פורום הורות (עמוד 294)

האתר של גן:

https://sites.google.com/site/hinuchtorany/

ההורים לא מבינים -

אבל לכן יש הזדמנות לעשות את שלכן.

תסבירו לילדים שזו ממש הזדמנות - כשנמצאים בצהרון - לשחק עם חברים, וגם במשחקים "ממש", שזה דבר בריא ומשמח.

וגם תציבו "סדרים" ("כשמגיעים מכניסים לתיק", כולם), שיתרגלו.

ותתרמו משהו פעוט לחינוכם. חינוך זה לא תמיד על מה שכבר יש מקודם...

בהצלחה רבה.

משום שהגולגולת שלהם יותר דקה והקרינה....

ששם בהפסקות הילדים (בכיתה א' לפחות) היו מוצאים טאבלטים ואייפונים ומשחקים להנאתם..

בלי לבדוק בכלל.

הילדים שלי לומדים בממ"ד

ומי שחושבת שבית ספר חרדי יעשה את עבודת החינוך במקומה, שלא תופתע מהתוצאות.

"רוב רובם בשער מורידים את הכיפה"...  חס ושלום.

הממ"ד מורכב - ותלוי באיזה מקום מדובר.

אסור להוציא ש"ר על ציבור גדול, בגלל חברות שמכירות מקום ספציפי.

יש דברים טובים, יש מה לבקר, יש אוכלוסיות שונות.

לתת לחפץ ששווה 1000 ש"ח - להרוס ילד שאין ערוך ל"שוויו"...

א' צריך את הסמארטפון? 

הוא נוסע לטיול עכשיו?

הוא טס לאנטארטיקה?

כולה הלך לביה"ס וחזר ואו שאת הבאת והחזרת או שהוא נוסע בהסעה או באוטובוס מה הצורך הנואש הזה?

איך אנחנו הסתדרנו בלי פלאפון בכלל?

אה נכון אנחנו דמוקרטיה. שהתלמידים יעשו מה בא להם

בית ספר ממש לא אומר להיות דמוקרטיה. ממש לא. 

אז בכיתה ח'? למה צריך?

במקום לפתח קשרי חברות , כולם יושבים עם המכשירים שלהם ומתרכזים בהם. זה ממכר, הופך להיות מרכז החיים, ויש עוד הרבה רעות חולות בזה, לדעתי.

ב"ה שאין לי את המכשיר הזה.. אני מסתכלת על אנשים מהצד ורואה מה שהם לא רואים - שהם משועבדים אליו...

היכולת להוציא אדם ממצב כלשהו היא רק ע"י 'שתגיע למקומו', להזדהות עם קשייו, לגלות אמפטיה למצבו, להבין את חוויותיו ומדוע הן חשובות לו. לא לשפוט אלא להבין.
 

הורים מרגישים צורך ואוהבים להעניק לילדיהם, הורים שאינם מעניקים, במידה והם הורים תקינים, חשים רגשות אשמה בשל אי יכולתם להעניק לילדיהם.

הורים רבים כמעט ואינם רואים את ילדיהם, אין ביניהם תקשורת וודאי שאין ביניהם שיח ריגשי המכיר ומכיל את הקשיים של ילדיהם.

בנוסף, הורים עומדים בתחרות מותגים, ילדיהם גם מעמידים אותם בתחרות כזו, הם גם מתמודדים עם הילדים ועם השכנים/ הורים אחרים שמעריכים אותם על-פי מותגי הבגדים/ הטלפונים/ המשחקים שלהם ושל ילדיהם.

כמה שנשמע מזעזע זה המצב בחברות מסויימות.

הדרך לטפל היא לא לשמוט את דרך ההענקה המקולקלת הזאת של ההורים, אלא להביא אותם לתובנות של דרכים אחרות להענקה בעיקר רגשית.

טיפול במקרים כאלה יתמקד בשני תחומים:

א. הבאת ההורים להבנה שיש צורות הענקה נוספות וכן הבעייתיות בצורת הענקה כזו.

ב. חיזוק הסמכות ההורית בהתמודדות עם ילדיהם והעצמת החוזקות האישיות והמשפחתיות בהתמודדות עם סביבה מותגית.

אנשי חינוך המתמודדים עם תופעות אלו הינם בעלי השפעה אולם עליהם להבין את הצורך וליצור אלטרנטיבות בדומה לטיפול בכל תחום חינוכי אחר.

אל לנו להתייאש אלא לנסות להשפיע  על ההורים והילדים.

ביס"ש כפר עציון

בית הארחה במעלה חבר

ועוד ועוד. נראה לי שבהרבה מדרשות יש אפשרות כזו.

חסרי טעם בעיני.

כל נושא שהועלה בהם הוא נושא רחב ורב פנים.

את דעתי בכל נושא אני לא מעצבת אחרי קריאת מאמר אחד, או שני מחקרים, אלא על בסיס כמה שנים טובות של קריאה, חשיבה, ניתוח, לימוד והתייעצות.

כך שעוד חמישה מאמרים ושני מחקרים גם לא ישנו את דעתי, אז למה בכלל להיכנס לפינג פונג הזה של "הנה לך, הבאתי מחקר- ננננ לך, תוכיח לי שהמחקר מבוסס".

הרי על כל מחקר שאומר X יש מחקר שטוען Y.  ויש אינטרסים לכאן ולכאן בכל תחום.

כל הורה שהנושאים האלה מעניינים אותו ראוי שלא יסמוך רק על הקישורים שמביאים כאן, אלא ישתדל לעשות את עבודת המחקר שלו בעצמו- בעזרת האינטרנט, רופאים, ואנשי מקצוע.

חוץ מזה שהפסקנות שבה דברים נכתבים בשרשורים המייגעים האלה היא פשוט לא לעניין.

הרי זה פשוט לא רלוונטי ולא אמיתי לטעון נגד אסכולות ותורות שלמות שהן הזויות, שקרניות, בורות, מבוססות על אמונות טפלות וכו'. הרי לא כולנו מטומטמים, כידוע.

ואנונימי-ספק היקר. אל תחשוב אפילו שאני הולכת להתעמת איתך פה. בדיוק בגלל מה שכתבתי למעלה.

 את רב האנשים באמת אפשר לסדר די בקלות אחרת אף חברה לא הייתה משקיעה סכומי עתק בפרסומת. ועובדה שזה עובד בלי שום סיבה הגיונית. עובדה שאנשים פה מאמינים בתהליך שלום למרות שאין שום הסבר הגיוני לזה. עובדה שהרבה אנשים יצאו לרחובות בזמן מחאה חברתית ובעבר המון אנשים חכמים האמינו בקומוניזם. אז מגיעה אופנה חדשה וכולם מתלהבים בלי לחשוב בדרך כלל. לפעמים זאת תגובת נגד לתופעה לא נכונה באמת או אופנה קודמת, אבל במקום לתקן בזהירות ישר ממציאים משהו חדש ונוצץ ושוללים את מה שהיה קודם

רק תוהה...

כי גם אם יש אפילו עשרות מליונים שמאמינים במשהו, זה לא הופך אותו לנכון וגם אם מאות אנשים מאמינים שמוחמד עלה בלילה על סוסתו אל-בוראק השמימה לבדו או שאלפי אנשים מאמינים שג'ון סמית' מצא לוחות זהב שעליהם נכתב ספר המורמונים איפשהו ביוטה - זה לא הופך אותם ל'לא מטומטמים'... 

אגב פסקנות... מי קבעה בצורה מאוד נחרצת בגלל שחבורת שרלטנים עבדו עליה וגרמו לא להאמין ש"חלב זה רעל" וש"במדינות שבהן שותים חלב יש יותר אוסטיאופורוזיס" (בטרם הבאתי לעיונה את הטבלאות המוכיחות שזה בדיוק להיפך)?

רק אומר... 

ואל תעשי השוואה בין מחקרים שנעשו על מאות ואלפי בני אדם בצורה מבוקרת ובסטנדרטים גבוהים ל"מחקרים" תומכי ההומאופתיה שנעשו ע"י ההומאופת שלהם על 60 אנשים או ע"י אוניברסיטה דרג B בהודו. 

אין מחקר x ומחקר y. 

אני תמיד בעד שאנשים יחקרו וישאלו רופאים. 

אותי זה הצחיק..

(לא חסידה של אף אחד. לדעתי כל הרופאים לא מושלמים ומול כולם כדאי להשתמש בחשיבה ביקורתית ושכל ישר. לא מאמינה באף רופא פרט לריבוש"ע שנותן להם רשות לרפא, גם אם זה בעזרת תמציות צמחים או ניתוחים מיותרי..) 

שולי הרווח יהיו עצומים!!! 

למה אין פסיקה של בית משפט נגד ג'יימס רמזי? 

יש כאן סיפור שמספרים כמה המאופתים שאם הוא היה נכון, בית המשפט היה כופה על מר רמזי לספק את כל דרישותיהם ולשלם להם מיליון דולר. 

ומדובר כאן על סיפור שנמשך כבר כמה שנים והסתיים בשנת 2008 למיטב הבנתי - אז אם המקרה כ"כ פשוט - למה אין פסיקה של בית משפט בנושא? 
מה עלה בגורל הדרישות? 

לגבי הקישור השני - כיוון שהספר ובו תוצאות המחקר השוויצרי ניתן לצפיה רק בתשלום ואין לי כל כוונה לשלם 20 ליש"ט או 40 יורו - קשה לחוות על כך דעה.

אני יכול לשים מחר קישור להמון דברים ולטעון שכתובים בהם דברים שכלל לא כתובים בהם. 

לגבי שאר הקישורים - אחד מהם מוביל לכל מיני "מראי מקומות" שאין שום דרך לגשת אליהם. כמובן שמדובר באתר של פקולטה להומאופתיה. 

