פורום הורות (עמוד 302)

ז"א בד"כ אחרי האוכל ואם היא נרדמת אז כשקמה...

אפשר מזגן ושרוול ארוך , לוודא שלקטנה לא קר..

צריך להסתכל גם על כל אחד בפני עצמו וגם על היחסים ביניהם.

האם אחד דומיננטי יותר? האם התנהגות תוססת של אחד משפיעה על הפתיחות של השני? (בד"כ כשאחים נמצאים יחד כל אחד תופס מקום מנוגד לשני)

הניסיון שלנו: הגדולים שלנו בהפרש שנה היו ביחד בגן בשנה אחת וממש לא היה טוב לאחד מהם (הם מאד שונים באופי אחד ילד "מרצה" והשני "עקשן") תמיד שיבחו את הגדול וזה גרם לאח שלו להשתולל יותר, בשנה השניה הפרדנו אותם (אחד נסע לגן מרוחק יותר)

ממליצים בגן - לשים אותם ביחד, ואחר-כך בבית הספר להפריד.

שאלה טובה לגבי אחים. איכשהו נראה לי שעדיף שלא יהיו ביחד. אל אם כן הקשר ביניהם קרוב כמו אצל תאומים (זאת אומרת, יש פחות התנשאות של האח הגדול, ופחות תלותיות של האח הקטן).

בהצלחה!

זה ממש הפקר!! שמעת פעם דבר שכזה??? ממתי שומרים דברים על הדשא??? אפשר להגיד שזה נפל למישהו, שזה לא שלנו, אני לא הייתי נותנת, שיצרח וילמד שמותר להגיד לו לא, אבל הילדה מצחיקה.אני הייתי מתנצלת ואולי קונה לילדה סוכריה אחרת

זה ללא סימן.

אבל היה ראוי לפייס את הקטנה, להסביר לה שהילד חשב שסתם מישהו השאיר את זה, כי יש הרבה סוכריות כאלה, ולהציע לה לקנות לה חדשה...

עד כמה שידוע לי, סוכריה על מקל מסוכנת בגיל שנתיים (סכנת חנק). אני לא הייתי נותנת גם בלי קשר לכל הסיפור שמסביב.

בייחוד בגן משחקים, שם הילד יכול ליפול על הסוכריה שעלולה לגרום לחנק ל"ע

רק המחשבה מלבדה צמררת אותי..

זה שעל אבדה אין סימן, לא אומר שהיא הפקר. צריך עדין להחזיר אותה לבעליה. רק יאוש יכול לפתור אותנו מלהחזיר אבדה, וכאן לא היה יאוש.

כמו מטבע של שקל וכדו'

ואפילו סגורה שהיתה על הדשא..

כמה זמן היתה שם?

מי עבר עליה? (חתול, ברחשים....)

איכסססס

ובכלל אני לא אתן סוכריה רק כדי לא לשמוע צרחות של הילד....

סוכריה מהרחוב????

תינצלנה אוזניי..

את מתכוונת לניצול האוזניים בהקשר של מדידת כובעים... 

היתם נוהגים כך!

לא חבל על הדיבורים הלא יפים ממכם האם חשבתם שאולי פגעתם במישהו?

לדעתי הייתם צריכים להסביר לה יפה את המשמעות של הגיינה לקחת ממקום זה לפה.

ולגבי השאלה הנידון אני אישית לא הייתי  נותנת לילד שלי ומסבירה לו שהממתק לא שלנו והוא נאבד למישהו והוא מאוד יצטער על כך כי לקחנו ממנו או לא תגנוב וכו'.

לגבי הצעקות אני מבינה לליבך אישה אישה, לא נעים ובמיוחד בחוץ לשמוע "סירנה" מילד קטן ונודניק אך ככל שתתני לו מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה הוא פשוט ידרוש את שלו כך כל פעם ומכוון שאת נכנעת מהר הוא לא יכנע לבכי שעות רבות ככל שתהיי חזקה לגביו הוא יבין שאמא החלטית יש לו ולא כל מה שרוצים יש בשטח ומיד!

בהצלחה יקרה המשיכי לגדל את בנך באומץ ובבריאות!!

יש מושג שנקרא עששת בקבוקים. לכן ממליצים להאכיל תמיד בתנוחה זקופה, בשום אופן לא להרדם עם הבקבוק, ולעבור לכוס מוקדם ככל האפשר.

ועששת זו גם מחלה מדבקת, למשל אם הוא חטף אוכל מהפה של מישהו עם עששת - זה יכול לעבור אליו

לגבי הנקודה השחורה אין לי מושג... בהצלחה עם זה...

קראתי על זה עכשיו.. זה נשמע מתאים..

ואני הייתי גאה בעצמי שהצלחתי סוף סוף לגמול אותו מהבקבוק סימילאק כשהוא הלך לישון, ממש לא מזמן..

אם הייתי יודעת על המושג הזה קודם, לא הייתי "מרחמת" עליו ונותנת לו לבכות עם בקבוק מים.

בחיים לא הייתי חושבת שזה יקרה לי - לילד שלי..

הבן שלך? אולי הנקודה הזאת היא משהו תקין?

מבינה היטב את הלחץ שלך, אבל אל תיכנסי לסרטים, לכי לבדוק.

וכן, את יכולה להיות גאה בעצמך שהצלחת לגמול, זה לא הכל או לא כלום, כל יום שהוא הלך לישון בלי בקבוק זה רווח נקי...

לדעתי, במקום להילחץ יותר מדי, לכי בהקדם לבדוק את זה אצל רופא שיניים (של קופת החולים או פרטי. מניסיון, רופא שיניים פרטי יכול לא פעם לעשות דברים טוב יותר מרופא של קופת החולים).

ואולי אפשר לטפל בזה בצורה פחות פולשנית (בלי התערבות כירורגית), ולראות אם הטיפול עוזר.

הרבה הצלחה! ותעדכני, אם מתאים לך.

אפשר להתחיל ברופא ילדים שיעיף מבט.

יש תופעה של פטריות לא מזיקות בפה, שמתיישבות ועושות כתמים שחורים על החניכיים/שיניים. היה את זה לאחייניות שלי כשהן היו קטנות. אם אני זוכרת נכון, זה היה לא נעים אבל גם לא נורא. 

באמת, הכי טוב פשוט להביאו לביקור רופא. 

ואח"כ תוכלי להיות יותר רגועה.

ידיעת המחלה חצי תרופה (נאמר בגמרא אם אינני טועה)!

טוב, אני מודה שנכנסתי קצת לסרטים.. זה פשוט נראה רע שזה הבהיל אותי.

אז עששת בקבוקים או כל עששת - זה לא, מכיוון שזה כתם על החניכיים, כששום שן לא יצאה באותו נקודה. עדיין.

היינו אצל רופא שיניים היום, והוא אמר שזה יכול להיות פיגמנטציה (!?!), אבל הוא לא ידע להגיד בדיוק ולכן שלח אותנו מחר בבוקר ליעוץ רופאים בכירים בהדסה במחלקה של פה ולסת, מכיוון שזה קשור לתחום הזה ולא לשיניים.

