פורום הורות (עמוד 311)

שניה אנסה להיזכר...

את הטיולון מפרקים כך:

למעלה יש שני תיקתקים שצריך לפתוח, ושני חלקים שמתחברים לידית ומחליקים אותם החוצה (זה קל).

אחרי זה את יכולה לקפל אלייך את גב המושב, מאחוריו למטה תראי בכל צד כמו פס שבולט מעט החוצה. תשימי על זה את האצבע, תדחפי קלות החוצה (=כלפי פנים העגלה, מעט בכל צד) ואז תמשכי במקביל את המושב אלייך ע"י תפיסתו בקצוות (שני הצדדים יחד) עד שיצא.

 

כדי להכניס את האמבטיה יש שני חלקים נפרדים שצריך להרכיב בדיוק במקום שממנו שלפתם את הטיולון. 

עליהם מניחים את האמבטיה.

מקווה שהבנת.

 

אולי תגידי בדיוק איפה הסתבכתם ואנסה יותר למקד את ההסבר.. 

צריך להפעיל אולי יותר כח? כי פה אני נתקעת זה לא נמשך החוצה.אוףף

כלפי פנים קודם. כל פעם צד.

את החלק הבולט מעט החוצה, תמשכי אותו ספציפית עם האצבע כלפי פנים העגלה ומעט החוצה לכיוונך.

אוף.. זה יותר פשוט ממה שזה נשמע. נסי באמת להפעיל קצת כוח (או קצת גבר)...

אם היא חדשה זה עדיין קצת קשה.

אם הוא לא יאכל אז אני מוכן לסיים במקומו

 

וברצינות - תלוי בגיל של התינוק. בד"כ חזה עוף הולך טוב אצל תינוקות. כשהם ממש קטנים לטחון ממש אבל אח"כ אפשר לתת להם את זה ברצועות קטנים.

 

זה כמו בשר רגיל?

ואיך מבשלים אותו??

ואיך מבשלים חזה עוף? פשוט במים?

 

תודה רבה!

יש הודו אדום והודו לבן (שבכלל לא עשיר בברזל) גרונות הודו, והודו טחון (אדום ולבן) וכבד הודו, ושוקיים וכו'.

תחשבי שהודו זה פשוט תרנוגלת ממש גדולה, רק שהבשר שלו הרבה יותר יבש מבשר של עוף

 

.

לא כדאי לבשל חזה עוף במים זה לא יוצא כ"כ טעים. עדיף צלוי/מטוגן. למרות שאפשר לחתוך לחתיכות קטנות ולבשל במרק ירקות.

 

והכי כדאי לתת לתינוקות קטנים בשר (או עוף וכו') לעוס, לפחות למי שרוצה שהתינוק שלה גם יאכל את הבשר, ולא רק ירגיש את הטעם.

 

בשר ממש בכל מקרה כדאי לתת לתינוקות רק טחון.

בשר טחון. הוא גם הרבה יותר זול.

 

את יכולה גם לערבב. אמא שלי עושה קציצות עם ערבוב של 250 גרם בקר טחון ו250 גרם הודו טחון.

 

ההודו הרבה יותר בריא מהבשר או העוף

מעולה לתינוקות ועשיר בברזל

זה סתירה, כי חזה הודו זה הודו לבן...

הודו אדום והודו לבן מתייחס לחלקים שונים בהודו, גם בעוף החלוקה הזאת קיימת אבל פחות בולטת ומוכרת (בשר כהה ובשר בהיר באנגלית. בגדול, החזה עוף זה הלבן, והכרעיים זה האדום)

אני קונה שוורמה הודו

מבשלת את זה בסיר עם מלא ירקות

ואח"כ טוחנת הכל בבלנדר

מחלקת למנות קטנות ומקפיאה - כך יש לי מנה לכל יום בשבוע (גם למטפלת וכו'... מאד נח)

לדעתי תבחרי את התלת אופן. הבן שלי השתמש בבימבה עד גיל שנה וחצי בערך.

גיל ארבע...

ברצינות, האדם מקבל כוחות של מבוגר, או קרוב לכך, אבל עדיין לא יודע מה לעשות איתם.

אין נסיון ולכן עושים טעויות.

תוסיפי לזה כמות נכבדה של הורמונים ותקבלי אדם שממש לא בשל לקבל החלטות בוגרות.

לא לסקול אותי!

ברצינות, הבנאדם רק קיבל כוחות, הגוף שלו מוצף בהורמונים ואין לו נסיון חיים בשקל.

והתרבות המערבית במקום לומר לו להתנהל לאט ובעיניים פקוחות אומרת לו ללכת לפי האינסטינקט הראשוני שלו!

נוער, הייתם נוהגים כך בגלקסי החדש של ההורים?

גם לא בגיל 40.

שלום

גיל ההתבגרות- גיל העשרה..12-18 באופן כללי, עם גלישות לפה ולשם...

חומר מקיף על גיל ההתבגרות - שינויים פיזיים, רגשיים והתנהגותיים וכן התמודדות עם אתגרי הגיל בכל המישורים ניתן למצוא באתר לב אבות http://www.levavot.org.il

לייעוץ רוחני ומקצועי להורים ניתן לפנות לקו החם 029973232

עקשנות ללמוד לבד ולא לשמוע מאחרים

איזה התנהגויות אפשר להשליך עליו?

עצמאות של בן שנתיים היא שונה מזו של בן 13, אבל העקרון דומה.

התפרצויות זעם
(כך בגיל שנתיים ולפי מה שזכור לי מעצמי גם בגיל העשרה..)

ונהוג שהכהן נותן את המטבעות במתנה לאבא ואז האבא פודה את הבכור עם המטבעות.

