יש דברים שטוב לומר ויש שכדי שלא לומר, כי ההורים לא תמיד מפסיק חכמים כדי להבין שיש גם דרך אחרת לגדל את הילדים.

הם חושבים (כנראה) שאם אנחנו עושים משהו אחר זה כאילו שאנחנו פוסלים את הדרך שלהם ואכמ"ל.

באופי של ההורים, הילדים, והקשר בניהם.

לא משהו שאפשר לגמרי להשליך מזוג אחד לאחר...

וביחס ההדדי והכבוד ההדדי.

ביכולת של הצעירים לשמוע ולחשוב - וביכולת של המבוגרים לכבד את שיקול דעתם ועצמאותם, ולא לנסות ללחוץ או לכפות.

ככלל, בוודאי שבעלי ניסיון יכולים לעזור הרבה וזה גם יכול להיות מפתח גדול ליחס קרוב. אבל אם התחושה היא שכאשר מספרים "סופגים הערות", קרי - ביקורת, במקום קומפילמנטים והצעות בגישה מעודדת ורוצה לקדם, אז באמת "צריך עיון"...

אולי כדאי לומר להם, שאם ההצעות תהיינה מתוך תחושה שמכבדים את האוטונומיה שלכם להחליט (ולטעות..), ובלי לחץ וביקורתיות - יהיה לכם יותר קל לשמוע, וזה יוכל לתרום לכם ולקשר. תלוי מי האנשים - יש כאלה שאמירה כזו תגרום אצלם לשיפור-כיוון.

נכון שיש הערות בונות, ונכון שאפשר לנסות ולשמוע כי ברור שאפשר ללמוד מהמבוגרים ממנו.

אבל אני אומרת שלפעמים זה מוגזם, ולפעמים מספיק שאתה מספר על משהו שעשית ויש לך כוונה שיחמיאו לך

ובמקום זאת, אומרים לך: "למה עשית ככה, ולא ככה?" וכו', וזה לא נעים,

הרי לא נוכל לחנך את המבוגרים, אבל כן נוכל לחנך את עצמנו.

ולחנך את עצמנו שאנחנו בונים את הבית שלנו, הדרך שלנו עם כמה שפחות ביקורתיות,

פשוט- לא מספרים- לא מקבלים ביקורת...

בגלל אי קבלה נכונה של מה שמספרים.

אבל אולי כדאי בכל זאת, לדבר על זה עצמו עם ההורים - שמא יבינו שכדי שדבריהם יועילו ויישמעו, ולמען התקשורת הטובה- כדאי להחמיא על דברים טובים; וגם אם יש הצעות - לומר אותן באופן חיובי.

והם מרגישים צורך "עז" לשתף ולהורות לך לעשות בדיוק ככה..

אל תתרגשי

תלמדי הכל בדרך שלך

ואת הדברים שאת מסכימה איתם ונראים לך הגיוני תשמחי לקבל מהם (:

חוכמת חיים גם יש להם

בעלי, למשל, לא מתרגש מהערות, אותי זה מעצבן, אז כל אדם בוחר אם להימנע מההערות במחיר של לא לשתף, או לשתף ולקחת בחשבון שיהיו הערות. זה די מעצבן ההערות הללו. מעניין איך נהיה כשנהיה בגילם בע"ה...

פעם זה היה במקרה של החמות, וכשידעתי שיש איזה נושא "חם" על הפרק, נתתי רק לבעלי לענות לה לטלפונים עד שהרגשתי שאני מסוגלת לשמוע את ההרצאה בלי להתעצבן (יש לה הרצאות ארוכות...). היום אני גם פחות מנדבת מידע לאמא שלי, כי ככל שהיא מתבגרת יותר היא נהיית יותר ביקורתית. מה שהם לא יודעים לא מזיק להם. ואני מאוד בעד התייעצויות אם יש צורך - מאנשים שאתם אוהבים את הדרך החינוכית שלהם. זה לאו דווקא ההורים. 

"מה אני ומה חיי" תודה לך..  גם בעלי לא מבין מה אני לוקחת כ"כ קשה.

אבל אני מעדיפה לבחור, במיוחד בזמנים שאני יודעת שאני הרבה פחות קשובה להערות, למשל אחרי לידה!

אני פשוט מעדיפה לבחור לא לשמוע הערות בכלל!

בעצם השאלה יש את התשובה, אם יש קושי לשאול הוא נובע מכך שהשואל מרגיש ששופטים אותו במקום להבין אותו ולייעץ לו מהמקום בו הוא נמצא ובהתחשבות ביכולותיו.

אני מאמין שלהורים יש סיעתא דשמיא בנתינת העצות לילדיהם, אבל לא כל הורה מסוגל להבין ולחוש אמפתיה לקשיי ילדיו והוא נותן עצות לפי המקום שבו הוא נמצא.

אם ניתן לבלוע את ההערות/ הביקורת/ השפיטה, כדאי לשאול ולהתייעץ, ברוב המקרים זה קשה ביותר ולכן נכון יותר לא לערב.

אין בכך חוסר בגרות אלא פשוט רצון לשמור כל עצמך מביקורת שיכולה להנמיך אותך ולא רק שלא תועיל אלא אף תזיק ותדכא את כוחות העשייה שלך.

בכלל, יש הורים שמרגישים מונופול על הילדים ומתערבים המון. צריך להתערב בשני מקרים: פיקוח נפש או אם שאלו אותך...

מומלץ מאד מנסיוני. נח לרגל ועוזר להם לייצב הליכה. (יש חנות בגבעת שאול- כנפי נשרים וגם בסנטר 1 ראיתי חנות שמוכרת נעליים שלהם).

מגפיים באמת לא מומלץ בגיל הזה עד כמה שידוע לי.

וכן- ככל שהסוליה יותר גמישה- כך הנעל יותר בריאה. בצעד ראשון זה מאש חשוב וממילא הוא לא מסתובב שעות ברחובות...

זאת דעתי האישית כמובן....

ובמקרה שלי, אצטרך להיות זמינה ליציאות די מרובות בחורף..

איך מסתדרים עם נעל נמוכה כל כך בחורף, כשהילד הולך?

יש להם נעליים איכותיות שמחזיקות טוב את הרגל.

יש בתלפיות (או פעם היה) חנות עודפים של נמרוד בקניון הדר, שמוכרים את החברה הזאת.

אבל זה בחלק הישן של הסנטר, לא באזור החדש. יש ליד שתי חנויות של בגדי נשים. די קרוב לחנות 'רייצל'.

ובאמת גם אלפנט היו מוצלחים כשקניתי לצעד ראשון (כמו שהמליצו לך) .

באופן אישי הנעליים של גלי היו מוצלחים אבל לא צעד ראשון,הם קצת יותר מאסיביים ופחות גמישים ומהחברות האחרות...

איך הסתדרתי בחורף? אצלי לא יצא ללכת מרחקים בחורף בגיל כזה, ואם יש לך מרחקים והוא רק צעד ראשון- אני מאמינה שממילא את שמה אותו בעגלה. אז תשקיעי בגרביים איכותיות ומחממות בתוך הנעל....

עוד דרך לעשות כסף מלחץ של הורים.

שמעתי וקראתי גם אורטופדים שחושבים ככה...

מה שחשוב זה שהסוליה תהיה רכה וגמישה (שאפשר ממש לקפל אותה), ושהרגל תיתפס היטב.

יש בהרבה חנויות נעליים שעונות על הקריטריונים האלה ועולות 30-40 ש"ח.

אני גם לא יודעת אם אי פעם עשו מחקר על השפעתם החיובית של נעלי צעד ראשון. האם יש הבדל בין ילדים שזכו לנעול את הנעליים היקרות האלה לבין ילדים שסתם נשארו יחפים או שנעלו נעליים פשוטות?

קשה לי להאמין...

לא צעד ראשון

נעל טובה ויציבה, קלה ושניתן לקפלה בקלות

הקטנה שלי בת שנה ו-5 אוטוטו, הולכת כבר כמה חודשים. קניתי לה סנדלים לפני כמה חודשים במידה 19, והן נראות מתאימות לה.

קניתי לה אתמול נעליים במידה 20.

איך אני יודעת אם זה מתאים לה או לא?

(מדדתי לה אתמול. היא לא התלוננה שזה כואב לה בשום צורה).

בד"כ הרווח הזה נועד לקחת בחשבון את המיקום שהרגל עושה בזמן ההליכה.

לכן לא מספיק שיש רווח בין האגודל לקצה הנעל.. 

ומגבילים לחם לארוחה אחת (יאללה נפרגן לכם עוד ארוחת ביניים אחת....).

משאירים על השולחן כל היום קערה עם שלל פירות וירקות. אפשר לחתוך בצורה מעניינת.

הכי חשוב: שהילדים יראו אתכם אוכלים מהדברים האלה בשמחה!!!

תוך ימים ספורים (שעות ספורות לדעתי)  הילדים יתחילו לאכול.

"הם לא יגוועו ברעב???"

1. האוכל הנ"ל ממילא לא תורם להם דבר, כך שאם הם שרדו עד היום...

2. הם לא מתאבדים. הם יתחילו לאכול מה שיש: פירות וירקות וקטניות ומזונות אחרים שתחליטו לברך אותם בהם.

