פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1499)

שאלה קשה...

אולי תגיד להורים שלך? דוגרי להם יש הכי הרבה נסיון.. והם ידעו מה הכי נכון לעשות במקרים כאלה...

אם אתה תנסה לעשות משהו זה כנראה יסתבך בגלל שאין לך באמת נסיון

אבל תמיד אתה יכול לנסות לדבר איתו או לרמוז לו שאתה יודע ושאתה לא רוצה להתערב אבל כדאי שיעשה משהו בנידון

לשתוק זה בטוח לא הפתרון

מקפיצהההההההההה!!

אתה חייב לערב מישהו דיסקרטי ומקצועי! למשל רב שעוסק בתחום הזוגיות..או יועץ זוגיות...בהצלחה

בס"ד

אתה יכול אולי לרמוז לו שקלטת אותו?

או לגרום לבתדודה שלך להכנס גם לפייסבוק?

ו- תבדוק שוב, אולי אולי זה מישו עם אותו שם???

ואז הוא אמר לי להתרחק ממנו... (כי הוא לא יודע על מי אני מדבר... זה מישהו ששנינו מכירים...) ד"א אחת מהשומרון... גם לאשתו יש אותו בפייסבוק.... ואני לא יודע מה קורה שם.... זה הסיפור

הם כבר נשואים, אם תגיד עכשיו - זה יכול ליצור חיכוכים ואחר כך לגרום חלילה לגירושים, תקנה לו במתנה ליום הולדת את הספר של הרב שפירא - אשיב ממצולות, ותגיד לו -"אני מקווה שתלמד מזה הרבה" (בהדגשה..) או אם יש לך הרבה אומץ תפוס אותו בצד - תגיד לו " מה אתה מחפש בחורות?!?! מה אתה רווק?!,יש לך אישה! בלי בושה! הוא בכל זאת אדם חצוף!

גם את אשתו יש לי בפייס.... וגם היא לא משוש הדתיות והניעות.... אז אני לא יודע....

עושה שם.. אז לעניות דעתי.. עדיף שלא תתערב..

זה עניינם ועניין הקב"ה בלבד.

כותבים "אז זה טוב ואם זה רע, אין כבר דרך חזרה".

ומציירים ליד זה כזה תמונה מרושעת.

ומביאים ביחד עם זה (לנו קשור את זה עם חוט..) כרטיסיה שהכל מחורר בה..

מזל טוב מוקדם!!(אני לא אהיה כאן יום חמישי)

מזל טוב!!!!

משתתפת בצערך עם הלימודים...=(

את בכלל לא פראיירית, כל הכבוד!!! [=

או שהמורה תגיד הרווחת את זה או שהיא באמת תוריד אבל בעתיד היא תעריך אותך יור וזה יכול לעזור בכל מיני מקרים
אז ישר כח!

היא לא יכולה לפרגן כמה נקודות?? :]

שולחת לך אומץ לכל זמן ביממה!

זה בכל לא קשור לחננה. יושר ואמת לא נכנסים מתחת להגדרה הזאת.

והראתי לה והיא אמרה שלא נורא...

אז שוה לנסות

את ממש שפיצייתת!!

הלוואי וכולנו היינו ככה!

גאה בך!

תודה חברים! אם להגיד את האמת היא כן תוריד, קלטו על מי היא הורידה לי שלוש נקודות:

כתבי נכון/לא נכון

*הצמחים נושמים פחמן דו חמצני ופולטים חמצן

אני כתבתי שזה נכון כי היא הזכירה את זה בערך בשיעור הראשון וכששאלתי אותה למה זה לא נכון מה היא עושה לי?:

"מצחים סופגים פחמן, לא נושמים חמצן"

אר!!!

לכי, זה יכול להוריד לך ציון במיבחן, אבל זה רק יעלה בעיני ה'...

כל הכבוד על הכנות והאומץ!!

מקסים בעיני שאת כ"כ ישרה!!

בהצלחה..

נקודות יותר ממה שהיא הייתה צריכה יענו היא נתנה לי 100 במקום 93 וארתי לה שהיא תטעה והיא כן הורידה לי אבל ממש העריכה...

קיצר כל הכבוד לך..

אין להם איזה עבודות שיכולים לתת לי??

לפחות שיעסיק אותי במשו....חחח

וכשהוא מתלווה להיפראקטיביות מעיקה- זה מחרפןןןןן..........

אני שונאת ספורט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!|||||
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

השיעור היחיד ש-חובה לזוז..

למרות שאני לא משתתפת, אבל סתם מציקה למורות כזה, צחוקים, אז די נחמד

אבל שיעור בלי מסגרת יותר מידי=]

וכשכולם מיסתכלוך עלייך כאילו :"מי לא מצליח לעשות עמידת ידיים פלוס פילקלק לאחור"(ככה כותבים את זה?!) אז זה קצת.. מבאס ועצוב!!

וכמו שאמרתי- אני אוהבת את זה רק כי אני מציקה למורות ולכולם..משו כזה חח

בתכלס- בציון- יש לי 0 עגול ומקסים...

לנו מעדיפים להשאיר את המשבצת של הציון ריקה...

אבל זה מורה מסטול הוא מביא ציונים ככה באנדנדינו (או איך שכותבים את זה)

ורק כדי להמחיש:

אדם שלא היה שנה שלמה אצלו בשיעורים-חוץ מאיזה פעמיים-קיבל 80!!!!

אני פשוט לא עושה כלום בשיעור..

לא יודעת מה היא תכתוב, אם 40 או ריק......

90 ןהערה: תמשיכי להשתדל ולהצליח

והיא הייתה רק בשני שיעורים!!

קיבלתי בספורט ובטכנולוגיה- 11.....כאלו..מה הציון ההזוי הזה?.

מילא 10 , אבל 11???

=]מוזריסטים

גם אם זה לא נראה לך! גם את חושבת ש: "ה' שונא אותי" או "אני לא שווה את זה" או "זה לא בשבילי" או "זה לא אמיתי.. זה לא בא מהלב"

זה יבוא! זה הכי אמיתי שיש הקרבה לקב"ה גם אם כרגע לא הכי הולך לך! בעתיד ילך! את תצליחי! כי אם תזניחי את זה עכשיו, יהיה לך מאוד קשה לחזור! אז אל תעשי את זה! את עוד תצטערי!
בינתיים! חיבוק חזק חזק (וירטואלי כמובן!)

מקווה שעזרתי..

תמיד כאן באישי. אל תתבישי

א. עזרה טובה והדרה טובה תקבלי פנים מול פנים מרב/רבנית שאת מעריכה,מבינה, והוא אותך.

ב. הרצון להיות אמיתי, מהו בעצם? ללכת עד הסוף בכל מה שאתה עושה? ללכת עם האמת שלך עד הסוף?..