 

אם אתם מחפשים כהן אני מוכן

 

מזל טוב

 

הראשון שלנו נולד 10 חודשים אחרי החתונה, ואני ובעלי היינו מאד קשורים זה לזה. וכשהוא נולד, הייתה הרגשה של ריחוק. שיש מישהו נוסף שצריך לטפל בו ושמצריך המון המון המון תשומת לב. נראה לי שטבעי במצב כזה להרגיש מעט אכזבה.

 

אבל שתדעי שילדים הם כלי מצוין לקירוב ההורים. אומנם בהתחלה יש ריחוק מסוים (לפעמים אין בכלל ולפעמים רק בילד הראשון), אבל אחר כך ההורים נעשים יותר קרובים אחד לשני. בעז"ה את עוד תרגישי בזאת.

 

מה שעזר לי מאד היה יום אחד בשבוע שהוא שלי ושל בעלי, בלבד.

 

בנוסף, את הבן השני שלי הרגלתי מגיל חודש לישון במיטה משלו (הייתי קמה ומניקה, ומחזירה אותו למיטתו) [אני מכורה ללוחשת לתינוקות] וזה נתן לי פרטיות עם בעלי והרגשתי שזה טוב לנו.

 

בהצלחה

בנוסף על מה שביניכם גם בלי זה -

 

ואז זה יחזק את האהבה ביניכם.

 

אל תחששי כלל. אל "תפרשי" אף מילה.

 

לפני כן היית "רק" אשתו - כעת את גם האמא של ביתו.. "השתדרגת"...

 

תסתכלי כך - וכך יהיה..

להגיד לילד עוד לא בן 3: "אתה לא צריך לתת להרביץ לך"..

 

לזה את והגננת צריכות לדאוג.

 

וכי את היית מוכנה ללכת למקום שאת יודעת שירביצו לך?.. גם הוא לא. צודק.

 

תסכמי עם הגננת שהיא משגיחה על זה בכל תוקף, ואינה נותנת לשני להתקרב אליו. אם זה יהיה אמין - תוכלי לומר לו: אתה צודק, לא יפה שמרביצים. דיברתי עם הגננת והיא תשגיח כל היום. תספר לי אם היא באמת השגיחה. ותדאגי שזה יהיה אמין לגמרי. יופי שהוא "נעלב" שבכלל הולכים מכות. למה לא?..  עם זה, אפשר גם "לתרגל" אותו: למשל, אם ילד רוצה משחק וגם אתה - תחליט שתעשו תורות, חלק הוא וחלק אתה..

 

 

ועל משקל שאלתך: אם במשפחתון של 5 ילדים לא מצליחים למנוע מכות ולתת לילדים ביטחון - איזו הצדקה יש למסגרת גדולה יותר?....

מי שאחראי על המקום - צריך לדאוג לבטחון הילדים, הפיזי והנפשי.

 

איפה הגננת , זה דברים שמקוממים אותי

אני יודעת שזאת האחריות שלנו. ודיברתי עםן הגננת. וראיתי, שמסתבר שאני בכלל לא אוהבת את הגישה החינוכית שלה. למשל, ראיתי אותה אומרת לילד שהשתולל שהיא תגיד לאמא שלו לקחת לו את האופניים- מה זה קשרו בכלל?

 

אז להוציא אותו מהמסגרת בשלב הזה? נאי אפילו לא יודעת איך לךהגיד את זה שוב לגננת בלי שהיא תרגיש מותקפת. כי אני לא רוצה שהיאתוציא את זה עליו.

בהחלט לא סביר מכות ועוד במסגרת כל כך קטנה .

לגבי החלפת הגן, חלק מההחלטה תלוי בילד, כי המעבר הוא לזמן קצר, ובספטמבר מתחילים מקום חדש.

אם ממילא הילד לא רוצה ללכת למקום הקיים, ושם גם לא יהיה שיפור, מצאי לו מקום חלופי.

רק קחי בחשבון שלא כל ילד מתאקלם מהר. יש ילדים שקשה להם מאוד מקום חדש, ולאחר החופש הוא שוב יתחיל מקום חדש.

יתכן שזו תהיה מעמסה נפשית רבה מדי על הילד.

 

לגננת את יכולה להגיד שלא טוב לילד והוא לא רוצה ללכת לגן, ואת לא מצליחה להתמודד עם הבכי וחוסר הרצון שלו.

 

בהצלחה

ובחיוך, איך אמרו לי: את כל כך מתלבטת על הגן, חכי חכי שתגיעי לבחור בית ספר.

מה שהיא אמרה לילד הזה לא קשור ולא מדברים כך.

 

גננת במשפחתון מעוניינת גם בפרנסה שבכך ושיהיה לה שם טוב.

 

את יכולה להגיד שוב לגננת, בנחת ובאופן ברור לגמרי. להגיד לה גם שאינך מתכוונת שהשני חלילה יהיה מסכן בגלל זה - אלא שהיא תרחיק אותו מבנך לגמרי.

 

ולהגיד לה שאת תעקבי בימים הקרובים מה קורה - ואם תראי שעדיין אינו בא לגמרי ברצון וללא כל פחד, אז למרבית הצער תצטרכי להעביר אותו למרות הזמן הקצר, ושאת מקוה שיסתדר כי אינך רוצה שהמשפחתון יישאר אצלו כרושם לא-נעים.

 

כיוון שהצבת את זה שהוא יבוא ברצון ובשמחה כפרמטר - היא לא תוכל "להוציא עליו", כי אז גם לא ירצה לבוא..

 

העיקר שלך יהיה ברור בתוכך שאת האמא, וזו דרישה הכי אלמנטרית.

 

ןלא להתבייש להגיע ללא כל התראה מוקדמת, ולהקשיב איך היא מתייחסת לילדים ומה שלום בנך.