ניסינו גם את הצלחת ירקות וזה לא עבד... למרות שהאמת היא שאני נשברתי קודם..... ואותו ילד שלא אוכל לא אכל במשך כל ימות פסח כלום!!! מלבד פריכיות אורז......

ואנחנו אוכלים ירקות ופירות אבל לא בטונות ולא קונה הרבה כי זה פשוט נרקב.....

וחוץ מזה גם אנחנו רוצים לאכול משהו.

בכולופן תודה!

ולקנות לכל אחד מה שהוא מבקש

ואת תוכלי פרות בהנאה

לא להגיד -תוכלו אגס בריא אלא - אמא עכשיו אוכלת אגס מתוק ולאכול בתאבון אפילו בלי להציע לילדים

אולי גם הם ירצו

אצלנו (אבל אצלנו לשם שינוי  מאד אוהבים פירות וירקות ) זה רץ בתור א. ערב מיוחדת, אפשר גם עם יוגורט ממותק בסוכר חום מעל הפירות. ממש פינוק.

אפשר לאפות מקמח מלא דברים יחסית בריאים ולתת להם כארוחה קלה, עוגיות גרנולה, מאפינס גזר וכאלה.

לא. ערב אפשר להכין פנקייק מקמח מלא ויוגורט עם בננות/תמרים וכד' עוד פינוק נהדר.

מה עם דייסות? בחורף יש כאלה שאוהבים למרות הסרבנות, להנות מקערת דיסת קוואקר, ובטח אם את מצ'פרת אותם בקובית שוקולד מומסת בפנים...

אני לא יודעת אם משהו מכל מה שכתבתי בא בחשבון בכלל. אבל אם כן, אז זאת אפשרות לשנות/להוסיף לאותה אופציה וכך להעשיר מעט את מה שהם אוכלים.

אגב, ניסית פעם לתת חומוס מבושל מתובלן, כחטיף?  ילדים נורא אוהבים את זה (כמו בשלום זכר...) וזה מאד בריא!

לא כתבת גם לגבי ביצים, שזה גם מזון חיוני מאד.

ובכל מקרה הייתי מורידה לחץ, ברוב המקרים זה רק מזיק...

ואם את חוששת תערכי להם בדיקות דם לבדוק האם יש חסרים תזונתיים, ואם יש תוסיפי להם ע"י תוספות. 

אם הבית צפוף, אני ממליצה בחום על כיסא-בוסטר של איזי ביבי.

ואם הבית לא צפוף, או שלא רוצים כיסא בוסטר בכל זאת, אני ממליצה על הכיסא אוטו של ליטף. הוא עולה קצת יותר ממה שכתבת, אבל הוא מעולה. כי בנוסף לכיסא אוכל, הוא גם שולחן ציור, וגם אוטו נדנדה. המחיר שלו (לפני 4 שנים) 350 ש"ח בערך.

http://www.kingbaby.co.il/products/351224/%D7%9B%D7%A1%D7%90-%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C-%D7%9B%D7%AA%D7%A8-%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99

ואני אוהבת אותו מאד.

אין לו ריפודים שיכולים להיקרע. אפשר לשטוף אותו בקלות באמבטיה או במרפסת. יש כמה גבהים ושולחן נישלף.

החיסרון שהוא מתקפל לגודל לא מאד קטן. ואי אפשר להצמיד אותו לגמרי לשולחן אוכל שלכם כי הקדימה שלו רחב כזה.

אם אין בעיית מקום ראיתי שיש באיקאה כיסא פלסטיק אבל שהוא לא מתקפל ויש לו רק גובה אחד.

ונראה ממש זול. http://www.ikea.co.il/category/babies_furniture_beds

גם אני יושבת בכסא בלי ריפוד ולא קורה לי כלום.

ובוסטר זה משהו כזה-

http://www.kingbaby.co.il/products/516977/%D7%9B%D7%99%D7%A1%D7%90-%D7%94%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93-Easy-Seat-%D7%9E%D7%91%D7%99%D7%AA-KidsKit

http://www.megababy.co.il/index.php?cat=1&subcat=6&id=94

זה כיסא שמניחים על כיסא רגיל. יש כל מיני כיסאות כאלו, הדגם הזה נוח מאוד.

יש לו פטנט להידוק הרצועות, שמאפשר להדק והיטב ובקלות את הבוסטר לכיסא.

הוא מתקפל בקלות לגודל קטן מאוד שנוח אפילו לקחת ביד. נוח מאוד לנסיעות.

יש לו שני גבהים.

חיסרון: קשה עד בלתי אפשרי לנקות אותו לפסח. ניקוי רגיל של יום-יום לא בעיה בכלל.

(עד שבאשמתי נשבר החלק שמחבר את השולחן הלבן לכסא, והשתמשנו בו גם בלי זה )

בכל אופן, אכן מתנקה יחבית בקלות, חזק, מצוין.

לגבי הריפוד - הציעו לי דווקא בחנות בזמנו ריפוד - אולי בתוספת כלשהי של תשלום

החלטנו לנסות בלי ולראות אם יש צורך בהמשך,

וממש לא היה חסר!

להיפך, כפי שאמרו כאן - בעיני הריפודים מתנקים פחות ומתבלים יותר.

בהצלחה!

הוא מפלסטיק חזק מאוד, הופך לנדנדה, לא מתקפל, סביבות 300 ש"ח, (עייני בגוגל), ריפוד פלסטי, מעבירה מגבון והכל נקי.

http://www.aliexpress.com/item/baby-Portable-infant-safety-seat-wholesale-baby-products/951104561.html

לא אהבתי את זה.

החיסרון הגדול שהילד נשאר נמוך.

וזה גם לא נח הוא צריך להיות דבוק למשענת כדי לשבת יציב. 

אני שמה את הילדה בכיסא כשאני רוצה שתשב בתנוחה שנוחה לה ותנשנש לבד מהשולחן שלה. ולא רואה איך זה מתקיים כאן.

שקנינו מזמן בד"ר בייבי (שימש את הגדולה, והיום את אחותה).

אפשר להגביה ולהנמיך,

יש רצועות נוחות לחבר את הילד לכסא גם כשהמגש לא מחובר,

ואפשר לנקות בקלות.

עלה לנו 100 ש"ח (היום הדגם הזה כבר לא קיים, אבל נראה לי שיש משהו דומה).

צריך לשים אותו על כסא יציב וטוב עם משענת בצורה מתאימה.

היתרון של המתקפל שהתינוק לא לוקח עוד כסא בבית.

צריך להעמיד אותה בעדינות על מקומה הנכון, היא לא קובעת את התהליכים של הילד, והיא לא יכולה לא להיות שותפה לתהליכים שאת מעבירה את הילד 

את כאמא -צריכה גם לנסות להבין את המחשבה שלה

הילד התחיל מסגרת חדשה- הוא כבר עסוק עם חידוש בחיים.. עוד חידוש ומעבר- גמילה- אולי יהיה לו יותר מידי בבת אחת... 

היא כבר תראה שהוא גמול ואין לה ברירה.

הילד שלי לא הסכים לשים טיטול שבוע לפני תחילת המעון...

אמרו לי שבמעון צריך  "לקבוע תור" 

\בימים שקדמו למעון היו ימים שנלחמתי ושמתי לו טיטול (בעיקר כשיצאנו מהבית  כי הוא פספס הרבה)

המליצו לי (חברות) 

פשוט להביא אותו ככה.

אמרתי להם הוא גמול כבר 

וקרה שהוא פספס. לא נורא! קיבלתי אתזה

(ותאמיני לי שיותר קל לילדים בשירותים שם שהם נמוכים ונגישים מאשר בבית...)

אני חושבת אם את יכולה להשאיר אותו בבית יום-יומיים (או שבת-ראשון)ולאמר לגננת שהוא נשאר בשביללוודא את הגמילה ולראות שהוא מסתדר ואז לשלוח אותו בלי טיטול

(אם הוא באמת גמול בד"כ הוא לא יתן להם לשים לו טיטול...)

בהצלחה!

עדיף לא לריב איתה על כך כי הילד רק יסבול מזה. אולי אפשר להשאיר אותו יום-יומיים בבית לגמילה האינטנסיבית ואז להחזיר לגן ללא טיטול? נסי להציע לגננת אפשרות כזו אם את יכולה. מניסיון שלי- הגננת מאד העריכה את זה וכשהילד חזר לגן- היה לה יותר סבלנות לטפל בפספוסים (המעטים) שכן היו.

הרווח- ילד רגוע ושמח, גננת סבלנית ואמא שקיבלה עוד נקודות זכות בעיני הגננת...

ועוד משהו: במקום לכעוס נסי רגע להכנס לנעליה של הגננת. יש לה (נניח) 6-8 ילדים קטנים ולגמול בחורף באמת לא קל (החלפת גרדרובה שלימה וניקיון פספוסים) במיוחד שעכשיו עוד לא נכנסו עדיין לגמרי לשגרה ואני לא יודעת עד כמה הילד כבר "מחובר" לגננת.

בטח עכשיו יקפצו כמה שיטענו "היא בחרה בזה אז היא צריכה לדעת למה היא נכנסת" וכאלה. ואני מסכימה! 100% נכון!

