הרבה פעמים יש לי רצון כזה להכנס לעצב כזה......למשל היום היה באלי לראות את קצת על משפחת פוגל מצד אחד זה מכניס אותי לעצבות גדולה(אני ממש יכול לבכות....)ומצד שני אני אומר באמת אתה צריך להכנס לרגעים כאלו בשביל מה ה' נותן לנו כאלה דברים כדי שנכנס לעצבות כזאת?
מקום קרוב לבית או רחוק? אולפנא שדומה לקודמת בקצת או שונה לגמרי? קצת קשה לי לעזור לך בצורה כללית כזאת. אם באלך לפרט פה\ באישי אני אשמח לעזור....=) בכל מקרה ב"הצלחה ותשתדלי להוריד פחדים. הרי את יודעת שאת רוצית לעבור לאולפנא הזאת ויהיה לך שם טוב כי אני מניחה שאת חשבת על זה לפני שבחרת את האולפנא ובטוח בחרת בצורה נכונה. אז אל תדאגי=) מוזמנת בכיף באישי=)
כאילו זה בא מבחירה ואני ממש מחכה לזה, אבל בכ"ז....
פנימייה והכל....
יש עצות??? (סליחה על הניצלו"ש...)
וד"א- הולכת עם חברות (לא הרבה), די רחוק מהבית.
להדריך בשמינית?אנונימי (פותח)
יש לנו בסניף שבט שזקוק דחוף להדרכה, אין מדריכות שיכולות להיכנס כי השבט שניכנס שנה הבאה הן שנה מעל השבט שזקוק להדרכה.
רוצים לחפש מדריכות חוץ, אבל הסניף שלנו גרועה בליקלוט מדריכות חוץ (פוגע לא מפרגן וכו...).
אני כבר הייתי מדריכה ויצאתי בתחילת השנה (חנוכה...) אני מתלבטת אם להציע את עצמי...
ממש מתחשק לי כי זה שבט נחמד, אני מתגעגעת להדרכה (שרופה שכמוני, ברגע שיצאתי מההדרכה נכנסתי לריכוז חב"ב...)
אבל, וזה האבל הגדול אם זה לא יתנגש לי בלימודים... בכל זאת שמינית...
אשמח לעצות...
דוגרי אני לא חושבת שזה טוב להדריך בשמיניתSimplePlan
אבל לא בגלל עצמך, אלא בגלל החניכים. זה פשוט עובדה שהעומס הלימודי נהיה הרבה יותר גדול בשמינית, ובאופן אוטומטי מספר הפעולות מתחיל לרדת. ולפעמים החניכים מקבלים את זה, ולפעמים גם לא, אבל זה לא משנה... זה מציק להם שאין להם פעולות וזה מעצבן. אז אולי הם מנסים להראות שלא איכפת להם, והם אוהבים אותך בכל זאת, אבל מנסיון זה באמת קשה להם ככה... והם יעדיפו מדריכת חוץ שתעשה להם פעולות בתדירות נורמאלית.
בשמינית יש הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר זמן מאשר בשביעית, למשל.
סאטלה עצומה.
ושוב- כן כן כן וכן!
אז תסבירי לי איך זה שכל המדריכים השמינסטים שאניSimplePlan
מכירה לא עשו אפילו חצי פעולה בשנה האחרונה, טוענים שאכן אין להם זמן ושלהדריך בשמינית זה לא כדאי? ומתוך ניסיון כחניכה בעבר למדריכה שמיניסטית - לא היו לנו פעולות (:
כמובן שיש את כל הקטע של החניכים וכו'- עד כמה יש זמן וראש ליצור איתם קשר בשמינית... ועוד שעוד שניה נגמרת השנה, הדרכה אמיתית לא יכולה להבנות תוך כ"כ קצת זמן.
וגם צריך לחשוב על שנה הבאה- לא כדאי להגיע עם אנרגיות וכוחות לשירות?
ועוד נק' זה הצוות- מדריכות לא נהיות באמת צוות אא"כ הן יודעות שהאחריות רק עליהן. בתור שמיניסטית, זה גורם למדריכות קטנות יותר להוריד טיפה פרופיל. זה נראה לי קצת לא פייר לא לתת להן לחוות את עניין הצוות באמת... יש הווי מיוחד ונכון שלא יתפתח אם יהיו מדריכים גדולים מדי.
נכון שבוער לעשות, ובמיוחד שזה הסניף שלך שאת אוהבת- ואני ממש ממש מבינה אותך בעניין - אבל לפעמים צריך לדעת לשחרר, להרפות... לדעת לפרוש בשיא ולא לגרור את זה עד לאפיסת כוחות.
כמובן, שכל מקרה לגופו, ואנחנו לא מכירים אותך או את הסניף. אבל זה סתם נק' שעלו לי בזמנו
אבל אמא אומרת שנזם מעיד על סוג של התפקרותמרידה אפילו.. -נכון שכיום זה לא ככה??? היום אצל כל העדות והזרמים והמינים (אופסס בעצם לא המינים זרם לי) -זה מקובל והרבה פעמים אפילו מוסיף עדינות לפנים!
אם הייתם רואים מישי עם נזם, הייתם חושבים שהיא מופקרת או מורדת או משו כזה??
עם פתיחת שרשור השירים הגדול5 (אנחנו בסוף עוד נעקוף את כוכב נולד.. ) עלה לי רעיון.
ראיתי, שחלק (אולי אפילו נכבד!) מהשירים שאנשים מבקשים הועלו כבר בש"ש(שירשורי שירים) הקודמים.(****)
אז חשבתי, שאולי, נפרסם רשימה של כל השירים שהעלו כבר בש"ש הקודמים. ככה אנשים לא (יהיו אמורים) ל
בקש שירים פעמיים וזה יחסוך מאוד. המבקשים לא יצטרכו לחכות ולהתחנן על נפשם עד שמישו' צדיק יחליט להוריד להם את השיר ולהעלותו לערוץ, והמעלים לא יצטרכו להוריד ולהעלות שיר- בזבוז זמן אם הוא כבר נמצא כאן.
אחרי שיחה עם כמה בנות פה, תהיתי על כמה דברים--
א. זה שימושי? כאילו, אנשים באמת יכנסו ויחפשו ברשימה שירים במקום ללחוץ שלח על בקשת שיר?
[ אישית חשבתי על עוד משו'.. אולי מישו' (אין לי בעיה שזה יהיה אני) יסתכל במקביל גם על הרשימה של השירים ואם הוא יראה שביקשו שיר שכבר קיים בש"ש הוא יעלה קישור.. ]
ב. צריך לעדכן את זה כל פעם, זה מפריע?
ג. זה מסודר לפי הסדר שבו העלו את זה בשרשור ולא לפי רשימה אלפבתית, מפריע?
קיצ, תחוו את דעתיכם, ואם תחשבו שזה בסדר, נצרף את הרשימת שירים בש"ש הגדול5( או שינעצו את זה, להחלטת המנהלים/ בקשתכם). פה לכל הערה/הארה/בקשה..
דוג'--
[יכול להיות שזה יהיה מסודר אחרת מבחינת כוכביות, מבחינת סדר א' ב' וכו', אבל זה העקרון.. ]
בשרשור-- ככה שאם אני אגיד לך שיש את השיר מהמרחקים של גלי עטרי בשרשור השירים הראשון, את תצטרכי לחפש אותו בכל השרשור וזה קצת מעצבן ויכול להיות שלא תמצאי..
ככה זה לפי הסדר של התגובות, אז הדרך חיפוש בשרשור יותר נוחה, אבל בכללי היא פחות..
השאלה היא מה עדיף, ולי נראה שעדיף לפי הסדר בשרשור..
חוץ מזה, שנושי104 לימדה אותי משהו חדש שמאוד עוזר- Ctrl F - זה מחפש לך מילים בתוך הטקסט ומסמן אותם.. אם יהיה לך את כל רשימת השירים מכל ארבעת הש"ש אז רק תצטרכי לרשום את השם של השיר וזה ימצא לך איפה בדיוק הוא נמצא..
[בעצם, מה שאת אומרת זה יכול להיות מעולה אם כל שם של שיר יהיה בעצם היפר קישור להורדה שלו.. אבל זה כבר באמת השקעה ופוול עבודה. נראה אולי בהמשך.. ]
ב' בזמנו שהיו רק 2 שרשורי שירים היה משתמש בשם Rofl שבדיוק עזב אז והוא לקח על עצמו לעשות ת'פרוייקט הזה עם קישורים והכל אבל אחרי שפתחו עוד שרשורים הוא נראה לי התייאש אבל אני ינסה לבדוק אם יש משהו שהוא כבר עשה!
1. התחלתי לשכתב את שרשור השירים 2, אז אם מישו נורא רוצה להיות נחמד (ושכוייח לו) שיתחיל את שלוש ולא את שתיים.
2. מי שיש לו את דפדפן גוגל כרום- יש בצד שמאל למעלה ציור של מברג כזה- זה הגדרות, תלחצו על זה, ואז על "מצא"- עכשיו מופיעה לכם מן תבנית שבה אתם יכולים לחפש מילה\ משפט- אם היא נמצאת בדף, ואם כן- איפה.
אז- פשוט תכנסו לכל אחד מהשרשורים (זה לא ממש מסובך כי יש רק חמש) תכנסו להגדרות > מצא >ותחפשו את השיר שאתם רוצים..
עכשיו אחרי שרשמתי מתברר שבעצם RofL חשב על זה קודם, והוא החליט לעשות רשימה לפי הא' ב' עם לינקים להורדת השירים. אני לא יודעת כרגע באיזה שלב הוא נמצא, אני באמצע לנסות ליצור קשר איתו, אבל יכול להיות שהוא הקליד כבר הכל.