אחד מהם מוביל לאיזשהו תקציר לא ברור ולא ממש ברור מה ההכשרה של עורכי המחקר. 

הקישור שאמור להוביל למחקר שמדבר על יעילות ההומאופתיה בחולי שחפת מחזיר אותנו לקישור אחר שמדבר על יעילות החולי סרטן דווקא שפורסם בעיתון של אקופונקטורה ונערך ע"י מדענים ממערב בנגל בהודו... (כמו שהיה לי מרצה שאמר בהרצאה: אנחנו לא לוקחים יותר מדי ברצינות תוצאות של מחקרים שנערכים במקומות כאלה... (הוא דיבר על מצרים, אבל גם מערב בנגל נופלת בקטגוריה...)). 

מדובר באוניברסיטה שההודים עצמם מדרגים אותה כדרג ב' בהודו. (כן, יש להם ועדה וזה רשמי, למי שתוהה). 

ובקיצור, אין לי כח להמשיך. ככה זה נמשך קישור אחרי קישור. גיחוך אחרי גיחוך.

השיא מבחינתי הוא שאחד הקישורים מוביל פשוט ל - file not found...  

המחקר השוויצרי היה כ"כ תומך בהמאופתיה עד שהממשלה השוויצרית שאליו יש קישור הוציאה את הטיפול ההומאופתי מסל הבריאות... ואז, לאחר לחץ של הומאופתים, החזירה אותו לפר זמן של 6 חודשים... 
http://www.thelancet.com/journals/lancet/article/PIIS0140-6736%2805%2967177-2/fulltext

http://www.smw.ch/content/smw-2012-13594/

דו"ח עדכני (2010) שהוגש לממשלת בריטניה מסכם, לאחר סקירה מעמיקה של הראיות, כי "אין כל דרך אפשרית שההומאופתיה תעבוד, היות וזה ידרוש כתיבה מחדש של ההבנות שלנו בפיזיקה, כימיה וביולוגיה. מעבר לכך, העדויות הקליניות מראות כי לא ניתן להבחין בין הומאופתיה לפלצבו."

אני מזהה כאן אנלוגיה ברורה... 

היינו יכולים לשבור שיא של אורך פורום

זה תלוי רק בך! נגיד אני צריכה את התמיכה של בעלי ושהוא יהיה אלי זמין 24/7, בעיקר סביב הלידות..

יש לי שכנה שבעלה בקבע והיא מאושרת וגאה בו.. אבל היא בלעבוסטה אמיתית.. זה תלוי בך!

בס"ד

אני משוכנעת שכשהבחור יגיע זה לא יהיה פרמטר עיקרי...

ולעצם השאלה, זה לא פשוט בכלל, אך אפשרי!

יש כל מיני "קבע"- יש קבע של יומיות, של סופ"ש ואפטר, של שבת אחת ל3, של חודש מחוץ לבית ואף יותר...

תגיעי לגשר ותחצי אותו.

בהצלחה!

[אשת קבע במיל' ]

כמה אתרים בענין אולי זה יהיה שווה לכם יותר מכמה סיבות:

א זה על גובה אין שם קינון כ"כ של מכרסמים/גוקים/ נמלים

ב חוסך נסיעות אם כי זה על חשבונכם

ג אפשר לעגן אותו בכל מקום אפשרי!!

ד יש פה גם חיסכון בחשמל!!

בהצלחה רבה!!

וגם לא עקבתי אחרי זה ביסודיות( זאת אומרת לא ביקרתי בכזה בית)  אבל נראה שזה שווה!!

יש שם שירותים ואמבטיה??

באישור הרשות המארחת כמובן, לתשתיות הקיימות.

בארה"ב זה דבר מאוד נפוץ, יש שם מגרשי חניה לקרוונים כאלה, עם חיבור לתשתיות.

לא להתייאש! הרי אמרו כבר "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן", ועוד כמה משפטים כאלה ("אם אתה מאמין שאפשר לקלקל...").

אני בעד לשבת עם עצמך לבד, ולהחליט במה את בוחרת. איך את רוצה שהחיים שלך ייראו- בגדול, ואז לרדת לפרטים הקטנים שיגרמו (לאט ובהדרגה) לחיים שלך להיות מה שאת רוצה.

הנה כמה כיווני מחשבה-

אירגון זמן- מה מכלה לך זמן סתם?

למה חשוב להקדיש יותר זמן?

למה חשוב להקדיש פחות זמן ולסיים מהר?

מה כדאי לעשות בשעות הבוקר? מה כדאי לדחות לערב?

מה אפשר לעשות בזמן שהילדים בבית, אחר הצהריים? (אם יש לך עומס זמני או קבוע. זה יכול להיות משהו שעושים בזמן שהילדים משחקים ביניהם ואת משגיחה, או משהו שעושים ביחד עם הילדים).

סדרי עדיפויות-

מה חשוב לך בחיים?

מה פחות חשוב?

על מה תצטערי אחרי 120 שלא עשית יותר טוב? (אני גיליתי, לדוגמא, שגם אם הכביסה לא תהיה מקופלת הכי ישר שיש, לא אצטער על זה עוד 90 שנה ).

איפה את רוצה להשקיע את המיטב שלך?

איפה מותר (וצריך לפעמים) לעגל פינות?

מריבות מתישות בין הילדים-

איך מלמדים אותם לפתור סיכסוכים בדרכי נועם?

איך משרים אווירה רגועה יותר בבית?

על מה הם רבים, ואיך אפשר לסייע? (הפרד ומשול- כל ילד באזור שלו בחדר, תורות במשחק השווה יותר וכו').

ואפשר גם לקרוא את "אחים ללא מריבות" של לייף סנטר (עוד לא קראתי בעצמי, למרות שקניתי. ושמעתי הרבה המלצות עליו).

סדר יום-

מתי היית רוצה לקום?

כמה זמן דרוש לך להתארגנות בבוקר? (+10 דקות רזרבה לבל"תמים למיניהם)

באיזו שעה היית רוצה שהילדים יילכו לישון? (כולם ביחד או בהתאם לגילם)

מתי כדאי לאכול ארוחת ערב עם הילדים/לתת להם ארוחת ערב? (בהתאם לשעת השינה)

מה כדאי להתחיל עם אמבטיות/מקלחות?

ועוד נקודה חשובה למחשבה- מה כדאי לעשות כשיש אורחים (מהאזור או לא), או כשנוסעים להתארח בשבת וכד'. האם מקפידים על סדר היום? האם מתגמשים? אם מתגמשים- עד איזה גבול?

אני מרגישה שבד בבד עם החזרת השליטה בחייך לידייך, יחזור גם האמון בעצמך- ולהיפך (כשהאמון יחזור, גם השליטה תחזור).

הרבה הצלחה!

(כאן לשאלות נוספות אם את צריכה. גם באישי).

אני מנסה עם עצמי לחשוב  מה בגדול הייתי רוצה מעצמי וחיי

זה דברים שנראה שהסיכוי להם לא  כ"כ מציאותי

אני רוצה שיהיה לנו שבת שתעצים אותנו. שירים בשולחן שבת.  אוירה של שבת.....

לא סתם ארוחה שכולם כאילו נמצאים אבל כל אחד קם מהשולחן לעניניו לחצי שעה ואין מסגרת.

אולי אשב ברצינות ואכתוב לי...

יש לך נקודות ודוגמאות למשפט שכתבת"איך את רוצה שהחיים שלך ייראו- בגדול,"

כדאי שאתחיל  לחיות באמת

האמת שאפשר לקחת את המשפט שכתבתי לכל מיני כיוונים. אני אפתח, ואת מוזמנת להמשיך לעצמך כמה שתרצי.

האם אני רוצה שהחיים שלי יהיו קבועים ויציבים, או ספונטניים וגמישים?

במה הבחירה שלי (יציבות או גמישות) מתבטאת? (כאן יורדים לפרטים הקטנים)

(אפשר כמובן לשלב את השניים. כדאי לשים לב במה את בוחרת, כך שמה שיקרה, יקרה כי את בוחרת בו לא כי התגלגלת אליו במקרה (אלא אם בחרת להתגלגל אליו ).

האם אני רוצה שהבית שלי יהיה מסודר? באיזו מידה?

מתי וכמה אני רוצה לסדר?

איזה חלקים של הבית אני רוצה לסדר בזמן הפנוי שלי? מה אדחה לזמן אחר?

איזו רעיה אני רוצה להיות? איך אני רוצה שהזוגיות שלי תיראה?

איך אני רוצה שבעלי ירגיש, בתור בן הזוג שלי?

איך אני מגיעה ליעדים שאני מציבה לעצמי בנושא הזה? (שיעורי תורה באזור/באינטרנט? עבודה עצמית? קריאת ספרים בנושא?)

איזו אמא אני רוצה להיות?

איך אני רוצה שילדיי ירגישו בבית?

מה אני רוצה להעניק לילדיי?

(כאן גם אפשר לשאול, באיזה בית אני רוצה שילדיי יגדלו).

(לגבי דוגמאות- אומר לך בקצרה על עצמי, רק כדי לסבר את האוזן-

אני רוצה שתהיה לילדים שלי בריאות נפשית. ביטחון.

לכן, אני משתדלת להיות שם עבורם כשהם צריכים. להכיל את הקשיים שלהם. לתת מקום לכאבים שלהם, ולהראות להם שאפשר להתגבר ולהתמודד.

אני רוצה שהילדים שלי יהיו חופשיים, בני חורין, להיות מי שהם.

לכן אני משתדלת לכבד אותם (זה נהיה קשה ככל שהם גדלים, מסיבות שונות. ועם זאת, זו השאיפה).

אני רוצה לעבוד במקום שטוב לי בו, גם כדי להרגיש סיפוק ומימוש עצמי וגם כדי שילדיי יקבלו מסר נכון לגבי הערך של העבודה.

