פורום הורות (עמוד 319)

שיהיה בשמחה וברכה.

המלצה שלי היא לקנות חצאיות עם גומי- אלו דברים שמתאימים את עצמם בהתאם לחודש ההריון.

כדאי ומומלץ לחפש כאלה איכותיות, עם גומי שאינו חזק מידי, כדי שלא ילחץ בחודשים מתקדמים יותר.

חולצות: יש גם את האופציה הזו של חולצות שיש להן גומי מלמטה- בהיקף הבטן התחתונה,

והן כשלעצמן "מאווררות" מקדימה. מתרחבות או חוזרות למצבן הטבעי בהתאם ללובשת, ממש בהתאמה אישית 

 

 

 

אני מתכוונת לעליוניות או לשמלות, יש רעיון?

יש רשת "רמי לי", ויש גם "מלכה" שאפשר למצוא בחנויות חרדיות ודתיות.

כשאת קונה, תקני גדול... שיהיה לבטן לאן לגדול.

וחוצמזה שתקני בכיף, בלי לחשוב "זה רק להריון, איזה בזבוז..". כי א. זה כיף וחשוב להיראות טוב ולהרגיש טוב בהריון. ב. זה ישמש אותך בע"ה לעוד הריונות.

בשעה טובה!

אבל גם עכשיו זה בעייתי כי אני מרגישה שהבגדים קטנים עלי וגם בהריון לא בא לי להראות כמו שק תפוחי אדמה ואם עכשיו אני יקנה גדול זה יהיה ענק אז מה עושים בשלב האמצעי?

במיוחד שזה אביב ואת לא יכולה להכנס בסריגים נמתחים

אני כן קניתי לתקופה הזאת כמה בגדים בסייסים ונוחים שימשו אותי גם לאחר הלידה (לא חוזרים מיד - מצד שני אין את הבטן של סוף הריון)

וגם זה נשמר - ומשמש אותי מהריון להריון

לי היו בגדים (חלק) שבאופן טבעי התאימו להריון. ונכון אי אפשר לדעת מראש כמה הבטן תגדל אבל לגבי חצאיות יש גומי מוחד עם כפתור ומתאימים לפי גודל הבטן וחולצות תקני ארוכות. תפרסמי את זה גם בפורום הריון ולידה יש שם יותר הריוניות. שיהיה בשעה טובה!

בהריון הראשון גם אני הייתי בלחץ מזה וניסיתי לקנות בגדים שגם יראו יפה וגם יחזיקו עד סוף ההריון...

מה שקרה זה שבסוף הם גם לא היו  מספיק יפים וגם לא החזיקו עד סוף ההריון...

בעיה נוספת היא שאחרי לידה לוקח לא מעט זמן עד שחוזרים בהדרגה לבגדים שלפני ההריון....

לכן אני ממליצה לקנות:

חצאיות גומי (שבדר"כ כן יחזיקו עד סוף ההריון)- יש היום כמעט בכל חנות בגדים רגילה וגם בחנויות בגדי הריון.

לגבי עליוניות- תקני קצת יותר גדול (וגם טיפה יותר ארוך כי הבטן מגביהה...). הם יחזיקו לך עד בערך אמצע- סוף שביעי ולאחרי הלידה

ולסוף הריון- תקני בגדים אחרים שיתאימו לגודל הבטן שלך...

 

וחוץ מזה- ממליצה לך לפרסם הודעות כאלה בפורום הריון ולידה, יותר מתאים- לא קשור להורות, ונראה לי ששם יענו לך יותר מהר ויותר תגובות...

לחפש בגדים שמתאימים להריון בחודשים 3-6

בגדים לחודשים 6-9

בגדים לחודשים 8-10 (אם תגיעי עד כה... )

 

בגל קטגוריה תקני מעט בגדים בסיסיים שמתאימים תמיד להכל

ותתאימי אליהם דברים שיותר מתאימים את עצמם

אני זוכרת שבתור ילדה לא אהבתי את האוכל שהביאו והתחלתי לבכות! וגם תביאי ספרים וצעצועים שמתאימים לטיסה ותתכונני נפשית שתצטרכי להעסיק אותם הרבה. אולי, אם שייך, תצרפו איזה קרובת משפחה שתהיה ביביסיטר צמודה שתעזור לכם כל הטיול. זה מאד יעזור.

אני עם טיסות יש לי ניסיון גדול לצערי (ואני אומרת לצערי כי אני שונאת לטוס, יש לי פחד טיסות) אבל יצא ששלוש שנים גרנו בפאריז בגלל עבודה של בעלי אז הייתי על הקוו של אל על הלוך ושוב עם הילדים.. מה שהיה טוב (טסנו באלעל תמיד) זה שיש להם תכניות בעברית והילדים יכולים לצפות זה מעביר את הזמן סבבה. אני הייתי מביאה מהבית תמיד ערכת צבעים אם ירצו לצייר, וכמה צעצועים של מכוניות לבנים. כמה חטיפים למקרה הצורך למרות שמגישים ארוחה חמה אבל את יודעת איך זה ילדים..

 

בזמן המראה ונחיתה כדאי לתת סוכריה למציצה, כדי לשחרר את הלחץ מהאוזניים.

ילד שיש לו נזלת, או סתם נוזלים באוזניים שלא ידעתם עליהם, עלול לחוות כאב עז. לכן חשוב שיהיה טיפות אוזניים ומשכך כאבים - על כל מקרה שלא יהיה.

האוויר במטוס יבש מאוד, והעיניים צורבות מאוד. גם אם לילדים לא תצליחו לעזור עם הטיפות - לכם זה מאוד יעזור.

על העצות הנהדרות. טוזי אולי אפנה אליך בפרטי כשהמועד יתקרב - תודה!

אבל בשביל הבריאות הנפשית שלך אני חושב שזה עדיף. גם מבחינת הבית, המשפחה, הילד והמצב הכלכלי וגם כי לא משנה עוד כמה זמן תחליטי לחזור זה בטוח לא יהיה יותר פשוט.

בהצלחה בכל אשר תחליטי.

 

אם אחנו מסתכלים רק על התינוק, כמובן שטובתו היא שתאריכי את חופשת הלידה.

הזמן של תינוק לצד אימו, משמעותי יותר ככל שהוא צעיר יותר, ועל כן עדיף לדחות את הפרידה לגיל מאוחר ככל שאפשר.

אימהות רבות מתקשות להישאר לצד התינוק לאורך זמן לאחר הלידה, אבל לדעתי, אם את רוצה ויכולה להישאר עם התינוק, זה בהחלט שווה את ההשקעה הכלכלית.

לי, אישית, אין ספק שלתינוק עדיף לקבל את הכסף עכשיו, בדמות אימו שנשארת איתו, ושתהיה לכך השפעה ניכרת בהרבה על איכות חייו.

חשוב לזכור, שגם לחזרה לעבודה יש עלות כלכלית, כך שהעלות איננה גבוהה כל כך, אחרי הכל: טיפול לתינוק, אוכל מוכן לבית, אוכל מחוץ לבית, בגדים יצוגיים, נסיעות, ועוד.

 

יהיה קשה הרבה יותר בעתיד, עם עוד כמה ילדים ב"ה- לעשות את הצעד הזה.

 

אז שלוש ארבע ולעבודה!!

 

אם את צריכה  עוד זמן בבית זה שווה את זה.

ואם את זקוקה נפשית ליציאה לעבודה (כן, גם זה נורמלי ולגיטימי בהחלט) אז לכי על זה.

מה שתעשי בלי היסוס יהיה הכי טוב גם לילדך.

ארבעה חדשים זה גיל שיש אימהות שחייבות לחזור לעבודה ויש אימהות שמוקדם להן.

הכי מתסכל שנשארים בגלל/בשביל הילד וסובלים יחד איתו בבית

ונהנית מכל רגע. את יכולה להאריך בעוד חודש ולראות איך ההרגשה. ואז להאריך שוב...

אין תחליף לשנה ראשונה של תינוק. עם אמא אם את מרגישה שאת רוצה להיות איתו אני הייתי מנסה להאריך ובעז"ה לחסוך אח"כ.

תחשבי מה יעשה אותך אמא שמחה ורגועה יותר לתינוק שלך (ורעייה טובה לבעל שלך)

לצאת להאוורר בעבודה, להתגעגע לפיצי ולחזור אליו בכוחות מחודשים?

או להשאר לצידו בבית לדעת שבטוח טוב לו שאת מעניקה לו את המקסימום בשבילו וטוב לך ושלם איתו בבית בלי רגשות של תסכול.

אני בתינוק הראשון שלי חזרתי אחרי שלושה חודשים לעבודה

הרגשתי קרועה ממש נפשית לא עמדתי בזה. התחושה שלי הייתה חזקה כ"כ שהתינוק שלי פשוט צריך את אמא שלו רגועה לידו (בלי לחצי עבודה) ופשוט באומץ רב עזבתי אחרי חודש ונשארתי איתו בבית.

