פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1718)

לא צריך לחפש חכמות. קודם תגיעי לידיעה שמשהו לא יזיק לך, אח"כ תנסי אותו.

צריך להימצא במקום טוב להעמיק ולגדל את עצמך ,אם על אותה הדרך את יכולה גם לעזור
לאחרים מה טוב! אבל הדגש הוא על בניה עצמית

אבל מי אמר שאם אני אהיה באולפנא ברמה תורנית קצת נמוכה ממני,

אני לא אבנה יותר מאשר אם אני אהיה באולפנא כמוני???!!

 

בסיעתא דשמיא!

מה עם השליחות? איך אפשר לדעת שאולי הקב"ה שם אותי פה בכוונה כדי שאני אשפיע?

ובכלל- זה לא יוצר בעצם 2 חברות? החברה הטובה והחברה הכושלת? מה עם הבנות שלא טובות מבחינה דתית? (וואוו חפרתי בשאלות.. סליחה..)

על שתי חברות בינוניות. חייבים שיהיה מישהו טוב.

מי שלא שמרגיש שהוא לא מספיק חזק ויודע שיש לו סיכוי טוב ליפול שלא ילך לעשות את השליחות הזאת.

מי שמרגיש שהוא מספיק חזק שהוא בנוי טוב צריך ללכת העם שלנו במצב לא משו אז צריך כמה שיותר אנשים שישפיעו קצת איפה שהם יכולים(גם במקומות שהרמה גבוה-תמיד יש איפה לעשות את השליחות...)

אבל אני אגיד לךמשו אדם שהולך עם האמת שלו עד הסוף כמעט לא יכול להפגע.אמת היא חזקה.אז צריך פשוט(?) למצוא את האמת שלך וללכת איתה כל הזמן.

בסיעתא דשמיא!

אני מדברת על מצב שבו אני נגיד לומדת באולפנה שבה המצב הדתי לא משהו ואני לא משפיעה במיוחד ז"א על החברות שמסביבי 4 בנות בערך- אני כן, אבל על השאר לא ואני גם לא ניזקת אבל אני לא מרגישה שאני מתקדמת איפשהו..

ויש לי אפשרות ללמוד באולפנה שהרמה הדתית שם פשוט מעולה!!

אבל-

מה עם הבנות שכן השפעתי עליהם?? האם אני לא נוטשת את השליחות שלי?

 

ואח"כ תשקיעי  באחרים.

אם את לא תהיי מלאה בטוב, איך תוכלי לעזור ולעשות טוב לאחרים?

 

את השליחות שלך את תצליחי לעשות כשתהיי מוכנה לזה, וכדי להיות מוכנה לזה את צריכה קודם להשקיע בעצמך ולקדם את עצמך. 

 

באולפנה יש פחות סיכוי שתשפיעי כי הרוב כך וקשה להשפיע על כולם...

אז לדעתי אולפנה שתחזק אותך ותתרום לך..

אבל אוליי הדרכה במקום יותר מחזק..

בעיקרון צריך את האיזון..

אני החלטתי שאני רק לעצמי עד כיתה ט'.. ואז עם ההדרכה אני יוצאת לחזק ברצינות...

כמובן שאם מזדמן אני לא אפספס..

למה לתת יותר משקל? זה משתנה אצל כל אחד.

יש מי שלהתעסק באחרים יפגע בבניית האישיות,

ויש מי שככל שיעזור יותר לאחרים הוא יבנה יותר את האשיות שלו.

בעיקרון, זה תלוי גיל או ליתר דיוק- מקום. נתינה זה דבר ששיך לשלבים.

השלב הראשון הוא האדם עצמו- לבנות את עצמך. לבנות בנ"א חזק- בגוף בנפש וברוח. זה כולל ללמוד במקום שיבנה אותך הכי טוב שאפשר. כמו תינוק- שרק מקבל ולא עושה כלום. כן. גם אם זה נראה אגואיסטי, זה הדבר הכי נכון לשלב הזה ולזכור- למה את עושה את זה- כדי לתת בסופו של דבר!