אם כן, את לא אמיתית עם עצמך (סליחה)

אם את מאמינה באמונה שלמה, שוואלה, יש מנהיג לעולם, וכן- הוא בחר בנו, ונתן לנו את תורתו...

(להזכר בקצת לימוד אמונה תמיד מרומם את הנפש..פתחי ספר הכי גרוע, קבלי במתנה עוצמות חדשות, וכוחות נפש חינם חינם) 

אז תנסי ללכת עם האמת שלך, עם האמונה שלך...עם הידיעה שלך... עד הסוף- וזה לא קל.

ללכת עם השקר עד הסוף, עם החיים המזויפים, חיי ההבל שהיצר מנסה להתוות לך זה הכי לא אמיתי עם עצמך...זה רק נראה. (אז מה אם את עדיין לא מקפידה על הלכות שבת כהלכתה, לאט לאט, ובהדרגה, תגיעי לאמת שלך- לשמור על כל ההלכות כל עוד תתקדמי קדימה.)

לכי עם האמת שלך, עם האמת של כל יהודי, עם האמת שהנשמה צועקת לו ללכת בה, אבל התאוות והבלבול מסתירים לו.. בהצלחה ענקית. מקווה שהובנתי

אני לא רוצה לסיים להתאפר לפני שבת... כי זה כבר לא משנה לי כל כך

אני רוצה שהאמונה שלי תהיה מבוססת , ממקום אמיתי. ולא בגלל המשפחה או החברים או האולפנה.

ברגע שזה יהיה ככה, אני לא אתאפר בשבת... ואני לא אדליק אש ועוד לכ מיני דברים...

איי הרבה פעמים חשבתי לעצמי בחיי "באונה מותק'לה את באמת עובדת ד'? אבל ב-א-מ-ת?"

זו מחשבה שעדיין מתגנבת אלי מידי פעם.

אז אני פתאום נזכרת שיש צד בתוכי שמנסה לייאש אותי ולערער את מקומי בעיני. מקומי בכל בעולם.

מי אני? דתיה? מי אמר? מי הגדיר? למה לי???

הגדרות זה דבר שמונע מאיתנו לפעמים התקדמות.. תוקע טירוף...!

ראבק נאמס ככה אבל היו פעמים שלמדתי שהדרך הכי חזקה לייאש ולערער אותנו היא לומר "ילדונת את כבר חיה *** שנים בעולם"

הוא כזה מראה לך כמה שנים עברו מאז שנולדת וזה כזה צובט בלב וגורם לחשוב שאין טעם עוד לעבוד על עצמינו.

אז כן רגע אני בבירור אישי עכשיו מי אני? לאן אני שייכת..!? אבל אני הכי הכי זוכרת בעולם שאני עדיין הבת של אבא.

וד' עדין אוהב אותי למרות שאני תועה בדרך.

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" שמעת על זה?

כשעמ"י מרגישים מבולבלים ולא מוצאים ת'צמם הם מיד פונים לד' ברחמים "אבא תעינו כשה אובד אנחנו מסתובבים כמו זה שאובד בקש אותנו- את עבדך.. תראה לנו ת'דרך האמיתית תראה לנו לאן לחזור.!

עם כל הבירורים שבדרך חייב לזכור שלא משנה מה הדרגה הרוחנית שלי כרגע.. אבא אוהב אותי.. אוהב אותנו רוצה אותנו.

הלוואי שנגעתי במקום הנכון! ב"הצלחה.. אוהבת.

אני מחכה לך

תשמעי. שני עניינים ראיתי פה, ואני אגיב לכל אחד בנפרד. כמובן שתאמרי לי אם לא הבנתי אותך ו/או פגעתי (כי בכנות אין לי שום כוונה לזה.)

1. איזו תגובה של "אם כבר, אז כבר". כלומר, אם כבר עשיתי משהו, ו"ראיתי שהוא בסדר", אז אפשר להמשיך בכיוון הזה. - תרשי לי תגובה מדף יומי? התחלנו מסכת זבחים בדיוק והמשנה הראשונה מדברת על קרבנות שנזבחו לשם קורבן אחר (למשל, קורבן עולה שנשחט במחשבה שהוא קורבן שלמים). הגמרא אומרת שלא רק שהקורבן לא נפסל ונותר בקדושתו, הוא גם נשאר באותו סוג קורבן וצריך לטפל בו בהתאם (למשל, את פעולת זריקת הדם אסור לעשות תוך כוונה לסוג קורבן אחר), ומביאה לכך פסוק, וכן סברה - "משום דשני בה, כל הני לישני בה וליזיל?!" - ובתרגום חופשי - "אם עשית טעות אחת, תמשיך מכאן והלאה לעשות טעויות?!" - וזה בין סוג אחד לסוג אחר של קודש...

יש עניין שלגבי הדבר עצמו שעברת עליו, תרגישי שהוא בסדר ומותר, ואפילו תמצאי סברות דחוקות (שייראו לך אמיתיות, כמובן) להתיר ע"פ הלכה -  זה טבעי ושמו "הרגל", אבל מסוכן. אבל זאת נקודה שניה. מה שעושים במקרה כזה זה ללמוד את הנושא הזה בהלכה כמו שצריך, לפעמים זה באמת מכניס להלם ו"נגמלים" מהר (קרה לי, הרבה.)

2. רצון להיות "אמיתי עם עצמי". אז יש שתי דרכים שבהן אני יכול להבין מה שאת אומרת: אחת היא "אני X, ואני יודעת וברור לי ולא ישתנה זה שאני X, אבל אני עושה דברים שלא X ומרגישה צבועה"; שניה היא "אני לא שום דבר באופן שלא ניתן לשינוי, ואני אהיה איך שאני רוצה, אבל אני לא מצליחה להבין מה אני רוצה". אם מדובר באפשרות השניה, אין מנוס אלא מלחשוב על זה הרבה. אם מדובר בראשונה, הסכנה הראשונה היא התנערות מאחריות. (אני בכלל רותח מהנטייה של החברה לנער אנשים עם בעיות [ובכלל זה נפשיות] מאחריות על ימין ועל שמאל.) אח"כ - מה אני אגיד, דברים שהם טובים (עניינית / אבסולוטית / כללית וכו'), אפילו אם את X והם לא X, לא יזיק לך לעשות; אבל איך אני אשכנע מישהי X שדברים שהם לא X הם טובים...(?) |מושך בכתפיו|

את מוזמנת לפנות במסר אם את רוצה, רק הנה הוזהרת שאני לא מחזיק מעצמי בן אדם שכ"כ נעים לדבר איתו (לצערי).

סליחה על החפירות,

בברכה,

אלעזר

רק לראות מזה איך אפשר להגיע לדברים כ"כ חמורים בכזאת קלות.... מדברים קטנים..

ח'ברה!!! אסור לבתחיל  לחפף בדברים הקטנים- תראו לאן זה מגיע!!!!!

