פורום הורות (עמוד 4)

כולל יחידת דיור כמובן,

את כמו עוד ילדה שלה מבחינתה.

קל וחומר בעלך שהוא באמת בנה, כל עוד הוא גר אצלה בבית אז היא לא מפנימה שהוא כבר ילד גדול שפרש כנפיים.

טוב, כי הוא באמת לא פרש אותן... הוא נשאר בקן.

בקיצור,

אי אפשר לגור בבית של ההורים ואז להתלונן שהם שתלטנים.

לא טוב לכם? תגורו בדירה משלכם.

גרנו שנתיים ביח"ד של חמי וחמותי.

ועוד חצי שנה אצלם בבית ממש.

מעולם לא התערבו כך.

כך שמה שהיא מתארת כאן זה הרבה יותר קשור לאופי מאשר לעצם זה שהם גרים ביח"ד שלהם.

הזוג יחד צריך לשים גבולות.

בטעם טוב. בלי לבייש ולפגוע

אבל גבולות

יש הורים כאלה ויש כאלה,

אם אתה בבית שלהם אז אתה צריך להתמודד עם איך שהם מתנהגים.

משל למה הדבר דומה?

מישהו יכתוב שאשתו מתנהגת בצורה x. אני אגיב לו ואכתוב משהו על ההתנהגות הזאת. 

ואז אתה תבוא ותגיד ''לא נכון, אשתי לא מתנהגת ככה''. מה הסתירה? הרי לא לך הגבתי... ברור שלא כל האנשים בעולם מתנהגים אותו הדבר...

 לאו דווקא גורם שיתערבו.

זה קשור לאופי.

כמובן שאם גרים לידם זה יכול לעלות את רמת ההתערבות.

אבל הפתרון הנכון (לדעתי) הוא לא מעבר דירה.

אלא הצבת גבולות. כמובן בצורה נעימה ויפה 

אבל אם זה האופי, אז כשגרים בבית שלהם - צריך להתמודד עם האופי הזה או לבחור לעזוב.

קשה לשנות את ההורים שלנו, זה לא מתפקידנו.

אותו הדבר כלפי בחורים יוצאים בשאלה או חוזרים בתשובה - בבית של ההורים שלך הם הקובעים, לא תוכל לשנות אותם וזה לא מתפקידך. 

רוצה עצמאות? רוצה לעשות מה ש*אתה* רוצה בדרך שלך? מעולה, תתחיל לשלם שכ"ד בשוק החופשי...

זה כמובן לא אומר שאין הורים שגם בתוך הבית שלהם, יאפשרו חופש מוחלט לילדיהם ולא יתערבו בענייניהם.

אי אפשר שפשוט תצאו ותקונ מה שבא לכם? 

כמובן שאחר כך תצטרכי לנתמדד עם הערות על מה שקנית, ובטח אחרי הלידה גם תצטרכי להתמודד עם הערות על מה לעשות ומה לא לעשות וזה ישגע אותך. אבל אם זה האופי שלה ואתם גרים צמוד, אין לך מה לעשות עם זה יותר מידי. את לא יכולה לחנך אותה. את יכולה רק לעשות מה שנראה לך ולא להתרגש מהערות. וכמובן- את יכולה גם להתרחק פיזית ופשוט לגור במקום אחר

לבקש מבעלך שידבר איתה בעדינות. אני מניחה שיש כל מיני אנשים אשר שונים באופיים והיא לא תשתנה 180 מעלות אבל אולי עם קצת הסבת תשומת לב היא קצת תוריד פרופיל.

