פורום הורות (עמוד 318)

מנסיון של כמה ילדים.

הציפיות שלך יעזרו בעניין. צריך להאמין בזה.

אני מתכוונת ל12 שעות. תשובתך עדיין בתוקף? או שעדיף לאפשר לו הפסקה באמצע?

זה קשור בקשר ישיר עם הציפיות שלנו.

אני ממש לא מדברת על אילוף.

אלא מצב שתינוק מגיל אפס ישן לילה(אולי אנחנו מאלפים בבטן).

כנראה שהוא לא שונה מאדם מבוגר.

כמו שהסבתות אומרות: שינה חשובה יותר מאוכל. 

בתפיסה שלנו תינוק לא אמור לישון. אפילו פעוט לא.

אבל השלב הזה שהם עוברים לישון לילה שלם גם כרוך ביסורים או באילוף כמו שאוהבים להגיד פה.

וזה מוכיח שזה לא קשור לגיל אלא להרגל.

אני פוגשת אנשים רבים שבגיל שנתיים מחליטים להלחם על זכותם לישון לילה שלם.

זאת אומרת שבסוף זה בכל מקרה נגמר במלחמה.

אני מציעה דרך אחרת.

אני יכולה להגיד מנסיון. על עצמי וגם מהתבוננות באחרות,

שמי שמאמינה שתינוקות אמורים לישון בלילה, התינוקות שלה פשוט ישנים.

כן, גם 12 שעות.

כל מה שהוא צריך לאכול הוא אוכל טוב יותר ביום.

צריך פשוט לאפשר להם לישון...

מעדות אישית: עובדה, אצלנו זה לא נגמר במלחמה. הילד גדל ומעצמו התחיל לישון לילות שלמים.

אני מבינה את הגישה שאת מציגה כאן, אבל ההוכחה שלך היא לא הוכחה.

כתבת בשורה מספר 3: "אני ממש לא מדברת על אילוף"

ובשורה מספר 7 כתבת: "... כרוך ביסורים או באילוף"

אז כן או לא ייסורים ואילוף? התבלבלת...

תינוק נולד כשהוא לא יודע לווסת את חום גופו, ללכת, לדבר, לטפל בצרכיו, לאכול מזון, ועוד ועוד - וגם לישון ברציפות. 

עם השנם, הוא ירכוש מיומנויות אלו בהדרגה: תוך ימים ספורים ידע לווסת את חום גופו, לאחר כשנה יתחיל ללכת, לאחר שנתיים לדבר, ובסביבות גיל 3 שנים ידע לחזור ולהרדים את עצמו כאשר הוא מתעורר באמצע הלילה. כמובן, כל אחד בקצב שונה וזמנים שונים

גיל שנה הוא גיל מאוד מוקדם בשביל תינוק לרכוש מיומנות כזו.

ניתן "לאלף" את התינוק, שיידע שאין טעם לקרוא להוריו, שכן אלו לא יגיעו לסייע לו. אני חושבת שבשיטה זו הנזק רב על התועלת: את יכולה לומר לילד אלף פעם: "אנחנו כאן בשבילך כשאתה צריך אותנו", אבל ברגע שנהגת להיפך, והפקרת אותו לבכי ואימה כשהוא קרא לך, הרושם הזה יישאר צרוב במוחו, ולא יעזרו כל הדיבורים היפים.

ילדים זו עבודה מאוד קשה ומפרכת, של יום ולילה - אין דרך להתכונן באמת לקראת דבר כזה בע"ה נמצא כוחות לעשות את זה כמו שצריך!

שאישית, אין לי ציפיה שלפני גיל שנתיים יישנו לילה שלם. אם זה קורה מדי פעם זה נהדר...אבל אני לא מצפה, ואז גם לא מתוסכלת, ולא מתעצבנת. זה פשוט ככה וזהו.

וגם אחרי גיל שנתיים, טבעי שילדים קמים באמצע הלילה- חלום לא טוב, היד נרדמה, ועוד מליון דברים.

נראה לי גם שאין כללים. כלומר- יש תינוק שיקום לינוק פעם אחת בגיל שנה, ויש שיינק 3 פעמים בלילה. לא בטוח שזה מרעב.

אולי זה מצורך להיות קרוב קרוב לאמא. מנסיוני שלי, בגילאים האלה, כשהן ישנו איתנו במיטה הן התעוררו הרבה פחות, ונהננו מלילות שלווים יחסית, כי הן הרגישו את הקרבה שלנו.

(אגב, זה תקף אצלנו גם בגילאים יותר מתקדמים. ילדה בת 3 יכולה להתעורר 3 פעמים מסיבות שונות, אבל אם היא לידינו, אז היא ישנה כמו בובה כל הלילה.)

אני מסכימה שלא שייך "סדרת חינוך" כי זה לא ממש חינוך. זה יותר סוג של הרגל, שיתכן שיש שחושבים שהוא טוב, אבל השאלה על חשבון מה זה בא, מבחינת נפש הילד. (הי....הוא קטנצ'יק, כולו תינוק בן שנה...)

גם אחרי גיל שנתיים, אבל אני גמורה מעיפות

לילה טוב

או שאנחנו האמהות עייפות מלצפות, או שלא מצפות ועייפות.

בכל מקרה, מי שאמא לילדים קטנים ולא עייפה, שתקום.

יש כזה דבר בכלל???

9 חודשים בערך, רוב הזמן.

יש חריגות, אבל הנורמה היא שינה רצופה.

כך שזה ייתכן ואפשרי.

לביקור.

מסכנה שלי,

זה נראה שיש לה חלומות רעים!

היא קמה מבועתת!

אני מקווה שיעבור לה מהר...

מצד אחד אומרים לא להעמיס שינויים על הילד

אבל נראה לי שאפשר לנצל את מעבר-הדירה להסבר לילד שהוא כבר גדול ומעכשיו הוא יישן במיטה משלו.

אפשר לעשות את זה כייפי-וואו!איזה מיטה יפה!!

וכן הלאה...

