פורום הורות (עמוד 301)

לנו היתה תקופה שהבגדים היו יוצאים עם כתמים, זה נראה כמו כתמי שמן. הסתבר שזה מהמרכך.. הפחתנו לחצי את הכמות (המרכך היה מרוכז).

 

יתכן שיש בגד ספציפי שאת שמה והוא צובע, ואולי גם שווה לעשות מכונה על "ריק", רק עם סבון ומלח לימון כדי לנקות אותה טוב.

בס"ד
אולי לנסות להעביר את האחריות אליהם??
להביא להם שעון מעורר שיכוונו בעצמם או להודיע בערב לפני -שאתם מעירים פעם אחת ואחר כך- אתם יוצאים מהחדר ולא חוזרים.
נראה לי שזה כבר גיל שאפשר להישאר לבד בבית, אז אם הם לא קמים ולא מספיקים להתארגן- הם פשוט נשארים בבית באותו יום- האחריות היא שלהם ולכן לא תקפיצו אותם לבי"ס (אני מניחה שזה לא כל כך נורא לפספס לימודים- במיוחד בתקופת ההתחלה והחגים..)
נשמע שכיף להם בבית ספר- אז אני מניחה שבאיזשהו שלב יהיה להם משעמם בבית וגם אם יהיה כמה ימים שלא יצליחו לקום- אני מאמינה שתוך זמן קצר- הם יתרגלו ויקומו בעזרת ה'..
אגב, אצלנו אני בכלל לא זוכרת שההורים שלי העירו אותנו.. היה לנו שעונים מעוררים ופשוט הסתדרנו.. ואני לא זוכרת שאיחרנו את ההסעה.. ב"הצלחה!!

כדאי לדבר איתם בנחת, שהכי טוב אם קמים בזמן, מתארגנים בנחת, שותים משהו, אומרים יפה שלום. שירגישו את הטוב שבכך.

 

אחכ" - להבין אותם. להגיד שמבינים שקשה להם לקום. 

 

ואז - לחשוב ביחד. לשאול אם יש להם רעיון.

 

לנסות לגלגל לזה שלפעמים אם אוכלים מאוחר מידי, האוכל מתעכל בזמן השינה, ואז קשה יותר לקום. ולהציע לאכול מוקדם יותר (אם יש בעיה כזו).

 

לומר, שלפעמים הקימה הראשונית קשה. להציע: אולי 10 דק' קודם נעיר "קלות" ואז תדעו שיש עוד 10 דק' לקום ויהיה לכם יותר קל אח"כ.

 

להדביק טבלה על הקיר, אולי על המיטה של כל אחד - שבו יסמן לעצמו על הבוקר אם הצליח בזמן ולהגיד שגם אם לא - לא  להתייאש למחר.

 

להגיד שכמה שיתרגלו - אח"כ זה כבר יהיה קל יותר. כדאי.

 

שיתנו  גם הם רעיונות. אולי משחק קצר ביחד בבוקר אם מצליחים לקום בזמן? אם נשים מוזיקה שקטה נעימה אחרי שמעירים - זה יעזור לכם (יכול להיות שלא)?

 

אוריה של "מתמודדים ביחד" עם הבעיה.

 

אבל באמת זה חשוב להגיע להרגל טוב בענין הזה, בסבלנות והתמדה..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במהלך ה5 שנים החולפות ניסינו את השיטות האלה. העניין הוא שלא מפריע להם לפספס בי"ס.

אז הם לא לוקחים אחריות (בעיקר הגדול) ולא עוזר מוסיקה, לא משחקים לא לוח קימה. כל דבר עוזר אולי ליום יומיים

ואח"כ חוזר המצב. גם במילא מעירים אותם בשלבים, נותנים זמן להתאוששות- לא עוזר.

צריכים רעיונות חדשים. (וצריכים גם הרבה כח להתמודדות.)

 

יש להם משהו שהם אוהבים לעשות? תחביב למשל?

אומרים להם שאם הם מספיקים להיות מאורגנים עד שעה X אז עושים משהו כיף. אם לא- אז לא.

 

אז לקראת 6.30 הם כבר יתעוררו

אם לא אז...

 

בא נאמר לתת להם אולי כמה ימים לנסות בלי להעיר אותם (כמה כבר יש חשק לאחר לבית הספר יום יומים שלשה גג)

 

וכך הם ילמדו שהם צריכים לקום בכוחות עצמם!

 

לדעתי הם למדו להיות אדישים לצעקות שלכם ואולי הטקטיקה ההפוכה להראות להם שאתם פה האדישים יעורר אותם מאדישותם !

אנחנו משתדלים להכין ביחד כל מה שאפשר כבר מהערב: מתקלחים, מתלבשים בבגדים, מניחים נעליים וגרביים חדשות מתחת לכסא, סנדביצ'ים, מערכת וגם מחליטים מה אוכלים בבוקר (קורנפלקס עם חלב/ יוגורט עם דבש/ פריכיות עם חלבה) ואני משתדלת להכין  מה שאפשר לפני שאני מעירה אותם.

 

עוד כמה כללים שמעבירים להם את האחריות: אפשר לבוא לאכול כשמוכנים (אחרי נטילת ידיים, נעליים, שיניים, אוכל בתיק)

אם הם מפספסים הם נשארים (למרות שמבחינתי זה סיוט כי אני עובדת בבית (הם יודעים שאני לא פנויה בשבילהם והם צריכים להעסיק את עצמם)

נקודת זכות : הם ממש אוהבים ללכת וממש עצוב להם שהם מפספסים.

 

דבר נוסף: אנחנו משתדלים לכבד בקשות נדירות שלא ללכת כי אני לא מרגיש כ"כ טוב, לא בא לי וכד'

 

בהצלחה!!!

אני חושבת שכל הדיבורים ולדבר איתם בנחת ובטוב על זה לא עוזר בשעות הבוקר, זה חזק מהם. הם יכולים להסכים אתכם ולהראות נכונות לשיתוף פעולה, אבל כשהבוקר מגיע הם לא זוכרים כלום, הם באמת רוצים להמשיך לישון...

אני חושבת שלהעביר אליהם את האחריות זה הדבר הכי טוב. והעיקר זה להיות עקביים במסר שהעברתם. ז"א לא להיגרר ללהעיר אותם יותר מפעם אחת, ללהסיע אותם רק פעם אחת וכו. אלא להיות נחושים במה שאמרתם, הם יקלטו את זה אחרי כמה ימים ואני מאמינה שזה יסתדר

שימאס להם לשכב ערים במיטה...

וצריך להשכיב אותם מוקדם יותר.

 

 

אבל רעיון שעולה לי עכשיו לראש...