אוקע, הרשימה לפי הא' ב' --
כמו שרשמתי כבר פה יש עם זה קצת בעיה. אם את מסדרת את הרשימה לפי הא' ב' אז את יודעת שהשיר 'מעמקים' של גלי עטרי נמצא בש"ש הגדול 1! ומה הלאה? עכשיו את צריכה למצוא אותו. איך? את צריכה לעבור על כל התגובות בשרשור ולחפש אותו. בעיה! (אם נשים לינקים זה לא יהיה בעיה, אבל בינתיים אין לינקים)
אני סדרתי את זה לפי הסדר של העלאת השירים בשרשור. כך שאם את יודעת שהשיר של גלי עטרי 'ממעמקים' נמצא בשרשור את יודעת איפה לחפש אותו לפי המיקום.
בנוגע גם ל2. שלך אז נושי104 אמרה שאפשר ללחוץ על Ctrl F ואז נפתח למעלה מקום שאשפר לרשום וזה מחפש. אם יהיה רשימה של כולם, זה יהיה מצוין לחפש ככה.
1. אני גם התחלתי לשכתב את שרשור השירים 2. אז אנחנו סתם עושות עבודה כפולה. מי שרוצה לשכתב שרשורים שפשוט יפנה אלי בש"א ואז נוכל לחלק את העבודה ביעילות.
וכמו שאמרתי מקודם, יכול להיות ש RofL כבר רשם את השרשורים ואנחנו סתם עושים עבודה מיותרת. אני מציעה לחכות עד שיתברר מה הולך עם העבודה שRofL עשה ואז נמשיך.
#קודם כל - אני מודה...לא קראתי את כל השרשור...רק את הנושאים ומזה הבנתי שרולף עזב אז הוא הפסיק, אבל אינלי בעיה לחכות שתבררי....
#חשבתי שסתם מתוך נחמדות עשית את הראשון, אז החלטתי להיות נחמדה ולעשות את השני.....לא ידעתי שאת רוצה לעשות את כולם ואינלי שום בעיה עם זה , וכמובן- שכוייח מטורף!!!
ו...הכי טוב זה שפשוט יהיה כל שיר עם קישור, ואם רולף עשה את זה זה הכי טוב, אבל אם לא...אולי אפשר (מישו שמבין במחשבים אולי יכול להציע איך זה יהיה בפועל) שיהיה קובץ וורד שיעבור בין כולם, וכל אחד ייקח על עצמו כמה שירים, והזה שאח"כ ימשיך מאיפה שהוא הפסיק, עד שבסוף יהיה קובץ על כל השירים......
מישו' פה יצר קשר עם RofL ומתברר שהוא עובד על זה עכשיו והוא כבר לקראת סוף השרשור ה-4!
הוא אמר שבעז"ה עד סוף שבוע הבא/ תחילת השבוע שאחריו הוא מסיים.
קיצ, נאלץ להמתין עוד מס' ימים.
ושיראל- בסה"כ רצינו להקל על האשנים ת'עבודה. יש אנשים שלא יודעים איך קוראים לשיר ואז אי אפשר למצוא אותו במילים שלו ובנוסף לזה- לא תמיד זה התוצאות הראשונות. התוצאות שאת מחפשת זה מוצא לך נראה לי לפי הסדר שזה התפרסם ולא לפי המילים ברצף. ככה שאם את מחפשת את השיר 'עוד יהיה טוב' (יש כזה שיר בכלל? ) יהיו המון שרשורים של אנשים שרשמו פריקות ואנשים רשמו להם עוד יהיה טוב בתקופה האחרונה, אחרי שהעלו את השיר.
וד"א, לא כולם מבקשים שיר אחרי שהם עושים חיפוש כי הם עצלנים. אם זה יהיה ככה זה יהיה יותר קצר.
סיכומו של עניין, הרשימה פה למעלה היא סתם, RofL השפיץ(!!) עשה כבר רשימה מסודרת לפי הא' ב' עם לינקים. RofL- שכויייח עצוום!! ממש כל הכבוד!! שפיץ רצח!
א. אם הוא לא יודע את שם השיר,איך הוא ידע לחפש את שם השיר ברשימת שמות השירים?
ב. גם אם הוא לא יודע את שם השיר הוא יכול לכתוב בגוגל כמה מילים מהשיר וישר הוא יראה את שם השיר האמיתי..מליון פעמים וחצי עשיתי את זה..
ג. לרוב זה בין התוצאות הראשונות,כי זה שם של שיר (ואפשר להוסיף את שם הזמר ואז זה עוד יותר),וגם אם לא - אז זה יש גם בחיפוש סימון של שיר (הרמקול האדום הזה) והוא ישר יתפוס את עינו של המחפש היקר..
ד. אז שיתגברו על העצלנות שלהם |מתחיל להתרגז|..זה לא כזה "ביג דיל",ואני,אחת העצלניות,מוכנה לחתום על זה.
מאז המחצית שנה שעברה התחילה אצלנו נשירה מטורפת מחמש לארבע, ומאז ההקבצה של 4 בערך שילשה את עצמה ובהקבצה של 5 נשארו בערך 6 בנות. וגם עכשיו, יש לי חברה ב5 שמתכננת לעשות את הבגרות של 5 ומיד אח"כ לרדת ל4 כי לא הולך לה.
ואני לא מפסיקה לשמוח שירדתי כבר במחצית שנה שעברה כי בטוח הייתי יורדת מתישהו ואם כבר, אז עדיף מוקדם.
בקיצור, רוב הארץ לא מצליחים להחזיק מעמד ב5.
אם את חושבת שאת יכולה ויש לך כח להשקיע ממש- תשארי.
אם לא- תרדי.
אבל לא משנה מה- אל תתני לזה לבאס אותך!
ודרך אגב-
אתם עושים ת'תוכנית הישנה או החדשה? (כלומר, את בי' או י"א?)
תשקיעי את כל כולך, אל תתרצי לעצמך למה את לא מצליחה! פשוט תלמדי. יש לך שבוע ויומיים לחרוש מ"מ.
אם לא יילך לך בכ"ז תרדי ל4 ותעשי במועד ב' את השאלון של 4 יח"ל...
אם תצליחי זה סימן שאת באמת מתאימה לחמש ופשוט חסרה לך ההשקעה שדרושה בשביל לקבל ציונים טובים, אם לא אז חבל על המשך החיים שלך בתיכון ופשוט תרדי... 4 זה לא כזה גרוע..
אני מאמינה בכנות שאת באמת יכולה להצליח בחמש יחידות, ואולי טיפת השקעה ומרץ יעודדו אותך.
אל תבאסי מציונים!!!!! זה הכי חשוב!!! (חוצמיזה, ש50 זה לא כזה גרוע..)
בהצלחה!
אני חושבת שכדאי לך לרדת..אני גם הייתיאנונימי (פותח)
ב-5 יחידות והייתי נחשבת לממש טובה שם..כל הציונים שלי במשך השנה היו טובים..מגן גבוה ובסוף 60 בבגרות וירדתי ואני לא מצטערת על זה אפילו לא לרגע..
כי תכל'ס 5 יחידות זה סתם כדי להגיד אני הייתי ב-5 אבל גם 4 זה ממש טוב ועדיף לעשות 4 יחידות ולקבל 100 מאשר 5 יחידות ולקבל 60 או אפילו 70..זה נשמע הרבה יותר טוב!!!
אני ב5 יח"ל מתמטיקה בכתה י' והמבחן האחרון שלי יצא לי ממש דפוק (20 ו55 בחוזר) וב4 יח"ל אני יכולה בלי השקעה לקבל 100 ואני לא יודעת אם לרדת, לחכות למבחן הבא או להשאר.
המורה שלי לוחצת עלי להשאר רבל אני לא בטוחה שכדאי לי(בעיקר שיש לי עוד דברים חוץ ממתמטיקה בחיים...)
הרי בתוכנית הישנה אני יודע שזה לא אותו החומר, אז לא נראה לי זה רלוונטי לרדת אם לא למדת את החומר של 4 כל השנה.
בנוגע לתוכנית החדשה, בה באמת אני לא מבין כלום (סיימתי שנה שעברה 4 יח"ל ברוך ה'!) - אבל אם החומר הוא בערך אותו דבר, את צריכה לשבת עם עצמך ולהחליט האם חשוב לך דווקא 5 יח"ל, ולהשקיע בטירוף כדי לקבל ציון טוב, או שאת מסתפקת ב4 ח"ל ואז יהיה לך הרבה פחות עומס בהמשך (אם את בי"א או בי', כי אם את בי"ב זה לא רלוונטי להמשך...).
זה כ"כ דפוק!!! כי כל הבנות ששוחקות ת'שיניים ב5 ורוצות לרדת הן צ'כות לרדת ל3, מי שלא הכי טובה ב4 צ'כה לרדת ל3..וכו'..
וזה דפוקקקקקקקקקקקקק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11
כי כולן נופלות בין הכסאות!!!!!
כבר אמרתי לכם שמשרד החינוך רוצה רק לדפוק אותנו?!?!?!?!?!?אררר
אמונה מול גמרא - תפיסות עקרוניות בחינוך נערים>>&gאנונימי (פותח)
שלום חבר'ה. בכוונה אני פותח משתמש חדש כי אני לא רוצה שידעו מי אני ועל ידי כך יעלו על כותב המכתב שאביא להלן, או על הישיבה שבה הוא נכתב, אבל מצד שני לא כתבתי מ"השם של כולם!" כי אני מעוניין שמי שירצה יגיב לי באישי.
אז אני מצרף עכשיו מכתב שכתב בוגר הישיבה שלנו שנה שעברה לראש הישיבה שלנו, מכתב אישי שנשלח לרב בלבד, ואחרי המכתב אסביר איך יש לי את הטקסט. מי שיש לו כוח לקרוא את המכתב, אשמח אם יקרא ויגיב. תודה.
רק אקדים ואגיב שקהל היעד של השירשור הזה הוא פחות או יותר בנים, כי להם זה גם יותר רלוונטי ולהם מכוון המכתב, אבל גם בנות שרוצות להגיב, לא אגרע מכן את זכותכן להגיב, רק - בלי לנסות לפגוע - היו מודעות לכך שמלכתחילה המכתב נכתב בקשר לבנים - ובנים בלבד (גם אם הוא יכול להתאים בצורה זו או אחרת לבנות).