 

ילדים באים למשפחתון/גן כדי להתקדם ולשמוח. לא כדי להיות "בני ערובה"...

כבר עשיתי את זה בעבר יותר מפעם אחת ותמיד רק שמחתי על כך והצטערתי שלא עשיתי את זה קודם.

אם הגננת לא מוצאת חן בעינייך את צריכה לחשוב על טובת הילד ולא על טובת הגננת.

את יכולה להגיד שהגעת למסקנה שהגן הזה לא מתאים לילד שלך, לא תמיד צריך לנמק.

אל תסיקי מזה לשנה הבאה, פשוט תבדקי טוב לאיזה גן את שולחת בשנה הבאה תבקרי בגן לפני שהילד מתחיל כדי לוודא שהגישה החינוכית של הגננת מתאימה לך, ואז יכולה להיות לו חוויה מתקנת.

 

גם אם עדיין מדובר בהוצאה לא מחלטת.

בנך מצפה ממך לעזרה כשקשה לו, ושתגני עליו מפני כל צרה.

ברגע שאמר לך שמרביצים והוא לא רוצה להיות במקום כזה, כל הכבוד לו שאמר באופן ברור ביותר, וכל הכבוד לך שהקשבת לו!

גם בתי הבכורה היתה במשפחתון קטן בגיל שנתיים, עם גננת חביבה.

לצערי, אחת הילדות בקבוצה נשכה.  הגננת לא הצליחה למנוע את הנשיכות, ובתי סרבה להגיע למשפחתון.

אגב, האמא של הנשכנית היא עד היום חברה טובה שלי.  היא ניסתה הרבה שיטות כדי להביא לכך שבתה לא תנשך, ללא הועיל.

רק הזמן עשה את שלו.  [היום היא באמצע שנות העשרים שלה, ומזמן כבר אינה נושכת   ]

 

אבל, התפקיד הראשון שלנו כהורים הוא להגן שלומם הפיזי של הילדים שלנו.

בנך מצפה שתגני עליו.

הוא גם סומך עליך להגן עליו, אחרת לא היה אומר לך שרע לו!

 

אנא - עמדי בציפיותיו!

כל עוד אין לו בטחון אישי בגן (סליחה על המילים האולי חריפות, אך אין מנוס), אין לו מה לעשות שם.

וכל זה, בלי קשר לשיטות החינוכיות של הגננת, שנשמע שהן לוקות בחסר.

 

מה יהיה בגן בשנה הבאה?

לא יודעת!

תלוי בגננת.  

גננת המתאימה לתפקידה מצליחה לנהל גן ללא אלימות.   נקודה.

 

אפשר ורצוי לחזק את בנך ולומר לו שאת מאוד גאה בו שסיפר לך כשהיה לו קשה,

ושאת תמיד תשדלי להיות שם בשבילו, ולעזור לו כשהוא צריך עזרה (כמובן בשפה שהוא יבין).

את, מצידך, צריכה לזכור את המילים של עצמך, ובאמת להיות שם!  להאמין לו, ולבטוח בו ובדבריו.

 

בהצלחה!

 

זו פשוט טעות ענקית להשאיר ילד עם טיטול בלילה. זה מבלבל אותו מאד.

צריך לדעת שיש הבדל גופני בין גמילה ביום לגמילה בלילה. מבחינת השרירים זו למידה אחרת. יש ילדים שלומדים את זה בבת אחת ואז אפשר "להעיף את הטיטול גם בלילה". ויש ילדים שגמולים לגמרי ביום ולוקח להם עוד זמן רב ואפילו רב מאד לגמילה בלילה. ועוד דבר חשוב- לענין התורשתי יש חלק נכבד בסיפור הזה....

וכמעט לכולם-

למרות שהיו גמולים לגמרי ביום-

זה לא עבד בלילה.

 

אין מתכוני קסם ואין עצות שמתאימות לכולם.

לענ"ד להגיד בחיוך: טוב, נקרא לאבא..

 

מן הסתם יעבור עם הזמן האופן הקיצוני הזה.

 

במיוחד כשתבחין שאינך לוקחת את זה קשה..

 

 

וככלל, לא כדאי להיות אסרטיבים מידי... "שילוב נכון" ונעים..

1) זה באמת יכול לתסכל אבל לדעתי, צריך לא להתייחס ולא להתרגש.

הגדולה שלי רצתה רק אבא כל הזמן ונתתי לה בגדר האפשר (כשאבא נשאר עד מאוחר בעבודה- אמא עושה אמבטיה...)

וזה עבר בשלב מסוים...

עכשיו עם הקטנה- בדיוק הפוך- רק אמא...

צריך לשים לב לא לאפשר לה להשתגע עם זה.
דוגמא: שכשאבא לא נמצא- לא עושים אמבטיה כי היא מוכנה שרק אבא ירחץ או משהו כזה.

כשזה בגדר האפשר- לאפשר ולא לעשות "סיפור" עד שיעבור לה, זה טבעי וקורה להמון ילדים בשלבים מסוימים.

 

2) בגיל כזה אין מה להיות מוטרדים, זה אמנם מציק, אבל יעבור עם הזמן.

אולי כדאי להכניס לסדר היום הליכה לשרותים גם שלא מיוזמתה.

למשל: סיימנו פאזל, עכשיו נלך לשרותים ואח"כ נבחר משחק חדש.

באמת בדר"כ הם נזכרים רק כשממש חייבים ואז מתפספס בדרך...

לגבי פרסים- אני נותנת להם צימוק או משהו כזה שהן אוהבות על כל פעם שעושים בשרותים. כך החיזוק הוא מיידי ועוזר לזכור ששווה ללכת לשרותים ומרגיל לעשות זאת.

נראה לי שמדבקה פעם ביום זה רחוק מידי בגיל כזה...

