פורום הורות (עמוד 345)

אבל אפשר עגבניות (בקיץ) ואפשר להנביט בצמר גפן קטניות ולשתול אחר כך באדנית.

ולא עלים...[זה לא יעניין את החברה] בקיץ השתוללנו על עגבניות חצילים קישואים מלפפונים גזר צנוניות ואפילו מלון [אבל לא היה לנו סבלנות לחכות שיגדל..,] מה אפשר בחוף מכל אלה...[או ירקות אחרים]

הם טעימים מאוד בתור תוספת לסלט

טעמם דומה לצנונית

קל לגדל אותם

ויש להם צבע נהדר

אם אתם זכאים לסבסוד של התמ"ת למעון אז המעון של אמונה יהיה לכם זול באופן משמעותי על פני משפחתונים פרטיים.

הייתרון היחיד של משפחתון פרטי הוא תשומת הלב שהתינוק מקבל. אם זה משפחתון שדוחסים בו יותר מידי ילדים אז גם ייתרון זה נמוג.

למרות הסטיגמה הרעה של מעונות אנחנו היינו מאוד מרוצים מהמעון אצלנו. אני מניח שזה שונה ממקום למקום והכי רצוי להגיע למקום ולהתרשם באופן ישיר מהטיפול.

גם משפחתונים פרטיים יישמחו אם תקפצי לבקר על מנת להתרשם מהטיפול שם.

תשאלי אותם:

1. מה המנהל עושה כששולחים אליו ילד?

2. למה אתם עושים ככה?

אולי מתוך תשובותיהם תעמדי על הענין. לפעמים הם מסבירים הכי טוב..  (טוב שהם מדגדגים ולא מרביצים..)

שזה מה שהמנהל עושה.... אין בכלל שיטה של מכות בחינוך ב"ה.

אתה צודק שזה טוב שזה ככה ולא יותר גרוע.

כנראה זה דמיון מפותח שלהם.

חלילה שזה מה שהמנהל עושה...

אז אני צריך להבהיר: התכוונתי שתשאלי מה המנהל עושה. ההנחה היא שהם יאמרו, למשל, מטלפן לאבא ואמא; ואז תשאלי - ולמה אתם עושים כך? מתוך ההשוואה יכולה להתעור "התבררות" כזו, שתסביר לך את ה"ראש" שלהם..

ויכול גם להיות לפעמים שיש מנהל שנותן איזה דגדוג לילד, שלא יבהל מההזמנה אל המנהל - והילדים "משכללים" את השיטה...

זו פשוט דרך טובה להבין את הלך-הרוח שלהם..

כמעט נחנקה...

כתבתי שם משהו על אמא שנעלה את הבת שלה מחוץ לבית עד שהיא תקנה עיתון ורק אז היא תרשדה לה להיכנס.

אין לי מושג מאיפה הבאתי את זה. ברור שזה לא משהו שאמא שלי הייתה עושה לי.

עולם דמיון עשיר של ילדים...

אחי נמצא בישיבה הזו לאחר שבדק הרבה אופציות אחרות,

הם עשו איתו עבודה מדהימה!

מה שבשום בית ספר אחר (החל מהיסודי..) לא הצליחו לעשות.

עשו ממנו אדם חדש...

(ועבדו על זה הרבה, לפי מה שהבנתי, ומכל הכיוונים- לימודים, חיות, הטלת אחריות וכו')

ממליצה בחום, תלכו להתרשם בשטח...

אם תרצי עוד פרטיםתכתבי- אני מקווה שראה בזמן הקרוב ואגיב.

בהצלחה בכל מקרה.

הכי טוב להתקשר ולהגיע לביקור שם באיתמר,

ואולי גם לקבוע פגישה עם הצוות..

בהצלחה!

איש חינוך ענק וצדיק!

וגם אחי למד שם והם באמת עושים עבודת קודש לשמה!

ישיבה תיכונית מדהימה, עם הרבה מאובחנים.

עושים עבודת קודש.

ישיבה תיכונית די חדשה.

לא מכיר יותר מדי אבל אני מאמין שתוכלו למצוא.

1. אני עושה קנייה גדולה לקראת כל שבת אחרי שאני מתכנן את התפריט ובודק איזה עוד דברים שגרתיים נחוץ לקנות

2. כמעט ולא. בד"כ אם יש צורך זה בעיקר חלב, פירות וירקות. לפעמים עוד כמה דברים קטנים.

3. בביתנו 4 נפשות שאוכלים מזון רגיל. בעיקר ארוחת ערב. (צהריים אני בעבודה והילדים במוסדות החינוך / צהרון)

ההבדל הגדול בינינו (חוץ ממספר הנפשות) זה משך השהות בבית - אתם כל היום בבית כולל ארוחת צהריים וארוחות ביניים. אצלנו אנחנו כמעט ולא בבית.

1. כמה פעמים בחודש?  לקראת כל שבת קניה שממלאת את המקרר והארונות. (ביום שישי השלמות לפי התפריט המעודכן)

2. כמה פעמים בשבוע? לפי הצורך ממוצע פעם או פעמיים ללחם וחלב והשלמות מינוריות בד"כ של מזון לאירוח שמתכלה גם כשאין אירוח. 

ירקות מספיקים משבת לשבת וכמעט שלא משלימים פשוט כי רוב הילדים לא אוהבים. (נשמח לעצות. או אולי נקדיש שרשור מיוחד)

3. 6 ילדים ו2 הורים

נוסיף לזה גם את בעלי, שלומד ולכן נמצא יותר מהרגיל בבית (ב"ה!).

אנחנו עושים קניה גדולה פעם בשבועיים, והשלמות עוד פעמיים-שלוש בשבוע בררר...

7 נפשות , כל מה שאוכלים עובר בבית ... 

ירקות ופירות הולך בכמויות , ב"ה , אין לי מקום רב מדי לאכסון יבשים , אז גם זה בהשלמות ( יש לנו סופר די זול קרוב אלינו ) , כמעט כל יום קונה חלק

מרגישה שאני כל היום בקניות , וכל הזמן חסר משהו ונגמר למרות זאת....

נגמרות בכל קנייה של איזה 70 -100 ש"ח?

פעם שמעתי מישהי אומרת שלשבת הם עושים 4 פעמים קניות וזהו....

הבעיה זה מקום האחסון או זה שכל פעם שוכחים לקנות דברים וצריך להשלים?

לא יודעת אם העצה הזאת רלוונטית, היא בטח מעצבנת את מי שלא רגיל אליה, ונראית מאד לא מעשית,

אבל מכינים אצלכם רשימת קניות "לכבוד" הקניה או כותבים כל פעם שנגמר משהו?