בהצלחה

כמובן שזה לא חייב להיות אוטומטית עם המעבר,

אבל אפשר שהמעבר ישמש כ"שעת כושר" להסבר שכעת כשעוברים דירה, הוא כבר גדול,

והוא בע"ה יישן במיטה שלו וההורים יעזרו לו עד שיצליח..

אפשר לומר: התחדשנו בדירה חדשה, ואיזה יופי, גם לך יש מיטה חדשה ויפה 

לדעתי דווקא אם תמתינו עם זה עוד, זה יהיה לו טראומתי. ולכן עדיף להקדים את זה כמה שאפשר

כמובן- בהדרגתיות. וברגע שהורים משדרים שהכל בסדר, וטוב, אין סיבה שהילד יעבור "טראומה".

אבל הם כן מבינים דברים פשוטים, וכן ההבנה שלהם נבנית מתוך טון הדיבור והיחס של ההורה.

אולי ילד בן 10 חודשים לא מבין כלום מהסברים האלו. האם זו סיבה לא להסביר?

בתי הקטנה מקבלת הסברים מגיל קטן מאוד- 3 חודשים. והיום כשהיא בת שנה ושבעה חודשים אני רואה את התוצאות של זה.

היא ילדה שמחה ורגועה שמבינה מה אסור ומה מותר, מה עושים עכשיו ומה אחר כך.

ויותר מזה-היא מבינה שאבא ואמא מחליטים גם אם היא רוצה אחרת.

מעבר דירה לא אמור להיות  טראומתי, זה כיף, ילדים מתלהבים מזה-יהיה לי חדר חדש, בית חדש, וכו'..

(מעבר גן לדוגמא טראומתי יותר).

לכן הייתי מנצלת את המעבר להתרגשות-יואו איזה כיף יש לי חדר חדש! מיטה חדשה! אולי אפילו מצעים חדשים! איזה כיף!

(הילדה שלי לדוגמא אומרת "וואו" אז אפשר להגיד "וואו יש לך מיטה חדשה! וואו יש לך דובי חדש שיישן איתך במיטה!)

מהניסיון שלי זה עובד.

גם אם הילד לא מבין את ההסברים מילה במילה.

אינה קשורה כ"כ למה שעליה נכתבה, במחילה.

פשוט - לא הבנת מה שכתבתי על ה"טראומה".

מעבר דירה אינו טראומה.

אבל, אם הוא יזוהה עם זה שאז בדיוק הוא הפסיק להיות אצל אמא, אז הוא יכול להיות מזוהה אצלו, בפנים, כ"טראומה".

המקום החדש = הפסיק החום הזה. ועל זה - הוא לא יבין שום "הסברה".

לכן צריך לחכות כמה שבועות ואח"כ להתחיל.

לגבי "הסברה" באפן כללי:  בוודאי שלא אמרתי "לא להסביר" דברים שעושים, בלשון חביבה מגיל צעיר. כל דיבור נעים אל הילד, הוא טוב.

לגבי ילדה ש"מבינה שאבא ואמא מחליטים גם אם היא רוצה אחרת" - זה נחמד, אבל צריך לשמור על הגבולות הנכונים של הדבר, באופן הנכון, שלא ייהפך לרועץ ומרדנות עם הזמן. גם להיות קשובים לרצון של הילד, וגם "סמכות נעימה ומוסברת".

ובוודאי שילד קטן יכול לקלוט את "אוירה הכללית" של "איזה חדר יפה". אבל לא את ה"הצדקה" לכך שזה אומר פתאום שינוי כזה..

וגם אם יקלוט "מיטה חדשה" וכו', מסתבר שהחסר יורגש אצלו. ולא טוב שזה יהיה מחובר באישזהו מקום עם המקום החדש.

זו ענ"ד.

כך שזה לא 2 מעברים

הוא יכול להרגיש שזה סביבה חדשה, ריח אחר וכו'

כמו שכשנוסעים להורים וכד' לפעמים הילדים קצת יוצאים מאיפוס מהשינויים בסביבה.

זה תלוי במבט שלנו-איך שאנחנו נשדר להם את זה ככה זה יהיה.

לפני שילדתי דיברתי עם אמא שלי על איך להתנהג עם הגדולה שלי.

היא אמרה לי בפירוש שהכל תלוי בי. נכון, תמיד יהיו תגובות לא פשוטות אבל האם בגלל זה נמנע מילדינו להתמודד עם מצבים?

לא.

היא אמרה לי שאם נשדר לילדה שהילד נכנס למשפחה באופן טבעי וששניהם חלק אינטגרלי מהמשפחה-היא תקבל את זה בדיוק באותה צורה.

פקפקתי בכך, אבל זה עבד.

נכון, יש תסמינים, אבל הם לא קיצוניים כמו שחשבתי ובאמת לרוב היא מתנהגת בצורה טבעית.

צריך לסמוך על הילדים שלנו.

"לסמוך על הילדים" לא אומר לא להיות עירניים שלא לגרום תחושות לא נעימות.

ובוודאי שקבלת ילד אחרי לידה, נעשית ביחד עם הגדולים. וגם אצלנו זה הלך בקלות.

אני מניח שאת מבינה שגם אני מדבר מנסיון של כמה ילדים..

אם את מרגישה שזה "טרואמה" לילד, משהו שצריך להתרגל, אז תחכי.

אבל יותר נכון להסתכל על זה כמשהו חשוב, שמתאים לילדים גדולים, הוא גדל כבר ולא תינוק קטן.

והוא גם יקבל את זה ככה.

זו השיטה שלי כדי להושיב את הילד בכיסא באוטו.

אנחנו קוראים לזה "הכסא המלכותי"!!!

אפשר להרגיל אותו לשחק במיטה גם לפני זה ביום, שההוא לא ינחת אליה בלילה בבום ולא יכיר אותה..

ל"מעבר" הבא שבדרך..

לא הייתי מעבירה ילד דירה, אחרי חודש מיטה, אחרי עוד כמה זמן להתרגל לעוד משהו חדש..

