסטר הזה -אני מסיימת 4 ימים ב8 ויום אחד ב4.

 

שונה מלך- כי לי זה רק סמסטר  ולך זה לכל החיים, אבל מסתדרים....

אם מעניין אותך פירוט, תכתבי לי.

תודהאנונימי (פותח)

אבל אותי מעניין אם אפשר לשרוד לאורך זמן

אכן. זה לא פשוט...... אני גם אמורה לחזור תכףאנונימי (פותח)

תראי, ההתחלות מאוד קשות (בעיקר הפרידה מהקטנצ'יק) , אבל איכשהו מתרגלים לסדר היום המטורף הזה, לקום מוקדם, לארגן אותם , לפזר אותם ואחרי 8 שעות (יש לי שעת הנקה עד שהתינוק בן שנה- אז 7 שעות) לצאת מהעבודה מותשים - נחים איזה 10 דקות באוטו ומתחילים במשרה השניה..... 

ושוב- סבלנות לשבת איתם על שיעורי הבית, להתייחס אליהם לארגן ארוחת צהערב , מקלחות  ובשמונה בערב (במקרה הטוב, כן?)  לשבת מותשים על הספה רבע שעה ולהתחיל משמרת שלישית של כביסות, סידור הבית וכדו'...

 

טיפים שיעזרו לנו לעבור את זה:

* יש להקציב זמן לכל דבר (למשל לפני השינה מכניסים מכונה ותולים אותה למחרת על הבוקר, מכינים להם כמובן בגדים ומערכת שעות בערב וכדו) 

 

* לנסות להשאיר את כל הלחץ של העבודה בעבודה, ולא להוציא את כל הכוחות שעוד יש לנו - שם.

 

* להתחלק עם בעלך כמובן בעבודות הבית, אולי אפילו יום שהוא יוציא את הילדים ואת תוכלי להיות פחות בלחץ..... 

 

אגב- אני מנסה לנחם את עצמי בעיקר זו לא הפעם הראשונה שאני נאלצת לעזוב ילדים למסגרות ועדיין כבר חודש + בדיכאון..... לצערי אני לא יכולה להאריך את החל"ד מה שעוד יותר מבעס אותי..... 

 

אבל - אין מה לעשות אלה החיים. מקווה שה' ישלח לי ולך כוחות לעבור את זה נפשית ופיזית בשלום. אמן 

תודהאנונימי (פותח)

אצלי המצב קצת יותר מורכב.

אני לא יכולה אפילו לפזר או להוציא את הילדים מהמסגרות, בעלי עושה את זה - וזה מאד מפריע לי, כי אני מרגישה מנותקת מהילדים.

 

להשאיר את הלחץ בעבודה? הלוואי והיה מוכן להישאר שם...

 

 

אם את יכולה להיות עצמאית במקצוע שלך - תחשבי על זהשירקאחרונה
תינוקת בהיסטריית זרים...אור היום

הקטנה שלנו בת כמעט שנה וחצי.

בד"כ היא מאוד חברותית, שמחה, סקרנית, שובבה ומתוקה.

 

לאחרונה היא קצת בחרדת-היסטריית זרים.

ראיתי את זה גם בגן השעשועים- תינוק לא מוכר מבהיל אותה (וזה לא היה כלל בעבר), הרבה יותר נרתעת מזרים וכו'.

גם המטפלת במעון סיפרה לי היום שהקטנה צורחת כל פעם שמישהו זר נכנס לחדר (וזה כל-כך לא אופייני לה, או למי שהיא הייתה במשך כמה חודשים טובים. זה פשוט לא היא).

 

לפני חודש התחלתי לגמול אותה מהנקה.

אני עוד מניקה בלילות כשהיא קמה, אבל לא לפני השינה ולא מיד בבוקר.

הרגשתי שזה עושה אותה פחות רגועה, אבל היה נראה לי שזה מסתכם בזה.

 

מה דעתכם? (או דעתכן?)

זה קשור? לא קשור? מאיפה זה הגיע פתאום?

אשמח גם לכיווני חשיבה והשערות.

 

תודה רבה.

לדעתי זה לא קשור ו..770מ

לכל אחד יש התפתחות בתקופות שונות. והתינוק שלך פשוט

 

קיבל את הפחד מזרים בשלב מאוחר יותר.. זה הכל לעניות דעתי!!

תודה רבה (:אור היום
לפי מידע שלי על אחיינים וילדים קטנים..רותי7

להרבה ילדים יש שלב שהם מתחילים לפחד מזרים, גם אם לפני זה הם לא פחדו מזרים..

אבל, אם את מרגישה שזה לא תקין-אולי שווה לך לבדוק..

בכל זאת.. אנחנו לא בדיוק יודעים מה יש לה..

