פורום הורות (עמוד 296)

והקטנים יעשו בלאגן...

הלכתי עם הילדים לפני בי"ס

אבל אני חושב שהם ישמחו לבוא בצהרים אחרי הלימודים.

אבל אם את לא בנית את הבית, ולא הבעלים שלו כדי לבצע שיפוץ רציני- שיעלה לך קצת עכשיו ויחסו לך המון בהמשך...

אז-

את יכולה לתלות שטיח קיר או ווילונות עבים- כדי לתת עוד בידוד לחדר

את יכולה לשים את המיטות -ליד קירות פנימיים, ואת הארון בגדים ליד הקיר החיצוני- עוד שכבת בידוד, ולארון לא אכפת אם קר לו...

את יכולה לגדל צמח מטפס על הקיר בצידו החיצוני- עוד שכבת בידוד

אבל לא נראה בר ביצוע, אם יש ילדים קטנים בסביבה שיכולים כל פעם להרוס ולקלקל....

להצמיד לקיר עם מסמרים דיקט (לוח עץ דק), ולצבוע אותו בצבע הקיר,או לשים טפט יפה. לעשות רק עד גובה חצי קיר, כמו שעושים בחדרי ילדים חצי קיר בצבע אחד ובאמצע בחיבור שמים איזשהוא פס טפט או דקורציה יפה.

בילדותנו היה חומר שנקרא: "מיקאדו". אינני יודעת אם מצוי היום. זה כמו מחצלת של נצרים שטוחים או קש עבה. היו תולים על הקיר ליד המיטות, בפטיש ומסמרים וזהו. לא עבודה קשה.

גם אנו נתקלנו בבעיה דומה, ופשוט העמדנו מזרון ספוג בין הקיר למיטה.

צמר סלעים/קלקר ומעליו קיר גבס ואם יש בבית מי שיכול לעשות את זה בעצמו/ה זה ממש לא יקר [לוח גבס עולה כ-30 ש"ח פלוס מינוס +כמה פרופילי אלומיניום, שזה עוד כמה עשרות שקלים (חומר הבידוד איני יודע כמה עולה)]

יש מדריכים באינטרנט כיצד לבנות קיר גבס

בס"ד

תבניות ביצים מבודדות וזולות אך הן דליקות. קלקר גם מבודד אבל הוא גם דליק וגם פולט גזים רעילים והורגים כאשר הוא עולה באש. כל פתרון שתבחרי חייב להיות בטיחותי!!!!!!!!!!!!

הייתי מציעה להשתמש בלוחות פוליאוריתן מוקצף בעובי 3-2 ס"מ. חומר זה פחות דליק מקלקר(פוליסטרן).

יש צמר סלעים וצמר זכוכית בצורת לוחות או "שטיחים", הם מבודדים הכי טוב וגם בטוחים הרבה יותר מבחינת דליקות, אבל לא להדביק אותם בדבק דליק(כי אז מה הועילו חכמים בתקנתם).

כמובן לאחר התקנת החומרים הנ"ל יש לחבר לוחות גבס מקיר לקיר (חיצוניים).

 בהצלחה

אבל אנחנו גרים בשכירות ואני לא רוצה להשקיע יותר מדי.

יש לי קיר שחלקו מתחת לאדמה, ויש לידו מזנון. בית שכור שאיני רוצה להשקיע מעבר לצבע טיח וכו..

מה אפשר לשים מאחורי המזנון שיגן עליו מרטיבות/עובש?

וכנ"ל בתוך ארון המטבח שהקיר מאחוריו המצב לא משהו בלשון המעטה..

ניתן להסיר את העובש עם אקנומיקה זה נשמר בערך לחצי שנה..

מקווה שהועלתי ! בהצלחה!

אממ קרוב לחמש שעות.. השאלה כמה לשעה.. ואני כבר בבית עם תינוק שלי

א- כי עם הילד שלי אני יכולה לצאת, להסתובב, לישון, בקיצור לעשות מה שבא לי.

וברגע שיש עוד תינוק אז זה כבר ממש לא כבדרך אגב. זה מחייב אותך להשאר בבית. בדרך כלל הם לא הולכים לישון ביחד אז את גם לא יכולה לנוח.

ב- אם זה יום קבוע שמחייב אותך להיות בו פנויה אז שוב- את לא יכולה לעשות כלום ואת חייבת לסדר את התוכניות שלך על פי זה.

על תינוקת בת 3 חוד'. גם אני בבית עם תינוק משלי

אם זה משהו חד פעמי למספר שעות או מטפלת קבועה.

וגם מאד משתנה ממקום למקום...

אצלנו למשל מטפלת לוקחות בסביבות 8-10 ש"ח לשעה, אבל מסכמים מראש כמה שעות בחודש זה יוצא וכל חודש משלמים אותו דבר גם אם היו ביטולים וחופשים למיניהם. שעות נוספות באופן חד פעמי- זה כבר בסביבות 15-20 ש"ח לשעה. 

אבל אני יודעת שהפערים ממש גדולים ממקום למקום (יכול להגיע לטווח של פי שתיים...)

אין לי תובנות... אבל תדעי שחשבתי עלייך

יודעת להתמודד איתה ולהסתדר איתה. וגם מניפולטיביות שהרבה פעמים באה איתה ביחד.

בתקופת הדייטים זה היה הדבר הראשון שהייתי שואלת על הבחור והדבר הראשון שהייתי בודקת.

ממה שאת כותבת זה נראה שגם הילדה וגם האמא כל אחת בדרכה היא סובלת מעודף שטלתנות ומניפולטיביות.

אני הגעתי למסקנה (ממקרים שקרו לי בחיים- בעיקר אחות כזאת). שההתמודדות  המצבים כאלה היא קודם כל לא לתת את הלחי השניה, להראות חזקה ועם עמוד שדרה ולא לתת שיכופפו אותך. ובעיקר לתת גבול ברור.

אבל מה, חלק גדול מהאנשים (ואני ביניהם) פשוט לא יודעים לעשות את זה ובטח לא לעשות את זה בצורה יפה. זה כשרון לכל דבר ועניין כמו כשרון לציור, לשפות או למתמטיקה.

לכן, עד כמה שאפשר במקרה כזה פשוט לנתק קשר ולהתעלם. לא להכנס למצבי התנגשות.

מה שחשוב, לענ"ד, שאדם שמטבעו הוא רך וקל להשתלט עליו לא יהיה איתו בקשר אדוק. זה יהרוג אותו ויתפתח קשר לא נכון ופוגע.

בקשר לתהילים, תגידי לשכנה שלך שהבת שלך מארגנת את התהילים. את לא רוצה להתערב לה בארגון כי את רואה חשיבות בלתת לה את העצמאות בארגון התהילים. אם לבת שלה קשה או מרגישה מנוצלת (מניפולציה ששתלטנים משתמשים בה המון) היא יכולה לפרוש. זו החלטה שלה. אם לא טוב לה אז אף אחד לא מכריח אותה.

תודה רבה על התייחסותך!

הקטע שהכל עטוף בנופת צופים, ונחמדות אין קץ, אמירות כמו "אנחנו כמו אחיות" ושפע חיוכים

ופתאום היא הפילה עלי את החשבונות הללו, שכלל לא ידעתי שאני חלק מהם
 

אכן, יש לי נטיה לרצות (פתח ב-ר') וזו סוג של נקודת תורפה אצלי

לפעמים לא נעים לי להיות תקיפה

ודוקא כשהחלתי כן לעמוד על עקרונות - "חטפתי"

לגבי התהלים - לא התעקשנו עם הבת שלנו שתשתף את בת השכנים. הצענו והיא הסכימה.

עמדנו מאחוריה ועודדנו אותה, וב"ה כרגע הן עושות זאת יחד והאוירה כן טובה (ועדיין הן בקושי מתראות מחוץ לשעות הלימודים, אבל כבר אין מריבות, מעין סטטוס קוו קריר עד פושר)

בסדר, ופתאום קיבלה איזה שהוא משבר ולכן היא תוקפנית ככה?

נסי להיות חייכנית קרירה שלום שלום ותו לא וכו' וכך לא יהיו לה תלנות עליך!

לגבי הפעילות בשבת תנסי אולי לשכנע את ביתך לעשות את הפעילות רחוק מהבית,

כך שהאם לא תהיה בשטח וכך התלונות תתגמדנה (עד שתחזור הביתה להתלונן לאמא תשכח חלק מהדברים!)

מקווה שהועלתי בהצלחה!!

אין לי הרבה מה להוסיף..

אני במקומך הייתי תופסת מרחק, ולא- לא היתה לי בעיה עם זה שהיא תרגיש את זה או תקטר על זה.

אם היא תבוא בתלונה על כך, אומר לה שאיני רוצה ליצור עוד מצבים בהם היא תרגיש מנוצלת.

אומנם אולי היא לא "שכנה רעה" אבל יש בה תכונות בהחלט לא חיוביות..

בשבילך ובשביל הילדים הייתי מתרחקת.. (לפחות זה מה שאמרו חז"ל..)

שתפסתי מרחק

סה"כ הקשר היה די צמוד ב-5 שנים האחרונות

תודה לכל מי שחיזקה אותי

זה פשוט כל כך מבלבל -

שכנה שהיא שיא הנחמדה, מפרגנת המון, החלפת מתכונים וטעימות, התייעצויות בנושאי חינוך, תמיד ששה לעזור בלי חשבון - כך היה הרושם.

לא לגמרי יודעת איך לאכול את זה.

אבל אין לי עצות...

אולי באמת לא שמת לב והיה לה ממה להיפגע?

אולי כל השנים האלו היא ציפתה ממך למשהו והרגישה מנוצלת (יכול להיות שלגמרי לא בצדק, אבל עם רגשות קשה להתווכח).

ואולי לא, ובכל זאת שווה לך לנסות לשמור איתה על יחסים תקינים- כיוון שבסופו של דבר אתן שכנות (וטוב שכן קרוב וכו'..)

הייתי כן מציעה לנסות לפתוח שיחה, לא דווקא מתנצלת אלא יותר אכפתית,

משהו כמו: "תראי, אני מבינה שנפגעת, חשוב לי שתדעי שלא הייתה לי כוונה לפגוע,

אני מעריכה אותך כאדם, ויחסי השכנות והחברות שלנו חשובים לי.

גם אם לא תמיד אנחנו רואות כל דבר באותו אופן, בסופו של דבר אני רוצה לקוות שגם לך 

חשוב שיהיה לנו טוב יחד"- ומשם אפשר כל מיני דברים, אפילו להזמין לארוחת שבת.

נראה לי שאין לך הרבה מה להפסיד מלנסות ליישר את ההדורים, בטח לא במצב הזה-

ובתנאי כמובן שאת לא באה מעמדה מתרפסת או נכנעת,

אלא ממקום שמנסה לנתב את הקשר ביניכן למקום שיכול להועיל גם לך וגם לה.

בהצלחה רבה!!

