פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1029)

אבל מכיון שאי אפשר לדעת,אין לקבוע פגישה מציאותית.

אם אתה מכיר מישהי שאתה סומך עליו,חבר וכדומה שיכול לודאות שמדובר באותו אדם שאתה מדבר איתו בודאות,זה עניין אחר.בלי להכנס לסוגיה של בנים ובנות זו סוגיה נפרדת של צניעות שבודאי לא שייך מפגש שלא למטרות היכרות לנישואין.

ם.

אני אישית רוב מי שפגשתי זה דיי בטעות

והכל היה עם חוק דתיים שלובים, ו95% במקומות ציבוריים.

באמת שקשה לקרוא הודעות כאלה.

ואם זה כל כך הכרחי,

נסו לפעול לפי ההצעות שהוזכרו.

1. "חוק הדתיים השלובים"- אני מכיר אותו בכלל? (בררו עם חברים, מהערוץ ומהחיים האמיתיים, נסו לבדוק את טיב התגובות בפורום וכו'...)

2. מקום ציבורי- כפי שאמר משה. אם כבר קבעתם פגישה. נסו לנקוט בעוד כללי זהירות,

היפגשו במקומות ציבוריים, הומי אדם.

(התוכן נכתב בלש' זכר אך מכוון לשני המינים.)

א ראוי לגיל הזה,אולי לך כן..,תלוי בך!]

סתם לידע כללי....

אין דבר כתאים!! תציאו את זה מהראש!! בגיל הזה זה לא מתאים לאף אחד! בדיעבד יש כאלה שיש להם חבר/ה והם יצאו אח"כ בסדר וזה ממש עזר להם. אבל בתכל'ס בגיל הזה זה עוזר אבל מפריע המוון!!!

מה אני יגיד?

זה כייף שיש לך מישו לשתף אותו מישו לצחוק איתו מישו שבמרכאות הוא רק איתך.. אבל בתכלס זה תלות שהיא לא תמיד משתלמת.. ברוב החברויות בגיל צעיר בסוף נפרדים (ונכון שיש ת'אלה שהתחתנו. על כל אחד כזה יש 5 שנפרדו..והשאירו בעצמם צלקות גדולות מאוד בנפש!).אז למה לא לשמור את השיחות הכ"כ כפיות האלה לעוד כמה שנים? לבעלך.. קשה? גם להיות דתייה זה קשה. לא כיי? יש עוד הרבה דברים כאלו.. צריך להתגבר...

ולזאת שאמרה שדוס לא יהיה חבר  שלה ,זה ממש לא נכון. להפך! בד"כ דוס סגור על עצמו מוקדם ואז הוא מרשה לעצמו לעזור לעוד איזה בת ולשתף אותה בדוסיות שלו..

ולמגניבוש בסופו של דבר מצטערים על זה ואז מתחרטים על הכל

לקיים מצוות ולא לעבור עליהם.

ואין מה לעשות ענבל..אנחנו חיים עם סטיגמות. למרות שזה לא ממש סטיגמה,זה פשוט הפך להיות תיאור מצב.

יש דוסים עם חברות, הם פשוט מסתירים את זה.

אבל בכללי אתה באמת צודק.

בסוף סתם מתבאסים מזה...

וגם זה אסור.

שו"ת על הנושא:

http://www.kipa.co.il/ask/show/244772

האידיאל הוא הקמת בית וחתונה,לזה צריכים לשאוף,ולמעשה חברות שאינה למטרות נישואין עובדת בכיון ההפוך.

(בגיל מתאים המטרה שלפגישות למטרות היכרות של נישואין הוא הנישואין עצמם,והנישואין עצמם זו הברית הגדולה ביותר של החברות(והרבה הרבה יותר מזה,אחדות) וכמובן שעוד דברים רבים.)

ככה היום מתארים מישהו שהוא מקפיד על קלה כבחמורה!

אין מה לעשות!

בס"ד

רוצים להכיר לי את האדם המושלם שעליו מדובר?

תפסיקו כבר.

אין כזה דבר דוס.

מה שאתם מגדירים דוס זה לא מה שחברות שלי יגדירו דוס..

אצל חברות שלי אני נחשבת דוסית ואצלכם אני אחשב כמעט חילוניהב אז תעשו לי טובה תפסיקו עם זה למה זה מרגיז.

תודה מראש .

רוצה מישהו דוס וצנוע.