ואז לעבור לשלב הבא- הסביבה הקרובה. המשפחה, החברות. האנשים שקרובים אלייך.

השלב השלישי- זה החברה שאת חיה בה, החברה הדתית, עמ"י

והשלב הרביעי- העולם כולו. "לתקן עולם במלכות שדי"

 

אבל הכי הכי חשוב- זה להתכוונן מההתחלה למקום הזה- לתיקון עולם. לא להתחיל ממנו, כן לשאוף אליו.

כי בנ"א שלא בנוי נכון- לא ישפיע באמת. בנ"א שמלא- יצליח הרבה יותר!

בכל מקרה- הכיוון שלך נכוןככה נוצרים מנהיגים

ב"הצלחה!

קודם כל, אני גם מתנדב במד"א וגם מדריך בבנ"ע.

 

לפני שאת מתחילה לתרום לחברה את חייבת לבדוק אם זה לא פוגע בך, בחיים הדתיים, ברמה מוסרית ובכלל.

אם זה קצת פוגע, רדי מזה. פשוט לא שווה את זה. (אין לי כח לפרט..אני עייף...עוד באישי..)

לא ברמה דתית גבוהה ככ. ישנם כמה שאפילו לא דתיות מבית.
ואני לאומנם זאת, גדלתי בבית ברמה דתית יחסית אליהם הרבה יותר גבוהה.
ותאמת, זה עושה בלאגן בשכל.
זה מאוד קשה לשמור על הדוסיות שלך במקום לא דוסי. הדיבורים הם שונים. השיחות פחות עמוקות. הבנות פחות בוגרות.
אין לך את החברה שתבין אותך באמת. אומנם יש את המחנכת שהיא מאוד תתחבר אליך כי יהיה לך שפה משותפת. אבל עדין זה לא מספיק.
וגם,
את קטנה! (כן, 15-6-7 זה קטן!! ), את עוד לא יודעת מה את רוצה מעצמך .עזבי תישארי איפה שאת, תבני את עצמך קודם , אח"כ לכי להציל את העולם.
אל תכניסי את עצמך לניסיונות שחבל לך אח"כ ליפול ולהתחרט עליהם.

הסביבה משפיעה מאוד ואין מה לעשות נגד זה!. ולא משנה כמה את דוסית.

עכשיו את בגיל של המושפעת ולא של השפיעה. (אפילו אם את מדריכה בסניף)
 בדיוק בשביל זה יש לך אח"כ שירות לאומי,, לכי להציל את העולם כשאת בנויה לזה. 

בסיעתא דשמיא!

ת'אמת שאני כבר עזבתי את האולפנה שבה למדתי (עם הרמה הדתית הפחות טובה..) ועברתי לאולפנה שב"ה ממש טוב לי בה מבחינה דתית..

אבל אני מרגישה ייסורי מצפון על החברות שלי ש"נטשתי" כביכול.. ואני באמת לא מצליחה להבין מי אמור לעשות את ה"עבודה" הזאת- לחזק מבפנים?? בסופו של דבר המקום של המדריכה והמורה לא תמיד משפיע ומצד שני זה הופך להיות ריכוזים של בנות עם רמה דתית יותר/ פחות טובה.. זה המצב האידיאלי?

 

אני עשיתי בדיוק ההפך.
אבל אצלי זה סיפור אחר לגמרישלא שייך לפה כ"כ.

את מחזקת את  עצמך הפנים. תפילות וכל היוצא בזה.
לאיפה שאת יוצאת לבלות, בדרך שאת נאת עושה זאת. עם זה לשיעור תורה פעולה, או סתם שיחת חולין. 
והאולפנא גם כיבכול עוזרת לך.
בשיחות, הפעילות, שיעורי חינוך, הדרכה כל אלא צריכים לעזור לך.
וכמובן שהסביבה היא זו שמושכת לכיוון הטוב.

ו..
ברור לי  שזה לא המצב האידיאלי.
אבל אין מה לעשות נגד זה.
בנאדם הוא יהיה עם סביבה שהוא מתחבר אליה. סביבה שיש שלהם להם את אותם צחוקים . את אותה שפה.
אי אפשר לצפות מכולם להתחבר לאנשים שהם לא הסגנון שלך.
אפילו אם נוצר מצב שבו יש חברה דוסית יותר וחברה שהיא פחות.

