פורום הורות (עמוד 300)

אנחנו לקחנו טיפול שהיה יקר (ובכל זאת לקחנו אצלו. והיינו מאוד מרוצים).

יש גם מרפאת שיניים של 'יד עזרה' בבית וגן (לא יודעת אם תמצאי אוטודנט), שהמחירים מסובסדים שם. ד"ר סילברג בין המטפלים בילדים והיינו מאוד מרוצים. (אגב, המרפאה הפרטית שלו היא יחד עם ד"ר פורר).

026435088

את מתכוונת לאורתודנט?

רופא שמתמחה ביישור שיניים?

ואיך מומלץ להגיב על התנהגות לא ראויה בגילאים הרכים האלו? מה התגובה הרצויה?

איפה ניתן להשיג את הספר?

אני מכיר את "הסתכלות לטווח ארוך" כפרק קצרצר בתוך הספר של הרב וולבה "זריעה ובניין בחינוך" ולא בתור ספר עצמאי....הספר "זריעה ובניין בחינוך" מוכר מאד וזמין בחנויות הוא ממש   מומלץ...בהצלחה

אין לי פרטים נוספים...

יש לנו אחת משהו משהו בתחום הזה...מגלגלת אותנו מצחוק כל פעם מחדש.

בס"ד

ובת 30 אשמח לשנינויות,

בכללי נראה לי נחמד להעשיר את הפורום גם עם דברים משעשעים ולא רק דילמות...

(זה אמנם קורה אך אני בטוחה שהילדים שלנו מייצרים הרבה יותר חוכמות ממה שבא כאן לידי ביטוי )

שתכתוב את הספר הבא בסדרה "איך לדבר כך שההורים יקשיבו..."

בס"ד

נחמד לגלות שאני לא היחידה שילדיה "מייבשים" אותה...

לא הכל אנחנו יודעים ולכן אנחנו לומדים, קוראים ומשתדלים 

כדאי לך לקרוא גם כדי שתדעי לדבר בכבוד ולהקשיב לזולת (ולהיות אמא טובה יותר)

פשוט מדהים...מה קורה בגיל הזה? אולי זה השנתון.....אוהבים שיח מהשכל.... מה קורה להם??? איפה הילד שבתוכם??? חמודים...

בס"ד

ושניהם עם רמת משכל גבוהה, וכושר ביטוי מצוין...

 הראש השדכני שלי מתחיל לעבוד

אז זהו, אולי כדאי להעביר את השרשור הזה לפורום  מקביל של לקראת נישואין  זוגיות! דווקא הבן התנסח מה יפה, יותר מהבת....בדר"כ זה הפוך....טוב אולי זה ישתנה עד ה...?

בס"ד

עושה קניות עם הילדים,

פוגשת מכרה. (של אימא)

הילדים מתרוצצים,

המכרה :"אה, אז אלו הנכדים המפורסמים של... "

היא תופסת לרגע את הקטן שלי (בן 5)

המכרה :"תגיד, מי הכי שובב אצלכם?"

הקטן (בגאווה):"אני!"

המכרה :"באמת, עד כמה אתה שובב?"

הקטן :"עד שאימא צורחת!"

בס"ד

אני? צורחת? 

אבל העדפתי לצחוק...

אין דבר העומד בפני הרצון - שמעתי מהרב יונה גודמן שאין בסיס מהתורה ומהיהדות למשפט הזה. 

ממה שכתבת נשמע שאת אמא מדהימה, אבל רציתי להעיר הערה קטנה - שלפעמים זה לא הוגן לומר כזה משפט לילד. (וגם למבוגר!). לפעמים יש דבר העומד בפני הרצון... 

אבל אין ספק שהילד החכם שלך הצליח להדוף את המשפט הזה.

אני מקווה שלא נפגעת. סך הכל באמת אהבתי שגם כשהילד שלך 'זועם' יש ביניכם תקשורת פתוחה וכנה, שאת מחבקת אותו, וכו'. מעריכה.

בס"ד

אני צריכה לראות איפה בדיוק המקום, אבל בשיחות של הרבי מילובוויטש ,

וכן במכתבים פרטיים באגרות הקודש ראיתי א זה הרבה.

ולגבי העניין לומר לו את זה בעיתוי שכזה, צודקת.

זה באמת לא דבר שאפשר לומר לכל אחד,

עניין של  להרגיש את הילד באותו מצב...

והאמת שעוד קצת חיזוק בכיוון וזה כן עזר

בס"ד

יושבת בסוכה, עם קבוצת נשים מעבירה שיעור חסידות.

הילדים רצים מסביב לסוכה, לא חשבתי שיש אוזניים לכותל

דיברנו על קרבת ה', על אופן עשיית תשובה במקרה של ריחוק,

נכנס בני הקטן(5)

"מה פתאום?? אי אפשר בכלל להתרחק מה'!

ה' נמצא בכל מקום"

כל הנשים מסתכלות בעניין ,

ונכנסנו להסבר נוסף על כך שה' מצידו אכן קרוב,

אך בחוויה שלנו אנו עלולים לחסום את זה וכ'

במחשבה שאני מסבירה לנשים, ובבית כבר אדבר עם הקטן הזה..

אך הוא עמד, הקשיב ולבסוף פלט :"אה... עכשיו הבנתי..."- והמשיך לרוץ סביב לסוכה.

שניה של הלם -מה בדיוק הבנת?

לא פלא שיצא כזה שנון

כיצד מגדלים גאונים באופן טבעי ובלי להתכווין...

כל ההתחלות קשות אבל אח"כ קל יותר.

נסי להסיח את דעתו ולהרגיעו בצורה אחרת (משחק  וכו') ,שדרי ביטחון ורוגע .

זה יעבוד לאחר מס' פעמים ספורות אם תתמידי, אל תכנעי למרות הקושי.