אבל ע"פ ההלכה חבר..לשם חבר...זה לא צנוע.

בעז"ה כשתתחתני יהיה לך,בעל שהוא יהיה חבר דוס צנוע וחמוד אוהב באמת.בעז"ה..!

ודע שאין לי כוח לחכות

שהרי כל העניין הזה הוא פגימה במה שאת כן מצפה לו,זה לא קידום של הדברים אלא הליכה אחורה בצורה של פגימה

עייני בחברים מקשיבים הם מן הסתם יכולים לעזור..

אבל בד"כ לבנים אין כוח לבת שכל הזמן תבכה להם..ותספר להם על הצרות שלה..הם רוצים מעבר..ואז זה כבר הרבה יותר מידיד שאת בוכה לו..זה נהיה קשר יותר רציני.. ככה לפחות נראלי..

גם אצלי זה ככה, יש לי מישהו שממש מוצא חן

בעיני בשבט וחשבתי שזה הדדי כי הוא הציע שניפגש

ונתכנן יחד את פעילות ל"זזים למען הקהילה".

בסוף הבנתי שהוא מעריך אותי כי יש לי רעיונות טובים

אבל שאין סיכוי שבאמת נהייה קרובים יותר.

הזמן כנראה עושה את שלו ועוד מעט גם לנו זה יקרה.

אין כזה דבר שזה לא טוב בכלל.. או טוב לכולם

ברוור שאת רוצה חבר... אבל תחשבי רגע, בסדר יש לי חבר לשם חבר.

מה עכשיו? תסתמסו כל היום? תדברו כל היום?

הדרך שבה את רוצה את זה לא הכי טובה, לפי דעתי

וואי,נכנסתי לפורום הזה במקרה ואני חייבת להגיב!!!!!!!
חבל עליך,פשוט ככה!!!!!!!!
למה את צריכה חבר?כדי שמישו יקשיב לך?יתן צומי?בשביל זה יש חברות ומדריכות!!!!!!!
קשר בגיל הזה לא טוב לשניכם!!!!
והרבה יותר קל לא להיכנס לזה מלכתחילה מאשר לצאת מזה...
וכן,אני מדברת מניסיון אישי...יש לי חבר דוס,צנוע ומתוק....
(זה השלב שאת אמורה להתעצבן שאני מגיבה בכלל...)
וחבל לי שאנחנו חברים!!!!!!למרות שהוא מתוק ומקסם!!!!!!!פשוט כי זה עכשיו שנינו מבינים שזה לא טוב וקשה עכשיו לנתק ת'קשר..ואם את שואלת,אז הכרנו במסגרת התנדבותית נפרדת והוא היה ראש בנים ואני ראש בנות וזה פשוט התגלגל...

אז באמת בשבילך!!!!!!!!!תשני ת'שאיפות שלך...כי חבל על שניכם...תתפללי לה' שיתן לך חברה טובה באמת שתהווה תחליף!!!!!!!!
 

וסתם נקודה למחשבה-
עזבי אתי מהלכה ורבנים..היית מסכימה לצאת בגיל 19 עם מישו שכל שנותיו בישיבה עברו עליו עם חברה?!?!?!

במה את מאוהבת? באיך שהוא נראה? באיך שהוא מדבר? מי אמר שאתם מתאימים? (אני לא אמרתי שלא.יכול להיות..)ואת גם אומרת שהוא מדבר עם כולם ואפילו יש מצב שיש לו חברה.. אז תכנסי לראש שאת ממש לא רוצה קשר עכשיו ואז יהיה לך יותר טוב.   על תרגישי מוזרה זה הגיל. לכל אחד מפריע משו בנושא בינו לבינה/צניעות ומי שאומר שלא - שקרן!!!

לכן זה טבעי ורצוי ,אבל צריך לדעת להשתלט על זה ולעשות את הדבר הנכון ולא את מה שבא..

מקווה שעזרתי.!

בהצלחה!

♥♥♥♥♥♥♥

צר לי

או שתעשי משהו בנידון, תנסי להתקרב אליו יותר וכד'

או שתנסי לשכוח ממנו, כמה שזה קשה

או אב"ע,

עוד קצת מיני מתיקה,

ופשוט לטעום קצת מפרשת השבוע.

זה הכי מעניין ויפה שאפשר!

בהצלחה צדקת!