לכן, אני משתדלת לעבוד היטב במקום העבודה הנוכחי שלי, כי טוב לי בו, ברוך ה'. ואני בודקת ומגששת לגבי תחום עבודה נוסף שמעניין אותי.

הדוגמאות עזרו?)

מה שכתבת לגבי השבת זו התחלה יפה של הסתכלות כללית, שבה כדאי להתחיל.

אח"כ כדאי להוריד את זה לפרטים הקטנים- מאיזו סיבה כל אחד קם לענייניו?

איך אפשר לדאוג שלפחות בתחילת הסעודה נשב ביחד, ותהיה אווירה משפחתית-שבתית נעימה ומיוחדת?

מה חסר לי כדי שתהיה אווירה שבתית?

האם כדאי לבקש מהילדים הגדולים יותר להכין דבר תורה?

מה כדאי לספר על פרשת השבוע, שיעניין את הילדים ויגרום להם לספר מה למדו בגן/בית ספר?

האם כדאי ליזום בעצמי (או לבקש מהבעל) שירי שבת?

הרבה הצלחה!

ראשית, מודעות לקושי ולכך שההתנהלות הזו צריכה להשתנות היא תחילתו של תהליך שיצור שינוי.

קיימות מס' אפשרויות על-מנת להיכנס לתהליך מחולל שינוי:

א. הצטרפות לקבוצה מונחית לשיפור סדר ואירגון.

ב. למידה עצמית של התחום ועבודה אישית.(מתאים לאנשים בעלי כושרהתמדה ויכולת להשיג מטרות)

ג. הדרכה \אימון ליצירת שינוי בתחום ניהול הזמן .

החשוב ביותר היא ההבנה שאם תתחילי תהליך של שינוי החיים שלך ייראו אחרת לגמרי וזה לא ייקח זמן רב.

מהו אימון?

אימון (Coaching) הוא תהליך ממוקד להשגת המטרות שהציב לעצמו המתאמן, ממש כמו אימון של ספורטאים בו המתאמן ממוקד מטרה בתחום עיסוקו כך באימון אישי. אגב, המקור לאימון הוא מענף הספורט והוא הורחב גם לתחום העסקי, המשפחתי, הזוגי ועוד.
תפקיד המאמן לחשוף רצונות גלויים וסמויים של המתאמן ולגרום לו להגשימם ע"י הסרת חסמים והעצמת כוחותיו הפנימיים.

שלבי תהליך האימון:

1. חשיפת רצונות המתאמן.
2. קביעת מטרות על ומטרות משנה.
3. התאמת שיטת האימון ותוכנית אימון למתאמן על-פי ערכיו ויכולותיו (ישנן מספר רב של שיטות אימון).
4. הבנת החסמים ואימון להסרתם.
5. אימון וליווי להשגת המטרות שהוצבו.
6. מעקב אחר ביצוע התוכנית.

אימון הורים, בניגוד להדרכת הורים, כולל גם את השלבים של הביצוע והמטרות ברורות וממוקדות ולכן ניתן לבחון את תוצאותיו באופן מדויק יותר.
ישנן שיטות אימון רבות ולכן חשוב לבחור מאמן שנחשף לשיטות אימון מגוונות ומסוגל להתאים למתאמן את הדרך הנכונה להעצמת כוחותיו הפנימיים ולהשגת מטרותיו, לכל מתאמן יש דרך משלו.

במקרים רבים, אין צורך באימון אלא מספיקה הדרכה, שכן ללקוח יש את היכולות לבצע את המוטל עליו, או לחילופין מספיק יעוץ ממוקד לשחרור ופתרון  של בעיה מסויימת (כמו בסיפור על הנערה).

ישנה חשיבות עליונה בבחירת הטיפול המתאים, מכיון שהאפשרויות רבות ומגוונות ותלויות ביכולות הלקוח ובסוג הבעיה.
 

צירפתי קישור למקור   https://sites.google.com/site/winningparenting/103

לא מומלץ לדחות  אלא פשוט לפעול,  בלי לחשוב יותר מידי, באחת מהדרכים  ולא להזניח.

בהצלחה
 

יכול להיות שיש לך הפרעת קשב וריכוז? הרבה ממה שאת מתארת מאוד מאפיין את ההפרעה הזו

 בקשב וריכוז

ותגלי  בעצמך אישה , אמא, ורעיה אחרת לגמרי

בהצלחה

קראתי שוב ושוב את ההודעה שלך

ועלה לי עיצה שלמדתי פעם מאישה חכמה שלמדתי ממנה-

נשים חושבות שהן צריכות לעשות עבודת המידות מעמיקה

אבל באמת כל מה שהן צריכות זה כמה שעות שינה, אוכל מסודר, קצת התעמלות...

אז זו העיצה שלי אלייך-

תעשי לך "מבצע שינה"

כללי ברזל- לא משנה מה- את הולכת לישון, הבית הפוך הילדים חוגגים- לא נורא,

קחי בייביסטר ועוזרת -כדי להתאפס על עצמך

אחרי זה תוכלי לחשוב מחשבות גדולות על לסדר את החיים שלך ...

אצלי אניי יודעת שכן צריך עבודת המידות. אני ישנה המון.... ואוכלת

אני  טיפוס מסודר ומאורגן, אז הבית מסודר בגדול, אוכל כביסה כלים וכו' בסדר אצלי, ובלאגן של משחקים לא מפריע. אני לא מרת שהבית קבוע מתוקתק, ממש לא. עיקר הבעיה אצלי זה בהתייחסות עם הילדים, חבל שא"א ללכת לקנות סבלנות.. אוף, זה קשה להיות סבלנית כ"כ הרבה זמן במיוחד שהילדים עושים שטויות, ויותר גרוע שטויות מזיקות

בס"ד

1. אכן אכן ליקויי למידה משפיעים על התנהלות האם הרבה יותר מאשר בתור תלמידה.

2. אולי תנסי את הסדרה של יעל זלץ (בבית או הבית) או הקורס שלה על ניהול בית ("הבית זה העסק שלך").

3. אני עשיתי לעצמי משימה קבועה  לכל יום. אם לא הספקתי, יחכו לשבוע הבא. ואלו הן: לכל יום יש חדר אחד לסדר. (ואני מדגישה אחד!, אם כי בעצם חדרי שינה (2) עשיתי באותו יום. בנוסף שטיפת כלים או קיפול כביסה.

4. יש גם עצות לחפ"שנים (כמוני)- למשל לשים לכל אחד מבני הבית ציפית של כרית (אפשר תלויה על הארון) ולמלא בה את הכביסה הלא מקופלת.

5. שמתי לב שיש דברים אצלינו שאין להם מקום. אז מה הפלא שהילדים  משפריצים אותם לכל עבר?. ראשית רק עשיתי רשימה של דברים שאין להם מקום והם מפוזרים בבית.תליתי אותה על הקיר בחדר שינה. אח"כ בקצב וביכולת שלי אני מוצאת להם מקום או לחילופין לא מתעצבנת כשרואה אותם בפינות...

6. כמה ילדים יש לך? מה טווח הגילאים? כמה את עובדת? כמה בעלך יכול לעזור לך? כמה בעלך מתעצבן מהבלגן?

7. גדלתי בבית  נקי ביותר ויש לי בית על הפנים. מה עם הילדים שלי? כנראה שזה לא גנטי. המסודרים ישארו מסודרים, המבולגנים יהיו מבולגנים ואלה שבאמצע ימצאו את דרכם...

8. על זמנים כן הייתי נותנת יותר את הדגש.: שטפתי רק חלק מהכלים והגיעה השעה 6? ברגע זה אני והילדים עוזבים את הכל ומתיישבים לאכול ארוחת ערב. אח"כ לעשות את כל המטלות של הערב בלי לעצור לסדר או לאסוף צעצועים. רק לשמור על הרצף של הערב. כשתהליך הערב נטמע אפשר להוסיף שברבע ל6 אוספים צעצועים או כשמתפשטים אוספים את הכביסה לסל...

אשמח לקבל תגובה או שאלות.

תכלס צריך לפתוח פייסבוק לאימהות עם בעיות ארגון וככה נותנים עצות אחת לשניה.

איזה השקעה ואיזה מהלב!!

חייבת לסדר מלא דברים אז בעז"ה אתייחס בהמשך...

לטפל בזה בכמה רבדים: ברובד המחשבתי- לתכנן שכלית בצורה מאורגנת (אולי אפילו בכתב)- מה את רוצה לשנות, מה היעדים.

אחרי שלשכל הדברים ברורים ובהירים, הרבה יותר קל לעבור לרמת המעשה.

רמת המעשה: לענ"ד- כל פעם לבחור אך ורק יעד אחד!- ולהתמיד בו עד שאת מרגישה שהוא ממש הופך לחלק ממך- נגיד כחודש -חודשיים. לא למהר לשאר הדברים. רק אחרי שהדבר הזה חלק ממך, תעברי לעוד הרגל.

חשוב!- כל התהליך חייב להיות מלווה בתפילה, מעומק הלב, במילים שלך, כדי שזה יצליח. תחנונים וטיעונים להשם יתברך שיעזור לך. השם נותן לנו את החולשות שלנו כדי שנזכור שאנחנו תלויים בו, ועש שלא נפנים את הידיעה הזאת טוב טוב, הקשיים לא משיגים את מטרתם ולכן הם ממשיכים. ברגע שהאדם זוכר שהכל מהשם בהשגחה פרטית,וזה לטבתינו -ואנחנו רואים את מסובב הסיבות ולא רק את הנסיבות, הישועה קרובה לבוא.

הרבה בהצלחה!

