פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1242)

מרדכי בן שמחה.

פירוזה בת צ'חלה.

ענבל גם אני יכול?

זה נכון שבסופו של דבר - צריך גם לחוש קרבת אלוקים.

אבל האמונה היא לא רגש.

נקודה.

אם לומדים אמונה - אם מבררים אותה בשכל - גם מרגישים אח"כ.

ואם לא מרגישים - כנראה שלא ביררת מספיק.

והדברים ארוכים, ובשמחה אשתדל לענות כמה שאוכל,

להביא מקורות ולעשות דיונים שלמים -

כי הנושא באמת מאוד חשוב ומהותי.

(רק על קצה המזלג:

"יש אנשים הסוברים שאמונה היא מן רגש, מן המית הלב, מן צביטה בלב... את השיבוש הזה שאמונה היא רגש, יש לעקור מן השורש. יש להשתחרר מהבנה שטחית זו.

אין התנגדות לשיר בבוקר "אני מאמין", לזמר ולרקד. גם זה טוב, אך זו עדיין לא אמונה.

אפשר לומר שזה ביטוי רגשי של האמונה. אבל אמונה מהי?

"אמונה היא דבר שבשכל, היא השכל היותר גדול, האמיתי ביותר, שכל אלוהי, דעת אלוהים"...

(שיחות הרצי"ה, עמ' 19)

לא אמרתי שכל האמונה היא רגש, הבסיס הוא צריך וחייב להיות שכלי. לדעת שה' קיים.

אח"כ בהמשך צריך גם להרגיש את ה'...

ככה אני שמעתי ולמדתי מגדולים ממני....

מה שאמרת עכשיו, קצת שונה ממה שכתבת:

"אנחנו צריכים בעצם לקחת ת'צמינו ופשוט להאמין בעיניים עצומות (לא  כן?  ) להאמין בכל סיפורי המעשה והמופת שהיו לאבותינו, להאמין בלב! ברגש! זאת חלק מהעבודה שלנו! חלק חשוב!"

לכן אני רוצה לשאול, למה את מתכוונת כשאת אומרת "הבסיס הוא צריך וחייב להיות שכלי. לדעת שה' קיים."

ובכל מקרה -

ללמוד אמונה לא מסתיים בכך שאני יודעת שה' קיים.

תמיד יש שאלות נוספות, עמוקות יותר, שגורמות לאמונה מדויקת יותר.

ולרגש גדול יותר שמופיע עם כל בירור ובירור.

רגש שהוא לא "ריגוש" - וואו, ה', איזה תותח אתה, אני ממש מרגישה אותך פה לידי (מן תחושת "היי" כזאת).

אלא הזדהות אמיתית ועמוקה עם רצון ה'.

שמחה עמוקה גם כשהמציאות מורכבת וכואבת.

אני מאמינה שכך למדת, ורואים שאת לא סתם זורקת מילים - 

אלא השקעת המון מחשבה, אולי אפילו שעות, בכתיבה של שרשור אחד... (ואיזה באסה שאנשים עוד מבקשים תקציר!!!)

ולכן אני מגיבה לך - כי אני מאמינה שאת בחורה בוגרת ורצינית, ואני אשמח מאוד לברר איתך את הנושא.

עדיין לא קראתי את דבריה של יונה קטנה (|מתביישת בעצמה|) אבל אני רוצה להעיר על משהו.

יש מי שסובר שאמונה זה רגש ויש מי שסובר שאמונה זה שכל.

שניהם רבנים גדולים.

אז אל תשללו כל כך מהר.

אמונה היא לא רק רגש. היא מבוססת על השכל. אני לא פסיכית ש"מאמינה" לכל שטות שאומרים לי.

אני אשמח אם תביאי לי מקורות.

זה הפך היהדות.

תסבירי מאיפה הוא אמר את זה... זה מרגיש לי נוצרי מאווווודד...

יש אמונה עם רגש שמבוססת על שכל

ויש אמונה שהיא כולה שכל.

יש סיכוי שזה כך אבל אני צריכה לבדוק.

אבדוק ואגיד.

ואין כזה דבר שאמונה היא רק רגש.

אמונה זה משהו אחר. זה חיים. 

ואני לא במקום של להסביר את זה.

(לענייננו - גם שכל וגם רגש)

אבל איך מגיעים לאמונה?

עם כל כוחות החיים.

ומי מוביל את כוחות החיים? השכל.

אחריו נמשכים ובאים גם הרגש, הרצון והדמיון.

אך כדי שהם יהיו טהורים ומבוררים ואמיתיים - שכל. שכל. שכל.

אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה"

הרב קוק אומר שהאמונה היא לא שכל ולא רגש. היא כוח חיים נפרד.
כמו שיש רגש, שכל, רצון.. יש גם אמונה. שנפרדת מהם.
ברור שנשעת עליהם, אבל בבסיס היא לא זה ולא זה..

