פורום הורות (עמוד 74)

אצלינו היו מתארגנים ומכינים .. אמא שלי עשתה כמה בר מצוות למשפחות אחרות ...

 

אם אני מבינה נכון את התיאור שלך, נתת לה הזדמנות נוחה לרדת מהעץ, בלי הלבנת פנים. על הדרך היא גם הבינה ששקרים צפים על פני המים, ושאין כ"כ טעם לנסות לעבוד על אמא. מעולה. אלה מסרים שמחלחלים הכי טוב בעיניי דווקא כשהם באים שלא בשיחה ישירה (כי בשיחה ישירה מתעורר אצל הילד היצר להכחיש ולהגיד שלא שיקר, ואנחנו לא רוצים לעודד את היצר הזה - לפני עיוור לא תיתן מכשול).

ואם יוצא לפעמים שאין לך משאבים להתמודדות בכלל, בסדר גם להעלים עין בעיניי. היא תיבנה מהפעמים שבהן יש לך את הפניות הנחוצה לחינוך.

וכמובן, חינוך כללי לאמת - בעיקר בדוגמה אישית (אימהות שאומרות לילד שעונה לטלפון שיגיד שהן לא בבית כנראה לא יצליחו לחנך לאמת, באף שיטה חינוכית). פה ושם בסיפורי חז"ל וכיו"ב, אבל בלי להציף ובלי להפוך את זה להטפה... בקטנה.

 

לגבי זה שהיא לא מספרת מה שלא נוח לה לספר - לא הייתי מצפה אחרת מבת חמש. זו מידה נעלה שבע"ה תגיע אליה כשתתגבר עוד כמה שנים ותגיע לבשלות מוסרית גבוהה.

 

אבל אני מנסה להבין מה אני מרגישה לא נכון לגביו, ואני חושבת שלמרות התגובות שלי היא ממשיכה בזמן האחרון לשקר,

מה אני צריכה לקבל את זה ? ולצפות לזה?!

והאם מתי שאני מבינה שהיא משקרת אז תמיד לא לעמת אותה,

(לאו דווקא בדיבור אפילו לפתוח את התיק ולהסתכל ולהחזיר לה - מה שלא עשיתי) ?

 

איך אני עוזרת לה להפסיק לשקר ?

 

(ולגבי הענין של הסיפור באמת קלטת אותי שזה קצת הפריע לי כי אני תמיד אומרת לה שלא אכעס וגם אם היא עשתה משהו לא בסדר נלמד ביחד - ועדין היא לא מספרת לי ... איך אפשר לפתוח אותה ? )

 

 

 

(כי הראשונה מורכבת יותר, ואין לי תנאים לזה כרגע. אבל מניחה שלהרבה משתתפים פה יהיה מה לתרום.)

 

שאלת איך אפשר לפתוח אותה - לדעתי אי אפשר. רק היא מעצמה יכולה להיפתח, אף אדם אחר לא יכול לגרום לזה לקרות. מה שאת כן יכולה לעשות, זה לתת לה תמיכה ועידוד בכיוון הזה, וכאן אני שוב אומרת לך שאפו - התזכורת הזאת שאת נותנת לה מפעם לפעם מצוינת. זה בדיוק מה שצריך. ומכאן והלאה הייתי משאירה לה את יכולת הבחירה, שתלך ותבשיל בתהליך הדרגתי. לשלוט בהצגת האמת שלה אי אפשר, וטוב שכך - ב"ה שזו לא בובה על חוטים אלא ילדה עם אחריות עצמית. התפקיד שלנו כהורים הוא לתת לה תנאים טובים לבחור בטוב. אחרי שעשית את זה את יכולה להיות רגועה, גם אם בפועל את רואה שהיא מציגה התנהגות תואמת גיל, כמו רוב בני החמש בעולם... לאט לאט. היא מפנימה את דברייך, ובע"ה עוד תראי פירות.

 

 

 

הילד שלי משקר... - זה יכול לקרות גם בגיל צעיר: לפתע הילד הופך לשקרן כרוני. מה עושים?

לשים כזה פוקוס על השקרים רק יעצים אותם.

ממליצה על התגובה של יפית, כאן בהמשך.

זה מתאים לילד בן עשר בערך, אפילו יותר, שממש משקר הרבה.

גם לא בינך לבין עצמך

ילדה בת 5 שלא דוברת אמת היא לא שקרנית, זה עדיין תואם גיל

אם לא תעשי מזה עסק זה לא יצא מפרופורציה

נשמע שהגבת נכון באותה סיטואציה

 

בכללי - עדיף להעלים עין כל עוד הילדה לא שמה לב ששמת לב. אם זה בולט ששמת לב ואת לא יכולה להעלים עין אז כן להתייחס אבל לא בהיסטריה - לאמר איזה משפט על זה שצריך לאמר את האמת ולעבור הלאה. לא לבחוש בזה יותר מדי

 

זה יעבור עם הגיל ועם החינוך והדוגמא האישית

 

הם מערבבים הרבה פעמים משאלות לב עם המציאות...

אבל עוד איזה חודש וחצי ככה כן לדבר איתה על זה פה ושם
תגידי לה בפשטות שיש לאמא תינוק בבטן
אם יש שכנה\חברה\קרובת משפחה עם תינוק אז להראות לה מדי פעם את התינוק, שתדע מה זה, אפשר לתת קצת ללטף אותו בזהירות
אפשר להראות תמונות שלה כשהיתה קטנה
אבל בגדול זה באמת גיל קטן, לא צריך לדבר הרבה מדי...

לתאר לה את מה שיקרה.
התינוק ירצה לצאת, אבא ואני ניסע לבית יולדות שם יעזרו לו לצאת, את תהיי עם סבתא, ותבואי לבקר את התינוקי. יהיו לו כאלה אוזניים קטנות, וידיים קטנות, ופה קטן, והוא בכלל לא ידע לדבר..רק לבכות ולישון ולינוק מאמא. ואת תוכלי ללטף אותו, ולנשק אותו וכו' וכו'.

ממש תיאור מפורט ונחמד של מה יהיה.
אפשר גם לקנות לה בובה ללידה, שתוכל גם היא לטפל בה במקביל אלייך. להניק אותה, להחליף לה וכו'.