קשה אבל נצרך, תפקידינו כהורים להציב גבולות, זה חיוני לחינוכו והצלחתו של הילד.

בהצלחה...

אצלנו בחורף פתאום מגלים מחדש את משחקי הקופסה, משחקי ההרכבה למיניהם, הפאזלים וכד'.

נכון, הוא עוד קצת קטן, אבל יש משחקים שמתאימים לגילו.

ואגב, כדאי בכל זאת לצאת איתו כל יום, גם בגשם, כדי להתאוור קצת ולשנות אווירה.

רפואה שלמה ומהירה, בשורות טובות וישועה קרובה.

שאמר רב חשוב שמבין בחינוך להורים לפני כ20 שנה (חשוב לציין שהרב כנראה הבין שהרקע היה רגשי)

הוא אמר להם לתת לילד כל יום שקל

אני לא יודעת אם זה הועיל כי הם לא שמעו לו וכמובן הבעיה המשיכה

בכל אופן היום אותו ילד לשעבר לא ממשיך בזה

בחופש הגדול הקצבנו דמי כיס שבועיים כדי שהם יוכלו לקנות משהו.

בתום החופש הפסקנו אותם.

אנחנו משפחה גדולה וזה יוצא סכומים רציניים
ואנחנו כן נותנים ממתק קטן בבוקר, וכו'

הוא פשוט אכל ארטיק אחרי ארטיק טילון אחרי טילון

שוחחנו בצורה נעימה, הוא הודה על האמת מיד

הציע ש"העונש" שלו יהיה לא לצאת יומיים מהבית- (לא נראה לנו, לא מחפשים להעניש אלא שהוא יבין)

ילד בן 6 שלוקח כסף משל ההורים - הוא לא "גנב" אותו. הוא לקח אותו. 

יתכן שמבחינתו, זה "כסף של הבית".  גם אם יודע שצריך לבקש רשות, כמו על דברים נוספים בבית. האם הוא ניסה להסתיר שלקח? 

לעניות דעתי - דבר ראשון צריך להיזהר מההגדרה "גנב", גם בגיל בוגר יותר, וביחוד בפניו. שלא ייכנס לו בראש חלילה שהוא כך.

דבר שני, כמו שעשיתם: לשוחח בנחת. לשאול מניין לקחת את הכסף - וכמו שאמרת הוא "הודה".. זה לא שהוא הודה - אלא פשוט מסר את המידע. כנראה שיש לו מספיק יחס טוב איתכם, כדי שלא יחשוש. זה חשוב.

אחרי שהוא אומר, אפשר להתענין אם הארטיקים היו טעימים..  אח"כ להסביר, פשוט להסביר: 50 ש"ח בבת- אחת זה נקרא הרבה כסף (מניין שידע?..), ולאכול 6 ארטיקים ביחד, זה אולי טעים אבל לא בריא. גם עלול לגרום לכאב בטן.

ומכיוון שילד לא יכול לדעת כמה זה נקרא להוציא הרבה מידי, אז אצלנו בבית - אם רוצים כסף למשהו, שואלים את אבא ואמא, ולא לוקחים לבד, בלי רשות. בסדר?  ואפילו שאבא ואמא זה ההורים - ולא אנשים אחרים שמהם בטוח לא תיקח בלי רשות כי זה כמו גניבה חס ושלום - בכל זאת, גם בתוך הבית צריך לשאול את ההורים. הם יודעים על מה כדאי להוציא, ומתי הכסף פנוי לכל דבר, וכמה זה נקרא הרבה או מעט.

אז אם אתה רוצה משהו, מעבר למה שקונים ממילא - תגיד ונחשוב ביחד אם זה מתאים באותו הזמן. אנחנו משתדלים ביחד, גם שיהיה מה שהילדים אוהבים, וגם לא להתרגל סתם לבזבז הרבה כסף.

זהו לענ"ד.

לסכם ביחד מה שאמרנו, ולראות שהבין.

כבר זמן רב שאני עוקבת אחרי התגובות שלך ותמיד הם לעניין מתומצתות וברורות . למדתי גם אני בהשלכה לעינינים אחרים כיצד לנהוג. תודה.

על ילדה שגנבה מהוריה כמה שקלים לקנות ממתק.

להרגשתי, הילד יתחבר לסיפור, ותוכלו לפתוח אותו בצורה נעימה

נשלח בטעות

ראשית, לחבק חזק, להיות איתו הוא גם מרגיש אשם.

לא להרגיש רגשי אשמה, זה קורה גם במשפחות טובות.

לבדוק את עצמינו כהורים אם יכולנו להיות מודעים יותר לרצונות שלו.

לדבר על-כך שאם יש לו צורך הוא יבקש ואתם תתחשבו.

החשוב ביותר, ניתן ליצור בנק של  בחירה חופשית והילד ינצל אותו לפי רצונו  https://sites.google.com/site/winningparenting/101

בעיקרון אני עדיין לא אמא- אבל אחים שלי התחילו מגיל 3.....

תסתכלי אולי באתר של משרד התחבורה / הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

בהצלוחה!!!

את בטוחה ש18? זה נראה לי שהסלקל קטן מדי בשבילו במשקל הזה. חשבתי תמיד שהסל קל מתאים עד 9 קילו.

את הבכור שלנו העברנו במשקל 10 קילו לבוסטר (אבל אז גם נולד אחיו הקטן ואז פשוט העברנו את הסלקל לקטן והבוסטר החדש- לגדול.

ההבדל- בבוסטר אין חגורה, והוא קטן יותר (או רק מושב מגביה או גם עם גב, אבל בלי חגורה. משתמשים בחגורה הרגילה).

את הגדולה העברנו לכסא בטיחות בגיל שנה או שנה ומשהו. ואת צודקת במה שכתבת לגבי הסלקל.

