פורום הורות (עמוד 301)

בחיסון ה"מומת", אז לא אמור לקרות לו אישית משהו מהידבקות ע"י ה"מוחלש" שנותנים כעת, כי הוא מחוסן נגד זה.

אבל, לפי מה שהבנתי, הוא עלול להפוך ל"נשא" של החיידק המוחלש, בלי להינזק ממנו אישית. רק עלול "להעבירו" לאחרים. אם מישהו מהאחרים הללו אינו מחוסן כלל, אז אחת ל.. זה עלול חלילה להזיק לו.

אם הוא חלילה לא חוסן אף פעם, אז הוא אכן באותו סיכון כמו אלו שהזכרת.

וכמה זמן ה"נשאות" הזו נמשכת?

אם חוסן בעבר במומת- יתחסן באמצעות ההדבקה גם לחי מוחלש (יש מדינות באירופה שבהן לא מחסנים את כל האוכלוסיה בחי מוחלש, אלא מתחילים לחסן חלק ו"בונים" על הדבקה..) ולא ידועים סיכונים בהדבקה הזו.

אם לא חוסן במומת- ב99.9% מהמקרים אם ידבק לא יקרה לו כלום חוץ מתופעות קלות, ואז בעצם הוא גם יהיה מחוסן בחי המוחלש באמצעות ההדבקה. יש סיכון של בערך אחד לאלף לחלות בגלל חשיפה לחי המוחלש.

ההפרשה של החי המוחלש ממערכת העיכול נמשכת 6 שבועות כמו שכתבה יוקטנה.

אז אם התינוקת מראה מוכנות רצינית, אפשר לתת טעימות מגיל ארבעה חודשים. ארוחה ממש אפשר בגיל שישה חודשים. רצוי מאוד בכפית. וכמובן דייסה ביתית עדיפה על תעשייתית.

מגיל 4 חודשים.

ושיהיה לכן שנה טובה מבורכת ומתוקה!!

כתיבה וחתימה טובה!!

נרגעים(!), כי הלחץ שלך (ושאר תחושות שליליות) משתדרים אליה. היא חווה אותם.

היא בוכה. זה עצוב וקשה ולא נעים. תחבקי אותה, תנדנדי אותה בזרועותייך. בסוף היא תירגע. ולאט לאט תלמדי מה קשה לה.

זה שלב קשה כשלא יודעים מה מפריע לקטנטנים האלו. תבדקי את מה שאפשר (אוכל, טיטול, שינה), ואם זה אף אחד מהנ"ל, פשוט חבקי אותה וטיילו לכן בבית בנחת.

ומזל טוב! 

חשוב להרגע אבל גם להקשיב לבכי.,בכי של רעב נשמע אחרת לגמרי מבכי של חם לי /קר לי ,או בכי של עיפות.

לאט לאט תלמדי לזהות את הבכי שלה והיא תבטח בך ותבכה פחות.

בגיל גדול יותר בערך חודשיים) התינוק לומד לקשר בין הקול של האמא לבין סיפוק הצרכים שלו.

בהמשך שהיא תבכה בגלל רעב,והיא תשמע אותך רגע חמודה אני כבר באה להניק אותך היא  תוכל לחכות בלי לבכות דקה שתיים.

[וגם שהאמא הצעירה מרגישה כך...]

לא להתרגש מידי. ככה זה תינוקות.

לחבק באהבה, לנדנד בעדינות, לדבר אליה.

לפעמים היא סתם צריכה לאכול.

וגם הבטן יכולה לכאוב עדיין - תשאלי הורים מנוסים איך הכי טוב להחזיק במצב כזה.

תפעלי איתה בהרגשה טבעית - חוץ מלבכות איתה.. - ובנינוחות.

מזל טוב! הרבה נחת.

ממליצה בחום. זה מאוד מאוד מרגיע, וחוסך הרבה בכי שלה וחוסר אונים שלך...

באופן כללי, ילדים שנמצאים הרבה זמן במנשא בוכים פחות. בדוק....

לפני 6 שבועות מהלידה- הגוף מאוד חלש, ועלול להיווצר נזק משמעותי ובלתי הפויך- אם האמא נושאת משאות כבדים (למשל- עגלה או תינוק)

בשבועות הראשונים- מנשא רק על אבא!

אחרי שהאמא מתחזקת- מנשא זה באמת דבר מרגיע לתינוק...

גם אני חוויתי את זה בגדול בילדי הראשון, זה באמת לא קל בכלל, תזכירי לעצמך שזה יעבור ומהר מאוד היא תסתדר איתך ואת איתה בעזרת השם, ומידי פעם תנסי אולי להתאוורר לבד או אם את לא יכולה אז איתה ביחד, עם הימים את מתחזקת וגם היא!

בהצלחה! והמון נחת!

שינוי תזונה עוזר מאוד.

תנסי לכמה ימים רק קמח מלא, פחות סוכרים וקקאו.

הרבה פירות וירקות.

עוזר מאוד מניסיון של כמה...

ב"ה

שלום אמא יקרה,

קודם כל האם היא רעבה? כדאי לבדוק משקל כדי להיות בטוחים שהתינוקת לא רעבה.

וחוץ מזה מצטרפת למישהי פה שכתבה על מינשא. המינשא מאד עזר לנו עם כל התינוקות במיוחד עם התינוק שנולד לפני 3 חודשים, כי השתמשתי ומשתמשת בנמנשא נהדר, שממש נח לו ולי- מאוד מרגיע מגזים, בניגוד למנשאים המערביים. ממליצה לך בחום לחפש מנשא פיזיולוגי טוב. אני באופן אישי משתמשת בסאפי מאי שממש ממש עזר לנו עם כל אפיזודות הגזים למיניהן.יש אתר ברשת.

הרבה בהצלחה!!!

