מצ'עמם לי
תנו רעיונות מה לעשות
ודברים הגיוניים..כן?!
מנהלים אם אין קטע לשירשור מצידי תימחקו אותו
מצ'עמם לי
תנו רעיונות מה לעשות
ודברים הגיוניים..כן?!
מנהלים אם אין קטע לשירשור מצידי תימחקו אותו
כל שנה מגלים עוד ועוד דברים.
יש המון ספרים על מגילת אסתר.
(אני אישית נהנה לקרוא כל שנה את הספר של הרב אבינר על מגילת אסתר).
זה הדבר הכי הגיוני ושפוי לעשות עכשיו.
סרט טוב.
שחנ"ש עם חברה.. [וואי זה מעניין!!!]
ללמוד לסרוג *חלום חיי!!*
לנגן.
לאכול.
להכין אוכל [גם רעיון חשוב בפני עצמו...]
ללמוד משו שאת אוהבת.. [אם את בקטעים אמוניים- מגילת אסתר, הכוזרי, כל הספרים האלה.. מעניינים!!!]
מממ. יש הרבה מה לעשות..
ארגני מסיבת תחפושות לך ולחברות..
"מלכה בעל כורחה"=
מבוסס על מדרשים וקטעים מהמגילה.(מגילת אסתר כמובן,כן<??!)
הספרים הקודמים שלה היו:
בודדה במערכה והיינו כחולמים.
שווה קריאה לכלל הציבור!!!
אבל אני לא מוצאת אותו ואני חיבת דחוף
אז אפילו תעלו קשורים לשרשורים אחרים..
אני צריכה דחוף רעיונות למשלוח מנות!!!!!!!!
ארררר..
רק כמה..
שזה עוזר באופן משמעותי בלרכז חומר ומידע. זה מתבטא גם בלמידה למבחנים(לי אישית כשלמדתי לחידון התנ"ך זה מאוד מאוד עזר לי...) וגם חדשות, תקשורת בין אנשים-אין בעיה להעביר מידע במהירות. כולם יודעים.. זה זמין ונוח. אני לא יודעת אם זה מצדיק את זה שיש אותו. עובדה עכשיו אני יושבת מול המחשב ומבזבזת את זמני שיכולתי לעשות בו דברים יותר טובים. אני חושבת באופן כללי שזה טוב אבל צריך הרבה משמעת עצמית.
Iמנסה לעודדIבאג2000
...מרים מייזליאללה הרבה בנות יהיו שמחות להיות חברות שלך.. אז למה את צריכה אותה? (בהתחשב בעובדה שזה לא עושה לך טוב החברות איתה)
--שלבוקיתאני ממש ממש ממש מצטערת על ההקפצה!
פשוט הייתי חייבת!!!!!
באמת שאני מצטערת אבל זה היה חייב לקפוצ!
אחד ה-דברים!! 
רק חבל שהחברה לא כ"כ מגבה את זה . כמה סטיגמות נוצרות מיזה
אווף אנשים תבינו !!!
אז פשוט עושים את זה בפינה סודית שאפחד לא רואה ..
שב"ש ושבע"ה תבכי רק מתוך שימחה ! 
בס"ד
אם הבכי גורם להצפה של מחשבות רעות, זכרונות כואבים, ומוביל לייאוש או/גם לבדידות ולתחושת מסכנות וכדומה...-צריך להמנע. לא בריא בכלל.
זה פשוט כיף לבכות!!!\
תעשי אתזה!
את תרגישי אחרת אחרי זה..
תנסי ותראי!
אנשים כמוני שאוהבים לבכות!!
אני ממש אוהבת את ההרגשה של הבכי...
אבל יש לי חברה שפשוט מבהיל אותה שאני בוכה אז היא כבר התרגלה למנוע את זה ואם היא רואה שאניי עוד שניה בוכה היא כזה-
"די די,מרים אל תבכי..."
וואוו כמה כיף לבכות!!
בקיצור סליחה על החפירות אבל לבכות זה טוב ומועיל ולא טוב לשמור בפנים!
בשטויות ולשכוח מה מעיק.. זה גם נוח.. ולחזור לך אחרי שעושים משו אחר ואז הראש הרבה יותר צלול
שמתם לב פעם למילים של השיר?
"רציתי שאמא תחבק
ותגיד 'אני כאן זה בסדר
מותר גם לבכות זה מחזק'
אז בכיתי בסתר"
זה מחזק לבכות ביחד, אני לא רואה שום חיזוק בלבכות עם הכרית.
בס"ד לק"י
אז כמובן שכולם כתבו עד כמה הבכי טוב.
אז אראה את הצד השלילי גם. (מתוקה שכזאת..)
יש בכי של חוסר אמונה, של חולשה, בכי של פחד.
בכי שכזה עדיף להימנע.
עדיף לדבר על זה.
עושה רע וגם זה סתם לרחם על עצמך ברוב המקרים...
אולי לפעמים זה טוב להוציא הכול ,אבל לא עדיף כבר להוציא בדרך אחרת?? לכתוב או לדבר עם מישו??...
יש בכי נהדר ומעולה- כזה שמוציא לך הכל, מוריד לך את כל הזבל, הכעס הפחד שצברת- ואותו אסור לשמור בפנים!!!!
אבל יש בכי גרוע- כמו שאמרה "אוהבת את אבא", שהוא ממכר, מייאש ומציק ומפחיד.
דרך אגב, מרים, הבכי אצלך, כמדומני (אני לא מכירה אותך מספיק) כבר הפך לדרך לפרוק כל דבר.
זה לא בריא בכלל!!!!
זאת ממש לא היתה הכוונה!דווקא בגלל שאני כל כך לא בן אדם של בכי
חברות שלי נלחצות...
ופשוט לדעתי צריך לעודד בכי כי גם לא בריא לשמור אותו בפנים!
ח"ו לא התכוונתי שכל דבר צריך לבכות...תמיד עדיף להתמודד בכיף ובצחוק ...