ועכשיו, המכתב.
------
לכבוד הרב שלום.
אני עומד לגולל לפניך מכתב ארוך וכואב, לכן ראשית כל רציתי להדגיש לפניך שכל מה שאכתוב מכאן ואילך, נכתב מהלב ובאהבה אין קץ. ודווקא בשל כך.
אחת הסוגיות הכי בוערות בציבור המחנכים בציבור הדתי, כך נדמה למתבונן מן הצד, הוא השאלה כיצד ניתן לחבב ולקרב את התורה אל הנוער, כיצד ניתן להצמיח נוער אידיאולוגי, ערכי ומחובר לתורה כאחת, וכיצד ניתן לשלב בסופו של דבר בין הקודש, האידיאל, לחול, המתבטא בעיקר בחיי המעשה אליו יוצא האדם לאחר שנות סגירותו בבועת הישיבות. מספר תשובות לעניין, אך שני שיטות מרכזיות הם העומדים היום על שולחן הישיבות: מצד אחד, הדעה הרווחת, היא שככל שנמלא את הנער תורה – וגמרא בעיקר – כך יתמלא הוא מעצמו, יפרח, ויגדל בתורה ובאהבת ה'. דעה שנייה, ואולי אף די משתלבת בתוך הדעה הראשונה, מעצימה באופן מוחשי את לימודי האמונה כתנאי הכרחי להיות הנער מאמין. אמת, אין ברצוני לטעון שהדעה הראשונה סוברת שאין צריך לימודי אמונה כלל, וגם לא להפך, רק הדגשתי בזאת את השוני בין שתי הדעות, כאשר הדעה הראשונה לוקחת את לימודי האמונה במקום השני, ואולי אף פחות – מכל מקום לימודי אמונה נלמדים בה פחות מאשר בישיבה ההולכת על פי הדרך השנייה, הדוגלת בלימוד אמונה מעמיק. ברשותך, אפרוס כעת את משנתן של שתי הדעות, ואנסה להעמיק מעט במניעים שמאחוריהן, במציאות כיום ובתוצאות הנראות כבר שנים רבות.
נתחיל בדעה הראשונה. כביכול, מושלם. מה יותר טוב מאשר למלא את יומו של הנער הצעיר בגמרא, תורה, ושאר מקצועות הקודש? את לימודי האמונה, כך צריך להסביר לפי הליך חשיבת אותם התומכים בדעה זאת, דוחקים הם למיקום משני, אולי בשל היות אותם לימודים קשים ללימוד, אולי בשל נגיעתם בנושאים הקשים והכואבים ביותר בסוגיית העם היהודי, ואולי פשוט בשל המחשבה שאמונה לא ניתנת ללימוד מבחוץ, אלא הנער הצעיר אמור לבוא בעצמו, ולקבוע לו עיתים בלימוד בספרי אמונה, מתוך עצמו. באמת שאינני יודע מה המניע של אותם אלו שקובעים אך ורק שעת אמונה בשבוע ולעיתים אף זה לא.
כעת ניגש למציאות. הנוער הדתי לאומי של היום, חדור אידיאליסטים ככל שיהיה, רובו ככולו שקוע עמוק בתוך התרבות המערבית.. כיליד אותו דור, נאמן אני להצהרתי שכן אני הוא הגדל בתוך החברה, וזכיתי לראות מסוגיה השונים של החברה – אף שאיני מתיימר לומר שראיתי פלח כולל של כל הנוער הדתי לאומי – ואמון אני על עמדתי, שאפילו הנוער האידיאליסטי והערכי ביותר, אף שלא במודע חדור באותה תרבות קלוקלת. ובנקודה זאת עלי להרחיב מעט את היריעה בנוגע לצפייה, לתקווה לנוער שיצמח מדורות אלו. שאיפתם הגדולה ביותר של הרבנים והמחנכים בדור הזה, הוא לגדל מהנוער דור של אוהבי תורה, של אנשי אמונה, שיצמיחו את מדינת ישראל לגבהים מתוך תורה ואמונה. שאלה לי לך, כבוד הרב: האם תקווה זאת כוללת בתוכה – לדוגמא מזערית – אף שירה לועזית? האם תקווה זאת לוקחת בחשבון שאף שניתן להקל כמעט עד ליסוד באיסור שמיעת קול אישה – נושא שעלה לאחרונה לכותרות עקב פרשיית בני עקיבא וטקס הל"ה – האם היא לוקחת בחשבון שאף שניתן להקל עד לרמה (כדברי רבנים מסוימים) בה האיסור הוא רק שמיעת קול אישה באופן בלתי אמצעי (כלומר, "חי", ללא מיקרופון או אמצעי הגברה אחר), אישה בודדה, ולא כמה נשים, אשר בקולה מבטאת מיניות – אנו כדור הגאולה צריכים להחמיר על עצמנו ולדקדק עם הדור, ולהחמיר לא לשמוע כלל קול אישה?
ואולי, שמא נאמר כי בהיותינו דור הגאולה, ובהיותנו בני הציבור המשתדל לאחד בין הזרמים השונים בעם (כשהקצוות לעניין זה הם החילוניים והחרדים, והציבור הדתי לאומי ניצב בתווך), עלינו דווקא כן להיפתח לעולם ולא להיות מסוגרים בבועה כמו אחינו החרדים, ואם כך, האם אסור לשמוע שירת נשים (בידול משמעותי מיתר החברה בישראל), האם אסור לשאול שאלה פשוטה לשלום אישה בעבודתך או בסביבתך, כשאתה בסך הכל מנסה להיות אדיב ולא קר וענייני לכל אורך הדרך בחברה שמלכתחילה מעורבת הנשים וכמעט בלתי אפשרי לא להיתקל בהם במהלך היום ובמהלך העבודה (וכידוע, השו"ע אוסר לשאול בשלום אישה, אולם איך מתאימים זאת לדורנו?) – כאמור, אלו רק מעט מזעיר מהתלבטויות שאופפות את הנוער כיום וממלאות אותו סתירות – מצד אחד אני רוצה להשפיע בחברה ולתת מעצמי בבני עקיבא, ומצד שני ידוע שמי שיורד אל העם עלול להתלכלך בעצמו, וגם עצם ההדרכה בבני עקיבא כתנועה מעורבת מלכתחילה, תכניס אותי להתלבטויות לא פשוטות – מה עלי לעשות? ועוד כהנה וכהנה שאלות וסתירות שמציפות כיום ליבו של כל נער, כמו גם מציפות כל אתר אינטרנט הנותן פינה לשאלות ותשובות בעניינים תורניים, ומובטחני שהרב יודע ומבין למה כוונתי).
ושוב, בל נשכח שאלו רק דוגמאות קטנות מתי מזער, והיריעה צרה מכדי להכיל את הדוגמאות הרבות לצערנו – הסרטים, הדיבור, נגיעה, חברויות למיניהן, "חיפוף" בכל מקום אפשרי – תוצאה של מה זה לדעתך? הלא אתה בעצמך סיפרת לנו על אותו גאון בגמרא, על אותו למדן עצום הבקי בכל הש"ס, ומשמש כראש הפקולטה לתלמוד באוניברסיטה מסוימת – אולם כיפה אינה שוכנת לראשו. האם לכאן אנו שואפים להגיע? האם זאת הייתה כוונת המשורר? ועלינו כעת לשאול את עצמנו, כיצד יתכן שלמרות הבקיאות העצומה בגמרא, אין כיפה לראשו כעת (דתל"ש, כלשוננו)? ועלינו כעת להודות ובכאב שאין זאת תופעה חריגה במגזר המצומצם בלאו הכי שלנו, ותופעת "ההגירה" מהמגזר לטובת החילוניות רבה היא, ודווקא בגילאים אלו, של תיכון, ולאחר תיכון. ועלינו לשאול למה? על שום מה? איפה טעינו?
מוכן אני להבטיח לך, כבוד הרב, שאותם נערים, עולות תמימות בלבבם, לא פרשו מדרך הישר בשל מחסור בשיעורי גמרא. אף לא בשל מחסור בשיעורי תנ"ך או משנה. לא, תלמידים אלו, נערים אלו, הדבר שחסר להם היה הלב. ליבם, המלא כיום, בדורנו הפרוץ לכל עבר, המלא בשאלות, תמיהות, מחשבות וחששות, ליבם שכה השתוקק למילה טובה, שכה השתוקק ליד מנחה שתראה לו את האור בקצה המנהרה, שתפג את חששותיו ותבהיר לו את דרכו וייעודו בעולם, שתענה על שאלותיו, שתמלא את ליבו באהבת ה'. ובמקום זאת אותה יד מנחה הורתה לו להתיישב מול הגמרא, להעביר עוד דף, לגרוס עוד סברא, ולהעמיק בעוד עיון. ולא שבא אני לזלזל חלילה באותו מקצוע חשוב, לב ליבם של לימודי הקודש, הגמרא. בסיס כל לימוד התורה בימינו. רק לפשט את מצב הדור אנוכי מבקש, לתת מענה לשאלה הנוקבת מדוע מתדרדר הנוער לשפל תחתיות שכזה, עד שהוא ניצב מול המחשב וממרר בבכי (גם אם לא באופן פיזי, בליבו פנימה מצפונו מייסר אותו, גם אם הוא מדחיק אותו כי כואב לו כשהוא יודע שהמצפון צודק) על נשמתו התועה, על עיניו שחזו במראות שפלים שכאלה, על אוזניו ששמעו שירת נשים, שירה לועזית, לשון הרע, דברי הבל ושטות. וישנו נוער שהגיע לרמה עוד יותר בעייתית בה הוא מפתח זילות או אדישות לנושאים מסוימים שבנפשנו, וזאת מפני שזאת הדרך שלו להתעלם מהקונפליקט הבסיסי הטמון בעצמם היותנו בני דור מודרני, ועם זאת בני עם עתיק עם תורת חיים ה"שולטת" בחייו על כל צעד ושעל. גמרא זה חשוב, אך האם ליבו של הנוער כיום לא חשוב יותר? האם להעניק לו את שהוא חפץ לא חשוב יותר? האם לא נאמר כבר "חנוך לנער על פי דרכו"? האם דרכו של הנוער היום – בשונה מהמציאות של לפני מאה ומאתיים שנה בה היינו מסוגרים בד' אמות של הלכה – שהיא דרך הדורשת אמת, הדורשת בירור נוקב ומעמיק של יסודות היהדות, של יסודות האמונה, מול כל הפריצות, המתירנות, החיפופים וההקלות שבדורנו אנו – האם דרכו זו, אינה ראויה להערכה, אינה ראויה לתגובה? וכי סבור אתה שמספיקה שעת אמונה בשבוע? וכי לא מבין אתה שנפשו צמאה להרבה יותר מזאת? שנפשו צמאה לנפש שתבין אותו, לדמות שתדריך אותו, שתענה על שאלותיו – ושעה בלבד בשבוע אינה מספיקה, שעה מול אינספור השעות המוקדשות לגמרא ולימודי החול. וכי סבור אתה שאמירה לנער שיקבע לעצמו סדרי אמונה תועיל? והרי הנער זקוק ליד מנחה. אין הוא מסוגל לענות על כל שאלותיו לעצמו!