נראה לי שזה בסדר ככה.

גם אנחנו העברנו בו זמנית מאיתי במיטה ובחדר- למיטה וחדר אחרים. וזה היה בסדר גמור.

לא עם המעבר.

ללא קשר באיזה גיל ראוי שיהיה במיטתו.

אם תעשו את זה עם המעבר - המעבר יזוהה אצלו כ"טראומה" עם משמעות קשה, אולי גם בעתיד.

הכלל - בדר כלל - כשעוברים לא משנים דברים. קודם כל, לייצב את ההרגל ה"נורמלי" מבחינתו. אחרי שהמקום החדש הוא "מקומו", נוהגים כפי שהיו נוהגים היכן שרגיל.

שיהיה לכם מעבר טוב ו"ישוב טוב".

לאחרונה העברתי את הבן שלי למיטה משלו, בחדר משלו אחרי המון חששות. הוא בן 9 חודשים ורגיל להיות איתי כ-ל היום (אני איתו בבית, לא עובדת).

מאוד חששתי מההעברה הזו, איזה שבוע מרגע שהחלטנו לא ישנתי ורק חשבתי איך להקל עליו את המעבר. בחור רגיש (:

היה מאוד משעשע לגלות שכמה שהשלכתי עליו כמויות של פחדים, בסוף הוא לקח את זה יפה מאוד. 

באותו יום שהחלטתי שהוא עובר, מהבוקר נכנסתי איתו לחדר החדש, שלו, שמתי אותו בלול עם צעצועים, ולא הפסקתי לדבר איתו ולהסביר לו שזה החדר שלו וזו המיטה שלו וכו' (אל תאמיני למשפטים כמו "מה הוא כבר מבין". הוא מבין).

תוך כדי שהוא שיחק שם תליתי תמונות יפות על הקיר, עשיתי סדר, סידרתי לו את הבגדים בארון, וסתם ישבתי על המיטה שליד הלול וקראתי\תפרתי... בלילה עם הרבה חשש (בעיקר הכנתי את עצמי לבכי כל הלילה...) שמנו אותו לישון שם אחרי הסדר הקבוע של ארוחת ערב-אמבטיה-הנקה...

הילד בכה קצת, החזקנו לו את היד עד שנרדם.

כבר בהמשך הלילה כשהתעורר לינוק, הוא חזר למיטה החדשה בלי בכי בכלל. 

אני חושבת שמה שהכי הקל עליו זה הסדר יום הקבוע, שבסופו הוא הלך לישון במיטה החדשה.

כתבתי את כל זה כדי להציע לך, קודם כל בכל המעבר לנסות לשמור על השיגרה שלו, וזה יתן לו ביטחון במקום החדש.

שנית, יכול להיות שבימים הראשונים יהיה טוב שעדיין ישן איתכם, אבל אחרי שבוע אולי, כשיתרגל לבית (אצל תינוקות שבוע זה המון זמן), מציעה לך לעשות לו יום היכרות והסתגלות לחדר משלו. והעיקר להיות מאוד בטוחה בטיב המהלך הזה, כדי שתוכלי גם לשדר לו שזה בסדר.

בהצלחה, מקווה שיהיה לך לעזר

כשאנחנו עברנו דירה מיד העברנו אותו לחדר משלו והיה מצוין. הוא ישן הרבה יותר טוב בלילה וגם אני.

למרות שבהתחלה היה קשה לקום כל הזמן עד אליו, אבל לא הכנסנו אותו לחדר שלנו בלילות בכלל.

ב"ה הוא התרגל מהר לחדר ולבית.

באופן כללי נראה לי מוזר לשנות לילד הרגל למשהו מסוים ואז לשנות שוב, אם כבר אז שיהיה שינוי אחד, לא?

אני רואה שיש כאלו שחושבים אחרת. זאת דעתי האישית.

בהצלחה ותתחדשו!

026727675 יש מצב שהיא פתחה גם השנה

רעיון:

לשים את השטיח במקפיא,

ואז יהיה קל להסיר את הדבק..

אולי אפשר לנסות

דבק מגע זה לא חמץ 

מיטה משולשת (טוב לעתיד, וגם לאורחים).

חשוב להקפיד שתהיה חזקה. ילדים אוהבים לקפוץ על המיטה.

שלא תתנדנד בהמשך.

מיטות מצויינות!

על אופטיקה טרופיק- בירושלים בכנפי נשרים

יש להם מסגרות מאד איכותיות שיושבות טוב לילד קטן, וגם מאד יפות

קחי בחשבון שהם יקרים, אבל יש להם ביטוח (תוספת של 100 ש' ואת מקבלת את הזוג הבא ב80% הנחה, אם זה תוך שנה, מה שקורה בד"כ...)

חוץ מזה האופטיקאי שם מאד סבלן ונעים

בהצלחה רבה

לא יעזור שיגדל עם שרירי חגורת כתפיים אך עם סף תסכול נמוך...

אפשר לנסות דרכים מקוריות:

אולי להשכיב אותו עליך (בטן -בטן) כשאת יושבת על הספה ונשענת לאחור. כך מחזק את אותם שרירים, אך מרגיש מוגן עליך.

חוץ מזה, לתת לו לשכב על הבטן כשרגוע (לא עייף, לא רעב ולא מיד אחרי האוכל) ולשיר הרבה. מספיק שיהיה כך 5-10 שניות ואז תרימי אותו כשבוכה.

תראי- שעם הזמן הוא יתרגל לכך, יהנה עם זמן האיכות ויבכה פחות ופחות בהדרגה.

את יכולה לשכב על הגב או לשבת בחצי שכיבה ולהניח אותו עליך בטן לבטן

או במנשא עליך

או להחזיק אם הוא לא כבד מדי כשהבטן שלו שוכבת על הזרוע שלך

את יכולה לקחת אותו במנשא (אפילו בערסול), ושם הוא עושה את אותה העבודה, אבל בכיף

תהנו!

