פורום הורות (עמוד 74)

בהנהלת:
שרשור חדש
הרדמותיעלה111

הי אשמח לעצתכם.

 

יש לנו ב"ה 2 ילדים שכול הזמן יש ביננו דיונים לגבי ההרדמות שלהם.

הגדולה 5 והקטן 3. אני עדיין מרדימה את הגדולה במיטה שלה.זה אומנם דורש ממני זמן אבל אני מרגישה שזה עושה לה ממש טוב מה גם שבמשך היום אני לא כ"כ מצליחה להיות איתה. (סידורי הבית,, תינוקת קטנה,עבודה במשרה מלאה). בעלי טוען שזה נראה לו לא חינוכי בגיל כזה ושהילדה צריכה ללמוד לישון לבד. מה גם שבימים שזה לא מסתדר היא יכולה להסתובב עד 11 ולחכות לי.

 

מה דעתכם? ואשמח לשמוע איך אפשר לגרום לה לישון לבד ואם כן באיזה אופן אחר אוכל לספק לה את התשומת לב. לספר סיפור לפני השינה קצת קשה אני נרדמת איתה ביחד מרוב עייפות

אני גם הייתי עד עכשיו נשארת עם בת ה5 עד שתירדםצביה22
אנחנו בדיוק כן עשינו שינוי בנושא (אני נמצאת איתה בחדר לקריאת שמע וסיפור, אחר כך מדליקים מוסיקה- רצף נגינה של מעל שעה של שירים יהודיים רגועים, וכשאחיה הקטן נרדם אני יוצאת וכל 10 דקות נכנסת לראות שהכל בסדר איתה ולתת לה עוד חיבוק).
עד עכשיו הייתי נשארת עד שהיא נרדמה, אבל הרגשתי שזה שאני נשארת רק מקשה עליה להירדם כי היא עסוקה בלוודא שאני לא הולכת לה (אם בדיוק כמעט ואני חשבתי שנרדמה והתחלתי לצאת, זה העיר אותה ואז היא היתה קוראת לי שוב ומציצה כל רגע לבדוק אם לא הלכתי...). אם לך זה נוח ואת מרגישה שזה טוב לשתיכן לא אני באופן אישי לא רואה בעיה שזה כך ולא רואה סיבה לשנות.

ולגבי הסיפור לפני השינה שכתבת שקשה לך לספר בגלל העייפות- בדיוק בשבוע האחרון קיבלתי קישור לקבוצת וואטסאפ שכל יום שולחים שם סיפור מוקלט לילדים. לנו זה ממש כיף, אפשר להקשיב ביחד איתה וזה כיף שכל יום יש סיפור חדש.
אם את חושבץ שיעזור לך, הנה קישור לכניסה לקבוצה (מקווה שלא נחשב פרסומת, אין פה שום רווח כספי לאף אחד..) - סיפורי אמתי המספר 💟<
ואני מוסיפה גם את הקישור לרצף השירים שהזכרתי שאנחנו משמיעיםצביה22
(גילוי נאות- זה מוסיקה של המשפחה שלי, אבל אין לאף אחד פה רווח כלכלי, המוסיקה פה היא חינמית)
תודה ממש נפלא לבת ה4 חוד'דיליה

היא כל כך אוהבת שירים וסוף סוף משהו רגוע שכיף גם לי ולמשפחה

איזה כיף! תהנו!צביה22
תודה רבה על הרעיונותיעלה111

אנסה להשתמש

לא חושבת שזה לא חינוכיחילזון 123
נשמע לי מצויין להקדיש את הזמן הזה
אבל כדאי מאד לסגל דרך אמצע כלשהי
זה שהיא ממש תלויה בזה ולא תישן עד 11 אם את עסוקה זה באמת מעיק
צריך כן לדעתי לקבוע כלל שבשעה מסויימת הולכים למיטה ושוכבים גם אם אמא לא מגיעה. אולי להחליט על זמן מסויים שאת תמיד איתה, נגיד 20 דקות, או מספר סיפורים קבוע או משהו כזה
ואחכ את הולכת להסתובב בבית והיא נשארת עם ספר או דיסק במיטה
אולי לעשות איזה לוח מדבקות להתחלה או משהו כזה
אני רק לא מבינה- ה זה בימים שזה לא מסתדר היא מחכה עד 11?מעין אהבה
בעיני אין מצב..
יש שעת שינה קבועה ואמא צריכה להתפנות מכל העיסוקים להשכיב את הילדים

ומצטרפת למה שהציעו- גם לי יש בן 3 ובת 4.5
יש סיפור-מחוברת מעולה של סיפורי צדיקים של הרב רונן חזיזה
וקריאת שמע
ו2-3 שירים קבועים שאני שרה להם
ואם לא נרדמים אחריהם אני יוצאת לסלון
הסברנו לה שאי אפשר להשאר שם כל הלילה ושיש זמן שמיועד להרדמות
אם קשה לה אני נותנת לה ספר להסתכל במיטה או בובה שתישן לידה

זה לא קרה ביום זה עניין של הרגל איטי ומתמשך
מצטרפת לדברים...צביה22אחרונה
גם לי לא נראה שזה נכון שהילדה תחכה עד 11 כדי ללכת לישון.
אם מבחינתך את יכולה לפנות זמן כל יום לשבת לידה עד שתירדם (בשעה סבירה בה היא אמור ללכת לישון) אז בעיני אין מניעה להמשיך עם המצב הקיים.
אבל אם זה לא אפשרי, אז בהחלט נכון וצריך ללמד אותה שהיא מסוגלת להירדם גם בלעדייך.
וגם אצלנו תהליך של הלמידה לא היה כל כך פשוט. מראש דיברנו כבר איזה תקופה על זה שהרבה ילדים בגיל שלה יודעים להירדם לבד ועוד מעט גם היא תלמד איך להירדם לבד, אבל כל הזמן דחיתי את הלמידה עצמה. בסופו של דבר היה לילה שהיה ממש מוגזם מבחינתי (הייתי איתה איזה שעתיים בחדר וכל פעם שקמתי היא התעוררה מזה ורצתה שאשאר איתה עד שתירדם שוב), אז הסברתי לה באהבה שאני רואה שזה שאני בחדר רק מפריע לה להירדם, אני יודעת שזה יהיה קשה ללמוד משהו חדש אבל אני יוצאת מהחדר ובטוחה שהיא תצליח להירדם לבד. הצעתי לה שתהיה איתה מטפחת שלי במיטה כדי להרגיש כאילו אני איתה, ואמרתי לה שאני אבוא כל כמה זמן לראות שהכל בסדר איתה, ואם היא צריכה אותי היא יכולה גם לקרוא לי. בהתחלה היא מאוד בכתה, אז אני ובעלי נכנסנו מידי פעם להרגיע ולהגיד לה שאנחנו מבינים כמה קשה לה אבל אנחנו בטוחים שהיא תצליח ללמוד. לקח כמה ימים עד שהיציאה שלי מהחדר לא לוותה בבכי, אבל היום זה כבר הרבה יותר חלק, היא עדיין לוקחת איתה כל לילה מטפחת למיטה, ועדיין באה מידי פעם להגיד לי דברים אחרי שאני יוצאת מהחדר, וגם רוצה שאני או בעלי ניכנס לחדר כל כמה זמן לתת לה חיבוק (קבענו איתה שזה יהיה כל 10 דקות, עם טיימר שמזכיר לנו להיכנס אליה), אבל חוץ מזה כבר אין בכי והיא נרדמת לבד יפה..
חורים בשינייםה' המלך
הגיוני ששי לילדה בת שנתיים חורים בשיניים? מידי פעם כשהיא בוכה היא מחזיקה את הפה..
יש לציין שעוד לא התחלנו לצחצח לה שיניים.. אמורים להתחיל כבר? תודה
כן, ייתכנו חורים בשיניים בגיל שנתיים.. היא שותה ממותק? שוקו?קרן-הפוך
שותהה' המלך
ממש לא הרבה. ולא בלילה או לפני השיינה
תלכו לבדיקת רופא שיניים לילדים.קרן-הפוך
התורים למרפאות שיניים לילדים ארוכים ביותר במכוני השיניים של קופות החולים - בגלל שילדים עד גיל 18 נהנים מסבסוד עמוק של חוק בריאות ממלכתי לטיפולי שיניים.
תבקשו להגיע לעזרה ראשונה.
ממתינים קצת ונכנסים.


ולמה טרם מצחצחים לה?

היא בולעת את המשחה..ה' המלך
מאיזה גיל בעיקרון ממליצים להתחיל לצחצח?
נכון, זה כך עם ילדים. משתמשים ממש במעט משחת שיניים.קרן-הפוך
אלמקס לילדים. אין בעיה לבלוע... כל הילדים אותו דבר.

ממליצים לצחצח ממש, עם מברשת, כאשר הילדים מתחילים לאכול... עוד לפני גיל שנה.

בתחילה רק מברשת עם מים, כשיש רק שינים קדמיות.
מרגע שבקעו הטוחנות, מצחצחים עם מעט משחה.

להקפיד על משחה מותאמת לילדים - בגלל אחוז הפלואורידקרן-הפוך
במשחה יש פלואוריד ועודף של פלואוריד לתינוק במשקל מאוד נמוך יחסית, יכול לפגוע בשיניים הקבועות שמתפתחות (השיניים הקבועות מתחילות להתפתח חלקם מהלידה וחלקם בגיל ארבעה חודשים והן בוקעות רק בגיל שש שבע). לכן יש להקפיד ולהשתמש במשחות המיועדות לילדים ובנוסף כמות המשחה צריכה להיות מזערית.
רק עם מים לצחצח אז..לטובה
אתם נותנים לה לשתות מבקבוק במיטה?אל תסתר פניך

חורים בשיניים בגיל מוקדם יכולים להגרם גם בגלל בקבוק כזה של תינוקות 

אם משתמשים בו במיטה, בדכ בגלל שזה נשאר בפה... רופא שיניים פעם אמר לנו את זה

בכללי חורים בשיניים זה בעיקר גנטיקה ועוד יותר בגיל שנתיים.44444
אבל הגנטיקה צריכה לשבת על משהו...חיידקים נגיד....בתאל1

אולי יש לה רגישות יותר והחיידקים אצלה עובדים יותר... אבל חורים לא באים מהאוויר...