אל דאגה, לא משנה מה תגידי בסוף-

אני מבטיחה לשיר לך אשת חיל

שהם רשעים ואנחנו יודעים שגם אחשורוש היה רשע ,יודעים את זה אפילו מהשם שלו לדוגמא:חש וראש ויש עוד... קחי מרשי ומהרבן ומהרמבם ואז תגידי בסוף שבגלל שאחשורוש היה חי אז לא רצו שהוא יעלב וזה ...וזה גם לא יפה.. אז לא רשמו את זה עליו...

זה מאוד קצר!!ושבת שלום!!
מקווה שעזרתי לך...

בהצלחה!

שמע אחי גם אם היה למישהוא מה זה יעזור לך כי אתה גר בירושליים ואני גר באילת.......

בס"ד

ב. אני לא מירושלים

ג. אני צריכה מישהו שיוכל להביא לי קטע מהספר הזה.

אני גר באזור ומתרגלים לדבר שנקרא נסיעות והוא גם לא כזה הרבה כמו שחושבים
בממוצע כל 5-7 שנים המרחק מתקצר ברבע שעה בערך (שהייתי קטן היה לוקח 3 שעות לירושלים ברכב פרטי, היום בגלל כל הכבישים המהירים שבנו לוקח ברכב פרטי שעתיים ורבע!)

בס"ד

שלוש וחצי שעות מירושלים באוטובוס..

באוטו שעתיים ורבע-וחצי...

ויש תחבורה שמקום שאני גרה בו אז ששש

שמחה עצומה, שמחה מלאה ואין סופית אמורה להיות כל השנה!!

מה זה פורים?

להוריד את המסוכת! להתחבר עם כולם!

כזה דבר צריך להיות כל השנה...

אבל אדם לא יכול להיות כל הזמן פתוח לגמרי,

אז צמצמו את זה לחודש אחד, או יום אחד...

תבחרי אצבע..

באיזה מהישיבות והאולפנות מה שזוכרים מהחודש הזה זה- "להוריד ת'מסכות ולהתחבר לכולם.."

פשוט נהינים מהשטויות בלי לחשוב יותר מידי..

דבר שני-  אם יש דבר שמאמינים בו- הוא צריך להיות כל השנה. לא רק "סמילות"..

לומבינה..

רק בקטע של הסימליות, זה כמו חודש אלול.. שדוגרי ברור שצריך כל השנה להיות ככה וזה הכי טוב, אבל אין מצב להיות ככה, אז אנחנו פשוט לוקחים חודש אחד שבו אנחנו מנסים להיות הכי שמחים שאנחנו יכולים..

הבנת אותי בערך?

שנגיד בחנוכה- כולם שמחים ממילא, כי היה נס גלוי וענק!! גם בפסח, יציאת מצרים זה דבר עצום וכולם שמחים ומבינים את גודל הנס וככה גם בשבועות וכוו'..

אבל בפורים- רוב סיפור המגילה הוא לא ככ שמח, אפילו עצוב לפעמים.. ורק בסוף רואים שהכל היה לטובה.

אז צריך לשמוח גם כשהכל נראה רע, כי בסוף הכל הכל יהיה לטובה!!!! היבנת?

וגם בסוכות לא היה נס גלוי ולכן אומרים "ושמחת בחגך.." (עלזה חשבתי לבד)

התורה מצווה לזכור את מה שעשה לנו עמלק, וחכמים שיערו (מלשון שיעור, לא מלשון השערה) שזכירה זה פעם ב-12 חודש.

עמלק הוא שורש הכפירה, הרוע והטומאה בעולם. ישראל הוא שורש האמונה הטוב והקדושה בעולם.

בין הקדוש לטמא, יש גם חולין טהורים. בד"כ אנחנו לא שמים את הגדר בין הטהור לטמא אלא איפושהו קרוב אל הקודש כדי שלא נגיע בטעות אל הטמא. אבל כשמוחים את עמלק ומוקיעים את הטומאה, אז יש מקום  להתיר את כל מה שטהור, מכיון ששמנו גבול ברור וזועק בין הטהור לטמא. אמנם נכון שא"א להחזיק בצורה כזאת כל השנה, כי אנחנו לא מספיק חזקים בשביל לשמור את עצמנו סמוך לגבול עם הטומאה בלי לגלוש החוצה. אבל פעם בשנה-מותר וצריך, כדי לומר לנו שכל מה שהוא טהור- הוא מותר ודווקא בזה שאתה מתיר את כל מה שטהור-אתה מדגיש את ההבדל בין הטהור לטמא.