אנא, אם רק הרב יצליח לענות על שאלות אלו, אשמח אם הן תעזורנה לרבך להבין יותר מה רוצים התלמידים בישיבה בפרט ובעולם הדתי לאומי בכלל, גם אם הם לא מראים את זה כלפי חוץ ואפילו אם הם לא יודעים את זה – המצפון שלהם דורש את זה.
לי הרב לא יוכל להגיב, כי אני כותב את המכתב בעילום שם, אבל ראשית כל הייתי רוצה שהרב יגיב לעצמו, שיחשוב עם עצמו מה ניתן לקבל מהמכתב הזה. הרב יכול גם להראות מכתב זה לרמים השונים ולחשוב איתם האם ניתן לשפר עניין זה ולהצליח להחזיק עוד כמה תלמידים נואשים.
אני כבר גומר י"ב, ולי הרב כבר לא יוכל לעזור, אני רק מקווה ששנה הבאה כבר יכול שינוי ואדע שלפחות סייעתי במשהו לבאים אחרי בשערי הישיבה. ראיתי אומנם כבר מחזורים שיצאו כשרוב המחזור מאמין שלם וחזק, אבל מנגד ראיתי את אלה שיצאו כשליבם הוא שבר כלי והאמונה שלהם תלויה על בלימה, ולחרדתי אני רואה הרבה כאלה גם בשכבה שלי ולא הייתי רוצה שזה ימשך הלאה, אז אנא אל ישלה הרב עצמו שזה כך רק בגלל שהנער אינו מוכן להבין ושהנער אינו רוצה ללמוד ושהנער צריך מעצמו ללמוד הכל או למצוא לו חברותו וליזום מפגשים אישיים עם הר"מ, ואם לא עשה זאת הוא אשם – הנער הגיע לישיבה התיכונית מתוך ידיעה שיעזרו לו בה לא רק לקבל תעודת בגרות וללמוד כמה דפי גמרא, אלא יעזרו לו בה גם לגבש אישיות חזקה מאמינה בה' ובדרכו ושלמה עם עצמה, שלמה עם התורה ועם הדרך בה היא בחרה – ואת זה הוא ציפה שתעזור לו לקבל. לא כל אחד יוזם ויכול ליזום מעצמו את הדברים שכתבתי למעלה (מפאת אישיות שאין זה באופי שלה וכו'...), והרב צריך לדעת זאת ואני מקווה שהוא יודע זאת – ובדיוק לשם כך באתי לזעוק מעל דפי המכתב, אנא הרב, עזור לאלו שקרויים בניך על שם שלמדו מתורתך. עזור לנו, תלמידייך אוהביך.
תודה.
אני.
-------
כאמור, זה המכתב שכתב בוגר הישיבה לפני כמעט שנה. לפני כמה חודשים קיבלתי את המכתב לידי באופן אישי מכותבו, והזדהיתי מאוד עם מה שכתוב, ואני מתחבר אל המכתב מאוד וכמעט מרגיש שאני הדובר.
לצערי, לא הרבה השתנה מאז שנה שעברה וגם מהמחזור שלנו, שגומר השנה את י"ב, עומדים לצאת כמה תלמידים מרוסקים (יש חזקים, אבל יש שלא). את המכתב אני כבר לא אשלח לרב שוב, כי הוא כבר מכיר אותו. אולי אני אנסח גם בעצמי מכתב לרב, ואולי לא. בכל מקרה, פרסמתי את המכתב כאן כדי לקבל תגובות עליו – מה אתם חושבים עליו, על התוכן, על המסר שהוא רוצה להעביר? מסכימים? מתנגדים? (כמובן שקיבלתי הסכמה עקרונית מכותב המכתב).
[דווקא בתור בת אני חייבת להגיב, כי אני חושבת שאצל הבנות הבעיה חריפה הרבה הרבה יותר.
אצל בנות לימודי הגמרא בד"כ מתחלפים בתושב"ע.. הלכה יבשה נטו. הבנים מתאזנים בישיבות הגבוהות, מוצאים את הרבנים הנכונים ואנשי החינוך להאחז בהם... הבנות נזרקות לעולם השירות בד"כ ללא דמות רוחנית להיות איתה בקשר הדוק וכו'. ]
מסכימה עם המכתב מאוד מאוד.
צריכים יותר שיעורי אמונה, יותר שעות שבהן אפשר להתייעץ עם הרבנים 1X1 בלי להרגיש מבזבזי זמן, יותר שעות להעלות דיונים, מסגרות ללימוד בחברותות/ קבוצות לליבון סוגיות דתיות...
לזכור שאנחנו לא בתי חרושת לתעודת בגרות, אלא בתי חינוך לנשמות יהודיות ורכות.
משקיעים בלימודי חול וגמרא, אבל לא מקצים מספיק שעות לאמונה וביסוס הדרך הדתית.
לסנה הבוער - רק גמרא, לא דובר במכתב על לימודי חול.אנונימי (פותח)
רק כדי להבהיר. המכתב מדבר על גמרא מול לימודי אמונה.
ככה:אנונימי (פותח)
כמו שאמרתי, הבאתי את המכתב כמו שהוא נכתב.
דבר שני, תזכור שהמכתב נועד רק לעיניים של ראש הישיבה שברוך ה' כנראה קרא הכל בלי בעייה...וכשחברי כתב את המכתב, אני משער שהוא באמת ידע שהמנטרה חוזרת על עצמה, ולדעתי זה ככה כי חזרה יוצרת עוצמה וחוזק לדברים ומשרשת אותם, חוץ מזה שהיא מביאה דוגמאות שונות מכיוונים שונים כדי לחזק את הטענה המרכזית, ומאירה את הנושא מכמה כיוונים. לצערי, רק ככה יש אולי סיכוי שהרמים שלנו וראש הישיבה יבינו אותנו...
יום טוב!
כ"כ נכון.....): ממש עגום מצבנואנונימי (פותח)
זזה כזה נכון אפשר לראות את זה בנוער ממש וואלה אני ממש מבין בתור אחד
שעכשיו הולך לסיים שביעית... וואלה לא מבין איך מנסים להדריך אותנו...?? כאילו יש כ"כ
הרבה דברים לא מבוררים באמונה וכבר אתה מצפה שאני ישתוקק להיות צדיק??!!
כאילו הח'ברה כ"כ לא במקום שחושבים שהם נמצאים... וכמה התרסקויות יש...):
אררררררררר פאקה אינעיל העולם!! למרות שאני לא כזה בטוח שאל בנות זה יותר קשה אבל יש מצב
2. אני לא לגמרי בטוח שתוכנית שכוללת בעיקר לימודי אמונה תפתור את הבעיה. אני יכול להעיד (רק) על עצמי, שיותר ממה שעשו לי עשרות שיחות מוסר ואמונה עשה לי חצי שעה של לימוד שולחן-ערוך.
הבעיה כאן היא שלימודי אמונה הם "מטא-לימודים". כלומר, לימודים על לימוד התורה, כביכול בתיאוריה. יש בהם תועלת עצומה - כחיזוק ללימוד התורה בעוצמה בפועל.. זה ההבדל שבין לחקור הרכב כימי של סוכריה לבין לאכול אותה.
כשלומדים רק אמונה, או כשלא לומדים מספיק הלכה - קל לדבר, קשה ללמוד, כ"ש לעשות. מצב שבהחלט (לא כ"כ בהחלט, אני קצת מגזים למען האמת) יכול להתקבל הוא מחללי-שבת-אומרי-מותר, כמובן במצב המעולה והמושלם כמעט של כיפה על הראש..
3. אז מאיפה יבואו לימודי האמונה?
3.1. משיעורים, כמובן. אבל צריך להעמיד אותם במקום הראוי.
3.2. מהגמרא, כמובן. אחת הגישות החשובות במחשבת ישראל (באופן חזק של המהר"ל) היא שכל הדברים בעולם ובתורה נובעים משורש אחד. באופן ספציפי כאן, מהעמקה בדברי הלכה אפשר להוציא מסקנות עצומות בתחומי המחשבה, האמונה והיחס לעבודת ה'. פשוט לחשוב עליהם ועל מה שמאחוריהם קצת יותר, לראות את ההסתכלות של החכמים, ולנסות ללמוד מה שאפשר.
3.3. (מומלץ) מקשר אישי עם הרב. זה אמנם לא דבר שיכול להתאפשר בכל מצב, אבל אמונה טובה מגיעה מכאן טיפין-טיפין.
יש שיעורי בוקר שבהם הר"מ מדבר בעיקר על נושאי אמונה,הר"מ של השנה הראה השקפות אחרות שקיימות חוץ משלנו ומסביר ואומר את דעתו עליהן,וכל אחד שרצה להעלות כ-ל נושא שבעולם ולדון עליו,פשוט אמר לרב והוד דיבר על זה..