לא נכנס לכסא בטיחות מעבירים לבוסטר. זה לא קשור כלכך לגיל כמו לגודל הילד.

שתגידי לו- "נראה לי.."

באתר של "בטרם" היה נראה שאחד הקריטריונים הוא המשקל (כאמור למעלה בעצם), או זה שהאוזניים של הילד עוברות את גובה כסא הבטיחות או זה שהחגורה כבר לא נסגרת על הילד.

עדיף לקנות בוסטר עם משענת גב. ואם כבר- יש בוסטרים שיש בהם גם רצועות, כך שאפשר להשתמש בהם מגיל שנה ועד גיל 6 בערך..

אני בטוחה שהיא עושה גם את זה. מתייעצת עם בעלה, ועם חברים קרובים וכד'.. 
אבל היא רוצה לשמוע גם חוות דעת של אנשים נוספים, אפילו דווקא כאלה שמחוץ לתמונה לגמרי... אולי ניתן לה כיווני מחשבה חדשים, או תובנות מהניסיון שלנו... תמיד טוב לשמוע.. והיא כבר תחליט מה מתאים למצב שלה, מה היא מקבלת ומה לא..
גם אני עושה את זה הרבה פעמים

ולדעתי -
מהניסיון שלי למדתי שהורים זה דבר נפלא, אבל לא בריא להיות קרובים אליהם יותר מדי לאורך זמן..
אני מסכימה שיש יוצאים מן הכלל, אבל בד"כ זה המצב... ואני אומרת את זה מניסיון, ויש לנו הורים מקסימים.. זה פשוט לא קשור.
חוצמזה, היישוב נשמע מאוד מפתה מבחינה חברתית... ובגלל שאצלי זו נקודה דיי רגישה וזה קצת חסר לי - אני רואה בזה דבר חשוב, ופלוס גדול... כיף שיש חיי חברה כאלה, זוגות צעירים, וילדים קטנים שיהיו חברים של הילדים שלנו.....
במיוחד כשאת כבר מכירה שם טוב חלק מהאנשים, ויהיה לכם בע"ה עוד יותר קל להשתלב...

רק העבודה נשמעת משהו שחבל לעזוב.......... לא תהייה לך אפשרות להמשיך לעבוד שם? אפילו עם קצת יותר מאמץ? באמת חבל לעזוב מקום עבודה שטוב בו.. מצד שני, עבודה זה לא העיקר...... אבל גם לא דבר מבוטל... אז זו באמת דילמה...

בכל אופן, אני מאחלת לכם שתעשו החלטות טובות ושתהיו מאושרים בכל מקום שתהיו בו

מניסיון דומה  - בהחלט הייתי עושה שינוי כזה. הוא טוב מבחינת ההיפרדות מההורים (צריך את זה וזה מבגר ומלמד), מבחינה חברתית וכמובן לילדים.

מעבר לזה, תעסוקתית- אין לי ספק שתמצאי משהו. לפעמים כשאתה נמצא בחברה צעירה, כמוך, עם התאמה ושיוך- באמת שהשאר מסתדר לאט לאט. כפי שייעצו לך, מה שחשוב הוא מה בעלך חושב והאם אתם בראש אחד בנושא.

אבל פרט לזה, בהחלט! לא להסס. בהצלחה.

לאלה שחששו לרגע שלא התיייעצתי עם בעלי,אני מקווה שהם הבינו שטעו..בדיוק כמו שציינה אהבה של אמא (תודה..)

אני צריכה לשמוע חוות דעת מבחוץ, לשמוע שיקולים שלא העליתי, לשמוע אולי ממישהו שעשה את זה...

בכל אופו לא אני ולא בעלי חווינו צעד כזה עדיין...

הבעיה עם העבודה זה המרחק..המרחק בין 2 המקומות הוא מעל לשעה, כך שלא יהיה ניתן להישאר באותו מקום עבודה..

דידית,

עשיתם צעד כזה ממש?

ולעבור רק אחרי מציאת עבודה חלופית?

סה"כ, נשמע כמו צעד שאת מאוד רוצה לעשות.

אם המשכורת של הבחור מספיקה, או שיש לכם אפשרות לחסוך לתקופה למקרה שתיתקעי 

(ואם את עובדת מספיק זמן, יתכן שמגיע לך לחתום אבטלה ולקבל סכום כסף למספר חודשים)

לי אישית קשה להישאר במקום שבו אני לא נהנית מהעבודה ולא מרגישה מסופקת ממנה,

וכבר עזבתי עבודות על הרקע הזה (למרות שבעלי היה סטודנט)

וב"ה סמכתי על הקב"ה והוא דאג לי...

א. אני נהנית מאוד מעבודתי, לא יכלתי לבקש לעצמי עבודה טובה יותר..(עובדת משרת אם , עם משכורת טובה יחסית לכמות השעות שאני עובדת..)

ב. המרחק בין איפה שאנו כעת לאן שאנו רוצים לעבור הוא גדול, כלומר לאאאא אוכל להתחיל לעבוד בעבודה אחרת עד שאהיה לגמרי שם..וזה מה שמלחיץ אותי...

וכל הקטע עם האבטלה מאוד לא ברור לי...לכמה זמן מקבלים אותו??

אבל את בכ"ז רוצה לעבור.

בראיונות עבודה בד"כ שואלים אותך מתי תוכלי להתחיל (בהנחה שאת מתקבלת, כן?) ואז פשוט תגידי תקופת זמן ריאלית- נגיד שבועיים, חודש- משהו שתוכלי לעמוד בו.

ובעז"ה תקווי למצוא עבודה טובה שתהני בה גם במקום האחר.

ולגבי האבטלה- נדמה לי שזה 3 חודשים, אבל אולי זה משתנה לפי כמות הזמן שעבדת ברצף קודם. אפשר לבדוק באתר של ביטוח לאומי.