אדם צריך לשים סייג-גדר  כדי לא להתקרב אל הטומאה, חלק מהגדרות הנחוצים זה הרגשות השליליים של האדם שגורמים לו בע"כ לשמור מרחק מדברים מסוימים. בפורים שבו אנחנו רוצים להדגיש את ההבדל בין הטמא לטהור, ולא רק לשמור על הקודש, שותים לשכרה עד פריצת הגדרות ושחרור של השמחה הפנימית הטהורה, וסומכים על קדושתו של היום ועל תקנת חכמים שתשמור אותנו מלחטוא.

תודה רבה לכל העונים!! אשמח לעוד תשובות..

שאלונת..|נקצי|

התחפושות, השתיה, האיפור, ההרקדות, ומאפייני החודש למינהם באמת עושים לכם שמייח?

כילו, לדעתי בנאדם מרגיש יותר שמחה אחרי שעבר יום כיפור טוב, מאשר אם היה לו איזה יום שהוא השתכר והתחפש, שמחה לגמרי חיצונית, לא?

הורדה מהמטען לש הלב....

גם לכם יש את זה??

 (דרך אגב, כיפורים- יש הרבה שאומרים שהמשמעות שלו הוא כ-פורים. רק כמעט פורים. יש לזה כל מיני הסברים)

יום כיפור יוצר הרגשה של  התרוממות, אולי סיפוק גבוה, אבל אני לא יודעת אם זה ממש שמחה. ביום כיפור אחרי הכל יש איזו הרגשה של (קצת)עול, או סוג של כבדות.

פורים לעומת זאת זה פשוט שמחה. גם פה יש מצוות- מתנות לאביונים (אם אנחנו שמחים צריכים לדאוג שכל יהיו שמחים וכד'), משלוח מנות- גם העניין הזה של השמחה, אבל בביחד, שמחה של כולם. פורים זה חג שמלמד אותנו איך לשמוח. (עוד הפעם, פורים הוא חג של כולם- וזה מתבטא במצוות שלו- משתה- עושים חגיגה, מאחרי הכל אנחנו בני אדם, ואנחנו שמחים מאוכל. פורים זה (מבחינתי) חג של החומר, שמשפיע על הנפש. מתנות לאביונים-כתבתי למעלה, וכן משלוח מנות. מקרא מגילה הוא גם סוג של ביחד- כולם מתאספים ומקריאים לכולם את הסיפור של עמנו. מקרא מגילה מבטא גם את (לפי דעתי) את המצווה שהיחידה בערך שהיא בינינו לה' למרות שגם זה לא בטוח. אולי זה בא ללמד אותנו שגם בשמחה צריך לזכור שיש מישהו שזה בזכותו, גם אם זה לא כתוב במפורש)

הרב אליעזר מלמד שליט"א כותב שתמיד צריך לשמוח על הדברים הטובים, אבל גם אז השמחה חסרה, מפני שעדיין יש דברים רעים. 

בנס פורים, הנס היה שהכל נהפך לטובה, ובכך באותו עניין היה רק טוב. לכן השמחה כ"כ גדולה ולכן עורכים יותר הרקדות ושטויות (שמי שמבין את העומק שלהן מבין שהן בכלל לא שטויות) מהרגיל.

בס''ד

הוא נותן איזה רגש אותכונה לא יודעת איך לקרוא לזה, ולחודש אדר מיוחסת השמחה

היה טעים

שמחתי להכיר בפרצוף כמה מכאן

תגידו שאני סנובית!!

היה כיף לראותכם אחרי הרבה זמן שלא ראיתי  

אתם מתוקים מדבש!

בעזהי"ת

[בהברזה עקרונית מהמפגש בסוף. בעע.]

היה נחמד, וראיתי פתאום מלא אנשים שנזכרו להגיע לחלל העולם

וענבל- העוגה הזאת' הצילה אותי רק תדאגי פעם הבאה שלא תגיע ישירות לידים של בנות שמתחילות לנתח אותה. ועוד אח"כ עשו עלי ניסויים אם אני חיה..

ומשה- נחמד לקבל מחמאות של "אה, כן, מכיר אותך מהטבלה.."

ב"ה היה נפלא, מגניב והזוי..

פונצ'ה, הייתי חייבת..לא היה נראה שיש לך בעיה להיות הנציגה.

