פורום הורות (עמוד 75)

בהנהלת:
שרשור חדש
ילד בן 3+ רוצה הרבה ידיםיאיר_
הילד הבכור בן 3 שנים פלוס ואחותו הקטנה בת 10 חודשים.
תמיד אהב ידים מאז שהיה קטן. הייתה תקופה מאד ארוכה שהוא הפסיק לבקש ולאחרונה חזר לבקש. אין בעיה להרים אותו סתם ככה על הידים הבעיה היא שהוא רוצה שאני אקח אותו על הידים לכל מיני מקומות למשל לגן וכד. היום למשל חזרתי הביתה אמרתי בוא נלך לגינה היתארגן היתלהב איך שיצאנו מהבית התחיל לצרוח שהוא רוצה ידים הסברתי לו שזה קשה לי ושהוא גדול ןהוא לא מוכן לקבל המשיך לצרוח הגיע למצב שאמרתי לו או שהולכים לגינה ברגל או הביתה בידים לבסוף העדיף לבית בידים (היינו מחוץ לבית).
האם לזרום איתו האם להתעקש מה דכתכם?
יכול להיות נובע מקנאה שצצה לאחרונה מאחותו הקטנה.
הגדול שלי בן 4, ועוד מבקש שנרים אותו לפעמיםיעל מהדרום
לק"י

אם אני יכולה אני מרימה אותו קצת ואז הוא חוזר ללכת לבד. אפשר גם לנסות להסיח את דעתו מזה, ולדרבן אותו ללכת לבד (לעשות איתו תחרות,"תראה לי איך אתה רץ מהר" וכו').
אם הבעיה זה הכובד אז אפשר להרים שק-קמח על הגב...חילזון 123
תודה על התגובותיאיר_
מנסה לשכנע אותו בהסחת דעת למשל אומר טוב עד האוטו או עד העץ ואז הולכים ברגל אבל עדין ככה ככה הולך קצת ואז מבקש שוב.
השאלה הרם צריך להתעקש לא להרים או שכן להרים? חושש אולי יגרום לו חסך. הרי אם הוא מבקש כניראה זה צורך שלו. לא יודע
אוי ואבוי אם כל מה שיבקש יקבל כי זה צורך שלו....אמא ל6 מקסימים
זה לא צורך שלו! יש לו רגליים שמתפקדות ב"ה, והוא יכול וצריך ללכת. אולי יש לו צורך ביחס ותשומת לב, אז אפשר לתת לו בדרכים אחרות, אבל להרים ילד כזה גדול וללכת איתו בידיים, בעיניי זה לא לגיטימי.
אני לא מוותרת במקרים כאלה. מתעקשת וממשיכה ללכת, בשלב מסוים (אולי כשאגיע לפינה ואפנה, והוא לא יראה אותי) הוא יבין שלא כדאי לו להישאר לבד, והוא יבוא.
מה שכן, במקרה כמו שתיארת שיוצאים לגינה, הייתי אומרת מראש: אנחנו הולכים לגינה, אבל אני לא מרימה על הידיים. נלך ברגל ביחד, אני אחזיק לך יד אם תרצה, תוכל לרוץ וכו' אבל אני לא מרימה. ורק אם הילד מבין ומסכים אנחנו נצא.
במקרה שהוא מתחיל לבקש שארים אותו, אני אזכיר לו את ההסכם, ואם הוא עושה בעיות, אז אולי בפעם הבאה שירצה ללכת אני לא אסכים, כי הוא לא הסכים פעם קודמת ללכת ברגל. ככה הוא ילמד שזה לא משתלם לו.
תודהיאיר_
אתמול הוא ממש צרח שהוא רצה ידיים. והוא העדיף שנלך לבית על הידים ולא לתת יד וללכת לגינה....
אז אם ככה לא הולכים לגינהאמא ל6 מקסימים
אחרי כמה זמן הוא ירצה את הגינה, ואז התנאי צריך להיות ברור
אני לא חושבת שזה נורא להרים קצתיעל מהדרום
לק"י

לפעמים זה מספיק להם, ואז הם ממשיכים ללכת לבד.
ואולי באמת מרחק גדול מעייף אותו.
תגובהיאיר_
גם לי אין בעיה להרים קצת. זה לא כי הוא מתעייף זה בא ממקום של פינוק.
גם קצת פינוק זה לא רעיעל מהדרום
לק"י

אלא אם זה משתלט על כל חייו, והוא כל הזמן רוצה רק פינוק.
אבל אם פה עניין עקרוני שלכם- לא רואה בעיה להרים קצת.
לחבק עם קצת יותר כחאתגר מתמשך
למעוך ממש.

הוא זקוק לזה. ממש. לתת לו עד שימאס. אם כבד לך אפשר על הרצפה או בישיבה.
לא להריםאמאשוני
זה לא בריא לגוף, הוא מספיק גדול כדי לקלוט שלא מתאים.
אני חושבת שלא נכון לומר "קשה לי" אלא עדיף להציב זאת בתור גבול. אני לא מרימה אותך תוך כדי הליכה. נקודה. למה? כי לא מרימים ילדים גדולים.
כשהתינוקת תלמד ללכת כל אותה לא ארים.
זה תהליך שיקח זמן. זה כרגע פרוייקט אבל אח"כ תהיה לך הקלה עצומה.

לבנתיים אפשר פשוט להתיישב על המדרכה לידו כשלא מסכים ללכת. להושיב אותו עלייך, לחבק ולתמוך.
לא לכעוס אבל גם לא להיכנע.
עוד אופציה זה לצאת עם בימבה/ אופניים.
מה עם טרמפיסט לעגלה?
יכול להיות שהוא עייף? זה לא נשמע לי כל כך רגיל שילד בגיל הזה לא רוצה/ מסוגל ללכת, אלא אם זה עניין שהוא מנצל את זה שאת מסכימה.
אם את רואה שזה לא מתקדם לשום מקום העקשנות שלא לא ללכת אפשר לקבוע תור לאורטופד קודם כל כדי לשלול בוודאות שלא מדובר במשהו רפואי (אולי כאבי גדילה או משהו)
אבל בעיקר בשביל הילד שישמע מהרופא שהכל טוב והוא גדול ומסוגל ללכת ברגל. לפעמים כשמישהו "מקצועי" אומר את זה הם מקבלים את זה יותר.
יש ילדים יותר חלשים / מתעייפים מהר / יותר עצלניםיראת גאולה
אני לא יודעת מה המרחק המדובר,
אצלי אחד הילדים לא אהב ללכת ברגל יותר מכמה דקות, זה עדיין נראה לי נורמלי לגיל. הייתי מושיבה אותו בעגלה עם הקטנה.
הוא גם אהב לנסוע בבימבה.
מה שכן, צריך המון סבלנות לקצב שלהם, גם עם בימבה...
לדעתיבהתהוות
 
 
אני מסכימה איתך שזה צורך.
אני לא חושבת שזה אומר שהכרחי להיענות לו בכל מחיר.
בהודעה הפותחת כתבת שקשה לך להחזיק אותו הרבה. זה שיקול חשוב - גם אבא הוא אדם, וגם לאבא יש צרכים. חשוב להכיר גם בזה, ולחלחל את זה לילד.
אבל גם בלי היענות מלאה לצורך - עצם העובדה שמכירים בו, שנותנים בו אמון, שמכבדים אותו, שמנסים להיענות לו בגבולות הסביר - נותנת לילד המון לדעתי.
באופן מעשי אני מציעה לבחון ולראות עד איזה רמה אתה יכול להיענות לצורך שלו בלי שהצרכים שלך ייפגעו. יש אלף אפשרויות. אולי לא על הידיים, אבל כן על הכתפיים? הרבה אבות נושאים ככה. או במנשא של גדולים, אם יש לכם. אולי לא עד הגן, אבל כן עד התחנה הקרובה? (אה, אני רואה שכתבת שאתה עושה ככה, מצוין) או כמו שכתבת שנתת לו בחירה בין בידיים לבין הליכה לגינה - מעולה! ובימים שמבחינתך זה לא זה ולא זה ולא זה, כי תפוס לך הגב או כל סיבה אחרת שבגללה אתה לא רוצה לקחת אותו בידיים אפילו צעד אחד - אפשר, כמו שכתבו לך, לשבת איתו על המדרכה ולהחזיק אותו בידיים כמה שרוצה, עד שמוכן שוב לקום ולהמשיך ללכת.
אני חושבת שמה שבתודעה שלך יחלחל גם אליו, ואם התודעה שלך מלאה בכבוד לצרכים של כל המעורבים בדבר, זה חינוך במיטבו, וזו דוגמה אישית מצוינת עבור הילד.
ואם הוא מתוסכל מזה - לגיטימי, לגיטימי, לגיטימי. זה לא דבר שצריך לפתור. זו עובדה. החיים מתסכלים לפעמים. לתת לו לבטא את התסכול, לקבל באהבה.

 

 

 

תודה על התגובהיאיר_אחרונה
אין לי בעיה להתעקש איתו. סתם מפחד שיגרום לו לחסך או משו כזה. הוא יודע שאבא יכול להרים לתת חיבוק נשיקה אבל לא להרים וללכת. אבל ליפעמים ממש רוצה ומתעקש על זה. לפי דעתי זה ממקום של צומי יותר ולא כי קשה ההליכה לגן לא כל כך ארוכה.
קנינו עגלת אחים בגלל זה.
מה הוא עושה עם אימא?l666
לפעמים ילד באמת עייף, לא מרגיש טוב, נעליים לא נוחות.
האם הוא רגיל ללכת ברגל? או רק באוטו?
בן שלי פעם ישב שעה מתחת לגן ולא הסכים לזוז וללכת הביתה. ולא הייתה לי אופציה להרים אותו כי הייתי עם עגלת תאומים. נאלצתי לשבת לידו עד שהוא התרצה.
מאמא הוא לא מבקש כל כךיאיר_
כשהיה בגיל שנה וחצי אישתי הייתה בשמירת הריון והרגילה אותו שהיא לא יכולה להרים אותו.... אז נישאר אני....
מה אתם עושים עם הילדים בערב טו בשבט?חייצ'ו

אני מחפשת רעיונות, גם כהכנה לערב ובערב עצמו.

באופן כללי רואה את זה כהזדמנות ללמד על חיבת הארץ..

 

אשמח לשמוע..

יושבים סביב השולחןבת 30
משתדלים שתהיה נציגות לכל אחד משבעת המינים.
מספרים על כל מין, מה מיוחד בו
מדרשים
סיפורים
חידות על הפירות ובכלל על א''י
אפשר להכין משחק שאלות כמו פיצוחים, בינגו וכד'.
מספרים בשבחה של הארץ.
תודה רבה=)חייצ'ואחרונה


בת 7ליקי
הילדה שלי בת 7 מרבה לגעת באיבר מינה ונהנת שמגיעה לסיפוק.. ניסיתי לקרוא כל מיני דברים בנושא אבל לא מצליחה להירגע... הבנתי שזה לא בא ממקום מיני אבל עדיין...... זה נורמלי? ב"ה זה לא הרבה ביום ולא קורה בכיתה ולא על חשבון דברים אחרים.. אבל עד מתי זה נורמלי? איך מגיבים לזה? תודה רבה לכונים, שתהיה שבת שלום!
טבעי ונורמלי. חלק מתהליך טבעי של הכרת הגוף והכרת המקומותקרן-הפוך
והאיברים שגורמים להנאה רבה.

כל עוד זה לא בפרהסיה, ולא אובססיבי, תניחי לה.