את אומרת שלא אכפת להם אם הם מפספסים את ההסעה ונשארים בבית... אולי כי כיף להם בבית?
אז אולי תעשו הסדר אחר.. אתם לא לוחצים עליהם, מעירים אותם רק פעם אחת בבוקר (או כמה פעמים שתחליטו...), ומעבר לזה - האחריות שלהם. אם הם לא קמו, ופספסו את ההסעה, ונשארו בבית - הם לא יושבים בבית ומתבטלים, אלא ממלאים מטלות של בית.. למה להישאר סתם בבית? תמיד יש מה לעשות..

שיסדרו/ינקו את החדר, שישטפו כלים, שיקפלו כביסה.. או כל מה שמתאים לך שהם יעשו... אולי הם לא יעשו את זה טוב כמוך, אבל אני מניחה שלאורך זמן הם יבינו שאם כבר הם מבצעים מטלות - אז עדיף שזה יהיה המטלות "שלהם"..

אולי הרעיון שלי לא מתאים לגילאים האלו? אני לא יודעת כ"כ, כי שלי עוד ממש קטנים... אבל נראה לי שאפשר למצוא גם מטלות שמתאימות לגילאים שלהם..
כמובן שעושים את זה אחרי שיחה איתם ומגיעים להסדר הזה יחד, מתוך הבנה של ההיגיון, שמי שנמצא בבית - צריך לתרום את חלקו.

 

מאחלת לכם בקרים נעימים ורגועים...

אבל מה יקרה אם הם יאהבו להישאר בבית?

בי"ס וגן זה לא תורה מסיני

 

 

תיאור איך הילדה שוטפת כלים כל בוקר בקערת מי סבון כדי לשכנע את האמא שעדיף לא לשלוח אותה לגן

אבל יש בעיה כשאמא עובדת מחוץ לבית, אי-אפשר להשאיר ילד צעיר בבית בלי השגחה וטיפול.

שלאורך זמן הם יאהבו את הרעיון..
הם ילדים.. בסופו של דבר לא רע להם בבית הספר (ואם כן, אז זו בעיה חמורה אחרת)..
ילדים אוהבים שיש להם חברה, הם לא אוהבים להיות לבדם בבית ולסדר ולנקות......... לא נראה לי טבעי..
ואם בכל זאת הם מפתיעים, נגיד... אז יושבים וחושבים מה לעשות עם זה... העיקר שהאחריות תהייה בידיים שלהם, והם ירגישו שלכל דבר יש מחיר.
הסיכוי שהם יאהבו את זה, נראה לי קלוש.. לא הייתי חוששת.. (אבל שוב, אין לי ניסיון..)

בינתיים אנחנו מנסים להעיר אותם עוד יותר מוקדם. ולתת לגדול את האחריות על עצמו.

בחלק מהימים זה יותר קל בחלקם עדיין מאוד קשה.

הלוואי שהייתי אומרת לילדים שלי לעשות מטלות בבית והם היו פשוט עושים...

רעיון נחמד אבל לא יעבוד על הילדים שלי. (הבת עלולה להתלהב מזה יותר מידי והבן לא יסכים לעשות כלום

וסתם יהיה עוד משהו להתווכח עליו...)

למי ששאל בעלי עובד ואני נשארת בבית, אבל יש לי איזושהי עבודה מהבית וקשה מאוד להתרכז כשהילדים בבית.

מה קורה כשחברים שלהם באים לישון בבית?

ומה קורה כשהם הולכים לישון אצל אחרים?

(למרות שהולכים לישון יותר מאוחר)

אולי תעירו אותם עם מוזיקה שהם אוהבים, ריח של ביצה/אוכל אהוב אחר, התלהבות שלכם (אפילו תרקדו להם בחדר אם צריך ).

זה יכול לעבוד?

לבשל על הבוקר- ממש לא בשבילי.

ולרקוד??? ממש לא אני.

אבל תודה על הרעיונות האופטימיים.

האמת שגם אני שונאת לקום מוקדם. ואני ממש לא נמרצת על הבוקר.

בעלי בא עם קצת יותר מרץ לשיפור המצב.

זה מה שכיף בחופש הגדול אפשר לישון עד מאוחר ולקום בלי לחץ. למה הוא כבר נגמר?!

 

נראה לי שבמילים "האמת שגם אני שונאת לקום מוקדם. ואני ממש לא נמרצת על הבוקר" אמרת הכל

 

אולי- ואני באמת אומרת בעדינות- השינוי צריך להתחיל בך. איך את קמה בבוקר? (אפילו שהילדים לא רואים, בינך לבין עצמך) בשמחה? במרץ? בעייפות? בחוסר רצון?

 

אני יכולה להעיד על עצמי שאני הולכת לישון מאוחר-מאוחר מאוד בד"כ (מסיבות שונות), וגם לבנות שלי קשה ללכת לישון ועובר זמן עד שהן נרדמות, במיוחד אחת מהן.

אני יכולה לתלות את הקושי שלהן להירדם בעוד דברים, אבל אולי זה קשור גם אליי ולקושי הדומה שלי.

 

(אז אני מקבלת בהבנה ובסבלנות עד כמה שאני יכולה, ומנסה לעבוד על עצמי בנידון).

מספיק שיש ריח של קפה של אמא... ושוקו של הילדים... 

זה ריח שנעים לקום אליו 

 

כתבת שאת עובדת מהבית- 

איזה מסר את משדרת להם על זה? 

"אני בבית ואני הסתדר בלעבוד מתי שאתם תתנו לי פנאי" או- "אמנם אני נראית שאני בבית אבל אני עובדת. קדימה צאו לסדר יום שלכם! גם אני צריכה להזדרז לעבודה שלי!" 

בהצלחה!

נוטים לחשוב שמרגע שהילד מבין את הרעיון של שירותים - זהו - נגמרה הגמילה.

אבל האמת שזה תהליך מאוד מאוד ארוך. של חודשים! עם עליות, וירידות, בבוקר, ובלילה.

יש כאלה שזה יותר ארוך אצלהם, ויש כאלה עם יותר ירידות (ולא לשכוח שזה גם יותר עליות ). יש כאלה שיותר קשה להם - אולי הם יותר רגישים. גם בינינו, המבוגרים, כל אחד מתמודד בדרך שונה עם אתגרים כאלה ואחרים.

בוודאי שבסופו של דבר הוא יסיים לעבור את התהליך שלו, וזה ייגמר. מקווה שעבורכם זה יעבור יותר בקלות...

להתייחס לרגשותיו, לעודד, להוסיף חום, ולא להטיח ביקורות..

לא ליצור אצלו איזשהי בעיה רגשית, בעקבות הטענה שזה לא יפה, ואולי הוא לא בסדר

גמילה זה תהליך שיכול לקחת זמן רב. והוא דורש סבלנות.. כאלה הם ילדים ב"ה.