ללמוד אמונה עוד ועוד - עד שאבין את עומק הכוונה של הרב.

תגידו אמן!

אמונה היא לא רגש אבל היא גם לא שכל, היא שילוב של שתיהם!

ברור שצריך רגש, אבל הוא לא הבסיס שיגרום לי ללכת אחרי משהו/מישהו בעיניים עצומות.

הבסיס של האמונה צריך להאמין בשכל לדעת שה' קיים בכל המובנים האפשריים, ואינלי כח להרחיב...

אחרי השכל צריך לבוא גם הרגש, חייב! אם אני יאמין בה' רק בשכל זה לא יהיה אמונה בשבילי! האמונה שלי מתבססת על השכל, אבל בנויה גם עם הרבה מאד רגש, ב"ה היום אני במצב שגם שזה לא נשמע אני יודעת שאני מאמינה בה' בכל שנייה בה-כ-ל! ולא תמיד זה נשמע עם דברים שאני אומרת, אבל אני יודעת שגם במצבים הכי קשים שלי, מתוך הרגש דווקא אני אתגבר על עצמי ולא מתוך השכל. הידיעה אצלי נמצאת אבל זה הבסיס מעבר אליה יש תרגש שמאד חזק ובלעדיו לא הייתה לי אמונה בכלל.  וכבר ממזמן לא הייתי פה...

יש הבדל בין השאלות שעליהם צריך לענות בשכל, לבין המצב היומיומי שאני לפחות צריכה גם תרגש, חייבת!!

שמעתי על זה פעם סיפור...

היה חסיד אחד שלפני שהוא נהיה חסיד, הוא היה כאילו ממתנגדי החסידות מה שנקרא, (לפני המון שנים כאילו) ואז יום אחד הוא בקש מחמיו ללכת ללמוד אצל המגיד ממזריטש (חסידות) חמיו אמר לו לא וזה מה אתה צריך את זה? אחרי כמה זמן הוא בקש שוב, חמיו אשר לו, היה אצל המגיד במשך שבועיים אני חושבת, חזר חמיו אומר לו נו מה למדת אצל המגיד ממזריטש? אז הוא אומר לו "למדתי שה' נמצא בכל מקום" אומר לו חמיו מה אתה עושה ממני בדיחה? קרא למשרתת ושאל: "איפה ה' נמצא?" אמרה לו: "בכל מקום" אומר החם לחתנו, הלכת שבועיים ללמוד אצל המגיד כדי לדעת שה' נמצא בכל מקום? אומר החתן, היא אומרת את זה, אני מרגיש את זה.

הבסיס של האמונה הוא לדעת, להאמין, אבל אם את לא מרגישה את זה בלב! זה יכול פתאום להתפורר... הלב כמה שהוא נשבר, הוא הכי שלם, כמו החתיהמ שלך "אין דבר שלם יותר מלב שבור" הלב השבור גם יותר שלם מהשכל הישר. השכל הוא דבר חשוב, עליו מתבסס הכל, אבל ההמשך אמור להיות חלק ממנו ברגש... וחלק לא מבוטל, זה לא סותר!

רגש זה לא הרגש הפשוט שוואי איך אני מתרגשת לפגוש עכשיו את חברה שלי, אלא הרגש היותר עמוק!

זה ביחד, שילוב!

לכל דבר יש את התפקיד שלו, השכל יש לו מקום מאד חשוב! הוא הבסיס, היתד, עליו נבנה הרגש, שעוזר לאמונה להתבסס, א"א להאמין רק עם אחד מהם...

לא מבאס אותי שמבקשים תקציר (במיוחד שזה רבבה בנשמה ) 

בוודאי שאמונה מורכבת גם מרגש, ובוודאי שלרגש יש מקום וחייבים אותו.

אבל מי מוביל?

הרגש או השכל? (מתוך הרגש דווקא אני אתגבר על עצמי ולא מתוך השכל)

אני מבינה שאת לא יכולה לקבל את זה.

כי מה שמחזיק אותך - זה הרגש.

אני מרשה לעצמי לומר בעדינות... שזה רק בגלל שאת לא יודעת באמת מהו "שכל".

יש לי תחושה... חזקה ככל שהדיון מתגלגל - שבתוך תוכך את מבינה שהתשובה לשאלה "האם ה' קיים" - לא מספקת אותך. 

זה מפחיד להמשיך ולשאול. אולי אין תשובה.

לכן עושים מן מחסום בשכל: "ה' קיים. וזהו. לא יכול להיות שלא. וגם הרבה אנשים אומרים את זה, ואני גם מבינה קצת. אבל לא עד הסוף, ואני מרגישה אותו - ואמונה היא גם רגש". 

ומה קורה שיש מה שנקרא "משבר באמונה" בעקבות מציאות מסובכת?