בסוף התברר שהתינוקת באמת הייתה רעבה, כי הייתה לה לשון קשורה והיא לא אכלה בגלל זה כמו שצריך.

מזל טוב!

בניגוד לכותבות אחרות פה, אני לא ממליצה על שימוש במנשא בגיל הזה, רצפת האגן שלך עוד צריכה להשתקם אחרי ההריון והלידה (אלא אם כן מישהו אחר לוקח אותה במנשא - אבא, סבתא וכו', אז זה בטח מבורך).

אני חושבת שבשלב הזה מה שהכי כדאי זה לרבוץ איתה במיטה שעות כמה שיותר מגע (מומלץ גם מגע עור לעור), כמה שיותר הנקה (את יודעת להניק בשכיבה? אם לא, שווה ללמוד), כמה שיותר מנוחה שלך. תירדמו ביחד... (אם תרצי אשלח לך עלון של יוניצף עם כללי בטיחות לשינה משותפת עם תינוק).

וזה גם נורמלי בשלב הזה להיות קצת אובדת עצות זה חלק מהחבילה!

גייסי כל אמא/אחות/גיסה/שכנה/חברה שנוח לך לפנות אליה שתבוא להיות איתך קצת, לפטפט, לפנק...

גם אני חוויתי את זה בהתחלה... בכי שלא נגמר! והיו רגעים שגם אני רציתי רק לבכות כי לא היה משהו אחר לעשות...

לדעתי את צריכה להיות בסביבת אנשים תומכים- בעל, להסביר לו את הצורך שלך בתמיכה ובהרגעה. אמא, שחוותה מן הסתם בעצמה את אותו הדבר ויכולה להרגיע שזה עובר וגם לייעץ במידת הצורך. לי הם עזרו מאוד לא לאבד עשתונות..

להשתדל להרגע, לא לכעוס. אם את עיפה מידי ועצבנית תבקשי ממישהו אחר שיחזיק אותה. זה עוזר.

הקטנטנה צריכה אותך כ"כ!!! וזה שהיא בוכה לא אומר עלייך שאת אמא לא טובה. תחבקי אותה המון זה מה שהיא הכי צריכה.

לנו עזר- נדנוד קל, לנשום אויר בחוץ, לחץ עדין על הבטן לשחרור גזים. במקרים קשים רק מנשא הרדים אותה. אבל באמת כדאי להתחזק קצת קודם מהלידה כמו שאמרו פה מעלי. תנסי מוצץ (אצלנו היא סרבה לקחת)

תהני ממנה. הרבה נחת!

כל הכבוד שאת פונה ושואלת, סימן שאת אמא אוהבת ומסורה!!!

לפני הכל אציין את העובדה שתינוק אמור להיות רגוע ונינוח.  אמנם הוא יודיע לנו שהוא רעב או רטוב, אבל לא מצב של בכי שעות על גבי שעות.  הבכי הוא הדרך של התינוקות לומר לנו שמצבם עגום ביותר.  

אסור לתת לתינוק לבכות כי "ככה כל התינוקות".

חובת המבוגרים היא לפתור את מצוקת התינוק.

להלן הרבה הצעות (בלי שום סדר), אני מקווה שמשהו מכאן יעזור לכם.

* תזונה - הגזים ואיתם הבכי למיניהם נובעים ברובם ממשהו שהקטנים אוכלים.  גם כשהקטנים יונקים, ורצוי שכך יהיה, הם עלולים להיות רגישים למשהו שאמא אוכלת ולהגיב עם גזים \ בכי.  כל תינוק יכול להיות רגיש למאכלים שונים.  אפשר גם שתינוק רגיש למספר מאכלים.  הרבה תינוקות רגישים למוצרי חלב, לחיטה, לביצים, לסויה, לרגישות משפחתית מסוימת ועוד ועוד.  וכל זה, כשהאמא מניקה, והאוכל עבר עיכול אצל האמא!  הכרתי תינוק שבכה בלי סוף כשהאמא אכלה תפוחי אדמה וטחינה.  קשה לאבחן לבד.  ברפואה הרגילה מסכימים לבדוק רגישויות רק מגיל שנה.  אם תחליטי לבדוק, האפשרויות הן רק ברפואה משלימה - ביקום, אייפק, קרניו-סקרל, מטוטלת וכד'.  

* לגייס את כל מי שאפשר שהם יטיילו, יחבקו, יבדרו (כן, גם בגיל שבועיים תינוקות מתעניינים בקורה סביבם ויכולים להשתעמם!), יחתלו וכו' את הנסיכה.  את - נחה בחדר אחר ונרגעת.  תינוקות מחוברים לאמא גם לאחר שחבל הטבור נחתך.  אם את לחוצה, גם הנסיכה לחוצה והיא עלולה לבכות ולבכות רק כי היא לא יודעת מה מציק לאמא, אבל אם מציק לאמא, אז גם לי מציק. 

*  הרבה מגע עור עם עור, שלך או של סבתא\דודה\אחות\אבא וכו'  רצוי עם עיסוי עדין ודיבורים מרגיעים.

*  רעב - דרך קלה לאמוד שובע הוא חיתולים רטובים (הרבה יותר קל מאשר לרוץ ולהשקל).  רצוי כחמישה חיתולים (חד פעמיים) ביממה.  אם יש לה 5 חיתולים רטובים, סביר להניח שהיא לא מיובשת.  אם יש לה יציאות, יש לה מספיק קלוריות.

אם חלילה אין מספיק חיתולים רטובים, צריך לפנות למי שבקיאה מאוד בהנקה ולבדוק את כל נושא ההנקה.