הי שוב,

עשינו צעד דומה- אמנם לא לישוב כפי שאת תיארת, אבל בהחלט- התרחקנו שעה מההורים ועברנו למקום שאנחנו מרגישים מאוד מחוברים אליו. זה דרש שבעלי יעזוב את העבודה (אני ממשיכה ליסוע חצי שעה לעבודה וזה לא סיפור).

הקשיים, שהם מאוד ראשוניים, בעיקר התמקדו ב:

1. שינוי גאוגרפי- על כל המשתמע- כל הפרוצדורות ושינוי הכתובת, להתחיל להבין איפה אתה נמצא (אצלכם זה פחות משמעותי כי יש שם חבר'ה שיכולים ממש להדריך אותך).

2. רגשית- ההורים כבר רחוקים, אי אפשר להיעזר בהם כ"כ הרבה.. מצד שני- אין לך מושג איזו תחושת חופש זאת. פתאום לא לבקש מהם הופך להיות משהו של "אנחנו יכולים גם לבד", ורק כשבאמת אין לי ברירה אני שואלת את ההורים אם אפשר עזרה (וגם זה כרוך בנסיעה של שעה.... כי אני משתדלת לא להטריח אותם לבוא לפה), וכך גם נתינת העזרה שלהם, כשהיא אחת לתקופה, היא באה ממקום אחר. 

3. חברתית, את עצמאית יותר, בוחרת לך את החברים, יש פתאום שיחות ואוזן קשבת עם נשים בגילך- הכל הופך להיות פחות לבד, ויותר ביחד. ארוחות שבת ביחד, כבר פחות יוצאים להורים שלו ולהורים שלי- ז"א גם הסביבה מבינה שמצאנו משהו שהוא שלנו. בחגים ואחת לחודש נניח, אנחנו כמובן מתראים.. וגם בימי הולדת שב"ה יש הרבה. אז את לא באמת מפספסת..

לגבי עבודה- אני מזכירה לעצמי תמיד, שעבודה, זאת רק עבודה. נכון- היא מקור הפרנסה שלנו וזה חשוב (הקב"ה מחליט איפה ומה יהיה המקור הזה), וכל עוד יש אפשרות לדמי אבטלה, יש לך גם זמן ביטחון למצוא עבודה.

אז נכון, זה מפחיד קצת ומורכב בהתחלה. אבל אם את מרגישה חיבור כבר מעכשיו, ומבחינת הילדים זה יכול להיות מתאים (חברה, חינוך, חברים שיהיו להם).. אני לגמרי בעד שתעברו.

המון הצלחה..

גם אני די במצב שלך (רק שבעלי העובד היחיד ואני סטודנטית) אני מצפה בקוצר רוח לסוף השנ,ה כשיסתיימו בעז"ה הלימודים ונוכל לעבור לגור לי הבסיס  של בעלי, באיזה חור בדרום הארץ ,  עם חבר'ה צעירים ועם משכנתא משלנו, שתהיה בעז"ה יותר נמוכה מהשכ"ד שאנחנו משלמים עכשיו.

יהיה מישהו שיוכל לעזור לך כשתצטרכי עזרה (לדוג'- להוציא את הילד מהמעון וכו'...)

את בקשר טוב עם גיגסותייך?

זה שתי שאלות שלדעתי ממש משמעותיות. גם בעלי בצבא, אנחנו גרים ליד הורים שלי וחשבנו לעבור דירה אבל בגלל שאני כל הזמן לבד ולא יהיה מי שיעזור לי באזור שלו החלטנו להישאר איפה שאנחנו (למרות שבאמת רצינו שינוי...)

בקשר לעבודה- תמיד אפשר למצוא עבודה גם אם לא הכי טובה... הפרנסה מה'... (לא אומרת לעצום עיניים אבל אולי דווקא השינוי יביא לך משהו אחר שמתאים לך יותר...)

המון בהצלחה בהחלטה!!!!! וגם בבית לבד...

בחום!!

כל הדברים שאמרת שחשובים לך - יש בה.
היא קלה, היא צרה ונכנסת בכל דלת, היא מתקפלת בשיא הקלות, עם יד אחת.. היא נוחה לנסיעות, קל לתמרן אותה בדרכים.. בקיצור, באמת אין לי עליה תלונות.
בעיני היא לא יפה... זה החיסרון שלה בעיני, אבל באמת שזה לא מה שחשוב אחרי הכל...

חיסרון נוסף שהיה לנו עם הגדול - הוא היה מאוד סקרן ולא אוהב להישען אחורה.. ואין לעגלה הזאת משהו מקדימה שהוא יכול לשים עליו ידיים ולהישען.... לפחות לא בקנייה הבסיסית של העגלה. אנחנו קנינו את החלק הזה מחו"ל, זה בא בנפרד, ודיי יקר...
אבל לילדה הקטנה שלנו שעכשיו משתמשת בעגלה הזאת, זה בכללל לא מפריע... היא סטלנית, נשענת לה אחורה...

בקיצור, באמת שהעגלה טובה ומומלצת... את האחרות שכתבת אני לא מכירה..

ב"הצלחה, לידה קלה!

הי,

קודם כל תודה על התגובה,

דבר שני שמעתי היום כמה חסרונות שהייתי שמחה לדעתך עליהם:

1. שלא ניתן לשים תיק כבד על ידית העגלה כי מרוב שהיא קלה היא נוטה מיד אחורה אפילו כשהתינוק בפנים.

2. במצב טיולון התיק "מתנגש" לילד בגב

3. כשהטיולון במצב שכיבה הסל לא נגיש..

נתקלת?

תודה.

לנו זה בחיים לא קרה.
כן קרה כשהילד לא בעגלה.. בטיולון אם שמים תיק ממש כבד והעגלה ריקה - היא תיפול אחורה. אבל בחיים לא קרה לנו דבר כזה עם הילד בעגלה... ממש לא...