והמלצה אישית שלי בנוגע לסיטואציה הספציפית שתיארת, פשוט לא לעדכן אותה כשאתם יוצאים ולאן אתם יוצאים. סה"כ מדובר בקניות, לא מבינה למה ההורים צריכים לדעת על יציאה כזו.. אפילו את אמא שלי אני לא מעדכנת כל פעם כשאני יוצאת לקניות אם זה לא קשור אליה. משתפת רק אחרי. אמא שלי קונה את מוצרי התינוקות לבית שלה שיהיה לנכדים ואני ובעלי קונים את המוצרים לבית שלנו. הורים יכולים לייעץ מרחוק אבל לא לקבוע וכמובן לא להיות פיזים בקנייה אם זה לא בא ממכם.

בהצלחה!

אבל הם מעדיפים להחליט לבד ושלא תבוא איתם

ואז לומר לה שיצאתם ובדיוק ראיתם חנות של תינוקות ונכנסתם ומצאתם דברים

ובאסה שהיא לא הייתה אתכם 

ולעבור הלאה 

לא תמיד מתכננים מראש 

האמת תמיד עדיפה 

נתחיל מהסוף- לגור עם ההורים זה דבר לא פשוט ומאתגר שלא מומלץ מלכתחילה, ונשמע שאצלכם זה כבר מתחיל לצוף.

זוג צריך סביבה נקיה ופנויה כדי להתמקד אחד בשני ובבניית הזוגיות,

ולאחר מכן גם ההורות,

בלי אתגרים שעלולים ליצור מורכבויות כמו הורים שמרגישים מחויבים אליהם, או שמרגישים מתערבים מדי או פוגעים בפרטיות.

גם אם זה חסכוני בכסף, ממליצה ממש, אם זוגיות בריאה וטובה חשובה לכם, לשקול לעבור למקום נפרד שבו תבנו את הבית שלכם יחד בלי אתגרים מהסוג הזה.

ברמה הפרקטית-

ללמוד לשמור כבר כאן ועכשיו על הגבולות שלכם, ועדיף שבעלך הוא זה שיעשה את זה מול אמא שלו

להגיד לה בצורה יפה, תודה רבה אנחנו רוצים ללכת היום לחנות רק שנינו כחוויה זוגית.

וגם אם היא לא תאהב את זה

לזכור שזה שלכם  וזה החיים שלכם.

וכשתלמדו לכבד את המרחב הזוגי שלכם ולשמור עליו,

בע"ה גם היא תתייחס אליכם ככה.

תהיי מהצדיקות האלה שכותבים עליהן ספר אחרי ה120 שלהן. שמספרים עליהן שההטבה לזולת עמדה בבסיס חייהן. ואם אף אחד לא יספר, אז המלאכים יספרו זה לזה: זאתי, כל מי שהיה לידה תמיד היה יוצא מאושר. אפילו חמותה שהיתה כל הזמן דוחפת את האף ומתערבת לה בחיים עם גחמות ילדותיות, גם היא יצאה ממנה עם חיוך. ולא שהיה לה קל, היא רצתה לקנות עריסה בצבע לבן, וחמותה בצבע התעקשה לקנות בצבע קרם, והיא בכל זאת ויתרה! ולא רק שהיא ויתרה, אלא שהיא עשתה את זה עם חיוך. חמותה אפילו לא ידעה שהיא ויתרה!

אולי במבט ראשון זה נראה כמו חיים של גיהנום. אבל במחשבה שניה אלה חיים של גן עדן, כבר בעולם הזה, גן עדן של מידות טובות

אבל היא צריכה לענ"ד להיות כנה עם עצמה לגמרי אם היא במקום של הויתור הזה בלב שלם.

כי אם לא, התסכול, המרירות והזעם - "ישפריצו" לה החוצה - מול חמותה, ואז העניינים מול חמותה יסתבכו עוד יותר, עלול להגיע אפילו לאיבה ח"ו.

מסכימה מאד עם הצורך והאומץ לשים גבולות, בעדינות, בנימוס ועם הבנה שזה לטובת הזוגיות שלהם, ואפילו לטובת חמותה במידה מסויימת (מונע ממנה לספוג עצבים שעלולים באיזשהו שלב לצאת עליה...).