אצל ההורים שלי, וגם אצלנו- כל פעם שנגמר הרזרבה האחרון רושמים מיד. מה זתומרת? זה אומר שאם יש לי נגיד קטשופ אחד ספיר, וכשנגמר הקטשופ פתחתי את הבקבוק האחרון שהיה בארון- אני מיד רושמת לקנות. ואז זה ממש לא דחוף- אין שום בעיה לחכות עם זה עד הקניה של השבוע הבא, הרי הקטשופ לא יגמר בינתיים. כנ"ל לגבי הכל.

גם לי אין מקום להרבה ספיר, אבל יש מספיק לפחות לאחד רזרבה מכל דבר (או יותר- תלוי כמה אני עלולה להצטרך בפתאומיות. נגיד קמח יהיו לי תמיד 2-3 רזרבה. ואם אני רואה שיש אחד- אני ארשום לקנות עוד. גם אם במהלך השבוע אני אצטרך קמח, את האחד הזה יהיה לי).

וכך מחנכים גם את כל בני הבית!!! כל מי שלוקח את הרזרבה האחרון- יכתוב מיד או יגיד לאמא לכתוב!

בנוהל אני בדר"כ לא זקוקה להשלמות בזכות השיטה הזאת.

תמיד יש תקופות שכן כמובן. ואז זה אכן 70-100 שח ומעלה כל "השלמה" כזאת.

(למשל כשהגננת מודיעה לי ביום רביעי שהילד הוא אבא/אמא של שבת וצריך להביא לגן XYZ... . זה תמיד מרגיז אותי, מה- לא ידעת שהוא יהיה אבא של שבת כבר ביום ראשון??! ואם אני עושה קניות ביום שלישי? לרוץ לסופר במיוחד בשבילך?)

אם הבעיה היא באמת מקום- את זה אין לי דרך לפתור.. אצלנו יש 6 נפשות ב"ה, אבל חלקן נפשות קטנות .. בינתיים ירקות ופירות של שבוע מאוחסנים אצלנו במקרר סבבה.

[יוקטנה- נראה לי שבמקום לעודד אותך עצבנתי עוד יותר  המסודרים האלה עם השיטות המסודרות שלהם...]

ואולי זה יהיה יותר קל...(גילוי נאות: אני לא משתמשת בשיטה...)

הם ערכו רשימה של כ-ל המוצרים והמצרכים שנכנסים הביתה דרך קבע, ממש ממש ה-כל. החל בשרוכי נעליים וכלה בתכשיר הגנה נגד שמש...סתאם... אני מתכוונת למוצרי אוכל.

הם ערכו את הרשימה יפה יפה, באקסל, לפי קטגוריות - פירות וירקות/מוצרי טואלט/מוצרי חלב.. וכו'.

הרשימה מודפסת מחדש כל שבוע ותולה על המקרר. וככה כשנגמר משהו פשוט עושים V לידו, וככה כשהולכים לקניות הרשימה למעשה מוכנה, ואין צורך להיזכר ולערוך אותה מחדש. אם רוצים לערוך שינוי קבוע בתצרוכת הבייתית, עורכים אותו במחשב.. וככה לא שוכחים אותו אף פעם.

על זה נאמר: אשרי (המאמין...)המסודרים!

השיטה הירושלמית נשמעת משהו לשאוף אליו

אין מצב שהייתי זוכרת מה חסר לקניה!

לפעמים אנחנו עושים את הקניה אצל אבא שלי, ופעם ב... אנחנו שוכחים את הרשימה על המקרר. אני מעריכה שבמקרים הללו אני שוכחת 50% ממנה. בלי שיטת קיפי הייתי יכולה לנעול את הבית ולזרוק את המפתח...

אני חושבת על שהעניינים היו מתנהלים בבית של סבתא שלי כשהייתה ילדה - ברור שכל יום עוברים בשוק וקונים מה שצריך. זה דווקא נראה לי רומנטי כזה ויכול להיות גם יעיל מבחינת הוצאות ובזבוזים (תכנון אוכל יומי יכול להיות מדויק הרבה יותר מתכנון שבועי).

אלא אם הבעיה היא שרק פעם בשבוע אתם יכולים להרשות לעצמכם להגיע למקום זול, ומה שקרוב לבית הוא יקר יותר - אז באמת אין לי פתרון.

מצד שני, אם אתם קונים הרבה במכולת ומעט בסופר אתם יכולים לטפוח לעצמכם על השכם שאתם מוסריים יותר. לי יש רגשות אשמה שאנחנו קונים בעיקר בסופר... אני זוכרת מהספר על הרב אויערבאך זצ"ל ששמר קשר עם בעלי עסקים קטנים וקנה רק אצלם את היין לפסח וכאלה. צדיק יסוד עולם (-:

אנחנו פשוט דור אחר ואנחנו הרבה פחות מתוכננים (רובינו)

יכול להיות שקניות תכופות ואפילו  לפני כל ארוחה היה יותר חסכוני ורומנטי

אבל קצב החיים שלנו שונה אין לנו זמן לתכנן ללכת כל יום (בדיעבד אין ברירה אז הולכים להשלים)

אנחנו הרבה יותר רכושניים ולכן כל "קפיצה" להביא חלב עולה כמו בית קפה כי קונים גם מה שלא מתוכנן

אם קונים רק מה שמתוכנן אז באמת אין הבדל בין קניה יומית לחודשית עם השלמות

הניסיון מוכיח שלא המקום הזול או היקר קובע מה המאזן המשפחתי אלא הרגלי הקניה הנכונים או הלקויים.

יש שם מה להציע..

ממליצה על המרפאה הטבעית ביצהר.

אני ממש בהלם גיסתי לא מסתדרת עם ילד אחד אני ברצון אשמח לקבל טיפים באישי רפואה שלמה

יעיל בטירוף!!!

כל מי שהמלצתי לו נהנה.

http://www.sinisini.co.il/45810/%D7%A2%D7%A9%D7%91%D7%99-%D7%A7%D7%93%D7%9D

המפעל עצמו שוכן בישוב כרמל בדרום הר חברון, אפשר להוציא טלפון מהאינטרנט ולהזמין גם.

לבן שלנו היה והלכנו לשושנה שטייף מירושלים שעשתה לילד בדיקה של רגישויות והמליצה על דיאטה.

3-4 חודשים וזה עבר ב"ה.

בס"ד

יש מעונות, ששותלים בהם מצלמות נסתרות, בעיקר אחרי שמתגלים מקרים כאלו ואחרים.

ואם המנהלת של אותו מעון אומרת "זאת מטפלת מאד טובה", צריך להעיף גם את המנהלת עצמה.

אף אחד לא יודע למה, אולי זה קשור לסיפור האחרון...

יש כמה מטפלות במבנה. איך דבר כזה נעלם מעיני אחרים?