ואיך היה אפשר שלא לנתח???

ענבל, תודה רבה! היה טעים..

אבל, למה לא לגלות? ואם הייתי אלרגית לקקוס..מצפונך לא היה עוזב אותך..

איך היה אפשר שכן לנתח?

בואו נהיה ישראלים טובים.

יש אוכל- אוכלים!

בס"ד

למה רק עלינו נגזר לקפוץ ולנחות עם הסנטר על מי שעומדת לפניי??

בגלל הצפיפות הזאת הייתי צריכה להסתובב בקור הזה יחפה..

אני בעד שהבנות עם המחיצה פשוט ידחפו את הבנים! שלהם יהיה צפוף!

(לא, אני לא אעשה את זה. כל פעם שהחזקתי את המחיצה היא נפלה)

רק מהאמצע, אבל לא נורא 

היה טוב!!

נראה שרק אני חזרתי ביגלל שבנסיעה חזור היה משעמם פחחחחדדדדדדדדדדדד

לא נראלי שממש שווה להגיע מהרחק שבו אני נמצא (אני יודע שיש משהו שיותר רחוק ממני ומגיעה....).

אפילו הצלתי את חבר שלי כמעט עצרו אותו

אוף אם הייתי יודעת שבאתם הייתי מחפשת אתכם..

יומולדת...!!!)

וחתונה לאחותי!!

ממש לא באלי יותר ללמוד... באלי חופש כזה של שבועיים ... זה יהיה מצויין!!!

אבל זה לא יקרה... באסוש...

צדיקה, אם את רוצה לדבר על זה...

בשמחה ענקית!

ז"א שלא ביססנו על סרט / הצגה אלא כתבנו טקסט משל עצמינו והנושא היה "עבר, הווה"

הם הפכו את הישיבה למערב הפרועה!!!
1)כל השמיניסטים עם בגדי קארבויים מהמערב הפרועה!!!

2)כל הישיבה כולה היתה מרוצפת בקש חציר (איך שלא תיקראו לזה)

3)היה באמצע המגרש את "השור הזועם" זה שצריך להחזיק עליו מעמד כמה שיותר זמן!!!

4)היה "איש תלוי" שאתה עומד באמצע כמה שולחנות בתוך ריבוע

מעליך יש דלי מלא במים שמחובר בחבלים לשמיניסט אחר שעומד ליד
ועושים לך "איש תלוי" אם יש'ך 5 טעיות ולא גילית את המילה מורידים עליך את הדלי!!!

4)הכתה שלי (שגם היתה מרוצפת בקש) היתה חץ וקשת עם מטרות וכו.

5)הם הביאו חמור שאנשים ירכבו עליו

6)ברחבי הישיבה היו מפוזרות בארות מים שהם בנו מבלוקים
ושמו בתוכם שקיות מיוחדות עם דגים   והיה שם דגים (לא אמיתיים) שאותם היה צריך לדוג!

7)את החדר אוכל הם הפכו לבר כמו שבמערב הפרועה מהסרטים,  הם הורידו את הדלת
ובנו דלת כזאת משני הצדדים שמעיפים אותה כזה! וחילקו שתיה ומכרו אוכל!!! והיה מנורות צהובים כאלה!

8)הם הביאו 20 תרנגולות ושחררו אותם ברחבי הישיבה

9)היה חדר חושך שאחד יצא ממנו מלא מים צבע וקמח אז לא התחשק לי לבדוק מה יש שם!!!

10)היה עם ברקו סרטים של פעם   

היה מדהייייייייייים

 

לענ"ד זה אמין.

אשריך!

בס"ד

כן אני דיי סגור

1)לא בשיכרות לפעמים היו דברים שרציתי לומר ולא העזתי לקח לי זמן ולפעמים פשוט שיניתי ולאאמרתי שזה אני אלא כיאלו על מישהו אחר למישהו שאני יודע שאני יכול לסמוך עליו ואפילו אולי לא מכיר אותי{כמו לרב זיילברשטיין כשרק התחלתי ללכת לשיעורים שלו..

ולפעמים אני נפתח כי פשוט מישהו אחר אומר את המילה הראשונה "מה שלומך?"וזה פשוט מקל על הדיבור

אז הנה התחלתי ואת מוזמנת להגיד מה שלומך? בתקווה שאני יכול לעזור

2)כן ועשיתי משהו דומה

3)כן גם עשיתי פעם משהו כזה

בנוגע ל3 ו2 לוקח זמן להבין איך ולמצוא כח פשוט לצעוק ו משהו אבל בסוף אפשר...