יש לי ילדים שלא אהבו "ערסול", ונהנו מתנוחה זקופה, דווקא

נסי לשים אותו על הבטן אבל במקום גבוה- כמו על שולחן, משם אפשר לראות הרבה וזה יותר מעניין.

כמו כן שימי לפרקי זמן קצרים בהתחלה ותאריכי בהדרגה.

לא כדאי לא לטפל אח"כ צריך לתקן  את המוטוריקה של כל הגוף - לא כדאי.

הבת השניה שלי גם היתה בטטה עצלנית ושנאה להיות על הבטן. היתה צורחת צרחות אימים אחרי 5 שניות.

היה לזה מחיר, כי כל המוטוריקה הגסה שלה התפתחה די מאוחר- היא לא זחלה על שש אלא על הטוסיק (לפחות זה היה נורא מצחיק..)והתחילה ללכת בגיל שנה ושבעה. כמובן שעד שהיא הלכה לא הלכתי לטיפת חלב כי לא היה לי כוח לשמוע נזיפות, וגם כי ראיתי שהיא כן כל הזמן התקדמה קצת.

מצד שני, במוטוריקה עדינה ודיבור היא הייתה, ועדיין מפותחת מאוד ומדהימה. כנראה שאיכשהוא זה בא לפצות או לאזן.

אז לא בטוח שכל בטטה זה מה שקורה לה, אבל יתכן שיש לזה השלכות...

אני חושבת שהשאלה היא לא מה עדיף - ילד בוכה או בטטה, זה לא העניין, נראה לי שילד שלא ירים עכשיו את הראש אח"כ יהיו לו בעיות להחזיק ראש וזה יכול להשפיע הרבה על ההתפתחות...

בקיצר, לדעתי חובה לשים אותו על הבטן, אבל לא צריך ממש לענות אותו.

בכללי, תנסי שכל פעם הוא יהיה טיפה יותר מהפעם הקודמת, לאט לאט הוא יתקדם. (כל פעם אפילו שניה אחת יותר. ותספרי את השניות).

טיפים איך אפשר לעזור לו:

1. להכניס לו את הזרועות מתחת לראש, ולהחזיק אותם שם (זה ממש ממש עוזר).

2. לגלגל שמיכה בצורת נקניק ולהכניס לו מתחת לידיים. (כשהוא על הבטן כמובן).

3. להשכיב על הבטן על משהו עגול, לדוגמא על הצד של הספה (אם זה עגול אצלכם), אפשר סתם על הרגל שלך.

4. כפי שכבר כתבו - בטן-בטן.

5. להשכיב על הבטן בשיפוע, לדוגמא להכניס איזה ספר עבה מתחת למזרון כדי שיווצר מעין צורה של משולש, ואז לשים את הראש למעלה, או לקחת קלסר עבה ולשים עליו שמיכה ושהראש יהיה למעלה. זה ממש עוזר כי הכובד יורד מהגב למטה.

6. כמובן לשים מול העיניים משחקים מעניינים משהו שהוא אוהב, או לבוא אליו מקדימה שהוא יראה אותך.

אחרי שזה משתפר, אז כמובן שכדאי לשים אותו גם רק על "סתם מזרון" ללא עזרה, אבל ככה זה יכול קצת להקל.

ככל שתשכיבי אותו יותר על הבטן, יהיה לו יותר קל בסוף...

בהצלחה!!

מה שעזר לבת שלי מאוד היו שני דברים אחד- מראה. שני - היתה לי עגלה שאפשר להשכיב 180 מעלות והייתי מטיילת איתה כשהיא על הבטן וצופה בנוף. עובד פלאים. 

אל תתני לו לצרוח על הבטן. זה לא ילמד אותו להרים את הראש. אלא כמו שאמרו לך בעיקר עלייך, על הברכיים כל פעם לפחות 5 דקות.

(אגב אם גם מזה הוא צורח כדאי לבדוק שאין לו סדק או פריקת כתף. לפעמים זה קורה במהלך הלידה. אל תלחצי, רוב הסיכויים שזה לא...)

הילד פתאום "מתפנק".

וליד אחרים, או במסגרת, הוא מתנהג רגיל. זו מעין דרישה לתשומת לב, לדעתי. ושמתי לב לזה לא רק אצל הבכורה אלא אצל השניה גם.

אם נראה לך שיש כאן משהו מעבר לזה, אז אולי שווה להתייעץ עם מישהו מומחה. אבל אישית נשמע לי שיש לה התנהגות די נורמטיבית.

לגבי ה"התעללות". אם תפרטי זה יעזור יותר. מציקים לה? מרביצים לה?

הגדולה שלי גם היתה כזאת עדינה, ולימדנו אותה שתתרחק מהילדים שלא נעים לה להיות לידם, או שתחזיר להם.

אכן.

זה מתחלק ל2..

שני אחים (בן 3 ו2) שאיך שרואים אותה בעגלה בכלל באים ומתחילים להרביץ לה..

(אמא שלהם מרסנת אותם כמובן).

ואחד- שיש לו אח בגילה שאיתו היא משחקת בכיף, ואח בן 3 שלפעמים מאד מתרגש כשהיא באה וחוטף לה דברים בפראות

(ואז היא נעלבת או נופלת או שניהם. או מקבלת מכה.. או שלושתם..).

עוד שכנים- יש להם בת 4 שהיא מתעללת סדרתית בכל מה שזז- אליה אנחנו בכלל לא מתקרבים. השאר בסדר גמור.

יש שכנים שממש נעימים ונחמדים אליה..

לגבי מהשאמרת שאסור להגיד לילד שלא קרה כלום..

ההפך, חשוב לפתוח את הנושא ולפרט מה שקרה,

הוא לקח לך את המשחק? את בוכה? זה לא נעים נכון? את עצובה עכשיו..בגלל זה את בוכה..את צודקת..זה לא נעים.. זה כואב..