ולדעתי כדי להתחיל לעבוד על השינה בלילה

בחודשיים הקרובים לעבוד רק על זה וגם את זה בהדרגה

נניח אם את הולכת לישון היום ב 1-2 תחליטי ש 12 זה הדד ליין

אחרי שכבשת את זה (ומן הסתם ייקח זמן להתרגל וגם נפילות באמצע)

תוכלי להקדים את זה בעוד חצי שעה או שעה 

כשאת לא עיפה את רגועה יותר שולטת יותר מבינה יותר מפוקסת יותר

כשתתעוררו בבוקר מוקדם יותר תוכלו להתארגן בנחת יותר וכן הלאה

הרבה הצלחה!!!!!!

חינוך חשוב מגיל 0 וזה בהחלט קשור לרקע החברתי-תרבותי ממנו הם באים.

ב. קודם כל, תזכרי מבפנים שאת לא מתחנכת אצלם, אלא ההיפך. תצטערי בצערם, שזה מה שיש להם כבר עכשיו. תתפללי עליהם. אבל אל תיחלשי מהם. זה מה שהם קיבלו וראו, לא אשמים. אולי בזכותך יראו משהו אחר. אולי פעם ילדה תחשוב, אני רוצה להיות כמו ההיא...  ובגלל זה תהיה עוד משפחה נורמלית בעם-ישראל.

ג. עם כל הכבוד למה שהבוסית שלך אמרה - זה לא מדוייק.

אם ילדה אומרת לך "מה אני, מנקה"?...  את עונה לה בשיא השלוה, כשאנחנו מלכלכים, אנחנו מנקים. אף אחד לא משרת שלנו. ואם היא אומרת לך שאת צריכה לנקות, את עונה בשיא השלוה, "לא, יש לך טעות. אני נמצאת פה בין השאר גם בשביל לעזור להבין איך טוב להתנהג". ואת יכולה לומר לה שתתני לה פרס קטן אם תראי שהיא הבינה את האחריות שיש למי שמלכלך לנקות אחריו..

הקיצור: שלוה מבפנים, רחמנות על המציאות שהם נמצאים בה, והשתדלות להשפיע טוב היכן שאפשר, בידיעה שלא תתקני הכל בבת-אחת, אבל עם הזמן ישתפר בעז"ה.. לא להתפעל. לפעול...

ולא מתווכחת. פשוט לא הייתי נותנת לילדה לעבור הלאה (לטלוויזיה? למחשב? לחברים?) עד שהיא מסיימת את חובתה.

אני בעד לנצל את ההזדמנות לחינוך. הילדה אינה "אשמה" שזו האווירה בה היא גדלה, צריך לעזור לה. זה בדיוק נקרא "לא לרדת לרמה של הילדה"; לא לחשוב שיש כאן מאבק-כחות או ויכוח, אלא מישהי שצריכה עזרה בחינוך.

"סנקציות" אינן בהכרח חינוך. זה אולי יותר "לרדת לרמה" - מאבק כחות.

צריך להתבונן: ממה הילדה תצא יותר עם טיפה "רצון", חינוך (לא "אילוף" שאין ברירה וביחס עוין) - כך או כך?

ואצל ילדים כאלה בדר"כ אם הולכים איתם ראש בראש 

בדר"כ זה מתיש ולוקח שעות ומלווה בבכי והתחצפויות.

אם אפשר לדרבן עם מדבקה/ פתק טוב לאמא וכדומה מה טוב.

בהצלחה

סה"כ נח.
ומתאים מגיל 0. עם ונגד כיוון התנועה.
בגודל סטנדטי נראה לי.
וגם אפשר להטות אותו אחורה.

כזה-

http://www.doctorbaby.co.il/info.asp?category=072_&id=70

כמה שפחות שהכיסא יישאר ברכב יותר טוב, השמש והחום פשוט משמיד אותם (תנסי לחשוב על פלסטיק, אפילו טוב שכל יום יבשלו אותו במעל 50 מעלות, וקרינת שמש ישירה),

אם אי אפשר אז כדאי לכסות את זה לפחות במגן שמש כלשהו.

אז מכניסים אותו לבית ומוציאים אותו בכל פעם? זה לא ממש מייגע? (בהתחשב בזה שיום-יום לוקחים את הילד למעון/גן).

"אם אי אפשר אז כדאי לכסות את זה לפחות במגן שמש כלשהו"

כלומר- בוסטר עם רצועות, שבעצם משמש גם ככסא וגם בשלה הבא כבוסטר עם משענת גב. הוא יחסית צר- יש לנו 3 כסאות בטיחות מאחורה ורכב לא רחב במיוחד.

מייצרי הכסאות בוחנים גם נקודות אלו ובדיוק מהסיבה הזאת כדאי להקפיד להשתמש בכסאות בתוקף.. לא חושבת שיש צורך להוציא ולהכניס כל פעם, נשמע לי גם פחות בטיחותי כי כדי לקשור כסא כמו שצריך צריך להשקיע ולעניות דעתי עדיף שהכסא ישב טוב ברכב. כמובן שאם יש אפשרות לכסות וכד'- אדרבה.

הכיסאות נשארים ברכב- לא שייך לפרק אותם פעמיים ביום ולהעלות 3 קומות .

יש מגני שמש והם מכוסים בסדין.

יש כסא מומלץ, נדמה לי קוראים לו קוסקו סירנה, (מקוה שזוכרת את השם נכון..) הוא לא גדול ומגושם אז נשמע שלשימוש שלכם יכול להיות טוב.

(הכרתי משפחה עם תאומים שהתמשו בכאלה..)

אם הילד/ה מאוד בוגר/ת ונוסע/ת לבד למקומות ודיי עצמאית, אז מגיל 12.

אם לא אז מגיל 14 (פנימיה )

אם אני הייתי בלחץ או מפחדת קצת הייתי שולחת איתה פלאפון. לא משנה איזה גיל.

הבריאות שלי ושלה חשובים הרבה יותר. 

למה צריך פלאפון בשביל 10 דק' הליכה מבי"ס?

את צריכה לשדר אמון, סמכות ולתת להם אחריות שהם חוזרים ישר מבי"ס בלי עיכובים ובלי משחקים.

לא נעים לי לומר- בזמני הרי כל מה שהיה זה טלפון (לרובנו טלפון חוגה) והסתדרנו מצויין. לא היתה ברירה אחרת- ההורים שלנו גם סמכו עלינו- ואנחנו סיפקנו את הקבלות....

ואם קרו מקרים- אפילו בתור ילדים ידענו להתמודד אתם מצויין- ילד נופל בדרך ונפצע- מה עושיים? עוזרים לו, מרימים, מביאים אותו הביתה.. ילד פותח ראש- שמים טישו שיעצור הדם, מוליכים אותו הביתה או למקום קרוב אחר - חנות/ בי"ס/ בית של חבר.

אם חלילה פגשנו אדם חשוד- ידענו להתחמק ולברוח.

היינו תמימים ויחד עם זאת הרבה יותר בוגרים ואחראים.

מה יעזור פלאפון לילד? בכל רגע תתקשרי אליו מסיום הלימודים. איפה אתה? איך? מה ראית בדרך?

איזו שמחה.

גישה בריאה.

הרבה נחת.

התגובות החמות עשו לי חשק להתייעץ.. 

תגידו, איך אפשר למנוע קנאה?? ב"ה התינוק המתוק שלי לא מקנא בהן, כנראה שהוא קטן מידי.. הקנאה הגיעה ממקור בילתי צפוי- מבן ה3 וחצי... חוץ מיזה שהוא מציק להן בכל הזדמנות אפשרית {מוציא את המוצץ, מושך בבקבוקים מושךאת החיתול בד, מרביץ ועוד...} וזה מאוד מקשה על הטיפול בהן, אני מרחמת עליו. הוא כזה פספוס מתוק ועדין שעד לפני הלידה היה הילד הכי שמח עלי אדמות פתאום מתבכיין על שטות. זה מתסכל כ"כ... אני באמת משתדלת לעשות לו המון זמן איכות ולהתייחס רק אליו כשהתאומות ישנות אבל זה לא עוזר. אני מנסה לרצות אותו אני אומרת לו בוא תראה היא לא יודעת ללכת לא יודעת לדבר ולא יודת לעשות כלום, בוא נעזור לה! אבל הוא רק מחייך חיוך מתוק שבא לי לאכול אותו.. ועכשיו אני ממש מרגישה אמא רעה! למה אני יולדת הרבה ילדים וככה הם מרגישים מקופפחים??

עצות??

ואת לא אמא רעה, בד"כ כשמגיע ילד חדש יש תגובות שונות של הילדים בבית וזה הגיוני. אפשר לתת לו ללטף אותם, לתת לו כן להתקרב אליהם ואפילו להחזיק ביחד איתו על הידיים, אם מרחיקים ילד ממשהו אז באופן טבעי הוא ירצה להשיג אותו בדרך אסורות, ואז ירביץ וכו'.

אני תמיד נותנת לילדים לנשק ולחבק ולא להראות שאני מפחדת שימעכו את הפיצי, ובנתיים זה עובד, אף אחד לא הרביץ לתינוק החדש שהגיע.

אני בטוחה שאת אמא מעולה, רק קצת (הרבה?) עייפה מהלידה, ותאומות זה באמת לא קל

כשהגעתי הביתה מבית החולים הבאתי להם פרסים והפתעות מהתינוקת,

לכל אחד סיפרתי כמה התינוקת חיכתה לראות אותו , כל בכי שלה, אמרתי לילד שהיא ככה מדברת ומספרת לי כמה שהוא חמוד ומתוק ומקסים ועוזר לאמא ושהתינוקת ראתה שהוא ויתר לאחותו... היתי ממציאה באותו רגע מה התינוקת אומרת לו ובהמשך גם מחייכת במיוחד אליו והיא כל כך מתרגשת שהוא כבר חזר מהגן והיא יכולה לראות אותו.

