פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1412)

יש לך בפרטים למטה משמאל: הוסף כחבר.

פשוט תלחצי על זה.

בעזהי"ת.

בד"כ בנות יותר חלשות מבנים, ומתעייפות יותר מהר...

[כמובן שיש חריגים, אבל זה הכלל]

כשאני עבדתי בחקלאות (בכרם של נגוהות), זה היה ממש קשה, ורוב הבנות לא שרדו יותר מדי זמן...

עקרונית, עם יש בנים- ברור שעדיף שהם יעשו את זה. גם עבודה פיזית קשה פוגעת בגוף של הבת, שכידוע, בנוי אחרת מזה של הבנים.

אבל מבחינת ח פיזי- ממש לא מסכימה!

לבנים פשוט יש יותר הזדמנוטיות להתאמן ולעבוד, במיוחד בעולם שלנו. אבל אם יש בת שהיא חזקה- אין שום סיבה שהיא לא תוכל לעבוד כמו הבנים.

אני עבדתי בכיתה י' באדמה, בקיץ. היה חם בטירוף ונהיו לי שלפוחיות. אבל האחראי אמר שאני ממש עובדת טוב, והסיפוק היה אדיר! מומלץ!

שהתותחניות במלחמת לבנון השניה ירו פי כמה וכמה טילים מהתותחנים?

זה להרים תטיל, להכניס לתותח ולירות.

אולי הבנים יותר חזקים מבחינה גופנית, אך רוחנית ונפשית כלל לא בטוח.

אין הדבר עומד בפני הרצון.

הבנות יותר מפותחות

וזה כנראה מה שגרם להצלחה של התותחניות

הכוח רצון

לבנות יש הרבה יותר כוחות נפשיים משל בנים

וזה מוכח

(דוגמא - רק בנות יולדות ולא בנים

בגלל שאם בנים היו יולדים הם לא היו עושים את זה שוב

כי זה כאבים רצנים זה

משהו שרק בנות מסוגלות לעבור...).

מהסוג הגרוע ביותר (שקר).

אמרתי לאנשים שאני רוצה בחיים שלי לעבוד בחקלאות, ולכן אנ'לא צריכה ת'תעודת בגרות, אז עכשיו אינלי עניין כ"כ ללמוד, וכולם הרימו עלי גבה.

"את?? חקלאות?? אבל את בת!!"

אז מה???

היה לנו שבוע עבודה, ואני הייתי שם תמיד העכבר שמשך בגזר- בלעדי שום דבר בערך לא הצליחו לעקור..

עבדנו בחממה, ונהניתי מכל רגע, ומאז אני מאוהבת באדמה ובצמחים.

אז מה הבעיות שלכם?

גם אני יכולה להיות חזקה ולהצליח טוב מאוד בעבודת אדמה!!

ובד"כ הבנים שמרימים גבה על בנות שחושבות שהן חזקות- בסוף מתגלים כבנים מזה חלשלושים...

לא מפריע לכן שיש אולימפיאדות נפרדות? אף פעם לא שאלתן את עצמכן למה?

אז אם תבדקו תראו שהתוצאות הכי אצל הבנים - טובות בהרבה מההישגים הכי טובים אצל הנשים.

"מי יותר חזק" זה וויכוח של ילדים ביסודי.

בנות כמה אתן כבר? אתן אמורות לדעת שעד גיל מסוים ההתפתחות של בנים ובנות דומה ומגיל מסוים הם מתחילים להתפתח בצורה שונה. להשוות זה דבילי.

אני לא אומר שבנות לא יכולות לעסוק בחקלאות, אבל על העיניין הפיסי לפחות ממש אין מה להתווכח.

לא ממש אכפת לי מי יותר חזק. ואני גם לא סובלת ת'וויכוח העילג הזה.

אבל זה לא ברור כ"כ שבנים יותר חזקים.

זה נכון שהמבנה שלהם יותר חזק, ובן ובת שממתאמנים ביחד- הבן בסוף יהיה יותר חזק. סבבה.

אבל זה לא סותר ת'עובדה המשמחת שב"ה יש הרבה בנות חזקות שלא נופלות מבנים.

מה לעשות שאחשלי מאודמאודמאוד חזק [לא רק יחסית אלי], ובכל זאת חברה שלי מרביצה בערך כמוהו..? [היא לא מרביצה בד"כ. אבל.. כן, כשמשו כואב לה היא פורקת במכות, וכבר יצא לי לחטוף ממנה כאפה, בוקס וכו'..]

קיצ, לא אומרת שבנות ובנים יכולים להיות חזקים באותו חוזק.

רק אומרת שגם בנות יכולות להיות חזקות.