ולמדתי את זה בדרך הקשה...
חברות... זה יכול להיות הרסני הבכי הזה, שימו לב.
כנראה משהו שבאמת מציק לך ואת לא יודעת איך לומר אותו אז את מרגישה צורך לבכות..תבכי זה טוב זה משחרר זה יומר את כל מה שאת לא מצליחה לומר במילים...
היא פשוט תבכה על כל דבר בסוף.. וזה בטוח לא טוב..
צריך להיות שמחח!!!!!
![]()
![]()
אז תנסו להתמודד עם דברים קשים בדרכים אחרות קודם- אם זה כבר ממש מעיק, אפשר לבכות כדי לפרוק..אבל זה לא ממש מומלץ לבכות הרבה..גם צניות לא תמיד טובה -יש ציניות (לא כל הציניות) שהיא פשוט מדחיקה הכול ולא עוזרת...
נות ..
חברה שלי עושה למישהי בגמדים וענקים שלא יכולה לאכול סוכר...
ואין לה כ"כ רעיונות..
היא צריכה דחווווף למחר!!אם יש למישהו רעיונות מקורים ונחמדים... היא תשמח ממש!! היא כבר ממש אובדת עצות!!
תודה רבה לכולם!!
פורים שמח!
וזה שאני לא פה הרבה ולקחתי חופש זה לא אומר שאני לא מצתגעגת ואוהבת!!!\
בס"ד
אז ככה:
סלט פירות, סלט ירקות, נס קפה דיאט, מעדן דיאט, מסטיק ללא סוכר (וזה רוב החברות...), ובעיקרון יש את החותמת של "אייל"-חברה של מוצרים ללא סוכר לאנשים עם סכרת...
ואפשר סתם דברים חמודים, מכתב, סיפור או כל דבר אחר!!! לא תמיד חייבים לשם אוכל, אני נהנת יותר מדברים מקוריים
ב"הצלחה!
כתבתי פוסט קטן וחביב בבלוג שמנסה לאפיין שני טיפוסים של משתמשי אינטרנט. מה דעתכם? הגיוני? תלוש מן המציאות?
המורים והמחנכים לא מבינים כלום באינטרנט, מתוך הבלוג מאחורי המסך
מבחינת היכולת להקיף כמות של מידע מגוון בזמן קצר - אינטרנט עדיף משמעותית מכל ספר בספריה.
לא היה לי זמן לכתוב בפורום שלכם אני עמוסה בלימודים ונסיעה לפולין
אבל הנושא עדיין מציק לי(בטח כתבתם לך את זה פה אז מי שלא התעדכן).
אני זקוקה לעצה דחופה.
סיפרתי לכם שהיה לי קטע עם מישהו מהשבט שלי(בבני עקיבא מי שמעוניין בסיפור יפנה אליי).
אז פתאום הבנתי שאני גם לא סתם חושבת עליו(לא בגלל שאני דלוקה עליו).
אני לפעמים חושבת שמאז הוא נפגע ממני,ראיתי אותו פעמיים והוא לא אמר לי שלום(ואני שאלתי אותו)והיום זה היה ממש חמור
הוא שוב התעלם ממני אני כבר לא יודעת מה לעשות..
אני חושבת לעצמי מדוע הוא כ''כ נפגע?וזה גם היה מזמן זה היה בקיץ בכלל... וגם לפעמים יוצאות לי מילים ואח''כ אני מתחרטת שאמרתי אותם גם אם הוא לא מחבב אותי אני לא רוצה שימשיך להתנהג אליי כך ואם זה קשור למשמרות צניעות(שיהי
ה)אסור לעשות זאת ''הלבנת פנים ברבים''אני מכירה אותו,הוא יכול להגיד לי שלום לא ביקשתי שישוחח עימי.
אני כבר לא יודעת מנה לעשות כתבתי לו מחשב בפייסבוק אני לא בטוחה שיענה או שגם ימשיך להתעלם,ואני שמה לב שמאז מה שקרה הוא מתנהג אליי שונה.
אבל אני ממש מתפדחת לדבר עם חבר שלו ולשאול אותו למה הוא מתנהג אליי כך?(הוא ידיד טוב של חברה שלי)ואני מקווה שלא יבין מזה לא נכון שאני דלוקה עליו.
וגם אם הוא נעלב למה הוא נעלב אם הוא יודע שביני לבינו אין שוב דבר?(אם הוא חושב כך).
הרי למה שייעלב.
ואם הוא באמת מתייחס לזה יכול להיות שהוא מרגיש כלפי משהו?.
אין לי מושג,אני זקוקה לעצות בדחיפות.
-אורי החמודה-
בבקשה
בס"ד
מפלס הכינרת עבר את הקו האדום וס"מ וחצי!!!יהווו!!!=]=](יענו, מעל, לא מתחת לקו...)
שנזכה לשנים של שפע. בריאות ואושר!
כי לפני יומים שמעתי שחסרים עוד איזה כמה מטרים עד לשם...
ולבנתיים ברוך ה' ירד גשם שהעלה את המפלס מעל לקו האדום.
אבל צריך עוד הרבה תפילות ולהמשיך לחסוך!
בס"ד
(עכשיו אין לי מצפון שהתקלחתי הרבה זמן הערב!
)
קודם כל- בא נבהיר כמה דברים:
הכינרת מספקת מים לע-25% מתושבי מדינת ישראל,
לאזור ירושלים-בנימין-יהודה יש את אקויפייר ההר...
ויש עוד כמה מקורות מים(התפלות וכו')...
ואסור להפסיק לחסוך!!!!
חסר כמה מטרים בכנרת!!!ובכל מקורות המים...
אז תמשיכו לחסוך ובקש גשמים!!!
בס"ד
זה מה שאמרו לפחות בחדשות...
עולה משהו מטורף!
לילה טוב!!!!!!!!!!!
נותנות לשמוח!