כל פעם הילד התורן היה זורח מאושר לשמוע מה הקטנה חושבת עליו..

הילדים אוהבים את הקטנה ובכלל לא מקנאים בה

כדאי לנסות

ולאנונימית- מזל טוב כפול! וגידול קל ובנחת.

הרבה כוחות בעז"ה.

אפשר גם לדבר אתו על ההרגשה הקשה שלו, שהוא רוצה את אמא ואת אוהבת אותו ורוצה להיות אתו, ובטח קשה לו שאמא עסוקה עכשיו עם התינוקות.

וכמובן אף פעם, אף פעם לא להשוות בין ילדים. הוא והצרכים שלו לא קשורים לאף ילד אחר.

זה שהוא יודע שאת מודעת לצורך שלו להיות אתך, זה עוזר לו. זה מה שהוא מנסה להגיד לך בהתנהגות הבעייתית שלו. זה תמיד עוזר לבטא את הרגש שהילד לא יודע להגדיר, אבל חש בעוצמה רבה.

אחרי שאת מדברת אתו, חיוך, ליטוף, או קריצה מרחוק גם יעזרו לו קצת, כשהם מזכירים לו את מה שאמרת לו.

המון ברכה והצלחה!

אולי הוא מרגיש כמו אמא שלו, תודה עצומה לה' על השפע שהוא נותן לנו?

מנסיוני (6 ב"ה, בבודדים...) הילד מגיב כמו שאני מצפה שהוא יגיב. כשאני חושבת "מסכן, עכשיו הוא לא יוכל לקבל את הצומי שהוא רוצה" הוא מתנהג בהתאם- כמו ילד מסכן שצריך לפצות אותו. (לא צריך להגיד מילה, הילדים שלנו קוראים אותנו לגמרי...) וכשאני חושבת- "הוא בטח כל כך מאושר שהוא כבר לא מהקטנים בבית, הוא כל כך נהנה מהתינוקות החדשות, ומההתרגשות הכללית"- הוא יתנהג בהתאם. הכל נמצא בראש שלנו, ולכן אנחנו יכולות לשנות הכל, אם נשנה את הגישה שלנו והמחשבה שלנו.

זה ארוך ויותר מורכב ממה שכתבתי כאן, אפשר באישי.

אני רק רוצה לשתף אותך במשהו שאמרה לי קרובת משפחה, אמא ל11 ילדים, בני 33 ומטה. היא אמרה שהדבר הכי גדול שהיא נתנה לילדים שלה זה עוד אח. זה יותר מכל תשומת לב, יותר מנתינה כלכלית, יותר מהכל. נכון שבמצב שאנחנו נמצאות בו (הרבה ילדים קטנים) עוד לא רואים את זה, אבל דיברתי עם הילדים שלה, והם חתמו על כל מילה. אחים זה דבר מעצים, מחזק, בונה, אפשר לבטוח בהם ולדעת שתמיד יש מי שיעזור אם תצטרך. כל הכבוד לך שאת מוכנה לעשות למענם את זה, למרות המאמץ שזה דורש ממך. באמת!!!

אז תפסיקי לנסות לרצות אותו, עשית בשבילו את הדבר הכי טוב בעולם, ואת האמא הכי טובה בשבילו!

שיהיה לך הרבה כוח!

גם אני מאוד התחברת למה שכתבת (זו עם השם המורכב באנגלית ).

כבר מזמן רצה אצלי המחשבה שאחת המתנות היקרות שאפשר לתת לילד זה אח (וגם קשר טוב עם אח, עד כמה שניתן לעזור ולכוון במקרה של סכסוכים).

תודה שכתבת.

בוודאי שההסתכלות על הילד החדש כדבר נפלא לכולם, עושה כבר את עיקרה של העבודה.

יחד עם זה, יכולות להיות נסיבות "טכניות" שצריכות שימת-לב. וכמו כן, לילד יש גם תחושות משלו..

יכול לקרות לפעמים שבגלל עומס כלשהו הגדול יותר מרגיש פתאום שתשומת-הלב קצת הוסחה ממנו. או שומע את הפינוק לקטן וקצת חסר לו..

אלו דברים שניתן להתגבר עליהן. רק צריך ערנות אם הם קיימים - ואין כל הכרח שיהיו. במקרים כאלו, אז מלבד החשיבה האמיתית החיובית, כדאי גם לשים לב לזמנים מיוחדים לאח הגדול יותר לבד, "לקבל" ביחד את התינוק בלי לשלול את עניינו המיוחד של עצמו, וכו'.

אבל כמובן נכון שלא צריך שום "יסורי מצפון".. בדיוק ההיפך: הדבר הכי גדול לילדים, באופן בריא, הוא שיש להם משפחה עם עוד אחים ואחיות, בשפע. לטווח קצר ולטווח ארוך..

 (אגב אנחנו 11 מהבית גם כן.. אבל בהפרשים הרבה יותר גדולים)

עכשי"ו ב"ה הרבה יותר קל, כי למדתי מה לשדר לו - איך, כמה, למה..

והתאומות כבר קצת יותר "גדולות"

ותכל'ס כבר בערך שבועיים אחרי לידה את מפתחת כבר הרגלים ומסגרת........ ב"ה שנתן לי מתנה שכזאת

מניסיון של זוג תאומים אחד, כשרק עוד שני ילדים בבית - נשמע שיש לך הרבה כוחות אם בורכת בברכה כזאת.

ואת כמובן לא אמא רעה, רק אמא עייפה, וזה מובן בהחלט. זה הזמן לדעתי לבקש עזרה מכול מי שמציע, כולל מישהו שיוכל להעניק תשומת לב לילד שמרגיש קנאה, ולפנות גם מעט זמן למנוחה שלך.

שוב, מעריצה אותך על הכוחות ועל השמחה. המשיכי כך.

שתראי מכולם הרבה נכדים ונינים ובני נינים...

רק רוצה להגיב שאני לא מרשה לילדים להתקרב לתנוקות חדשים בכלל

איך שאומרים על כוונות טובות שלא תמיד מביא לתוצאה רצויה אבל לכל אחת שיקולים שלה

כל כך כיף לשמוע!!!!!

עשיתי את מה שכתבת, וזה פשוט עובד מעולה, הוא כבר הרבה פחות מציק להן!! עכשיו ב"ה יש לי תקופה יותר קלה.. יש לי בת מתנדבת שעוזרת לי בעבודות הבית היא פשוט מותק! הבת שלי הגדולה מאפשרת לי שעה של מנוחה ביום בו היא שומרת על הקטונים ואני בנתיים יושבת לי בנחת וכותבת לכן תגובה בערוץ 7 בקיצור ב"ה ה' נותן לי כוחות, ואני אמא מאושרת

זה ממש משמח התגובות החמות שלכן! ונכון, באמת "כיף לי" אם כי מהצד זה נראה יותר כיף ממה שזה באמת (כשהייתי בהריון שלהן לא חשבתי כמה קשה כבר יכול להיות לטפל ב2 תינוקות וזה קשה אבל כיףףףףףףףףףףףףףףף

עד עכשיו ב"ה לא הייתי צריכה כי הנקתי עד גיל 1 בערך.. אבל עכשיו בתאומות אין לי מספיק חלב בשביל שתיהן.. מה אתן ממליצות? 

תודה!

(צריך לוודא שאין אלרגיות, או משהו).

אבל נראה לי שלא נכון שאין לך מספיק חלב - ייצור החלב גובר עם הדרישה. מה שכן - זה קשה להניק שניים. אני ויתרתי על הנקה מלאה כדי לא להיות מותשת. תבדקי למה את מעדיפה לוותר.

אני אמא לשלישייה, כיום בנות 3.5 

ואני חייבת להגיד שקראתי ואני מעריצה אותך!!! לפי מה שנשמע, את בלבוסטע כזאתי שלא לוקחת עזרה. אז בואי ואספר לך שכשהשלישייה שלי נולדו, כל היום וכל הלילה היו אצלי בבית נשים ונערות שעזרו לי איתם, וכשם היו בני 4 חו' היו 5 בנות קבועותת שפשוט באו מתי שבא להן וזה היה נסססס הצלההה יכולתי פשוט ללכת לישון והן טיילו איתן ושיחקו איתן!! וזה עזר לי! ומגיל 2 יש כבר רק אחת שבאה והיא עדיין באה היום לפעמים!
אני מוכרחה להגיד לך שלמרות שאולי את מסתדרת (חוץ ממי שעוזרת לך עם הנקיונות) לדעתי כדאי לך חקבל עזרה ממשהי או שתיים שיבואו לעזור לך לטפל בילדים. אני מעריכה שבשעות המקלחות יש לך זמן לחוץ, תבקשי עזרה! אל תתבייישי,  זה רלוונטי. וזה יתרוםמ לך לרוגע הנפשי

לי עוזר (למנוע קנאה)

כשמטפלים בקטנים והוא בסביבה לדבר איתו

לבקש ממנו "עזרה" כמו להביא מגבונים ולעשות מזה עסק

מאחלת לך המון כח, המון אנרגיה, המון סבלנות.

במקביל יש גם המון צחוקים והמון נחת.

ותחליף חלב- אנחנו השלמנו לזוג שלנו בסימילאק,

ואם את אמא מנוסה בהנקות, אוכלת מאוזן , שותה המון וישנה מספיק (כמה שאפשר) - אז יש לך גם מספיק חלב לשתיים.

רק צריך בשביל זה אורך רוח ורצון עז.