כשדברתי על שיכרות לא התכוונתי באמת להיות שיכור אלא  בקטע של להוריד את המחסומים...

כאילו בקטע של להיות עצמך, בלי מחסומים, בלי לפחד מה יחשיבו עליך או מה יגידו, ובלי לנסות להסתיר אלא פשוט להיות אתה... וזה לא אחד הדברים שאני לפחות עושה בזמנים רגילים.....

אחרי שכבר כמה פעמיים הייתי עייפה \ לא מרגישה טוב והתחלתי כבר באמת לדבר, אז כבר לא היתה לי כ"כ בעיה לעשות את זה גם סתם ככה.....

אבל לפני זה אני פשוט לא מצליחה לפתוח את הפה....

כולנו רוצים לפעמים להיות יכולים להסיר מעלינו את כל המחבסומים המעצבנים שלא תמיד ברור לנו למה הם בכלל קיימים.

גם מחסומים מהסביבה ("לא מקובל.." "חסר טאקט" וכו'..) וגם מחסומים שאנחנו שמים לעצמינו.

שכרות זה לא דבר נעים. אני מבטיחה לך.

אבל פתיחות, הסרת מחסומים, ואמת ישרה וכנה- זה נהדר! אולי יש דרכים נוספות להגיע לזה...|תוהה בקול|

2) אוהו! יש מישהו בגיל ההתבגרות שלא רוצה את זה לפעמים? לצאת למרחב הגדול ולצעוק ולצעוק עד שהריאות מתרוקנות..!!! לצרוח מלוא הגרון אל השמיים העצומים ולהוציא החוצה את כל הפיכסה המצטברת..

 3) גם כן. וגם מנסיון.

זה באמת אפשרי.. תנסי. לא נורא לבכות. והטבע משחרר כל כך, עוזר להתחבר פנימה..

אז אני צועק לי. שר לי שיר ככה ברחוב.

אלכוהול זה עוזר, אבל רק אם אתה שותה במסגרת ראויה, נניח בפורים בישיבה, או בהתועדות . 

1 ממש לא קורץ לי. איכ.

חוצמיזה שאני יודעת שאני יזיק בזה. מאוד. לעצמי ולאחרים. אז חבל.

אם יש דברים שאני לא אומרת כנראה שהפעלתי שיקול דעת. ושיקול דעת זה דבר נצרך. לא סתם יש אותו..

לא תמיד לא אומרים רק בגלל שיקול דעת...

אני נגיד לא אומרת רק כי אני מתפדחת לומר.

כשאני עייפה - ואז אני יחסית נפתחת אני כן אגיד את זה ואח"כ אני ממש אשמח.

אני לא אומרת דברים בעיקר בגלל ש - לא יודעת, משהו לא נותן לי לדבר על עצמי עם אנשים.

אני פשוט לא מסוגלת.

זה לא קשור לשיקול דעתי - אם הייתי יכולה הייתי אומרת.

יש גם דברים שאני לא אומרת משיקול דעתי, אבל אותם אני די בטוחה שאני לא אומרת גם כשאני עייפה...

והכוונה בשיכרות זה לא שיכור אמיתי אלא פתוח - לדבר בלי מחסומים.

פשוט ניסיתי למצוא משהו שיתפוס את צומת הלב שלכם, וזה התקשר לי לפורים...

רבי נחמן אומר שזו מעלה גדולה

ולדעתי הקטנה יש מצבים שאתה מעוצבן ורוצה ויש מצבים שאתה דווקה רוצה כן להיות ביחד ולא לבד עם ה'

אין  לי יער ושדה קרוב לבית [מו כולנו]

אז אני מתפללת ובוכה בבית

ובן] אבל זה ממש משחרר ומי שרוצה פטנט להיות שמח שיבוא אלי זאת אומרת שאולי הפטנט יצחיק אותכם אבל כך הפסיכולוגים אומרים שדובקים אם אגרופים על החלק שממש מתחת לגרון ואז זה מעלה דופק ו.. שמחים!![בעזרת הקבה]

בס"ד

שלום,

אני לא עונה לפי הסדר, אלא לפי מה שיוצא מהבטן, בנוסף ניסיתי לכתוב תגובה כבר פעם אחת, אז אולי ההודעה הזאת תופיע פעמיפ בשינוי נוסח...