א-ב-ל הגננת כן קצת צודקת בזה שכעת טיפה מוקדם לגמילה (מבחינת השנה, לא גיל הילד) והיא עדיין בשלב שצריך לבנות את הקשר והאמון בין הילדים בגן לבינה ע"מ שיוכלו לתת בה אמון שמניסיון עצוב עם הילדה הראשונה גיליתי שזה קריטי לגמילה (הרבה כעס מהגננת שהופנה גם לילדה וגם לנו, הילדה התביישה לספר לה על פספוסים וכו' וכו')

אם יש לך אפשרות להישאר עם הילד 3-4 ימים בבית וולגמול לה יהיה מצוין

בן כמה הוא דרך אגב?..

הייתי מציעה לך לא להתווכח איתה או לשלוח בלי טיטול ואז יהיה מה שיהיה כי הילד יסבול מדו משמעות ואף יש מצב שמיחס מעליב.

אלא בבית לאפשר לו להיות בלי טיטול- תתני לגננת שבוע-שבועיים בערך

ואז תסבירי לה שלדעתך זה ביזבוז לחכות לקיץ בעוד הילד בשל ומוכן לגמילה (תספרי לה שבבית הוא ממש מסתדר)

שעד עכשיו 'הבנת' את הסירוב בגלל תחילת שנה והשלב הראשוני של היכרות ופרידה אבל עכשיו זה הזמן-

וגם עדיף בנגלות קטנות ולא כולם בבת אחת בקיץ.

וזהו- לשלוח בלי טיטול.

להתעניין כל פעם מה אתו ואיך מסתדר.

אני בטוחה שהיא תבין

בהצלחה

אחרי שבועיים בערך שהיינו אחה"צ בלי טיטול, החלטתי שזהו וכמו שהיךדים אומרים - 'את לא אמא שלי ואת לא מחליטה עלי....'

יום שישי השארתי אותו בבית וגם היום (ראשון) כדי לגמול. נראה מה יהיה מחר, בנתיים מתקדם יפה, ועוד לא אמרתי לגננת שבגלל זה הוא לא בא לגן, נראה איך היא תגיב.

הוא בן שנתיים ו-3 למי ששואלת.

הגננת הזאת אוהבת לגמול קבוצת ילדים ביחד, ככה זה הולך יותר בקלות כי יש מעין לחץ חברתי והילדים רואים אחד את השני, זה באמת הולך טוב ככה!

אני רוצה עכשיו לפני שהחורף יגיע ונהיה עם הרבה שכבות

וברור שאני לא הוכלת לריב עם הגננת, בכל זאת כדאי שהיא תאהב את הבן שלי

אתן יודעות איך זה בגנים אחרים? בכל גן הגננת מחליטה על גמילה?

אבל עדיין ילד שמוכן, חבל לפספס את זה, בגלל שבאיזה שהוא שלב, הוא גדל ומבין שהחיים יותר קלים עם טיטול, ובלי עול של לרוץ לשירותים ולהתאפק ,מנסיון עם ילד שהיה מוכן ובשל לגמילה בגיל שנתיים ,ודחינו בגלל החורף .ובסופו של דבר נגמל רק בגיל שלוש פלוס, והמענין היה שהוא נגמל דוקא אחרי שעברנו דירה והוא עבר לגן חדש שבו הוא היה הקטן בילדים וכמובן היחיד שלא גמול (בגן הקודם הוא היה כמעט הכי גדול) ושלושה ימים אחרי שנכנס לגן החדש, הוא בקש מעצמו שהוא לא רוצה טיטול, ותוך יומיים הסיפור הסתיים ומאז אין כמעט פספוסים.

עכשיו אז נכון שכעת לא חורף והוא נראה שיהיה גמור עד החורף אבל..

בחורף עצמו לרוב הילדים יש נסיגה וזאת בגלל השכבות הרבות הילד פחות רגיש לביצוע המשימה והוא מפשל!!

מנסיון שלי עם הבת הגדולה ועוד בן אחריה  לדעתי הייתי באמת מתחילה אחרי או תחילת פסח שאז הטווח

של הקיץ לחורף ארוך!!

אם יש לך עוד שאלות והיה ואוכל לענות.. בשמחה!!

אז אחרי כמה ימים בבית, כשהוא גמול למהדרין גם בשינה באנו לגן עם חיוך ובלי טיטול

הגננת עשתה פרצוף, הסברתי לה שהוא גמול ושאין מצב שאני מחזירה לו טיטול ו- זהו!

אח"כ היא התקשרה ואמרה שאני עוברת על החוקים בגן וכו' וכו', אבל בסדר. הילד גמול,שמח וטוב לב והגננת חיה ונושמת ב"ה.

מישהו צריך טיטולים של 4+?

דרך אגב, התייעצתי עם הרבה אימהות, כולם אמרו לי חד משמעית שגננת צריכה לגמול ולא יכולה לסרב. מאיפה היא המציאה את זה? ומה הסיפור לגמול? לא משנה, עבר....

מה אפשר לעשות?

קודם כל- לא להרגיש "חבל" ולא להרגיש " אשמה"

יש לך את היום

יש ילדים שלא אוהבים להיות על הבטן- לא משנה  מאיזה גיל מתחילים איתם את זה...

ויש עוד המון דברים שאפשר לעשות עם התינוק- שיעשו את אותו אפקט כמו שעיבה על הבטן:

אפשר לשאת את התינוק\ת במנשא (מנשא טוב! למשל מנשא קשירות מבד סריג, מתאים לגיל שלה)

אפשר לעשות משחקי ידיים וכתפיים, או לשאת תעשי לה עיסוי עדין של הכתפיים והגב- כדי להתחיל להזיז את האיזור הזה

אפשר להשכיב אותה על הבטן- לא על הריצפה או מזרון- כי זה קר וקשה ולא מעניין- לא לשים אותה על הבטן שלך (בשכיבה) או על הברכיים שלך (בישיבה)- והיא מרגישה אותך, או לעשות לה גבוה-גבוה(נמוך...) באוויר- כשהיא מוחזקת באותה תנוחה של להיות על הבטן

אפשר "לעשות נמר"- להחזיק אותה על הזרוע שלך- ככה שהראש שלה קרוב למרפק שלך והיד שלך בבטן שלה- ככה היא על הבטן מבחינת שרירי הראש אבל קרובה אלייך (אגב- החזקה הזו טובה ממש לכאבי בטן וגאזים!)

אפשר לשים אותה על שמיכה על הרצפה- ולשבת לידה ולטפוח לה על הגב, לתת לה את ההרגשה שקורה לה משו טוב, שאמא פה והכל בסדר- לא להיות בעצמך ברגשי חמלה או אשמה או להיקרע מזה..- לתת לה להרגיש את הביטחון שלך

לשכב על הבטן ערים. עם הזמן בע"ה זה ישתפר.

חוץ מהקטנה הנוכחית שמאוד אוהבת

כולם ש-נ-א-ו להיות על הבטן ולכן לא שמתי אותם כמעט

ובכל זאת הכל נפלא, חגורת כתפיים חזקה והתחילו לזחול מוקדם

אם מבחינת טונוס שרירים וחגורת כתפיים היא בסדר - אין לך כל כך סיבה לדאגה

כשאת לוקחת אותה במנשא עליך, גם בתנוחת ערסול, היא מחזקת את השרירים הללו באופן טבעי, כנגד התנועה שלך. ובדרך כלל הם מאוד אוהבים מנשא. תמשיכו להנות זו מזו

את מוציאה את הקטן ב3

הגדול איתך מ1 וחצי בערך (כלומר שעה וחצי הפרש בין זמני היציאה שלהם. לא כזה נוראי..).

אפשר בטווח זמן הזה להתארגן על ארוחת צהריים (אולי אפילו לשתף את הגדול בעריכת השולחן, בהגשת הכלים וכו'), ולאכול כששניהם נוכחים

ומיד אח"כ לצאת לגן המשחקים.

אולי הוא רוצה קצת זמן פרטי איתך?

תסבירי לו שעכשיו את צריכה כמה דקות של שקט ובעוד 5-10 דקות תבואי לשמוע מה הוא צריך.

אצלי בד"כ כשאני עושה את זה- הם כמעט תמיד נרדמים לפני שאני מספיקה להגיע...

בנחת, תגשי אליו תשאלי מה הוא רצה, תראי אם הבקשה לגיטימית, תתני נשיקה ותגידי שאמא עייפה והיא הולכת לוח.

ממש ממש לזכור שהוא גם קטנטן ושהוא צריך צומי מאמא שלו.. אני ממבינה אותך לגמרי.... גם לי הבכור בן שנתיים וחצי עושה את זה. שמתי לב שאם אני מפוצצת אותו בנשיקות לפני השינה, הוא לא קורא לי..... אז הבנתי שיש לו מכסת צומי שצריך למלא ...

המון רוגע, זה טוב גם בשבילך...

אני הייתי סופרת לעצמי בשקט 1 2 3 ומחייכת (לעצמי) וקמה אליו, כדי שהוא לא ירגיש שאני עצבנית עליו. ככה גם אני וגם האווירה רגועים...

הבנתי ממה ש"משיח עכשיו" כתבה שהוא בערך בן שנתיים,

אם כי את לא כתבת את זה.

הוא תינוק, הוא צריך את אמא שלו, הוא זקוק לתשומת לב, ולא הוא אשם שיש לו אח (או אולי אחים? ) מתחתיו שגם מעייף את אמא שלו.