* אויר צח - הרבה תינוקות נרגעים כשהם בחוץ, גם אמא בד"כ רגועה יותר באויר החופשי, בלי בית על הראש (לשכוח את העומס שיש בבית...) , אפשר במנשא (יש גם מנשאים בהם התינוקת שוכבת, או בעגלה כשהיא קשורה היטב.  לפעמים אפשר לטייל, ללכת ברגל בלי כיוון מוגדר, לפעמים רק האויר החופשי מרגיע.  אפשר גם נסיעה ל"שום מקום" כשהקטנה בכסא בטיחות, הנסיעה מרדימה, בד"כ.  ואז, לא להוציא אותה מכסא הבטיחות אלא להוציא את הכסא יחד איתה ושתשאר ישנה.

* דלקת אזניים או כל דבר פיזי אחר - אם ניסית דברים שונים ואת לא רואה שיפור, או לבדוק על מנת לשלול, אפשר לבקש מרופא\ת התינוקות שיוודא שאין דלקת אוזניים או כל סיבה פיזית אחרת לבכי.

ואחרי כל הנאום הזה, יכול להיות שכל העניין הוא להסתגל לחיים שאחרי הלידה, לאחריות, למחוייבות, וכדומה.

הפתרון לזה הוא תמיכה מהאנשים מסביבך ורוגע.

בינתיים, חיבוק ונשיקה, 

בהצלחה!!!!

בהצלחה רבה

לעיתים יש כאלו שמצליחים לישון רק על הבטן- אבל יש בעיה להשכיב כך, אז לפעמים אפשר לתת להרדם על הבטן ואח"כ להפוך אותם- שימשיכו לישון על הגב.

אם נראה לך שאת ממש לא יודעת למה זה, אולי באמת כדאי להתייעץ עם רופא ילדים.

 ואז תקבעי תור, ולדעתי את לא אמורה לחכות בכלל אלא להכנס ראשונה בגיל כזה.

כמובן כל העצות הטובות של קודמותי, ולעיתים רוצים 'גרעפס' ולכן להיות במצב מאונך, ולא שוכב,

ואולי לפעמים טיול בעגלה יכול לעזור.

אם נראה לך שחם לה מדי- כדאי להפשיט חלקית, ואפילו להרטיב אותה.

(אם נראה לך שיש סיכוי לאלרגיה, אפשר להגיע לרופא אלרגיה ולבדוק, גם לפני גיל שנה)

מזל טוב ובהצלחה במשימה המסובכת והמשמחת של הגידול שלה

הנה רשימת סוגי אוכל שהפריעו לתינוקות (כל התשעה) שלי ושל עוד חברות ובנות משפחה, תוך כדי ההנקה.

קצת קשה להקפיד על שינויים כאלה באכילה בתקופת ההנקה, אבל למעשה זו תקופה קצרה יחסית בחודשים הראשונים.

אגב, אמתתי את זה באינטרנט, וזה כנראה די כללי עבור תינוקות רגישים (כשזה לא קשור לאלרגיה לאוכל מסויים, אלא רק רגישות לגזים).

חצילים, מלונים, תרד, בצל (לצערי בכל צורה שהיא, כולל מטוגן), כרוב, קולרבי, כרובית, ברוקלי, פלפלים (בכל הצבעים, גם מתוק וגם חריף, וכן התבלין, ופפריקה), ותבלינים חריפים מכל הסוגים (עשבי תיבול ושום לא הפריעו אצלינו), חומוס, עדשים ופולים מכל הסוגים. כימיקאלים כמובן לא טובים לאף אחד. 

התינוקות שלי היו גם אלרגיים לכל סוגי החלב ומוצריו. אומרים שגם שוקולד וקפה עלולים להציק.

אם את אוכלת הרבה ממשהו ברשימה הזאת, אולי כדאי להוציא לשלשה ימים ולבדוק אם התינוק נרגע.

דרך אגב, הבכי לגמרי לא משקף כלום לגבי אופי התינוק, רק לגבי מידת הכאב שהוא חש.

בהצלחה! 

לאט לאט מכירים אם מטים אוזן וקשב את סוגי הבכי של התינוקת מתי היא רוצה לאכול/ לשתות/ לישון

או שפשוט יש לה כאבי בטן אם אני לא טועה התגובה לכאבי בטן זה הרגליים נוטות טיפה כלפי חוץ .

ולשים לב מה את אוכלת כמו שכתבה DVO

בהצלחה ומקווה שבמהרה תלמדי את השפה ושיהיה לך ולכולן שנה טובה ומתוקה!!

ז"א בד"כ אחרי האוכל ואם היא נרדמת אז כשקמה...

אפשר מזגן ושרוול ארוך , לוודא שלקטנה לא קר..

צריך להסתכל גם על כל אחד בפני עצמו וגם על היחסים ביניהם.

האם אחד דומיננטי יותר? האם התנהגות תוססת של אחד משפיעה על הפתיחות של השני? (בד"כ כשאחים נמצאים יחד כל אחד תופס מקום מנוגד לשני)

הניסיון שלנו: הגדולים שלנו בהפרש שנה היו ביחד בגן בשנה אחת וממש לא היה טוב לאחד מהם (הם מאד שונים באופי אחד ילד "מרצה" והשני "עקשן") תמיד שיבחו את הגדול וזה גרם לאח שלו להשתולל יותר, בשנה השניה הפרדנו אותם (אחד נסע לגן מרוחק יותר)

ממליצים בגן - לשים אותם ביחד, ואחר-כך בבית הספר להפריד.

שאלה טובה לגבי אחים. איכשהו נראה לי שעדיף שלא יהיו ביחד. אל אם כן הקשר ביניהם קרוב כמו אצל תאומים (זאת אומרת, יש פחות התנשאות של האח הגדול, ופחות תלותיות של האח הקטן).

בהצלחה!