ולך- אז נכון, עשית משהו קטן, למה את צריכה לעשות גם משהו גדול?

הבעיה היא לפי דעתי, שאת לא מבינה מה בעצם לא בסדר בלהדליק את האש או להוציא את התקע בשבת. זאת הבעיה. ואת לא מבינה למה בעצם את צריכה ללכת צנועה עד כדי כך.

וזאת הבעיה. עכשיו, אם את יודעת שאלה דברים שהם נכונים, ואת מאמינה בה' ובמצוותיו, רק את לא מבינה את הסיבות למצוות, אז ממש כדאי שתתחילי ללמוד קצת, לקרוא קצת (או הרבה..) על זה, ואז תדעי, ותביני למה זה טוב לנפש, לנמה שלך לקיים את המצוות. תביני שבעצם באת לכאן בתור עבד של ה', ואין מצב שאת לא עושה מה שהוא אומר, ועוד.

אם את לא מאמינה בכלליות במצוות ה', אז זאת בעיה יותר עמוקה ובעייתית, שגם עליה כדיו, וחובה לקרוא וללמוד ולשאול.. בהצלחה!!

ותדעי- שגם אם ה חחאטת פעם אחת או כמה, זה לא אומר שאת לא יוכלה לחזור למצב הקודם, ואף יותר ממנו!!

מוזמנת באישי...

אינלי זמן עכשיו לפרט... סוריי..

אבל בעקרון הנושא צריך להיות קשור לנושא מרכזי שהמורה שלך בוחר/ת..

שלנו זה נראלי "הבעיות שמתפתחות בקביעת זהות בהמדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית"

ואז כל אחד בוחר בעיה..

למשל מסעדות שפתוחות בשבת, שירת נשים בצהל, מצעד הגאווה בעיר הקודש.. ועוד..

על נושא:קשישים..........

אם יש לך תאופציה לבחור מה שבא לך ולא מה שהמורה/רב קובעים

אז לכי על נושאים קצת יותר מעניינים מהנושאים שתוקעים לנו!!!!!

בהצלחה

סתם שאלה.. כי גם אני מתנדב בכזאת..

לא נראה לי שאנחנו באותה מועדונית {תגיד לי מקום אני יגיד לך אם זה שם )

מה שאני יכולה להגיד על המועדונית זה ש-זה מועדונית לילדים ממשפחות הרוסות,כיתות א'-ו' מעורב (חילוני).

 ובקשר לקישוט המועדונית יש להם צייר שמגיע ועושה איצתם ציורים שמקשטים ת'קירות...יש קיר לוח מודעות,יש קיר יומולדת-בקיצור המועדונית די מקושטת.

אני צריכה פעילות שתשבור ת'שיגרה.

ושוב,יש חומרים השאלה-מה לעשות?

שלישי-פליז אנשים-יש פה מוכשרים/מדריכות/מדריכים אני צריכה פעילות.

תנקיו ורי מאצ'!

לחנוכה או לסתם..

לחנוכה אפשר סופגניות, לביבות....

לסתם- אפשר להכין איתם ארוחה שאווה כזו..

אפשר להכין איתם גבינה (לאבנה) ולהשאיר אותה ביום מעלה הכיור שתתמכן, ואז יום אח"כ להכין פיתות ולאכול איתם.. טעים ממש!!

בעזהי"ת

[ואולי גם לקטנות], אפשר להביא מלאאאאאא חומרי יצירה, ולעשות מראש הגרלה- שכל ילד מקבל מישו מהקבוצה, [חשוב שההגרלה תהיה מראש כדי שלא ייצאו ילדים שהם אויבים בכוונה ושברור שיעשו בעיות והפעילות תגרום רק ליותר מריבות במקום לחברות], וכל ילד מכין משו למי שייצא לו, [לפי מה שמתאים לו]

אח"כ אפשר לעשות סבב ושכל אחד יגיד למי הוא הכין, יציג את העבודה [ויסביר למה הוא בחר להכין דווקא את זה/איך זה מתקשר לילד שלו הוא הכין.]

יש קישור שרימון לא חוסם??

ממש ממש אהבתי!!

יש להם עוד שירים? איך קוראים להם?

ככה זה כשמחכים שעות לתיקונים הטכניים של אניטרנט רימון.....

שיענו כבר.......!!!!!!!

וזה הסינגל הראשון שלהם. בהמשך יצאו עוד שירים..

שמעתי את הסגנון ויצאתי.

אי אפשר שיש רק זכויות ואין חובות.

כאחת שסבלה בגלל הבלאגן של אחותה וזה ממש היה נורא ...

שכל התגובות פה הם-בואו ננסה להגביל,לחנך לשנות את הילד הזה,לכעוס עליו,להתעצבן עליו....

כולם פה לא מתייחסים בכלל לבעיה-

למה הוא מבולגן כל כך?

למה לא אכפת לא??

אולי נמצא עכשיו במשבר כלשהוא וזה יעבור?אולי צריך לעזור לו-לראות מה אפשר לתת לו כדי שיהיה לו יותר טוב?

ואיך הוא מתנהג בכל התחומים האחרים??מתייחס לאנשים?אכפת לו?הוא רגיש לצריכים של אחרים?

אם הבעיה היא בכל התחומים אז הבעיה הרבה יותר משמעותית.כדאי לחשוב ברצינות מה לעשות.אולי אפילו לפנות ליעוץ אם יש למי ואם זה מקובל אצלם.אפשר שההורים ילכו לדבר עם משהוא שיוכל לעזור.

ואם הבעיה היא רק פה-כדאי לחשוב למה דווקא פה??מה מפריע לו?

ואיך אפשר לעזור...

אשמח לפרט באישי.

והמון בהצלחה!!!

יש פה כמה נקודות בעייתיות, שבסופו של דבר מתקשרות אחת לשניה:
1) הוא לא מסוגל לתכנן את הזמן שלו, דבר שבסופו של דבר פוגע בתפקוד שלו, גם בטווח הארוך וגם בטווח הקצר.
בטווח הקצר - הוא לא מצליח לקום בזמן בבוקר(פוגע גם בתפילה מן הסתם), להגיע לישיבה בזמן, וכו'.
בטווח הארוך - הלימודים שלו(גם לימודי חול וגם לימודי קודש) נפגעים הציונים שלו יורדים ופחות מבטאים את היכולות שלו, יש גם הצטברות של מחסור בשעות שינה, וכן הלאה.
כל אלה גורמים גם לזה שמצב הרוח שלו יורד, הוא יוכל להכנס לדיכאון הרבה יותר בקלות, לפעמים זה גם משפיע על המצב החברתי, וגם - את לא יודעת איפה מה הוא עושה כשהוא על המחשב(גם רימון אפשר לעקוף).