וכשבת אומרת שהיא חזקה- לא להרים גבה, כי אז היא גם תוכיח את מה שהיא אומרת.

עבודה בחקלאות לא מחייבת רק חוזק, לפעמים צריך גם עדינות..

רוג' אני שרדתי שם יותר ממך.....

וואי זה היה קשה לי להיות עדינה אז מה יהיה על הבנים?

בשביל זה צריך בעל חקלאי....

הם מרביצים לך רציני או שאת סתם בעצבים ואת אומרת שאת ילדה מוכה..? כי אם כן אני חושבת שאת צריכה להגיד את זה למישו!:O

ההורים שלי היו ועדיין[לפעמים] נותנים לי סטירות או כאלה.. ופעם הייתי אומרת שאני ילדה מוכה[], אז ככה זה אצלך? או שבאמת?

את לא יודעת מה זה ילדה מוכה.

[כאילו יותר מסטירות..עזוב..]

כי אם זה מכות "חינוכיות" שטויות במיץ פטל קראתי שזה לא חינוכי לתת מכות זה פשוט הורים שלא יודעים לשלוט על הידיים שלהם...אבל אם אבא\אמא שיכורים או לא יודעת מה תפני למישהו\משהו יועצת בתצפר...

אגב זה קשהלפנות על זה למישהו כי לא רוצים שיעשו להורים משהו אבל בכל זאת...כדאי שיפסיקו

בהצלחה

ואני מקווה שמישהו לא הקריץ כי היו מקרים מעולם וזה מאוד עצוב לדעת שעבדו עלינו....

אם יש לך כאלה חברות שאת לא אוהבת, למה את חברה שלהן?

אני לא יודעת מה אפשר לעשות עם אבא ואמא חוץ מלדווח על זה למישהו מוסמך,

אבל, לפחות מהחברות אטת יכולה להתנתק.

בהצלחה ושיהיה לך רק טוב!

להיות שמחה, זה ממש קשה

אז יישר כוח ובהצלחה גם בזה.

אני גם לומדת באולפנית ממש טובה ואני ממש נהנית אבל עם הבנות אין ליקשר כזה טוב כמו עם חברות אחרות כי מה לעשות הן שונות ממני.

אפשר פשוט להישאר עם החברות הישנות אבל ליצור גם קצת קשר עם החדשות זה לא חייב להיות קשר כמו עם הישנות

אין על הצפונים

חח

ואכן נורא המקרה של הרצח הזה גאולה, משיח....

-להגיד שאנחנו מארחים ממש טוב זה לא חוכמה אם היית במלון של לביא...אבל תודה על המחמאה!-

=)

אם אני זוכר נכון יש שם מסדרונות עם מראות משני הצדדים.

קול 

אחלה של בית מלון!!

האא.. פתאום עולים בי זיכרונות מ-2 שבתות שהייתי שם

הכל יפה עכשיו,וירוק,לפחות הרבה יותר מאשר מה שיהיה בחופש הגדול..יאללה,לכו לאיזה יומיים! הלימודים יחכו..גם הבגרויות..

מני- לא מתפלאת(; חח הייתי בבית מלון בגיל שנה, כי אבא שלי היה משגיח כשרות שם בפסח, ובכיתה א' היה מין שבת כזאתי למורות של בי"ס, ואמא שלי מורה בבי"ס, אז נסענו...

בייני"ש- הלימודים לא יחכו, וגם הבגרויות לא. ועדיין- יאללה עזבו הכל וסעו לצפון!!! [אם לא הייתה לי בעיה עם ההורים שלי שרוצים שאני אצא גאונת מחשבים, ואני מה-זה לא, הייתי מטפסת לשם עכשיו בראש מורם.. בינתיים אני אסתפק במעיינות שבאזור...]

עד שפשוט אחרי המתכונת,עזבתי ת'מגמה ושלום על ישראל..ורק הצטערתי שלא עשיתי את זה שנה וחצי לפני..

זה שהבגרות בראשון לא אומר שגם המתכונת צ'כה להיות ביחד..!

סתם,

צ'מעי- זה לא חומר באמת קשה. מה את לומדת?

אני לומדת ת'חוברת "אמונה וגאולה", וזאת אחלה חוברת.

אינלנו אותה בגרות, אבל בגדול- מחשבת זה קשה למי שזה לא מעניין אותו, וסבבה למי שזה מעניין אותו.

זה חומר קשה רק אם את בראש של: "אני לומדת את זה לבגרות כי אני חייבת", אבל תכל'ס, אם תלמדי את זה כי את רוצה ללמוד ולהאמין ולהחכים בנושא הזה- זה ייקלט לך הרבה יותר טוב, ויהיה לך יותר קל ללמוד.