לי היתה ילדה אחת מגיל שנתיים עם חוריםצמאה
כי היתה לה בעיה מולדת בשיניים.
ולשאר אחיה אין שום בעיה. וגם שותים מיץ.
כשהיתה בת 4 היתה עם 8 כתרים.....
לפעמים יש בעיות בשיניים מולדות....
אבל לא בטוח שיש לה חורים יכול להיות שצומחות לה הטוחנות וזה כואב לה
בין המשפחה שלי לשל בעלי יש הבדל ענק בגנטיקה.44444
אבל ע-נ-ק. בנושא שיניםם.
ואני ממש רואה את זה אצל הילדים. דוטקא בילדה שלא אוהבת בכלל עוגות ועוגיות עשתה טיפול שורש בגן. לא א ראינו קשר בין הדברים.
בדיוק ככה+mp8
יש לי חברה ששמרה על הילדים בלי שום סוכריות או שתיה מתוקה, הקפידה על צחצוח- והילדים שלה מגיל 3-4 נזקקו לטיפולי שיניים מורכבים.
מכירה גם הרבה מקרים הפוכים...
לבן שלי בגיל שנתיים עשו 4 עקירות בגלל בקבוק עם מיץ במיטהמעין אהבהאחרונה
וגם 2 סתימות

אז ממליצה מאוד לצחצח ולהקפיד לא לתת בקבוק במיטה מלבד מיים

ואגב חוץ מהבקבוק איתו שהיה אילוץ לתקופה קצרה ועדיין הזיק..
אין אצלינו ממתקים בכלל
צריך לצחצח מהשן הראשונה...בתאל1

אבל כמובן בלי משחה..משחה זה רק מגיל שלוש.

אם יש לה הרבה שיניים כבר אז הגיוני שיש חורים... כדאי ללכת לבדוק.

יכול להיות שגם סתם כואב לה הפה... תראי אם אין לה פצעים בפה או משהו

איטום חריצים יכול למנוע חורים בשיניים.77777

מדובר בסתימה מראש של החספוס של השיניים הטוחנות

וכך לא מצטבר לכלוך הגורם לעששת

זקוקה להתייעצות עם אמהות ובעיקר אלו שעובדות כקלינאיות תקשורתexe

בס"ד

 

הי, אני בהריון ב"ה +1 קטנטן.

העניין הוא במבחינה תעסוקתית לא  הצלחתי להתברג למקצוע שאותו למדתי. למדתי הוראה -(אך עם חוסר רצון ורק כי זה היה זמין לי) ולא הצלחתי ךהתברג רק בגלל קשיי משמעתץ

העניין הוא שלפני בערך 8 שנים, לפני שהתחתנתי, רציתי בכלל ללמוד קלינאות תקשורת -מאוד רציתי. אבל הפסיכומטרי שלי היה רק 620 בערך. לא הצלחתי להתקבל לכמה מוסדות ואז ויתרתי על החלום שלי והלכתי ללמוד הוראה. מהלימודים מאוד נהניתי אבל יצא שכל שנה עבדתי במקום אחר....

כעת אני בצומת דרכים בחיים. מתלבטת אם לשכנע את בעלי שאלך ללמוד תואר קשה כמו קלינאות-עם שני ילדים ובעל שעובד כמהנדס (עד עכשיו חיכינו שיסיים את הלימודים ואני הייתי המפרנסת (בדוחק)) ועכשיו סוף סוף הוא עובד ואולי עדיף לתת לי ללמוד מקצוע שתמיד רציתי  וזה יעזור בפרנסה, או לוותר על הרצון  ללמוד. כעת אני עוסקת בעבודה קטנה ולא מכניסה בכלל, וחבל....ואנחנו כמובן רוצים מאוד להביא עוד ילדים כמה שיתאפשר לנו....

 

קלינאיות תקשורת- מה אתן אומרות? שווה להשקיע במקצוע הזה? והאם אפשר לעבוד במקצוע הזה  בשעות הבוקר? אני לא רוצה לעבוד אחר הצהרים -אני לא מתכוונת לפגוע בילדים שלי בשביל משרה ולא משנה כמה יהיה לי נעים לעבוד בה.

אשמח מאוד לעזרת כל מי שמכירה את התחום או אפילו אמהות שעובדות בפרא רפואי בכללי.... תודה לכולם

מישהו??........אשמח לעזרה...exe


אני בעד להגשים חלומותאורי8
אם עכשיו מבחינת פרנסה, בעלך עובד ואת יכולה ללמוד, לדעתי לכי על זה. שווה להתאמץ 4 שנים ולעבד במקצוע שאת אוהבת , כשאוהבים מקצוע מצליחים בו. אם תחכי ויהיו עוד ילדים זה לא יהיה קל יותר. מבחינת עבודה, מכירה קלינאית תקשורת שעובדות רק בבוקר.
אני לא קלינאית תקשורת.מפצלש"ת

אבל מהיכרות אישית עם מישהי שלמדה את זה, אלו לימודים אינטנסיביים ודורשים מאד.

תנסי לחשוב אם רלוונטי עבורך בשלב הזה ללמוד ארבעה ימים מלאים בשבוע + מטלות ומבחנים לא קלים בכלל.

 

אני קלינאית תקשורת...צביה22
מבחינת האפשרות לעבוד בבקרים- בהחלט אפשר, אבל זה מצמצם את אפשרויות העבודה. לי זה כן היה חשוב ולכן אני עובדת במשרד החינוך במשרה חלקית כך שתמיד אני חוזרת הביתה עד 2 (וגם מרוויחה חופשים של משרד החינוך). מה שכן, המשכורת במשרד החינוך היא כמו של מורים, וצריך גם בשנה השניה של העבודה לעשות קורס 'התאמה להוראה' (בשעות הערב) כדי לקבל תנאים כמו של מורים.

הלימודים קשים ודורשים הרבה. שנתיים ראשונות נראה לי שלמדנו חמישה ימים בשבוע, ובחלק מהימים סיימנו מאוחר (אפילו 5), וגם התנאים לנשים שיולדות תוך כדי הלימודים ממש לא משהו (חלק מהקורסים הם עם חובת 100% נוכחות כי זה נחשב כעבודה מעשית, אז בפועל הרשו להיעדר פעמיים אחרי לידה, אבל לחזור אחרי שבועיים עם תינוק פצפון זה ממש לא כיף...)

זה אפשרי (היו לי כמה חברות שהתחילו את הלימודים עם ילדים בבית, והרבה שילדו תוך כדי התואר) אבל זה ממש לא קל.

אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת פה או בפרטי..
תודה לכל העונות-זה מאוד עוזרexe

אשמח מאוד להתייעץ איתך צביה

אני לא בטוח שקלינאית תקשורת מקבלת משכורת גבוהה יותר ממורהנפשי תערוג
קחי את זה גם בחשבון
כן זה ידואעexe


*ידוע.אבל מה שחשוב הוא לעסוק בעבודה שאוהביםexe


זה התחום היחיד שאת אוהבת?אמאשוני
אני לא הייתי מקריבה 4 שנים מהחיים בשלב הזה רק בגלל שהתחום יותר מושך אותי אם לא הייתה גם השתדרגות מבחינת השכר.

יש לך תואר? אם כן אולי המסלול של קלינאות תקשורת לא יהיה פחות אינטנסיבי ממי שאין לו תואר בכלל.

תבדקי גם אופציות לתואר שני. אולי יהיה משהו שתתחברי אליו מבחינת תעסוקה
זה לא משנה התואר במשהו אחר..אורוש3
אני גם מציע לפני שקופים למים. להצטרף לקלינאית תקשורת בעבודהנפשי תערוג
כדי להיות בטוחים שזה מה שבאמת אוהבים ורוצים
עונה גם מאחד התחומיםאורוש3
הי,
הלימודים קשים ואנטנסיביים וצריך לדעת את זה ולהערך לכל התמיכה מסביב.
מבחינת עבודה, אםשר במשרד החינוך רק בבוקר. אבל הרבה מהלמידה המשמעותית בתחילת הדרך היא בצוותים רב מקצועיים עם הדרכה טובה במכון. ואז לרוב זה כן אח''צ אחד. מתארגנים...
כמובן זה לא חובה. אבל כן לומדים טוב.
צריך גם לדעת שגם אחרי הלימודים קשה בשנים הראשונות. הלימודים קצת באוויר ובסוף צריך ללמוד תוך כדי תנועה וזה לא קל...
אני בעד להגשים את החלום! רק לראות שזה מתאים לכם ותוכלו לעמוד בזה.. כי זה בטוח יהיה קשה.
וגם תצטרכי קודם לשפר את הפסיכומטרי מן הסתם..
בקשר למה שצביה כתבה על ההשלמה להוראה, את מן הסתם לא תצטרכי כי את כבר מורה!
המון בהצלחה והחלטות טובות!
נכון, לא חשבתי על זהצביה22
ברור שאם כבר יש לך תעודת הוראה אז לא תצטרכי לעשות את הקורס הזה. וגם תתחילי כבר עם הוותק שצברת כמורה. זה בהחלט יתרון מסויים.
ועדיין הלימודים מאוד אינטנסיביים, ואצלנו גם לא היתה שום גמישות במערכת שעות- קבעו לנו מערכת מלאה ולא יכולנו להחליט למשל לקחת פחות קורסים ולפרוס את הלימודים על יותר שנים כדי שיהיה גם זמן למשפחה. לא יודעת איך זה במקומות אחרים, אבל זה בהחלט לא פשוט עם ילדים.
הי תודה. ב"ה אני יכולה עכשיו להתקבל לתואר בקלות כי יש ממוצעexeאחרונה

90 בתואר בהוראה

לפני כמה חודשים היתה פה המלצה לסרט.מישהו זוכר?זכיתי
איזה סרט על חינוך...
לא זוכרת בדיוק...
כוכבים על פני האדמהחרדית צעירה
מומלץ מאוד!!
צפיתי אחרי שראיתי כאן את ההמלצה, ומאוד נהניתי
תודה!זכיתי


יש גם סרט בחזית הכיתה, מרגש מאדניקיתושאחרונה
שאלה לגבי מרפאת ויטה מלמןשואלת12
מישהו שמע על המרפאת שיניים ויטה מלמן ברחוב יפו בירושלים?
איך הרופאים? המלצה לרופא ספציפי ?
מאיזה גיל ילד מבין תנאיםבוריס
אם אתה רוצה א אז אתה צריך לעשות ב
הבת שלנו בת 1.5 עוד מעט וזה לא נראה שהיא מבינה את זה
^^^^!!! בהחלט!!אנונימית לרגע1


איך גורמים לילדים - לאסוף צעצועיםשביט

הילדים אצלנו אוספים צעצועים 

אבל,

צריך להזכיר להם ולבקש שוב,

להתחיל לאסוף יחד איתם וכו'...