וכו..וכו..
חשוב לתת לגיטימציה לכאב שלה,להביע אמפטיה (לא רק חיבוק,גם בדיבור) ולעזור לה להבטא.. להביע רגשות.....לתת מילים וביטוי למה שהיא מרגישה....
בהמשך כשהיא תגדל ותדבר יותר תדע להביע את הרגש שלה..תדע לספר לך מה קרה..מי..מה....

בהצלחה!!

אז צריך לחבק אותה ולנחם אותה קצת - ולשלוח אותה מעודדת הלאה.

ולא צריך להקצין לשום צד: לא לכיוון של "צריכה להתמודד ולהתגבר" בגיל קטן כזה; וגם לא לכיוון ש"אסור להגיד שלא קרה כלום", הכל לפי הענין.

לפעמים ילד נופל טיפה ובוכה ולא ממש "מצטער" - מחבקים, אומרים "לא נורא - תמשיך לשחק" וזהו. הכל לפי הענין.

מה שכן, אסור בשום אופן לתת לילדים שמרביצים לה להתקרב אליה. ארבע אמות..  היא לא צריכה ללמוד להתמודד איתם ולא כלום. שלא יתקרבו.

וגם אצל המטפלת - כדאי לברר לפרטי בפרטים אם אין דברים כאלה. גם לערוך "ביקורי פתע" מידי פעם, בלי לחשוד מראש בכלום. ולא "להתבייש" בכך. היא ילדה שלך. יש לך אחריות.

לעזור לאחרים שנמצאים ב"תקופה". אהבת ישראל.

אבל יש גם גבול למה שאת/ילדתך צריכה לשמוע.

לכן, במקרה כזה, לכאורה כדאי לומר לחברה, בנחת, בחביבות, אבל באופן ברור: אנחנו מאד שמחים לארח אותך, אבל אצלנו לא מדברים כך וגם עושים מה שאמא אומרת. אז אם את רוצה להיות אצלנו - את צריכה להתנהג כמו שאצלנו..

וגם אם נאלצים לשלוח אותה - לומר בשיא השלוה: אם פעם הבאה תרצי לבוא ולהתנהג כמו אצלנו - שמדברים נעים ושומעים לאמא - מאד נשמח שתבואי.

וזהו. לענ"ד.

במה מדובר?

(האתר המקושר מקודם זה מכון התקנים הישראלי, רימון לא אמור לחסום אותו)

אזהרה לציבור בדבר מוצרי תינוקות של חברת UPC

תמונות מוצרים

לשלוח את אבא אליו פעם פעמיים שלוש,

ולתת לאבא להרגיע אותו.

או בכלל להרגיל אותו לקחת לבד בקבוק או מוצץ כשזה רק זה.

זה יתכן, זה אפשרי, זה עניין של הרגל.

בהצלחה!!

המשותף לכולן - לא משאירים את הילד לבכות לבד.

1. להעביר את הילד להמשך הלילה במיטה שלכם (לא תצטרכי לקום ולהתרוצץ).

2. לעבור לישון ליד התינוק כשהוא מתעורר בפעם הראשונה (לא תצטרכי לקום ולהתרוצץ)

3. שאבא ייגש אליו, ויישאר איתו עד שהוא נרדם, אפילו ולמרות שהתינוק יבכה. העיקר שלא להשאיר את התינוק לבכות לבד.

כתבת שאפשר להשאיר תינוק בוכה?? 

יש מה שאמור להיות בדרך כלל, ויש את אלו שרוצים להיות מיוחדים והם בקצוות.

זה לא עושה את לא נורמלי.

יש לי ילד בן 16 שבתור תינוק לא אכל פירות ולא ירקות - הוא ירק/הקיא הכל

ועד עצם היום הזה הוא שונא פירות וירקות....

לא יודעת אם זה הכי בריא, אבל אני יודעת בביטחה שהוא נורמלי ומקסים ביותר!

חוצמזה - אם הוא אוכל מטרנה ואם נתעלם מהמחיר והריח - אז נראה לי שזה בסדר.

בהצלחה!

את צודקת,מקווה שזה יהיה בסדר..

גם הבן שלי, בן שנה וחודש, היה אכלן גרוע. אני יודעת כמה זה מתסכל. המטפלת שלו כל הזמן אמרה לי להוסיף לו ברזל. הקשבתי אבל לא ממש התייחסתי. כשעשינו את בדיקת הדם (שיגרתי בטיפת חלב) התברר שלבחור באמת חסר ברזל. הרופא אמר לי להגדיל את כמות הטיפות מ-6 ל-10, ולמען האמת אני מוסיפה לו אפילו עוד קצת (בהמלצת המטפלת החכמה), ו- פלאים!! התאבון שלו נפתח, והיום הוא אוכל הכל כמו גדול!! (אבל עדיין זקוק למטרנה שלפני הלילה).

גם מגיסתי שמעתי שהברזל פתח את התאבון של הבת שלה.

טוב לדעת..

נשמע שהוא לא אוהב שאת מכניסה לו לפה, אבל דברים שמחזיקים הוא כן אוכל לא?

אז אולי חתיכות של ירקות מבושלים רכים או חתיכות לחם עם משהו.

איך הוא מגיב כשאת אוכלת? הוא לא מתעניין בזה? לפעמים כשאחרים אוכלים זה יותר מושך אותם לקבל גם...

הוא מקבל דייסה ומטרנה - אז יש לו את האוכל שהוא צריך.

להזהר לא לדחוף לו אוכל ולשדר לו -רוצה תאכל לא רוצה לא. להניח לו כפית קרוב לפה ולא בתוך הפה. לתת לו לשחק באוכל. בקיצור ללמד אותו שאוכל אינו נקודת מאבק בין אמא לבינו!

כמה שתהיי יותר רגועה הוא יקלוט שאת לא לחוצה מהאוכל והסרבנות תתמתן!

אבל זו בדיוק התלבטותי בנוגע לגמילה ממוצץ..

אולי לאיים שיהיו לה שיניים עקומות......

בטוח יותר ממה שאתם חושבים.

כדאי להרגיל אותה לא למצוץ אצבע כבר מעכשיו, לא לחכות עם זה.