חברות זה לפעמים קצת כמו זוגיות...

יותר קל להיפגע ולתפוס מרחק

ואני כן מעוניינת בטיפול עמוק יותר במצב

דווקא ניסיתי לדבר איתה אז, והרגשתי שהיא מאוד שמחה שבאתי (לדעתה - כי אני צריכה להתנצל), לדעתי - כי לשתינו יש על מה להתנצל, וכל אחת אכן רואה את הדברים קצת אחרת, ורציתי לדבר איתה.

ההבדל הוא שאני כן התנצלתי על מה שהיא טענה, והיא לא.....

להיפך, זה שבאתי להתנצל על מקרה אחד מסויים גרם לה "לפתוח את כל הקלפים" ולהעלות את סדרת הטענות הנ"ל כלפי שהיא צברה במשך כמה שנים.

זה היה שוק

כי ציפיתי לשיחה אחת לגמרי

רוצה להבהיר

אני לא מעוניינת לצאת "הצודקת"

מחפשת באמת את הדרך הכי בריאה לתקשורת בונה

ואם אכן יתברר שזה לא יקרה, אני אוותר. כי לא רוצה קשר בכל מחיר, אם זה קשר מחליש.

וגם אני נתתי באישי עצה בכיון זה של נסיון ליישור ההדורים, אם כי לא בדיוק באותו סגנון.

למרות שבאמת אין ביטוח שזה יצליח - תלוי מאד מי האדם (השכנה) ומה "מאחרי הדברים" באופיו האישי.

שם הוא יהיה "צעיר" ופעיל.

או "עלה" עם ילדים בעלי תסמונת דאון וכד'.

מחלקות בבתי"ח, כולל ללמד ילדים שמאושפזים ל"ע זמן רב.

בתי"ס, ישיבות תיכוניות, תיכונים - שישמחו למתנדב ללמד פרטנית ילדים בצד שעות המסגרת הרגילה.

וכו'.

ההמלצה שלי "יד שרה"

אמא שלי מתנדבת ביד שרה והיא ממש מאושרת מזה,מהאנשים, מהפירגון ומתחושת הסיפוק שיש לה, גם אנחנו חששנו מאוד כאשר אמא שלי יצאה לפנסיה והמלצנו לה להתנדב והיא חיפשה בכמה מקומות עד שהגיע ליד שרה (בהמלצתו של דוד שלי שמתנדב גם הוא) יש שם מגוון עצום של התנדביות וכל אחד יכול למצוא פחות או יותר מה שמתאים לו, אפשר להתנדב במרכז הגדול ליד הר הרצל ואפשר בסניפים השונים ברחבי העיר.

מהניסון שלנו שווה לחפש ולמצוא את המקום הכי טוב שאפשר גם אם זה מתיש וקצת מייאש כי כאשר מוצאים את ההתנדבות המתאימה זה יכול ממש להיות סיפור הצלחה של שנים רבות .

בהצלחה 

מה היא אומרת? קודם כל תדברי איתה.

חוץ מזה השאלה למה הוא לא עושה. ואיך ההבנה שלו של החומר.

אם הוא לא עשה שיעורים בכישורי חיים\מוזיקה או מדעים זה לא נורא כ"כ.

אבל אם הוא מתקשה בקריאה\כתיבה\חשבון אז צריך לעזור לו. זה דברים שיהיה יותר קשה להשלים עם הזמן. וגם יכול להראות על בעיה כללית.

אין מנוס מלשבת איתו כל יום יומיים ולעשות את השיעורים. בגיל הזה במחברות גם ככה אין יותר מדי. זה יותר חוברות. אז תשבי איתו ותשלימו כל פעם מה שחסר. תבדקי עם המורה מה החומר וכו'. אולי היא יכולה לוודא כל יום שהוא סימן בדיוק מה העמודים שיש לעשות.

חוץ מזה אולי שווה לך לשקול לעשות אבחון כלשהו. בהתפתחות הילד או אבחון דידקטי.

אם קשה לו בכתיבה או לשמור על אירגון אולי הוא צריך ריפוי בעיסוק.

ואם קשה לו להבין את החומר או קושי בקריאה יכול להיות שהוא צריך הוראה מתקנת.

כדאי לך לדבר עם המורה ואם אי אפשר אז עם היועצת.

בהצלחה

אין ספק שזה מתיש. אני ממש מבינה אותך, גם אצלנו שיעורי בית זה תיק. אבל זה משתפר ב"ה עם השנים.

הוא לא מסודר? למה זה כ"כ נורא? 

יש הרבה אנשים שלא כותבים כלום, מעתיקים את שיעורי הבית מתוך עצלות ובסוף יודעים את החומר מצוין ומצליחים במבחנים. 

אני יכול להעיד על עצמי שמתחילת החטיבה ועד לסיום התואר הראשון אני לא חושב שעשיתי שיעורי בית פעם אחת והתוצאות בסה"כ היו די טובות. 

כשאת מזכירה את התיק שלו, אני חושב על התיק שלי שנמצא כאן לידי עכשיו... אני לא בטוח, אבל אני חושב שבחיפוש מעמיק אני אולי אפילו אוכל למצוא שם איזו איגואנה... 

אם הא יודע את החומר, אז אני לא חושב שמדובר בבעיה. 

זלזלתי כי קיבלתי 100 בהכל, ואז כשעליתי כיתות והרמה עלתה - בלי טיפה של מאמץ מצידי כמובן שהציונים ירדו וגם הבגרות. וכן, אני מפנה להורים ולמורים אצבע מאשימה שלא העמידו אותי במקום, אף אחד לא העיר לי שאני עושה חיים ומקבלת 80, שזה לא ציון נורא אבל בשביל היכולות שלי זה נמוך. בסוף י"ב ירדתי עד ה-70, וסתם חבל, כי היום אין לי יכולת לשבת וללמוד, אין לי כלים נכונים ללמידה, לא מסוגלת לשבת להתאמץ קצת וללמוד, כי אני רגילה שהכל הולך לי - ומה שלא - אז לא.

לא יודעת אם זה קשור אלייך, אבל עד היום, כמעט בת 30 אני מצטערת על עצמי, כי גם התואר שלי לא היה מושקע, וכדי להמשיך לתואר שני זה יהיה מסובך, וסתם ההרגשה שפספסתי היא לא משהו

לא דרוש זמן רב כדי שהתיק יהיה מסודר למחר ושיעורי הבית יהיו מוכנים.

זה טוב ללו"ז של הילד ולסדר ולבטחון שלו.

האם יש לו קשיים בהתארגנות או קשיים בכתיבה?

אם כן מומלץ לטפל בזה בהקדם.

יכול להיות שהוא ילד עם נטיה לקשיי סדר וארגון

מה שבעצם אומר שהוא לא שם לב כל כך איפה מונחים הדברים שלו

יכול להיות שמחזיק ראש לגמרי בלימודים, אבל עם חפצים פחות מסתדר

זה סוג של ילדים שתמיד שוכחים מחברות, מאבדים מליון עפרונות ואפילו טושים חדשים וכאלה דברים

ובד"כ גם כשהם מחפשים הם לא מצליחים למצוא

באמת כל הזמן העפרונות שלו נעלמים המחברות והספרים.....

אחותו מכינה, והוא מתיישב לידה ומצייר או מכין רשימות של החיילים שלו 

הוא מאוד חכם ואני לא חושבת שיש לו בעיות של קשב וריכוז כי הבנתי שבכיתה המורים טוענים שהוא די מקשיב ומשתתף 

אוף!

לפעמים אני חושבת שאולי פשוט לא מתאים בגיל הזה, ללמוד כל כך הרבה שעות , לחזור הביתה ולהכין שיעורים.... 

עכשיו חזרנו, קנינו לו ספר חדש של חשבון......אני מקווה שהוא ימלא אותו לא כמו הספר הקודם שהיה ריק ונעלם משום מה

קשיי ארגון נובעים פעמים רבות מקשיי קשב וריכוז, אחד הפתרונות היעילים הוא תרגול של חשיבה לפי שלבים (כמו פיתרון תרגיל או שחזור של פעילות או תכנון שלבי פעילות מסויימת )

הילד זקוק לעזרה, לא ניתן בשלב זה לדרוש ממנו ארגון וכו' הוא לא שם, זה רק מתסכל אותו שהוא לא מצליח, טוב יותר לגרום לו חווית הצלחה, שידע שהוא יכול ואז לעודד (מילולית ופיזית) ולצ'פר.

על-מנת לעזור לו ניתן לפעול במס' דרכים וצריך לחלק בין הבית לבין בית הספר.

בית הספר- צריך שיתוף פעולה הדוק יותר של המורים, הקפדה על כתיבה ביומן והכנסתו לתיק, ממש לבדוק שהוא עשה זאת, הוא לא מזלזל הוא פשוט לא יכול.

בית-  גם בבית חייבים לעזור לו ולהרגיל אותו לסדר:

א. בכל יום, ורצוי בשעה קבועה, לרוקן ביחד את התיק וללמד אותו להכניס רק את מה שצריך.

ב. לעבור איתו על היומן, לבצע משימת ש.ב. אחת ולמחוק אותה, ( אם הוא יכול לבצע לבד את ש.ב. אין צורך להיות לידו).

ג.  להכין ביחד איתו את הבגדים לבוקר ולהניחם במקום קבוע.

ד. לשמור על הסביבה שלו מסודרת ומאורגנת.

בנוסף, כדאי להעניק לו כלים לחשיבה ועשייה מאורגנת:

ללמד אותו לפעול לפי שלבים ברצף, למשל בניית חפץ להרכבה לפי הוראות או הכנת מתכון לפי השלבים וכד'.

לחשוב איתו מהו סדר הפעולות בביצוע מטלה מסויימת.

ישנם  אמצעים נוספים שיכולים לעזור לו אבל באופן כללי, מה שיותר סדר של פעולות קבועות ובזמנים קבועים יגרמו לשינוי המיוחל, צריך להגיע למצב שהוא פועל אוטומטית וללא חשיבה וזה יגיע רק ע"י תרגול ולאורך זמן. עם הזמן, וזה יקח זמן של לפחות 3 שבועות -חודש,  להיעלם ולתת לו  לנסות לבד ללא שהוא מודע וחושב אלא פועל אוטומטית,  אם הולך טוב, מצויין (עדיין צריך לבדוק מידי פעם ביחד),  אם לא, להמשיך לעזור לו  תקופה נוספת ושוב לאפשר לו לבד.

בהמשך להרחיב את מעגל הפעולות באותה צורה (תרגול ולאפשר לבצע לבד).

העבודה קשה וסזיפית אבל משתלמת.

כדאי לערב גורם טיפולי מבית הספר (יועצת, פסיכולוג), הם מכירים טוב יותר את התמונה ויכולים להעניק כלים נוספים, יתכן שימליצו על אבחון נוירולוגי.

בהצלחה.

מה עושים אם ההורה בעצמו בעל קשיי ארגון?