תלוי עד כמה זה יפריע לכם וכמה כסף וזמן יש לכם

להרכיב פאזלים פשוטים
משחק בבובות
משחקי אצבעות
לבנות בקוביות ובלגו בתים לחיות וכד'
באמת זה גיל שצריך לספק תעסוקה חדשה כל כמה זמן...

ניסיתי פעם אחת לאפות איתה, נגמר בזה ששפכה את התמצית וניל, אכלה את הסוכר והבצק ובסוף איבדה סבלנות והייתי צריכה לסיים מהר לבד כדי שאוכל להשגיח עליה...
צריך הרבה אנרגיות ולפעמים קשה לגייס אותן אחרי יום עבודה שלם...

אני מפקידה חלק קטן מהבצק בידיו ומניחה שהוא יאכל ..בינתיים אני מכינה את שאר העוגיות...

הרגת אותי!!!

היא בכורה אני מבינה? 

בכללי זה להוציא לה משחקים, קליקס, קפלות, מגנטים - את זה הכי אהבו אצלי בגיל הזה

או פשוט להיות איתה ולשתף אותה במה שאת עושה. נניח, את מקפלת כביסה - להביא אותה לידך שתקפל גם בגד אחד מהערמה. 

ובכלל - לצפות מעצמך להרבה פחות הספקים בבית בזמן שהיא ערה. להנמיך צפיות.

למשל- לתת לה להכניס דברים למכונת כביסה וללחוץ על כפתור ההפעלה ולהסתכל איך הבגדים מסתובבים קצת
לתת לה מטלית לנגב אבק

לנסות לענין אותה במשחקי דמיון, זה הגיל שמתחילים.
יש לה בובה עגלה מטבח וכו? או מוסך וכלי עבודה למי שרוצה קצת לצאת מהקופסא ;)

לשחק בהתחלה ביחד איתה בואי ניתן לבובה לאכול (לקנות לה כלי אוכל לבובות וירקות פלסטיק ) בואי נשכחה אותה לישון מה היא עושה עכשיו? אולי נושיב את כל הבובות במעגל ותספרי להן סיפור
אפ היא תיכנס לענין לאט לאט יהיו לך שעות של שקט
אפשר לקנות גם חיות פלסטיק ולשחק תיבת נוח
דברים לקיץ- אמבטיות אורכות הצילו אותי תמיד. עם מלא משחקים ואני יושבת לידם ונחה לי עד כמה שאפשר
לתת סירים וכפות וקצת קצת מים זה מעסיק אותם המון (ואחר כך כמובן ספונגה )

נניח מגיעים הביתה ב4 ב6 כבר מתארגנים ארוחת ערב ומקלחת.
בין 4 ל6 מחלקים לחצי שעה כל פעילות.

רושמים בדף את שם הפעילות (סיפור, משחק קופסה, יצירה, משחק הרכבה, פעילות במטבח, משחק משחרר וכו')
בין לבין מנסים להספיק דברים תוך כדי שמשתפים אותה כמו שאמרו להכניס כביסה, להכין אוכל (תביאי לי את שקית הפסטה, תשמרי על הקומקום וכשהכפתור קופץ תקראי לי) תשמרי על הסיר (כשגולש תקראי לי)
לתת סמרטוט לח כמעט יבש לחלוטין תנקי...

משחק הרכבה- לגו, פאזל, קאפלות, חרוזים גדולים- כל מה שיוצא ממנו בסוף תוצר... מצלמים ושולחים לאבא/ סבתא/ דודה/ קורבן תורן אחר

משחק משחרר- בלון, כדור, מחבואים, סוס, ריקודים, קפיצות וגלגולים על מזרון, שירים תנועות, שירים שאני ממציאה וצריך להשלים (מי פה החמודה? למי אתן נשי... והיא אומרת קה ואני אומרת כה (נשיקה, נשיכה) ואז היא צוחקת לאאא נשיקה! אההה התבלבלתי...
וככה זה מתגלגל

גם מכונת כביסה ילד בן שנתיים יתחיל ללחוץ בלי הפסקה. אולי יכניס לשם משהו. או יכבה באמצע מחזור כביסה ויפתח.
גם משחקי מים תלוי ילד. יש כאלו שמשפריצים לכל עבר.

שילד מסתכל ואומר מתי הכפתור קופץ??
כמובן שהילד לא נשאר לבד במטבח
לא כל דבר צריך להיות בפאניקה

ילד בן שנתיים יכול לקחת כסא, ולנסות להגיע לקומקום או לסיר, במיוחד כשאימא אמרה להסתכל על זה. לא כולם יכולים להסתכל בלי לגעת

וכו' וללמד אותו איך משתמשים בזהירות ומה מסוכן. זו בדיוק הדרך לשמור עליו ולהגן עליו - ללמד אותו איך נזהרים. אם נמצאים עם הילד רק בחדר משחקים כל היום, והוא לא מכיר ולא יודע כלום על המכשירים בבית - זה בעיניי מסוכן. 

תלוי באופי של ילד ספציפי. בעיניי גיל שנתיים זה מוקדם

אני כל יום עובדת במטבח עם בן שנה + , והוא בהחלט כבר יודע מאוד להיזהר, ולא מעלה בדעתו להתקרב לתנור פתוח למשל. כמובן שעדיין צריך השגחה קרובה, אבל זה שיעור מאוד חשוב בעיניי.

אבל אולי את צודקת ויש ילדים באופי אחר, שלא מתאים להם. כל אמא מכירה את הילד שלה ותדע הכי טוב.

אבל לא תמיד זה עובד. מכירה משפחות שאחרי כמה ילדים יחסית רגועים נולד ילד יותר שובב והורים מגלים לא הכל הולך לפי הספר. במיוחד אם מדובר בילד שלא רוצה לשחק בשום דבר יותר מכמה דקות בודדות

פתאום נולד הילד השובב וצריך לנסח לעצמינו את כל הכללים מחדש

מוזיקה וריקודים.

אמבטיה ארוכה עם משחקים. בהשגחה מלאה.

מסאג' שיאצו בין לבין - בשכיבה - תנוחי גם את.

 

להושיב בעגלה לבושה היטב וללכת לטייל.