אבל להבין אותה. לא 'להכריח', אחרת יש 'דווקא'.

לא לאיים בשיניים עקומות! כ"כ לא חכם.

כמו שדן אמר - לחבק.

כשכעסו עליי שמצצתי אצבע, כשאמרו שזה לא מתאים לגיל הזה (והבנתי שזה לא מתאים, זה לא היה העניין!)

זה רק גרם לי יותר להמשיך למצוץ אצבע - כי זה הדבר שהכי הרגיע אותי!

ובלי לחץ!

כשלילד יש רצון להפסיק - אפשר לעזור לו עם גורמים חיצוניים, כגון פלסטר על האצבע.

אבל לא בכוח. ממש לא. זה משיג בדיוק את הדבר ההפוך.

ייתכן וכדאי לחזור למוצץ - אם יש לה את הצורך הזה זה עדיף.

זה פחות מזיק לשיניים ויותר קל להיגמל מזה - פחות זמין ובגיל מסוים זה יבייש את הילד, אז הוא ירצה להפסיק.

והעיקר - באהבה. בהרבה אהבה.

בהצלחה

לשקול להחזיר מוצץ.

אפשרות נוספת,  בו זמנית, טיפול יעיל ברפואה המשלימה, כגון טיפול בשיטת אייפק, או כל טיפול אחר המטפל בצד הרגשי של האדם, למצוא את שורש הצורך של הילדה החמודה, ולטפל בבעיה מהשורש.

היא יודעת מה מקובל.

היא יודעת מה ילדים אחרים בני גילה עושים ולא עושים.

איומים לא יגברו על צורך קיומי שהיא חשה היום.

חיבוקים ואהבה ימלאו את הצורך שלה אבל יתכן שזה לא יספיק.  למה?  ככה.  אי אפשר לדעת.

היופי שבטיפולים המשלימים הריגשיים, שלא חייבים לדעת את הסיבה כדי לטפל בבעיה בהצלחה.

אם תרצי הצעות או המשך מידע, אשמח באישי.

יש ילדים שנגמלים "טרם עת"  ולא משנה אם מדובר בגמילה מהנקה או מהבקבוק או מהמוצץ.

יש לי מכרה שהיא כבר סבתא, וכל הזמן יש לה משהו בפה - גרעינים, חוט, מסטיק, וכו.  נכון, כבר אין לה אצבע או מוצץ, יש לה משהו ש"מתאים לגילה", אך המסקנה היא - היא נגמלה בטרם עת, ובעשרות השנים שעברו מאז, לא השלימה את החסר.

עדיף למלא את החסר בילדות.

בהצלחה!  ותתעלמי מכל הדודות השכנות והסבתות שרומזות לך שאת אמא לא כל כך מוצלחת אם כך הילדה מתנהגת....

אני מנסה להסביר לה שלא כדאי לה, ושהיא גדולה, ושזה יזיק לה,-ב"ה אני חושבת שאני מצליחה בלי כעס-

אבל כמובן שזה לא עוזר...

אני מנסה לחשוב על רעיון שאני אלמד אותה דרך אחרת להרגע, ואין לי מושג...

יש למישהי רעיון? אשמח לשמוע!

ושוב תודה על השיתוף.

בנות בדרך כלל אוהבות להתקשט ולהרגיש כמו גדולות,

הבת שלי בת 4 ונגמלה מכסיסת ציפורניים אחרי שהתחלנו למרוח לק עדין ולא צעקני

(עם שקוף זה לא עבד).

אפשר לומר לה שהיא כבר גדולה וילדות גדולות יכולות למרוח לק,

אבל שהלק עלול להתקלף אם היא תכניס אצבעות לפה ולכן כדאי שהיא תשמור עליו.

הבת שלי בת שנה וחצי ומגיל 4 חודשים מוצצת אצבע ולא הייתי רוצה שתגיע עם זה לבגרות (כמו הרבה סיפורים ששמעתי)

מתי כדאי להתחיל לנסות לגמול אותה מזה?

ממוצץ גמלתי את הגדולים בערך בגיל הזה.

מוצצת אצבע.

חשבתי שכשהיא תראה את התינוק עם מוצץ היא תרצה מוצץ במקום אצבע אבל זה רק מגניב אותה יוצר לתת לו את המוצץ...

הציעו לי למרוח לה מרה על האצבע, לא ניסיתי... בינתיים זה נראה לי אכזרי מדי.

אולי עוד אשנה את דעתי.

הבת שלי בת ארבעה חודשים ולוקחת מוצץ.

לאחרונה היא התחילה להכניס ידיים לתוך הפה, ולאט לאט אנו שמים לב שהיא מגלה את האצבע.

בעיקרון לדעתי השיטה היא פשוט כל פעם שהיא מוצצת אצבע, להוציא לה את האצבע ולשים לה מוצץ במקומה...

ככה אמא שלי הייתה עושה עם כל הילדים ואצל אף-אחד האצבע לא נתפסה. וזאת לדעתי עצה טובה לכל השואלות...

ההתלבטות שלי היא, שאני יודעת שזה שלב בהתפתחות להכניס ידיים לפה, אז אם כל פעם שהיא מכניסה, אני אוציא לה, אולי היא כבר לא תכניס?

ואני יודעת שזה חשוב (יש לה קצת איחור התפתחותי והיינו אצל מישהי מומחית להתפתחות, שהיא אמרה להכניס לה את הידיים לתוך הפה, אבל זה היה עוד לפני שהיא התחילה למצוץ אצבע...), אז עכשיו אני מתלבטת...

אין שום דרך לעזור לה.

האצבע זמינה והיא תכניס אותה כי זה ליד ומפתה.

לפני גיל 5 בטח אין לך מה לעשות.

וברוב המקרים גיל הגמילה הוא כשהילד מספיק גדול כדי להצליח להתאפק ברמה גבוהה. ומספיק גדול כדי לרצות את זה מספיק חזק. וכן- זה גיל גדול יחסית 10 ומעלה--

וגמילה מאצבע לא יכולה לבוא ממך. היא חייבת לבוא מהילדה בעצמה.