העובדה שלבן שלי לא היה חום או כאבים, והוא חיוני, הרגיעה קצת את המצב, אבל חוסר הוודאות וחוסר הידיעה עדיין הלחיצו.

תודה רבה לכם על התמיכה!! מבטיחה לעדכן בל"נ.

טוב, אז היינו אתמול אצל רופא שיניים שלא היה בטוח ושלח אותנו הבוקר ליעוץ בבי"ח הדסה במחלקה לפה ולסת לילדים, והרופאים קבעו שזה רק שטף דם שנוצר משן שאמורה לצאת! כמו שמישהי כתבה. הללויה!!

אני מודה שהייתי קצת בסרטים, אבל זה פשוט לא נראה טוב והיה מאד מלחיץ.

תודה לאל שזה רק זה, ותודה לכם על התמיכה והרעיונות.

שנה טובה ומבורכת, שנתבשר רק בשורות טובות, אמן.

כעת אני שואלת פה - אם זה משהו חמור או עובר לבד ומהן דרכי הטיפול הטבעיות.

כן שאלנו על השפעות ותופעות לואי.

היא אמרה שזה יוצר קצת היפריות וגם שהסטרואיד הוא כמו מכת פטיש להרחבת הקנה.

מה זה? למעשה, זו דלקת בבית הקול, במקום שבו נמצאים מיתרי הקול. לכן יש מעין שיעול נבחני צרוד שמאוד אופייני למחלה.

הסכנה שעלולה להתהוות (מה שהיה לבתי הגדולה בגיל שנה)היא שהנפיחות מהדלקת תחסום את קנה הנשימה. בדרך כלל זה קורה לילדים מתחת לגיל 3, כי מעל גיל 3 קנה הנשימה מספיק רחב כדי לא להיחסם גם אם יש דלקת.

לכן- גם אם בפני עצמו זה לא חמור, זה עלול להוביל למצב מסוכן ולכן חייבים לעקוב מעקב צמוד, אפילו להשאיר את הילד לישון צמוד אלייך בלילה.

טיפול טבעי- אדים קרים.אם יש התקף פתאום באמצע הלילה פשוט לפתוח את המקפיא ולתת לילד לנשום את אדי הקור. גם טיול לילי יכול לעזור מיידית.

הסטרואידים הם פשוט נוגדי דלקת מאוד חזקים והם מטפלים בנפיחות. יש תופעות לוואי לשימוש בהם ובאופן כללי זה לא דבר נחמד. אבל אם זה ל3 ימים וזה יכול להציל חיים (כמו שהיה לנו) אז זה בהחלט מקום שבו הרפואה המודרנית נותנת מענה למצב קריטי.

קראתי פעם שאם הילד לא במצב קריטי, אז מניחים חצי בצל על הכרית שלו, וזה מאוד עוזר.אני ניסיתי פעם, אבל לא ממש היה יעיל, בעיקר כי הבצל נפל...

רפואה שלמה! 

וכמו שכתבו חוששים מחנק. התרופה עוזרת מאוד בדר"כ ב"ה

תרגישו טוב

צנון ובצל בתוך דבש לשים למשמרת של שעה שעתיים במקרר ולשתות את המיץ שנוזל מכך

מעולה לשיעול!!

גם בצל בדבש עוזר מאוד!!

למעשה הדבש והבצל הם מעין אנטיביוטיקה! וצנון מלשון צינון. (ולכן משמשים אותם לשימור מזון).

בהצלחה ורפואה שלימה!!

מקווה שהועלתי ונשמח אם תדווחי פה על שיפור ,(לא משנה ממי לקחת טיפ לטיפול.. )!!

להחליף בזמן האוכל לחולצות פשוטות שאפשר ללכלך.

אצלנו יש "חולצות אוכל" מוגדרות...וזה מאוד עוזר.

-אפשר לקנות ווסט שמלבישים מעל חולצה ואז הוא {כמובן} מתלכלך, ובערב שאחר כך מלבישים את את הילד עם אותה החולצה רק בלי הווסט, כשהיא נראית נקייה וכחדשה....

- אולי חולצות חג כהות יחסית, או משובצות (מסווה לכלוך)

תיקני עכשיו בסוף עונה משהו שתוכלי לנצל גם בפסח.

ישנן שתי אפשריות ,אצלנו בבית הייתי מלבישה חולצה טריקו ישנה שלי על הבגדים,לחילופין אפשר להחליף וללבוש פגמה.

אם פגמה מתלכלכת זה פחות נורא מסג  חגיגי.

הבת הקטנה שלי מחליפה לפגמה (היא בת 8.5).

גם לאמא שלי יש "סינר של יום טוב" -שהיא לובשת בארוחה מעל השמלה שלה- כדי לא להתלכלך מהרימון...

שיטה מצויינת להוביל מהלך כלל-ביתי

אצלי הילדים לבשו סינרים עד גיל 9 בערך

אחר כך לבשו סינור כפי שאני לובשת בעבודותי במטבח.

לשבת יש לי סינור רקום ויפה השומר על בגדי בארוחות ובהכנות אליהן.

אפשר כמובן להשתמש בחולצות טריקו\לבנות שכבר עשו את שלהן.

אפשר גם לקנות חולצות יום חול בהירות יחסית, וכשהן חדשות הן יפות ומרשימות כגון בצבע בג'.

ראיתי בחנויות סינריות עם שרוולים, המתאימות לילדים גדולים יותר כפי שמשתמשים בהן בגנים בצביעה. לא אציין באילו חנויות כיוון שזו תהיה פרסומת, אבל ניתן לציין שאילו חנויות המיועדים למגזר החרדי.

והכל בראש של אמא. אם תסבירי להם שליכלוך הבגדים הוא ,,בל תשחית" , ושהסינרים מיועדים לשמור מפני כך הם ישתפו פעולה.

בהצלחה ושיהיו לכולנו רק חגים ושמחה.

הוצאתי סינר בשביל התינוק שלנו ופתאום גם ה"גדולים" נזכרו שהם רוצים סינר. אני בטוחה שאם הייתי מציעה מעצמי התגובות היו אחרות... 

ותודה לכולם על הרעיונות הטובים, אני מתכננת לנסות כמה טקטיקות ונראה מה ילך הכי טוב. 

שנה טובה ומתוקה!

ושאלה תהיינה הדאגות של כל עם ישראל!  

שבסעודת חג כולם עם פיגמות או בגדי ליכלוך. זה לא חגיגי.

זה נראה לי מתאים רק לקטנים.

מצד שני לא נראה לי סוף העולם ללכת עם בגד טיפה מלוכלך( לילדים).

בגלל זה עדיף בגדים שהם לא לבנים לגמרי. ובד"כ בערבים כבר נהייה קצת קריר אז אפשר

להשתמש גם בבגדי מעבר ואם חם מקפלים שרוולים.

האוכל והכלים כ"כ חגיגיים ובני המלך יושבים בעליבות?...