אין לך מה להתעצבן עליו, הוא לא עשה שום דבר רע. ככה זה כשמגדלים ילדים, לא תמיד יש זמן לעצמך (לרוב אין), צריך לקחת את זה בחשבון

כשמחליטים להוליד אותם. את פעילה פה דיי הרבה בפורומים ככה שכנראה שאת לא מעסיקה אותם כל שעות הערות שלך.

מצטערת, אבל לא הייתי רוצה לבלות כל שנייה ושנייה עם ילדיי... מניחה שגם את לא...

צריך את ה"פסקי זמן" האלה במהלך היום... במיוחד שכתבה שהבעל חוזר מאוחר ו(כנראה) אין לה עזרה...

ולא "מחליטים להביא אותם"- ה' מביא אותם

כל אחת צריכה "נשימה ואוויר" וגם אם זה המון פעמים!!אחרת אנחנו נתמוטט...

לא פשוט לגדל ילדים פלוס סוף הריון זה לא קל בכלל בכלל!!!

ובמיוחד אם את אינך יודעת באלו קשיים היא סוחבת את ההריון.

ובמיוחד אם היא כותבת את חלקן לכל אחת יש התמודדות שונה בהריון !!

האם את היית מתמודדת לבד עם ארבעה פיצקלאך לבד שאין לך תמיכה מהבעל בחלק מהיום אני חושבת שאת היית בורחת מבעלך מזמן מזמן.....!!

כל הכבוד לך מה אני ומה חיי את גיבורה !!!

ולגבי טיף: נסי לשים לידו כמעט כל דבר שהוא בדרך כלל רוצה ממך ותהיי לידו זמן קצר יותר מהרגיל ותנסי לשדר לו שאת עכשיו איתו ורק איתו!! אחרי הזמן הקצוב שנתת לו תגידי לו עכשיו אמא הולכת לנוח ואתה ילדי אם תרצה משהו זה ליד המיטה!!

מקווה שהועלתי במשהו יקרה! והמשיכי להיות גיבורה אשרייך!!

ומקום העבודה שלו רחוק, הכל בחירה... אל תהפכי אותי למה שאני לא...

כשהם במסגרות ובערב כשהם ישנים? לא שאני צריכה להצטדק לפנייך אבל אל תשפטי אותי בבקשה. את לא מכירה אותי.

זה ממש לא יפה מצידך להתקיף ככה!

מתגובתך רואים שאינך אמא עדיין ועוד לא עברת הריון (לפחות לא עם ילדים!)

אולי את צודקת בכך שהוא לא "אשם" אבל לכתוב "אין לך מה להתעצבן עליו, הוא לא עשה שום דבר רע. ככה זה כשמגדלים ילדים" זה ממש פוגע. לך יש מושג עם מה היא מתמודדת? אולי הילד דורש צומי יותר מהרגיל? אולי יש לה הריון קשה במיוחד? את לא יכולה לדעת אף פעם מה עומד מאחורי הודעה!

בנוסף שימי לב שהיא לא סתם מתלוננת אלא מודעת לבעיה כלשהיא ומבקשת עיצות איך לפתור אותה. ולזה בדיוק נועד הפורום. לשתף ולהתייעץ.

וההערה האחרונה"את פעילה פה דיי הרבה בפורומים ככה שכנראה שאת לא מעסיקה אותם כל שעות הערות שלך" ממש חסר טעם. אמא לא צריכה להעסיק את הילדים מצאת החמה עד צאת הנשמה! אני בטוחה שאמא שלך לא עשתה זאת. גם אמא היא בנאדם! והיא במיוחד צריכה למלא מצברים לפעמים ולשבת בשקט מס' דקות ביום כדי להתאושש!

יש לי ילדה בת שנתיים, בעלי עובד לילות. (דהיינו מ6 או 7 בערב עד 1 בלילה)

שני לילות בשבוע, אחד מהם מוצ"ש, שנייה וחצי אחרי הבדלה הוא יוצא.

יומיים בשבוע הוא לומד במכללה, יוצא ב6 בבוקר וחוזר ב10 בלילה (מסלול לאנשים עובדים)

ויום אחד יוצא למכללה ב12 בצהריים וחוזר ב11 בלילה. 

ביום שהוא לומד מ12 בצהריים הוא עובד בבית ספר משבע וחצי עד 10.

אני יכולה לתת לך גם טלפון לאמת את הנתונים.

גם אני סטודנטית ועובדת במשרה חלקית (14 שעות בשבוע)

לומדת יום בשבוע במכללה מרוחקת, כי רק שם יש את התואר הזה(יוצאת בשבע וחוזרת ב5, שעתיים נסיעה לכל כיוון בשני אוטובוסים).

ככה שהטענות שלך לא נכונות.

ההערה לא הייתה לעניין, צודקת ב100% ,

אני מתנצלת ואני גם אערוך עוד שניה את ההודעה ואמחק אותה.

פשוט קשה לי שילדים שרוצים תשומת לב לגיטימית 

צריכים לקבל כעס.

ומשיח עכשיו, ה' מביא אותם בשיתוף מלא עם הרצון של ההורים. אנחנו לא בשנות החמישים.

הייתי חייבת לענות לך על האמרה "ה' מביא אותם", בלי קשר לאישה שכתבה את ההודעה,

ולא במטרה לפגוע בה.  אני לא עונה לך ככה כדי לעשות לה חשבונות, אלא כי האמרה הזאת לא נכונה למציאות של היום.

ואגב, ממה שכתבה משיח עכשיו חשבתי שהבכור בן שנתיים.

האמרה הזאת היא הכי נכונה למציאות של היום, כשאנחנו שנייה לפני הגאולה.

ואחרי שמשחקים עם ילדים כמה שעות ברציפות ועוברים תהליך של השכבה רוצים גם זמן לעצמנו

ולא כל הריון הוא מתוכנן גם בימינו וגם אם מתוכנן ורצוי לא תמיד מציאות היא כמו שציפינו

ובכלל אני לא חושבת שרצונות של ילד תמיד קודמים. היום יש הרגשה שילדים הם מלכים והורים עבדים שלהם

אחרי שאמא קמה בלילה וגם קמה מוקדם בבוקר בשביל ילדים ורב הזמן וכח ומשאבים כלכליים הולכים לגידול ילדים מותר לה לקחת לעצמה חצי שעה ולא ב12 בלילה כי גם לה מגיע לשון לפעמים

אפשר  להסביר לילדים, שהפרס העיקרי זה ידיעת התורה וההתרגלות להתנהגות יפה בזמן הלימוד. וה"כסף" נועד לעודד. ע"י שמרגישים את השמחה בכך שיכולים לקנות עם זה משהו - זה עוזר להרגיש את השמחה בלימוד.

אם תגידי כך - סביר שירגישו כך.

ב. לגבי ה"שווי" - אולי תגידי לילדים: אתם יודעים למה הם קוראים לזה "כסף קודש"? כי זה לא כסף אמיתי, זה כאילו כסף, בתור פרס על הצטיינות בלימוד התורה. זה כמו שנותנים נקודות. אז הם עושים נקודות בצורת שטרות כסף, כדי שיוכלו לקנות איתם ב"חנות" המיוחדת של זה. אבל זה לא שבמאה של זה אפשר לקנות במאה ש"ח בחנות רגילה.. 

יש להניח שהילדים יודעים את זה. כמו שלא חושבים שבכסף של "מונופול" אפשר לקנות דירה אמיתית..

אני מסכימה עם שני הטיעונים שלך, גם עם הטיעון שהם רואים שהמטרה היא להשיג כמה שיותר כסף, וגם עם הטיעון שזה מעוות להם את הערך המספרי של הכסף.

לדעתי כדאי לדבר עם מנהל התלמוד תורה, שבמקום לחלק כסף, שיחלקו כרטיסים שכתוב עליהם מספר נקודות. ובמכולת יקנו בעזרת נקודות.

לכאורה אין הבדל, פרט למונח "כסף", והצורה של הכסף. אבל מה שאת תיארת מאד צרם לי.

ועוד בנים

אני מורה (נא לקרוא בקול של מורה ) ומה אני אגיד לכם הדור של היום לא פשוט... 

כמעט כלום לא מעניין אותם, אז כל תמריץ רק ממריץ את הלמידה , הלוואי ויכולתי פשוט ללמד חלק בלי הפתעות תמריצים פרסים ותחרויות...אבל לא כך הדור הזה (דור המשיח!!) הוא חייב מעבר ללמידה יבשה , וילדים כ"כ אוהבים לאסוף שטרות או קלפים או פתקים טובים (כל תמריץ ותגידי תודה שזה לא חמצוצים או טופים!!)