ככל שמקבלים את העניין בהבנה יותר, ולכן מתייחסים ביחס המתאים לילד הדברים הולכים בפשטות יותר..

בהצלחה!

ואם זה קשה לך או מעצבן אז להחזיר טיטול ולנסות עוד פעם אחרי פסח    

כי אצל בת אחת שלנו זה נמשך עד ממש מאוחר למרות שהיא לא אהבה להיות רטובה (לילה)

זה עלול לבלבל אותו מאד

 

אם את אומרת שהוא עושה בכוונה, אז לדעתי כדאי לבדוק מאיפה זה נובע ולהוסיף בצומי.

 

ובכלל , בגמילה צריך מלא סבלנות. הילד הבכור שלנו גמול כבר מפסח, ועדיין הוא מפספס מידי פעם והוא גם בן שנתיים וחצי. שמנו לב שהוא מפספס בזמנים שאנחנו פחות מייחדים לו תשומת לב, כמו לפני ארוחת הערב (שיש את לחץ המקלחות והארוחה) או כשנמצאים אצל אורחים... וגם בהתחלה כשהוא רק נכנס לחיידר , הוא היה מפספס כמעט כל יום ועכשיו ברוך ה' זה "רק" פעם בשבוע.

 

אגב, הוא הבכור? כי הרב שלנו אמר שלבכור צריך להתייחס אחרת. שיש בכור ויש שאר הילדים (ממש כך). שצריך לתת עודף תשומת לב לגדול ולכבד אותו יותר.

 

 

לא היתה לי מספיק סבלנות אז למרות שעברו איזה 4-3 חודשים של עליות וירידות, החזרתי לה את הטיטול.

וירדתי מהעניין לכמה חודשים ואז כשהייתה בת 3 אחרי שילדתי את ביתי הקטנה היא אמרה שרק לתינוקות יש

טיטול והיא כבר גדולה. והיא הורידה לעצמה את הטיטול. (אני קצת נלחצתי כי הייתי ממש אחרי לידה ולהתחיל לנקות פיספוסים לא התאים לי.) אבל ברגע שהיא החליטה, זהו. היא הייתה יבשה לגמרי אחרי יומיים. גם בלילה.

נראה לי שאז כבר הבנו איזה כח רצון ענק יש לה אבל- הוא צריך להתחיל מהחלטה שלה, לא שלי.

כל ילד מתאים לו משהו אחר, קצב אחר וזמן אחר.

הוא מקבל המון המון צומי. זה ילד מתוק ומקסים שאנחנו חולים עליו ומנשנשים אותו כל היום.

אנחנו מנסים להבין אם יש מה שניתן לעשות שלא עשינו.

לפי התגובות פה, ניתן להבין שזה כביכול נורמלי ופשוט צריך סבלנות?

ואגב הוא לא הבכור. 

 

תודה בכל מקרה ואם יש למישהו עוד תובנות נשמח לשמוע.

גמר חתימה טובה!

לנסות להרגיש אם הוא מוכן או לא (אם הוא עושה בדיוק אחרי השירותים- לאו דווקא בכוונה- אולי הוא לא מוכן).

 

אתם תמיד יכולים לנסות להחזיר את הטיטול ולראות איך הוא מקבל את זה- אולי תראו שהוא אכן לא מוכן וטוב לו לחזור לטיטול (זה מה שהבת שלי ביקשה כמתנה ליומולדת 3... גמלתי אותה בטרם עת בגלל שהיא התחילה ללכת לגן).

ואולי הוא דווקא יחליט שהוא לא רוצה טיטול, ויכול לעשות בשירותים.

 

אפשר גם לקנות/להקריא לו ספרים- סיר הסירים, לא רוצה טיטול (ספר חמוד שקנינו) וכו'.

אפשר גם לצ'פר אותו בחצי קובית שוקולד כשהוא עושה קטנים, ובמשחק קטן בשקל כשהוא עושה גדולים.

אפשר גם לבדוק אולי הוא מעדיף דווקא לעשות בסיר/באסלה.

ואפשר גם להזכיר לו שעושים בשירותים בלי לומר שזה לא יפה (אולי לכן הוא מפספס בכוונה, ואולי לא). פשוט להזכיר, לנקות ולעבור הלאה.

 

בהצלחה!

אתה לא חושש שזה יהפוך לקיבעון? לא עדיף להוציא לו את האצבע  ולהכניס במקום את המוצץ?

 

(אלה לא שאלות ציניות, אני באמת רוצה לשמעו תשובה)

לא התכוונתי לאצבע מול מוצץ. אלא בכלל.

 

ב. כשילד "משחק" במוצץ, לא נראה לי שייך לנסות "בכח" ישתמש בו. הוא "מרגיש" שזה לא שייך להכניס את הגומי. טוב מאד. מצד שני - צריך אצבע, אני לא הייתי מוציא. זה ממלא עבורו פונקציה מסויימת לדעתי.

 

 

ו..לא חשדתי לרגע שזה בציניות..

וגם לא נראה לי שזה הרגל כ"כ נוראי.

יש המון ילדים (ובשקט: וגם מבוגרים) שמוצצים אצבע. רובם באיזשהוא שלב מפסיקים מעצמם, נראה לי.

 

אני מצצתי אצבע עד כתה ד בערך.

אמא שלי שכנעה אותי להפסיק... ואני כן שמחה שהיא עשתה את זה. בשביל מה הייתי צריכה את אותו הרגל? עד היום יש לי צלקת על האצבע מהסימן של השיניים.
ולא היה לי קל להפסיק. עבדתי נורא קשה, עד היום היא מתלהבת כשהיא מספרת איזה כח רצון היה לי...
אני לא חושבת שזה כזה נורא לתקן הרגל שהוא לא טוב, זה אפילו יכול להיות שיעור נפלא לחיים.
(אני אמנם לא מדברת על גיל 10 חודשים, אבל זה היה לגבי האם כדאי בכלל להתערב. לדעתי זה לא מוחלט, תלוי בהרבה דברים)

אבל יש גם צד שני.

 

אני חושב שהאנונימית שכתבה בהמשך (לגבי הפסקתה בכיתה ד') - צודקת בדבריה שהנושא של ההתערבות הוא לא מוחלט ותלוי בכמה גורמים.

 

לפעמים, צריך לראות שזה באמת מספק רגיעה וצורך חשוב, יותר מההפסקה של זה. ולפעמים, דווקא ה"התגברות" היא ההרגל הטוב. צריך רגישות ושימת לב באיזה שלב ילד נמצא ומי הוא ועד כמה ההפרעה מול התועלת, אם ישנה.