בטח שבא. לפעמים זה בדיוק מה שצריך לעשות- ללכת למקום שעושה לך טוב ולשקוע בתוך המחשבות. רק הם, רק אתה.

לבכות, לשמוח, לחלום. לייצר חלומות חדשים, לחדש ישנים, למחוק כמה שהם פסה, לשנות סדר עדיפויות.

ואם קשה לך לדבר, זה בד"כ מתקשר לשלוש דברים שמאפיינים את הקשר בין העולם הפנימי שלך, לחיים בחוץ כמו אצל כולנו. לפעמים הבעיה נמצאת בשותף לשיחה, לפעמים הנתון שדורש שיפור הוא אצלך. אז או שבאמת האדם שמולך לא באמת יקשיב,לא באמת יקבל, לא באמת יבין מה אתה רוצה, ואתה יודע את זה, אז אתה מעדיף לא להתחיל לשתף, ביודעך שהוא גם ככה יבין אולי חצי, מה שאומר שהוא לא יבין את מה שאתה רוצה להגיד, אז אתה בוחר בשתיקה. לפעמים אתה צריך להסתכל פנימה, אולי תגלה שאתה לא באמת נותן לגיטימציה מלאה לעולם המחשבה שלך, להרגשות, להבנות, לרצונות שלך, למי שאתה. וכשאני חושב ככה על עצמי, אני באמת מתייחס ככה לעולמי הפנימי, אני מוותר מהר על להסביר מה התכוונתי, אני מוותר על הדקדוק למצוא את המילים הנכונות כדי להביא את מה שאני רוצה להגיד, לי בתוכי זה מאוד ברור, אבל עכשיו להעביר אותו את התהליך שיבין מה שאני מרגיש,חושב, לא תמיד מאמין בעולמי מספיק בשביל שאשקיע כ"כ כשאני מגיש אותו לאחרים.,

והשלישי- לפעמים פשוט צריך להשלים עם זה, שעולמך הפנימי, לעד ישאר באמת- רק שלך, לא תוכל ליצוק את כולו למילים ומשפטים, זה הרבה יותר גדול, ואתה לפעמים נמנע מלהוציא אותו החוצה, כי מה שיוצא כ"כ שונה מאיך שזה מופיע במחשבה, בפנים זה הרבה יותר.. מדוייק, רחב, מנומק, אמיתי. אבל צריך לדעת, שצריך לדבר מה שאפשר, ובעז"ה כל פעם להוסיף, שיבינו כמה שיבינו. זה אתה, וגם חתיכות ממך זה מלא.

לענ"ד הרבה הרבה פעמים זו דווקא הנקודה השניה. לפעמים גם לא

בהצלחה לנו.

הכי כיף מוסיקה עליזה בקול וריקוד סוער. וגם זעקה לאבא

3 התשובות לא נראות לי נכונות:

השותף שלי לשיחה - גם כשאני עם אנשים ש 100% מקשיבים לי, אני פשוט לא מצליחה לדבר. גם אם אני יודעת שהם באמת מקשיבים לי...

למחשבות שלי יש לדעתי יותר מידי לגיטימציה...

ונכון שאני שהעולם הפנימי הוא הרבה יותר מידי גדול, אבל דווקא אני מסוג בני האדם שיודעים לבטא את מה שהם רוצים לומר היטיב. אם אני לא מצליחה להסביר משהו, זה כי אני לא רוצה לחשוף דברים שקשורים אליו. אבל אני יודעת היטיב איך לומר אותו ולהסביר... אני מסוג האנשים שיודעים להסביר ושיבינו אותם גם אם הם לא יודעים...

זה פשוט שיש לי מין מחסום כזה שעוצר אותי מלומר דברים.

משהו שפשוט לא נותן לי לדבר...

יש לי אפילו תאוריה.

אולי זה בגלל שפשוט אין לי אמון באנשים?

אני לא מאמינה שהם ישמרו על הסודות שלי..

זה לא בדיוק מסביר למה כשאני עייפה אני כן מדברת, אני עדיין חושבת איך לפתור את זה....

פה נגיד אין לי כ"כ בעיה לדבר דרך הכינויים שאנשים לא מכירים....