בנים הם עם שצריך לעבוד איתם בראש שלהם ולא ראש בראש, המלמדים מלמדים תורה כמו שצריך ומגיעים לעולמו של הילד דרך העולם שלהם 

לדעתי אין שום בעיה עם השטרות האלה הם מקבלים גם למידה וגם תמריץ

ושוב הלוואי והיה אפשר ללמד בלי הנ"ל אבל זה לא פשוט בדור שלנו

דרך אגב , פתאום נזכרתי שהייתי הולכת כילדה קטנה בגיל 5 עד גיל 9 לקריאת תהילים לילדים בשבת בצהריים היינו רצים לשם מיד אחרי הארוחה , קראנו מלא תהילים (שעד היום אני יודעת חלק בע"פ בזכות זה) וכמובן השיא היה לקבל את הקרמבו / פופיס /טופי בסוף והיה גם אופציה לקבל כרטיס ולאסוף אותם ולקבל תמורתם אחרי זמן מה פרס שהוא לא ממתק

מתוך שלא לשמה בא לשמה

מִתּוֹךְ שֶׁלּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ = העוסק בדבר לא מתוך אהבה לדבר, סופו שיאהב את הדבר עצמו. 
דוגמה: תַּלְמִידִים בְּכָל רַחֲבֵי הָעוֹלָם הֵחֵלּוּ לְעַיֵּן בַּאֲתַר הַנִּיבִים לְפִי בַּקָּשַׁת הַמּוֹרִים לְלָשׁוֹן עִבְרִית , וְהַיּוֹם הֵם גּוֹלְשִׁים לַאֲתָר זֶה בְּכָל עֵת, מִתּוֹךְ שֶׁלּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. 
מקור: מִתּוֹךְ שֶׁלּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ [פְּסָחִים נ]. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, לְעוֹלָם יַעֲסוק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת אֲפִלּוּ שֶׁלּא לִשְׁמָן, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלּא לִשְׁמָן בָּא לִשְׁמָן [נָזִיר כג].

לזרז את הילד ללימוד ע"י הבטחת פרסים, אח"כ זה הכבוד, עד שיגדל וילמד לשמה.

והגר"א כותב שלא לשמוע למי שאומר שילד לא יכול ללמוד "לשמה".

איך זה מסתדר יחד?  אז כנראה שאפשר אכן להסביר לילד כמה חשוב הלימוד, לדבר על מעלת התורה, לספר על צדיקים ושקדנים - ועם זה להבטיח פרסים ולומר מפורש שזה בשביל לעודד, כי את זה מרגישים בקלות וכך זה עוזר גם לשמוח בלימוד, שהוא באמת יותר חשוב בהרבה. הפרס העיקרי - שיודעים את התורה, וגם מקבלים דברים משמחים לעידוד.

הניסיון מלמד שהילדים תופסים את זה מצוין.

וגם ללימוד עצמו, כשהוא ב"חיות" והתעניינות (כלומר: צריך הלמידה עצמה לא תהיה "יבשה"), ילדים נתפסים יפה מאד.

תודה על תגובתכם...

אני לרגע לא מפקפקת בטוב שזה עושה לילד לקבל את התגמול שלו לאחר הלמידה בת"ת.

הטענה שלי היא רק לגבי זה שהוא בצורת שטרות אמיתיים - אילו היו פתקים של פרסים / קרמבןאים וכד'... לא היתה לי בכלל התלבטות!

ילדיי ב"ה מקבלים כל מה שהם צריכים  ותפיסתי החינוכית היא כי ילדים לא צריכים להתעסק או לאגור כסף אמיתי או שטרות..  (כפי שקורה בהרבה בתים בישראל) וב"ה זה לא משהו שמעסיק אותם!

חבל לי שדווקא במוסד חינוכי הם נחשפים לעיניין של הכסף - במראהו וצורתו...

לא ירחק היום בו הילד ייבקש ממני כסף ולא ייסתפק ב20 ש"ח וייבקש שטר אדום - כי כך נהג לקבל בתלמוד תורה.

מנ גם בעיניי שעם שטרות אלו הפרסים זעומים ולא שווי ערך - עניין שעוד יותר מעוות...

יש לציין כי כבר פניתי מספר פעמים למנהלת ואף הצעתי שטרות בצורת זוזים (של משחק מונופול ביהמ"ק) רק שלא ייראו כמו האמיתיים - ולצערי לא קיבלתי מענה!

גם לדעתי עדיף לא ב"שטרות" דוגמת השטרות האמיתיים. לא צריך להגביר "אהבת כסף" אצל ילדים.

אבל דווקא בכך שלא מקבלים תמורתם את שווי  הסכום האמיתי, תוכלי להשתמש כדי להסביר לילדים שה"שטרות כסף-קודש" זה לא באמת כסף, אלא כדי לשמחם עשו במקום נקודות צורת "כסף", כדי שיוכלו "לקנות" בו בחנות שלהם.

אפשר לנסות לבדוק האם הוא מחפש "צומי"

אולי להתייחס אליו באופן חיובי, או להעסיק אותו בדברים שמעניינים אותו.

לפי הבנתי כשנותנים לילד הרבה צומי, הוא דורש פחות..

יש לי גם ילדה שכשהיא עייפה נהיית ממש קשה.

והגעתי למסקנה שזה פשוט לא מוסרי להשאיר אותה עייפה!

אני ממש מקפידה שתנוח בצהריים ותלך לישון בזמן, כדי לא להגיע למצב שהיא עייפה וגוערים בה ואז אני הופכת אותה לילדה רעה...

להלחם איתו אם הוא מעונין אני מאד שמחה ויש שקט באמת בבית לכמה זמן

וחוץ מזה אמרתי במיוחד שהוא עייף. זאת אומרת, שגם אם הוא עירני לגמרי ,

הוא מתחיל להציק או מתווכח עם אחותו ולבסוף מרביץ לה אז מה עושים וזה המון פעמים??

יש לי ילד בגיל הזה, שובב על, אין דברים כאלו...

נכון, זה קשה, וכל הזמן חושבים על פתרונות ורעיונות שינתבו את כוחותיו הרבים למקומות טובים, וזה לא פשוט בכלל, אבל מה שעוזר לי זה שאני מדמיינת אותו כשהוא יגדל, עם הרבה תפילות שיהיו לו שליחים טובים בדרך, שינתבו את כוחותיו לטוב, את יודעת מה אנשים כאלו יכולים לפעול בעולם??? הרבה יותר מכמה אנשים רגילים ביחד!!!

אז נכון, השנים הראשונות קשות, ולפעמים מאד, ויש בהם גם המון צחוקים, הרבה יותר מאשר אצל ילדים שקטים יותר, (שיש לי גם כזה) אבל אני שמחה ומודה לה' על הכוחות הרבים של הבן שלי, ומתפללת להמון כוחות בשבילי כדי להיות לו אמא טובה, ובדמיון לפעמים כבר מתמלאת גאווה, שאני גידלתי אותו....

ועצה יותר ספציפית - כשהילד עייף ומציק, אני משתדלת להבין שזה מעייפות ועודף מרץ שהוא עוד לא פרק, ובמקום לגעור אני מנסה לדלות במהירות ממוחי הקודח איזה רעיון שילהיב אותו ויסיח את דעתו ממוקד ההצקות. נגיד: בקול מתלהב: "בוא נראה אם אתה יכול לעקוף אותי בריצה עד לחדר! 3, 4, ו..!!"  וככה לעקוף מכשולים במקום לגעור שוב ושוב.

בהצלחה רבה רבה!!!

ואני משתובבת ביחד איתו במה שאפשר....

הילדים המציאו את פינת הרגיעה(החדר של הילדים עם דלת פתוחה) - מי שלא מתנהג הולך (נשלח ע"י אמא ואבא....) לפינת הרגיעה ויכול לחזור להיות עם כולם עד שהוא נרגע. זה מעין איום קטן, 'רוצה ללכת לפינת הרגיעה'? ואז הוא נרגע, או שבאמת הולך לשם וחוזר אחרי 2 דקות רגוע

http://www.levhadvarim.com/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/2563-%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%97%D7%A0%D7%9A.html

לב הדברים.

בהצלחה

צריך לבדוק :

האם יש גם קשיי הירדמות? האם הוא נמצא במסגרת חינוכית? מה קורה שם עם הילדים ? יש קשיים בויסות חושי? יש התפרצויות זעם גם כלפי אחרים? איך הוא מתקשר עם אחרים? האם הוא מבצע פעילות לאורך זמן?

אל תעני בפורום אבל כדאי לבחון את הדברים.

אין לו בעיות ח"ו בענין זה. אבל מה הקשר??

סקרנית לדעת. אשמח אם תעני לי!!

אני שמח ששללת את כל התופעות , כנראה סתם שובבות.

אני מפנה אותך לאתר ממנו הציטוט הנ"ל  לגבי הקשר לויסות חושי ואלימות:

"למה הוא בועט?

לקושי בויסות חושי מספר צדדים אפשריים. העיקריים הם - תת תגובתיות, שעשויה למצוא את ביטויה בחיפוש גירויים וגירויים עוצמתיים יותר; ותגובתיות יתר, שעשויה לקבל ביטוי של הימנעות מגירויים. להלן מספר דוגמאות:

תחושה עמוקה: ילד עשוי לבעוט, לנשוך ולמשוך בחפצים וילדים אחרים...."

הקיצר, קושי בויסות חושי יכול לגרום לאלימות כלפי אחרים, במקרה זה אחיותיו.

הנה הקישור שכחתי להכניס אותו

http://www.binyamin.org.il/?CategoryID=534&ArticleID=962

היה כזה בירושלים הנקרא מכון רות נסי אולי עוד קיים.

בהצלחה יקרה!!

לפי מה שדפדפתי יש וקיים ברחוב ראשית חכמה אחוה 13

בהצלחה!!