תודה ה'!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני גם שמעתי את זה...
המפלס עבר את הקו האדום התחתון בחצי סנטימטר...
חסר בערך עוד 4.5 מטרים עד שנגיע לקו האדום העליון!
ממשיכים לחסוך, כי ישראל, עדיין מתייבשת! |חש ת'עצמו ההיא מהפרסומת... |
איזה כיף לשמוע!!! =)
היום בשש בערב יש הפגנה בצומת סירקין (פ"ת) על הפיגוע...
ממש חשוב שיבואו כמה שיותר אנשים....
..........................................................................
..............................................
............................................
|מותח|
......................................
.................................................................
...............................................................................
..................................................
.......................................
......................................................................
.......................................................................................................
טטטדם טאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאדם!!!!
ב"לחית
שנכנסה להדרכה לשבט-י!בל
!!!!
ב"הצלחה ע-נ-ק-י-ת נשמה,בעבודת הקודש הזאת!!!!!
תמיד כאן בשבילך..
מאמינים בך,מאוד!
משפ' נוג"ה ואני
סחטיין על הפרוייקט שאת לוקחת על עצמך!!!
ממש בהצלחה!!!
כל הכבוד לך מדהימה !
sarab15 בטוח תשמח להכיר אותך בסמינריונים ו/או בשבת יובל שתהיה עוד מעט !
(שרה, סליחה שככה אני חושפת עלייך פרטים
)
יוואוו...בת חיל
איזו מתוקה!!! תודה רבה נשמה! 
תודה רבה לכוווולם
אוהבתותכם אחים שלי![]()
שבת שלום!
לכל התיעצות-מוזמנת.. 
בהצלחה!!!!
יש לי חברה שמדריכה בשבט יובל!!!
ובטוחים שילך לך טוב...





ron9וואייי!!!!!!!את פשוט תותחית!!!!!כל ה-כ-ב-ו-ד-!
בהצלחה ענקית!!!!
מתי שתרצי-[אנחנו]אני פה!!!!
אוהבימותך!!!!![]()
אשרייך! ב"הצלחה
שיהיה מלא בהצלחה!
ושבעז"ה ה' ייתן לך את כל הכוחות כדי להתמודד עם כל מכשול או אתגר בדרך!
אוהבתותך ממש! =)
והארכתי לך בש"א...
אני בקושי רואה את המסך בגלל דמעות.
אתמול אחרי סעודת ערב שבת, פתאום, אני מבטיח,
פתאום ממש עלה בי הרצון לשיר שיר נשמה -
"יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך,
תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך הותר בני תמותה,
והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני".
בשבת?! שיר כזה...?! לא מתאים. לא בדיוק הבנתי למה.
עכשיו, אחרי הכותרת "חמישה בני משפחה נרצחו בערב שבת",
אני קצת..
"אח"כ שיספו את גרונו של הילד בן 11 שישב וקרא ספר במיטתו",
....
5 יהודים נרצחו. לא במאה התשיעית, אלא ממש לפני יממה.
הורים, ילד בן 11, פעוט בן שלוש ו - תינוקות.
זה לא איזה...
אלא נ-ר-צ-ח-ו. הדם עדיין מבעבע, חם, רותח.
רק צמרמורת שעולה מתוך הדמעות.
אין שום מילה להוסיף.
אבל בכל זאת אני חייב ללחוש משהו קטן.
אותם הדמעות - הכ"כ יקרות על נשמות כ"כ קדושות,
אנחנו חייבים להוסיף בהם, לדעת מה יש בהם.
תרשו לי רגע משהו לכאורה לא קשור.
אבל רק לכאורה.
עוד לא עברתי קורס טייס וגם את האמת שלא בקרוב, אבל הנה כמה דברים על המושג ששמו 'טיסה'.
טיסה רגילה = טיסה שבה הטייס רואה את השטח בו הוא טס, והוא מכוון את עצמו ע"פ הראייה.
אבל מה קורה כאשר יש חושך? כאשר יש ערפל? הרי הוא לא יכול לראות לאן הוא טס.
הוא יראה אורות של בתים ויחשוב שאלו הכוכבים. בו ברגע, הוא ירצה להרים גובה, אבל בום. הוא יתרסק באדמה.
לכן, ישנה מערכת במטוס שנקראת 'טיסת מכשירים'. מה הפירוש? אז ככה, זו מערכת שבה הטייס צריך שלא להסתמך על הראייה שלו, אלא - על מיכשור המטוס בלבד. וככה הוא מנווט את עצמו ע"פ המכשירים.
אחת הבעיות הגדולות בטיסה שכזו היא שלפעמים, האדם בטוח שהוא רואה את מה שהוא חושב, אבל המכשיר מראה לו אחרת. הטייס רואה שלמטה ממנו זה שמיים, אבל המכשיר מראה שזה ים. לא! אבל הוא בטוח שזה שמיים. הנה, זה בצבע השמיים. ככה לא נראה ים. אין, זה חייב להיות שמיים! אבל לא! המכשיר מראה אחרת. תראי לעצמך שאת נכנסת לסיטואציה כזו. וואו. מה את היית עושה. את בטוחה שאת צודקת, אבל מצד שני - מה?! המכשירים יטעו?! אבל רגע, אני אטעה?! מה אני חסרת שכל?! ככה נראים בדיוק השמיים! אבל המכשירים מראים אחרת. ואז עולה המחשבה - רגע? מי אמר שהמכשירים לא טועים?! אולי לא תכנתו אותם טוב?! ובל נשכח, שמדובר פה במצב כזה: או שהוא מתרסק, או שהוא חי. אחד מהשניים, בלי שום אפשרות אחרת. לכן, הטייסים עוברים כל מיני דברים שבהם מלמדים אותם - לסמוך על המכשירים. נקודה. בלי שום ספק. בלי שום 'אולי'. ככה לעשות.