אני מנוסה בהנקות, אבל לא אוכלת מאוזן.. בכלל לא, בקושי מספיקה לנשום!! אבל החלטתי ליישם עצה של אחת הנשים פה ופעם בשבוע יש לי בייביסיטר, נערה מתוקה שבאה אלינו לשעתיים ושומרת על הילדים.. בנתיים אני אוכלת!! ונחה לי  

להניק שתיים זה מתיש. אני חלשה גם ככה  

אני מביאה להן סימילאק, זה מעולה.. (אני עושה תורנות פעם ניצני יונקת ופעם שיר ) 

איזה עייפות!! לא יאומן!!!!!!! מתעוררות לי 10 פעמים בלילה הקצר שלי .. אבל ב"ה האושר מעל ה-כ-ל  

חצי השנה הראשונה קשה מאוד.

כשמתחילים עם זחילה והתייצבות בשנת לילה תרגישי בבת אחת הרפיה עצומה.

נהדר שאת מפרגנת לעצמך עזרה, הלואי שיכולת קצת יותר.

וחכי לחוויות, זו חגיגה של צחוקים בכל פעם מחדש.

המון המון המון בריאות ונחת!

לגבי 1, אם הבנתי נכון: מה דעתך לשים לה בצלחת כמה שנראה לך מתאים מכל סוג, (ולא לשים לאחר מכן את כל המאכלים על השולחן אלא רק על הצלחת)?

וכך היא תצטרך לאכול את שיש לה בצלחת בכמות המתאימה. במידה ותהיה רעבה אחרי שתסיים הכל: תהיה לה הבחירה להחליט מה להוסיף וכמה..

אם כל המאכלים מונחים לפניה כולל מה שיש לה בצלחת, ייתכן שהיא פשוט הולכת לאיבוד במגוון

לגבי 2: כן לתת לה לאכול. אבל בהסתייגות, כלומר:

כן קובעים זמן שמוגדר כארוחת ערב, ושם הארוחה יותר מסודרת.

במידה והילד לא מוכן לאכול- זו בחירה שלו. אם יהיה רעב לאחר מכן- יצטרך לאכול ממה שיש, לא מכינים במיוחד ארוחת ערב נוספת..

אבל כמובן שלא משאירים אותו רעב. וחשוב גם להסביר לו שכך דברים ייעשו.. זה לראייתי

שתי השאלות נוגעות בשאלה כיצד להציב גבולות.

1. אפשרו בחירה חופשית- ילדכם זקוק לחופש בחירה, אתם יכולים להעניק לו חופש בחירה ויחד עם זאת להציב גבולות, כיצד ??? תארו לעצמכם סיטואציה של ויכוח על מה ללבוש בבוקר, הילד רוצה לבוש מסויים וההורה רוצה אחר, אם ההורה יתכנן מראש הוא יכול להניח לפני הילד מספר פרטי לבוש אותם הוא בחר ולאפשר לילד לבחור מביניהם, או אם הילד רוצה אוכל מסויים וההורה כבר הכין אוכל אחר, אפשרו לו לבחור זמן אחר בו יקבל את האוכל שהוא רוצה, זו הצבת גבולות ביחד עם בחירה חופשית, הילד יכבד אתכם על-כך.  הנה המקור https://sites.google.com/site/winningparenting/101

2. לתת לה לאכול, יתכן שלאחר אמבטיה נפתח התיאבון, אולי כדאי למסד את זה, קודם אמבטיה ואח"כ אוכל, למה שלא תאכל טוב בערב?

אצלי לפעמים "אני רעב" לפני השינה זה פשוט ביטוי לחוסר רצון ללכת לישון. מעבר לכך, לי חשוב הסדר לפני השינה (אני ממש רואה איך זה משפיע עלינו). לכן, ה"טקס" לפני השינה מאוד מסודר. אוכל, אמבטיה, צחצוח שיניים, סיפור ק"ש פיפי ולישון. אבל בטח שאני לא מסוגלת לשלוח ילד ללכת לישון רעב. במקרה כזה אני נותנת להם לאכול את הדבר הכי "משעמם" (ולא מלכלך...) שיש - פריכיה, פרוסת לחם בלי כלום וכד'. ככה אני יודעת שהם לא יאכלו "בשביל הכיף" והם אכן למדו ש"לא שווה" לבקש אוכל אחרי הזמן, ועדיף לאכול את האוכל הטעים בזמן המתאים. 

לגבי תוספות - אני גם הרבה פעמים מתלבטת. תלוי גם מה יש לה ומה היא מבקשת. למשל, אם הם לא אכלו לחם וירקות ומבקשים עוד חביתה, אז אין מצב... אם הילד מבקש עוד אולי הוא רעב, אז שיאכל את מה שמשביע (לחם) ולא סתם ימלא את הבטן ואחכ אחרי האמבטיה ייזכר שהוא רעב...

דרך שאני אוהבת - זה לתת את האוכל בהדרגה. למשל להגיש להם קודם כל ירקות חתוכים "שינשנשו" עד ששאר האוכל מוכן, אחכ לתת לחם ובסוף את החביתה... ואז אם לא אוכלים את הלחם אני מניחה שבאמת לא רעבים (אני אף פעם לא מכריחה לאכול) ויכולים לאכול משהו קטן אחר (החביתה לצורך הדוגמה). לא יודעת, זה ההיגיון והניסיון שלי... בהצלחה

שוב, תודה רבה לכם על התשובות.

לעולם חסדו- בארוחה עצמה אני מגישה לבתי צלחת עם אוכל בכמות שאני חושבת שהיא תאכל, ואז היא מבקשת עוד (עוד שעועית ירוקה, עוד עוף וכו'). סוג האוכל כבר נמצא על הצלחת שלה, עדיין יש ממנו, והיא רוצה שאתן לה עוד.

והיא באמת אוכלת לחם או קרקר אחרי האמבטיה, ולא אוכל מיוחד (אני לא מכינה לה עוד ביצה או משהו), אבל עדיין, הייתי רוצה שהיא תאכל בזמן הארוחה.

הורות משמעותית- בתי מבקשת משהו שכבר נתתי לה, הוא כבר נמצא אצלה בצלחת, והיא רוצה עוד ממנו.

ואני עושה אמבטיה אחרי האוכל בגלל שהקטנה שלנו (בת שנה וחצי) אוכלת מכל הלב, ומכבדת גם את שאר גופה באוכל...

תות- הזכרת לי את מה שבעלי אומר. בתי באמת לא מבקשת אוכל "בשביל הכיף", אלא כי היא רעבה ולא אכלה קודם.

ולפעמים אני נותנת לארוחת ערב ביצה ולחם ואז אפשר באמת לתת את האוכל בהדרגה כמו שתיארת, ולפעמים זה אוכל מבושל שמגיע כולו בבת אחת.

אז עוד לא מצאתי פתרון...

ועוד עניין- לא פעם הגדולה רוצה לשבת בעגלה בדרך לגן, ואני מעדיפה שאחותה הקטנה תשב (כדי שנתקדם בקצב סביר, לא איטי). אבל ההסבר היחיד שעולה לי לגדולה- את גדולה ולכן את צריכה ללכת ברגל, נשמע לי לא טוב (כאילו, מי רוצה להיות גדול אם זה מה שקורה כשגדלים?)

ההסבר ש"את הולכת יותר מהר מ*** (האחות הקטנה) ולכן את הולכת ברגל", לא שיכנע אותה.

מה עושים?

אולי שיהיה איזה זמן מיוחד שהיא כן יכולה לשבת. נגיד לדוגמא "היום הקטנה יושבת והתור שלך לשבת בעגלה זה בשבת" (או משהו אחר כזה).

אם יש כבר אורז בצלחת ומבקשים עוד אורז אני בד"כ לא אתן. מי שגומר יכול לקבל עוד אם ירצה. סתם מיותר להעמיס ואח"כ זה נשאר.

מצטער, לא הבנתי שזו כוונתך.

אגב, גם אני אהבתי את האינטואיציות והנסיון של תות...

ועוד אגב, הפירגון פה  ממש  יפה ונחמד ... יש כאן אנשים ואנשות איכותיים, זה פשוט יפהפה...

אבל אפשר להגיד לה "יש לך כבר שניצל בצלחת. אני שומרת לך את השניצל הזה וכשתסיימי מהצלחת תקבלי אותו מיד"

גם אני לא הייתי מסכימה לתת תוספת ממשהו שכבר יש לה בצלחת. לא יודעת מה הסיבה שלה, אבל אולי זה לימוד חשוב על סדר ופעולה לפי דחפים. זה גיל שכבר אפשר להסביר "אנחנו לא רוצים לזרוק אוכל. יש לך כבר כזה בצלחת". או באמת להתחיל ממנות מאוד קטנות.

הבן שלי לא סבל להיות על הבטן אז שמתי כל פעם קצת...לא יודעת מה באמת צריך, נכון להיום הוא בן שנה ועשר רץ ומשתולל ונראה תקין...אז ברור שהיא פיצית וזה קשה לה מאוד אבל תמשיכי להשים אותה על הבטן בשעות הערות לפחות לקצת זמן..

לישון על הבטן מאוד לא מומלץ בגיל הזה 

הילדה בת חודש ב"ה ואני עוד לא חולמת על שינה רצופה בלילה!

מה הסוד? איך הצלחת?

הגיל.

בהתחלה הם לא אוהבים להיות על הבטן וזה נורמלי.

זה בסדר גמור שלא הרגלת אותה לישון על הבטן-זה בניגוד להמלצות משרד הבריאות.

וכן- הם ישנים הרבה כשהם פיציים.

אל תנסי להבין אותה או למצוא רציונל שיסביר את התנהגותה. (לא תצליחי, לתינוקות יש עולם משלהם, לא תמיד הגיוני ומסודר בהתחלה, עם הגיל זה יהיה יותר מסודר וצפוי בע"ה)

תזרמי איתה, עייפה- להשכיב לישון. עירנית- שתשחק ותגלה את העולם.