בכלל, לא לחזור הביתה מיד אחרי הגן - להלביש היטב, להביא איתך שתיה ואוכל, ולנצל את שעות האור והחום לשהיה בגינה.

 

כנראה שאין מנוס מזמן מה מול המחשב.

 

ביקור אצל סבתא. בני דודים. קניות בסופר (לא תמיד מתאים עם הפעלתנים ומאבדי הענייו אחרי יום שלם מחוץ לבית).

 

לא פרויקטים של בישול ואפיה. אם בצק, אז רק לצורך לישה, בקטנה, כמה שיש לה כח.

 

 

 

 

הבאתם אחלה רעיונות, מנסה ליישם, אולי אם אחבר את כולם ביחד נגיע לאחה"צ אחד שלם

וחרוצה.. כשהיא תהיה גדולה היא תתקתק לך את הבית
אגב, בגיל הזה הם מאוד אוהבים שליחויות- שימי את זה בפח, את זה בסל כביסה, תביאי לי מהמקרר מלפפון, תשימי את זה בארון וכו'. הקטנה שלי בת שנה ושמונה מתה על זה. גם שובבולה קטנה...

אלי שהיא תמצא בו

זוחלת על 6, עומדת כשמחזיקה במשו...
הייתי איתה היום על הרצפה (שטיח), עם מלא משחקים, וניסיתי לעניין אותה בכל דבר בערך, וכם סתם לשחק לידה, אבל תול שניה נמאס לה, רוצה שאני ארים אותה (גם לשבת לידי זה לא זה...) סיפורים, שירים, מה עוד??

בדיוק עונה לדרישות שלך.   אל תחטאו בילד / יחיאל מ. יעקבסון

המדריך המלא לחינוך ילדים של הרב זמיר כהן

וזכנו לגדל-הרב נחום דיאמנט

חינוךבשמחה/סודות של חינוך/הדרך אל הנחת-הרב אפרים אורשלימי

ואהבת-מרים אדהאן

קורות בתינו-רחל ארבוס

 

סדרת שיעורים של הרבנית דינה ראפ 'אם בישראל' (חינמי, באתר של מכון מאיר).
אני אוהבת לשמוע באוזניות כשאני מכינה אוכל לשבת, או בהשכבת הילדים, או כשיוצא לי לעשות הליכה...

אם בישראל - הרבנית דינה ראפ

כמו הרב אהד תירוש, הרב עמוס נתנאל, ד"ר אבולעפיה..

אם כן , גם כשאני ההיתי קטנה זה היה ... הבן שלי לא עושה את זה ..

גם שאני הייתי ילדה היו ילדים שהתלבשו ככה.

הילדה הגדולה שלי חזרה עם זה הביתה לפני יותר מעשור
התלהבתי מזה אז כמו היום. גאוני 😁

הקודם עשה את זה כבר בגיל שנה ורבע

יש לי הסרטה!!

זה מתוק לגמרי

זה פשוט מגיע תמיד בתחילת החורף

אני לא הכרתי את זה עם אף אחד מילדיי הבוגרים, וגם לא כשאני עצמי עבדתי בגנים, והשנה פתאום שמעתי על זה משני גנים שונים, אז חשבתי שזה קטע חדש של גננות זה מגניב לגמרי

תודה שנרתמתן לספק את סקרנותי.

בד"כ כשלובשים מעיל מכניסים יד אחד ואז מחפשים את השרוול השני להכניס את היד השניה וזה קשה לקטנים.
מצד שני הצוות לא יכול כל יום להלביש ל35 ילדים מעילים...
אז מלמדים אותם טריק: פורסים את המעיל על הרצפה ועומדים מולו מהכיוון של הכובע.
מכניסים את שתי הידיים ביחד לשרוולים (זה נראה שלובשים את המעיל מקדימה כשהכובע למטה)
ואז מעבירים את המעיל מעל הראש.
והופ. המעיל לבוש.

זה נשמע מסובך אבל זה לא, הם עושים את זה בשניות

אני בדיוק לימדתי את הבן של השכנים לעשות את זה. לא בטוחה ששלי כבר בגיל מתאים, אם היה בטוח שהייתי מלמדת אותו

ולשאלה השניה אין לי עוד ילדים בגן

אבל זה ממש קסם! הבן שלי כבר לא צריך אותנו לשים מעיל!!!

היא בטוח יודעת.

אז כדאי לך להתחיל להזדרז עם זה. תבררי בתמ"ת מה האישורים שצריך

 

נראה לי שצריך אישורים של רופא התפתחות או נוירולוג שהילד לא מפותח מספיק וגם מבחינה רגשית

אבל צריך להוכיח שהילד מעוכב התפתחות או משהו כזה, לא סתם גבולי מבחינת השנתון

אסור שזה יקרה (ה"לצעוק עליו" על זה)..

 

אלא מה? שסוד גלוי הוא, שלפעמים נשים לא שולטות כ"כ על איזו "הרגשה", אע"פ שאין לה כל הצדקה "שכלית", ומתפרצות באופן שלא ראוי שיהיה.

 

זה לא שאת אמא רעה, ולא מחוברת לתינוק שלך. ואת בוודאי מצד האמת ה"הגיונית" לא התכוונת "לצעוק עליו", אלא כך הוצאת את התיסכול וחוסר האונים אחרי לילה שלם כזה, שזה באמת ממש לא קל.

 

אז כדאי יותר עם הפנים אל העתיד. קודם כל, להתבונן מראש, בנחת ובחיוך, לא כשכבר בעייפות כזו, שהתינוק לא "אשם" בכלום.. הוא רעב אז מתעורר...

 

דבר שני, להחליט, שאם את מרגישה שאת חייבת "להוציא את זה", את מסתובבת לרגע לצד השני, מסננת מהשפתיים, לא בקול, את כל התיסכול וה"שיגעון".. גומרת, מחייכת על עצמך - וחוזרת אליו באהבה.

זה שנשים הן אלו שנמצאות בסיטואציות הלא הגיוניות האלו כמו לנסות לישון בלילה עם 30 הפרעות. להירדם דקה לקום שעה...
נסה פעם.

ראשית, הרי אני לא באתי "להאשים", אלא ההיפך - להסביר שאע"פ שברור שאין מקום לצעוק על תינוק יונק.. זה דבר שבמצב כזה עלול חלילה לקרות לפעמים, ועצה מעשית.