אנחנו - אני, את, הוא והיא - טייסים. במקום שנקרא 'החיים'. "על אמת" כמו שאומרים.
רוב הפעמים קורה שאנחנו מסתכלים ורואים לאן אנחנו טסים. אנחנו, ממש, במו ידינו מכוונים את המטוס של החיים. הנה: כאן יש קושי - נעבור אותו מימין. לפעמים גם אנחנו מחליטים לעשות 'לופ' בחיים, כי שם לא טוב להיות. שם יש הרבה רוע. לפעמים אנחנו מחליטים לנחות קצת בשביל למלא דלק, הרי צריך לנוח לפעמים שיהיה כוח. אוו, זה מובן. לפעמים קצת כואב ומידי פעם גם הרבה מאוד כואב, אבל מובן. הגיוני לגמרי. כאן לשבור ימינה, כאן שמאלה ועוברים. ממשיכים את החיים. אבל --- לפעמים קורה שהכל חושך. שלא רואים את האור שתמיד אמרו לנו שהוא נמצא בקצה המנהרה. אין! רואים אפור. החיים לא טובים. זה לא הגיוני. איך זה קורה?! משהו כאן לא נורמלי. לפעמים אנחנו מצליחים להגיע עד למקום שבו כבר אין תקוה. די! מי שזה אתה שנמצא שם למעלה, לא אכפת לנו מי אתה, אבל שחרר אותנו. די! באמת! כמה אפשר לסבול. כמה?! עוד תביא לנו מכות?! תגיד אתה שם למעלה, משעמם לך?! מה נראה לך שאנחנו?! שקי חבטה?! ועוד אח"כ תגיד שאנחנו העם הנבחר. די! תשחרר אותנו. תפסיק. אנחנו לא מסוגלים. חושך. ערפל. לא רואים כלום. מספיק עם הכאב!
שם, דוקא שם הגיע הזמן שנדליק את 'טיסת המכשירים' של החיים שלנו. אבל עד הסוף. באמת. בלי שום פקפוק. כי אנחנו יודעים ובטוחים שהמכשיר הזה לפני שעולה על המטוס עובר מאות בדיקות שבטוח מאה אחוז שהוא תקין. אין מצב שהוא מקולקל. זה לא בן אדם שיכול לשנות החלטות, זה מכשיר, שעובד ע"פ פקודות 'יבשות'. לכן, הוא צודק. המכשיר. הולכים אחריו. קשה להאמין שהמכשיר צודק. זה מאוד קשה. איך יכול להיות?! מה?! הרי השמיים למעלה! למה הוא מראה אותם למטה?! הרי שם זה הדרך למקום הישר, למקום הצדק, לאן הוא לוקח אותנו?! בדיוק כמו במטוס, בשביל שלא נתרסק, צריך להאמין במכשיר. כי זו התקוה היחידה שלנו שלא נתרסק. אחרת, אנחנו קבורים באדמה. ומשם, מאוד קשה לצאת, אם בכלל. וזה לא שזה 'לוקש' המכשיר הזה, זה אמת. לגמרי. הגיוני גם. מאוד. אלא, שהמחשבות שלנו לפעמים צפות ורוצות לצוף מעל פני המים. שם, בדיוק במקום הזה, צריך להרים ידיים ולומר: לא יודע. אמנם אני רואה ההפך, אבל...לא. אני טועה. יש חושך. ובחושך - סומכים על המכשירים בעיניים עצומות. כי זו הדרך היחידה להנצל. בחיים שלנו, לפעמים אנחנו חייבים לעבור ל'טיסת מכשירים'. לא הכל אנחנו מבינים. אנחנו מוגבלים, זו עובדה. התשובה 'לא יודעת' - לפעמים זו היא התשובה הנכונה. רק משום שמאחוריה, עומד מי שמתכנן את המערכת. ועליו את סומכת. אז את יודעת בהחלט. לא מבינה כל דבר בדיוק כמו שהטייס לא מבין איך המכשיר מראה שהשמיים זה למטה, הרי זה למעלה! אבל כן. כמו שהטייס יודע שהוא חייב להאמין למכשיר, כך גם אנחנו, חייבים להאמין. אצלינו, זה עוד הרבה יותר עוצמתי. כי זה לא להאמין למכשיר שיש סיכוי אחד למליון או לא יודע כמה שהוא טועה, אלא - זה להאמין לבורא העולם. רגע, שוב, 'בורא העולם'. שגם עכשיו, הוא רואה אותנו. שבכל שנייה, הוא איתנו. הוא שומר עליו. הוא אוהב אותנו. לעצום את העיניים ולומר 'אבאל'ה, תקשיב לי רגע. אני באמת לא מבינה מה עשית כאן. בראייה שלי - זה אפילו נראה עוול מה שעשית. אי צדק! אבל... אני סומכת עליך בעיניים עצומות. מאמינה בך שאתה רק מטיב לנו וזה לטובתינו. מאמינה לעולם' - זה, הרבה יותר עוצמתי מהמכשיר שם במטוס. זה במאת האחוזים בלי שום פקפוק, אמיתי. רק לנו נשאר העבודה הזו, לזכור תמיד, כל הזמן שיהיה נגד עינינו: גם אם נראה הכל לא צודק, לא אמיתי, לא נכון - אנחנו מאמינים. עוצמים את העיינים ואומרים: 'אבאל'ה, אנחנו איתך. לעולמים'.
==
כן - לבכות, מותר, גם אם 'הכל לטובה'.