רעיון הסינרים החגיגיים מצא חן בעיני, או הווסט הכהה (מתאים יותר לבנים)

אבי שיח' נוהג לסדר מגבת מטבח על ירכיו כשהוא אוכל, בשביל הפירורים וכו'

ובני המתוק בן ה-4 אוהב לעשות כן גם, או שאני תוחבת לו את המגבת בצאוורון של החולצה, מעין סינר מאולתר. 

ולא של תינוקות חלילה

אבל הוא עדיין קטן, כך שאני לא יודעת בגילאים אחרים.

סעדנו פעם אצל משפחה ייקית שהילדים עם סינרים (שהאמא תפרה) עד גילאי 11 אפילו,

אך נראה לי שהן הובכו מאוד מהאורחים.

אולי אפשר (לחובבות תפירה) לתפור סינרים תואמים לכל בני המשפחה- עם כיתוב מגבש.  לבעלות הזמן הפנוי.

מאחר וזה פחות נחמד לעשות סעודת חג בפיג'מות\בגדי חול.

קרובת משפחה שלי קנתה חולצות שבת בכל הגדלים של הילדים- גם הגדולים וגם האבא- אבל פושטיות וזולות. תפרה מקדימה את הכפתורים, וגזרה את הגב. והנה לך סינר עם שרוולים שמכבד את שולחן השבת! וברגע שגם האבא לובש- אז בכלל כולם לובשים..

ואז אחרי כל החגים היא עושה מכונה עם אקונומיקה (כי גם ככה זה חולצה לבנה נטו) והסינר חוזר לעצמו (וגם אם לא- זה לא מאד נורא..)

יש גן כלשהוא בראש פינה.

פינת החי בדרום

לוקח בערך שעה וחצי. 

קצת אתגרי לגדול, אבל אפשרי. והקטן במנשא, כמובן.

ושאלה: האם בצפת מכירים את המילה: "מעלית"?

אני רצינית לחלוטין. אפילו היינו שם באיזה מקום, ושאלנו היכן המעלית, והאנשים הסתכלו עלינו ככה: ............

ותהיה מספיק ערני ועצמאי כדי לשים לב גם לאוירה עד הפעילויות ובתוכָן.

להיות עצמאי. גם עם החברה, וגם לא "מתרגל" לדברים שאינך חושב שראוי להתרגל..

נשמע שיש לך הורים מצויינים. ב"ה..

וזה באמת חמוד מאוד.

לגבי סינרים- אני מחפשת המלצה על סינרים (של אכילה, לילדים). לפני כשנתיים קנינו סינר מצוין בד"ר בייבי- עשוי ויניל (כמו ניילון עבה וחזק, לא צריך לכבס והכתמים תמיד יורדים), עם כיס ושרוך לקשירה. מאז לא ראיתי אצלם כזה.

מישהי/מישהו ראה סינר כזה? משהו דומה? (גם סגירות אחרות, סקוץ' או טיק-טק, זה טוב).

לאיזה כסא בטיחות מומלץ להעביר ילדה בת שלוש? בוסטר עם משענת גב זה טוב?

לגבי סינרים באיקאה יש סינרי נילון כמו שתארת עם שרוולים..אם את מזדמנת לשם..

לגבי כסאות בטיחות- בגדול הכי טוב להשאיר את הילד כמה שיותר בכיסא בטיחות (ולא בוסטר) אם הגודל מתאים (עד משקל מסוים וצריך שהראש לא יעבור את הלמעלה של הכסא) 

בבוסטר  מותר מ15 קילו- אם את מחפשת בוסטר הייתי לוקחת עם משענת גב גם כי זה נראה לי יותר נח לילד ולרב יש גם מקום להשחיל קצת את חגורת הכתף בצורה שתשב עליה יותר טוב.

בהצלחה!

א. בענין שם ה'. מבחינה הלכתית, אפילו לך מותר לומר שם ה' כדי ללמד אותה ברכות וכד'. אז בטח שאם ילדונת ממלמלת אז זה בסדר.

ב. בענין הבוסטר- יש בוסטרים עם משענת וגם עם רצועות גב, כך שאפשר להמשיך לקשור עם הרצועות עד שהילד כבר יותר גדול- גיל 4, 5, ואז להשתמש בכסא כמו בבוסטר- שחוגרים עם חגורת הרכב.

נא לא לציין מקום מגורים ללא אישור מהכינוי המדובר. תודה

\ו בקרית אונו יותר מוצלחת ומגוונת לדעתי

גם הילדה לא תבין, גם לא תדע להשליך על מה שיהיה לה אחרי זה בבית

וגם את.... זה יוצא ממך המון כוחות ואנרגיה.

ילדים קולטים מהר, מתרגלים מהר (ב"ה) ובמיוחד בגיל הזה.

אחרי שתלדי.......... תשמח כל כך להראות לה את המתנה החדשה שהיא קיבלה- תינוק

ובזמן הנקות תראי לה מה את עושה וכו'....

ולקראת הלידה להתחיל לדבר על זה שאימא תסע לכמה ימים, וכשהיא תחזור היא תביא איתה את התינוק שיהיה כבר מחוץ לבטן. אפשר לדבר גם על זה שצריך לשמור על התינוק הקטן, ולכן לא מלטפים בראש וכו'.

להביא כמתנה ללידה עגלת בובה+בובה זה מקסים.

והכי חשוב זה להבין שאת לא עושה שום עוול שהוא לקטנה שלך כשאת מביאה עוד תינוק, בדיוק להפך. זה דבר נהדר ומשמח, וכשזה מה שאת משדרת לקטנה, זה גם מה שהיא תקלוט.

ששכחתי איך קוראים לו אבל אולי יעזרו לי פה. זה לא מדבר על אח חדש אלא על חיות שמצאו תינוק בסל והם אומרים מה זה היצור המוזר הזה. ואז באה האמא ואומרת שזה תינוק והוא גורם לה לשמחה וכ' וזה ספר חמוד כדי להבין שתינוק זה דבר כ"כ משמח...וגם זה ספר שילדה קטנה יכולה להבין. ואז אחרי שמגיעים לפואנטה שמה שיש בסל זה תינוק אפשר להסביר לה שעוד מעט גם לנו יהיה תינוק.

לחשוף אותה לתינוקות. להסביר לה את ההבדל בינה לתינוקות. היא יודעת ללכת, לשבת, לאכול, לבד. תינוק הוא קטן, צריך להחזיק אותו וכ'. זה לא חייב להיות מקושר דווקא לתינוק שיהיה לכם אלא בכלל שהנושא יהיה מדובר בבית.

שלדעתי מוקדם מאוד לדבר איתה על תינוק חדש. אם את בחודש שישי, הזמן שיעבור עד ללידה הוא נצח נצחים מבחינת הילדה.

יותר נכון לענ"ד לחכות עד לחודש שמיני, תשיעי, שאז גם הבטן בולטת מאוד, ואז הציפיה שלה לתינוק היא ציפיה ריאלית, "עוד מעט" שאכן יגיע עוד מעט בע"ה.

יכול להיות שהיא גם תשים לב לבטן הגדולה? זו גם הזדמנות לספר לה.

אישית אני לא מחסנת.

אבל אפשר לשאול למה לי לחסן בגלל שהרבנים אמרו?