 

ב. אני בהחלט מסכים שזו סיטואציה של קושי מאד לא פשוט. אם כי חייב לומר, שגם גבר שקם לילדים בלילה, זה יכול לקרות הרבה פעמים, ולא קל.. נכון שהוא לא צריך להניק.

 

ג. בהחלט יש אכן סוג של התפרצות שהיא כן נחלת חלק מהנשים. זו לא גזירת גורל, אבל זה נסיון למי שזה קורה לה. מוטב לדעת שזה כך - ולהכין מראש כלים למנוע/להתגבר.

"אלא מה? שסוד גלוי הוא, שלפעמים נשים לא שולטות כ"כ על איזו "הרגשה", אע"פ שאין לה כל הצדקה "שכלית", ומתפרצות באופן שלא ראוי שיהיה"

אז אני אומרת
זה לא קשור לנשים. זה קשור לסיטואציה.

זה שקוף לגמרי - ואינו דווקא כשיש בלילה 30 הפרעות. יכול להיות גם מעומסים אחרים של ילדים. לא אצל כולן - אבל יש כאלה שזה בדיוק כמו שכתבתי: "הרגשה" שגורמת להתפרצות שבעצמה מבינה בשכל שלגמרי אינה שייכת. זה משהו שגבר סביר במצב מקביל, לא יגיב כך. 

היה לילה שגם אישתי וגם הבת שלי הרגישו לא טוב ויצא שפעם אני קם להאכיל את זאתי ופעם לנקות את הקיא של זאתי. וכל זה שהלכתי לישון מאוחר וצריך לקום מוקדם לעבודה.
כשהבת שלי קמה כדי לאכול בפעם האחרונה כבר הייתי קצר רוח לחלוטין. לא צעקתי עליה.
אבל הייתי כל כך מותש שכבר לא ישעתי מה לעשות עם עצמי.
מזל שהיא ילדה טובה וחזרה לישון מהר

מה קורה כש"לא יודעים מה לעשות עם עצמו/ה"...

 

ולא הכללתי. אבל יש דבר כזה.

חיבוק ♥️

שעתיים שינה

בלי זה... וואיי וואיי... באמת הייתי מתפרצת על התינוקות שלי חצי מהלילות.

(כדאי לחפש ברשת כללים ללינה משותפת בטיחותית)

שמעתי פעם משפט שנאמר בקורס הכנה ללידה: "אמא נורמלית חושבת לפעמים איך להיפטר מהתינוק, אמא משוגעת מבצעת את זה".

זה תקופה וזה עובר.

הולכים ומשתפרים באימהות עם הזמן...כולל איך לשרוד עם מינימום שעות שינה. לצערנו. חחח. העיקר שיש תינוק ברוך השם, לא ברור מאליו.

(אגב אם קשה בהנקה ממליצה ממש לפנות ליועצת טובה, זה יכול להפוך את כל החוויה למהנה ממש)

לצערי אני עדין מנסה ומנסה ולא תמיד מצליחה לא לצעוק על הילדים...

הקטנה הייתה בת שנה אולי.. לא זוכרת.
שעווןןת הרדמתי אותה. הייתי גמורה ממוטטת מעייפות. הנקתי, ונידנדתי, שרתי, ליטפתי... היא לא נתנה לי לזוז ממנה סנטימטר אולי שעתיים אולי שלוש שעות. בסוף התפחלצתי. צרחתי עליה ובכיתי בכי הסטרי... שתעזוב אותי כבר לנפשי. זה היה סיוט. קשה להיזכר בזה😖

היה עדיף לתת לתינוקת לבכות חצי שעה. ולהרדים את עצמה. אחרי שאת יודעת שהיא לא צריכה איזה שהוא משהו פיזי.

לא טוב להניק כל הלילה.
תניקי. ואז אחרי ארוחה שאכל תחליטי שאין עכשיו אוכל לשעתיים. תינוק לא צריך לינוק כל הזמן. ותחזירי אותו למיטה אם הוא לא צריך גרעפס והטיטול נקי . גם אם יבכה קצת.
והכי חשוב תשני בזמנים שהוא ישן ואל תתפתי לעשות דברים אחרים.
אמא טובה חייבת לישון.

קודם כל - קבלי 

 

אם את מרגישה שאת מאבדת שליטה את צריכה לפנות לעזרה מקצועית וכמה שיותר מהר

 

אם את רק מתעצבנת ונהית מתוסכלת בינך לבין עצמך ולא מוציאה את זה על התינוק, מצליחה לשלוט בעצמך - אז תנוח דעתך, זה מאד טבעי ומובן. נסי למצוא קצת עזרה במשך היום שתוכלי לנוח ולאגור כוחות

 

ובכלל כדאי לבדוק למה הוא בוכה כל הלילה, אולי משהו מפריע לו - בן כמה הוא? 

אולי מוציא שיניים, אולי כואבות לו האוזניים, אולי יש דרך להקל עליו וממילא גם עליך

 

לא שזה בסדר אבל זה בערך כמו שלא בסדר לדבר לשון הרע- כמעט כולם נופלים.
יעבור....

אני לא חושבת שכמעט כולם נופלים בזה. אולי זה נכון על לצעוק על ילד בגיל שיותר מבין כשהוא מוציא את המיץ. אבל על תינוקי קטן לצעוק נראה לי פחות טבעי ושכיח

שמכינים בדיוק לצורה הספציפית של האוזן שלכם
ככה שזה ממש אוטם טוב

אולי בימים הראשונים לא אבל אחר כך אין שום צורך באטמים- המים לא יכולים להיכנס לאוזן דרך הצינורית.

הוא אמר שאין שום יסוד לשמועה הזאת שאסור להרטיב

וממילא האטמים לא חוסמים לחלוטין.

(כשיש נקב בעור התוף זה סיפור אחר- הוא דיבר על כפתורים!)

