פורום הורות (עמוד 319)

מיטה משולשת (טוב לעתיד, וגם לאורחים).

חשוב להקפיד שתהיה חזקה. ילדים אוהבים לקפוץ על המיטה.

שלא תתנדנד בהמשך.

מיטות מצויינות!

על אופטיקה טרופיק- בירושלים בכנפי נשרים

יש להם מסגרות מאד איכותיות שיושבות טוב לילד קטן, וגם מאד יפות

קחי בחשבון שהם יקרים, אבל יש להם ביטוח (תוספת של 100 ש' ואת מקבלת את הזוג הבא ב80% הנחה, אם זה תוך שנה, מה שקורה בד"כ...)

חוץ מזה האופטיקאי שם מאד סבלן ונעים

בהצלחה רבה

לא יעזור שיגדל עם שרירי חגורת כתפיים אך עם סף תסכול נמוך...

אפשר לנסות דרכים מקוריות:

אולי להשכיב אותו עליך (בטן -בטן) כשאת יושבת על הספה ונשענת לאחור. כך מחזק את אותם שרירים, אך מרגיש מוגן עליך.

חוץ מזה, לתת לו לשכב על הבטן כשרגוע (לא עייף, לא רעב ולא מיד אחרי האוכל) ולשיר הרבה. מספיק שיהיה כך 5-10 שניות ואז תרימי אותו כשבוכה.

תראי- שעם הזמן הוא יתרגל לכך, יהנה עם זמן האיכות ויבכה פחות ופחות בהדרגה.

את יכולה לשכב על הגב או לשבת בחצי שכיבה ולהניח אותו עליך בטן לבטן

או במנשא עליך

או להחזיק אם הוא לא כבד מדי כשהבטן שלו שוכבת על הזרוע שלך

את יכולה לקחת אותו במנשא (אפילו בערסול), ושם הוא עושה את אותה העבודה, אבל בכיף

תהנו!

יש לי ילדים שלא אהבו "ערסול", ונהנו מתנוחה זקופה, דווקא

נסי לשים אותו על הבטן אבל במקום גבוה- כמו על שולחן, משם אפשר לראות הרבה וזה יותר מעניין.

כמו כן שימי לפרקי זמן קצרים בהתחלה ותאריכי בהדרגה.

לא כדאי לא לטפל אח"כ צריך לתקן  את המוטוריקה של כל הגוף - לא כדאי.

הבת השניה שלי גם היתה בטטה עצלנית ושנאה להיות על הבטן. היתה צורחת צרחות אימים אחרי 5 שניות.

היה לזה מחיר, כי כל המוטוריקה הגסה שלה התפתחה די מאוחר- היא לא זחלה על שש אלא על הטוסיק (לפחות זה היה נורא מצחיק..)והתחילה ללכת בגיל שנה ושבעה. כמובן שעד שהיא הלכה לא הלכתי לטיפת חלב כי לא היה לי כוח לשמוע נזיפות, וגם כי ראיתי שהיא כן כל הזמן התקדמה קצת.

מצד שני, במוטוריקה עדינה ודיבור היא הייתה, ועדיין מפותחת מאוד ומדהימה. כנראה שאיכשהוא זה בא לפצות או לאזן.

אז לא בטוח שכל בטטה זה מה שקורה לה, אבל יתכן שיש לזה השלכות...

אני חושבת שהשאלה היא לא מה עדיף - ילד בוכה או בטטה, זה לא העניין, נראה לי שילד שלא ירים עכשיו את הראש אח"כ יהיו לו בעיות להחזיק ראש וזה יכול להשפיע הרבה על ההתפתחות...

בקיצר, לדעתי חובה לשים אותו על הבטן, אבל לא צריך ממש לענות אותו.

בכללי, תנסי שכל פעם הוא יהיה טיפה יותר מהפעם הקודמת, לאט לאט הוא יתקדם. (כל פעם אפילו שניה אחת יותר. ותספרי את השניות).

טיפים איך אפשר לעזור לו:

1. להכניס לו את הזרועות מתחת לראש, ולהחזיק אותם שם (זה ממש ממש עוזר).

2. לגלגל שמיכה בצורת נקניק ולהכניס לו מתחת לידיים. (כשהוא על הבטן כמובן).

3. להשכיב על הבטן על משהו עגול, לדוגמא על הצד של הספה (אם זה עגול אצלכם), אפשר סתם על הרגל שלך.

4. כפי שכבר כתבו - בטן-בטן.

5. להשכיב על הבטן בשיפוע, לדוגמא להכניס איזה ספר עבה מתחת למזרון כדי שיווצר מעין צורה של משולש, ואז לשים את הראש למעלה, או לקחת קלסר עבה ולשים עליו שמיכה ושהראש יהיה למעלה. זה ממש עוזר כי הכובד יורד מהגב למטה.

6. כמובן לשים מול העיניים משחקים מעניינים משהו שהוא אוהב, או לבוא אליו מקדימה שהוא יראה אותך.

אחרי שזה משתפר, אז כמובן שכדאי לשים אותו גם רק על "סתם מזרון" ללא עזרה, אבל ככה זה יכול קצת להקל.

ככל שתשכיבי אותו יותר על הבטן, יהיה לו יותר קל בסוף...

בהצלחה!!

מה שעזר לבת שלי מאוד היו שני דברים אחד- מראה. שני - היתה לי עגלה שאפשר להשכיב 180 מעלות והייתי מטיילת איתה כשהיא על הבטן וצופה בנוף. עובד פלאים. 

אל תתני לו לצרוח על הבטן. זה לא ילמד אותו להרים את הראש. אלא כמו שאמרו לך בעיקר עלייך, על הברכיים כל פעם לפחות 5 דקות.

(אגב אם גם מזה הוא צורח כדאי לבדוק שאין לו סדק או פריקת כתף. לפעמים זה קורה במהלך הלידה. אל תלחצי, רוב הסיכויים שזה לא...)

הילד פתאום "מתפנק".

וליד אחרים, או במסגרת, הוא מתנהג רגיל. זו מעין דרישה לתשומת לב, לדעתי. ושמתי לב לזה לא רק אצל הבכורה אלא אצל השניה גם.

אם נראה לך שיש כאן משהו מעבר לזה, אז אולי שווה להתייעץ עם מישהו מומחה. אבל אישית נשמע לי שיש לה התנהגות די נורמטיבית.

לגבי ה"התעללות". אם תפרטי זה יעזור יותר. מציקים לה? מרביצים לה?

הגדולה שלי גם היתה כזאת עדינה, ולימדנו אותה שתתרחק מהילדים שלא נעים לה להיות לידם, או שתחזיר להם.