כשמטלות הסדר והנקיון אצל ההורה אינן בסדר מסודר, איך יוכל לסייע לילדו?

כתבתי על-כך בעבר באחד השרשורים, אני חושב שלא כדאי להזניח, ניתן ובקלות לקבל הדרכה בתחום ניהול הזמן, החיים יכולים להיראות אחרת לאחר הדרכה ממוקדת.

מצאתי את שכתבתי. לנוחיותך, אני מצטט שוב:

"

ראשית, מודעות לקושי ולכך שההתנהלות הזו צריכה להשתנות היא תחילתו של תהליך שיצור שינוי.

קיימות מס' אפשרויות על-מנת להיכנס לתהליך מחולל שינוי:

א. הצטרפות לקבוצה מונחית לשיפור סדר ואירגון.

ב. למידה עצמית של התחום ועבודה אישית.(מתאים לאנשים בעלי כושרהתמדה ויכולת להשיג מטרות)

ג. הדרכה \אימון ליצירת שינוי בתחום ניהול הזמן .

החשוב ביותר היא ההבנה שאם תתחילי תהליך של שינוי החיים שלך ייראו אחרת לגמרי וזה לא ייקח זמן רב.

מהו אימון?

אימון (Coaching) הוא תהליך ממוקד להשגת המטרות שהציב לעצמו המתאמן, ממש כמו אימון של ספורטאים בו המתאמן ממוקד מטרה בתחום עיסוקו כך באימון אישי. אגב, המקור לאימון הוא מענף הספורט והוא הורחב גם לתחום העסקי, המשפחתי, הזוגי ועוד.
תפקיד המאמן לחשוף רצונות גלויים וסמויים של המתאמן ולגרום לו להגשימם ע"י הסרת חסמים והעצמת כוחותיו הפנימיים.

שלבי תהליך האימון:

1. חשיפת רצונות המתאמן.
2. קביעת מטרות על ומטרות משנה.
3. התאמת שיטת האימון ותוכנית אימון למתאמן על-פי ערכיו ויכולותיו (ישנן מספר רב של שיטות אימון).
4. הבנת החסמים ואימון להסרתם.
5. אימון וליווי להשגת המטרות שהוצבו.
6. מעקב אחר ביצוע התוכנית.

אימון הורים, בניגוד להדרכת הורים, כולל גם את השלבים של הביצוע והמטרות ברורות וממוקדות ולכן ניתן לבחון את תוצאותיו באופן מדויק יותר.
ישנן שיטות אימון רבות ולכן חשוב לבחור מאמן שנחשף לשיטות אימון מגוונות ומסוגל להתאים למתאמן את הדרך הנכונה להעצמת כוחותיו הפנימיים ולהשגת מטרותיו, לכל מתאמן יש דרך משלו.

במקרים רבים, אין צורך באימון אלא מספיקה הדרכה, שכן ללקוח יש את היכולות לבצע את המוטל עליו, או לחילופין מספיק יעוץ ממוקד לשחרור ופתרון של בעיה מסויימת (כמו בסיפור על הנערה).

ישנה חשיבות עליונה בבחירת הטיפול המתאים, מכיון שהאפשרויות רבות ומגוונות ותלויות ביכולות הלקוח ובסוג הבעיה.

צירפתי קישור למקור https://sites.google.com/site/winningparenting/103

לא מומלץ לדחות אלא פשוט לפעול, בלי לחשוב יותר מידי, באחת מהדרכים ולא להזניח.

בהצלחה"

גם אני יכולה לספור על כף יד את הכמות פעמים שעשיתי שיעורי בית

וגדלתי ל-ת-פ-א-ר-ה !

(מי יודע אולי דווקא בגלל זה.. סתם)

אחד הקשיים המרכזיים של ילדים בכיתה גדולה נובע מכך שהם אינם יכולים פעמים רבות לקבל הסבר נוסף על המטלות וכן מתקשים להתמודד עם כמויות גדולות של שיעורי בית. פעמים רבות ההתנהגות נובעת כתוצאה מלקות הלמידה או מקשיים אחרים כגון הפרעת קשב וריכוז.

אחת הדרכים הטובות ביותר לסייע לתלמידים מתקשים היא במתן הוראה מתקנת אשר ניתנת בשתי דרכים:

1.      1. בבית הספר על ידי מורת שילוב – דבר המצריך שהילד יעבור אבחון פסיכו דידקטי וועדת שילוב בית ספרית שקובעת את זכאותו לשילוב.

2.      2. באופן פרטי – על ידי מורה להוראה מתקנת במכון העוסק בטיפול בלקויות למידה.

במסגרת שיעורים פרטיים בהוראה מתקנת – נבנית לתלמיד תכנית עבודה שמטרותיה יכולות להיות מגוונות: הקנייה ושיפור של קריאה וכתיבה והקניית אסטרטגיות למידה להתמודדות עם תכנית הלימודים.

חשוב לדעת- עבודה בהוראה מתקנת מתאימה לילדים כבר מכיתה א’.

בברכה, צוות מכון חיבורים. 

היא אמרה שהוא מבין טוב מאד את החומר ומוציא ציונים מעולים.

הבעיה לא בו. אלא בכך שהוא לא מתאים למערכת הקיימת.

של מי השיעורי בית?

של מי התיק?

מילא הספרים, צריך כדי להעביר לילד הבא... אבל המחברות ממילא חד פעמיות. מה אכפת לך? למה זה אחריות שלך?

הילד יודע איפה צריך לשים ספרים? 

יודע שצריך להכין ש.ב.?

יודע שסנדוויצ'ים ירוקים זה מגעיל?

אני בטוחה שכן, ושאמרת לו את זה יותר מפעם אחת.

אז למה את צריכה לעשות את זה במקומו? לעבור על התיק, לשבת להכין איתו (לא עברת כבר את הגיל?), לשאול...

אחריות לא מתחלקת לשניים. או שאת אחראית, או שהוא אחראי.

אם את דואגת לש.ב. ולתיק- זה אומר שזו אחריות שלך, וממילא- לא אחריות שלו. ואם ככה, אז מה את רוצה ממנו? תעזבי אותו במנוחה, תעשי לבד את הש.ב. (זה יותר מהיר), תנקי את התיק בלי לשאול אותו שאלות, ודי....

אם זו אחריות שלו- את חייבת לאפשר לו לקחת אותה, כלומר להפסיק לקחת לו אותה. לעזוב לגמרי את האחריות על עשיית הש.ב., זה לא בידייך, זה שלו. ברגע שתשחררי, יש סיכוי טוב שהוא יקח את האחריות ויעשה בעצמו.

בהצלחה!

וזה לא מוצדק בכלל!

זה לא זלזול, יש שיטה כזו (יש מדריכי הורים שמדריכים את ההורים לתת לצוות ביה"ס להתמודד עם הבעיות הללו), הבעייתיות שבה היא שהילדים לא מטופלים ולא מקבלים כלים והם גדלים להיות מבוגרים לא מאורגנים. אפשר לחיות ולהצליח עם זה אבל זה גם עלול לתסכל (יש הורים שלא רכשו כלים בילדותם, הם מתוסכלים מתיפקודם כהורים, מאיך שהבית נראה וכו' ו)  לכן, לענ"ד, כדאי לעזור לילד כמה שאפשר, לא בלחץ אבל כן להעניק לו כלים לחיים טובים יותר.

אני כילדה גדלתי בבית מבולגן ללא סדר, זלזלתי בשיעורי הבית וכו.. והיום ככ מצטערת על כך.. עושה המון מאמצים לשנות את זה.. לא מסכימה עם האמירה שזה לא עניינה של האם. זה מאוד עניינה!

ילד בן 8 זקוק להכוונה וכלים! (ולפעמים גם ילד בן 13 ומעלה..)

ההורים שלי כנראה דוגלים בשיטה של האחריות המוחלטת, ולא- המצב של הילדים לא במגמת שיפור, אלא להיפך!

גם הוריי דגלו בשיטה כזאת, וגם אני יכולה להעיד שהיא לא הובילה אותי לנטילת אחריות אלא לתחושה אבודה וחסרת סיכוי (כבר עבר ב"ה, אבל אלו זכרונות ילדות שנחרטים עמוק). הרבה ילדים צריכים עזרה, הכוונה, הדרכה - ולא טוב שההורים יתנערו מהאחריות הזאת.

ילד הוא -חיו, שלומו, טובתו, חינוכו, כל צרכיו- הם אחריות של ההורה

ואם ההורה מרגיש שמשהוא מחיי הילד הוא לא אחריות שלו- אז במטוטא שיעביר את הילד למישהוא אחר שיטפל טוב יותר בילד וימלא את צרכיו הפיזייים, רגשיים, התפתחותיים, חינוכיים, רוחניים וכולי

ילד לא נולד יודע לסדר תיק, או לסדר שום דבר אחר בחיים

זה ידע והרגל נרכש של שנים, שנים

ילד צריך את ההורה- כדי שילמד אותו, כדי שידריך אותו איך עושים מטלות קבועות, איך לוקחים אחריות על החפצים שלך

שייתן לו חיפוי במצבים שהילד לא מסוגל- שהילד יוכל להתקדם בחיים ולא לצבור פעמים בכל מיני תחומים רק כי תחום אחד עדיין קשה לו. (שלא יצבור פער לימודי כי קשה לו לארגן מחברות, שלא יהיה מסריח כי יש לו סנדוויץ עם עובש בתיק, למשל)

יש מצבים שבהם הורה מכיר את הילד והמסגלויות שלו, ואומר- עכשיו אני משחרר, הוא יכול לבד, הוא צריך ללמוד לעשות לבד. אז יומיים יהיה לא נעים - אבל הוא יגדל מזה..

אבל זה מצב מאוד ספציפי -לא מדיניות כללית

אני רוצה להוסיף על הדברים היפים של הורות משמעותית.

יש לי נסיון עם ילדים מפוזרים, שכחנים ומבולגני תיקים, עם קשיים בהתארגנות ופיזור. יש להם גם הפרעת קשב וריכוז, אבל אני רוצה רק להוסיף עוד נקודה שלי עזרה מאוד.

השיטה שהורות משמעותית כתבה מאוד יעילה, אני הייתי מוסיפה גם רשימה כתובה על דף, שהילד יכתוב (איתך כמובן).

למשל: סדר הפעולות לפני השינה, או סדר הפעולות בבוקר, אפשר גם לצייר ציור קטן ונחמד ליד כל פעולה (מברשת שיניים קטנה, למשל). את הדף כדאי לתלות ליד המיטה של הילד, או במקום אחר בו הוא יראה אותו כל יום, והוא יתרגל לפעול לפי הדף, בצורה עצמאית, עד שמרוב הרגל הוא לא יצטרך את הדף יותר!

מנסיון, עובד מצוין וחולל פלאים בהתארגנות הבוקר והערב של ביתי.

בהצלחה!