באמת אני שואלת לא בשביל להתריס.

כאילו, אם רב שאל את משרד הבריאות הוא יחליט החלטה מסוימת

ואם ישאל רופאים אחרים שמתנגדים הוא יחליט החלטה אחרת.....

כי אני מצוננת כבר כמה זמן, ואולי גם הבנות קצת.

אם בהלת הפוליו תימשך עד חנוכה, שאז יש לנו תור לטיפת חלב, אחסן אז בעז"ה. אולי עוד קודם, אם זה ייצא.

ראוי לחסן מדין ערבות הדדית כלפי שני אחוז מהאוכלוסיה שיש להם בעיה במערכת החיסונית.

מה שברור, שהורים שכלל לא מחסנים (כלומר, שלא נתנו לילדיהם אף חיסון, כולל זריקות של החיידק המומת בגיל חודשיים, ארבעה וכו'), והם שולחים כעת ילדים לגן ולבי"ס, הם ממש עבריינים כלפי ילדיהם.

שהרי כעת, מלבד מה שיש בארץ את הנגיף והילדים עלולים חלילה להידבק,

 בשבועות האלו הוא "נמצא" אצל כל מי שקיבל את החיסון החי-המוחלש, והילדים הללו עלולים פשוט להידבק ממנו אם אין להם כל חיסון כנגד המחלה, ח"ו.

בכל מקום שיש חברה אנושית- יש ערבות הדדית

מלבד זה שבעמ"י יש ערבות הדדית של תורה (ואכמ"ל)

לכל אדם יש אחריות כלפי ההשפעות של המעשים שלו על כל הסביבה

ולכל אדם יש אחריות להשפעות של הסביבה עליו

לשלוח ילד לא מחוסן בכלל למקום שיש בו ילדים עם נגיף מוחלש- זה דבר מסוכן.

ההורים צריכים להיות מודעים לסכנה הזו, ולפעול בהתאם.

בשאלה אם באמת לחסן או לא- אין לי מספיק ידע מוסמך מרופאים ששכנע אותי לחסן

ואין לי מספיק מידע מוסמך מאחראים למחלות וזיהומים באיזור הסביבת מגורים שלי- כדי לדעת שצריך פה לחסן (אני לא גרה בתל-שבע או רהט...)

לא שייך לחיילים.

יש פה חברה של בני אדם; וכל אחד היה אומר תודה אם בשביל ילד ח"ו שלו - או מישהו אחר במשפחתו עם כשל חיסוני - היו מחסנים את כולים. כל הכבוד למערכת הבריאות על החשבון הזה. מאד יפה. ערבות הדדית. למתחסנים לא קורה כל רע מזה.

ולגבי הענין השני - ה"דימיון" שהבאת בזוי. קודם כל, הוא מציג את "כולם" שמחסנים כעבריינים, ורק את ה"יודעים" שאסור לחסן כצודקים..

דבר שני, ועיקרי - מה זה משנה בכלל. העובדה היא שמרבית אזרחי המדינה מחסנים. זה אומר שבשבועות הקרובים ילדיהם נושאים נגיף חי מוחלש. זה אומר שילד שלא קיבל מעולם כל חיסון (גם לא מומת) נגד פוליו, עלול להידבק מהם. לילד הזה - אם חלילה יידבק - לא יעזור אח"כ הסיפורים של אמא שלו, שמי שאשמים בשיתוק ח"ו, זה אותם מאות האלפים ששמעו למומחי המערכת שאמרו לחסן, ולא אמא שלו שהחליטה לשלוח אותו לגן שבו נמצאים ילדים שחוסנו ונושאים את הנגיף - כי החליטה שהוא "לא אשם" בכך.. אמא כזו בשלב כזה - היא עבריינית לגמרי.

איפה הערבות ההדדית כשזה נוגע לנפגעי החיסונים? אותם זורקים לכלבים... אין לחיסונים תופעות לוואי... כל מה שקורה אחרי חיסון זה "במקרה" ו"לא קשור לחיסון"...

וכדי שזה ישאר כך, אין מערכת לניטור תופעות לוואי של חיסונים.

כך היום אני באה עם ילד שלי לרופא ושומעת שמה שהוא חווה לא קשור לחיסון, ולא רושמים את זה בשום מקום, וכשמחר אתה בא עם אותה התופעה בדיוק - אפשר להגיד גם לך שזו לא תופעת לוואי של החיסון... זה לא מוכר כתופעה כי לא אוספים תופעות לוואי. כמה חכם!

ערבות הדדית... פחחח...

"כדי שיישאר כך" - זו השערה שלך.

ב. זה לא סותר את הערבות ההדדית (ולא ראיתי בשום מקום ש"פחחח" הוא נימוק הגיוני...)

ג. והעיקר - אני דיברתי על מי שלא חיסן מעולם גם לא בחיסון המומת. הרי אם הוא שולח את ילדו לגן בו כולם חיסנו כעת, ונושאים את הנגיף החי - הוא מסכן את בנו להידבק ח"ו, לדעתי זו עבריינות. גם אם אינו מסכים לשיקול לחסן כעת את האוכלוסיה לכתחילה.

שגם עם שפעת הם לא יכולים להתמודד ל"ע ולא על אף אחד..

ולכן דווקא זה לא טיעון חזק מדי- 

הם צריכים להיזהר תמיד - מכל דבר.

(וכרגע הם בעיקר צריכים להיזהר מהחי מוחלש...)

ולעניין מומחי המערכת- יש לי הערכה רבה אליהם.

אני יודעת שהם רוצים בטובת הציבור ולא להיפך.

אבל הם לא תמיד צודקים,

ובעיקר לא תמיד שואלים שאלות על בסיס המערכת שבה הם פועלים- הרפואה המערבית,

שעם כל יתרונותיה המוכחים, יש לה גם חסרונות לא פשוטים בכלל, בעיקר ביחס לבריאות הציבור.

מסכימה איתך שכרגע אין ברירה אלא לחסן במומת גם למי שלא חושב לחסן בכלל, או לא לשלוח למסגרות.

אני קיוויתי לחכות עם החיסונים עד גיל שנה, 

אבל אין לי ברירה אלא לחסן נגד פוליו עכשיו, כשאני מאמינה שהמערכת החיסונית של הקטנצ'יק עוד בשלב

רגיש של התפתחות והתבססות.

ואגב- יוקטנה צודקת לגמרי לגבי זה שלא מנטרים את התופעות לוואי של החיסונים.

רק במקרים של נזק מיידי וקשה מאוד מסכימים להתייחס לזה בכלל.

צריך לדעת- בישראל קיים חוק פיצוי לנפגעי חיסון,

שעצם קיומו מעיד על כך שהנושא כנראה לא כל כך פשוט...

מה שמאוחר - יותר טוב.

בינתיים שתראה את העולם ישירות ולא דרך מסך...

למרות שאני מעדיפה לשבת איתם ולראות.

למשל, מצגות טבע שאני אוהבת להראות ודברים כאלה.

לא בהגזמה, רבע שעה זה די והותר לדעתי בגילאים האלה.