(מאז בילדים הבאים - לפני 9 חודשים לא היה מה לדבר איתי על לחזור...)

יש כאלו שלהשאר בבית עושה אותם עצבניות - ואז כולם יוצאים מופסדים, וזה גם לא חכמה

זו באמת דילמה, תנסי לשבת ולחשוב עם עצמך מה מתאים לך

לדעתי אל תכניסי פה את העניין הכלכלי. כסף בא כסף הולך דברים אחרים יסודיים יותר מלווים לכל החיים (ואני מדברת על כל החלטה - לא משנה מה היא תיהיה שמנוגדת לאופי האם)

הבנתי שחלבון חשוב לבניה של הגוף והגדילה. יותר לשרירים (הסידן זה לעצמות). היה כאן באזור תשרי שרשור של שו"ת עם תזונאית ילדים על שאלות כאלה. אולי תנסי לחפש. (אני מהפלאפון כרגע אז לא יכולה לחפש)

לא כ"כ הבנתי את השאלה. אבל אסביר בכמה מילים מה זה מה

זה לגיטימי להתבלבל!! אל תתביישי בשאלה!

 

שלושת אבות המזון הם חלבון פחמימות ושומנים

הגוף מפרק אותם ויכול להפיק מכל השלושה אנרגיה (כלומר קלוריות)

 

 

פחמימות-מקור מרכזי לאנרגיה זמינה לכל הפעילויות מדופק ונשימה ועד ריצה וקפיצה. הזנה שותפת של אנרגיה למח. 

שומן-לבניה של דברים מסוימים (בתאים, חלק מההורמונים, תפקודים במח) ועוד.

חלבון-במיוחד אצל ילדים צריך להיות מופנה לבניה, כמו שאמרו-עצמות, שרירים, מערכת חיסון וכו'. לכן חשוב שיקבל מספיק חלבון, אך יחד יקבל די פחמימות ושומנים כדי לא "לבזבז" חלבון לאנרגיה.

 

הרעיון הוא (אצל מבוגרים וילדים כאחד) שכל אבות המזון חיוניים לנו, ופשוט צריך להקפיד לצרוך

1. את הסוג הנכון מכל אב מזון (שומן בלתי רווי, פחמימות מדגנים מלאים וכו').

2. את הכמות המתאימה (לא בחוסר ולא בעודף).

 

אם את צריכה עוד חידוד של הבדל:

פחמימה=חומר (מצוי בעיקר בדגנים: לחם, אורז, תפוח אדמה. סוכר זו פחמימה ועוד)

קלוריה-זה כאילו "חשמל", זו אנרגיה, מה שהגוף מפיק מהמזון (מפחמימות ומשאר אבות המזון).

 

לבריאות! 

שאלה- האם ירקות ופרות הם רק עזר למערכת העיכול לפעול? מה התפקיד של הויטמינים בענין? תודה!

נכון שירקות עוזרים לפעילות תקינה של מע' העיכול בזכות הסיבים התזונתיים-אך לא רק!

הויטמינים והמינרלים הם חומרים חיוניים, פשוט הם נמצאים בכמויות קטנות באוכל-ואנו צריכים מהם רק את המעט הזה.

אבל המעט הזה חשוב ביותר!

 

הרבה מהתהליכים המתרחשים בגופינו בכל שניה תלויים בויטמינים ובמינרלים.

המקור הכי טוב לרב הויטמינים וכן למינרלים רבים הם פירות וירקות טריים.

גם ירקות מבושלים זה אחלה! כדאי לגוון הן בסוג והן באופן האכילה (טרי/מבושל/מאודה/אפוי) (כמובן לצמצם מטוגן)

 

צריך להגיש באופן מעורר תיאבון

ובעיקר להיות דוגמא אישית באכילת ירקות אם רוצים שהילדים יאכלו ירקות...

 

בהצלחה!

אני נותנת לבן שלי שגם הוא בן7 חודשים "כח לכל" תערובת של מיני אגוזים וזרעונים לחיזוק הגוף כוח ומרץ של טבע מהדרין זה בטחינה מיוחדת לספיגת מירב הויטמינים והוא גם אוכל כל מה שאני מכינה לילדים והוא יונק

אני מניקה והטיפת חלב אמרה לי לעבור לתמ"ל כי החלב שלי לא מספק את התינוק (7 ח')

אבל בגיל 7 חודשים נשמע לא סביר לעבור לתמ"ל.

אם הילד לא עולה מספיק במשקל, בגיל כזה בדר"כ אפשר פשוט להוסיף לו מוצקים, ודברים כמו חלב טחינה וחלב שקדים.

בגיל כזה נדיר שיש בעיה עם הנקה.

מה הסימנים, לכאורה, שהחלב שלך לא מספק את התינוק?

כאמא שלו, האם התינוק שלך נראה לך מורעב? אני חשדנית כלפי חוות דעת של מי שלא מכירה את הילד בכלל.

מאחוזון איפשהו באמצע למתחת לעקומה הנמוכה ביותר. הלכתי איתו לרופא ילדים שלנו והוא אמר לי את כל מה שאמרו פה לפני: הוא בריא בדר"כ? אוכל יפה? וכו', והרגיע אותי שאין שום בעיה.

שימי לב שבהרבה טיפות חלב בארץ עקומות הגדילה לא מעודכנות, ויוצרות מצג-שווא של גדילה לא מספיקה אצל יונקים.

ממליצה לך דבר ראשון להציב את הנתונים על עקומות הגדילה המעודכנות של משרד הבריאות, ולראות אם התינוק שומר על האחוזון. אם הוא בערך עליו - תעברי לדאגות אחרות אם יש סטייה משמעותית, אפשר לחשוב מה לעשות, אבל כמו שנכתב למעלה - ממש לא סביר בגיל מופלג כזה שהבעיה היא בהנקה. כנראה שהבן שלך כבר הגיע לשלב שהוא זקוק ליותר קלוריות מהמזון המשלים, וזה טבעי ובריא (בעיקר תינוקות שהיו רק על הנקה ופתאום עוברים לתפריט שחלק נכבד ממנו הוא פירות וירקות - מצד אחד זה מעולה ובריא, מצד שני זה אומר שהם עברו לתפריט דיאטתי... ולחלקם זה לא הכי מוצלח).

האחות אמרה שהוא לא יורד במשקל, הוא רק לא ממשיך בהתאם לעקומת המשקל שלו. הוא שקל השבוע 7.8 ק' והיא אמרה שציפתה למעל 8. 

בקשר להנקה, נראה לי שמה שפצקרשת כתבה נכון למקרה הזה. 

התחלתי כבר מזמן לתת לו מוצקים - פירות, ירקות, טחינה, שקדיה, דייסת אורז. איכשהו נראה לי שזה כמו דיאטה (במובן המרזה) בשבילו. השאלה היא איך להשלים את התזונה שהוא זקוק לה? 

לפי האחות אני צריכה לקנות מטרנה, להוסיף לדייסה ולתת לו. לי זה פחות נראה, בעיקר בגלל שהוא יונק 4-5 פעמים ביום.

 

אבל אני כנראה לא מספיק יצירתית במה כן לתת לו. התחלתי להוסיף כפית שמן זית למאכלים.. אין לי עוד רעיונות, אשמח מאוד לקבל מכן.

 

(אגב, היא קבעה לי תור לעוד חודש לראות אם הוא עלה כראוי במשקל    ... )

אבל העקומות האלה לא בהכרח נכונות! משרד הבריאות הורה לטיפות חלב להחליף אותן כדי לא להלחיץ הורים סתם, והתהליך הזה לוקח זמן...

ניסית לבדוק מה מצבו על העקומות שצירפתי?

בגיל הזה הם לפעמים גם יורדים שני אחוזונים (למשל מ-75 ל-25) וזה בסדר גמור!!! אין שום בעיה!!! על 200 גרם? זה פיפי! זה קקי! אין שום צורך להשלים לו תזונה, כי אין שום בעיה בתזונה שלו! הוא יכול אפילו להמשיך רק לינוק עד גיל שנה, וזה על הכיפק.

 

בנוסף - את ממש לא חייבת להמשיך במעקב אם זה עושה לך נאחס. אמא יכולה לראות אם הילד שלה לא בסדר...

 

 

את יכולה לכתוב לי במסר אישי - יש לי עוד משהו לכתוב לך, אם לא אכפת לך שאני אראה את הכינוי שלך (את יכולה גם להמציא כינוי חדש רק בשביל זה).

ועוד - העקומה מתחשבת בשלושה גורמים בלבד. מין התינוק, משקל לידה וגיל נוכחי. היא לא מתחשבת בהמון גורמים אחרים כמו קצב התפתחות, עונת השנה, גנטיקה, אזור מגורים ועוד המון גורמים אחרים שעשוים להשפיע על משקל הילד.