לוחצים חזק חזק על הרגש. סוחטים אותו כמה שאפשר.

כדי להרגיש אמונה. וודאות.

במקום לקחת את השאלה שגרמה למשבר, ולברר אותה.

בירור שיוביל להבנה עמוקה וגדולה יותר,

ולכן גם לרגש חדש ואמיתי, ולרצון גדול להוסיף אמת.

"שילוב" זה לא לקחת קצת מזה וקצת מזה.

אלא למצות את כוחות החיים במילואם, ולתת לכל אחד את המקום הראוי לו.

הסיפור שהבאת - מקסים, אבל גם אותו צריך ללמוד (=להבין את העומק).

לילה טוב!

אמרו לנו שאמונה זה לא רגש ולא שכל זה שילב של שנהם יחד אבל זה יותר מזה זה כמו בניין  בפני עצמו יש עוד פוול להרכיב אם את רוצה דברי אתי בשחה אישית!!

אוךך.. אני רעה.. כי בטוח השקעת בזה והכל.. אבל זה ארוך מידי בשבילי..

ישמצב את אומרת במשפא אחד-שניים-שלושה מה כתוב שם?

יש הרבה בלאגנים לעם ישראל עם פרוץ הגאולה...

אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק...

זה לא הכי נחמד לעשות אאוטינג ככה..

תמסרי לה ישר כוח ענק ושלום ורעות.

תמסרי ד"ש!

למרות שלא דברתי איתה כ"כ הרבה בקושי...

תוכנה חינמית, מהירה וממש קלה להבנה.

קישור להורדה-

http://www.formatoz.com/

הוא ממיר לי רק את השנייה הראשונה....

לנסוע איתה לקניון ולקנות לה שמה משהו שהיא רוצה,ואז להמשיך להסתובב!

עשיתי את זה עם חברות שלי וזה שיאאא הכיף!

ובקשר לתמונות,את יכולה לעשות איתה תמונות במכונה או פשוט להביא מצלמה מהבית ולהצטלם!

מקווה שעזרתי

תפארת

לפעמים, בלב הנסיון, כשכבר מתחילים להרגיש יאוש, יש איזו בקשה בלב של - "ה', למה אצלי זה כל כך קשה ומסובך?!".

זה הזמן לעצור ולהתבונן.

להתבונן בכל הטוב שקיבלת, בכל מה שהתחולל והתפתח בך בזכות התהליך המיוחד שלך,

טוב שלא היה נבנה אילולא הנסיון הקשה שאיתו את מתמודדת.

שימי לב למשפט האחרון שלך, שמאוד נגע בי - "אני לא מתייאשת, כי זה פשוט לא אני לוותר".

בין אם שמת לב לתכונה המיוחדת הזאת בך כבר קודם, ובין אם לא -

בוודאי היא התבררה לך עוד יותר בדרך.

עד כמה היא חזקה, עד כמה היא משפיעה, ומאיפה היא מגיעה.

כמה אושר יש בגילוי כזה על עצמי!

בצד הפרקטי -

* לפעמים אנחנו לא מרגישים התקדמות, אבל זה רק מפני שעבדנו קשה מאוד לאורך זמן בשביל התקדמות איטית ושיטתית.

כדאי לשתף חברה או דמות קרובה שיש לך איתה יחסים כנים, שתאיר את עינייך בנוגע להתקדמות שלך.

הרבה מאוד מאוד פעמים מתברר שפשוט לא שמנו לב...

* אם בכל זאת אין התקדמות, או שהקצב לא מספק אותך,

אם מנסים שוב ושוב ושוב ולא מצליחים -

לא להתייאש!

אבל כן לשנות שיטה.

לפעמים הולכים "ראש בקיר" בדרך מסוימת שנראית לנו נכונה, אבל בעצם צריך להפתח לדרך אחרת.

כשהמטרה היא אותה מטרה.

למשל: אדם רגיל להכריח את עצמו להמנע מעבירה, אך בשלב מסוים מגלה שלימוד ובירור בנושא גורם לו להמנע הרבה יותר בקלות.

ואף על פי שאני לא נוהגת לצטט הרב קוק -

"ישנן ירידות, אך התנועה בכללה - תנועת עליה היא.

אפילו בעת הירידה, אין זה אלא כמו מילוי הירח ומיעוטו, זוטו של ים ונסיגתו, הערנות והשינה,

שלמרות ניגודם, הם מחוללי החיים השלמים"

(אורות הקודש ב', תקכ"א)

אם אני לא טועה.

יש כזה "בבא"

בס"ד

הסיפור מופיע באזור מלכים א פרק כ (אני זוכר שתחילת הסיפור במלכים א פרק יז).

לא כתוב שירד גשם בכינרת, כתוב שהעננים עלו מהים, 'והשמים התקדרו עבים ורוח ויהי גשם גדול' או משהו כזה.