אני מודעת לכך שיש בעייתיות בישיבה מול המסך. ובכל זאת, לפעמים יש בזה שבירת שגרה נחמדה, או דרך מענינת להראות דברים שסתם ככה לא רואים.

היו מראים לנו גם בגיל הזה וגם לפני כן סרטים אבל מלכהלי,דודו,אסי וטוביה =] ועד היום יש דברים שאני זוכרת נגיד מצווות שאני זוכרת אותם מדודו וכאלה... =]

הצפיה, גם אם היא תורמת ידע לילד, נותנת לגיטימציה לישיבה פאסיבית ולהתמכרות. לכן, את צריכה מראש לחשוב על הכללים שלך: צפיה של לא יותר מרבע שעה ברצף (כדי למנוע בעיות קשב וריכוז בעתיד), מתי את נותנת- כדי שהיא לא תבקש יום יום לצפות בסרט. האם זה פרס, חלק משגרת החופש, או חלק מהשגרה בזמנים מסויימים (למשל, רק אחרי ארוחת צהרים, או רק ביום שישי בצהרים).

וכמובן, שחשבו להגביל את התוכן לתכנים מתאימים לגיל, כדי שהיא תבין ולא תתרגל לשבת ולבהות בסרט או במחשב, גם כשאת גולשת.

אני מעדיפה להרחיק מהמחשב בכלל.

בעלי שומר על הקטן דוקא כשהוא מתקשקש לו עם המחשב ורואה איתו דברים שנראים לי כ"כ לא שייכים.

אבל יש לנו השקפה מנוגדת לגבי המחשב והאינטרנט והתוכן.

אז נשאר לי להדיר אותו מהמחשב ולהתפלל המון. ולקבל שאני כך נוהגת ובעלי - אחרת.

אצלנו חולל פלאים...

בזמן שהוא ישב על האסלה סיפרת ילו גם וזה הרגיע אותו ועזר לו לשבת יותר זמן...

והוא ביקש גם  ספרים אחרים...

ממש גבר רציני...

ישבנון זה הסולם+מקטין אסלה?

אנחנו לא הלכנו על ישבנון, אם כן. ניסינו כמה מקטיני אסלה (+שרפרף), וזה ממש לא עבד כי הם לא היו יציבים. אז קנינו מעין כסא-שירותים (שיש קופסא נשלפת שלתוכה הילדון/נת עושה).

זה יותר יקר מסיר, אבל זה הוצאה חד-פעמית (אני מקווה ).

דרך אגב, הילדונת יודעת לדבר קצת על הרגשות שלה? אפשר לבדוק איתה אם זה אכן פחד? (אני שואלת בגלל שפחד זה אחד מהרגשות שהגדולה שלנו יודעת לומר יפה. אם לא, אפשר להכניס את המושג בחוויות אחרות, כשיוצא, כך שתדע לומר/לזהות ולאשר)).

ואנחנו קנינו את הספר "לא רוצה טיטול" של רן כהן אהרונוב. חוץ מעמוד אחד שאישית לא התחברתי אליו, הספר חמוד מאוד בעיניי.

בהצלחה!

לשים את הסיר באזור הפעילות

לספר סיורים או כל פעילות היא אוהבת תוך כדי

לספר סיפורי גמילה כמו סיר הסירים

לתת צ'ופר על כל פעם שהיא עושה- אנחנו נותנים שוקולדצ'יפס. שנים על קטנים ו-5 על גדולים. קטן ומתוק ולא יקר...

להפוך את כל התהליך לכיפי ומשמח

ושנתיים זה קצת צעיר (לדעתי)- היא רוצה את זה? אם זה לא משמח אותה אולי כדאי לחכות עוד קצת

בהצלחה

איזה כיף שהיא גדלה

אני לא התחברתי ל"סיר הסירים" ולכל תיאורי וציורי הפיפי-קקי שיש שם (למרות שגדלתי עליו...)

קיבלנו את הספר "אני והסיר שלי", מתורגם מאנגלית, חמוד ופשוט ויותר נקי

הילדים שלי אהבו מאוד.

מה היה רע במסגרת?? מה רע בחופש של חודש נניח?? הטובת הילדים זו או טובת המורים?????

בגן של הילדים שלי (של חב"ד) היו רק 3 שבועות חופש.... זה היה קצר וקולע, אבל הרגשתי שלא ממשתי את כל החופשה הזאת.....

למה ילדים בגיל גן/יסודי צריכים חופש גדול לכל הרוחות?!

אני גם לא חושב שצריך לגדולים אבל אשמח אם יסבירו לי לפחות את זה.

איזה הגיון?

זו התקופה שהילדים עזרו השדה כי זו תקופה עמוסה מאד חקלאית - באירופה.

לא יודעת עד כמה זה נכון.

היום- זה פשוט קיבעון לכל הדעות.

הצורך והרצון שלך מובנים מאד,

אך נשמע שבעלך לא בעניין כרגע.

לעניות דעתי- לחץ רק ירחיק.

שחררי, ותתמקדי בלהתפלל לה' שיפתח את ליבו ויאיר את עיניו.

זה נראה לי הדבר שהכי יכול לעזור..

ב"ה שאתם שומרים עם כל זה על כבוד הדדי ויחסים טובים ונעימים, ממש לא מובן צאליו,

ומראה שהזוגיות שלכם בריאה ואיתנה

תמשיכו כך!!

שוב- לדעתי ממש ממש לא ללחוץ עליו או לגרום לו אנטי, ופשוט להתפלל.

בע"ה גם לו זה יבוא

מעניין שגם בעלי לא עושה חלק מהדברים שתיארת, ובכלל לא חשבתי על זה.

אנחנו נשואים 4 שנים.

אני לא יודעת כמה תפילות בעלי מתפלל. כמעט תמיד מניח תפילין. לא קם לסליחות. אין זמירות שבת או דבר תורה אלא אם אני יוזמת. מעשר כספים- תורמים בהקפדה ב"ה. לא ישחה מעורב. לא קובע עיתים לתורה.

ובכל זאת, יש לו חיבור פנימי שלא תמיד מתבטא במעשים.

ואני לא סופרת, מודדת ובודקת מה וכמה הוא עושה. לא כי אני לא שוטרת שלו, למרות שזה נכון, אלא בגלל שזה באמת לא מעניין אותי.

חשוב לכבד ולתת מקום.

ואם חשוב לך, תכניסי את את זמירות השבת ודבר תורה קצר. בקשי מהילדים לומר משהו מפרשת השבוע ששמעו בבית הספר.

ובקשי מבעלך רשות לתרום מעשר כספים (אם צריך, את יכולה לומר שזה יעשה לך טוב).

ושיהיה טוב.

דעתי , שכל מה שציינת , זה בינו לבין הקדוש ברוך הוא . כלומר , זה היה נחמד אם הוא היה רואה את הדברים כמוך , אבל זה לא הוגן לשפוט אותו על פי עולמך הפנימי . כי כל אדם הוא עולם שלם , וגם אם הקשר הוא טוב , אי אפשר לדעת מה החוויות שהוא עבר, כיצד הוא חושב, מה התהליכים שהוא עובר בפנים - ולכן אי אפשר למדוד את עומק החוויה הדתית שלו - לפי מספר התפילות שהוא מתפלל ביום . 