בס"ד

 

בשלב שלך יותר חשוב להשקיע בבנין האישיות שלך, ורק לאחר שתהיי בשלה תוכלי להשפיעה.

 

 בעקרון עיקר ההשפעה של האשה זה בתוך הבית, בחינוך טוב של הילדים ובדרך ברורה בחיים שתקנה לילדים יציבות.

לכן, חשוב לדעת שעיקר ההשקעה בגיל שלך צריך להיות בבנין האישיות, אך נתינה היא חלק מבניין האישיות, שאדם שאינו נותן לאחרים הוא נהיה אנוכי.

 

לכן מצאי את האיזון אך לא מתוך הקרבה אישית. ואל תדאגי בחיים עוד יהיה לך מספיק על מה להקריב.

 

כל טוב.בהצלחה רבה.

בגיל הזה נראלי שבמקום טוב.,

בגיל הזה כל האישיות שלך מתפתחת, איזה בנאדם את תהיי בעתיד...

את חייבת להיות במקום טוב שממנו תצאי בצורה הכי טובה שאת יכולה.

אבל זה לא סותר את זה שאת צריכה גם לתרום לאחרים!!!

נתפלל...

 

 

 

 

 

עכשיו הבנו למה אתה חורש ת'פורום בזמן האחרון.. [מהנהן ברוב חשיבות]

 

במהרה בימנו אמן

בלי נדר.. חח

מלא רפו"ש(:

בסיעתא דשמיא!

ו.....מתה משיעמום?!?!?

אז אני גם אשמח לכמה שעשועונים...

הכנו עוגה

והרועה- בע"ה יבואו אלי אחרי הצהרים- אבל אנחנו בנות, אם לא נאכל אז נדבר, ואם לא נדבר נאכל, או שנעשה את שניהם בצוותא

בס"ד

 

להתחיל לכתוב ספר

לצייר

לצבוע את החדר

להכין משו טעים

אינלי כוח לכתוב עוד

 

טעים או לא,אבל תנסי..נראה לי כדאי כי זה יקח לך ה-ר-ב-ה זמן..

 

זה העוגיות שפעם הרועה הביא פה..

 

 

חומרים:
225 גרם חמאה רכה
1/2 כוס סוכר
1 ביצה
1 כיפית תמצית וניל
2 כוסות קמח
1/3 כוס אבקת קקאו
1/2 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
150 גרם שוקולד מריר קצוץ לחתיכות קטנות (אני השתמשתי בשוקולד צ'יפס)
1/2 כוס אגוזי לוז קלופים
אבקת סוכר.

טוחנים את האגוזי לוז עם הסוכר (לא האבקת סוכר)
מערבבים את כל החומרים היבשים חוץ מהאבקת סוכר בקערה.
מוסיפים את כל החומרים הרטובים ולשים.
כשזה מתאחד מכסים בנילון נצמד ומחכים 45 דקות
חותכים חתיכות קטנות ומכינים מהם עיגולים את העיגולים מועכים לצורה של עוגיה ואז מטבילים באבקת סוכר ומנגבים (צרי שכבה ממש דקה).
מניחים בתבנית אפייה ואופים על 160 מעלות ל8 דקות/עד שהעוגיות מתחילות קצת לתפוח ונוצרים קצת סדקים. מחכים שהעוגיות יתקררו ורק אז מוצאים מהתבנית.

אם כן רפואה שלמה ומהירה!

 

וב"הצלחה בהכנה.תשלחי לי אחת לטעום..

הכנתי עוגת שוקולד

וחברות שלי התנחלו פה מ3 עד עכשיו

מחר אי"ה אולי מורידים לי את התפרים, הלוואי שזה יגמר כבר

לעניות דעתי, קצת מזה וקצת מזה... בלי פעילות גופנית לא תורידי כמעט כלום, וגם צריך לדעת לא לטחון כל היום!!!