שרית יורב

מטפלת זוגית ומשפחתית

יכול להיות במקרים מסויימים חימתי...

תתצטרכי לעזוב כמה שיותר מהר. היא לא תשתנה. וזה יהיה יותר גרוע.

שלה בחיים מאפשר לה לתת לכם עצות לטובתכם. האינטנסיביות של זה שמעיקה עלייך היא פועל יוצא של המגורים הצמודים.

לדעתי כל עוד אתם מקבלים את היתרון הזה של ניצול יחידת הדיור אצל ההורים, כדאי להתגמש ולקבל התערבות טבעית במידה מסויימת, אבל 

על מנת שהיא לא תהיה כל כך מעיקה (לדעתי חמותך לא מרגישה בכך וכמו שכתבתי מתכוונת לטוב), כדאי שבעלך ידבר איתה ויודה לה על העזרה ויסביר

שיש דברים שאתם רוצים לבחור לבד, ובמקביל הקפידו לצאת לקניות או למקומות אחרים מבלי להודיע - חשוב להטמיע את הנורמה הזו.

לק"י

זה לא שאנחנו במצב רגיל, שרק אולי יהיו אזעקות.

ואזעקות בדרך זה גם מפחיד.

אולי תזמינו אותם אליכם במקום?

במקום שיש בו אזעקות כל יום,

לא הייתי נוסעת למקום כזה, ולא רק בגלל השבת אלא בעיקר בגלל הנסיעה לשם. בדרך זה לדעתי ממש מפחיד לעצור עם הילדים ולהוציא וכו..

אגב,מה זה לא תקני? יש אפשרות לתקן? אם לא בשביל השבת הזאת עבורכם, לפחות בשבילם להמשך..

לקנות- ב50₪ את של קל גב

אם כבר משקיעים כסף זה מה שמחזיק הכי הרבה זמן...

הבת שלי עכשיו שנה שלישית עם תיק מזול סטוק, שב"ה מחזיק יפה.

מצד שני, אם לילד נמאס מתיק או שהוא לא רוצה לרשת תיק-במצב-מצוין-מהאח-הגדול, לא כואב הלב על הכסף, כי התיק עלה זול... (מקסימום 35 ש"ח, נראה לי)

כמובן, לא לתת לו להפעיל אתכם, שלא יהיה לו רווח מדיבור כזה. אמרת פעם אחת שלא מדברים ככה, מעבר לזה - להתעלם.

כשאתה כועס או נעלב, הוא משיג את מה שהוא ניסה להשיג - תשומת לב שלילית. כדאי להעצים תשומת לב חייובית:

מי שרוצה משהו, מבקש יפה (כדאי להדגים* איך מבקשים יפה, ילד לא מבין לבד) ואז מקבל עם הדגשה של דיברת יפה.

(כמובן, גם כשדיבר יפה - לאבא ואמא מותר להחליט שלא מתאים או לא מתאים עכשיו).

*להדגים לילד: "התכוונת לומר: 'אבא, אפשר בבקשה כוס מים?'". כמובן, הרבה יותר מזה, משמעותי שמדברים אליו ומדברים בנוכחותו יפה אחד לשני ולאחרים.

הומור יכול לרכך מצבים כאלה. נניח " אם אני אהיה בפח לא יהיה לי מקום...או כל דבר אחר שבעצם יעלה חיוך על הפנים שלו וירכך את העצבנות שלו...

ואם לא עובד- פשוט להתעלם. בטח שלא לתת לו להרגשה שהוא מעליב אותך. זה שם אותך במקום כביכול נחות מולו. 

וגם "לתרגם"- זה חשוב, לאט לאט ללמד אותו לתמלל את הרגשות. "אני רואה שאתה כועס." וכד'

להבין שהילד לא אומר סתם אתה פיכסה,

לרוב הסיבה היא אחת מ2:

1. הוא מרגיש כעס או תסכול כלפי מישהו או כלפי משהו, ולא יודע איך לבטא אותו.