מניסיון!! מבטיחה לך!!

"אמונה וגאולה"? כחול כזה עם ציפורים?

דברי איתי אם כן. (את יכולה לדבר איתי גם אם לא)

פליייזזז!!!יש מצב?

פשוט להתחיל מההתחלה איפה שלא הבנת ולהתחיל כמו שאומרים "לחרוש" להשקיע ללמוד וללמוד עד שתתמחי בחומר כיאלו וזה תחביב שלך.

אם צריך תגשי למורה ותבקשי עזרה,זה לא בושה ועושים את זה גם אנשים גדולים ממך (בגיל כמובן) ממרצים באוניברסיטה או מהרב בישיבה.

העיקר להתחיל ללמוד זמן רב לפני המבחן ופשוט להתמחות במקצוע,זה לא רק אפשרי אלא ממש וודאי (עד כמה שניתן להיות) שתצליחי אם תשקיעי במיוחד.

בהצלחה !.

אבל החוברות שלי הם:תפילה ואמונת חכמים!-בכל חוברת יש  את אותם המפרשים כמו בשניה רק בבעוד פרושים-קיצור מעצבן.

תודה בכולופן.

16 עמ' על אמונה

15 על תורה ומצוות

מי שרוצה.. יודע איפה למצוא אותי.

1)בן כמה אתה?

א.16

ב.17

ג.18

2)כמה זמן אתה כבר עובד?

א.פחות משנה

ב.מעל שנה

ג.מעל שנתיים

ד.פחות מחצי שנה

3)כמה שעות מקסימום מותר להעסיק בני נוער בני גילך?

א.12 שעות

ב.9 שעות (ניראלי..)

ג.אין הגבלה

ד. לא יודע

4)כל כמה זמן מגיע הפסקה לבן נוער עובד?

א.כל חצי שעה ל-5 דקות

ב.אין הגדרה חוקית

ג.כל 6 שעות ל-45 דקות

ד.לא יודע

5)איפה נפגשת עם זכויות בני נוער עובדים?

א.בעבודה

ב.בבי"הס/בתנועת הנוער

ג.מחברים

ד.לא ממש שמעתי על זה.

6)לדעתך,מה המצב מודעות הנוער העובד לזכויותיהם?

א.מצב סביר

ב.מצב טוב

ג. המצב טעון שיפור

ד.המצב חמור

מהר,בבקשה.

אני צריכה להגיש את העבודה הזאת מחר,וזה ממש יעזור לי אם תענו. 

1)בן כמה אתה?

א.16? עוד מעט...

ב.17

ג.18

2)כמה זמן אתה כבר עובד?

א.פחות משנה

ב.מעל שנה ---- רק בחופש!

ג.מעל שנתיים

ד.פחות מחצי שנה

3)כמה שעות מקסימום מותר להעסיק בני נוער בני גילך?

א.12 שעות

ב.9 שעות

ג.אין הגבלה

ד. לא יודע

4)כל כמה זמן מגיע הפסקה לבן נוער עובד?

א.כל חצי שעה ל-5 דקות

ב.אין הגדרה חוקית

ג.כל 6 שעות ל-45 דקות

ד.לא יודע

5)איפה נפגשת עם זכויות בני נוער עובדים?

א.בעבודה

ב.בבי"הס/בתנועת הנוער

ג.מחברים

ד.לא ממש שמעתי על זה.

6)לדעתך,מה המצב מודעות הנוער העובד לזכויותיהם?

א.מצב סביר

ב.מצב טוב

ג. המצב טעון שיפור

ד.המצב חמור

1. 18

2. מעל שנתיים

3. לא יודע אבל נראה לי ש9 שעות זה הכי הגיוני

4. לא יודע.

5. לא ממש שמעתי על זה.

6. המצב טעון שיפור

עבודה רצינית.אוקי?

בערך מדוייק..

1)בן כמה אתה?

א.16

ב.17

ג.18

2)כמה זמן אתה כבר עובד?

א.פחות משנה

ב.מעל שנה

ג.מעל שנתיים

ד.פחות מחצי שנה

3)כמה שעות מקסימום מותר להעסיק בני נוער בני גילך?

א.12 שעות

ב.9 שעות

ג.אין הגבלה

ד. לא יודע

4)כל כמה זמן מגיע הפסקה לבן נוער עובד?

א.כל חצי שעה ל-5 דקות

ב.אין הגדרה חוקית

ג.כל 6 שעות ל-45 דקות

ד.לא יודע

5)איפה נפגשת עם זכויות בני נוער עובדים?