ולהסביר לו יפה שהפניה הבאה תהיה למשטרה ולמשרד החינוך

וליידע גם את המורה הזו

השאלה אם חשוב לך הילד שלך או הכבוד למורה זו או אחרת (ואנשים משתנים)

יש הרבה ילדים שירדו מהדרך בגיל ההתבגרות  בגלל המשקעים ממורים כאלו

כי אשתי באותו יום היתה מתקשרת למשטרה, כך שלא נותר מה לעשות... 

אם לא היה את אשתי הייתי בבעיה...

צודקת.

למרות שגם עם המשטרה צריך להיזהר ולראות שלא שכחו ממך..

ואז לחשוב עם ההנהלה מה עושים הלאה.

תאזרי אומץ ותעשי את זה, נפשם הרכה של הילדים עלולה להמשיך להיפגע ממנה.

להתקשר אל המורה - לבקש הסברים (מי שאומרת שאינה חוששת מהמשטרה - כנראה חוששת מאד). על עיקום היד, הצביטה, על הילקוט בפח.

אם אין הסברים מספקים - לפנות מיידית ליועץ ביה"ס. המקרה של הילד שנקשר ודבק על הפה, נשמע חמור מאד-מאד. צריך לברר מיידית, ולדאוג שיטופל. זו השפלה שצריכה טיפול דחוף, אם כך היה.

לבקש בירור עם ההנהלה תוך ימי ספורים כדי לבדוק עד היכן הנגע מגיע. יתכן שעם השנים, דברים שהיו "מינוריים" בעבר, התפתחו.

אם אכן ניתן למנוע לעתיד בגלל אזהרות - יתכן שזה אפשרי. אבל אם לא, וכבר מאוחר מידי לטפל, אז צריך שביה"ס ידאג לכך שלא תבוא במגע עם ילדים כשעלולה להזיק להם בתדירות.

את אומרת שיש לה הרבה זכויות וצדדים טובים; אז אולי זו חולשה בלתי נשלטת. אבל אי אפשר שילדים ישלמו על כך. ביחוד כאשר יש השפלה (זה יותר חמור מ"סיבוב אוזן", אם כי מבחינה בריאותית זה אכן מסוכן..  בזמנו "למשוך באוזן" היה עונש סביר ולא מרגש...)

וכן למי שענה באישי, ולדן- על הפירוט של כל מקרה.

בע"ה הולכת לטפל בזה.

נשמע נורא.

צריך לפנות דחוף למורה ולהנהלה.

יש מקרים שמורים לא מתאימים לתפקיד ועם כל הצער לא בבית ספרנו בכל מחיר.

זו אלימות ברמה גבוהה!

אני מציעה לך לצרף מבוגר נוסף, אסרטיבי , שיפעיל גם הוא את כובד משקלו כאן. 

אולי בעלך, אולי הורה נוסף לתלמיד בכיתה, כי נשמע מדברייך שאת בעמדה נפשית שלא תאפשר לך בקלות  לבצע את הבירור/אישום עד להשגת תוצאה בלתי מתפשרת במקרה הזה. ואסור לוותר - לא להנהלה ולא לועד ההורים ולא לאיש עד שמורה כזו תמצא את דרכה החוצה מן המערכת.

הרבה פעמים נטיה קלה לאלימות אצל מורה מתבטאת באופן קל , וכלפי החלשים בכיתה, ועם השנים  - כמו הרבה נטיות אחרות - הולכת ומתרחבת.

וכמה שיותר מהיר

אל תקילו ראש,אלימות זו אלימות גם אם זו ׳רק׳ דחיפה אחת,קשירה אחת וכו,

יש המון ילדים שסוחבים עד היום צלקות פסיכולוגיות בגלל אלימות כזו,למשל אח של חברה שנשר מהביס,נפלט ממסגרות ועד היום מסתובב חצי ברחוב,ואומר שמורה ביסודי שלו הרס לו את החיים(זה הגיע לשבר ביד ורק אז הבינו שהמורה אלים,את צריכה לראות את המשפחה-משפחה מדהימה,חמה,אוהבת,עם הורים אכפתיים אוהבים ודואגים,הכל נורמטיבי ובכ״ז בעקבות האלימות הוא נהרס והתדרדר לאלכוהול וכד׳)

את לא יכולה לדעת מה ההשלכות אם לא תפעלי,ויש הרבה מאוד אפשריות לפעול

וחוצמזה,חשבת אולי מה קורה לילדים של אמא כזו בבית?ששם יש לה יותר שעות עם ילדים,יותר לחץ ופחות קושי בהפגנת אלימות?

אני מבינה את הקושי הרגשי הרב בתור חברה שלה,ואת הרגשות המעורבים כלפיה וכו.אבל מדובר כאן בפגיעה בילדים....

שמישהו יהיה איתך בשיחה , כך שהמורה לא תוכל בצורה פסיכולוגית להתנשא עלייך. 

(ואני יכולה להסכים עם זה במקרים חריגים וקיצוניים מאוד מאוד מאוד, אבל ניחא)

המורה היא לא זו שיכולה לתת לו.

בטח לא כשזה מתבטא בזלזול כללי שעולה מהתיאורים (לזרוק תיק??)

אם זו אני והילד שלי?

דבר ראשון אני דואגת להראות לו שאני מאחוריו, ואני לא אתן שאף אחד יתנהג כלפיו ככה (בטח לא כשאני שומעת את זה מעוד מקורות)

פונה להנהלה לבירור ודרישה חד משמעית להעיף אותה לכל הרוחות

ואם צריך, פונה לדרגים יותר גבוהים.

זה לא נעים, וקשה לחשוב שאתה גורם עוגמת נפש למישהו בכלל, בטח כזה שיש לך הערכה 'ישנה' כלפיו.

אבל דיני נפשות קודמים להכל.

בטח ובטח כשזה מופנה כלפי ילדים רבים ולא רק הילד שלי.

בס"ד  ראשית תפני למנהל שיבדוק את הנושא. במידה ולא עזר תפני למפקחת ותעשי בלאגן , אך בשום אופן אל תפני למשטרה. המדינה לא יודעת להתמודד עם בעיות כאלו מבחינתם כל דבר כלא. למורה כזו שאם לאחר האזהרות לא נשמעת יש לפטרה ושלא תתעסק עם ילדים אך אין לנקום בה בפנייה אל המשטרה.

נשמע מדברייך שהמורה המדוברת השתנתה במהלך השנים האחרונות. אולי היא נפגעה נפשית. לדעתי בהחלט יש לדאוג לפיטוריה, ולוודא שלא תעבוד עם ילדים יותר - אבל בית סוהר לא יועיל לה ולאחרים, ורק יזיק לה.

אם יש לך קשר עם המשפחה, אחרי שתדאגי לפיטוריה, יהיה יפה מצדך להמליץ להם לקחתה לטיפול פסיכולוגי/פסיכאטרי.

בהצלחה!

ואגב איפה "פורום תקנה" במקרים שכאלו?

כמו שכתוב באתר שלו, "הוקם על-ידי גדולי תורה... במטרה לפעול למניעת פגיעות מיניות", לא פגיעות פיזיות.

כדאי לבדוק באתר להבא.

העלית לי זכרונות ילדות.

תקשיבי, יקרה.

למדתי בבית ספר שאמי העריכה עד אין קץ, במיוחד את המנהלת שלו.

ואני עצמי נחשבתי לתלמידה 'שווה'.

לאחרונה דיברתי עם חברה וותיקה מהיסודי, שסבלה מהפרעת קשב וריכוז שעדיין לא אותרה באותן השנים.

מה שהיא חוותה ממנה...

לא אלימות פייזת, לעולם לא, אבל פגיעות רגשיות במאסות.

ברגע שהיא סימנה מישהי, שהשם ישמור.

נשמע שהילד שלך 'מסומן' ע"י המורה הזו. אני לא מקנאה בו.

גברת, את אמא שלו ואת חייבת להגן עליו!!!

תפני מייד להנהלה.

ובכלל, זה באמת נשמע שעבר עליה משהו נפשי בשנים האחרונות.

אל תתני לילד שלך לשלם את המחיר.

זה מאד מזעזע ועצוב. יש דבר כזה שחיקה , ויתכן שזה העניין . כמובן לא על גב הילדים . בתור מורה אני מקווה שתדברי איתה ועם המנהל לפני שאת פונה למשטרה . יותר חשוב , לדבר עם הבן שלך . להיות לגמרי איתו . אני הייתי מוציאה את הילד שלי ויפה שעה אחת קודם . פשוט , שלא יגיע ללימודים . לא יקרה לו שום דבר , ובמקביל הייתי יוזמת שיחה עם המורה והמנהל. 

אסור בשום אופן לנקוט באלימות כלפי ילדים . אלימות זה מדבק!

ממש לא פשוט ולא ברור מאליו.

שנית, אשריך שבנך משתף אותך.  גם זה לא ברור.  סימן שהוא סומך עליך.  וגם אם לקח זמן עד שהיית מסוגלת מבחינה רגשית לשמוע אותו, בנך לא ויתר או התייאש והמשיך לספר לך.  הוא משוכנע שאפשר לסמוך עליך כמקור לקבלת עזרה.  אשרכם.