הרבה פעמים הם ילכו לישון בלי לאסוף ואני יאסוף כי אני לא רוצה בית מבולגן וכו'...

 

הגדולה בת 5 והבאה אחריה בן שנתיים (הוא יחסית אוסף )

 

אז איך אתם עושים את זה ?

להכניס לסדר קבועבת 30
ארוחת ערב מגישים כשהמשחקים מסודרים.
ואז יש להם אינטרס לאסוף.
אבל זה מתאים לגדול, לא לבת שנתיים.
קודם כל לקבוע כלל ברזל*אשתו של בעלי*
לא משחקים בכלללל המשחקים בבת אחת ובמקביל.
מוציאים משחק אחד בלבד(מקסימום שניים) ולא מאפשרים להוציא אחד נוסף עד שאוספים את הקודם.
ככה החדר לא מבולגן מאוד וניתן להשתלט על הסדר בחדר.
בהתחלה את אוספת והם יחד איתך.
אחרי כמה פעמים,היא תתחיל לאסוף לבד...
שוב,כשיש מעט משחקים זה לא מייאש והאיסוף קל וקצר יותר.
אצלנו לאשתי יש שיטהחדשחדש
היא אומרת לכל אחד להרים מספר מסויים של דברים מהרצפה.

נניח 20 חלקים.
ככה זה נראה לילד קצת והוא לא מיואש מההתחלה.

כמובן שזה צריך להיות פרופורציונלי לכמות הבלגן.

אבל הרבה פעמים אחרי שכל ילד אוסף את הכמות הזו נשאר ממש קצת ואז הם כבר מסיימים לאסוף בלי בעיה.
או שאנחנו כבר מסיימים את השאריות האחרונות.

ככה הילד גם סופר תוך כדי האיסוף וזו גם סוג של פעילות
ראיתי עצהאמת1
עבר עריכה על ידי אמת1 בתאריך ט"ז בשבט תשע"ט 14:00
בספר של הרב יעקובסון אל תחטאו בילד,
שהוא מספר על מקרה כזה ואומר שכל פעם שהם לא אספו לקחו להם חלק מהצעצועים.
אין לי ניסיון בזה, אבל זה מה שהביאו שם.
בנוסף אספו את הצעצועים כשהם נתקלו בהם ואז גם הילד תופס בצורה הגיונית שלאסוף את הצעצועים זה לטובתו ומשתלם לו, ולא רק דרישה של ההורים.
מידה כנגד מידה
אנסה להפנים וליישםשביט

הבאתם כמה כיוונים ,

ננסה לראות למה הכי מתחברת 

 

תודה

לעשות תחרות מי אוסף יותר,בת של השם

לעשות את זה חווייתי, למשל-לאסוף דברים בצבע מסויים, לסיים את הערימה בזמן שסופרים עד..., "להכתיר" את האוספים ב"תארים" לפי הכמות שאספו, למשל "מלך האוספים", "סגן", "משנה למלך" וכדו'

 

ומעבר לזה מסייגת שגם אם "לא בא להם" אפילו שזה בדרך חוייתית, לא לוותר כי זה לא תלוי בחשק שלהם. שזה יהיה כלל-אחרי שמפזרים מסדרים. ומי שלא אוסף יצטרך לאסוף הכל לבד /לא יוכל לשחק פעם הבאה

מנצל"שתמטילדה
מתי צריך להתחיל עם זה?
הגדול שלנו בן שנתיים תכף ואני לא ממש עומדת על זה שיאסוף...
נראה לכם צריך כבר מעכשיו ?
בטחבת של השם

הרגל זה מגיל קטן. אפילו לפני שנתיים

דר' מיכאל אבולעפיה אומרשומר מסך
השיטה הכי טובה היא להפוך את זה למשחק.
שמים את כל החיות חזרה בבית שלהם כדי שלא יאבדו, את האתר בניה של הלגו צריך לסדר כדי שנמצא את כל הכלים מחר וכו'...
תרגילים בחשבוןספגטי מוקרם
כל אחד לפי רמתו.. המלך אמר..
אבל ברור שכלל משחקים- מסדרים. כי זה באמת קשה לאסוף בפעם אחת המון סוגים.
אנחנו הופכים את איסוף הצעצועים למשחקתהללי
לדוג':
*אם אוספים קפלות צבעוניות אז אני מכריזה (בהצגה, כאילו אני מפקד) 'כל החילים הירוקים קדימה צעד לתוך הטנק' (הקופסא היא הטנק), והילדים שלי מציגים כאילו הם החיילים הירוקים וצועדים לכיוון ה'טנק'. אח"כ אותו דבר עם שאר הצבעים.
*אם אוספים חיות צעצוע אז אני מכריזה 'כל החיות מוזמנות לעלות כעת לטיסה שיוצרת עוד מעט לחופשה חלומית... כל מי שרוצה מוזמן להגיע'. והילדים מביאים חיה אחר חיה אומרים "אני, אני..." בליווי קול ותנועה המתאימה לחיה.
כמובן כל פעם אני מאלתרת הצגות אחרות וזה הופך את האיסוף לחוויה.
נ.ב. כמובן שאני לא עושה זאת לעיתים ממש קרובות, אלא רק אם זה נצרך...
אתם צריכים את זה:_משהאחרונה
איך סוגרים את החודש???פריפריאלי

שלום. אני נשוי + 2, אני מורה בבית ספר, אשתי עובדת (כרגע מקבלת דמי אבטלה) ואני לא מצליח לסגור את החודש. אני מחפש עוד עבודה לערב ולא מוצא.. וההוצאות רק הולכות ונהיות יותר כבדות. אני לא רואה את האור בקצה המנהרה.. יש למישהו רעיון?

אם הרכב זה רק עניין של נסיעה להורים- עדיף להשכיר ולנסוע..אנונימית לרגע1

זה סך הכל פעם בחודש..

אולי יותר.

זקוקה נואשות לעזרה בעניין שתיית מיםShani_ta
היי,
הבן שלי בן שנה, כבר שבועיים לא מסכים לאכול את הבקבוק עם התמ״ל. אם הוא כן מסכים, זה לוקח למעלה משעה עם מיליון הפסקות באמצע ואין סוף מלחמות. במעון בטח שלא יתעקשו איתו על הבקבוק.
נוסף לזה בימים האחרונים הוא כמעט תמיד מסרב לאוכל מוצק, או שאוכל קצת.. אבל יוגורט עם סילאן/ גמדים וכו׳ אוכל בלי בעיה.
אבל הבעיה העיקרית היא נוזלים. הוא כמעט ולא מקבל נוזלים! הוא ממש מסרב למים מהבקבוק, גם על מים מכוס לא תמיד זורם. התחיל יותר להתרצות על מים עם לואיזה..

אנחנו ממש משתגעים ודואגים! הטיטולים בקושי מתמלאים.

מציינת שהוא היה חולה שבוע שעבר, הייתה לו פטריה בפה ומיד אחר כך חום למשך יומיים.
מחפשת רעיונות יצירתיים איך שהוא יקבל נוזלים בכל זאת בלי מלחמות. עייפנו מהן.
תודה מראש!
אפשר לתת מים עם מזרקד.

לתוך הפה, בעדינות.

 

כדאי להוסיף דקסטרוז, סוכר ענבים. יותר טעים ולא "ממכר" לסוכר.

 

[סביר שפטריה גורמת לאי נוחות עם דברים בפה]

הייתי נזהרתרפואה שלמהאחרונה
אם הוא לא משתף פעולה , ההזרקה תשלח את המים לריאות ולא לוושט ולא ברור מה המים אוספים בדרך ( אין פטריה? רופא בדק?)
מה שכן הייתי קונה זה הרבה קרטיבים
מיץ ענבים עם קשית
שקיות שוקו
קיצר אתם צודקים עם הנושא של הנוזלים ולא נורא אם הוא יתלהב משוקו . אפילו באופן קבוע- בבוקר זה טוב.
לפני השינה, מים עם לימונית ולואיזה עדיף מבחינת השיניים
לבדוק כאב גרון/ כאב אוזנייםנפשי תערוג
מטפלת/משפחתון מומלץ בלוד?PIKA
שלום לכן/ם!
מחפשת עבור בן השנה שלי מטפלת/משפחתון מומלץ בלוד.
לצערי המטפלת לא יכולה לטפל יותר בילד באופן מיידי ואני מחפשת פיתרון ממש לעכשיו.
לא כל כך מכירה אנשים בעיר שאוכל לקבל חוות דעת או המלצות.

אשמח אם מישהו מכם מכיר ויכול להמליץ לי.

תודה
וכמה ילדים בממוצע יש לאמהות בפלורידה?אבן חן
סטנדרטים בלתי אפשריים נשמע כמו שיטה מצוינת להורדת הילודה גם פה למימדים קטסטרופליים. ואיך מתפרנסים שם עם משכורת יחידה? וכמה האבות שם רואים את הילדים שלהם? די כבר עם ההשוואות האלה
טבלאותאסתר יוסף
אני רוצה להכין לילדים טבלאות לדוגמא כמה בירכתי/ כמה אמן עניתי היום/ כמה וויתרתי וכו'...

יש לכם עוד רעיונות? ואם ילד מקבל פרס אם הוא מצליח להגיע ל"רף"?
אשמח
אספתי משחקים/ עזרתי בבית (עם פירוט מה העזרה)יעל מהדרום
אצלנו יש לוח התגברויותתהללי
על כל התגברות מקבלים נקודה. אפילו אני (האמא) נמצאת ברשימה, וכך הם רואים שגם אני בנאדם ושגם אני צריכה להתגבר והם מעודדים אותי ונותנים לי אפילו בעצמם נקודה.
לדוג':
ויתרתי לשני, סידרתי את הצעצועים למרות של התחשק לי, הקשבתי לאמא למרות שרציתי לשחק, קמתי מהר למרות העייפות, רציתי לצעוק על הילד ששפך את השוקולד ולא צעקתי, החלפתי חיתול לתינוק למרות שרציתי לבקש מבעלי שיעשה זאת...