גילאים 3-5, הבת מרגישה מאוימת מהאמא בנוגע ליחסים עם האבא. קיים גם הפוך כמובן. יעבור...

הפורומים כאן אינם אמורים לשמש במה לפרסומות - כפי שניסית כעת כאן ובפורום השכן בנושא דומה.

 

אחרת, אנשים לא ישתתפו בהם - אם זה מה שייהפך "תפקידם".

 

[מלבד זה - גם בעיה ממונית, אם הערוץ אינו מרשה לפרסם כך בחינם ללא רשות]

למה להקריא ספרים?

דברי איתו, תשירי לו שירים, תסתכלו ביחד על תמונות, נראה לי מוקדם להקראת ספרים.

אני מקריאה לילדה בת 4 חודשים סיפור. היא מסתכלת בתמונות מקשיבה.

לדעתי זה מאוד נחוץ בדור שלנו- שאנחנו בת'כלס יודעים שהם הולכים לרבוץ מול המחשב....

 

איזה ספרים? עם תמונות מגרות!!! אגב, כמובן שלא חייבים לקרוא מילה במילה- למרות שזה מאוד מעשיר את אוצר הממילים. אבל מדברים על מה שרואים בתמונות.

תקראיא ספרים שמוצאים חן בעינייך וכיף לך לקרוא

מעשה בחמישה בלונים, מיץ פטל וכו'...

 

ספרים עם מסרים כמו שכתבת הם ארוכים לילד בגיל הזה, ולא נראה לי שהוא מסוגל לחבר את כל חלקי הסיפור ולהפנים מה את רוצה ממנו. במקום זה, אם זה חשוב לך, תעבירי לו מסרים בסגנון. כמו איזה יופי אתה מתנהג שאתה עושה כך וכך..., תגידי איתו מודה אני וקריאת שמע (הבן שלנו בגיל שנה ו-3 כבר יודע לשים יד על העיינים ולעשות כאילו הוא אומר שמע ישראל), תברכו/תתפללו בקול לידו וגם תענו אמן, והוא ילמד מכם.

 

ולגבי סיפורים: את יכולה לספר לו בע"פ במשפטים קצרים כל מיני דברים. אפילו על חגים: לדוג': "היום יום העצמאות, לפני 65 ה' עשה לנו נס ונתן לנו מדינה" גם את זה לא נראה לי שהוא קולט, אבל זה יותר קצר ופחות עמוס מסיפור.

 

ואפשר להראות לו בספרי תינוקות תמונות: כדור, פרה, אוטו, כבשה. וכו'. אפשר ללמד אותו את הקולות של החיות, ואפשר להרחיב על התמונות, לדוג' זה מלפפון ירוק כמו שאכלת בארוחת בוקר. שזה ממש מתאים לגיל שלו ולמה שהוא מסוגל לקלוט ולהפנים.

 

 

 

 

מגיל חצי שנה קראתי לה מלא..

מה שהבינה הבינה, ומה שלא, לא... 

בכל מקרה משהו זה כן מפתח...

 

יש ספרי תמונות של תמונה ומתחתיה מילה

נניח תמונה של כדור ואת המילה "כדור" , כך כל הספר.

זה מתאים לגילו. 

גם ספרים עם תמונות של חיות וספרי משש-הרגש עם צפצפות

פרווה וכל אלה 

הם מעולים לקטנטנים,

נניח תמונה של כבשה, משפט קצר על הכבשה, 

וחלק דמוי צמר רך שהילד ממשש...

יש מידי פעם מכירת ספרים עם דפקטים קלים מאוד 

במחירי מציאה (גם 10 ב100) בהוצאת ספרים ביד אליהו (ת"א), תחפשי באינטרנט מידע.

 

מגיל חצי שנה "טחנתי" לה את מעשה בחמישה בלונים ותירס חם,

ובגיל שנה היא התחילה לבקש את הספר ולהגיד "בלום בלום בלום" כדי שאני אקריא לה

או "בים בם בם " בשביל שאקריא לה את תירס חם.

בגיל שנה ושלושה חודשים היא התחילה למלמל מילים מתוך הספר נניח "אנאאורי אלצ'תער,

אביא בלומ'אחר " (אנא אורי אל תצטער, נביא לך בלון אחר...) 

או לתופף אל המגש של הכיסא אוכל ולהגיד "בים בם בם תירס חם".

מגיל שנה וחצי היא יודעת את  שני הספרים בעל פה, ברור שהיא לא מדקלמת שוטף,

אבל אם אני אומרת חצי מילה מילה היא ישר משלימה את הסוף שלה או את המילה הבאה, או מסתכלת בתמונה ויודעת מה כתוב כי קראתי

לה את זה מיליון פעם. 

למה אני מספרת את כל זה ? לא כדי להתלהב, ממש לא...

אלא כדי להגיד לך שלמרות הדעה הרווחת פה בשירשור "(תקריאי לו ספר טלפונים..) "

שאין עניין לקרוא ספרים, אז כן, ממש כדאי והם כן מבינים.

סיפורים קצרים יחסית , חזרתיים כמו תירס חם ומעשה בחמישה בלונים,

שיש בהם תבנית שחוזרת על עצמה והם לא מסובכים ו"חופרים" כמו דירה להשכיר ומיץ פטל נניח

אז הם ממש מעולים. גם ספרי שטוזים כמו "חרוזים טעימימים" של דתיה בן דור זה נחמד.

אני יודעת שאחד הדברים העיקריים שפיתחו לבת שלי את הצד השפתי הדיי טוב שלה,

זה זה שאני קוראת לה מגיל צעיר סיפורים ויושבת איתה על ספרי תמונות עם מילים או משפטים קצרים.