 

וגם אם את מחליטה שאת לא שקטה לגבי העלייה שלו במשקל ממש לא צריך מטרנה. אפשר למשל להכין לו דייסה ביתית על בסיס מים/חלב אם שאוב. טחינה, חמאת שקדים, אבוקדו, כולם מאכלים בריאים ועתירי קלוריות.

כל עוד הפשוש נראה בריא ומתפתח אין שום סיבה ללחץ.

 

אצלנו כל הילדים גדלו לא בהתאם לעקומות (וזה כשמלכתחילה הם נולדו קטנים) כולם ב"ה בריאים ושלמים.

 

בהצלחה

 

מסויימות, ויתכן שהם ממש לא מתאימות לכם

האחות שיגעה אותי עם תוספות, לא התייחסתי בכלל ועכשיו (רק בשקילה של גיל שנה וחצי) היא התחילה לעלות באיטיות רבה. זה ממש לא אומר כלום. והרבה פעמים בחורף יש ירידה, במיוחד אם היה חולה קצת...

בכל מקרה- לדעתי ההנקה מאד חשובה וחבל לוותר.

תנסי באמת לתת לו בארוחות שכבר אוכל מוצקים- אוכל מזין ובעל ערך קלורי: מרקי קטניות, פירות ודייסות משמינות, אבל ממש לא על חשבון ההנקה!!!

לא זוכרת משקלים בגיל הזה, אבל גם אם יש ירידה דרסטית שמחייבת התערבות, צריך למצוא את מקור הבעיה (ע"י רופא ילדים). סתם לדחוף מטרנה במקום חלב אם לא יפתור את הבעיה (אלא אם כן באמת אין חלב והילד רעב- מה שלא נשמע מדברייך שזה המצב...)

מה היא רוצה שהוא יהיה באמת שמן???

 

אני באמת לא מבינה....

 

ב"ה על המשקל שלו. נשמע שזה סבבה לגמרי.

ובררו שהוא לא עולה באותו הקצב, אחרת בגיל שנתים הוא היה שוקל 30 ק"ג!!! (משלש את משקלו... כמו בשנה הראשונה)

אם את שואבת חלב ונותנת מבקבוק, את יכולה להוסיף לחלב אבקה שנקראת HMF, תתייעצי עם רופא, אבל זה בעיקרון עושה את החלב בעל ערך יותר קלורי, וכך לא תצטרכי לעבור לתמ"ל.

זו אבקה שנותנים בדר"כ לפגים.

תנסי לדחוף לו גם טחינה

 

קוואקר, סולת.
בזמנו הכנתי עם מים, או מיץ טבעי מתפוז סחוט. ומוסיפה אגס או תפוח מגורד.

אני הייתי מוסיפה לפירות קוואקר שהשרתי קצת במים רותחים.
אפשר גם להוסיף טחינה.

קודם כל תודה על ההשתתפות והתגובות.

הילד אכן שמנמן באופן מצחיק, במיוחד שזה הילד שלי.. ונראה לי האחות טענה שהחלב שלי לא מספיק כי אני מאוד רזה ומההנקה ירדתי מאוד במשקל. אני חושבת שהיא נתנה בי מבט אחד ואמרה לעצמה - ממנה הוא לא מקבל כלום. זה בטוח (:

ברור שאני לא מוותרת על ההנקה. ואחרי קריאת התגובות שלכם אני הרבה פחות מתרגשת ממה שהיא אמרה לי (תוך הדגשה שהוא לא ירד, בטח שלא בצורה דרסטית. רק לא ממלא אחר הציפיות של האחוזונים שלו או משהו כזה)

 

מי שכתבה על הכנת מרקי קטניות - האם אין חשש שהתינוק ייחנק ח"ו מהקליפות? או שטוחנים אותן אחרי ההכנה? אשמח לפירוט ורעיונות.. 

עדשים ירוקות

ולטחון

אם צריך- לסנן

 

 

תאכלי את מזון עשיר כדי שהחלב יהיה עשיר יותר

אבוקדו, אגוזים ושקדים, בשר

אנונימית יקרה,

אני לא יודעת מה השלב ההתפתחותי של הקטן שלך אבל באופן כללי כאשר הם מתחילים לזוז מעט - הם מאבדים מהמשקל והנפח שלהם, אז אולי ככה זה גם אצלכם (אצלנו זה היה ככה וכעבור כחודשים הקטנה חזרה לעצמה ובגדול .

 

לגבי תוספות: אני הייתי מכינה שייקים של פירות- אגס, בננה, תמר בלי קליפה , תות, וכו' (כל פעם שילוב אחר) ומוסיפה שקדייה/שומשומיה/ טחינה ומעט מים- טוחנת היטב. זו היתה ארוחת עשר של הילדה וגם שלי.

 

בהצלחה ובתאבון

 

תביאי לו כפית ל50 סיסי ולא ל60 אבל לא פחות מזה. בנוסף יש אבקה לא רפואית אבל נראה לי עם מרשם, כמו סוכר כזה, שזה מוסיף קלוריות לבקבוק. אני לא זוכרת את השם של זה. תשאלי רופא. אלו המלצות שקבלתי מרופא מומחה תזונה לתינוקות משניידר, כשהייתי בבעיה דומה. חברות בזמנו המליצו להוסיף שמן זית.

בגילאים טיפה שונים אבל אותו רעיון בדיוק (גדול, קטנה שבוכה, הריון). אני לא מהחסידים הדבקים של "מיטה משפחתית" (אין לי בעיה עם מי שכן בעד...), אבל מצד שני כשהקטנה לא מרגישה טוב אני מרגישה שזה אכזרי מצידי לתת לה לא להצליח לישון עם עצמה... אני חושבת שצריך בנושא הזה הרבה רגישות והקשבה - לעצמך, לילדים, לבעל כמובן, וזה מאוד משתנה לפי תקופות. אצלי עם הגדול- אני משתדלת להתעקש איתו, בנעימות, שיישן במיטה שלו. יש לו חלומות רעים וכו ("אני רוצה שתשבו לידי כל הלילה"), אבל נראה לי שלא טוב לו כבר לישון עם אבאמא. לי זה לא נוח! והוא גדול! הוא יכול לפי הרגשתי למצוא את הביטחון והנחת במיטה שלו, הנעימה והמתוקה, לבד. הקטנה - כמו שכתבתי, לפעמים תישן יותר טוב איתנו, ולפעמים ממש לא ורק העייפות גורמת שלא נחזיר אותה למיטה שלה, ונסבול מזה כולנו כל הלילה.. ואני רואה שיש מצבים שכשאני מצליחה להחזיר אותה, פתאום היא ישנה מעולה! בקיצור (סליחה על האריכות) - לדעתי צריך להרגיש אם זו טובת הילד או העייפות שלנו. לגדולה הייתי מציעה לדבר על זה (יש גם ספר ממש חמוד על זה, לא זוכרת את השם, על משפחה שכולם שם עוברים מיטות בלילה), אפשר במקרה קיצון אפילו להציע פרס על לילה לבד במיטה (אני מרשה לו לבוא כשיש אור בחוץ...) לקטנה הייתי מציעה, אם אין סיבה מהותית ואתם מרגישים שיהיה לה טוב במיטה שלה, כן לנסות להתעקש ולשבת לידה וכו, כדי להרגיל אותה למיטה שלה, במיוחד שהלידה ככ קרובה. בהצלחה!

לא נראה לי שאנחנו האנשים הנכונים לענות... אנחנו קמים בבוקר עם עוד 5 חפרפרות מתחת השמיכה שלנו ...
ולפעמים נמאס להם אז הם באים עם שמיכה לעצמם B-)

בס"ד

 

אז ב"ה יש לנו שלושה קטנטנים. הגדולה בת שלוש, הסנדוויץ בן שנה ו8 והקטנה בת שלושה חודשים.

 

הגדולה שלי מאז ומתמיד הייתה איתנו במיטה וממש לא כי רצינו את זה, כשהיא הייתה קטנה כשהיא בכתה לקחנו אותה אלינו וכשהיא עברה למיטה משלה, היא עשתה את זה מיוזמתה. היא נרדמה כל לילה (עם כל המאבקים שלנו) רק במיטה שלנו ואחרי שהעברנו אותה (אם היא לא הייתה מתעוררת תוך כדי) היא הייתה חוזרת באמצע הלילה שוב, כמעט לא היה לילה שהיינו קמים בו לבד.

 

מיד אחרי הלידה של הקטנה החלטנו לשים לזה סוף.

 

עשינו כמה דברים.