זו לא אוננות במונחים של מבוגר, כי אין צימוד של מחשבות מיניות מעוררות לפעולה הזו.

אם מדובר במקום ציבורי או ליד אנשים, לומר לה באוזן, שאחרים לא ישמעו: "מותק, זה מקום אישי ופרטי אם את רוצה לגעת שם אז תלכי לחדר.. -וכהנה..

יפה שציינת שזה לא בא אצלה על חשבון פעילויות אחרות - עוד ביטוי לטבעיות של הפעולה.


מתי אוננות צריכה להדליק אצל ההורים נורות אדומות?
אם מרגישים שהילד לא מוצא הנאה במשחק או בתחומי חיים אחרים והוא נסוג פנימה אל עצמו ומאונן הרבה, צריך לשים לב. אבל זה נכון לגבי כל נסיגה פנימית אחרת של ילד, למשל מצב בו הילד מסתגר בחדר ומשחק כל הזמן במחשב. צריך לשים לב לאוננות כשהיא מתחילה לבוא על חשבון דברים אחרים. מבחינת הילד האוננות היא הפתרון, אבל מבחינת ההורים היא יכולה להעיד על קושי של הילד להתמודד עם הסביבה החיצונית. מקרים קיצוניים של אוננות יכולים לשקף בעיה חברתית של הילד, ולכן חשוב לבחון מה קורה לילד בתחומי חיים אחרים.
קודם כלליקי
תודה על ההתייחסות.
שנית, יש לך מושג אם זה עובר וחולף? ואם כן מתי?
ואחרון, זה שנוגעת מתחת לתחתונים זה גם כן תקין?
צריך להסביר בעדינות וברוגע, שלא נעים לנו לראות אותך עושה זאתקרן-הפוךאחרונה
לא לדבר נגד המעשה, אלה רק להתייחס שלא נעים לנו שאת עושה זאת לידנו.

היא אמורה להפנים את הבקשה ולא לעשות זאת בקרבת אנשים.
אם קורה, מעירים שוב באופן כסה שאחרים לא ישמעו אותך מבקשת ממנה, כדי לא לגרום לה להתבייש ולא להבין שמא כועסים עליה.

בפוסט הפותח כתבת שזה לא קורה הרבה.
לכן אני משערת שזה יסתדר בעצמו במהרה.


היא נוגעת בעצמה מתחת לתחתונים כדי להגביר את ההנאה.
את צריכה לנצל את ההזדמנות שזה קורה בנכחותך ולהסביר לה שלא נוגעים בפות / בפיפי עם ידיים כי האזור לא נקי, ואם נוגעים, כמו אחרי שמתפים בשירותים, רוחצים ידיים עם מים וסבון כדי לא להעביר חיידקים.
חינוך להגיינה.
יש לי שאלה למצויים בתחום..בת של השם

למה כ"כ חוששים מלאבחן אוטיזם? (אפילו הימצאות על הרצף, אספרגר וכדו') ..לפעמים נראה לי כאילו עושים הכל (צוות המוסד,ההורים,פסיכולוגים,רופאים התפתחותיים) כדי לשלול אוטיזם..כדי להוכיח שההתנהגויות הלא תקשורתיות זה מסיבה אחרת ולא מזה..

למה זה ככה?

הרי ככל שמאבחנים יותר מוקדם אפשר יותר להשפיע על ההתנהגות ולשפר את המצב..לא חבל?

באמת חבל... אבל זו אבחנה מאוד לא פשוטה וכואבתאורוש3
יש גילאים (אם זה לא מובהק)שיש טווח.לפני שנותנים הגדרה כל כךמצפה לילדאחרונה
לא פשוטה.
הטיפול לא קשור לאיבחון..ולהגדרה

מטפלים במקביל ק"ת.ריפוי בעיסוק טכט
תסמונת דאוןפה לקצת
אם יש פה הורים או משפחה של ילד/ה בסביבות גיל העשרה עם תסמונת דאון בתפקוד גבוה, אשמח לדבר איתם בפרטי
..פה לקצתאחרונה
ספרי חינוך והורותהריון ולידה2

שלום

 

לקראת לידה ראשונה אי"ה, רוצים ללמוד את על חינוך והורות,

ישנם ספרים מומלצים?

 

תודה!

מקפיצה!!אורי$


כמה שאני אוהבת והוסיפו ליצביה22
'איחזו בילדכם'
'הורים גם בלילה'
'איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו' וגם שאר הסדרה של הכותבות האלו (מתאים יותר להמשך אבל טוב בכלל לתקשורת, אני קראתי עוד הרבה לפני שהייתי אמא)
'בנחת רוח' של הרב זאב קרוב (בנושא חינוך למצוות, אני מאוד התחברתי לגישה שהוא מביא שם)
ממליצה גם על הבלוג של 'בהתהוות', קיבלתי משם הרבה כלים טובים בחינוך- הורות בחסד
וגם אהבתי והוסיף לי הרבה לשמוע את סדרת השיעורים של הרבנית דינה ראפ 'אם בישראל' - אם בישראל - הרבנית דינה ראפ
בהצלחה!
גם אני ממליצה על דינה ראפnnn
וגם ספרים של הרב אבינר
"החינוך הטבעי","חינוך באהבה" של הרב אבינרבת של השם

"המדריך המלא לחינוך ילדים" של הרב זמיר כהן

"ואהבת" של מרים אדהאן

ספרים של ד"ר מיכאל אבולעפיה

 

לעזור בלי לשבור של הרב משה גנסבת של השם


אמון-דקלה יוספסברגבת של השם


ללוות ילד-יהודית שולםבת של השם


גם אני ממליצה על ואהבת של מרים אדהאן.לב אמיץאחרונה

ממש מרגישה הכרת הטוב למחברת על הספר.

תינוקת בת 7 וחצי חודשים לא ככ מתעניינת בצעצועים ולא מחזיקהסיון567
אמא מאודדדד לחוצה הרופא התפתחות ראה את הילדה שלי בת 6 חודשים אמר שהיא נהדרת רק צריך פיזותרפיה, הרופא ילדים שלה שהוא רופא מקצועי אמר שיש לה בעיה מינורית ואין סיבה לדאגה ועוד פיזותרפיסטית חברה שהמון שנים בתחום אמרה שהיא נהדרת אבל פיזותרפיסטית דרך הקופה מאוד הייתה מודאגת ו2 רופאות התפתחות שם הלחיצן אותי רצח ושלחו אותי לכל דבר אפשרי כי היא לא רוצה ולא מחזיקה כלום ושלא מתהפכת. עכשיו ביום יום היא כן שולחת ידיים לחפצים גם בגן (ולא מחזיקה אבל זה נכון) וההתעניינות שלה בצעצועים די דלה זה נכון אבל היא חייכנית ומגיבה לאנשים באופן יוצא דופן היא אוהבת אנשים ופרצופים במיוחד צעצועים עם פרצוף ומראות אבל העיניין עם צעצועים לא כזה מעניין אותה והיא מתהפכת רק לצדדי הגוף בלבד אבל כן מרימה את הראש שלי בעיה ומציינת שהרוב הייתה על הגב ונכנסה לגן בגיל 4 חודשים שבקושי שמו אותה אז די חלשה אני חושבת שזנ בגלל זה אבל הצליחו מאוד להדאיג אותי, אתן חושבות שיש סיבה לדאגה? קרה למישהי שתפסו אצלה חפצים והתעניינו בצעצועים בגיל מאוחר? אם כן אשמח לדעת גיל תודה
לדעתי אין מה לדאוג. צריך לקחת לפיזיותרפיה.יראת גאולה
את מתארת מצב של קושי מוטורי. חבל שהקושי יימשך וייגרר עם הילדה. ככל שמטפלים מוקדם יותר, היא תדביק בעז"ה את הפער מהר יותר.
אם היא חלשה עכשיו - איך תהיה חזקה בהמשך? בילדות ובבגרות?
פיזיותרפיה זה לא עונש. זו עזרה חשובה.
בגיל כזה אין טעם לחכות שתדביק פערים לבד. ממש ממש חבל על הזמן שעובר בינתיים.
אני לוקחת אותה כמובן. היינו כמה פעמיםסיון567
ברור משם היא הפנתה אותי אבל הפיזיותרפיסטית ממש הבהילה אותי ואמרה שהיא מודאגת שבנתיים פיזיותרפיסטית אחרת מנהלת במכון בכללית אמרה שפשוט הטונוס שלה חלש והיא נהדרת וממש הלחיצו אותי כאילו יש לה משהו מאוד חמור מעבר לשרירים חלשים
מצוין! את עושה את שלך, ובעז"ה התינוקת תתקדם.יראת גאולה
זה בטוח אבל עדיין הצליחו להדאיג אותי :/סיון567אחרונה
הנושא שקשה לי אפילו לכתוב עליואגדית

ב"ה

שלום לכן יקרות, חדשה כאן בפורום. זקוקה לעזרה והכוונה בנושא שאצלי מאד טעון והלוואי ותוכלנה להרגיע אותי קצת ולכוון אותי לידע במקומות מתאימים.

אלף סליחות על הצפת נושא כזה. פשוט לא יודעת למי לפנות.

העניין הוא כזה. בחודש האחרון הקטנה שלי בת השנה וחצי איך לאמר.. קשה לי אפילו לכתוב... השם הלפ!! מתחילה לגעת במקומות מוצנעים ונשכבת הרבה על הבטן ומתחככת.. ואני לא יודעת איפה לשים את עצמי מרב בושה דחייה ורתיעה ממנה באותו רגע. מרגישה חוזר אונים וכעס גדול עליה. ומרגישה שמשהו בי דפוק אם ילדה בגיל שנה וחצי מתעסקת בזה והרבה פעמים לאורך היום. מרגישה ריחוק גדול מאד ממנה. ולא יודעת מה לעשות. אני מנסה להרים אותה ולהסיח דעתה אך מיד שהיא יורדת לרצפה חוזר חלילה.. חשוב לי להגיד הילדה גדלה בסביבה בריאה ורגועה. ילדת תפנוקים. מקבלת שפע צומי וטיפול מסור. (נולדה אחרי הרבה שנים מהבכור) מה למען ה' קרה שהיא התחילה כך? אני מרגישה שבא להתאבד מרב שאין לי כח להתחיל לטפל בדבר כזה. אני בלחץ ולא רוצה לקחת אותה לשהיות בבתים של אחרים כי אני בבושה עצומה מכך שהיא מתנהגת כך בפרהסיה.

בבקשה מה עושים? איפה אני יכולה לקרוא חומר בנושא מנקודת מבט יהןדית. זה פשוט שבר אותי ומקשה עלי לתפקד.

ניסיתי לבדוק קצת ברשת אך יש לי סינון ברמה גבוהה וכל חומר בנושא מיד נחסם לי. אני פשוט אובדת עצות. משהי יכולה להפנות אותי לקישור כשר בנושא?

תודה וסליחה מראש על העלאת נושא כזה.

אני לא מצליחה להרדם. בקושי לנשום.

חמודה, הכל בסדר!יראת גאולה
זה לא חינוך ולא קשור אליך משום כיוון! אין לך סיבה להתבייש. וזה לא קשור לעתיד בכלל.
תודה על העידוד אבל עדייןאגדית

למה אין סיבה להתבייש? זה מביך אותי ברמות שאני מחפשת לקבור את עצמי באותו רגע..

האם יש איזושהיא הדרכה מסודרת להורים בנושא. אני מניחה שהרבה נתקלים בכך. ולי כשומרת תורה ומצוות התסבוך עם זה גדול שבעתיים.. מרגישה תסכול עמוק מכך שאף אחד בציבור שלנו לא מציג את נקודת המבט הקדושה והבריאה לטיפול בתחום זה. שנים לא הרגשתי כל כך מבולבלת ואבודה כמו עכשיו..