אבל לפעמים אחת לוקחת ילד לבד להחליף חיתול, להשכיב לישון וכו'...

מה שקשה לי שזה שאני אמורה ללדת עוד כמה חודשים וזה המעון שיש לי להכניס אליו את הצוציק/ית הבא/ה. אני לומדת ולא תהיה לי אפשרות להיות עם הילד/ה בבית כל הזמן...

מה עושים????

לבוא ביחד עם ההורים של מי שנפגע ולדרוש תיקון ומניעה (ואם צריך לפטר זה מסיבה מספיק חמורה)

גם אם המנהלת עוזבת זה לא מנוהל ע"י האויר,חייב להיות אחראי לעסק...

יש לעיתים בעיה, ביחוד כאשר מדובר בהורים צעירים לילדים ראשונים, ש"לא נעים" להעיר ולעמוד על שלהם.

כמובן, היכן שהכל בסדר - לא צריך לחפש בעיות מתחת לאדמה...

אבל צריכים להיות ערניים. לא תמיד יודעים לגמרי את מי קיבלו להיות מטפלת. הילדים הקטנים גם לא בדיוק יכולים לדווח על כל דבר שקורה...

על כן, צריך לענ"ד לסגל גישה שיש בה גם נעימות ואמון וגם עמידה על מה שחשוב וערנות.

להשתדל לפעמים לקפוץ בלי הודעה מראש ולראות מה קורה. איך מתייחסים לילדים, איך מדברים (לפעמים עצם הידיעה שמישהו יכול להגיע - גם עושה משהו).

אם יש התנהגויות של מטפלות, שנראות אסרטיביות מידי - לא להתבייש, בנחת אבל בעמידה תקיפה, לדרוש שינוי התנהגות ולעקוב אחר הביצוע.

כמה שאפשר בצורה חביבה וחיובית להסביר מה רוצים (אחרי הכל, שלא תהיה אח"כ "עצבנית" עם הילד..) ולגרום לשינוי כשצריך, אבל לא לוותר במה שחשוב.

מה עושים???? אני כבר בסרטים מהסיפור הזה...

והכי טוב ויעיל- תלונה במשטרה. מספיק שתגידי להם שאת חושדת..

אל תוותרי על הבטחון שלך, של הילד שלך ושל חבריו לגן

גם בישוב הדעת - וגם בזריזות.

כי יש כאן שני צדדים (לא דווקא כאן - אלא עקרונית).

מצד אחד, לפעמים קורות תקלות או טעויות, ו"מעיפים" מישהו ללא הצדקה כדי לרַצות, והוא נשאר ללא פרנסה.

מצד שני, כאשר יש בעית-אמת, זה נורא ואיום; הילדים לא יכולים לספר כלום...

לכן, הדרך הנכונה לענ"ד, היא להתקשר מיידית לכמה הורים בעלי אחריות מילדי המעון - ולקבוע מיידית פגישה עם

המנהלת. בהשתתפות המטפלת המדוברת. צריך לשמוע בדיק מה יש לה לומר על כל מה שנטען.

אם רואים שאכן יש הסברים מניחים את הדעת - צריך להודיע שאתם תעקבו באופן קבוע לראות אם אכן המצב שונה. ואכן, לקבוע תורנות ביניכם של ביקורי-פתע.

אם מתברר שיש כאן רשלנות פושעת, שעתידה להימשך כי זה אופן הפעולה, אז צריך להתרות במנהלת שאתם תתלוננו. יש במשרד העבודה אחראי על המעונות.

רק צריך קודם לבדוק היטב את העובדות. כי זה "דיני נפשות" לשני הכיוונים...  גם אם פועילם בטעות, וגם אם לא פועלים כשצריך..

אברר לך מחר בלי נדר מהיכן הרבנים שלהם בתלמוד תורה קונים

מומלץ ומקסים.

על פרשות השבוע.

הבריאה", אם מישהו יודע לאן להתקשר...

אז ככה עולם הבריאה היה שנה שעברה השנה יש את עולם ומלואו שעות מענה טלפוני מ17עד21בערב 08- . בהצלחה9103303

לא כל הורה היה מעיז לצאת נגד דברים כאלה

בדרך כ"כ יוזמת ויצירתית

אם את גם ככה לא עובדת אז לדעתי כדאי לך להיות איתו בבית.

בגיל הזה צריך ממש מעט חברה, והרבה מאוד אמא מזלו שיש לו אפשרות לזכות!

וגם אחרי הלידה - תראי איך זה עובד! אולי תוכלי להמשיך אפילו עם שניהם בבית בע"ה

בהצלחה!

יוקטנה לא תטרוף אותך !

ישר כח.

זה ה"לידות" שלנו....

לימוד לילדים, לא פחות- להורים. וכמובן נוספת התועלת של - הורים עם ילדים. יישר כח

הורים וילדים - ברכות חלק שני

http://blog.hinuch-torany.com/ 

תנסי חומץ בשטיפה הראשונה או לפזר סודה לשתייה לפני הכביסה.

ומומלץ לנסות לטפל בבעיה ולא בסימפטום...

מנסיוני שיטה שעובדת... מצורפים סיפורים לדוגמה

http://www.merkaz-shefer.org/pStories/%E2%80%8F%E2%80%8Fwet.html

http://www.merkaz-shefer.org/avodot/problems.html

חומץ עוזר לשמור על הצבעים של הבגד.

לכן ממליצים להשרות בגד חדש וצבעוני מאוד במים עם חומץ, כדי שלא יוצא הרבה צבע בכביסה אח"כ

אחרי פספוס, אני שוטפת ביד את הבגד, עם חומר, אבל חפיף, לא שטיפה רצינית, אח"כ שמה את הבגד להתייבש בשמש חזקה וטובה ואח"כ בכביסה אחת כבר אין ריח בכלל.

וחומץ גם באמת יכול לעזור.

בהצלחה..

יש לי מצעים ופיג'מות שהם קבוע מוחלפים במזרני המפספסים. וכמו שכבר אמרו- שמש חזקה, מה שבחורף הופך את העניין לבעייתי יותר.

השאלה שלי היא מה עושים עם הפוכים(שמיכות פוך)...

כמו ששמים על המזרון.

פשוט מלבישים על הפוך, ומעליה את הציפה מהבד.

טיפ- כדאי להדק את ציפת הנילון עם גומיות לקצה השמיכה, שלא תחליק בפנים.

גם בקיץ החבלי כביסה שלי מקורים (ככה כותבים את זה? זה בניין קומות והחבלים במקום סגור ומוצל בלי שמש ישירה). בטח בחורף..