עם צינורית- והוא הסביר שהמים מבחוץ לא יכולים בשום אופן לחדור לצינורית (איזשהו חוק בטבע שלא ממש זוכרת את שמו) אבל אם זה נקב ללא הצינורית אז כן יכולים לחדור מים ואז ממש צריכים להזהר

לנו אמרו להיזהר עם מים (והבת שלי עברה שני ניתוחים). אבל היו לה עוד סיבוכים... אולי האזהרה קשורה לזה...
(ובאמת בשלב מסוים עשינו לה אטם מיוחד לאחת האוזניים, שהיה בה חור. אבל עד אז סתמנו את האוזניים שלה בצמר גפן עם וזלין...)

חינוך זה לא אילוף והורים הם לא מפקדים בצבא של הילדים. חינוך לא פועל כקסם. הוא לוקח זמן.
העיקר לאהוב את הילד כמה שיותר ולדבר איתו בנחת עד כמה שאפשר. (גם תקיפות אפשר ברוגע)
אנחנו לא מלאכים ולכולנו יש רגעי משבר, אבל צריך להתחזק וללמוד את הדרך הנכונה. בעיקר עבודת המידות שלנו ההורים.

"איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, איך להקשיב כך שהילדים ידברו" ספר רב מכר ומאוד מומלץ

זה לטובת הילד..

לכן אם צריך לתפוס את הילדה ולהעמיד אותה על המקום, או לדבר בטון חד משמעי וכדו', עושים את זה. בלי נקיפות מצפון כי ילדים קולטים את זה.. וכמובן בלי כעס אמיתי

מסכימה שצריך להעמיד גבולות לילד וזה מאוד חשוב.

הכוונה בתפיסה פיזית (כמו חיבוק שלא ניתן להשתחרר ממנו ...)

וזה מה שאני לא אוהבת....

לאחוז בילד חזק.על מנת לבקש סליחה קלוקל בעיני.
בדיוק כמו שלא יאחוז בך על מנת שתבקשי סליחה

אם נותנים לה ללכת כאילו כלום איבדנו את כל האפקטיביות.

ואין הכוונה לאחוז בצורה כואבת אלא לאחוז בצורה שמפקסת את הילדה. 

מה הפניות הרגשית שלה להבין.איזו דוגמא זו??

לא מדובר באחיזה חזקה אלא יותר בחיבוק כובל

ואז יש דרך מסוימת של אחיזה ב*חיבוק דב* כשההורה סמכותי ושליו, רגוע ויחד עם זה תקיף. בשום אופן לא עצבני.

זה מאד עוזר לילדים האלה להתמודד עם ההתפרצות של עצמם.

עידוד התנהגות טובה, שזה למעשה החינוך, כי זה מחזיק לטווח הארוך
להכריח ילד לבצע משהו זה הפעלה שנדרשת לנקודה הספציפית אבל זה לא עובד לטווח הארוך.
גם כשהילד לא מבצע משהו שאנחנו רוצים כדאי להפעיל בדרכים יצירתיות ועקיפות יותר למעלה דיברו על צעצועים ובמקרה הזה גם הוצע לאסוף כל צעצוע כאשר אני נתקל בו, במקרה כזה הילד מימלא גרם לעצמו ולא אני גרמתי לו.
ככה ההפעלה היא הגיונית וטבעית יותר ופחות יוצרת אווירה של קונפליקטים קבועים, שבכללי אנחנו שואפים לכמה שפחות הערות וכו׳.
כמובן צריך גם יצירתיות.
זה עפ״י ׳אל תחטאו בילד׳ של הרב יעקובסון.
בעיניי ספר מבריק ושווה קריאה

הבת שלנו בת שנתיים אמנם, מקסימה וחכמה אבל תוססת ושובבה...ולפעמים מאתגרת בצורה ממש מתישה ומטריפה!!
אז גם בעלי לפעמים מחבק אותה ב"חיבוק דב" כדי שתיכנס לרגיעה..ולפעמים זה מה שעוזר.

לא פשוט!
שנזכה ללמוד לחנך באהבה ובסבלנות..

מתחברת לגישה ?

ולא ממש בקטע אידאולוגי/חינוכי
אבל לפעמים יש כזה חוסר אונים מול הילד.. וכששום דבר אחר לא עוזר(למשל כשרוצים להלביש/להחליף טיטול וכו' והילד קופץ ומתפרע ומתגלגל...) אז החיבוק הזה קצת מרגיע את הילד ומאפס אותו..
חלילה לא במטרה להכאיב!! אלא להוציא אותו מה"טרפת".
כמובן שיש דרכים אחרות כמו שאנחנו שרים לה וכו' אבל זה לא תמיד עובד.

שבהודעה הפותחת מדובר על גיל אחר והתמודדויות אחרות.

להחזיק עד שתבקש סליחה נראה לי לא מוצלח, ובעיקר לא יעיל (מגביר בלב את רצון ההתמרדות). אבל אם זה מה שנכון בעיני האבא, ולא הוא זה שמבקש עצות, אין מה להתערב לו לדעתי. גם זה עלול רק לקומם... שאבא יחנך איך שנכון בעיניו, ואמא תחנך איך שנכון בעיניה. הקב"ה ידע מה הוא עושה כשברא לילדה שני הורים. דעתי...

יש לי ילד גם בן שנתיים וממש אהבתי את התגובה 

אגב, אני אוהבת את החתימה שלך.

אני בעקרון חושבת שזו לא דרך נכונה עם ילדים 

 

השאלה איך את בתור אשתו צריכה להתמודד עם זה - כמו כל דבר בזוגיות, לפתוח את הדברים, ללבן.

את צריכה לפעול בחוכמה, לא להכנס איתו לעימותים על זה אבל כן לפתוח את זה

 

אולי להציע שתלכו ביחד להנחיית הורים או תשמעו ביחד קורס הנחיית הורים ברשת

 

להכריח ילדה בת 4 לבקש סליחה זה די מגוחך, אם היא עשתה משהו לא בסדר צריך להתמודד עם הדבר עצמו, מה העניין לבקש סליחה?

אני מתכוונת למשל אם ילדה בת 4 מציקה לאחותה בת שנתיים אז הכי לא קשור פה בקשת סליחה, לא רק שזה לא פותר את הבעיה זה אפילו מחמיר אותה, היא מציקה כי משהו מציק לה ובמקום לפתור את מה שמציק רק גורמים לה להרגיש עוד יותר גרוע. היא מציקה כי היא מבטאת מצוקה כלשהיא, צריך להבין מה עומד מאחורי זה ולתת מענה לצורך האמיתי. 