זה מראה על היקשרות בטוחה וטובה! יוקטנהאחרונה

גם צביה שלי היתה ככה למשך זמן מה. היתה בוכה כשהיה עולה טרמפיסט לאוטו - גם אם זו היתה בת, גם אם זה היה ילד, גם אם הוא היה יושב בכלל לידי ולא לידה... עבר

מתנת יומולדת לבת שנתייםאנונימי (פותח)

מגבלות תקציב- בערך 100, אלא אם כן יש רעיון ממש שווה..

 

יש לה כבר עגלה ובימבה, דומינו, פאזלי עץ, הרבה דובים, קצת בובות (והיא רוצה את של השכנים..)

וסוג של לגו ענקי כזה.

 

אני אשמח שזה יהיה משהו איכותי יחסית שישמחו בו הילדים לאורך זמן.

 

יש רעיונות??

ספרים, קליקס, בית לחצר, נדנדה (אפשר גם בתוך הבית)אנונימי (פותח)
קפלה או קליקס איכותיכוכב לכת
מטבח/כלי מטבחאנונימי (פותח)
הסידור המנגןהכל הכל לטובה!

יש כמה סוגים. הייתי בוחרת בזה שעולה 100.

הילדים שלי כבר ידעו מגיל קטן להגיד "אשר יצר"...

שולחן ליצירהתות

של כתר, יחד עם כיסאות עלה באזור ה-100

הבת שלי אוהבת מאוד את ה"ג'וק"הביצה שהתחפשהאחרונה

בס"ד

 

אופניים כאלה שקוראים להם "ג'וק"

 

הרבה יותר אוהבת את זה מאשר את הבימבה

 

אפשר גם סוס- נדנדה, יש פשוטים יחסית באיזור ה100 שח

רעיונותחיים חדשים

צריכים רעיונות באופן דחוף ליום נישואין 30 של ההורים!

 

נשמח לשמוע מכם..

רעיון-אנונימי (פותח)

אפשר לעשות ספר- מתכונים, עם כל המתכונים המשפחתיים זה פשוט דבר שווה!! (קיבלתי את זה כשנולדו לי התאומות, לפני שבוע וזה פשוט שווה לקבל) וחוץ מיזה ארוע נחמד קטן, קולאז' יפה של כל הנכדים (אם יש.)

חמוד!! רעיונות נוספים?חיים חדשים
שדרוג רעיון-תותאחרונה

להוסיף תמונות משפחתיות לספר מתכונים. מהמם, וכל פעם שפותחים מחמם את הלב.

 

סרטון עם ברכות של חברים מכל השנים

 

או ברכות של נכדים וכד'

 

שבת משפחתית בהפתעה (או לא) עם מלא משחקים על המשפחה ועל הזוג

 

 

שעון חורף...חיהלב
זה אאומר שאם עד היום הילדים קמו בחמש וחצי-שש, הם יקומו בארבע וחצי-חמש?

מה יהיה עם זה
זה מסתדר עם הזמן. בהצלחהl666

אני חושבת שאם תשכיבי שעה יותר מאוחרת אז הם יקומו יותר מאוחר

זה הבעיה...חיהלב

אין מצב שאני ישכיב אותם יותר מאוחר...

גם ככה כשמגיעה השעה שבע ואני חייבת את השקט שלי... 

כבר אין לי סבלנות אליהם ואני מתחילה להתעצבן וכו'

 

(ואם קורה שהם לא עייפים או שהסבלנות שלי נגמרת אני מכינה אותם לשינה קודם ונותנת להם לשחק / להשתולל במיטות)

אבל השעון הביולוגי שלך לשעת מנוחה זה..770מ

שעה אחרי. וגם לילדים אז שעה אחרי ישנו!!

 

וכך יקומו בזמן!!

אבל זה כן יהיה שעה מאוחר יותריהודיה מא"י

כי ה 7  יהיה בעצם 8

אז להשכיב שעה יותר מוקדם... מסובך...770מ
בשעון חורף "מרוויחים" עוד שעה. 7 זה 6 (השעון זז אחחמסה עלינואחרונה

אחורה- לא קדימה)

חוג בלטשלומית27

מאיזה גיל נראה לכן מתאים? הנסיכה בת 5 אבל שמעתי שיש מורות שהמשמעת שלהם ממש קפדנית גובלת במשטר צבאי כמו שאומרים. נראה לכן כדאי בגיל הזה להתחיל עם זה או שזה מוקדם מידי?

מאד תלוי במורה של החוגאמא!!

אני הייתי בחוג בלט בגיל כזה ונהנתי מאד.

תבדקי אם יש באזור שלכם חוג לגיל שלה ותבררי היטב על המורה מאמהות שהבנות שלהן היו בגיל כזה.

כמו שאמרת- יש מורות עם משמעת קפדנית ויש מורות שמתאימות בדיוק לגיל הזה.