א.בעבודה

ב.בבי"הס/בתנועת הנוער

ג.מחברים

ד.לא ממש שמעתי על זה.

6)לדעתך,מה המצב מודעות הנוער העובד לזכויותיהם?

א.מצב סביר

ב.מצב טוב

ג. המצב טעון שיפור

ד.המצב חמור

ואני רוצה להוסיף - הכל כמעט תלוי במה שבן הנוער סיכם עם המעסיק - ההפסקות,שעות העבודה (שתלויות מאוד באיזו עבודה מדובר),השכר וכו'.

ב"הצלחה

1)בן כמה אתה?

א.16 קצת פחות

ב.17

ג.18

2)כמה זמן אתה כבר עובד?

א.פחות משנה

ב.מעל שנה

ג.מעל שנתיים מדי פעם

ד.פחות מחצי שנה

3)כמה שעות מקסימום מותר להעסיק בני נוער בני גילך?

א.12 שעות

ב.9 שעות

ג.אין הגבלה

ד. לא יודע

4)כל כמה זמן מגיע הפסקה לבן נוער עובד?

א.כל חצי שעה ל-5 דקות

ב.אין הגדרה חוקית

ג.כל 6 שעות ל-45 דקות

ד.לא יודע

5)איפה נפגשת עם זכויות בני נוער עובדים?

א.בעבודה

ב.בבי"הס/בתנועת הנוער

ג.מחברים

ד.לא ממש שמעתי על זה.

6)לדעתך,מה המצב מודעות הנוער העובד לזכויותיהם?

א.מצב סביר

ב.מצב טוב

ג. המצב טעון שיפור

ד.המצב חמור

מקווה שעזרתי

בהצלחה
 

ואני יודעת כמה חייבים שאנשים יענו, הנה:

1)בן כמה אתה?

א.16

ב.17

ג.18

2)כמה זמן אתה כבר עובד?

א.פחות משנה

ב.מעל שנה

ג.מעל שנתיים

ד.פחות מחצי שנה

3)כמה שעות מקסימום מותר להעסיק בני נוער בני גילך?

א.12 שעות

ב.9 שעות

ג.אין הגבלה

ד. לא יודע

4)כל כמה זמן מגיע הפסקה לבן נוער עובד?

א.כל חצי שעה ל-5 דקות

ב.אין הגדרה חוקית

ג.כל 6 שעות ל-45 דקות

ד.לא יודע

5)איפה נפגשת עם זכויות בני נוער עובדים?

א.בעבודה

ב.בבי"הס/בתנועת הנוער

ג.מחברים

ד.לא ממש שמעתי על זה.

6)לדעתך,מה המצב מודעות הנוער העובד לזכויותיהם?

א.מצב סביר

ב.מצב טוב

ג. המצב טעון שיפור

ד.המצב חמור

1)-ג

2)-ג

3)-ד

4)-ד

5)ד

6)-ד

בהצלחה!

סורי על הקרצייתיות.. זה פשוט דחוף..

זה מאד יעזור לי..

תודה רבה!!

אבל אולי.......

(יש מצב ששינו אותו קצת מהמקורי..)

יהודי מספר 48723 -

במחנה ההשמדה בו שהינו לא היה שם ליהודי, רק מספרים,

בכל העניינים שפנו ליהודי במחנה - פנו אליו במספרו, מיום בואו לכאן ועד גסיסתו.

אף בנינו היהודים- הצללים, החיים- המתים כינינו איש את רעהו במספר ולא בשם לבל נשכח איש את מספרו.

היהודי מספר 48723 קבע למסדרי המפקד שמות עבריים, לפי זמני התפילה היהודיים!

שחרית, מנחה, ערבית.

שמות אלה התקבלו על דעתנו ונכנסו לסגנוננו.סגנון עדה יהודית גוססת,

שחפצה להתאמץ לבל תשכח את זמני התפילה.

לפעמים היה המפקד נמשך יממה תמימה. הרוחות היו נושבות, גשם שוטף ניתך עלינו, ואנו עומדים היינו ללא מחסה ומסתור, ללא נעלים וללא מעיל. אסור היה לנו להניע איבר, לפלוט הברה.

פעם הבחנתי בו, ביהודי מספר 48723.

יהודי נמוך קומה בעל הדרת פנים, עיניים דולקות - בוערות.בידו היה אוחז ספר תהילים קטן.קורא בו, תוך השמעת קול ונעימה דקה מן הדקה:

"גם כי אלך בגיא צלמוות - לא אירע רע, כי אתה עימדי"

הוא בער כולו באש התלהבות ואנו, עמדנו נכלמים, בושנו בפני עצמנו.