אכן.

זה מתחלק ל2..

שני אחים (בן 3 ו2) שאיך שרואים אותה בעגלה בכלל באים ומתחילים להרביץ לה..

(אמא שלהם מרסנת אותם כמובן).

ואחד- שיש לו אח בגילה שאיתו היא משחקת בכיף, ואח בן 3 שלפעמים מאד מתרגש כשהיא באה וחוטף לה דברים בפראות

(ואז היא נעלבת או נופלת או שניהם. או מקבלת מכה.. או שלושתם..).

עוד שכנים- יש להם בת 4 שהיא מתעללת סדרתית בכל מה שזז- אליה אנחנו בכלל לא מתקרבים. השאר בסדר גמור.

יש שכנים שממש נעימים ונחמדים אליה..

לגבי מהשאמרת שאסור להגיד לילד שלא קרה כלום..

ההפך, חשוב לפתוח את הנושא ולפרט מה שקרה,

הוא לקח לך את המשחק? את בוכה? זה לא נעים נכון? את עצובה עכשיו..בגלל זה את בוכה..את צודקת..זה לא נעים.. זה כואב..

וכו..וכו..
חשוב לתת לגיטימציה לכאב שלה,להביע אמפטיה (לא רק חיבוק,גם בדיבור) ולעזור לה להבטא.. להביע רגשות.....לתת מילים וביטוי למה שהיא מרגישה....
בהמשך כשהיא תגדל ותדבר יותר תדע להביע את הרגש שלה..תדע לספר לך מה קרה..מי..מה....

בהצלחה!!

אז צריך לחבק אותה ולנחם אותה קצת - ולשלוח אותה מעודדת הלאה.

ולא צריך להקצין לשום צד: לא לכיוון של "צריכה להתמודד ולהתגבר" בגיל קטן כזה; וגם לא לכיוון ש"אסור להגיד שלא קרה כלום", הכל לפי הענין.

לפעמים ילד נופל טיפה ובוכה ולא ממש "מצטער" - מחבקים, אומרים "לא נורא - תמשיך לשחק" וזהו. הכל לפי הענין.

מה שכן, אסור בשום אופן לתת לילדים שמרביצים לה להתקרב אליה. ארבע אמות..  היא לא צריכה ללמוד להתמודד איתם ולא כלום. שלא יתקרבו.

וגם אצל המטפלת - כדאי לברר לפרטי בפרטים אם אין דברים כאלה. גם לערוך "ביקורי פתע" מידי פעם, בלי לחשוד מראש בכלום. ולא "להתבייש" בכך. היא ילדה שלך. יש לך אחריות.

לעזור לאחרים שנמצאים ב"תקופה". אהבת ישראל.

אבל יש גם גבול למה שאת/ילדתך צריכה לשמוע.

לכן, במקרה כזה, לכאורה כדאי לומר לחברה, בנחת, בחביבות, אבל באופן ברור: אנחנו מאד שמחים לארח אותך, אבל אצלנו לא מדברים כך וגם עושים מה שאמא אומרת. אז אם את רוצה להיות אצלנו - את צריכה להתנהג כמו שאצלנו..

וגם אם נאלצים לשלוח אותה - לומר בשיא השלוה: אם פעם הבאה תרצי לבוא ולהתנהג כמו אצלנו - שמדברים נעים ושומעים לאמא - מאד נשמח שתבואי.

וזהו. לענ"ד.

במה מדובר?

(האתר המקושר מקודם זה מכון התקנים הישראלי, רימון לא אמור לחסום אותו)

אזהרה לציבור בדבר מוצרי תינוקות של חברת UPC

תמונות מוצרים

לשלוח את אבא אליו פעם פעמיים שלוש,

ולתת לאבא להרגיע אותו.

או בכלל להרגיל אותו לקחת לבד בקבוק או מוצץ כשזה רק זה.

זה יתכן, זה אפשרי, זה עניין של הרגל.

בהצלחה!!

המשותף לכולן - לא משאירים את הילד לבכות לבד.

1. להעביר את הילד להמשך הלילה במיטה שלכם (לא תצטרכי לקום ולהתרוצץ).

2. לעבור לישון ליד התינוק כשהוא מתעורר בפעם הראשונה (לא תצטרכי לקום ולהתרוצץ)

3. שאבא ייגש אליו, ויישאר איתו עד שהוא נרדם, אפילו ולמרות שהתינוק יבכה. העיקר שלא להשאיר את התינוק לבכות לבד.

כתבת שאפשר להשאיר תינוק בוכה?? 

יש מה שאמור להיות בדרך כלל, ויש את אלו שרוצים להיות מיוחדים והם בקצוות.

זה לא עושה את לא נורמלי.

יש לי ילד בן 16 שבתור תינוק לא אכל פירות ולא ירקות - הוא ירק/הקיא הכל

ועד עצם היום הזה הוא שונא פירות וירקות....

לא יודעת אם זה הכי בריא, אבל אני יודעת בביטחה שהוא נורמלי ומקסים ביותר!

חוצמזה - אם הוא אוכל מטרנה ואם נתעלם מהמחיר והריח - אז נראה לי שזה בסדר.

בהצלחה!

את צודקת,מקווה שזה יהיה בסדר..

גם הבן שלי, בן שנה וחודש, היה אכלן גרוע. אני יודעת כמה זה מתסכל. המטפלת שלו כל הזמן אמרה לי להוסיף לו ברזל. הקשבתי אבל לא ממש התייחסתי. כשעשינו את בדיקת הדם (שיגרתי בטיפת חלב) התברר שלבחור באמת חסר ברזל. הרופא אמר לי להגדיל את כמות הטיפות מ-6 ל-10, ולמען האמת אני מוסיפה לו אפילו עוד קצת (בהמלצת המטפלת החכמה), ו- פלאים!! התאבון שלו נפתח, והיום הוא אוכל הכל כמו גדול!! (אבל עדיין זקוק למטרנה שלפני הלילה).

גם מגיסתי שמעתי שהברזל פתח את התאבון של הבת שלה.

טוב לדעת..

נשמע שהוא לא אוהב שאת מכניסה לו לפה, אבל דברים שמחזיקים הוא כן אוכל לא?

אז אולי חתיכות של ירקות מבושלים רכים או חתיכות לחם עם משהו.

איך הוא מגיב כשאת אוכלת? הוא לא מתעניין בזה? לפעמים כשאחרים אוכלים זה יותר מושך אותם לקבל גם...

הוא מקבל דייסה ומטרנה - אז יש לו את האוכל שהוא צריך.