זה ממש הפקר!! שמעת פעם דבר שכזה??? ממתי שומרים דברים על הדשא??? אפשר להגיד שזה נפל למישהו, שזה לא שלנו, אני לא הייתי נותנת, שיצרח וילמד שמותר להגיד לו לא, אבל הילדה מצחיקה.אני הייתי מתנצלת ואולי קונה לילדה סוכריה אחרת

זה ללא סימן.

אבל היה ראוי לפייס את הקטנה, להסביר לה שהילד חשב שסתם מישהו השאיר את זה, כי יש הרבה סוכריות כאלה, ולהציע לה לקנות לה חדשה...

עד כמה שידוע לי, סוכריה על מקל מסוכנת בגיל שנתיים (סכנת חנק). אני לא הייתי נותנת גם בלי קשר לכל הסיפור שמסביב.

בייחוד בגן משחקים, שם הילד יכול ליפול על הסוכריה שעלולה לגרום לחנק ל"ע

רק המחשבה מלבדה צמררת אותי..

זה שעל אבדה אין סימן, לא אומר שהיא הפקר. צריך עדין להחזיר אותה לבעליה. רק יאוש יכול לפתור אותנו מלהחזיר אבדה, וכאן לא היה יאוש.

כמו מטבע של שקל וכדו'

ואפילו סגורה שהיתה על הדשא..

כמה זמן היתה שם?

מי עבר עליה? (חתול, ברחשים....)

איכסססס

ובכלל אני לא אתן סוכריה רק כדי לא לשמוע צרחות של הילד....

סוכריה מהרחוב????

תינצלנה אוזניי..

את מתכוונת לניצול האוזניים בהקשר של מדידת כובעים... 

היתם נוהגים כך!

לא חבל על הדיבורים הלא יפים ממכם האם חשבתם שאולי פגעתם במישהו?

לדעתי הייתם צריכים להסביר לה יפה את המשמעות של הגיינה לקחת ממקום זה לפה.

ולגבי השאלה הנידון אני אישית לא הייתי  נותנת לילד שלי ומסבירה לו שהממתק לא שלנו והוא נאבד למישהו והוא מאוד יצטער על כך כי לקחנו ממנו או לא תגנוב וכו'.

לגבי הצעקות אני מבינה לליבך אישה אישה, לא נעים ובמיוחד בחוץ לשמוע "סירנה" מילד קטן ונודניק אך ככל שתתני לו מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה הוא פשוט ידרוש את שלו כך כל פעם ומכוון שאת נכנעת מהר הוא לא יכנע לבכי שעות רבות ככל שתהיי חזקה לגביו הוא יבין שאמא החלטית יש לו ולא כל מה שרוצים יש בשטח ומיד!

בהצלחה יקרה המשיכי לגדל את בנך באומץ ובבריאות!!

יש מושג שנקרא עששת בקבוקים. לכן ממליצים להאכיל תמיד בתנוחה זקופה, בשום אופן לא להרדם עם הבקבוק, ולעבור לכוס מוקדם ככל האפשר.

ועששת זו גם מחלה מדבקת, למשל אם הוא חטף אוכל מהפה של מישהו עם עששת - זה יכול לעבור אליו

לגבי הנקודה השחורה אין לי מושג... בהצלחה עם זה...

קראתי על זה עכשיו.. זה נשמע מתאים..

ואני הייתי גאה בעצמי שהצלחתי סוף סוף לגמול אותו מהבקבוק סימילאק כשהוא הלך לישון, ממש לא מזמן..

אם הייתי יודעת על המושג הזה קודם, לא הייתי "מרחמת" עליו ונותנת לו לבכות עם בקבוק מים.

בחיים לא הייתי חושבת שזה יקרה לי - לילד שלי..

הבן שלך? אולי הנקודה הזאת היא משהו תקין?

מבינה היטב את הלחץ שלך, אבל אל תיכנסי לסרטים, לכי לבדוק.

וכן, את יכולה להיות גאה בעצמך שהצלחת לגמול, זה לא הכל או לא כלום, כל יום שהוא הלך לישון בלי בקבוק זה רווח נקי...

לדעתי, במקום להילחץ יותר מדי, לכי בהקדם לבדוק את זה אצל רופא שיניים (של קופת החולים או פרטי. מניסיון, רופא שיניים פרטי יכול לא פעם לעשות דברים טוב יותר מרופא של קופת החולים).

ואולי אפשר לטפל בזה בצורה פחות פולשנית (בלי התערבות כירורגית), ולראות אם הטיפול עוזר.

הרבה הצלחה! ותעדכני, אם מתאים לך.

אפשר להתחיל ברופא ילדים שיעיף מבט.

יש תופעה של פטריות לא מזיקות בפה, שמתיישבות ועושות כתמים שחורים על החניכיים/שיניים. היה את זה לאחייניות שלי כשהן היו קטנות. אם אני זוכרת נכון, זה היה לא נעים אבל גם לא נורא. 

באמת, הכי טוב פשוט להביאו לביקור רופא. 

ואח"כ תוכלי להיות יותר רגועה.

ידיעת המחלה חצי תרופה (נאמר בגמרא אם אינני טועה)!

טוב, אני מודה שנכנסתי קצת לסרטים.. זה פשוט נראה רע שזה הבהיל אותי.

אז עששת בקבוקים או כל עששת - זה לא, מכיוון שזה כתם על החניכיים, כששום שן לא יצאה באותו נקודה. עדיין.

היינו אצל רופא שיניים היום, והוא אמר שזה יכול להיות פיגמנטציה (!?!), אבל הוא לא ידע להגיד בדיוק ולכן שלח אותנו מחר בבוקר ליעוץ רופאים בכירים בהדסה במחלקה של פה ולסת, מכיוון שזה קשור לתחום הזה ולא לשיניים.