ואני לא יכולה לייחד בגדים לפספוסים- כי הבעיה שלי זה לא הלילה, שאז לרוב הוא עם טיטול (חוץ מכשאנחנו שוכחים) אלא היום- פעם ביומיים בערך הוא מפספס בבגדים. הוא בן 3 וכבר בגן, ופחות או יותר נגמל יפה, אבל כשהוא מפספס אני מתחרפנת כי זה סוג של "בכוונה". הוא אומר שהוא צריך לשירותים, אני אומרת לו שירוץ, ואז הוא הולך לו לאיטו, מספר סיפורים בדרך, נזכר שהוא חייב שקודם יבואו להדליק לו את האור.. (ובכוונה לא מתחיל להוריד בגדים בינתיים אלא מחכה איתם עליו כדי להכריח אותנו לבוא מהר ולא להגיד לו "רגע רגע") בקיצור- סוג של עניין מכוון כזה. טוב, אני כבר סתם מנצלשת לעצמי..

אני אנסה את עניין החומץ- אני תמיד מוסיפה למגבות,

לא זכרתי שהוא גם מנטרל ריחות. הלוואי שזה עוזר.

כרגע כשפותחים את הארון שלו יש ריח קל של שתן מערימת הבגדים הנקיים.. 

(ואולי אני סתם רגישה, כי סיפרתי למישהי שהיתה אצלי שמעצבן אותי שלא יורד הריח ונתתי לה להריח בגד שיצא מהכביסה, והיא אמרה שהיא לא מריחה כלום ושיש לנו מרכך עם ריח טוב.. אבל אותי זה מחרפן הריח הזה.)

תודה רבה!!

הבעיה היא יותר בהתנהלות שלך מול הילד...

גם הפיספוסים וגם הריח, ניתן לפתרון בשינוי דרך המחשבה שלך.

מומלץ בחום חוג הורים! 

(הייתי בבעיות דומות ונעזרתי מאוד)

בתקופה שבה היתה לנו בעיה, השתמשתי בנוזל כביסה ואחרי הכביסה הכל יצא נקי וריחני. למה שלא תנסי? (אני משתמשת בסנו מקסימה).

אבל כמובן שהייתי מבררת קצת קודם-

האם הסיבות באמת אידיאליות,

מי החבר'ה שנמצאים שם,

איפה היא ישנה,

ואם זה לא פוגע בלימודים.

(ד"א- לא בטוחה שבעלי מסכים איתי בעניין זה

אז מזל שהילדים שלנו עוד לא בגיל...)

במקום שיש הפרדה גמורה בין בנים לבנות, חבר'ה ברמה דתית ראויה (כולם), מקום מאובטח, ולא בזמן שצפוי אישהו עימות עם כחות הביטחון - כלומר, לבוא לזמן קצר ומוגדר כדי לחזק - כן.

אם לא - לא.

בהנחה שלא שאלת תיאורטית, אלא בגלל שהורייך מתנגדים -

עצתי לך: אם זה נכון, שמעי בקולם.

להורים יש בעניינים האלה מבט וניסיון שלא תמיד יש לחבר'ה הצעירים, למרות להט  רוחם המבורך.

זה מלבד הריווח של כיבוד הורים.

בת היא מכובדת והמקום שלה בשינה הוא בבית (כל כבודה בת מלך פנימה).

אני לא רוצה חלילה שייצא מפי דבר משמיץ, אבל מאוד צורם לי לשמוע על התופעה הזו.

במיוחד שלצערנו אף אד לא יכול לדעת מי יכול להסתובב באזור.. וד"ל.

בשורות טובות.

הבן שלי (דוס אמיתי) היה בעבר במאחזים ומאד צרם לו שהיו גם בנות (שם במאחז שמרו אמנם מאד על גדרי ההפרדה, אבל לא בכל מאחז זה קיים). בת שרוצה לתרום, יכולה בהרבה דרכים (אחת מהן היא לסייע למשפחה שבנם מבלה את החופש במאחזים ואין להם עזרה, או סיוע למשפחה שבה האב עסוק במניעת ההרס).

ובכלל, אם היא רוצה לעזור יש המון דרכים: החתמות בישוב/באולפנה שלה למי שיכול לסייע בהפגנות או הפגנת נוכחות בשעת הצורך, איוש משרדים של המטה של גבעת אסף (שכל התקציב שבו מגיע מכספי התושבים) איוש משרדים של ועד תושבי יש"ע, תעסוקטיף, ארגון סיורים לשומרון של ח"כים או אישי ציבור (כמו השחקן שמופיע באתר, מ. גלעדי).

אפשר גם לסייע למשפחות בישוב קטן שכבר קיים. בד"כ יש בו משפחות עם ילדים קטנים ואין אפשרות לבייביסיטר או לעזרה בבית לאשה שעובדת/לומדת מחוץ לישוב וקורסת תחת עול הניסעות+עבודה/לימודים.

לא בקלות אשכח את הסיפור של יוסיפיון שנפצעה קשה בשעה שברחה מהטרמפ (בתדירות האוטובוסים במאחזים הבחורה מן הסתם תעלה על טרמפים)

נפצעה לאחר שקפצה מטרמפ שלקחה מהאולפנה שלה מכפר פינס. לא משום מאחז או משהו בסגנון.

אסור לקחת טרמפים בלי כללים ורוב מוחלט של הבנות שאני מכירה לא היו עולות על אותו טרמפ שישועה עלתה עליו.

תודה לכולכם על התגובות.

האמת,אצלנו בבית הגענו לפשרת בינים. עד שעות הערב - אני שם.

אבל לישון ההורים עדין חוששים. ב"ה במאחזים נישמרת ההקפדה על צניעות באופן מלא. (זה ניראה לפעמים כמוגזם אפילו. בשביל להעביר לבנים אוכל,מניחים להם על השביל וחוזרים לבית. רק אחר כך הם לוקחים. ויש בנוסף  קשר בנים,קשר בנות.)

אשרינו עם ישראל

איזה משמח לשמוע על הצניעות במאחזים האלה.

שנזכה שזה יקרין על כל מקום בארץ

ויסתלקו אוייבינו

ויבוא משיח צדקנו

ויבנה בית מקדשנו

וימלוך ה' בכבודו וינשא במלכותו

וידע כל פעול כי אתה פעלתו...........

זה פשוט מילא אותי רוחא דגאולתא

אחרי הרבה שיחות ושלבים שונים עם אמא שלי, הסכמנו שאני עולה לטרמפ רק אם יש באוטו אשה או ילד, כלומר - יכול להיות שיהיו שם אבא ובן או בחור וחברתו, או שתי בנות, העיקר שיש אשה או ילד.

עם הזמן זה התפתח, אם חיכיתי מלא זמן ואני עם עוד חברה ואנחנו יושבות מאחורה אז אפשר לחפף בכללים...