שנה שעברה נגיד זה היה אותו עיקרון רק שלמדנו כוזרי רוב הפעמים וכשמישו רצה נושא ספציפי הרב העביר על זה.
אפשר פשוט גם להגיד לר"מים שלכם,לא נראה לי שיש סיבה שיסרבו..
אשריך!
בשורות טובות!
לאלעזר: לא בעיקר, אבל באופן מוגבראנונימי (פותח)
ברור שגמרא תמיד ילמדו יותר וישקיעו בו יותר וזה גם מקובל, אבל לדעתי צריך פרופורציות ובמצב כמו שתואר במכתב שבישיבה יש אולי שעת אמונה שבועית ולפעמים גם זה לא - מצב כזה נראה לי פגום ביסוד ואני מקווה שאתה מסכים איתי...
וקשר אישי עם הרב, כמו שאמרתי - לא כולם טיפוסים שיוזמים, ואנשים שיותר קשה להם ליזום הרב מחוייב לראות זאת ולקרב אותם בעצמו...
את הטענה הזאת, (שאגב, עידנת, ביחס להודעה הראשונה)אלעזר300
אני יכול לקבל באופן כללי. אבל אני עדיין נשאר להעיד על עצמי, כמו שכתבתי קודם.
לא כולם טיפוסים שיוזמים. נכון. אדרבה, יקרב הרב בעצמו כמו שאתה אומר. אבל, למה שלא יקרב תלמידים גם לקשרים אישיים איתו..?
רק תיגבור לעומת המצב הקיים! אפילו 3 שיעורים בשבוע + דיון עם המחנך פעם בשבוע ככה באווירה טובה בבית שלו, או עם המדריך, ובכלל פתיחות מצד הרמים לקרב חבר'ה אליהם ולתת להם כלים.
זה לא שמתוך השיעור תלמידים יצאו מאמינים הם יצטרכו לעכל את זה בדרך שלהם.
לנו היו כמה שעות בשבוע של אמונה- מחשבת, ש"ות, חינוך, ועם המדריכה (זה לא הוגדר כשיעורי אמונה אבל זה תמיד הגיע לשם) וכל השאלות האפשריות עלו שם וכל התשובות ניתנו. להגיד לך שמישהי יצאה מהשיעורים האלה מאמינה? לא. היא אח"כ מצאה את התשובות שלה לבד..
יכוליות שאולי עוד שיעורי אמונה באמת יעזרו ויראו שיש תשובות לכל השאלות וגם יכוונו אצל מי לחפש..
איך אפשר ללמוד כ"כ הרבה תורה ולא להאמין אח"כ? לא ראות את כל הטוב שה' נותן לנו וכל היופי שביהדות? איך אפשר? יש פה בן שאולי יכול להסביר לי? איך אפשר שלא להישבה בקסם של התורה, איך אפשר לפספס את כמה שהתורה היא המאת המוחלטטת וכמה שה' יודע מה הוא עושה ואיך להנהיג אותנו בצורה הכי טובה? יש פה בן שיוכל להסביר לי איך אחרי המעשים לא נמשכים הללבות? ולא סתם מעשים...
תפיסה מחשבתית זה לא דבר שאפשר להכניס מבחוץ או ללמד לגמרי באמצעות מילים או אמצעי תקשורת "רגילים". כל מה שאתה לומד רק עוזר לך קצת לכוון בעיצוב העצמאי של התפיסה שלך. (קשרים אישיים חזקים הם אולי, אולי, החריגה היחידה מהכלל הזה.)
ו... להעיד על עצמי פעם שלישית?
לא קראתי הכל אך יש תשובה פשוטה לחלק מדבריך לפחותשואף לאור
האינטרנט הוא כלי ,הוא כלי בלתי מוגבל ובלתי מרוסן . אדם שעומד מולו יכול לטעות בו ,מול מרחביו העצומים והבלתי מוגבלים בו ישנה אשליה מלכתחילה ש"הכל לגיטמי" ,"אין דבר אסור" ,"אף אחד לא רואה" (דברים המנוגדים לדעת היהדות) ובאתרים מסויימים זה אף "זה רק תיאורטי" ,"זה לא כיאלו אני באמת משתף פעולה עם זה" ,שאלו אף דברים שגויים מצד האמת.
האינטרנט מפתה,יוצר אשליות שווא,ומציע את תוכנו הרחב בהסתר ובמחבוא ,בלי שאף אחד ידע לכאורה.
מבחינה שכלית צלולה ,על כל אלו אפשר לשבת ,לחשוב,ולהגיע למסקנה שאלו הבלים התירוצים הללו של האינטרנט אין בהם ממש ואלו דברים נוראיים ,אך מחשבתו של אדם שנחשף למרחבים אלו ויצר לבו חומד בהם יותר ויותר גורמת למצב הכללי של מחשבת אותו אדם להיות פחות ופחות צלולה,פחות ופחות להבין דברים בנאלים שזה אסור וזה מתועב,פחות ופחות להבין מה כלכך גרוע בדבר המתועב הזה ,פחות ופחות השכל יותר ויותר היצר.
אם כן שורש הבעיה כמו בכל המקרים הוא היצר ! ,אין בזה חידוש.
החידוש בעניין האינטרנט הוא הכח העצום והכלי החביב (על היצר) שנותן לו כלי נשק חדש ומתוחכם במערכה ,קשה להוות אתגר לנשק כזה ומצד שני להרס את הנשק הזה עולה במחיר של כלי שנותן נגישות וידע עצום שאיננו שלילי מצד עצמו ,דע לך שגם בטיעון זה היצר משתמש "הרי אני צריך את האינטרנט בשביל ללמוד תורה ! " ,"הרי אני צריך את האינטרנט בשביל להשאר בקשר עם חברים ! " ,ולכן יוצא שנערים מסויימים שהיו מעולים מלכתחילה יורדים במדרון החלקלק שהיצר הכין להם .
עוד נק' חשובה בעיני היא שהאינטרנט מהווה כלי לפריקת כעס,מרד ,דבר שהיה מהווה בושה לאומרו בעולם החזותי שלנו ,לא יהווה בושה לבעליו לאמרו באינטרנט . לכן האינטרנט מהווה אשליה מעוותת,התגובות שאותו אדם יקבל יכולות להיות אף מעותת בעצמם וליצור איזה שהיא השקפה מעותת על העולם כתוצאה מאותו חופש מדומה וחסר בושה שיוצר האינטרנט. במקום שנער יתמודד עם כעסו ,הוא יפרוק זאת באינטרנט ויווצר אצלו רושם שזה כבר "נורמאלי לחשוב כך" ,אנשים פורקים ופורקים באמצעות אותו כלי ולא מתמודדים כבר ! . אינני בא להכליל אולי גם לפריקה יש איזה שהיא מקום אך אם היא במקום התמודדות והסקת מסקנות זהו הבל !.
כולנו מכירים את דברי הרמב"ן ,"כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו" ,צרף עובדה זאת לעובדה שנערים רואים באינטרנט סביבה שאין בושה להביע בה דברים לא לגיטמיים והבן שהרבה משום כך נוצרת אצלהם חשיבה מעוותת .
צרף עובדה זאת שאמר הרמב"ן לעובדה שבמרחביו העצומים של האינטרנט ישנם תכני תועבה מכל מיני סוגים שזמינים בלחיצת כפתור בלבד שהיצר חומר אותם ! ,כאשר "כל מיני גיהנם שולטין בו" והאינטרנט מוכן לספק הכל והיצר דוחק ,כיצד האדם יוכל להתמודד עם אותה מציאות שהוא הוביל את עצמו אליה ? ,קשה ביותר !.
הפתרון הוא להגביל את האינטרנט ,לרסן ולסנן אותו ,לא להתגלגל במדרון החלקלק גם כך,להציב גבולות מראש ,כמו שלא נתקרב לאותם דברי תועבה במציאות שלנו כך גם לא נתקרב לאותם -אתרי- תועבה שבאינטרנט (תועבה מכל סוג שהוא) . אינטרנט רימון ,או סינון מכל סוג אחר ,כדי שלא נשב מול המחשב בכל יום ולנגד עיננו ירצדו בלחיצת כפתור דברי תועבה ורוע מכל סוג שהוא ממגון התועבות שהאינטרנט מציע....
האינטרנט בכלל לא הנקודה במכתב. נכון, הוא קשור, אבל המכתב דיבר על הראייה הכוללת של לימודי אמונה מול לימודי גמרא (על זה שמזניחים כמעט לגמרי את לימודי האמונה, כנראה מתוך הסיבות שבמכתב ושל שאר העונים בשירשור) - האינטרנט הוא רק סימפטום אחד. אבל אין לו קשר לדוגמא, לשמיעת שירת נשים, להדרכה בסניף מעורב (ו"התאהבות" במד"שית/ הקומונרית, די נפוץ לדעתי, ומי שיודע שזה נכון יודע...), להתייחסות לנשים כלל ולעוד מאה ואחד אלף שאלות באמונה...
אבל אני לא חולק על מה שכתבת בכהוא זה, הכל נכון, אבל זה לא כל כך נוגע למה שכתוב במכתב, אולי עוזר להתגבר ספציפית על נקודה מסויימת...
ולדעתי זו סוגיה שיש לה מקום לכשעצמה שתופסת מקום נרחב בכל עניין האמונה .