במצב כזה כדאי לעזור לו לתמלל את רגשותיו;

אוי, אני רואה שאתה עצוב, אתה כועס על איקס? רצית שיקרה כך וכך/שלא יקרה כך וכך

כלומר לעזור לו להבין מה קורה בתוכו.

ההכרה הזו זה אחד הדברים המשמעותיים שילד (וכל אדם) צריכים,

ומי שיודע לזהות את מה שקורה בתוכו ולתקשר אותו יהיה בע"ה אדם

בריא בנפשו ובעל תקשורת בריאה.

במידת הצורך אפשר גם להציב גבול (אני רואה שאתה מאד כועס, גם כשכועסים מאד אנחנו לא מרביצים),

אבל ככל שתלמדו אותו לשיים ולתמלל רגשות הוכ יוכל בעצמו להגיד מה הוא מרגיש ומה הוא רוצה, ופחות יזדקק להתנהגויות בעייתיות.

2. לפעמים, ועוד יותר כאשר נולד אח קטן יותר ובטח לילד בכור, הוא גם חווה ששוכחים אותו,

שפג קיסמו, השוא כבר לא מיוחד כמו שהוא רגיל להיות וכבר לא סובבים סביבו.

במצבים כאלה גם יכול להיות שהוא יביע כעס כלפי האח הקטן (וכאן אנחנו חוזרים לתגובה בסעיף אחד, ואפשר אפילו

לשאול: אתה כועס על איקס? אתה רוצה עכשיו שאמא תהיה רק איתך?)

וגם יכול להיות שהוא ינסה לקבל יחס בכל מיני דרכים כאלה, כיוון שבחוויה שלו

הוא לא מקבל מספיק יחס שהוא רוצה בלעדיהן.

וכאן חשוב לשים לב לתת לו מקום כאח גדול, לתת לו זמן אישי איתכם

להדגיש שאתם אוהבים אותו ותמיד תאהבו ולשים לב שהוא גם מקבל את האהבה שהוא זקוק לה.

בהצלחה רבה!

ניקח ובע"ה וניישם! =]

אבל מכיוון שזו סוגיה חינוכית רגישה מאוד, אני חושב שאתל צריכים להתייעץ על זה עם איש/אישה/אנשי חינוך. אם אין לכם בקרבתכם, אולי שווה לנסות לדבר עם הרב יוני לביא.

ברור שאתם רוצים בטובתה, ובטח יש סיבות טובות למה בחרתם דווקא במסלול הזה בשבילה לשנים הבאות.

אולי כדאי לשבת לשיחה על כוס קפה ועוגה , להכניס אותה קצת לדיבור של מבוגרים ולפתוח איתה את הקשיים

מצד אחד להסביר לה את כל הסיבות הטובות שיכולות להיות כשתלך לשם, ומצד שני להקשיב מה באמת מפחיד אותה בדרך הזאת. אם זה נטו החברות אפשר לתאר לה הרבה מקרים שהחברות לא נשארת אותו הדבר או שזה דווקא מראה על חוזק נפשי ויכולת להתמודד עם מצבים חדשים, ולקבל שינויים בחיים.

כמובן שצריך לשים לב למצב הילדה אבל ככל שאתם תהיו בטוחים בבחירה שלכם כך אני מאמינה שהיא גם תקבל אותה בסופו של דבר.

הרי היא לא רואה את כל מה שרואים מזוית של הורה, היא רואה את הצד שלה

תשתפו אותה בבעיות שיכולות להיות בבית הספר אליו חברות שלה הולכות , ואלו דברים טובים יש בבית הספר שאתם רוצים לרשום אותה אליו

והכי חשוב-

לא להיבהל. היא נכנסת עכשיו לשלב בגיל ההתבגרות שלה, אני בטוחה שיהיו עוד הרבה התנהגויות כאלה על כל מני דברים, זה הזמן ללמוד כיצד לשמור על הסמכות ההורית ועם זאת לשמוע ולהקשיב לילד, להשאיר דלת פתוחה שירצה לדבר ולסמוך

בהצלחה

לא יודעת אם עוד רלוונטי.