יש לי חברות (אנחנו בנות 21) שאומרות "מה שאמא לא יודעת לא מזיק לה", אבל אני ממש לא חושבת ככה והכל נעשה בשקיפות מלאה עם אמא שלי.

ומדי פעם, בשעות דחק, כשאין טרמפ מתאים או שאני מאד לחוצה בזמן, אמא זוכה לקבל ממני הודעת עדכון בסגנון "אני בטרמפ עם דתי בן 30, רנו קליאו לבנה, לצומת מורשה", מלחיץ, אבל אם יקרה לי משהו... ככה גם היא וגם אני מרגישות בטוחות יותר.

וגם, להפעיל את המסנן האישי שטבוע אצלנו. אני נוסעת רק עם יהודים, למשל.

לילה אחד בשנה שעברה, בירושלים הקפואה (היה אפס או פחות מעלות בחוץ), עמדתי וחיכיתי לאוטובוס/מונית

באחת משכונותיה של י-ם.

עמדתי וכמעט עפתי ברוח הקפואה. כשכל גופי מפרכס מקור.

האוטובוס לא הגיע, ולא הצלחתי לעצור מונית (הנייד שבק חיים ולא יכולתי להזמין)...

פתאום עצר לידי רכב קטן, ישן 'אברכי' משהו.. עם כסא תינוק בתוכו, קרי, הבנאדם גם נשוי וגם אבא...

ואדם דתי ומזוקן , הציע לי טרמפ.

אני לא עולה על טרמפים בד"כ. בודאי לא כשמישהו מציע מעצמו...

אבל הנחתי שבכזה לילה קפוא, כל אחד יציע טרמפ לאשה שעומדת מחכה לאוטובוס.

עליתי. התיישבתי מאחורה (כמובן).

אחרי שתי דקות הבנאדם מתחיל לשלוח ידיים!! אחורה, לכיוון הרגלים שלי!

הייחתי בשוק!! הוא היה נראה דוס לפי כל קנה מידה! ואני עוד אשה נשואה!!!

התחלתי לצעוק עליו! הוא היה די בשוק שאני לא משותקת מפחד.. והוא עוד אומר לי.. מה,את מקפידה על נגיעה??  הייתי בהלם! אמרתי לו, אני אשה נשואה ודתיה!! מה נראה לך??? יש לך איזה רב שמתיר את זה??

לא יכולתי לרדת כי זה היה באמצע שומקום ליד שכונות ערביות.

אבל בצומת הנורמלי הקרוב דרשתי לרדת.

ב"ה עבריין פלילי הוא לא היה. והוא נתן לי לרדת מיד כשדרשתי. אבל כל הגוף שלי רעד. כי זה היה עלול להגמר רע מאד...

ב"ה שהציל אותי.

בעלי טען שהייתי תמימה מלכתחילה והיה אסור לי לעלות..לשאלתי אם הוא לא היה עוצר לאשה קפואה בלילה קפוא... הוא ענה שבמצב היום הוא כבר לא יודע.... (כי הוא חושב שזה לא בסדר לעלות לטרמפים שגבר מציע אותם...)

זה מה ש"מעסיק" את ה"צדיק" המתחזה, "נגיעה"....  טוב שהוא לא טען שזה בגרמא ובשינוי... חולה ואידיוט.

אני לא פעם לקחתי בחורות בטרמפ - בדיוק מאותה הסיבה שבעלך אמר: פשוט שלא יעלו איפה שלא צריך. בדיעבד, כשכבר נוסעות - לפעמים יותר טוב כבר לדאוג שלא יסתכנו.

ולכותבת על הכללים: זה נכון מאוד: עם משפחה. לפעמים כשיש כמה שמכירים, כשרים.  וכו'.

מזל שהוא הוריד אותך

איזה חוויה מזעזעת.

פשוט עצוב

ב"ה שירדת משם בשלום!

בס"ד

כל הכבוד לך ששמרת על קור רוח (אפרופו קור...)

ב"ה שזה נגמר בשלום!

למה לא רשמת את מספר הרכב מיד כשירדת ממנו וישר למשטרה להגיש תלונה ובמקביל תביעה אזרחית?

אני מודע לקושי הנפשי של נפגעות תקיפה / הטרדה להגיש תלונה אבל אנא ראו זאת כשליחות להצלת חברותיכן. כל מי שמגישה תלונה מצילה עוד בנות ונשים ממקרים מעין אלו.

הצד השני של המטבע הוא הגשת תלונות השווא - כל מי שעושה זאת שתיקח לתשומת ליבה שככל שמתרבות תלונות השווא התלונות האמיתיות נלקחות בפחות רצינות מהראוי.

אני לא חושבת שהאיש היה בעל כונה פלילית!

הוא היה אידיוט ופושע, (כזכור דתי? כן?) שניסה את מזלו... אולי אעתר לו...(הזוי!!! מה הוא חשב לעצמו? אשה דתיה ונשואה, עומדת בכפור, ועולה על טרמפ רק כי אין אוטובוס.. ומה שעומד לה בראש זה להענות למגע של גבר זר??? בררררררררר....).....

לכן הוא הפסיק כשהתחלתי לצעוק. אם הוא היה בעל כוונה פלילת הוא מן הסתם לא היה נותן לי לרדת...

(עוד משהו לא ברור לי... באיזה רגע הוא חשב לנצל את הטרמפ למטרותיו המגעילות? כשרק הציע לי אותו, או שכבר קודם לכן הוא נסה 'לחפש ציד' בתחנות השוממות והקפואות של ירושלים...? האמת? לא משנה.. סתם מטריד אותי....)

הכוונה שלו היא "פלילית" לגמרי - גם אם לפי ה"חוק" זה לא נקרא כך...

וזה נכון, כמובן,לא רק לאשה דתית ונשואה אלא לכל אשה שהיא לא אשתו.

ככה לא מתנהג אדם נורמלי.

הוא פושע מין סדרתי (לי אין ספק).

הוא רגיל שנשים קופאות תחת התקפתו (זו התגובה השכיחה וה"טבעית", לצערנו), וב"ה את הפתעת אותו וניצלת. הלוואי שנזכה ללמוד מנסיונך, ושחלילה לא נעמוד בו לעולם! תודה שחלקת איתנו את הסיפור הזוועתי הזה!

בד"כ זה לא פעם בודדת של הגבר, והתעוזה רק הולכת וגדלה אם לא מגישים תלונה במשטרה.

הרבה פעמים הגברים הללו גם מקבלים סוג של סלחנות מרבנים או קהילה כדי למנוע צער מהאישה ונזק נפשי מהילדים. לפעמים התנאים שמעמידים האנשים שיודעים - עוזרים למנוע עוד נסיונות, אבל לרוב הבן אדם פשוט יעשה יותר מתוחכם.