וזה הרבה יותר חשוב מלאכול בריא (שזה גם חשוב מאד).

אבל תברר למה אני לא בטוח.

נראלי לי בכמות אסטרונומית, ממתקים

תאמיני לי הכי בטוח.

בס"ד

לא זה ולא זה!

סתם...לא בתור ד"ר אבל לא זה ולאט זה! לאכול בריא ולעשות פעילות גופנית!

אבל...אין לגזור גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה (משהו כזה...) אז מדי פעם מותר לאכול משהו שבאמת אוהבים...

את לא יכולה כי זה צולם בשבת!

אז תעשי חושבים עם עצמך- חיללו שבת בשביל זה? או שזה שודר בשבת ובלי קשר יכל להיות משודר גם בימים אחרים? וכו' וכו'

אני יכולה לומר לך מה דעתי, אבל בשמיים לא יעניין אותם לדעת מה היתה דעתנו אלא מה היתה ההלכה. אם זה במאת חשוב לך תבררי עם רב

זה שאחריי שראית ממש נורא.. כבר פחות מפריע ומזעזע אותך דברים יותר קטנים..

זה הבעיה של ימנו.. אבנים,יריות,בקבוקי תבערה,אפילו קאסמים ופצמ"רים.. כבר לא מפריע לנו!

ברור שזה ממש שונה..

וזה אחלה לא להיגעל מזה.. ככה אתה עוזר לכולם..

בס"ד

אתה יודע מה היה אחד הניסים הכי גדול שה' עשה לבנ"י במלחמות שלהם?

שהרגש שלהם לא קהה. זה היה פשוט עצום.

כן, הם הרגו. נכון שזה היה בציווי אלוקי, אבל לפעמים בנ"T מאבד את הרגש. אבל ד' שמר עליהם ו.. הם לא איבדו.

[מיחלה, שכחתי איפה שמעתי את זה.]

אחד הדברים הכי קשים היום, הוא שמורב פיגועים וכו', כמו שכבר אמרו מעלי, אנחנו מאבדים את רגש. את החמלה הטבעית. זה פשוט עצוב.

אתה יודע מה יכול להחזיק אותנו?

"דבר אליו, דבר אליו, דבר אליו אליו אליו. דבר עם ה'.." מכיר את השיר של אודי?

פשוט- לפתוח ספר תהילים- לקרוא כמה פרקים- ואז לבקש מד': אבא! אני רוצה לאהוב! אני רוצה לחמול, לקחם! אני רוצה להדבק במידות שלך ולהיות חנון וטוב כמוך! אני מתחנן לפניך שלא תתן לרגש שלי להשחק!

ואני מתערבת שבהתחלה זה ישמע נוראי.. כ"כ טכני ויבש.. בקושי תצליח להתרכז, אפילו על דמעות אין מה לדבר..

אבל אני בטוחה שאם תתמיד- לאט לאט, לאט לאט, תבקע הקליפה הזו שעוטפת את הלב שלך, ואז הכל יכנס פנימה.

"אם אתה מאמין שאפשר לקלקל-

תאמין שאפשר לתקן!"

הרגש של יהודי אפעם לא עובר למצב של "אין". לפעמים הוא קצת רדום, אבל תמיד אפשר להעיר אותו.

אני בטוחה שתמצא את הדרך שתתאים לך!

ואם אתה צריך לפרוק- תרגיש חופשי, הפורום מיועד לזה

 

אני מרגיש שזהו! ניגמר לי הרגש...

 ואני לא רגיל לצאת ולדבר אים אבא

המילים פשוט לא יוצאות לי מהפה....

הרגש לא נגמר. אולי הוא נשחק עד עפר, אבל אני לא חושבת שהוא יגמר. מתישהו הוא יחזור אלייך.

 

מרגיש שזהו! ניגמר לי הרגש....

מרגיש...

מרגיש...

יש לך רגש!! אתה מרגיש!!!

זהו. נפתרה הבעיה....

בס"ד

 

סתם השערה

וואי רק בנים יכולים להגיע למצב כזה [נאנח] 

לי יש יותר מידי רגש שזה כבר מחרפן.