גם לא חובה להקריא ממש את הסיפור, אפשר להראות תמונות ולספר לילד סיפור משל עצמך

נניח לדוגמה במעשה בחמישה בלונים " הינה ילד חמוד, יש לו בלון, בלון צהוב, בלון יפה, הנה חתולה , החתולה מייללת.." ועוד 

כיד הדמיון הטובה...

בהצלחה..

אני בגיל הזה לא קוראת ספרים,

אבל מיד מלידה אני מאוד מקפידה על לדבר עם התינוק, דיבור ממש, בשפה בוגרת ותקינה, 

לא דיבורים של תינוקות ומילים משובשות,

מילים נרדפות וכד'

ובאמת זה מפתח בצורה מדהימה את האינטיליגנציה הלשונית.

 

מה שכן- אני מניחה לתינוק במיטה מאז שהוא יודע לשבת ספרים גדולים וצבעוניים מנויילנים,

"הספר החמוד הזה" "הספר המתוק הזה" וכד',

הם נהנים לדפדף\

וכשהם גדלים- הם באמת מאוד אוהבי קריאה.

 

בוא אלי פרפר נחמד

שב אצלי על כף היד

שב תנוח אל תירא

ותעוף בחזרה

 

 

לפרה האדומה

יש עגלה קטנה חומה

את ראשה היא ליקקה

ונתנה לה נשיקה

 

 

האוטו שלנו...

 

 

מקסים מקסים!!!!

היפים. אפשר לשיר לתינוק את הכל במנגינה של האוטו שלנו. אםשר לעצור בכל דף ולהסביר, הנה פרח הנה פרה איך עושה פרה. הנה טלה הוא הבן של הכיבשה איך עושה כיבשה. וכו וכו.

לי יש גם חתול קטן חתול גדול מראה הפכים וכל מיי עם ציורים יפים. קניתי לו גם ספרים קשיחים כדי שלא ילעס ויהנה להעביר בעצמו.

ספרים של קארן כץ - 10 נשיקות לפני השינה -ציורים צבעוניים על כל העמוד וספירה לאחור מ-10 עד שהתינוק שבספר נרדם. וכולם מנשקים אותו -הורים, אחים, סבא וסבתא, הכלב והחתול. ומנשקים אותו בכל הגוף. אז גם לומדים איברים וגם מקבלים נשיקות ממי שמספר וגם בעתיד ספירה. וגם חיות וקולות.

יש לה גם - קוקו איפה אמא - מחפשים את אמא בכל הבית ומוצאים בינתיים כל מיני צעצועים. לומדים רהיטים ואביזרים של בית. יש בעמוד ציור על גבי ציור - חתיכת דף שצריך להרים ולראות מה יש מאחוריה.

הספרים מאד צבעוניים ומקרטון קשיח.

יש לה גם - איפה הפופיק שלי - רואים ילד שותה ומאחורי הכוס הפה שלו. בהונות הרגליים. מאחורי הכובע - העיניים. 

חמוד ביותר.

יש סידרה -יקרה - שהוציאה קופ"ח מכבי. על רותי. זה גם ספר קשיח וגדול. לא סימטרי. רותי עייפה מאד - אז היא הולכת להתקלח ואח"כ לישון ואומרת שמע ישראל ונרדמת. מאד פשוט וחד. עם צעצועים שיש גם לילדים. יש גם רותי בונה מגדל ורותי הולכת לטייל. שוה להשקיע באחד מהם. לנו הספר עם קריאת שמע עוזר. כי התינוקת שלי רואה מה רותי עושה וגם היא בעצמה.

ויש גם סדרה - אוצר קטנטן של מנוחה בקרמן. "טלי טל להתנקות כה קל" - כל מיני משפטים פשוטים וציורים הכי מתוקים של אלישבע געש.זה קשיח. כמעט כמו תעודת זהות. קל להחזיק.

ראיתי בתחנות דלק ולא קניתי ועכשיו לא יודעת איפה להשיג - סבתא בישלה דיסה בגירסה חדישה - ספר קשיח עם הסיפור, ויש חור בעמוד משרבבים דרכו בובת אצבע ובסוף מדגדגים איתה.

היה כיף לשתף.

יהיה יופי אם יעלו לפה עוד המלצות על ספרים.

מגדל של קוביות בניתי/דבורה עומר

מיועד ממש לגיל הזה ואהוב עד גיל שלוש בערך (ואצלנו גם הגדולים יותר נהנים להצטרף)

מכיל המון סיפורים, חלק יותר מורכבים וחלק פחות. כך שאפשר לבחור כל פעם לפי רמת הילד, וגם לגוון. אפילו אם הילד "נדבק" לסיפור אחד ורוצה אותו שוב ושוב, עדיין הוא מדפדף קדימה ואחורה באותו ספר, ואפשר לעניין אותו גם בסיפורים שבסביבה. וזה קצר ולא מעיק. (בניגוד ל"חמישה בלונים"  - זה באמת להיט שילדים אוהבים לשמוע שוב ושוב אבל לטחון אותו 1000 פעם - אותי כאמא זה שיגע! חוץ מזה, אם כבר תינוק משנן משהו כל היום וכל הלילה בלי שהוא באמת מבין את משמעות המילים, עדיף לי שזה יהיה פסוק מהתורה או מהתפילה. או אפילו שיר.)

 

לגבי מסר - ילדים יכולים להסיק מסקנות שונות מאותו סיפור. תלוי כמה הם הבינו ומה הרשים אותם. לכן יותר מהסיפור עצמו, חשוב איך את מקריאה, מה את מדגישה (גם אם זה לא היה בדיוק המסר העיקרי שהסופר התכוון אליו), על מה את מפרטת ומסבירה, איך את מעבדת איתו את הסיפור אחר כך. בצורה כזאת אפשר להוציא מסר אפילו מסיפורים "ניטרלים" אם מדברים על זה אח"כ: איזה יופי הילד בסיפור התלבש, כל הכבוד לו הוא עצמאי \ תסתכל בתמונה, הפרה מטפלת בעגלה יפה כי היא אוהבת אותה \ איך הוא הרגיש כשהבלון התפוצץ? זה לא נעים הוא בכה אבל אח"כ התגבר.