לא להתייחס בשום צורה למציצת אצבע.

וזה פשוט עובר לבד..

לכם מהר.

אצלנו עזר לֶבּן, מרק טחון קר, כל אוכל שמחליק לגרון... אפשר מדי פעם גם להתפנק עם גלידה.

חלב שאוב טרי שלך, אם יש, יכול לעזור אפילו יותר מחלב עזים.

ולקטן - כמה שיותר להניק, את מייצרת נוגדנים וחשוב שהם יעברו אליו.

ועזבי אותך מניקיון פסח וכאלה עכשיו, זה לא הזמן עם שני קטנטנים כאלה ומחלה מבאסת כזאת...

וכמובן שאמשיך להניק, רק שהיא לא ממש ונתנת לי זמן איתו בלעדיה ואני מפחדת שתהיה קרובה אליו

ישר משפריצים לפה של הילד...

לשכנים של ההורים שלי יש דיר עיזים ותמיד באים אליהם עם ילדים שיש להם

פצעים בפה כדי להשפריץ חלב טרי לפה...

אבל גם חלב טרי בבקבוק עוזר...

תרסיס לפה שנקרא "אס-או-אס ביוקל"

קניתי אותו בבית המרקחת של קופת חולים כללית

כמעט התעלפתי מהמחיר - בסביבות 50 ש"ח לאריזה קטנה

והייתי ספקנית אבל הילדון ואנחנו היינו כל כך מסכנים אחרי 4 ימים על הידיים אז ניסיתי

וזה ממש הציל אותנו, היתה הקלה משמעותית.

לגבי חלב עיזים - מספרים שעושה נסים אבל כמו שכתבו לפני - יש סכנה גדולה בחלב לא מפוסטר.

ניסיתי גם את זה ובדיעבד הצטערתי כי זה לא עזר ולמעשה חשפתי את הילד לחיידקים. (אני יודעת שיש רופאי ילדים שמפנים הורים לאלטרנטיבה הזו, גם הרופאה שלנו ציינה את זה כטיפול מקובל, ואני לא מבינה איך).

רופאת הילדים רשמה לה S.O.S אבל לדעתי הוא סתם יקר בהגזמה והטעם מעצבן ולא ממש עוזר. ניסיתי על עצמי כשהיו לי פצעים לבנים (אפטות/ כיביות) . בעיקרון מבוסס על דבש אז פשוט נתתי לה דבש טבעי (והרופאה הסכימה שזו גם דרך מצויינת).

לגבי חלב עיזים- קראתי בהרבה מקומות שיכול לעזור אבל בשום אופן לא לתת חלב לא מפוסטר בעיקר לא לילדים.

אני לא חושבת שיהיתי לוקחת את הסיכון גם אם זה יכול לעזור באותו הרגע .

יש בו גם היתרון שהוא טרי ויכול לעזור הרבה יותר מחלב מפוסטר, וגם אין את הדאגה של חידקים.

זה היה בתקופה שהיא ינקה ה-מ-ו-ן והחלב שלי לא עזר לה בכלל.

אחרי כמעט שבועיים של ייאוש מוחלט הלכנו, בעצתה של הרופאה, לבעל דיר שהשפריץ לה חלב ישר מהעטין  + מילא לי בקבוק להמשך הלילה- והפצעים נעלמו כבר למחרת.

(וכן, שמעתי מה אמרתן על מחלות והכל- אבל אותנו זה הציל).

היי אורטל...

גם אנחנו חיוונו את החוויה הלא נעימה הזאת..

אין טעם לקנות חלב עיזים

יש עיניין ישר מהעז!

כן אני יודע זה דוחה אבל פלאים

עשינו את התהליך הזה פעמים לבת שלי ותוך 5 ימים היא כבר חזרה לאכול

תודה

אני אבא לילדה כבת גיל בנך...

אם את מעוניינת שאלי אותי הענה לך בשמחה

ב"ה

גם אצלנו עניין השינה רגיש מאד....

הגדולה 3 מתכחשת לזמן הזה שנקרא לילה...

ןצריכה אותנו ידה עד שהיא חורפת...זה יכול להיות גם שעה...

ולקטנה 3 חודשים אני לא מצליחה לעשות סדר חום...

מתסכל מאד מאד....

מחכה לתובנות

לפני גיל 3 (אולי זה כבר יכול להתחיל בגיל 2.4...) הילד כבר פחות צריך את שנת הצהריים שלו. כלומר- עדיין צריך, אבל שינה יותר קצרה. זה שלב מעבר בין תינוק שישן שנת צהריים לילד שכבר לא ישן בצהריים.

במעון שעת השינה היא ההפסקה של המטפלות, והן נותנות לילדים לישון המון זמן. יכול להיות שבגלל שנת הצהריים הילדה לא עייפה מספיק בערב, ולכן היא יכולה להשאר ערה גם שעתיים אחרי שאת שמה אותה במיטה.

אצלי אני זוכרת עם שני הקודמים שלי, שכבר ממש יצאתי מדעתי, הם יכלו להשאר ערים גם עד 11:00 בלילה...

תנסי לבקש מהמטפלות שישכיבו אותה פחות זמן (מנסיון - זה כמעט חסר סיכוי ), יכול מאד להיות שזה יעזור.

לא תתעורר אחרי שעה?

ושהגדולה תעזור לך להכין את הקטנה לשינה ותוך כדי תדברי איתה

כדי שתפנים שגם היא עוד מעט הולכת לישון?

ובכלל- פרסים, מדבקות וכו' ניסית?

אם אפשר-זה יעזור פלאים!

כשילדים מגיל הזה מתחילים להסתדר בלי שנת הצהריים יש שעה קשה מתישהוא אחה"צ -צריך להחזיק אותם שלא ירדמו אבל זה לגמרי משתלם כי הם נרדמים ב6 ואז יש לך ערב ארוך.