בס"ד

שלום,

(הבנתי מה קרה עם ההודעות, את הראשונה שלחתי במסרישי והשניה שלחתי כאן, אענה על הכל)

- בטח שאפשר לדבר ולהסביר גם כשמבינים שאי אפשר להעביר את הכל, פשוט דיברתי על מצב שהאדם מבין שהוא לא יעביר את הכל, ובגלל זה הוא נמנע מלשתף, כי זה לא יצא שלם כמו שהוא מכיר את זה.

- לגבי מה שנאמר כאן, אני חושב שמה שאמרת כן מתחבר ללגיטמציה שהתכוונתי אליה. לא התכוונתי לגיטימציה בעניין זה שהמחשבות מדברות בתוכך, שיש רצונות שאיפות ומחשבות שצפות בתוך האדם. לגיטימציה זה אומר להאמין בהם, להאמין שכך צריך לחשוב, להאמין שזה מה שצריך להגיד, שזה מה שצריך לעשות. וזה בא לידי ביטוי גם שמה שאת אמרת כי למה כ"כ קריטי שיגלו? כלומר- ברור שאני לא אשתף את כולם בעולמי הפנימי, אבל אם אני מאוד עסוק באמון במי שאני משתף אותו, אם אני מאוד חושש שזה יצא, אולי אני לא מספיק מאמין במחשבותיי, ברגשותיי, כדי שאוכל לעמוד מאחוריהם מול אנשים שפחות מקבלים אותי כמו שאני, שפחות מקשיבים, שיגידו שזה לא נכון, לא שייך וכו'. להילחם בשביל זה, שיהיה לי את היכולת להגיד- אז מה אם הם לא מבינים, זו האמת... גם אם הם לא משתכנעים.

לגבי 2 הנקודות שהעלת- אולי כך

בעייפות- לעיתים יותר משתפים כי אתה עייף מכדי לעשות את החישובים הרחוקים... מה יקרה אם.. ואולי הוא יחשוב ש. אתה פחות חושש וממילא גם פחות טורח להסביר כל פסיק, אתה פשוט משתף. (עייפות זה גם בד"כ בלילה, ובזמנים של עייפות ולילה זה זמנים של יותר הקשבה בד"כ).

כאן יותר קל לדבר כי לא באמת יכולים לבקר אותך ביקורת שתרגיש שיקרה משהו אם לא תתגונן. אתה לא מישהו כאן כמו במציאות, אתה שם. משתמש. מישהו בפורום. לא יודעים עליך מספיק כדי שיוכלו להגיד לך- הי, לא מתאים לך להגיד את זה, ראוי לך לחשוב כך וכו'.

שלום.

1 . אני מתה להשתכר , אבל אני בחיים לא יעשה את זה ..

    זה לא מתאים ... :S

לבכות ולצעוק אז כן..

וואי!כן!!

אבל לא להשתכר במובן של הקאות וכו' אלא להפתח יותר.

חיבוק ונשיקה!!

1. להשתכר בחיים לא... כי לפי דעתי זה לא ראוי לבנות ישראל הצנועות והחסודות להשתכר...

2. ממש באלי...!!!! אבל ממש!!!

3. הכי באלי...  לבד לבד... לפרוק  ה כ ל! |חולם|

תם ואז ההורים שלי דואגים לי..

אבל לא נורא,קצת לדאוג אהה??!!!!

היום בבוקר התווכחתי עם חברות שלי על זה...

הגמד זה זה שנותן, שלא יודעים מי הוא..

זה מבוסס כאילו על כל הסיפורים שבהם הענק הוא המפחיד וזה, והגמד רוצה שהוא יתייחס אליו יפה.. אז הוא נותן לו מתנות

אנשיייים!!!

תלמדו לשרשר נכוןןן!!!!

לא היה לי רעיון אז המצאתי משו ממוחי הקודח...

3 ציטוסים: איקס עיגול, כאפה, ואז היה ציטוס גונגל. (האמת שפאשר להליף אותו...)

 כתבתי בוקר טוב! הגעת לגונגל, אם יהיה לך משעמם בשיעור תוכלי לשחק איקס עיגול, ואני לא זוכרת מה רשמתי על הכאפה

אבל זה העיקרון, בהצלחה

תודה רבה

1. כשעה וחצי -שעתיים
2. נראה שכנ"ל

 

יש דרכים יותר מהירות..[כביש 1..]

אאל"ט זה בסביבות השעה וחצי...