הרבה נחת בע"ה!!

אני לא הייתי מסכימה אבל זו תחושה אישית שלי.

לעומתי, לא נראה לי שלאמא שלי זו הייתה בעיה, היא הייתה רואה את זה כתעסוקה לילד או משהו.

יכול להיות שהייתי שמחה שמישהו יעסיק אותו ויכול להיות שהייתי רוצה שקט.

אז תלוי גם בדינמיקה ביניהם.

ואם לא מתאים לי נראה לי הייתי אומרת לה לחזור אח"כ.

לדעתי להכניס את האורחים הקטנים והחמודים צריך רק

מתי שאת יכולה, ויש לך כוח לכל ההשלכות של הביקור.

מצד שני גם הילדים שלנו עושים באלגן ולעיתים התוספת של האורחים זה במיילא בטל בשישים...

אז הכל לפי השיקולים של אותו רגע.

ז"א גם אם הבת שלך כן בבית, יהיו מקרים בהם תסנני את הביקור כי בדיוק לא מתאים מסיבות אחרות.

(ולהפך, יכול להיות שבדיוק משמיים היא הגיעה ותספק תעסוקה לבן השנתיים המשועמם שנמצא בבית)

עכשיו הוא החליט שהטלפון זה מכונית והוא משחק בו ביצירתיות רבה 

עבר יום קשה על כוחותייך. וואו.

ייתכן שחלק מההבנה וההתנהגות היפה שלו עד עכשיו הייתה מתוך צייתנות, חיקוי, ציות עיוור לדברייך. לא מתוך הבנה ש"ככה יפה להתנהג", ו"צריך להקשיב לאמא".

(אתן לך דוגמא מביתי שקצת השתוללה לפני השינה, אז הושבתי אותה על המיטה ואמרתי לה שצריך להתנהג יפה. היא הקשיבה יפה, ירדה מהמיטה, ושוב השתוללה. הושבתי אותה על המיטה, והיא אמרה "התנהג יפה" ("להתנהג יפה"). אני לא יודעת אם האמירה הייתה מתוך הבנה שככה צריך להתנהג, או מתוך הבנה שזה מה שצריך להגיד כדי שאתן לה לרדת מהמיטה, או סתם כי זה מה שאומרים בהקשר הזה ).

אני חושבת שהגבת בצורה יפה ונכונה למה שהיה היום.

(ואישית, אולי הייתי בוכה מולו לו הייתי במקומך. סתם נקודה שעלתה לי).

וחשוב לי עוד להדגיש- אולי את מרגישה נסערת מכל מה שהיה, שמשהו בביטחון העצמי שלך כאמא התערער- אבל חשוב לזכור שזה קרה רק יום אחד. החמוד לא מתנהג ככה כל יום.

אולי זה הגיע מהמעון, אולי הוא בודק גבולות, אולי הוא בודק התנהגויות חדשות... יש כל מיני מקומות שמהם זה הגיע.

כדאי להכיל את זה (ולעצור את זה), כמו שעשית יפה, לנשום עמוק-עמוק, ולהמשיך הלאה. אני כמעט בטוחה שהוא לא יתמיד בהתנהגות הזו (ואם כן, זה לא בגלל שמשהו בחינוך שלך לא טוב, אלא אולי כדי להדליק לך נורה אדומה למשהו).

אגב, אני לא הייתי מזכירה את זה כי זה קרה רק פעם אחת. אם אני מזכירה לבת שלי התנהגות שלילית אחרי שעובר פרק זמן (של שעה או יותר), אני עושה את זה רק אם אני חושבת שהיא תפיק משהו משמעותי מהתזכורת הזו.

יותר כדאי להזכיר כמה יפה הוא ביקש סליחה, כמה זה נעם לך ושימח אותך וכד'.

חיבוק על האגרטל שנשבר. איך אומרים? עדיף לשלם בכסף ולא בבריאות.

לילה טוב!

ו"הערה וחצי" בחוכמה שלאחר מעשה (וכמובן, אי אפשר לחשוב על כל פרט תוך-כדי):

אחרי שהאגרטל נפל ונשבר, מכיוון שגם נבהל - אפשר היה להוסיף שאת מצטערת שכואב לו, אפילו בליווי חיבוק קצר (שזה תמיד טוב לעשות כשמשהו פתאומי מבהיל), ואז בשקט את יכולה להמשיך כמו שאמרת שאת מצטערת על ההתנהגות הזו שלו היום..

לגבי לדבר איתו על זה שוב, לא כדאי לדעתי. זה בדיוק דבר שלומדים מתוך ההתנהלות - וההתנהלות שלך היתה מעולה.

באמת תמיד טוב להיות בענווה ולצפות לה' - אבל סה"כ עניינית מה שחשבת על עצמך היה די נכון. ההתנהגות שלו לא באה "בגללך", והתגובה שלך כיוונה אותו טוב.

אדרבה, לדעתי תגובה כזו כמעט אי אפשר שתבוא מ"תכנון" מדוקדק. היא באה מגישה נכונה שממילא תופסת נכון איך להגיב. קודם כל, האהבה הטבעית לילד, התפיסה שלאמא יש מה לומר, ועם זה לא לעשות מזה "הצגת שתלטנות" אלא להציע בנחת הצעות חליפיות.

וגם זה שבכית מזה.. כלומר: אמא, לא "רובוט" שתכנתו אותו ב"שיטות".

לענ"ד, התשובה לשאלה איך כדאי להגיב במצבים כאלה, היא - כמו שהגבת...

תצליחו..

הרבה דברים מעצבנים בו זמנית.

אבל באמת אל תקחי קשה כ"כ הוא בסך הכל די תינוק עדיין. הוא לא התכוון להרביץ במובן הבוגר של זה.

זה גיל כזה של ה כ ל שלי.

ותנחומים על האגרטל...

בס"ד

הכל "אני" ו"שלי"

זה הגיל בו מתגלה האגוצנטרים

ומתחילים לחנך..

אל תתרגשי ופעלת מצויין

כתבתי לכם תגובה ארוכה.. עדכנתי מה קרה במהלך הערב עד שהוא הלך לישון, ועניתי לכל אחד מכם....... ואז באמצע הכל נתקע ונמחק =/

אין לי כח שוב לכתוב הכל, אז בגדול - מתברר שהוא היה ממש ממש עייף, ולא ישן צהריים במעון (דיברתי עם המטפלת שלו), והיה קשה להשכיב אותו הלילה לישון.. מאוד קשה.. אבל ברגע שהוא נרגע - זה לקח דקה והוא כבר היה רדום לגמרי......

אממ.. טוב -

חדשה דנדשה - תודה רבה רבה על זווית הראייה שהצעת, את ממש צודקת!!! הם באמת שוקעים לגמרי במשחק שלהם.. והוא באמת לא רגיל שמפריעים לו באמצע.. (חוץ מאחותו הקטנה...)

אור היום - לגבי העניין של הבכי.... באותו רגע שהרגשתי שאני פשוט רוצה לבכות, עלתה בי המחשבה האם לבכות מולו או לא... והחלטתי שלא... כי חשבתי שאולי ההשפעה לא תהייה טובה.. אולי זה יראה לו שאמא "חלשה".. וזה יפגום לו בביטחון שאמא היא חזקה ואפשר לסמוך עליה וכו'.. אולי אני טועה? באמת מעניין אותי לברר את זה... כי אני זוכרת מהתיכון שהייתה לנו מורה כזאת, שהייתה לוקחת מאוד אישית ונפגעת וכמעט בוכה בכיתה, וזה ממש לא גרם לתלמידים להעריך אותה יותר.. להפך.... אז מעניין אותי אם זה נכון גם כאן, או שאני סתם משליכה...

דן - קודם כל תודה רבה, ממש חיזקת אותי..!! אני מאוד מאמינה שללכת עם תחושות הבטן שלי כאמא זה הכי נכון, אבל בכל זאת צריכה "קווים מנחים".. אני עדיין לא מרגישה שאני יודעת איך להתנהג אם שוב קורה דבר כזה.. האם זה נכון לקחת אותו לחדר שיחשוב על מה שהוא עשה? זה מתאים לגילו? הוא מבין מה זה אומר? הוא יכול לחשוב על מה שהוא עשה?... אני לא יודעת... וגם, באמת זה לא היה רעיון טוב לקחת אותו לחדר שלנו... מה עושים במקרה אחר? אני גם חושבת שבכל מקום שאני אשים אותו הוא פשוט ימצא לו במה לשחק.. ואז מה המטרה?! לגבי העצה שלך לתת לו חיבוק ולומר שאני מצטערת שהוא נבהל או כאב לו - זה ממש נכון!!! אני מאוד מסכימה... אבל לצערי באותו רגע הרגשתי שאני לא מסוגלת... הייתי חייבת קודם כל להחזיק את עצמי לא לכעוס עליו... הלוואי שאוכל להצליח להתגבר על רגשות כאלה ולהראות לו שגם בזמנים הקשים האלה אני קשובה לו ואכפת לי מהתחושות שלו...
באמת, איך מרגיעים ילד שנכנס לכזה סחרור של זעם?.. ואיך מגיבים על משהו מאוד מאוד לא בסדר שילד עושה?

חילזון והביצה שהתחפשה - תודה רבה... אני יודעת שזה הגיל.. עדיין זה היה פתאומי מדי... וגם, חשוב לי לדעת איך נכון להגיב במקרים האלה...

שוב, תודה לכולכם!! זה היה מאוד מחזק לקרוא את התגובות שלכם... ומה ששאלתי פה כל אחד בנפרד - כמובן פתוח לדיון, אשמח להחכים מכולכם...

אני משתאה מרצף האירועים כפי שסיפרת אותם.

