כבר בכלל שאין קשר בינך לבין המילה חתונה.
לפחות לא היה אז שנכנסת לתוכו...
ו - יודעת מה הכי גרוע? שעכשיו את הולכת לקבל בובמה לראש.
יש כאלה שיגידו שאת לא מסכנה. אבל אני דוקא חושב שכן.
אבדת את התמימות הזו של התרגשות. כבר חוית את ההרגשה הזו של "התרגשות חולפת", מסתבר בגיל מוקדם מידי. אז מה? בטח תשאלי. לפחות לא גילתי ת'דבר הזה אחרי החתונה אלא עכשיו, זה טוב. את בטח אומרת.
אבל אני סובר, שטוב לדעת (!) שיש ת'הרגשה החולפת הזו. ללמוד ולהבין שלא כל הזמן מרגישים פרפרים בבטן. אבל את, את ה ר ג ש ת את זה. מבינה? את כבר בשלב מתקדם יותר שאת למדת את זה על בשרך. ועל זה אני סובר שאת מסכנה.
ללמוד ת'דבר הזה על הבשר, זה כואב. לא בריא, ויותר מהכל, עושה חור גדול מאוד.
קיצור, אם את ת'כלס רוצה לסגור את החור, לדעת שיש את הדבר הזה ולא לחוש ולהרגיש את זה מחדש --- משהו כמו: לדעת שאת תצטרכי לעבור לידה, אבל לא להרגיש את הכאבים כבר מעכשיו - אם את רוצה לשמור על הרגש שלך טהור בלי שום פגעים,
נמחק.
נמחק.
אוו'ץ. כמה שהנושא הזה כואב, זה פשוט לא יאמן.
טוב, אז אני קודם אקדים ואומר שאני לא נשוי, עוד לא יצאתי לאפילו לא לדייט אחד,
ובכל זאת אני אכתוב כאן את מה ששמעתי מגדולים ממני.
קודם כל לדבר היותר קצר: אם את מתכוונת לבעל ואישה שעכשיו חיים אחרי 20 שנה,
ואת שואלת איך אפשר להחזיר ת'פרפרים לבטן כמו פעם, אז לפי מה שהבנתי, כמו פעם?
שהפרפרים ירקו ויזמרו בבטן? לא חושב שזה אפשרי. מה שכן - נוצר קשר של אהבה אמיתי, כמובן גם עם רגש, אבל משהו יותר יציב וחזק מאשר "פרפרים", שאותו קשר זה, הוא הכי יציב בעולם, והוא גם עדיף על ההוא של הפרפרים. קיצור, כמו שמן הסתם התלהבו מילד קטן שנולד, ועכשיו האמא לא "מתלהבת" ממנו במובן של - "יווו, כאפרה, תארו ת'תינוק שלי החמוד הזה", אלא עכשיו הקשר הוא הרבה יותר עמוק, אמיתי, בסיסי, יציב, מלא אהבה, ככה זה גם בחיי נישואין של היום יום. כמובן שיש רגש ב"ה מלא אהבה, אבל האהבה שם שונה, הרבה יותר טובה ויציבה, אמיתית ומובטחת. קיצור - על זה, וואלה אין לך מה לדאוג. שתגיעי לזמן ההוא, תלמדי בדיוק איך שומרים על "אהבה תמידית", אמיתית, יציבה ולא אחת כמו הרוח שהחבר מהשמינית זרק לתוך הלב השבור שפתחתי אליו...
ו - עכשיו לנושא אפשר לומר היותר דחוף וכאוב לך, מסתבר. לפעמים אנחנו מאבדים את "סף הרגש" שלנו. יענו - עד עכשיו היינו רגילים לשתות כפית סוכר, פתאום זה עלה לשתיים. מה קרה? אחד כבר לא מרגש אותנו...כך זה גם באהבה. היינו וצחקנו עם כל החבר'ה מהשכונה, אז עכשיו ראבק, אנחנו רוצים שוב את ההתלהבות הראשונית הזו בדייט - בפגישה הראשונה, את הפרפרים האלה שעשו לנו כ"כ כיף בבטן, אבל....א-י-ן, זה לא אותו דבר. אוף! אוף! אוף! למה לא הייתי מספיק חכמה אז בשביל להקשיב לאלה שאמרו לי אל תעשי את הצעדים הלאה, אל תתקרבי לבנים שחנ"ש, כי זה סתם יהרוס אותך. ועכשיו - אנחנו הרוסים. שבורים, ו...