לגבי 2 ו-3, לא שמעתי על זה ולא נתקלתי... 

באמת היא קצת מכוערת וכל מקום שאני בודקת יש אמבטיה רק בצבע שחור או חול.. ?!?!?!?

חוץ מיזה ממש עודדת אותי עליה עכשיו

אגב, את יודעת אם היא מגיעה עם פגוש או אם יש אפשרות לרכוש מגש לטיולון?

סליחה על כל מבול השאלות...

פשוט צריך להוסיף עליו כסף.. הבנתי שלפעמים יש את זה בארץ ולפעמים אין במלאי... אנחנו בזמנו קנינו מחול, אבל נראה לי שאפשר למצוא גם בארץ.. זה לא זול..

יש לי אותה ולא ממליצה בכלל!!!!!!!!!!!! קשה לקפל אותה, קשה לכבס אותה, היא ענקית ומאד מסורבלת ולא יציבה בכלל.

אז הבייבי ג'וגר מתכבסת בקלות..
יוצאת מבריקה, וזה ממש כיף

הרגעתן אותי במקצת.

נראה שבכל זאת ליבי עדיין מושך אותי לגרקו

אבל אני כנראה אעמיד אותה מול הג'וגר פעם אחרונה בחנות ואחליט סופית..

אגב אהבה של אמא-  יש לך ביבי ג'וגר עם 3 או 4 גלגלים?

אני מניחה שהיא משופרת

והכי חשוב - שיהיה בשמחה ובבריאות

אך גם קצת יותר כבדה

אבל אם את אומרת ש3 הייתה מספיק יציבה אז זה כבר נחמד..

אם את מחליטה ללכת על בייבי גו'גר.

לנו יש בייבי ג'וגר עם שלושה גלגלים, וזה לא מספיק יציב (פעם אחת העגלה נפלה כשהקטנה הייתה באמבטיה והגדולה עמדה על כסא ונשענה על העגלה- זה היה מפחיד מאוד כי גם הגדולה נפלה- ועוד פעם כמעט נפלה. לא שווה את הסיכון).

אנחנו קנינו אותה לפני שלוש שנים, ולא היה את הדגם החדש יותר.

היתרונות שלה הם כמו שאהבה של אימא כתבה, וגם שמגן השמש בטיולון הוא גדול ונותן הרבה הגנה.

החסרונות- אין שכיבה של 180 מעלות (יש 170-175 מעלות),

הסל אכן פחות נגיש כשמרכיבים את הטיולון, עוד לפני שעוברים למצב שכיבה אפילו (אני תולה שקיות על וו שנמצא על הידית, או מתכופפת ומכניסה לסל, זה לא קשה מדי),

והיא כן רחבה בעיניי, מה שמקשה לפעמים.

הפגוש/מגש שאנחנו קנינו עלה 200 ש"ח, אם אני לא טועה. לא זול, אבל מחזיק יפה ונוח מאוד.

בהצלחה!

קנינו אחרי פסח שעבר בייבי-ג'וגר,

לדעתי היא יציבה, אבל לא התנסתי במצב שילד גדול יותר נשען עליה..

פעם שמתי תיק ששקל המון, והכנסתי את הילדה, העגלה עמדה על שיפוע כזה בדשא

והיא נפלה. פעם אחת ויחידה, והתיק היה דחוס ברמה של תיק בית ספר עם מלא ספרים, ועמדה על דשא עקום.

היא קלה, כיף לקפל אותה, היא עוברת לי בכל דלת שניסיתי,

קניתי בחנות בשם בייבי-סטאר במרכז קניות-קניון חרדי כזה ברחוב הרב לנדא בבני ברק,

וגיליתי אחרי זה שמכרות שלי שילמו עליה הרבה יותר . (עלתה לי 1000, קולקציה חדשה , היה אז מבצע, ללא אמבטיה, הפגוש עלה עוד 100.)

אל חשש, אין לי אחוזים אצלם, פשוט לדעתי צריך לפרגן לחנויות שהמחירים שלהם הוגנים . יש שם מבחר של ציוד לתינוקות במחירים הוגנים בהחלט, ראיתי את אותם מוצרים במקומות אחרים בעלות הרבה יותר גבוהה, החנות לא גדולה מסודרת ונעימה והשירות ידידותי. (לא מחירי ריצפה, כי זו סחורה איכותית כמו בכל חנות בסיגנון מוצצים ד"ר בייבי וכדומה, אבל עדיין שווה למי שגר במרכז הארץ או יוצא לו להיות בבני ברק...) כל האמור נכון לאייר תשע"ב, מאז לא הייתי שם.

לא קנינו אמבטיה, כי נולד לנו תינוק קיץ וזה היה נראה לא רלוונטי - ואני לא מצטערת על זה.

הטיולון נשכב קרוב ל180 מעלות, והחלק הקדמי יכול לעלות כך שזה ממש מיטה. העגלה קלה יחסית, מתקפלת ביד אחת וננעלת. יתרון נוסף- אפשר לסובב את הטיולון כך שהפנים של התינוק יהיו לכיוונך / לכיוון הנסיעה.

חיסרון- מגן השמש לא מספיק מכסה...

לדעתי, במקרה של בקבוקי הזכוכית, זה עלול לסכן את שאר הילדים בגינה, ולכן צריך להתערב. (אני פעם לקחתי לילד זר מקל שאיתו הסתובב וחבט בילדים אחרים בגינה).

לגבי המקרה השני - לי קרה משהו הפוך. שמרתי על ילדים של חברה בנוסף לילדיי, וילד זר השפריץ על אחד מילדי חברתי ברובה מים - והוא בכה ולא אהב את זה. קראתי לו בקול שיפסיק. והנה קמות עליי אמו ואחותו ונוזפות בי בצעקות על שהעזתי לצעוק עליו. עד היום אני מתלבטת אם נהגתי נכון. לדעתי הייתי צריכה להעיר לו, אבל אולי לא בצעקה.