האם הוא מתחשב בך ? האם כשאת עייפה , הוא לוקח אחריות? האם מעבר לעניין הדתי , כשמשהו מציק לך , הוא מקשיב , מנסה להבין? האם הוא נוכח בחיי הילדים ? 

מספרים על הרב שך, שבא אליו בחור חוזר בתשובה ,וביקש להתגרש מאשתו , כיון שאינה מוכנה בשום אופן לשמור טהרת המשפחה. הרב שך הזדעזע מאד. להתגרש?! חס וחלילה. תניח כל ערב פרח ליד הכרית שלה ותלך לישון בסלון.

ועוד זכורני מהימים שחשבתי לחזור בתשובה (היתה לי תקופה כזו , וזה עבר לי )  -שבנות נשואות שאלו אם הן צריכות ללחוץ על הבעל ללמוד יותר תורה . הרבנית השיבה בצורה תקיפה , שזה עניינו של הגבר , זה בינו ובין עצמו , בינו ובין קונו. אישה טובה יכולה להכין אוכל טוב לבעל כשהוא חוזר מלימוד התורה , להכין חיוך מיוחד , אבל אין לה שום זכות ללחוץ עליו או לבקר אותו בעניין הזה . 

מקווה שתרמתי משהו.

נ.ב אני לא דתיה בכלל , וכל עניין המצוות והתורה לא מדבר אלי.  מה שכן , אני מאמינה בה' . 

בעניין הזה , אני לגמרי עם "ידיים פרוסות". זו אכזריות למנוע מאישה להביא ילדים . לדעתי בעלים צריכים להסכים , אפילו אם המצב קשה. אם אין להם רצון , שיעשו לעצמם רצון. 

את יכולה לומר לו ש-

זה ישמח אותך אם הוא ימצא זמן ללכת לאיזשהו שיעור תורני שמתאים לו.

בלי לחץ, רק שישמח אותך אם הוא יחווה גם חוויות כאלו.

שזה יתרום לכם בתור בני אדם ובתור זוג.

(קחי את המשפטים שמתאימים לך)

כמו "זקנת השבט" קחי הכל בערבון מוגבל..

גם אישה יכולה להכין ד"ת פ"ש לשולחן שבת ולשיר זמירות.אפשר אולי להצטרף לזוג אחר בשבת ובערבים וללמוד יחד בעל וחבר מכר ואת וחברה

שחשוב לו לתרום לה

קודם כל  את כותבת שבעלך ספרדי  ( אינו קם לסליחות בימים אלה  - אצל האשכנזים עוד אין סליחות)  . זה לא משנה לענייננו .

 אם את במקרה אשכנזיה  תשימי לב אולי הוא הי רוצה זמירות שבת דוקא כמו שרגיל מהבית הספרדי ?

 העיקר זה לבנות את האוירה החיובית . זה גם מה שתורם בעיקר  לילדים.

 וזו מצוה חשובה בעצמה ( עונג שבת).

יכול להיות שדברים אחרים הם יותר מצוה  אבל בשביל לבנות בית טוב הכי חשוב זה הרגשה טובה ואוירה טוב.

לגבי שאר הדברים.

 את כותבת על ילדים  ( ולא על ילדות)  ואח"כג על הילדה  - אז  ברור שהוא ( הכל זה מצוה שלו ולא שלך)   יצא ידי חובת פרו ורבו. גם שני בנים לפי רוב הדעות זה מספיק ולא צריך דוקא בן ובת ( כי אחרת  במקרה שני בנים בית שמאי מקילים ולא בית הלל).

 לגבי תפילין , אולי לא עכשיו רק אחרי שהאוירה תהיה טובה יותר תבקשי שכשהווא ממהר יסתפק הנחת תפילין ואמירת שמע ישראל. אולי זו עצה רעה כי אז תמיד הוא לא יתפלל יותר.

 הוא שוחה במעורבת - אם הוא שוחה  כמו שרגיל מילדות ולא מתעסק שם בדברים אחרים  אז זה לא סוף העולם

 מעשר כספים - כנראה יוצא ידי חובה אןם משלם מס הכנסה שמשמש גם לדברים טובים .

 שיהיה לכם טוב

נזכרת שכשעוד הייתי בתקופת הפגישות, היה בחור שהתאים לי מאוד , נוצר קשר משמעותי ביננו. הדבר היחיד שחסר לי היה העניין הרוחני |(אפילו לא הדתי- כי ברמת קיום המצוות והעשייה ע"פ ההלכה הוא בהחלט היה מחויב ומחובר). עם זאת היה חסר לי המימד של הקשר לריבונו של עולם, האמונה בה' והתחושה שהדברים אינם נשארים רק ברובד העשיה. בסופו של דבר החלטתי שזה לא בשבילי... ואני לא מצטערת...

עם זאת- אני ממש לא באה לומר שאין לכם עתיד יחד ח"ו. אדרבה- נשמע ששניכם נוהגים זה בזה באהבה וכבוד. המציאות שלכם היא שונה, יש לכם המון מן המשותף, כרכת את גורלך בגורלו, בית וילדים...

אבל כפי שכתבת, הריחוק הזה שלו מהדבר שממלא אותך כל כך, ושאת סבורה שאמור לכוון גם אותו- יוצר גם אצלך פחות הערכה כלפיו. זה טבעי, אבל זה עדיין לא אומר שצריך להשלים עם זה. נראה לי שחשוב שתתמקדי בכל הדברים אותם הוא כן עושה, מתאמץ, הולך לקראתך... שתתחזקי באהבתך, ותתפללי לטוב.

כמה נכון , לחפש את הטוב ולהתפלל לטוב. 

כל אדם עובר במשך חייו משברים מסויימים ,כנראה שבעלך כרגע במשבר אמוני ,את לא צריכה להיבהל מכך ,את רק צריכה להמשיך לאהוב אותו ולהרעיף עליו אהבה יותר מפעם כי עכשיו זה מה שהוא צריך, ובדרך כלל מכל משבר צומחים לדרך חיובית יותר, ההשתדלות שלך היא בתפילה להקב"ה שיתן בלבו בינה להבין ולהשכיל ,ושיחזיר אותו בתשובה שלימה. את לא משגיחה רוחנית שלו למרות שזה מאד כואב כי הוא בשר מבשרך, אך הסבלנות משתלמת במיוחד שאת מציינת שהקשר בנכם הוא טוב ומה שחשוב בחיי זוגיות זו תקשורת טובה. תתעודדי ובעז"ה תתבשרי בשורות טובות,

בצורה מאוד יפה.

(אם יש לך טלוויזיה).

שאחרי 34 שניות בערוץ הזה מתחשק לי לצפות בשידורי הכנסת , או לחילופין להצטרף לסיירת מטכ"ל. בתור נושאת כלים - יותר קל . זר לא יבין זאת , אבל  את מי שלא רוצה "להתחזק" - הערוצים האלו פשוט מעצבנים . 