ובאמת בתור ילדה עד לבחרות ממש גם אני סבלתי מאי ארגון בית ומטלות אישיות

כמו שעורי בית ואפילו מבחנים כך שיש לי צער גדול שיש לי אפסים ממש במבחנים

רק בגלל שלא נתנו לי כלים איך להתמודד ואיך לעשות לי סדר ומתי !!

עד היום אני נסחבת עם הזמן בזמן שהשכנות שלי מתקתקות כמו שעון כבר משש בבוקר!!

שזקוקים לתיווך של הוריהם בנושא ההתארגנות, גם סביב בי"ס וגם סביב הפעולות היומיומיות.

התיק המבולגן, המחברות הריקות ואפילו הסנביצ'ים..

קודם כל- למצוא לו אתגר.  יש היום המון מסגרות למחוננים\מצטינים שיכולות לעזור.

אני הייתי משועממת בשיעורים, לא ראיתי צורך להכין ש"ב, אז הייתי עוזרת לחברות- אבל לא מכינה בעצמי- כי אני לא צריכה גם ככה אני יודעת..

מעבר לזה- לנסות למצוא איך הוא רואה את הדברים. איך העולם שלו מסודר ומשם לתת לו כלים כדי שיהיה יותר מסודר.

כנראה שהכלים שנתנו לו עד היום לא נכונים לו והוא צריך כלים אחרים.

המורה שלי ישבה איתי לעשות סדר יום- עם שעות ותכנון- אבל זה לא עזר כי ריחפתי ולא נצמדתי לסדר יום הזה ושכחתי בכלל לבדוק מה מתי ואיך.. (לבנות אחרות זה עזר יופי..) 

היום עם הזמן אני יותר מסודרת ומאורגנת כי פיתחתי כלים משל עצמי וגיליתי מה עוזר לי. (בעיקר לא להעמיס משימות, לרשום רשימות מפורטות ולהצמד אליהן, למצוא את המוטיבציה שלי בכל משימה- למה אני רוצה לעשות את זה)

לא לכולם מתאימים אותם כלים..

אבל באמת שמים לב למיטות. בד"כ אנו מרחיקים ומקרבים ובאותו זמן אני מנקה מתחת למיטות וכשהילדה שואלת למה המיטות זזו,אני עונה שניקיתי.

כשהילדים יותר גדולים אני מתארת שהם כבר יודעים כל מיני דברים ואם את מעדיפה לשמור על פרטיותכם- המיטות צריכות להיות תמיד אותו דבר בבוקר או תמיד לבלבל...

באופן כללי תמיד תיתקלי בשאלות מכשילות, הילדים של היום מבינים ושואלים, לא צריך לפחד מכל שאלה, אפשר לענות בפשטות ברמה שמתאים לגיל.

בנוסף הרבה מהשאלות שלהם תמימות ולא צריך לחשוב עמוק מידי.

נראה לי טוב גם לילדים שרוצים לבוא לישון איתנו אבל כבר תופסים מק

כדאי אולי לזכור שגם אם את ליל הטבילה והטהרה שלפניה אנחנו מונחים להסתיר ולהצניע ככל הניתן-

הרי שבכל הקשור לאשה הנדה היחס הוא לגמרי הפוך. עד כדי כך שבעבר (שאז גם אנשים אחרים שמרו על דיני טומאה וטהרה עם אשה נדה ונזהרו ממגע או ישיבה וכד') האשה היתה מיחדת לעצמה בגדי נידות שהיו ידועים ומפורסמים לכל ואותם היתה לובשת בתקופות נידתה, ועד היום ישנן עדות בהן נהוג שהנידות כולן ישנות בדירה המופרדת להן. לא היתה בכך שום בושה ושום צנעה.

אז נכון שאנו רחוקים מכל זה כיום, והגישה ודאי מסוייגת לכל פירסום בנושא הרגיש והאישי הזה שבין איש לאשתו, ואולי יש בזה גם מעלה מיוחדת, אבל לא צריך להיות בלחץ אם מישהו יבחין שהאשה נדה, או אם (במקרה שלנו-) אחד הילדים יבחין שלעיתים המיטות מחוברות ולעיתים מופרדות.

לדעתי אם ההורים משדרים מסר פשוט וטבעי שלפעמים זה כך ולפעמים כך אז הילדים נמנעים מלהקשות קושיות "למדניות" כ"כ.

לשים לב, אם מישהו בא לישון איתנו, אבל אני מרגישה שזו הנהגה טובה. מעשהו יכול להסביר לי למה יש כאלו שאצלם כל הזמן נפרד אא"כ מחברים? ולא הפוך? הרי הגעשה שהיא שאנחנו ביחד, נשואים,אא"כ אסורים, ולא להיפך...

תמיד המיטה מופרדת מהשניה (בכלל אין שם מיטה זוגית)!

ולמי שיש, תמיד יש אפשרות להוסיף מיטה באזור וכמובן אם צריך ישנים עליו!!

ולפעמים מחוברת, כשעונים בצורה עניינית, כבדרך אגב הם בד"כ עוברים הלאה, אם הם ממשיכים לשאול, אפשר להוסיף שלפעמים אין אפשרות לאבא ואמא לישון במיטה מחוברת אז הם מפרידים. הכי חשוב לענות בספונטניות בלי להיבהל ובלי להילחץ.

את מעדיפה שדווקא את הדברים הכי אינטימיים והכי קדושים הם ילמדו "בחוץ"??

כמו שאת מלמדת אותם שמרימים צלחת מהשולחן, שמדברים בצורה מסוימת ולא בצורה אחרת,

כך תלמדי אותם שהמצב הטבעי הוא שיש זמנים בהם המיטות נפרדות ויש כאלו בהם המיטות מחוברות.

בגיל קטן זה פשוט כעובדה. כמו שיש שבת, כמו שיש מברשת שיניים

בהמשך, תלוי ברמתו של הילד ובחיפוש שלו אחר מידע,

אפשר להסביר בצורה צנועה ומותאמת על למה יש זמנים כאלו.

 אנשים, ממש אשמח לשמוע אם מישהו מעוניין!!

יותר בטיחותי ויותר יעיל. אבל צריך להקפיד לנקות ולייבש אותו מבפנים מדי פעם.

אם קשה לנשום- תקנו או תשאילו משאבת נזלת. זה מאוד מאוד עוזר.

יש לי רק קרים.

ובאמת מאד חשוב כל בערך יומיים לייבש את המכשיר 

(יש חיידק עמיד לאנטביוטיקה שמתפתח במקומות כאלה....)

מנסיון שלי מי מלח עוזר מאד! טיפה אחת בכל נחיר ולאט לאט הנזלת מתרככת ויוצאת מעצמה...

ואולי גם להגביה לו את הראש (עגלה בשפוע, כרית או להגביה את רגלי המיטה)

כך יש סיכוי שיישן גם במיטה ולא רק על הידיים...

בע"ה

מנצלשת...

ביתי בת 4...

עם נזלת כל כל כל כל הזמן באף...

יש פיתרון?

תודה

שמעתי שגם אם היא לא התחילה כאלרגיה - היא הופכת לאלרגית

מטפלים כמו באלרגיה

לילד שלי נתנו פניסטיל

א. להפסיק מוצרי חלב טוטלית לשבועיים בערך ולראות אם יש הטבה. הרבה מאוד ילדים מנוזלים ככה ואחד הגורמים הוא החלב.

ב. לנסות לתת סוכריות ויטמין C שמתאימות לגיל שלו- לחיזוק מערכת החיסון.

לבריאות!

אצלנו הרופאה איבחנה נזלת מוגלתית ונתנה לנו מרשם (לא נתתי את התרופה כי עד שהצלחתי לקנות אותה עבר פרק זמן).

אפשר גם לטפטף מי מלח כמה שיותר פעמים ביום (כוס מים+חצי כפית מלח).

ושמעתי שבגיל 5 זה אמור לעבור, אם זה עוזר (כי משהו בהתפתחות של הראש וכו' מאפשר את זה. אני ממש לא בקיאה בפרטים כמו שאפשר לראות ).

(כשהילד שוכב והראש מוטה אחורה. כלומר, הסנטר יותר גבוה מהמצח. כך הטיפה תחליק פנימה ולא בכיוון אחר).

מי מלח עלולים להרוס משהו שם- לא יודעת מה בדיוק

אבל זכור לי שאמרו תמיד לא יותר מ5 פעמים...

ניסיתן פעם לשים לעצמכך מי מלח? זה די מגעיל.

הבשורה המשמחת היא שזה עובד אותו דבר גם עם מי סוכר!

ממיסים ברבע כוס מים רותחים בערך 4 כפיות סוכר, מקררים, ומטפטפים לאף

עדיף רק בצד אחד, ובגלל שיש חור במחיצה של הנחיריים זה משפיע גם על הצד השני

אצלנו מוסיפים גם תיון קמומיל למים הרותחים

נשמע מענין עם הסוכר !!

לומד את העולם...

ו"לחנך" זה בעדינות, מתוך שותפות איתו. והוא גם בהחלט "צעיר"...

אפשר למשל, לתרגל לסדר ביחד את המשחקים בסוף המשחק. ברצון טוב.

לפעמים אני מרגישה שכשהוא נרדם - המרוץ האין סופי נגמר סוף סוף... וגם - שה' שומר עליו מצרות...

טיפוס, גז, תנור, מכונת כביסה, זריקות של דברים - מאוד מאוד אפייני לגיל הזה. טיפוס במגלשות בכיוונים שונים, ונסיון לעלות בסולם - למה לא? זה מראה שיש לו אופי בריא, איזה כיף, רק צריך לשמור. צעצועים של אחרים - ברור שיותר מעניין, גם בגיל יותר מבוגר, רק אז הם לומדים להתבייש ולבקש...

מה לעשות? לשמוח שיש לך בן שובב וסקרן, פעיל ומתעניין ולחכות בסבלנות עוד חצי שנה - שנה. אצל הבן הבכור שלי - היה כזה רק עוד יותר סקרן וגם קצת אלים כלפי ילדים, וממש הרגשתי את השינוי ברגע שהתחיל לדבר. ואחרי החלאקה - היה עוד שינוי לטובה.

אבל האמת שהבשלות לגמרי - הגיעה רק עכשיו, כשנכנס לכיתה א', ויש פשוט "נחת" סוף כל סוף, ממש תענוג..

אז מה עושים בינתיים - נושמים בסבלנות, ומחכים, מתפללים שה' ישמור עליו, וכמובן אפשר לומר לילד מה אסור ומה מותר - אבל באמת - רוב הדברים שאת מתארת יפתרו מעצמם עוד קצת זמן...

והבאים אחר כך - ה' נותן כוחות, וגם לרוב הם יותר עסוקים עם הגדולים מהם ולכן את לא כל כך צריכה להעסיק אותם כל הזמן, ובינתיים הבכור כבר יגדל וירגע.. ואולי יעזור לך אפילו לשמור וללמד מה מותר ומה אסור.