דבר ראשון התחלנו לדבר על זה ולהכין את הקרקע. "הכי שווה לישון במיטה שלך" "המיטה שלך ממש נחמדה ומקסימה וממש של גדולים" (בניגונים הנכונים...) "לכל אחד יש את המיטה שלו" "זה לא נעים לאבא ואמא שישנים איתם במיטה, זה צפוף לאבא ואמא וכו'..."

אחר כך במשך יום שלם פימפמנו לה שהיום בעזרת ה' היא הולכת לישון במיטה המקסימה שלה כמו גדולה וכשהיא תקום בבוקר היא תקבל הפתעה.

המשכנו עם הגישה החיובית הזאת שהכי שווה לישון במיטה שלך, ונתנו פרסים בימים הראשונים והרעפנו שבחים. וב"ה זה עבד. היו עוד כמה  התמודדויות שחזרו בהמשך, אם זה מעניין אתכן תגידו ואפרט.

 

בגדול להתייחס אל המיטה כפרס ובשום אופו לא כעונש

 

בנוגע לסיפורים ולהרדמה ממושכת, דיסקים יכולים להיות יעילים בהחלט (פרפר נחמד, אליעזר והגזר וכו'...).

 

והכי חשוב להיות נחושים ועקביים.

 

בהצלחה רבה!!! 

לנו היה אתזה עם הבן השני תקופה ארוכה (גם בהריון) ברגע שהתאוששתי וידעתי שאני יכולה לקחת את זה כפרוייקט בהתחלה ישבתי ליו וליטפתי/ נתתי יד, אח"כ בלי מגע אבל לידו אח"כ החזרה למיטה חיבוק וכו' עד שהיום הוא כבר לא מתעורר בכלל בלילה אא,כ יש משהו מסויים. 

באופן כללי כל מעבר דרסטי אני מאמינה שמעברים דרסטיים כואבים וקשים לשני הצדדים ולכן יהיה יותר קשה ליישם אותם.

םה הקושי הוא ההתמדה והידיעה שזה ייקח זמן - אבל שווה. 

כרית, שמיכה, מוצץ...

וגם לנו יש בובה בת 3 חודשים במיטה.

בדרך כלל לא מפריע, אבל אם כן- אני מודיעה מראש, בזמן ההשכבה שהלילה לא באים למיטה שלנו, וזה עובד. או שהן לא באות, או שרוצות לבוא ואני מזכירה שהלילה לא, ומתרווחת לי על המזרון...

בה הילדים צריכים להיות ולתפקד לפי הספר ..

ילדים הם גם בני אדם הם לא רובוטים...

מאמינה שיכולה להיות עוד דרך.

אני בטוחה שהדרך שתמצאו תהיה מלאת רגישות והתחשבות! לא נשמע שאתם מסוגלים אחרת

מצעים יפים

לא להשכיב לפני הזמן  את הקטנה כדי שהיא לא תתעורר בלילה

היתה לי תקופה שבת שלי פשוט ישנה אצלי במיטה, וביום בהיר אחד אמרתי לה שהיא חוזרת למיטה שלה ,להפתעתי זה הצליח

ותמיד לזכור שזה שלב זמני בחיים והוא יעבור

הקניית הרגלים טובים לילדים  היא חלק ממשימת החינוך של ההורים, משימה שנכונה בכל גיל ולא רק לגדולים.

מותר להורים להגדיר שעה שלפניה לא באים אליהם למיטה, ולהחזיר את הילד למיטה שלו. נכון שאולי בלילה הראשון הוא יבכה שעה (עם ההורה לידו או בחדר לידו), ואולי אפילו יעיר את אחיו, ובלילה השני הוא יבכה חצי שעה, ובלילה השלישי 5 דקות והוא יתרגל.

אפשר לרכך עם סידור אפשרות ללינה על מזרון או ספה מחוץ לחדר ההורים .

בכל מקרה - המחשבה שפינוק מיידי עדיף לךילד מגבולות  אינה נכונה כל פעם אם כי לעיתים רצוי לשחרר. ילדים בגיל הרך זקוקים לגבולות ולמסגרת, ואם אלה מסגרות וגבולות שההורים מציבים - זה חלק מהבטחון והמוגנות של הילדים בהוריהם. ויתור על גבולות אינו פינוק אמיתי אלא רגעי על חשבון האפשרות לתת לילד בטחון גם במחיר אתגר מיידי.

מה הגבולות? שכל זוג יציב לעצמו. בכלל לא לבוא למיטה (בד"כ תלוי גיל מבוגר יותר), לבוא רק מ- 6, 5, 4 - כל זוג לפי העייפות שלו והיכולת שלו.

מצד שני, אם לילה אחד התעלפתם מעייפות ולא הצלחתם להחזיר את הילד למיטה ונרדמתם כשמאפשרים לו להשאר לישון - זה לא ממש סוף העולם, ועולמו הפנימי של הילד לא יתערער מפעמים בודדות, אבל הרגלים וגבולות צריכים להיות, לטובת הילד.

אנחנו שמים מזרון על הרצפה לידנו (או בין המיטות כשאני נידה) והם ישנים שם.

אני לא אוהבת שישנים אצלי במיטה כי בסוף לי אין מקום 

 

אצל אחי, לאחר שכבר נשבר להם מהבעיטות הם החליטו והודיעו רשמית: מי  שבאמצע הלילה רוצה לישון אצלם, יכול, אבל... יש להביא שמיכה ומותר לישון על הריצפה ליד המיטה של ההורים.  תוך שבוע אף אחד כבר לא בא   .

 

בנוסף כשהם באים, תאמרי להם  במפורש שכאשר הם ירדמו את מעבירה אותם חזרה למיטה שלהם.

 

לגבי הבעיה הראשונה, נסי מעט מוסיקה מרגיעה, השראת בטחון - נשיקות, אני אוהבת אותך....

 

 גם אצלי הם מבקשים שאשב וסיפורים אין סוף (שלוש ושמונה, שנתיים,  חודשיים), אני יוצאת מהחדר ואומרת שאחזור, אני לא חוזרת מיד ומי שעייף פשוט נרדם. 

גם אם מותשים, אם לא תפסיקו מייד זה רק יחריף ויהיה קשה מאוד לעזור. עם הגדולה אפשר לדבר, ולהגיד לה שנגמר. והקטנה מחקה את הגדולה. הייתי מנסה להטיל על הגדולה לדאוג לכך שהקטנה תמשיך לישון, ובכך להרוויח שני דברים. שתרגיש גדולה עם אחריות, זה יתכן ואפשרי. והיא לא תגיע לחדר. יש להניח שזה יסתדר. אם לא צריך להודיע לגדולה שהחדר יהיה נעול. היא תפסיק לקום. יהיה קשה כמה לילות, אבל זה שווה. בהצלחה, ולידה קלה.  

אנחנו-לא דוגמא-כשהתייאשנו סופית מהמיטות הישנות ומלשנות את הילדים,קנינו שני מיטות "מיטה וחצי" ומאז יש מקום לכולם-גם לאבא ואמא 

במשפחה אין דמוקרטיה, במה שנוגע לסדר ההיררכי. הגעה למצב כזה עלולה להביא לערעור סדרי השלטון התקינים בבית. יתכן מצב שבו תיכנעו לדרישות ילדיכם כיוון שלא קבעתם גבולות. זה חבל מאוד.

הכי פשוט לשים את הגדולה במלונה של הכלב בחוץ.

כשצריך לחנך - אז צריך! ככה היא תדע את מקומה.

יהיה קשה כמה לילות, אבל... בעצם לא יהיה קשה! יהיה שקט ושלווה

לילה טוב!

אלא אם כן את חושבת שהורים טובים זה רק מי שחושב כמוך

זה רעיון רע בעיני לנעול את הדלת בפני ילדינו.

הם עלולים לזכור בעתיד שהדלת אלינו, הוריהם, נעולה, גם כשהם חווים פחד ומצוקה ונמצאים בצרה.

אפשר להגיד מליון פעם לילדים: "אנחנו כאן בשבילכם כשאתם זקוקים לנו", אבל מעשה שווה פי מליון ממילים, והמעשה הוא אשר נחרת במח.

משפחה איננה דמוקרטיה, אבל ההורה, ה"שליט", גם לא אמור לייסר לא בשוטים ולא בעקרבים. הורה אמור לנהוג באהבה ובחמלה, תמיד להקשיב (גם אם לא תמיד להסכים), כמו ההוא שדואג לכולנו.

(תודה על ההערה, וסליחה על הנימה בהודעה הקודמת)

חזקה על הורים שהם אוהבים את ילדיהם.

אלא שלפעמים הדין (הגבולות) הם החסד האמיתי.

אהבה ללא גבולות נקראת בעברית חסד...(זהו הכינוי בתורה לגילוי עריות של אח ואחות)

הורים מחויבים לחינוך ילדיהם - האהבה קיימת ממילא.