אגב, זה רעיון של ד"ר מרים אדהאן.
ממליצה מאוד מאוד!!!
יפה ממש~nhykb~
אהבתי. מאמצת תודה!!אסתר יוסף
בשמחה ⁦️⁩ ובהצלחה רבה!!!תהללי
אנחנו עשינו "טבלת האהבה"מתואמת
העיקרון שלה הוא ההפך מתחרותי: בכל פעם ששני ילדים או יותר מביעים אהבה זה לזה - משחקים יפה ביחד, עוזרים זה לזה - שמים נקודות בטבלה כמספר הילדים שהשתתפו בהבעת האהבה הזו.
כשכל הטבלה מלאה - מקבלים מתנה גדולה לכל הילדים...

חוץ מזה הייתה לנו טבלה של מקלחות (מי שמתקלח הראשון מקבל הכי הרבה נקודות, והשאר מקבלים לפי הסדר שהסכימו להיכנס לאמבטיה), ועכשיו גם יש לנו טבלה של עזרה בבית (מי שמסדר משהו/מכין ארוחת ערב וכדומה מקבל נקודה או שתיים). כשמסיימים עמודה שלמה של הטבלה (אנחנו מסמנים במגנטים, כדי שיהיה אפשר למחזר) מקבל פרס מקופסת הפרסים (שנקנים ב"הכול בשקל").
אהבתי מאוד את הרעיון של טבלת האהבה ⁦❤️⁩💕תהלליאחרונה
בפרט שזה לא תחרותי, וזה מדגיש את ה'יחד'.
יישר כח!!!
לכבס חליפת שבת של ילד במכונה?אמא ועוד...
בס״ד

אשמח לשמוע מנסיונכם...

חליפת שבת (ג׳אקט + מכנסיים) של ילד בן 6. האם חייב להביא לניקוי יבש? כשהוא לובש אותה על בסיס שבועי בערך זה מרגיש לי הוצאות לא הגיוניות ולא פרופורציונליות לגיל... מאידך - לכבס במכונה לא יהרוס אותה? אשמח לשמוע מה אתם עושים...
תכבסי במכונה בתוכנית הכי עדינה, של צמר, ובלי סחיטה.קרן-הפוך
בטמפרטורה 30 מעלות.

כך אני מכבסת את הבגדים העדינים ביותר בבית.

אף פעם לא שולחת לניקוי יבש.
תודה!ניסית חליפות גם?אמא ועוד...
מכנסים בתדירות גבוהה. ז׳קט - מידי פעם.קרן-הפוך
תודה רבה!!אמא ועוד...
אם זה פוליאסטר- זה מתכבס בלי בעיה+mp8
לכבס ביד וליבש על קולב בלי לסחוטכלה נאהאחרונה
בן שנתיים ו3.. עצמאי שובב וחמוד... אבל...דניאל91
עושה מה בראש שלו. לא שם פס הרבה פעמים.
הירדמות זה סיוט.. יכול לקחת שעתיים..
לא קרוב אפילו לגמילה..
מה עושים??
מנסיון של 6 ילדיםשבעבום
ילד בגיל הזה שישן במעון בצהריים, לא מנסה אפילו להכניס למיטה לפני 21:00. חבל על המאבק. כשעוברים לגן חוזרים ללכת לישון בשבע
איך מורחים את המשחה סינטומצין לתינוקת בת 9 חודשים??? מיואשת.שבלולונת
היא פשוט עוצמת את העין😣😣
מילא רק היתה מתנגדת פיזית אבל היא פשוט עוצמת את העין ואין סיכוי אפילו לכמות קטנה.
אולי1234אנונימי
תבקשו מהרופא מרשם לטיפות? נראה לי יותר נוח
בעדינות וסבלנותאם הבנים12
תשכיבי אותה על הגב מעל הברכיים שלך, עם 2 אצבעות תפתחי בעדינות את העין שלה ועם היד השניה תניחי את המשחה בתוך העפעף התחתון ואז היא תעצום עיניים ותבכה קצת ותחבקי אותה ותגידי לה שאת אוהבת אותה ורוצה שתרגיש טוב.
לי רופא אמרואילו פינו
שאם לא מצליחים בעין פתוחה למרוח כשהעין סגורה בחיבור בין העפעף העליון לתחתון. כשהיא תפתח את העין זה יכנס..
שמים כשזה סגור זה עדיין נספג לביפניםחילזון 123


תודה לכולכן! ב"ה הבוקר הצלחנו(:שבלולונת
מבחוץ. זה מטפלתפצי
שהייתי צריך לשים לעצמי טיפות עיניים הייתי שם בחושךה-מיוחדאחרונה

ככה אין את הרפלקס בעין

איך נכון לשתף ילד בן 6 בהליך של אם נושאת זרה לצורך אח/אחות לaya1

שבוע טוב

הגעתי לפורום על מנת להיעזר בתובנות חדשות לעניין רגיש ואישי כאחד.

ילדתי את בני יחידי לאחר טיפולי פוריות מפרכים המון נחישות ואמונה .

כיום הוא בן 6 ילד מקסים ונבון.

יחד עם בעלי הגענו להחלטה שחייבים עוד בן או בת.

מסיבות רפואיות אף רופא לא המליץ לי לכנס להריון ולא נותר אלא לעבור להליך פונדקאות.

אנו בתוך הליך ומתקרבים לשלב בו האם הנושאת עם שני עוברים קפואים שהוחזרו לרחמה.

יש המון שאלות אתיות, התרגשות עצומה אך יותר מכל איך מסבירים לילד את כל המהפך הזה ? מאיפה מתחילים? 

גילוי נאות - חוששת גם במסגרת הגן הקהילה (ילדי כנה ישיר אין לו בעיה לספר לחברים).

חד משמעית דוגלת באמת לאמיתה בצורה בוגרת ומכילה .אשמח לכל הארה עצה דרך כיוון... כל אפשרות תתקבל בברכה

 

תודה מראש לכל המשיבים 

וואי.. מרגש ומסובך ביחדכלה נאה
הכי כדאי להתיעץ עם מישהו שמבין בנושא.
ניראה לי שלמכון פועה יש יועצים או פסיכולוגים שעובדים איתם. בקשר לכל הנושא של הפוריות.

אני אישית לא הייתי אומרת לילד על הפונדקאית.
להשאיר אותו תמימות. הוא קטן. אז בשביל מה?

הייתי אומרת לו שאמא צריכה ללדת עוד כך וכך זמן... וכשתביאו את התינוקות לבית הוא לא צריך לדעת מאיפה חזרתם. תגידו הלכנו לבית חולים. כאילו הכל רגיל.
אם ישאל למה אין לך בטן גדולה? היתי אומרת שיש נשים שלא רואים עליהן.
אני מתארת את הבן שלי בן 5 איך הייתי מסבירה לו. וניראה לי שזה היה מספק אותו.

אם קשה לך מהחברה. הייתי עוברת לשכונה או ישוב אחר. אם זה אפשרי. להתחיל דף חדש בלי שאלות של אנשים.
או שמכירה זוג שטסו ל4 חודשים וחזרו עם תינוקת. אמרו שהיא הלכה לטיפולים וילדה שם.

והעיקר שתחזרו בע"ה בידים מלאות כלה נאה
חבל שבסביבה שלך זה ככהאו"ר
האמת היא שאין לי ניסיון, אך אני רוצה להתנער מהנל ולומר שאני מקווה שאנחנו לא כאלה נוראים כחברה... בסהכ ה' נתן חוכמה לבשר ודם וזה ככ מרגש שגם במצבים קשים יש עוד פתרונות. ושבאמת מה שנותר לחברה זה פשוט לשמוח.
אני תוהה לעצמי עד כמה זה באמת יראה חריג בעיני ילד, כל עוד זה מסופר לו באופן טבעי. כמדומני שמבחינתו אין המון שאלות אתיות ואין מהפך. (עד שהוא ישמע משהו מהחברה...שהיא חטטנית וסקרנית וככל הנראה לא תמיד בוגרת) ואם יש שאלה יש תשובה. אין בכלל ממה להתבייש.
(פעם מישהי סיפרה לי שהיא עוד מעט יוצאת לחופשת לידה וכשנהיה לי פרצוף של עיני עגל ענתה שהאישה הפונדקאית שלהם צריכה ללדת. זה נאמר בככ טבעיות שנותר לי רק להתרגש בשבילה. ברור שזה מעלה הרבה שאלות בעיקר מחוסר מודעות לנושא. אבל פה נגמר הסיפור. היא מעצמה קצת סיפרה איך הם בקשר טוב עם האישה ודואגים לטובתה. וזהו.) משום מה נדמה לי שאצל ילדים זה פשוט, מקסימום איזו שאלה מעניינת וחמודה. אבל לדעתי הם חכמים ויש לדבר איתם בגובה העיניים ולא שייך לומר 'לא ראו לי את הבטן'. השאלה עד כמה לפרט ואיך להתנסח, אבל בעיקר המסר הוא שמחה על כך שיצטרף בעז"ה אח למשפחה ויהיה לו חבר וכו. (כמו שבהריון רגיל לרוב לא מספרים על הביצית וכו...)
יהי רצון שהשם יאיר לכם את הדרך בחשיפת העניין לבן ולקהילה.
אגב אולי דווקא שווה שאת מצידך תתגברי מראש על המחסום הזה ואיזה זמן מה לפני התאריך המיועד תשתפי את המורה או מי שצריך שגם לסביבה שלו זה יהיה אך טבעי שחזרתם הביתה עם תינוק.
לא יודעת.. אני לא הייתי מוכנה שהילדים יהיו מעורבים בדבריםכלה נאה
אישיים כלכך
לא כל דבר שבא בטבעיות הם צרכים לדעת.
כמו שהרבה ילדים מאומצים לא מגלים להם בטיבעיות מי ההורים שלהם ליפני גיל 18.

ועוד דבר.. אני גם לא הייתי רוצה שהילד עצמו שנולד מפונדקאית ידע שזה לא מימני. ואז אם אח שלו ידע אני יצטרך להגיד לו שלא יגיד לו?
למה?
אני לא חושבת שעל כל דבר יש להורים חובת דיווח לילד. במיוחד בגיל כזה קטן.
גם אני חושבת שלא חלה על ההורים חובת דיווחאמא של דיתה

ילד קטן מותר שישאר בתמימותו, על אף שאנחנו חיים בדור שילדים יודעים הכל מגיל אפס- זה לא נכון ולא באמת מותאם לנפש העדינה והרכה שלהם.