הכל בסדר1234אנונימי

זה כנראה נובע מסקרנות וגילוי של איבר חדש, אנחנו אלו שמרגישים מובכים ומייחסים לזה אופי לא ראוי. לכן גם התגובה שלנו חשובה מאוד, כדי שילד יגדל עם יחס בריא לגוף שלו. ממליצה לך להיכנס לאתר של מכון באר אמונה. הם מכון דתי, שמתעסק בין היתר גם בדברים האלו. יש להם כל מיני אופציות, סדנאות, טיפול משפחתי, מניחה שאם תתקשרי יוכלו לייעץ לך ולעזור.

מכון באר אמונה - בית

ואת צודקת, זה באמת נושא מאוד חשוב שלא מספיק מדברים עליו. צריך לדעת איך לדבר עם הילדים נכון כדי לפתח מיניות בריאה, גם אם הילד לא מראה התנהגות שנראית לנו חריגה. אז בעז"ה בסוף זה יצא לטובה
בהצלחה רבה! ושנצליח כולנו בעז"ה לייצר עם הילדים שלנו קשר בריא ופתוח ולחנך אותם נכון בנושא החשוב הזה

מציע להתייחס בערבון מוגבל..ד.

לא מכיר את האתר - אבל לא כל מה שב"אמונה" אומרים איך צריך לחנך, הוא בהכרח נכון.

 

אני לא חושב שזה נושא ש"צריך לדבר עם הילדים עליו".. צריך להיות נורמליים, מבחינת מידות יהדותיות ומבחינה אנושית - ולפי זה להגיב כשצריך. יותר לא לקלקל - מאשר מה כן לדבר, עם ילדים.

אם לפעמים - מרוב "זרמים" שונים שמתפרצים לחיינו, לא יודעים בדיוק מה נכון ומה לא - יש מקום להתייעצויות. אבל אז צריך להבחין היטב ממי לוקחים עצה. ומה השכל הישר וההרגשה הישרה אומרים לגביה.

הרבה מושגים היום, לקוחים ישר מתרבויות זרות מאד - ו"מתורגמים לעברית".. לפעמים אפילו עם הילה של "יהדות".

תרגעי...ד.

[פה בפורום זה לא רק "יקרות" אלא גם הורים אבות..]

 

אין שום בעיה. זה לא אומר כלום ממה שאת מדמיינת אסוציאטיבית.

 

אין מה להרגיש "דחיה", "חוסר אונים", "כעס".. בדיוק כמו שלא תרגישי כעס אם תכניס לפה משהו שלא ראוי למאכל כדי לבדוק את טעמו, אות תוריד את הטיטול כי הוא מציק לה. 

 

אין בך שום דבר "דפוק" שבגללו זה קורה..  סתם גילתה משהו בגוף שגורם לה איזו הרגשה. אין מה להתרגש מידי (אם כי אפשר להבין אי  נעימות מול אחרים, אע"פ שכל בר דעת מבין שזה לא אומר כלום).

 

אכן, תעסיקי אותה, תשמחי אותה בעוד דברים. תדאגי לרחוץ אותה היטב, שלא יהיו לה גירויים ופטריות (אגב, בדקת שאין לה?).

כדאי לא להגיב "מיידית" בהרמה, באופן שיצור משהו מותנה - כאילו היא חשה שזה מיד מביא תגובה כזו..

 

ואין כאן שום ענין של "נקודת מבט יהודית". מנקודת מבט יהודית, ילדה בגיל זה לא עושה שום דבר בכוונה רעה - וזה גם לא מראה על איזה "מידה רעה" כמובן.. וגם לא מראה על הרגל לעתיד. קל וחומר לא משהו על ההורים - כשמדובר בהורים שדואגים לספק חום (גם פיזי - חיבוקים וכו'), תשומת לב ואהבה.

 

הרבה נחת. תאהבי אותה לגמרי, בכל מצב. תחייכי מהגיל..

 

 

הייתי בודק תולעים..פצלש להתייעצות
נשמע לי הרבה יותר סביר שזה מה שגורם לה לגירוד ולא משהו מיני...
לא בכיוון... פעוטות מגלים את גופם, נוגעים ומתחככים.קרן-הפוך
עבר עריכה על ידי קרן-הפוך בתאריך כ"ג בטבת תשע"ט 02:08

כי זה פשוט עושה להם נעים - בדיוק כמו מציצת אצבע.

זו פעולה טבעית ונורמלית, הפעוט מגלה פעולות גופניות שגורמות לו להרגיש נעים - ואין כאן שום דבר מיני.
זו לא אוננות במונחים של מבוגר, כי אין צימוד של מחשבות מיניות מעוררות לפעולה הזו.

ההתנהגות הזו נחשבת כחלק מהתפתחות בריאה.
מה שכתבת,ד.

בשתי השורות לפני האחרונה (לגבי מה לומר לילד בן 3-4) - אינו נכון. ח"ו.

 

דווקא בנידון זה, זה אכן "העתק-הדבק" מתרבויות זרות מאד, ועלול להביא להשלכות שליליות, גם לטווח ארוך יותר.

 

[לא מתכון להיכנס כאן לדיון. פשוט שלא יקחו רעיונות]

צודק. ערכתי מחדש.קרן-הפוך
היא בסה"כ תינוקת אין מה להסביר ומה להתייחס יותר מדיחילזון 123
ולא בטוח בכלל שאנשים אחרים רואים את מה שאת רואה. רובם לא יחשבו בכלל בכיוון
מצטרפת לאחרים: היא תינוקת!מתואמת

היא בגיל שהיא מגלה את גופה, והיא ממש לא יודעת להבדיל בין הרגל לבין האיברים המוצנעים - מבחינתה הכול אותו דבר.

וזה מצוין שהיא סקרנית ככה, ומנסה להכיר את הגוף שלה מכל הכיוונים!

אין לך מה להרגיש אשמה בכלל, אלא לשמוח שאת מגדלת ילדה בריאה בנפשה.

לגמרי תמחקי מהמחשבות שלך את הרגשות הקשים האלו.

(בסוגריים אוסיף שאולי התגובה הקשה שלך לעניין קשורה בעוד דברים שמעיקים עלייך בחיים? אם זה כך - אולי כדאי לחשוב איך לעזור לעצמך בזה... בהצלחה!)

אז כרגע תניחי לה, תניחי לה להכיר את גופה בדרך הטבעית, ואל תציקי לה בנושא.

כשהיא תגדל יותר - יש מקום להסביר לה שלא נוגעים במקומות האלה בפרהסיה. ורק לקראת גיל ההתבגרות יהיה אפשר להסביר לה  שאלה מקומות מוצנעים, ולמה הם מוצנעים.

שוב בהצלחה!

תופעה מוכרת ונפוצה בגיל הזה. בת ראשונה שלך?מיואשת******
אני שאלתי את הרופא בבת הראשונה כי גם מתתי מבושה והוא אמר לי שזה הכי נורמלי בעולם ועובר אחרי זמן מה
תדמייני שזה חיטוט באף, גירוד בגב
הילדה לא יודעת שהמקום הזה שונה מכל מקום אחר והיא גילתה תנועה שעושה לה נעים כמו לגרד בגב. אין מה להרגיש דחיה או גועל, זה בראש שלנו ולא שלה .
זה יעבור עם הגיל ובינתיים אפשר להעסיק בדברים אחרים ולהציע לה תעסוקה אחרת
בגיל מבוגר יותר כמו גיל שלוש אפשר להסביר שזה לא משהו שעושים בפרהסיה ולגעת במקומות מוצנעים זה רק בשירותים. אבל בגיל כזה קטן תנשמי עמוק ותזכרי שזה לא אומר כלום
שנה וחצי נשמע קצת מוקדם, הייתי בודקת תולעים קודם כליפית8

אצל בנות התולעים עוברות לנרתיק וזה מגרד בטירוף! 

אם היא מתגרדת כל כך באטרף שברגע שאת מורידה אותה לרצפה היא שוב מתגרדת נשמע לי הרבה יותר כיוון של תולעים מאשר שהיא מגלה את גופה

וואו! תודה על כל התגובות המרגיעותאגדית

ב"ה

רק עכשיו התפניתי לגשת למחשב.. תודה רבה לכל מי שהגיב/ה, התגובות שלכם בהחלט עזרו לי להכנס לפרופורציות נכונות ובעיקר להרגע ולהתחיל לנשום..

אכנס גם בעז"ה לקישור לאתר שהופנה כאן, כי זה בהחלט עורר אותי להתחיל לבנות לי תפיסה חינוכית נכונה להקנייה לילדים בנושא זה, כדי לא להגיע למצבים שילדים כבר שואלים ואנחנו לא יודעים מה לענות..

אז בהחלט תודה, והיה זה בהשגחה פרטית כדי לעורר אותי ללמוד את הנושא. שבזמני לא היה צורך כל כך להקנותו לילדים לעומת המושגים שהילדים נחשפים אליהם היום בצורה לא בריאה.

 

אז שוב תודה רבה לכולם. ושנצליח לחנך את ילדינו מתוך קדושה בריאות ושמחה לעבודתו יתברך.

תתיעצי עם עמותת לתת פה.חשוב חשוב חשובמצפה לילד
בגיל שנה וחצי תתחילי בבדיקה אצל רופארפואה שלמה
זה לא מה שאת חושבת. הזוי שאת מייחסת לילדה כל כך קטנה מחשבות מיניות. קצת היגיון
לקחת את זה רחוק מידיאורי8
היא בת שנה וחצי, תינוקת, מגלה את הגוף שלה, זה הכי טבעי שבעולם. אין לה מושג מה היא עושה. בגיל הזה לא יעזור גם להסביר , פשוט תתעלמי, תעברי הלאה. אין לזה שום קשר לחינוך שלך, או למשהו שעשית. זה גילוי פשוט וטבעי של הגוף ותקין גם בגילאים קצת יותר גדולים. הכי טוב לא לעשות מזה עניין. לילדה גדולה יותר אפשר להסביר שלא מתאים לעשות את זה ליד אנשים והגוף שלנו פרטי, ולא מתאים לגעת במקומות צנועים ליד אנשים. בגיל שנה וחצי , אין טעם גם להסביר, פשוט לעבור הלאה.
אני מכירה ילדהשמש צהובה
שגם עושה את זה וגם מוצצת אצבע טיפלתי בה מגיל שנה עד שלוש במסגרת המעון ואף אחת לא התרגשה מזה או עשתה מזה סיפור ודווקא שמעתי שזה תהליך שעוברים אומנם לא כולם אבל יש כאלה.. ויש אפילו ילדה שהייתה גם באותה קבוצה שהייתה מכניסה את היד לטוסיק ועם אצבע בפה.. זה נראה שזה מרגיע אותן כמו שילד ישתמש בחיטול או לא יודעת מה..
טוב שקראתי. גם הבת שלי ככה.חולמת123

זה בהחלט מביך ולא נעים כי זה לא "נראה" טוב.

אני יודעת שאין קשר למשהו מיני וזה רק מעצם הנעים בשבילה...אבל עדיין זה מביך ולא נעים לשבת לידה ככה ובמיוחד לא ליד אנשים.