להזהר לא לדחוף לו אוכל ולשדר לו -רוצה תאכל לא רוצה לא. להניח לו כפית קרוב לפה ולא בתוך הפה. לתת לו לשחק באוכל. בקיצור ללמד אותו שאוכל אינו נקודת מאבק בין אמא לבינו!

כמה שתהיי יותר רגועה הוא יקלוט שאת לא לחוצה מהאוכל והסרבנות תתמתן!

אבל זו בדיוק התלבטותי בנוגע לגמילה ממוצץ..

אולי לאיים שיהיו לה שיניים עקומות......

בטוח יותר ממה שאתם חושבים.

כדאי להרגיל אותה לא למצוץ אצבע כבר מעכשיו, לא לחכות עם זה.

אבל להבין אותה. לא 'להכריח', אחרת יש 'דווקא'.

לא לאיים בשיניים עקומות! כ"כ לא חכם.

כמו שדן אמר - לחבק.

כשכעסו עליי שמצצתי אצבע, כשאמרו שזה לא מתאים לגיל הזה (והבנתי שזה לא מתאים, זה לא היה העניין!)

זה רק גרם לי יותר להמשיך למצוץ אצבע - כי זה הדבר שהכי הרגיע אותי!

ובלי לחץ!

כשלילד יש רצון להפסיק - אפשר לעזור לו עם גורמים חיצוניים, כגון פלסטר על האצבע.

אבל לא בכוח. ממש לא. זה משיג בדיוק את הדבר ההפוך.

ייתכן וכדאי לחזור למוצץ - אם יש לה את הצורך הזה זה עדיף.

זה פחות מזיק לשיניים ויותר קל להיגמל מזה - פחות זמין ובגיל מסוים זה יבייש את הילד, אז הוא ירצה להפסיק.

והעיקר - באהבה. בהרבה אהבה.

בהצלחה

לשקול להחזיר מוצץ.

אפשרות נוספת,  בו זמנית, טיפול יעיל ברפואה המשלימה, כגון טיפול בשיטת אייפק, או כל טיפול אחר המטפל בצד הרגשי של האדם, למצוא את שורש הצורך של הילדה החמודה, ולטפל בבעיה מהשורש.

היא יודעת מה מקובל.

היא יודעת מה ילדים אחרים בני גילה עושים ולא עושים.

איומים לא יגברו על צורך קיומי שהיא חשה היום.

חיבוקים ואהבה ימלאו את הצורך שלה אבל יתכן שזה לא יספיק.  למה?  ככה.  אי אפשר לדעת.

היופי שבטיפולים המשלימים הריגשיים, שלא חייבים לדעת את הסיבה כדי לטפל בבעיה בהצלחה.

אם תרצי הצעות או המשך מידע, אשמח באישי.

יש ילדים שנגמלים "טרם עת"  ולא משנה אם מדובר בגמילה מהנקה או מהבקבוק או מהמוצץ.

יש לי מכרה שהיא כבר סבתא, וכל הזמן יש לה משהו בפה - גרעינים, חוט, מסטיק, וכו.  נכון, כבר אין לה אצבע או מוצץ, יש לה משהו ש"מתאים לגילה", אך המסקנה היא - היא נגמלה בטרם עת, ובעשרות השנים שעברו מאז, לא השלימה את החסר.

עדיף למלא את החסר בילדות.

בהצלחה!  ותתעלמי מכל הדודות השכנות והסבתות שרומזות לך שאת אמא לא כל כך מוצלחת אם כך הילדה מתנהגת....

אני מנסה להסביר לה שלא כדאי לה, ושהיא גדולה, ושזה יזיק לה,-ב"ה אני חושבת שאני מצליחה בלי כעס-

אבל כמובן שזה לא עוזר...

אני מנסה לחשוב על רעיון שאני אלמד אותה דרך אחרת להרגע, ואין לי מושג...

יש למישהי רעיון? אשמח לשמוע!

ושוב תודה על השיתוף.

בנות בדרך כלל אוהבות להתקשט ולהרגיש כמו גדולות,

הבת שלי בת 4 ונגמלה מכסיסת ציפורניים אחרי שהתחלנו למרוח לק עדין ולא צעקני

(עם שקוף זה לא עבד).

אפשר לומר לה שהיא כבר גדולה וילדות גדולות יכולות למרוח לק,

אבל שהלק עלול להתקלף אם היא תכניס אצבעות לפה ולכן כדאי שהיא תשמור עליו.

הבת שלי בת שנה וחצי ומגיל 4 חודשים מוצצת אצבע ולא הייתי רוצה שתגיע עם זה לבגרות (כמו הרבה סיפורים ששמעתי)

מתי כדאי להתחיל לנסות לגמול אותה מזה?

ממוצץ גמלתי את הגדולים בערך בגיל הזה.

מוצצת אצבע.

חשבתי שכשהיא תראה את התינוק עם מוצץ היא תרצה מוצץ במקום אצבע אבל זה רק מגניב אותה יוצר לתת לו את המוצץ...

הציעו לי למרוח לה מרה על האצבע, לא ניסיתי... בינתיים זה נראה לי אכזרי מדי.

אולי עוד אשנה את דעתי.

הבת שלי בת ארבעה חודשים ולוקחת מוצץ.

לאחרונה היא התחילה להכניס ידיים לתוך הפה, ולאט לאט אנו שמים לב שהיא מגלה את האצבע.

בעיקרון לדעתי השיטה היא פשוט כל פעם שהיא מוצצת אצבע, להוציא לה את האצבע ולשים לה מוצץ במקומה...

ככה אמא שלי הייתה עושה עם כל הילדים ואצל אף-אחד האצבע לא נתפסה. וזאת לדעתי עצה טובה לכל השואלות...

ההתלבטות שלי היא, שאני יודעת שזה שלב בהתפתחות להכניס ידיים לפה, אז אם כל פעם שהיא מכניסה, אני אוציא לה, אולי היא כבר לא תכניס?

ואני יודעת שזה חשוב (יש לה קצת איחור התפתחותי והיינו אצל מישהי מומחית להתפתחות, שהיא אמרה להכניס לה את הידיים לתוך הפה, אבל זה היה עוד לפני שהיא התחילה למצוץ אצבע...), אז עכשיו אני מתלבטת...

אין שום דרך לעזור לה.

האצבע זמינה והיא תכניס אותה כי זה ליד ומפתה.

לפני גיל 5 בטח אין לך מה לעשות.