מתוך האהבה הזאת אנו מוכנים לעשות את מה שלא תמיד נוח לנו וליישר את דרכו של הילד ובעצם לעתים "להתעמת איתו".

 

בנוסף - 

חובתם של ההורים לחיות את חייהם המשותפים

הכוללים שינה, אוכל סביר וחיי זוגיות שפויים.

ילד צריך לדעת שיש דלתות הסגורות בפניו,

הוא לא מרכז העולם ויש דברים שאין הם מעניינו - כשיבין זאת זה לא ישבור אותו!

משהו מוזר לי עם המשפט הזה -

בהקשר של חינוך ילדים, אני שומעת אותו הרבה. כאילו באהבה אין מה להשתכלל, היא שם כל הזמן, היא בכיס שלנו, אין מה לדאוג לה, צריך לדאוג רק ל"שמאל מרחיקה" ולא ל"ימין מקרבת".

אבל דווקא בהקשר של בני זוג, רגילים לשמוע (בהדרכה לפני החתונה, בדברי התורה שנאמרים בחופה ובשבע ברכות וכו', בכל מיני ספרים של אנשים גדולים) הדרכה הפוכה - לא להניח שהאהבה שם ממילא, לא לראות בה דבר שנמצא אצלנו ללא מאמץ, אלא לעבוד וליצור אותה בכל רגע מחדש, על ידי חסד ונתינה (אני זוכרת כרגע קטע כזה מהספר של הרב אליהו דסלר, למשל).

לא מסתדר לי שלשני סוגי הקשר האלה תהיה הדרכה כל כך מנוגדת, הפוכה. בסך הכול אני שאוהבת את בעלי ואני שאוהבת את הילדים שלי אני אותו אדם, המוח אותו מוח, הלב אותו לב... לא ייתכן ששתי דרכים כה מנוגדות נכונות אצלי בו זמנית.

 

ומבין שתיהן, ההדרכה השנייה נראית לי הרבה יותר מכוונת לטבע האדם.

אין שום ניגוד בין אהבה לצורך בחינוך ושיפור איכות החיים. לדוגמה: אם ילד צריך פיזיותרפיה והוא צורח בטיפולים. האהבה אומרת שיצרח כשהוא קטן, בכדי שלא יסבול כשיגדל. וההורה שירחם על הבן הסובל, יגרום לבנו הפגוע נזק, בגלל האהבה קיצרת הרואי של אביו. וכמו שאומרת גלי: אבות קובעים את המחיר שמשלמים בניהם. ואני מוסיף - והאבות משלמים גם כן. ותודה ליערית.

מה שאתה מציע, זה לתת ילד לפזיוטרפיסטית, ובזמן שהוא מתענה וצורח, לנצל את הזמן לסיבוב שופינג, ואז לחזור ולאסוף אותו.

מה שאני מציעה, זה להיות איתו בטיפול, וכשקשה לו לחבק אותו ולומר לו: "אני יודע שזה כואב לך... אני כל כך מצטער! לפעמים אנחנו צריכים לעשות דברים שהם לא נעימים.. אני מצטער... אני רואה שמאוד קשה לך וכואב לך.. אני אוהב אותך..." וכן הלאה.

אפשר להרגיל ילד לכל דבר. תינוק שגדל בבית יתומים מפסיק לבכות בגיל שלושה חודשים. האם זה אומר שהוא לא צריך מגע ואהבה? לא - זה אומר שהוא הבין שהוא לא יקבל אותם בכל מקרה. זה אומר שהוא איבד תקווה ואמון. כ-40% מהילדים המאומצים הם בעלי הפרעות אישיות קשות.

האם את אומרת שילדים מאומצים מקבלים יחס כמו בבית יתומים? אני מניחה שלא לזה התכוונת... אבל מה כן?

ומה אם ילדה תכנס באמצע הרגע האינטימי? לא עדיף כבר לסגור דלת?

איכשהו רוב אוכלוסית העולם מצליחה להתמודד יפה עם האתגר. זה לא כמו פיצוח אטום או משוואה מתמטית ממעלה שישית. אני בטוחה שאדם בוגר סביר בעל מנת משכל ממוצעת ואף למטה מזה, יפתור את הבעיה בדרך שמתאימה לו.

 

נראה שב"ה חזרת לעצמך יקרה....

 

(אגב, מה שלומך באמת?)

הזה של חדרים נפרדים להורים ולילדים?

 

לא חייבים לקחת את התרבות המערבית כאמת אחת ויחידה...

זוגיותהיא דבר שצריך להשקיע בו

לאחרונה התחלתי לסגור את הדלת של החדר של הגדולה באופן קבוע. זה חדר בתוך חדר והחדר שלה פונה לחדר שלנו.

זה מקל מתי שהקטנה בוכה (פחות סיכוי שהגדולה תתעורר) מקל על ההרדמות שלה (לא בודקת כל הזמן מה קורה אצלנו בחדר ובשאר הבית) שומר על החום בחדר שלה כשמדליקים לה חימום וגם לא מצריך קימה מיוחדת במקרה הצורך אחרי שנשכבנו במיטות כבר.

לא רואה בזה שום פסול.

היו פעמים שהיא ביקשה להשאיר את הדלת פתוחה, ונענתי.

אבל כן היה לי חשוב שהסטנדרט יהיה דלת סגורה.

והגדולה ישנה איתנו במיטה, הייתי בכוונה מותחת ידיים ורגליים ולא מתכווצת לי  כדי לא להעיר אותה וכל פפעם שהיתה מתעוררת מאי נוחות הייתי מזכיר לה שיותר כיף במיטה שלה ושם אף אחד לא מפריע לה.

ובהדרגה בתוספת פרסים בהתחלה היא עברה לישון במיטה שלה והיום היא לא מוותרת עליה... ב"ה!

בתקופה שזו היתה תופעה קבועה (וצפופה!), כתבתי ערב אחד לבנות שלי פתקים לגננות- "בוקר טוב, הלילה __ ישנה כל הלילה במיטה. כל הכבוד לה! אוהבים, אבא ואמא" ואמרתי שמי שתישן כל הלילה במיטה- תיקח את הפתק בבוקר לגננת. זה עזר....

 

 

לא לתמיד, אבל יחסית ירד....

 

 

(בכלל, באופן כללי- פתקים לגננת / למורה, עוזרים מאוד להרבה דברים שדורשים חיזוק...)

 

 

 

 

אולי תיקחי סיטואציה אחת או שתיים מהימים האחרונים, וממש תכתבי בפירוט מה את אמרת ועשית ומה היא אמרה ועשתה ואיך כל זה נראה ונשמע?

בשאלות חינוך - יש כאן מוחות גדולים. אני בטוחה שאם תמקדי ותעזרי להבין ממש איפה הבעיה תקבלי כיוונים מעולים למחשבה.

גיל לא תמיד פשוט, מעין "פרומו" למרד גיל הנעורים...

אז גם לא צריך להיבהל ולקחת אישית יותר מדי.

מתאים בהחלט לחצר- אחשוורוש...

אז אם לא זה...איך אפשר להקהות זכרונות כואבים?

השאלה אם זה נכון כאורח חיים קבוע.

לדעתי זו בריחה מהמציאות, במקום להתמודד איתה.

שכל מה שעובר יכול לבנות ונועד לבנות. שכחות הנפש שיוצאים לפעל ע"י ההתגברות, הם העיקר, וה"נסיבות" הן טפלות לכך. 

 

ב. להרבות בחיוב, במחשבה דיבור ומעשה.

 

ג. אכן - להרבות בשמחה ועידוד. לא צריך "משקה" בשביל זה..

 

 

הצלחה רבה.

רק בעוד 5 שנים מגיעים להורים בטענות-

למה לא הזהרתם?

למה לא עצרתם?

 

ואיך מתמודדים עם כבד חולה?

 

תהיה גדול באמת -וקח אחריות על חיים שלך

הצלילים נכנסים אליו והוא לא קולט אותם....הוא לא מנסה לשים את עצמו בנעליים שלי...

זה פשוט מתסכל...והיום האחראי שלי נכנס בי חזיתית....מעצבןומתסכל

הילדים חוזרים כלכך רבעים אחרי המשחקי צהרים, ונראה לי טיפשי לקלח וכשהם נקיים לתת אוכל שמלכלך.

תלוי כמובן מה גיל הילדים.

 

אצלינו ארוחת ערב ב5 או 5 וחצי.

מקלחות בד"כ ב6 ומיד למיטה.

עד 7 לרוב הם ישנים.

 

בני 3.8 , 2.6 ו1.2.

ב18:00. ואח"כ מקלחות (הממ..לא תמיד. יש ימים בחורף שאני מוותרת), ולמיטות. אם הן לא מאוד עייפות

אז אני קוראת להן ספר או שניים. אם מאוד עייפות- מדברים קצת, מספרים דברים טובים שהיו היום, והן נרדמות באמצע

הק"ש בדרך כלל. הן בנות 4 וכמעט 3. הקטנה, אם ישנה הרבה בצהריים נרדמת רק ב7 וחצי-8. 