אז אני באינסטינקט מרימה אותה ומנסה לפתות אותה במשהו אחר מעניין. שמתי לב שזה קורה בזמן "שעמום", או כשאני בדיוק מטפלת בילד אחר. אז פשוט לנסות שהיא לא תשתעמם וגם לא להיבהל מזה

גם אצלי.. אשמח להתייעץשושנה מהקיבוץ
שמחה שיש שרשור כזה
אנחנו בסיפור דומה אבל בגיל אחר. הבן הבכור שלי היום בן 4.5, גיל את איבר המין בערך בשנה וחצי-שנתיים. היה מכניס ידיים לטיטול וכך נרדם בלילה, שמתי לב שהיה לזה הקשר עם הגמילה מהנקה. מאז הוא תמיד התענין, היו תקופות שפחות, תקופות שיותר. בזמן האחרון- גם הרבה דיבור על איבר המין, גם ידיים בתוך התחתונים (גם ביום, אבל בדרכ רק בבית), וגם כשמתקשה להרדם, אחכ אנחנו מגלים אותו עם ידיים בתחתונים.
הרבה פה כתבו, שלא עושים בפרהסיה. ואם הוא עושה בחדר שלו, או רק כשאני לידו, אין בכלל מקום להגיד לו שזה איבר קדוש ועדיף שלא יגע?
ועוד משהו- זה שהוא חושף את איבר מינו לתינוקת שלנו וצוחק- אני מבקשת ממנו שירים את המכנסיים. הוא בדרכ לא מקשיב מיד. עצות איך להתמודד עם זה?
ובאיזה גיל זה עובר בדרכ? לי ולבעלי לא נעים לראות את זה- ברור שזה מעלה אסוציאציות מיניות, גם כשאנחנו משננים לעצמנו שזה בריא וקורה להרבה ילדים..
תודה רבה על ההתיחסות!
אי אפשר לומרד.

שזה "בריא" בגיל הנוכחי.

אז מה אתה מציע?שושנה מהקיבוץ
זה קורה ולא קשור לחינוך.bunnicula

70-90% מהבנות עד גל 4 עושות את זה. כמובן לבדוק תולעים, להימנע מגירוי ודלקות במקום, להשתמש בסבון עדין ולאחר אמבטיה בעדינות לשים על המקום שמן שקדים כ1 סיסי (עדיף ממזרק ללא מגע). התאמת חיתולים ובהמשך תחתונים ( להימנע מלחץ ושיפשוף). טייץ מתאים (לא קטן מידי). להעסיק את הילדה כדי שתתחיל לשכוח מזה. אין שום קשר לחינוך. אם יש אודם במקום או סימני דלקת או תולעים להיבדק אצל רופא. אין סיבה לכעס. 

בנחתשומר מסך
שלב טבעי לחלוטין שמוזכר בפסיכולוגיה המלא מקומות. הכל בסדר. סה''כ ילדים מגלים את הגוף שלהם. אין שום קשר למיניות, אוננות, וכו'.. בנוסף, כל הלחץ שלך סביב זה רק מגביר את תשומת הלב של הילד לזה.

חרדה כזאת, או פאדיחה כזאת מזכירה לי אבות (ע''פ רוב, יכול גם להתקיים עם אמהות) שהבת שלהם מרימה את השמלה ברחוב והם מגיבים: נוו...תורידי את זה! זה לא צנוע!

הכל בסדר אח שלי. ילדה בת 3 מגלה את הפונקציות שיש לשמלה שלה, וכנ''ל כאן. גילוי אברי הגוף. הכל בסדר.
שוב תודה לכל המגיבים + התפתחויות טובותאגדית

ב"ה

האמת הופתעתי ושמחתי כאחד למראה גל התגובות. מבינה שזה היה בירור חשוב לעוד כמה מחברי הפורום. בעיקר שלא נבהל מהתופעה ונתנהל מולה בנחת.

ראשית לגבי תגובות שהמליצו לי לבדוק פטריות תולעים וכו, הכל תקין.

למי שלא האמינה שזה העניין שעליו כתבתי אז כן. ובהחלט זה קיים בגיל כזה.

מה שכן בזכות התגובות המרגיעות נכנסתי לפרופורציה. והצלחתי להתחיל לחשוב בבהירות ובהגיון ולהתחבר ללב הקטנה.

כיום הילדה כמעט ירדה מזה לגמרי.

בטוחה שהרבה מזה השתנה בזכות הרוגע והקבלה וההבנה שלי את המצב.

אהבתי אליה חזרה לפעום במלוא המרץ וללא כל תנאי. כבר לא נבהלת מזה.

מה שכן אני חושבת וזו דעתי. שכמו שלא אתן לילדה שלי ממתק בלי הכשר כך לא אאפשר לה לפתח הרגלי רגיעה כאלו. זה  לא בריא לנפש ובהמשך  גם בעייתי הלכתית.

ולכן מה שאצלי עבד נהדר זה ברגע שאני רואה אותה נשכבת על הרצפה ומתחילה בזה. וזה כמעט תמיד כשמשעמם לה. אני ישר מרימה אותה עלי באהבה גדולה ונחישות. ובלי שמץ לחץ בושה או גועל. ועוטפת אותה בחום ותשומת לב ומתיישבת לשחק איתה. וזה פשוט עובר לה ונשכח.

כבר שבוע שהילדה שכחה מזה לגמרי.

נחת יהודי אמיתי לכולנו.

ושוב תודה ענקית לכל מי שתרמ/ה לדיון החשוב הזהאגדית


כל הכבוד!שומר מסך
וואו! מעוררת השראה.יפית8


כיוון אחראמא מועילה
בראש ובראשונה....תנשמי!! היא תינוקת. שום דבר חלילה לא נעשה במכוון או באיסור.
לדעתי האישית , גם בגיל כזה כנראה שפשוט נעים לה, כן כן, יש כאלו שמוצצים אצבע או מגלגלים קצוות שיער להנאתם... והקטנה מצאה סוג של משהו נעים.
אין פה לדעתי שום קשר להנאה מינית או סטיה חלילה.
לפעמים צריך פשוט לחשוב פשוט-נעים לה!
לך לא נעים מאנשים...סביבה...מה יגידו...מה חושבים...איך זה נראה....
מה אכפת לך???? זאת הבת שלך, את משוגעת עליה, והכי חשוב - הכל עובר!! זה תקופה שנראית נצח, ואני בטוחה שעוד חצי שנה....גג, תיזכרי ותצחקי.

היבט נוסף וחשוב, תוודאי שהאיזור האינטימי שלה נקי ובלי תפרחת או פטריה חלילה. לפעמים זה סתם יובש שמציק... ממליצה לך להוסיף שמן תינוקות בכל מקלחת. כן כן, השמן הישן והטוב, אני משתמשת בו עם כל ילדיי שיחיו ,גילאי 3 עד 11 , בעיקר באיברים האינטימיים ובטוסיק. חחח
האיזור נשאר לח ונעים. ואחרי צרכים לא נשאר "שאריות"...בכל זאת, שמן ומים לא מתחברים.

אז אחותי...תזרמי, דאגות עושות קמטים...ורק בשורות טובות.

ברכה והצלחה,
ייתכן שזה בכלל נובע מקושי בוויסות החושיבת של השםאחרונה


ילד בכיתה א'- איטי בטירוףףףףףאמא מועילה
יש לי ילד בן 6 , בכיתה א',
הילד איטי בטירוףףףף. עפיפון...מרחף... המורה בכיתה כבר לא יודעת כיצד להתמודד עם האיטיות שלו.
בזמן שהילדים עובדים על 2 עמודים בספר, הוא עדיין בתרגיל הראשון!!! ואותה הבעיה גם בשיעורי הבית. שעות עלגבי שעות.... לפעמים אנע מתייאשת מלעשות איתו שיעורים. יש עוד ילדים בבית....

שאלתי:
מה עליי לעשות עם האיטיות הזאת?
האם לדעתכן יש צורך בבדיקת קשב וריכוז?

אשמח לפיתרון מהיר💕
בטח!!*אשתו של בעלי*
הייתי מתחילה בבדיקה כזאת וכמה שיותר מהר...
תודה רבהאמא מועילה
לא יודעת על פתרוןהעוגב
אבל נשמע לי ממש חשוב לעודד אותו ולשמוח איתו על מה ש*כן* עשה והספיק. שלא יגיע לרמת ייאוש שאין טעם אפילו להתחיל...
וב"הצלחה
מילים עם תוכןהילד בן 30

לא כולנו נולדנו שווים ולא כולנו מצליחים להתאים את עצמנו למדדיי ההצלחה של המערב כיום.

 

אישית? הייתי ילד מ-א-ו-ד איטי, לקשור שרוכים לקח לי המון זמן, המון. זמן. המון.

 

שלא לדבר על חוסר המודעות לבעיות/הפרעות/התאמות קשב וריכוז בציבור הדתי של שנות ה-90.

 

אבל ב"ה העולם משתנה לטובה, לא צריך לדעת חשבון או מתמטיקה כדי להיות איש עסקים מוצלח (מומלץ כן לדעת לתפעל מחשבון), ויותר מזה, לא כל המקצועות יצריכו ממנו ישיב של שעות על הישבן מול דף לבן במאמץ אין סופי למלא את החסר... 

 

למרות שגדלתי במערכת חינוכית של "שב ותשנן", ב"ה הצלחתי למצוא תחום שמצריך ממני להיות פעיל ו"בשטח", ולא מול מחשב / דפדפת...

 

אחרי קרוב ל-5 שנים של עבודה מעשית-פיזית-חוץ משרדית, החלטתי לעשות תואר בתחום שמעניין אותי לכיף, ואני עדיין מתקשה ומגלה כל פעם מחדש שאני איטי יותר מאחרים.

 

ולא רק בתחום הלימודים, גם בתחומים אחרים אני איטי יותר, כלים בכיור? אני איטי יותר (אבל עדיין יוצא נקי לחלוטין), לנקות ערב שבת? עדיף שאתחיל משישי בבוקר אחרת זה יהיה סיוט של הדקה ה-90, להתלבש בבוקר? תני לי שעה בנחת... או 60 שניות בריצה מטורפת כי גיליתי שהייתי ממש ממש איטי ואני חייב להספיק לעבודה-לימודים.

 

אז מה? יש תחומים שבהם אני מהיר וזריז יותר ויש פחות, בצבא גיליתי שאני אחד הלוחמים המהירים, זה פשוט תחומי עניין והעדפות - כישרונות.

 

המלצתי?

למצוא דברים שהוא אוהב, לחזק אותו על מה שהוא כן עושה, למדוד אותו ביחס לעצמו ולא לכלל החברה.

אבל הכי חשוב? לוודא שהוא  מקבל אבחון, כן, שה"מערכת" תכיר בו ותדע להניח לו להתקדם בקצב של עצמו ביחס לעצמו ובלי הלחץ המיותר של "אבל כולם הספיקו 2 דפים"!!

 

אני כיום מספיק 1/3 ממה שסטודנט ממוצא מספיק, ולהקליד את ההודעה זו לקח לי יותר מזן ממה שהיה לוקח לאחרים (כנראה), אבל בתחומים שבהם התברכתי? אני מדהים...

 

תנשמי, תאבחני, תחזקי, תמדדי ביחס לעצמו והצלחותיו.

 

אבל בעיקר, תנשמי...

הוא ילד מקסים שהולך להצליח בחיים, גם אם הוא לעולם (כמוני) לא יהיה מסוגל לקרוא בקצב של שאר החבר'ה בכיתה.

 

אני קורא לאט ולא שוכח לעולם.