נסו להבין מדוע,

וכך תוכלו ליישם את אותה הסיבה גם בבית.

בהצלחה!

מראים לו שהוא כבר גדול ורק לתינוקות יש מוצץ. ומסבירים לו שהגיע הזמן שהוא

יכול להתגבר ולזרוק ולא צריך אותו. אפשר לתגבר את ההחלטה בהבטחת מתנה שתשמח אותו.

הבת הקטנה שלי רצתה מאוד בובה עם מוצץ אז אחרי שהיא זרקה את המוצץ לקחתי אותה לחנות  לבחור בובה.(שזה דבר שאני בד"כ לא עושה- להכניס ילד לחנות צעצועים...)

והיא הרגישה גדולה על שהיא ויתרה על המוצץ ועכשיו יש לה "תינוקת" עם מוצץ.

ברור שבימים הראשונים זה מאוד קשה וקשה להרדם אבל מחזקים את הילד בזה שהוא גדול ויכול להתגבר ובסוף זה עובר.

בהצלחה

הילד נגמל "לבד" סיכנו איתו שהוא זורק את המוצץ כאשר הוא יקרע וזה מה שהוא עשה. היום כמעט בן 4 ומכניס כל דבר לפה. החולצות שלו במצב נוראי הוא פשוט מוצץ תוך כדי משחק את הצוארון.

מציעה לכם לבדוק כיוון של קושי בויסות חושי/רגשי.

גם בגמילה שהיא לכאורה טיפה מאולצת, ילד אמור ללמוד במשך החצי שנה הזו לווסת את עצמו בדרכים אחרות,

ואולי צריך לעזור לו למצוא דרכים כאלו.

שולחים אותו לגן ללא המוצץ וכשהוא מגיע הביתה אומרים, אם הוא שואל: כמו בגן, גם בבית אנחנו לא לוקחים מוצץ.

כמו ילדים גדולים..

וזה הכל.

תלוי החלטה שלכם בלבד.

אם הוא מסתדר מבלעדיו בגן, כנראה שהוא מסוגל גם בבית אלא שאתם צריכים להיות החלטיים.

ובוודאי זה יועיל לו גם לטווח הרחוק. בהצלחה!

יתכן שזה ההיפך מ"יועיל לטווח הרחוק"..

אנסה ליישם.

אני כבר כל כך רוצה שהוא יפסיק איתו..

החבאנו את המוצץ כשהוא לא שם לב ואמרנו לו "אין, הלך לאיבוד" אמנם לקח כמה ימים שהתרגל להרדם בלי המוצץ שלו אבל כש"מצאנו" את המוצץ הוא כבר מעצמו לא רצה! ואז עשינו "טקס" בו הוא הילד הגדול שכבר לא צריך את המוצץ ומיוזמתו(!) פשוט ניגש וזרק לפח תוך הכרזה ש"אני גדול מדי בשביל מוצץ. מוצץ זה רק לתינוק"...

1. יש ספר כזה על גמילה ממוצץ, חפשי בספריה הסמוכה או אפילו תקני אם את רוצה להשקיע..

2. נסי לגמול אותו בהדרגה, תגידי לו שהוא גדול ואין מוצץ יותר, רק כשהוא הולך לישון בתור התחלה

(או בזמנים מיוחדים - כשהוא מקבל מכה/עצוב) אבל דבר ראשון שהברירת מחדל היא לא שהוא עם אלא שהוא בלי, ותתני אותו רק בזמנים קשים.

אחרי שבוע שבועיים כאלה שאת נמנעת ממנו כמה שיותר, גם לו יהיה קל יותר להפסיק לגמרי..

בהצלחה!

ובקשר להדרגה- גם את זה ניסינו ולא הלך.

ניסינו להגיד לו שרק בלילה יקח מוצץ, והחמוד הזה מסתכל בחלון ואומר "עכשיו לילה!!!"

תראו מה זה, בשביל מוצץ הוא מוכן להגיד שיום זה לילה

מוצץ לפחות אשר להעלים, לזרוק, לאבד וכד'

אבל מה עושים עם אצבע??????

אני מצצתי עד כיתה י'!!!!!!!!

ממש, כל היום אם אגודל בתוך הפה, אני ימנית ומצצתי את אצבע שמאל אז יכלתי לעשות הכל עם אצבע בפה

היום אני לא מבינה את זה, זה כ"כ מגעיל.

אז תשמחי שאם זה לא יצא עכשיו אז שנה הוא שנתיים הוא לא ישאר עם המוצץ לנצח.

היום את לא מבינה - כי היום את לא צריכה.

מזל שהיו לך הורים (וחברות כנראה..) סבלנים..

[ולא "זורקים" לילד מוצץ. וגם לא למבוגר את האוטו.. אם צריך - יש מו"מ..]

נורמה

זה תקין? זה נורמלי?

הכרתי פעם ילדה בכיתה ז' שמצצה מוצץ, וזה נראה לי מוזר (אני יכולה להתחיל להיכנס להסבר למה, אבל לא מתאים לי עכשיו. אולי בזמן אחר).

מוצץ בכיתה ז', מוזר לגמרי.

צריך לבדוק ממה זה בא.

ילדות "גדולות" שמוצצות אצבע - כבר ראינו.

ככלל, לגבי מגוון גילאים - יש לענ"ד להבחין בין צורך ועזרה שיש בדבר, לבין סתם "אינרציה" של משהו שתקוע בפה.. לעיתים ניתן להבחין.

סליחה, התכוונתי לומר "שמצצה אצבע" (העייפות...).

אשמח אם תוכל לפרט לגבי ההבחנה בין שתי הסיבות למציצת אצבע שנתת, ודעתך עליהן, כדי שאוכל להבין טוב יותר למה התכוונת. תודה.