נראה לי כמו כל חוג...

אשתי מורה לבלטמופים

והיא מתחילה בגיל הזה.

 

היא לא קוראת לזה בלט ממש אלא טרום בלט, וזה הרבה יותר חוויתי

(את כנראה לא בעיר שלי כך שאין לי כוונה של פרסומת קורץ)

הבת שלי בגן חובהבת 30אחרונה

ויש לה חוג טרום בלט בגן

מידה לבגדי ילדיםאמאשוני

שלום,

הבן שלי יחגוג בעיצומו של החורף יום הולדת שנתיים.

איזו מידה אמורה להתאים לו בקיץ?

יש לי קצת 24-30 שזה בדיוק הגיל ויש לי מידה 2. מידה 2 אמורה להתאים עד סוף הקיץ?

להצטייד במידה 3?

אם אני קונה מה עדיף כבר לקנות?

תודה.

זה מאד משתנה...חיהלב
הילד שלי היה שמן מאד, וכבר בגיל שנה וקצת לבש בגדים שמתאימים לגיל שנתיים+
מאז שהוא התחיל ללכת הוא רזה- מבנה גופו השתנה והתענוג הגדול- בגדי החורף של שנה שעברה טובים לו...היום הוא כבר בן שנתיים וחצי.
אם את קונה לענ"ד תקני שלוש. מקסימום זה יהיה גדול וישמש אותך שנתיים

(נ.ב. לגבי מכנסיים- שווה ממש לשמור! כל המכנסים של החורף שעבר שנהיו קטנים לקראת הסוף טובים עכשיו- א. הוא הרזה ב.הוא גמול, וירד נפח בטיטול...)
סבבה.אמאשוני

מבנה גוף ממוצע, גבוה.

יש סיכוי שעד הקיץ ירד הטיטול אז באמת עודדת אותי עם המכנסיים!

כרגע הוא לובש בבגדי חורף מידה 2.

הוא גדל די עקבי עם מה שרשום על הבגד. (כלומר כשהוא בן 18-24 חוד' זה באמת המידה שמתאימה לו)

שאלתי היא יותר באופן כללי- הרי בבגדים בגיל הזה אין כ"כ לפי חצאי שנים אז איך זה עובד? מידה 2 אמורה (לפי הספר) להתאים בין גיל 2 ל3 או ששנתיים זה הגיל הממוצע ואז זה אמור להתאים מגיל שנה וחצי עד שנתיים וחצי?

מידה 2 זה בסדרמשיח עכשיו!אחרונה
החזר מסגרות לאמהות עובדותאנונימי (פותח)

איפה בנט כשצריך אותו?!!

 

אני אמא עובדת במשרה מלאה+, ובכל איזור המגורים שלי אין לי שום מקום לילדה במסגרת של התמ"ת, כי ילדי רווחה תופסים את רוב התקנים,

ואת כל השאר תופסים אחים וממשיכים, ואני נאלצת לשלוח את הילדה כל היום עד 4 למסגרת פרטית!!

וזה לא פייר! אני אמורה לקבל הנחה הכי גבוהה במעון ובמקום זה אני מוציאה הון עתק!!

 

אין אפשרות לקבל מהתמ"ת החזרים במקרה שזה המצב??

ואנחנו עוד נצטרך כנראה להחזיק רכב שני בשביל שיהיה אפשר להוציא את הילדה מהמסגרת הפרטיתבוכה

אוי... כואבמשיח עכשיו!

אולי תנסי לשלוח מכתבים לעירייה או להנהלת התמ"ת? או אפילו לחברי כנסת? מישהו מהם , לפחות אחד, אולי יענה לך...

 

בשורות טובות

באמת כואב הלב...אור היום

אין שום שום אפשרות שהילדה תהיה במעון של התמ"ת?

אם לא, אני במקומך הייתי פונה למשרד הכלכלה עם הסיפור, ומבקשת עזרה.

 

חיבוק חם.

ניסית לבדוק באתר של התמ"ת על מי הם מפקחים?אמאשוני

יש משפחתונים של עיריות ועוד הרבה גורמים אחרים שמפעילים.

רובם לא ידועים.

אנחנו שנה שעברה חקרנו את העניין והגענו למעונות ומסגרות שאף אחד לא הכיר ולא ידע שהם מסובסדים.

(החברה למתנסים ועוד)

מקווה שתמצאי.

בהצלחה!

הפותחת-אנונימי (פותח)

קבלתי את הצעתכם, ואני כותבת מכתב לבנ"ט- שר התמ"ת (כלכלה).

יש לכם רעיון למי עוד אפשר לשלוח עותקים?? אני מי-ם.

 

תודה!

^^שאלה- לאיזה שרים וכו' לפנות??^^אנונימי (פותח)

אולי גם לציפי חוטובלי? היא עדיין במעמד האשה?