לכן חשוב מאוד על כל דבר קטן - להתאמץ ולהגיש תלונה, למרות שמישו פה העיר בצדק - שהרבה תלונות לא יגיעו להרשעה, (פשוט כי זה מילה כנגד מילה. וולמתלוננת אין הוכחה שאי אפשר לסתור)

אבל מי שמגישה תלונה בהחלט עושה שרות טוב לנפגעות פוטנציאליות אחרות.

לפי החוק היום - גם דיבורים יכולים להחשב כהטרדה - כך שבמקרה הזה - ברור שיש פה עבירה - לפחות של הטרדה - ורצוי להגיש תלונה.

אבל אני מניחה ש"אני ירושלמית" פשוט לא הייתה במצב לחשוב על זה באותו רגע ולקחת מספר של הרכב...

ובנוסף - צריך ללכת למשטרה. לחכות בתור, לספר את הסיפור, לספר אותו שוב, להרגיש קצת מטומטמת (סליחה על הביטוי) כשאת מתלוננת על נגיעה "קטנה" מול שוטרת שממש לא מתרגשת מהטפיחה על השכם שקיבלה מהשוטר שנכנס לפני רגע...

מי שמגישה תלונה היא גיבורה! אבל גם מי שלא - שלא תתחיל לחשוב האם היו לו כוונות "פליליות" או "רק" כוונות הטרדה, לפחות עם עצמינו נדע ששום נגיעה היא לא בסדר! בין אם זה היה מתוכנן ובין אם לא!

אני ואחי גדלנו בסניף כזה וגם השבטים לא היו נפרדים וההורים שלי היו ועדייו יותר דוסים משאר תושבי המקום.

ההורים שלי לא הגבילו אותנו יותר מידי (נתנו לנו להציג אבל לא לרקוד אם היה ריקוד משותף, נתנו לנו לצאת לעל- האש עם השבט אבל הגבילו בשעה וכו)

והיו דברים שבשום פנים ואופן לא הסכימו שנשתתף בהם (מסיבות פורים וכו)

ואנחנו יצאנו דוסים יותר מרוב החברה ביישוב  

אין לי עצות מעשיות, ההורים שלי היו עקביים, דאגו לנו  ובכלל הם מקסימים!!

תאמיני בדרך שבה את מחנכת את הבת שלך, היא תעריך אותך על זה בעתיד אי"ה..

בהצלחה!

הרב של הקהילה יכול לומר שאין בעיה הלכתית בפעילות מעורבת.  זה לכאורה היפך סעיף מפורש בשולחן ערוך. ומי שהתירו - זה היה בדיעבד, כדי למנוע נזקים גדולים יותר.

הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל אמר על החברה המעורבת בבני עקיבא בלשון הזו: אינני יודע לזה היתר.

הבת שלך, כמובן, איננה אמורה לדעת מה "הרב אמר".. את זה אתם שומעים - ומחליטים. לעת עתה, אתם "הרב" שלה..

לגבי השאלה הספציפית עצמה - אני בעניי אינני יכול לחוות דעה בלי להכיר את כל המציאות המורכבת: הבת, ההורים, הסביבה.

בנושא של ילד שאומר ש"גורמים לו להיות יוצא דופן" וכו' - תמיד יכולה להיות דילמה: מצד אחד, חוששים שמא יצבור מרירות, יפתח נוגדנים.  מאידך - זו מתכונת ברורה של "סחיטה", ובעצם מפתח "נשק" לאי יכולת של ההורים לקבוע לו נורמות מעבר למה ש"כולם" עושים.

יש דברים שבהם אנו מעדיפים את העלמת העין; ויש דברים שבהם אנו אומרים בצורה ברורה: אצלנו זה כך.  למשל, בנושא כזה יכולים להסביר: יש סניפים שהם רק לבנים/בנות באריאל וגם במקומות מסויימים בבנ"ע. כך תמיד היה בעם ישראל. פה לא - אז אנחנו מרשים ללכת לסניף, אבל רק לפעילות נפרדת. ככה זה אצלנו. זה נקרא יותר צנוע.

אבל, כמובן, יש בכך בעיה לא - פשוטה: הילדה תראה שמציגים, "יצאו לה העיניים".. וכו'...  ומצד שני - אם תתירו, הרי עם "הוראה" כזו במקום שלכם (ששוב- באיפוק אני אומר שהיא נראית תמוהה מאד), מתי זה ייעצר?

ניחא, אם היו אומרים זה רק להכי קטנים, אז אולי חבל ליצור עימות. אבל אם זה אומר שכך יימשך גם אחרי בת מצוה - אז עד מתי?  זו באמת בעיה קשה: מכניסים ילד לחברה כזו ואח"כ הוא צריך להתמודד (בלי להאשים. כנראה הרגשתם אילוץ).

ואולי - עולה בדעתי (בע"מ - לא מכיר מספיק נתונים) - אם אין ברירה, אפשר להסביר לילדה שצניעות זה שבנים לחוד ובנות לחוד, זה לא אותו אופי, וכך תמיד נהגו בעם ישראל. ואחרי שהיא כבר תתחיל להעלות "פרצוף", להגיד לה - אבל בגלל שאתם עדיין בגיל מאד צעיר ופחות מגיל מצוות, זה פחות נורא. אבל בתנאי שמסכימים מעכשיו - שכאשר נהיים בת מצוה אז את כבר מבינה שאת גדולה, ועושים פעילויות רק בנות עם בנות.

אבל צריך להביא בחשבון, שאם תמשיכו לגור שם, והשבט כן יפעל מעורב - הבעיה יכולה לחזור שוב אז, למרות כל ההבטחות החגיגיות, ואז יתווסף גם ה"הרגל" שמעכשיו. וזה צד "לחתוך" כבר כעת...  הקיצור, מורכב ורק רציתי להעלות צדדים שונים.

ביחוד בנושא זה הדברים בעייתיים, כי אין ענין "לנפח" אצל ילדים למה חשוב לשמור הפרדה כזו, לא צריך להכניס דברים בראש, ומאידך - באמת חשוב מאד לחנך לצניעות מגיל צעיר, וביחוד ע"י הרגל קבוע.

בזמנו, לגבי כיתה מעורבת בישוב שהיו אילוצים - אמר ר' אברום שפירא זצ"ל שהגגג זה עד כיתה ד'.

אולי כדאי שתתייעצו עם ת"ח גדול שאתם מקבלים את הוראותיו.