אם את רוצה מילות חיפוש טובות, אני די בטוח ש'עב קטנה ככף איש' יביא לך רק תוצאות מהמקור.

המלך - אחאב.

הנער - אלישע.

אלישע אהבתי ת'קטע שאתה מצטט כל הזמן דברים של אלישע בן אבויה אשריך...

בס"ד

אחרי הסיפור הזה אחאב סיפר לאיזבל על מה שקרה, ואז היא שלחה איום לאליהו. אליהו הלך להר סיני, ושם הוא קיבל ציווי למשוח את חזאל, יהוא ואלישע.

זה היה שם מוזר כזה...

גיחזי |נזכר|

גיחזי גיחזי

בס"ד

(איזו מילה יפה - להבאיס..)

גיחזי היה נער אלישע.

מאיפה הסיפור הזה??

אני בטוחה שמה שכתבת פה חלקי מאוד, ויש סיפור מורכב ואישי מאחורי הדברים.

ואני גם בטוחה שאת בחורה חכמה ועמוקה, שעצות מהשרוול לא יספיקו לה.

לכן אני חושבת שכדאי שתמצאי לך דמות בוגרת שתוכל ללוות אותך במקום הלא-פשוט שבו את נמצאת.

דמות שאת סומכת עליה, מעריכה ויש לך חיבור איתה,

שתבין איפה את נמצאת ואיך להוביל אותך להתמודדות טובה ושמחה יותר.

אפשר גם, ואולי כדאי, פסיכולוג/ית.

(יכול להיות שכבר כתבתי לך את הנ"ל פעם...)

בהצלחה רבה.

רוצה באמת לתת לך חיבוק.

יודעת שזה לא פשוט.

אבל גם מאוד רוצה לעודד אותך שאלו כאבי גדילה - ובעז"ה תזכי לגדול.

אני לגמרי מבינה את המקום שלך.

אני עוברת את הקשיים האלו כל הזמן ובאמת באמת יודעת כמה זה קשה.

אם את רוצה לפתוח באישי,אשמח!

לילה טוב!

קורה הרבה אבל מסתדרים בהצלחה!!!!!!!

תעשי משהו שאת אוהבת.....

בד"כ זה עוזר.....

לפעצמים זה גם קורא לי.....

ומישהוא לימד אותי......

שתחשתבי על כל הדברים הטובים שקרו לך......

תנסי...

אולי זה עעובד....

זה קרה לי לא מעט פעמים בשנה וחצי האחרונות...

אפחד לא ידע למה-וגם אני לא

עד שפשוט היה נמאס לי כבר והלכתי למנהלת שלי באולפנא והתחלתי לבכות לה ואמרתי להנ שאני כל הזמן בדיכאון ואין לי מושג למה.....

בקיצור היא הרגיעה אותי דיברה איתי והצליחה להגיע איתי לנקודה שקשה לי....

אם את רוצה עוד פרטים

אשמח בכיף באישי....

אוהבתותך ומחזיקה לך אצבעות נשמה!

נ.ב.

מאז לא הגעתי למצב זה שוב....

=] נ.ב- את מנוש? (אריאל/ בני עקיבא/עזרא)

--

הרבה יותר מצליחם ככה-- אבל זה מלא כסף.  זה לא תמיד שווה את זה..

אני בעז"ה יעביר שיעורים...כלומר פנו אליי אנשים וביקשו שאני יעביר אבל הם לא יודעים כמה זה עולה ומה מקובל לקחת ולכן אני שואלת...

גם במה מקובל ואיפה (עיר/יישוב)

וכמה יש נסיון וידע במקצוע,

אני יכולה לומר לך שהייתי אצל כמה מורות פרטיות בחיי וזה נע בין 50 ל100 , 50 היתה מורה חדשה ו100 זה מורות ותיקות..

הרבה בהצלחה! ואיזה כיף זה להיות בצד הנותן ולא המקבל..

יוני- אני לא מתלבטת אם ללכת או לא פשוט אני צריכה להגיד לה כמה אני רוצה לקחת לשיעור...

חזרזיר- קודם כל אין לי שום ניסיון בזה ודבר נוסף הוא שאני לא מבוגרת ולכן אני לא יכולה להרשות לעצמי הרבה....

הילדה היא כן ילדה קצת קשה ולכן אולי אני יכולה להרשות לעצמי לקחת יותר....מה את אומרת?

(ל3/4 שעה..)

אנגלית זה בין 80 ל100...

אבל זה לא שאת אישה עם נסיון..אני הייתי אומרת 50..

את יכולה לקחת 50-70.. ושוב זה תלוי איפה..

אבל עם מורה מנוסה וותיקה....

טובה בזה ] אז היא לוקחת 30.. למרות שאת יכולה לפרגן לעצמך ב40..