וברוב המקרים גיל הגמילה הוא כשהילד מספיק גדול כדי להצליח להתאפק ברמה גבוהה. ומספיק גדול כדי לרצות את זה מספיק חזק. וכן- זה גיל גדול יחסית 10 ומעלה--

וגמילה מאצבע לא יכולה לבוא ממך. היא חייבת לבוא מהילדה בעצמה.

לא להתייחס בשום צורה למציצת אצבע.

וזה פשוט עובר לבד..

לכם מהר.

אצלנו עזר לֶבּן, מרק טחון קר, כל אוכל שמחליק לגרון... אפשר מדי פעם גם להתפנק עם גלידה.

חלב שאוב טרי שלך, אם יש, יכול לעזור אפילו יותר מחלב עזים.

ולקטן - כמה שיותר להניק, את מייצרת נוגדנים וחשוב שהם יעברו אליו.

ועזבי אותך מניקיון פסח וכאלה עכשיו, זה לא הזמן עם שני קטנטנים כאלה ומחלה מבאסת כזאת...

וכמובן שאמשיך להניק, רק שהיא לא ממש ונתנת לי זמן איתו בלעדיה ואני מפחדת שתהיה קרובה אליו

ישר משפריצים לפה של הילד...

לשכנים של ההורים שלי יש דיר עיזים ותמיד באים אליהם עם ילדים שיש להם

פצעים בפה כדי להשפריץ חלב טרי לפה...

אבל גם חלב טרי בבקבוק עוזר...

תרסיס לפה שנקרא "אס-או-אס ביוקל"

קניתי אותו בבית המרקחת של קופת חולים כללית

כמעט התעלפתי מהמחיר - בסביבות 50 ש"ח לאריזה קטנה

והייתי ספקנית אבל הילדון ואנחנו היינו כל כך מסכנים אחרי 4 ימים על הידיים אז ניסיתי

וזה ממש הציל אותנו, היתה הקלה משמעותית.

לגבי חלב עיזים - מספרים שעושה נסים אבל כמו שכתבו לפני - יש סכנה גדולה בחלב לא מפוסטר.

ניסיתי גם את זה ובדיעבד הצטערתי כי זה לא עזר ולמעשה חשפתי את הילד לחיידקים. (אני יודעת שיש רופאי ילדים שמפנים הורים לאלטרנטיבה הזו, גם הרופאה שלנו ציינה את זה כטיפול מקובל, ואני לא מבינה איך).

רופאת הילדים רשמה לה S.O.S אבל לדעתי הוא סתם יקר בהגזמה והטעם מעצבן ולא ממש עוזר. ניסיתי על עצמי כשהיו לי פצעים לבנים (אפטות/ כיביות) . בעיקרון מבוסס על דבש אז פשוט נתתי לה דבש טבעי (והרופאה הסכימה שזו גם דרך מצויינת).

לגבי חלב עיזים- קראתי בהרבה מקומות שיכול לעזור אבל בשום אופן לא לתת חלב לא מפוסטר בעיקר לא לילדים.

אני לא חושבת שיהיתי לוקחת את הסיכון גם אם זה יכול לעזור באותו הרגע .

יש בו גם היתרון שהוא טרי ויכול לעזור הרבה יותר מחלב מפוסטר, וגם אין את הדאגה של חידקים.

זה היה בתקופה שהיא ינקה ה-מ-ו-ן והחלב שלי לא עזר לה בכלל.

אחרי כמעט שבועיים של ייאוש מוחלט הלכנו, בעצתה של הרופאה, לבעל דיר שהשפריץ לה חלב ישר מהעטין  + מילא לי בקבוק להמשך הלילה- והפצעים נעלמו כבר למחרת.

(וכן, שמעתי מה אמרתן על מחלות והכל- אבל אותנו זה הציל).

היי אורטל...

גם אנחנו חיוונו את החוויה הלא נעימה הזאת..

אין טעם לקנות חלב עיזים

יש עיניין ישר מהעז!

כן אני יודע זה דוחה אבל פלאים

עשינו את התהליך הזה פעמים לבת שלי ותוך 5 ימים היא כבר חזרה לאכול

תודה

אני אבא לילדה כבת גיל בנך...

אם את מעוניינת שאלי אותי הענה לך בשמחה

ב"ה

גם אצלנו עניין השינה רגיש מאד....

הגדולה 3 מתכחשת לזמן הזה שנקרא לילה...

ןצריכה אותנו ידה עד שהיא חורפת...זה יכול להיות גם שעה...

ולקטנה 3 חודשים אני לא מצליחה לעשות סדר חום...

מתסכל מאד מאד....

מחכה לתובנות

לפני גיל 3 (אולי זה כבר יכול להתחיל בגיל 2.4...) הילד כבר פחות צריך את שנת הצהריים שלו. כלומר- עדיין צריך, אבל שינה יותר קצרה. זה שלב מעבר בין תינוק שישן שנת צהריים לילד שכבר לא ישן בצהריים.

במעון שעת השינה היא ההפסקה של המטפלות, והן נותנות לילדים לישון המון זמן. יכול להיות שבגלל שנת הצהריים הילדה לא עייפה מספיק בערב, ולכן היא יכולה להשאר ערה גם שעתיים אחרי שאת שמה אותה במיטה.

אצלי אני זוכרת עם שני הקודמים שלי, שכבר ממש יצאתי מדעתי, הם יכלו להשאר ערים גם עד 11:00 בלילה...

תנסי לבקש מהמטפלות שישכיבו אותה פחות זמן (מנסיון - זה כמעט חסר סיכוי ), יכול מאד להיות שזה יעזור.

לא תתעורר אחרי שעה?

ושהגדולה תעזור לך להכין את הקטנה לשינה ותוך כדי תדברי איתה

כדי שתפנים שגם היא עוד מעט הולכת לישון?

ובכלל- פרסים, מדבקות וכו' ניסית?

אם אפשר-זה יעזור פלאים!

כשילדים מגיל הזה מתחילים להסתדר בלי שנת הצהריים יש שעה קשה מתישהוא אחה"צ -צריך להחזיק אותם שלא ירדמו אבל זה לגמרי משתלם כי הם נרדמים ב6 ואז יש לך ערב ארוך.

ולהשכיב את שתיהן יחד?

ככה תוכלי להניק את הקטנה בזמן שהגדולה שוכבת ןאןלי לשיר להן תוך כדי איזה שיר או לספר סיפור בע"פ.

ככה אולי הגדולה תראה שאת בסביבה ותרגע יותר מהר.

בע"ה

הגדולה לא ישנה בצהרים....

ועדיין לוקח לה הרבה מאד זמן להירדם...