מצטרפת להמלצה להתייעץ עם איש מקצוע (עם כי ברוח הדור- גם אנשי מקצוע מן הסתם יגידו שצריך לשתף)

עוד דבר.. אני זוכרת בעצמי את השוק שהיה לי כששמעתיכלה נאה
בפעם הראשונה על נושא הפונדקאות. ריגשית היה קשה לי עם הרעיון. ולא הייתי ילדה.
כלה נאה תודה לך אני אסירת תודהaya1

בע"ה כשתגיע השעה עלינו להיות כחודש במדינה זרה ע"מ לסיים הליך פרוצדורלי הקשור בהוצאת היילוד כחוק כך שהבן מצטרף כחלק בלתי נפרד במסע המרגש  יחד איתנו. עבורי כאמא זה מוזר לי לדמיין תסריט שהאם הנושאת כורעת ללדת ואני עם הבן מתרוצצת נרגשת נסערת וכו... 

אני יודעת שאין הוראות מנחות לגבי מצב שכזה אך ברור לי שהכנה נכונה עם הילד הסבר ברמה הבסיסית מבלי לכנס לפרטים עמוקים עשויה לגרום לו להבין האך החשש הגדול אם יציף אותי בשאלות וחלילה שאומר משהו בהיסח הדעת שיגרום חלילה וחס להבנה שגויה.

הבן משווע לאח או אחות והוא נרגש למראה ילדים אחרים בגן שיש להם אחים נוספים.

אנו לא רוצים להציף אותו רגשית מרגישים שיש לשמור על איזון סביר לכן המצב רגיש בכל המישורים.

גם בלי נדר אם יהיה הריון תקין ואת זה נדע בעזרת השם בעוד שבוע יתכן כי יהיו תאומים אך הכל בידי שמיים.

אבדוק לגבי מכון פועה.

שוב תודה לך כלה נאה

שבוע שפע ברכות ובשורות טובות לכל בית ישראל

 

 

לא מניסיון שלי...עדינות
אני חושבת שכן הייתי מספרת בכנות בדרך שמתאימה לו. זה ממש לא דבר שצריך להתבייש ממנו. הגישה שלך אמיתית ונכונה לדעתי.

יש ספר לילדים שכתבה מישהי חרדית בשם אטי שמידוב שקוראים לו "מי ידגור על הביצה שלי" סיפור על תרנגול ותרנגולת שלא יכלו לדגור על הביצה של האפרוח שלהם, וביקשו מתרנגולת אחרת לדגור עליה עד שיבקע.
הבנתי שהוא ממש מומלץ.

המון הצלחה לכם בכל התהליך
עדינות בנפש פנימה ....תודה רבה על תגובתךaya1

כבר רוכשת את הספר כהכנה לילד לפי הסיפור אדע מה השאלות שצצות לו בראש וזו בהחלט סימולציה נהדרת למצב.

המון תודה יופי של דרך להסביר להכין ויותר מכל להתכונן לשאלות שישאל.

שבוע מלא בשורות וישועות

 

את נשמעת אישה מדהימה!עדינות
אני בטוחה שתצליחי ותמצאי את הדרך הנכונה לשתף אותו.

איזה מרגש! בעז"ה שהכל ילך כשורה ותזכו לחבוק את התינוקות שלכם
מסכימה על הכנותאורוש3
הייתי בודקת אם יש עצות מקצועיות בתחום. אם לא, הייתי אומרת את האמת הכנה.
אתה יודע שהרבה שנים רצינו שיהיה לנו עוד תינוק קטן. לאמא זה קצת מסוכן להיות בהריון עם בטן גדולה (כמו שהייתה לאמא של ההוא וההוא מהגן ואז היה להם תינוק). אז יש אשה טובה שמסכימה להיות בהריון בשבילנו ולשמור על התינוק שלנו בבטן שלה עד שיגדל ויהיה מוכן לצאת. ואז אנחנו ניקח אותו ונטפל בו ונאהב אותו ויהיה לך אח.
אבל הייתי מחכה כמה חודשים, שיעבור בשליש הראשון, סקירה, כמו בכל הריון, לראות שהכל בסדר..
המון הצלחה בתהליך!!
אורוש תודה רבה אכן זו דרכי החשש הגדול ...aya1

החשש הגדול שהבן יציף אותי בשאלות על הגוף שלי האם התקלקל אצלך משהו? למה אשה אחרת? איך הצלחת להביא אותי ועכשיו את לא יכולה?

מההכרות שלי בני סקרן מאוד שואל שאלות מהותיות...

 

אך בהחלט זוהי דרכי כנות יושרה הגינות והסבר בגובה העיניים חוששת מתגובתו במבט של ילד בן שש ומשוועת לכיוון מילולי בפו ההסברי כך שיהיה אפשר למנוע טעויות חלילה או מחשבות שגויות לילד.

תודה ענקית מעומק ליבי

שבוע מבורך

עצה כללית משלומית בן שעיהאדרת7

(לקוח מהרצאה שלא קשורה דווקא לפונדקאות, אלא בכלל על שיחה על נושאים רגישים עם ילדים)

אם הילד מתקיל אותך בשאלה שלא היית מוכנה אליה מראש, ואת לא יודעת איך לאכול את זה... תגידי 'אני צריכה קצת זמן לחשוב על זה, נדבר בהמשך / בערב / מחר'. לא חייבים לענות מיד לכל דבר! אבל חשוב לעשות שיעורי בית ולגבש תשובה מתאימה לגיל וכן לבוא מיוזמתך לפתוח את זה מחדש - אתה זוכר ששאלת על... חשבתי על זה ויש לי תשובה בשבילך.

נראה לי שבגישה הזאת יש פחות פחד מלפתוח שיחה, פחות פחד ממה יהיה אם אענה לא נכון... כי את לא חייבת להיות מוכנה מראש עם כל התשובות לכל שאלה עלי אדמות שהוא עשוי לשאול. מלכתחילה את באה בגישה מעולה. דברי איתו, ספרי לו, תני לו להעלות רגשות ותהיות, ואל תדאגי - תמיד תוכלי לחשוב עוד ולהתכונן לשיחה הבאה. מן הסתם יהיו כמה וכמה שיחות, בזמנים שוני, חלק ביוזמתך חלק ביוזמתו... זה נושא גדול לעכל. לאט לאט...

אהבתי מה שענו לך משלומית בן שעיהאורוש3
בנוסף, כמו בכל נושא רגיש.. אנחנו נבהלים ואוכלים סרטים יותר מהם, לרוב. בטוח יעלו שאלות.. תעני בהתאם למה שהוא יכול להבין. כמה שניתן ברוגע..
אני משתדלת מול ילדי בכל נושא בפשטות וישרות עד כמה שניתן.
את מדהימה שזו דרכך במצב כל כך מורכב. מאמינה שתמצאי מולו את המילים!
הסתרה בעיני (למי שאמר לך) לא רלוונטית בסיטואציה. תמיד עדיף לקבל מידע אמין ומותאם מאשר חוסר הבנה וחצאי אמיתות מהסביבה..
חיבוקים!
מה נורא בזה שהילד לא ידע על זה בכלל?כלה נאה
למה כל כך חשוב לך לשתף אותו?
הוא קטן
למה זה טוב?
כי מתישהו הוא ידעחילזון 123
עדיף שידע על זה בצורה מבוקרת והדרגתית
מאשר שיקבל שוק באיזה יום אחד ויגלה את הסוד ה'נורא' שרק לו לא סיפרו
אני לא היתי רוצה שאפילו הילד שנולד כך ידע כיכלה נאה
לא היחתי רוצה שיגדל ויבין שיש חילוק בהלכה למי שייך הילד. לא הייתי רוצה שיחשוב שאולי אולי בעצם זאת לא האמא האמיתית שלו.
ואז השוק יותר גדול.

אם לא מדברים על זה והכל נעשה בטבעיות לא מחייב שהילד יגלה. ואם כן אז הייתי מסבירה לו.
לא מבינה למה חייב לשתף ילדים בתהליך כזה.

אפשר להגיד את זה על הרבה דברים.
נגיד בעל שבגד באישתו. לא הייתי בעד לספר לילדים. למה?
אפילו שאולי הם יכולים לשמוע על זה ויקבלו שוק.
ילד בן 6 הוא קטן.

כל אחד ומה שמרגיש שטוב לו יעשה
נראה לי שקצת הגזמת...עדינות
בבקשה אל תשווי את זה לבעל שבגד באשתו חס וחלילה! אני יודעת שלא התכוונת אבל זה נותן תחושה כאילו אפשר להשוות בין הדברים. מדובר כאן בתהליך כשר לחלוטין שמגובה הלכתית.
יש לי ילד בן שש. חכם מאוד וחד מחשבה וכשהיא שאלה את השאלה ניסיתי לחשוב איך הייתי מספרת לו דבר כזה. אז קודם כל, אי אפשר לעבוד עליו. הוא קולט טוב מאוד שלגננות, לאמהות של חברים, לדודות יש בטן הריונית. זה דבר שנוכח בחיים שלו.
איך אני מספרת לו על הריון? אני מנתקת את זה מההקשר שאני לא מעוניינת לדבר עליו בשלב זה ומספרת לו שה' רוצה להביא לנו מתנה ונתן לנו תינוק קטן שעכשיו גדל לו בבטן וכשיגדל מספיק הוא ידפוק ויבקש לצאת ובבית חולים יעזרו לו לצאת.
במקרה של הפותחת אני מאמינה שאפשר לספר לו (בשלב שההריון כבר מתקדם) שה' רוצה להביא לנו אח קטן מתנה כמו ל.. ול... אבל בבטן של אמא לא היה מקום (או כל הסבר אחר, צריכה לחשוב איך לנסח) ותינוק בשביל לגדול חייב בהתחלה לגדול בבטן. אז ה' שמר לנו את התינוק בבטן של אמא טובה אחרת והיא תשמור עליו אצלה עד שהוא יגדל מספיק ויוכל לצאת. לפני כן הייתי מספרת לו את הספר על התרנגול והתרנגולת שכתבתי עליו בהודעה הקודמת ואז מקשרת אליו את הדברים.
אני חושבת שזו הדרך הכי טבעית ומרגשת לשתף אותו.
ובקשר למה שכתבת שאת לא רוצה שהילד יחשוב שיש חילוק וכו'. אז מבחינתי אמא זו אמא. זו שחיבקה אותי, זו שקמה אלי בלילות שטיפלה בי במסירות, שהלכה איתי לגן וליוותה אותי בנשיקה לכיתה א'. שהכינה לי כריך עם פתק מלא אהבה לבית הספר, שליוותה אותי בהתבגרות שלי, שאחזה בי בדרכי לחופה, שלחצה את היד שלי חזק כשכאבתי בלידת בכורי, שעושה את כל הדברים האלה היום עם ילדי. זה שיש דעה מסוימת בהלכה לחומרא שיש אישה נוספת שיכולה להיקרא אמא לא אמור לשנות בכהוא זה את הקשר המיוחד בינינו. דווקא ההתייחסות השלילית לזה, במידה והילד ישמע על כך בדרך אחרת היא זו שיכולה ליצור אצלו תחושה לא טובה, שאולי יש בעיה עם זה. התייחסות טבעית ואמיתית לזה תשאיר את העניין בדיוק במקום כמו שהוא.
הרבה הורים לילדים מאומצים למשל חשבו שאם לא יגלו כלום אז יהיהחילזון 123

רגוע וטוב יותר.
בסופו של דבר מתישהו איכשהו העניין מתגלה ואז השבר והשוק מאד גדול. האמון נשבר והכל מסובך יותר.
עדיף שדברים יהיו מאווררים...