וגם אותי אמא שלי שיכנע ואני חושבת שזה לא היה נורא כל כך .. זה עזר לי והיה לי כיף ככה וגם בגיל שכבר מבינים אז בדרך כלל בקלות מפסיקים תלוי באופי הילד.. ולכן אין לי בעיה שישים, בעלי וחמי קצת דואגים שלא כל הילדים יפסיקו בקלות. לכן התייעצתי פה. אני האינטואיציות שלי אומרות להישאר במצב הקיים.

זה לא כלכך טוב לדעתי, (אני הייתי עם אצבע עד גיל 8-9 והיה קשה להגמל.)

אבל אין סיכוי למנוע מציצת אצבע מתינוק. זה אינטואטיבי לו.

אם את בבית ורוצה אותו בבית אז למה הוא במעון ?

הרבה ילדים נשארים בבית עד גיל 3.

שנה שעברה עבדתי והוצאתי את הילד רק לשעות העבודה בדיוק.

והשנה אני בבית והוא איתי ברוך ה' (בן שנה ורבע)

אני מכירה הרבה נשים שיש להם אחד או שניים בבית.זה רק טוב לילדים.

 

הוצאתי אותו כדי שהוא יבלה עם עוד ילדים.. כי הוא כבר גדול והרגשתי שהוא זקוק לזה.. אני לא אשאיר אותו בבית רק כי אני רוצה אותו כאן, נכון? אני משתדלת לעשות מה שאני מאמינה שטוב לו..

 

בבקשה, לא התכוונתי שזה יגיע לדיון על האם לשלוח אותו או לא...... על זה התחבטתי כבר לא מעט, והחלטתי לשלוח.. עם כל הקושי..

שמגדירה את השהות עם ילד בגיל הזה בבית כזמן נעים ולא כזמן קשה שרוצים שיגמר כבר...

למרות שלי פחות קשה. היה לי קשה בעיקר ביום-יומיים הראשונים.

 

וכן, יכול להיות שבכל שלב שבו תיפרדי מחדש מהילדים, יהיה לך קשה. תסתכלי על הצד היפה בזה- איזו אמא אוהבת את, כמה את מחוברת לילדייך, כמה את רוצה בטובתם- גם כשזה קצת מקשה עלייך.

את אמא נהדרת.

(וקשה לי להאמין שהקטן-גדול שלך כבר כמעט בן שלוש! איך הזמן עובר מהר.)

 

חיבוק ממני.

אני מקווה שזה יעבור לי מהר... אני משתדלת להזכיר לעצמי שיום אחד גם הקטנה הזאת תהייה גדולה ואני אתגעגע לרגעים האלה איתה, ולהנות מהם במקום להתרכז בגדול.. אבל זה לא קל, אני מניחה שהזמן יעשה את שלו... בינתיים משתדלת לא לשקוע בעצבות, אחרי הכל זה משהו משמח...

 

(מה אני אעשה כשהוא יתחתן?????)

כמה ששיכנעתי אותה שתשלח את התאומות למעון, לא עזר

בסוף התחייבתי לה שאני מביא ומחזיר מקצה העולם, והיא יכולה לקחת אותם מתי שהיא רוצה

 

אבל לדעתי היא היתה חייבת את זה. אם לא היא היתה משתגעת לגמרי  אבל לגמרי 

שמופיעה בכל הודעה של המפרסם

זה עולה רק רבע מחיר.

ולמה כ"כ משכנעים ללכת ללמוד את זה.

ה"איום" שבסמסטר הבא זה יעלה פי 4 מאוד לא מתאים למוסד אקדמי.

ממש מוזר.

למשל כאשר מדובר בתחום חדש שנפתח, או תחום שפחות נלמד, מעודדים את התלמידים ללמוד אותו על ידי הפחתת שכר הלימוד

או מלגות למיניהן.. בתור התחלה

 

אם אכן מדובר במוסד רשמי ואקדמאי שמכבד את עצמו

הוא יוכל להשקיע כמה שקלים בפרסום מקובל ומושקע יותר

 

נוסח המודעה ואופן פרסומה נותנים הרגשה של שיטת-כסף-קל קלאסית באנטרנט..

מצטער.

אפשר גם להתאגד קבוצה של אימהות ולבלות את היום ביחד. קצת יותר קל כשיש כמה, אף-על-פי שכולן צמות.

אפילו לשבת לשחק איתם כשאת על הספה, זה יותר טוב מלהפריד מריבות.

וככה גם את וגם הילדים יודעים מה הדבר הבא שעושים, ואין זמן כזה שאת משתגעת והם משגעים..

כלומר, אולי יש זמן כזה אבל כשלילדים יש הגדרות הם נוטים לשגע פחות...

בסדר יום מכניסים ארוחות (אולי הם יכולים להשתתף בהכנה, כמו למשל לחתוך סלט)

משחק עם חברים

משחק רגוע בבית

זמן שבו את מספרת סיפורים

זמן שבו יוצאים לשחק בחוץ

וכו' וכו'.

ב"ה

שלום לך,

אם יש לך שכנים בגילאים דומים כדאי שפעם ישחקו אצלך בבית ופעם אצל השכנים כך תוכלי לנוח/להתפלל.

תכיני כריכים מערב יוה"כ ושהילדים ישבו לאכול בחצר. כך פחות תילחצי ותיגררי להערות וכו'.

כמו"כ דאגי שישנו בצהרים, זה טוב לכולם, ואם את חוששת לשעת שינה מאוחרת בלילה, א. לא בטוח שזה ישפיע. ב. גם אם ירדמו בלילה שעה יותר מאוחר מהרגיל זה עדיף משעת ערות כשאת בתענית.  ואפשר לעייף אותם ע"י עזרה בבניית הסוכה.

ג. (גם ככה אין לימודים למחרת...)

מקווה שעזרתי !

גמר חתימה טובה !!

אנחנו בשנה שעברה היינו כמה נשים אחרי לידה והיה לנו קשה כמובן לצום.

יש לי בית שתי קומות ואם אני ישנה למעלה לא מפריע לי שמשחקים למטה.

אז עשינו בייביסיטר בסבב.

זה הלך כך -

הזמנתי את כל הילדים של החברות וקבענו מראש שבכל שעה משפחה אחרת אחראית על השמירה והם צריכים לשלוח אמא או אחות גדולה לשעה זו.בסוף היו שתי בנות שלקחו על עצמן את רוב השעות.

בנוסף כל משפחה היתה צריכה להביא משחק מהבית כדי לגוון את מלאי המשחקים הגדול שיש לי גם ככה וכן ממתק לחלק לילדים.

היה מצויין.