וכמה שאני מנסה להרגיל את הקטנה (3 חודשים) לא לישון אחרהצ היא נרדמת בשמונה עד תשע...ומאז חגיגות...

ואני צריכה לחזור לעבודה...ויהיה לי מלא מלא מה לעשות בערב...

בלחץ נוראי!!!

תודה לכולם

אולי לא תאהבי אבל אצלי זה תמיד הפתרון להשכבות ממושכות כשאין לי כוח.

פשוט להיכנס עם שתיהן למיטה שלכם, הגדולה במיטה של אבא והקטנה יונקת בשכיבה. ולילה טוב...

הקטנה תרדם מן הסתם, והגדולה מבסוטה מזה שאת לידה. תוך חצי שעה לכל היותר, אם לא תוך חמש דקות שתיהן בטח ירדמו.

יותר מאוחר תעבירי את הגדולה למיטה שלה, ותהני מערב שקט.

אני יודעת שאח"כ אולי יהיה קשה להרגיל אותה שוב ללכת לישון במיטה. אבל אם זה לא ממש מפריע לך, נראה לי שכך הכי פשוט וקל.

לגבי שנת צהריים- הגיוני שזה משפיע, אבל גם כשהגדולה עייפה מאוד (כשבאתי לאסוף אותה מהמעון היום, היא שיפשפה עיניים, וגם הייתה רגישה כל היום)- גם אז, לוקח לה הרבה זמן להירדם אם אחותה ערה-ולא-נרדמת גם כן. ומה עושים אז?

אני משתדלת לדבר עם הגדולה שעוד מעט הולכים לישון, וזה לא עושה הבדל משמעותי. לא הבנתי איפה המדבקות והפרסים נכנסים.

חילזון (כיף לראותך )- זה דווקא קשה יותר כשהן הולכות לישון ביחד, כי הקטנה החלה ממש עכשיו להיעמד במיטה, אז מהר מאוד היא נעמדת, הגדולה יוצאת מהמיטה (למרות שאמרנו שאסור ), והן נהנות ביחד ולא הולכות לישון. בסופו של דבר, אני נכנסת לחדר ומשכיבה אותן שוב (ושוב ושוב).

ולגבי שינה משותפת- ניסינו לילה אחד, כשהייתי עייפה ושתי הבנות קמו באמצע הלילה. לא רציתי להפריע לבעלי, אז היינו שלוש במיטה אחת, ולא ישנתי כ"כ טוב ככה (אולי מחשש שאפול מהמיטה). מעבר לזה, אני מחפשת פתרון קבוע, לטווח ארוך.

שוב תודה רבה לכל מי שענתה, ואשמח לעוד רעיונות.

היא שמה קיסמים כדי לא להרדם.

לאחרונה התחלנו תהליך של העברת האחריות לשינה אל הילדים. השינה היא פרס ומי שרוצה -יכול לישון, אנחנו מרשים לו ..

וזה די עובד אצלנו ב"ה, אפילו היה ערב שהיא אמרה: אמא  מתי כבר נלך לישון? 

אולי ירגיע את הגדולה אם תשימי לה דיסק עם שירים רגועים או סיפור?

את יכולה אולי לנסות את הדיסק לילדים של מרגלית שרפר למרות שאולי היא טיפה קטנה בישביל זה אבל אני לא בטוחה.

וגם לי כיף

אנחנו אוכלים ארוחת ערב וח"כ אמבטיה ביחד, זה הזמן שלהם להנות ביחד ולהשפריץ.

אח"כ יוצאים, מתלבשים בפיג'מה ולמיטות.

אצל הגדול, לפעמים הוא טוען שהוא לא כ"כ עייף אז יש לידו קופסא קטנה שכל לילה מותר לו לבחור משחק אחד(מבין שלוש אפשרויות) ולשים בכמות שנכנסת לקופסא. ככה אם הוא לא עייף מותר לו לשחק, אבל במיטה.

הקטן  אצלינו ג"כ נעמד, מבקש בובה כל הזמן ואז הגדול עושה לו "קוקו" וכו'.

אנחנו עוזבים אותם ונותנים להם קצת ואז שוב נכנסים ובד"כ זה די נגמר בזה(חוץ מזה שהגדול כל רגע יוצא לשירותים...

לא יודעת אם עזרתי, בכלאופן, בהצלחה!!

זה שבעלך סטודנט זה מצויין, מעל  20 ש"ש של עבודה/לימודים מתחילה ההנחה, ככל שיש יותר שעות יש יותר הנחה.

יש לנו חברים סטודנטים שמשלמים 650 במקום 2000, אז שווה לך לבדוק.

בהצלחה

אחוז המשרה) של האמא.

באתר משרד התמ"ת -

www.moital.gov.il

אגף מעונות יום ומשפחתונים

בשביל לקבל דרגה כלשהי אמא צריכה לעיבוד לפחות 24 ש"ש . ככל שיש יותר שעות הדרגה שמקבלים יותר טובה.

לגבי אבא סטודנט זה מצוין בהנחה שהוא מקבל מלגה נמוכה או לא מקבל בכלל. צריך להביא אישור לימודים מערכת שעות ותצהיר חתום ע"י עו"ד.

האאם צריכה לספק 3 תלושים רצופיםמהחודשים שלפני תאריךל הרישום.

בהצלחה

אולי קפיצת גדילה... אולי מי יודע... תינוק!

בגיל הזה ממילא הם רוצים לישון כל היום וכל הלילה, ומיד כשהם מתעוררים הם כבר רוצים לחזור לישון

שיהיה בנחת!

שיהיה בשמחה וברכה.

המלצה שלי היא לקנות חצאיות עם גומי- אלו דברים שמתאימים את עצמם בהתאם לחודש ההריון.

כדאי ומומלץ לחפש כאלה איכותיות, עם גומי שאינו חזק מידי, כדי שלא ילחץ בחודשים מתקדמים יותר.

חולצות: יש גם את האופציה הזו של חולצות שיש להן גומי מלמטה- בהיקף הבטן התחתונה,

והן כשלעצמן "מאווררות" מקדימה. מתרחבות או חוזרות למצבן הטבעי בהתאם ללובשת, ממש בהתאמה אישית 

אני מתכוונת לעליוניות או לשמלות, יש רעיון?

יש רשת "רמי לי", ויש גם "מלכה" שאפשר למצוא בחנויות חרדיות ודתיות.

כשאת קונה, תקני גדול... שיהיה לבטן לאן לגדול.

וחוצמזה שתקני בכיף, בלי לחשוב "זה רק להריון, איזה בזבוז..". כי א. זה כיף וחשוב להיראות טוב ולהרגיש טוב בהריון. ב. זה ישמש אותך בע"ה לעוד הריונות.