וזה לא קשור לדוגמא של הבעל. זה לא משהו שקשור לילד עצמו בכלל. זה קשור לבעל ולאשה.

אולי את צודקת בקשר לילד עצמו. אבל לאח שלוכלה נאה
זה לא קריטי לספר בגיל 6
כניראה אני מתארת את הקטן שלי בן 5 ולא רואה בעיה אם לא הייתי מספרת לו. וגם אם יגלה כשיגדל הוא יבין שלילד בן 6 זה לא עינינו.
זה מענייןעדינות
אצלי, כמו אצל הפותחת בן השש הוא הבכור, איך שהוא כנראה יש לנו התייחסות אליו כילד בוגר שמבין המון בגלל שאין לנו למי להשוות אותו. (והוא באמת מבין המון ומגיע עם תובנות שאני בהלם)בכל גיל הוא יראה בוגר בעיניי לעומת אחים שלו כשהיו/יהיו בגיל שלו. אולי זה חלק מההבדל בין הגישות שלנו. ובאמת בכורים זה משהו אחר
אפשר להבין את הרצון הזה אבל הוא לא ריאלייפית8

זה ממש לטמון את הראש בחול

יש לא מעט סיפורים (חלקם הכרתי באופן אישי) שילדים גילו על עצמם דברים מהסביבה בלי שההורים ידעו שהם גילו ומכיון שההורים לא דיברו על זה אף פעם אז גם כשהילד גילה הוא לא שיתף אותם וצבר מצוקה לא פשוטה בלב שלו

 

אדרבא - אם מתייחסים לנושא בפשטות כמו שהוא ומציגים אותו לילד בצורה נכונה הילד יגדל עם זה בריא בנפשו הרבה יותר מילד שהמידע הוסתר ממנו והגיע אליו בדרכים עקלקלות בלי שהיתה להורים שליטה איך המידע מועבר לילד ואיך הילד קיבל את זה - וכמו שאמרתי - לפעמים ההורים בכלל לא יודעים שהילד גילה.

 

מסכימהאורוש3
אפשר לשתף אותו במידע כשיגדל יותר. גיל 6אמא לנסיך קטן
זה באמת נראה לי עדיין קטן. אפשר לחכות עם זה עוד קצת. אבל אם יש סיכוי שהוא ישמע על זה ממקור אחר עדיף לדבר איתו על זה שלא יווצרו לו משברים.
בדיוק ראיתי כמה סרטונים שקשוריםחילזון 123
בסרטון הראשון יש גם סיפור על מישהי שלא גילתה בכלל וגם בהמשך על משפחה חרדית שמדברת על זה פתוח

וזה עוד סרטון שקשור קצת-

משהו קטן בנוסף לעצות החכמותיראת גאולה
גם בהריון "רגיל" לא מומלץ לספר לילד קטן בשלב מוקדם מדי, כי קשה לו לאמוד זמנים, וגם אין סיבה להשאיר אותו במתח ובציפיה לאורך זמן.
עדיף לספר בשלב קרוב יותר.
לדעתי האישית רצוי לספר כשבועיים-חודש לפני שאתם טסים. זה יהיה לו מספיק זמן כדי לעכל.
במקרה שלך, אין חשש שהוא ישמע אודות ההריון ממישהו אחר, או שיבחין שמשהו אינו כרגיל.
יש ספר ילדים שנכתב לצורך זההסטורי
שמעתי מהרב בורשטין, על אישה חרדית שכתבה ספר מצוייר (לא זוכר את שם הספר) , על תרנגולת שלא יכולה לדגור על הביצים. היא כתבה את הספר, בשביל להסביר לילדים של בעלה, איך פתאום יהיה אח.

אפשר לברר במכון פוע"ה
זה מוזכר בסרט שנתתי לו לינק למעלה יותרחילזון 123
מי ידגור על הביצה שלי/ אטי שמידובעדינות
זו שאלה לא פשוטה.. כמובןד.

אני לא נכנס כעת לכל הענין ההלכתי של הפונדקאות, והאם יהיה צריך "גיור לחומרא" במצב כזה של פונקאית שאינה יהודיה וכו' - שזה נושא רחב מאד ומן הסתם עשיתם את בירוריכם; וגם עצם הרצון לילד נוסף מובן מאד כמובן - אתם נמצאים כעת במצב שבו ההליך מתבצע, והשאלה היא מה לומר לילד.

 

לדעתי, תיאורטית אם היה אפשר לא לומר כלום, לא לילד, לא למי שיוולד - היה הכי טוב.. לא כל דבר צריך "לומר".

אבל זה, בפשטות, לא מציאותי. ואם יתגלה מאוחר מידי - יכול להיות שבר חמור.

 

לאידך, אני גם לא חושב שצריך לומר לילד כל דבר בצורה "בוגרת", מהסיבה הפשוטה שהוא עדיין אינו בוגר, למרבית המזל, אלא נמצא בשלב שבו הוא אמור להימצא. ובגרות אמיתית, נבנית כשהיא על גבי הילדות ולא "במקומה". ובגיל הילדוּת, יש דברים שילד יתפוס מנקודת מבטו.

עם זה, היתרון של ילד - שמקבל דברים בצורה פשוטה. אין לו עדיין כ"כ "מוסכמות" בכל מיני עניינים.

 

לכן, לענ"ד, לומר לילד בצורה הכי  פשוטה: נכון שרצית מאד עוד אח או אחות?

אז תדע, שילד נולד גם מאבא וגם מאמא. כלומר: אבא נותן "משהו" מהגוף שלו שמתחבר עם "משהו" מהגוף של אמא, ומזה מתפתח ילד. זה ממש פלא של ה'. כמו שאם זורעים בגינה גרעין קטן של תפוח, יגדל מזה עץ תפוח. הגרעין הוא מהתפוח, וכשהוא נמצא באדמה, הוא מקבל את האוכל שלו מהאדמה, וגדל מזה עץ תפוחים. אם זה היה גרעין של תפוז, באותה אדמה, היה גדל עץ תפוזים.

 

בדרך כלל, ה"כאילו-אדמה" שתינוק גדל בה, עם המשהו המחובר מאבא ואמא, הכאילו "גרעין" שלו, זה בבטן של אמא. כך אתה גדלת. התפתחת בבטן של אמא, עד שגדלת ו..הופ - נולדת.

 

אבל כעת יש לאמא קושי בבטן, שלא אפשרי לגדל שם את ה"גרעין" הזה של ילד נוסף. זה לא משהו מסוכן - אבל זו בעיה.. איך יהיה ילד נוסף?

אז ברוך ה', היום הרופאים הצליחו למצוא משהו חדש - שאפשר לקחת את המשהו הזה מהגוף של אבא, יחד עם המשהו מהגוף של אמא (ששניהם ביחד זה כמו "גרעין" של ילד חדש), לשים אותו קצת בתוך כלי מיוחד בבית חולים, בתנאים מתאימים, בחום מתאים - ואז להעביר לגוף של אשה שמוכנה להתנדב שבבטן שלה זה יהיה כמו ה"אדמה" שבה גדל הגרעין של הפרי - כך אצלה יגדל ה"גרעין" הקטן הזה של הילד, עד שיגיע הזמן שלו להיוולד. כמה חודשים. ואז הוא יצא - נקבל אותו בחזרה, נגדל אותו, יהיה לך אח או אחות.

האשה הזו היא בחו"ל, אנחנו ניסע לקחת את התינוק אלינו כשיגיע הזמן...

 

ואז, אני מציע, תעברו לשאול אותו אם הוא ישמח.. מה היה רוצה לעשות אם באמת הכל יצליח ויהיה תינוק חדש... איך הוא יעזור איתו, במה ישחק איתו...   תעבירו את הנושא לאופן נורמלי שבו מדברים על תינוק חדש במשפחה.

 

לא צריך לחשוב שאת הילד מעסיקות שאלות שמעסיקות אתכם.  וכדאי לספר רק סמוך למדי לנסיעה; שלא יהיה במתח זמן רב.

 

מבחינתו, אבא/אמא אמרו שכך נולד התינוק הזה - שיהיה... העיקר שיבוא..

 

 

עקרונית, אפשר לומר אותו דבר - גם בלי להכניס את אבא בענין... לפעמים יותר נוח. פשוט לומר באותו עיקרון, שכל תינוק מתחיל ממשהו מאד קטן בגוף של אמא, וגדל שם - כמו ההסבר לעיל על הגרעין באדמה - אבל לפעמים יש בעיה, והבטן של אמא לא יכולה לגדל אותו. זה לא בריא לה. אבל בלי זה, אמא בריאה לגמרי (שלא יחשוש שיש איזו סכנה לאמא..).

ומכאן להמשיך, כנ"ל, על כך שגדל בבטן של מישהי אחרת וכו'.

התשובה הכי נכונה היא שאל תקשיבי כאן לאף אחדיוניתבד

לכי לפסיכולוגית ילדים שיש לה ניסיון בנושאים הללו ותתייעצי אתה. הימור שלי: אף איש מקצוע רציני לא יגיד לכם להסתיר דבר כל כך משמעותי. אבל זה משהו שחשוב לעשות עם ליווי מקצועי ומישהו שיש לו ניסיון.

א. לא ראיתי שמישהו כאן הציע לה למעשה לא לספר כלום..ד.

ב. אם היא לא היתה רוצה, לא היתה שואל כאן.

 

בדרך כלל, יש להניח שגם ל"פסיכולוגית ילדים" אין כ"כ נסיון בנושא... זה לא דבר מאד מצוי.

