מכירים את זה שיושבים מול תינוק -
נהיים הכי מפגרים בעולם. "אבווווווו", "גורוגורו", "חוחוחוחוחו",
עם פה פעור ועיניים כמו של איזה חיזר מהעולם החיצון.
עד שאחיך בא ואומר לך - תהילה? הכל בסדר?...
ואת, לא מבינה ת'בנים האלה שיבשים כמו בלוק ---
'נו דוד, אני כולה מצחיקה את קושי',
- קושי?! ממתי קוראים לאחי משה 'קושי'?!...
- מה, אתה לא רואה שהוא קצת שחום? אז כושי + מוישי יוצא 'קושי'...
עד לכאן זה עוד החלק הנחמד. עד ש...
ישבתי אתמול בחדר, ואני שומע ת'שכנה עם הקולות חייזר האלה.
נו, טוב. אף פעם לא התנגדתי למופעי בידור בחינם.
אלא, שאז הבן שלה כנראה השפיץ עליה מים או משהו כזה ו -
"חיחיחי". צחק קצת מול - או יותר נכון 'על' - אמא שלו.
ו - אז, פתאום הבחורה הפכה פנים בבת אחת -
ואני, ששמעתי את השלב הזה במופע, פשוט נ-ק-ר-ע-ת-י.
"נו אליה, זה לא נעים לי", בטון רציני וקשוח.
והוא? הרי סיכם עם אמא שלו שצוחקים היום, ענה לה - "חיחיחיחי".
אבל היא לא חייכה אליו, אלא, במשפט אחד שהורס הכל אמרה -
"זה ממש לא מצחיק. הגזמת כבר"....
====
ו - אני מתפלא.
אמאל'ה, אחרי שהראית את עצמך ככה, מה את רוצה ממנו?
זה כמו שתתלכלכי בבוץ ואז הוא יתן לך קצת בוץ. נורמלי להגיד לו -
'פיכס, לא יפה'. לא יפה?! הרי את 'מתהבלה' איתו ביחד, מה לא יפה פה?!...
א-ב-ל,
מהאמא הזו למדתי הרבה. אפילו מאוד.
שגם אם אתה נכנס למקום ש...
נו, "לא כ"כ פשוט להיות שם" - אז אל תהפוך את עצמך לחלק ממנו.
תדע, שאתה עכשיו במצב א-ח-ר ממה שצריך להיות.
כי אם לא, אם ב - 'תינוקיה כולם תינוקים', אז אל תתפלא איך פתאום
גם אתה מקבל טיטול לפנים מאיזה תינוק שדומה לך באותו הרגע...
ו - מכאן, צעד אחד קדימה.
לפעמים אנחנו נופלים, לפעמים יצר הרע מצליח עלינו.
אז יש כאלה, שנותנים לו עד הסוף - 'בא כאפרה, נשחק איתך ביחד',
ואז אחרי שנגמר המשחק והכיף, הם לא מאמינים שהם היו שם,
מתרסקים ומגיעים לשפל המדרגה...
אבל, יש כאלה שגם אם יצר הרע מושך אותם לשחק במגרש שלו,
כל המשחק הם מרגישים עוד איפשהו בלב 'נאכס', נו, זה לא באמת אנחנו.
הם לא משחקים עם 'כל הלב', הם לא עושים את העבירה בשיא השמחה,
אלא, משאירים מקום איפשהו לנשמה, להזכיר להם - "זה לא אתם באמת"...
ממילא, אם תמיד נשאר בראש - "אנחנו לא ב-א-מ-ת רוצים את החטא,
אלא זו רק נפילה. אנחנו בתוכינו באמת בני מלכים", ממילא לא נגיע לשיא
השפלות, וגם אחרי החטא, אחרי הנפילה, יהיה לנו קל יותר להתגבר...
כי ----
'בן מלך' שנפל - אבל עדיין זוכר בתוך הנפילה עצמה שיש בו 'משהו' בן מלך,
יותר קל לו להבין עכשיו אחרי הנפילה, שהוא בעצם כ-ו-ל-ו בן מלך אמיתי.
אז >>>>
גם אם נפלת אחי, גם אם עשית את העבירה -
תזכור אפילו 'בתוך העבירה', אתה בפנים - קדוש! החטא הוא רק עטיפה חיצונית.
וגם את אחות, אם יצאת בערב שבת עם שמלה 'ווא ווא', שמנכרת עיניים,
תרגישי בפנים, תרגישי איתה, ש - 'אני נופלת עכשיו, זה לא אני באמת'.
ואז, גם אם המשכת בנפילה כי לא היית כ"כ גיבורה, אז, אל דאגה,
את עוד תצליחי לעלות להיות בת מלך קדושה וטהורה, יפה וצנועה.
ו - ככה, בכל תחומי החיים שלנו.
גם אם נפלנו, אנחנו חייבים לזכור אפילו ב-ש-ע-ת הנפילה,
שבאמת, זה לא אנחנו. זו רק נפילה, חיצונית לנו בהחלט.
כך, גם נוכל להתרומם יותר מהר מהנפילה,
וגם לא נגיע עם הנפילה עד לשפל המדרגה ממש.
כי תמיד נדע, שאנחנו באמת רוצים קדושה, וזו 'רק' נפילה.
"בתוך העבירה, לא 'חיים' עבירה,
אלא רק מרגישים בתוכה - נפילה"...
אשמח מאוד מי שיכול לכתוב אפילו נקודה בתגובה,
העיקר שהשרשור יעלה למעלה, שעוד חבר'ה יקראו.
העולם מלא ניסים ונפלאות...