לבכות, מתוך אמונה. אי אי כמה שזה פנימי. דמעות שאמורות להיות מרות, מגיעות ונותנות הרגשה של אחרת, של נשמה של חיבור, בתוך הלב. במיוחד שהנשמות שנקטפו היו קדושות, אז - אנחנו באמת, בוכים רק על עצמינו. הוא עכשיו כבר נהנה ונולד לעולם האמת. אז כן, נבכה, נוציא דמעות. אבל יודע מה נעשה איתם? במקום סתם לתת להם להמשיך מהלחי שלנו לריצפה - נתכופף קצת, נרכין את הראש קדימה לכיוון מטה, נראה הכנעה לאבאל'ה שם למעלה, ונתן לדמעות לנוח, על ליבנו. על מקור הרגש, בשיא האמונה. דווקא משם, מהדמעות - שמוציאות אל החוץ מה שקשה להוציא מתוך הפנים, משם, נוציא אמונה, משם, ננשום התבטלות, משם, נקח את עצמינו בידיים שהקב"ה יודע בדיוק מה הוא עושה, משם, נקבל התחברות לבורא העולם, לנשמות הקדושות, משם נחייה - אמונה, שמחברת הכי בעולם, לנשמה.
הדמעות - מוציאות מבפנים, מה שהלב מתקשה לתפוס באמת.
וכשהן מלאות אמונה הדמעות האלה, הן גם מבינות, מאוד.
יעיז מי שיגיד לנו לחנוק את הדמעות.
אנחנו נבכה, כי משם אנחנו יונקים, חיים של אמונה.
אודי, רות, יואב, אלעד, הדס,
ה' יקום דמם.
אבל- מה אם להיות בשמחה תמיד?
שאלה שמציקה לי עכשיו ממש...
שצריך להיות בשמחה אבל מותר לבכות כשקורה משהו נורא. כשבוכים מתוך כעס על הקב"ה זה באמת לא טוב אבל כשאתה בוכה מרוב צער על מישהו שהלך ממך לא נראה לי שיש בעיה זה רגש טבעי פשוט צריך לדעת להשתמש בו
בס"ד
ממש בקצרה-
צער זהו דבר זמני, פחות משפיע על החייים. עצב זה דבר שנמשך לאורך זמן, משפיע עלך התנהלות האדם ומשבש אותה, וכו'.. (כמובן שיש פעמים שאדם מצטער בעוצמה חזקה מאוד ואז זה משפיע לו על המשך החיים..)
אסור להיות עצובים, אבל מותר להצטער ואפילו זה חובה כשצריך.
זה ממש מש בקצרה אם יהיה לי יותר זמן וכוח אני אפרט עוד.
בשורות טובות.
מי אמר שאסור להיות עצובים?

אשמח למקור.
לדעתי-
עצב-כעס כלפי ה' שעשה לנו משהו.
צער-עצב על ריחוק שלנו הקב"ה. / אי מציאה של הקב"ה.
זה לא שאסור להיות עצובים, זה תלוי מה מקור העצב.
יש אפילו מצווה להיות שעה אחת ביום בצער, על המציאות הלא מתוקנת כתוצאה מריחוק שלנו מה'.
אבל גם הצער הזה צריך להיות רק שעה [לא באמת רק 60 דקות, כל אחד כמה שניראה לו אבל העיקר-] שזה לא ילווה אותך, כמו שלולה אמרה, במשך כל החיים וימנע ממך להמשיך ולהתקדם.
מקור, אממ, כמעט כל רב יגיד לך את זה.
אם את רוצה לחפש לדעתי רבי נחמן מדבר על זה המון.
מקווה שהובנתי.
איך אפשר לדעת מתי אני עצוב (ח"ו) ומתי מצטער?
עצב זה רגש שמשתלט עליך ואתה לא מצליח לעשות דברים אחרים, הוא קובע לך את החיים ועל פיו אתה מתנהל, לעומת זאת, צער הוא רגש שאתה יכול לעשות דברים אחרים, הוא לא משבש את החיים.
הרבה פעמים טועים לחשוב שעצב זה יותר עמוק מצער, אבל לאמיתו של דבר אלה שני דברים שונים ולפעמים צער יכול להיות יותר כואב מעצב.
בשורות טובות
זה פשוט מדהיייייים... אין מילים. באמת.
בסיעתא דשמייא!!
כדאי ממש לכולם לקרוא ולהתחזק, אחרי הפיגוע הנוראי הזה..
שבעז"ה נשמע רק בשורות טובות!
פשוט זוועה...אתה קורא ולא רוצה להאמין זה אמיתי.. 
5 בני משפחה נרצחו!!!!! 5!!!
אוי זה פשוט קשה!!!!
שנשמע בעז"ה רק בשורות טובות ושה' ישלח כוחות לשאר בני המשפחה!
בכל זאת...זרמו...=]]
לאור הפיגוע המזעזע שהיה בערב שבת כולנו קמנו מדוכאים.
התפתח אצלנו דיון בכיתה אשמח לשתף-ושתגידו את מה שאתם חושבים.
בנות אמרו-איך אפשר להמשיך ככה בחיים ולזרום כאילו הכל רגייל שמשפחה שישנה ולא עשתה כלום נרצחת. בגללנו. בגלל המעשים שלנו. איך אפשר להמשיך בשמחת אדר כשמשפחה שלמה מתאבלת ובוכה. כשעם שלם בוכה.
בנות אחרות אמרו-שנכון-זה עצוב ומותר לבכות להתאבל לבטל דברים במוצ"ש,ראשון- אבל יש גבול אי אפשר לעצור את החיים. להיפך-צריך להמשיך ולא להיתקע. צריך להראות שאנחנו ללא נתקעים נכל דבר קטן-שאנחנו עם!!
עוד משו שעלה-זה שאם לא היה את פיגוע הזה אז אנשים לא היו מבטלים את שמחת אדר (שבוע רבנית וכו') למרות שוואלה-גם עכשיו ברגע זה-אנשים מתים ביפן,נעדרים-ושןמעים מצטערים ו--אינמה לעשות הם לא קשורים אלינו. למה שנתאבל.אבל------- גם הם בני אדם-גם מאחוריהם-עומדים גוף.נשמה.משפחה.
זהו-זה מה שהיה(זה בקיצור כי נמחק לי..
) בכל מקרה-תגידו מה דעתכם.
תודה. לילה טוב!