אז היה לי מנעול על הדלת של מטבח ובישלתי רק כשילדים ישנים

אם לא הספקתי אז לא הספקתי- לדעתי עדיף לאכול כריך מלרוץ עם ילד לבית חולים עם כוויות

ולא לשכח לשים פלטה על שעון שבת שיהיה חם אבל לא רותח ולא כל שעות היממה- מכירה כמה מקרים שקרו אסונות מדברים האלו. צ'ולנט או כס תה לא שווים את זה

ולא משחקים עם תנור לא משנה הדרך במקרה כזה של פיקוח נפש תוצאה היא היקר. ילד בגיל הזה עוד לא מבין מה יכול לקרות לו. תבדקו האם אפשר לארגן את הבית שילד לא יגיע לתנור או מכונת כביסה

לדעתי זה אפילו יותר חשוב מהחום ואהבה של אמא

בקשר למגלשות- אם הוא מסתדר טוב לבד אז זה לא נורא ואם לא אז להיות שם איתו או לא להרשות בינתיים

הכנות לשבת-אוכל פשוט כדי להספיק רב העבודה כשישנים

כבר קרה שאמהות לחוצות לא שמו לב על ילד ולא נגמר בטוב

לדעתי לא להרים מהכביש שום דבר שלא יתרגל שזה מקום משחק. זה נורא מסוכן 

גיל שחוקרים את העולם בלי מודעות לסכנות

לעניות דעתי צריך לשים את הגבול בין דברים מסוכנים לבין סקרנות לא מזיקה

למשל -

ילדים בגיל הזה אוהבים שמשתפים אותם במטבח, אז שתפי אותו בהכנת עוגה ולא בבישול ליד הגז שהוא עלול להיכוות

את אופה חלות? תני לו חתיכת בצק ללוש, תאפי לו את החלה שלו והוא יהיה מאושר לברך עליה בסעודה

חשמל -

חובה לכסות את השקעים שלא בשימוש (יש פקקים כאלה שמתלבשים בתוך השקע)

אחד הבנים שלי התחשמל (קלות) מדחיפת מסמר לשקע חשמלי

אם הוא מנסה להתעסק או "לתקן"... - לקחת אותו משם ולומר - "חשמל, מסוכן!" (בלי הסברים ארוכים)

טיפוס -

אם את לידו ומשגיחה\עוזרת - תני לו לעשות מה שהוא רוצה, זה הכיף שלו...

כניסה למטבח - תלוי בילד -

אם הוא עלול ממש לעשות משהו מסוכן במטבח, עדיף לחסום את הכניסה (במידה ואין דלת) וכמובן לשמור סכינים במקום גבוה.

אלא אם כן הוא תמיד תחת השגחתך (נראה לי קצת קשה, אבל אם זה בינתיים רק בחורון אחד קטן - יותר הגיוני, אני מדברת "ממרומי" חמשת ילדי, כשתמיד יש את ה"שובב התורן" ולא תמיד אני מחזיקה ראש איפה כל ילד מסתובב)

לגבי בישולים וכד' -

הוא לא הולך לנוח בצהרים? או מעסיק את עצמו במשחקים או נסיעה בבימבה או משהו?

כמו הילדים שלי????

אצלי זה הגיע למצב שהייתי צריכה לשים את כל מה שאני לא רוצה שיגיע אליו מעל המקרר,

וגם אז הוא לקח את הסולם של מיטת הקומותיים של אחיו הגדולים (בזמן שקילחתי אותם) ורצה לקחת משם.

הדבר היחיד בגיל הזה זה עקביות.

לא ענישה אלא מניעהאו עצירה של הדברים שאת לא מרשה שיקרו.

המון המון סבלנות.

שיהיה בהצלחה, זה הגיל שהכי איתגר אותי, ואישית הייתה לי הקלה משמעותית כשכל אחד מהם היה מגיע לגיל 3 ....

אז אני מאמינה לכם...

שמחה לשמוע שזה מה שחשבתי עד עכשיו ושאני יכולה בלב שקט להיות צמודה אליו ברגעי הסקרנות המסוכנים ושעצם הנוכחות/ תשומת הלב שלי לא בהכרח מעצימה אותם.

תעשי לו מטבח צעצוע -שיהיה במיקום קרוב למטבח האמיתי

את עומדת לבשל- גם הוא "עומד לבשל"

את מכניסה לתנור- גם הוא...

את מנקה- גם הוא ינקה את המטבח צעצוע שלו

ככה הוא יוכל להתנסות- וגם להיות בסביבה בטוחה, להרגיש שהוא עושה "ממש כמו הגדולים"

תחפשי ברשת תמונות של מטבחי ילדים, זה ייתן לך רעיונות וכיוונים

זה לא חייב להיות יקר או מושקע בטירוף... רק נחמד ומתאים לילד.

ואני גם לא חושבת שזו גישה נכונה לחיים, "לעצור הכל עד שהם יגדלו, כוס תה לא שווה את זה". אני מקווה בעז"ה להרבה שנים עם קטנטנים ולא נראה לי שאני צריכה להפסיק לחיות נורמלי עד אז...

מה כן?

בהחלט נכון וראוי לחנך את הילדים ל"מותר-אסור" ואפילו להאמין שהם מסוגלים להבין את זה ולעמוד בזה... הרי הילדים שלנו קיבלו את הגנים המשובחים שלנו...

לכן אני כאמא ממש לא הייתי מקבלת את ההתנהגויות האלה, ובטח לא "מורידה את הראש עד יעבור זעם", אלא עומדת על זה שמה שאמא אומרת צריך לעשות, ממקום שבטוח בהורות ובסמכות ובחובה שלי לומר זאת.

אבל זה מה שאני הייתי עושה, כל אחת מאיתנו היא אמא אחרת, טובה ומדויקת לילדיה, ואם לך אין בעיה עם ההתנהגויות האלה, אז מה אכפת לך מה אחרים עושים? הנקודה היחידה החשובה היא אם את רוצה להמשיך את המצב הקיים או לא.

אם לא, יש הרבה מה להסביר כדי להבין לעומק מה בדיוק הדינמיקה בינכם, וזה לא המקום, אם תרצי, אפשר באישי.

עדיף לתרגל את זה עם זריקת חפצים לדוגמא

עובדה גם שביהדות יש המון איסורים שמטרתם להרחיק אותנו מאיסור תורה

חכמינו לא סמכו עלינו ובנו לנו גדר למה שאנחנו נדרוש דבר כזה מילד בן שנתיים

וכן ילדים לפעמים זה וויתורים

כמו שאישה שרוצה הרבה ילדים תוותר על סושי כך היא תוותר על כס תה בזמנים מסוימים

מאחלת לכולם שילדים לא ייפגעו בתאונות בית אף פעם

השאלה לא היתה אם להפסיק לחיות נורמלי, וגם לא אם צריך "להוריד ראש".. כלומר, כאילו לוותר ב"אילוץ" על חינוך כי חבל על המאמץ... חלילה. והשאלה גם לא היתה אם צריך לעשות מה שאמא אומרת, אלא מה  ומתי אמא בכלל צריכה לומר והאם באמת, כלשונך, "בסמכות ובחובה שלי לומר" על דברים כאלו שתוארו בשלב זה...

השאלה היתה איך ראוי לחנך בגיל הזה. בין בקום-עשה, בין בשב-ואל תעשה.

כמעט כל ההתנהגויות שהיא תיארה (למעט לקיחה של משחקי אחרים, שגם ניתן להבין את הסקרנות, אבל יש צד נוסף..), הם התנהגויות בריאות, חמודות, של ילד קטן, תינוק, שלומד בצורה בריאה ושמחה את העולם.

ולכן, "לחנך" ו"להפעיל סמכות כנגדן", זה לענ"ד לא חינוך אלא אולי ההיפך. כי "חינוך" זה לא תמיד שאנחנו "אומרים משהו". אולי לנו זה יותר "מרגיש" חינוך, כי הפעלנו אמירה, אבל זה לא בהכרח כך. שהרי אנחנו רוצים בחינוך להוציא לפעל את הטוב שבילד, ובגיל כזה זה בא גם כך, ע"י נתינת האפשרות לו והשתתפות איתו בסקרנותו. זו לא אוירה של "הפקרות", אלא של כיוון להשתתפות בשלב הנוכחי. ויש הרי גם "חינוך" אקטיבי. יש התרגלות לשעת-שינה, לסדרים ראשוניים מסויימים וכו'. וגם בעצם צורת הדיבור הנעימה והמסבירה אל הילד, ושגם דרכה הוא קולט שההורים הם הורים.

זה לא אומר שאי אפשר כלל להתחיל להציב גבולות. אבל צריך לראות בשכל היכן זה באמת נחוץ, ובעדינות הראויה והתרגלות נכונה.

נכון שיש דברים שצריך להתחשב ביכולות של האמא. לגיטימי. אבל כמו שלא נאמר שהאמא צריכה להמשיך בחיים הנורמליים ולא להתעסק עם חיתולים מסריחים.. כך גם במה שנוגע להתענינות בריאה של הילד בעולם - אכן זה מצריך קצת "שינוי" מסדר חיים בלי ילדים בגיל זה. אפשר לקחת את זה בחיוך - ורואים שבאמת זה יכול להיות חלק נורמלי ומשמח מחיים נורמליים עם ילדים.

כמובן, לא מדובר כשזה עובר מהתענינות לסתם השתוללות.

ולגבי מי שכתבה שגם ביהדות מחנכים לגבולות וסייג לעבירה, זה נכון. אבל ביהדות גם החינוך ע"י ההורים ל"לא תעשה" מתחיל מזמן שילד מבין מה זה "לא" (לא שהוא נבהל מגערה.. אלא קולט לא), אם כי להניעו לעבור על איסור, אסור גם קודם ("שמירת שבת כהלכתה" הישן, הלכות חינוך). והגיל הזה הוא שנתיים-שלש (שם), תלוי לפי הילד.  וממילא אשר להבין שגם ל"סייגים" צריך את הזמן הנכון. לא להתעלם, אבל גם לא להקדים ולא להגזים.  וכשמדובר בסקרנות בעליל שאין בה כל "אנארכיה" מצד הילד - צרך לכאורה התייחס בהתאם.

אין שום סיבה שאמא תוריד את הראש ותתן להילדים שלה לאבד כל רסן

ואכן בשביל זה קיבלנו סמכות כהורים

חלק מהסמכות הזו היא להחליט על מה חשוב להתעקש, ועל מה חשוב ואפילו חובה - לא להתעקש

חינוך בדרכי נועם, בפרט בדור שלנו, הוא צו השעה, והוא הכרחי.

חינוך ל"מותר ואסור" בגיל שנתיים צריך להתבצע לפי יכולת ההכלה של הילד, כלומר - בקטנה, ולשים דגש על מה מותר

מותר לילד לעזור לאמא לאפות עוגה

מותר לילד להשפריץ מים (באמבטיה או בחצר)

מותר להעיף משחקים (אבל אח"כ גם צריך לאסוף)

מותר לצעוק (אבל לפעמים צריך גם ללחוש)

מותר לשיר, לרקוד, לצחוק, לזרום, להנות יחד

מותר למזוג לבד תה (בתנאי שהוא לא רותח ויש סמרטוט רצפה בהישג יד...)