 

מתקלחים  ואז אוכלים. האוכל מרדים אותם אז כדאי לנצל את הרגע, שוטפים פנים וידיים ולמיטה .

והם הולכים לישון בין שמונה לתשע

 בערך ב6 חוזרים מהגינה/ מפסיקים את פעילויות אחר הצהרים ואז אני מכינה א.ערב.

אם אני מכינה משהו מושקע שלוקח זמן אני מכניסה ילד אחד לאמבטיה בינתיים וכן אם יש ילד מידי מלוכלך (מלא בוץ/ברח לו בדיוק וכד').

בערך בשבע גומרים ארוחת ערב ואז אמבטיות ואח"כ צחצוח שיניים, שרותים..מים..(כדי שלא יהיו תרוצים אח"כ למה לא לישון...)קריאת שמע, סיפור ואז אנחנו משוחחים על דברים טובים (רק טובים!!) ומצוות שעשו היום. לפעמים אני גם שרה להם שירים..בדרך כלל אז הם נרדמים חוץ מהקטנה שישנה במעון והיא חוגגת עד עשר לפעמים לצערי.

בחורף אני לא מקלחת כל יום!

דוגרי הייתי רוצה שירדמו יותר מוקדם, נגיד שבע וחצי, בדרך כלל אני לא מצליחה וגם כ"כ כיף לי איתם אחרי צהרים שקשה לי לעצור ב6..

שימי לב ששעת ההשכבה תלויה גם בשעת הקימה.

אצלי הם הולכים לישון יחסית מאוחר אבל קמים בד"כ לקראת 7. ילדים שישנים ב6-7 בערב יקומו בד"כ עד 6 בבוקר גג.

אני אוהבת לקלח אחרי א.ערב כי אחרת מתלכלכים בא.ערב ומה שווה המקלחת?

אבל יש אמהות שמזעזע אותם שהילדים ישבו  לאכול מטונפים מכל פעילות אחר הצהרים..

תגששי מה השעה והדרך הנכונה שלך להעביר את הערב וזמן השינה. לקח לי כמה שנים לעצב את זה ואני עדין פתוחה לשיפורים בעז"ה.

אצלי הגדולים בני 6 ו 5 הקטנים בני שנה וחצי (תאומים)

האוכל לפני המקלחת גם כי הם חוזרים רעבים וגם כשנכנסים למקלחת כבר מצחצחים שיניים ושרותים ואז מייד למיטה.

מקלחות בד"כ מתחילה בסביבות 6 כך שהקטנים ב 6:30כבר במיטות והגדולים 7-7:30 גג.

אם נמרחתי עד 8 ויותר הלך לי הבוקר והם יקומו מהמיטה אחרי 7 רק בכוח, יהיו שפוכים וטענת "אמאאא אבל אני עייף" (בעיקר בן ה5)

חוץ מזה שאם אני רוצה לטפל קצת בבית, לאכול א.ערב בעצמי ולנוח אני חייבת להשכיב מוקדם.

 

מירימי- אני מקאנה בך שכיף לך כ"כ עם הילדים שאת לא רוצה להפסיק כבר ב 6 להיות איתם. אני מרגישה מותשת והבלגן בעניים.... רק כשהם במיטות אני יכולה באמת להרגע... (וזה באמת מתסכל להיות במרדף במקום באמת להנות מהזמן איתם)

לא בריא ללכת לישון מיד אחרי האוכל, לכן אני משתדלת שיאכלו יחסית מוקדם ורק אחר כך כל הטקס של מקלחות, צחצוח שיניים וכו'.

חוץ מזה- שאם יתקלחו לפני האוכל- מיד כשיסיימו לאכול, אף אחד לא ידע שהם התקלחו....

עייף מוקדם יותר?

 

 

הקטן שלי ישן אולי 40 דקות בכל פעם, ואז שעתיים שינה בצהריים ובמיטה בעשר בערך לשנת לילה (כמובן

שהוא מתעורר בלילה לאוכל- בן חודשיים וחצי...)

תינוק בגיל כזה אמור להיות במיטה כבר ב7.

ככה אצלנו, לפעמים 6 וחצי והכי מאוחר 8 וחצי. אם אנחנו לא שמים אותו לישון מיד הוא רק הולך ומתעורר וקשה יותר אחר כך להרדים אותו.

אז יכול להיות שבגלל שאת 'מחכה' איתו עד 9 הוא כבר נהיה ערני לגמרי ומתקשה להירדם.

 

דבר נוסף, כדאי לך ליצור לו שיגרה של השכבה - 

18:00 ארוחת ערב\הנקה,

18:30 אמבטיה חמה,

18:45 קצת לשבת יחד בחדר ולהחשיך את האור

19:00 להניח אותו במיטה ואולי הוא יירדם יותר בקלות.

 

בכל מקרה, הכל עניין של הרגלים. תחליטו על שעה מסויימת (כאמור, לא מאוחרת מדי בשבילו) ותשתדלו להיות עקביים איתה. 

בהצלחה (:

ואני מכירה דרך אחת לחזור להנקה במצב כזה

להפסיק לחלוטין לתת בקבוק, ולהאזר בהמון סבלנות בהנקה, עד שהוא לומד לינוק מחדש

אולי למישהי אחרת יהיה רעיון אחר

ושיהיה מזל טוב

התינוקות הקטנים האלה חכמים גדולים

הם מגלים מהר מאוד שמהבקבוק האוכל מגיע אליהם יותר בקלות.

לכן מומלץ, כבר ללידה, להגיע עם בקבוק של אוונט שיש לו מספר רב של פטמות,

ולקנות את הפיטמה עם החריץ הכי קטן - מס' 0, כבר בתיק הלידה לבית החולים.

מהפיטמה הזו החלב יוצא הכי דומה להנקה, אולי לא כ"כ לאט, אבל גם לאט.

והתינוק צריך להתאמץ בהזזת הלסתות.

כשאני בבית חולים אחרי הלידה, אם אני רוצה לישון בלילה האחרון לפני החזרה הביתה לילה שלם,

אני מבקשת בתינוקיה שיתנו לו את החלב אך ורק בבקבוק הזה

ולא בבקבוק של בית החולים שממנו החלב עובר פשוט בשניות...(ומשאיר את התינוק עם בועות אויר וגזים)

גם לבית ההארחה ליולדות הבקבוק הולך איתנו

נסי לעבור איתו לבקבוק כזה כשאת לא יכולה להניק.

בהצלחה לכולנו

 

מכירה גם באוונט רק מ1 ומעלה.

אם השרשור שלי נמצא כאן מאז התגובה האחרונה שהייתה בכ"א שבט...

תודה לכולכם על התגובות. מסתבר שמה שהציק לפשוש הקטן בהנקה הייתה לשון קשורה שלא סיפרו לנו עליה עד גיל חודשיים וחצי. ניתקנו לו ואנחנו בקצת מעקב בדיאדה, אבל זה אומר שצריך ממש ללמד אותו לינוק מההתחלה ואני לא יודעת כמה זה יצליח... מנסים.

בנתיים הוא אוכל סימילאק. מה לעשות...

הרבה כותבות שם על הקטנטנים שלהם

(של "בונים מגדל"), אז זה לא עד כדי כך ישן...

 

העיקר שאתם עוקבים ומטפלים, ומאחלת שתזכו להרבה סיעתא דשמיא.

וזה שבינתיים הוא אוכל פורמולה - זה כי יש לו הורים דואגים ומסורים שלא ייתנו לו לרעוב, וכך צריך

בריאות לרוב.

אנחנו מתקשרים לפני שבאים, ככה לימדנו את מי שבא אלינו להתקשר לפני... אבל ביישוב זה באמת יותר פתוח.

זה ביתך!!! זכותך להחליט אם מתאים לך עכשיו או לא.

בהצלחה!!!

אני אומרת בעדינות "עכשיו אי אפשר לבוא אלינו" או "לא נוח לנו עכשיו שישחקו אצלנו חברים". ועוד אופציה: "אז משחקים רק בחוץ"

השאיפה העיקרית שלהם היא לחזור ולישון.

אם הם ערים זה בטעות, ואם הם לא מצליחים לחזור ולישון מיד - צרחוווווותתתתתתת!!!!!

שינה מתוקה...

 

(המרפס נשמע תקין)

(ואל תדאגי - בסביבות גיל 4 חודשים הם מתחילים להתעורר בלילה הרבה יותר.... חכי חכי... )

ובאמת רואים בו את הדופק.

לגבי השינה- אשריכם... יש לכם תינוק שאוהב לישון. לא נראה לי שהייתם רוצים הפוך...

בע"ה שימשיך לאהוב לישון בשמחה ובבריאות.