בשורות טובותת!!
צריך להצטער על שאנשים מהעם שלך מתו ככה באופן כל כך אכזרי אבל צריך גם להמשיך את החיים בין אם אלה שמתו קשורים אליך ובין אם לא, החיים צריכים להימשך!!!!
כמה סבל, כמה ייסורים, כמה זעזועים!!!!!
ואנחנו אומרים שצריך להיות גיבורים, שאסור להישבר... אבל צריך לצעוק דיייי!!!!!!
עם ישראל עובר כל כך הרבה סבל! אי אפשר להמשיך ככה!!!
אנחנו צריכים להתפלל! לצעוק!!!!!
טעטע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
היה יילד ששתי ההורים שלו מתו ולא היה לו בית ולא משפחה.
יום אחד פוגש אותו מנצח של להקה ושואל את בהילד איפה אתה גר?! היכן ההורים שלך?!הילד אומר שההורים שלו מתו והוא גר ברחוב הולך איך שהרוח מוליכה אותו.
המנצח שמע את זה ואמר שהוא מוכן לעשות איתו הסכם הוא יבוא איתו וידאגו לו לכל הצרכים שלו ובתמורה הילד יעבוד אצלו.
התפקיד של הילד היה שבאמצע כל הופעה המנצח יעשה לו סימן והילד יכנס לאולם ויצעק פריעלך (שמחה באידיש) וזה בעצם יגרום לקהל יותר לשמוח וההופעה תיהיה יותר מוצלחת.
הגייע הערב של ההופעה הראשונה והמנצח עושה לילד סימן להיכנס לאולם והילד לא מסוגל להיכנס מרוב הלם של האולם. איך שהוא היה נראה האורות, האנשים, האוכל והמנצח עושה לו סימן והילד לא יכול לזוז. המנצח הולך לילד ונותן לו סטירה מצלצלת על הלחי ואומר לילד עכשיו עם הדמעות והכאב תיכנס לאולם ותיצעק פרעילך!! וזה מה שהילד עשה.
אנחנו בנים של הקב"ה בנים יתומים שמחכים שהקב"ה יבוא ויגאל אותנו ע"י משיח!
כל פעם הקב"ה נותן לנו כל מני סטירות כדי לעורר אותנו על המעשים שלנו ובעצם על המצב שאנחנו נמצאים בו.זה לא חוכמה להגיד אין מה לעשות צריך להמשיך או לשבת ולישקוע בדיכאון.
פשוט צריך לצעוק לאבא שלנו והגיד לו שאנחנו לא מוכנים יותר למצב הזה!!
ולקום בשמחה על כל השטורעם והחיות ופשוט בפרעילך להמשיך ולעשות כמה שיותר מעשים כדי שבאמת ניהיה ראוים שהמשיח יבוא ויגאל אותנו ויפסיקו כל האסונות האלה שיש לעמ"י!!!!!
ולהתקדם. להיות יותר טובים.לחזור בתשובה!! מחר לקום לבוקר חדש ולהחליט להשתפר במשהו מסוים שלא מוצלחים בו. אולי אפילו שכל אחד יקבל על עצמו משו. כחלק מהעם.ולהבין שהם-משפ' פוגל הי"ד נבחרו מכל העם וזה אומר לנו שאנחנו צריכים להתעורר לתשובה שלמה. יאללה שכל אחד יקבל על עצמו משו..לא חייבים לרשום פה. אבל להחליט על משו שצריך להשתפר בו,לקבל,ולרשום פה-קיבלתי על עצמי. ולא חיב לפרט.. שנידמע בשורות טובותת!!
אז הערבים ישיגו את מטרתם. ואנחנו נעזור להם בזה.
לא!
כמובן שאי אפשר להמשיך כאילו לא קרה כלום, חייבים לנסות להשתדל הכי כמה שאפשר- להמשיך! לשמוח! לשמח! לחיות!!! להראות להם שלא, זה לא יצליח!!!
תכל'ס ישראל.. מדינה מצליחה או לא?..
מבחינה אחת- כן!! מבחינה חקלאית וכל זה...
מבחינה 2- לא!! המוזיקה והסרטים והספרות הישראלית אממ.. לא משו... בעיקר הסרטים.
ולמה? שימו לב שהבחינה הראשונה זה מה שאמור להיות. עם ישראל אמור להיות מוצלח בזה.
והבחינה השניה, שכוללת בתוכה את תרבות המערב.. לא הולך לנו! למה? כי זה פשוט לא התחום שלנו. אנחנו מנסים לחקות תרבויות שהן לא שלנו ולא מתאימות לנו! וזה באמת נראה כמו חיקוי.. לנו יש משהו אחר גדול בהרבה להראות לכל העמים, לא עוד איזה סדרה מעפנה! זה התחום המעפן של העמים האחרים שהם מצליחים בו יפה מאוד.. אבל עמ"י צריך משהו אחר!
ויש הרבה סדרות ישראליות שנמכרות לחו"ל....
וחוץ מזה,כמו שאמרת זה לא התחם של עמ"י....
חיקוי של הגויים לא יכול להחשב הישג תרבותי.
כל דבר שקשור לחשיבה או לעניינים כאלה ישראל שהם "עם הספר" נמצא בדרוג הגבוהה
וכל מה שהוא חיצוניות ודברים זולים כמו שאמרת - תרבות המערב שמה המצב לא משהו..
וזה כזה נכון!!!!!!!
משלנו!!
תראו איזה בושה זו! אנחנו, שאמורים לשמש דוגמה לכל העמים.. לאיפה הגענו?!
בטלויזיה הישראלית שהם בגדור איסור גמור ותועבה ממש..
שחי על חשבון המדינה בדרכים כאלה ואחרות (קרנות קולנוע ציבוריות, "הגנה" על התעשיה הישראלית ועוד).
בס"ד
עמ"י תמיד יהיה הכי טוב במה שהוא עוןשה: חקלאות-- היבול הכי מוצלח..