כך הוא אומר :
"עד שהוא ניצב מול המחשב וממרר בבכי (גם אם לא באופן פיזי, בליבו פנימה מצפונו מייסר אותו, גם אם הוא מדחיק אותו כי כואב לו כשהוא יודע שהמצפון צודק) על נשמתו התועה, על עיניו שחזו במראות שפלים שכאלה, על אוזניו ששמעו שירת נשים, שירה לועזית, לשון הרע, דברי הבל ושטות. וישנו נוער שהגיע לרמה עוד יותר בעייתית בה הוא מפתח זילות או אדישות לנושאים מסוימים שבנפשנו,"
רגע, לדעתי צריך לנסות לחשוב על דרך אחרת. זה שלומדים משהו במסגרת כבר גורם לאיזהשהוא "אנטי" אצל הרבה חבר'ה. לא באמת משנה באיזה נושא- גמרא או אמונה, עצם העובדה שיש על זה מבחן/בגרות /ש"ב גורם לכל היופי ונפח לצאת מהנושא. וגם אם המורה משקיע ומכין שיעור מרתק. תמיד יהיו את החבר'ה שבד"כ יושבים במאחורה של הכיתה עם הפלאפון ולא ישימו פס על מה שאומרים בכיתה. ובד" (לא תמיד!!!) הם האנשים עם הסיכוי הכי גדול לצא מהישיבה בתור ה"מרוסקים".
לדעתי זה לא בטוח יעזו רלהוסיף עוד שעות אמונה. לדעתי גם האמונה חסרה הרבה מאוד בבתי ספר אבל דרך שיעורים זה לא יעזור. לחלק מהאנשים (שבהם אנחנו רוצים הכי לגעת) זה יהיה עוד חומר לבגרות, לעבודה ואם לא יהיה על זה מבחן או כל נטל לימודי אחר הם פשוט יבריזו.
אז מה הרווחנו כאן?
צריך לחשוב על שיטה שתגרום גם לאלו ש"פחות אוהבים ללמוד" לרצות ללמוד אמונה. כי גם עם כל הרצון הפנימי העמוק והבוער שיש הם (ובנו) אף אחד לא יבוא מרצונו לשבת בשיעור וללמוד. ולא משנה כמה מעניין השיעור יכול להיות וכמה אפשר להרוויח ממנו.
תחשבו על זה.
לא לבגרו. ובלי שיעורי ביתאנונימי (פותח)
פשוט יותר, ללמוד יותר אמונה. לא ממקום של לחץ או בגרות או שיעורי בית, אלא ממקום טוב ובריא, ועם שיעורים מעניינים ודיונים פורים.
כשיש 15 שעות גמרא בשבוע, גם את הגמרא לא לוקחים ברצינות-- בחטיבה, ובכל שנה שאין בגרות.
לדעתי, ההספק לא צריך להיות פקטור בחטיבה ובי' כשאין בגרות בגמרא - הרב צריך מדי פעם לשבור את השגרה ולפתוח דיונים בנושאי אמונה, ברמות שונות בהתאם לגיל -לערב את התלמידים- לעורר אותם, ובסוף הדיון הוא יוכל להביא מקורות מספרי אמונה להראות את התפיסה היהודית/הדתית/הציונית האמיתית.
הנק' היא שלא צריך להפוך את האמונה בחטיבה ובי' לעוד מקצוע - זה צריך לבוא ספונטני ולהשפיע. למידה ושינון של משפטים מספר כלשהוא בשביל מבחן לא באמת מחלחלת אל הנפש.
אם הר"מ ידע שהוא צריך להקצות כמה שעות בשבוע ע"ח גמרא לדיונים ספונטנים על אמונה- במקרה הרע הוא יספיק חמש דפים פחות בגמרא, והוא באמת יגע בלב של התלמידים ויתן להם כלים לעתיד- שלא כמו המחשבת לבגרות.
אגב, אני אישית לא זכיתי לזה- אבל יצא לי להיות בבית מדרש בזמן שהמנהל חטיבה ניהל דיון כזה עם כיתות ח' אאל"ט.
המורים אצלנו כל הזמן אומרים לנו :אתן לא יודעות כמה ההיתי רוצה לפתח את זה, ולדבר ולענות לכן את כל השאלות, אבל פשוט.. אין זמן!" יש להן פווול חומר ללמד והן חייבות להספיק אותו...
ב. אני חושבת שהמורים באמת לא כ"כ מודעים למצב שך הנוער..
זה הגיע לרמה כזאת שמשנה שעברה חברה שלי ואני העברנו שיעורי חינוך כל שבועיים על דברים שבאמת מעניינים את הבנות, כי פשוט המורים העבירו לנו דברים שעם כל הכבוד לחשיבות שלהם...
וזה באמת עצוב ומעצבן! וכ-ו-ל-ן, כל סוגי הבנות בכיתה שלנו התעצבנו על זה, שבמקום לדבר איתנו על אמונה ודברים שבאמת חשובים לחיים שלנו מביאים לנו הרצאות של כל מיני רבנים (סליחה) "משעממים, ובשיעורי חינוך מביאים לנו הקדמות של ספרים, מדברים איתנו על ישיבות גבוהות? ולא על דברים שבאמת חשובים...
ג. כמובן שיש דברים טובים, ואצלנו בבי"ס מאוד משתדלים ויש לנו 3 וחצי שעות של חינוך, מוסר, ומחשבת (לא עושים אצלנו מחשבת)..
קצת ארוך אבל תקראו....אני מקווה שהעמדה והרעיון/ות יהיו מובנים...
בישיבה שלמדתי בה אפשר להגיד שלא היה כ"כ שיעורי אמונה אבל יותר משעה בשבוע....כל בוקר הר"מ היה פותח באיזה חצי שעה של אמונה אבל בד"כ זה היה יותר בפן הלכתי...היו עוד 3 שיעורים במערכת שבגדול הם שיעורי אמונה כשמהשביעית הם נהפכים לשיעורי מחשבת.ופעם בשבוע היינו הולכים אל הר"מ לבית ושם היה דיון סביב כל מיני נושאים ובד"כ זה היה ה"אירוע" הכי חזק מבחינה אמונית בשבוע.בחמישית שישית היה לי ר"מ שהדיונים אצלו היו נהדרים,אבל השנה במעט שהייתי בישיבה הדיונים אצל הר"מ פשוט לא פגעו...
אני לעצמי,פחות עזרו לי כל השיעורי אמונה אלא רק עזרו לי ללבן דברים שעלו לי ביני לביני-דברים שחשבתי עליהם לבד,בלי לקרוא ספרים,הספרים תמיד היו נראים לי מרוחקים ומנותקים מהמציאות גם שיחות של אנשים מבחוץ לא כ"כ הזיזו לי,פשוט הרגשתי שהם לא מדברות אלי,מטבעי אני לא בן אדם שניגש ושואל ומברר,אני מתבייש,אבל כשפונים אלי וטיפה משכנעים אז אני כן נפתח ומדבר-וזה מה שהיה חסר לי,חוסר היוזמה היחסית של הר"מ וזה לא שלא אותתי,הסימנים היו ברורים פשוט הר"מ התייחס יותר למי שבא לשאול מאשר מי שישב נרקב בצד...הוא ניסה כמה פעמים לשאול אבל לדעתי זה לא היה כ"כ רציני אלא יותר לצאת ידי חובה....
הייתי נהנה ללמוד גמרא,והייתי לומד הרבה אבל באיזה שהוא שלב הרגשתי שאני לומד את זה כעוד סתם מקצוע לימוד רגיל וככה לאט לאט גם הדברים שהיו לי ברורים,שגיבשתי אותם בעצמי גם כבר לא כ"כ היו חשובים לי,פשוט כבר לא כ"כ היה לי אכפת כמה אני הורס לעצמי,בתחילת שנה העיפו אותי מהישיבה-בגדול על חוסר תפקוד ואי התאמה...משם הדרך לחציית הקוים באופן רשמי הייתה דיי קלה...בסה"כ המשכתי להתנהג דיי כמו שהתנהגתי בסוף התקופה בישיבה ולמען האמת הרגשתי הרבה יותר שלם עם עצמי הרגשתי הרבה יותר שאני אני האמיתי! וגם דברים "נוראיים" שעשיתי כבר לא גרמו לי להצטער..
הבעיה היא שאני לא "מקרה קלאסי"...ולכן גם השיעורים והדיונים הכלליים לא כ"כ השפיעו עלי אלא יותר ההזדמנויות המעטות שיצא לי לדבר 1 על 1...אם מישהו יתווכח איתי באמונה אני יכול לשכנע אותו שיש אלוהים ויש ענין ברוב המצוות הבעיה שלי פחות הייתה שאלות ספציפיות אלא יותר שאלה אחת מרכזית....שלא דיברה אל השאר..
לכן אני חושב שלהוסיף שיעורי אמונה זה נחמד ובאמת צריך שיהיו איזה 2-3 רציניים כל שבוע אבל כמו שאמרתי סביר להניח שזה לא יפתור לחלק מהחבר'ה את השאלות ולכן כן יותר צריך לשים דגש על תשומת לב לתלמידים 1על 1....
לדעתי יש היום הרבה נושאים שלא מדברים עליהם...כי אומרים "אל תעירו"...וזו בעיה כי זה בד"כ הנושאים הכי חשובים...ובגלל שבם נושאים "בעיתיים" אז א"א לדבר עליהם מול כיתה אלא יותר ב1 על 1...וזה עוד סיבה למה שאמרתי קודם...
אולי תנסו מהכיוון ההפוך? (הכותבת היא מורה)אילה שלוחהאחרונה
תנסו אתם לכתוב מה לדעתכם צריך וכדאי ללמד - באופן כללי (הצעה לחלוקת שעות, נושאים גדולים וכו') ולמי שמסכים גם באופן מפורט ומדוייק יותר (תפילה? צניעות? סכנות האינטרנט?) ואם אפשר גם הצעות לצורת ההעברה.
אם תהיה תבנית טובה וראויה אשתדל לקחת לתשומת ליבי ובע"ה גם להעביר הלאה - ויש לי הרבה לאן...
-לחיוך אין מחיר, החיוך בחינם אז חייך בחייך, תהיה בן אדם חייך בעיניים, חייך בכל פה כי חיוך מדבק שאיננו מרפא הוא מרפא לכל נפש ומזור לכל לב ומוחק דאגות וחימה וכאב וצובע את כל העולם באביב ועושה גם אותך לכפליים חביב אז בניגוד למשפט המוכר לאמור המתחיל במצווה אומרים לו גמור אצלינו אומרים במבט מחייך המתחיל בחיוך אומרים לו המשך!