ולהשכיב את שתיהן יחד?

ככה תוכלי להניק את הקטנה בזמן שהגדולה שוכבת ןאןלי לשיר להן תוך כדי איזה שיר או לספר סיפור בע"פ.

ככה אולי הגדולה תראה שאת בסביבה ותרגע יותר מהר.

בע"ה

הגדולה לא ישנה בצהרים....

ועדיין לוקח לה הרבה מאד זמן להירדם...

וכמה שאני מנסה להרגיל את הקטנה (3 חודשים) לא לישון אחרהצ היא נרדמת בשמונה עד תשע...ומאז חגיגות...

ואני צריכה לחזור לעבודה...ויהיה לי מלא מלא מה לעשות בערב...

בלחץ נוראי!!!

תודה לכולם

אולי לא תאהבי אבל אצלי זה תמיד הפתרון להשכבות ממושכות כשאין לי כוח.

פשוט להיכנס עם שתיהן למיטה שלכם, הגדולה במיטה של אבא והקטנה יונקת בשכיבה. ולילה טוב...

הקטנה תרדם מן הסתם, והגדולה מבסוטה מזה שאת לידה. תוך חצי שעה לכל היותר, אם לא תוך חמש דקות שתיהן בטח ירדמו.

יותר מאוחר תעבירי את הגדולה למיטה שלה, ותהני מערב שקט.

אני יודעת שאח"כ אולי יהיה קשה להרגיל אותה שוב ללכת לישון במיטה. אבל אם זה לא ממש מפריע לך, נראה לי שכך הכי פשוט וקל.

לגבי שנת צהריים- הגיוני שזה משפיע, אבל גם כשהגדולה עייפה מאוד (כשבאתי לאסוף אותה מהמעון היום, היא שיפשפה עיניים, וגם הייתה רגישה כל היום)- גם אז, לוקח לה הרבה זמן להירדם אם אחותה ערה-ולא-נרדמת גם כן. ומה עושים אז?

אני משתדלת לדבר עם הגדולה שעוד מעט הולכים לישון, וזה לא עושה הבדל משמעותי. לא הבנתי איפה המדבקות והפרסים נכנסים.

חילזון (כיף לראותך )- זה דווקא קשה יותר כשהן הולכות לישון ביחד, כי הקטנה החלה ממש עכשיו להיעמד במיטה, אז מהר מאוד היא נעמדת, הגדולה יוצאת מהמיטה (למרות שאמרנו שאסור ), והן נהנות ביחד ולא הולכות לישון. בסופו של דבר, אני נכנסת לחדר ומשכיבה אותן שוב (ושוב ושוב).

ולגבי שינה משותפת- ניסינו לילה אחד, כשהייתי עייפה ושתי הבנות קמו באמצע הלילה. לא רציתי להפריע לבעלי, אז היינו שלוש במיטה אחת, ולא ישנתי כ"כ טוב ככה (אולי מחשש שאפול מהמיטה). מעבר לזה, אני מחפשת פתרון קבוע, לטווח ארוך.

שוב תודה רבה לכל מי שענתה, ואשמח לעוד רעיונות.

היא שמה קיסמים כדי לא להרדם.

לאחרונה התחלנו תהליך של העברת האחריות לשינה אל הילדים. השינה היא פרס ומי שרוצה -יכול לישון, אנחנו מרשים לו ..

וזה די עובד אצלנו ב"ה, אפילו היה ערב שהיא אמרה: אמא  מתי כבר נלך לישון? 

אולי ירגיע את הגדולה אם תשימי לה דיסק עם שירים רגועים או סיפור?

את יכולה אולי לנסות את הדיסק לילדים של מרגלית שרפר למרות שאולי היא טיפה קטנה בישביל זה אבל אני לא בטוחה.

וגם לי כיף

אנחנו אוכלים ארוחת ערב וח"כ אמבטיה ביחד, זה הזמן שלהם להנות ביחד ולהשפריץ.

אח"כ יוצאים, מתלבשים בפיג'מה ולמיטות.

אצל הגדול, לפעמים הוא טוען שהוא לא כ"כ עייף אז יש לידו קופסא קטנה שכל לילה מותר לו לבחור משחק אחד(מבין שלוש אפשרויות) ולשים בכמות שנכנסת לקופסא. ככה אם הוא לא עייף מותר לו לשחק, אבל במיטה.

הקטן  אצלינו ג"כ נעמד, מבקש בובה כל הזמן ואז הגדול עושה לו "קוקו" וכו'.

אנחנו עוזבים אותם ונותנים להם קצת ואז שוב נכנסים ובד"כ זה די נגמר בזה(חוץ מזה שהגדול כל רגע יוצא לשירותים...

לא יודעת אם עזרתי, בכלאופן, בהצלחה!!

זה שבעלך סטודנט זה מצויין, מעל  20 ש"ש של עבודה/לימודים מתחילה ההנחה, ככל שיש יותר שעות יש יותר הנחה.

יש לנו חברים סטודנטים שמשלמים 650 במקום 2000, אז שווה לך לבדוק.

בהצלחה

אחוז המשרה) של האמא.

באתר משרד התמ"ת -

www.moital.gov.il

אגף מעונות יום ומשפחתונים

בשביל לקבל דרגה כלשהי אמא צריכה לעיבוד לפחות 24 ש"ש . ככל שיש יותר שעות הדרגה שמקבלים יותר טובה.

לגבי אבא סטודנט זה מצוין בהנחה שהוא מקבל מלגה נמוכה או לא מקבל בכלל. צריך להביא אישור לימודים מערכת שעות ותצהיר חתום ע"י עו"ד.

האאם צריכה לספק 3 תלושים רצופיםמהחודשים שלפני תאריךל הרישום.

בהצלחה

אולי קפיצת גדילה... אולי מי יודע... תינוק!

בגיל הזה ממילא הם רוצים לישון כל היום וכל הלילה, ומיד כשהם מתעוררים הם כבר רוצים לחזור לישון

שיהיה בנחת!