בכל חלק שקראתי חשבתי, איזו תגובה יפה, לא מאבדת עשתונות, מסבירה לילד, מדברת איתו, קשובה, אך גם אסרטיבית ומפגינה מנהיגות (שבעיניי חשובה ככ לילד שתמצא אצל הוריו),

ואז גיליתי שזה עוד לא הסוף ויש המשך

מרשים מאוד, שגם אחרי שהשידה כמעט נפלה עליו, והוא בכה בהיסטריה, את נתת לו את מה שהייה צריך: חיבוקבטחון ומילה טובה, וגם הבהרה, שהכללים נותרו תקפים.

הרי הרבה יותר פשוט זה לאפשר לו מה שהוא רוצה ושירגע מהר, אבל לא בטוח שזה מה שיצמיח אותו.

בקיצור, מעריכה מאוד את האימהות שלך, כפי שראיתיה מהסיפור

מאחלת את כל הטוב, שתגדלו- את ומשפחתך מאירועים כאלו, ובטוחה שזה יקרה בע"ה

לבדוק שכל הרהיטים יציבים מספיק שלא ייפול על ילדים משהו כבד בטעות

לדעתי זה חשוב וכבר קרו דברים מעולם

וכל הכבוד לך אני לא מצליחה להגיב כל כך יפה ברב הפעמים

אנחנו ההורים כ"כ עסוקים בלחננך ובחשש מהתנהגויות לא חנוכיות, שאנחנו עלולים לפספס דברים אחרים ,ולא מספיק קשובים .

אם ילד מתנהג ככ, ואת אומרת שהוא ילד שבד"כ מתנהג יפה ושזה לא אופייני לו, חשוב לבדוק האם הכל בסדר- האם יש משהו שמציק לו, האם קרה לו משהו לא נעים בגן, וכדו.

התפרצויות לא אופייניות דורשות התייחסות- לא להתנהגות אלא לגורם שלה.

בדקת איך הוא מרגיש? האם יש משהו איתו הוא מתמודד?

זה שלב חשוב וקודם לכל סוגיית החינוך.

ילדים הם לא רובוטים ,אלא בני אדם עם עולם שלם מלא רגשות ,מחשבות וכו' בדיוק כמונו.

לא הייתי משאירה את זה רק ברמה החנוכית, אלא ראשית כל בודקת את הגורם והסיבה לזעם ולהתפרצות הלא אופיינית

(וזה שהוא ביקש סליחה אח"כ, לענ"ד רק מחזקת את המחשבה הזאת שהוא לא עשה את זה מחוצפה או חוסר גבולות, אלא כי משהו אולי העיק עליו).

דיברתי עם המטפלת שלו, והיא סיפרה לי שהוא לא ישן צהריים.. חוץ מזה היא אמרה שהוא היה מקסים ולא היה שום דבר יוצא דופן. אז כן ביררתי, כמובן..
אז מסתבר שהוא היה עייף בצורה קיצונית...
בכל אופן, למי שמתעניין, ברוך ה' הכל חזר לשגרה, והוא חזר להיות מקסים כמו תמיד.. ילד ממושמע ומתוק  ב"ה

או לפחות לא מביאה לו מקור - הוא חסר תועלת וחסר אמינות. 

בבקשה תביאי מקור מוסמך. 

תודה. 

"כשמדובר בבנות ובנערות צעירות, ההמלצה היא להתחסן עוד לפני חשיפה אפשרית לנגיף ולכן הזמן הטוב ביותר להתחסן הוא טרם תחילת קיום מגע מיני. בישראל עומד הגיל הממוצע לתחילת קיום יחסי מין על 17 שנים.

עבודות מחקר בהן נבדקו כ- 50,000 נשים ברחבי העולם הראו שהחיסון הניתן לנערות ונשים בגיל 15-26 יעיל אצל 98% מהנשים במניעת נגעים טרום סרטניים בדרגה גבוהה בצוואר הרחם וכן יעיל ב- 99% נגד יבלות באיברי המין. כמו כן קיימת הגנה, אם כי פחותה, גם נגד זנים אחרים של נגיף הפפילומה.

מחקרים שבוצעו בקרב נשים בגילאי 26-45 מצאו שיעילות החיסון מגיעה ל- 90% בכול האמור למניעת נגעים הנגרמים על ידי הזנים הכלולים בחיסון."

http://www.maccabi4u.co.il/354-he/Maccabi.aspx

גם את זה אני ממליץץ לך לקרוא:
http://www.doctors.co.il/ar/8700/%D7%97%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9F+%D7%A0%D7%92%D7%93+%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1+%D7%94%D7%A4%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%94

כאן, אני ממליץ לך לדלג מיד לקטע של "תוצאות מחקרים". מרתק: 
http://www.genicolog.net/?catid=%7B37868417-AA6E-47C5-85D6-34D1C8432C47%7D&itemid=%7B5C588E4F-DD00-4E11-8CA4-DC8A488306D6%7D

ואי אפשר בלי מחקרים אמריקאים... 
http://www.hayadan.org.il/hpv-vaccine-advantage-0809130/

רוצה לענות בצורה עניינית למה את ממליצה לנשים סתם ככה לוותר על משהו שיכול להציל את חייהן בתמורה לתופעות לוואי קצרות טווח וקלות? 

אשמח אם גם אתה תשתדל ותצליח לשמור על התנסחות מכובדת

כפי שנמצא בסקירה שפורסמה ב"פב-מד"

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23016780

הם כותבים שהם לא יודעים אם המחקרים שנעשו הם  "inadequate". כלומר, לא מספיק "מקצועיים". 

הם לא כותבים שום דבר שקשור למה שאת כתבת. 

בלינקים ששמתי יש תוצאות של מחקרים. נעשו המון מחקרים ואת רק צריכה לקרוא ולראות מה הם גילו. 

לא מסובך. 

הבאתי לך מיד מאתרים של רופאים. לא מידע שיווקי - מידע מהימן שמתבסס על נתונים. 

התחום של ההצלחה הוא דווקא די רחב ומוצלח. 127 מדינות משתמשות בחיסון הזה בהצלחה מרובה וללא תופעות לוואי חמורות. 

אין נתונים ואין שום דבר שאפשר להבין ממנו בכלל על מה מדובר ועל מה הם התבססו. 

את לא מאמינה בחיסונים באופן כללי, או רק בחיסון הזה?

את לא מחסנת גם אדמת\חצבת\שעלת\לא יודע מה?

ני אישית אתייחס הרבה יותר ברצינות אם יש לך משהו ספציפי נגד החיסון הזה, כי קשה לי להאמין שכל החיסונים הם סיכון, ובדיוק את יודעת על כולם שהם לא בסדר.

במיוחד שהחיסון הזה מיותר לגמרי אא"כ את חושדת בבת שלך, ואז יש לך בעיות הרבה יותר חמורות לעסוק בהם...

אם מתאים לך במסר אישי, או לפתוח שרשור אחר בנוגע לכללי בעד ונגד...

אין לי ילדה בגיל הזה.

סתם זה מענין אותי.

וחבל שאת לא עונה לי. אני לא מתכוין עכשיו לדון בכלליות על החיסונים אלא רק לשאול מה דעתך בנושא, ולברר אם ההתנגדות שלך היא מיוחדת לחיסון הזה או לכל החיסונים

ולמה?

אחרי ששלחתי, היה נראה לי שאולי זה נשמע מתריס,

אז רציתי לתקן את העניין.

זה קורה אצל הרבה שהמעבר לבגדים חמים גורם להם לפספס.

או אולי קרה משהו במסגרת שבו שוהה ? מטפלת חדשה ילדים הרעו לו וכו' כדאי לעקוב אחרי הדברים!!

בהצלחה!!

כי די חם אצלנו אז אני שמה לו בגדי קיץ וסוודר... דווקא בגן זה לא כ"כ קורה לו, זה בעיקר בבית..

עד עכשיו כולם החמיאו לו שהוא גדול ועכשיו זהו הוא הולך יפה בלי התשבחות. אולי תנסי בכוון?

מקווה שהועלתי בהצלחה!!

לקחת חד פעמי ולצבוע אותם בספרי ולסדר סט

מזבח- קרטון מרובע, שמחברים אליו קרטון חצוי באלכסון (זה הכבש). בפינות המשטח העליון (הקרטון המרובע) הדבקנו תיבות קטנות שהן קרנות המזבח. מסביב- כבשים ופרות ממשחק. 

שולחן לחם הפנים- יש סלסלאות מפלסטיק, שמחוברות ביניהן בעמודים- 

זה הכי קרוב לשולחן לחם הפנים אם את לא רוצה להסתבך יותר מדי..

מנורה- הייתי קונה בחנות של יצירה, בטח יש עכשיו לקראת חנוכה (רק שימי לב שלא קנית חנוכיה..). אם את רוצה להסתבך, אפשר להכין מדאס/גבס/עיסת נייר, או צינורות השקייה..אבל זאת כבר השקעה.

כמובן שאת הכל לרסס או לצבוע בזהב.

בהצלחה! 

1) לקחת נייר כסף ולפסל בעזרתו את הכלים.

2) לגזור מנייר את הכלים, להניח על בריסטול ולרסס בספריי כך שיצאו צלליות של הכלים

3) שולחן לחם הפנים- להכין מקופסאות גפרורים ריקות- להוציא את הקופסא ולהדביק את העטיפות אחת על השניה.

4) מזבח- לקחת קופסה של נורה פשוטה,  להכין מבריסטול פס עם בליטות בארבע פינות, להדביק בקצה העליון של הקופסא ולרסס הכל בזהב...

ב"הצלחה!

והעיקר שתהנו מהעשיה...

ואת הכפתורים והפרח לעשות בנפרד עם הקלקר בהצלחה!!

עכשיו נשאר לחכות שהבחורציק יחזור מהת"ת ונתחיל לעבוד!