רע אם הוא יתעורר מדבר כזה...

תנסי להשכיב אותו על הרגליים שלך, יד אחת מחזיקה את הראש כשהמרפק של אותה יד מרחיק את היד שלו.

יד שנייה שלך עם התרסיס והמרפק שלך מרחיק את היד השנייה שלו...

תיזהרי עם התרסיס שלא יפצע אותו באף ושלא ישפריץ לו לעיניים, ותניקי אותו מיד כדי להרגיע...

זה מה שאני עושה עם המתוק שלנו - בן חודשיים...

לא הצלחתי בכלל בעצמי (טוב, הוא בן 7 חודשים וכבר בחור חסון..)

אז ויתרתי.

 

 

כשהיו לנו שלושה קטנטנים עם שלושה בקבוקים ושלוש כוסות לנקות הגיעו מים עד גועל נפש ואמרנו "די!" ומאז אנחנו רק עם כוסות רגילות. לא בקבוקים, לא כוסות מיוחדות - סתם כוסות רגילות פשווט לקרב לפה שלהם בעדינות לאט - בסוף זה עובד

לא מסכים אף פעם לשתות מים (ניסיתי תמיד בבקבוק, לא עלה בדעתי אחרת), ויום אחד הוא ישב על אמא שלי והיא שתתה מים, והוא התחיל להתאמץ להגיע אל הכוס שביד שלה ולשתות ממנה. זה היה מצחיק ומתוק בטירוף, ומאז אנחנו רק עם כוסות רגילות.

גם ככה אני לא כל כך אוהבת "אביזרי תינוקות".

 

האמת שויתרתי די מהר והתחלתי לתת לו לשתות מכוס חד פעמית.

אבל חשבתי שאם ידע לשתות לבדו מכוס עם מכסה הוא פחות יהיה תלוי בי וגם יוכל לשתות יותר, בכל זמן שירצה.

טוב, אולי זה רק העצלות שלי (:

 

אפרופו,

מה הנוזלים שאפשר להשקות?

אפשר פשוט מים (מינרליים\מורתחים)?

וכן, רצוי שיהיו מורתחים (בין אם מינרליים או מי ברז).

לגבי הבחירה בין מינרליים למי ברז, אני חושבת שאין הסכמה גורפת. משרד הבריאות ממליץ יותר על מי ברז. לדעתי מינרליים זה גם בסדר, בתנאי שאת יודעת שלא עמדו בשמש לפני שנמכרו, שאז הפלסטיק מפריש חומרים בעייתיים למים.

וגם לגבי מי ברז יש אזהרות - להשתמש רק במים הקרים (אח"כ אפשר להרתיח, אבל לא לקחת מראש מהברז החם), ובבוקר לתת למים לזרום שתי דקות בחופשיות לפני שמשתמשים לשתייה. שתי האזהרות נועדו למנוע הרעלת מתכות.

 

כוס חד פעמית זה נוח לך? הוא לא מקמט אותה ושופך הכול? אני נותנת כוס חד פעמית רק אחרי שכבר מאוד מאוד מיומנים בשתייה מכוס פלסטיק.

 

זה נכון שתינוק ששותה מכוס של גדולים מגיע לעצמאות בשתייה מאוחר יותר, אבל בכל מקרה זה עוד גיל שהם לא עצמאיים בהמון דברים, לא? ואחר כך כשמגיעים לגיל שילדי הבקבוק נגמלים ועוברים לכוס וצריכים עזרה והכוונה - הילד שרגיל לשתות מכוס כבר כמה חודשיםכבר מזמן יודע לשתות היטב לבד.

אני נותנת בכוס חד פעמית כשאני מחזיקה ולא הוא, וכל פעם ממש טיפה. הוא עדיין לא ממש יודע לבלוע נוזלים. (רגיל לינוק בלבד)

 

השאלה היא אם אני מכניסה אותו לגן (פעוטון?) בגיל שנה בערך, הגננות ירצו שידע לקחת בקבוק או שזה בגיל מוקדם יותר? (סורי על הבורות... ילד ראשון...)

 

 

הוא לא לפתור היום בעיות של מחר.

גיל שבעה חודשים זה נורא מוקדם בשביל להתחיל לחשוב על מה יהיה בגיל שנה - כמעט כמו שכשהוא נולד היית מנסה לפתור את האתגרים שיש לכם עכשיו - אבל הרי לא הייתה שום דרך אז לצפות מה הם יהיו, נכון?

אם מצאת דרך שטוב לשניכם איתה היום - מעולה.

עד גיל שנה המון דברים יכולים להשתנות. המוטוריקה שלו, העניין שלו בשתייה עצמית, ובכלל - כמו שכתבת - רק אז את תדעי מי תהיה הגננת ומה יהיו ההעדפות שלה. אם יהיה צורך אז ללמד אותו - תלמדי אותו אז, הוא כבר יהיה בשלב אחר לגמרי.

אל תדאגי.

כיף שיש את מי לשאול 

וגם לקבל תשובה מעמיקה.

אבל מהכוס עם המכסה הייתי תמיד מורידה את החלק גומי שגורם לוואקום הזה

או מלכתחילה לןקחת כוס עם מכסה בלי הפטנט נגד שפיכת המים ואז יותר ברור לו איך לשתות מזה.

 

ואת יכולה ללמד לשתותו מכוס רגילה כשאת שמה ממש מילימטר מים ונותנת לו לנסות לבד.

 

עוזר מאד. אם לא- סנו אוקסיג'ן מתמודד אצלי יפה עם כל הכתמים למיניהם...

זה חומר ממש פעיל ממה שהבנתי..

אפשר לשים את זה על הבגדים של התינוק?

אפשר להשרות באקונומיקה עם מים כמה שעות והכל ירד.

אחרי כביסה רגילה, פשוט להניח לייבוש בשמש.

השמש מפרקת את הבילירובין - החומר שמעניק לקקי את הצבע שלו.

זה לוקח שעה-שעתיים.

ולראות שאין התייבשות (אפשר ללחוץ על הירך ולראות אם הצבע חוזר מהר).

 

כי אם יש סימני התייבשות, צריך לקחת למיון (כשיש צירוף של הקאות ושלשולים זה צריך שימת לב).

יש לקנות בקבוק מרוכז , לנו הרופא ממליץ על הנוזלים של המרק עוף.

לגבי ההקאות, אם הוא כבר יודע להגיד שהוא עומד להקיא [שלי בת שנתיים אומרת] אני מכינה מראש קערה עם 2 שקיות סופר, היא מקיאה בפנים השקיות נקשרות וישר לפח...

תודה. אהבתי

תותים

ממיסים שוקולד מרים וטובלים בו את התותים. מצננים ע"ג נייר אפייה.

תתחרטי על הטעות. חולשה.

 

אל תתני לעצמך לשקוע בכך - אלא קחי את זה כמנוף לתכנן איך לא יקרה יותר.

 

תתני לילד שלך הרבה חום, זה גם פיצוי וגם הכי טוב לכתחילה. וזה יותר חשוב מ"להנהיג".

 

ותשתדלי בהדרגה להרגיל לאיזשהו סדר יום סביר, שיהיה לך בו גם זמן לנוח.

 

את לא "אכזרית". עשית טעות - תתקני. עובדה שזה מאד איכפת לך.

 

ולא יזיק לקחת כוס תה שמרגישים לחץ, ולהירגע רגע לפני ההמשך. בדרך כלל, לא קורה בינתיים כל רע לתינוק או לעולם...

 

 

ותינוקת, חמודה וחכמה ככל שתהיה (ושלך הכי חמודה והכי חכמה, כמו שאת יודעת היטב ), לא יכולה להוות "חברה" במובן הרגיל של המילה.

לא טוב לאדם להיות לבד. עוד יותר לא טוב לו - להיות רק עם תינוק! זה מ-ח-ר-פ-ן! בדיוק כמו שאת מרגישה!!!

העצה הכי טובה שלי להתמודדות, ולמנוע הגעה למקומות שהגעת אליהם: להיות בחברת אנשים.

תאמיני לי - אפילו לשבת בגינה הציבורית, ולהסתכל על פיליפינים מסיעים זקנים - זה יותר טוב מאשר להיות לבד עם התינוקת!!!

אבל אפשר גם:

להזמין שכנה או ללכת אליה;

להזמין אחות או לנסוע אליה;

להזמין אמא או לנסוע אליה;

להזמין חברה או לנסוע אליה;

אפילו חמות אפשר!!!!

אפשר להשתדל לעשות אחד מכל אלה, כמה פעמים בשבוע.

 

עוד אפשר וגם צריך: לדבר עם בעלך ולספר לו עד כמה זה נורא וקשה.