צריך אצבע,

זה אומר צורך בחום, בהירגעות וכד'. זה לא דבר שאפשר סתם לבטל.

לפעמים, זה סתם אינרציה של ההרגל שמשהו תקוע בפה. רואים שאין לזה כבר משמעות. ואז יותר קל ושייך לגמור עם זה.

כך לענ"ד.

בפה, אז את לא מצליחה להתרכז שהאצבע לא בפה, אז ממילא זה נשאר ככה.

אני כנראה יכולתי להישאר עם האצבע עד עכשיו (21)  אלא שלהורים שלי נמאס אז שמו לי ברזלים בפה ופשוט לא נשאר מקום לאצבע

טפשי כזה" - זה לא נימוק. למה הוא צריך לסבול כי כך את מסתכלת?....

ה"רוק" - גם לא אסון.

"שיניים" - נקוה שלא יקרה אסון. כבר ציטטתי פעם את רופא השיניים ד"ר וייסברג שאמר: מוטב שיניים עקומות מנפש עקומה..

לענ"ד - בסבלנות ובנחת. אז ימצוץ עוד כמה זמן.

זה לא כ"כ "מגעיל"...

שכהורה- היא מודעת יותר טוב מאתנו למה טוב לילדה ומה פחות

והיא לא עושה זאת, כי זה מצטייר לה יותר יפה- כמציאות..

ומותר לה להחליט ש-די כי היא ההורה.

לכן החלטה הורית, שבוודאי מעוגנת במחשבה ובידיעה ברורה מה טוב לילד, אין היא תגרום לנפש עקומה..

"מראה טיפשי כזה"..  זה לא קשור למה שהורה יודע יותר מה טוב לילד שלו, אלא במפורש כי מצטייר כ"מראה טיפשי".

זה היה אחד הנימוקים (אם כי נכון שלעיתים באים לבטא ב"מראה טיפשי", את זה שרואים שזה כבר לא שייך אליו).

"מותר לה להחליט ש-די" - ומותר כאשר היא מעלה את הנושא בפורום להביע דעה אחרת..

את צודקת שלעיתים זה אכן כי מכירים ספציפית את הילד - אבל לא תמיד. לא צריך לעשות "אידיאליזציה" כאילו כל "החלטה הורית" זה מ"ידיעה ברורה מה טוב לילד".. לפעמים כן, לפעמים לא. עלו כאן לא-פעם שאלות כאלה, שהיה ברור שהן באות דווקא כי לא באמת ברור מה לעשות. וגם הורה יכול לטעות..

כמעט כל מי שהיה לו ילד שמצץ, יודע שבשלב מסוים יש שאלה מה לעשות עם זה - כי באמת לא בדיוק יודעים..

מדובר בילד בוגר מאוד מאוד לגילו וגם מפותח יותר מאחרים (בדיוק אתמול הגננת שאלה את בעלי בן כמה הוא בדיוק, כי הוא יודע לצבוע בתוך הקו והתפלאה מאוד לשמוע שהוא רק נהיה עכשיו בן 3).

שום דבר לא אסון, אבל כשילד חכם ומפותח מסתובב עם מוצץ שמפריע לו לדבר כמו שצריך זה פשוט לא מתאים.

זה הרגל, לא חיפוש חום. את החום הוא מקבל ממני בשפע רב.

עד עכשיו ניסיתי לשכנע אותו שיקח מוצץ רק בלילה, ואם הוא בוכה הבנתי את הצורך בכמה מציצות.

אבל כשהוא לוקח כל היום זה סוג של "התמכרות".

אקח לתשומת ליבי מה שכתבת למקרה שלא אצליח לגמול אותו.

על ה"תואר" (בהנחה שאני קרוב יותר לגיל של אביך מאשר לשלך - אז זה ממש נחמד..).

ב. התגובה היתה על הנתונים שציינת, די במדויק.. אז אם הם "זוטות" או לא - זה שיקול של הכותבת, כמובן.

ג. אכן, ציינתי, בשירשור על האצבע, שגם לדעתי צריך להבחין האם זה סתם "אינרציה" ממה שהתרגל, או צורך. זו בדיוק הנקודה. למען האמת, חייבים לציין שלא היזכרת בשאלה שלך את הענין הזה (אולי הנחת שמבינים שזה המצב).

ד. חשוב להעיר לדעתי, שלא תמיד ילד "מפותח וחכם", כולל כזה שמקבל חום מהאמא, זה כבר אומר שהמציצה אינה צורך אצלו. לפעמים גם אצל ילדים חכמים זה יכול להיות סוג של "התכנסות" והירגעות פנימית. יש גם "חום" מבפנים. העובדה היא שאצל תינוקות, שמקבלים הרבה חום "מבחוץ", זה קיים..

הקיצור, באמת כדאי לראות - האם זה סתם הרגל חיצוני, או צורך (ובאמת נכון, שגם ילד שצריך מוצץ, לא צריך את זה בד"כ סתם כ"פקק" כשהוא מסתובב, ואפשר לגרום לו להניח אותו כשהוא עוסק בדברים אחרים, מתוך ההתענינות בהם. גם במה שאני כתבתי, לא היתה הכוונה לכך שה"צורך" הוא נון-סטופ..)

ו..עצה: תנסו אולי להתחיל מזה שכאשר הוא מדבר, תגידו לו בנחת: כשמדברים, לא עם מוצץ, קשה להבין. אפשר אפילו לומר את זה כשמתחיל לדבר כך, תוך כדי שמוציאים בעדינות מהפה, וכשגומר לדבר, מחזירים לו. זו התחלה של שבירת ה"הרגל", אם הוא סתם מאינרציה.

אנחנו זרקנו את המוצצים. הגדולה, בת כמעט 5 התרגלה די מהר והכל בסדר.