העובדה שלבן שלי לא היה חום או כאבים, והוא חיוני, הרגיעה קצת את המצב, אבל חוסר הוודאות וחוסר הידיעה עדיין הלחיצו.

תודה רבה לכם על התמיכה!! מבטיחה לעדכן בל"נ.

טוב, אז היינו אתמול אצל רופא שיניים שלא היה בטוח ושלח אותנו הבוקר ליעוץ בבי"ח הדסה במחלקה לפה ולסת לילדים, והרופאים קבעו שזה רק שטף דם שנוצר משן שאמורה לצאת! כמו שמישהי כתבה. הללויה!!

אני מודה שהייתי קצת בסרטים, אבל זה פשוט לא נראה טוב והיה מאד מלחיץ.

תודה לאל שזה רק זה, ותודה לכם על התמיכה והרעיונות.

שנה טובה ומבורכת, שנתבשר רק בשורות טובות, אמן.

כעת אני שואלת פה - אם זה משהו חמור או עובר לבד ומהן דרכי הטיפול הטבעיות.

כן שאלנו על השפעות ותופעות לואי.

היא אמרה שזה יוצר קצת היפריות וגם שהסטרואיד הוא כמו מכת פטיש להרחבת הקנה.

מה זה? למעשה, זו דלקת בבית הקול, במקום שבו נמצאים מיתרי הקול. לכן יש מעין שיעול נבחני צרוד שמאוד אופייני למחלה.

הסכנה שעלולה להתהוות (מה שהיה לבתי הגדולה בגיל שנה)היא שהנפיחות מהדלקת תחסום את קנה הנשימה. בדרך כלל זה קורה לילדים מתחת לגיל 3, כי מעל גיל 3 קנה הנשימה מספיק רחב כדי לא להיחסם גם אם יש דלקת.

לכן- גם אם בפני עצמו זה לא חמור, זה עלול להוביל למצב מסוכן ולכן חייבים לעקוב מעקב צמוד, אפילו להשאיר את הילד לישון צמוד אלייך בלילה.

טיפול טבעי- אדים קרים.אם יש התקף פתאום באמצע הלילה פשוט לפתוח את המקפיא ולתת לילד לנשום את אדי הקור. גם טיול לילי יכול לעזור מיידית.

הסטרואידים הם פשוט נוגדי דלקת מאוד חזקים והם מטפלים בנפיחות. יש תופעות לוואי לשימוש בהם ובאופן כללי זה לא דבר נחמד. אבל אם זה ל3 ימים וזה יכול להציל חיים (כמו שהיה לנו) אז זה בהחלט מקום שבו הרפואה המודרנית נותנת מענה למצב קריטי.

קראתי פעם שאם הילד לא במצב קריטי, אז מניחים חצי בצל על הכרית שלו, וזה מאוד עוזר.אני ניסיתי פעם, אבל לא ממש היה יעיל, בעיקר כי הבצל נפל...

רפואה שלמה! 

וכמו שכתבו חוששים מחנק. התרופה עוזרת מאוד בדר"כ ב"ה

תרגישו טוב

צנון ובצל בתוך דבש לשים למשמרת של שעה שעתיים במקרר ולשתות את המיץ שנוזל מכך

מעולה לשיעול!!

גם בצל בדבש עוזר מאוד!!

למעשה הדבש והבצל הם מעין אנטיביוטיקה! וצנון מלשון צינון. (ולכן משמשים אותם לשימור מזון).

בהצלחה ורפואה שלימה!!

מקווה שהועלתי ונשמח אם תדווחי פה על שיפור ,(לא משנה ממי לקחת טיפ לטיפול.. )!!

להחליף בזמן האוכל לחולצות פשוטות שאפשר ללכלך.

אצלנו יש "חולצות אוכל" מוגדרות...וזה מאוד עוזר.

-אפשר לקנות ווסט שמלבישים מעל חולצה ואז הוא {כמובן} מתלכלך, ובערב שאחר כך מלבישים את את הילד עם אותה החולצה רק בלי הווסט, כשהיא נראית נקייה וכחדשה....

- אולי חולצות חג כהות יחסית, או משובצות (מסווה לכלוך)

תיקני עכשיו בסוף עונה משהו שתוכלי לנצל גם בפסח.

ישנן שתי אפשריות ,אצלנו בבית הייתי מלבישה חולצה טריקו ישנה שלי על הבגדים,לחילופין אפשר להחליף וללבוש פגמה.

אם פגמה מתלכלכת זה פחות נורא מסג  חגיגי.

הבת הקטנה שלי מחליפה לפגמה (היא בת 8.5).

גם לאמא שלי יש "סינר של יום טוב" -שהיא לובשת בארוחה מעל השמלה שלה- כדי לא להתלכלך מהרימון...

שיטה מצויינת להוביל מהלך כלל-ביתי

אצלי הילדים לבשו סינרים עד גיל 9 בערך

אחר כך לבשו סינור כפי שאני לובשת בעבודותי במטבח.

לשבת יש לי סינור רקום ויפה השומר על בגדי בארוחות ובהכנות אליהן.

אפשר כמובן להשתמש בחולצות טריקו\לבנות שכבר עשו את שלהן.

אפשר גם לקנות חולצות יום חול בהירות יחסית, וכשהן חדשות הן יפות ומרשימות כגון בצבע בג'.

ראיתי בחנויות סינריות עם שרוולים, המתאימות לילדים גדולים יותר כפי שמשתמשים בהן בגנים בצביעה. לא אציין באילו חנויות כיוון שזו תהיה פרסומת, אבל ניתן לציין שאילו חנויות המיועדים למגזר החרדי.

והכל בראש של אמא. אם תסבירי להם שליכלוך הבגדים הוא ,,בל תשחית" , ושהסינרים מיועדים לשמור מפני כך הם ישתפו פעולה.