אולי הוא יציע רעיונות מעניינים, ואם לא, אז הנה כמה רעיונות מעניינים שאת יכולה להציע:

לחזור יום אחד בשבוע מוקדם מהעבודה הביתה, ולשחרר אותך לשעתיים שינה או קניות (גם מרופא שיניים אפשר להנות במצב כזה);

להרשם לחוג ערב אחד בשבוע, או שיעור כלשהו בסביבה שלכם;

שינדב את אמא שלו לאפשר לך את אחד מהנ"ל, אם הוא אדם כל כך חשוב שלא יכול לעשות את זה בעצמו.

 

אני יודעת שקשה לך להאמין, אבל זה לא לנצח! זה יעבור, ויהיה יותר קל אני מבטיחה

(ואת רגשות האשמה תעזבי - זה לא תורם כלום לך ובטח לה. רק חפשי פתרונות לצמצום הבעיה. אנחנו רק אמא. אמא לפעמים טועה)

אולי את צריכה לצאת לעבוד קצת?

אולי משפחתון יום עם עוד כמה אמהות, או "החלפת תינוקות"?

 

נשמע שאת צריכה קצת מנוחה ורוגע, חשבי איך להשיג אותם בנתונים הקיימים..

בהצלחה!

היום ממש הייתי רגועה ומחבקת ומנשקת ולא כועסת ולא מתעצבנת.

אפילו זכרתי את כוס התה...

הגעתי אליה רק בערב ודרך אגב - היא התנפצה ותכולתה לכלכה והרטיבה את המיטה שלנו...(ובגלל זה אנחנו לא בחדר שלנו הלילה).

 אודה לכל המייעצים:

עצות נבונות ויעילות.

(בהתנהלות שלי - לא כ"כ ישימות...)

אכניס לסדר היום.

 

זה שצעקתי עליו - זה לא פוצע את הנפש ושורט לדורות?

בגלל שהגעת רק בערב לתה - זה התנפץ... פעם הבאה - באמצע היום (תנסי - כשתגמרי אפילו לאט, תגלי שהשמש ממשיכה לזרוח, איראן לא הפציצו, והתינוק מחייך)...

 

אם תרבי בחום ואהבה, בדיבור, ביחס, במעשה - אז מה "שצעקת", "יתבטל ברוב"... העיקר להשתדל לשים לב להבא..

בשם ברא אותנו שנשרוד אפילו שסתם בני אדם רגילים מגדלים אותנו, ושוגים לא פעם 

לשמחתי נוכחתי כמה וכמה פעמים לראות, שמילים טובות לרוב חודרות הרבה יותר עמוק ממילים פוצעות.

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק..."

זה שלפעמים אנחנו קצת מתפרקות ומתייחסות לילדים שלנו בדרך פוגעת - זה אולי עושה איזה רושם בנפש, אבל זה כלום לעומת כל הפעמים האחרות, שאנחנו מתייחסות אליהם בדרך בונה. הפעמים האלה הרבה יותר נחרטות בזיכרון, והרבה יותר משפיעות עליהם בהמשך כמו שיוקטנה כתבה - הילדים שלנו עמידים. הם מתוכננים טוב, כך שלא כל כך קל לערער אותם.

צריך להיזהר לא "להסתמך" על זה "להקל" בלצעוק על תינוק שעוד אינו יודע לדבר..

 

בוודאי שצריך בכל תוקף להשתדל שזה לא יקרה.

 

ואף אחד לא יודע מה כל דבר עושה "בפנים".

 

אך ההנחה הפשוטה היא שגם טעות פה ושם - אינה עומדת מול העיקר של החום והאהבה.

 

אבל צריך בהחלט להשתדל להיזהר; ביחוד בשלבים האלו.

 

אני כן מכירה אימהות (כולל אני עצמי) שצפירת הרגעה כזאת תעזור להן דווקא להתאפס על עצמן ולהקרין לתינוק יותר ויותר טוב... מתוך תחושה של העוצמה שיש בידיהן להיטיב.

 

מבינה את החשש שלך, אבל לדעתי המציאות מורה אחרת.

לא "תסתמך" על זה (לפחות לא אלו שכאן).

 

אבל "בעידנא דריתחא" וחולשה - הקלת יתר בענין, עלולה גם לשמש כ"תוספת" לעייפות (לא קרה כלום..). הילד הוא קטן וחסר אונים.

 

[שמעתי לפני זמן קצר מאמא לילדים צעירים, שהחזיקה את התינוקת הקטנה בידיים, ומעט הרימה את הקול בגערה על הילדים (לא צעקה. גערה "לזרז", שיסדרו או משהו כזה). מבחינתם כמובן - זה היה לא כלום. היא הרגישה איך הקטנה מתכווצת בידיים]

 

כמובן, שאת צודקת שהדרך לכך היא דווקא ע"י רגיעה ולא ע"י מתח. גם אני הזכרתי את זה למעלה.

אני מאוד מבינה ומזדהה.

לדעתי, בלי להלחיץ, ובנוסף לכל העצות המקסימות שכתבו פה, כדאי לבדוק דיכאון אחרי לידה.

מניסיון, שיחות עם אדם מקצועי, ולפעמים אפילו טיפול תרופתי, יכולים לחולל פלאים ולעזור למצב הרוח.

[ומהבחינה הכספית: יש את ארגון ניצ"ה שעוזר לנשים במצב כזה בחינם או בעלות אפסית].

מחזקת את ידייך. את אמא נהדרת!

םתינוקות זורקים אוכל

לא נותנים לישון

מרקנים ארונות

מכניסים הכל לפה

ובורחים כל הזמן

זה הטבע שלהם

אם תינוקת שלך לא עושה חלק מהרשימה זה כבר מזל

וגם את כאמא לא תצפי מעצמך גם לטפל בילדה גם לבשל גם לסדר-מה שהצלחת-יופי

מה שלא-לא נורא

ממש השתדלתי להיות בסבלנות ובקבלה.

היא אוהבת אותי ורוצה אותי. אין בעיה. כמו שהיא מקבלת מכה מהקיר וצורחת ונרגעת וצוחקת וממשיכה - אני רוצה לקוות שכך גם ה"מכה" ממני.

אבל יש מצב מגוחך-

אנחנו הזוג, כל הזמן מתקוטטים ומתמרמרים. לפניה, בנוחכותה או אחרי שהיא נרדמת. מזעיפים פנים. מדברים בנוקשות.

אני מה זה מפחדת מההשפעה עליה. וכאילו לא אכפת לנו.

מצד שני

אנחנו מתחבקים ומתנשקים ורוקדים 

והיא מקנאה ורצה אלנו(בזחילה) או דורשת שנרים אותה וכל כולה קורנת אושר ושמחה וצוחקת .

ואז כולנו מתחבקים ומתנשקים ושמחים וצוחקים.

אז מה קורה לה באמת, מי יודע?

 

לגבי דיכאון אחרי לידה - חשבתי על זה.

איך מטפלים בזה?

אבל אני חושבת שקודם כל דרך ארץ וכבוד והשתדלות.

אפשר לפנות לרופא משפחה שיאבחן אם יש, ואז הוא רושם כדורים.

מומלץ, אם כן, לפנות לפסיכיאטר לאבחנה מדויקת.

והכי מומלץ, לפנות לטיפול פסיכולוגי, שמאוד עוזר.

(כפי שכתבתי, נדמה לי, יש את ארגון ניצ"ה (תחפשי באינטרנט, או בספר טלפונים של ירושלים) שעוזר לנשים במצב כזה, ומלווה את האישה מההתחלה ועד הסוף).

בהצלחה!

בס"ד

 

קושי של אמא אחרי לידה (גם כמה חודשים אחרי) זה דבר מאד מאד נפוץ ונורמלי, בייחוד בלידה ראשונה, בה את הופכת מאדם "חופשי ומאושר" למ-ש-ו-ע-ב-ד-ת (עם כל הטוב שבזה) את פשוט 24 שעות תלויה באיך שהתינוק שלך יתנהג וזה מחרפן ולא פשוט בכלל.

 

תנסי לעצור רגע ולחשוב גם על הנקודות הטובות שבך, ואני בטוחה שיש לא מעט כאלה, תנסי לחשוב מה יפנק אותך ויעשה לך כיף (שאת יכולה לעשות) ותפרגני לעצמך!! כשאמא שמחה טוב גם לתינוק.

ואני בהחלט מתחברת לעצה בנוגע לחברות, זה פשוט משחרר משהו בנפש - וגם - את כבר לא לבד.

 

 

דרך ארץ וכבוד ממש לא סותר טיפול בעצמך. ההפך. זה בא במקביל.

 

תאמיני בעצמך ותעשי הכל כדי לשפר את המצב, למענך ולמען המשפחה שלך.

 

בע"ה אתם עוד תצאו מזה ויהיה לכם טוב.

 

יש ספר של מיכל פינקלשטיין "אחרי לידה" - ממליצה  לקרוא.