בעיני יש כאן 2 צדדים שצריך ללמוד כהורים להחזיק יחד:

1. הבנה של הכאב והאובדן והחששות שלה. היא פוחדת לאבד את החברות ואת חיי החברה שלה, שהם ממש משמעותיים בגיל הזה. בלי להקטין את הכאב, בלי להגיד שזה לא נורא או שווה את זה, פשוט להקשיב לקושי שלה, לפחד שלה, למצוקה ולצרכים שלה.

2. ההבנה שאתם כרגע בחרתם מה שנכון בעיניכם עבורה, וכרגע זה מה שיקרה, למרות שאתם מבינים את כאבה ומצטערים בצערה.

מתוך האחיזה ב2 המקומות האלה לשאול אותה מה כן יוכל לעזור לה בכיתה החדשה,

או לשמור על קשר עם חברות, או לפתח חיי חברה מחודשים- לפי מה שתגיד שחשוב לה וכואב לה בסעיף 1.

בסוף וגם בהתחלה, אנחנו יותר זקוקים להכרה ולהבנה מאשר לפתרונות. הרבה פעמים כהורים אנחנו פוחדים להכיר ולהבין תחושות של ילד, שנוגדות

את הקו שלנו. לדוגמא אם ילד רוצה ממתק, או ללכת עם אבא, וזה מבחינתנו לא אפשרי כרגע,

לרוב נפחד לקבל את תחושת האכזבה והרצון שלו, כי אין ביכולתנו להעניק לו את מה שירצה.

ואחד הדברים החשובים זה ללמוד לדעת לתת מקום לקושי, לכאב, לפחד, לרצון, גם אם אין לנו כרגע

פתרון קסם. מהר מאד נגלה שעצם ההכרה וההקשבה משמעותית ברוב המקרים יותר מהדבר עצמו...

וכמובן תפילות רבות, ולתת לה תחושה שאתם איתה.

בהצלחה רבה!

אבל בספרים של הרב ראובן ששון יש התייחסות לנושאים שהעלית, וזה יחסית ספרים קריאים בשפת דורנו (כן עמוקים מאוד ודורשים הבנה. לא ללימוד עצמאי לילדה בגיל הזה. אבל אולי ביחד יתאים לכן).

אני ראיתי שהרב התייחס לנושא בתוך הספר על תפילה, אם את רוצה אני יכולה לצלם לך כמה עמודים ותתרשמי אם זה מתאים.

(הפורום פה לא כל כך פעיל, את יכולה לשאול בנושאים טריים, או באמהות - השלב הבא, נראה לי שיהיו שם יותר תגובות).

השלב הבא, אבל אולי בנשואים טריים.

תודה על ההמלצה.

רעיונות לפרויקט יצירתי מתמשך לבת 9.5 - אימהות השלב הבא

אולי הרעיונות שם יתאימו גם לה

יסודי וחשוב מאוד.

כל הכבוד

ממש קליל ונחמד, כל שבוע יוצא חוברת.

ויש גם סרטונים מלווים לזה, תגגלי

בהצלחה! 

תכנים לצפיה: בת ה9 שלי ממש אוהבת את ערוץ מאיר  (יש להם גם תוכן לקטנים יותר) זה גם כיף שאני לא צריכה לבדוק תוכן כי הכל מותאם לציבור.

לקטנים יותר יש כל מיני סרטים מצוירים שפחות שליליים למשל אוטובוס הקסמים, בלואי, ארתור אבל צריך לבדוק סדרה סדרה.

משחקים: יש את עשר אצבעות לתרגול חשבון בהרבה בתי ספר רוכשים גישה אליו ואם לא אפשר לרכוש עצמאית ממש התרשמתי ממנו מבחינת איכות המשחק (שממש שואב ילדים לשחק בו למרות שזה חשבון).