 

אבל רציני שזה בראש..

מכיר את התקופות ששום דבר, אבל פשוט שום דבר, לא מצחיק אותך, או שאתה לא מצליח לבכות?..

זה תקופה, בסוף זה עובר! זה על אותו עיקרון.. 

 

בהצלחה..

  

כל הכבוד אביולי

את העניין עם ההתחנפות למורות,

זה מגעיל.

 

מחצית הבאה תשקיעי יותר,

אין מה לעשות. גם התעודה שלי לא משהו. (צרת רבים, חצי נחמה..).

בסיעתא דישמיא

 

אני צריכה ת'תעודה של המחצית לבחינות שעוד חודש...

אבל בכל מקרה, תנסי לדבר עם המורות ולהגיד להם שבאמת את משתדלת, והיה לך ממש קשה בשנה הזאת, ואת ממש מנסה...

אבל זה בתנאי שבמחצית הבאה באמת תשתדלי, כי גם אם התעודה הזאת תיהיה טובה בגלל התנחנפויות..

האולפנות קולטות מהר עם מי יש להם עסק- עם בת טובה ורצינית, או עם אחת חנפנית שמסובבת את כולם על הזרת... 

 

תשקיעי, ואז תקבלי תעודה טובה..

לא יגעת ולא מצאת- תאמין.

לא יגעת ומצאת- אל תאמין.

יגעת ולא מצאת- אל תאמין.

עם ציונים גבוהים כי את עוברת אולפנא.
ושבמחצית הבאה יביאו לך את הציונים האמיתיים שלך.
[חברה שלי עשתה את זה פעם, והמורות באמת העלו לה .]

בס"ד

 

חלק ראשון: וידוי-אני יודעת שלא הייתי כך וכך

חלק שני: להוציא אשמה מהמורה-זה ממש לא אישי לך המורה, אני מאד מעריכה אותך וכו

חלק שלישי: להראות צער-אני כל כך מתחרטת וכו וכו

חלק רביעי: דף חדש- להגיד שאת רוצה להתחיל מחדש ואת מאד תודי למורה אם היא תעזור לך למרות שלא נעים לך לבקש כי זה אשמתך וכו וכו ובלה בלה בלה...

מ.ש.ל

כדורסל זה התחום שלי.

(וכן, אני מבין שהמורה התכוונה לתפיסה=קליטה שלחומר אבל בכל זאת אני יחפור לך...)

בשביל לשחק כדורסל טוב צריך לדעת לשלב בין ראיית משחק ליכולות אתלטיות, שתפיסה מהירה היא רק אחת מיני רבות. צריך גם קפיצה גבוהה ולכיוונים שונים, בתיאום עם זריקה מדוייקת, בתיאום עם מהירות, מסירות מדוייקות.

הראיית משחק כוללת ראיית מצבים נוחים לקליעת סלים, למסירות שיובילו לקליעות. ועוד...

אולי תנצחי את הקטנים במסירות..

בס"ד

 

התמצות במרחב ותפיסת עין יד-משו כזה...

אין לה מחשב בבית..

בסיעתא דשמיא!

 

איזה רמה לימודית ודתית אתה מחפש?

בסיעתא דשמיא!

כמעט כל הישיבות התיכוניות הן עם בגרויות..

ב"הצלחה ממש!!

זה בטח לא היה קל =]בהצלחה (אפשר גם לבוא לישיבה שלי)

בס"ד

 

מצחיקה!

או כמו של"פ..נו, התכוונתי על הקטע שהוא יהיה בדירה עם שמיניסטים וזה..אופ, אני מכירה אחד כזה!

חייב עם פנימיה..

לאן תלך אחרי הלימודים?..

 

הממ..אין לי מושג בקטע הזה,אני הבכורה..

אבל ב"הצלחה רבה!

אמנם אין פנימיה אבל בטוח נוכל לסדר שתתארח אצל משםחות מהישיבה... הכי גרוע תשרוץ אצלי..

כי אם לא תפרט כל אחד פה יזמין אותך בכיף לישיבה שלו..

מסוג הדברים שצריך להפיץ ולהפציץ...