למשל הצרצר והנמלה - נראה לי קצת מורכב בשביל הגיל הזה. בגיל שנה, אם זה מתואר בשפה שהוא הבין, הילד יכול ללמוד מזה אולי שנמלים וצרצרים אוספים פירורים כדי שיהיה להם אוכל (גם חשוב לדעת). בגיל יותר מבוגר הוא עדיין יכול בטעות להסיק שהמסר הוא: אם זה שלך - אל תשתף אחרים, לא מגיע להם. לכן חשוב לדבר איתו על זה ולא רק להקריא.

חצי מה"סיפורים" שיניתי להם לגמרי...

תמונות עשירות בצבעוניות, פרטים וחן קדומים.

מחומרים צבעוניים ועמידים וכזה שאפשר להרים חלק מהעמוד ולגלות דברים מתחת או להגדיל את האיור. ממש בא לי.

כל הדיון פה עשה לי כזה חשק.רעב.

אבל אין לי רעיונות. 

אפשר לבקש רעיונות?- אם יצליח - הקרדיט שלכם

(והמכירות אצלי...)

אפשרות ראשונה זה ספרים עם תמונות של חפצים מוכרים ואת מראה לו: זה עיפרון וזו כוס. זה עוזר לילד לפתח אוצר מילים. ספרים יותר מורכבים כדאי שיהיו בחרוזים זה מפתח מודעות לצלילים ומשפיע על התפתחות השפה וממחקרים עוזר גם לרכישת קריאה! כמובן כדאי תמונות צבעוניות. כיום יש ספרים בשילוב מרקמים שונים שזה כיף לילד.

עוד יש להשיג? מי זוכרת? עם שי ורינה.

אני קניתי מזמן מזמן מזמן

גזרתי את הדפים מהכריכה, והכנסתי לנילוניות כרוכות כאלה, של סטודנטים.

זה משמש אותנו קרוב ל20 שנה (!!!)

כמובן, שיניתי את הסדר.

יש שם בהתחלה תמונות של בקבוק, מוצץ, חיות, ואח"כ חתול מלקק חלב שנשפך, כדור שמתגלגל מתחת לכסא - רצף של 2/3 תמונות שמספרות סיפור.

ספר נפלא ממש.

 

יש גם את הספרים של פינוקי עם עברית נהדרת ואפקטים להרים ולהציץ.

 

והכי טוב - סיפור שלך על "שושי שטיפסה על הכסא, ורצתה לקפוץ, ואז היא אמרה שלוש ארבע ו... וקפצה על הרצפה!  והיא לא נפלה, ולא קיבלה מכה, רק צחקה. כדאי לה לעלות ולקפוץ עוד פעם?"

 

בהנאה

את מתכוונת לספרים עם הציורים של הכטקופף שהיו מצויים בכל הגנים לפני 200 שנה? איפה משיגים אותם היום? יש אחד בבית של סבא וסבתא שלנו - מהילדות של בתם הקטנה. (היום כבר סבתא בעצמה...)

יש להם אותו. ואם אין אפשר להזמין.

אפשר לאחסן המון זמן,

אך מרגע הפתיחה הזמן קטן..

 

אולי,

ישנם גורמים הפוגמים בטיב האוכל, כשהוא כבר פתוח/ משומש.

למטרנה יש תאריך תפוגה מרגע הפתיחה. ולסימילק? לא כתוב על ההוראות ידוע לכן משהו מניסיון במוצר?

כותרת של איחסון.זה למטה אחרי כל ההוראות..

חפשתי את הכיתוב שמציין כמה זמן אפשר לשמור פתוח, ופשוט לא מצאתי...=]

תודה  

בכל אופן, מברור שערכתי אצל מטרנה, מסתבר שאם שומרים את המוצר לאחר שנפתח באריזה אטומה בקרור הוא יכול להחזיק מעמד גם כמה חודשים.

מברור שעשיתי אצל חברת מטרה מסתבר שניתן לשמור את המוצר במקרר (כמובן סגור ואטום) וכך זה מאריך את התוקף שלו לכמה חודשים.

נראה לי שבגלל הרטיבות שבמקרר

לא ברור למה הייתם שם שנה וחצי, וגם מה היה שם מבחינת חלוקת התפקידים בטיפול בו, ביניכם לבין סבא וסבתא.

שלום,

 

היינו שם מטעמי נוחות וחיסכון.

 

רוב הזמן אני הייתי ועדיין עם הילד, כמובן משעה 4 כי אני עובדת והוא בגן.

 

מה שכן, כל הזמן המשפחה שלי היו סביבו ופינקו אותו.

 

 

תסתכלי בהסטוריה של עצמך, תראי הודעה מאוד דומה שלך מלפני כמה חודשים

ככה זה ילד קטן... אולי עכשיו את מרגישה את זה יותר, כי את יותר זמן איתו (פינקו גם אותך - לא רק אותו ), ובעיקר בגלל שאין סביבך אנשים. קשה מאוד להיות הרבה זמן עם ילדים, בלי אדם בוגר נוסף מסביב. זה ממש להיות לבד, ולא טוב היות האדם לבדו!

זה ממש שינוי גדול.

 

תחשבי - לדידו כל הסביבה השתנתה.

 

מן הסתם הם נתפסו אצלו כחלק אינטגרלי מהמשפחה, פינקו וכד'.