שיתוף הקטנים בפעילות של הגדולים תורם להם ה-מ-ו-ן

להרגשת "חלק מהקהילה", לבטחון עצמי, לתחושת מסוגלות

סייג לדברי: יש ילדים שהצבת גבולות תקיפים אכן תורמת להם, כי קשה להם להפנים גבולות. אצל רובם המכריע של הילדים זה לא קיים.

נראה לי קצת לא אחראי ההתנהלות הזאת שלכן.

אפילו אם הגננת *מקסימה*

יש מצב שזו תגובה אלרגית, יש אפשרויות נוספות- לא נכון להשאיר את זה בינך לבין הגננת.

קראתי את ההודעה שלך ואני מרגישה אמא ממש לא אחראית (די בצדק..)

בבוקר מוקדם (עוד לפני ההודעה שלך...) לקחתי אותו לרופאה. היא אמרה שזה עונתי ובסדר ושצריך להקפיד על שתייה. היא גם המליצה לי לקחת פרוביוטיקה או משהן כזה, שכדאי לקחת כמה שבועות אחרי התקפת הקאות/שילשולים. מישהו שמע על זה? זו רופאה שמאד מאמינה בלתת תרופות  ותוספי תזונה, ואני לא כל כך באותו ראש... הרופאה אמרה שזה עוזר לגוף לחזור למצב שלפני...

תודה בכל אופן... לילה טוב!

רוב הרופאים שפגשתי לא מבינים בתוספי תזונה כלום.

במקרים כאלו.

אין משהו שלא בא בצורת "תרופה" לתת לו כדי שיחזור לעצמו?

פרוביוטיקה זה חיידקים טובים לגוף

זה תוספת חיידקים טובים כדי שמערכת העיכול תעבוד יותר טוב

הקאות ושילשולים מראה על אי איזון במערכת העיכול

הפרוביוטיקה מאזן ומרגיע

יש אפשרת לקנות באבקה לילדים ואז מערבבים את זה עם האוכל , יש פרוביוטיקה בצורת שוקולדים קטנים 

אני חושבת שהכי טוב זה האבקה- אבל לכי לפארם ותבררי עם הרוקח מה הכי טוב 

שימי לב לכשרויות יש כאלה עם חלב עכו"ם, יש כאלה שםם פרווה 

רפואה שלמה

עוזר פלאים

הגוף איבד הרבה מהחידקים הטובים ולכן צריך להתמלא מחדש!!

ולגבי ההקאות האם הוא מצונן? כי יתכן ונחסם לו המעבר של האוכל בגוש של

נזלת ולכן יתכן ההקאה הזאת. (בכל אופן כך אצל הילדים שלי!).

מאחלת לילדך רפואה שלימה ומהירה!

למרוח על החזה שלו אחרי אמבטיה שמן זית פלוס שמן אקליפטוס שמעתי שזה יעיל מאד!

אני אישית לא ניסיתי אבל שמעתי ממשהי באופן אישי שזה עוזר לילדיה!

בהצלחה ורפואה שלימה!!

הבאתי לו סוכריות כאלה של אלטמן (תוספי תזונה) , לא יודעת אם זה קשור!

תודה לכל העונים, כאן ובאישי. התרגשנו מאד מאהבת הישראל שלכם.

בשורות טובות ושנראה במהירה את הגואל!

של ההשעיות. זה פרס לילד ועונש להורים.

להיות שהסתיר ממך דברים?....

כלומר, כשהחבר יושב על כסא והוא יושב על ברכיו? או יושב עליו כשהתלמיד שוכב על הרצפה אחרי שהובס?

ועוד שאלה- האם ההשעיה היא רק בגלל שישב עליו, או שהיה משהו נוסף?

הוא ישב עלי לאחר שהובס. אבל מעבר לזה לא עשה לו כלום, כלומר לא הרביץ וכדומה.

ואכזרי.

לדעתי, יפה עשו שהשעו אותו.

כמובן, צריך להסביר לו למה, "להניח" שלא תפס את המשמעות - ולסכם שלהבא זה לא קורה ושמנצלים את ההשעיה כדי להמחיש את הצורך להרגיש את תחושת השני.

ובתור מורה אני יודעת שיש לזה אפקט יעיל מאוד

["ממש לא אכזרי"? לשבת על השני ש"הובס"?!.. אינני יודע אם היית מגיבה כך גם אם היית אימו של הנפגע..]

"להסביר במילים" - לא סותר השעיה. לא על חשבון המותקף שצריך להשיב את כבודו.

ואם ההשעיה תיעשה כראוי, לא ייפגע "בטחון המושעה" שאינו צריך להיבנות ע"ח חבירו.

כמובן, שהדברים תלויים גם בנפשות הפועלות וכו' - יש לתת לביה"ס את הקרדיט ששקלו זאת.

את האלימות מבתיה"ס צריך למגר. ילד צריך להרגיש בטוח שם. כמובן, הכל באופן חינוכי - אבל לא ע"ח הנפגעים, שלא פעם הם אותם ילדים כל הזמן.

זה היה בכתה ד' על חוצפה מתמשכת

המורה  שהיתה מחנכת בכל נפשה ,התקשרה להורי(שלא היו מחנכים דגולים בלשון המעטה)

והסבירה להם מה לומר לי ואיך להתיחס לענין.

אני בתור ילדה לא הבנתי שהיא הסבירה להם, רק חשתי שינוי גדול ותדהמה, מהצורה שהודיעו לי על העונש

היא גם הדריכה אותם מה אני אמורה לעשות בבית באותו זמן.

חזרתי לכתה וביקשתי סליחה

ובעיני היו דמעות

זה בהחלט לא היה פרס

כנראה שצריך לדעת איך לגרום לילד שיהיה תועלת בהשעיה

וזה תלוי מה ההורים יעשו עם השעית הילד.

אם הילד ירגיש עונש או פרס, זה תלוי בהורים שלו. 

בהם בלבד!!

כשההורה משתף פעולה עם בית הספר, ונותן לילד את התחושה שזה עונש,

ומקשר למורה לילה מראש ושואל מה ילמדו, ואיפה הילד צריך להתקדם(בחוברות עבודה וכ')

ולא נותן לו בינתיים להעביר את הזמן בכייף כיום חופש, הילד מבין שזה לא כייף.

אם ההורה חושב שבית הספר עושה עוול וכ', ומעביר את הזמן עם הילד בתחושה הזאת,

אז הכל מתפספס.

בעיניי זה פחות משמעותי כמה ההשעיה הייתה צעד נבון מצד בית הספר,

אלא לאיזה מקום את לוקחת אותה.

אם את לא מעוניינת שבנך ישתתף במריבות,

וכן רוצה שההשעיה תעשה את האפקט שלה- תשתפי פעולה.

זה הכלי שבית הספר בחר בו, ואת יכולה להשתמש בו, לצרכים שלך.

גם את הילד שלי השעו פעם, (על התחצפויות למורה, וליצנות בזמן שיעור)

בהתחלה מאד כעסתי, אך לפני שבאתי לבית הספר ולקחתי אותו-(התקשרו אליי שאקח אותו...)

התבוננתי בדברים והחלטתי שגם אם העונש הזה מטופש בעיני, אני אוציא ממנו את המיטב, וב"ה זה עזר.

בהצלחה

גם אני מאחסנת בדיוק כמוך (אבל בקופסאות אכסון פלסטיק).

מתוך כמה עשרות בגדים היה אחד או שניים שהצהיבו. לא קריטי. השאר לא נראים חדשים (עברו כבר 2 ילדים..) אבל הם במצב מצוין.

שלא השתמשתי במשך שנתיים וחצי

לצערי הרבה מאוד בגדים היו עם כתמים צהובים

השתמשתי במה שהיה טוב

ניסיתי לנקות בבגדים יפים במיוחד ,בחלק זה עזר.

מה שלא- זרקתי- אולי 10% בערך

חלק ישב 5 שנים ויותר, חלק פחות.. הרוב נשאר במצב טוב. יש דברים שגם נראה לי אכסנתי במצב לא משהו אז החלטתי לזרוק.. על הרוב לא היו כתמי אחסון, אבל מה שניסיתי כן ירד בכביסה (בחלק עוד לא ניסיתי..) 

נראה לי בגדול כן הייתי שומרת (למרות שבהתלבטות דומה..) יש גם דברים שזכורים לנו כיפים וכשמסתכלים אחרי הרבה זמן הם לא משהו.. אבל מצד שני יש לי גם דברים שאמא שלי העבירה ממני והמצב שלהם עדיין סבבה! (והשיקול הכלכלי גם חשוב..)

אני מאחסנת בשקיות פלסטיק (כמו של שמיכות פוך וכד'..) 

בהצלחה!!

שמחליפות כבר זמן מה את השירשוריות...

וזה שאת לא מעודכנת, יקירתי, זה כי זנחת את הפורום על קירקוריו, לאנחות

|מתגעגעת|

ואכן זנחתי את הפורום... אבל מסתדרים בלעדיי, לא?

|מתגעגעת אלייך גם|

חמודות אתן. אני כאן באישי, אבל לא חוזרת בזמן הקרוב, ממגוון סיבות.

אוהבת אתכן.

צריך משיהי שתמליץ עלייך..

יש דברים שטוב לומר ויש שכדי שלא לומר, כי ההורים לא תמיד מפסיק חכמים כדי להבין שיש גם דרך אחרת לגדל את הילדים.

הם חושבים (כנראה) שאם אנחנו עושים משהו אחר זה כאילו שאנחנו פוסלים את הדרך שלהם ואכמ"ל.

באופי של ההורים, הילדים, והקשר בניהם.

לא משהו שאפשר לגמרי להשליך מזוג אחד לאחר...

וביחס ההדדי והכבוד ההדדי.

ביכולת של הצעירים לשמוע ולחשוב - וביכולת של המבוגרים לכבד את שיקול דעתם ועצמאותם, ולא לנסות ללחוץ או לכפות.

ככלל, בוודאי שבעלי ניסיון יכולים לעזור הרבה וזה גם יכול להיות מפתח גדול ליחס קרוב. אבל אם התחושה היא שכאשר מספרים "סופגים הערות", קרי - ביקורת, במקום קומפילמנטים והצעות בגישה מעודדת ורוצה לקדם, אז באמת "צריך עיון"...

אולי כדאי לומר להם, שאם ההצעות תהיינה מתוך תחושה שמכבדים את האוטונומיה שלכם להחליט (ולטעות..), ובלי לחץ וביקורתיות - יהיה לכם יותר קל לשמוע, וזה יוכל לתרום לכם ולקשר. תלוי מי האנשים - יש כאלה שאמירה כזו תגרום אצלם לשיפור-כיוון.