-החיוך הוא האיפור המושלם שעושה את כולנו יפים
-שיעלה חיוך מתוק גם בדת וגם בחוק בלב אוהב ולב רחב כך קבע כבוד הרב. לא יקום ולא יהיה פרצוף עצוב ומדוכא מעכשיו רק חיוכים בכל מקום, רואים, שומעים ראו הוזהרתם פרצופים שוטרי האושר בדרכים כי חוק חיוך הוא חוק נוקשה ואבוי לו לחוטא. מקווה שעזרתי...יש לי עוד מלא רק אינלי כח לכתוב...אם את רוצה תבקשי ממני באישי ואני יביא לך עוד...
*עצבות נועלת שערי שמיים, תפילה פותחת שערים נעולים, והשמחה בכוחה לשבור חומות...
*חיוך הוא קו עקום שמיישר הכל!
קטע קצר....-> "הרבה בחיוכים והאר פנים לכל אדם. אנשים אוהבים כשמחייכים אליהם ולכן- הם מגלים אהדה לטיפוסים חייכנים. כשתחייך הרבה- גם אתה תרגיש הרבה יותר טוב..."
21:48 כל סוף הוא התחלה חדשה- העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה
21:50 דברים שעושים אותי שמח, הם דברים קטנים- טעם של תפוז ראשון, שמש בין העננים, יומולדת, לא חשוב של מי, ציור שציי'רתי היום בעצמי.
דברים שעושים אותי שמח, הם דברים של סתם- ריחהשמיכהבלילה, צדפים על שפת הים, טיפה של גשם על קצה האף, בלון שפרח לשמיי'ם- ועף.
פתאום אני שמח ושמחות לי הפנים, פתאום פורץ חיוך והם לא מבינים- איך אפשר, כן, איך אפשר- להיות שמח כמעט מכל דבר?!
איך היא מסוגלת לחשוב שכל הערבים צדיקים ורק חיילי צה"ל במבצע עופרת יצוקה היו אכזריים?
איך היא מסוגלת לחשוב שכל הערבים טובים?
איך היא מסוגלת לחשוב שערבים יותר טובים מחרדים?
כאילו וואו חרדים,, אחים שלך ואת מעדיפה רוצחים! אוף! יכול להיות שגם אני לא בעד להרוג את כל הערבים אבל מפה ועד לחשוב שהערבים לא שונאים אותנו וש כל הפיגועים זה במילים שלה "חמישה מסתננים שחדרו לישראל מארגון אל קעידה" אז איך יש כל כך הרבה פיגועים? איך זה הגיוני שיש כפרים שלמים במדינה שהם נגדינו?
"הייתי מסלק את כל מי שהגיע לכאן", ספד מוטי פוגל לאחיו אודי, שנרצח עם משפחתו באיתמר לפני שבועיים. בהנהגת המתנחלים היו מי שלא אהבו את הגישה הזאת. הם מתקשים לעכל את פוגל - מתנחל לשעבר שמפגין בשייח ג'ראח. לחבריו בשמאל אולי יהיה קשה לעכל את דרישתו להבין את המתנחלים
ההלוויה של בני משפחת פוגל, אודי, רותי והילדים יואב, אלעד והדס בשבוע שעבר, היתה מההלוויות המכוננות של הציונות הדתית. בדומה להלוויה של חמש בנות משפחת חטואל ב-2004, כל ראשי הציבור, חברי הכנסת, ראשי היישובים והמועצות הגיעו להר המנוחות בירושלים.
כולם היו שם - מנוער בני עקיבא בחולצות כחולות ועד נוער הגבעות בפיאות ארוכות. המספידים דיברו מעל לראשיהם של בני משפחת פוגל האבלה - אל הקהל, אל העם בישראל ואל ראש הממשלה. אחד דיבר על ההסתה, אחר על מדיניותו הרופסת של שר הביטחון, כמעט כולם היו מאוחדים בדעה שהתשובה ההולמת לטרור היא בניית שכונות ויישובים חדשים.
על הרקע הזה בלט קולו של אחיו הבכור של אודי, מוטי פוגל, שאמר: "אם הייתי יכול הייתי מסלק את כל מי שהגיע לכאן ולוחש לך ?בוא נלך לשחק כדורגל בפעם האחרונה'", אמר, "כל הסיסמאות על תורה והתיישבות, ארץ ישראל ועם ישראל מנסות
מוטי פוגל. ''כשאנחנו רואים אש בוערת, בואו לא נניח מראש מי הדליק אותה. אולי שווה יותר להתאמץ ולכבות אותה''
להשכיח את העובדה הפשוטה שאתה מת. אדם נולד לעצמו, להוריו ולאחיו, הוא מת לעצמו, לילדיו, במקרים מאוד רעים, גם להוריו ולאחיו. אתה לא סמל או אירוע לאומי, חייך היו תכלית לעצמם ואסור שהמוות הנורא שלך יהפוך לכלי ולא משנה בעבור מה".
כמה ימים לאחר הדברים האלו בא לבית משפחת פוגל בנווה צוף, שם ישבו שבעה, הרב אליקים לבנון, מהחשובים ברבני המתנחלים ומהקיצוניים שבהם. לפני שיצא, הוא ניגש למוטי: "לא יעזור לך - זה לא פרטי, זה כללי", אמר לבנון. פוגל ענה והטונים עלו. לבסוף אמר פוגל, "אולי גם אודי נענש על ההתנתקות?" הוא כיוון לדבריו של לבנון, שהנשיא משה קצב נענש בשל שתיקתו בתקופת ההתנתקות. הוויכוח הקצר הסתיים רק כשפוגל הניף כיסא והטיח אותו ברב ההמום, שעזב את הבית במהירות.
העימות עם לבנון הוא העימות היחיד שמוטי פוגל נקלע אליו מאז הרצח ואחרי הדברים שאמר בהלוויה. זאת, אף שבינו לבין משפחתו, בינו לבין אחיו שנרצח ובינו לבין החברה שהוא גדל בה פעורה תהום אידיאולוגית.
אולי זה קורה מפני שהוא אינו אוהב ויכוחים, כדבריו, ואולי בשל היכרותו העמוקה עם חברת המתנחלים. "אני מודה שחששתי מהתגובות על הדברים בהלוויה", הוא אומר, "אבל כמה אנשים מהסביבה של ההורים שלי ניגשו אלי אחר כך ואמרו כמה הם התחברו למה שאמרתי וכמה זה חשוב. המתנחלים, במירכאות כפולות, הם קודם כל בני אדם. זה נורא טיפשי לומר זאת, אבל יש להם חיים פרטים וגם להם היה חשוב שהיסוד הפרטי הזה יהיה בהלוויה. לבנון הוא החריג".
ייעוד וגורל
פוגל, בן 38, מתגורר בירושלים עם אשתו ושלושת ילדיהם, ומתפרנס מכתיבה בעיתון "גלובס" וב"עכבר העיר". הוא חצה את הקווים מבחינה פוליטית לאחר שחרורו מהצבא ובסקאלה הפוליטית המקובלת הוא נחשב היום איש שמאל, אולי אף שמאל קיצוני. עם זאת, יש לו תובנות ונקודת מבט ייחודית על המתנחלים ועל הישראלים. המסרים שלו מורכבים, עתירי ניואנסים ונטולי סיסמאות.
הוא מלא ביקורת על החברה שבה צמח, אבל גם מלא הבנה וחמלה. מוטי הוא הבכור מבין חמישה אחים. הוא גדל בנווה צוף מאז היה בגן חובה. אביו עובד באמנה, חברה בת להתיישבות של מועצת יש"ע. "גדלתי בבית של גוש אמונים קלאסי", הוא אומר ומסייג מיד: "בעצם אני לא כל כך בטוח שאני יודע מה זה קלאסי".
את הניצן הראשון לשינוי בדעותיו הפוליטיות הוא מצא דווקא בכתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק, האב הרוחני של המתנחלים, ודווקא בישיבת ההסדר אור עציון. "קשה לאתר את המקום שבו אתה מחליף את העמדות שלך", הוא אומר. "זאת לא נקודה חד-פעמית. אבל באור עציון שמו דגש גדול על לימוד הרב קוק ואני מאוד אהבתי אותו ולקחתי את זה מאוד ברצינות.
"אני זוכר שאחד הדברים שהתלבטתי אתם היה דיון של הרב קוק בהצדקה לקיום הלאומיות היהודית. הוא כותב שלאומיות באופן עקרוני זה פסול, אבל עם ישראל שונה מהעמים האחרים בזה שכשהוא דואג לעצמו, הוא בעצם דואג לכל העולם. אפשר לקחת את זה לכיוון של ייעוד ואפשר לקחת את זה בכיוון של גורל. אם זה גורל, זה יכול להצדיק את האנוכיות הכי גדולה. אם זה ייעוד, זה משהו אחר לגמרי. אם אני לוקח כנתון שהייעוד של עם ישראל הוא לדאוג לכל העולם, לכל אדם, אני לא רואה איך זה משתלב עם המשך השליטה בעם אחר".
לאחר שעזב את הישיבה הלך פוגל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. שם, בשיחה עם ידידה פלסטינית, הוא מוצא את נקודת התפנית השנייה שלו: "ישבנו מחוץ לספרייה ודיברנו ואז היא שאלה אותי מאיפה אני וסיפרתי לה. ואני זוכר את מבט האימה שעלה על הפרצוף שלה. אני חושב שהאימה הזאת לא מוצדקת, אבל זאת היתה אימה אותנטית. זאת היתה פתאום עוד הבנה של איך אנחנו נראים", הוא מספר.
כך, בתום תהליך אטי, הוא מצא את עצמו בשורות השמאל. השינוי בתפישת העולם נגע גם לדת. פוגל נותר דתי וחובש כיפה, אבל הוא היה גם ממייסדי המניין השוויוני - קהילה אורתודוקסית שמקפידה על שוויון בין המינים ושפועלת במתנ"ס בשכונת בקעה בירושלים. מהבחינה הפוליטית, הוא משתתף מדי שבוע בהפגנות בשייח ג'ראח במזרח ירושלים.