אנו בלחץ הטמאים שקענו ביאוש ויהודי קר זה, אף בשעה שטמאי אדם מתעללים בו, עוסק הוא בענייני מעלה, בספר תהילים, תפילות דוד בן ישי, נעים זמירות ישראל,

וכך נהג בכל מפקד ומסדר, עד שבאחד המסדרים קרב אליו המפקד הנאצי והרגו.

קיבלתי את הטקסט..

זה על יהודי מספר 48723. אבל זה קטע שונה ממה שאנינוש העלתה.. תודה בכ"מ.

תפילתו האחרונה של היהודי 48723

במחנה ההשמדה בו שהינו, לא היה שם להיהודי, רק מספרים בכל הענינים שפנו ליהודי שבמחנה - פנו אליו במספרו. מיום בואו לכאן ועד גסיסתו, עד הובלתו לקרימאטוריום - נכנס ויצא אך במספרו, בו נרשם במשרד המחנה. אף בינינו, היהודים - הצללים, החיים - המתים, כיננו איש את רעהו במספר ולא בשם לבל נשכח איש את מספרו.

עם הגיענו למחנה חייבים היינו, כהרף - עין, להתפשט ולהביא את הבגדים למחסן - המחנה. אחת המטרות מסירת הבגדים והחפצים היתה להבטיחן לבל יישאר בידי יהודי כסף או שווה - כסף. אחר רגעים מספר במחנה, חדלת להיות אדם בין אנשים, חדלת לחשוב על העבר והעתיד. לא נסית להחביא דבר.

 הכל מסרו יהודים בשוויון - נפש, אך על אלה לא וויתרנו: טליתות, תפילין וסידורים. המחסנאים, אנשי הס"ס, צריכים היו להכות ביהודים, להאבק עמהם ולגזול מהם בכוח את טליתותיהם, את תיק - התפילין שלהם ואת סידור - התפילה שבידיהם. בהנאה סאדיסטית גזלו את חפצי - הקודש מקרבנותיהם, והמחסן - מלביש - ערומים: עם מסירת הבגדים, ניתנו בגדי המחנה. בעפרון היו רושמים את המספר על הכתונת, מצד שמאל - זה מספרך.

מעתה לא שם לך ללא שם - משפחה. במספר אתה בא ובמספר את היוצא, ואם יקרים לך חייך - זכור את מספרך זכור ואל תשכח!

היהודי מספר 48723 קבע למסדרי - המפקד שמות עבריים, לפי זמני - התפילה היהודיים: שחרית, מנחה, ערבית. שמות אלה נתקבלו על דעתנו ונכנסו לסגנוננו, סגנון עדה יהודית גוססת, שחפצה להתאמץ לבל תשכח את זמני התפילה.

אך נוסף למפקדים הקבועים היו מתקיימים מסדרים יוצאים מן הכלל.

פעמים היה המפקד נמשך יממה תמימה. בל תניע אבר, בל תפליט הברה. למפקד אתה ניצב! קור - כפור - אנשי גסטאפו. מפעם לפעם היתה פורצת זעקת - אימים, שהיתה מקרישה בנו כל טיפת - דם, ויהודי היה נופל . . . גוסס,

מת . . .

פעם הבחנו בו, ביהודי מספר 48723, יהודי נמוך - קומה, בעל הדרת - פנים, עינים דולקות - בוערות - בידו היה אוחז ספר תהלים קטן, קורא בו, תוך השמעת קול ונעימה דקה מן הדקה: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד . . .".

הוא בער כולו באש - התלהבות, ואנו - עמדנו נכלמים. בושנו בפני עצמנו. הסתכלנו בו מתוך קנאה עזה: בוא וראה - מה בינינו. בלחץ הטמאים שקענו ביוון מצולה; ויהודי יקר זה, אף בשעה שטמאי - אדם מתעללים בו, עוסק הוא בענייני- מעלה, בספר תהלים, תפילות דוד בן ישי, נעים זמירות ישראל . . . וכך נהג בכל מפקד ומסדר. כשלא השגיחו בו, הרים קולו וקרא, וכשהשגיחו בו, משפיל היה קולו ומלחש.

משארכו הימים חפצנו לדעת מי הוא היהודי מספר 48723? מה שמו ומה שם משפחתו? אך לשווא היו כל חקירותינו - דרישתנו. לכל השאלות היינו מקבלים תשובה דומה: - לעת כזאת אין יחידים בישראל. כולנו ציבור אחד, המקריב את חייו על קידוש השם, ללא "קדיש" וללא דורות יורשים. ליחיד מביננו - מספר בלבד, ומספרי הוא 48723, ודומה לי, במספר זה אף

אעמוד לפני בית דין של מעלה . . ."