בשעה טובה!

אבל גם עכשיו זה בעייתי כי אני מרגישה שהבגדים קטנים עלי וגם בהריון לא בא לי להראות כמו שק תפוחי אדמה ואם עכשיו אני יקנה גדול זה יהיה ענק אז מה עושים בשלב האמצעי?

במיוחד שזה אביב ואת לא יכולה להכנס בסריגים נמתחים

אני כן קניתי לתקופה הזאת כמה בגדים בסייסים ונוחים שימשו אותי גם לאחר הלידה (לא חוזרים מיד - מצד שני אין את הבטן של סוף הריון)

וגם זה נשמר - ומשמש אותי מהריון להריון

בהריון הראשון גם אני הייתי בלחץ מזה וניסיתי לקנות בגדים שגם יראו יפה וגם יחזיקו עד סוף ההריון...

מה שקרה זה שבסוף הם גם לא היו  מספיק יפים וגם לא החזיקו עד סוף ההריון...

בעיה נוספת היא שאחרי לידה לוקח לא מעט זמן עד שחוזרים בהדרגה לבגדים שלפני ההריון....

לכן אני ממליצה לקנות:

חצאיות גומי (שבדר"כ כן יחזיקו עד סוף ההריון)- יש היום כמעט בכל חנות בגדים רגילה וגם בחנויות בגדי הריון.

לגבי עליוניות- תקני קצת יותר גדול (וגם טיפה יותר ארוך כי הבטן מגביהה...). הם יחזיקו לך עד בערך אמצע- סוף שביעי ולאחרי הלידה

ולסוף הריון- תקני בגדים אחרים שיתאימו לגודל הבטן שלך...

וחוץ מזה- ממליצה לך לפרסם הודעות כאלה בפורום הריון ולידה, יותר מתאים- לא קשור להורות, ונראה לי ששם יענו לך יותר מהר ויותר תגובות...

לחפש בגדים שמתאימים להריון בחודשים 3-6

בגדים לחודשים 6-9

בגדים לחודשים 8-10 (אם תגיעי עד כה... )

בגל קטגוריה תקני מעט בגדים בסיסיים שמתאימים תמיד להכל

ותתאימי אליהם דברים שיותר מתאימים את עצמם

אני עם טיסות יש לי ניסיון גדול לצערי (ואני אומרת לצערי כי אני שונאת לטוס, יש לי פחד טיסות) אבל יצא ששלוש שנים גרנו בפאריז בגלל עבודה של בעלי אז הייתי על הקוו של אל על הלוך ושוב עם הילדים.. מה שהיה טוב (טסנו באלעל תמיד) זה שיש להם תכניות בעברית והילדים יכולים לצפות זה מעביר את הזמן סבבה. אני הייתי מביאה מהבית תמיד ערכת צבעים אם ירצו לצייר, וכמה צעצועים של מכוניות לבנים. כמה חטיפים למקרה הצורך למרות שמגישים ארוחה חמה אבל את יודעת איך זה ילדים..

בזמן המראה ונחיתה כדאי לתת סוכריה למציצה, כדי לשחרר את הלחץ מהאוזניים.

ילד שיש לו נזלת, או סתם נוזלים באוזניים שלא ידעתם עליהם, עלול לחוות כאב עז. לכן חשוב שיהיה טיפות אוזניים ומשכך כאבים - על כל מקרה שלא יהיה.

האוויר במטוס יבש מאוד, והעיניים צורבות מאוד. גם אם לילדים לא תצליחו לעזור עם הטיפות - לכם זה מאוד יעזור.

על העצות הנהדרות. טוזי אולי אפנה אליך בפרטי כשהמועד יתקרב - תודה!

אבל בשביל הבריאות הנפשית שלך אני חושב שזה עדיף. גם מבחינת הבית, המשפחה, הילד והמצב הכלכלי וגם כי לא משנה עוד כמה זמן תחליטי לחזור זה בטוח לא יהיה יותר פשוט.

בהצלחה בכל אשר תחליטי.

אם אחנו מסתכלים רק על התינוק, כמובן שטובתו היא שתאריכי את חופשת הלידה.

הזמן של תינוק לצד אימו, משמעותי יותר ככל שהוא צעיר יותר, ועל כן עדיף לדחות את הפרידה לגיל מאוחר ככל שאפשר.

אימהות רבות מתקשות להישאר לצד התינוק לאורך זמן לאחר הלידה, אבל לדעתי, אם את רוצה ויכולה להישאר עם התינוק, זה בהחלט שווה את ההשקעה הכלכלית.

לי, אישית, אין ספק שלתינוק עדיף לקבל את הכסף עכשיו, בדמות אימו שנשארת איתו, ושתהיה לכך השפעה ניכרת בהרבה על איכות חייו.

חשוב לזכור, שגם לחזרה לעבודה יש עלות כלכלית, כך שהעלות איננה גבוהה כל כך, אחרי הכל: טיפול לתינוק, אוכל מוכן לבית, אוכל מחוץ לבית, בגדים יצוגיים, נסיעות, ועוד.

יהיה קשה הרבה יותר בעתיד, עם עוד כמה ילדים ב"ה- לעשות את הצעד הזה.

אז שלוש ארבע ולעבודה!!

אם את צריכה  עוד זמן בבית זה שווה את זה.

ואם את זקוקה נפשית ליציאה לעבודה (כן, גם זה נורמלי ולגיטימי בהחלט) אז לכי על זה.

מה שתעשי בלי היסוס יהיה הכי טוב גם לילדך.

ארבעה חדשים זה גיל שיש אימהות שחייבות לחזור לעבודה ויש אימהות שמוקדם להן.

הכי מתסכל שנשארים בגלל/בשביל הילד וסובלים יחד איתו בבית

ונהנית מכל רגע. את יכולה להאריך בעוד חודש ולראות איך ההרגשה. ואז להאריך שוב...

אין תחליף לשנה ראשונה של תינוק. עם אמא אם את מרגישה שאת רוצה להיות איתו אני הייתי מנסה להאריך ובעז"ה לחסוך אח"כ.

תחשבי מה יעשה אותך אמא שמחה ורגועה יותר לתינוק שלך (ורעייה טובה לבעל שלך)

לצאת להאוורר בעבודה, להתגעגע לפיצי ולחזור אליו בכוחות מחודשים?

או להשאר לצידו בבית לדעת שבטוח טוב לו שאת מעניקה לו את המקסימום בשבילו וטוב לך ושלם איתו בבית בלי רגשות של תסכול.