ההפגנות, שנמשכות ברציפות זה שנה וחצי, משכו במפתיע לא מעט חובשי כיפה ומתנחלים לשעבר, והקריאה העיקרית בהן היא נגד המתנחלים שנכנסו לשכונה. "כשאני מפגין אני יודע שאני מבטא עמדות שלא מקובלות על המשפחה שלי, אבל אני מרגיש שאני ממשיך את מה שקיבלתי בבית", אומר פוגל. "אני בהחלט רואה את עצמי כתוצר של כל השלבים של הביוגרפיה שלי. ככל שאני נמצא רחוק, אני רואה את עצמי מאוד קשור לבית שגדלתי בו".
מביתו הוא גם גוזר את תפישת עולמו - נגד המשך הכיבוש אבל גם נגד פינוי התנחלויות. "אם נשים בצד את שאלת ההיתכנות הפוליטית, אני מעדיף מדינה דו-לאומית", הוא אומר. "אני מעדיף שלא יפונו התנחלויות. אני לא חושב שהפינוי הוא דרך לשלום. אני לא חושב שיצירת מצוקה נוספת היא דרך לעשות טוב".
ההסבר לעמדה הזאת כפול: "באופן אישי קשה לי לעזוב מקומות שגדלתי בהם. אני חושב על אנשים שחיים שם, שנמצאים שם דור שלישי - ילדים שנולדו לילדים שנולדו בהתנחלויות. בלי קשר למה הם חושבים, הם בני אדם".
פוגל ביקורתי מאוד כלפי השיח הפוליטי הישראלי, בעיקר זה של השמאל המתון. "כשציפי לבני אומרת, ?אני רוצה להתכנס למדינה אחת כדי שתהיה מדינה יהודית', אני שואל את עצמי למה היא מתכוונת?" הוא אומר. "בעיני, מדינה יהודית זאת לא מדינה שנאחזת בכל הכוח שיש לה כדי להבטיח רוב יהודי מלאכותי. בעיני, מדינה יהודית היא גם מדינה שלא שולטת על עם אחר. מדינה שבה חיים אנשים בלי זכות בחירה ובלי זכויות בסיסיות, זאת לא מדינה יהודית.
"מה עומד מאחורי הקלישאה ?מדינה יהודית ודמוקרטית'? יש שני צדדים ששותפים לתפישה שמדינה יהודית היא מדינה שאין בה ערבים, והוויכוח הוא על השאלה איך לא יהיו ערבים: האם נוציא אותם מתוכנו או שניסוג. נעזוב לרגע את העובדה שיותר קל לסגת מאשר לגרש. אבל יש פה גם עניין של שימור יחסי הכוח וזה מה שמעניין את רוב מפלגות הבורגנות הישראלית - העבודה, הליכוד, קדימה וגם לצערי מרצ - שימור יחסי הכוח. הפחד מהמדינה הדו-לאומית הוא פחד מערעור יחסי הכוח".
אז אתה מציע להישאר בשטחים?
"אני מציע לשמוע את הביקורת של המתנחלים, גם אם זה נשמע כמו סיסמה. כשהם אומרים, ?למה אתם רוצים לפנות התנחלויות בשעה שגם רמת אביב יושבת על קרקעות ערביות', הם צודקים. לא במובן ש-1967 זהה ל-1948, אלא הם צודקים במובן שיותר קל לנו לחשוב על פינוי מתנחלים, שהם לא חלק מהנורמה הישראלית, מאשר על ערעור הכוח של מי שנמצא במרכז. אני לא גוזר את המסקנה שלא ניסוג משום מקום, אבל צריך להקשיב לביקורת הזאת".
נחמד לדבר
על אחיו אומר פוגל ש"אודי היה הרבה יותר שובב ממני, והרבה יותר חברותי ומקובל ומגניב". גם אודי, כמו אחיו, התרחק מבית הוריו אך בכיוון אחר. "מבחוץ התהליך שהוא עבר שיכול היה להראות כמו חזרה בתשובה, אבל אני חושב שזה התאים לו לאופי. הוא היה אדם מאוד חברותי, מאוד טוב. עם חיוך קבוע. אני מניח שהוא לא חייך כל הזמן, אבל כך זה נראה. ממנו למדתי שזה יכול להיות נחמד לדבר עם בני אדם".
אודי פוגל, שהיה צעיר ממוטי בשנתיים, מצא את ייעודו כמורה בישיבה. הוא לימד בנצרים עד להתנתקות ואז עבר עם משפחתו לאריאל ולאחר מכן לאיתמר, שם לימד בישיבה הגבוהה. "שם נראה שהוא מצא את מקומו גם מבחינת הישיבה וגם מבחינת הביטחון בעצמו. זה היה יפה לראות את זה", אומר אחיו.
בשנה האחרונה, אחרי תקופה של נתק, התחזקו היחסים בין האחים. "שנינו לומדים גמרא וניסינו ללמוד יחד וזה לא כל כך עבד, כי אני לומד בגישה אחרת לגמרי", אומר מוטי פוגל. "אבל בפעם האחרונה שהם היו אצלנו, פתאום הצלחנו לדבר על סוגיה מהגמרא וללמוד יחד וזה היה מבחינתי הרבה יותר משמעותי ורציני מהשאלה אם נוכל לדבר על פוליטיקה. מאוד שימח אותי שאנחנו יכולים ללמוד יחד גמרא. זה היה מרגש".
המפגש הזה היה מספר שבועות לפני הרצח. "זה בוודאי ישנה לי את החיים", הוא אומר על הרצח, "אם כי אני לא יודע איך. הנטייה הטבעית היא להמשיך כרגיל. אבל אחד הדברים שאני מגלה זה שאנחנו לא יכולים לנהל את הזיכרון. אני לא יכול להחליט מתי אני אזכר באודי ומתי אני לא אזכר באודי. אחד הרגעים הקשים היו בסוף השבעה. שמחתי מאוד לחזור הביתה אחרי שבוע, אבל מצד שני חזרתי פתאום לרגע של ההודעה. זה לא היה רגע נעים".
מבחינת העמדות הפוליטיות, הרצח לא שינה את עמדותיו, הוא אומר. "זה רק הופך את המצב ליותר מוחשי. הצורך בהפחתת האיבה נעשה יותר קרוב באופן אישי, אתה יכול פחות להתעלם מזה".
לפוגל נודע על רצח אחיו באיחור של כמעט יממה. הרצח אירע בשישי בערב. "בשבת בבוקר חזרנו מבית כנסת וחברה שלנו, קצינה, אמרה, ?שמעתם איזה לילה נורא היה באיתמר?' היא שכחה שאודי גר שם. לא חשבתי שזה הוא. אבל במוצאי שבת כשהטלפון צילצל, ישר חשבתי שזה אבא שלי שמתקשר להודיע. אז באיזשהו מובן היתה לי הכנה מוקדמת. היה ברק והרעם הגיע מאוחר יותר".
לאחר ההודעה נסע פוגל לבית הוריו בנווה צוף. "בדרך, ליד נווה צוף, ראינו אש בוערת בשדות שמול המעין"", הוא אומר. על המעיין ניטש מאבק בין תושבי ההתנחלות לבין פלסטינים מהכפר הסמוך נבי סלאח. "מה יחשוב שמאלני שרואה את האש? שהחבר'ה הציתו אש בתור תג מחיר. גם אני חשבתי כך. כשהגענו ליישוב היו שם אנשים שדאגו שעיתונאים לא ייכנסו. אמרתי להם, ?אנחנו לא משפחה ששורפת שדות'. אחרי כך אחד מהם ניגש אלי ואמר לי שהם בכלל לא הבינו על מה אני מדבר, כי הפלסטינים הם שגילגלו צמיג בוער לכיוון המעיין ושרפו את השדה. בקיצור, כשאנחנו רואים אש בוערת, בואו לא נניח מראש מי הדליק אותה. אולי שווה יותר להתאמץ ולכבות אותה". *
וקחו לצומת ♥ שהתקשורת הזאותי לא מפסיקה לחרטט לכם במוח חראטות!!! לא להאמין ביכלל!!! ממש שטיות!!! שימו ♥ לכל פירסום 20 % שהוא צודק אז ווקשה מנהלים למחוק מהר ועכשיו ומוחא על הקטע בתוקץ עצום!!!!
הם לא מבינים!! המתנחלים האלו!! מה לא מובן להם?? נכון שיש ערבים מרצחים! אבל אנחנו רוצים להיות מוסריים! מאוד חשוב לנו המוסר! מה נעשה אם נהרוג אנשים חפים מפשע? אולי ננסה להבין קצת את האחר... להתייחס אליו בכבוד, לדעת מה עובר עליו.. גם הוא יציר כפיו של הקב"ה..
למה המתנחלים, שאומרים שהתורה היא מאוד מוסרית, מוצאים פתאום את התירוץ לא להיות מוסריים?
סוויץ' חזרה.
ראינו? זה לא שהם תמיד טועים ורואים מעוות. בכל וויכוח, אנחנו צריכים לראות את השורש של הוויכוח. "נקודת המחלוקת". מהרצון שלהם להיות מוסריים, מהצד המוסרי החזק שמפותח בהם, הם מוציאים את כל הדעות האלו.
מה יקרה אם נראה להם את המוסריות שבתורה?
אם נראה להם שכן, נכון, צריך להיות מוסריים. בואו תראו איזה מוסריות אנחנו מציעים לכם?
עוד אפשר להראות סימפטיה, אבל לאלה שהלכו לבית של הרוצח כדי לנחם את אמא שלו שהבן המסכן שלה יהיה בכלא, והכריזו על עצמאות פלשיתינית, לא מבינה אותם ולא רוצה לנסות להבין אותם. המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים- וזה בדיוק מה שקרה להם !!