חשבו על הדת כמשהו שקשור עליהם הציצו ונפגעו.

הרב פנגר, הרב זמיר והרב קוואס אין אחד שלא מתלהב, באתר שלהם יש לוח שידורים, פשוט צריך לראות את המרצה המתאים.

בתור התחלה אני ממליצה על הרב פנגר, ההרצאות ב"קפה מדרש" מלא צחוק ומלא יהדות.

מדהים!

אשרייך שהתחזקת ועלית.

אין לי עצה, חוץ מלהמשיך ולהתחזק אישית, להתפלל על זה לה', ולהמשיך לתחזק ולחזק את הצדדים הטובים שיש בקשר ביניכם ובהערכה ההדדית.

נקוה גם שהטוב שבבחירתך, שבא מהלב ובאופן חיובי, יקרין גם עליו וימשוך אותו.

מאוד על שאת רוצה את בעלך יותר מתעלה ורוחני. 

אבל שמעתי מרב עיצה טובה ואמיתית- תדאגי לעולם הזה של בעלך והוא אחראי על עולם הבא שלו. ואת יכולה להתפלל עליו . זו העצה הכי טובה. ואם תצליחי לשכנעו ללכת לשיעור קבוע זה מעוללה.

בכל אופן אסור לך להעיק עליו. מאוד יפה הוא לוקח את הילדים לנפרד, למרות שאולי הוא לא רואה בזה חשיבות.

הכי חשוב לילדים זה לראות את האחדות ביניכם וזה קיים- ישר כח!

ותגידי תודה שהוא לו מגביל אותך , את אמורה להיות חברה שלו , ולא השוטר שלו , את החשבונות שלו עם בוראו יעשה לבד

כל עוד הוא לא מגביל אותך במעשיך , תני לו לחיות את חייו

נ"ב : לפי מה שהבנתי , את זאת שהשתנת אחרי הנישואים , , ובטח בעלך לא אשם בזה

דוחה ומקוממת.

אתה גם לא ה"שוטר שלה". ומותר לה לשתף במה שמבחינתה קשה - שאין משותפות בדברים בסיסיים לאישיות האדם - מה גם שעשתה זאת בהדגשת הטוב - גם אם אתה אינך תופס מה זה כ"כ קריטי לה.

[ובני זוג לא רק "חיים כל אחד את חייו"... יש ה"ביחד" גם בעולם הרוחני הבסיסי. וכשיש השפעה מדברים בצד האישי לגבי ה"ביחד", זה נושא שראוי לדון בו בכובד ראש, בכבוד וברגישות.

ורק נקודה למחשבה: אם אשה היתה הולכת בצורה מאד מכוערת, גם היינו אומרים שזה לא עניינו? אז יש אנשים - נורמליים לגמרי - שלא להניח תפילין אצל האדם הכי קרוב או שאין "שולחן שבת", זה יוצר הרגשה קשה מאד (לא מדובר על כל פרט בחיים הדתיים האישיים).. אפשר להבין. גם כשאפשר להציע הצעות במה כדאי כן להתמקד]

בס"ד

אני ממש מתנצלת, אבל נראה לי שהתגובה שלך ממש לא במקום. או יותר נכון להגיד- יש מקום לכל סוג של תגובה, רק שתתנסח בצורה מכבדת ומכובדת... 

בכל אופן - לעניות דעתי יש מקום רב לשאלה של "ידיים תפוסות" כי המטרה בחתונה היא לחיות אחד עם השני בכדי להגיע למטרה משותפת, הכוח של שניים ביחד רב בהרבה מהכוח של כל אחד בנפרד. כשמתחתנים לא מחפשים ידיד סתם שיתחלק במטלות הבית. מחפשים ידיד נפש- אדם שניתן להתחבר אליו במקום העמוק ביותר,להכיר את המעלות והחסרונות של כל אחד -- ומתוך זה להגיע למקומות עמוקים יותר, לעבודת ה' אמיתית יותר. 

כיום אני יודעת שהייתי נאיבית כשהתחתנתי, ולא הייתי בת 18 כשהתחתנתי.

סברתי ש"כולם" מתפללים שלוש תפילות ביום עם מנין, ולומדים תורה ושרים זמירות בשולחן שבת, וקובעים עיתים וכו' וכו'.

איך פיספסתי?  אמרתי, הייתי נאיבית.

אז בעלי היקר מתפלל שלוש פעמים ביום, אך בלי מנין (אלא אם כן אין לו ברירה, ואז הוא כן מתפלל עם מנין).

דבר תורה יהיה רק אם אני או אחד הילדים יגיד.

זמירות, שוב, רק אם יש אחרים שישירו, הוא לא יזום, ואם ייזום, יבחר מנגינות שוהא אוהב, שמיוחדות בעיניו, אך הן שנואות על הילדים, אז כבר עדיף שלא יזום.

לא כתבתי כדי לומר "צרת רבים", אלא כדי לומר שאם "בגדול" טוב לכם ביחד, תתמקדי בטוב.  דבש מושך הרבה יותר זבובים ממחבט זבובים.

כואב הלב, וודאי.  כואב מאוד.  

קושי בגידול ילדים (להיות כמו אבא או כמו אמא???)  נכון.

בטוח שיהיה קל יותר, אם, למרות הקושי העצום, תקבלי אותו כמו שהוא עכשיו.

ציינת שהוא מתקדם לכיוון שרצוי לך, אם כי בצעדי צב.  נ ה ד ר !!!!!!

ככל שתקבלי אותו כמו שהוא, ותאפשרי לו להתקדם לעברך בנחת ובלי לחץ, הסבירות שהוא יתקדם לעברך תגדל.

לפעמים צריך נשימה ארוכה והרבה תפילות על כל הנושאים השונים (בכל מקרה, תפילות תמיד מועילות לנו), 

ולזכור שהעובדה שהוא אינו בא בטענות על השינוי שעשית עם עצמך ראויה להערכה עצומה.

המצב יכל להיות אחרת.

אגב, אמרת שכיום את מקפידה לגמרי בנושא טהרת המשפחה, וב"ה בעלך מקבל את העובדה הזו.  תחשבי על הקבלה הזו שלו כעל ויתור מצידו!!!  יתכן שתוכלי למצוא עוד מקומות שאת בחרת להקפיד יותר ושבעקבות כך הוא נאלץ לשנות משהו מהרגליו.  אולי אם תחפשי ותמצאי את הנקודות האלה, יהיה לך יותר קל לחכות לשינויים נוספים.

הצלחה רבה,

כתיבה וחתימה טובה!

לדעתי, בעל שמתפלל שלש תפילות אבל לא במנין - זה באמת לא עניינה של האשה..

צריך להבחין בין דברים שמקרינים ממש "אי שייכות" לדברים בסיסיים (תפילין כמו שהיא כתבה), או שייכים לאווירה הבסיסית בבית (אין זמירות. ואגב, זמירות ש"הוא אוהב" זו לא סיבה לטענה. יכתן שטענות כאלה עצמן, גורמות לו "לנטוש את העמדה"..  ברצון טוב אפשר חלק זמירות כאלה וחלק כאלה).