אני בתינוק הראשון שלי חזרתי אחרי שלושה חודשים לעבודה

הרגשתי קרועה ממש נפשית לא עמדתי בזה. התחושה שלי הייתה חזקה כ"כ שהתינוק שלי פשוט צריך את אמא שלו רגועה לידו (בלי לחצי עבודה) ופשוט באומץ רב עזבתי אחרי חודש ונשארתי איתו בבית.

(מאז בילדים הבאים - לפני 9 חודשים לא היה מה לדבר איתי על לחזור...)

יש כאלו שלהשאר בבית עושה אותם עצבניות - ואז כולם יוצאים מופסדים, וזה גם לא חכמה

זו באמת דילמה, תנסי לשבת ולחשוב עם עצמך מה מתאים לך

לדעתי אל תכניסי פה את העניין הכלכלי. כסף בא כסף הולך דברים אחרים יסודיים יותר מלווים לכל החיים (ואני מדברת על כל החלטה - לא משנה מה היא תיהיה שמנוגדת לאופי האם)

לא כ"כ הבנתי את השאלה. אבל אסביר בכמה מילים מה זה מה

זה לגיטימי להתבלבל!! אל תתביישי בשאלה!

שלושת אבות המזון הם חלבון פחמימות ושומנים

הגוף מפרק אותם ויכול להפיק מכל השלושה אנרגיה (כלומר קלוריות)

פחמימות-מקור מרכזי לאנרגיה זמינה לכל הפעילויות מדופק ונשימה ועד ריצה וקפיצה. הזנה שותפת של אנרגיה למח. 

שומן-לבניה של דברים מסוימים (בתאים, חלק מההורמונים, תפקודים במח) ועוד.

חלבון-במיוחד אצל ילדים צריך להיות מופנה לבניה, כמו שאמרו-עצמות, שרירים, מערכת חיסון וכו'. לכן חשוב שיקבל מספיק חלבון, אך יחד יקבל די פחמימות ושומנים כדי לא "לבזבז" חלבון לאנרגיה.

הרעיון הוא (אצל מבוגרים וילדים כאחד) שכל אבות המזון חיוניים לנו, ופשוט צריך להקפיד לצרוך

1. את הסוג הנכון מכל אב מזון (שומן בלתי רווי, פחמימות מדגנים מלאים וכו').

2. את הכמות המתאימה (לא בחוסר ולא בעודף).

אם את צריכה עוד חידוד של הבדל:

פחמימה=חומר (מצוי בעיקר בדגנים: לחם, אורז, תפוח אדמה. סוכר זו פחמימה ועוד)

קלוריה-זה כאילו "חשמל", זו אנרגיה, מה שהגוף מפיק מהמזון (מפחמימות ומשאר אבות המזון).

לבריאות! 

נכון שירקות עוזרים לפעילות תקינה של מע' העיכול בזכות הסיבים התזונתיים-אך לא רק!

הויטמינים והמינרלים הם חומרים חיוניים, פשוט הם נמצאים בכמויות קטנות באוכל-ואנו צריכים מהם רק את המעט הזה.

אבל המעט הזה חשוב ביותר!

הרבה מהתהליכים המתרחשים בגופינו בכל שניה תלויים בויטמינים ובמינרלים.

המקור הכי טוב לרב הויטמינים וכן למינרלים רבים הם פירות וירקות טריים.

גם ירקות מבושלים זה אחלה! כדאי לגוון הן בסוג והן באופן האכילה (טרי/מבושל/מאודה/אפוי) (כמובן לצמצם מטוגן)

צריך להגיש באופן מעורר תיאבון

ובעיקר להיות דוגמא אישית באכילת ירקות אם רוצים שהילדים יאכלו ירקות...

בהצלחה!

אני נותנת לבן שלי שגם הוא בן7 חודשים "כח לכל" תערובת של מיני אגוזים וזרעונים לחיזוק הגוף כוח ומרץ של טבע מהדרין זה בטחינה מיוחדת לספיגת מירב הויטמינים והוא גם אוכל כל מה שאני מכינה לילדים והוא יונק

אני מניקה והטיפת חלב אמרה לי לעבור לתמ"ל כי החלב שלי לא מספק את התינוק (7 ח')

אבל בגיל 7 חודשים נשמע לא סביר לעבור לתמ"ל.

אם הילד לא עולה מספיק במשקל, בגיל כזה בדר"כ אפשר פשוט להוסיף לו מוצקים, ודברים כמו חלב טחינה וחלב שקדים.

בגיל כזה נדיר שיש בעיה עם הנקה.

מה הסימנים, לכאורה, שהחלב שלך לא מספק את התינוק?

כאמא שלו, האם התינוק שלך נראה לך מורעב? אני חשדנית כלפי חוות דעת של מי שלא מכירה את הילד בכלל.

מאחוזון איפשהו באמצע למתחת לעקומה הנמוכה ביותר. הלכתי איתו לרופא ילדים שלנו והוא אמר לי את כל מה שאמרו פה לפני: הוא בריא בדר"כ? אוכל יפה? וכו', והרגיע אותי שאין שום בעיה.

שימי לב שבהרבה טיפות חלב בארץ עקומות הגדילה לא מעודכנות, ויוצרות מצג-שווא של גדילה לא מספיקה אצל יונקים.

ממליצה לך דבר ראשון להציב את הנתונים על עקומות הגדילה המעודכנות של משרד הבריאות, ולראות אם התינוק שומר על האחוזון. אם הוא בערך עליו - תעברי לדאגות אחרות אם יש סטייה משמעותית, אפשר לחשוב מה לעשות, אבל כמו שנכתב למעלה - ממש לא סביר בגיל מופלג כזה שהבעיה היא בהנקה. כנראה שהבן שלך כבר הגיע לשלב שהוא זקוק ליותר קלוריות מהמזון המשלים, וזה טבעי ובריא (בעיקר תינוקות שהיו רק על הנקה ופתאום עוברים לתפריט שחלק נכבד ממנו הוא פירות וירקות - מצד אחד זה מעולה ובריא, מצד שני זה אומר שהם עברו לתפריט דיאטתי... ולחלקם זה לא הכי מוצלח).

האחות אמרה שהוא לא יורד במשקל, הוא רק לא ממשיך בהתאם לעקומת המשקל שלו. הוא שקל השבוע 7.8 ק' והיא אמרה שציפתה למעל 8. 

בקשר להנקה, נראה לי שמה שפצקרשת כתבה נכון למקרה הזה. 