בהצלחה ושיהיו לכולנו רק חגים ושמחה.

הוצאתי סינר בשביל התינוק שלנו ופתאום גם ה"גדולים" נזכרו שהם רוצים סינר. אני בטוחה שאם הייתי מציעה מעצמי התגובות היו אחרות... 

ותודה לכולם על הרעיונות הטובים, אני מתכננת לנסות כמה טקטיקות ונראה מה ילך הכי טוב. 

שנה טובה ומתוקה!

ושאלה תהיינה הדאגות של כל עם ישראל!  

שבסעודת חג כולם עם פיגמות או בגדי ליכלוך. זה לא חגיגי.

זה נראה לי מתאים רק לקטנים.

מצד שני לא נראה לי סוף העולם ללכת עם בגד טיפה מלוכלך( לילדים).

בגלל זה עדיף בגדים שהם לא לבנים לגמרי. ובד"כ בערבים כבר נהייה קצת קריר אז אפשר

להשתמש גם בבגדי מעבר ואם חם מקפלים שרוולים.

האוכל והכלים כ"כ חגיגיים ובני המלך יושבים בעליבות?...

רעיון הסינרים החגיגיים מצא חן בעיני, או הווסט הכהה (מתאים יותר לבנים)

אבי שיח' נוהג לסדר מגבת מטבח על ירכיו כשהוא אוכל, בשביל הפירורים וכו'

ובני המתוק בן ה-4 אוהב לעשות כן גם, או שאני תוחבת לו את המגבת בצאוורון של החולצה, מעין סינר מאולתר. 

ולא של תינוקות חלילה

אבל הוא עדיין קטן, כך שאני לא יודעת בגילאים אחרים.

סעדנו פעם אצל משפחה ייקית שהילדים עם סינרים (שהאמא תפרה) עד גילאי 11 אפילו,

אך נראה לי שהן הובכו מאוד מהאורחים.

אולי אפשר (לחובבות תפירה) לתפור סינרים תואמים לכל בני המשפחה- עם כיתוב מגבש.  לבעלות הזמן הפנוי.

מאחר וזה פחות נחמד לעשות סעודת חג בפיג'מות\בגדי חול.

קרובת משפחה שלי קנתה חולצות שבת בכל הגדלים של הילדים- גם הגדולים וגם האבא- אבל פושטיות וזולות. תפרה מקדימה את הכפתורים, וגזרה את הגב. והנה לך סינר עם שרוולים שמכבד את שולחן השבת! וברגע שגם האבא לובש- אז בכלל כולם לובשים..

ואז אחרי כל החגים היא עושה מכונה עם אקונומיקה (כי גם ככה זה חולצה לבנה נטו) והסינר חוזר לעצמו (וגם אם לא- זה לא מאד נורא..)

יש גן כלשהוא בראש פינה.

פינת החי בדרום

לוקח בערך שעה וחצי. 

קצת אתגרי לגדול, אבל אפשרי. והקטן במנשא, כמובן.

ושאלה: האם בצפת מכירים את המילה: "מעלית"?

אני רצינית לחלוטין. אפילו היינו שם באיזה מקום, ושאלנו היכן המעלית, והאנשים הסתכלו עלינו ככה: ............

ותהיה מספיק ערני ועצמאי כדי לשים לב גם לאוירה עד הפעילויות ובתוכָן.

להיות עצמאי. גם עם החברה, וגם לא "מתרגל" לדברים שאינך חושב שראוי להתרגל..

נשמע שיש לך הורים מצויינים. ב"ה..

וזה באמת חמוד מאוד.

לגבי סינרים- אני מחפשת המלצה על סינרים (של אכילה, לילדים). לפני כשנתיים קנינו סינר מצוין בד"ר בייבי- עשוי ויניל (כמו ניילון עבה וחזק, לא צריך לכבס והכתמים תמיד יורדים), עם כיס ושרוך לקשירה. מאז לא ראיתי אצלם כזה.

מישהי/מישהו ראה סינר כזה? משהו דומה? (גם סגירות אחרות, סקוץ' או טיק-טק, זה טוב).

לאיזה כסא בטיחות מומלץ להעביר ילדה בת שלוש? בוסטר עם משענת גב זה טוב?

לגבי סינרים באיקאה יש סינרי נילון כמו שתארת עם שרוולים..אם את מזדמנת לשם..

לגבי כסאות בטיחות- בגדול הכי טוב להשאיר את הילד כמה שיותר בכיסא בטיחות (ולא בוסטר) אם הגודל מתאים (עד משקל מסוים וצריך שהראש לא יעבור את הלמעלה של הכסא) 

בבוסטר  מותר מ15 קילו- אם את מחפשת בוסטר הייתי לוקחת עם משענת גב גם כי זה נראה לי יותר נח לילד ולרב יש גם מקום להשחיל קצת את חגורת הכתף בצורה שתשב עליה יותר טוב.

בהצלחה!

א. בענין שם ה'. מבחינה הלכתית, אפילו לך מותר לומר שם ה' כדי ללמד אותה ברכות וכד'. אז בטח שאם ילדונת ממלמלת אז זה בסדר.

ב. בענין הבוסטר- יש בוסטרים עם משענת וגם עם רצועות גב, כך שאפשר להמשיך לקשור עם הרצועות עד שהילד כבר יותר גדול- גיל 4, 5, ואז להשתמש בכסא כמו בבוסטר- שחוגרים עם חגורת הרכב.

נא לא לציין מקום מגורים ללא אישור מהכינוי המדובר. תודה

\ו בקרית אונו יותר מוצלחת ומגוונת לדעתי

גם הילדה לא תבין, גם לא תדע להשליך על מה שיהיה לה אחרי זה בבית

וגם את.... זה יוצא ממך המון כוחות ואנרגיה.