ובקיצור, נוצר פה מעגל-קסמים שאם אף אחד מכם(ההורים או הבן שלכם) לא ישבור אותו - זה יכול רק להתדרדר.

2)נקודה שניה, חוסר הארגון שלו בחדר.
חפצים בכל שטח פנוי בחדר, בגדים זרוקים על הרצפה, דברים שהוא שומר(שאת חלקם אתם אולי לא כ"כ רוצים לראות אצל הבן שלכם...) - וכל זה למרות הנסיונות שלכם לדבר איתו ולהקל עליו את הארגון של החדר.
מן הסתם חלק מהחפצים החשובים שלו הולכים לאיבוד בבלאגן(למשל תעודת זהות, ארנק, DiskOnKey, וכו')
וגם האח הקטן יותר סובל מהמצב.

3)הבחור לא משתף פעולה.
לכאורה (או שאולי באמת? יש כאלה אנשים.) נוח לו עם המצב הקיים וככה הוא מרגיש שהוא יודע איפה כל דבר נמצא - ואם יהיה מסודר כמו שאתם רוצים הוא לא ימצא את עצמו בחדר..
אבל צריך להתחשב גם בשאר המשפחה: האמא שנכנסת פעם בשנה, האח הצעיר שחי יחד איתו בחדר, האחות הקטנטנה שצריכה לעבור חדר, ומעל הכל - כיבוד הורים(דרך ארץ קדמה לתורה כבר אמרנו? חו"מ שהתורה גם ציוותה לכבד את ההורים. עשרת הדיברות איפשהו...).

אז איך נשנה את המצב? איך נדאג שהבחור יתחיל לתפקד - אבל בלי שהוא יכעס, יעשה שביתות?
לפעמים אי אפשר...
יש לבית גבולות, הם יוצרים מסגרת שהילדים זקוקים לה כדי לגדול בצורה בריאה. ואם אתם לא תעמדו עליהם הם יתפוגגו
זה לא אומר שאתם חייבים ללכת רק ב"מידת הדין", אבל לפחות אחד מכם צריך להיות ה"ילד הרע" שיראה לבחור איפה נמצאים הגבולות בבית(שיטת המקל והגזר).

עם כל הכבוד לקשיים ולמשברים, יש דברים שצריך לעמוד בהם ותחומים שבהם הוא צריך לשמור על תפקוד - לטובתו לא פחות מטובתם של שאר בני הבית.
אם אתה צריך מאיתנו(ההורים) תמיכה ועזרה/אוזן קשובה/וכו' - אנחנו פה תמיד. אבל קודם תתחיל להתנהג כמו חלק מהבית.
 

יאיר ויזנר.

1. מה הוא עושה מול המחשב?

הורים רבים רואים את המכשיר הזה כ"קופסא שחורה בולעת זמן". אבל לקופסא החביבה שעל השולחן יש 2 מליון שימושים, חלקם יעילים וחלקם מזיקים *.

2. חשבון טלפון - הייתי בודק איפה הוא נמצא מבחינה חברתית ומי החברים שלו. יכול להיות מי שמוקף בחברים וכל הזמן עסוק אבל יכול להיות גם ילד בודד ומנותק שמחפש אינטרקציה חברתית ומוצא אותה בשיחות לחברים ש"תקועים" בדרך או בתור למשהו (ולכן לא אכפת להם).

ובנוסף - הוא בכלל מודע להבדלי המחירים ונספחיהם?

אני מנחש שהוא עושה את השיחות מקו בזק.

במקום לריב איתו הייתי שולח אותו שיעשה סקר-שוק לגבי עלויות של שיחות ואיך אפשר לקצץ בגיזרה הזו. הכרות עמוקה יותר עם השוק והמחירים תעזור לו לתכנן את עצמו לדבר יותר בפחות כסף, ובטווח הארוך אולי גם לקצץ בדיבורים.

3. שעות השינה הם נספח של בעיות ארגון זמן ("שריפתו" על המחשב או הטלפון) ואולי תחושה של ייאוש. ילד שאוהב את מה שהוא עושה ולא "נמרח", ינסה לתפקד לפחות בשעות אחר הצהריים בהן הוא אמור לעשות את מה שהוא אוהב.

האם את רואה שהוא עושה משהו יעיל בזמנו? או שהוא רק נמרח על המחשב (להבדיל מניצול האמצעי), הטלפון או כל אמצעי שורף זמן אחר?

זה נראה שהוא נמצא בשלב שבו הוא "אבוד" מכל הכיוונים. אני מנחש שבעיותיו בישיבה הן לא רק איחורים אלא בעיות נוספות.

האם הוא בתנועת נוער? בפעילות נוספת?

האם הוא פעיל בפלטפורמת אינטרנט חיובית כלשהי ? (לא פייסבוק!)

אני אמנם לא מבין גדול, אבל נראה לי שלא כדאי להכריז מלחמה דווקא על הבלגן בחדר. צריך קודם לגרום לו להתחיל לעשות משהו יעיל (בעיני עצמו לפחות) עם החיים שלו.

אם הוא אוהב לעבוד על מחשב - יש קשת רחבה של התמחויות מקצועיות שאפשר לפתח באמצעים פשוטים בבית. צריך לאפשר לו למצוא מקום שבו הוא ירגיש שהוא שווה משהו, גם אם הוא לא הלימודים הארורים והמתועבים. בהמשך, ברגע שהוא ירגיש חשיבות של מה שהוא עושה, דברים אחרים "יתאפסו" אצלו.

* גם אני (נשוי, בן 23) יושב מזה כ-13 שנה כל יום שעות מול המחשב בלי לזוז (9:00-18:00 ואחר כך עוד 3-4 שעות במחשב בבית). זה נכון, כמובן שגם בגילאי העשרה הייתי ילד שמנצל את כל זמנו מול המחשב. מצד שני, לא שיחקתי בשטויות אלא בחרתי לעשות דברים מועילים, והרבה מהם.

אל תחשבי שלאמא שלי זה היה קל. את הנ"ל האכלתי מרורים משך הרבה מאוד שנים. בכיתה י' למשל למדתי בתיכון דתי (לא ישיבה) שנגמר כל יום בשעה 14:00~, מה שאיפשר לי לנצל את שעות אחר הצהריים. גם לי היו בעיות עם שינה וקימה (עד היום אני אוהב לעבוד בלילה ולישון בבקרים עד מאוחר).

אז מה?

ואני עדין מגיעה לפעמים לכזה מצב של חדר.

כל ההסכמים והפתרונות היצירתי'ים לא עבדו עלי...

לדעתי פנימיה זה נותן המון, ובנוסף זה גם פיתרון לבלאגן ולהתמכרות למחשב...!

בס"ד

דבר שני, אני לא חושבת שיש מישהו שאוהב לחיות בתוך בלאגן שכזה, תגידו מה שתגידו, רוב האנשים אוהבים לחיות בצורה מסודרת.