וואוווו. חיזקת וריגשת!אמא מועילה
הוא בהחלט ילד מוכשר ומדהים.... כנראה שאיטי גם ביחס לאחיו.
תודה רבה על נקודת האור החיובית.
תגובה מיוחדת!יפית8

וגם אני מצטרפת להמלצה על אבחון קשב וריכוז

לדעתי כדאי מאד לבדוק.חבל למשוך את זה ולצבור פעריםחילזון 123
תאבחנו וכמה שיותר מהר.חותמת+

חוץ מזה- תפנימי שזה המנגנון שלו. הוא לא איטי כי הוא רוצה אלא הוא איטי כי המנגנון שלו שונה.
זה לא דפקט בו ולא דפקט בכם כהורים.
בנ"א נולדים עם יכולות שונות.
ב"ה היום יש לנו כלים רבים להתמודדות אבל זה לא כלי קסם להפוך אותו לזריז ומוצלח וכו' אלא כלים שיעזרו לו להתליח יותר במטלות שהוא צריך לעשות ולחוות את תחושת ההצלחה ביותר תחומים.
בינתיים וגם תוך כדי טיפול תמצאו דברים שהוא טוב בהם ומצליח ותשימו את זה בפרונט ככה שהוא יחווה את תחושת ההצלחה ויפנים את זה חזק חזק שהוא מוצלח וב-X/Y/Z הוא מעולה ובדברים אחרים קצת פחות.

לדעתיג'נדס
איבחון בהתפחות הילד.
זה יכול להיות קשב וריכוז בתחום של התארגנות וזמן תגובה,בת של השם

וזו יכולה להיות בעיית תכנון (דיספרקסיה). (או עוד דברים, כמו קושי בוויסות חושי, היפוטוניה/היפרטוניה, חוסר בוויטמינים, בעיית שמיעה או ראייה סמויה ועוד)

 

תפנו לריפוי בעיסוק, לשיטת נוירופידבק/ביופידבק או למכון בגישה הנוירו התפתחותית תפקודית..

 

בינתיים אפשר לתת דברים טבעיים אומגה 3, זום וכדו'.

 

גם אימון אישי לקשב וריכוז יכול לעזור

וגם ממליצה על הדרכת הורים לילדים כאלו.

יש הרבה עצות באתרים וכו' איך לעזור לילדים כאלו להתארגן ולהתמקד

 

וגם מבחינה פרקטית, יש כל מיני אביזרים שיכולים לעזור בהתאגנות, למשל באתר הזה:

עזרי התארגנות וניהול זמן לילדים | כלים לניהול זמן למתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז

 

בהצלחה!

אני מניחה שהתכוונת להגיב לפותחת השירשור ולא אלייג'נדס
לא מצליח לקרוא תגובות מעליי.me.
לפנות ליועצת.
זה תפקידה
לא מצליח לקרוא תגובות מעליי.me.
לפנות ליועצת.
זה תפקידה.

יש לי ילדה כזאת..מתאים לבעית קשב וריכוז.כלה נאה
לעשות אבחוןאמא ל6 מקסימיםאחרונה
אולי בעיית קשב וריכוז, אולי בעיה אחרת. כדאי לגלות כמה שיותר מוקדם כדי לעזור לילד
מחפשת נתונים על התחלואה בחצבת בחודשיים האחרוניםבת 30
אפילו שאני יודעת שיש המון שחלו ולא דיווחו.
כמו שכבר כתבתיספק

אחוז הכיסוי הכללי שקיים היום, אמור היה להספיק, אם התפלגות הלא מחוסנים היתה אחידה באוכלוסיה. 

הבעיה היא, שהכיסוי החיסוני הוא לא אחיד. 

בעוד שבערים כמו גבעת שמואל ופ"ת הכיסוי הוא בערך 98%, במקומות כמו איתמר, יצהר, אלון מורה ועוד, הכיסוי הוא פחות מ-85% - וזה מה שמביא להתפרצות המגיפה. 

 

בגלל אותם אנשים שלא יכולים להתחסן, זה אפילו חשוב יותר לשמר את חסינות העדר - כיוון שהם הכי פגיעים. 

לבן שלי יש בלוטת לימפה בגרון נפוחה כבר שבועיים.אמא לנסיך קטן
שנה שעברה היינו מאושפזים איתו בגלל זה אבל אז היה מלווה בחום גבוה והיה נראה שהוא ממש חולה. עכשיו אין חום ולא כואב לו אבל זה ממש מדאיג אותי. כבר שבועיים זה ככה ולא יורד.
לפני תקופה היה לו ובאותו יום לקחתי לרופא והוא אמר שאם אין חום אין מה לדאוג. למחרת ירד.
מצד אחד לא באלי לקחת אותו לקופ"ח עם כל מה שמסתובב שם ומצד שני שבועיים זה הרבה(נראלי..)
מה אתם אומרים?
גם לבן שלי ישאבןישראלאחרונה
והיה לו שנה שעברה כשהוא היה חולה, לא נראה לי שמדאיג כל כך אם זה רק בלוטות לימפה בגרון,

מה שהרופאה בדקה שנה שעברה זה האם יש לו עוד בלוטות לימפה ולא היה לו אז היא נרגעה...
נעליים מחליקותפשוט אחת
לביתי בת שנה וחצי יש נעליים (ממש יפות) עם סוליה חלקה. והיא מחליקה איתם הרבה.. יש אפשרות להדביק משהו על הסוליה כדי שלא תחליק? מישהו ניסה פעם?
לא ניסיתיאו"ר
אבל אולי נקודות קטנות עם דבק חם (אקדח)
?!
ללכת לסנדלראמא ל6 מקסימים
נראה לי שיש להם פתרונות טובים
קרה לי בעבר וסנדלר חיבר משהו לסוליהיפית8אחרונה

בשביל למנוע החלקה

ילד מתעורר כל לילה לשרותיםבינלבין
מה עושים על ילד בן שנתיים וחצי שנגמל לפני כמה חודשים מטיטול ביום, ובלילה עדיין ישן עם טיטול...
לאחרונה התחיל לקום כל לילה באזור 4-5 בבכי היסטרי, כולו הפוך ומבולבל (חצי ישן), אנחנו קמים אליו, בד"כ אומר שנפל המוצץ וכד׳ ואחרי כמה שניות אומר שצריך פיפי... עוזרים לו לשבת לעשות והילד נרגע..
הוא ממש לא שותה הרבה לפני השינה.. והרבה פעמים עושה לפני שהולך לישון... ועדיין זה נהיה הליך קבוע כל לילה כבר כמה שבועות.
פשוט מתסכל
אשמח לעצות
באמת, לא הבנתי מה הבעיהיראת גאולה
אחרי זה הוא חוזר לישון יפה?
אם כן, חמוד שהוא מתעורר כדי להתפנות.
אפשר אולי לקחת אותו לשירותים מיד כשמתחיל לבכות, ולהחזיר למיטה בלי רעש והתעסקויות.
איזה כיף שהוא מתעורר מעצמו לשירותים...בארץ אהבתי
גם הילדים שלי מתעוררים לשירותים, ובהתחלה היו מבולבלים ולא באמת ידעו למה התעוררו, אז אנחנו לקחנו אותם מיד לשירותים ועכשיו הם כבר יודעים לרוב להגיד בעצמם.
למה זה מתסכל? כי היית מעדיפה שיעשה בטיטול ויחסוך לך את הקימה באמצע הלילה? כי מבחינתך להיגמל בלילה זה שלט צריכים לעשות בכלל כל הלילה, וכל עוד הוא עושה בלילה את מעדיפה שהוא יעשה בטיטול בלי להעיר אותך?
נראה לי שיש ילדים שהגוף שלהם לא מצליח להחזיק לילה שלם בלי לעשות, ואז הם יודעים להתעורר מעצמם זו ממש ברכה. ויש סיכוי שכשהוא יגדל יותר הוא לפעמים כן יישן לילות שלמים בלי להתעורר לשירותים (ובהמשך גם תוכלו ללמד אותו ללכת באופן עצמאי לשירותים, אם הקימות בלילה עוד ימשיכו עד שיהיה מספיק גדול לזה..)
קודם כל תודה על התגובות מעודד לשמוע שזה מבורךבינלבין
היה נראה לי לא נורמלי שבאמת כל לילה יש לו פיפי.. חשבתי שהתרגל לקום ואז מרגיש שצריך פיפי (כמו שאם אני מתעוררת בטוח אעצור בשירותים לפני שאחזור לישון..)
וגם חשבתי שנורמלי לצפות ממנו שישה בסיר לבד, כי הוא יודע...
משאר הבחינות זה לא כזה טוב כמו שזה נשמע...
אם אני באה ומציעה לו לשבת בסיר או שואלת אם צריך פיפי, הוא ישר אומר לי לא ובוכה עוד יותר.. עד שהוא לא קולט ואומר בעצמו אין על מה לדבר.. רק בוכה וזה יכול לקחת איזה דקה של למצוא את המוצץ... ולכסות.. ובעצם לא... וכו
חוץ מזה שרוב הפעמים מרוב בלבול עושה את הפיפי בטיטול בסוף או מייד כשמורידה את הטיטול לפני שמתיישב בסיר שזה בכלל בלאגן 😩
ואם זה לא מספיק אז אם זה קורה מאזור השעה 5+ הוא לא ממש רואה סיבה לחזור לישון 😥😥😥

האמת שחשבתי שגיל שנתיים זה כבר גיל ללילה שלם... אבל אם זה נורמלי וטיבעי אנסה להשלים עם זה...
לפחות אם הכל היה חלק חוץ מזה..
תודה על התגובות
אויש, כשאת מתארת את זה ככה זה באמת נשמע מתסכל...בארץ אהבתי
לא יודעת איך אפשר לעזור עם זה...
אני באופן אישי הייתי מורידה את הטיטול בלילה, מסבירה לו שזה בגלל שהוא כזה גדול וראינו שהוא אפילו מתעורר בלילה כשהוא צריך לשירותים, ולכן מעכשיו כשהוא יתעורר בלילה אנחנו גם נעזור לו ונזכיר לו ללכת לשירותים.
אולי ככה זה ימנע את ההתנגדות בלילה כי סיכמתם מראש שזה מה שעושים כשמתעוררים.
וחוץ מזה שלדעתי אם הוא מתעורר אז יותר נכון שבאמת יהיה בלי טיטול, כדי לא לגרום לו להרגיש שבגלל הטיטול הוא יכול לעשות בלי לקום, וזה עלול סתם ליצור הרגלים שיהיה קשה לשנות אחר כך..
לא יודעת אם יתאים לך...
בהצלחה!
אולי יעזור להרים אותו לסיר בלי לשאול?יראת גאולה
אני מאמינה שעוד קצת הוא יגדל ואז ידע ללכת לבד לשירותים, או שכבר לא יזדקק לזה.
כרגע זה נשמע ממש נורמלי.

יש כאלו שלוקחים את הילד לשירותים באמצע הלילה (לפני שההורים הולכים לישון), וכך הוא מתפנה מתוך שינה. באופן אישי אני לא חושבת שזה נכון. אבל אם זה יפתור לך את הבעיה - אולי זה שווה.
לגבי ההתעוררות ב5 - יש ילדים שקמים בכאלו שעות בלי שום קשר לגמילה... אם זה קבוע, אולי אפשר לאחר לו קצת את שעת השינה?
אני גם חושבת שעדיף לקחת לסיר בלי לשאול<מריומה>אחרונה

כשהוא מתעורר הוא מבולבל מדי לשאלות, ואולי מלחיץ אותו להיות המחליט. לדעתי תשדרי שאת אמא הגדולה והחכמה ואת מבינה מה מציק לו ומיד תעזרי לו לחוש הקלה. לא לשאול אותו, ישר להושיב. כך הייתי עושה. בהצלחה!