חוץ מזה זמן מחשב שאני יותר אוהבת זה או למידת יכולות במחשב למשל להכין מצגות מונפשות (בפוורפויינט)/ לצייר בצייר לקטנים יותר וכו.

או שימוש במסך בשביל לעשות משהו פיזי כמו לראות סרטון איך לצייר או להכין יצירה מסויימת ולעשות אותה במקביל. או למשל יש לנו משחק הרכבה פלוס פלוס אז יש אפליקציה שמראה שלב אחר שלב איך לבנות כל מיני דגמים ממנו ואז מרכיבים תוך כדי.

לגיל 4 זה אולי עוד קשה, אבל מגיל שבע-שמונה בהחלט אפשר להתחיל ללמוד לעבוד על word ו-powerpoint.

בתןר התחלה אפשר לתת להם להתנסות בתוכנת צייר, ואם תקנו לוח ועט דיגיטליים פשוטים שמתחברים למחשב, הם באמת יוכלו לצייר יותר בקלות.

וכמובן, כדאי גם ככה להגביל ככל האפשר את זמן המסך...

לא שאלתי כמה נשלם יותר,במקום אחר

ואם אני משלמת במקום אחר אני לא מפמה ומסדרת שולחנות אחרי

יש,בתי כנסת שמבקשים סכום סימלי פה בקשו סכום גדול  גם 

שם קצת יותר פעיל מפה.

מזל טוב!!

אם היא טובה, חמה, איכפתית - ואם גם אחותך אחת כזו שאת ממש יכולה לסמוך עליה - 

נראה לי עדיף בגיל כזה קטן.

ואם את הולכת על מעון - ממש חוב לדעת מי המטפלות, מה המסירות לילדים. צריך לבקר שם.

למדתי הוראה פשוט כי זה מה שהיה לי ללמוד, אבל ידעתי שעמידה מול כיתה ואחריות על נפשות זה לא משהו שמתאים לי.

אז אחרי שכן ניסיתי קצת לחפש עבודה בהוראה והתייאשתי מהר, הלכתי ללמוד עריכת לשון (שאלה לימודי תעודה שמקבילים לתואר שני), ובזה אני עובדת עד היום (כעצמאית - לקח לי זמן לבסס את העסק).

אז מציעה לך לא ממש לעשות תואר חדש, אלא ללמוד משהו שהוא מעין המשך ללימודי הוראה, לפי נטיית לבך. אפשר תואר שני, אפשר תעודה, אפשר גם "סתם" לימודים של איזשהו מקצוע.

באמת לא כדאי להישאר במקום שלא טוב לך בו, במיוחד שמדובר בעבודה עם ילדים, שדורשת פניות נפשית ואחריות...

באומנות, בע"ח, תנועה ןכד' ואז לעבוד פרטני עם ילדים.

בתור עצמאי שמסתובב בקבוצות של עצמאים (ולמעשה הרוב זה עצמאיות) - כמות המורות לשעבר שהקימו עסק "ליד" הוראה היא פסיכית. 

הן לא ילמדו שוב פעם, ומצד שני לא ישארו מורות, אז הן הולכות ומקימות עסק במשהו שלפעמים קשור (הרצאות/סדנאות/חוגים למינהם, יועצות למינהן שלמדו קורס ומעבירות אותו, ווטאבר) ולפעמים לא קשור. 

מצד שני להקים עסק דורש גב כלכלי בשנים הראשונות וקצת קשה לעשות את זה אם את עם בעל אברך שאת צריכה לפרנס גם אותו.

ויש גם את האפשרות השניה

לכי לקחת בחינם קורס בפייתון או בJS באינטרנט. אם ילך לך טוב ומתאים לך, תוך שנתיים שלוש עם ידע מקצועי מתאים את יכולה להיות בהייטק. לפחות בחלק התחתון שלו. זה לא פשוט להתחיל להיכנס לשם אבל השמים הם הגבול אם את טובה בזה.