נכון שיש הערות בונות, ונכון שאפשר לנסות ולשמוע כי ברור שאפשר ללמוד מהמבוגרים ממנו.

אבל אני אומרת שלפעמים זה מוגזם, ולפעמים מספיק שאתה מספר על משהו שעשית ויש לך כוונה שיחמיאו לך

ובמקום זאת, אומרים לך: "למה עשית ככה, ולא ככה?" וכו', וזה לא נעים,

הרי לא נוכל לחנך את המבוגרים, אבל כן נוכל לחנך את עצמנו.

ולחנך את עצמנו שאנחנו בונים את הבית שלנו, הדרך שלנו עם כמה שפחות ביקורתיות,

פשוט- לא מספרים- לא מקבלים ביקורת...

בגלל אי קבלה נכונה של מה שמספרים.

אבל אולי כדאי בכל זאת, לדבר על זה עצמו עם ההורים - שמא יבינו שכדי שדבריהם יועילו ויישמעו, ולמען התקשורת הטובה- כדאי להחמיא על דברים טובים; וגם אם יש הצעות - לומר אותן באופן חיובי.

והם מרגישים צורך "עז" לשתף ולהורות לך לעשות בדיוק ככה..

אל תתרגשי

תלמדי הכל בדרך שלך

ואת הדברים שאת מסכימה איתם ונראים לך הגיוני תשמחי לקבל מהם (:

חוכמת חיים גם יש להם

בעלי, למשל, לא מתרגש מהערות, אותי זה מעצבן, אז כל אדם בוחר אם להימנע מההערות במחיר של לא לשתף, או לשתף ולקחת בחשבון שיהיו הערות. זה די מעצבן ההערות הללו. מעניין איך נהיה כשנהיה בגילם בע"ה...

פעם זה היה במקרה של החמות, וכשידעתי שיש איזה נושא "חם" על הפרק, נתתי רק לבעלי לענות לה לטלפונים עד שהרגשתי שאני מסוגלת לשמוע את ההרצאה בלי להתעצבן (יש לה הרצאות ארוכות...). היום אני גם פחות מנדבת מידע לאמא שלי, כי ככל שהיא מתבגרת יותר היא נהיית יותר ביקורתית. מה שהם לא יודעים לא מזיק להם. ואני מאוד בעד התייעצויות אם יש צורך - מאנשים שאתם אוהבים את הדרך החינוכית שלהם. זה לאו דווקא ההורים. 

"מה אני ומה חיי" תודה לך..  גם בעלי לא מבין מה אני לוקחת כ"כ קשה.

אבל אני מעדיפה לבחור, במיוחד בזמנים שאני יודעת שאני הרבה פחות קשובה להערות, למשל אחרי לידה!

אני פשוט מעדיפה לבחור לא לשמוע הערות בכלל!

בעצם השאלה יש את התשובה, אם יש קושי לשאול הוא נובע מכך שהשואל מרגיש ששופטים אותו במקום להבין אותו ולייעץ לו מהמקום בו הוא נמצא ובהתחשבות ביכולותיו.

אני מאמין שלהורים יש סיעתא דשמיא בנתינת העצות לילדיהם, אבל לא כל הורה מסוגל להבין ולחוש אמפתיה לקשיי ילדיו והוא נותן עצות לפי המקום שבו הוא נמצא.

אם ניתן לבלוע את ההערות/ הביקורת/ השפיטה, כדאי לשאול ולהתייעץ, ברוב המקרים זה קשה ביותר ולכן נכון יותר לא לערב.

אין בכך חוסר בגרות אלא פשוט רצון לשמור כל עצמך מביקורת שיכולה להנמיך אותך ולא רק שלא תועיל אלא אף תזיק ותדכא את כוחות העשייה שלך.

בכלל, יש הורים שמרגישים מונופול על הילדים ומתערבים המון. צריך להתערב בשני מקרים: פיקוח נפש או אם שאלו אותך...

מומלץ מאד מנסיוני. נח לרגל ועוזר להם לייצב הליכה. (יש חנות בגבעת שאול- כנפי נשרים וגם בסנטר 1 ראיתי חנות שמוכרת נעליים שלהם).

מגפיים באמת לא מומלץ בגיל הזה עד כמה שידוע לי.

וכן- ככל שהסוליה יותר גמישה- כך הנעל יותר בריאה. בצעד ראשון זה מאש חשוב וממילא הוא לא מסתובב שעות ברחובות...

זאת דעתי האישית כמובן....

ובמקרה שלי, אצטרך להיות זמינה ליציאות די מרובות בחורף..

איך מסתדרים עם נעל נמוכה כל כך בחורף, כשהילד הולך?

יש להם נעליים איכותיות שמחזיקות טוב את הרגל.

יש בתלפיות (או פעם היה) חנות עודפים של נמרוד בקניון הדר, שמוכרים את החברה הזאת.

אבל זה בחלק הישן של הסנטר, לא באזור החדש. יש ליד שתי חנויות של בגדי נשים. די קרוב לחנות 'רייצל'.

ובאמת גם אלפנט היו מוצלחים כשקניתי לצעד ראשון (כמו שהמליצו לך) .

באופן אישי הנעליים של גלי היו מוצלחים אבל לא צעד ראשון,הם קצת יותר מאסיביים ופחות גמישים ומהחברות האחרות...

איך הסתדרתי בחורף? אצלי לא יצא ללכת מרחקים בחורף בגיל כזה, ואם יש לך מרחקים והוא רק צעד ראשון- אני מאמינה שממילא את שמה אותו בעגלה. אז תשקיעי בגרביים איכותיות ומחממות בתוך הנעל....

עוד דרך לעשות כסף מלחץ של הורים.

שמעתי וקראתי גם אורטופדים שחושבים ככה...

מה שחשוב זה שהסוליה תהיה רכה וגמישה (שאפשר ממש לקפל אותה), ושהרגל תיתפס היטב.

יש בהרבה חנויות נעליים שעונות על הקריטריונים האלה ועולות 30-40 ש"ח.

אני גם לא יודעת אם אי פעם עשו מחקר על השפעתם החיובית של נעלי צעד ראשון. האם יש הבדל בין ילדים שזכו לנעול את הנעליים היקרות האלה לבין ילדים שסתם נשארו יחפים או שנעלו נעליים פשוטות?

קשה לי להאמין...

לא צעד ראשון

נעל טובה ויציבה, קלה ושניתן לקפלה בקלות

הקטנה שלי בת שנה ו-5 אוטוטו, הולכת כבר כמה חודשים. קניתי לה סנדלים לפני כמה חודשים במידה 19, והן נראות מתאימות לה.

קניתי לה אתמול נעליים במידה 20.

איך אני יודעת אם זה מתאים לה או לא?

(מדדתי לה אתמול. היא לא התלוננה שזה כואב לה בשום צורה).

בד"כ הרווח הזה נועד לקחת בחשבון את המיקום שהרגל עושה בזמן ההליכה.

לכן לא מספיק שיש רווח בין האגודל לקצה הנעל.. 

ומגבילים לחם לארוחה אחת (יאללה נפרגן לכם עוד ארוחת ביניים אחת....).

משאירים על השולחן כל היום קערה עם שלל פירות וירקות. אפשר לחתוך בצורה מעניינת.

הכי חשוב: שהילדים יראו אתכם אוכלים מהדברים האלה בשמחה!!!

תוך ימים ספורים (שעות ספורות לדעתי)  הילדים יתחילו לאכול.

"הם לא יגוועו ברעב???"

1. האוכל הנ"ל ממילא לא תורם להם דבר, כך שאם הם שרדו עד היום...

2. הם לא מתאבדים. הם יתחילו לאכול מה שיש: פירות וירקות וקטניות ומזונות אחרים שתחליטו לברך אותם בהם.

ניסינו גם את הצלחת ירקות וזה לא עבד... למרות שהאמת היא שאני נשברתי קודם..... ואותו ילד שלא אוכל לא אכל במשך כל ימות פסח כלום!!! מלבד פריכיות אורז......

ואנחנו אוכלים ירקות ופירות אבל לא בטונות ולא קונה הרבה כי זה פשוט נרקב.....

וחוץ מזה גם אנחנו רוצים לאכול משהו.

בכולופן תודה!

ולקנות לכל אחד מה שהוא מבקש

ואת תוכלי פרות בהנאה

לא להגיד -תוכלו אגס בריא אלא - אמא עכשיו אוכלת אגס מתוק ולאכול בתאבון אפילו בלי להציע לילדים

אולי גם הם ירצו

אצלנו (אבל אצלנו לשם שינוי  מאד אוהבים פירות וירקות ) זה רץ בתור א. ערב מיוחדת, אפשר גם עם יוגורט ממותק בסוכר חום מעל הפירות. ממש פינוק.

אפשר לאפות מקמח מלא דברים יחסית בריאים ולתת להם כארוחה קלה, עוגיות גרנולה, מאפינס גזר וכאלה.

לא. ערב אפשר להכין פנקייק מקמח מלא ויוגורט עם בננות/תמרים וכד' עוד פינוק נהדר.

מה עם דייסות? בחורף יש כאלה שאוהבים למרות הסרבנות, להנות מקערת דיסת קוואקר, ובטח אם את מצ'פרת אותם בקובית שוקולד מומסת בפנים...

אני לא יודעת אם משהו מכל מה שכתבתי בא בחשבון בכלל. אבל אם כן, אז זאת אפשרות לשנות/להוסיף לאותה אופציה וכך להעשיר מעט את מה שהם אוכלים.

אגב, ניסית פעם לתת חומוס מבושל מתובלן, כחטיף?  ילדים נורא אוהבים את זה (כמו בשלום זכר...) וזה מאד בריא!

לא כתבת גם לגבי ביצים, שזה גם מזון חיוני מאד.

ובכל מקרה הייתי מורידה לחץ, ברוב המקרים זה רק מזיק...

ואם את חוששת תערכי להם בדיקות דם לבדוק האם יש חסרים תזונתיים, ואם יש תוסיפי להם ע"י תוספות. 

אם הבית צפוף, אני ממליצה בחום על כיסא-בוסטר של איזי ביבי.

ואם הבית לא צפוף, או שלא רוצים כיסא בוסטר בכל זאת, אני ממליצה על הכיסא אוטו של ליטף. הוא עולה קצת יותר ממה שכתבת, אבל הוא מעולה. כי בנוסף לכיסא אוכל, הוא גם שולחן ציור, וגם אוטו נדנדה. המחיר שלו (לפני 4 שנים) 350 ש"ח בערך.

http://www.kingbaby.co.il/products/351224/%D7%9B%D7%A1%D7%90-%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C-%D7%9B%D7%AA%D7%A8-%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%99

ואני אוהבת אותו מאד.

אין לו ריפודים שיכולים להיקרע. אפשר לשטוף אותו בקלות באמבטיה או במרפסת. יש כמה גבהים ושולחן נישלף.