 

הוא גם מבולבל וגם מרגיש חסר מסוים.

 

לכן לענ"ד, קודם כל - הרבה חום.

 

להרגיל בהדרגה לסדרים.

 

לבקש שהם יבקרו מידי פעם ולאט-לאט להוריד את המינון..

פשוט - אסור לאכול מילקי אחרי עוף.

 

 

כל כך נכון "סרטים של אמא" !

שרק ירצה לעזור עוד ועוד. אין על זה.

תכלס - למה את לוקחת?

בהתחשב באיך שאת מרגישה, הייתי הולכת על בדיקת דם מקיפה: בלוטת התריס, מאגרי B12, וויטמין D, מאגרי ברזל (לא רק המוגלובין!), ולוקחת ספציפית מה שחסר, אם חסר. חוסר איזון בנ"ל עלול לגרום לרגשות כמו שתארת. אני סבלתי מחרדות בגלל חוסר ב-B12 זה היה ממש מוזר... אני עדיין לא איפה שהייתי רוצה להיות מבחינת המאגרים, אבל ב"ה ההרגשה עצמה הרבה יותר טובה! ה-B12 שבפרנטל לא עוזר, משתי סיבות:

1. כשנוטלים אותו בנפרד, עושים את זה מתחת ללשון, ואז הוא עובר בספיגה ישירות למערכת הדם, במקום להיספג דרך העיכול, וזה מגביר את הספיגה מאוד.

2. המינון בנפרד הרבה יותר גבוה.

תרגישי טוב!

זה לא נשמע כמו דיכאון אחרי לידה כי את אומרת שאת מתפקדת סבבה ב"ה ושמחה.

מה שיש לך על הראש זה רק דאגות.

אז זה משהו אחר 

גם לי אחרי הלידה (אבל יותר סמוך ללידה.. ממש חודש אחרי זה התפתח) היו לי חרדות ודאגות גם לתינוק החדש אבל גם לכלללל המשפחה, וזה הגיע למצב שהייתי מתעוררת בלילה\מטרידה אתעצמי בזה כ"כ שזה הפריע לי לחיות. אז אם את מרגישה שאת גם במצב כזה אני ממליצה על טיפול טבעי שלי ממש עזר- נראלי קוראים לו TAT (יש מצב? משהו בסגנון) וזה משחרר הכל..

 

באמת אנחנו חיים במציאות לא פשוטה וזה יכול להביא בכיף לחרדות, המטפלת שלי אמרה שזה נפוץ חבל"ז בקרב נשים אחרי לידה אז תרגישי בנוח לגמרייייי.....

 

בהצלחה!

שזה דיכאון אחרי לידה. [גם אני תמיד חוששת שחלילה לא אזכה לראות את בעלי חוזר הביתה].

אבל בהחלט כדאי ואפשר לטפל.

תרגישי טוב ובשורות טובות!

יש דבר כזה שאחרי לידה נהיים יותר חרדתיים. אם זה מפריע בתפקוד אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי

זה קורה לכל אחת מאיתנו כמעט, והדבר הכי חשוב זה לעלות על זה בזמן כדי שלא יהיו השפעות בלתי הפיכות.

אני ממליצה לגשת לאשת מקצוע ולטפל. חבל להעביר את החיים בחרדות שילכו ויעמיקו! טפלי כל עוד זה אפשרי!

אצל אודליה מיימון. תכנסי בגוגל לאוצרות פנימיים שם יש מייל שלה וגם פלאפון.

היא מנוסה מאד ודתיה ובע"ה יכולה לעזור לך

את לוקחת אמצעי מניעה הורמונאליים???

יכול להיות קשור מאד מאד!!

כן, אני לוקחת סרזט, לא ידעתי שזה קשור.

אני בדרך כלל מקשרת לסרזט התנהגות של עצבים כמו להתעצבן, להיות רגישה (מדי), לכעוס וכל הדברים אלה כשהם במינון מוגבר... לא ידעתי שגם חרדה יכולה להיות קשורה ולנבוע מלקיחת הגלולות.

הייתי מאוד רוצה לטפל, אשמח לשמוע עוד המלצות על מטפלים אם יש לכן כי אני רואה שהחרדות לא עוברות לי

יש שם מטפלת אחת - אילנה ריוח - מומלצת מאוד. וודאי יש להם עוד מטפלים טובים.

זה דבר מזיק.

 

ב. יתכן "הפוך על הפוך".. שהגדולה מקנאה בקטנה, אפילו שאינכם רואים סיבה לכך. ואז לעיתים ה"עונשים" (שמוצדקים מצד סיבתם) רק מעצימים את הקנאה..

 

לכן, יתכן שהדרך הנכונה היא לדבר עם הגדולה, בפני עצמה ושלא בנוכחות אחותה, על המעלות הגדולות שרואים בה עצמה. באהבה רבה ואמיתית.

 

לשבח אותה בעדינות ובלי הפרזות מוגזמות, שוב-ושוב. ומתוך זה - יש מקום להסביר שלכל אדם יש את היחוד שלו. וכמו שאנו דורשים מהקטנה לכבד אותה ולשים לב לטוב המיוחד שבה, כך אנחנו דורשים ממנה לא "להפיל" את אחותה - כמו שהיא לא היתה רוצה שיעשו ענין מכל דבר קטן שלא הולך - אלא לראות את הטוב שבה ולכבד את זה.

 

גם לעמוד בתוקף על איסור העלבונות וה"הערות" - וגם לשבח את הטוב שבה, ולשדר לה אהבה (לא להיות מופתעים אם כשיגידו לה כמה היא טובה - פתאום תתפרץ "מרירות" שלא חשבתם שקיימת... לא חייב להיות - אבל יכול..). כמובן - במקביל ושלא דווקא בפניה - גם לאחותה.