ילדים קולטים מהר, מתרגלים מהר (ב"ה) ובמיוחד בגיל הזה.

אחרי שתלדי.......... תשמח כל כך להראות לה את המתנה החדשה שהיא קיבלה- תינוק

ובזמן הנקות תראי לה מה את עושה וכו'....

ולקראת הלידה להתחיל לדבר על זה שאימא תסע לכמה ימים, וכשהיא תחזור היא תביא איתה את התינוק שיהיה כבר מחוץ לבטן. אפשר לדבר גם על זה שצריך לשמור על התינוק הקטן, ולכן לא מלטפים בראש וכו'.

להביא כמתנה ללידה עגלת בובה+בובה זה מקסים.

והכי חשוב זה להבין שאת לא עושה שום עוול שהוא לקטנה שלך כשאת מביאה עוד תינוק, בדיוק להפך. זה דבר נהדר ומשמח, וכשזה מה שאת משדרת לקטנה, זה גם מה שהיא תקלוט.

ששכחתי איך קוראים לו אבל אולי יעזרו לי פה. זה לא מדבר על אח חדש אלא על חיות שמצאו תינוק בסל והם אומרים מה זה היצור המוזר הזה. ואז באה האמא ואומרת שזה תינוק והוא גורם לה לשמחה וכ' וזה ספר חמוד כדי להבין שתינוק זה דבר כ"כ משמח...וגם זה ספר שילדה קטנה יכולה להבין. ואז אחרי שמגיעים לפואנטה שמה שיש בסל זה תינוק אפשר להסביר לה שעוד מעט גם לנו יהיה תינוק.

לחשוף אותה לתינוקות. להסביר לה את ההבדל בינה לתינוקות. היא יודעת ללכת, לשבת, לאכול, לבד. תינוק הוא קטן, צריך להחזיק אותו וכ'. זה לא חייב להיות מקושר דווקא לתינוק שיהיה לכם אלא בכלל שהנושא יהיה מדובר בבית.

שלדעתי מוקדם מאוד לדבר איתה על תינוק חדש. אם את בחודש שישי, הזמן שיעבור עד ללידה הוא נצח נצחים מבחינת הילדה.

יותר נכון לענ"ד לחכות עד לחודש שמיני, תשיעי, שאז גם הבטן בולטת מאוד, ואז הציפיה שלה לתינוק היא ציפיה ריאלית, "עוד מעט" שאכן יגיע עוד מעט בע"ה.

יכול להיות שהיא גם תשים לב לבטן הגדולה? זו גם הזדמנות לספר לה.

אישית אני לא מחסנת.

אבל אפשר לשאול למה לי לחסן בגלל שהרבנים אמרו?

באמת אני שואלת לא בשביל להתריס.

כאילו, אם רב שאל את משרד הבריאות הוא יחליט החלטה מסוימת

ואם ישאל רופאים אחרים שמתנגדים הוא יחליט החלטה אחרת.....

כי אני מצוננת כבר כמה זמן, ואולי גם הבנות קצת.

אם בהלת הפוליו תימשך עד חנוכה, שאז יש לנו תור לטיפת חלב, אחסן אז בעז"ה. אולי עוד קודם, אם זה ייצא.

ראוי לחסן מדין ערבות הדדית כלפי שני אחוז מהאוכלוסיה שיש להם בעיה במערכת החיסונית.

מה שברור, שהורים שכלל לא מחסנים (כלומר, שלא נתנו לילדיהם אף חיסון, כולל זריקות של החיידק המומת בגיל חודשיים, ארבעה וכו'), והם שולחים כעת ילדים לגן ולבי"ס, הם ממש עבריינים כלפי ילדיהם.

שהרי כעת, מלבד מה שיש בארץ את הנגיף והילדים עלולים חלילה להידבק,

 בשבועות האלו הוא "נמצא" אצל כל מי שקיבל את החיסון החי-המוחלש, והילדים הללו עלולים פשוט להידבק ממנו אם אין להם כל חיסון כנגד המחלה, ח"ו.

בכל מקום שיש חברה אנושית- יש ערבות הדדית

מלבד זה שבעמ"י יש ערבות הדדית של תורה (ואכמ"ל)

לכל אדם יש אחריות כלפי ההשפעות של המעשים שלו על כל הסביבה

ולכל אדם יש אחריות להשפעות של הסביבה עליו

לשלוח ילד לא מחוסן בכלל למקום שיש בו ילדים עם נגיף מוחלש- זה דבר מסוכן.

ההורים צריכים להיות מודעים לסכנה הזו, ולפעול בהתאם.

בשאלה אם באמת לחסן או לא- אין לי מספיק ידע מוסמך מרופאים ששכנע אותי לחסן

ואין לי מספיק מידע מוסמך מאחראים למחלות וזיהומים באיזור הסביבת מגורים שלי- כדי לדעת שצריך פה לחסן (אני לא גרה בתל-שבע או רהט...)

לא שייך לחיילים.

יש פה חברה של בני אדם; וכל אחד היה אומר תודה אם בשביל ילד ח"ו שלו - או מישהו אחר במשפחתו עם כשל חיסוני - היו מחסנים את כולים. כל הכבוד למערכת הבריאות על החשבון הזה. מאד יפה. ערבות הדדית. למתחסנים לא קורה כל רע מזה.

ולגבי הענין השני - ה"דימיון" שהבאת בזוי. קודם כל, הוא מציג את "כולם" שמחסנים כעבריינים, ורק את ה"יודעים" שאסור לחסן כצודקים..