תדברי עם המדריכות;

תסבירי להן שכל ה"מעורב" אינו טוב, ואתם שולחים רק בגלל שהפעילות עצמה נפרדת; ושעכשיו יש לכם בעיה - כי הילדה תראה את האחרות ותקנא ואולי זה יעשה לה דווקא "אנטי". אז שתתחשבנה בשכמותכם - ובלי לדבר עם אף אחד, פשוט לפחות להבא לא יעשו יותר הצגות/הופעות מעורבות. בד"כ המדריכות הצעירות מאד אידיאליסטיות, ואיכפת להן שכולם ירגישו טוב, ולהתחשב... בקיצור - צדיקות.  אפילו אם הן גם שמעו משהו מהרב הקהילתי, תסכמנה מן הסתם להתחשב. הרי גם הוא לא אומר שחייבים דווקא כך. והרוב המוחלט אומרים אחרת ממנו..

מסתבר, שאחוז גבוה מאד של ילדים יוצאים כמבוגרים דומים מאד להורים שלהם מבחינה תורנית. לבית יש השפעה חזקה מאד על חינוך הילד לתו"מ.

נכון, לא ראוי בגלל זה "לקחת סיכון" ולהכניס ילד במודע למקום שלא היית רוצה שכך יתחנך. אבל אלו האפשרויות- דעו שביתכם הוא המשפיע העיקרי.

לדבר הרבה, ללמד הרבה, לתת הרבה רקע לכל קביעה תורנית. זה יחלחל בעז"ה.

ואני דוקא חשתי בעייתיות רבה בעיקר בעניין שההורים לכאורה סותרים ( בצדק, לטעמי)  את דברי הרב, ואיך בדיוק נחנך ככה ילד למורא רב?

פעמים רבות מה שקרוי "רב בקהילה"  אינו המושג שאת מתכוונת אליו, ואינו "מרא דאתרא". והם יכולים להגיד

שהרב שלנו הוא... והוא ת"ח מאד גדול.

ב. לפעמים זה באמת שיקול חשוב לגבי מקום המגורים.

ג. כבר כתבתי, שבאופן נורמלי ילדה ב"נבטים" אינה אמורה לדעת מה "הרב אמר", כך שהשאלה לא מתחילה.

ד. ודאי הבית הוא המשפיע העיקרי. אבל לעיתים כשההשפעה הזו בניגוד לחברה שהילד נשלח אליה, נוצרת מורכבות לא פשוטה. לפעמים הוא רק מתחזק מזה ולפעמים לא.  וכמו כן - במה שנוגע לתחום זה, שעם השנים גם היצר עלול להתערב בו, צריך זהירות יתרה בשיקול הכיוון בו הולכים. ודברייך מאד נכונים לגבי השפעת הבית - אבל זו בדיוק היתה השאלה: איך הבית אמור להפעיל את השפעתו במקרה כזה. זו באמת שאלה.

ה. לצערי יש לומר, שר' אברום שפירא זצ"ל כבר העיר בחריפות רבה כלפי אנשים שאינם מן השורה הראשונה של הרבנות - ומוציאים פסיקות נגד המקובל על גדולי עולם. זו באמת התמודדות..

ככלל, גם אני מסכים שבסופו שלדבר לבית יש השפעה מכרעת - גם בעניינים שהסביבה אינה קלה. אבל צריך חכמה רבה איך לגרום שהילד יקבל את ההשפעה הזו.

 סליחה שרק עכשיו אני חוזרת.

יש לי כמה הבהרות לדברים שלא הובנו או לא נכתבו...

א. כל החניכים יודעים שרב הקהילה הוא הקובע, והמדריכים מתייעצים איתו בעניינים הלכתיים.

בבית אנחנו מבהירים שאנחנו מאד מעריכים את הרב, ואנחנו לא פוסקים הלכה אבל השקפותיו שונות משלנו ולכן גם אם מותר לפי ההלכה זה לא לרוחנו. יש דברים שקשורים ל"רוח ההלכה" ויש דברים שכדאי להשמר מפניהם גם אם יש היתר הלכתי.

ובכל זאת קשה לעמוד בפני דמעותיה של ילדה שיודעת שהרב מתיר, ומרגישה שהרבה פעמים אנחנו שונים מאחרים, והדילמה שלנו מתעצמת כל פעם מחדש.

ב. בסופו של דבר היא השתתפה בהצגה (אמרה רק משפט אחד), כשהבהרנו לה שבגיל בת מצווה היא לא תוכל להשתתף.

ג. לגבי השפעת הבית- אני מסכימה שיש השפעה רבה של הבית אבל זה לא מספיק, אף פעם אין לנו ביטוח בחינוך, ואף פעם אי אפשר לדעת אילו השפעות חברתיות, ואפילו פיתויים עלולים להיות בחברה מעורבת.

ד. אנחנו כנראה נשאר בדילמות שלנו כל עוד אנחנו כאן. אני רק חייבת לשמוע שלא אני המשוגעת, ושההשקפה התורנית תואמת את השקפתי כי לפעמים אני כבר לא בטוחה שאני נורמאלית...

אז שוב תודה ושבוע טוב.

אנחנו באותה הסירה עם אותן דילמות שתיארת

כיוון שזה לא שורש הבעיה אלא רק סימפטום אענה בכללות על דברים שגיבשנו כ"קו" בבית שלנו שעל פיו אנו פותרים דילמות כאלה ורעותיהן

להלן עיקרי החלטת הוועדה

א. מותר לאמא ואבא להגיד לא ! (אפילו לא תמיד צריך להסביר למה - במקרה הזה דווקא יש הסברים )  

ב. לא כל דבר שאסור הוא בשם ההלכה - כמו שמשתדלים שלא רק אבא\אמא יגיד תמיד "לא" הרי כל מטרתינו היא לקרב אותם ולא ליצור ריחוק

ג. אפשר שההלכה היא כמו שהרב אמר אבל יש חומרות או הדרכות אחרות לבית שלנו 

אז מה אם מותר חלב נוכרי(זו ההלכה. כי אחרת השכנים..? הרבנות..? ) אנחנו אוכלים מהדרין.

ד. נכון ! הרבה פעמים אנחנו שונים.

ה. דורש הרבה הרבה מאמץ אבל אנחנו שונים גם לחיוב ולא רק לשלילה.

למשל: פינוקים וגיבושים משפחתיים.

שבתות מקבלות יחס מועדף

ראשי חודשים

סתם מחפשים סיבות לעשות משהו סיום מסכת של אבא או ילד אפילו סיום של פרק או חידוש יפה...