במקום "טענה" ו"אכזבה" - עדיף עידוד הטוב ואמון. אני מעריך שאיש שאשתו תבקש באהבה וכבוד אם הוא מוכן לומר איזה דבר תורה קצר בשולחן, יעשה זאת אם יכול. לא כולם יודעים איך. וכד'.

ברוך ה' אתם נשואים הרבה שנים, 13 שנים זה לא הולך ברגל. לדעתי החשיבות של זוגיות ומשפחה זה אחד הערכים הכי נעלים, מעל הכל. האופן בו אתם מתייחסים זה לזה, וזה להשקפותיו של זה, מהווה דוגמא עבור ילדיכם. 

בחיים יש הרבה פערים בין בני זוג, ותהינה לכם עוד הרבה פעמים שיהיו פערים, מה שמשנה לדעתי זה האופן בו מתמודדים עם הדברים. בעיניי את צריכה להתחזק באמונתך, בלי קשר לבעלך ולהבין שגם אם הוא לא מקיים את הדברים בדיוק כמותך זה לא אומר שזה מבטל את האמונה שלך, וגם לא מעיד עליו איזה מין אדם הוא. 

אני מציעה לך לחזק את האהבה ביניכם ולדבר על כל קושי שעולה. לחזק את התקשורת ביניכם וזה מה שהכי חשוב עבור הילדים שלכם. התורה היא לא שחור לבן- אני בטוחה שגם בעלך עובד את ה', אולי לא בדיוק כמו שאת, אבל עדיף שתמנעי מלשפוט עד כמה הוא בדיוק דתי או מקיים מצוות, זה פשוט לא לטובתך, לא לטובתו ולא לטובת המשפחה שלכם.

מאחלת לך שה' יחזק אתכם ויעזור לכם לחזק את הזוגיות שלכם דרך ההתמודדות הזו.

בס"ד

מצטרפת לדברים הנבונים שנכתבו על ידי רוב המגיבים,

והיות והרגשתי שאת אדם רוחני, שהחיבור הרגשי חשוב לך מציעה נקודת מבט נוספת.

תחשבי מה הקב"ה רוצה ממך ביחס לבעלך.

בעלך- בדיוק כמוך בן יקר לקב"ה.

ה' יודע כמה טוב הוא טמן בו, וגם את זוכה להנות מהטוב הזה.

האם ייתכן שבגלל התקרבות לקב"ה תתרחקי מבעלך שהוא האדם שאאליו הקב"ה רוצה לראות אותך הכי קרובה?

לעיתים כשהצד הלא מתוקן שבנו יודע שהוא לא יצליח לקרר אותנו מעינייני קדושה באופן ישיר, הוא מבלבל אותנו עם עודף להט.

אהבה אמיתית לקב"ה מעצימה את האהבה לבעל.

איש ואישה זכו שכינה בניהם.

האהבה בינך לבעלך, אהבת ישראל כנה בטהרתה, שמתגלית הכי בשלימות בין בעל לאישה, היא הדבר שהכי יחבר אותך לרבונו של עולם.

כשהתחתנת עם בעלך ראית בו דברים שהיו יקרים לך, זה שעבודת ה' התייקרה בעינייך, אך יש מצוות שבעלך עדיין לא מקיים זה לא סיבה שבגינה את צריכה לוותר על התענוג שיש לך מהטוב שבו. ולהפך. ככל שתפתחי עין טובה עליו, על הטוב שבו כאדם, כבן זוג, כאבא, וכ'  ותשמחי בו יותר, תשמחי בכך את הקב"ה.

מעבר לכל מה שזה יקרין על הבית והילדים.

עבודת ה' זה משהו מאד פנימי שבין האדם לקונו.

כשזוכרים שמצד אחד יחס נכון לבעל זה חלק מעבודת ה' שלי, ומצד שני שעבודת ה' שלו היא מרכת אינטימית בינו לבין הבורא דברים מסתדרים במקומם, וקל לנו יותר להיות במקום הנכון והאוהב, ולא במקום המאוכזב והמכאיב לעצמו.

כי כל עוד הוא לא לוחץ עלייך בדברים שהם נגד ההלכה ח"ו אין שום קונפליקט אמיתי בין התקרבות לאבא שבשמיים, לבין התקרבות לבעל.

ולהפך, זאת הדרך כאמור להשכין שכינה בבית.

בהצלח רבה ומופלגה, ובשרות טובות!

החכמתם אותי, כיוונתם וגם הרגעתם.

אני לוקחת משהו מכל התגובות.

"חכמת נשים" של הרב ארוש. הוא מסביר שאשה יכולה להפוך את בעלה עם התפילות. אני מכירה חסידת ברסלב שהיא תלמידה שלו שעם טורבו של תפילות בעלה חזר בתשובה. מדהים- אם לא הייתי רואה לא הייתי מבינה עד כמה. אל תעירי לו ישירות. רק תתפללי עליו.

בעלי ברמה רוחנית הרבה יותר גבוהה ממני. ויש דברים שאני יודעת שאני עושה שמציקים לו. הפערים הם יותר

קטנים ממה שאת מתארת, אבל בכל זאת זה נשמע קצת מוכר.

רציתי להגיד משהו מהצד השני, בעלי מרבה להגיד לי "אשתי הצדיקה" ו"הלואי שהבנות שלנו יצאו כמוך" ודברים כאלה,

למרות שהוא מכיר אותי היטב ויודע את מקומי. הוא פשוט מתמקד במה שאני כן עושה, (הוא בד"כ מתכוון לדברים שבין אדם לחבירו שמאוד חשובים לי.) ולמרות שזה תמיד נשמע לי מגוחך שהוא אומר את זה, זה עושה לי טוב לדעת שהוא מעריך אותי כמו שאני.

אבל יש לו גם הרבה ציפיות שאני אשתנה לפי דרכו ואהיה כמוהו ואני רואה שהוא נלחם בעצמו הרבה פעמים לא להגיד כלום.

זה יכול ממש להלחיץ ולהרגיז שבן הזוג מצפה ממך לדברים שלא מעניינים אותך או שאין לך כח אליהם בכל תחום בחיים,

אבל בתחום הדת זה יכול להיות הרבה יותר מעצבן, כי בכל זאת זה משהו שהוא בינך לבין יוצרך ואתה לא רוצה שאפילו בן הזוג יתערב לך בהם.

מקווה שתצליחו לגשר על הפערים ןלשמור על זוגיות טובה למרות השוני. בהצלחה

ואגב, עם מה שכתבת ש"בתחום הדת זה יותר מעצבן".. אבל דווקא שם לא-פעם מובנת ה"נגיעה" אליו (לא מדבר כרגע על פרטים, אלא על האיכפתיות העקרונית, הרצון וההשתדלות בכך) שהרי זה שייך למכנה-משותף עמוק מאד שיכול להיות, זה שייך ל"שכינה ביניהם". אם כי, אכן, "בכח" אי אפשר.  ויפה מאד דרכו, עין טובה, עידוד. "משכני אחריך- נרוצה"...