גמילה מטיטול בלילהIsi
איך יודעים שהילד מוכן?
הצלחנו לגמול אותו ביום אבל נראה שבלילה תמיד מפספס.
בהתחלה חשבנו שמדובר בפעם אחת בלילה אבל מסתבר שהוא מתעורר רק שהוא ממש רטוב אחרי כמה פעמים.
האם להמשיך? לשנות גישה?
אנחנו בתהליך כבר שלושה שבועות.
גמילת לילה היא פיזיולוגית בד"כיראת גאולה
הרבה ילדים פשוט לא מסוגלים פיזית לשלוט על הסוגרים בלילה, זה נורמלי לחלוטין עד גיל 6 בערך.
ייתכן שבעוד תקופה כלשהי תשימו לב שהוא כבר מסוגל.
מסיבה זו מצוי מאוד שילדים גמולים לחלוטין ביום, וישנים עם טיטול בלילה.
מנסיוןבת 30
זה יכול להיות מתיש ומתסכל לאורך זמן
אם אתם לוקחים אותו לשירותים באמצע הלילה ובכל זאת הוא מרטיב לפני או אחרי, כנראה שהוא לא בשל.
פשוט תחזיקו טיטול ותנסו עוד כמה חודשים או שנה.
. הוא במיטת מעבר?את פניך אבקש
אצלי בדר"כאמא ל6 מקסימים
אני גומלת קודם ביום, ומשאירה טיטול בלילה.
רק כשאני רואה שבמשך שבועיים הטיטול יבש כל בוקר, אז אנחנו מנסים בלי טיטול, ורואים אם מצליח או לא. זה לוקח לפעמים כמה חודשים מאז הגמילה ביום, ולפעמים שנים...
כאמא לילד גמול ב"השקית ממתקים
אני יכולה לייעץ לך
כדי לראות אם הילד מסוגל להיגמל הוא צריך להיות בן 3. לעולם לא להקדים את הזמן! אם הוא מפותח רגיל, הגיל כבר יעשה את העבודה. תסמכי עליי, אני גמלתי את הילד שלי ביום אחד ! השארתי אותו איתי בבית בבוקר והורדתי לו את הטיטול. בגלל שהוא יודע לדבר כי הוא בן 3 היה לי מאוד קל להסביר לו, שעכשיו כשהוא גדול, הוא עושה בשרותים. קניתי לו שרותים קטנים מפלסטיק ( סיר בצורת שרותים) והוא נהנה לשבת עליו כל היום . כל פעם שהוא הרגיש צורך. בלילה השכבתי אותו לישון בלי טיטול והערתי אותו כל 3 שעות. למחרת הוא הלך לגן ועידכנתי את הגננת שהוא בתהליך גמילה והיא עזרה לי להזכיר לו ללכת לשרותים. הוא כל כך נהנה להיות סוף סוף מהגדולים ! אז:

א. לא לעשות מזה סיפור. שזה אומר: בלי לחץ, גם אם את ממש פדנטית , לא נןרא אם קורים פיספוסים. אסור לצעוק על הילד. זו צריכה להיןת חוויה ולא סבל.

ב. גיל 3!!!!

בהצלחה
למה גיל 3?אמא אצבעונית

לפני שהמציאו טיטולים ח/פ אף אחד לא חיכה לגיל 3. אצלי 2 הילדים היו גמולים ביום לגמרי (פספוסים תמיד יכולים להיות) בגיל שנתיים וכמה חודשים. הם לומדים לאט לאט, לא חייבים להיגמל תוך יום אחד, אבל מסתובבים עם תפרחת שנה פחות.

בת דודה שלי גומלת את הילדים שלה מתי שהם מתחילים ללכתנפשי תערוג
בממוצע בגיל שנה
תוך שבועיים הם גמולים

לא בטוח שצריך לחכות לגיל 3
אי אפשר לגמול בגיל שנה.שקית ממתקים
או שהסיפור דמיוני או שבת דודה שלך פסיכופתית רצינית
גמילהיהושבעט5
פעם לפני עידן החד פעמי גמלו ילדים בגילאי שנה + אני ואחי נגמלו בגלאיים האלה וכולנו בריאים ושלמים.
היום גומלים מאוחר כי יש טיטולים חד פעמיים.אמהות עובדות היום משרה מלאה אז המוטיבציה לגמילה קטנה,לעומת פעם.
יש ילדים שבשלים בגלאים האלה.
^^^ בדיוק . ומה זה השטות הזו לחכות לגיל שלושמיואשת******
כולן אצלי היו יבשות ביום באיזור שנתיים והיתה גמילה פשוטה ביותר
עם בנות הרבה פעמים הולך יותר בקלותנשימה ארוכה


גמלתי 4 בנות. אף אחת לא הצליחה לפני גיל שנתיים וחציאמא לא מקצועית

ואני מדברת על גמילת יום.

עם שתיים מהן היה סיוט מתמשך ויומיומי של פספוסים רבים במשך יותר משנה. גם "גדולים". איכשהו עמדתי בהחלטה של לא לסגת אחורה ולא להחזיר טיטול (ביום. כמובן שבלילות לא הורדנו את הטיטול בשלב זה). בסביבות גיל 4 ורבע היה פתאום שיפור דרמטי ואז בתוך כמה שבועות הפספוסים נגמרו (כמעט).

ניסיתי לשחזר מה מכל העצות והשיטות שניסיתי עבד שם, ולא הצלחתי.

לשתי אלה לקח גם הרבה זמן אח"כ עד שהפסיקו להרטיב מתוך שינה. אני מניחה שמבחינה פיזיולוגית השרירים שלהן חלשים יותר ולכן היה להן קשה יותר.

 

אין כזה דבר גיל שמתאים לכולם.

ברור שלא בכל מקרה חייבים לחכות לגיל שלוש, ויש ילדים שיצליחו קודם.

אז יופי לכם וכל הכבוד למי שהצליחו לגמול בגיל שנתיים או שנה או אפס. אבל זה לא אומר שכולם מסוגלים. וצריך הרבה סבלנות, לא להילחץ ולא ללחוץ על הילד אם זה לא קורה.

 

ו...אל תשוויצו... סתם לא נעים לקרוא למי שמתאמץ ולא הולך לו

סליחה נשימה ארוכה ששירשרתי דוקא אלייךאמא לא מקצועית

אין לי ביקורת עלייך.

התחברתי בקטע של בנות כי גמלתי בנות,

אבל לא התכוונתי דווקא אלייך, אלא לכל אלה שכתבו שתמיד גמלו בגיל צעיר וכמה שזה לא אמור להיות קשה.

כל הכבוד למי שמתאמץ/תאמא אצבעונית

בכל גיל של הילדים. ברור שבגילאים צעירים הגמילה בד"כ דורשת יותר מאמצים, רק השלוליות יותר קטנותחושף שיניים. אך לעניות דעתי חשות לנסות ולהתאמץ, ולא לדחות את הגמילה סתם לגיל 3, אלא אם כן יש נסיבות מיוחדות במשפחה, כגון תאומים וכו'

לגבי קושי פיזיולוגי, אינני יודעת אם זה נכון. אני בעצמי נולדתי עם שרירים מאוד מאוד חלשים בכל הגוף (היפוטוניה של שרירים), אף פעם לא יכולתי לרוץ מהר כמו בני גילי וכו', אבל דווקא נגמלתי מוקדם, כמו שהיה נהוג לפני שימוש בחד פעמי. גם שהיו פספוסים פה ושם, הייתי גמולה. אולי ילדה עם שרירים חלשים מתאפקת פחות זמן, אז חשוב להזכיר לה יותר, וחשוב שלא תהיה לה התנגדות באופן כללי ללכת לסיר/שירותים

שקית ממתקים את מה זה צודקתהיי זאת אני ..
אחותי החליטה לגמול את הילדים שלה בגיל שנתיים שזה אפילן לא 3 והם שיגעו אותה שנה שלמה ..מאז כל מי שרוצה לגמול אצלינו לומדים מהטעות של אחות הבכורה חחחח גיסתי גמלה את הילד שלה רק בגיל 4 !!!! הכי כייף
ממש תענוגאפונה
לחתל עד גיל 4. אני בטוחה שגם הילד שלה ממש נהנה להסתובב עם טיטול מלא צואה במשך 4 שנים (כולל גן עיריה מן הסתם). כיף חיים, בטח גם החברים ממש פרגנו לו על זה.

לא יודעת מה עם אחותך, אבל הקטנה שלי נגמלה בגיל שנה וחצי, והשליטה שלה טובה הרבה יותר מזון שהפגין אחיה הגדול שנגמל מגיל 3.
אהבתי את הנחרצות שלךאפונה
לא רק שאפשר לגמול בגיל שנה, אפשר בכל גיל ללמד ילד לשלוט בצרכים שלו. אפשר גם לא לגמול בכלל - אלא לגדל מלכתחילה עם מודעות לצרכים (לא להתרגל לעשיית צרכים בתוך הבגדים). ממש מגיל 0.
היא לא פסיכופטית ח"ונפשי תערוג
עקרת בית
משפחה מרובת ילדים

עובדה שמצליחה
כבר ילד 5 או 6 שמצליחה בשיטה הזאת

הבת שלי בת פחות משנה ועושה בסירש.א הלוי
היא לא צריכה גמילה כי היא לא מכורה לחיתולים
היא מודעת למתי היא צריכה להתפנות ומסמנת לי.
אני לא פסיכופתית וכדאי שתלמדי מזה פסיכופת לפני שאת מתייגת כך אנשים שאת לא מכירה.



גם הבכור שלי עשה בשירותים בגיל שנה ולפני.

תעשי חיפוש בגוגל - "פשפושים"
כל הכבוד!אמא אצבעונית

לי לא היה אומץ להוריד חיתול לגמרי, אבל כן הייתי מפשפשת מדי פעם. ודווקא ראיתי שבגיל 6-8 חודשים זה הצליח יותר, מאשר בגיל שנה, הסימנים היו הרבה יותר ברורים, וגם התינוק היה יותר צמוד אליי

למה פסיכופתית?הלוי
כל הילדים שלי נגמלו בגיל שנתיים וחודש-סחלב
חודשיים, לילה ויום.. היו פיספוסים פה ושם אבל ממש בקטנה. יש כמה מדדים למוכנות לגמילה: ילד שיודע להגיד שהוא עושה/עומד לעשות בטיטול וכן ילד שיש לו יכולת פיזית להוריד מכנסיים (שזה פחות חשוב כי אפשר פשוט להשאיר רק עם חולצה- כמובן שמתאים יותר לקיץ).
זה טבעי שבלילה נגמלים יותר מאוחראמא אצבעונית

חשוב לשים לב, שלילד מספיק חם בלילה. הרבה פעמים הפספוסים בלילה קורים בגלל הקור. הילדים שלי היו יבשים בלילה בקיץ, אבל הרטיבו בחורף לאחר מכן. מכנסי פיז'מה חמים חובה

נכון מאוד.שקית ממתקים
בלי לחץשומר מסך
אנחנו גמלנו את שלנו כשהוא ביקש.
ביום בגיל שנתיים וחצי בלילה בגיל שלוש וחצי.
בשני המקרים כמעט ולא ברח לו למעט מקרים ממש בודדים. הבריחות בלילה היו באופן גורף תוצאה של חוסר ווידוא שלנו שהוא עושה פיפי לפני השינה או שתייה של יותר מידי מים לפני השינה.. כל שאר הלילות גם אם יש לו באמצע הלילה, קם עצמאית עושה פיפי ומבקש שנבוא לכסות אותו.