"בשביל זה שווה לשתות לחיים" (גורם לאהבת תורה שאינה רק איסורים

(לא צריך להגזים. לפעמים כוס שוקו\מיץ באמצע היום עם איזה עוגה שלא אוכלים במהלך השבוע היא אירוע חגיגי)

ולהדגיש (לא בצורה תיאטרלית) שזה מיוחד למשפחה שלנו ושווה להיות חלק מאיתנו

ו. אנחנו הסיירת ויש גם דרישות וגם סיפוק ופינוק

ז. אנחנו אוהבים יותר. ונותנים גם באפיקים אחרים - כל ילד בתחומו מקבל דברים\פעילויות ששיכים לו מיוחדים לו

ח. אצלנו גם מפחדים לשלוח לחברים (אפילו "בני טובים") אז אנחנו כמעט תמיד המארחים ומשתדלים לעשות את זה כיף

ט. בסוף אנחנו המילה האחרונה ולא משנה כמות וטמפרטורת הדמעות

י. כיוון שמשתדלים לעשות הכל למען שמו יתברך ומתפללים אליו שיצליח דרכינו אז מצפים שהוא יעשה את כל העבודה כי הם (ואנחנו) הבנים שלו יתברך

סיכום כל הנ"ל  למי שדילג הוא לדעת שהחוץ מושך לחיצוניות  גם בדמות של אנשי שלומנו

פשוט צריך להדגיש בגאווה  שאנחנו מיוחדים ויש לזה מחיר אבל הוא משתלם

 (לא בצורה מתנשאת כי גם אחרים מיוחדים בדרך בדברים אחרים וכולי )

ויהי רצון שנהיה שליחים נאמנים

מדי פעם אני מרגישה שאני זקוקה לקבוצת תמיכה של אנשים המתמודדים עם דילמות דומות לשלי...

שמח שדברי לתועלת בע"ה

גם אותי חיזק לדעת שאנחנו לא המשפחה המוזרה היחידה

זה באמת נותן הרגשה של שפיות

anonimus.dos

ביחס לדת, כמה שיותר, כמו שאמרו כאן ע"י יצירת כיופים אחרים שקשורים בדת, אווירה טובה בבית.

נראה לי רגשות שליליים לדת מסוכנים לחינוך לא פחות מאשר פעילות מעורבת.

את ההגבלה צריך לעשות עם המון רגישות, אפילו לשתף את הילדה בפחד שלכם ובהתלבטויות, שהיא תוכל להבין שזאת לא סתם הנחתה של הורים פאנטים אלא מתוך דאגה כנה. כמו כן אתם צריכים להבין מאד לליבה על ההפסד הגדול שלה ולפצות אותה בדרכים אחרות.

דבר נוסף אם אתם רוצים הבנה, לשתף אותה קצת בחינוך של הילדים הקטנים ממנה, אפילו לתת לה מעט סמכות בעניין. ע"י זה אתם מכניסים אותה לסירה שלכם. אולי לפעמים תבוא אליכם ב"התלבטויות חינוכיות" על האחים שלה, וזה יכניס לה המון בגרות והיא תוכל להבין את הראש שלכם כשאתם מחנכים אותה.

לגבי העתיד - עם הגיל והשנים העניין יעשה כנראה יותר קשה ומשמעותי בחברה שהיא לא נפרדת,

לכן אולי עצה קטנטונת שיכולה לעזור: אולי כדאי לעודד כבר מעכשיו את הילדים לקריאה מרובה, שיגדלו להיות יותר משקפופרים וילדי בית ופחות כאלו שמבלים עם חברים עד שעות מאוחרות.

ולא מונע מהם להידבק בעתיד

איך לא?

אריאל, נתנאל, דניאל, יונתן, איתמר, אופיר, צבי, שמואל, נועם, מיכאל, נריה, בניה, שילה, מאיר, יאיר, אורי, ליאור, עופר, אביתר, דוד, ידידיה, אלעד, דור, רון, גיל, אלישיב, יהודה.

זה מה שעלה לי בראש בינתייים...

סליחה אם חזרתי על דברים שכתבת.

את יכולה לחפש גם בכל ספר טלפונים/רשימת אנשים. וכן גם במילון "אבן שושן" (אם אני לא טועה) הרגיל (לא הכיס!), יש בהתחלה, לפני כל הערכים נספחים. אחד מהם הוא אוסף של מלאאא שמות ומקרותיהם.

אני תמיד אומרת שצריך לעבור על כל העלונים של מקור לילדים, בחלק של הד"שים, ושם למצוא את כל השמות שקיימים בעולם הדוסי...

(לבנים יש מלאאאא שמות יפים, אני תמיד נתקעת יותר עם שמות של בנות.)

בהצלחה.. גם אנחנו כבר צריכים לחשוב על רעיונות...

אבישי, אסף, אורי (בחולם), שלו, מלאכי, מעוז, אוראל, יאיר, יהל, רועי, מתן...

נועם, נתנאל, אורי, דביר, דוד, אהרון, משה, שמואל

אליסף, אביעד, תומר, נפתלי, צוריאל, ירון, רונן, דב, צור, אלישמע, דביר, מרדכי, הלל, תום, עמית, אחיה, דורון, דור, גלעד,

מזל טוב! (כן?)

(כמה היא קשורה לזה, מה המסגרת שלה באופי שלה, ועוד כל מיני)

אבל לפי דעתי בגיל הזה כדאי גם להפסיק בהדרגה,(להוריד כל פעם הנקה אחת עד שמגיעים לאפס)

וגם להסביר לה שהיא כבר גדולה וכן היא מפסיקה לינוק

(לך - פיזית, לה - רגשית (-: )

ואני חייבת לציין שבניגוד למה שנראה לנו מהצד, הנקת פעוטות היא הרבה יותר מנשנוש. זה בהחלט מזין (מאוד!) וחשוב גם למערכת החיסונית וגם למוח שעדיין מתפתח במהירות מסחררת.

כמובן שאם זה כבר לאט נעים לך אז לא, אבל רק לידע כללי...

יש כאלה שבוחרות להשאיר הנקה אחת ביום בגיל כזה, ואת השאר (בהדרגה) להוריד. רק אחת בשביל הבריאות. נראה לי שזה מה שגם אני אעשה בקרוב (-

אבל אני בהריון וזה ממש מקשה עלי כבר....

אצלנו זה התפקיד של בעלי להרגיל אותם לעבוד לישון במיטתם, גם בגלל ההנקה.

אז הוא עושה את ההשכבות במיטה שלהם (בדרך כלל גם נרדם איתם), וגם מתעורר אליהם בלילה ומחזיר אותם לשינה במיטה שלהם

פתאום צריך ללמד כמה כללים וחוקים בעולם...

(אצלנו המשבר הוא שאי אפשר לקחת פירות לבד מהמקרר ולהשאיר חצאי פירות בכל פינות הבית... ושאסור להכניס זוג ידים קטנטנות לתוך ממרח השוקולד אפילו שזה טעים

בקיצור...

הסבר קצר וברור.

והרבה עיקביות!

זה בהחלט משבר, אבל הוא עובר מהר ככל שעקביים יותר.

בהצלחה