ואם בכל העולם יש חוסר צניעות-- אצל עמ"י החוסר צניעות עוד יותר גדול..
יש לעם שלנו כוחות עצומייםםם!!
סבבה ניצור תרבות של קדושה .. ונשנה תעולם !!
מה אתם אומרים ? ננסה (לפחות נשתדל) לשמוע מוזיקה שלנו , ספרים שלנו ,וסרטים שלנו !! ושלנו זה לא ה"חיקוים" של תרבות המערב ..
מי מצטרף ??
הכל בידים שלנו !!!טובי =][=טוב ברור שזה ממש כיף לחשוב את מה שההיא שם למעלה אמרה.. ;)
אבל זה די חרטא, אנחנו בכלל לא גרועים - כלומר, נכון, תעשיית הקולנוע פה לא משו [כרגע] אבל היא הולכת ומשתפרת..
ולמוזיקה ולסרטים יש כוח אדיר. דווקא אותו אנחנו צריכים ללמוד לנצל..
ראית פעם עספור?
זה סרט ישראלי נטו, שמציג ת'ישראלים בצורה הכי דוחה שיש!!!
אם יש איזה סיבה שבגללה אני אפחד מאנשים- זה בגלל שהם דוסים וראו עספור.
ולזה את קוראת משתפרת??
למה? בגלל שיש עלילה, אקשן, מילום טוב ושחקנים טובים?
אולי שהעלילה תהיה קצת יותר נחמדה ונעימה בלי כלמיני קללות וגסויות ודברים סוטים?
אולי שיתחילו להוציא את הישראלים פחות בוטים, עם יותר עדינות ונחמדות, ולא רק פושעים שמסתכסכים כל החיים עם העולם התחתון?
זה השתפרות???
עאלקק... תסתכלי על סדרות אמריקאיות ועל סדרות ישראליות...
בכלל שימי לב שאנחנו הרבה הרבה יותר קוראים ספרות מתורגמת, הרבה הרבה יותר,
וכו'...
דיברתי מהבחינה המקצועית. וקולנוע זה לא סדרות.. לידע כללי.. הסדרות בישראל רובן טובות מאוד (לא שאני רואה יותר מידי.. ;)), ובאמת עוסקות הרבה פעמים בנושאים חשובים..
ברור שיש סדרות דפוקות מאלוהים (לדוג' האח הגדול..) אבל סבבה, תעשיית הבידור בישראל גדלה ומשתפרת, ולאט לאט נפתחים בתי ספר חדשים לקולנוע, יש יותר שחקנים טובים שיוצאים...
ומה אתם מבינים בסדרות אמריקניות? glee? זה בעיניכם טוב? מה למשל? ברור שהם הרבה יותר טובים ממנו. 200 שנה + זה הרבה יותר מ60+, אין ספק... לאט לאט אנחנו נבנים ומגלים את עצמנו. אין דרכי קיצור, מה לעשות..
רוג'ר, עספור זו סדרה, לא סרט.
ולמה לפחד מאנשים דוסים שראו אותה? (אני לא ראיתי... רק הצצתי...)
עוד תקום בעמינו תרבות של קדושה.. כמובן שלא לצפות שעל ידי המעשים שלי עם ישרלא ישתנה בין רגע ויהפכו כולם לצדיקים (הלוואי באמת שזה היה קורה)
אבל יש לנו השפעה על אנשים ועל העולם בכלל, וכל מעשה שיכול לקרב אותנו לקדושה מעלה את תרבות הקדושה עוד יותר.
מה שאומר- שזה מקרב את ביאת המשיח
בעזרת ד'
יאללה טובי ורוג'ר נפתח עסק?!

רכבת המצוות.. היינו פה..
גם לזכותך יאמר הכתוב לעיל 
מהבחינה המקצועית- סבבה. השתפרנו. ומה הלאה?? אולי שנתחיל להוציא דברים יותר נעימים?
אז שהשחקנים הטובים שיצאו יתחילו לעשות משו חיובי עם העניין ולא ילכו להוליווד..
וסדרות אמריקאיות- דוחות בהחלט. אבל:
א- גם אם יש בסרט כלשהו קצת רומנטיקה- זה לא כ--ל הסרט, ואם נריץ את החלק הזה- נוכל להמשיך לראות ת'סרט ולהבין מה הולך. [בחלק מהסרטים.. בהחלט יש סרטים שא"א.]
ב- אנחנו יהודים, עם נשמה יהודית ואלוקית- איך אפשר להוציא כזה סרט כשאתה יהודי?? זה שם כ"כ רע ש...><
שמעת על זמר ישראלי שהלך לסיבוב הופעות בכל העולם? ולא התייחסת למה שכתבתי על הספרות...
ושימי לב שמדינת ישראל ב-60+ שלה הצליחה להגיע למס' אחד בחקלאות בעולם, ולרמה איכותית בתרבות. למה בדיוק?...
כן , כן ,אנחנו יכולים !!
אנחנו עוד נשנה פה את התרבות . ותפסיקו להרים גבה ,כי זה אפשרי !
ו-3 בנות זה ממש לא מספיק . שכל אחד יקח על עצמו משהו קטן, ובמקום להתבכין כמה הסידרות הישראליות גרועות ליד סדרות מהוליווד . ניצור תרבות אמיתית שתהיה אור לגוים !
אז מה אכפת לכם לשמוע מוזיקה יהודית ?! היא לא פחות טובה ..
אפילו אם אני מסתובבת עם חברה, ולא מתבישת לומר שזמר X לא מתאים ,וסלב זה לא אלוקים . זה לעשות משהו !
אז גם אם אנשים צוחקים ולא מבינים מה אני רוצה זה ניכנס ,ובסוף הם עוד יסכימו איתי !
לעניות דעתי זאת המסימה הראשונה
כמובן שזאת טיפה בים ..