אז טיפ ראשון: בנחת. בקצב שלהם. הכל בסדר... שאף אחת לא תלחיץ אותך. זה באמת הכי חשוב... הם קולטים את הלחץ שלנו בחוש הריח וזה סתם מלחיץ אותם וגורם להם להתאכזב ממש מעצמם מה שלא מוביל לבניית אישיות בריאה. וזה מוביל לטיפ הבא: גם כשיש פספוסים הכל טוב. לא לתקוף את הילד או להתעצבן. זה מספיק לא נעים גם ככה... והעובדה שזה לא נעים מספיקה להם כדי לרצות שזה לא יקרה.
3. לדעתי לא כדאי להעיר באמצע הלילה לפיפי. סתם מרגיל את הגוף שעושים הרבה בלילה. אין שום סיבה שילד לא ישן לילה שלם בכיף.

בהצלחה!
אין צורך לגמולnati75
פשוט לחכות מתי הילד יקום עם טיטולים יבשים למשך נניח שבועיים ואז פשוט להוריד. אנחנו הרגלנו אותו (הילד החמישי) לעשות פיפי לפני השינה ולקנות לו הפתעה בכל יום שהוא קם יבש. עכשיו הוא בן 4.5 ועדיין ישן עם טיטול.
בקיצור הגמילה מנסיונינו לא צריכה להיות אקטיבית ובטח ובטח לא להעיר ילד באמצע הלילה.
שימשוך כמה שבא לו.
ככה כולם יהיו בנחת
בדיוק1דודי
מנסיון כל ילד זה אחרת אצלו ולא צריך ליהיות מתוסכלים, בסוף כולם גדלים ועוברים את השלב הזה.
מסכימה עם הגישה של - לעשות את זה בנחת. אבליפית8

להגיד שפשוט לחכות שהילד יקום עם טיטולים יבשים - זה לא נכון לכל ילד.

יש ילדים שתמיד קמים עם טיטולים רטובים וכשיש להם רצון להגמל גמילת לילה והם בשלים לכך הם מתחילים לקום לשירותים באמצע השינה. בלי שהיו טיטולים יבשים לפני גמילת לילה

מסכימה איתךצביה22אחרונה
את הילדים שלי גמלתי ביחד ביום ובלילה, והבן שלי מתעורר הרבה פעמים בלילה לשירותים. אם הייתי מחכה לטיולים יבשים הייתי מחכה עוד הרבה זמן וחבל...
(למעשה גמלתי ביחד יום ולילה בלי לדעת איך זה יהיה, בתכנון להחזיר טיטול בלילה אם אראה שזה לא הולך. בפועל הלילה היה הרבה יותר קל מהיום, שני הילדים שלי פשוט לא עושים מתוך שינה. בהתחלה היו מתעוררים ואז עושים במיטה, אבל אם תפסתי אותם רגע לפני שעשו ולקחתי לשירותים אז הם עשו בשירותים. די מהר הם כבר למדו להגיד לי כשהם מתעוררים שהם צריכים לשירותים)
אשמח לתובנות ואם יש מישהו עם ניסיון בעניין..מסילה
יש לנו ילדה מדהימה בכיתה ד, מלאה באנרגיות טובות ושמחה, וגם ב"ה עם בעיית קשב וריכןז.. היא ממש קטנה בשנתון, נולדה בדצמבר ואיכשהוא כשהייתה בגן לא עלתה האפשרות בכלל להשאיר אותה עוד שנה בגן.
יש לה פער לימודי גדול בחשבון ואנגלית וגם באופן כללי נמשכת יותר לשחק עם קטנות ממנה.
שנה הבאה אמורים לעבור דירה ולכן מתלבטים-
האם יהיה נכון להשאיר אותה שנה נוספת ב ד' שתתאפס על עצמה בקטע הלימודי ותחבור לבנות שיותר קרובות אליה בגיל?
זהו בערך, אם למישהו יש תובנות או ניסיון- נשמח לשמוע
לא בטוחה שזה רעיון טובחילזון 123
נכון שאולי בדיעבד עוד שנה היתה עוזרת לה
אבל עכשיו היא כבר לא ילדת גן אלא ילדה גדולה
קשה לי לדמיין מצב שבו הוא תרגיש טוב עם המהלך הזה
לפני החלטה כזאת הייתי מתייעצת טוב טוב עם פסיכולוגית וכד'
להתייעץ עם אנשי מקצוע..ישועת ה' כהרף

הרעיון לא רע בכלל..

ייתכן ואת תצילי אותה..

יכול להיות שהפער יילך ויגדל ובגלל חששות וסטיגמות היא לא תצליח בלימודים..

במידה ואתם עוברים דירה, תעשו אתה עבודת הכנה נפשית טובה וזו תהיה ההמלצה של אנשי מקצוע.. ייתכן וזו תהיה ההצלה שלה..

מכירה מספר מקרים מקרוב שהעלו מסיבות שונות, הבינו שעשו טעות אך נאמר להם שכבר אין מה לעשות.. והילדות נפלטו ממערכת החינוך עקב קשיים רגשיים שנלוו לקשיים הלימודיים.. ברור שזה כמובן לא אומר כלום על הילדה המתוקה שלך שיכולה להיות הילדה המובילה בכיתתה גם אם לא תישאר כיתה!! 

שווה לחשוב על זה ולהתייעץ..

לזכור להתפלל לה' שיעזור לכם להחליט את ההחלטה הנכונה..

בהצלחה!!

 

תודה על התגובות!מסילה
כמובן נתייעץ עם אנשי מקצוע.
חילזון - לדעתך אין מצב שהיא סומכת עלינו ואם נשדר לה ביטחון במהלך זה יכול לעבוד טוב?
את קרוב משפחה שלי השאירו בכיתה באמא, ברוך ה'

כשהם עברו דירה.

הסבירו לו שיש פער בין בית הספר הקודם לחדש וכדאי לו להשאר.

אומנם זו כיתה יותר קטנה, אבל לו זה רק עשה טוב.

כדאי להתייעץ עם גורמי מקצוע, וחשוב מצד שני לראות האם במקום החדש לומדים חוברות אחרות/נושאים אחרים, שהיא לא תרגיש שהכל אותו דבר... וגם בנות כמה הבנות שיהיו שם, אם יש עוד כמה גדולות - היא לא תרגיש חריגה

 

לדעתי סברא נכונה. להתייעץ עם הצוות. בהצלחההעני ממעשאחרונה
שאלה- עצירות לבת 10 חודשיםשרה'לה92

מקווה שזה בסדר ששואלת כאן...

זה פעם ראשונה שקורה לנו - כבר 3 ימים נותנת מעט מעט צואה קשה ממש. שום דבר לא השתנה בתזונה שלה (לוקחת בקבוק וגם פירות, ומוצקים אחרים במהלך היום).

לא נראית סובלת או כאובה.

לא רוצה לקחת למרפאה סתם כדי שלא נחטוף משהו...

אשמח לתובנות והרגעות. תודה!

לא נשמע מלחיץ לי אישיתאו"ר
אם אינני טועה רופאים מגדירים עצירות אחרי שלושה ימים בלי יציאות. את מתארת שיש יציאה אך לא כרגיל.
יכול להיות שהחורף בימים האחרונים גורם שפחות תשתה מים? או פחות פעילות ותנועה?
איזה פירות היא אוכלת? אולי עדיף להפחית רסק תפוחים.
תנסי להוסיף מיץ תפוזים, מרק ירקות, המיץ של עגבניה, ירוקים(תרד).
בהצלחה
אפשר להקל על סה בעזרת תרופה נורמלקס.אני אוהב מלך
מכניסים לכל שתייה, וזה ללא טעם או צבע. אין תופעות לוואי. לגיל הזה צריך מינון של 4 גרם. אבל כדאי לבדוק לפני את המינון הדרוש
קורה...בת 30
ממליצה לך לבשל שזיפים מיובשים ולטחון אותם בבלנדר מוט למחית.
לתת לה כמה כפיות, זה טעים.
ולהוסיף למוצרים שהיא אוכלת- כפית או שתיים.
היא מקבלת ברזל?מתואמת

זה עלול לגרום ליציאות כהות וקשות.

בכל אופן - אם היא מצליחה לעשות ולא מתלוננת על הכאב - לא הייתי דואגת.

תודה לכולם!שרה'לה92אחרונה
לא שינינו כלום, אותו ברזל...
בקיצור, הבאתי לה אבוקדו ושמן זית והכל השתחרר ב''ה.. תודה רבה לכולם!
חינוך ביתיbunnicula

שלום.

חושבת ברצינות לקחת את הבנים שלי (בן 10 ובן 8 ) לחינוך ביתי. האם יש כאן הורים עם נסיון בחינוך ביתי? האם מכירים משפחות מאיזור שומרון ?

תודה רבה מראש.

יש אתר ''באופן טבעי''בת 30
המון חומר על חינוך ביתי.
אולי יש שם גם מהשומרון.
תודה רבהbunnicula

תודה

 

נראה לי שיש קבוצות בפייסבוקחילזון 123
בהצלחה!נביעהאחרונה
מעודדת מי שמסוגלת.
ילדה בת שנה ו4, יש דרך טובה להתחיל להרגיל לסדר?העוגב
לא משהו כפייתי, אולי כחלק מהמשחק עצמו, לא יודעת..
אבל מחפשת דרך לגרום לה קצת לארגן אחריה, בינתיים היא רק מפזרת
לא שזה לא נורמלי, אבל אני אשמח לשמוע מכם אם יש דרכים טובות כן להרגיל לארגון...
שני רעיונות שאצלי עובדיםnik

1. להרגיל שמוציאים כל פעם משחק אחד (או שניים קשורים, כמו שני פאזלים) וכשרוצים להחליף קודם  אוספים את הקודם.

ככה אין מלא בלגן וקושי לראות מאיפה להתחיל..

 

2. לאסוף משחקים בשירה ומשחק לקלוע לקופסה, לשיר שיר ולאסוף ביחד.. באווירה טובה וכיפית, כאילו זה משחק

עוד קצת והיא תתחיל לאהוב גם לאסוףggg
זה בא להם לבד.
בינתיים היא ממש לא מבינה. אח"כ הם בד"כ רוצים לעשות מה שההורים עושים. אז אם אמא אוספת צעצועים היא תרצה גם לאסוף. אם אמא שמה בגדים בכביסה גם היא תרצה וכו'
מענייןהעוגב
לאסוף יחד איתהבת 30אחרונה
כתר טרומי לילד בצבע לבן, יש חיה כזאת?סטלה100
הבן המתוק שלי עובר טיפולי שיניים רבים (למרות הגיינה טובה)
הרופאה אמרה אתמול שהשן הרביעית מהאמצע צריכה קרוב לוודאי להגיע לטיפול שורש וכתר.
יש למתוק שלי חיוך רחב אז אין ספק שנראה את הכתר וזה מעציב אותו. הוא גם ככה לא אוהב את הסתימות החדשות בצבע מתכת, שעשינו כי הלבנות פחות טובות לדברי הרופאה.( עשינו סתימות לבנות יקרות מאוד בשוק הפרטי ויתפתחו מתחת עוד חורים...)

כואב לי הלב ממש על זה שהוא סבל אתמול ויודעת שזה לא נגמר...

רוצה לפחות לחסוך ממנו את השינוי האסטטי.
האם יש אפשרות לעשות טיפול שורש ללא כתר בכלל או כתר בצע לבן?