                                    *

אור ליום רביעי היה הדבר. ניסינו לנמנם ולחטוף שינה בחשכת הליל. הקור היה גדול. נקשנו שן לשן ורעד עבר בבשרנו. לפתע - שריקת - יללה פלחה את האפילה - למסדר, למפקד. הנאצים, בשוטים שבידיהם, הזעיקו אותנו למפקד. עמדנו שבורים ורצוצים. רוחות החלו נושבות. מרגע לרגע הלכו וחזקו, הלכו וסערו, טיפות גשם, ואחר - כך גשם שוטף. עומדים אנו ללא מחסה ומסתור,  ללא נעל וללא מעיל. עמדנו עדה אחת, דבוקים איש לרעהו; פה ושם השמיע פלוני קול גסיסה עמום ולא יסף. אז גם הבחנו ביהודי מספר 48723. הוא עמד חוור כולו. מתחת לכותנתו הרטובה הוציא את ספר התהלים הקטן, והחל קורא -  מזמזם את הפסוקים הקדושים. איש מאתנו לא הוציא הגה.

עמדנו פעורי - פה ונשאנו עיניו ליהודי 48723, כאל גואל ומושיע. הוא לא הבחין בכך; היה מלא התלהבות עליונה, עיניו להטו שפתיו דובבו. נעימתו - מנגינתו כקול דממה דקה, אך אנו שמענו כל הגה. ולפתע - עדת עריצים הופיעה. המפקד, גבה - קומה ורחב כתפיים ובעל פנים מושחתות, עבר בין השורות, דחף ודחק, סטר על הלחי, בעט והיכה בחגורה שבידו.

כולנו עמדנו ורעדנו, דמיינו כי הנה הגיעו  רגעינו האחרונים. לפתע שמענו קול צעקתו: - מה אוחז אתה שם בידיך יהודון ארור? קרב הנה!

הדברים היו מכוונים לבעל - התהילים, והנה - תוך שליפת אקדחו, קרב הנאצי לבעל - התהילים שנשאר עומד על מקומו, ממשיך ומתנועע.

- הפסק את ניגונך, והפסק לדובב שפתיך, מכשף ארור. אתה משגע אותי ומערער את עצבי, - קרא הנאצי.

המספר 48723 לא שם לב לכל הנעשה והנאמר, והמשיך להתנועע בהתלהבות, הרים קולו וקרא פסוקיו. המפקד הנאצי עצר מהלכו, אקדחו מופנה היה ליהודי המתנועע ומתפלל. כלבו, שרבץ לרגלי בעליו, התרומם על רגליו וקפץ לעבר היהודי בעל - התהילים. כולנו עמדנו כמאובנים, לא האמנו למראה עינינו. ולפתע - כרע היהודי ונפל, ללא רוח חיים באפו. המפקד הנאצי הוריד ידו, פנה עורף והתרחק. ואנו - עדה שכולה - עמדנו סביב סביב, כשפיותנו

פעורים ולשוננו דבוקך לחיך. נשמעה שריקה חדה, - סימן לחזור לצריפים.

לבנו בוכה ליהודי מספר 48723, אחינו בעל התהילים, ובטרם התפזרנו לצריפינו, שמענו את הצעיר שבחבורתנו אומר: "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע"!

                                        (ל' פיינגולד, "בית כנסת", ת"א, ניסן תש"ח) 

כל אחדש לפי גילו,

|נאנח|

שונאת לימודים בעעעע

ולאחר כמה שעותץ לימוד רצוף,כשהמוח כבר לא פועל ואני כבר בוכה מתסכול של אי-הצלחה () נטשתי לכמה זמן ובאתי לפה..

בעזהי"ת

|שמיניסט חש שסיים מתמטיקה, אסון חייו|

כי עז רוח לך..

תצטרפו אלי  "סגרתי ונושעתי"  !!

אני לא מבינה, אם חמץ זה דבר כל כל גרוע- למה אנחנו אוכלים אותו כל השנה??

אולי אנחנו חוטאים? אולי ה' התיר לנו כי אנחנו כל כך חלשים?  אולי...

אולי בעצם חמץ זה דבר על הכיפאק, פשוט בזמנים ובמצבים מסויימים הוא אסור? וזה לא הופך אותו לאחד שיש עליו איקס גדול ואדום?

אולי זה ככה גם בדברים אחרים בחיים שלנו?

כולם אבל הבינו מה הכוונה..

הרב ארז משה דורון,שואל בדיוק  ?את אותה השאלה בספרו "למעלה מן הזמן" ספר שמדבר על חגיי ישראל.