מלאי המשחקים , הנוכחות של החברים הכיבוד שהגשנו כל שעה שמרו על הילדים רגועים ושמחים והיה הרבה יותר קל לשמור על חבורה נחמדה מאשר על כמה משועממים שלך...

מקווה השנה לעשות את זה גם. כי אומרים שיהיה חם מאוד ולנו יש מזגן מה שאין להרבה חברים אחרים.

ועיקר שיהיה חתימה טובה.

בעבר הייתי אנמית להחריד,

 

ולעבור את יוה"כ על סף עילפון עם מספר שובבים (שלא לומר שדים) היתה משימה כמעט בלתי אפשרית עבורי. לו יצוייר שהייתי צריכה לתרום את חלקי בסידור כזה כפי שהציעה שחר 245 לא הייתי עומדת בזה.

 

בדיעבד אני חושבת שהייתי צריכה לקבל עזרה אפילו תמורת שכר כי להעזר באמא או בחמות לא תמיד התאפשר. או להגדיר את הדברים כך שבמצב עניינים כזה על בעלי להירתם לעזרה משמעותית לפחות בחלק מהיום. אגב, דוקא בהריונות היה לי יותר קל כי כאן היה ברור שבעלי נשאר איתי.

 

מה שכן עשיתי היה להתאזר בסבלנות על כלפי הילדים כך שישתפו פעולה לפחות במרבית הזמן, וגם: שכבתי כל היום על הספה לידם והנחתי לצידי את כל הדרוש: טיטולים, מגבונים, חטיפים, כוסות חד"פ ובקבוקי מים.

את רוב הטיפול בהם עשיתי בשכיבה כדי לשמור על הכוחות עד כמה שהיה ניתן. במעט הזמן הפנוי התפללתי בשכיבה.

 

מראש ויתרתי (אחרי ט' באב טראומטי במיוחד) על יציאה החוצה.

 

אחר כך כשהשובבים האלו גדלו ב"ה הם עצמם נשארו איתי כל אחד, בסבב, כדי לטפל בקטנים מהם.

 

 

 

 

לפי מה שזכור לי מגיל שישה חודשים הבאתי לבן שלי כמעט הכל ומרוסק!!!! עם המזלג בלי לטחון.

לגבי הגלוטן לא שמעתי על זה מאחר וסיפרתי לאחות בטיפת חלב על שהוא אוכל הכל היא אמרה לי נהדר.
אני זוכרת שהיא שאלה אותי לגבי העוף אמרתי לה שהוא אוכל חתיכות פיציות היא אמרה מצויין. גם לגבי הלחם חתיכות רטובות במרק וקטנות..

(יש דעות אחרות, אבל זו דעת משרד הבריאות).

חשוב לתת מאכלים עשירים בברזל.

למעט כמה שאפשר בחלב ומוצריו, ולהימנע לחלוטין מדבש.

הנה הדרכה מפורטת יותר: http://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/Childbirth/feeding/Pages/feeding_babies_first_year.aspx

 

תיהנו מהשלב הזה

קטניות מבושלות- עדשים, שעועית ירוקה, אפונה (מעוכה היטב!!!). גם הקטניות הן מקור לברזל וחלבונים.

 

חלב ומוצריו לא הייתי נותנת בכלל.

 

ואפשר גם הודו או בשר טחון, למרות שלא הייתי נותנת המון.

סוף סוף, כי אני בכל הקשור לאוכל שלו מאוד יקית ועכשיו הכל ברור תודה רבה.

אבל מעוך או בחתיכות קטנטנות. ולא דברים מתוקים מדי. ולא חלבי.

אורז, ירקות, עוף, טחינה, לחם, קוסקוס, פשטידה, חביתה, לא זוכרת מה עוד...

 

 

אא"כ זו קציצה של בשר טחון.

אבל חתיכות של ירקות מבושלים- כשאת רואה שיש לה יכולת להרים בעצמה את יכולה לתת לה. זה קצת קשה להם בהתחלה, כמובן, אבל כשמדובר באוכל הם בדר"כ מוצאים פתרונות.

והיכולת המוטורית הזו הולכת ומשתכללת עם הזמן.

עם חוסר שיתוף פעולה מצד המטפלת במעון (שנמצאת איתה רוב היום ?)

 

זה אבוד...

 

ממש מתסכל ומבאס אבל זו דעתי...

 

יש מצב בכל זאת לרתום את המטפלת  לעניין??

נראה לי מאד מבלבל שבבית היא עושה בשירותים ובמעון לא.

לדעתי, אם את רואה שהיא ממש ממש מוכנה, אז לדעתי להוריד לה את הטיטול בבת אחת ולקחת חופש בבית (או לגייס סבא/סבתא) לשלושה ארבעה ימים. ולעזור לה להיגמל.

הייתי באותו מצב כמו שלכם ואני ממליצה בחום לקרא את הספר "הלוחשת לתינוקות". לי הוא עזר בטירוף.

בגדול צריך לעשות קביעות. לישון בשעה קבועה, אחרי טקס שינה, ואם הוא קם אחרי שנרדם, אז לא להוציא אותו מהמיטה (אבל כמובן להרגיע אותו בדיבור וליטוף).

טקס שינה יכול לכלול סיפור, שיר וק"ש או שני סיפורים וק"ש, וכו'.

 

ממש ממליצה לקרא את הספר! בהצלחה

אם זה קורה רק בזמן האחרון: נסו לבדוק אופציה של אוזניים, כאבי שיניים, או שאר דברים שיכולים לצוץ..

אם זה קורה כל הזמן, אפשר לנסות לעשות כמעין טקס שינה. ששם צריכה להיות קביעות והתמדה

אולי זה יעבוד ואולי זה לא

 

עוד נקודה- האם הוא יונק? אם כן, ייתכן שהאוכל כבר לא מספיק לו, ולכן הוא קם מרעב.

צריך גם להבין שלפעמים שי ילדים שהם עירניים במיוחד, אומנם מה שאת מתארת, נשמעת קצת יוצא דופן ולא קשור לאופיו של הילד..

 

 

 

הצלחה!

כמה סיבות :

 

 * יכול להיות שזהוא קפיצת גדילה הילד שלך גדל ובשביל לגדול הוא חייב

 

עוד לאכול ולכן הוא קם מתוך רעב בלילה (אם הוא יונק או אוכל בקבוק תמ"ל)

 

* יכול להיות שבוקעות לו שיניים הכאבים מגיעים בעיקר בלילה !!

 

* כאבי אוזניים שוב בעיקר הכאבים בלילה !

 

* שיניתם לו מיקום שינה הילד לא בטוח בעצמו אם הוא עבר מקום והוא רוצה את המקום הישן והברור לו!

 

* כאבי בטן. נסי לעקוב אחרי היציעות שלו האם יש משהוא חריג בהם: צבע, עצירות וכו' .