50-70 אצלנו לוקחות כבר סטודנטיות שלומדות את המקצוע, ו100 זה כאילו ממש השפיציות..

אלא אם כן את גרה ביישוב ישובי שאז מן הסתם לוקחים פחות. 

(כמה לוקחים אצלכם לבייביסיטר? 20? אז 50, 15? אז 40.)

אנשים אמרו לי לקחת 50..(זה קצת יקר לא?)

30 זה נשמע לי קצת...(היא ילדה קצת קשה..)

לבייביסיטר לוקחים אצלינו 15 או 17 נראלי..אבל ת'אמת שלא עשיתי הרבה זמן אז אני לא יודעת באמת מה מקובל...

רפוא"ש.

אכן, רע לך, רע לך מאוד! באמת.

את על סף יאוש, את מרגישה שאין לך טעם לחיים...

אבל- -

יש המשך לחיים!!!!

גם בעולם הזה , וגם בעולם הבא!!!

אז נכון שעכשיו רע לך, עצוב, כואב, העולם כ"כ אכזר,

אבל החיים שלך לא מסתיימים בגיל שלך, (שאני לא יודעת מהו),

ונניח שיקח לך גם 10 שנים עד שסוף סוף תגיעי אל המנוחה ואל הנחלה,

זה שווה את זה! חכי! בעז"ה עוד תהיי מאושרת!!

ו---- הכי חשוב, החיים לא מסתיימים גם במאה ועשרים,

רוב החיים הם אח"כ, בעולם האמת, ואני מבטיחה לך,

ואני כמעט אף פעם לא מבטיחה- את עוד תתחרטי על זה מאוד!!

תנסי לחשוב כמה היתה האוכלוסיה בעולם אם כל אחד

שהיה נקלע ליאוש היה חלילה מתאבד!

אחרי שתפנימי את זה, תוכלי לעזור לעצמך, לנסות להתקדם,

ואנחנו גם כן כאן בשבילך..

יש משברים בחיים וצריך להתמודד!

אז קודם תפנימי, זה הכי חשוב!

בהצלחה=)

תנשמי עמוק..

ותדעי שאוהבים אותך.

והרבה אנשים היו רוצים לעזור לך, אבל לא כ"כ שמים לב...

ונכון, זה לא בסדר שהם ככה, אבל.. בואי לא נאשים אותם, כי בסופו של דבר..

כולנו רצים ולא שמים לב יותר מדי למי שסביבנו...

אולי תנסי לעבור אולפנה? אולי תשני משהו?

את יודעת, אם כ"כ קשה לך עם הלימודים את באמת לא חייבת תעודת בגרות כדי להצליח בחיים.. ממש ממש לא.. יש היום כ"כ הרבה קורסים במליון דברים מעניינים שאת אח"כ יכולה לעבוד בזה כל חייך...

וגם אם את עושה בגרויות, אז ככה: אם את ממרכז הארץ (יענו תל אביב..) בכיף בשיחה אישית, ומצידי שנלמד ביחד. באמת. מצידי אם את רוצה נלמד ביחד גם אם את לא ממרכז הארץ ובא לך ליסוע..

בכל מקרה...

תמצאי דברים שאת אוהבת ותתמקדי בהם! זה יוציא אותך מהדיכאון..

תעשי ספורט!!

ומשהו חשוב מאוד!---

כתבת שאת רוצה להתאבד כדי שכולם ילמדו ויבינו..

אבל את לא צריכה לחנך אף אחד בעולם הזה. את לא אחראית על אף אחד...

חוץ מעל עצמך!!!

את יודעת כמה אנשים היו במצב כמו שלך, (וגם הרבה יותר גרוע) ויצאו ממנו כמו ענקיים?!!!!

את יכולה באמת לעשות עם זה משהו.

תקראי ספרים כאלה..

ושמעי, אני בטוחה שאת יודעת שבגלל תקופה לא קלה שתעברי אותה בעז"ה לא כדאי לעשות צעדים מרחיקי לכת..

את רוצה לשמח את עצמך, לחיות באושר, סיפוק ושמחה, נכון?

זה כרגע לא הולך.

אבל למה לעשות את הדבר ההפוך לחלוטין? זה פשוט פיתרון לא נכון.

אני באמת ממליצה לך אולי לדבר עם בנות  מהאולפנה למשל שאפילו גדולות ממך בשנה-שנתיים (לא החברות הרגילות שלך) כי הן יבינו אותך, ויהיו משענת, גם לימודית, גם אוזן קשבת, גם הן יותר בוגרות ופחות צבועות..

בקיצור, להרגע, לעשות לעצמך חוויות של הצלחה, ולעלות.. ועוד כמה שנים תמצאי את עצמך במקום שלא חלמת אפילו שתהיי שם!

ב"הצלחה, תדברי איתי,

לילה טוב, וחלומות חסידיים!