 

את יכולה לתת דוגמא לסיטואציות כאלה אצלכם??

 

לבעלי מאוד חשוב שהילדים ילמדו לשלוט על עצמם, ולכן הוא מרגיש שזו הדרך שבה הם  יכלו ללמוד שליטה עצמית.

 

גם לי ענין זה חשוב אך אני בגישה של חיזוקים חיוביים לילד ולא של ענישה.

 

זה קורה לדוג' אם אמרנו לה לעשות משהו מסוים והיא לא רוצה אז בעלי תופס אותה בצורה שלא תוכל לצאת עד שהיא תסכים..

הוא שמע פעם מאיש חינוך על הרעיון הזה  שנקרא ריסון..

 

אישית אני לא מתחברת לשיטה אבל באמת אנו צריכים לבדוק ביחד מה יתאים לנו ...

 

 

 

השיטה הזאת לא מלמדת את הילד לשלוט על עצמו, אלא מלמדת אותו שאבא שולט עליו.

אני לא אומרת שזה בהכרח רע, ללמוד לציית. אבל כדאי לקרוא לדברים בשמם.

לראשון לקח הרבה זמן ללכת ובסוף בגיל שנה ו7 הלך, וזה אחרי שהיינו אצל פיזיותרפיסטית שעבדה איתו ובאיזשהוא שלב שטיפה התקדם ביציבות היא אמרה לי לנעול לו נעליים ושזה יעזור לו ללכת.
וזה מה שהיה קנינו לו נעליים והוא התחיל ללכת.
ועכשיו השני לא באיחור אבל אותו סיפור.
הייתי כן מתייעצת לראות שזה יכול להועיל ולא להזיק לו.

כרגע פשוט הפסקנו את הטיפול אצל הפיזיותרפיסטית... (ילדתי, וגם ראינו שהוא לא זקוק לזה). אבל אולי בכ"ז נשוב אליה לעוד פגישה אחת...

הבן שלי התחיל ללכת בגיל שנה ועשרה חודשים, הוא הלך לפני זה המון עם יד אבל לא הרגיש מספיק בטוח לשחרר וללכת לבד.
היתה לי חברה שגם הבת שלה התחילה ללכת מאוחר יחסית והיא סיפרה לי שאצלה הפיזיותרפיסטית המליצה לקנות נעליים ולתת לה ללכת איתן עם יד כמה שיותר ואז באמת תוך יום-יומיים היא כבר התחילה ללכת לבד.
אז אני התלבטתי הרבה ואז יום אחד היתה מכירה של נעליים ביישוב ולא רציתי להפסיד (והיה ברור שנצטרך נעליים לחורף הקרוב בכל מקרה) אז קנינו לו ומרגע הקנייה הוא לא הסכים להוריד אותן (בקושי בלילה הצלחנו להוריד לו..), אז הוא זחל איתן כמה ימים (וגם הלך הרבה עם יד או עם להחזיק במשהו) ואז התחיל ללכת לבד די מהר (גם עבדתי איתו באותם ימים לפי כמה דברים שאמר לי הפיזיותרפיסט שראה אותו, אז זה לא רק הנעליים,אבל לדעתי גם הן עזרו...).
כן השתדלתי בקיץ שאחרי כך לתת לו ללכת הרבה יחף כדי להשלים את מה שלא עשה בתחילת ההליכה שלו...
(מה שכן, אצלו זה לא היה ממש עיכוב התפתחותי- כל ההתפתחות הפיזית חוץ מזה היתה בזמן, וגם בהליכה הוא היה מסוגל הרבה לפני כן אבל לא העיז לשחרר, גם הפיזיותרפיסט אמר שאין לו מה לעבוד איתו, והטיפים שנתן לי היו איך לגרום לו לעשות כמה צעדים בלי לשים לב עד שהוא יקלוט שהוא מסוגל ללכת. באמת ברגע שהתחיל ללכת הלך מאוד יציב יחסית לתחילת הליכה. אז לא יודעת אם זה דומה אצלך...)

נשמע שזה קצת דומה... הפיזיותרפיסטית שלו אמרה שכנראה העיכוב שלו נובע מפחד לעשות את כל הדברים הללו... (וגם קצת היפוטוניה)
אז אולי באמת נשים לו נעליים.
(יש לנו נעליים שהיו של אחד הילדים הקודמים. השאלה - זה בסדר לנעול לו נעליים שכבר ננעלו?)

ניסית לשאול אותם למה הם רוצים להתחפש?

אני מחפשת רעיון למשהו שמתאים לשלושתם...

אברהם, יצחק ויעקב
שלושה גמדים
שלוש חיות שונות (נגיד: כלב, חתול ואפרוח).
אפשר לפי סיפורי ילדים - כרגע לא עולה לי רעיון...
לגדול אין רעיונות משלו לגבי תחפושת?

שלושת אחיינים שלי התחפשו לפיראטים בגילאים האלו, כל אחד קצת שונה. היה חמוד מאוד.
והמשלוח מנות- מטבעות שוקולד!!

אנחנו בדיוק כן עשינו שינוי בנושא (אני נמצאת איתה בחדר לקריאת שמע וסיפור, אחר כך מדליקים מוסיקה- רצף נגינה של מעל שעה של שירים יהודיים רגועים, וכשאחיה הקטן נרדם אני יוצאת וכל 10 דקות נכנסת לראות שהכל בסדר איתה ולתת לה עוד חיבוק).
עד עכשיו הייתי נשארת עד שהיא נרדמה, אבל הרגשתי שזה שאני נשארת רק מקשה עליה להירדם כי היא עסוקה בלוודא שאני לא הולכת לה (אם בדיוק כמעט ואני חשבתי שנרדמה והתחלתי לצאת, זה העיר אותה ואז היא היתה קוראת לי שוב ומציצה כל רגע לבדוק אם לא הלכתי...). אם לך זה נוח ואת מרגישה שזה טוב לשתיכן לא אני באופן אישי לא רואה בעיה שזה כך ולא רואה סיבה לשנות.