אבל אם את ,וגם אתה תעזרו לי זה יעבוד ! כך ניצור תרבות של קדושה לעצמנו, ונשפיע על סביבתנו הקרובה שתעביר את זה הלאה ..
אז אולי אני חיה בסרט אבל זה אפשרי !! ואני ממש רצינית עם הקבוצה הזאת.
אם באמת אנשים יתענינו אפשר להקים אותה ! (אני חדורת מוטיבציה!!) דניאלה מסכימה ? ![]()
כי גם ווירטואלית אתה משנה ת'עולם![]()
(משפט זה מוקדש לכל מי שיורד על זה שאני במחשב.)
שב"ש לכל עמ"י ! וסורי על הנצלו"ש..
לכול יהודי יש נשמהשל יהודי ולא משנה באיזה רמה הוא נמצא. ובעזרת ה' כול עם ישראל ישוב בתשובה שלמה
אם זה מה שיזרז גאולה, אם זה מה שיעשה טוב לאנשים, אם זה מה שיגרום לכל אחד לשמוח!
אם זה מה שד' רוצה.. אז- למה לא?!
דברי איתי באישי מותק 
זה הזמן לקום ולעשות !!
ככה נראה לכל העולם שאנחנו לא נשברים .. עומדים על שלנו !!
וככה נקרב את הגאולה ובע"ה לא יהיו עוד פיגועים ..
אני מבטיחה להשתדל....זה משימה ממש קשה בשבילי אבל אני ינסה!
שבוע מעולה לכל עמ"י!
אשרייך על כל המוטיבציה!
לא תמיד זה קל אבל אני אשתדל והרבה בזכות החיזוק שלך-
זה אפשרי!
מבחוץ הוא נראה רע מעללים אבל מבפנים הוא טהור וצדיק.
אל רובנו לא!
הבית שלו. הכל שקט ורגוע.
איש אינו מצפה לחלק הגרוע. המשפחה שלווה ומאושרת.
פתאום, מאי שם, מופיעה לה איזו דמות.
דמות שחורה, עיניה חורשות רע.
קור חודר ללב, שכנראה יודע, שהשטן הגיע.
אך הנשמה לא מוכנה לוותר. כולם נלחמים על חייהם.
אך לבסוף.......
בני המשפחה מביטים בעינייה השחורות, האכזריות של הדמות.
מביטות בעוז, כאומרות :"עם ישראל עוד חיייייייייי!!! עוד לא נצחתם!!!! וגם לא תנצחו!!!!"
זה מה שהצדיקים הללו שידרו והוכיחו בעיניהם.
וזה הדבר האחרון שהם עושים, רגע לפני שהחיים נקטפים מגופם בדם קר וללא רגשות.
* * *
ילדה-נערה כבת 12 חוזרת לביתה. עיניה זוהרות, פיה צוחק.
שומדבר לא קרה. בינתיים.
היא מנסה להכנס לביתה. לקבל נשיקה מאמא וחיבוק מאבא. הדלת לא נפתחת.
היא מנסה בכוח, מתחננת שיפתחו לה מבפנים. אף אחד לא נענה לתחנוניה.
היא הלכת לשכן, שפותח לה את דלת ביתה והולך, בלי להציץ ובלי לראות.
הילדה נכנסת בעליזות. לפתע היא נעצרת.
היא רואה דם.
דם.
דם!!!!
בכל פינה מוזכר הרצח.
בכל פינה זועק המוות.
בני משחתה מוטלים מתים.
קולות בוקעים מחדר הילדים. היא לא שמה לב לכלום.
היא יוצאת החוצה, וצורחת לשמים צרחה אחת עמוקה, נואשת!!!!
אחר כך היא צונחת לרצפה, ממררת בבכי וצועקת ומפרכסת.
השכן חוזר בבהלה. שני אחיה הנותרים מוצאים מהבית, והיא מחבקת אותם בעוז.
לפחות נשאר מישהו ממשפחתה. אך היא לא מצליחה למצוא נחמה.
* * *
הלוויה. כולם בוכים. כולם מזועזעים. שום דבר לר נתפש.
הכל קשה, מר, טרי ועצוב.
בני המשפחה מובלים למנוחות. הנתרים מביטים בהם, לא מסוגלים לעכל.
הם הולכים לגור אצל הסבא והסבתא, והם ינסו ליהיות חזקים.
אבל זה קשה. הם יזכרו את הוריהם ואחיהם, שנרצחו ללא רחמים.
הם יזכרו את מעשיהם הטובים, את החיוכים ואת ההרגשה הטובה.
הם, וגם אנחנו, כל עם ישראל. כי כל עמ"י ערבים זה לזה.
ואנחנו לא נשכח את הדבר הנורא הזה שנעשה.
זה כל כך אכזרי. אסור לנו לוותר להם!!! נראה לכל הערבים הרוצחים והמחבלים שאנחנו עם שאי אפשר לעקור!!!!!!
נראה להם מי אנחנו, עם ישראל, ללא פחד!!!!
לא נשכח ולא נסלח!!
לזכרם של הנרצחים אודי, רות, ושלושת ילדיהם.
רק חבל שהכשרון הולך על דברים כאלה....
איזה עצוב!!!!
אווף!! למה???
אבל בעיקר כשאני רואה משהו מזעזע שמזיז משהו בלב ומרגש אותי..... למשל- פעם למדנו בשיעור ספרות איזה שיר על השואה, ואני ישר הגעתי הביתה וכתבתי גם.... אמא של חברה שלי נפטרה (לא עלינו), ואני כתבתי סיפור על ילדה בגילי שאחיה נפטר.... בקיצור-יש לי מלאא....
וזה באמת ממש ממש עצוב מה שקרה... זה מסוג הדברים שאי אפשר להתעלם מהם....
ותודה על המחמאות 
אין, עצוב כל מה שקורה פה...עכבר הכפרעד מתי אבא? עד מתי??
א"א לקלוט!!!
למה? למה? למה?