ממחקר שערכנו בפנימיה שלי- כשהמצברוח טוב, אז גם הארון והמיטה שלך מסודרים.ואת קמה מוקדם בבוקר ובא לך להתלבש יפה היום. ויש לך חשק לעשות ש"ב ולהשקיע בלימודים, בחברות ובמה שצריך..

וכשאין מצברוח, ויש קשיים, זה משפיע על הכל. המיטה מבולגנת, הארון הפוך, ורק מחפשים ניחומים ודרך להעביר את הזמן במחשב, בשינה, או בטלפון..

אני לא מכירה את הבן שלך אבל לפי מה שתיארת, אני הבנתי מזה שעוברת עליו כרגע תקופה לא הכי טובה. אז יש מצב שהוא פורק את זה במחשב (פורומים כמו נוג"ה למשל..) או ראה סרטים בשביל לשכוח ולהעביר את הזמן. והחדר שלו לא מסודר כי אין לו כוח לסדר, זה שהוא אוהב את זה זה רק תירוץ.  וכנראה שיש לו מישהו להתיעץ איתו על מה שעובר ולכן החשבון טלפון גדל..

קיצר, או שתנסו לברר מה עובר עליו (כמובן עם הרבה הרבה סבלנות, רובנו נוטים שלא לשתף את ההורים בגיל הזה..) או שתתנו לו את הזמן שלו לטפל בעצמו.

*הערה חשובה- אנילא יכולה לקבוע במאה אחוזים שבאמת עובר עליו משהו. זה פשוט מה שנראה לי מתוך כל מה שתיארת..

בהצלחה רבה!

מאוד-מאוד מזדהה.. כמעט חשבתי שזה נכתב עלי.. אבל אני בת..

אני ינסה עכשיו לכתוב מהנק' מבט שלי- בתור אחת שההורים שלה תמיד מתעצבנים עליה על זה..(מחשב, טלפון, שעות שינה, איחורים, ובלאגן..)

אני הרבה באינטרנט, זה נכון.. אבל אני לא סתם מבזבזת ת'זמן (בד"כ..) אני עושה דברים חשובים ונורמאליים> נמצאת בעיקר פע, ופותחת שרשורים, מגיבה, מחייה פורומים מסויימים שיש לי סיבות למה להחיות אותם, מדברת (מצ'אטתת) עם אנשות שאני צריכה/ רוצה, ומנהלת 2 פורומים (שזה הרבה עבודה.. בעיקר שהם סגורים..) ובין לבין עושה כל מיני עבודות, בודקת מייל, עורכת שירים וכו'.. מה שצריך..

טלפון> אני מדברת הרבה, אני יודעת, אני לא צריכה שיגלו לי שאני מדברת ה-מ-ו-ן בטלפון.. וגם שאני מדברת מבזק לסלולארי ושזה עולה הרבה.. אני יודעת את זה כבר (מספיק קדחו לי את זה..) אבל אני חושבת שזו לא ממש אשמתי שאיכשהו כל החברות הטובות שלי (או רובם) לא לומדות באולפנה שלי, ולומדות בפנימיה.. והדרך היחידה לתקשר איתן זה בפלא'.. ואינלי פלא', אז אני חייבת לדבר מהבית (בזק) לפלא'.. ולדבר הרבה זה לפצות על זה שאני כמעט לא פוגשת אותן! (ניצלו"ש- אני פוגשת את רובן בשבת!! בעז"ה!! איזה כייפלי!!) וזהו.. והשעות- מה אני יעשה שזה השעות היחידות שגם אני וגם הם פנויות?! והם לא יכולות להתקשר אלי בשעות כאלה.. בכ"ז רוב בנ"א בביתנו ישנים...(בעיקר ילדים קטנים>> אחים שלי..) אז אני מתקשרת אליהם.. והאיחורים- זה לאו דווקא קשור לשעות שינה(גם, אבל לא רק.. ) אלא גם לחוסר מוטיבציה.. (פירוט אולי באישי..)

ועכשיו הבלאגן התמידי הזה- זה לא שאני אוהבת לחיות בבלאגן (ואמא שלי מוסיפה- מה, לא?!) אלא פשוט שאני יותר לא אוהבת תפעולה הזו- לסדר.. מתעבת את זה.. עושה לי איכסה כזה.. אולי נהיה קצת יותר אגרסיביים- אני שונאאאאאאאאת לסדרררר!!!!!!!!   ומה שעודיותר מעצבן- תוך שבוע זה נראה אותו דבר.. (או- יומיים) וזה כ"כ לא כייפ.. סתם מחוסר משו לא ברור..

למישו יש עצות בשבילי?? לא בקטע של מה ההורים של צריכים לעשות.. מה אני צריכה לעשות בשביל שזה יהיה יותר נורמאלי.. ואולי גם מה ההורים שלי יכולים לעשות.. מה שכן- אני טיפוס שאם אגרסיביים אלי, אני אגרסיבית בחזרה.. אם צועקים עלי- התגובה האוטומאטית שלי היא לצעוק.. ולהיות פשוט אנטי לגמריי.. אז אני צריכה דרכים נעימות יחסית..

וסורי קצת על הניצלו"ש..

תודה.. עוד דקה אני חייבת להתנתק.. אשמח לעצות.. אפשר גם באישי..

אנסה לענות לגופם של התגובות:

שלומבון- מה זאת אומרת : אין חובות אז אין זכויות? אתה, כמוני, יודע שגופו של נער הוא כבר בידיו... כלומר: איני יכולה להגיד לו כבר : עד שלא מסודר אינך יכול להזמין חברים. אם אינך מתחשב באחיך אז גם אינך יוצא לסניף... נו, באמת? אולי יכולתי להגיד: אינך מתחשב בנו, איננו מתחשבים בך. ולכן כשנצא יחד אתה לא תבוא . אני חוששת שזה יגדיל את המרחק ולא יצמצם אותו.

חוץ מזה- אם יש לו בעיה אמיתית של התארגנות... אני לא חושבת שהסנקציות יועילו. אז תודה לך, דבריך אמנם נכונים אבל איני מבינה בדיוק כיצד ניתנים ליישום. רוצה להביא לי דוגמא? אשמח.

rofl :אותו כנ"ל. אין מחשב- אפשרי לחסום. אין טלפון: אפשרי לחסום. זה יועיל? זה יקרב אותו להבנה? אולי זה פתרון .רק שחפשתי משהו שיגרום לו מבפנים לרצות קצת לשנות ולהתחשב ולא לפעול כרובוט. הוא (ואתם) כבר לא תינוק ולא ילד קטן!