התחלתי כבר מזמן לתת לו מוצקים - פירות, ירקות, טחינה, שקדיה, דייסת אורז. איכשהו נראה לי שזה כמו דיאטה (במובן המרזה) בשבילו. השאלה היא איך להשלים את התזונה שהוא זקוק לה? 

לפי האחות אני צריכה לקנות מטרנה, להוסיף לדייסה ולתת לו. לי זה פחות נראה, בעיקר בגלל שהוא יונק 4-5 פעמים ביום.

אבל אני כנראה לא מספיק יצירתית במה כן לתת לו. התחלתי להוסיף כפית שמן זית למאכלים.. אין לי עוד רעיונות, אשמח מאוד לקבל מכן.

(אגב, היא קבעה לי תור לעוד חודש לראות אם הוא עלה כראוי במשקל    ... )

אבל העקומות האלה לא בהכרח נכונות! משרד הבריאות הורה לטיפות חלב להחליף אותן כדי לא להלחיץ הורים סתם, והתהליך הזה לוקח זמן...

ניסית לבדוק מה מצבו על העקומות שצירפתי?

בגיל הזה הם לפעמים גם יורדים שני אחוזונים (למשל מ-75 ל-25) וזה בסדר גמור!!! אין שום בעיה!!! על 200 גרם? זה פיפי! זה קקי! אין שום צורך להשלים לו תזונה, כי אין שום בעיה בתזונה שלו! הוא יכול אפילו להמשיך רק לינוק עד גיל שנה, וזה על הכיפק.

בנוסף - את ממש לא חייבת להמשיך במעקב אם זה עושה לך נאחס. אמא יכולה לראות אם הילד שלה לא בסדר...

את יכולה לכתוב לי במסר אישי - יש לי עוד משהו לכתוב לך, אם לא אכפת לך שאני אראה את הכינוי שלך (את יכולה גם להמציא כינוי חדש רק בשביל זה).

ועוד - העקומה מתחשבת בשלושה גורמים בלבד. מין התינוק, משקל לידה וגיל נוכחי. היא לא מתחשבת בהמון גורמים אחרים כמו קצב התפתחות, עונת השנה, גנטיקה, אזור מגורים ועוד המון גורמים אחרים שעשוים להשפיע על משקל הילד.

וגם אם את מחליטה שאת לא שקטה לגבי העלייה שלו במשקל ממש לא צריך מטרנה. אפשר למשל להכין לו דייסה ביתית על בסיס מים/חלב אם שאוב. טחינה, חמאת שקדים, אבוקדו, כולם מאכלים בריאים ועתירי קלוריות.

כל עוד הפשוש נראה בריא ומתפתח אין שום סיבה ללחץ.

אצלנו כל הילדים גדלו לא בהתאם לעקומות (וזה כשמלכתחילה הם נולדו קטנים) כולם ב"ה בריאים ושלמים.

בהצלחה

מסויימות, ויתכן שהם ממש לא מתאימות לכם

האחות שיגעה אותי עם תוספות, לא התייחסתי בכלל ועכשיו (רק בשקילה של גיל שנה וחצי) היא התחילה לעלות באיטיות רבה. זה ממש לא אומר כלום. והרבה פעמים בחורף יש ירידה, במיוחד אם היה חולה קצת...

בכל מקרה- לדעתי ההנקה מאד חשובה וחבל לוותר.

תנסי באמת לתת לו בארוחות שכבר אוכל מוצקים- אוכל מזין ובעל ערך קלורי: מרקי קטניות, פירות ודייסות משמינות, אבל ממש לא על חשבון ההנקה!!!

לא זוכרת משקלים בגיל הזה, אבל גם אם יש ירידה דרסטית שמחייבת התערבות, צריך למצוא את מקור הבעיה (ע"י רופא ילדים). סתם לדחוף מטרנה במקום חלב אם לא יפתור את הבעיה (אלא אם כן באמת אין חלב והילד רעב- מה שלא נשמע מדברייך שזה המצב...)

מה היא רוצה שהוא יהיה באמת שמן???

אני באמת לא מבינה....

ב"ה על המשקל שלו. נשמע שזה סבבה לגמרי.

ובררו שהוא לא עולה באותו הקצב, אחרת בגיל שנתים הוא היה שוקל 30 ק"ג!!! (משלש את משקלו... כמו בשנה הראשונה)

אם את שואבת חלב ונותנת מבקבוק, את יכולה להוסיף לחלב אבקה שנקראת HMF, תתייעצי עם רופא, אבל זה בעיקרון עושה את החלב בעל ערך יותר קלורי, וכך לא תצטרכי לעבור לתמ"ל.

זו אבקה שנותנים בדר"כ לפגים.

תנסי לדחוף לו גם טחינה

קודם כל תודה על ההשתתפות והתגובות.

הילד אכן שמנמן באופן מצחיק, במיוחד שזה הילד שלי.. ונראה לי האחות טענה שהחלב שלי לא מספיק כי אני מאוד רזה ומההנקה ירדתי מאוד במשקל. אני חושבת שהיא נתנה בי מבט אחד ואמרה לעצמה - ממנה הוא לא מקבל כלום. זה בטוח (:

ברור שאני לא מוותרת על ההנקה. ואחרי קריאת התגובות שלכם אני הרבה פחות מתרגשת ממה שהיא אמרה לי (תוך הדגשה שהוא לא ירד, בטח שלא בצורה דרסטית. רק לא ממלא אחר הציפיות של האחוזונים שלו או משהו כזה)

מי שכתבה על הכנת מרקי קטניות - האם אין חשש שהתינוק ייחנק ח"ו מהקליפות? או שטוחנים אותן אחרי ההכנה? אשמח לפירוט ורעיונות.. 

עדשים ירוקות

ולטחון

אם צריך- לסנן

תאכלי את מזון עשיר כדי שהחלב יהיה עשיר יותר

אבוקדו, אגוזים ושקדים, בשר

אנונימית יקרה,

אני לא יודעת מה השלב ההתפתחותי של הקטן שלך אבל באופן כללי כאשר הם מתחילים לזוז מעט - הם מאבדים מהמשקל והנפח שלהם, אז אולי ככה זה גם אצלכם (אצלנו זה היה ככה וכעבור כחודשים הקטנה חזרה לעצמה ובגדול .

לגבי תוספות: אני הייתי מכינה שייקים של פירות- אגס, בננה, תמר בלי קליפה , תות, וכו' (כל פעם שילוב אחר) ומוסיפה שקדייה/שומשומיה/ טחינה ומעט מים- טוחנת היטב. זו היתה ארוחת עשר של הילדה וגם שלי.

בהצלחה ובתאבון