פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1838)

בזמן האחרון עלו לי כולמני מחשבות בראש בקשר למוות. דוגרי הגעתי למסקנה, שזה לא כ"כ נורא למות, ואני באמת לא מבינה למה אנשים כ"כ מפחדים ובורחים מזה. אני לא הולכת להתאבד, טוב לי (פחות או יותר, כמו כולנו) בחיים, אבל אם אני אצתרך למות, אני לא אצטער על זה כ"כ ולא אפחד(אני מקווה, עוד לא ניסיתי...)סה"כ, אומרים שלמי שמת טוב בשמיים, ורק הבאסה בעיני למות זה הצער שזה יגרום לאלו שנשארו כאן בלעדי-ואני בטוחה שיהיו כאלה שיהיו עצובים עלי....

להמ אנשים לא רוים למות כל כך? מה רע?? סה"כ, אם אתה מת, זה אומר, שזהו, נגזר עליך להפסיק לחיות פה, ולעבור 'לעולם' טוב יותר(לפי השמועות...) אז מה הבעיה? 

שוב, אני לא רוצה להתאבד, אבל בשבילי, אין בעיה למות. רק בשביל האחרים שמכירים אותי תיהיה ממש בעיה אם אני אמות, לא??    

פרטים מעניינים על נפילתו של הבדואי מהמסוק של 669

מי יודע מה באמת ארע ?

תזכורת:

כך נראה החילוץ שהסתבך והסתיים במוות:

מסוק של יחידת החילוץ 669  הוזעק  הערב (11.03.09 יום ד') לעוד משימה שגרתית של חילוץ פצוע - הפעם משדה מוקשים בעמק בית-שאן.

אלא שהפעם הפצוע נפל מהמסוק, לאחר שככל הנראה הכבל ניתק.

הטרגדיה נקלטה בעדשת המצלמה ושודרה בכל הערוצים.

האיש נפל מגובה רב ולאחר שחולץ שוב, נקבע מותו בבית החולים.

בשעות הערב המאוחרות הותר לפרסום כי ההרוג הוא עאלא אגבריה, בן 24 מהכפר מושרייפה שבוואדי ערה.

אז האמת ( מיודעי דבר):

עאלא אגבריה בן ה 24 וחברו אינם מטיילים תמימים, הם כבר מס' שנים עוסקים במציאת מוקשים בשדה מוקשים, ניטרולם ומכירתם, אלא שהפעם הנ"ל נפגע ממוקש וכידוע הוזעקה יחידת 669.

עד כאן הכל בסדר אלא שברגע שעאלא הגיע כמעט למסוק ע"י הכבל, גילו מחלציו כי על בטנו מתחת לחולצתו ישנם מוקשים רבים.

בהחלטה של רגע, מחשש שהמוקשים שעליו יתפוצצו במסוק ויסכנו את חיי המחלצים הם שחררו אותו בחזרה אל שדה המוקשים..