השניה, עכשיו בת 3.5, פשוט מצאה את האצבע, ומאז היא מוצצת במרץ. גם בגן.

כנראה שזה היה מוקדם מידי לקחת לה את המוצץ, עובדה שיש לה עדיין צורך. ולכן עכשיו אני לגמרי לא נלחמת איתה.

זו שיטה ששמעתי ממישהי שעשתה את זה עם הבת שלה וזה הצליח

כל פעם לגזור ממש קצת מהמוצץ שהוא לא ישים לב שגזרת

עד שהוא נהיה קטן וגם הילד לא רוצה

בתור אמא די מנוסה

מוצץ הוא חפץ מעבר.

שלי מי שהשתמש במוצץ נגמלו בגיל 5 ו6.5  אז מה ,לגבי מציצת אצבע צריך להפסיק עם זה מוקדם .

אחרת אפשר למצוץ אצבעות עד 120

.כדאי לכם להתייעץ עם קלינאית תקשורת בנושא. אנחנו השתמשנו במרה שמרחנו על האצבעות,זה היה מזמן אז תשאלו. אם זה הפתרון היום.

לגבי מוצץ  יש ספר מקסים "הצצי האחרון" שכתבה:גי'ל מרפי  בהוצאת מטר הספר שלנו יצא בתשנ"ו .

צריך לפמפם לילד שהוא בוגר והיות מוכנה לדעת שילד צריך זמן להיות בוגר מספיק להפטר מהמוצץ.

אפשר לפמפם על זה לעשות מסיבת פרידה מהמוצץ כשהילד מוכן להיפרד ממנו.

בדך כלל ילדים נגמלים ממוצץ/אצבע/שמיכי וכו'.....

כשהם בשלים לכך אף אחד לא נכנס לבית הספר או התגיייס עם חפץ מעבר.

רוב המבוגרים מבינים שזה לא נורמטיבי ולכן מכריחים את עצמם להפסיק או מחביאים את החפץ

אבל לא כולם נגמלים מזה, לפעמים אנשים צריכים עזרה חיצונית (גם מאיש מקצוע) כדי לווסת את עצמם בלי חפצים.

בני ארבע ורבע ורבע לשש התחילו לאחרונה להתקלח לבד. זה בא חצי מיוזמתם וחצי מיוזמתי (יש לי תאומים בני שנה ורבע, שדורשים תשומת לב, וכך זה נוח לי, שאני לא צריכה לקלח ארבעה ילדים בעצמי).

ראיתי שהם הרבה יותר שמחים להתקלח ככה. לפני כן תמיד היו ויכוחים, ואפילו בכיות בזמן הרחצה, וכעת הם בדרך-כלל ממש רוצים כבר ללכת לאמבטיה. אני חושבת שהעצמאות והאחריות מוסיפים לזה המון. (לבת שלי, הגדולה, גם נתתי לבחור באיזה שמפו ובאיזה מרכך להשתמש, והיא בחרה במה שנראה לה מיוחד...)

כמובן, הם לא לגמרי לבד. אני צריכה להיות בסביבה, לכוון להם את המים, לדאוג שהווילון סגור, להביא להם מגבות ופיג'מות, ולסרק אותם אחר-כך. אבל עדיין זה עוזר לי מאוד. חלק מהדברים האלה אני מנסה ללמד אותם כבר לעשות לבד.

בהצלחה לכם!

בס"ד

זה פשוט הגיל שהיה בו הבינוני שלי כשעברנו לבית עם מקלחת נורמאלית ב"ה!

(בדירה הקודמת ממש פחדתי לתת להם להיות שם אפילו דקה! )

אני חושבת שזה תלוי בילד.

לבכור שלי גם בגיל 6 הייתי יכולה לתת להתקלח לבד, אך לא היו תנאים כאמור.

אבל הקטן שלי בן 6 והוא ממש תינוקי וצריך שאימא תקלח אותו וכ'..

אצלי זה בא מהילדים, הם ביקשו  מזמן, אך כאמור רק כשעברנו הסכמתי.

הייתה הדרגה מסוימת. ובהתחלה הייתי חופפת להם את הראש,

אני עדיין שואלת אותם לגבי כל חלקי הגוף אם הם שטפו.

הקטן בינתיים לא מעוניין.

אני גם לא מציעה לו..

בהצלחה...

זאת אומרת שהגדולה היתה בת 8 השני בן 6 והקטן התחיל קצת אחריהם בערך כשהיה בן 5

היוזמה באה מצידם (עם עידוד שלי )

זה שהגדולה התחילה השפיע על הקטנים יותר שגם רצו להרגיש גדולים.

כשהרגשתי שהם בשלים. (הם רצו קודם- אבל אני חשבתי שמוקדם מדי).

הבת שאחריהם בת 6 וחצי היום, וחוץ מזה שהיא לא רוצה להתקלח לבד, יש עוד בעיה-

השיער שלה ממש ארוך ואין סיכוי שהיא תצליח לחפוף ולרכך את כולו כמו שצריך

אז הסיכום שלנו הוא שהיא מתחילה להתקלח ואני מגיעה לחפוף לה.

מקווה שתוך שנה שנתיים גם היא תתקלח לבד כבר.

אבל זה בא בתור אתגר, והיא עמדה בו...לא תמיד היא מתקלחת לבד, ובכל מקרה אני מכוונת את המים.

שמשאירים את המכנסיים להתייבש על הכיור או על כיסא, ואז משליכים לסל הכביסה ומכבסים מתי שיוצא. כי בגד רטוב מסריח את כל ערימת הבגדים, אבל בגד שנרטב משתן מסריח רק בעצמו.

אני מכבסת פעם או פעמיים ביום, אז המקסימום שהמכנסיים האלה נמצאים בסל זה כמה שעות בלילה....

כך 'שזו לא אופציה....

זה מנטרל את הריח.