כי אים תיתאבדי חס ושלום אזאת תישארי תקועה פה למטה בלי חלק לעולם הבא.. וההורים שלך לא יוכלו לשבת עלייך שיבעה ותהיי בודדדה לכלללללללללללללללללללל החיים שלאחר המוות בלי סיכוי לשנות את המצב.  עכשיו את יכולה ותאמיני לי שזה הרבה פחות גרוע אני אישית דיסלקת ועים קשב וריכוז אז הלכתי לכיתה שיותר מתאימה לי.. יש בטוח גם אולפנות כאלה לא? תאמיני לי יהיה לך הרבה יותר טוב. ולא לאיתיחס לרכילות.. בהצלחה!!!!!!!!!!!

זה באמת קשה מאוד מאוד להיות לבד,

להרגיש רע - ושאף אחד לא ישים לב ויעזור לך לצאת מפה.

ועוד יותר מרגיז, שכולם אומרים לך ליזום בעצמך את הקשר.

מפה את יכולה להפסיק לקרוא, כי אני הולכת לומר את אותו דבר - רק כי דיברת על התאבדות.

לא, לא הלחצת אותי.

את רחוקה משם מאוד (גם אם מבאס לשמוע את זה...).

אבל זאת דוגמא טובה לכך שאנחנו צריכים לקחת אחריות על החיים שלנו.

אם אף אחד לא שם לב אלינו כמו שהיינו רוצים (הרי זה נדיר מאוד שמישהו הוא "אוויר"...),

אנחנו יכולים לשבת בחושך לבד כמו פולניה - אבל אנחנו דופקים רק את עצמנו.

זה לא יעזור לנו לצאת מהמקום הקשה בו אנחנו נמצאים.

אנחנו גם יכולים להתאבד.

אבל אף אחד לא אשם במעשה הזה שלנו. רק אנחנו.

כי היינו יכולים להפסיק להאשים את כל העולם בחוסר יחס, להפסיק להתחמק ולקוות שירדפו אחרינו -

ופושט לפנות לאדם קרוב, ולפתוח את הלב פעם אחת.

אני בטוחה שהוא יקשיב באהבה רבה, וגם ישתדל ללוות אותך ולהתעניין בך אח"כ מרצונו.

ובעז"ה, ביחד, תשנו גם את הקשרים החברתיים עם חברות בכיתה.

(תתעודדי, לפעמים צריך לשלם לפסיכולוג הרבה כסף כדי שלמישהו יהיה כוחות נפש ויכולות להקשיב לך...

אז תנצלי את האמא/אבא /אח /אחות /יועצת/מורה/מחנכת/מנהלת/חברה...)

אני שמחה שהמציאו את הרעיון של האבחון והכל אבל חלק מהבעיות של בלימודים ובריכוז וכל זה זה בגלל שא-י-ן- להורים שלי כסף.. אם זה לשיעורים פרטיים או כסף נורמלי לאולפנה.. מבקשים מהמנהלת הנחה...

וזה לא שאבא שלי לא מקבל הרבה כסף בחודש הוא מקבל כמעט 14 אלף שקל בחודש(!) זה פשוט שהם לא יודעים לנהל את הכסף שמגיע אליהם.. ונכנסים לחובות לא מהעולם הזה!

למה אין גם מישהו שיכול לממן את כל האיבחונים האלה לאנשים נזקקים כמוני??!! ואני בטוחה שיש עוד כאלה!!

וד"א למה את לא חושבת שאני רוצה להתאבד??

שאנשים לא יודעים לחלק את הכסף שלהם תחפשי באינטרנט ותמצאי, (אולי פעמונים?) 

אם היית רוצה להתאבד אז היית עושה את זה בשקט.. את סה"כ רוצה את התשומת לב שיתנו לך מעצם ההתאבדות!

אני לא בא לשפוט אותך.. אבל- אני חושבת שהתאבדות לא תועיל לך במצב כזה..

אני רוצה מישהו ימממן לי רק את האיבחון הזה!

לעצמי אני בשאר הדברים דואגת אם זה בגדים/רשיון/טיולים חולצות וסוודרים של בני עקביא..

אני רק צריכה שמישהו ישלם את ה3000 הארורים האלה!

א.להתאבד לא יפתור כלום אלא יעשה את ההפך הגמור,זה התעלמות  גרידא מכך שצריכים לתת על כך את הדין הקשה מאוד כמה רגעים אחרי זה כשנמצאים בבית דין של מעלה (ואפילו לדבר במושגים אנושיים על "רגעים" זה שגוי).

מעבר לכך שזהו מבחינה פרקטית ביותר דבר שלא יכול להיות משתלם בשום אופן שהוא אלא עושה רק רע ופשע נוראי.