 

רפואה שלימה ומהירה!!

 

 

 

 

 

תנסי כמה דברים בשביל לראות אם זה נגרם מפיפי:

1. תנסו להשכיב אותו אחרי שעה-שעתיים שהוא לא שתה (ולא קיבל דייסה או תחליף והנקה וכיו"ב).

2. כשהוא מתעורר, תנסו להוריד לו את החיתול ולהעמיד אותו מול השירותים (או יותר טוב: אם יש לכם חצר, קחו אותו לעשות בחוץ).

אם הוא ממש צורח זה יכול להיות אחד מהשניים

הספר מעולה ובאמת יש לו "טקס" לקראת שינה, ננסה לבדוק את ענין התולעים...  זה בערך הדבר היחיד שלא חשבנו עליו. וכן- קשה לנו מיד להחזיר אותו למיטה כי הוא ממשיך לבכות . כמה זמן יש כאבי שיניים עד הבקיעה?

והיו חזקים איתו כי ככה הוא לא לומד שכעת נגמר ה"טקס" ובאמת צריך לישון!!

 

בהצלחה !

 

אשמח לדיווח מה קרה בסוף .

בדרך כלל בגיל צעיר הילד מרגיש צורך "להודיע" שהוא הולך לשירותים. נראה לי שזה נותן לו ביטחון שאמא/אבא איתו, גם אם לא פיזית. הרי רק לאחרונה הוא נגמל, ועוד היה זקוק לעזרה בשירותים. קשה המעבר מתלות לעצמאות.

כך נדמה לי. מקווה שקלעתי.

שהיה עד בבית. ומה הבעיה?

 

כל פעם שאומר לי זאת זה ברגע האחרון ופשוט עד

 

שהוא מתארגן בשרותים כבר כמעט יוצא או שיצא כבר!!

 

וכמה שאמרתי לו שלא צריך להגיד הוא עוד אומר! לכן מנסה

 

להבין ממה זה נובע ואיך אפשר לשחרר אותו מזה!

הגיל פשוט יעשה את שלו, והוא ישתחרר מזה בסוף...

אולי כדאי, בינתיים, במקום לחכות שהוא יבקש ללכת לשירותים, לשאול אותו פעם בכמה זמן אם הוא צריך.

אולי זה גם קשור לגן החדש?

 

הוא פשוט במסגרת רק השנה!

בגלל המסגרת החדשה אליו נכנס נראה שהוא בוחן עכשיו 2 סמכויות יחד !!

אם תוכלי לספק להם אתגרים בשעת הצהריים עד השינה הם לא יריבו כל יום!!

 

אתגרים כמו:

 

הזמנת חברים הביתה (דבר שיעודד אותם לסדר !)

 

משחקים מאתגרים.

 

החלפת ספרים.

 

הכנת מאכלים האהובים עליהם יחד (בתנאי שינקו יחד איתך בסוף !)

 

מקווה שהועלתי 770מ.

תודה!!!!

תעבירי להם את האחריות. בעזרתך, אבל הם אחראים.

דוג': הם רבים, נניח שניהם רוצים אותו משחק.

את קוראת להם אלייך: מה אתה רוצה? ומה אתה רוצה?

טוב, אז המצב הוא כזה: שניכם רוצים את אותו המשחק, עכשיו בואו תציעו רעיונות לפתרון, כך ששניכם תהיו שמחים בו.

תתפלאי כמה רעיונות יש להם. וכך- את לא השופטת, את רק משקפת להם את המציאות.

ובנוסף לכך- את מקנה להם כלי מאוד יעיל, של נסיון למציאת פתרון.

בשלב הבא, כבר תוכלי להגיד להם- אני לא מתערבת במריבה שלכם, תמצאו פתרון ותבואו לומר לי מהו.

בת השלוש מציקה לבן שנתיים בלי הפסקה...
עד שאמרתי לה שאם הוא יחזיר לה אני לא יגיד לו להפסיק כי היא גם מציקה לו...
זה עבד!

בחיסון ה"מומת", אז לא אמור לקרות לו אישית משהו מהידבקות ע"י ה"מוחלש" שנותנים כעת, כי הוא מחוסן נגד זה.

 

אבל, לפי מה שהבנתי, הוא עלול להפוך ל"נשא" של החיידק המוחלש, בלי להינזק ממנו אישית. רק עלול "להעבירו" לאחרים. אם מישהו מהאחרים הללו אינו מחוסן כלל, אז אחת ל.. זה עלול חלילה להזיק לו.

 

 

אם הוא חלילה לא חוסן אף פעם, אז הוא אכן באותו סיכון כמו אלו שהזכרת.

וכמה זמן ה"נשאות" הזו נמשכת?

אם חוסן בעבר במומת- יתחסן באמצעות ההדבקה גם לחי מוחלש (יש מדינות באירופה שבהן לא מחסנים את כל האוכלוסיה בחי מוחלש, אלא מתחילים לחסן חלק ו"בונים" על הדבקה..) ולא ידועים סיכונים בהדבקה הזו.

 

אם לא חוסן במומת- ב99.9% מהמקרים אם ידבק לא יקרה לו כלום חוץ מתופעות קלות, ואז בעצם הוא גם יהיה מחוסן בחי המוחלש באמצעות ההדבקה. יש סיכון של בערך אחד לאלף לחלות בגלל חשיפה לחי המוחלש.

 

ההפרשה של החי המוחלש ממערכת העיכול נמשכת 6 שבועות כמו שכתבה יוקטנה.

 

 

אז אם התינוקת מראה מוכנות רצינית, אפשר לתת טעימות מגיל ארבעה חודשים. ארוחה ממש אפשר בגיל שישה חודשים. רצוי מאוד בכפית. וכמובן דייסה ביתית עדיפה על תעשייתית.

מגיל 4 חודשים.

ושיהיה לכן שנה טובה מבורכת ומתוקה!!

 

כתיבה וחתימה טובה!!

נרגעים(!), כי הלחץ שלך (ושאר תחושות שליליות) משתדרים אליה. היא חווה אותם.

 

היא בוכה. זה עצוב וקשה ולא נעים. תחבקי אותה, תנדנדי אותה בזרועותייך. בסוף היא תירגע. ולאט לאט תלמדי מה קשה לה.

 

זה שלב קשה כשלא יודעים מה מפריע לקטנטנים האלו. תבדקי את מה שאפשר (אוכל, טיטול, שינה), ואם זה אף אחד מהנ"ל, פשוט חבקי אותה וטיילו לכן בבית בנחת.

 

ומזל טוב! 

חשוב להרגע אבל גם להקשיב לבכי.,בכי של רעב נשמע אחרת לגמרי מבכי של חם לי /קר לי ,או בכי של עיפות.