הוא כותב בהתחלה שמצה וחץ,זה עשויי מאותם רכיבים רק שההבדל הקטן ביניהם הוא?האויר,הרוח שיש בתוך החמץ.ולכן,החמץ מסמל גאווה,והמצה מסמלת פשטות וענווה.

ואז הרב כותב:

"מדוע אם כן,אין התורה אוסרת לחלוטין את אכילת החמץ?

הסיבה היא,ששבעת ימי הפסח,חג החירות והשחרור מהשעבוד הרוחני,הם הזמן המתאים ביותר לאסור את אכילת החמץ המזיק ואת הימצאותו ברשותינו.לאחר שבוע של "התנקות" זו,ושל אכילת מצת מצווה, יש בכוחנו "להתמודד" בשאר ימות השנה עם החמץ ועם המצב הנפשי שהוא מעורר,שהרי בסופו של דבר תכלית האדם עלי אדמות היא מאבק לשם קניית שלימותו הרוחנית.

אלא שכדי להיאבק בגאווה ובאנוכיות "מצמיחי" כל רע, עליו "לצבור" כוחות בשבעת "ימי ההבראה הנפשית" הללו. ורק אז- לצאת בכוחות מחודשים אל הקרב.

יפה

(מתוך הספר "למעלה מן הזמן" הרב ארז משה דורון, עמ' 207) בכללי ספר מומלץ.

יש פה:

http://www.education.gov.il/moe/hagut/zikaron_k.htm

ופה:

http://www.mkm-haifa.co.il/schools/ofarim/hagim/memory/yomatzmaut.htm

וככה......:

http://www.google.co.il/search?rlz=1C1CHEU_iwIL397IL397&sourceid=chrome&ie=UTF-8&q=%D7%A7%D7%98%D7%A2%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F

אני לומדת פסנתר ויש לי כל שבוע שיעור, ואני חייבת להתאמן אליו, ואבא שלי אמר לי שמותר לי להתאמן..

מק',הם מסננים שם ואם זה לא יהיה מספיק טוב הם לא יעלו..

 שמעתי שיר שמישהו העלה והוא היה נוראי!! מלא זיופים!!

ונראה לי הם כן מסננים.

אבל תעשי טובה,עד שאת לא גומרת אותו או בטוחה שתגמרי אותו גם בהמשך-אל תעלי!

זה מחרפן שיש סיפורים חמודים וחלק אפילו ממש טובים והם פשוט נגמרים באמצע ואז-

או שאתה תמשיך את הסיפור לבד(למשועממים או ליותר מידי מכורים לזה)

או שפשוט תמשיך הלאה ולא בטוח שתמשיך לקרוא שם.

תחשבי על זה, המון בהצלחה!

מותר לי לשאול? לא חייב לענות.

אתה רוצה לא לקום בבוקר??

אולי כן, זה הגיוני. מאוד אפילו.

אבל אולי.. אולי  אתה רוצה פשוט לקום מלא??

לקום בלי חור. בלי בורות. בלי חלל.

לקום ולהרגיש ש..שאני לא רק קיים. שאני חי.

לפעמים כשמישהו קרוב מת, זה מעלה לך הכל.

את כל ה-למה בעצם? למה לי לקום? בשביל מה? מה זה ייתן לי?

עוד בוקר כואב?

עוד שעות על שעות של קיום בלי חיים?

עוד מה?

זה גדול עלי. אני נסחף לתוך זה, אבל באמת.

לפעמים עולה לנשום, אחר כך עוד שבוע במיטה.

זה חיים? בשביל זה אני קם?

אם ככה אז לא רוצה.

אבל לגלות משהו?

יש חיים אחרים. י-ש ח-י-י-ם אחרים!! אתה מבין?

יהיה זמן שאתה תקום, ותרגיש- קבלו!! אני נושם!!

יהיה דקות כאלה של הבנה, של פתאום, -כן!!  עברתי מה שעברתי, ועכשיו אני כאן, חי, אבל באמת חי!!!

"כמה שתרצו להאחז בזיכרון המר והכאוב שמישהו הסתלק מהעולם,

אתם, עדין נמצאים בו. ופעולת החיים משולה לגאות:

בתחילה נדמה שזה לא משנה כלום, ואז יום אחד אתם משפילים מבט ומגלים עד כמה הכאב נשחק בזרמים." (שומרת אחותי)

זה עצוב..אבל זאת האמת. העצב נשאר תמיד. החסרון יהיה תמיד.

אבל הכאב שלא נותן לנשום, הוא עובר.