לצערי, גם אחד מבניי חווה משהו כזה, גם בתלמוד תורה (חרד"לי, למי שתוהה, ואפילו ת"ת שמאוד "נחשב", למרות שסביר שגם במוסדות לימוד אחרים תופעות אלו יכולות לקרות).  אצלנו היה מדובר במורה מקצועי (לא באחד הרבנים).  הוא נהג לדחוף את התלמידים (אחד נדחף בעוצמה אל עבר דלת וקיבל מכה בראש), לצעוק בקולי קולות, להעיר הערות לא ראויות על התנהגותם, ועוד.  המצב הגיע לכך שבכל יום בו המורה לימד, היה אירוע אחר שבני חזר הביתה וסיפר לי.

כבר מהסיפור הראשון צלצלתי לרב מההנהלה שהיה אחראי על הכתה.  בהתחלה ניסו לתרץ שהיתה אי הבנה ו\או שהבן שלי רגיש מדי.  כבר הגעתנו למצב שכל פעם שצלצלתי לרב האחראי, הוא פתח את השיחה בשאלה "מה קרה היום בשיעור _______ ? "   ואז התחיל לקבל טלפונים מהורים אחרים.

בסופו של דבר, ההנהלה דיברה עם המורה והוא הפנים כללי התנהגות ראויים יותר, אבל מבחינתי, זה לא היה מספיק.  הודעתי להנהלה שאני אוסרת על בני להכנס לשיעורים של אותו מורה.  מעניין שההנהלה לא התווכחה איתי.

גם בן צעיר יותר שלי למד עם המורה הזה, אבל עד אז המורה כבר התנהג בצורה מקובלת, ובנוסף, הכתה היתה כתה יותר "לוחמנית".  אם המורה דיבר באופן לא ראוי (זלג מלשונו...) היו הילדים מעירים לו באופן ברור שדיבוריו אינם מקובלים.

אין לי מושג מה ההנהלה עשתה.\דיברה איתו.

אגב נוסף, באסיפת ההורים הראשונה כשהלכתי לדבר איתו (אחרי זה הוצאתי את הבן שלי משיעוריו),  הוא התגלה כאדם חכם, נינוח, רגוע, בן שיח מדהים.  כלל לא היה ניכר עליו כל מה שבני סיפר.

למה הוצאתי את בני משיעוריו?  כי "אני את נפשי הצלתי" ועד שההנהלה טיפלה בנושא, לא היתה סיבה שבני יסבול.

יש מחויבות של אדם כלפי העולם סביבו, אבל "עניי עירך קודמים" אחריותי להגן על ילדיי.

אני הייתי שוקלת לדרוש מההנהלה טיפול פסיכולוגי לכתה בכלל ולנפגעים הספציפיים בפרט.  אולי ע"י יועץ המוסד, אולי ע"י גורם חיצוני.  צריך שיהיה מישהו שיאמר בפה מלא - ההתנהגות של האשה הזאת אינה ראויה.  סליחה שנפגעתם, אנחנו פה כדי לעזור לכם.  כדי שחלילה לא יגיעו למצבים קשים עקב "מורה ביסודי".

לסיום, חיזקי ואימצי, ולכי לדרוש טיפול מיידי וראוי במקרה זה.  נראה לי שהרבה מהגולשים כאן ישמחו לתת לך גב וירטואלי או אמיתי, בהתאם לצורך.  דברי עם אמהות של ילדים אחרים מהכתה, ולכו כקבוצה לדרוש שינוי.

עד אז, תשקלי לאסור על בנך להכנס לכתה שהיא נמצאת שם.  הוא ישמח לשמוע זאת, כי משמעות האיסור שלך היא שאת מאמינה לו ומגבה אותו.  מגיע לו!

שבל שלום וחודש טוב ומבורך!

אני הייתי ממליץ להתקין מצלמת וידאו נסתרת, ולצלם אותה בשעת מעשה. אפשר לעשות את זה בשיתוף המנהל\הצוות, אם הוא בראש המתאים, ואם לא אפשר גם ללא שיתוף הצוות. לאחר מכן כדאי להתלונן בפני המנהל, או לבקש ממנו לזמן אותה לפגישת בירור אם כבר פנית אליו. להציג בפניה את הסרט, ולהבהיר לה מהן ההשלכות של פניה למשטרה. אם היא לא תשנה את גישתה, כדאי באמת לפנות למשטרה.

אין ספק שהייתי צריכה את הגב הזה, לפני שאני עושה משהו.

(כן, בעוונותי עדיין לא עשיתי)

אבל מה שהחלטתי גם אחרי התייעצות עם אנשים שמכירים את הנפשות הפועלות,

זה לדבר עם היועץ של בית הספר, כצעד לפני פנייה למשטרה, בתקווה שלא יהיה צורך בכך.

בע"ה יום רבעי פגישה עם היועץ. להביא לפיטוריה אני חושבת שזה בכל אופן מיותר, עדיין היא רק ספרנית.

אני מקווה שאם לאורך השנים היו עוד תלונות עליה,

ובעיקר  לאור ההתבטאות המוזרה שלה :"אני לא מפחדת מהמשטרה.." (כנראה היא כן חושבת שזה מחכה לה מעבר לפינה)

יש להניח שהיא תרגע. 

ותודה על כל התמיכה, הפרגון וכ' (לכל אלו ששבחו על התקשורת וכ')

ועל כל העצות. 

לפעמים קשה לקבל את המרחק העצום בין שכל של אדם, לנפש שלו.

זאת באמת אישה מאד מאד חכמה, אחת שלמדתי ממנה הרבה.

זה לא אומר שיש לה מבנה נפשי מתאים להיות עם ילדים...

אבל אני באמת באמת מקווה ששיחה עם היועץ תספיק, כי עוד יותר מאלימות פיזית,

מטריד אותי ממש היחס המשפיל והמתנשא. 

ב"ה לילד שלי לא חסר ביטחון עצמי,וחוסן פנימי, ולהפך- וזה אגב אחד הדברים שהיא לא סובלת,

(אני הייתי תלמידה עם מעט מאד ביטחון- אולי לכן בן השאר היא אהבה אותי)

בכל אופן מקווה שיהיה בהצלחה. באמת.

אסור לה להתקרב לילדים!

בכל מקרה את צריכה להגיד לבי"ס שברגע שאת תביני שהיא כן מתקרבת לילד, גם אם לא מציקה לו, הצעד הבא זה משטרה!!!!!!! אם הם לא רוצים לפטר אותה שהיא תשב עם הספרים ושיביאו משהי אחרת לעבוד מול הילדים.

נורא.

אלא בעקבות משטרה. אבל אולי יהיה ניתן להגיע איתה להסדר התפטרות כשהיא תבין שהיא הולכת לקראת תלונה וחקירה.

שנטען ששמה לו מסקינטייפ על הפה. האם הוריו יודעים? האם זה טופל?

יש ילדים שזה יכול להשאיר אצלם רושם קשה מאד. אסור "לעבור" על זה בלי לבדוק ולטפל.

מה היה עם המורה כדי שלא תזיק יותר וגם תוכל להמשיך איכשהו לתפקד עם הבעיות שלה, זה חשוב.

אבל יותר חשוב - לברר שלא נשארו ילדים פגועים בתוך נפשם. צריך ממש לעמוד על זה.

סתם להנאתה..

אבל לא זכור לי שנשאר לי טראומה מזה

אני רק זוכרת את זה

(דרך אגב אותה דודה היתה בגיל העשרה

היום היא לעולם לא תעשה לאף אחד כזה דבר)

דודה-ילדה ששמה דבר כזה במשחק,

למורה מבוגרת ששמה את זה על פה של ילד בשיעור לעיני כולם, כ"חינוך".

מה בכלל ההשוואה?!..

יותר. את יכולה לבקש שיסתירו עד כמה שניתן את זהותך.

אם היא עושה את זה לעיני כל התלמידים אז אין סיבה שתחשוד דווקא בך.

בכל מקרה טובת הילדים גוברת.....

את העבודה.

תסבירי לה מה מדאיג אותך ( ואת צודקת!!! ),

תבקשי ואפילו תדרשי בתוקף שהדלת לא תהיה סגורה עד הסוף ( אם בכלל )...

דווקא כי זה גן פרטי היא חייבת להקפיד על הנהלים...

לסגור את הדלת. ככה אין רעש והם לא מתעוררים. ככה זה אצלנו במעון.

אם ילד בוכה שומעים, והמטפלות נכנסות כל כמה זמן לבדוק מה קורה, לא נראה לי סיבה לדאגה.

ולמה יש ארון ספרים בחדר של שינה? אפשר לבקש ואפילו צריך לדרוש שיכסו את השקעים

מעולם לא ראיתי שמשאירים את הילדים שלי בגן בלי השגחה של לפחות מטפלת אחת בחדר. 

לא משאירים את הילדים לבד, זה נראה לי בטיחות בסיסית

לא סביר שהשקעים שם לא מכוסים,

לא סביר שיש ארון ספרים בחדר שינה,

וגם לא סביר שהם לבד בחדר עם דלת סגורה.

אני לא הייתי מוכנה,

אפשר להשאיר פתח קטן...

זה שמטפלת חייבת להיות בחדר כל הזמן כשהילדים ישנים.

אבל אני מבינה שזה פרטי אז..

אולי זה עוד אחד מהחסרונות של פרטי..

כן זה כבר קרה. שנייה אחרי שהמטפלת יצאה וסגרה את הדלת תינוקת התעוררה ותלתה את עצמה על הלולאה של הוילון. כשהמטפלת נכנסה שוב לראות שהכל בסדר הילדה כבר לא היתה בין החיים.

