תנשמי עמוק..
ותדעי שאוהבים אותך.
והרבה אנשים היו רוצים לעזור לך, אבל לא כ"כ שמים לב...
ונכון, זה לא בסדר שהם ככה, אבל.. בואי לא נאשים אותם, כי בסופו של דבר..
כולנו רצים ולא שמים לב יותר מדי למי שסביבנו...
אולי תנסי לעבור אולפנה? אולי תשני משהו?
את יודעת, אם כ"כ קשה לך עם הלימודים את באמת לא חייבת תעודת בגרות כדי להצליח בחיים.. ממש ממש לא.. יש היום כ"כ הרבה קורסים במליון דברים מעניינים שאת אח"כ יכולה לעבוד בזה כל חייך...
וגם אם את עושה בגרויות, אז ככה: אם את ממרכז הארץ (יענו תל אביב..) בכיף בשיחה אישית, ומצידי שנלמד ביחד. באמת. מצידי אם את רוצה נלמד ביחד גם אם את לא ממרכז הארץ ובא לך ליסוע..
בכל מקרה...
תמצאי דברים שאת אוהבת ותתמקדי בהם! זה יוציא אותך מהדיכאון..
תעשי ספורט!!
ומשהו חשוב מאוד!---
כתבת שאת רוצה להתאבד כדי שכולם ילמדו ויבינו..
אבל את לא צריכה לחנך אף אחד בעולם הזה. את לא אחראית על אף אחד...
חוץ מעל עצמך!!!
את יודעת כמה אנשים היו במצב כמו שלך, (וגם הרבה יותר גרוע) ויצאו ממנו כמו ענקיים?!!!!
את יכולה באמת לעשות עם זה משהו.
תקראי ספרים כאלה..
ושמעי, אני בטוחה שאת יודעת שבגלל תקופה לא קלה שתעברי אותה בעז"ה לא כדאי לעשות צעדים מרחיקי לכת..
את רוצה לשמח את עצמך, לחיות באושר, סיפוק ושמחה, נכון?
זה כרגע לא הולך.
אבל למה לעשות את הדבר ההפוך לחלוטין? זה פשוט פיתרון לא נכון.
אני באמת ממליצה לך אולי לדבר עם בנות מהאולפנה למשל שאפילו גדולות ממך בשנה-שנתיים (לא החברות הרגילות שלך) כי הן יבינו אותך, ויהיו משענת, גם לימודית, גם אוזן קשבת, גם הן יותר בוגרות ופחות צבועות..
בקיצור, להרגע, לעשות לעצמך חוויות של הצלחה, ולעלות.. ועוד כמה שנים תמצאי את עצמך במקום שלא חלמת אפילו שתהיי שם!
ב"הצלחה, תדברי איתי,
לילה טוב, וחלומות חסידיים! 