דבר שני, ועיקרי - מה זה משנה בכלל. העובדה היא שמרבית אזרחי המדינה מחסנים. זה אומר שבשבועות הקרובים ילדיהם נושאים נגיף חי מוחלש. זה אומר שילד שלא קיבל מעולם כל חיסון (גם לא מומת) נגד פוליו, עלול להידבק מהם. לילד הזה - אם חלילה יידבק - לא יעזור אח"כ הסיפורים של אמא שלו, שמי שאשמים בשיתוק ח"ו, זה אותם מאות האלפים ששמעו למומחי המערכת שאמרו לחסן, ולא אמא שלו שהחליטה לשלוח אותו לגן שבו נמצאים ילדים שחוסנו ונושאים את הנגיף - כי החליטה שהוא "לא אשם" בכך.. אמא כזו בשלב כזה - היא עבריינית לגמרי.

איפה הערבות ההדדית כשזה נוגע לנפגעי החיסונים? אותם זורקים לכלבים... אין לחיסונים תופעות לוואי... כל מה שקורה אחרי חיסון זה "במקרה" ו"לא קשור לחיסון"...

וכדי שזה ישאר כך, אין מערכת לניטור תופעות לוואי של חיסונים.

כך היום אני באה עם ילד שלי לרופא ושומעת שמה שהוא חווה לא קשור לחיסון, ולא רושמים את זה בשום מקום, וכשמחר אתה בא עם אותה התופעה בדיוק - אפשר להגיד גם לך שזו לא תופעת לוואי של החיסון... זה לא מוכר כתופעה כי לא אוספים תופעות לוואי. כמה חכם!

ערבות הדדית... פחחח...

"כדי שיישאר כך" - זו השערה שלך.

ב. זה לא סותר את הערבות ההדדית (ולא ראיתי בשום מקום ש"פחחח" הוא נימוק הגיוני...)

ג. והעיקר - אני דיברתי על מי שלא חיסן מעולם גם לא בחיסון המומת. הרי אם הוא שולח את ילדו לגן בו כולם חיסנו כעת, ונושאים את הנגיף החי - הוא מסכן את בנו להידבק ח"ו, לדעתי זו עבריינות. גם אם אינו מסכים לשיקול לחסן כעת את האוכלוסיה לכתחילה.

שגם עם שפעת הם לא יכולים להתמודד ל"ע ולא על אף אחד..

ולכן דווקא זה לא טיעון חזק מדי- 

הם צריכים להיזהר תמיד - מכל דבר.

(וכרגע הם בעיקר צריכים להיזהר מהחי מוחלש...)

ולעניין מומחי המערכת- יש לי הערכה רבה אליהם.

אני יודעת שהם רוצים בטובת הציבור ולא להיפך.

אבל הם לא תמיד צודקים,

ובעיקר לא תמיד שואלים שאלות על בסיס המערכת שבה הם פועלים- הרפואה המערבית,

שעם כל יתרונותיה המוכחים, יש לה גם חסרונות לא פשוטים בכלל, בעיקר ביחס לבריאות הציבור.

מסכימה איתך שכרגע אין ברירה אלא לחסן במומת גם למי שלא חושב לחסן בכלל, או לא לשלוח למסגרות.

אני קיוויתי לחכות עם החיסונים עד גיל שנה, 

אבל אין לי ברירה אלא לחסן נגד פוליו עכשיו, כשאני מאמינה שהמערכת החיסונית של הקטנצ'יק עוד בשלב

רגיש של התפתחות והתבססות.

ואגב- יוקטנה צודקת לגמרי לגבי זה שלא מנטרים את התופעות לוואי של החיסונים.

רק במקרים של נזק מיידי וקשה מאוד מסכימים להתייחס לזה בכלל.

צריך לדעת- בישראל קיים חוק פיצוי לנפגעי חיסון,

שעצם קיומו מעיד על כך שהנושא כנראה לא כל כך פשוט...

מה שמאוחר - יותר טוב.

בינתיים שתראה את העולם ישירות ולא דרך מסך...

למרות שאני מעדיפה לשבת איתם ולראות.

למשל, מצגות טבע שאני אוהבת להראות ודברים כאלה.

לא בהגזמה, רבע שעה זה די והותר לדעתי בגילאים האלה.

אני מודעת לכך שיש בעייתיות בישיבה מול המסך. ובכל זאת, לפעמים יש בזה שבירת שגרה נחמדה, או דרך מענינת להראות דברים שסתם ככה לא רואים.

היו מראים לנו גם בגיל הזה וגם לפני כן סרטים אבל מלכהלי,דודו,אסי וטוביה =] ועד היום יש דברים שאני זוכרת נגיד מצווות שאני זוכרת אותם מדודו וכאלה... =]

הצפיה, גם אם היא תורמת ידע לילד, נותנת לגיטימציה לישיבה פאסיבית ולהתמכרות. לכן, את צריכה מראש לחשוב על הכללים שלך: צפיה של לא יותר מרבע שעה ברצף (כדי למנוע בעיות קשב וריכוז בעתיד), מתי את נותנת- כדי שהיא לא תבקש יום יום לצפות בסרט. האם זה פרס, חלק משגרת החופש, או חלק מהשגרה בזמנים מסויימים (למשל, רק אחרי ארוחת צהרים, או רק ביום שישי בצהרים).

וכמובן, שחשבו להגביל את התוכן לתכנים מתאימים לגיל, כדי שהיא תבין ולא תתרגל לשבת ולבהות בסרט או במחשב, גם כשאת גולשת.

אני מעדיפה להרחיק מהמחשב בכלל.

בעלי שומר על הקטן דוקא כשהוא מתקשקש לו עם המחשב ורואה איתו דברים שנראים לי כ"כ לא שייכים.

אבל יש לנו השקפה מנוגדת לגבי המחשב והאינטרנט והתוכן.

אז נשאר לי להדיר אותו מהמחשב ולהתפלל המון. ולקבל שאני כך נוהגת ובעלי - אחרת.