ולגבי הסיפור לפני השינה שכתבת שקשה לך לספר בגלל העייפות- בדיוק בשבוע האחרון קיבלתי קישור לקבוצת וואטסאפ שכל יום שולחים שם סיפור מוקלט לילדים. לנו זה ממש כיף, אפשר להקשיב ביחד איתה וזה כיף שכל יום יש סיפור חדש.
אם את חושבץ שיעזור לך, הנה קישור לכניסה לקבוצה (מקווה שלא נחשב פרסומת, אין פה שום רווח כספי לאף אחד..) - סיפורי אמתי המספר 💟<

(גילוי נאות- זה מוסיקה של המשפחה שלי, אבל אין לאף אחד פה רווח כלכלי, המוסיקה פה היא חינמית)

היא כל כך אוהבת שירים וסוף סוף משהו רגוע שכיף גם לי ולמשפחה

אנסה להשתמש

נשמע לי מצויין להקדיש את הזמן הזה
אבל כדאי מאד לסגל דרך אמצע כלשהי
זה שהיא ממש תלויה בזה ולא תישן עד 11 אם את עסוקה זה באמת מעיק
צריך כן לדעתי לקבוע כלל שבשעה מסויימת הולכים למיטה ושוכבים גם אם אמא לא מגיעה. אולי להחליט על זמן מסויים שאת תמיד איתה, נגיד 20 דקות, או מספר סיפורים קבוע או משהו כזה
ואחכ את הולכת להסתובב בבית והיא נשארת עם ספר או דיסק במיטה
אולי לעשות איזה לוח מדבקות להתחלה או משהו כזה

בעיני אין מצב..
יש שעת שינה קבועה ואמא צריכה להתפנות מכל העיסוקים להשכיב את הילדים

ומצטרפת למה שהציעו- גם לי יש בן 3 ובת 4.5
יש סיפור-מחוברת מעולה של סיפורי צדיקים של הרב רונן חזיזה
וקריאת שמע
ו2-3 שירים קבועים שאני שרה להם
ואם לא נרדמים אחריהם אני יוצאת לסלון
הסברנו לה שאי אפשר להשאר שם כל הלילה ושיש זמן שמיועד להרדמות
אם קשה לה אני נותנת לה ספר להסתכל במיטה או בובה שתישן לידה

זה לא קרה ביום זה עניין של הרגל איטי ומתמשך

גם לי לא נראה שזה נכון שהילדה תחכה עד 11 כדי ללכת לישון.
אם מבחינתך את יכולה לפנות זמן כל יום לשבת לידה עד שתירדם (בשעה סבירה בה היא אמור ללכת לישון) אז בעיני אין מניעה להמשיך עם המצב הקיים.
אבל אם זה לא אפשרי, אז בהחלט נכון וצריך ללמד אותה שהיא מסוגלת להירדם גם בלעדייך.
וגם אצלנו תהליך של הלמידה לא היה כל כך פשוט. מראש דיברנו כבר איזה תקופה על זה שהרבה ילדים בגיל שלה יודעים להירדם לבד ועוד מעט גם היא תלמד איך להירדם לבד, אבל כל הזמן דחיתי את הלמידה עצמה. בסופו של דבר היה לילה שהיה ממש מוגזם מבחינתי (הייתי איתה איזה שעתיים בחדר וכל פעם שקמתי היא התעוררה מזה ורצתה שאשאר איתה עד שתירדם שוב), אז הסברתי לה באהבה שאני רואה שזה שאני בחדר רק מפריע לה להירדם, אני יודעת שזה יהיה קשה ללמוד משהו חדש אבל אני יוצאת מהחדר ובטוחה שהיא תצליח להירדם לבד. הצעתי לה שתהיה איתה מטפחת שלי במיטה כדי להרגיש כאילו אני איתה, ואמרתי לה שאני אבוא כל כמה זמן לראות שהכל בסדר איתה, ואם היא צריכה אותי היא יכולה גם לקרוא לי. בהתחלה היא מאוד בכתה, אז אני ובעלי נכנסנו מידי פעם להרגיע ולהגיד לה שאנחנו מבינים כמה קשה לה אבל אנחנו בטוחים שהיא תצליח ללמוד. לקח כמה ימים עד שהיציאה שלי מהחדר לא לוותה בבכי, אבל היום זה כבר הרבה יותר חלק, היא עדיין לוקחת איתה כל לילה מטפחת למיטה, ועדיין באה מידי פעם להגיד לי דברים אחרי שאני יוצאת מהחדר, וגם רוצה שאני או בעלי ניכנס לחדר כל כמה זמן לתת לה חיבוק (קבענו איתה שזה יהיה כל 10 דקות, עם טיימר שמזכיר לנו להיכנס אליה), אבל חוץ מזה כבר אין בכי והיא נרדמת לבד יפה..

ממש לא הרבה. ולא בלילה או לפני השיינה

התורים למרפאות שיניים לילדים ארוכים ביותר במכוני השיניים של קופות החולים - בגלל שילדים עד גיל 18 נהנים מסבסוד עמוק של חוק בריאות ממלכתי לטיפולי שיניים.
תבקשו להגיע לעזרה ראשונה.
ממתינים קצת ונכנסים.


ולמה טרם מצחצחים לה?

מאיזה גיל בעיקרון ממליצים להתחיל לצחצח?

אלמקס לילדים. אין בעיה לבלוע... כל הילדים אותו דבר.

ממליצים לצחצח ממש, עם מברשת, כאשר הילדים מתחילים לאכול... עוד לפני גיל שנה.

בתחילה רק מברשת עם מים, כשיש רק שינים קדמיות.
מרגע שבקעו הטוחנות, מצחצחים עם מעט משחה.

במשחה יש פלואוריד ועודף של פלואוריד לתינוק במשקל מאוד נמוך יחסית, יכול לפגוע בשיניים הקבועות שמתפתחות (השיניים הקבועות מתחילות להתפתח חלקם מהלידה וחלקם בגיל ארבעה חודשים והן בוקעות רק בגיל שש שבע). לכן יש להקפיד ולהשתמש במשחות המיועדות לילדים ובנוסף כמות המשחה צריכה להיות מזערית.

חורים בשיניים בגיל מוקדם יכולים להגרם גם בגלל בקבוק כזה של תינוקות 

אם משתמשים בו במיטה, בדכ בגלל שזה נשאר בפה... רופא שיניים פעם אמר לנו את זה

אולי יש לה רגישות יותר והחיידקים אצלה עובדים יותר... אבל חורים לא באים מהאוויר...