אבל זה הסיבה לא לרצות לקום אליו???
הרי זה מה שהם רוצים שתהיה בדיכאון, שתמאס בחיים של עצמך. אם אנחנו נותנים להם את זה אז הם ניצחו. החמאס ניצח. אז הוא כבר מוביל עלינו מראש כי ממילא אנחנו לא רוצים להילחם, לא רוצים להתמודד וממילא הם יותר חזקים ממנו כי המורל שלהם יותר גבוה, הם בוטחים ואנחנו מפחדים. 
הם- שהם פ]חות חזקים מאיתנו וה' לא איתם מנצחים אותנו בגלל שאנחנו לא מצליחים להתמודד עם הקשיים, כי אנחנו רחמנים מדי לא יכולים לסבול אדם מת.
אבל אני אתן לך דוגמא. במלחמה בעי (הראשונה) מתו 36 איש. העם לא ידע איך לאכול את זה, כי ה' כל הזמן עזר להם ופתאום הם הפסידו ועוד כ"כ הרבה אנשים מתו. ואז כתוב: "וימס לבב כל העם ויהי למים". ואח"כ, אחרי שמוציאים את החרם מקרבם (סוקלים את עכן שמעל בחרם ביריחו) ה' אומר ליהושע: "אל תירא ואל תחת קח עמך את כל עם המלחמה וקום עלה העי ראה נתתי בידך את מלך העי ואת עמו ואת עירו ואת ארצו". ה' צריך לחזק את יהושע כי העם פוחד אבל אז העם רואה שאם הם מאמינים בה' ועושים את דבריו הם מצליחים. קודם בגלל החרם לא הצליחו, עכשיו אחרי שהולכים לעי לפי ציווי ה'- הם מצליחים.
אז לכן אנחנו צריכים לקבל על עצמנו ולהשתפר במידות טובות ולהאמין באמת בעצמנו שאנחנו פה מקדשים את שם ה' בעולם ואם באמת ננסה ונאמין שה' איתנו בעז"ה ה' באמת יהיה איתנו וננצח. "לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך".

אם אתה חי כנראה שה' רוצה שתהיה חי. יש לך יעוד. ואם אתה חי- כנראה שטוב לך שתהיה חי כי ה' רוצה בטובתנו.
אז קשה להתמודד אם הדברים הקשים בחיים אבל תנסה, תגיד תודה לקב"ה שהציל אותך ולא אתה נרצחת בפיגוע ותחיה כי זה מה שה' רוצה ממך.

בשלבי השתקמות בעזרת ה'....

אבל זה קשה לקום תחזיק א עצמך לפני שיהיה מאוחר ואל תגיד שזה לא תלוי בך ...!!!!זה כן!!!
 

אם אתה רוצה באישי בשמחה ...

אבל אני יודעת מראש שאם אני ינסה לכתוב למה אני כבר לא מרגישה ככה, זה לא יעזור, זה ישמע כמו כל הדברים שאמרו לי פעם, ונמאס לי לשמוע.

אני רק ממש ישמח אם תרד קצת למטה ותקרא את החתימה שלי- מבחינתי היא אומרת הכל...

כששמעתי על הפיגוע קיויתי מאוד שאני לא מכירה את הנפגעים אבל לצערי שמעתי את השם של הנרצח - בן יוסף לבנת הי"ד, שהוא אח של חברה שלי..

הייתי בחלק הראשון של ההלוויה וניגשתי לחבק את חברה שלי. והיא תוך כדי מסע ההלוויה של אח שלה, אמרה לי ולעוד חברה שהיתה איתי: "שיהיה לכם חג שמח"

אמנם היה קשה מאוד לשמוח בחג ולא לבכות כל הזמן, אבל המילים שלה עודדו אותי ממש. אם היא הצליחה בזמן כ"כ קשה לדבר ככה אז גם אנחנו צריכים להשתדל כמה שיותר להצליח...

שנזכה..

הרבה דברים שמחים!! וכמו שכיפ לנו ואנחנו יודעים לקבל תדברים הטובים והשמחים, ככה אנחנו צריכים לדעת לקבל גם את הרע- ה' יעמיד אותנו בנסיונות כל החיים- אבל אנחנו מתפללים כל בוקר- שנצליל לעמוד בנסיון.. שנזכה..

ואני שולחת עידוד וירטואלי.. (:

[ההורים שלי לא מסכימים לי, אבל הייתי באה אם הם היו מסכימים..]

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t357561#4348854

זה צפונית לצומת תפוח.... ממשיכים פנימה דרך חווארה ישר ומגיעים...

אם יש למישו מושג מתי הכניסה המאושרת הבאה אנא שיפנה אליי באישי...