אפרת- יפה, את צודקת, ואת זה בדיוק אני מנסה. כבר ניסיתי, בדרכים אלו ואחרות. לפעמים אני על תקן "משרת" אבל לא נראה לי שזה תפקידי... אני "מנהל על" אולי ו"עוזרת" גם , אבל אני כאן כדי לשאול: איך נמנע את הסבל מהאחים שלו ( אח בינתיים, תינוקת שתצטרף אליו בקרוב)

בעזרת ה' , יש משהו בדברייך. בהחלט נראה שהוא עושה "ברדק כללי בחייו" ולא רק בחדר. אל דאגה, שיחות לרוב כבר היו, הוא די פתוח איתנו בד"כ ודוקא מסתמן שטוב לו (אולי הוא מסתיר משהו כמובן) גם בישיבה נראה ( ונשמע מהחבר'ה והמורים)  שסבבה לו . הוא חברותי בטירוף, אין לו משבר בקשרים עם אחרים ולכן נראה שבהם הוא דוקא כן יודע להתחשב. ולגבי זה שזה יעבור- אני בטוחה בזה. רק בואו ניתן לזה לעבור קצת יותר נעים לכולם...

יאיר- לתגובתך לא נותר לי אלא לעשות העתק- הדבק למשפט המסכם שלך. כמה נכון :

"עם כל הכבוד לקשיים ולמשברים, יש דברים שצריך לעמוד בהם ותחומים שבהם הוא צריך לשמור על תפקוד - לטובתו לא פחות מטובתם של שאר בני הבית.
אם אתה צריך מאיתנו(ההורים) תמיכה ועזרה/אוזן קשובה/וכו' - אנחנו פה תמיד. אבל קודם תתחיל להתנהג כמו חלק מהבית."

כן, אני באמת חושבת שהוא זקוק לעזרה בזה. כלומר, עם הקטנים אני אומרת" תתחיל , אני איתך לעזור לך" . עם הילד השני ( המסודר הזה) שלא סובל לעשות שעורי בית למרות שהוא תלמיד מוצלח, אני מבינה שאין ברירה אלא לקבוע איתו "זמן איכות קבוע בשבוע" ולשבת יחד על התחומים שאותם הוא הכי לא סובל ( מי שמתאם עם ההורים שלו מעכשיו- אל תשכחו כיבוד קל, זה מה-זה עושה את שיעורי הבית המעצבנים- לכיפיים) אז כנראה שהוא צריך עזרה בתחום ההתארגנות ולא בגלל שגדל אז נשארים לבד... ישר כח ותודה, החכמתני.
 

אדמין :שוחחנו באישי. ותודה בכל אופן.

יוםיום חג: אין מצב לפנימיה. מסיבות אלו ואחרות. נכון, לפעמים זה מועיל . ומכריח חברה ללמוד להתחשב. אבל לא רלוונטי. תודה.

לולה,לולה, אני אכן חייבת המו-------ן סבלנות. אבל לא רק שלי כמעט פוקעת . יש תושבים נוספים בבית הזה...

את יודעת מה: אפילו אם קשה לו, לפחות לטובתו, שיאסוף את החפצים שלו. לפני שהקטנים בבית מקלקלים לו ונוגעים לו ( והוא מתעצבן) הרי על חפצי הגדולים אני שומרת מפני הקטנים. אבל יש כלל בבית- שאם זה "מפוזר ומפורד" אני כבר לא אחראית על החצים הללו. מי שזה שלו שיקח אחריות. ודוקא נראה שמרב שעודף סבבה לו הוא מבולגן. שעות עם חברים ( הוא לא מסתיר מאיתנו את השיחות, הן לאו דוקא על רקע מצוקה) שעות במחשב אבל בכיף, . טוב, אולי משהו מסתתר. תודה על כיוון המחשבה.

רבבה בנשמה- שכתבת שאת מזדהה מהכיוון השני תהיתי אם אני הולכת לראות תגובה של עוד אמא. וגיליתי הפתעה . לגבי המחשב- ההורים שלך יודעים שאת מנהלת אתרים? אז מה הפלא שאת המון במחשב? אבל אם זה נראה לך שזה כבר פוגע בך ואת מבינה את זה - אז תעבירי שרביט למישהוא אחר , לא? טלפון- על זה לא חשבתי. באמת החבר'ה לא נפגשים הרבה אז במקום זה הם כנראה מדברים הרבה. טוב, בכל מקרה צריך מינימום של התחשבות. כלכלת הבית לא נועדה לספק צרכים רק של בן בית אחד. ונראה שהגבר שלנו קצת שכח את זה. אנחנו , אגב, הגענו להסכמה איתו  שאנחנו מבקשים פירוט שיחות מבזק ומתחלקים בתשלום ( הוא הרי מוצא עבודה פה ושם, אז אנחנו מאמינים שאם יצטרך לשלם- כבר יבין מהם הוצאות וכמה זה כואב).

שעות שינה... מה? עד איזה שעה חייבים לדבר? ואם מישהו יודע שקשה לו בבקר, אז, יאללה, אתה בוגר, ומצפה שככה גם יתייחסו אליך- אז קצר בחצי שעה. דבר עם חבר אחד בלבד פעם ביומיים ( ולא הפוך- שניים לכל יום) גם זה כנראה מסתדר בהסכמה אצלנו...

  ובלאגן.... ביקשת עצות? בואי אתן לך כמה שעלו אצלנו, אולי צחכימי אותי מה הכי הגיוני למי ששונא לסדר. : חשבנו אולי לסדר לפני התוהו ובהו ... כלומר: פעמיים בשבוע, זמן קבוע, אני מוכנה לפנות לכך חצי שעה קבועה (דייט) ומסדרים. ככה לא מתאסף "הר" בחדר וזה לא נראה כמו קטסטרופה עולמית שאי אפשר לצלוח.    סל כביסה בחדר: זה הגיוני או מסריח?   למה המגירות של כתר לא עובדות? יכולה להסביר לי? פשוט. מיד להניח חפץ במקומו , שבמגירה יהיה בלאגן ,לא נורא, אבל זה לא מתאסף בחדר, לא על חשבון כולם, ולא זוועה לסדר אח" כ. זה למשל פתרון שאנחנו הצענו ואין לי מושג למה לא עבד. ולגבי הצעקות- ברור שאין מה לצעוק כי זה לא מועיל . אבל כאמא, אגלה לך סוד, אנחנו לא חושבות שזה מועיל, אנחנו אפילו יודעות שזה לא מועיל, אנחנו צועקות כי "הבאתם לנו ת' ג'ננה" או "העלתם ת'סעיף" או איך שאתם אומרים את זה בשפתכם הנוכחית... פשוט, גם אתם צועקים כשמישהו הגזים עם חוסר ההתחשבות בכם. לדבונינו ( באמת לדאבונינו) זה קורה גם לנו. ואנחנו כל כך מצטערות אחר כך כי אנחנו יודעות שלא רק שלא הועלנו, אולי אף הזקנו. אז דוני את ההורים לכף זכות מהיום ( חכי, חכי, נראה אותך עוד איזה 20-25 שנה)

וואי, תגובה ארוכה כאורך הגלות יצאה לי. ישר כח למי ששרד עד כאן.