תודה

לאחותי הקטנה עשו 4 כתרים ועקרו 4 שיניים. החיוך שלה מבליטנחשון מהרחברון
את כל זה ולא פוגע בתחושה שלה.

היא צוחקת על זה, מחייכת בלי סוף. מספרים לה שהיא תגדל והשינייפ יגדלו, ובנתיים זה סימן לכמה היא הייתה גיבורה, הוציאו את השיניים המקולקלות וכל הכבוד לה.

ובאמת באמת. הדימוי העצמי של הילד לדבר הזה הוא איך תשדרו

לקח לי אישית זמן להתרגל אבל החיוך שלה כ''כ מקסים ומתוק בלי 4 שיניים קדמיות ועוד 4 כתרים (שרואים הכל...) אפילו יותר מלפני
תשדרו שזה יפה. וכמה הוא יפה ככה. לא להשתגע.

תודה אבל זאת לא באמת השאלה שלי....סטלה100
אני ממש מעריכה את האומץ שלו בטיפולים.
הוא גם ממש משתדל לא לאכול ממתקים ומצחצחים לו פעמיים ביום. באמת כל הכבוד לו. הוא לא בחר את המצב.

אני רוצה לדעת אם יש ניסיון של הורים שנתקלו בבעיה דומה ושמו לילדים כתרים יפים יותר.
הרי אני מתארת לעצמי שאם זאת הייתה שן קדמית באמצע לא היו שמים כתרי מתכת, לא?
סה"כ בודקת אופציות.
שן קדמיתאמא ל6 מקסימים
היו פשוט עוקרים, ומחכים שנתיים עד שתצמח השן הקבועה. מנסיון של אחיין שלי
תסבירי לרופאה את מה שכתבתרפואה שלמהאחרונה
זה לא התחום שלי, אבל נראה שיש כזאת חיה. . .
ובכללי, רופא שיניים של קופת חולים נמצא תחת בקרה, מהניסיון שלי עדיף קופת חולים

תגידי לה שילד שמתבייש בשיניים שלו גם לא מצחצח טוב
חווה חקלאית לבנות דתיות בגיל תיכון יש כזה דבר?nnn
ביתי היקרה מאסה בלימודים ולא מוכנה להמשיך באולפנה.
היא רוצה רק לעבוד בחקלאות. יש מקום כזה שהוא רק לבנות עם אוירה דתית? עם חינוך?
ממש אשמח לעזרה בדחיפות. לפני שהיא תברח לנו לאיזה גבעה לא מוכרת.
במבואות יריחואם יהודיה
בבקעה יש משהו בכיוון.
אני ממש לא מצויה בפרטים, תנסי לברר, אולי גרך האינטרנט קודם כל.
בהצלחה!
לדעתי יש גם במחולהבת 30
וגם בגולן.
בגולן יש רגביםאבןישראל
אולפנא עם חקלאות טובה מאד!!
במחולה זה משהו אחראם יהודיה
אין שם חקלאות בכלל. במחולה זה "יפתח" לבנות, לנערות בסיכון או דברים דומים.
מחפשת מקום אחר אם יש עוד רעיונותnnn
ברגבים לא מוותרים על לימודים.
בגינת עדן במבואות זה לבנות בסיכון.
מחפשת מקום לבנות שפשוט רוצות לעבוד בחקלאות. בלי החיוב של הוצאת בגרות.
לא יהיה מקום כזה, כי יש חוק חינוך חובה עד גיל 18טארקו
מצטערת לבאס
מקווה שתמצאו את השביל הנכון בשבילכם..
בת כמה היא?בת 30אחרונה
חייבת להיות במסגרת? .אולי אפשר לשלב עבודה במקום תומך מסודר יחד עם קצת לימודים ב''היל''ה'' למשל?
ילד בן 7 שמשקרעדי123
אשמח לעצת ההמונים.
קצת מתוסכלת מהמצב...יש לי ילד בן 7אוטוטו... ותאומות בנות שנתיים.הילד עבר מבית ספר חילוני לבית ספר דתי מאחר שבעלי התחזק בדת.
בזמן האחרון הילד משקר המון..אם זה על שיעורים שאין לו...אם זה על ההתנהגות שלו...מספר שמציקים לו למרות שבסופו של דבר אנחנו מגלים שזה ההפך הגמור.הבנתי לאחרונה ששיקר מספר פעמיים שאין לו ארוחת בוקר וצהריים המורה חיפשה בתיק ..ולא היו לו הכריכים בתיק.למרות שלרוב אני שואלת יום לפני מה להכין לו..ואם לא יוצא לי לשאול אני תמיד מכינה לו מה שהוא אוהב...הילד אומר שהוא זורק אותם לפח...וששאלתי למה הוא אומר שהוא לא רעב... אבל משום מה שהמורה מבינה שהוא ללא אוכל אז מכינים לו שם כריך.... ואת זה הוא אוכל... שאלתי אותו למה הוא זורק הוא אומר שהוא לא רעב..תמוהה בעיני שהוא לא רעב..כי בבוקר הוא לא אוכל כריך או משהו משביע.. עצוב לי שהוא משקר... עצוב לי יותר בשבילו כי הוא לא אמין בעיני.. והוא רק ילד בן 7... על כל דבר צריך לתהות אם המילים שלו אכן נכונות וזה עצוב... הסברנו לו שעדיף תמיד להגיד את האמת בנוגע לכל דבר גם אם רב אם ילד.. גם אם דחף מישהו. גם אם התנהג לא יפה... אבל לא האמנתי שאגיע איתו למצב של שקר לגבי אוכל.... עצות יתקבלו בברכה
מקפיצה לך.. בהצלחה!פ.ר
התשובה שלך נמצאת בגוף ההודעה שלך:מתואמת

"הוא רק ילד בן 7"...

הוא לא *משקר*, הוא פשוט מסתיר את האמת. הוא לא עושה את זה מתוך כוונה לעשות רע, אלא כי הוא חושש (כנראה) ממשהו, ושינוי האמת נראה לו פתרון הכי טוב כדי לצאת מהבעיה שעלתה לו.

מנקודת ההנחה הזו צריך לצאת כשבאים להתמודד עם הקושי הזה ומנסים לעזור לו.

 

מקווה שאחרים ידעו לתת לך עצות ממוקדות יותר... בינתיים בהצלחה!

ייתכן שהו אמרגיש מאויים, מרגיש שבודקים אותו כל הזמןבת של השם

ולא נותנים בו אמון

תנסו קצת לשחרר

 

מצרפת תשובה של מנוחה פוקס בנושא (מתוך פורום):

 

ש. אחי בן ה-9 משקר לעתים תכופות. מה לעשות? (אציין שיש לו דמיון מפותח)

 

ת. יפה שאמרת: "אחי משקר לעיתים תכופות" ולא אמרת: "אחי שקרן!" אחת השגיאות שלנו ביחס לילד שלנו שמשקר, או ביחס לאח כזה, היא שאנחנו קוראים לו: שקרן! ואז אין לו סיבה שלא לשקר. שהלא גם אם לא ישקר – יוסיף להיות חשוד בדבריו. אני מקווה שגם יתר בני המשפחה אינם מכנים אותו בשם הנורא: שקרן!
למה ילד משקר?
ייתכן שאלו הגדולים ממנו, ההורים ואולי גם האחים, מוציאים מידי פעם מפיהם מילת שקר בלי לעשות חשבון. זה קורה אגב לרבים ולטובים שאומרים: "תאמר לו בטלפון שאני ישן" או: "תאמר שאני לא בבית" וכך הלאה. ילד שרואה שמבוגרים ממנו אומרים דברים שאינם נכונים – ישתמש גם הוא בדבריו בדברים שאינם אמת.
לפעמים אומרים לי הורים: "אנחנו מקפידים מאד על דיבורנו ומעולם לא שיקרנו!" הורים כאלו, מפני צדיקותם הרבה והראויה לשבח, הם לפעמים אנשים שכפי שמקפידים על עצמם, כך מקפידים הקפדה יתרה על ילדיהם. הילד פוחד מפניהם עד מאד וכך קורה שבמקום לומר שאכל משבצת מהשוקולד שלא קיבל רשות לאוכלו – יאמר שלא אכל. הוא מעדיף לומר דבר שאינו נכון רק לא להתעמת עם ההורים.
בדקו מה קורה אצלכם בבית, האם הילד לומד מהמבוגרים לומר דברים שלא היו, או שאולי הוא פוחד לומר את האמת ולכן משנה אותה.
מה תוכלו באמת לעשות?
אם הוא מחקה את המבוגרים, החליטו, אתם, המבוגרים, שאינכם משקרים עוד. אתם מהיום בודקים את מילותיכם בפלס. קבעו ישיבה משפחתית, שבו כולכם יחד ודברו על כך בגלוי. בחרו אחד מההורים או מהאחים הגדולים שיאמר: אנחנו רוצים להנהיג בבית הזה הנהגה חדשה: כולם פה דוברים רק אמת מהיום! ואז היו אתם הראשונים להוות דוגמא של החלטתכם!
אם הילד משקר מרוב פחד, תצטרכו ההורים והאחים הגדולים להיות פחות מפחידים, פחות מקפידים ופחות דורשים מהילד. כשתהיו פחות נוקשים – הילד פחות ישקר.
בהצלחה.

ראיתי שהגיבו תשובה יפה לגבי השקרים בכללינושבת באוויר!
אז אגיב רק לגבי האוכל.
ילדים כמו כל הילדים עושים הרבה דברים בשביל צומי בשביל לקבל יחס מיוחד, מועדף.
מכירה את הילדים שמתעקשים שישימו להם תחבושת למרות שיש רק פצע קטן ?!
זה על אותו סגנון. נראה כי הילד המתוק שלך זורק את האוכל כדי לקבל את הכריך מהמורה. את ההתיחסות הזו.
הייתי מציעה אולי לעשות איזה שיתוף בפעולה עם המורה שלא תביא לו או שתשים לב לפני שהוא זורק ותעצור אותו.
בעייני לא נכון לכעוס עליו . שקרים אצל ילדים זה בהחלט נושא מורכב כמו כל בעיות חינוך כאלה ואחרות .
בהצלחה ;)
הייתי מנסה להעביר לו מסראמא_מאושרת

"לא משנה מה קורה, שתדע שאמא ואבא תמיד כאן איתך ובשבילך ואתה יכול לבוא ולספר לנו את האמת ואנחנו נעמוד מאחוריך ונתמוך בך".

זהו.

כל פעם שהייתי מגלה איזה "שקר", הייתי אומרת לו את זה.

ומשתדלת באמת כשהוא בא ומספר, גם אם הוא עשה משהו לא בסדר- אז לא לכעוס, לשקף את הדברים, להגיד לו שאנחנו מבינים שהיתה פה טעות ובוא נלמד מכך לפעם הבאה.

 

אגב, המשפט הזה חשוב בכלל לתקשורת פתוחה ותקינה בין ההורה לילד. שמעתי אותו פעם בהקשר של מוגנות נגד התקפות מיניות אצל ילדים, ואני משתדלת לשנן את זה לילדים שלי ולעמוד בכך בעצמי.

 

 

כלליתברוכהאחרונה
לדבר איתו על הביתספר, מה קורה איתו ואיך הולך.
להיות בקשר עם המחנך להבין מה קורה לו בחברה ובלימודים.

נקודתית לגבי הלחם- מה את שמה לו בכריך?
ומה שמים לו בבית הספר?
שמעתי על ילד ששמו לו בבי"ס שוקולד בלחם ובבית לא ולכן אנר שלא אוהב את האוכל כל פעם