 

ואחר הדברים האלה, לעקוב. כל זמן שיש "מריבות קטנות" על אש-קטנה, והן מסתדרות מהר ביניהן - זה כנראה חלק מתהליך שבין אחים, ולא להתערב מיידית.  אם רואים שיש נסיונות עקביים לשבור ו"להפיל" חלילה, לא לאפשר בשום אופן.

 

הצלחה רבה.

שימחת אותי בהסתכלות שלך

תעשו לו קו על המדרכה עם מסקנטייפ בולט למקום אליו אתם רוצים שיגיע..

ואז שינסה להצמד אל הקו פחות או יותר..

ותתנו לו גם ליפול (לא בכוונה, אבל אל תפחדו שזה יקרה), זה יגרום לו לשלוט בפחד..

 

 

דבר ראשון- להוריד את המושב הכי נמוך שאפשר. ככה שהרגליים יעמדו על הריצפה כשהוא יושב.

דבר שני- ללמד אותו להתאמן על הקטע של השיווי משקל (לא ליפול לצדדים) ככה-

באזור ישר יחסית שישב על האופניים, עם הרגליים על האדמה, ובלי להניח אותן על הפדלים ידחוף את עצמו (כאילו ילך עם הרגלים רגל רגל ואח"כ ינסה דחיפה בשתי הרגליים בו זמנית). זה יתן לו את התחושה הזאת של איך להחזיק את עצמו.

ראיתי שאפשר בישביל השלב הזה בכלל להוריד את הקצה של הפדלים שלא יפריעו אבל לי זה היה מסובך מדי כי לא היה לנו מפתח מתאים...

ברגע שהוא יוכל לנסוע ככה ויצליח לתת דחיפה ולנסוע מרחקים בלי ליפול אז הוא כבר ינסה בעצמו להניח רגל או שתיים על הדוושות.

זה לא בעיה.

בהצלחה! ובכיף! ובנחת!

רעיון מעולה,

עד עכשיו הוא פשוט נפל בשנייה שניסה להרים רגליים

אם לא, הצעה אחרת.

אני מכירה ילדה שאחרי שהוריה ניסו את כל ההצעות שכבר הוצעו, והילדה (בת 8) עדיין לא הצליחה לרכב כהלכה,

לקחו אותה למטפלת מוח אחד, ולאחר טיפול אחד, בלי לקבל אף שיעור נוסף, לקחה את האופניים ויצאה לרכב.  היא חזרה צוהלת ושמחה אחרי שעה (הם גרים בישוב שטוח, אז ההורים לא דאגו לאן נעלמה בדיוק).

 

פלאי פלאים של הרפואה המשלימה.

 

מי הילדה? מי ההורים? איזה מין יישוב הוא "שטוח"? איזה אופניים הילדה לקחה? איך בדיוק היה בהישג ידה לצאת "לרכב" לשעה כשהיא "נעלמת"?

ומה זה בדיוק "מטפלת מוח אחד"?

למה לא מוחקים תגובה מגוחכת שאיכשהוא כמסקנה מגיעה לשבח את "פלאי הפלאים" של "הרפואה המשלימה" בלי לגלות עד אותו רגע שזה פרסום סמוי?

מתחת לכל רמה ומתחת לכל ביקורת.

והשרשור הזה מאד הועיל! בדיוק אחד הילדים שלי ביקש להוריד גלגלי עזר. יישר כח לפותחת ולעונות.

כל מיני תגובות משתלחות ובלתי ענייניות. יש תשובה לאיזו נניח, אחת מהשאלות שהעליתי?

בחייכם כולכם, הרי הכול לא ענייני: זה שמישהו או מישהי הם "משתתפים וותיקים" זה הופך את כל דבריהם לאמינים? זה שהשרשור הועיל משנה במשהו לעניין הביקורת שלי, שמנסה להתריע מכל מיני "שיטות" לא בדוקות?

אנשים ממש ובכוח מחפשים להיות לא ענייניים.

זה לגמרי לא ענייני מי הילדה ומי הם ההורים - מדובר על מציאות של ילד שלומד לרכב והוצעו כמה שיטות וגם טיפול - שעובד למי שזה עובד - או יועילו או לא. מנסים. בוחרים. מה שעובד לאחד יכול לעבוד לשני או לא. זה לא עלון מדעי פה.

הילדה רכבה בתוך אזור תחום בגדרות ובלי תנועה סואנת - אז לא דאגו.

הנה השבתי באופן ענייני לשאלותיך.

נחשוב שזו ילדה בהולנד -

מה אתה תורם לשירשור מנסיונך כרוכב או כתומך ברכיבה?

תרמת אזהרה ממח אחד ומפרסום סמוי ומחוסר ענייניות.תודה  שאתה מסב את תשומת הלב שלנו.

ועכשיו תשיב אתה בחיוביות.מצפים לתגובתך.

להרגעת הדואגת\ות - הילדה היא קרובת משפחה שלי.

הישוב המדובר הוא קיבוץ ליד חוף הים התיכון, גן עדן לילדים ולאופניים.

ואכן, הרבה אנשים, אם מתוך בחירה ראשונה, אם בתחושה של "אין ברירה", פונים לרפואה המשלימה, בד"כ ע"פ המלצת ידיד או שכן או קרוב משפחה.  כל אחד ואחת בדרך המתאימה לו או לה.

 

לצורך הבהרה - "מוח אחד" הוא שם של סוג אחד של רפואה משלימה, יש גם קרניו-סקרל, פרחי באך, אייפק, ביקום, שיאצו, רפלקסולוגיה, קיניסיולוגיה וכו' וכו' וכו'.

 

ושנזכה תמיד להיות בריאים וללכת, לרכב ולנסוע בדרכים ישרות.