לאט לאט תלמדי לזהות את הבכי שלה והיא תבטח בך ותבכה פחות.

בגיל גדול יותר בערך חודשיים) התינוק לומד לקשר בין הקול של האמא לבין סיפוק הצרכים שלו.

בהמשך שהיא תבכה בגלל רעב,והיא תשמע אותך רגע חמודה אני כבר באה להניק אותך היא  תוכל לחכות בלי לבכות דקה שתיים.

 

[וגם שהאמא הצעירה מרגישה כך...]

 

לא להתרגש מידי. ככה זה תינוקות.

 

לחבק באהבה, לנדנד בעדינות, לדבר אליה.

 

לפעמים היא סתם צריכה לאכול.

 

וגם הבטן יכולה לכאוב עדיין - תשאלי הורים מנוסים איך הכי טוב להחזיק במצב כזה.

 

תפעלי איתה בהרגשה טבעית - חוץ מלבכות איתה.. - ובנינוחות.

 

 

מזל טוב! הרבה נחת.

 

 

 

 

ממליצה בחום. זה מאוד מאוד מרגיע, וחוסך הרבה בכי שלה וחוסר אונים שלך...

 

באופן כללי, ילדים שנמצאים הרבה זמן במנשא בוכים פחות. בדוק....

לפני 6 שבועות מהלידה- הגוף מאוד חלש, ועלול להיווצר נזק משמעותי ובלתי הפויך- אם האמא נושאת משאות כבדים (למשל- עגלה או תינוק)

בשבועות הראשונים- מנשא רק על אבא!

 

אחרי שהאמא מתחזקת- מנשא זה באמת דבר מרגיע לתינוק...

 

גם אני חוויתי את זה בגדול בילדי הראשון, זה באמת לא קל בכלל, תזכירי לעצמך שזה יעבור ומהר מאוד היא תסתדר איתך ואת איתה בעזרת השם, ומידי פעם תנסי אולי להתאוורר לבד או אם את לא יכולה אז איתה ביחד, עם הימים את מתחזקת וגם היא!

בהצלחה! והמון נחת!

שינוי תזונה עוזר מאוד.

 

תנסי לכמה ימים רק קמח מלא, פחות סוכרים וקקאו.

הרבה פירות וירקות.

 

עוזר מאוד מניסיון של כמה...

ב"ה

שלום אמא יקרה,

קודם כל האם היא רעבה? כדאי לבדוק משקל כדי להיות בטוחים שהתינוקת לא רעבה.

וחוץ מזה מצטרפת למישהי פה שכתבה על מינשא. המינשא מאד עזר לנו עם כל התינוקות במיוחד עם התינוק שנולד לפני 3 חודשים, כי השתמשתי ומשתמשת בנמנשא נהדר, שממש נח לו ולי- מאוד מרגיע מגזים, בניגוד למנשאים המערביים. ממליצה לך בחום לחפש מנשא פיזיולוגי טוב. אני באופן אישי משתמשת בסאפי מאי שממש ממש עזר לנו עם כל אפיזודות הגזים למיניהן.יש אתר ברשת.

הרבה בהצלחה!!!

בסוף התברר שהתינוקת באמת הייתה רעבה, כי הייתה לה לשון קשורה והיא לא אכלה בגלל זה כמו שצריך.

 

מזל טוב!

בניגוד לכותבות אחרות פה, אני לא ממליצה על שימוש במנשא בגיל הזה, רצפת האגן שלך עוד צריכה להשתקם אחרי ההריון והלידה (אלא אם כן מישהו אחר לוקח אותה במנשא - אבא, סבתא וכו', אז זה בטח מבורך).

 

אני חושבת שבשלב הזה מה שהכי כדאי זה לרבוץ איתה במיטה שעות כמה שיותר מגע (מומלץ גם מגע עור לעור), כמה שיותר הנקה (את יודעת להניק בשכיבה? אם לא, שווה ללמוד), כמה שיותר מנוחה שלך. תירדמו ביחד... (אם תרצי אשלח לך עלון של יוניצף עם כללי בטיחות לשינה משותפת עם תינוק).

 

וזה גם נורמלי בשלב הזה להיות קצת אובדת עצות זה חלק מהחבילה!

גייסי כל אמא/אחות/גיסה/שכנה/חברה שנוח לך לפנות אליה שתבוא להיות איתך קצת, לפטפט, לפנק...

גם אני חוויתי את זה בהתחלה... בכי שלא נגמר! והיו רגעים שגם אני רציתי רק לבכות כי לא היה משהו אחר לעשות...

 

לדעתי את צריכה להיות בסביבת אנשים תומכים- בעל, להסביר לו את הצורך שלך בתמיכה ובהרגעה. אמא, שחוותה מן הסתם בעצמה את אותו הדבר ויכולה להרגיע שזה עובר וגם לייעץ במידת הצורך. לי הם עזרו מאוד לא לאבד עשתונות..

 

להשתדל להרגע, לא לכעוס. אם את עיפה מידי ועצבנית תבקשי ממישהו אחר שיחזיק אותה. זה עוזר.

 

הקטנטנה צריכה אותך כ"כ!!! וזה שהיא בוכה לא אומר עלייך שאת אמא לא טובה. תחבקי אותה המון זה מה שהיא הכי צריכה.

 

לנו עזר- נדנוד קל, לנשום אויר בחוץ, לחץ עדין על הבטן לשחרור גזים. במקרים קשים רק מנשא הרדים אותה. אבל באמת כדאי להתחזק קצת קודם מהלידה כמו שאמרו פה מעלי. תנסי מוצץ (אצלנו היא סרבה לקחת)

 

תהני ממנה. הרבה נחת!

 

 

כל הכבוד שאת פונה ושואלת, סימן שאת אמא אוהבת ומסורה!!!

 

לפני הכל אציין את העובדה שתינוק אמור להיות רגוע ונינוח.  אמנם הוא יודיע לנו שהוא רעב או רטוב, אבל לא מצב של בכי שעות על גבי שעות.  הבכי הוא הדרך של התינוקות לומר לנו שמצבם עגום ביותר.  

אסור לתת לתינוק לבכות כי "ככה כל התינוקות".

חובת המבוגרים היא לפתור את מצוקת התינוק.

 

להלן הרבה הצעות (בלי שום סדר), אני מקווה שמשהו מכאן יעזור לכם.