 

ולא כל דבר צריך לעשות עם "ליווי מקצועי". לעיתים יותר מנפח מאשר עוזר.

 

[ולא פעם, להורים לילדים יש עצות טובות יותר מאשר לפסיכולוגית ילדים שלא גידלה ילדים בעצמה.. כמובן, לא תמיד. תלוי במה מדובר]

אנחנו בסיטואציה מאוד דומהsarit86

היי, 

 

לנו יש ילד בן 5 פלוס וכעת התחלנו בהריון עם פונדקאית שנושאת ברחמה תאומים, בן ובת. 

היו לנו שאלות רבות על איך לספר ומתי.

 

שבוע שעבר היתה סקירת מערכות שעברה בשלום, סיפרנו למשפחה והחלטנו שהגיע העת לספר גם לבננו שוודאי מבין שמתרחש משהו חדש מסביבו (כולנו מאוד נרגשים כמובן! ועסוקים לא מעט בעיניינים טכניים רפואיים). 

ביום שישי האחרון, לפני שבת ישבנו וסיפרנו לו.

אמרתי לו שהתפילה שאנחנו מתפללים עליה כל יום שישי בע"ה מקווים שמתקיימת. 

סיפרתי לו שיהיה לנו תינוק ותינוקת. הסברתי לו בפשטות יחסית שלא הצלחתי להיכנס להריון, למרות שהלכתי לרופא הרבה פעמים. ולכן, מישהי אחרת עוזרת לנו עכשיו להביא תינוק, והוא נמצא בינתיים בבטן שלה עד שיוולד.

 

שמעתי מנשים שחוו את הסיטואציה באופן מפתיע לילדים יותר קל להבין מאשר למבוגרים. פחות עסוקים בכל ההקשרים הרגשיים. קראתי פעם משל מאוד יפה לעניין, וסיפרתי לו עליו. אמרתי לו שאם למשל אני קונה עוף, ומכינה אותו בתבנית, שמה שמן תבלינים, הכל מוכן ובאה להכניס לתנור אבל.. התנור לא עובד. אז אני אבקש מהשכנה לשים את העוף בתנור שלה. ואחרי שהוא מוכן, למי הוא שייך? וישר הוא ענה שהעוף שייך לנו. אז אמרתי לו שזה אותו דבר. שיש אישה מקסימה שעוזרת לנו לשמור על התינוק כדי שהוא יגדל בבטן ואחר כך היא מביאה לנו אותו. 

(עדיין בעצמי לא מעכלת שזה שניים .

 

בכל אופן, 

שיהיה לכם המון המון בהצלחה בתהליך!

אני בהחלט מציעה לשתף, אבל זה לא הזמן. וודאי צריך שיהיה משהו ממשי. לנו לצערי לא הלך בניסיון ראשון. 

אם את רוצה לשתף או לשאול שאלות אפשר בשמחה שנחליף פרטים. 

 

בהצלחה!

אכן, זה עיקרון חשוב..ד.

שילדים לא-פעם לוקחים בפשטות, מה שמבוגרים חושבים שיסתבכו....

 

להם אין בראש כל מיני נתונים מקדימים ומחשבות..

 

אם ההורים אמרו שניסו שתינוק קטן-קטן יצליח לגדול אצל האמא בבטן, וזה לא הלך, ולכן הפעם - כמו המשל שהבאת - נתנו למישהי אחרת "לשמור אצלה בבטן", מבחינת הילדים זה הגיוני לגמרי. אם אבא ואמא אומרים - כנראה שיש דבר כזה. לא מענין אותם באמת כל הפרטים, שהמבוגרים או מובכים (בצדק במידה מסויימת) "להסביר" אותם - או עושים "ההיפך", כאילו אין בעיה לומר לילד הכל...

בשליפה. לפנות לעוס' קהילה. בהצלחההעני ממעש
רק חשוב לקחת בחשבוןקוראתמתעניינת
(()ציינת את זה בהערה קטנה בשאלה) שמה שאת מספרת לו, סיכוי סביר שהוא הולך מיד ומספר לחברים ולמורים/ גננות ולכל מי שמוכן לשמוע. גם אם תגידי לו מאה פעמים שזה סוד (שזה לדעתי לא נכון לעשות מבחינת העומס הרגשי עליו).
כדאי להביא בחשבון השיקולים... גם כשאומרים, מידת המשקל שנותנים למידע הזה לאוזני הילד משמעותית מאוד...
אני חושבת שעדיף בתהליך שהוא כל כך רגיש לפנות לאיש מקצועתפציאחרונה
מתלבטים בין ממד הר נוף לחורב בנותדפנה2019
שלום לכולם

נשמח לקבל המלצות ועזרה לגבי שני בתי ספר בירושלים.
מתלבטים בין ממד בנות הר נוף לבין חורב בנות.
תודה לעונים
דפנה
היום
ממד הר נוף בנות או חורב בנותדפנה2019
שלום לכולם

נשמח לקבל המלצות ועזרה לגבי שני בתי ספר בירושלים.
מתלבטים בין ממד בנות הר נוף לבין חורב בנות.
תודה לעונים
דפנה
מה עוזר לכם להשאר יציבים ושקולים מול בכי?העוגב
מתכוונת לבכי של הילד, החל מתינוק בן יומו והלאה...
לא משנה סיבה מוצדקת/לא מוצדקת, מובנת/ לא מובנת, יש לכם איך לעזור/ אתם חסרי אונים...

אשמח לשמוע מה עוזר לכם להכיל נכון את הבכי ולא להתבלבל ולהגרר ממנו לפרופורצויות לא נכונות וכו' כל דבר
נראה לי...מענין
להבין בעצמי מה אני רוצה או מה חשוב לי ולעמוד על העינין ולפי זה לנתב ...
בטח לא לאבד את עצמי זה לא יועיל לי .. אם הבכי כבר כמעט מוציא אותי מדעתי ... לוקחת אויר ומתנתקת וכמה רגעים ואז ניגשת שוב .. (במידה והוא בוכה בלי סיבה ...)
להבין את המקום הבוגר שלך מול הילדבת 30
אתה המבוגר האחראי פה
אותה יודע מה טוב לילד גם אם הוא צורח שרוצה הפוך.
דוג'- ילד שלא רוצה להיות חגור ברכב. הרי אתה תישאר לגמרי ענייני ולא תוותר לו.
או- ילד עייף מאוד שמתנגד להכל ואתה יודע שמה שירגיע אותו זה מקלחת נעימה ואז ללכת לישון. אז אתה תדבר אליו ברוגע ויחד עם זה תנהל את העניינים.

צריך תמיד ''לצוף'' מעל למה שקורה עכשיו, להסתכל עליו במבט מלמעלה. להבין מלמעלה מה באמת קורה.
לא להיכנס למעין עימות עם הילד כאילו אתם שניכם באותו גובה.
ברור שלא תמיד מצליחים...בטח שככל שהם גדלים זה מורכב יותר, אבל זה העקרון, זה העיקר.
להזכיר לעצמך שאתה המשענת של הילד ולכן הוא צריך אותך חזק ורגוע. לא מתפעל מכל בכי או התנגדות.
הנה, אני מזכירה גם לעצמי...
תודה לכן! זה בהחלט במקום אשמח לשמוע עוד זוויותהעוגבאחרונה
ילדה שחוזרת מהמטפלת ולא מרגישה טובתודה לאל
כבר כמה פעמים. היא לא מרגישה טוב, אנחנו משאירים אותה איתנו בבית כמה ימים ואז שהיא מרגישה טוב שולחים אותה למטפלת ובסוף היום עוד פעם עם נזלת.
יש למטפלת עוד 4 ילדים ושאני מביא או מחזיר אותה אני מנסה להסתכל על הילדים האחרים אם הם מצוננים או חולים והם נראים בסדר גמור
אלרגיה?אמא למתוקים
למאכל מסוים שם? חלבי?
או לאבק?
איך אפשר לדעת דברים כאלה?תודה לאל
לנסות לעקובאמא למתוקים
לברר מה אוכלת שם
לנסות להוריד חלבי לכמה ימים וכך הלאה

אולי היא לא מחממת מספיק?יפית8


להוסיף לה עוד שכבה (גופיה וגרביונים)חדשה ישנה
וגם לתת לה פרוביוטיקה כל יום.

מה זה אומר מרגישה לא טוב? חוץ מנזלת היא שמחה? חיונית? משתעלת? תאבון יש?
נראה שהפתרון שלך הכי עזרתודה לאל
היא ב''ה בסדר גמור. רק הנזלת שהיא מורחת עלינו
שמחה לשמוע. רק בריאות!חדשה ישנהאחרונה
עקיצה שהזדהמהחברה שלך

לבן שלי יש על היד עקיצת יתוש שנראית עם מוגלה

מישהו יכול להמליץ לי על משחה/ טיפול מתאים?

כןבת 30
א. תעקבי אחרי זה, אם את רואה שיש אדמומית שמתפשטת מהעקיצה בורידים- מעין פסים אדומים, אז כנראה שיש זיהום שמתפשט.
ב. דבר ראשון- תמרחי לו משחה אנטיביוטית. כמה פעמים ביום, זה עוזר. אני הפסקתי ככה זיהומים מעקיצות כמה פעמים.
ג. דבר שני- כדי לשחרר את המוגלה- קחי מפית או ניר סופג, תספיגי במים, תכווצ'י לצורת כדור ותניחי במקפיא לשעה וחצי בערך, שיהיה קפוא. תניחי את הכדור הקפוא על העקיצה ותחבשי לו מעל, שישאר במקום. זה עוזר איכשהוא למשוך החוצה את המוגלה
תודהחברה שלך

איזה משחה?

אם כתוב עליה- לטיפול בדלקות עור מעורבות בזיהומים בקטראליים

זה אומר שזה אנטיביוטי?

יש כל מיניבת 30

מופירוסין

סינטומיצין

זה מה שעולה לי

אני מניחה שמה שיש לך הוא אנטיביוטי אבל צריך לבדוק בעלון לצרכן מה רשום.