ותודה לכם.

אם אתם רוצים להמשיך ולהחכים אותי יהיה נהדר!

זה שירשור מדהים.

תעשו את זה שוב- ביתר תדירות.

כל נושא של הורים- מתבגרים שבא לכם....

פשוט כיף לקרוא!

כל הכבוד!!!

ממש לעניין~!

אני אחשוב על זה, בנתיים אין לי תשובה...

(אחותי שלטה על הבלאגן והסדר לפי רצונה-אם זה להרים את כל הדברים שלי על המטה וכאלה דברים אבל היא הצליחה בגלל גדולה ממני ב7 שנים אבל כנראה כאן זה לא יעבוד...)

אולי תנסי לפנות אל הלב שלו- תגידי ל שאחיו גם זקוק למקום, שהוא פוגע באחרים עם הבלאגן שלו וזה לא רק העסק שלו(לא במילים האלה!)וכו'(עלי זה היה עובד!)

אבל בקשר לשאר האחים-גם אם הבעיה עוד לא נפתרה תראי להם שאת מבינה שהם צודקים !

שאת עושה הכל כדי שיהיה להם טוב! (מקווה שהבנת למה התכוונתי..)ושלא ירגישו שאת נכנעת לכוחניות..(אני לא ידעתי איך לנסח את זה.)

בהצלחה!

תגובתך היא כל כך חשובה משום שהיא מוכיחה עד כמה אכן חשוב לטפל בעניין.

אלא שהטיפול צריך להיות יעיל ולאורך זמן. ולכן התייעצתי גם איתכם.

אם את מוצאת פתרון - תגידי לי בבקשה,למה אני בדיוק באותו מצב [אני המסודרת ואחותי בלאגניסטית שאפשר להשתגע..]..

לא יהיה לו מה לעשות ואז תגידי לו "אם משעמם לך אתה יכול להעביר ת'זמו בלסדר את החדר שלך!!!!"

לנתק ת'מודם, לאסור עליו ללכת לסניף, ולנתק שיחות טלפון - אני ממש לא חושבת שזה טוב. זה רק עוד יותר יעצבן אותו וירחיק.

אני בתור מתבגרת (- למרות שאני כן מסודרת ממש..), אם הייתי מבולגנת ברמות כאלה לא הייתי רוצה שההורם שלי יעשו את זה ויקשו עלי כי זה היה גורם לי רק לחוסר הבנה וריחוק.

ולכן -- לפי דעתי את צריכה לתפוס איתו שיחה קטנה.

אל תטיפי לו מוסר כי מתבגרים אנחנו שונאים את זה, אלא פשוט תסבירי לו למה זה מפריע לך.

תסבירי לו שאחיו סובל מזה ולא מרגיש בנח ואין מקום אחר להעביר אותו, תסבירי לו שזה מפריע לך כי זה בכולזאת הבית שלך ואת זקוקה לסדר (-למרות שזה החדר שלו..) וכו'..

פשוט תבהירי את העמדה שלך.

אני חושבת שזה יחדור. אבל שוב - אל תוכיחי אותו! זה רק יעצבן! תגידי לו רק מה את מרגישה.

ואז את יכולה לשאול אותו למה הוא עושה את זה. הוא מן הסתם יגיד לך שהוא מבולגן כי ככה הכי נח לו או ככה הוא מרגיש הכי טוב וזה.

ואז תנסו להגיע לפשרות. שיעשה באלגן רק על המיטה שלו אם זה עושה לו טוב או רק על החלק שלו בחדר או אנערף מה.

יכול להיות שהוא פשוט לא מבין למה זה מעצבן אותך.

מקווה שהובנתי(:

ואם יש בעיות או סתם רוצה לדבר - יכולה לפנות לאישי בשמחה!

ותספרי לנו בסוף מה קורה כי גם לנו זה קורה וזה ממש מעניין(:

גיל, בגרות, איך חינכתם אותו עד עכשיו.

בכלליות לא להירתע להציב גבולות ולתת עונשים אלא אם עד עכשיו נתתם יד חופשית והוא כבר גדול מדי ואז זה קצת מאוחר מדי לנסות להיות קשוחים איתו, במקרה כזה אני חושב שצריך לנסות להבהיר לו מה ההשלכות של המעשים שלו על המשפחה ולגרום לו להבין שזה צריך להשתנות, אם זה לא עובד ליצור מצב שלא ישתלם לו להמשיך ככה לדוג' אם החשבון טלפון מנופח אין שום בעיה אבל אתה תשלם את החריגה, אתה מאחר זה בסדר אבל אתם לא חותמים על שום מכתב מהישיבה זאת בעיה שלו שיתמודד איתה אתם לא שם לאשר לו את זה הוא ילד גדול הוא מבלגן זה בסדר כל הבלאגן נכנס לשקיות ונמצא על המיטה שלו. לא לנסות ליצור צדק ולחנך אותו רק שלא יפריע לסביבה ושזה ישאר אצלו.

אם זה ככה אז דבר ראשון תדעי יש קטע כזה אצל בני נוער באמת מקסימים חמודים ונחמדים שבסניף,באוךפנה\בישיבה,ברחוב או בכל מק' אחר באמת רואים שהם ככה.

אבל בבית ז הם כבר מתים מלעשות טוב כל היום והם עייפים ואין להם כח לשום דבר5 חוץ מלהיות קצת עם עצמם בלי חפירות למינהם.אני יכולה להגיד לך שהיה לי אח שפשוט היה המדריך הכי מוערץ,הילד הכי אהוב והכי טוב הגבר המושלם בעולם בחוץ ובבית הוא היה עצבני בטירוף הוא היה מוציא את הידית מהדלת ושעות תקוע בחדר בטלפון,היה מסנן את כולם!!!חוץ מהחברים שלו,לא היינו רואים אותו.ואם כן היינו מתעצבנים.והילד הזה החליט לקחת את החיים שלו ביידים (בעקבות משבר כלשהוא) לחם לעבור לישיבה טובה ואחרי ערעורים התקבל והים הוא פשט אחד האנשים המקסימים שאני מכירה,בעל נפלא ממש,אח טוב,מקשיב,תומך,יש לו כבר עוד מעט ילד.קיצר הוא פשוט החליט את זה וזה הצליח לו ממש.

אני חושבת שההתפרקות הזאת נובעת מהקושי להיות גם בביית מלאך,ולהתפרק קצת,להתעצבן,להיות נקץ,כי בשום מק' אחר הואר לא יכול לעשות את זה,וגם בביית מכוון שהסטיגמה היא כזו אז זו ההתייחסות ולכן מאוד קשה גם להשתנות כי כל דבר מתפרש לרעה בשלב מסויים,כי יש לך ניסיון מעצבן עם הילד הזה

בקיצור- הייתי ממליצה בשלב זה להרפות ממנו,לתת לו להרגע.הוא נשמע בחור טוב אחריאי,אהוב באיזה שהוא שלב זה יעבור לו והוא יבין שזה לא יכול להמשיך ככה ואז עוד חצי שנה הוא יצטער על זה ויהיה מקסים כמו בחוץ.