פתח קטן לא ממש יעזור כאן. המטפלת צריכה להיות בפנים. נקודה.

איך זה בדיוק קרה?

שנוכל להזהר

ולא הצליחה להוציא

היי שירה,

בתי האמצעית גם לא ישנה כמעט במשך היום..לי זה היה קשה כי הייתי זקוקה למנוחה,

אבל ב"ה היום היא בת חמש וחצי, ילדה אנרגרטית מאד שלא אוהבת לישון הרבה..(:
לגבי העליה במשקל, האם היא כבר עלתה? לדעתי צריך לבדוק את הנושא בנפרד.

אני אישית חושבת שזה עניין של טבע, כל ילד והטבע שלו.

יש ילדים שישנים המון ולא יודעים מה צבע העיניים שלהם אפילו, ויש כאלה שלא.

העיקר שהיא ישנה בלילה.

שוב, זו דעתי האישית והלא מקצועית, אבל היה חשוב לי להגיד לך אותה ולספר על הניסיון שלי

כדי שאת, אמא צעירה ויקרה לא תדאגי. 

בהצלחה רבה!

תודה מלי, וב"ה היא עולה יפה מאוד במשקל..זו רק היתה סברה שלי ללמה היא לא ישנה כמו שצריך...

גם שלי ישנה שינות קצרות למדי.

עכשיו בגיל 9 חודשים זה נהיה קצת קצת יותר טוב.

אני מביאה להם ציפה של שמיכה ואומרת להם להכניס רגליים. הם מתייחסים לזה כמו שק שינה במחנאות ולאחר שהם נרדמים אני מכסה אותם בשמיכה יותר חמה.וכך גם שהם בועטים יותר קשה להם להוריד את השמיכה...

אחרי מקלחת, בערך 7

מצד שני- אצלנו ב6 כבר קר.

גם אני הולכת לישון או עם שמיכה קלה ופיג'מה חמה או עם פוך ופיג'מה רגילה.

ובבוקר כשהוא קם- מחליפים לבגדים רגילים ופחות חמים..

(אבל אצלנו הרבה יותר קר מאצלכם..)

בגוש טלמונים יש כמה אופציות.

יש מדרשה חדשה של הרב גינזבורג ("בינה ליבא")

שיעורים בשעות הערב

אבל תלוי באלה שיעורים מעונינים סתם שיעור תורה לא עולה אבל קורסים בנושאים שונים עולה!!

כי יש הבדל... 

אם זה יקר לדעתך- אז אפשר לפרט לך את העלויות וההוצאות ותחשיב שנתי כמה זה בעצם עולה לשיעור.. וכולי.... 

אם זה יקר לכיסך- אז אפשר לדבר על מאיפה את יכולה למצוא לזה תקציב כחלק מהבית שלכם, אם זה משהוא שחשוב לך באמת אז תמצאי לזה את הכסף, או איך את יכולה בבית עם מחשב פשוט- להתחבר לשמוע סדרות שיעורים באופן קבוע 

יש את "אשירה"- 5 ש"ח לשיעור

בניין שלם- 8 ש"ח למנוי חודשי!

מכון מאיר- בחינם

יש שיעורים באתרים של ישיבות: רמת גן, אלון מורה, אורות האר"י ועוד ועוד..

המליצו לי לאחרונה גם על שיעורים של הרב יצחק חי זאגא ברשת.

בטוחה שיש עוד המון

בהצלחה!

שכל הימי העיון האלה כ"כ יקרים, כאילו שלציבור שלנו יש כסף לבזבז, משפחות מרובות ילדים ושכ"ל וכו'. לא שלימוד תורה והשקעה באשה זה בזבוז, אבל כשרציתי להירשם לימי עיון של בנין שלם בקיץ, חשבתי פעמיים, ולא נרשמתי, שלא לדבר על שעות הביביסיטר

יש ילדים שחסר להם את ההורמון שאוצר את השתן (אפשר לתת אתו בתרופה)

ויש ילדים עם שלפוחית שתן קטנה מהרגיל

כדאי לבדוק

ילדה בת כמעט חמש שביום לא מפספסת אבל הולכת לשרותים המון, ובלילה מפספסת די הרבה.

איך בכלל מטפלים בבעיה של שלפוחית קטנה?

ואם לא הולך יש גם שיטה עם זמזמים. ש מרפאות הרטבה בכל מני מקומות בארץ יש גם החזר מקופ"ח. זה הגיל שכדאי להגיע לשם. הם מומחים בזה.

עזר לכמה בהצלחה רבה!!

גם לך בהצלחה !!

לא יהיה מאושר ממנו בעולם... לא נראה לי טוב לישון עם דבש בשיניים

איך זה אמור לעזור?

לגבי הסוכר, אם אין ברירה ורוצים ומעדיפים דרכים אחרות שלא יהיה רטוב

אז יש מחיר!!

את כותבת שהוא לא שותה הרבה, אני לא יכול להמלט מהמחשבה שאולי הוא פשוט מיובש.

שתן מוגבר זה אחד התסמינים הבולטים.

אני לא רוצה להדאיג, כי זו באמת השערה חסרת בסיס ממשי, רק מציין את זה כאן כדי שתוכלי לידע את הרופא בעובדה הקטנה הזאת.

ודבש או סוכר לפני השינה יעזור אולי לבעיה שתיארת אבל יהרוס כליל את השיניים ואולי גם יקשה עליו להרדם.

לדעתי יצא שכרו בהפסדו ככה..

אז הוא יהיה ילד שלא עושה פיפי במיטה אולי

אבל עם שיני חלב רקובות שידרשו ניתוחים על מנת להציל את השיניים הקבועות.

שכנה של סבתא שלי הייתה נותנת לילד שלה מוצץ טבול בדבש לפני השינה

והרסה לו כליל את הפה ברמה שהיה צורך בניתוחים בהרדמה מלאה (סיכון שעדיף בהחלט לא להיקלע אליו).

נכון שיש הבדל בין מוצץ טבול בדבש, לבין שתי כפיות דבש לפני השינה , אבל זה מספיק גרוע ומסוכן

בשביל להימנע מהעצה הזו. 

כמו שאמרו כאן, כדאי ללכת לרופא.

שיאכל את הדבש, ואז יצחצח שיניים! 

מה ההיסטריה?

לפעמים יש מים באשכים שגורמים לזה וצריך לשאוב אותם, פעולה די פשוטה, אשפוז של יום בערך. מגלים את זה באולטראסאונד. אצלנו זה פתר את הבעיה

הראשון היה עם חמותי בבית כמעט שנה, ואת הבן הצעיר, הכנסתי בגיל חודשיים למעון.

מה שאני ראיתי הוא שהקטן אוכל הרבה יותר טוב מהגדול (ברמה של: הגדול, בן שנתיים וחצי אוכל בקושי פרוסה, והקטן בן שנה אוכל 2 פרוסות..)

אני לא יודעת אם זה בגלל שוני המסגרת, או סיבה אחרת. חוץ מזה, לא ראיתי הבדל. בהצלחה!

צמודה כמה שיותר- דמות קרובה אחת. ומגיל שנה והלאה יותר שייך חברה

חברה בגיל הזה לא חשובה..

עדיף יחס אישי וטיפול איכותי יותר.

תשווי בין מעון מסויים שאת בודקת לבין משפחתון מסויים,

מה היחס של מטפלת לילד?

איך המבנה? (נקי ? מסודר ? מצוייד בצורה שמניחה את דעתך?)

איפה המטפלות נראות לך יותר טובות מסורות וחמות? המטפלת במשפחתון או המטפלת במעון?

כדאי שתבואי גם לבדוק בימים הראשונים בהפתעה מה קורה. 

עם איזה תירוץ נניח, שכחת לקחת משהו או שלא הבאת מספיק חיתולים או בגדי החלפה.. 

וככה תוכלי להתרשם לגבי התנהלות המקום גם כשההורים לא שם.

ויש עוד דברים שחשוב לבדוק, אני פשוט לא יודעת כי לא התנסתי בבדיקת מעון או משפחתון..

אולי אמהות מנוסות ממני כאן יוכלו לכתוב לך מה עוד כדאי לבדוק.

הבת שלי הייתה בבית עד גיל שנתיים,

והיא חברותית לעילא ולעילא, מאושרת בגן עם חברים

אין שום עניין בניסיון להרגיל לחברה בגיל שלושה חודשים, זה לא ישנה כלום ולא ייתן כלום

צריך לבדוק דברים אחרים.

בהצלחה רבה!

ד"א

 אין קשר, בין אכילה מועטה יותר או רבה יותר, מול שהות בבית 1 על 1 או במעון, 

זה עניין של האופי של הילד. אני בתור ילדה קטנה אכלתי הרבה יחסית , ואחותי מעט ושתינו היינו 1 על 1 אצל

סבתא עד גיל שלוש. 

לפי דעתי...

במיוחד בגיל כזה.

ואני אישית הולכת על סבתות כאלה עם הרבה נסיון חיים וקצת ילדים (2-4 ילדים - מספיק בהחלט), שבשבילם הקטנטנים שלי הם כמו נכדים...

אין על הסבתות האלה, פשוט אין!

וניסיתי שוב ושוב..

תמיד הייתי מאוכזבת מהמשפחתונים. אף פעם לא ידעתי מה קורה אחרי שסגרתי את בדלת...