^^ גם בקטרובן (זהה למופירוצין, רק של יצרן אחר).קרן-הפוך
תודה לכולםחברה שלך

אכן הלכנו לרופא, שרשם משחה אטינביוטית

וגם המליץ לשים על העקיצה קומפרסים של מי מלח- אמר שזה עוזר פלאים

בשביל להוציא מוגלה לשים בקערה של מים חמים עם מלחמיואשת******אחרונה
כף מלח בקערת מרק של מים חמים ולהשרות את היד פעמיים ביום. מלח מושך החוצה מוגלה
ממש חשוב למרוח משהו אנטיביוטייראת גאולה
אצלנו הלכנו למרפאה על כזה דבר, והאחות מיד הכניסה לרופא, שנתן מרשם למשחה אנטיביוטית.
ממליץ ללכת לרופאנפשי תערוג
זיהום יכול להיות יותר גרוע ממה שנראה
ילד בן 3+ רוצה הרבה ידיםיאיר_
הילד הבכור בן 3 שנים פלוס ואחותו הקטנה בת 10 חודשים.
תמיד אהב ידים מאז שהיה קטן. הייתה תקופה מאד ארוכה שהוא הפסיק לבקש ולאחרונה חזר לבקש. אין בעיה להרים אותו סתם ככה על הידים הבעיה היא שהוא רוצה שאני אקח אותו על הידים לכל מיני מקומות למשל לגן וכד. היום למשל חזרתי הביתה אמרתי בוא נלך לגינה היתארגן היתלהב איך שיצאנו מהבית התחיל לצרוח שהוא רוצה ידים הסברתי לו שזה קשה לי ושהוא גדול ןהוא לא מוכן לקבל המשיך לצרוח הגיע למצב שאמרתי לו או שהולכים לגינה ברגל או הביתה בידים לבסוף העדיף לבית בידים (היינו מחוץ לבית).
האם לזרום איתו האם להתעקש מה דכתכם?
יכול להיות נובע מקנאה שצצה לאחרונה מאחותו הקטנה.
הגדול שלי בן 4, ועוד מבקש שנרים אותו לפעמיםיעל מהדרום
לק"י

אם אני יכולה אני מרימה אותו קצת ואז הוא חוזר ללכת לבד. אפשר גם לנסות להסיח את דעתו מזה, ולדרבן אותו ללכת לבד (לעשות איתו תחרות,"תראה לי איך אתה רץ מהר" וכו').
אם הבעיה זה הכובד אז אפשר להרים שק-קמח על הגב...חילזון 123
תודה על התגובותיאיר_
מנסה לשכנע אותו בהסחת דעת למשל אומר טוב עד האוטו או עד העץ ואז הולכים ברגל אבל עדין ככה ככה הולך קצת ואז מבקש שוב.
השאלה הרם צריך להתעקש לא להרים או שכן להרים? חושש אולי יגרום לו חסך. הרי אם הוא מבקש כניראה זה צורך שלו. לא יודע
אוי ואבוי אם כל מה שיבקש יקבל כי זה צורך שלו....אמא ל6 מקסימים
זה לא צורך שלו! יש לו רגליים שמתפקדות ב"ה, והוא יכול וצריך ללכת. אולי יש לו צורך ביחס ותשומת לב, אז אפשר לתת לו בדרכים אחרות, אבל להרים ילד כזה גדול וללכת איתו בידיים, בעיניי זה לא לגיטימי.
אני לא מוותרת במקרים כאלה. מתעקשת וממשיכה ללכת, בשלב מסוים (אולי כשאגיע לפינה ואפנה, והוא לא יראה אותי) הוא יבין שלא כדאי לו להישאר לבד, והוא יבוא.
מה שכן, במקרה כמו שתיארת שיוצאים לגינה, הייתי אומרת מראש: אנחנו הולכים לגינה, אבל אני לא מרימה על הידיים. נלך ברגל ביחד, אני אחזיק לך יד אם תרצה, תוכל לרוץ וכו' אבל אני לא מרימה. ורק אם הילד מבין ומסכים אנחנו נצא.
במקרה שהוא מתחיל לבקש שארים אותו, אני אזכיר לו את ההסכם, ואם הוא עושה בעיות, אז אולי בפעם הבאה שירצה ללכת אני לא אסכים, כי הוא לא הסכים פעם קודמת ללכת ברגל. ככה הוא ילמד שזה לא משתלם לו.
תודהיאיר_
אתמול הוא ממש צרח שהוא רצה ידיים. והוא העדיף שנלך לבית על הידים ולא לתת יד וללכת לגינה....
אז אם ככה לא הולכים לגינהאמא ל6 מקסימים
אחרי כמה זמן הוא ירצה את הגינה, ואז התנאי צריך להיות ברור
אני לא חושבת שזה נורא להרים קצתיעל מהדרום
לק"י

לפעמים זה מספיק להם, ואז הם ממשיכים ללכת לבד.
ואולי באמת מרחק גדול מעייף אותו.
תגובהיאיר_
גם לי אין בעיה להרים קצת. זה לא כי הוא מתעייף זה בא ממקום של פינוק.
גם קצת פינוק זה לא רעיעל מהדרום
לק"י

אלא אם זה משתלט על כל חייו, והוא כל הזמן רוצה רק פינוק.
אבל אם פה עניין עקרוני שלכם- לא רואה בעיה להרים קצת.
לחבק עם קצת יותר כחאתגר מתמשך
למעוך ממש.

הוא זקוק לזה. ממש. לתת לו עד שימאס. אם כבד לך אפשר על הרצפה או בישיבה.
לא להריםאמאשוני
זה לא בריא לגוף, הוא מספיק גדול כדי לקלוט שלא מתאים.
אני חושבת שלא נכון לומר "קשה לי" אלא עדיף להציב זאת בתור גבול. אני לא מרימה אותך תוך כדי הליכה. נקודה. למה? כי לא מרימים ילדים גדולים.
כשהתינוקת תלמד ללכת כל אותה לא ארים.
זה תהליך שיקח זמן. זה כרגע פרוייקט אבל אח"כ תהיה לך הקלה עצומה.

לבנתיים אפשר פשוט להתיישב על המדרכה לידו כשלא מסכים ללכת. להושיב אותו עלייך, לחבק ולתמוך.
לא לכעוס אבל גם לא להיכנע.
עוד אופציה זה לצאת עם בימבה/ אופניים.
מה עם טרמפיסט לעגלה?
יכול להיות שהוא עייף? זה לא נשמע לי כל כך רגיל שילד בגיל הזה לא רוצה/ מסוגל ללכת, אלא אם זה עניין שהוא מנצל את זה שאת מסכימה.
אם את רואה שזה לא מתקדם לשום מקום העקשנות שלא לא ללכת אפשר לקבוע תור לאורטופד קודם כל כדי לשלול בוודאות שלא מדובר במשהו רפואי (אולי כאבי גדילה או משהו)
אבל בעיקר בשביל הילד שישמע מהרופא שהכל טוב והוא גדול ומסוגל ללכת ברגל. לפעמים כשמישהו "מקצועי" אומר את זה הם מקבלים את זה יותר.
יש ילדים יותר חלשים / מתעייפים מהר / יותר עצלניםיראת גאולה
אני לא יודעת מה המרחק המדובר,
אצלי אחד הילדים לא אהב ללכת ברגל יותר מכמה דקות, זה עדיין נראה לי נורמלי לגיל. הייתי מושיבה אותו בעגלה עם הקטנה.
הוא גם אהב לנסוע בבימבה.
מה שכן, צריך המון סבלנות לקצב שלהם, גם עם בימבה...
לדעתיבהתהוות
 
 
אני מסכימה איתך שזה צורך.
אני לא חושבת שזה אומר שהכרחי להיענות לו בכל מחיר.
בהודעה הפותחת כתבת שקשה לך להחזיק אותו הרבה. זה שיקול חשוב - גם אבא הוא אדם, וגם לאבא יש צרכים. חשוב להכיר גם בזה, ולחלחל את זה לילד.
אבל גם בלי היענות מלאה לצורך - עצם העובדה שמכירים בו, שנותנים בו אמון, שמכבדים אותו, שמנסים להיענות לו בגבולות הסביר - נותנת לילד המון לדעתי.
באופן מעשי אני מציעה לבחון ולראות עד איזה רמה אתה יכול להיענות לצורך שלו בלי שהצרכים שלך ייפגעו. יש אלף אפשרויות. אולי לא על הידיים, אבל כן על הכתפיים? הרבה אבות נושאים ככה. או במנשא של גדולים, אם יש לכם. אולי לא עד הגן, אבל כן עד התחנה הקרובה? (אה, אני רואה שכתבת שאתה עושה ככה, מצוין) או כמו שכתבת שנתת לו בחירה בין בידיים לבין הליכה לגינה - מעולה! ובימים שמבחינתך זה לא זה ולא זה ולא זה, כי תפוס לך הגב או כל סיבה אחרת שבגללה אתה לא רוצה לקחת אותו בידיים אפילו צעד אחד - אפשר, כמו שכתבו לך, לשבת איתו על המדרכה ולהחזיק אותו בידיים כמה שרוצה, עד שמוכן שוב לקום ולהמשיך ללכת.
אני חושבת שמה שבתודעה שלך יחלחל גם אליו, ואם התודעה שלך מלאה בכבוד לצרכים של כל המעורבים בדבר, זה חינוך במיטבו, וזו דוגמה אישית מצוינת עבור הילד.
ואם הוא מתוסכל מזה - לגיטימי, לגיטימי, לגיטימי. זה לא דבר שצריך לפתור. זו עובדה. החיים מתסכלים לפעמים. לתת לו לבטא את התסכול, לקבל באהבה.

 

 

 

תודה על התגובהיאיר_אחרונה
אין לי בעיה להתעקש איתו. סתם מפחד שיגרום לו לחסך או משו כזה. הוא יודע שאבא יכול להרים לתת חיבוק נשיקה אבל לא להרים וללכת. אבל ליפעמים ממש רוצה ומתעקש על זה. לפי דעתי זה ממקום של צומי יותר ולא כי קשה ההליכה לגן לא כל כך ארוכה.
קנינו עגלת אחים בגלל זה.
מה הוא עושה עם אימא?l666
לפעמים ילד באמת עייף, לא מרגיש טוב, נעליים לא נוחות.
האם הוא רגיל ללכת ברגל? או רק באוטו?
בן שלי פעם ישב שעה מתחת לגן ולא הסכים לזוז וללכת הביתה. ולא הייתה לי אופציה להרים אותו כי הייתי עם עגלת תאומים. נאלצתי לשבת לידו עד שהוא התרצה.
מאמא הוא לא מבקש כל כךיאיר_
כשהיה בגיל שנה וחצי אישתי הייתה בשמירת הריון והרגילה אותו שהיא לא יכולה להרים אותו.... אז נישאר אני....