כולם תופסים את עצמם בסוף.ולבנים זה קורה עוד יותר מאוחר מבנות.

בהצלחה!!!!

[תוהה]

אני מקווה שהגדרתי נכון...

אין לי מה לענות לך כי אני לא מכירה אותך  תשובה מבעסת נכון אני יודעת אני שונאת שמיבשים אז (אם את  רוצה את יכולה באישי אין לי כח לנתח את זה כאן שבת שלום !!! )

למה את עצובה?(תפני אלי באישי בבקשה...)

מכירה..

תני חיוך!!

אבל אם חושבים על זה, באמת סידור חדרים בטיולים שנתיים הוא עניין די רגיש. יש לי הרבה דוגמאות למה.

נגיד ככה - לא הייתי מלך הכיתה. בלשון המעטה. וגם מחשב נייד לא היה לי אז גם לא היה לי כ"כ לאן לברוח.

*תפני אלי באישי נשמה

בשבת הקרובה,וכן גמלי היתה אותה בעי'ה כמוך

עצוב שזה קורה

בנות שרצו להיות איתי ואני לא רציתי להיות איתן,כי אני חושבת שאני חושבת שהם לא באמת רוצות אותי וגם אני יודעת שרם אני אהיה איתן אני אריב ולא יהיה כיף

בסוף הסתדרתי אגב כמו שרציתי

לנו המורה אמרה ששנה שעברה איפה שהיא חינכה היתה מישי' שנישארה בלי אפח'ד בחדר.....

[כילו לא היה לה אם מי ליהות]

והמורה גילתה את זה אחרי שכולם היסתדרו בחדרים ואז היא אמרה אני רואה שאתן לא מיסתדרות אז אני אחלק אותכם.....אז השנה היא אמרה אצלנו שאם אנחנו רוצות להתחלק לבד אנחנו צריכות לדאוג שלכולם יהיה אם מי ליהות"

מקורי באמת

שיהיו חיים מלאי אושר ביותר!!

עד 120!!

חיים של אושר,מתוך יושר ושל הרבה שמחה ועושר=] 

תיזכו לשנים טובות מאושרות וארוכות!!1

שנים טובות ומאושרות חיים של שמחה וברכה בכל מעשה ידכם שכל משאלות לבכם יתגשמו לטובה!  ושהיה לכם רק טוב טעם ונחת!!!

שתזכו לראות בבניין בית מקדשינו!

מזל טוב לאביטל!!=)

עד 120!!!

אוהבת!!

[ואיך שכחתי? חיים יפיופים!! ]

צריך קודם כל להתחבר.. מה שאתה כותב פה מדבר על מי שמאמין, וצריך רק חיזוק=]

וחוצמיזה, לדעתי, ה"מאורעות" לא נוצרים ע"י האדם... הם פשוט, קורים, ומה שמשנה זה איך האדם מגיב, כן, אבל לא ה-ו-א יוצר את המאורעות!

ועוד משו- הקטע של "אז מה בעצם עושה התפילה"....

ישמצב אתה מסביר את זה שוב? זה גם טיפה ארוך מידי ורצוף...

בכל אופן- יפה! ותודה...

כל הקטעים פה בפורום מדברים למי שלא מאמין..מגיע גם למי שמאמין - וכהגדרתך 'רק צריך חיזוק' - לקבל משו..

האדם יוצר אולי את המאורעות, אבל רק רגע- אז מה שמשנה ביהדות זה הדרך או התוצאה?

נגיד שאדם גנב, אז נכון, הוא יצר את המאורע, אבל אם יודעים שהוא גנב כדי להציל את המשפחה שלו מרעב......יש צורה אחרת להסתכל על זה.. אז אוקי- הוא יצר את המאורע, כי הוא יכל גם-להקים עסק נגיד וככה להציל את המשפחה, אז הוא בחר אולי בדרך לא טובה, אבל....- הכוונה הייתה טובה איפשהו...לא?

(ת'אמת, סיכמתי ממש הרבה בדף, אבל זה לא עלי כרגע, אני יכתוב בהזדמנות..)

ושיראל- אין לי בעיה עם זה, סתם אמרתי שזה לא משו כדי לבנות, אלא כדי לחזק=]

גמאני רוצה!

זה על מישהו מסויים???... (-ישר עלה לי מישהו...)

שבוע נהדר!!!

להבין על מה זה..וגם מי שלא מכיר כזה טוב יכול לעות על זה..

כמה הערות:

א.הפזמון אחרי הבית האמצעי קצת מוזר..כי הוא מבשר על תקווה והפזמון שוב חוזר לרע.

ב.בשורה הראשונה של הבית האחרון - זה לא אמור להיות 'ויבקשו מחילה'?!

ג."אולי יחבק הוא את אוהביו בחדווה." - איזה אוהבים? לפני רגע אמרת שאין לו אוהבים אמיתיים. " - א

ד.קצת שונה - אולי תנסה לכתוב גם שירים בגוף ראשון או שני ולא רק שלישי? זה יכול להיות גיוון מרענן.אני ממליצה..

א.הבית הוא לא תקווה,הוא התחלה של תקווה..טיפ טיפה אבל מיד חוזר לפסימיות..

ב.צודקת..אבקש מלולה לערוך..גם את הטעות השנייה..

ג.אז יהיו לו אוהבים,ביום הטוב הזה..ויש לו אוהבים פשוט הם הפנו לו גב,אבל הם יחזרו אליו..

ד.אני כותב רוב הזמן שירים בגוף ראשון..מצחיק שהצעת את זה..גוף שני פחות,אנסה..תודה

אבל אין ספק שאם הכוונה לאופן התחבירי הרי זה יפה ואם הכוונה לתוכן המילולי הרי זה כזה כאב צרוף וכן שכל אחד יכול מתישהו ואכשהוא לזהות מישו  בשיר הזה ולהחליט להתנהג שונה...

יישרכוייח

רק דבר אחד לא משמח: "ומחר חוזרת לאולפנא!"..
 

שמחה בשבילך ...=]

לי יש מחר גיחה ! ליומיים !! יושנים באוהל  

(פעם ראשונה)

יאללה שיהיה שבוע מצויין לך וכל עמ"י!!

גרמת לי לחייך אחת-שכוייך!

מ זה האופטימיות הזאת? זה לא באמת את..נכון?

ככה אני אוהבת אותך ,סתם ח"ו אני אוהבת אותך בכל מצב (כנל לכולם פה)