החיסרון שהוא מתקפל לגודל לא מאד קטן. ואי אפשר להצמיד אותו לגמרי לשולחן אוכל שלכם כי הקדימה שלו רחב כזה.

אם אין בעיית מקום ראיתי שיש באיקאה כיסא פלסטיק אבל שהוא לא מתקפל ויש לו רק גובה אחד.

ונראה ממש זול. http://www.ikea.co.il/category/babies_furniture_beds

גם אני יושבת בכסא בלי ריפוד ולא קורה לי כלום.

ובוסטר זה משהו כזה-

http://www.kingbaby.co.il/products/516977/%D7%9B%D7%99%D7%A1%D7%90-%D7%94%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93-Easy-Seat-%D7%9E%D7%91%D7%99%D7%AA-KidsKit

http://www.megababy.co.il/index.php?cat=1&subcat=6&id=94

זה כיסא שמניחים על כיסא רגיל. יש כל מיני כיסאות כאלו, הדגם הזה נוח מאוד.

יש לו פטנט להידוק הרצועות, שמאפשר להדק והיטב ובקלות את הבוסטר לכיסא.

הוא מתקפל בקלות לגודל קטן מאוד שנוח אפילו לקחת ביד. נוח מאוד לנסיעות.

יש לו שני גבהים.

חיסרון: קשה עד בלתי אפשרי לנקות אותו לפסח. ניקוי רגיל של יום-יום לא בעיה בכלל.

(עד שבאשמתי נשבר החלק שמחבר את השולחן הלבן לכסא, והשתמשנו בו גם בלי זה )

בכל אופן, אכן מתנקה יחבית בקלות, חזק, מצוין.

לגבי הריפוד - הציעו לי דווקא בחנות בזמנו ריפוד - אולי בתוספת כלשהי של תשלום

החלטנו לנסות בלי ולראות אם יש צורך בהמשך,

וממש לא היה חסר!

להיפך, כפי שאמרו כאן - בעיני הריפודים מתנקים פחות ומתבלים יותר.

בהצלחה!

הוא מפלסטיק חזק מאוד, הופך לנדנדה, לא מתקפל, סביבות 300 ש"ח, (עייני בגוגל), ריפוד פלסטי, מעבירה מגבון והכל נקי.

http://www.aliexpress.com/item/baby-Portable-infant-safety-seat-wholesale-baby-products/951104561.html

לא אהבתי את זה.

החיסרון הגדול שהילד נשאר נמוך.

וזה גם לא נח הוא צריך להיות דבוק למשענת כדי לשבת יציב. 

אני שמה את הילדה בכיסא כשאני רוצה שתשב בתנוחה שנוחה לה ותנשנש לבד מהשולחן שלה. ולא רואה איך זה מתקיים כאן.

שקנינו מזמן בד"ר בייבי (שימש את הגדולה, והיום את אחותה).

אפשר להגביה ולהנמיך,

יש רצועות נוחות לחבר את הילד לכסא גם כשהמגש לא מחובר,

ואפשר לנקות בקלות.

עלה לנו 100 ש"ח (היום הדגם הזה כבר לא קיים, אבל נראה לי שיש משהו דומה).

צריך לשים אותו על כסא יציב וטוב עם משענת בצורה מתאימה.

היתרון של המתקפל שהתינוק לא לוקח עוד כסא בבית.

צריך להעמיד אותה בעדינות על מקומה הנכון, היא לא קובעת את התהליכים של הילד, והיא לא יכולה לא להיות שותפה לתהליכים שאת מעבירה את הילד 

את כאמא -צריכה גם לנסות להבין את המחשבה שלה

הילד התחיל מסגרת חדשה- הוא כבר עסוק עם חידוש בחיים.. עוד חידוש ומעבר- גמילה- אולי יהיה לו יותר מידי בבת אחת... 

היא כבר תראה שהוא גמול ואין לה ברירה.

הילד שלי לא הסכים לשים טיטול שבוע לפני תחילת המעון...

אמרו לי שבמעון צריך  "לקבוע תור" 

\בימים שקדמו למעון היו ימים שנלחמתי ושמתי לו טיטול (בעיקר כשיצאנו מהבית  כי הוא פספס הרבה)

המליצו לי (חברות) 

פשוט להביא אותו ככה.

אמרתי להם הוא גמול כבר 

וקרה שהוא פספס. לא נורא! קיבלתי אתזה

(ותאמיני לי שיותר קל לילדים בשירותים שם שהם נמוכים ונגישים מאשר בבית...)

אני חושבת אם את יכולה להשאיר אותו בבית יום-יומיים (או שבת-ראשון)ולאמר לגננת שהוא נשאר בשביללוודא את הגמילה ולראות שהוא מסתדר ואז לשלוח אותו בלי טיטול

(אם הוא באמת גמול בד"כ הוא לא יתן להם לשים לו טיטול...)

בהצלחה!

עדיף לא לריב איתה על כך כי הילד רק יסבול מזה. אולי אפשר להשאיר אותו יום-יומיים בבית לגמילה האינטנסיבית ואז להחזיר לגן ללא טיטול? נסי להציע לגננת אפשרות כזו אם את יכולה. מניסיון שלי- הגננת מאד העריכה את זה וכשהילד חזר לגן- היה לה יותר סבלנות לטפל בפספוסים (המעטים) שכן היו.

הרווח- ילד רגוע ושמח, גננת סבלנית ואמא שקיבלה עוד נקודות זכות בעיני הגננת...

ועוד משהו: במקום לכעוס נסי רגע להכנס לנעליה של הגננת. יש לה (נניח) 6-8 ילדים קטנים ולגמול בחורף באמת לא קל (החלפת גרדרובה שלימה וניקיון פספוסים) במיוחד שעכשיו עוד לא נכנסו עדיין לגמרי לשגרה ואני לא יודעת עד כמה הילד כבר "מחובר" לגננת.

בטח עכשיו יקפצו כמה שיטענו "היא בחרה בזה אז היא צריכה לדעת למה היא נכנסת" וכאלה. ואני מסכימה! 100% נכון!

א-ב-ל הגננת כן קצת צודקת בזה שכעת טיפה מוקדם לגמילה (מבחינת השנה, לא גיל הילד) והיא עדיין בשלב שצריך לבנות את הקשר והאמון בין הילדים בגן לבינה ע"מ שיוכלו לתת בה אמון שמניסיון עצוב עם הילדה הראשונה גיליתי שזה קריטי לגמילה (הרבה כעס מהגננת שהופנה גם לילדה וגם לנו, הילדה התביישה לספר לה על פספוסים וכו' וכו')

אם יש לך אפשרות להישאר עם הילד 3-4 ימים בבית וולגמול לה יהיה מצוין

בן כמה הוא דרך אגב?..

הייתי מציעה לך לא להתווכח איתה או לשלוח בלי טיטול ואז יהיה מה שיהיה כי הילד יסבול מדו משמעות ואף יש מצב שמיחס מעליב.

אלא בבית לאפשר לו להיות בלי טיטול- תתני לגננת שבוע-שבועיים בערך

ואז תסבירי לה שלדעתך זה ביזבוז לחכות לקיץ בעוד הילד בשל ומוכן לגמילה (תספרי לה שבבית הוא ממש מסתדר)

שעד עכשיו 'הבנת' את הסירוב בגלל תחילת שנה והשלב הראשוני של היכרות ופרידה אבל עכשיו זה הזמן-

וגם עדיף בנגלות קטנות ולא כולם בבת אחת בקיץ.

וזהו- לשלוח בלי טיטול.

להתעניין כל פעם מה אתו ואיך מסתדר.

אני בטוחה שהיא תבין

בהצלחה

אחרי שבועיים בערך שהיינו אחה"צ בלי טיטול, החלטתי שזהו וכמו שהיךדים אומרים - 'את לא אמא שלי ואת לא מחליטה עלי....'

יום שישי השארתי אותו בבית וגם היום (ראשון) כדי לגמול. נראה מה יהיה מחר, בנתיים מתקדם יפה, ועוד לא אמרתי לגננת שבגלל זה הוא לא בא לגן, נראה איך היא תגיב.

הוא בן שנתיים ו-3 למי ששואלת.

הגננת הזאת אוהבת לגמול קבוצת ילדים ביחד, ככה זה הולך יותר בקלות כי יש מעין לחץ חברתי והילדים רואים אחד את השני, זה באמת הולך טוב ככה!

אני רוצה עכשיו לפני שהחורף יגיע ונהיה עם הרבה שכבות

וברור שאני לא הוכלת לריב עם הגננת, בכל זאת כדאי שהיא תאהב את הבן שלי

אתן יודעות איך זה בגנים אחרים? בכל גן הגננת מחליטה על גמילה?

אבל עדיין ילד שמוכן, חבל לפספס את זה, בגלל שבאיזה שהוא שלב, הוא גדל ומבין שהחיים יותר קלים עם טיטול, ובלי עול של לרוץ לשירותים ולהתאפק ,מנסיון עם ילד שהיה מוכן ובשל לגמילה בגיל שנתיים ,ודחינו בגלל החורף .ובסופו של דבר נגמל רק בגיל שלוש פלוס, והמענין היה שהוא נגמל דוקא אחרי שעברנו דירה והוא עבר לגן חדש שבו הוא היה הקטן בילדים וכמובן היחיד שלא גמול (בגן הקודם הוא היה כמעט הכי גדול) ושלושה ימים אחרי שנכנס לגן החדש, הוא בקש מעצמו שהוא לא רוצה טיטול, ותוך יומיים הסיפור הסתיים ומאז אין כמעט פספוסים.

עכשיו אז נכון שכעת לא חורף והוא נראה שיהיה גמור עד החורף אבל..

בחורף עצמו לרוב הילדים יש נסיגה וזאת בגלל השכבות הרבות הילד פחות רגיש לביצוע המשימה והוא מפשל!!

מנסיון שלי עם הבת הגדולה ועוד בן אחריה  לדעתי הייתי באמת מתחילה אחרי או תחילת פסח שאז הטווח

של הקיץ לחורף ארוך!!

אם יש לך עוד שאלות והיה ואוכל לענות.. בשמחה!!

אז אחרי כמה ימים בבית, כשהוא גמול למהדרין גם בשינה באנו לגן עם חיוך ובלי טיטול

הגננת עשתה פרצוף, הסברתי לה שהוא גמול ושאין מצב שאני מחזירה לו טיטול ו- זהו!

אח"כ היא התקשרה ואמרה שאני עוברת על החוקים בגן וכו' וכו', אבל בסדר. הילד גמול,שמח וטוב לב והגננת חיה ונושמת ב"ה.

מישהו צריך טיטולים של 4+?

דרך אגב, התייעצתי עם הרבה אימהות, כולם אמרו לי חד משמעית שגננת צריכה לגמול ולא יכולה לסרב. מאיפה היא המציאה את זה? ומה הסיפור לגמול? לא משנה, עבר....