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=81808

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=20316

ב.יש הרבה מה להגיד בנושא הזה,מבחינה פרקטית אנא דברי עם היועצת שלך ותסבירי לה,אני חושב שיש הנחות לעניין הזה באם להורים אין כסף לממן.ויכול להיות שיש שעושים זאת במחירים יותר זולים ממה שציינת.

ג.מבחינת החברות,צריך להכיר את המציאות שאת נמצאת בה כדי לענות טוב יותר,נסי למצוא חברות יראות שמים,שיאהבו אותך ושיבינו שאת באמת ובתמים אחות שלהם.

בהערה כללית המציאות שאת מתארת (אם הדברים מדוייקים) היא מציאות רעה,כולנו כאן משפחה ואנחנו צריכים לנהוג אחד בשני באהבה גדולה מאין כמוה,ואם יש בעם ישראל שחורגים מכך עלינו להבין שזו חריגה מן התורה,חריגה מהלך הרוח הכללי של שומרי מצוות ולהבין שהן אלו שצריכות תיקון בעניין הזה,לא את.להתפלל עליהן שתתקן את דרכיהן,שיסתכלו על המעשים שהן עושות שאולי כבר הפך להיות כשגרה רעה (מסילת ישרים מדבר על העניין הזה).אולם עלייך לדעת שאולי לא הצגת את המציאות במדיוק ומאוסף של התמודדויות קצת החמרת עם ההתמודדות הזאת,אבל גם אם לא עליך להבין ולקבל זאת שהן צריכות לתקן את דרכן ועלינו להתפלל שיעשו זאת.

בהצלחה רבה !!.

קחי נשימה ארוכה....ותכניסי לעצמך שלהתאבד זה ממש לא הפתרון...עם המציאות צריך להתמודד! ולא לברוח...!!

את כותבת שאף אחד לא מבין את המצב שלך..אבל את בעצמך כותבת שאת לא רוצה להתייעץ עם אף אחד..

לדעתי(אפילו שכתבת שאת לא רוצה..)להתייעץ עם היועצת זה הדבר הכי נכון-אדם מבוגר בעל ניסיון!

אם תדברי עם היועצת היא יכולה להנחות אותך יותר טוב פי אלף ממה שאנשים פה יגידו לך(בלי לזלזל באף אחד-כמובן) אני בטוחה שממנה תצא הכי הרבה תועלת! (לפעמים ליועצות יש פרוטקציות בכל הקטע של אבחונים ויכולות להשיג את האבחון בהרבה פחות...)

עד שתעשי את האבחון..חבל לך על בזבוז זמן! תנסי-תשקיעי יותר..אולי אפילו תדברי עם המורה שתעזור לך במה שאת צריכה..תאמיני לי..אין דבר כזה לא יכולה..לא מצליחה! את תצליחי אם טיפה תשקיעי ותרצי-את לא שונה מאף אחת!

בדרך נס את ממש לא תחזר מהתאבדות..ממש לא..(רק בסרטים חומד..)-אז אל תחשבי על זה אפילו..

יש בזה משו מעצבן שאין חברות..אבל חברות זה לא הכל בחיים(חלק נכבד-אבל ממש לא הכל..)מה שאת לא תציעי לחברה ללכת איתה?לצאת לאיזה סרט?או כל דבר שיתחשק לך??למה שלא תבקשי מחברה שתלמדו ביחד למבחן?

ניסית פעם??

ודבר אחרון-יגעת ומצאת תאמין! (ואת בטוח מבינה לבד למה המשפט הזה קשור..)

בס"ד

הייתי עושה "לייק".

אבל זה לא.

אז אני לא עושה

רק האנשים השתנו..

לא שהשירשורים כאן פחות מעניינים, שאני פשוט לא אותה אחת מלפני שנה, או שנתיים.

אבוי.

הכתיבה פחות שנונה והתגובות לרוב יותר רדודות, אבל זה לא פייר להיות המעצבנים שזוכרים כמה טוב היה פעם..

הנושאים ממוחזרים כי באים חדשים, ואתה כבר לא חדש.

עדיין יש כותבים שנונים, אבל אתה גדלת ומה שנראה לך שנון אז לא נראה לך היום.

גם פעם היו תגובות רדודות, אבל תמיד יש את האיכותיים.

ולמרות שאני הייתי גם "אז", זה עדיין די מרגיז לראות את מה שאתם כותבים.

בקיצור - זה שהיית המנהל לא אומר שכשעזבת לא הסתדרנו בלעדיך..

[נכתב חצי ברצינות חצי בצחוק. אני באמת רואה את הדברים ככה, אבל מצד שני באמת לא יזיק לעשות פה עוד איזה דיון משובח, להביא כותבים חיצוניים, או לעשות משחק פורום כלשהוא (זוכרים את מ נעמי? אני ).]

חשבתי שאולי זה ככה אבל הסתכלתי קצת אחורה ואני באמת באיזשהו מקום חושב שפעם הכתיבה היתה יותר כבדה ורצינית, מצד שני אני מסכים איתך זה באמת מעצבן ובגלל זה לא פתחתי שירשור כזה..