אם לא?

הפסדת כמה שעות. 

אבל בגדול:

1. ראיתי רבים שהשנים הראשונות היו להם קשות ובהמשך 'נכנסו לזה' ונהיו מורים טובים מאוד.

2. ראיתי רבים שעשו חושבים ועברו מקצוע.

בהצלחה רבה

אפשר לנסות משהו קרוב, כמו הוראה לגיל הרך או גננת.

אני גננת וממש טוב לי 

אני יודעת שזה נחשב הוראה אבל ממש ממליצה לנסות אין את התחושה של "בוס על הראש" ימים שאני באנרגה מלמדת יותר,ימים שפחות משחקים יותר, ממש קלילל.

יש גם הרבה סוגי גנים מיוחדים ואפשר לחפש מה שאוהבים _(מסורתי- שזה הרגיל כמו של פעם, זורם, אנתרופוסופי, גן יער

בנוסף עובדת עם בנות שירות שזה ממש קליללל

ממה נבע הקושי בהוראה?

יש להם מלא דברים על הראש... כנראה ה קשור לפיקוח... הפיקוח אצלנו ממש על הראש 

ערכתי קצת את הניסוח... 

ב"ה

אני מורה במקצועי עם כמעט 50 שנות ותק בכל הרמות של המקצוע החל בגן ילדים ועד מרצה ומדריך פדגוגי במכללה להכשרת מורים. עליך לבדוק איפה הבעיה, האם במשמעת של התלמידים, או בחוסר יכולת לעמוד מול כיתה או בגורמים חיצןניים כגון  משפחה קשה או שכנים קשים וכד' שלא בהכרח שייכים אל מקצוע ההוראה. האם המנהל או המנהלת שלך מודעת לקושי שלך, האם היא ניסתה לעזור לך, מה מעמדך בקרב המורים, מה חושבים עליך ההורים, המקצוע שלנו אינו פשוט כלל ועיקר יחד עם זאת אין כמוהו מקצוע חשוב בעולם. בררי עם עצמך, עם בעלך, עם חברה טובה ,עם המנהל/ת את הבעיה .כאשר הבעיה תהיה ברורה אפשר לגשת לפיתרון

בהצלחה

חג כשר ושמח יעקב

אם זה לא נדבק בהתחלה, זה בדרך כלל גם לא ידבק בהמשך. חייבת ללכת ליעוץ תעסוקתי, ועל פי היעוץ, לקוות שהתחום המומלץ לך מוכר על ידי משרד הרווחה ולהיכנס לקורס הסבה בחינם. בהצלחה

מקסימום תעבדי במשהו שלא מצריך תואר. יש ב"ה לא מעט מקומות עבודה כאלה ,וחלק מהם עם תנאים טובים כמו של עבודה עם תואר, רק צריך להתפלל ולחפש היטב.

מקצוע רווחי ברמות, ולא חייבת ללמוד המון כדי להתחיל..

תחפשי אורטל קצובר היא מצויינת

עד מאה ועשרים וכל הברכות

נשמע דיש כאן עניין רחב יותר.

חוץ  מזה למה שלא תדברו עם השכנים, תסבירו להם שלפעמים הילדים צועקים, תתנו להם את הטלפון שלכם אם הם רוצים לברר שהכל בסדר...

ואם אפשר אולי להתקשר למשטרה להסביר שיש לכם שכנים לחוצים שהתקשרו למשטרה סתם ג'י הילדה התעצבנה ואתם מבקשים שלא ינחתו אצלכם כל פעם שזה קורה, שאם צריך יתקשרו לברר אתכם..

אם אתם נראים נורמטיביים ותשכנעו אותם יכול ליותר בזה זה יגמר.

וגם, גם אם הם יבואו שוב מה קרה?

תסבירו להם ברוגע מה קרה והם ילכו..