 

* תזונה - הגזים ואיתם הבכי למיניהם נובעים ברובם ממשהו שהקטנים אוכלים.  גם כשהקטנים יונקים, ורצוי שכך יהיה, הם עלולים להיות רגישים למשהו שאמא אוכלת ולהגיב עם גזים \ בכי.  כל תינוק יכול להיות רגיש למאכלים שונים.  אפשר גם שתינוק רגיש למספר מאכלים.  הרבה תינוקות רגישים למוצרי חלב, לחיטה, לביצים, לסויה, לרגישות משפחתית מסוימת ועוד ועוד.  וכל זה, כשהאמא מניקה, והאוכל עבר עיכול אצל האמא!  הכרתי תינוק שבכה בלי סוף כשהאמא אכלה תפוחי אדמה וטחינה.  קשה לאבחן לבד.  ברפואה הרגילה מסכימים לבדוק רגישויות רק מגיל שנה.  אם תחליטי לבדוק, האפשרויות הן רק ברפואה משלימה - ביקום, אייפק, קרניו-סקרל, מטוטלת וכד'.  

 

* לגייס את כל מי שאפשר שהם יטיילו, יחבקו, יבדרו (כן, גם בגיל שבועיים תינוקות מתעניינים בקורה סביבם ויכולים להשתעמם!), יחתלו וכו' את הנסיכה.  את - נחה בחדר אחר ונרגעת.  תינוקות מחוברים לאמא גם לאחר שחבל הטבור נחתך.  אם את לחוצה, גם הנסיכה לחוצה והיא עלולה לבכות ולבכות רק כי היא לא יודעת מה מציק לאמא, אבל אם מציק לאמא, אז גם לי מציק. 

 

*  הרבה מגע עור עם עור, שלך או של סבתא\דודה\אחות\אבא וכו'  רצוי עם עיסוי עדין ודיבורים מרגיעים.

 

*  רעב - דרך קלה לאמוד שובע הוא חיתולים רטובים (הרבה יותר קל מאשר לרוץ ולהשקל).  רצוי כחמישה חיתולים (חד פעמיים) ביממה.  אם יש לה 5 חיתולים רטובים, סביר להניח שהיא לא מיובשת.  אם יש לה יציאות, יש לה מספיק קלוריות.

אם חלילה אין מספיק חיתולים רטובים, צריך לפנות למי שבקיאה מאוד בהנקה ולבדוק את כל נושא ההנקה.

 

* אויר צח - הרבה תינוקות נרגעים כשהם בחוץ, גם אמא בד"כ רגועה יותר באויר החופשי, בלי בית על הראש (לשכוח את העומס שיש בבית...) , אפשר במנשא (יש גם מנשאים בהם התינוקת שוכבת, או בעגלה כשהיא קשורה היטב.  לפעמים אפשר לטייל, ללכת ברגל בלי כיוון מוגדר, לפעמים רק האויר החופשי מרגיע.  אפשר גם נסיעה ל"שום מקום" כשהקטנה בכסא בטיחות, הנסיעה מרדימה, בד"כ.  ואז, לא להוציא אותה מכסא הבטיחות אלא להוציא את הכסא יחד איתה ושתשאר ישנה.

 

* דלקת אזניים או כל דבר פיזי אחר - אם ניסית דברים שונים ואת לא רואה שיפור, או לבדוק על מנת לשלול, אפשר לבקש מרופא\ת התינוקות שיוודא שאין דלקת אוזניים או כל סיבה פיזית אחרת לבכי.

 

ואחרי כל הנאום הזה, יכול להיות שכל העניין הוא להסתגל לחיים שאחרי הלידה, לאחריות, למחוייבות, וכדומה.

הפתרון לזה הוא תמיכה מהאנשים מסביבך ורוגע.

 

 

בינתיים, חיבוק ונשיקה, 

בהצלחה!!!!

 

 

 

בהצלחה רבה

לעיתים יש כאלו שמצליחים לישון רק על הבטן- אבל יש בעיה להשכיב כך, אז לפעמים אפשר לתת להרדם על הבטן ואח"כ להפוך אותם- שימשיכו לישון על הגב.

אם נראה לך שאת ממש לא יודעת למה זה, אולי באמת כדאי להתייעץ עם רופא ילדים.

 ואז תקבעי תור, ולדעתי את לא אמורה לחכות בכלל אלא להכנס ראשונה בגיל כזה.

כמובן כל העצות הטובות של קודמותי, ולעיתים רוצים 'גרעפס' ולכן להיות במצב מאונך, ולא שוכב,

ואולי לפעמים טיול בעגלה יכול לעזור.

אם נראה לך שחם לה מדי- כדאי להפשיט חלקית, ואפילו להרטיב אותה.

(אם נראה לך שיש סיכוי לאלרגיה, אפשר להגיע לרופא אלרגיה ולבדוק, גם לפני גיל שנה)

מזל טוב ובהצלחה במשימה המסובכת והמשמחת של הגידול שלה

הנה רשימת סוגי אוכל שהפריעו לתינוקות (כל התשעה) שלי ושל עוד חברות ובנות משפחה, תוך כדי ההנקה.

קצת קשה להקפיד על שינויים כאלה באכילה בתקופת ההנקה, אבל למעשה זו תקופה קצרה יחסית בחודשים הראשונים.

אגב, אמתתי את זה באינטרנט, וזה כנראה די כללי עבור תינוקות רגישים (כשזה לא קשור לאלרגיה לאוכל מסויים, אלא רק רגישות לגזים).

 

חצילים, מלונים, תרד, בצל (לצערי בכל צורה שהיא, כולל מטוגן), כרוב, קולרבי, כרובית, ברוקלי, פלפלים (בכל הצבעים, גם מתוק וגם חריף, וכן התבלין, ופפריקה), ותבלינים חריפים מכל הסוגים (עשבי תיבול ושום לא הפריעו אצלינו), חומוס, עדשים ופולים מכל הסוגים. כימיקאלים כמובן לא טובים לאף אחד. 

התינוקות שלי היו גם אלרגיים לכל סוגי החלב ומוצריו. אומרים שגם שוקולד וקפה עלולים להציק.

אם את אוכלת הרבה ממשהו ברשימה הזאת, אולי כדאי להוציא לשלשה ימים ולבדוק אם התינוק נרגע.

 

דרך אגב, הבכי לגמרי לא משקף כלום לגבי אופי התינוק, רק לגבי מידת הכאב שהוא חש.

 

בהצלחה! 

 

 

לאט לאט מכירים אם מטים אוזן וקשב את סוגי הבכי של התינוקת מתי היא רוצה לאכול/ לשתות/ לישון

 

או שפשוט יש לה כאבי בטן אם אני לא טועה התגובה לכאבי בטן זה הרגליים נוטות טיפה כלפי חוץ .

 

ולשים לב מה את אוכלת כמו שכתבה DVO

 

בהצלחה ומקווה שבמהרה תלמדי את השפה ושיהיה לך ולכולן שנה טובה ומתוקה!!