הכותבים מבחוץ היה נחמד, הנושאים הפרובוקטיביים לדיון שהעלתי היו כייפים המשחק פחות.. :-/ אנשים לא שיתפו פעולה..

היא הייתה שם כל הזמן..

ואולי באמת תפסיקו להתלונן?!

אנשים מתחדשים, התגובות משתנות.

להתלונן אף פעם לא יעזור לאף אחד!!!

בס"ד

ברור שלהתלונן עוזר!

אם בני ישראל לא היו מתלוננים שאין להם מים הם לא היו מקבלים מים, אם הם לא היו מתלוננים שאין להם אוכל הם לא היו מקבלים מן, אם הם לא היו מתלוננים 'למה הוצאת אותנו ממצרים' הם לא היו מקבלים נחשים, וכן הלאה.

אפשר גם להחזיר את המלחמות מים, הכותבים, הויכוחים(מישהו זוכר את הפמניזם נגד הפמליזם שהיה כאן?), או שאפשר לחזור לחזור לגילנו ולמצוא לעצמנו משהו יותר טוב לעשות.. בקיצור, תפסיק להתלונן ובוא לשבת על קערת פסטה..

בס"ד

וואו, המשפט הזה גורם לי להישמע נשוי.

אם אני אכתוב נושא במקום נשוי, אנשים יבינו? כי זה מה שאמור להיות. ואם לא, אז לכל הפחות 'נשוא'.

היי, מגניב! עכשיו אני יכול לערוך הודעות שלי. כמה זמן זה כבר ככה?

תראו - לפני כן הייתי כל הזמן בפורום הזה! תמיד! אח"כ.. לאט לאט ירדתי ממנו.. יכול להיות שסתם השתניתי.. זה טבעי להשתנות, לא?

אבל (להבדיל) , ממש כמו בנסיו"פ . 

|מבדיל| 

לא רוצים להיות פה?

הדלת פתוחה.

נכון, הפורום השתנה, דברעים התחדשו ואנשים התחדשו.

וגם אני בינהם (אני לא מי יודע מה ותיקה פה..... את אלישע בן אבויה למשל אני לא מכירה..... לפחות לא ידעתי שאני מכירה עד לפני לא הרבה זמן אהמ אהמ).

מי שלא נאה לו שלא יהיה פה.

מצטערת שאני מגיבה ככה אבל כל פעם פותחים על זה שרשור ואני לא מבינה אתכם הרי אתם כבר לא פה ולפתוח על זה שרשור וללכת לא עזר מעולם לאף אחד.

אז פשוט תפסיקו להלעיז.

אנשים כותבים פה את דעתם מכל מיני סיבות, לפעמים זה מצורך לפריקה, לפעמים הם באמת רוצים לדעת מה אחרים חושבים....

ויכול להיות שזה כן יעזור, אולי אנשים יעלו פה את הרמה... (ינסו לפחות).

באותה מידה אפשר לומר לך- "אם את לא רוצה אל תגיבי ואל תיקראי". אבל זו דעתך, אז את כותבת אותה....

בס"ד

'את אלישע בן אבויה למשל אני לא מכירה..... לפחות לא ידעתי שאני מכירה עד לפני לא הרבה זמן אהמ אהמ'?

אני לא מנסה סתם להתלונן, רציתי לראות כמה אנשים יִזָּכְרוּ בי בלי לכתוב משהו כמו 'היי! זוכרים אותי?', וזה הדבר היחיד שעלה לי לראש.

את הכינוי שלך כמעט ולא.

ואדם אחד- יש הבדןל בין דברים כאלה לדברים אחרים.

פה הם באים להתלונן על פורום שהם בקושי בו.

ואנחנומשתדלים כל הזמן שהרמה תהיה גבוהה ועושים כל שביכולתנו.

לבוא ולהגיד ולהתלונן זה קצת אנוכי.

וקצת לא אכפתי כלפינו.

צריך לדעת לקבל ביקורת. במיוחד אם היא לא באה ממקום של "אתם סתם דפוקים", אלא ממקום של "אני רוצה שתשתפרו, גם בשבילי"....

זהו. ממש ממש לא אישי

עכשיו זה עוזר לתסכול?

בס"ד

וזה נחמד שזוכרים אותי. (האמת היא שאני לא זוכר איך הייתי, יכול להיות שהיה עדיף שלא יזכרו אותי.)

התכוונתי לשים סמיילי בהודעה הקודמת - לא התכוונתי להעליב.

חבר של אלעזר300, לא?

גם אם אלישע בן אבויה אבל לא חושבת שצריך לפתוח שרשור..

כן, אני יודעת, שנים לא הייתי פה.. 

והתבאסתי שאין כאן אפשרות של  לייק...