מצטערת לבאסאמאשוניאחרונה

אבל אין כ"כ למי לפנות במכתבים בירושלים.

מכירים אותם טוב מדי, גם כשהגשנו טיוטת כתב תביעה זה לא הזיז להם.

רק בהליך משפטי הצלחנו (די בקלות יש לציין) לקבל את מבוקשנו.

חוזרת על ההמלצה שלי לבדוק באתר משרד התמ"ת את הגופים המפוקחים יש בירושלים המון!!

יש גם משפחתונים של העירייה שכמעט תמיד יש שם מקום.

בדיוק מחקתי את הקובץ שהיה לי עם כל הגופים וכתובות וכו'. יש איזה 30 בערך.

ואנחנו השנה נרשמנו ל5 מעונות והתקבלנו ל4 למרות שחפרו לנו שאין לנו סיכוי בכלל ולמה אנחנו טורחים להגיש בקשה...

יש לי תחושה שאנחנו מאותו מקום והייתי בסרט הזהאמא תות
לפני שנתיים וחצי, שלחתי מכתבים לשר התמת לא זכיתי לתגובה עד היום (אולי עכשיו שזה בנט זה יהיה אחרת.....) בסוף נאלצתי שנה וחצי לשלם 2000 שח למטפלת פרטית (לא כולל אוכל) , המעונות המטפלות פה נתפסו עי רווחה וחרדים, עד היום אני שולחת לשכונה מרוחקת מה שגורם לי להאריך את הדרך לעבודה בחצי שעה (ויש לי עוד ילדים לפזר בלי עין הרע....)
שלחי העתקים גם לעירייה ולאחראי על המשפחתונים בדרך כלל זה במתנס
אולי תנסי גם לכתוב שוב??אנונימי (פותח)

אם יגיבו לי אני אולי אעדכן כאן..

נראה כאילו אני כתבתי את זה... גם אני בוכה על זה...עיניים זוהרות

אני עובדת משרה מלאה ונאלצתי להילחם ממש על הזכות של הבת שלי למעון.

אף משפחתון באזור לא קיבל- כולם תפוסים ע"י רווחה- והמקום היחיד שבסוף קיבל אותנו,  מרוחק מהבית שלי מרחק פשוט הזוי...

 

הנחה למעון? שכחו מזה.... 

כל חודש התמ"ת מוצא תירוץ מחוצף חדש למה לא מגיע לי, ונשאר לנו רק לשמוע מאמהות ילדי הרווחה שלא עובדות, שהמעון עולה להן 300 ש"ח..

 

העוול והטמטום כאן זועקים לשמיים.

המסגרות הללו הוקמו כדי לאפשר לנשים לצאת לעבוד, ובסופו של דבר מאוכלסים בילדי אמהות שלא רוצות או לא מסוגלות לעבוד.

 

ב"ה בכל רגע על כך שילדתי גדלה בביטחון ובשלווה ואינה ילדת רווחה, אבל איננו מבינים מדוע אנחנו ממנים את כולם שם.

 

אלף פעם התיישבתי לכתוב לבנט.

אלף פעם הפסקתי.

 

לא מאמינה לו משום מה...

 

 

מתנה ערכיתלומדת

שלום לכולם. אשמח לעצות טובות.

אצל משפחת בעלי בכל השמחות נותנים צ'קים. בסכומים די יפים. כך כולם הביאו לנו בחתונה ובבריתות וכך אנחנו צריכים להביא.

יש לבעלי אחיינית שיש לה בת מצווה עוד מעט. וזו אחיינית שאני מאוד אוהבת אני מרגישה שנפשי קשורה בנפשה ויש לה נשמה מיוחדת.

ברור שאצטרך לתת צ'ק יפה. אבל אני מאוד רוצה לקנות לה בנוסף משהו ערכי . יש לי בזה גם אמירה.

יש למישהו רעיון? זה צריך להיות די זול (גג 100 ש"ח) ושיהיה לי מקום לכתוב שם כמה שורות.

 

ממש אשמח לרעיונות,

בתודה מראש.

 

שמתי את זה בפורום הורות כי זה מהצד ההורה והמחנך שלי.

אולי סידור עם שם? או מחזורים עם שם?אמא!!

ספר יפה או דיסק? שווה לחפש במקומות כמו דברי שיר או ספריית בית אל.

אם את רוצה ערכי- זה מה שעולה לי כרגע בראש.

יש קובץ תפילות ותחינות לכל עת,~א.ל

בכל מיני סגנונות..

תוכלי לכתוב שם גם הקדשה, כפי שרצית..

 

פניני הלכה - נשיםאמא ל 6אחרונה

זה גם מתאים לארוע וגם ישמש אותה בהמשך בטוח!!! ואפשר לכתוב הקדשה בפנים....