הרגש, נהרס. אז יודעת מה עושים? יש פה שני מהלכים ---->
קודם כל כמו בתה, אם רוצים לחזור שכפית אחת תעשה לנו מתוק בפה, אם רוצים לרדת משתיים לאחת - הולכים לקיצוניות השנייה. מעכשיו, אנחנו שותים חצי כפית ביום. בעעע! זה מררר...כן, בדיוק, זה מר, ועם הזמן זה יהפך לפחות מר, ועוד פחות מר. ואז שוב פחות ופחות, עד שאחרי זמן נגיע למצב שכפית אחת, וואו, זה מתוק. בדיוק ככה גם באהבה, אם הרסנו את הרגש, שחקנו אותו ע"י דיבור, צחוקים וכדו' עם בנים אז עכשיו הולכים לצד השני. לקיצוניות השנייה - עכשיו הגיע הזמן שנלמד את עצמינו, את הרגש שלנו, להתלהב מבן, משחנ"ש עם בן. איך נעשה את זה? ע"י "התנזרות" מבנים, התרחקות מהם לגמרי עד כמה שאפשר. לנתק את כל הקשרים שישנם, ואת כל אלה שהיו, פשוט להסיח את הדעת מהם. זה, ההליכה הזו לקיצוניות השנייה - תתן לנו, תבנה לנו ת'רגש מחדש, ובעז"ה, עם הרבה תפילות - נוכל בדייט הראשון שלנו, להרגיש "פרפרים" מתוקים כאלה שילטפו לך ת'בטן מבפנים, בשיא ההתרגשות ובשיא ההנאה. אגב - זה גם ההגיון שעומד מאחורי איסור "נידה". לא לגעת באשתי שבועיים שלמים?!...כן, אחרי השבועיים האלה, אתה תתלהב ממנה, ווא ווא איך תתלהב. ככה, למשך כל החיים.
יש פה עוד מהלך, שאלה מעיינינת שאעלה בפנייך -
אדם חוזר בתשובה. אבל הוא היה אחד מ-ז-ה שהתעסק עם העולם הזה.
דוגמניות בחיים שלו זה היה ממש כמו ביסלי, וים מעורב זה כמו האמבטיה שלו כל יום.
עכשיו הוא רוצה לחזור בתשובה, עכשיו הוא רוצה לשבת מול הגמרא, עכשיו הוא רוצה להתקרב לאבאל'ה.
איך?! איך אפשר למחוק את כל התמונות האלה?! איך זה אפשרי?!...
פעם שאלתי את השאלה הזו, את הרב שלי, הוא ענה לי שאפשר. מה ההגיון שעומד מאחורי זה - שאלתי. הוא לא ענה, אמר שיביא לי מקור שמסביר את זה. בנתיים, לא קבלתי תשובה. לכן שאלתי אחד שחזר בתשובה. אחד דוגמן, משהו צמרת על, יצא לי לדבר איתו שיחה אישית. מה שהוא אמר לי, אני לא אגיד עכשיו, אבל מה שכן אגיד לך - שאפשר. זה אפשרי, לא למחוק את העבר, אבל בהחלט שהוא לא יפריע לעתיד המדהים שמחכה לכל אחד ואחת מאיתנו. אפשרי, אני חותם, וזה גם מאוד הגיוני למה זה אפשרי. לא משנה, העיקר זה שזה אפשרי.
אני יודע שלא עניתי לך על השאלה ששאלת. "איך יודעים אם זו אהבה או לא",
אבל אני חושב שחדדנו עכשיו משהו הרבה יותר חשוב. ו - יודעת מה? גם ענינו על השאלה
ששאלת, כי זו, השאלה הזו עכשיו בעצם ממש לא מעניינת אותו בכלל. זה כמו שישאלו
אותם מה מצב החסה בשטחים. זה לא מעניין אותנו, יש לנו עכשיו דברים הרבה יותר
חשובים לעבוד עליהם...
עם מלא מלא תפילות, בעז"ה את תעמדי עם מלא רגש של אהבה תחת החופה ו...
טוב, אני משאיר לך ת'דמיון עם צ'ק פתוח. אבאל'ה בעז"ה יפרע לך את הצ'ק.
החצי השני שלך יגיע בעז"ה מהר, מלא אהבה, מלא התרגשות, לחיים נצחיים.
מקוה שקצת עזרתי.
שיהיה בעז"ה הרבה בהצלחה.
שבוע מבורך ומלא מלא שמחה!
יש לך המון כוחות!
בערך ככה..
בערך ככה.. (אני חולה על הסמיילי הזה!)
)