כי היתה לה בעיה מולדת בשיניים.
ולשאר אחיה אין שום בעיה. וגם שותים מיץ.
כשהיתה בת 4 היתה עם 8 כתרים.....
לפעמים יש בעיות בשיניים מולדות....
אבל לא בטוח שיש לה חורים יכול להיות שצומחות לה הטוחנות וזה כואב לה

אבל ע-נ-ק. בנושא שיניםם.
ואני ממש רואה את זה אצל הילדים. דוטקא בילדה שלא אוהבת בכלל עוגות ועוגיות עשתה טיפול שורש בגן. לא א ראינו קשר בין הדברים.

יש לי חברה ששמרה על הילדים בלי שום סוכריות או שתיה מתוקה, הקפידה על צחצוח- והילדים שלה מגיל 3-4 נזקקו לטיפולי שיניים מורכבים.
מכירה גם הרבה מקרים הפוכים...

וגם 2 סתימות

אז ממליצה מאוד לצחצח ולהקפיד לא לתת בקבוק במיטה מלבד מיים

ואגב חוץ מהבקבוק איתו שהיה אילוץ לתקופה קצרה ועדיין הזיק..
אין אצלינו ממתקים בכלל

אבל כמובן בלי משחה..משחה זה רק מגיל שלוש.

אם יש לה הרבה שיניים כבר אז הגיוני שיש חורים... כדאי ללכת לבדוק.

יכול להיות שגם סתם כואב לה הפה... תראי אם אין לה פצעים בפה או משהו

מדובר בסתימה מראש של החספוס של השיניים הטוחנות

וכך לא מצטבר לכלוך הגורם לעששת

אם עכשיו מבחינת פרנסה, בעלך עובד ואת יכולה ללמוד, לדעתי לכי על זה. שווה להתאמץ 4 שנים ולעבד במקצוע שאת אוהבת , כשאוהבים מקצוע מצליחים בו. אם תחכי ויהיו עוד ילדים זה לא יהיה קל יותר. מבחינת עבודה, מכירה קלינאית תקשורת שעובדות רק בבוקר.

אבל מהיכרות אישית עם מישהי שלמדה את זה, אלו לימודים אינטנסיביים ודורשים מאד.

תנסי לחשוב אם רלוונטי עבורך בשלב הזה ללמוד ארבעה ימים מלאים בשבוע + מטלות ומבחנים לא קלים בכלל.

 

מבחינת האפשרות לעבוד בבקרים- בהחלט אפשר, אבל זה מצמצם את אפשרויות העבודה. לי זה כן היה חשוב ולכן אני עובדת במשרד החינוך במשרה חלקית כך שתמיד אני חוזרת הביתה עד 2 (וגם מרוויחה חופשים של משרד החינוך). מה שכן, המשכורת במשרד החינוך היא כמו של מורים, וצריך גם בשנה השניה של העבודה לעשות קורס 'התאמה להוראה' (בשעות הערב) כדי לקבל תנאים כמו של מורים.

הלימודים קשים ודורשים הרבה. שנתיים ראשונות נראה לי שלמדנו חמישה ימים בשבוע, ובחלק מהימים סיימנו מאוחר (אפילו 5), וגם התנאים לנשים שיולדות תוך כדי הלימודים ממש לא משהו (חלק מהקורסים הם עם חובת 100% נוכחות כי זה נחשב כעבודה מעשית, אז בפועל הרשו להיעדר פעמיים אחרי לידה, אבל לחזור אחרי שבועיים עם תינוק פצפון זה ממש לא כיף...)

זה אפשרי (היו לי כמה חברות שהתחילו את הלימודים עם ילדים בבית, והרבה שילדו תוך כדי התואר) אבל זה ממש לא קל.

אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת פה או בפרטי..

אשמח מאוד להתייעץ איתך צביה

קחי את זה גם בחשבון

אני לא הייתי מקריבה 4 שנים מהחיים בשלב הזה רק בגלל שהתחום יותר מושך אותי אם לא הייתה גם השתדרגות מבחינת השכר.

יש לך תואר? אם כן אולי המסלול של קלינאות תקשורת לא יהיה פחות אינטנסיבי ממי שאין לו תואר בכלל.

תבדקי גם אופציות לתואר שני. אולי יהיה משהו שתתחברי אליו מבחינת תעסוקה

כדי להיות בטוחים שזה מה שבאמת אוהבים ורוצים

הי,
הלימודים קשים ואנטנסיביים וצריך לדעת את זה ולהערך לכל התמיכה מסביב.
מבחינת עבודה, אםשר במשרד החינוך רק בבוקר. אבל הרבה מהלמידה המשמעותית בתחילת הדרך היא בצוותים רב מקצועיים עם הדרכה טובה במכון. ואז לרוב זה כן אח''צ אחד. מתארגנים...
כמובן זה לא חובה. אבל כן לומדים טוב.
צריך גם לדעת שגם אחרי הלימודים קשה בשנים הראשונות. הלימודים קצת באוויר ובסוף צריך ללמוד תוך כדי תנועה וזה לא קל...
אני בעד להגשים את החלום! רק לראות שזה מתאים לכם ותוכלו לעמוד בזה.. כי זה בטוח יהיה קשה.
וגם תצטרכי קודם לשפר את הפסיכומטרי מן הסתם..
בקשר למה שצביה כתבה על ההשלמה להוראה, את מן הסתם לא תצטרכי כי את כבר מורה!
המון בהצלחה והחלטות טובות!

ברור שאם כבר יש לך תעודת הוראה אז לא תצטרכי לעשות את הקורס הזה. וגם תתחילי כבר עם הוותק שצברת כמורה. זה בהחלט יתרון מסויים.
ועדיין הלימודים מאוד אינטנסיביים, ואצלנו גם לא היתה שום גמישות במערכת שעות- קבעו לנו מערכת מלאה ולא יכולנו להחליט למשל לקחת פחות קורסים ולפרוס את הלימודים על יותר שנים כדי שיהיה גם זמן למשפחה. לא יודעת איך זה במקומות אחרים, אבל זה בהחלט לא פשוט עם ילדים.

90 בתואר בהוראה